PAGE
1
ועדת הכלכלה

15.01.2007


הכנסת השבע-עשרה




נוסח לא מתוקן

מושב שני
פרוטוקול מס' 159

מישיבת ועדת הכלכלה

מיום שני, כ"ה בטבת התשס"ז ( 15 בינואר 2007), שעה: 12:00

צו הגנת הצרכן (סימון טובין) (תיקון מס' 3), התשס"ו-2006

חברי הוועדה: רונית תירוש – מ"מ היו"ר

דוד טל

עו"ד חנה טירי – הלשכה המשפטית, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

עו"ד יצחק קמחי - הממונה על הגנת הצרכן, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

חזקיה ישראל – התאחדות התעשיינים

ניר ימין

לאה ורון

אושרה עצידה

צו הגנת הצרכן (סימון טובין) (תיקון מס' 3), התשס"ו-2006

אני שמחה לפתוח את הדיון בנושא צו הגנת הצרכן (סימון טובין)(תיקון מס' 3), התשס"ו-2006. נמצאים איתנו נציגי משרד התמ"ת. במסגרת חוק הגנת הצרכן 1981- התשמ"א, אנחנו אמורים לדון בפרק ד' סימון טובין והצגת מחירים, וספציפית בסעיף ב' המדבר על כך שהשר רשאי לקבוע בצו, וכו'. יש כאן רשימה של מספר פריטים.


לפני הדיון בנושא שלפנינו, אני רוצה להעלות בעיה שלא יושמה, ולכן אני תוהה מדוע אנחנו צריכים לרוץ ולדון בצו הנוכחי. בינואר 2005 עוד בהיות הכנסת ה-16, דובר על החזר כספי או זיכוי בשל החזרת טובין. היתה הצעת חוק שעברה בקריאה שנייה ושלישית, של השרים דהיום שלום שמחון ואיתן כבל, שאז היו חברי כנסת. השר או המשרד נתבקשו להוציא תקנות בהקשר של החזר כספי או זיכוי בשל החזרת טובין. למיטב ידיעתנו, לא נעשה כלום בנדון עד כה. לפני שאנחנו עוברים לבקשה הספציפית הזאת, אני מבקשת לקבל את התייחסות המשרד לחוק שכבר עבר.

בהקשר ההוא דיברתי עם איתן כבל וגם עם השר. בחוק הגנת הצרכן נקבעו מספר סוגי עסקאות בהן לצרכן ישנה אפשרות ביטול אוטומטי של העסקה. תחומי העסקאות הם עסקאות ברוכלות, כל אותן עסקאות שדופקים אצלך בדלת ומוכרים לך מטהרי מים, שואבי אבק, אנציקלופדיות מלפני חמישים שנה, ומבטיחים לך כל מיני הבטחות. בעסקאות מהסוג הזה בוודאי שיש בהן ניצול של אוכלוסיות חדשות כמו עולים חדשים וקשישים. עסקאות כאלה מטופלות בחוק, וניתן לבטל אותן בהודעה.


הסוג השני של עסקאות זה כל עסקאות המכר מרחוק. מכר מרחוק זה כל אותן עסקאות שאין קשר ישיר בין מוכר וקונה. למשל, מכירות דרך קטלוגים, דרך המכרזים של המדינה, אינטרנט, ערוצי הקניות. בהודעה בכתב תוך 14 יום מקבלת המוצר, ניתן לבטל את העסקה ולקבל את הכסף. מדובר בעסקאות מיוחדות שיש בהן סיכון, וכשל שוק מסוים, וישנה בעיה של ניצול קשישים. מפחידים אותם שהמים שלנו מסרטנים, ועד שהם לא חותמים על קנייה של מטהר מים הם לא עוזבים אותם. בעסקת מכר מרחוק מציגים לך תמונה של דבר אחד, ובסופו של דבר אתה מקבל דבר אחר.


תחום שלישי של עסקאות שהיו מאוד מאוד בעיתיות הן אותן עסקאות בדירות נופש. גם בהן ניתן לבטל את העסקה תוך 14 יום.

אתה רץ לדירות ומטהרי מים. אבל, מה עם שמלה פשוטה שקניתי ואני רוצה להחזיר?

את מתכוונת לקביעה באופן סטטוטורי, אבל זה לא מה שהתקנות אומרות, וזה לא מה שהוראת החוק אומרת. אבל, אם את רוצה שזה יחול גם על שמלה או על צעיף, את יוצרת מספר בעיות עם חוקי-יסוד, והתנגשות איתם. למשל, ישנו חוק-יסוד: חופש העיסוק, ישנם חוקי החוזים שאנחנו מכירים, ישנה סופיות של איזשהי עסקה, אתה בא ומתערב.

עו"ד קמחי, הוועדה לא נמצאת עכשיו בדיון האם לקבל את החוק או לא לקבל. שאלה אותך היושבת ראש, מדוע על אף שהתקבל החוק עוד בכנסת ה-16, לא מצא לנכון המשרד עד למועד זה להעביר את התקנות?

