כנסת פתוחה

טיפול בזנות ובנפגעות אלימות מינית

5
הוועדה לקידום מעמד האישה
1/1/2007
הכנסת השבע-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני


פרוטוקול מס' 29
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה
יום שני י"א טבת תשס"ז (1 בינואר 2007), שעה 11:00

1. תכנית כוללנית לטיפול בנושא הזנות בישראל.
2. הטיפול בנפגעות תקיפה מינית-מענים וצרכים.
3. הקמת מרכז אשפוז לנפגעות אלימות מינית.

חברי הוועדה: גדעון סער - היו"ר
מרינה סולודקין
רונית תירוש
מרום-שלו
זהבה גלאון
אבשלום וילן
דב חנין

אהוד אולמרט - ראש הממשלה ושר הרווחה
מרית דנון - מנהלת הרשות לקידום מעמד האישה
משה שיאון - מנכ"ל משרד הרווחה
עדה פליאל-טרוסמן - סגנית מנהלת השירות לנשים ונערות, משרד הרווחה.
יעל הרמל - מנהלת השירות לרווחת הפרט והמשפחה, משרד הרווחה
אילנה כהן - משרד הרווחה
ציפי נחשון-גליק - משרד הרווחה
רונית סדגר - מנהלת המרכז הרב תחומי לנפגעות תקיפה מינית בחיפה.
מרים זינגר - משרד הבריאות
עו"ד נילי דיקמן - לשכה משפטית, משרד הבריאות
דבורה איציק - מרכזת תכנית ארצית לאיתור וטיפול בנשים מוכות, משרד הבריאות
ד"ר יעקב פולקביץ' - המחלקה לבריאות הנפש, משרד הבריאות
סנ"צ נורית זיו - ראש מדור נפגעי עבירה, המשרד לביטחון פנים
תנ"צ ג'קי בריי - ראש חטיבת חקירות, המשרד לביטחון פנים
רפ"ק רענן כספי - קצין מדור סיוע חקירתי, המשרד לביטחון פנים.
שוש צימרמן - מנהלת היחידה לחינוך מיני ולמניעת התעללות, משרד החינוך
מרים שכטר - הממונה על שוויון בין המינים, משרד החינוך.
טל קרמר - מנכ"לית איגוד מרכזי סיוע לנפגעות תקיפה מינית
לאה גרינפטר-גולד - מנהלת מכון תודעה-חקר תופעת הזנות בארץ ובחו"ל
נוגה שילוח - אית"ך- משפטניות למען צדק חברתי
לידיה ניקיטין - תכניות נשים "חונכות לזכויות", אית"ך
ד"ר יצחק קדמן - יו"ר המועצה לשלום הילד
ענת גור - אחראית ארצית לשיקום אסירות, הרשות לשיקום האסיר
עפרית שפירא - עמותת מקום בטוח
ד"ר צביה זליגמן - מנהלת השירות לטיפול בנפגעי טראומה מינית בילדות, איכילוב
עדי עוז - עיתון העיר תל-אביב

רשמת פרלמנטרית: איה לינצ'בסקי



הטיפול בנפגעות תקיפה מינית - מענים וצרכים
הקמת מרכז אשפוז לנפגעות אלימות מינית
תכנית כוללנית לטיפול בנושא הזנות בישראל

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה, אני רוצה בראש ובראשונה להודות לראש הממשלה שהגיע לכאן. זו פעם ראשונה שראש ממשלה מגיע לוועדה לקידום מעמד האישה. אני מאמין שזה משקף את החשיבות שאתה, אדוני ראש הממשלה, מייחס לוועדה, לנושאים שהיא מטפלת ולנושאים שיעלו כאן היום. אני מאמין בשיתוף פעולה, יש לנו שיתוף פעולה מאד יפה עם מנהלת הרשות לקידום מעמד האישה במשרדך בכל הנושאים שעולים כאן.

ביקשתי את ההשתתפות הזו אחרי שבדיונים קודמים, אחד בחודש יוני ואחד בנובמבר על שני הנושאים האלה, הרגשתי שיש חסמים, שההשתתפות שלך והמעורבות שלך כראש ממשלה וכשר המופקד על משרד הרווחה, יכולה לפרוץ אותם ולהביא לשינוי ואני מקווה שתהיה פריצת דרך כזו היום .

אני אציג בתמצית את שני הנושאים העיקריים, הנושא הראשון הוא נושא הטיפול הממסדי בתופעת הזנות בישראל. זה דבר שלא קיים, הייתה למדינת ישראל התקדמות רבה, בין היתר בזכות הפעילות של חברת הכנסת זהבה גלאון הרבה שנים בנושא המרבק בסחר בנשים. אי אפשר לומר את זה באותה מידה על נושא הזנות במובן הרחב, וקורבנות התופעה הזו מופקרות על ידי החברה לגורלן, אין מאמץ אמיתי להוציא אותם מאותו מסלול קשה, וגם אין מחקר ואין נתונים על הנושא.

בחודש יוני הוצגה בפני הוועדה עבודה של ציפי גליק ממשרד הרווחה וענת גור מהרשות לקידום האסיר בנושא הזה, חשבנו שחשוב שמדינת ישראל תאמץ את זה כתכנית עבודה רשמית. נקודה שניה הוא נושא שהועלה כאן בחודש נובמבר על ידי עמותה בשם מקום בטוח וזה הנושא של נפגעות טראומה של תקיפה מינית כאשר אנחנו מדברים על טראומות שקיימות שנים לאחר האירוע ונכון להיום אין מישהו שמעניק את הטיפול הייחודי בראשון, ואותה עמותה של נשים שעושות את זה בהתנדבות מלאה, הציגו בפנינו את שני הנושאים האלה אנחנו רוצים להעלות היום. בבקשה אדוני ראש הממשלה.

