PAGE
25
ועדת הכלכלה

16.1.2007


הכנסת השבע עשרה






נוסח לא מתוקן
מושב שני

פרוטוקול מס' 160

מישיבת ועדת הכלכלה

יום שלישי, כ"ו בטבת התשס"ז (16 בינואר 2007) שעה 09:30

ס ד ר ה י ו ם

תקנות התעבורה (שינוי התוספת השביעית לפקודה), התשס"ז-2007 בדבר הרחבת רשימת העבירות בגינן ניתן להורות על הפסקת השימוש ברכב

חברי הוועדה: גלעד ארדן – מ"מ היו"ר



דוד טל - מ"מ היו"ר



אליהו גבאי

ישראל חסון



חנא סוייד



רונית תירוש

עוזי יצחקי

- סמנכ"ל בכיר, מינהל תנועה, משרד התחבורה






והבטיחות בדרכים



עו"ד חוה ראובני

- הלשכה המשפטית, משרד התחבורה והבטיחות






בדרכים



ד"ר דן לינק

- ראש תחום בכיר תשתית ותנועה, הרשות הלאומית






לבטיחות בדרכים



עו"ד יפעת רווה

- משרד המשפטים



עו"ד רווית דדו

- המשרד לביטחון פנים



רפ"ק רוני לוינגר

- קצין תביעות באגף התנועה, המשרד לביטחון פנים



עופר לינצ'בסקי

- מנכ"ל רכבת ישראל



ישראל מרקו

- מנהל אגף הביטחון, רכבת ישראל



יהודה שקד

- מנהל אגף פיקוח הבטיחות, רכבת ישראל



ניר אילוז

- רכבת ישראל



עודד שאולוף

- איגוד קציני הבטיחות והתעבורה



רפאל אברג'יל

- איגוד קציני הבטיחות והתעבורה



דן ארצי


- מנהל מחלקת בטיחות ארצי, אגד



פרדי הרשקוביץ

- בוחן תאונות ארצי, אגד



חיים קודזידלו

- קצין בטיחות, דן



חיים זאק

- קצין בטיחות יונייטד, דן



דני שטרן

- קצין בטיחות, דן



אבי גולן


- יו"ר ארגון מורי נהיגה



חנן פרוספר

- יו"ר ארגון מורי נהיגה, ירושלים



עו"ד שי גלעד

-יו"ר ועדת התעבורה, לשכת עורכי-הדין



נורית ג'ין גרוסמן
- יו"ר אנשים באדום



פרופ' ברוך פולק

- ארגון למאבק בתאונות דרכים

אתי בנדלר

לאה ורון

אהובה שרון – חבר המתרגמים בע"מ

תקנות התעבורה (שינוי התוספת השביעית לפקודה), התשס"ז-2007 בדבר הרחבת רשימת העבירות בגינן ניתן להורות על הפסקת השימוש ברכב

אני פותח את ישיבת ועדת הכלכלה. הנושא שעל סדר היום הוא תקנות התעבורה (שינוי התוספת השביעית לפקודה), התשס"ז-2007. אני אתן סקירה קצרה לרקע ולאחר מכן משרד התחבורה יציג את בקשת השר.


לפני כשנה-שנתיים עברו שתי הצעות חוק, כאשר הצעה אחת הייתה הצעת חוק שלי והשנייה הצעת חוק ממשלתית, שבעצם שינו את החוק הקיים ואפשרו למשטרת ישראל להתחיל להורות על השבתת כלי רכב שעברו עבירות מסוימות. זה לא מדויק, כי גם קודם היא יכלה להורות על השבתה, אבל השינוי המרכזי היה שעד אז החוק קבע שצריך להתחשב בעמדתו של בעל הרכב, היכן לשים את הרכב, וזה יצר בעיה ליישם את החוק כי אנשים רצו שהרכב יושבת ויעמוד ליד ביתם, ואז בעצם אין שום דרך לאכוף ולראות שהרכב לא נמצא בשימוש של אדם אחר מבני המשפחה. תיקוני החקיקה אפשרו את הקמתם של המגרשים בהם המשטרה מחליטה להעמיד את כלי הרכב. בנוסף לכך, הצעת החוק שלי הוסיפה מספר עבירות - כמו נהיגה בשכרות, נהיגה תחת השפעת סמים, נהיגה בשלילת רישיון, נהג צעיר שנוהג ללא מלווה – לאותן עבירות בגינן ניתן להורות על העמדת הרכב לתקופות שונות, תלוי אם זה על-ידי בית משפט או על-ידי קצין משטרה.


החוק קובע בסעיף 41 ששר התחבורה, באישור ועדת הכלכלה, יכול להרחיב או להוסיף או לשנות את התוספות לפקודה, כאשר התוספת השביעית בעצם קובעת את אותן עבירות בגינן ניתן להורות על העמדת הרכב באחד מאותם מגרשי החרמה אותם תיארתי.


החוק במתכונת שתיארתי התחיל להיות מיושם לפני כמעט כשנה. גם אני העליתי את הנושא בפני ניצב שחר אילון וביקשתי ממנו לבחון את הרחבת מספר העבירות, ואני שמח ומברך על כך ששר התחבורה גם פעל בנושא ואפילו במהירות רבה יותר, והיום מונחת בפנינו בקשתו להוסיף לתוספת השביעית עוד שלוש עבירות:

1.
חצייה של מסילת רכבת בניגוד לחוק, כאשר המחסום יורד או האור האדום מהבהב.

2.
חצייה של פס הפרדה לבן.

3.
שימוש ברכב המסכן את התנועה.

אחרי הפתיח של היושב-ראש לא יהיה לי מה להוסיף כי הכול כבר נאמר. אנחנו חושבים שהכלי הזה הוא כלי אפקטיבי. אנחנו בוחנים בפינצטה, עקב בצד אגודל, את העבירות שנכון שייכללו בתוספת הזאת. מה שמאפיין את העבירות שאנחנו מבקשים להוסיף היום אלה עבירות תעבורה שנעברות תוך כדי שימוש ברכב ויש בזה בעייתיות מסוימת בגלל הלחץ בין הנהיגה והבעלות שזה לא תמיד חופף. יחד עם זאת, אלה עבירות שכמעט בהגדרה מהווים מצבים של תאונות. רכב על מסילת ברזל כאשר המחסום יורד, משמע שרכבת מתקרבת, זו תאונה ותאונה המונית. ביקשנו לא רק עקיפה בקו הפרדה רצוף אלא כאשר מדובר בקו הפרדה רצוף וגם בדרך לא פנויה. זה מצב של תאונה בלתי נמנעת כמעט. רכב עם ליקויים מסוימים, אנשי המקצוע יציגו את הנושא. הבאתי לכאן את רשימת הליקויים שנחשבים מסוכנים. מדברים למשל על אובדן של יותר מ-50 אחוזים כוח בלימה, וגם כאן מדובר בתאונה כמעט ודאית.


אנחנו חושבים שלאור הסיכון המאוד ברור והחד-משמעי שנשקף מהעבירות האלה, האיזון הוא נכון בין ביטחון הציבור לבין זכות הקניין של בעל הרכב, הוא מחייב לתת יותר משקל לצד בטיחות הציבור שנמצא כאן בסיכון חמור, כאשר זכותו של בעל הרכב, מקום שהוא הנפגע מההשבתה, וזה שהרכב לא רשום על שמו של הנוהג לא אומר בהכרח שבעל הרכב הוא הנפגע אלא הנוהג יכול להיות דווקא הנפגע, בכל מקרה עדיין יש לו את הזכות שלו והוא יכול לפנות לבית-המשפט, כאשר החוק מחייב את בית המשפט לשקול את הזיקה בין בעל הרכב לנהג. אם ניקח את המקרה המאוד נפוץ כיום של רכב שנהוג על ידי מי שאיננו בעליו ורכב שמוחזק בליסינג, חברת הליסינג לא תיפגע והיא תמשיך לקבל את התשלומים המגיעים לה גם אם הרכב מושבת. מי שנפגע כאן באופן ישיר זה המשתמש.

או החברה שמעסיקה אותו.

אני מדברת על המשתמש באופן קצת יותר רחב. נכון שהמשתמש הוא לא בהכרח הנהג אלא יכול להיות שזו החברה השוכרת, אבל כאן יש קשר קצת יותר קרוב בין הנוהג לנפגע. אנחנו חושבים שבעבירות המסוימות האלה יש לתת יותר משקל לביטחון הציבור על-חשבון פגיעה אפשרית ומסוימת בבעל הרכב באותה סיטואציה שבעל הרכב הוא לא הנהג.