המשרד בא ודיווח לוועדה הזאת, ולא פעם נשאל בנושא הזה גם על-ידי המציעים וגם על-ידי הוועדה. הסברנו חזור והסבר, יש מקום לבצע את זה במקום בו ישנו כשל שוק. ישנם תחומים שאם נקבע את זה בהם בצורה גורפת, ייגרם נזק שאף אחד מאיתנו לא רוצה. את גברתי לא תרצי לדעת שאפשר להחזיר לבנים, ואת קנית אותם משומשים כי מישהו החזיר אותם. זה נכון לגבי תרופות, לגבי מוצרי מזון.

החוק שהתקבל איפשר למשרד לקבוע את הטובין, או את סוגי הטובין.

נכון.

עד לרגע זה לא העברתם לוועדה הצעה. למשל, להחריג מהחוק תרופות ומוצרי מזון, ותחתונים שעליהם אנחנו שומעים עכשיו.

ישנם דברים שעל פניהם לא עושים אותם. למשל, בגדי ים. אני לא רוצה להישמע ציני, אבל אני אגיד לך בכנות, אי אפשר לקחת את עשרות אם לא מאות אלפי המוצרים שישנם, בכל סופרמרקט ממוצע יש עשרות אלפי פריטים, וזה רק לגבי הסופרים שאנחנו מכירים. יש חנויות של Do It Yourself, וחנויות אחרות של ביגוד. אין פה איזשהי החרגה למה זה נכון ולמה זה לא נכון. אני לא יכול להפוך את החוק הזה לרשימה בלתי נגמרת של מוצרים שהם כן או שלא. מקום שיש בו כשל שוק - - -

מה זה אומר? איך מטהרי המים מתקשרים עם כשל שוק?

מכירה של מטהרי מים היא בעסקאות של מכר מרחוק. כשל השוק נמצא באופי העסקה, או בעסקאות רוכלות שבאים אליי הביתה ולא התכוונתי לבצע רכישה. דפקו על דלתי ונכנסו לביתי, ושכנעו אותי על-ידי הפעלת לחץ, ואני מחליטה לרכוש. המחוקק מצא שבסוגי העסקאות הללו יש כשל שוק. כלומר, הצרכן לא בא מיוזמתו. אותו הדבר גם במכר מרחוק, למשל במכירה באמצעות אינטרנט.


הגישה של המשרד, והגישה המשפטית בכלל היא שלא מחוקקים סתם חוקים, ולא מתקינים סתם תקנות, אלא מתקינים תקנות כשיש בעיה ורוצים לפתור אותה. נכון להרגע אנחנו לא מצאנו סוג של טובין או של שירותים, שקיימת לגביהם בעיה. אנחנו לא אומרים שאנחנו לא מחפשים ואנחנו לא בודקים. אנחנו גם פנינו בעניין לארגוני צרכנים, וגם לא קיבלנו מהם איזשהו input לעניין.

ארגוני הצרכנים התנגדו לחקיקה הזאת.

אז אולי צריך לבטל את החוק?

אני לא אומר שצריך לבטל את החוק, כי יש מקום שיימצא ויהיה צורך. זה לא איזשהי אנטי.

יכול להיות שכן יעלה הצורך בעתיד, וזאת גם הסיבה שהסכמנו להצעת החוק.

מה אמר לך השר כבל היום?

לנסות לבדוק ולחפש תחומים שבהם כן אפשר ליישם את זה.

הממונה עושה את זה בפירוש.

בפירוש.

תעברו בבקשה על הפרוטוקולים של דיוני הוועדה. שם הוזכר בהחלט באילו מוצרים מדובר, רק לא רצו לעגן את זה בחקיקה אלא השאירו את זה לחקיקת משנה.

השאירו את זה לשיקול דעתו של השר. צריך להכניס את זה בפירוש.

אתם לא תוחמים את עצמכם בזמן.

אני אשאל אותך בכנות, באת לחנות וראית צעיף מאוד מאוד יפה, מדדת אותו ובדקת אותו, וקנית אותו. כשהגעת הביתה הוא לא מצא חן בעינייך, ואת רוצה להחזיר אותו. החוק נותן פתרונות לדברים האלה. ישנה חובה היום בכל עסק. יחד עם התיקון הזה של החקיקה עבר תיקון שחייב עוסק להציג את מדיניות החזרת הטובין שלו. דהיינו, על-פי שלט בקופה את יכולה לדעת אם החנות הזאת מחזירה כסף, נותנת זיכוי, או אומרת סליחה על הביטוי: "חפשו את החברים שלכם במקום אחר, אין החזרות". מותר להם לעשות את זה, אנחנו לא מתערבים ואומרים להם: "אסור לכם", כי אני שומט את הקרקע מתוך כל עסקה אחרת שהיא באמת מיוחדת ובה יש פגיעה אנשים בצרכנים. זה גם לא יעמוד בבג"ץ. יש לכם את הייעוץ המשפטי שלכם שיגיד.