תודה רבה לך אדוני ראש הוועדה, גברתי יועצת ראש הממשלה למעמד האישה מרית דנון, חברי הוועדה ונציגי הארגונים השונים שנמצאים כאן. קודם כל אני מודה לכם על ההזמנה הופתעתי כאשר יו"ר הוועדה סיפר לי בפגישה שקדמה לפתיחת הישיבה, שזהו ביקור ראשון של ראש ממשלה בדיוני הוועדה לענייני מעמד האישה בכנסת. אז קודם כל אני שמח שהמפגש הראשון הזה מתקיים, אני קצת מצטער שזה המפגש הראשון כי נדמה לי שהנושא הזה הוא נושא חשוב מידי, מרכזי מידי ודחוף מידי כדי שלא תינתן לו מלוא תשומת הלב והמשקל, קרוב למדי מעורבות של ראש ממשלה יכולה להוסיף לו.

זה כמובן לא בא לגרוע כהוא זה מהמעורבות הגדולה שמגלה בעניין היועצת שלי מרית דנון, שמהיום הראשון שהיא ממלאת את תפקידה הסתערה על הנושאים האלה במלוא העוצמה והיא מדווחת לי באופן שוטף על היבטים שונים המחייבים תשומת לב גם שמעבר ליכולות ולסמכויות ולאמצעים העומדים לרשות האגף הזה לייעוץ מעמד האישה.

הבנתי מהיו"ר שהכוונה להתרכז בישיבה הזו בשני נושאים, נושא נפגעי התקיפה המינית ובעיית הזנות. אני אשמח בהזדמנות אחרת להיות מוזמן לדיונים בתחומים נוספים שהם חלק מסדר היום.

אתה תמיד מוזמן.

אני מודה לך. אני מוכרח לומר שהעובדה שבראש הוועדה עומד גבר, אני רואה בזה חלק מהדרך הבריאה בה צריך להתמודד עם הבעיה. ההנחה שלעיתים רווחת שהתפקיד של טיפול בנושאים של נשים הוא רק בידי נשים לפי דעתי מצביעה על גישה סטריאוטיפית, שזה נושא גזרתי מגזרי שבעיות של נשים הם עניינם של נשים. איני רואה את זה כך אני בהחלט חושב שזו בעיה של החברה כולה ומי שרוצה להתמודד עם מצוקות חברתיות באופן רציני מעמיק ומקיף בהחלט צריך לראות בעניין הזה את האחריות הרחבה של גברים כנשים כאחד, ואני מעריך את המאמץ שאתה עושה ואת תשומת הלב הרצינית שאתה נותן לנושאים של הוועדה.

כדי לסכם את דברי הפתיחה שלי אני אומר כך, אני מתכוון, וכבר נתתי הוראות וזה יבוא לידי ביטוי בתקציב גם ב- 2007 וגם ב- 2008, להקצות כספים בשלב זה, בשנת 2007 בשיעור של 20 מיליון ₪ ובשנת 2008 כרגע עוד 10 מיליון ₪. אני בהחלט חושב שנצטרך להרחיב את זה בנושא נפגעות התקיפה המינית כדי להגדיל את מס' העובדות המקצועיות שעובדות בשטח לאיתור נפגעות של תקיפה מינית, וגם כדי להקים 4 מרכזים יומיים רב תחומיים לטיפול בנפגעי ונפגעות תקיפה מינית בנוסף למרכזים הקיימים היום בראשון לציון וחיפה.

להקים דירות מגורים לנפגעות בערים בהם פועלים המרכזים, כשש דירות כאלה לטיפול בנפגעות, ולהקים הוסטל טיפולי אשפוזי לנפגעות תקיפה מינית. הכוונה להשלים את ההיערכות הזו עד סוף 2008 זה יחייב השקעה של 15 מיליון וכבר ב- 2007 יושקעו 19 מיליון ₪ לפי הנחיה שנתתי למשרד האוצר, ואין ספק שזה יבוצע.

אנחנו מדברים גם על תופעת הזנות- אני חושב שלענייננו, סחר בנשים מגדיר תופעה קצת יותר רחבה. רק לאחרונה יכולנו לקרוא על מקרים ספציפיים שזכו לכיסוי נרחב בתקשורת, זנות המשולבת בייבוא נשים למטרות זנות בארצות שונות במזרח אירופה. כל המנגנון הזה שהוקם, ההסדרים החוזיים עם הסרסורים הסוכנים או המתווכים הם תופעות נוראיות. בדרך כלל כשאנחנו מדברים על זנות אנחנו מדברים רק על גזרה צרה של ניצול נשים, סחר בנשים ושעבוד נשים באופן שבו נתקלנו בו בשנים האחרונות.

אנחנו רוצים להקים מעונות טיפוליים לנשים ונערות העוסקות בזנות, דירות חירום ללינה זמנית לנשים ונערות, קו חירום ארצי לנשים ונערות במעגל הזנות, מרפאה ניידת לאיתור נערות ונשים-אנחנו מדברים על שלוש ניידות, מקלט טיפולי להוצאת נשים ונערות ממעגל הזנות, מרכז יום לשיקום נשים תעסוקתי-בתכנית הרחבה מדובר על שלושה מרכזים כאלה, נצטרך להכשיר עובדים סוציאליים שתחום ההתמחות שלהם יהיה בטיפול בנשים ונערות ממעגל הזנות. צריך להרחיב את מערכת ההסברה ואת פעולות המניעה וגם בתחום הזה החלטנו על הקצבה דו שנתית של 15 מיליון ש"ח על ידי משרד האוצר שמתוכם 10 מיליון יוקצבו השנה ו-5 מיליון יוקצבו בשנה הבאה.

האמת אדוני היו"ר שבאתי בעיקר להאזין זו הזדמנות שנתתם לי ואני שמח שהיה לי הזמן לשמוע את חברי הוועדה ואת הנציגים השונים העוסקים בעניין. אני רוצה לומר לכם שאני חושב שמיניתי לתפקיד הזה אישה בעלת ניסיון, יכולת וקשר אישי מיוחד אתי שמאפשר לה לשים על סדר היום שלי מגוון די רחב של נושאים שהם לא בהכרח בלתי חשובים, ואת הנושא הזה כנושא מרכזי. אני מתכוון בהחלט לעסוק בעניין באופן אישי, בכל תפקיד שאמלא, גם אם יוחלט להדיח אותי מתפקיד שר הרווחה ולהשאיר אותי רק בתפקיד ראש הממשלה - - -.