אני מציעה שהמשטרה תראה מה עשינו עם החוק הזה בחצי שנה-שמונה חודשים שהוא פועל, כי זה יכול לשפוך אור.

הנושא הוא לא פקודת התעבורה אלא תקנות התעבורה מאחר שהשינוי מתבצע על-ידי תקנות.

התחלנו בשגרת אכיפה בתחילת יוני לאחר פיילוט עשינו במשך שבועיים בחודש מאי. לאחר חצי שנה של פעילות יש לנו למעלה מ-5,000 כלי רכב מושבתים. למעשה לפי החוק אנחנו מחויבים בפריסה ארצית של המגרשים. במכרז הראשון זכו 7 מגרשים שפזורים ברחבי הארץ. לפני כמה חודשים המשטרה יצאה במכרז משלים למגרש נוסף באזור הצפון, נקבע זוכה והוא נערך עכשיו להתחיל לקלוט כלי רכב.

מה הפריסה של המגרשים מבחינה גיאוגרפית?

חצור, המגרש החדש הוא באזור הקריות, פתח-תקווה, תל-אביב, אשדוד, באר-שבע, ירושלים ואילת. יש לנו בתקנות עד 20 מגרשים, אבל נכון להיום יש לנו בסך הכול שמונה מגרשים, כולל המגרש החדש. יש לנו נוהל מפורט של אכיפה. הנחינו את השוטרים כך שהיד לא תהיה קלה על ההדק, אבל יחד עם זאת יצאנו במחקר מלווה, בשיתוף עם המשרד לביטחון פנים, שבודק ומנסה לראות השפעה של התוצאות על תרבות הנהיגה ועל הירידה במספר הדוחות בגין העבירות האלה. יש לי כאן נתונים לגבי העבירות העיקריות בגינן אנחנו משביתים והן: נהיגה בשכרות, נהיגה בפסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, נהיגה תחת איסור שימוש, נהיגה של נהג חדש ללא מלווה והסעת נוסעים מעל המותר ללא מלווה. בסך הכול אנחנו זוכים לגיבוי מבתי-המשפט. יש לנו פסקי-דין מחוזיים שמאשרים את ההשבתה ולמעשה ביטלו החלטות של בית-משפט שלום שביטל השבתה.

אתה מרוצה ממספר השוטרים שהוקצו למטרה הזאת?

היינו שמחים כמובן לתוספת כוח אדם. אנחנו מנסים לנתב את השוטרים לעבירות החמורות. יש לנו אסטרטגיה חדשה שמדברת על אכיפה ייחודית.

שר המשטרה דיבר על בעיה באכיפה.

בנהיגה תחת שכרות, ההחרמה של הרכב או הורדתו היא מיידית.

זאת לא החרמה. זו השבתה. איסור שימוש.

למעשה המונח בחוק הוא איסור שימוש. השאלה היא אם ההשבתה היא מיידית או לא, תלויה גם אם בעל הרכב נמצא במקום.

אם אתה תופס משתמש ברכב שהוא תחת שכרות והוא לא הבעלים.

אם הוא לא הבעלים, ההשבתה היא לא במקום כיוון שאנחנו מקפידים על כך שתינתן אפשרות לבעל הרכב, שהוא הנפגע העיקרי מההחלטה, להשמיע את הטענות שלו לפני ההחלטה. במצב כזה הוא מוזמן לשימוע למחרת.

ובינתיים מה אתם עושים עם הרכב?

בינתיים הרכב לא מושבת.

אתם נותנים אפשרות לנהג לנהוג?

לא, הנהג הוא פסול לנהיגה, אבל הוא יכול להביא חבר או קרוב משפחה.

ח"כ דוד טל מחליף את היו"ר גלעד ארדן

למה אנחנו מקלים בזה? החוק מאפשר לך להשבית.

במהלך הדיונים כאן לא רצינו שתינתן החלטה על השבתה שהיא סנקציה חמורה כל כך מבלי שתינתן הזדמנות לבעל הרכב להשמיע את טענותיו. יכול להיות שהרכב הזה נגנב או נלקח ללא רשותו של בעל הרכב.

אני בכוונה מחדד את השאלה הזו. לך יש את הסמכות בסעיף של שכרות – ואני בכוונה מתייחס לשכרות – להשבית את הרכב ואחרי כן לעשות את השימוע.

לא, השימוע הוא תמיד לפני ההחלטה. אלה כללי הצדק הטבעי. בחוק יש הגבלה בין פסילה מנהלית לבין השבתה מנהלית. הסמכות להשבתה נמצאת לא בסעיפים של שכרות אלא בסעיף מיוחד, סעיף 57(א), להשבתה. בנוהל שלנו חילקנו את זה: אם הנהג הוא בעל הרכב, ההשבתה היא מיידית. אם הנהג איננו בעל הרכב, בכל העבירות, ניתנת הזדמנות לבעל הרכב להשמיע את הטענות שלו לפני החלטת הקצין כאשר בדרך כלל זה עניין של שעות או מקסימום למחרת.

בוא ננתח את ההשתלשלות. עצרת נהג שיכור. כל יום שבת אנחנו שומעים בחדשות ש-80 נהגים שיכורים הסתובבו על הכביש והמשטרה עצרה אותם. מבחינתי אלה הם 80 מפגעים. זה כמו שאני אומר לך עכשיו ש-80 פלשתינאים יצאו לעשות פיגוע. אותו בחור שיכור שעצרת אותו, והוא לא הבעלים של הרכב – אתה לא משבית את הרכב, אבל אם הוא הבעלים, אתה משבית את הרכב. אם הוא שיכור והוא הבעלים, אתה משבית את הרכב מיד.

רק קצין יכול להשבת. בוודאי. בא קצין לשטח או שהוא הולך לתחנה ומשביתים. גם פסילה מנהלית של רישיון הנהיגה וגם השבתה.

אם לא, הרכב נוסע חזרה, הבעלים של הרכב מגיע אליך, אתה מדבר אתו, נניח שהחלטת שאתה רוצה להשבית, הוא אמור להביא אליך את הרכב.

כן. ברוב המקרים זה כך. ברוב המקרים הבעלים בא. נניח הילד היה שיכור ומגיע האבא ביום ראשון בבוקר.

אני מחפש חוקים שיש בהם מנופים להשפיע על תרבות התנהגות הרבה יותר מקיפה, מעבר לנקודה הספציפית של חציית פס לבן.

הנקודה שלך היא שאותו נהג שיכור שאינו בעלים של הרכב ממשיך לנהוג ברכב?

לא. אני כל יום שומע בחדשות כמה שיכורים היו על הכבישים. זו תופעה שבעיניי היא סכנה אדירה ואמיתית. אני שואל את עצמי את השאלה הבאה, 80 כלי רכב כאלה, בחצי שנה, לפי החשבון שלי, זה יוצא כ-2,000 כלי רכב שלהבנתי אם אותם הייתי מוריד מהכביש, תראו על איזה מעגלים הייתי משפיע. הייתי משפיע על המעגל של היציאה לבילוי, של האלימות, של השתייה.

אתה צודק באופן כללי, חוץ מאשר בנקודה אחת. מי שביצע את העבירה, זה לא הרכב אלא נהג הרכב והוא מורד מהכביש.

כלי הרכב מורד מהכביש.

אני מתערב אתך שבין אלה שאומרים להם לבוא, חמישים אחוזים מאלה שאומרים להם לבוא, לא מגיעים.

לא נכון.

תביא נתונים כמה הושבתו בגלל העבירה הזאת.

העיקרון שלנו הוא לתת הזדמנות לבעל הרכב להשמיע את הטענות. כך זה נסגר פה בוועדה. גם אם בעל הרכב לא הגיע, ההשבתה נעשית בהיעדר. הרכב הזה מושבת, מוזן במסוף המשטרתי שהרכב הזה איננו, יש לנו 8 אחוזים של כלי רכב שלא נמצאים במגרשים לאחר השבתה, ומתוך ה-8 אחוזים יש לנו כלי רכב שנתפסים נוהגים ואז ההשבתה היא ל-60 ימים. רכב שהושבת ונתפס נוהג, זה מוזן במסוף המשטרתי. כל שוטר שבודק מיד את הרכב הזה, קופץ לו הרכב שהוא תחת השבתה ואז לפי החוק ההשבתה היא ל-60 יום.