מה זאת אומרת זה לא יעמוד בבג"ץ? החוק התקבל.

בארצות הברית משתלטים על כל הבעיות שאתם מעלים.

בארצות הברית אין רגולציה בנושא, זה וולונטרי.

אבל, זה קורה.

גם פה זה קורה. לכי לאופיס דיפו, לאייס קנה ובנה, יחזירו לך כסף.

או זיכוי.

לא חשוב, אבל את יודעת מראש אם את קונה משהו אם את יכולה להחזיר או לא להחזיר. אם החנות מחזירה לך כסף את תפתחי את הארנק ביתר קלות.

יש הבדל אם את משאירה את זה לשיקול דעת בית העסק, לבין אם את קובעת חובה סטטוטורית מנדטורית להחזיר כסף. חובה כזאת באופן גורף על כלל המוצרים או על מוצרים שלטעמנו אין לגביהם כשל שוק, אין בעיה שצריך להסדיר, אנחנו חושבים שזה לא יעמוד במבחני בג"ץ ובחוקי היסוד. אנחנו חושבים שהחוק הוא חיוני למצב שבו אנחנו נחליט שיש בעיה בתחום מסוים ואנחנו נרצה להסדיר אותה.

אני לא רוצה להישמע ציני, אבל באמת תכננתי לקחת מכונית "פורשה" הביתה לשישי- שבת.

לאור העובדה שבשנתיים האלה לא מצאתם שום שירותים שלגביהם צריך לקבוע את מדיניות - -

אני אשמח לכל הצעה.

- - האם יש יסוד להניח שתביאו את זה בזמן הקרוב בזמן כלשה, או שאתם לא מתכוונים להביא את הנושא הזה בכלל?

ברגע שיהיה משהו קונקרטי, או ברגע שאני אקבל משהו קונקרטי שמצדיק התערבות רגולאטורית המחייבת ביטול עסקה בניגוד לכל חוקי החוזים כי זה עסקה רגילה לא מיוחדת, זה לא רוכלות, לא מכר מרחוק, אין הטעייה, אין ניצול מצוקה, אין שום דבר, ואתה יכול להגיד לי שאין סופיות לעסקה הזאת, אתה יכול לבטל אותה בהבל פה כחובה סטטוטורית, כשתמצא לי עסקה נוספת שכזאת, אני מבטיח להכניס אותה מייד.

אתה אומר שלא היתה אף עסקה כזאת.

לא כרגע, גם לא שקיבלנו איזשהן עצות בעניין.

יש לנו שיתוף פעולה מלא עם ארגוני הצרכנים. לא נתקלנו. הממונה חיפש ובדק, והוא עדיין ממשיך לחפש ולבדוק. אנחנו לא מצהירים שאנחנו לא נתקין תקנות בנושא.

אנחנו באמת פתוחים לכל עצה שתהיה.

אנחנו מאוד רוצים שיגיבו על זה, אנחנו לא מצאנו.

אנחנו נהיה ערים לעניין בוועדת הכלכלה, כי מגיעות אלינו תלונות. אנחנו נבחן את העניין.

עו"ד קמחי, כשקובעים הוראה לשר לקבוע תקנות, זה לא קובע שהשר יכול לקבוע תקנות מתי שהוא יחפוץ, אלא הוא צריך לנהוג באיזשהי סבירות בהתקנת התקנות, ומרגע קבלת החוק להתקין אותן בסמוך לו, ברגע שהוא יכול. הוא צריך לעשות את זה בצורה מסוימת, הוא לא יכול להשאיר בידיו את שיקול הדעת מרגע שהחוק קבע שהוא צריך לקבוע תקנות בעניין מסוים.

אתם פתחתם ואמרתם שיש בהקשר של רכישה מרחוק, אינטרנט, ואם דופקים לי בדלת, וכו', למה את זה לא הוצאתם בצו?

זה בחקיקה ראשית, זה ישנו. אין עם זה שום בעיה.

זה לא שהחוק קובע איזשהי נורמה מסוימת, והתקנות צריכות לקבוע את אופן הביצוע. פה זה תקנות מסוג אחר. אני לא רוצה להסתבך פה בהסברים, יכול להיות שאני לא מובנת כהלכה. אבל, מה שאני רוצה לומר הוא שאנחנו ראינו את התקנות האלה לא כתקנות שנחשבות תקנות חובה, זאת אומרת שהן באות להפעיל איזשהי נורמה. למשל, כמו שקובעים בחקיקה נורמה כללית, ואת הוראות הביצוע אתה קובע בתקנות. תקנות כאלה השר חייב להתקין באופן מיידי.

עו"ד טירי, אני מציעה שתבדקי את עצמך, ותשקלי היטב את דברייך משום שכל מדיניות החזרת הטובין והשבת הכסף ללקוח, כל הדרך איך ניתן לעשות את זה, נשארה לתקנות. כל עוד לא הועברו תקנות בנושא הזה - - -

למדיניות החזרת טובין תוקן, יש תקנות.