יכול להיות שנבקש ממך להישאר כשר רווחה.

יכול להיות שתבקשו ממני שהחילופים יהיו אחרים... בכל מקרה אני מתכוון להיות מעורב באופן אישי בנושא הזה, לעקוב אחרי הביצוע של התכניות שלנו הן לגבי התכנית של נפגעות תקיפה מינית הן לגבי הנושא של הזנות ובהחלט לשקול אפשרות להרחיב את ההקצאה התקציבית לפרויקטים הספציפיים האלה כי נדמה לי שזה עלול לא להיות מספיק.

האם זה מופיע בספר התקציב?

אני מציע לא להפוך את זה למסיבת עיתונאים. אני מניח שכולם יודעים שאם ההחלטה נתקבלה בימים האחרונים וספר התקציב כבר נכתב לפני כמה חודשים, אז בספר התקציב זה לא מופיע. אם אני מודיע כאן שהכסף יהיה בתקציב, הוא יהיה בתקציב.

תודה לאדוני ראש הממשלה, אני מעריך במיוחד את העובדה שציינת שהתוספת התקציבית הזו תבוא מהאוצר כי כולנו מכירים את המצוקות שמשרד הרווחה מטפל בהם. אני מציע שד"ר עפרית שפירא-ברמן תציג את הנושא הראשון בשם עמותת "מקום בטוח", אני רק מבקש מכל הדוברים לנסות לתמצת כיוון שהיכולת של ראש הממשלה להיות אתנו פה מוגבלת.

הייתי מבקש שמשך הנוכחות שלי לא יכתיב את איכות ההצגה, מקסימום אקח זמן מדבר אחר, אבל אני רוצה לשמוע ברצינות את הדברים.

בוקר טוב, בשש דקות שהקצו לי קשה מאד להכניס את הדברים אבל אני אשתדל לדבר מהר מבדרך כלל. קודם כל אני רוצה להודות לכבוד ראש הממשלה ולחבר כנסת גדעון סער על כך שהם נותנים לנו את ההזדמנות להביא את הקולות המושתקים של נפגעות טראומה מינית. על התכנית שאני אציג בפניכם את עיקריה, שקדו במשך חודשים ארוכים הרבה נשות מקצוע ואני בסך הכול הנציגה שלהם פה, אחרי תציג הגברת אורית נווה סיפור קצר של אישה צעירה אחת שעברה טראומה מינית בתקווה שתהיה לכם לפחות את הזכות להכיר פרצוף אחד מאחורי הנתונים הקשים.

עמותת מקום בטוח הוקמה על ידי נשות מקצוע כולן מומחיות בתחום של טיפול בטראומה מינית וכולנו הגענו למסקנה בתוך תהליך העבודה שלנו והוא שאין מספיק מענים ציבוריים הולמים בתחום של טיפול בנפגעות טראומה. אין לנו ספק שמה שצריך הוא ליצור רצף של מענים טיפוליים החל משלב משברי רפואי, דרך טיפול אמבולטורי אבל אנחנו פה היום כדי להציג רק את התכנית של החלופה האשפוזית.

החלופה האשפוזית נדרשת לאותם מקרים שבהם מצבן הנפשי של הנשים מתדרדר ויש צורך בהשגחה נפשית מקצועית צמודה. אני אתחיל עם כמה נתונים סטטיסטיים על היקף התופעה, אחת מתוך 4 נשים ואחד מתוך 7 גברים עוברים טראומה מינית בילדותם. אחת מתוך 7 ואחד מתוך 11 גברים עוברים גילוי עריות. כשגילוי עריות זה תקיפה על ידי בן משפחה וטראומה מינית יכולה להיות גם על ידי בן אדם שמחוץ למעגל המשפחתי.

נעשו הרבה מחקרים אפידימיולוגיים בעולם שמנסים לעמוד על שכיחות התופעה באוכלוסיה הכללית, בארץ נעשה עד היום רק מחקר אחד על ידי צוות של הדסה עין כרם בירושלים שפורסם בשנת 2000. כל המחקרים מצביעים על זה שכ- 25% מהילדים בגילאי 0-18 עוברים פגיעה מינית מסוגים שונים. ממחקרים שקיימים בעולם עולה כי מעל כשליש מהנשים יאנסו לפחות פעם אחת במהלך חייהם. משמעות גראפית של הנתונים האלה זה כמו לקחת כל אישה שלישית בחדר הזה.

ישנה עלייה מתמדת בשיעור הנפגעות שפונות למרכזי הסיוע. לפי הנתונים שיש לנו רק בחצי השנה האחרונה ישנה עלייה של 20% לעומת מספר הנשים שפנו בשנה הקודמת וההנחה המקצועית שלנו היא שמדובר בקצה הקרחון בלבד. מרבית הנשים לא מגיעות למרכזי הסיוע, מרביתן לצערי נופלות בין הכיסאות. גם המעגל הקרוב ביותר לנפגעת ולפעמים גם אנשי מקצוע לא יודעים לזהות שמדובר בטראומה מינית ויותר מזה, לא תמיד יודעים לטפל בזה כשמזהים.

מעל 85% מהנפגעות, וזה בניגוד למיתוס הרווח, נפגעות על ידי על ידי אדם שהם מכירות, במקרים רבים מדובר בבן משפחה קרוב ולהכרות הזו יש השלכות דרמטיות על חומרת הפגיעה. בין ההשלכות הארוכות והקצרות טווח אפשר למנות דיכאון, התקפי חרדה, התקפים דיסוציאטיביים, שבקצה הקיצוני של הרצף מדובר בפיצול אישיות, פגיעות עצמיות, תסמינים פסיכוסומאטיים רבים ומורכבים, הפרעות אכילה, קשיי ריכוז שמקשה עליהם להתנהל בתוך מוסדות חינוך ומקומות עבודה קשיי תפקיד רבים וקשיים ביצירת קשרים.

אחת ההשלכות הקשות ביותר של פגיעה מינית בעיקר כשמדובר בפגיעה בתוך המשפחה הוא שישנו קושי גדול לתת אימון בעיקר בדמויות סמכותיות. לעמדה הזו מבחינתנו יש משמעות קריטית לגבי המקום הגיאוגרפי בו תתקיים המסגרת שאנחנו מדברות עליה, זה חיוני מבחינתנו שהמערכת הזו לא תתקיים בבית חולים ולא במוסד פסיכיאטרי מהסיבות שאמנה בהמשך.