מה שצריך לתת לבעל הרכב, זו הזדמנות להשמיע את הטענות שלו.

מהניסיון עד עכשיו, מה היחס בין כלי הרכב שהושבתו לבין הסעיפים השונים? מה היקף הבקרה השיפוטית?

29 אחוזים מכלי הרכב המושבתים הם בגין נהיגה בשכרות. 20 אחוזים הם נהיגה ללא רישיון נהיגה בכלל. 12 אחוזים נהיגה בפסילה. בערך 10 אחוזים שתי העבירות של נהג חדש, ועוד 16 אחוזים שהם בגין נהיגה ללא רישיון תקף, נהיגה באיסור שימוש.


לגבי בתי המשפט. חלק גדול מהנפגעים רצים למחרת או תוך יומיים-שלושה לבית-המשפט בבקשה לביטול הפסילה המנהלית. בסך הכול יש לנו ערימה של פסקי דין שמראות שבית-משפט מבין את הכלי הזה ודוחה את הבקשות שלהם. יש לנו החלטות של בית משפט מחוזי שביטל החלטה של בית משפט שלום שביטל השבתה.

באחוזים, באיזה מקרים בית המשפט החזיר או ביטל את ההשבתה?

בית המשפט מוסמך לבטל את ההשבתה בשלושה מקרים. אין לו סמכות לבטל את ההשבתה בכלל. הסעיפים האלה מוגדרים בחוק:

1.
בית המשפט התרשם שהרכב נלקח מבעל הרכב ללא ידיעתו וללא הסכמתו.

2.
בית המשפט השתכנע שאין ראיות מספיק לכתב האישום.

3.
בית המשפט התרשם שבעל הרכב עשה כל שביכולתו למנוע את העבירה.

מה שאתה אומר הוא שבנקודת הזמן הזאת אלפי או עשרות אלפי נהגים נוהגים בכביש ללא רישיון. השאלה מה עושים בעניין הזה.

זה חלק מההשבתות.

ח"כ גלעד ארדן מחליף את היו"ר דוד טל

הצטרפתי פעמיים לסיורים כאלה של החרמות רכבים כדי לראות כיצד החוק מיושם. פורסם לאחרונה שמשטרת התנועה מקבלת עוד 30 מכשירים לבדיקת אלכוהול. באותו לילה שאני נכחתי, בכל גוש דן, וזה היה יום חמישי בלילה, היו שלושה מכשירים על כמעט מיליון נהגים, שזה לא נראה לי מרתיע במיוחד. השאלה אם כבר הוכנסו לשימוש מכשירים נוספים. גורמים בתוך משטרת התנועה שדווקא רוצים להישאר בעילום שם, אמרו לי שאחת הבעיות המרכזיות בחוק של החרמת הרכבים זה לא רק החוסר במכשירים לבדיקת אלכוהול אלא גם העובדה שכדי להחרים צריך קצין - כדי שההחרמה תהיה מיידית ויהיה לה אפקט מרתיע – במקום שיעשה את השימוע. אמרו לי שיש קושי רב להשיג קצינים בסוף השבוע, בחמישי-שישי-שבת, כדי שיעשו את אותן משמרות לילה.


האם יש לך נתונים כמה קצינים אכן עושים את המשמרות האלה?

אני אתייחס קודם כל לעניין הראשון. אתמול היה טקס רב-משתתפים אצלנו באגף התנועה הארצי, במעמד שר התחבורה והשר לביטחון פנים, והמשטרה קיבלה את המעבדה הזו לגילוי סמים ואלכוהול. אני גם יודע על ינשופנים חדשים שנכנסו לשימוש ומעבים את המערך שיכול לבדוק השפעת אלכוהול ולהשבת. לגבי קצינים, לכל יחידה יש קצין וחייב לצאת אתה קצין. מפקד שאיננו יוצא לשטח, יש גם קצין תורן שנמצא באגף.

חוץ מהימ"ר מישהו עוסק בהחרמת רכבים?

בוודאי. יש לי את הנתונים. הימ"ר לדעתי תופס פחות מ-10 אחוזים מכל ההשבתות בארץ. בדרום 18 אחוזים, בצפון 7 אחוזים, סיירת תנועה ארצית כמה אחוזים בודדים.

אם כך, אתה אומר שאין מחסור בכוח אדם.

תמיד חסר כוח אדם ותמיד חסרים קצינים.

כמה ינשופים ייכנסו עכשיו לשימוש?

אני יודע שבעבר נכנסו עוד 10 ינשופים.

הייתה פעם ביקורת אחרי שגילו שלא כל הניידות הקיימות נמצאות בשימוש. השאלה אם כל ינשוף שמתווסף, יימצא בשימוש.

למיטב ידיעתי כן. אני בעצמי הייתי נוכח בכמה השבתות, והשתמשו בהם. אני הייתי עד לכמה מקרים שלוקחים את החשוד לתחנה, שם יש בוחנים או שמביאים את הינשוף. אין עם זה בעיה.

האם יש חלוקה לגבי כלי רכב פרטיים או משאיות ואוטובוסים בנושא של ההשבתות?

באנו מוכנים הפעם. 66 אחוזים מכלי הרכב המושבתים הם פרטיים. 11 אחוזים כלי רכב מסחריים, 11 אחוזים משאיות. יש טרקטור, מנוף, כמה מוניות. בדרום הייתה לנו בעיה לגבי אוטובוסים שברישוי לא היה מוסדר מספר הנוסעים בעמידה. אחת העבירות היא הסעה מעל מספר הנוסעים המותר בשכר. הייתה איזו בעיה, באנו בדברים עם משרד הרישוי ולמיטב ידיעתנו הם סידרו את זה ונתנו הוראת רישוי חדשה לכל האוטובוסים, גם לגבי מקומות הישיבה וגם לגבי מקומות העמידה.

אני מניח שאתם לא עושים הרבה בדיקות שיכרות לנהגי אוטובוס. אני לא אומר שלא צרי לעשות, אבל בדיקות השכרות נעשות בעיקר בשעות הלילה.

כמו שאמרה היועצת המשפטית חוה ראובני, אנחנו בדקנו בפינצטה את העבירות. לא רצינו להגיע למצב של זילות התקנה הזאת, שבכל עבירה שנייה משביתים רכבים, אלא לעשות בדיקה, לאחר הפעלה של מספר חודשים, איזה עבירות הן עבירות משמעותיות. כמו שדיברנו בזמנו, רצינו לבחון בצורה הדרגתית להוסיף עוד עבירות לעבירות של איסור השימוש. צוות מקצועי שחלק מחבריו גם נמצאים כאן – ד"ר דן לינק, רוני לוינגר, חוה ראובני ואנכי – הנחנו בפני שר התחבורה ממצאים ובהם התייחסות לשלוש עבירות, כאשר בולט העניין של עבירת הרכבת. כ-2,000 דוחות הקשורים למסילה ניתנו במהלך שנת 2006 על-ידי משטרת ישראל, עוד כ-800 תלונות של תצפיתנים הועברו למשטרה וגם בעניין הזה אנחנו מטפלים.

כמה תלונות היו בשנת 2005?

אין לי כאן את הנתונים, אבל מדובר בגידול. עופר יוכל להוסיף פרטים יותר מדויקים.

כתוב כאן שבשנת 2006 נתתם 1,850 דוחות הנוגעים למסילות ברזל ומחסומי רכבת. אני מבין שאלה העמדות לדין.

כן.

האם יש לכם איזשהו מעקב אחר פסקי הדין?

פנינו לראשי לשכות התביעה שלנו ואנחנו אוספים את הנתונים האלה.

אני מבקש בהקדם האפשרי לתת לנו איזשהו נתון, אפילו על המאה הראשונים שעמדו בפני בתי-המשפט בנושא הזה. זה מאוד חשוב.