אתם חייבתם אותנו להתקין תקנות, ובצדק.

אני לא מדברת על המדיניות, אני מדברת על דרכי השבת כסף ללקוח. האם במזומן, האם בצ'ק? אופן וסוג ההחזר הכספי, כמו שמראה לי היושבת ראש.

בסדר, אני חוזרת בי מההערה. אני לוקחת על עצמי לבדוק.

אני מציעה שתבדקו, ותענו לבקשה להביא לוועדה את התקנות.

אמרה מנהלת הוועדה שבפרוטוקול הדיון בהצעות החוק בזמנו, העלו מספר רעיונות או שורה של מוצרים שלגביהם כן ראוי שתוציאו תקנות להחזר כספי. אנחנו מבקשים שתבדקו את זה. יכול להיות שאנחנו נקרא לכם לוועדה פעם נוספת לפרק זמן קצר, כדי לראות מה קורה.

מאה אחוז, אנחנו נתייחס.

בעשרה לינואר 2005 התקבל החוק.

אנחנו נבדוק את זה.

אנחנו עוברים עכשיו לנושא שלשמו התכנסנו.

הצו כולל שלושה תיקונים עיקריים. התיקון הראשון מבקש להחריג סימון גרביים, כובעים וצעיפים מסימון על גבי הבגד עצמו. צו הגנת הצרכן היום קובע את אופן הסימון. הוא קובע שסימון טובין יעשה בהדפסה, בהטבעה, בחריטה, או בכל דרך אחרת על הטובין או אריזתם, למעט בכתב יד, ולא משנה מה יבחר העוסק.


הצו קובע גם הוראות ספציפיות בתוספת השנייה למוצרים מסוימים. למשל, מוצרי הלבשה. בסעיף של מוצרי הלבשה הוא קובע הוראה ספציפית שלפי הוראות הצו, ההוראות הספציפיות גם גוברות על ההוראות הכלליות, והוא קובע שסימון של מוצרי הלבשה יעשה על המוצר עצמו, או בתווית שתפורה או מחוברת בדרך קבע באופן אחר, וזה בגלל הנימוק שאלו מוצרים שעוברים כביסה, ולכן הסימון צריך להיות ממש על הבגד או על תווית שתפורה.


בשנת תשס"ה אנחנו ביצענו תיקון מקיף לצו הגנת הצרכן, והיו לנו שם טעויות לפחות בנושא גרביים, איחדנו את נושא הגרביים עם מוצרי הלבשה. מה שקורה היום הוא שלכאורה גרביים חייבים לסמן בתווית תפורה, וזה לא לעניין. פה אנחנו רוצים לפטור את העניין.


נכון להיום, כובעים, צעיפים וכפפות נחשבים למוצרי הלבשה לפי ההגדרה. אנחנו חושבים שגם במקרים האלה ראוי להחריג אותם מהחובה לשים תווית תפורה. בצעיפים זה פשוט נראה, וזה לא יפה. בכפפות זה לא נוח, הן עשויות מצמר ולכן קשה לתפור את זה, ולפעמים זה גם מגרד. אותו הדבר כובעים. במקרה הזה אנחנו רוצים להציע שכמו בחובת הסימון הכללית שאומרת שזה ייעשה על הטובין או על האריזה והדפסה וכו', במקרה של ארבעת הפריטים הללו: גרביים, כובעים, צעיפים וכפפות, הסימון יעשה על גבי האריזה, או על גבי תווית שתוצמד היטב או למוצר עצמו – לגרב, או לאריזה, בהדבקה, וזאת כדי שאפשר יהיה להוציא. אנחנו רואים בכובעים, צעיפים וכפפות כפריטים שפחות מכבסים.

מה עם עניבות?

זה לא בעייתי. זה לא מגרד, זה לא בא במגע עם הגוף, זה על הבגד. גם לא רואים את זה.

למה להשאיר ליד המקרה את הנושא של הדבקה על כובעים וצעיפים? הרבה נזק כתוצאה מכך שאת לא יודעת ממה עשוי האריג, ואת יכולה לכבס אותו בטמפרטורה לא מתאימה. לכן, כן חייבים לשים. נראה לי שהדבקה היא פתרון פנטסטי, כי ברגע שקניתי את המוצר ראיתי ממה הוא מורכב, ומתויק לי בראש שאני שמה אותו על 30 מעלות. למה להשאיר את זה או או? או לא לשים, או בהדבקה?

אני לא אומרת או לא לשים בכלל. אני אומרת שזה ייעשה או על גבי אריזה.

במקרה הזה אני לא מדברת על אריזה, לחייב הדבקה.

את אומרת שזה יהיה קודם על גבי תווית שתוצמד להם היטב.