עקב ההיכרות עם התוקף, בגלל דילמות של נאמנות לבן המשפחה ובעיקר בעיקר החשש מפני התגובה של הסביבה המיידית והתיוג החברתי, מרבית הנפגעות חושפות את הפגיעה שלהן שנים אחרי שהם הגיעו לבגרות ושנים אחרי שהפגיעה הסתיימה. הגיל הממוצע של מרבית הפונות לטיפול הוא בשנות ה- 20 לחייהם, בדרך כלל מדובר בטיפול ארוך ומורכב שבתוכו נחשפים התכנים הטראומטיים והרבה פעמים יוצאת גם הפגיעה.

משום שהפגיעה כל כך מורכבת ומדובר בנשים בוגרות ולא בקטינות, יש צורך לפתח רצף של שירותים טיפוליים, ואני אתקן את כבוד ראש הממשלה, כיום קיימים בארץ שלושה מרכזים אמבולטוריים, לא הזכרת את המרכז של ד"ר צביה זליגמן באיכילוב, ישנו המרכז בראשון לציון וישנו המרכז בבית חולים בני ציון, אבל אין שום מענה אשפוזי מתאים לנפגעות טראומה.

המשמעות היא שכאשר היום נפגעת טראומה מינית נקלעת למצב נפשי משברי אין לנו אלא או לאשפז אותה במחלקה בבית חולים פסיכיאטרי או להחזיק אותה בכוחותינו מחוץ לממסד הפסיכיאטרי, בשני המקרים הטיפול נפגם.

למה יש לנו התנגדות או קושי שהמענה יינתן בתוך מסגרת פסיכיאטרית קיימת, קודם כל הצוות המקצועי בבתי החולים הפסיכיאטריים, למרות שאנחנו לא מטילות דופי במקצועיות שלהם, ברוב המקרים אינם מוכשרים,בלשון הכשרה ולא בלשון יכולת, אין להם את ההכשרה המתאימה לטפל בטראומה מינית. התחום הזה דורש ידע והכשרה ספציפית, כאשר היעדר הידע מוביל הרבה פעמים להבחנה שגויה. בהרבה מקרים הנפגעות מאובחנות כפסיכוטיות ומיותר לציין שזה לא כך בחלק גדול מהמקרים ולכן המענים שהן מקבלות לא מסייעות כהוא זה למצבן.

הצוות המקצועי מעורב, יש בו גם גברים וגם נשים דבר ש לא פשוט לנפגעות טראומה מינית לבוא במגע יומיומי עם גברים, לחלקן זה מעורר זיכרונות טראומטיים. גם אוכלוסיית המטופלים מעורבת, במקרה הטוב זה מעלה זיכרונות טראומטיים במקרה הרע זה יכול להוות פתח לפגיעות נוספות.

שני דברים נוספים, בתוך מסגרת רפואית מקובל לעשות שימוש בסמכות רפואית ולפעמים גם שימוש בכוח פיזי. על אף שהמתודות האלה מגובות מקצועות, הם מאד טראומטיות לנפגעות טראומה מינית. אני מבקשת מכם לדמיין תמונה של אישה שנאנסה בילדותה עוד פעם ועוד פעם, והיא מגיעה לבית חולים פסיכיאטרי בתוך התקף דיסוציאטיבי או בתוך התקף זעם, נקשרת למיטה על ידי אח סיעודי, זה לא יעלה על הדעת מבחינתנו.

מעל הכול, התיוג- בית חולים פסיכיאטרי עדיין מהווה תיוג של האנשים המאושפזים בו, מבחינתנו נפגעות טראומה מינית הן לא חולות נפש בשום צורה שהיא, הן גם לא חולות ולכן מקומן לא בבית חולים אלא במקום שיהלום את הצרכים שלהם.

החלופה האישפוזית שמקום בטוח מציע, מבחינת קהל היעד הפוטנציאלי שלנו, יש מעט נתונים בארץ, מתוך הנתונים של מרכז סיוע עשינו חשבון שכ- 4000 נשים בשנה האחרונה בלבד ענו על ההגדרה של טראומה מינית קשה. זאת אומרת ש- 4000 אנשים פנו למרכז סיוע עם סיפור של אונס, אונס קבוצתי או גילוי עריות. שוב אני מזכירה שמדובר בקצה הקרחון, הרוב המכריע נמצא מחוץ למעגל של מרכזי הסיוע ובמקרה האופטימאלי הן צריכות השגחה של אנשי מקצוע כשהן נקלעות למצב משברי.

בסך הכול להערכתנו אנחנו מדברות על קהל יעד פוטנציאלי של אלפים רבים של נשים. אין ספק שאם השירות הזה יוקם ואם הוא יוקם ברמה המקצועית הנאותה, בתווך של שנתיים שלוש, יהיה לנו יותר ביקוש מהיצע.

לגבי חלופה אישפוזית של בית- מדובר על חלופה אישפוזית שתפעל 24 שעות ביממה, עם השגחה נאותה ומוקפדת בעיקר לשעות הלילה, שהם השעות הקשות ביותר. מקום שייתן טיפול רב מקצועי, מבחינתנו חיוני שהמקום יוקם בשיתוף פעולה של גורמים מקצועיים בתחום של טראומה מינית, של גורמים פרטיים וממסדיים. מבחינתנו רק צורת פעולה כזו מעבירה את המסר שכולנו, גם אנשי מקצוע וגם נציגים חברתיים מושיטים יד מסייעת לנפגעות תקיפה מינית.

אני אתייחס לדברים של עפרית דרך סיפור טראגי של בחורה צעירה , מוכשרת, שובת לב שהתמודדה כמיטב יכולתה עם השלכות של התעללות מינית מתמשכת. היא הייתה קורבן לגילוי עריות, היא הייתה קורבן להתעללות מינית של מספר אבות ושל חבריה בבית הילדים ובמשך השנים הייתה גם קורבן להתעללות פיזית ומינית של בני גילה שגם הם עברו תקיפה מינית, חצו את הגבול והפכו לתוקפים.