העבירה השנייה - היא בעצם חיבור של שתי עבירות – היא עבירה שתאונה בתוכה. העניין השלישי, הורדת רכבים בגין ליקויים, מה שנקרא איסור שימוש. במהלך שנת 2006 הורדנו 200, מתוכם 160 של ניידות הבטיחות. אנחנו לא נותנים איסור שימוש על כל דבר קטן אלא אנחנו עובדים על-פי תקינה אירופאית, על-פי תקנים אשר גובשו על-ידי ארגון שיפ"א שהוא הארגון האירופאי הבינלאומי לבדיקות ורישוי כלי רכב. את הליקויים אנחנו מחלקים לליקוי מזערי שהוא ליקוי קל, ליקוי חמור, ליקוי מסוכן, כאשר מה שהוא ליקוי מסוכן, הוא יורד בגרירה מהכביש, כאשר בהמשך אתם יכולים לראות את העבירות שהן עבירות חמורות שנוגעות לעניין של המרכב, לעניין של השלדה, לעניין של מערכות ההיגוי והבלמים. הצמיגים הם אלה שייכנסו לעניין הזה. מבחינת הנתונים, בשנת 2006 בדקנו 43,023 תקינות כלי רכב, 151 כלי רכב בעניין הזה הורדו על-ידי ניידות הבטיחות, שזה 0.4 אחוז.

במסמך שקיבלנו מדובר ב-200.

המספר הזה הוא יחד עם המשטרה. אני מדבר על ניידות הבטיחות של משרד התחבורה, כאשר מתוך 43 אלף בדיקות, הורדו 151 מכוניות. עוד 50 הורדו על-ידי בוחנים של המשטרה. כלי הרכב מבחינה מכאנית לא מהווה גורם משמעותי.

כולם עם רכבים חדשים?

רכבים חדשים, רכבים שמטופלים כראוי, ואכיפה. בהחלט אפשר לומר שהעניין הזה מטופל טוב. אני רוצה להדגיש שאת הנושא הזה לא נוריד על פנס שבור או שמשה סדוקה אלא נוריד את אותם כלי הרכב שיימצאו בהם ליקויים מסוכנים והם ליקויים בהחלט עלולים להביא לתאונת דרכים מיידית. זאת ההבהרה, כי ראיתי אתמול באתרים של האינטרנט נאמר שהורידו בגלל מראה או שמשה. לא. מדובר בבפירוש הדברים שאנחנו נראה אותם כמסוכנים, והם על-פי נוהל מפורט שלנו ושל המשטרה ועל-פי תקינה אירופאית.

43 אלף בדיקות של המעבדה הניידת?

7 ניידות בטיחות של אגף הרכב.

כמה כלי רכב בממוצע מספיקה ניידת לבדוק ביום אחד?

בסביבות 40 ומשהו, 45-46.

שבע הניידות עובדות כל הזמן?

כן. זה תלוי בהספק ותלוי בפעילות. יש פעילות בשיתוף עם המשטרה בתוך הערים ויש פעילות על-פי תוכנית עבודה חודשית מראש.

רוני, שר התחבורה כתב לנו שעקיפה בקו הפרדה רצוף, בשנת 2006 ניתנו כ-1,240 דוחות. אני מניח שזה דוחות שהוא קיבל מכם.

בעבירה הזאת אנחנו מקבצים שתי תקנות, כאשר אחת היא חציית קו הפרדה רצוף, והתקנה השנייה היא שהדרך לא פנויה.

מה זאת אומרת שהדרך לא פנויה?

בא רכב ממול.

זה לא סתם שאתה עוקף, אלא אתה עושה את העקיפה כאשר הדרך לא פנויה.

גם עם קו הפרדה מותר לעקוף?

לא. אלה שתי עבירות במצטבר.

אנחנו מציעים לעשות שתי עבירות בו-זמנית. הוא חוצה קו הפרדה רצוף לתוך הנתיב הנגדי שאיננו פנוי.

אם הוא חוצה קו הפרדה רצוף ולא בא רכב ממול, זה לא נכלל?

זו עבירה חמורה. בגלל הבעייתיות, עם הפער בין המשתמש לבעלות, אנחנו נכנסים לנישה של העבירות הכי מסוכנות במצבי תאונה ודאיים כמעט. לכן חשבנו לקחת את שני הדברים במצטבר. לא מספיק שהוא עובר לנתיב הנגדי, היכן שאסור, עוד באה מכונית ממול, וזה אומר בוודאות תאונה.

אותו הדבר ברכבת. נעשה את זה רק כשממש רואים את הרכבת.

המחסום יורד, בהגדרה זה רכבת באה.

לפעמים המחסום יורד, אבל לא רואים רכבת באופק.

אין לזה גבול. אם זה קו לא רצוף ובא רכב ממול, זו תאונה ודאית.

הגבול הוא לטעמי כאשר אתה רואה שיש קו הפרדה רצוף ואתה צריך לדעת שמבחינתך זה כמו קיר. חצית אותו, נתקעת בקיר. פעם הוא לקח סיכון ולא עבר רכב ממול, והוא גם יודע שאין סכנה שיחרימו לו את הרכב אלא מקסימום הוא יקבל דוח, אבל בפעם הבאה זה כבר יהיה מאוחר מדיי אם הוא יחצה ויבוא רכב ממול.

אני לא בטוחה אם זו לא אחת העבירות שאפשר לאסור נהיגה ברכב.

ההצעה שלנו היא הצעה מדורגת.

לדעתי אתם עושים זילות בנושא קו ההפרדה.

בעקיפה של קו הפרדה רצוף יש לעתים בעיה ראייתית. נניח שרק שני גלגלים עברו את הקו, נניח שהוא התחיל לעקוף אבל לא סיים את העקיפה.

מה החוק קובע?

החוק קובע שכל מעבר.

תעשו קמפיין עם הרשות הלאומית שיסביר לציבור שכל נגיעה של הגלגל בקו הפרדה רצוף, הנהג עשה עבירה.

אור אדום הוא לא פחות חמור. לחצות אור אדום זה לא פחות חמור.

כבר חודשים אני מדבר עם שחר כדי לראות לאן אפשר להרחיב את נושא ההחרמה, אבל לא קיבלתי ממנו תגובה בעניין. אם אתם רוצים, אתם יכולים להציע גם אור אדום. כרגע זאת יוזמה שבאה ממשרד התחבורה בשיתוף אתכם. כתוב, לאחר שהשר נועץ עם משטרת ישראל.

אחת הסיבות המרכזיות שבתי המשפט נתנו לנו גיבוי כמעט מוחלט על ההשבתה היא העובדה שהלכנו בזהירות ובעבירות שקל להוכיח אותן. לכן ישב צוות שבדק את הנושא, וגם יצאנו במחקר מלווה כדי לראות את ההשפעה של זה. גם בתקנות הקודמות לקחנו שתי עבירות וחיברנו אותן לעבירה אחת. גם כאן חשבנו שהמצב שבאמת מצדיק את הכלי האפקטיבי והחמור הזה הוא שילוב של קו הפרדה רצוף וכאשר הדרך לא פנויה. כמובן שאנחנו כל הזמן שוקדים וכל הזמן בודקים. בתיקון הבא נבדוק עבירות נוספות.

1,240 הדוחות שניתנו, הם לאנשים שחצו קו הפרדה רצוף והדרך לא הייתה פנויה.

זה לא נבדק אף פעם כי למעשה זו עבירה חדשה. יש לנו נתונים לגבי קו הפרדה רצוף.

כמה דוחות מהירות ניתנו בשנת 2006?

החוברת של סיכום השנה עוד לא יצאה. יש המון עבירות מהירות, כאשר מדובר בעירוני, לא עירוני וכולי.

סדר גודל.

אלפים.

עשרות אלפים.

נכון.

אם ניתנו במצטבר על חציית קו הפרדה פלוס דרך לא פנויה רק 1,200 מול עשרות אלפים בגין מהירות, לדעתי זו אחת הבעיות.

1,200 זה על עבירה אחת. כאשר הדרך לא פנויה, זה נתון אחר, זה עוד בערך 900.

אומר לי עוזי שה-1,200 זה צירוף של קו הפרדה רצוף ודרך לא פנויה.

כנראה שלא.

שתי העבירות האלה בשנת 2006.

אם אני מבינה נכון, זה סך כל הדוחות שניתנו. כל אחת לחוד ובעצם מצרפים את שתיהן ביחד.

זאת אומרת, מי שחצה קו הפרדה, ניתנו בערך 800 דוחות. זה מעט מאוד ביחס למה שנותנים במקרה מהירות.

אולי אפשר להסביר את זה על רקע זה שמהירות, חלק מהדוחות ניתנים על סמך צילומים אוטומטיים של מצלמות אוטומטיות. כאן צריך להיות שוטר במקום כדי שיראה את ביצוע העבירה של חציית קו הפרדה.