אין לי בעיה עם האריזה. אבל, כשאת מוציאה את הפריט את זורקת את האריזה, ואת גורבת את הגרב רק בעוד שלושה שבועות. ברגע שאני גורבת את הגרב בפעם הראשונה אני מוציאה את ההדבקה, אבל אז אני רואה מה כתוב עליה. לפי דעתי, כך פועל האדם הסביר. אריזות זורקים. אחר כך יהיו תביעות של אנשים שיגידו: "לא היה כתוב, כיבסתי את זה ב-60 מעלות, וזה התכווץ". אני אומרת לך מה קורה בפרקטיקה יום יום.

כלומר, את רוצה שזה לא יהיה או על גבי האריזה, או על גבי תווית, אלא שזה יהיה בכל מקרה תווית שתוצמד היטב לפריט.

בכובע עשוי מלבד או בבגד ממשי, הסרת ההדבקה יכולה להותיר אחריה כתם דביק שלא ניתן להוריד אותו. לכן, ההצעה שלכם אולי עדיפה.

התקנות האלה באות קצת להקל כדי לעשות שכל. הכוונה היא לא להיות דווקני עד הסוף.

אין פה עניין של דווקנות, אני מדברת איתכם בשם הפרקטיקה. אבל, זה נכון שהדבק עלול להזיק לא פחות.

אז אנחנו נשאיר את המצב כמו שהוא.

או, או. זאת אומרת, חייב להיות.

התיקון השני רוצה לקבוע הוראות סימון מיוחדות לכלי מיטה ומגבות. התוספת השנייה קובעת הוראות סימון שהן מעבר להוראות הכלליות שבצו, ואנחנו חושבים שגם כאשר מדובר בכלי מיטה ומגבות יש מקום לקבוע הוראות סימון מיוחדות, חוץ משם יצרן, שם יבואן וכו'. בכלי מיטה אנחנו מתכוונים לשמיכה, כרית, מצעים וכד'. אנחנו רוצים שיהיה סימון של שם הסיב למשל, כמו במוצרי הלבשה, שיהיו הוראות כביסה וניקוי. כמו במוצרי הלבשה שקבענו שההוראות יהיו הוראות של סימונים גראפיים, גם כאן אנחנו חושבים שזה מוצדק. עו"ד קמחי הביא את הוראות הגראפיות כדי להראות לוועדה לפי התקן. אלו הוראות הכביסה לפי התקן היום.

זה לבקשתך.

יש דברים שאני לא מכירה. אני אשמח לקבל צילום מזה.

אני חושבת שעו"ד קמחי הביא את זה עבורך.

תודה. יש דברים מאוד ברורים. אבל, המשולש הזה לא ברור לי.


אני יודעת שמנהלת הוועדה העלתה הצעה מאוד הגיונית והשבתם לה, אבל אני רוצה בכל זאת לשאול לגבי סימון גודל המצעים, לאיזה סוג מזרון, גובה מזרון וכו'. נאמר שיש בעיה עם מוצרים מחו"ל וכו'. מה בדיוק הבעיה? לי יש הרבה מצעים שאני מחפשת למי לתרום כי הם לא מתאימים למזרן החדש שקניתי שהוא בגובה מסוים. הסדין מגיע עד להתחלת המזרן ואחר כך מתעופף. גודל המיטה הוא גודל המיטה שרשום, אבל העובי הוא אחר.

את רוצה לא רק את האורך והרוחב, אלא את רוצה גם את הגובה.

בסימון הנהוג יש התייחסות לגודל המזרון. לא מדובר בשום מקום על גובה. אני לא רוצה להישמע מתחכם, אבל יש כאלה שאוהבים שהשוליים מעבר למזרון ייכנסו מלמטה כדי שזה יתפוס.

כולם רוצים שזה יהיה מלמטה כך שלא יראו את המזרונים.

או שזה ייכנס מלמטה וייתפס, וזה באמת סובייקטיבי לגבי כל אחד. המידה שניתנת היא לא המידה הפיזית של הסדין, אלא ההתאמה לסטנדרט. לבוא ולשנות, או לקבוע איזה מזרון יש לכל אחד, אני לא יכול.

לא, למה שלא יסומן שם הגובה? כלומר, שזה מתאים לגובה כזה וכזה. שיהיה רשום אם זה מכסה לי את כל הגובה.

מדובר בגובה של המזרון. למזרון יש אורך, רוחב וגובה. על הסדין צריך להיות כתוב שהוא מתאים למזרון בגובה כך וכך.

אם יש דרישה אפשר לעשות מצעים יותר גדולים, ואז הוא יכול לקפל.

על מצעים בדרך כלל כתוב 1.80X2, וה-2 מטר מכסה גובה של 10 ס"מ כסטנדרט. ישנם מזרנים של 20 ס"מ ומעלה, והמצעים האלה לא מכסים אותם. לכן אני אומרת שצריך להיות רשום שהמצעים מתאימים למזרון עד גובה 10 ס"מ, או 20 ס"מ. צריכה להיות יכולת הכלה של כל המזרון.