בטיפול היא העלתה חוויות קשות מנשוא, היא העלתה את האובדנות, את הפגיעה העצמית יחד עם התקווה והרצון לחיים מלאים שקטים וללא סיוטים. כשמצבה השתפר היא החליטה לעבור למקום אחר וללמוד באוניברסיטה. המעבר היה קשה משציפתה והמערכת הציבורית הטיפולית שקלטה אותה לא יכלה להתמודד עם המורכבות הפוסט טראומתית שלה לכן שחררה אותה והמליצה על אשפוז.

אני אקרא בפניכם מספר קטעים מתוך מכתב שהיא כתבה זמן קצר לפני שהתאבדה בינואר 2005. "הפלשבקים חזקים מידי ואני לא מצליחה להתמודד אתם לבד, אני נשברת וחותכת את עצמי. זה מוריד אותם מיד אבל אני יודעת שאני חייבת להתאשפז כי אני בסיכון. אני חוזרת למחלקה הסגורה, הם מסרבים לאשפז אותי כי אני לא פסיכוטית ואין להם כלים לעזור לי, ושוב, כי הממסגרת לא מתאימה לי.

המחלקה הפתוחה מעורבת והרוב בה בנים, ואני לא יכולה לישון בלילה ולהפחית פלשבקים במקום שיש בו בנים. הרופא הכונן גבר, קשה לי לדבר אתו, הוא אומר שהמקרה שלי עצוב נורא ואין לו כללים לעזור לי, שאותם הבעיות שיש בבית החולים הזה יש בכל האחרים באזור, שהמחלקה הסגורה היא רק לפסיכוטיים ושהפתוחה מעורבת, בנים בנות, ושאין מסגרת שמתאימה לי.

אין שום מקום בשבילי, שום מקום שיש בו את התנאים הנכונים לעזור לי להתמודד עם הפוסט טראומה. החברה הישראלית מקבלת בחום אדיר את ההצטיינות שלי בלימודים, את העשייה החברתית וההתנדבותית האדירה שלי, את החיוך המקסים שלי. אבל החברה הישראלית לא מוכנה להתמודד עם הפוסט טראומה שלי, עם ההתעללות המינית, עם גילוי העריות ועם האונס הקבוצתי.

זו הבעיה שלי, אבל אני חושבת שהנושאים האלה הם גם הבעיה של החברה כולה ושצריך להתמודד אתם כחברה. אני רוצה לגדול, להיות אזרחית טובה, לתרום למדינה. יותר מכול אני רוצה לחיות ולא לפגוע בעצמי, אבל אני לא יכולה לבד, אני צריכה עזרה".

אין לי ספק שלו היה מקום כמו שאנחנו מתארים אותו, היום היא הייתה בחיים אתנו.

אני רוצה לעבור מעבר לא כל כך חד מבחינת הכאב אבל מבחינת הנושא, לנושא השני, ולפני ההצגה אני רוצה לאפשר לנציגת מכון תודעה, לאה גרינפטר-גולד, לומר כמה מילים, בסופו של דבר היה לכם חלק בזמנו בחודש יוני בפריצה שלנו עם כל הנושא. בעקבות סדרה של כתבות תחקיר בסמוך למועד הזה בעיתון העיר שהציפו את כל הנושא והיה לזה חלק בטיפול שלנו.

אני בהחלט מתרגשת לראות את כל היושבים ומודה על כך שמתקיימת ישיבה זו ברשות חבר כנסת גדעון סער והתכבדנו גם בישיבתו של ראש הממשלה אהוד אולמרט וכל חברי הכנסת שבאמת הקדישו לנושא של תופעת תעשיית המין בארץ, כמו חברת הכנסת זהבה גלאון, לצידה חברת הכנסת נדיה חילו וחברת הכנסת סולודקין. אין ספק שכולם תרמו את תרומתם.

מכון תודעה קיים בארץ 10 שנים והעלנו את נושא הזנות למודעות החברתית במשך שנים, גם דרך בטיפול בזנות קטינים, דרך תופעת הסחר בנשים, שרק דרך זה הצלחנו להעלות למודעות הציבורית את העובדה שנשים וגברים שנמצאים בזנות הם קורבנות ולא צריך להתייחס אליהם כעבריינים או אנשים שבוחרים את העיסוק שלהם.

שמענו ממקום בטוח, שאני מתרשמת מעצם קיומם ומשום מה לא שמעתי עליהם, בהחלט אנחנו מודעים לזה שלפי מחקרים רבים בעולם, 85% עד 90% מהאנשים שנמצאים בזנות חוו טראומה מינית בילדותם, גילוי עריות, או כל דבר אחר, מלבד זה שהם נמצאים במצב שקשה להם להתמודד עם המצב הזה.

פעלנו שנים עם ענת גור ומכירים את התרומה הגדולה שהיא תורמת לנושא דרך שיקום האסיר כאשר הדברים שקיימים, קיימים רק עבור נשים אסירות, וזנות היא לא עבריינית בישראל לכן צריך להכין דברים אחרים עבור נשים וגברים שנמצאים במלכוד הזה. שוב אני מודה לכל הנוכחים.

תודה. גברת ענת גור מהשיקום לאסיר תציג את התכנית שהוצגה בחודש יוני לפני הוועדה בנושא הזה.

אני מצטרפת לחברותי ורוצה להודות לכבוד ראש הממשלה, ליו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה חבר הכנסת גדעון סער, למרית דנון מנהלת הרשות למעמד האישה, לחברת הכנסת זהבה גלאון שפועלת רבות בעניין הזה, לחברות הכנסת ולקהל הנכבד. אני חושבת שזה יום מאד מרגש בעקבות ההודעה של ראש הממשלה על הקצאת התקציב לשני הנושאים החשובים האלה.

כדי לעשות חיבור בין שני הנושאים אני רוצה לפתוח ולהגיד שרוב הנשים הנערות והילדות שעוסקות בזנות מגיעות לזנות כתוצאה מפגיעות מיניות בילדות, ובמובן הזה שני הנושאים קשורים קשר הדוק אחד לשני אחד לשני.