איש לא מונע מהם לצייד את השוטרים במצלמות דיגיטאליות, וכבר נשיא בית-המשפט העליון אמר לי שזו ראיה קבילה מבחינתו.

לא לגבי פס לבן. משטרת ישראל פיתחה 10 שנים מתקן כדי שיבדוק באמצעים אלקטרוניים שמירת כלי רכב ובית המשפט פסל אותם.

צריך לשים את כל הפיתוחים האלה במקום, כי אנשים קונים מצלמות דיגיטאליות. מצלמה היום עולה מאות שקלים, ואם אתה קונה בכמויות, זה לא יוצא יקר. מדובר במצלמה שעולה 1,500 שקלים והיא מסוגלת להנפיק סרט וידאו של חצי דקה-דקה. למה ניידת שיושבת עם שני שוטרים ומשתמשת באקדח לייזר לא יכולה גם להשתמש במקום אחר במצלמה דיגיטאלית ולצלם אנשים חוצים פס הפרדה לבן. אני לא מבין את כל הפיתוחים והטיעונים. זה אפילו לא דורש תקציב גדול מדיי. אם יש לך תשובה, אני אשמח כי אני לא מצליח להבין את הבעייתיות שבנושא.

יש תמיכה בחוק.

התמיכה בחוק היא בדיוק כמו שיש חזקה ששוטר שאמר שלא עצרת בעצור, בית-המשפט נוטה להאמין לו כי אין לו אינטרס לשקר, גם אם זו עדות.

יש סעיף מיוחד בפקודת התעבורה שמתייחס לצילום.

אם יושבים שני שוטרים ושניהם אומרים שהם ראו אותו חוצה פס הפרדה, ובנוסף יש להם גם סרט ממצלמה דיגיטאלית שמראה אותו חוצה פס הפרדה.

יש איזה פילוח שמצביע על כך שחציה של פס הפרדה גורמת תאונות יותר מאשר המהירות?

כל שנה יש דוח של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שמדבר על הגורמים לתאונות. אני לא יודע אם זה מחולק לפי הקטלניות של התאונות. סטייה מנתיב, זה במקום הראשון אבל לא בהכרח זה רק קו הפרדה אלא סטייה מנתיב בכלל.

יותר מאשר מהירות?

מהירות יכול להיות 10 אחוזים מעל המותר, ואז זה לא גורם הרבה לתאונות. עבירות מהירות הן לא במקום הגבוה.

לפעמים אני משתוממת למה משקיעים משאבים אנושיים בכביש פתוח לגמרי בו עוברת מכונית אחת ל-10 דקות ושם נוסעים 150 קמ"ש, אבל אין שם שום תאונה, וזאת לעומת מצב בו חוצים פסי הפרדה, או עושים סיבוב פרסה באמצע נתיב, ואז מתרחשות התאונות. אם האינטואיציה שלי נכונה, יש מקום לדרוש או לצפות מהמשטרה שתפנה בשכל את המשאבים המועטים שיש לה לטובת המקומות המועדים לפורענות אמיתית. דהיינו, להפסיק עם המצלמות וכל ההשקעה בלייזרים ולשים את השוטרים בנושא של חצייה של פסי הפרדה.

יותר קל להם לגייס כסף מאנשים בגין מהירות.

למהירות יש השפעה עצומה על דברים אחרים שבגללם נגרמות תאונות דרכים, למשל, אי-מתן זכות קדימה, דריסת הולכי רגל ועוד כהנה וכהנה. במקרים האלה המשטרה לא יכולה להוכיח שהייתה כאן בעיית מהירות ולכן ההתרכזות של המשטרה במהירות, אף על פי שהיא טעונה שיפור מבחינת המיקום ומבחינת האמצעים, היא דבר נכון לעשותו.

חברת הכנסת תירוש דיברה על כך שנסיעה בכביש בטוח עם נפח תחבורה אפסי. אם הכביש עמוס ומהירות הנסיעה היא 150 קילומטר לשעה, הוא יהיה מאוד צודק, אבל אם נוסעים בכביש שולי וריק, ברור שהמהירות היא לא גורם כפי שאתה מציג אותו.

קח לדוגמה את כביש בגין, ליד בתי המלון. איזה תאונות יכולות לקרות ליד בתי המלון, שם יש מצלמות? אני קורא בעיתון שנתפסו השנה אלפי נהגים ונקנסו. אם זאת מסחטת כסף, תאמרו את זה, אבל אם תאמרו שזה מנע תאונה, זה משהו אחר.

זה גם וגם.

לא ניסיתי לומר שכל דוח של המשטרה בנושא מהירות הוא מוצדק. לי אישית יש ביקורת על המשטרה בכל מיני דברים ואנחנו עושים את זה, כאשר בחלק מהמקרים אנחנו מסכימים. בוודאי יש דוחות שהם תמוהים, אבל הנושא של מהירות הוא נושא חשוב ביותר, לא רק כדי שאתה תיסע 100 קילומטר במקום 110 או 120 או 130 שאתה רוצה, אלא מפני שזה משפיע על תאונות מהסוג האחר שבהן המשטרה לא יכולה לומר שהמהירות הייתה הגורם מפני שלא ראו את המהירות.


אני מסכים שיש דרך לייעל את הנושא של עבירות מהירות. פיתוחים טכנולוגיים בוודאי יביאו לזה שמבחינה טכנולוגית זה יהיה אפשרי גם בנושא של מעבר בקו לבן, בין אם זאת עקיפה ובין אם זאת לא עקיפה.


לגבי כביש בגין. לא אני קבעתי שם את המהירות אבל אני אומר לך שאי אפשר לקבוע מהירות מרבית מותרת לפי שעות היום, לפי מספר כלי הרכב שנוסעים בכביש, ולפי התדירות של כלי הרכב מסביבם. לכן קובעים מהירות מסוימת. אתה ואני יודעים שהמשטרה סלחנית. אני כועס על המשטרה על כך שהיא אוכפת מהירויות הרבה יותר גבוהות מאשר מהירות הנסיעה בכביש בגין. סוג התאונות שיכולות לקרות בכביש בגין, וגם קורות, הוא שרכב אחד בולם, השני סוטה, השלישי נכנס לתוך עמוד, ואף אחד לא קושר את זה במהירות, אבל זו תאונה שנגרמת בגלל מהירות.

אם על הדרך מעלים רעיונות, אולי המשטרה תיקח את זה לתשומת ליבה ואכן תנסה לשנות את מסת המשאבים שהיא מפנה לנושא שהוא כנראה אולי פחות מסוכן, על אף מה שאמרתם. אדרבא, תזמינו מומחים שיתייחסו לאינטואיציה הזאת.

בפברואר, אחרי שהם יגישו את הדוח לשנת 2006 ונדע איך חולקו הדוחות, בהתאם לעבירות, נקיים על זה כמה דיונים מעמיקים. לא נעים לומר, אבל גם שחר אילון בתחילת כהונתו התחייב לשינוי מדיניות ואכיפה איכותית ולא כמותית. אנחנו נראה אם אכן הדברים קרו כך, ואם לא, אולי נחשוב על חקיקה ראשית בעניין הזה, חקיקה שתנחה בצורה יותר ברורה את המשטרה בעניין. גם אני לא משוכנע, כמוך, שזה אכן קרה.

אני יכול להעיד מניסיון אישי שלי. מהמטה הארצי אנחנו עושים בקרות ברחבי הארץ על דוחות תנועה, והדבר הראשון שאנחנו בודקים הוא התאמה של הדוחות בכל מקום, בכל עיר, לעבירות שמאפיינות את אותו אזור. זה בהחלט נבדק ודווקא יש אסטרטגיה חדשה בראשות ראש האגף ובודקים את זה לעומק.

אני מבקש לראות את הדוח וכן אני מבקש לדעת מה קרה בבתי המשפט עם חציית פסי הרכבת.

לעניין רשימת העבירות, זה עניין שימשיך להיבחן. הועלו כאן הערות לגבי עבירות נוספות. אני רוצה להזכיר שלפני שנה יצא דוח בראשית השופט קמא שבדק את הנושא הזה. ההמלצה שלו הייתה ללכת גם על העניין של ריבוי עבירות. זאת אומרת, הצטברות של עבירות. אנחנו מציעים לשקול את הדבר הזה.

מה הסיבה שלא הכנסתם את זה כאחד מהשיקולים?