שווה לבדוק את זה, לא הייתי מתקן את זה כרגע.

אני מעלה את זה במסגרת הדיון כי זה לטובת הצרכן, אנחנו הרי מחפשים להקל על הצרכן. אני אומרת לך שאני רכשתי כמה סדינים והם לא שווים לי. הם ענו על אורך רוחב של 1.80X2, אבל הם כל הזמן בורחים. גם אם הוא בלי גומייה, הוא עדיין לא מכסה. הוא לא נכנס מתחת. אני אומרת לכם את הדברים מניסיון.

לכאורה זה נשמע באמת לטובת הצרכן. אנחנו פשוט לא יודעים לומר איזה השפעות יכולות להיות לזה מבחינת העוסקים, כי אנחנו לא הספקנו לבדוק. אם אנחנו קובעים את זה היום בצו, והוועדה מאשרת את הצו כמו שהוא, ואחר כך יתברר בדיעבד שהטלנו עליהם איזשהי חובה שהם לא יכולים לעמוד בה מבחינת יבוא למשל, אז אנחנו עלולים להיות יותר פוגעים.

אני יכול לעצור בכך את כל יבוא הסדינים בלי להרגיש, כי אין הסימונים האלה. לא המצאנו את הגלגל פה. לקחנו את הדברים הסטנדרטים, סדין בגודל כזה מתאים למזרון ברוחב כזה, ללא התייחסות לגובה.

ברור, היושבת ראש גם לא מתכוונת שהייצור הישראלי יופלה לרעה בהזדמנות זאת, אלא מבקשת מכם לבדוק את הנושא.

אנחנו נבדוק את הנושא. אבל נכון להרגע, אני מתקשה לתת תשובה.

לא צריכים לתת תשובה. קחו לתשומת ליבכם, אני חושבת שזה רעיון לא רע בכלל שיקל על הצרכן. אני מנצלת את ההזדמנות שאנחנו באווירה משפחתית, בדיון גדול אולי לא הייתי יורדת לפרטים האלה.

פה אנחנו רוצים כמובן שהסימון יהיה על גבי תווית תפורה העשויה מבד, כי אנחנו רוצים שזה יישאר תמיד ולאורך זמן.


התיקון השלישי מוסיף פריט לתוספת הרביעית. התוספת הרביעית לצו סימון טובין קובעת שהטובין שנמצאים בתוספת הרביעית יסומנו לפני היבוא. כלומר, אסור לסמן את זה בארץ.

רק סיגריות נשארו בתוספת הרביעית נכון להיום.

נכון. היום סיגריות חייבים לסמן לפני יבוא, אסור לסמן בארץ. סיגריות שמגיעות לארץ לא מסומנות, אנחנו מחייבים להחזיר חזרה ליצרן, ואנחנו אפילו לא מאפשרים לסמן את זה פה במחסנים שלהם.

זה גם לא אפשרי. זה צריך להיות מודפס על הקופסא או מתחת לצלופן.

נכון להיום צו סימון טובין מחייב לסמן מוצר אם הוא מוחדש, במילים "מוצר מוחדש". מוצר מוחדש מוגדר כמוצר שהיה בשימוש הצרכן, הוחזר ליצרן או ליבואן ונארז בידו מחדש לשם מכירתו. רק במקרה כזה מבחינתנו זה נחשב מוצר מוחדש. אנחנו מחייבים סימון של מוצר מוחדש. הרבה פעמים צרכנים מחזירים מוצרים, ואז מדובר במוצר משומש. העוסקים מנקים את המוצר, אורזים את זה מחדש, וכותבים על זה מוצר מוחדש, וזאת הטעייה. הרבה פעמים הם משפצים מוצרים, או משדרגים אותם.
מוצרים מוחדשים אמורים להיות יותר זולים. הבעיה היא עם מוצרים משומשים, לא מחודשים, והם קובעים אותם כמוצרים מוחדשים.

אני אומר לך ממה אני חוששת. ברגע שאנחנו ניתן את ההנחיה הזאת לא תהיה חנות אחת במדינת ישראל שתאפשר בכלל החזרה, כך אני רואה את הדברים. אני לא אקנה מוצר שאני רואה עליו שהוא מוחדש, אלא אם כן אומרים לי שהוא מוחדש ולכן אני מקבלת עליו 50%. אני מדברת על אלה שמאפשרים להחזיר ומשאירים את המחיר המקורי. אני מעריכה שבמקרה הזה הם לא יקבלו חזרה משהו שהוא פגום, או נראה שהיה בו שימוש, כי אף אחד לא יקנה מהם את זה, בטח לא במחיר המקורי. אם אין להם מלכתחילה אינטרס להוזיל את המחיר שם, הם לא יקבלו מוצר כזה, אז בשביל מה אנחנו צריכים לכתוב את זה?