אני עובדת עם נשים שעסקו בזנות למעלה מ- 20 שנה, החל מעבודתי בנווה תרצה והמשך בעבודתי כאחראית לשיקום אסירות ברשות לשיקום האסיר. לפני כחמש שנים יצאתי לשטח לדבר עם נשים העוסקות בזנות במסגרת מחקר שערכתי באוניברסיטת תל-אביב שנקרא "חוויתן של נשים שעסקו בזנות בישראל" ולא אצליח להעביר במילים את גודל הכאב, הקושי והמצוקה שנחשפים מהנושא הזה.

אני אתחיל במצגת ואגיד שהזנות והסחר בנשים הפכו בשנים האחרונות לבעיה חברתית לאומית מאד רחבת היקף במדינת ישראל. כל נושא הסחר נדון כאן ארוכות וטופל. מבחינת היקף הבעיה, לאף גורם רשמי במדינת ישראל אין נתונים מדויקים, אבל אנחנו יודעים שקיימת הערכה שמידי חודש מתקיימים בישראל כמיליון ביקורים אצל זונות.

הערכה של מי?

של ארגוני זכויות אדם.

אפשר לנסות ולדמיין שעם ביקוש כזה גדול, סוחרי הנשים והסרסורים יוצאים לשטח ומגייסים את הילדות, ואני אומרת ילדות כי רוב הנכנסות לזנות נכנסות בגיל מאד צעיר, מתחת לגיל 18, זה מאד חשוב לציין, אלה גילאים שנמצאים מתחת להסכמה לקיום יחסי מין על פי החוק והוועדה לניצול מיני מסחרי של קטינים בישראל דברה על זה שבשנים האחרונות קיימת ירידה בגילאים של ילדות שמנוצלות לזנות עד לגילאים 11, 12.

נתון נוסף שמלמד על היקף הבעיה זה הסוגים של הזנות, אספתי מהמודעות של עיתוני יום שישי כמה דוגמאות: אנחנו מדברים על חשפנות, ריקוד ארוטי, ריקוד בעירום, ריקוד על שולחנות, ריקוד בחזה חשוף, פורנוגרפיה של ילדים ומבוגרים, מכוני ליווי, זנות ברחובות, פיפ שאו, נערות ליווי וכו'.

אחד המשפטים המרכזיים שהנשים אמרו לי במחקר כששאלתי אותם מה זה בשבילם החוויה של הזנות, הם אמרו לי שאני צריכה להתחיל לשאול מהילדות, שם זה התחיל. דברנו על זה שהפול הזה של הילדות שמסורסרות לזנות אלה ילדות שעברו פגיעות מיניות בבית והפגיעה המינית בילדות הכשירה אותם נפשית ופיזית לעסוק בזנות כי הן מתנתקות מהגוף שלהן.

שאלת הסרסורים היא שאלה קשה וכאובה. קיים חוק בנושא שכמעט ולא נאכף. בניגוד למיתוס שקיים שנערות וילדות בוחרות לעסוק בזנות, כי זנות זה כסף קל ומהיר, אנחנו יודעים בהערכה נמוכה וזהירה שלפחות 90% מהנשים נשלטות על ידי סרסורים ורוב הכסף לא נשאר בידי הנשים אלא עובר לידי הסרסורים והסרסורים לוכדים את הנשים והנערות בזנות באמצעות התמכרות לסמים קשים ובאמצעות שיטות עינוי של טרור ואלימות מהקשים ביותר שניתן להעלות על הדעת.

מחקרים וידע כללי מתארים רמה קיצונית של אלימות כלפי נשים בזנות, הן מצד הלקוחות והן מצד הסרסורים. אני יודעת שקשה לשמוע אבל עשיתי רשימת מכולת מה קורה, מתוך הניסיון הקליני שלנו וגם ממחקרים, נשים ילדות ונערות בזנות חשופות לאונס, שוד, חטיפה, רצח וניסיונות לרצח על בסיס יומיומי, פציעות, דקירות סכין, החדרת חפצים חדים לאיברי המין, סכינים, רובים, אקדחים, מברגים, בקבוקים, קשירה, תלייה על עצים, כיבוי סיגריות בוערות על הגוף, ועוד.

נקודה נוספת חשובה במניעה זה הנושא של העברה הבין דורית. רוב הנשים העוסקות בזנות הן אמהות לילדים, רובן אמהות חד הוריות ליותר מילד אחד. ילדי הנשים שעוסקות בזנות הם ילדים שנמצאים בקצה רצף הסיכון והסכנות על רקע אורך חייה של האם.

כפי שראינו בסרט "אור" של קרו ידעיה" שחלק מהילדים האלה, בעיקר הבנות, נתונים לסכנה מאד גבוהה של העברה בין דורית לעיסוק בזנות. במהלך ה- 20 שנים שאני עוסקת בנושא הזה, אני רואה נכדות של מטופלות שהיו לי לפני 23 שנים, שהן היום בנות 12, 14, ו-15 שכבר עוסקות בזנות. עד כאן חומרת הבעיה וההיקף שלה.

אני רוצה לדבר על הצורך בהקמת שירותי טיפול לנשים בזנות בישראל. בשונה משאר מדינות המערב, בישראל לא קיימים היום שירותים שמיועדים לתת מענים לטיפול ושיקום של נשים. נקודה נוספת שאני רוצה להגיד היא שהזנות היא בעיה חמורה שפוגעת לא רק באישה או בילדה, אלא בחברה כולה.

אני רוצה להדגיש בהמשך לתכנית שהגשנו למשרד הרווחה, כמה נקודות מאד חשובות. הבקשה היא להקים שירות ייחודי לטפל בנושא. נשות המקצוע שהכינו את התכנית חושבות שרק שירות שירכז את המשאבים הכספיים והמקצועיים תחת קורת גג אחת יכול לתת תוצאות, שחשוב לדאוג לריכוז כל התקציבים למערכת אחת ולא לבזר את התקציב שראש הממשלה הודיע על הקצאתו בין מספר שירותים קיימים שלא ערוכים לטפל בבעיה. אני מבססת את הדברים על הניסיון בעולם שמראה שטיפול חלקי מפוזר בין שירותים שונים לא אפקטיבי לטפל בתופעת הזנות, זו תופעה מאד מורכבת וקשה ולא פשוט להגיש אליהם.