יש מורכבות רבה מאוד בכל הנושא הזה ואפילו נעשו מספר ניסיונות לאורך השנים להגיע לאיזושהי הגדרה. אדם עושה 30 עבירות, אבל הוא נוהג 50 שנה. יש על זה ויכוח. ההצעה של השופט קמא – זו הייתה ועדת משנה במסגרת ועדת שיינין – נמצאת על סדר היום, בחנו אותה, היו הערות בתוך הממשלה, וזה נושא שהוא לא סגור. הוא לא נדחה על-ידינו אלא הוא נושא שנמצא בבדיקה ויכול מאוד להיות שזה יהיה השלב הבא של התיקונים.

אפשר לקבל את הדוח של קמא?

כן.

אם אפשר לשלוח את כל הדוחות למזכירות הוועדה ולא רק לחבר הכנסת ארדן, כי ממזכירות הוועדה אפשר יהיה להפיץ את זה הלאה.

חברת הכנסת תירוש התייחסה לתאונות עקב מהירות. הבעיה עם המהירות היא לא כל כך מספר התאונות כמו מספר ההרוגים כתוצאה מהתאונה. שנת 2005 הייתה שנה טובה מאוד מבחינת מספר ההרוגים, אבל היא הייתה שנת השיא מכל הזמנים במספר ההרוגים בתאונות מפני שהמהירויות עולות.

זאת אומרת, היו פחות תאונות אבל הן היו יותר קטלניות.

היו פחות תאונות אבל היו יותר הרוגים.

אני אתחיל בשאלה של חברת הכנסת תירוש ודוקטור לינק. בסיסי הנתונים שמביאה לנו הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ניזונים ממקורות אחרים וקשה לנו להתייחס לסיבות התאונה ככאלה. הייתי מציע שאת הדברים האלה ניישם על התיקון המוצע.


האכיפה הזאת או כלי הענישה הזה - הוא בסך הכול כלי מנהלי בשלב הזה - לא נבחן דיו עד עכשיו. הוא התחיל רק לפני כחצי שנה, הוא נמצא כרגע בחיתוליו. בסך הכול לענישה יש שני ראשים, כאשר האחד – למדנו את זה בשנה א' במשפטים – הגמול, ובשלב הזה אין לנו גמול, בעיקר ההרתעה. אנחנו קודם כל צריכים לבחון את מידת ההרתעה של הענישה הכול כך קיצונית הזו שפוגעת בזכות הקניין, לפני שאנחנו מרחיבים אותה להוראות חוק אחרות. הוראות החוק המצויות היום בתוספת השביעית, לפחות בחלקן אין זיקה בין הבעלות ברכב לבין ביצוע העבירה. לדוגמה, הסעה בשכר. אפשר למצוא קשר כלכלי בין הבעלים של הרכב לבין נאמר נהג המונית שמסיע מעל המותר. בסך הכול יש כאן עיקרון כלכלי. גם בתי המשפט – והזכיר מר לוינגר – נתנו גיבוי להחרמות רכבים כאלה. לא מעט פסקי-דין, בעיקר של השופט כהן בירושלים, קבעו שחזקה על אב שנתן לבנו את הרכב ביום שישי בערב שידע או היה צריך לדעת שהבן יוצא לפאב והוא ישתה לשוכרה. זאת לעומת זיקה שהייתה בחלק מהעבירות בין הבעלות לבין העבירות שמצויות בתוספת השביעית.

הסעיפים המוצעים כיום, אין להם שום קשר בין הבעלות לבין ביצוע העבירה. אנחנו חייבים כמובן לבעלים של הרכב, שלא בהכרח הם אלה שביצעו את העבירה. אנחנו זה ועדת התעבורה של לשכת עורכי-הדין.

אני חרד יותר לאלה שנפגעים.

זה תמיד טיעון מנצח שאתה מעלה אותו כל פעם מחדש, וכנגד טיעון כזה אנחנו מרימים ידיים, אבל בכל-זאת אנחנו רוצים קצת לשקול מעבר לטיעונים האמוציונאליים האלה טיעונים קצת יותר הגיוניים וחוקתיים. לכן אנחנו כאן.

לא, הטיעונים הם לא אמוציונאליים.

הטיעון הזה שאנחנו חייבים יותר לנפגעים ולהורים השכולים, זה טיעון שקשה להתמודד מולו, אבל אנחנו בכל-זאת כאן כדי לבחון יותר לעומק את ההצעות האלה.


הסעיפים שאתם מציעים להוסיף לתוספת השביעית מדברים על עבירות שבעלים של הרכב לא היה יכול לעשות שום דבר כדי למנוע את זה. הוא לא יכול היה להתרות בפני בנו שאם הוא נוסע לפאב, שייקח לו חבר שינהג. הוא לא יכול לשמור עליו אם הוא עבר את מסילת הברזל כשהמחסום התחיל לרדת, הוא לא יכול להתריע בפניו או לשמור עליו שלא יעבור את פס ההפרדה הרצוף או יבצע עקיפה מסוכנת. ולכן ההחלטות האלה הן החלטות של רגע שאני חושב שכולנו יודעים שהקשר בין הבעלים הראשיים של הרכב לבין הבעלים החוקי הוא ברוב המקרים מקרי. אז מי שייענש בחלק גדול מן המקרים כאן הוא אדם שלעולם גם לא יועמד לדין בבית משפט, אותם בעלים של הרכב, אותה חברת היי-טק שמפזרת רכבים בין העובדים שלה.


אני קורא לכם לבחון את הסעיפים האלה קצת יותר בדקדקנות. לבחון בכלל את האפקטיביות של התיקון הזה. אומר לנו רוני לוינגר שהם יצאו במחקר מלווה, אם זה כך, בואו נשמע קודם כל את המחקר המלווה הזה, נשמע במה הוא סייע לנו למנוע את אותן עבירות. סתם ככה לפגוע בזכות קניין, אני חושב שזה מוקדם מדי.

אני אמסור כמה נתונים כדי שנוכל להתרשם ולראות אם אנחנו אפקטיביים או לא. במאמר מוסגר אומר שכל התלונות שאנחנו מגישים מתועדות באמצעות מצלמות דיגיטאליות וכאן אני מסכים עם היושב-ראש לחלוטין, כי זה אמצעי חשוב ונוח. זה האופן בו אנחנו מגישים את התלונות שלנו .


למרות שאינטואיטיבית נראה לנו שהרכבת בעבירות האלה היא במרכז התודעה הציבורית, עובדתית אולי אנחנו טועים. רק בשנה האחרונה, שנת 2006, היו לנו 600 שבירות במחסומים. לא כמות אנשים שעברו באור אדום אלא שעברו ולקחו אתם את המחסום. דמיינו שיש לנו פעמיים ביום, על סך כל 100 מחסומים שיש לנו.

לרכבת יש 100 מחסומים?

118 מחסומים.

בואו ננתח את המספר 850 או 900. זו אכן ירידה מסוימת, ירידה של כ-30 אחוזים, אבל מצד שני כמות המפגשים בשנה האחרונה עלתה ב-21 אחוזים. סגרנו במהלך השנה האחרונה, בגלל סגירות ובגלל הפרדות מפלסיות, 30 מפגשים. ב-1 בינואר 2006 היו 149 מחסומים והיום יש 118 מחסומים, ומחר כבר יהיו 117 כי אנחנו סוגרים מחר בבוקר עוד אחד. כלומר, זה הולך ביחד. אם נתעלם מרזולוציה של חמישה אחוזים לכאן או לכאן, זה די הולך ביחד. זה נתון מדהים. אנשים אינם מודעים לעניין הזה או שלא איכפת להם.


600 שבירות, אני חושב שהוא הנתון המרכזי. המשטרה נתנה מעל אלף דוחות.

מישהו פעם ראיין את אלה שנתפסו בביצוע עבירה כזאת? מישהו יודע מה היה המצב הנפשי שלהם?

רובם לא נתפסו.

אני יכול לתת לך כמה נתונים. אני אשאיר לכם סקר שעשינו בקרב 500 נהגים, מדגם מייצג, לפני מספר חודשים. את רואה שם שקודם כל – להבדיל ממני או ממכם שאתם חיים את זה – אנשים לא מודעים לזה שזו עבירה. זה לא נתפס כעבירה כל כך מסוכנת. גם זה דבר מדהים. אני יכול לצטט לכם כמה נתונים.

אנחנו לא מדברים על אי-עצירה לפני מפגש מסילת ברזל, אלא על כניסה ברוטאלית.