כן, אנחנו גם לא רוצים שהם ימכרו מוצרים פגומים כמוצרים מוחדשים. זאת הבעיה היותר גדולה שלנו. יותר חמור בעיניי שהם מוכנים לקבל את זה בחזרה, אבל אחר כך הם מטעים את הצרכנים. הם מוכרים את המוצר המשומש כמוצר מוחדש.


אנחנו חשבנו שאם אנחנו נוסיף את זה לתוספת הרביעית ונקבע שהסימון חייב להיות לפני יבוא, אנחנו נמנע סימונים של מוצרים מוחדשים בארץ, ואז אנחנו מונעים הטעיית הצרכנים.

יש יבוא גדול מאוד של מוצרים מוחדשים לארץ. המון יצרנים כן מציינים מוחדש, המון מוכרים. אם תיכנסי לאתר אינטרנט WALLASHOP, את תראי שעל חלק מהמצלמות כתוב במפורש מוחדש. יש המון המון סוגי מוצרים שמאוד מאוד מקובל למכור אותם כמוחדשים. השאלה היא איפה לסמן אותם? הבעיה היא שברגע שמוצר נכנס לארץ כמוצר מוחדש, במכס הוא עובר כמוחדש, ובארץ עלולים למכור לי אותו כחדש. אם אני לא אדאג לסימון הזה מראש אני בבעיה. אם המוצר מסומן מראש ובצורה בולטת שהוא מוחדש על אריזתו, את זה יותר קשה לפספס. אנחנו נדע גם מהמכס שהמוצר הגיע כמוצר מוחדש.

אני רוצה לעשות אבחנה בין מצב שיבואן משקר כשהוא עושה עסקים של תוצרת מוחדשת ומוכר אותה, לבין מצב שפריט אחד הוחזר לחנות, ואתה רוצה עכשיו שבעל החנות ישים עליו תווית שזה מוחדש. אם הוא ישים על זה תווית שזה מוחדש וייתן על זה 50%, נהדר. אבל, מה אם לא?

אם הוא ימכור מוצר משומש, הוא מטעה. לזה בוודאי אנחנו לא רוצים לתת יד.

מוצר מוחדש לפי ההגדרה זה רק אם הוא הוחזר ליצרן או ליבואן, ונארז מחדש לשם מכירתו. אנחנו לא רוצים לאפשר פה לכל עוסק ולכל מוכר, להתחיל לארוז ולמכור את זה. זה מוריד מהערך של המוצר.

מה עם המחיר? האם זה מחייב אותו להוזיל במחיר?

בעניין הזה אנחנו לא מתערבים. אם אני כצרכנית רואה מוצר מוחדש ומוצר חדש באותו מחיר, ברור שאני אעדיף לקנות את המוצר החדש. מה שחשוב פה הוא הסימון כך שאני אדע מה שאני קונה. אנחנו רוצים למנוע את המצבים האלה שיתחילו לשפץ מוצרים ויקראו להם מוצרים מוחדשים, ובכלל לא רוצים שהעוסקים יתעסקו בסימון של מוצרים מוחדשים כי זה בניגוד לצו.

מה קורה אם החזירו את המוצר לחנות, זה לא חזר ליצרן, וחנות ארזה מחדש ומכרה?

פה זה בעיה, הם לא יכולים לקרוא למוצר מוצר מוחדש, אלא אם כן היבואן ארז.

מבחינתי, אם החנות מוכרת מוצר שהיה בשימוש שלי והוחזר אליהם, אז שתמכור את זה כמוצר משומש. זה לא מוצר חדש.

אתה לא מחייב אותו. תאמין לי שהוא ימכור את זה מחדש.

אם אני אצליח לעלות על זה, וזה באמת בעייתי לעלות על זה, זה מהווה עבירה ספציפית.

אנחנו קיבלנו תלונות מצרכנים שקנו מוצר חשמלי - למשל, מכשיר גילוח ובסוף התגלה שיש עליו שערות. קיבלנו תלונות על הדברים, אנחנו מכירים את הנושא.

זה נכנס תחת הקטגוריה של הטעיה.

נכון, הטעיה.

יש לזה התייחסות, רק לא במובן של מוצר מוחדש.

תמיד יש מקרים שאנחנו לא תופסים.

אתם רוצים למסד ולהבנות בכלכלה הישראלית מושג נוסף שנקרא מוצר מוחדש.

המושג קיים, אנחנו רוצים לשמר את המושג. המושג אומר שהמוצר הוחזר ליצרן וליבואן ונארז מחדש. זהו המוצר היחיד שיכול להיקרא מוצר מוחדש. כל דבר אחר אתה לא יכול לקרוא לו מוצר מוחדש. אם רוצים למכור את המוצר כמוצר מוחדש חייבים שהיבואן ישים את האריזה המקורית. אם שמו אריזה אחרת אז אפשר למכור את זה כמוצר משומש.

מוצר מוחדש הוא מוצר שעבר טיפול יצרן.