אנחנו מדברים על צורך בהיערכות רב ממדית של מספר משרדי ממשלה ביחד, אחרת לא ניתן יהיה לטפל. משרד הרווחה בראש ובראשונה, המשרד לביטחון פנים, משטרת ישראל בנושא האכיפה. אנחנו יודעים שניידות של על"ם שיוצאות לרחובות לא מצליחות להגיע לבחורות כי הן נשלטות על ידי אנשי העולם התחתון, זה מסוכן להגיע אליהן ורק שיתוף פעולה עם המשטרה יאפשר את זה.

משרד המשפטים בנושא של שינויי חקיקה שאני אדבר עליהם, משרד הבריאות בנושא העברת מחלות העוברות דרך יחסי מין, משרד החינוך הצורך בחינוך של הנוער בנושא של צריכת שירותי מין. משרד הקליטה כי חלק גדול מהנשים בזנות בישראל הן עולות מחבר העמים. הרשות לשיקום האסיר שכבר עושה עבודה הזה וכמובן הרשות לקידום מעמד האישה שהיא מאד מרכזית משום שלזנות יש השלכה ישירה ומיידית על מעמד הנשים במדינה.

רצף המענים לנשים העוסקות בזנות שבנינו מורכב משש חוליות בתוך הרצף הזה, מסלול הפחתת נזקים, מקלט טיפולי, מרכזי יום לשיקום תעסוקתי ונפשי, שהגדרנו להקים שלושה מרכזים כאלה ברחבי הארץ, הכשרת עובדים סוציאליים ברוב הלשכות הגדולות לשירותים חברתיים ברחבי הארץ שיהיו מומחים לטראומת הזנות וידעו לטפל בנושא הזה ובניית מערך הסברה ומניעה. החוליה השישית ברצף היא החוליה של שינויי החקיקה.

כל החוליות ברצף, ההיערכות חייבת להיות מיוחדת והנושא של ה"ישוג"-ה"אאוט ריצ'ינג"- חשוב בצורה לא רגילה כי רוב הנשים בזנות מנותקות מהממסד. יש צורך ביצירת קשר עם הנשים בתוך המקומות בהם הן נמצאות, ברחובות, במכוני ליווי, בדירות דיסקרטיות וכדומה. אני מדגישה שעקב הסיכון בהוצאת הנשים והילדות משם חייבים שיתוף פעולה וגיבוי מלא של המשטרה.

החוליה הראשונה היא התכנית המתבססת על שיטת הפחתת הנזקים. בגלל הקושי להגיע לנשים ולהוציא אותן מהזנות יש צורך בהקמת תכנית שבשלב ראשון המטרה לא תהיה הוצאה מהזנות אלא עזרה בתוך הזנות. תכניות מהסוג הזה של הפחתת נזקים בעולם מראות שבסיכומו של דבר 86% מהנשים שמגיעים עם שיטת הפחתת, אפילו לשם מתן קונדום או בדיקות רפואיות, יוצאות מהזנות.

התכנית להפחתת נזקים כוללת שלושה אלמנטים, דירות חירום ללינה זמנית, כל אישה שצריכה מקלט מיידי מהרחובות שיהיה לה לאן לבוא ולישון ללילה או לשתי לילות. קו חירום ארצי ומרפאה ניידת לאיתור נשים בזנות שכוללת בדיקות רפואיות וסיוע רפואי.

החוליה השנייה היא מקלט טיפולי שזו מסגרת מובנית שמאפשרת לנשים לבוא למשך הזמן שנדרש כדי לעבור טיפול. שיהיה להם שם דיור, קורת גג, חינוך להרגלי חיים נורמטיביים, השלמת השכלה וכדומה.

החוליה השלישית ברצף הם מרכזי יום לשיקום נפשי ומקצועי. כפי שאמרתי מדובר בשלושה מרכזי יום במרכז הארץ בדרום ובצפון. מרכזי היום יכללו מסלול בוקר ומסלול ערב כשמסלול הערב מיועד לנשים שכבר משתלבות במעגל התעסוקה ושתהיה להן כתובת טיפולית לשעות אחר הצהרים.

החוליה הרביעית הם עובדים סוציאליים מומחים, אנחנו מדברים על 30 משרות של עובדים סוציאליים מהמחלקות לשירותים חברתיים ברחבי הארץ שיוכשרו לטיפול בטראומת הזנות ויספקו מענים ברמה מקומית ואזורית.

הנקודה החמישית היא בניית מערך הסברה ומניעה בשיתוף עם משרד החינוך והמשרדים הרלוונטיים. אנחנו מדברים על סדנאות מניעה לתלמידי תיכון, אנחנו יודעים היום שחלק מתלמידי התיכון הופכים להיות צרכני זנות, להערכתנו ללא הבנה אמיתית של הנזק שנגרם עקב כך. הסברה והגברת המודעות בציבור הרחב, כאן חשוב להדגיש שככל שיהיה ביקוש יהיה היצע והמטרה היא להוריד את הביקוש.

יש צורך בהיערכות לאכיפת החקיקה הקיימת, בעניין סרסור לזנות והעסקת קטינים בזנות ולבחינת חקיקה עתידית שתאסור קנייה של אדם לצורך שירותי מין.

הקמת ועדה בין משרדית לקבוע מדיניות לאומית, לגבש נהלי עבודה ושיתופי פעולה בין המשרדים. לקבוע הסדרים מיוחדים לחיזוק האיתור והטיפול בנערות ונשים בזנות ולוודא מיצוי תהליכי טיפול אכיפה וענישה בתחום.

לסיכום אני רוצה להגיד שהקמת שירותי טיפול לנשים בזנות על ידי ממשלת ישראל תיצור מענה לקבוצת אוכלוסיה מהחלשות ביותר שקיימות בחברה הישראלית שנמצאות בקצה רצף הסיכון העוני והמצוקות הנפשיות והכלכליות. הטיפול המוצע יהווה פריצת דרך לא רק לנשים בזנות אלא לחברה הישראלית כולה שקבעה את ערך כבוד האדם וחירותו כערך מרכזי, מאחר והזנות היא הפרה מאד קשה של כבוד האדם וכבוד האישה.