הנהג מעריך שהוא יספיק לעבור לפני שהמחסום יורד.

בדרך כלל זה המצב. זו אינדיקציה לסיכון שיש כאן.

בסקר שערכנו שאלנו את השאלה הבאה 500 נהגים: "מה הם להערכתך שלוש התנהגויות הנסיעה הכי מסוכנות בזמן נהיגה". 38 אחוזים אומרים נהיגה בעייפות או לא בערנות, 35 אחוזים אומרים נהיגה במהירות גבוהה, 35 אחוזים אומרים עקיפת פס הפרדה לבן, דיבור בסלולרי, נהיגה בשכרות. חמש או שש העבירות הראשונות הן די אינטואיטיביות. כנראה כולנו היינו אומרים אותו הדבר.

זה סקר שעשיתם בזמן האחרון?

לא, הוא נעשה לפני כמה חודשים. יכול להיות שהשתנו קצת עמדות הציבור, אבל מסתכלים על מספרים ועובדה שבמהלך דצמבר 2006 נשברו לנו 41 מחסומים.


כמה אמרו שחציית פסי רכבת כאשר הרמזור מהבהב הוא נהיגה מסוכנת – 0.2 אחוז. יכול להיות שקמפיין, משטרה, משרד התחבורה, קצת תקשורת העלה את האחוז, אז האחוז יעלה לשני אחוזים או לחמישה אחוזים, אבל זה לא בפרופורציה. בעיניי הדבר הזה הוא אינדיקציה. יאמר רוני בהמשך אינדיקציות בנושא הענישה, אבל ככל הנראה אנשים מסמנים לעצמם בראש, חלק כפונקציה של הסברה, אבל חלק כפונקציה של ענישה. בהיבט הזה זה, ואולי יותר מזה, הצעת החוק הפרטית שאמורה לעלות לדיון אחר-כך, מטפלת בעניין הזה ולדעתי במידה רבה מאוד של צדק.

יכול להיות שאנחנו כמדינה או אתם כרכבת לא עשיתם די בעבר כפי שעושים היום מבחינת הקמפיין, התודעה, המודעות לכל הנושא הזה? יכול להיות שרק כאשר אירעו התאונות הנושא הזה הוצף ואז הצבתם תצפיתנים ליד כל מפגש פסי רכבת? יכול להיות שחינכנו דור שלם על זה שזה לא נורא. יכול להיות שאם תמשיכו בקמפיין הזה תהיה מודעות יותר גדולה.

אני אעשה סקר ואני גם אעדכן אתכם כי חשוב לסמן את זה. במידה רבה אני מסכים אתך. אין ספק שתאונת רבדים לפני כשנתיים הייתה איזשהו אירוע טראומתי לכולנו וגם לרכבת. עובדתית הרכבת היום הופכת לכלי תחבורתי מרתיע. למשל, עברנו את ההיקף של דן השנה, אנחנו בין דן לאגד. הרכבת בתוך חמש-שש שנים תהיה מוביל התחבורה הציבורית הגדול במדינה וזה כבר דבר משמעותי. במקום כמו בית יהושע עוברות 300 רכבות ביום, ואולי אפילו יותר.

הקלתם על תושבי ירושלים בעצירה בבית-שמש.

אני מפנה אותך לסגן שר הביטחון אפרים סנה והחלטותיו בעבר.

אני אומר בקול רם ובצורה צלולה שאף אחד לא יתכסה בזה שקו בית-שמש-תל-אביב או בית-שמש-ירושלים הוא כאילו קו ירושלים-תל-אביב. הוא לא קו ירושלים-תל-אביב. לירושלים מגיע קו מהיר, הוא בבנייה, הוא ייבנה, הוא יתקיים והוא יפעל. זה הקו האמיתי. זניחים כמות הירושלמים שנוסעים מירושלים לתל-אביב ובצדק. מצד שני, תושבי בית-שמש משתמשים בהמוניהם ברכבת ומגיע להם שירות טוב. זה עבד לטובת תושבי בית-שמש, ובמידה מסוימת על חשבון אותו ירושלמי שנסע עד תל-אביב, אבל מצד שני זה אחד לעשרים. תושבי בית-שמש שנוסעים לתל-אביב, הם פי עשרים מתושבי ירושלים שנוסעים לתל-אביב. זו הייתה החלטה צרה ושקולה.

נאמר שקשה להתייחס עם קורבנות ומשפחות האנשים שנהרגו על הכביש. יש משפחות שבתי-המשפט שחררו את האנשים שגרמו לתאונה ואלה אנשים שהיו מעורבים ב-90 עבירות קשות. אני חושבת שחייבים לראות את הקורבנות לפני בעלי הרכב. אני מאוד שמחה לשמוע מה קורה כאן ואני מאוד מקווה שהוועדה תתייחס גם לקורבנות. אני מאוד מקווה שבאיזשהו שלב זה יהווה את אחד הגורמים להחרמת הרכב.

נוצר הרושם שהרכבת היא כליל השלמות והציבור הוא זה שראוי למלקות.

למען האיזון צריך לציין את הדברים שנעשו בשנים האחרונות.

אני מדבר על התקופה שלפני התאונה, אבל רכבת ישראל יודעת שנים רבות כבר שדברים יכולים להיעשות גם בנושאים של מפגשים רגילים שיש להם תועלת עצומה לבטיחות בדרכים, אבל מכל מיני סיבות הם לא עשו את זה. לדוגמה, הזמן שעובר מהתחלת ההבהוב האדום עד לרדת המחסום, הזמן הזה הוא 7 שניות.

9 שניות.

הזמן הזה קצר מדיי. משאית גדולה שתעצור לפני המחסום ותתחיל לנסוע כשהכול בסדר, לפני הבהוב אור אדום, היא לא תספיק לעבור, ואז המחסום יורד ואז הוא נשבר. מחסום שבור, זה לא רק שמישהו נכנס בתוכו.


יש דבר שנקרא זמן פינוי. זאת אומרת, מרגע שמתחיל ההבהוב עד שהרכבת מגיעה. הרכבת עצבנית בנושא הזה משום שזה מאט את הרכבות וזה גורם לכך שרכבת תצטרך לנסוע יותר לאט.

במילה אחת אני רוצה להמשיך את אותה תהייה לגבי המחסומים הנשברים.
יכול להיות שבאותם מקרים בהם משאית לא מספיקה לעצור, המחסום נשבר. מי שרוצה לעקוף את המחסום, לא צריך להיכנס בו אלא הוא יכול לעקוף אותו, הוא יכול לעבור לצידו. קשה להבין את הכמויות האלה של מחסומים נשברים בגלל נהגים פרועים שמחליטים להיכנס במחסום. הדבר היחידי שאני מעלה בראשי שהמחסומים עשויים ברזל ורוצים לשלוח אותם למזרח לצורך בניית אצטדיונים, כי אחרת העניין הזה פשוט לא נתפס. אמר עופר שהם לוקחים את הנתונים האלה וטוענים שזה לא מובא לידיעת הציבור, שחומרת העבירה לא הובאה לידיעת הציבור, והוא נתן את הדוגמה של 600 מחסומים שנשברו. אני לא חושב שיש לנו כאן אין ספור נהגים שנכנסים בצורה עיוורת לתוך המחסומים.

יש נתונים מספריים.

מי שנכנס במחסום, כנראה הייתה לו מטרה אחרת ולא כדי לעבור את הצומת כאשר המחסום ירד. לדעתי לא מדובר כאן בנהגים שהחליטו לעבור את המחסום למרות שהוא ירד.

הם החליטו שאין סיכון. הם חשבו שהם יספיקו לעבור. האור האדום מתחיל להבהב, המחסום יורד מיד, אבל האדם לא יודע את זה אלא הוא יכול לחשוב שהאור האדום יהבהב 20 שניות עד שהמחסום ירד, ולכן הוא מתחיל לחצות, אבל באמצע ה-7 או 9 שניות האלה, ירד המחסום והוא שבר אותו.

אני רוצה שיירשם בפרוטוקול שיובא בפני השר חוסר שביעות הרצון שלי לפחות. אני חושב שזה מנוסח קצת בצורה מטעה כי כל מי שראה את התקנות האלו, כולל אני, הבין שמדובר בכך שגם חציית פס הפרדה תיכלל מעתה כעבירה שבגינה ניתן להשבת את הרכב.