אבל, לא שיפוץ.

האם יש הגדרה מדויקת לדבר הזה?

יש הגדרה בצו.

מה זה שימוש? נניח שהוא פתח את הקופסא, הסתכל על המוצר, לא לבש, והחזיר?

זה משהו אחר כי הוא לא השתמש בזה, הוא יכול להמשיך ולמכור את זה כמוצר חדש. אבל, אם קניתי מיקסר ועשיתי בו שימוש והוא לא מצא חן בעיניי, ואני רוצה להחזיר אותו, אז אי אפשר לארוז אותו מחדש ולמכור אותו כמוצר מוחדש. אתה חייב למכור אותו כמוצר משומש, אלא אם כן החזרת אותו לחו"ל ליצרן המקורי, והיצרן המקורי ארז אותו מחדש. רק אז אתה יכול. מכירה שהיא לא מכירה של מוצר משומש, או מאיכות ירודה יותר, זאת הטעיה של הצרכן. היו לנו כבר תלונות על הדברים האלה. תפסנו והגשנו כתבתי אישום לגבי מקרים בהם אנשים פתחו את האריזה וראו שהמוצר היה בשימוש.

אני רואה שבצו זה מוגדר כמצרך מוחדש, וכאן בתוספת אנחנו אומרים מוצר מוחדש. זה צריך להיות מצרך, נכון?

זה צריך להיות מצרך.


בכותרת הצו צריך לשנות ולכתוב התשס"ז -2007, במקום התשס"ו-2006. זה כבר לא תיקון מס' 3, אלא זה תיקון.

( קוראת את הצו. )

בסעיף 1 תיקון התוספת השנייה אחרי המילים "בתוספת השנייה" צריך לבוא המשך. כלומר: בתוספת השנייה לצו הגנת הצרכן (סימון טובין התשמ"ג-1983), להלן הצו.

"(ב) אחרי סעיף 16א יבוא - ..."

האם אתם רוצים שזה יהיה אחרי סעיף 17, כי דיברנו על זה שסעיף 17 כבר קיים? זה יהיה כך, אחרי סעיף 17 יבוא – 18.

צריך לעשות גם תיקון עקיף לגבי התוספת הראשונה, להוסיף את זה שם. גם בתוספת הראשונה צריך להוסיף את זה. זה רשימת הדברים של התוספת השנייה. זה יהיה פריט 18 בתוספת הראשונה, או משהו כזה.

עו"ד קמחי, אנחנו דיברנו על זה שיסומן גם המילוי של הכריות כדי שיסומן גם הסיב שממנו עשויות הנוצות של הכריות, או שמיכת הפוך.

לטעמי, זה כולל. כשאתה מדבר על כרית, אז חלק מהיצור של הכרית זה גם מה שיש בפנים.

האם יש מצידכם מניעה שיהיה כתוב וכן המילוי שלהם, או משהו דומה?

לא, אין לי מניעה.

כתוב: "עשויים הפריטים". כשאומרים עשוי הפריט, זה אומר הכול.

הנוסח סובל את זה.

סעיף קטן (ב) צריך להיות לא "בפריטים", אלא: בכלי מיטה ומגבות (להלן הפריטים).

בפסקה (ב)(2) יבוא: על אף האמור בסעיף 4 לצו זה, הוראות כביסה וניקוי, כי סעיף 4 אומר שהסימון יהיה בעברית, אך מותר שיהיה גם בלועזית. זאת אומרת, שהוא יהיה במילים. וכאן אנחנו אומרים על אף החובה הקבועה בזה, הסימון הזה יכול להיות גם בסימן גרפי.

"(3) האורך והרוחב בסנטימטרים" – פה רצינו שתשקלו גם את הגובה.

בסעיף 2 במקום "מוצר מוחדש", צריך לכתוב: מצרך מוחדש.


עו"ד קמחי, איפה היתה הערה שלך לגבי תיקון תוספת הראשונה?

לדעתי, זה צריך להופיע בהתחלה. במקום התוספת השנייה, יהיה תיקון התוספת הראשונה – הוספת פריט 18 כלי מיטה ומגבות.

כסעיף 1 צריך להיות תיקון התוספת הראשונה - בתוספת הראשונה לצו הגנת הצרכן התשמ"ג, להלן הצו. אחרי פריט מס' 17, יבוא 18 כלי מיטה ומגבות.

"3. תחילתו של צו זה 30 ימים מיום פרסומו."

אנחנו בדרך כלל כותבים חודש, ולא ימים.

נתנו כאן 30 יום. אני חושב שאפשר לתת יותר זמן, כי יש סחורות בתהליך, סחורות בדרך. צריך לתת זמן לאנשים להתארגן. אפשר להחליט על שלושה חודשים.

התקופה שניתנה היא קצרה, צריך לדבר על שלושה חודשים.

שלושה חודשים מיום פרסומו. הצו אושר פה אחד.


תודה רבה לכם, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:55.