אני קוראת מתוך מכתב השר: "עקיפה בדרך לא פנויה תוך חציית קו הפרדה רצוף". אני לא חושבת שזה יכול להיות מובן אלא שמדובר על שניהם במצטבר.

האדם הרגיל, כמוני, לא יודע. אני חשבתי שחציית קו הפרדה רצוף, יוצר איזושהי הנחה שאסור לך כי ההנחה היא שעלולה להיות דרך לא פנויה שאתה לא יכול לראות אותה בגלל שדה ראייה גרוע.


אני מבקש בעוד מספר חודשים לאחר היישום של זה לבחון את ההרחבה של זה גם לחציית פס הפרדה, כי אני חושב שהמסר לציבור הוא מאוד חשוב בעניין הזה.

אם הדרך פנויה, מותר לי לעבור בפס לבן?

לא. האפשרות להורות על השבתת הרכב אם חצית פס הפרדה לבן, הם לא יכולים להשבית לך את הרכב, רק אם גם חצית וגם בא רכב ממול. אני חושב שהמסר בעניין הזה הוא לא טוב.

1.
שינוי התוספת השביעית.

בתוספת השביעית לפקודה, בחלק א', אחרי פרט (12), יבוא:

"(13)
עבירה לפי סעיף 65(א)(2) או (3) לפקודה.

בסעיף (13) מדובר במפגש מסילת ברזל כאשר המחסום יורד.

(14)
עבירה לפי תקנה 56(א)(1) או (4) לתקנות.



זה אותו דבר. יש לזה גם ביטוי בתקנות.

(15)
עבירה לפי תקנה 47(ד) ו-(ה)(5) לתקנות.



כאן מדובר בעקיפה.

(16)
עבירה לפי תקנה 306 לתקנות, ובלבד שניתנה הודעת אי שימוש לפי תקנה 308 לתקנות".

כאן המשטרה הציעה להשתמש בסעיף אחר בתקנות, כדי שזה יהיה לה יותר נוח לאכיפה.

אנחנו חושבים שצריך להיות תקנה 27(א) שמדברת על שימוש ברכב מסוכן, והסיבה היא כי יש תנאי שכדי שניתן יהיה להשבית רכב, העבירה צריכה להיות עבירה מסוג הזמנה לדין. תקנה 306 שכתובה כאן זו עבירת קנס ולא ניתן להשבית רכב בגינה. העבירה המתאימה היא תקנה 27(א) ביחד עם הנוהל הזה שהוצג כאן לגבי כלי רכב מסוכנים שגוררים אותם.

ומה עמדתכם?

אנחנו לא מתנגדים. מהות שתי העבירות היא אותה מהות. תקנה 306 נמצאת יותר בצד הפרוצדוראלי של תהליך בדיקות כלי רכב, ו-27(א) נמצאת בחלק של האיסורים המהותיים של אסור להשתמש ברכב שהוא במצב מסוכן. המהות היא אותה מהות, התוצאה היא אותה תוצאה. כיוון שהמשטרה צריכה להפעיל את זה, אם ההפניה לתקנה 27(א) מאפשרת לה לעשות זאת ביתר יעילות, אנחנו לא מתנגדים.

אם כך, בסעיף 16 ייאמר שזה יהיה לפי תקנה 27(א) לתקנות. מה עם המשפט "ובלבד שניתנה הודעת אי שימוש"?

זה מייתר את התוספת הזאת. עבירה לפי סעיף 27(א) לתקנות. בסעיף 27(א) נאמר: "לא ינהג אדם רכב כאשר הרכב נמצא במצב העלול לסכן עוברי דרך".

האם ייתכן שמישהו נוהג ברכב כזה בלי שהוא מודע לזה? יתכן שאני נוהגת, תיאורטית, ברכב כזה, אפילו אחרי שעשיתי טסט, והיו כבר מקרים. כאן אתה אומר "ובלבד שניתנה הודעת אי-שימוש לפי תקנה 308". הובא לידיעת הנהג או בעל הרכב על כך שהרכב לא כשיר.

לא, כאן הייתה טעות. העבירה הזו של נהיגה תחת איסור שימוש כבר נמצאת בתוספת השביעית. סעיף 308(ד). הכוונה בתקנה 306 היא ובלבד שבאותו מעמד ניתנת גם הודעת איסור שימוש.

308 כבר נמצא בתוספת השביעית.

זה לא קשור.

אני רוצה שכאשר אדם עולה על רכב, שהוא יבדוק אותו ויראה שאין בו ליקויים שהם מסוכנים.

האם יש בידך כלים לבדוק את כלי הרכב שלך ולדעת שאתה עולה על הרכב שלא נוצרה בו איזושהי תקלה פתאומית שעלולה לסכן חיי אדם? זו דרישה בלתי סבירה מהנהג הסביר.

אנחנו מתבססים רק על ליקויים חמורים במיוחד.

אתה צודק, אם הרשימה הייתה מאוד מצומצמת. אם הברקסים שלו שחוקים בלמעלה מ-5 אחוזים, עם כל הכבוד, את זה בן-אדם כן יכול להרגיש, אבל ברשימה יש גם דברים שאני לא חושב שאדם רגיל יכול לדעת עליהם. מסבי הגלגלים שחוקים, זה מופיע בליקוי מסוכן.

העיקרון הוא שהעבירות האלה שמנויות בתוספת השביעית, בין היתר הן כולן עבירות של מודעות של הנהג. לא יתכן שאדם מבצע עבירה בלי שהוא הודע מלכתחילה, אפילו אם הוא נמצא במצב של רשלנות.

זו הייתה בקשה של שר התחבורה. אנחנו מסכימים. שר התחבורה ביקש להוסיף בעבירות התוספת השביעית נסיעה תחת עבירה כאשר הרכב במצב מסוכן מאוד.

זה בסדר, אבל אתה ראית את הרשימה?

אנחנו לא נכניס את הכול.

מה זאת אומרת הוועדה נדרשת לאשר את התקנות.

אם אתם רוצים שזה יאושר היום, אני מציע שנוריד את החלק השלישי ולגביו תביאו בקשה מוסכמת שכבר יהיה כלול בה רשימה מאוד מצומצמת של הליקויים שגם הנהג הסביר יכול לעלות עליהם ושלא צריך כאן מכונאי מדופלם שיביא אותם לידיעתם. צודקת היועצת המשפטית, יש הבדל בין לתת קנס בגלל שקפצה אבן מהכביש ושברה את הפנס שלך, אבל בין זה לבין החרמת הרכב, יש עוד מרחק. אני חושב שבעניין הזה צריך למצוא את רשימת הליקויים שמוסכמת על כולנו, רשימה כזו שהנהג הסביר אמור להרגיש בהם ולא להמשיך ולנסוע ברכב הזה.

רשימת הליקויים הרי לא תיכנס לתוספת.

היא תיאמר לפרוטוקול ויוסכם שזאת תהיה מדיניות האכיפה של משטרת ישראל. סדקים וסכנת שבירה, מה זה סכנת שבירה? בן-אדם יודע שלרכב שלו יש עכשיו סכנת שבירה במערכת ההיגוי?

אתה יכול לדעת את זה בנהיגה.

אנחנו מדברים על הנהג הסביר. הנהג הסביר צריך לדעת תוך כדי נסיעה שמשהו לא תקין ואז אולי לנסוע למוסך.

סרנים ומתלים – בוצע תיקון שאינו עומד בתקן. איך הנהג יותר שהמכונאי שלו עשה תיקון שלא עומד בתקן? אי אפשר לאשר רשימה כזו מקיפה ולקוות שהמשטרה לא תאכוף אותה. מספיק עשינו את זה עם הליווי בהסעות תלמידים בקשר לחגורות הבטיחות.

על פי זה אנחנו אוכפים בניידות הבטיחות.

וטוב שכך, אבל אז אתם בודקים.

אנחנו נסגור את הרשימה.

שהנהג הסביר צריך להיות מודע לה.

אם כן, כרגע פסקה (16) נמחקת?

כן.

אתה מוכן לאשר לנו את היתר?

כן, תחת מחאה. המחאה מתייחסת גם לפס ההפרדה.

אנחנו הולכים עקב בצד אגודל. אנחנו מתחייבים לבוא בעוד כמה חודשים עם עוד הצעות.

מי בעד אישור התקנות? מי נגד?

התקנות אושרו פה אחד

אני מודה לכם.

הישיבה ננעלה בשעה 10:55