תודה.

ראשית אני רוצה לברך אותך, אדוני יו"ר הוועדה על עצם הכינוס ועל כל הפעילות שלך בתחום מעמד האישה, אני חושבת שאתה עושה פעילות אדירה בנושא, ואותך אדוני ראש הממשלה כמי שלקח על עצמו את הטיפול בנושא ואני חושבת שזו פעם ראשונה שממשלה בישראל אומרת דבר ומקצה משאבים לצורך העניין.

רציתי לשמוע לגבי היקף הבעיה גם בנערים שמצד אחד עוברים את כל הסוגיה של ההתעללות וגילוי העריות ובתכנית שלך לא דברת על טיפול באותם נערים שמתדרדרים לזנות.

אנחנו מדברים בלשון נקבה כי רוב העוסקות בזנות הן נשים אבל התכנית המוצעת מתייחסת גם לנערים. לגבי ההיקפים, אין לי אינפורמציה אולי לאחרים יש את האינפורמציה המתאימה של עיסוק נערים בזנות אבל הם היקפים הרבה יותר נמוכים מאשר נערות ונשים.

נפתח דיון שבו ישולבו חברות הכנסת נציגי הארגונים ומשרד הרווחה. חברת הכנסת זהבה גלאון ואחריה לידיה ניקיטין מאית"ך.

תודה אדוני היו"ר, קודם כל ברכות על ההתכנסות, על היוזמה שלך, זה מסר מאד משמעותי שראש ממשלה משתתף בוועדה בנושא שאם אני מאגדת את שני הנושאים ששמענו עכשיו, את הסקירות המקיפות והמרתקות של נשות המקצוע, אנחנו מדברים בגדול על אלימות מינית נגד נשים ויש חשיבות מאד גדולה בעיני שראש ממשלה מופיע בישיבה כזו, לא רק בעצם ההופעה שלו אלא בעצם מתן ההתחייבות, כי אנחנו רגילים להצהרות נכבדות, ועצם העובדה שראש הממשלה בחר להתחייב להקצאת משאבים היא מאד משמעותית בעיני למאבק בתחום הזה.

מכאן צריכה לצאת הכרת תודה לכל נציגי הארגונים והגופים שבמשך שנים עוסקים בתחום וההקצאה התקציבית משדרת שדר שבאים לראשונה ונותנים עדיפות לאינטרסים של הקורבנות ולא רק לאינטרסים של העבריינים. אדוני ראש הממשלה, זה דבר מדהים שאותם פוגעים, אותם תוקפים אותם סרסורים הולכים לכלא משתקמים, מקבלים טיפול פסיכולוגי ואותן נשים או שמוצאות עצמם בסוף טרגי כמו ששמעתנו עכשיו, או שממשיכות להיזרק לרחוב ולא מטופלות.

בעיני יש הודעה שלא מדובר בבעייתן הפרטית של נשים בלבד, אלא בבעיה חברתית שהמדינה לוקחת עליה אחריות וזה מאד משמעותי בעיני. אני חושבת שיש כאן שדר, מעבר לאותן נשים שהן הקורבנות המיידיות, יש שדר בעיני לגבי מעמדן של הנשים בחברה. חברה שמלמדת שאפשר לצרוך מין בכסף, בעצם אומרת שכל הנשים ניתנות לקניה. חברה שאומרת שנשים שנפגעו ועכשיו צריכות לחפש מענה טיפולי, נשים שנאנסו, אומרת שאפשר לפגוע בנשים בלי לקחת אחריות. זה משדר שדר ומקבע את מעמדן הנחות של נשים בחברה ממילא ואנחנו רואים את זה בשורה של תחומים.

אני רוצה לסיים ולומר, אדוני ראש הממשלה, שמעתי את התיאורים הקשים ויושבים אשים שעוסקים בתחום הזה שנים, ומילים הרבה פעמים אינן חזקות דיין כדי לתאר את גודל הזוועה והתופעה, וכל אחד שיושב כאן סביב השולחן יכול לסבר את האוזן טוב ממני. הדבר שאני רוצה להזהיר מפניו הוא תסמונת המדרון החלקלק, בהתחלה דברנו על נשים נסחרות, נשים שהופכים אותן לסחורה העוברת לסוחר, והיום אנחנו שומעים עדויות קשות של קטינים וקטינות שעוסקים בזנות ומי שעצם את עיניו אז, שומע על זה היום ורואה איך זה מגיע לאותם קטינים וקטינות וזה צריך להטריד אותנו.

לכן אני מציעה, מעבר להקצאה התקציבית שהיא מאד משמעותית, ואני רוצה לחזור ולברך אותך על כך, לשקול גם שילוב של שני נושאים, האחד, ואמרה את זה קודם בצורה הרבה יותר מפורטת ענת גור, קמפיין ציבורי להעלאת מודעות למאבק בתופעת הזנות, וכמובן הצורך במתן מענה, שלכל אחת ואחד יש כתובת. השני, גיבוש חקיקה בתחום, חקיקה שתבוא במקביל לקמפיין ציבורי.

על חקיקה בלבד אני רוצה להתריע ולומר, זה מאד מפתה, אבל היא לא יכולה לתת מענה לבעיה חברתית. חוק הוא איטי, גמלוני ולוקח זמן להסתגל למציאות שמשתנה כל כך מהר ורק שיתוף פעולה של קמפיין חינוכי אם יבוא על ידי הרשות לקידום מעמד האישה ועל ידי הקצאת תקציבים יחד עם חקיקה כפי שהוצעה כאן, אדוני ראש הממשלה, בתוספת לתקציבים זה יכול לעשות שינוי. תודה.

אנחנו עובדים כל הזמן על פי הדפוס שכשאישה נתקפת מינית או שהיא נפגעת אלימות במשפחה, הדפוס השגרתי שאנחנו מוציאים את האישה ואת ילדיה לעיר אחרת למעון טיפולי כזה, שחלקם מאד מרשימים, ראיתי בבאר שבע אחד כזה. האם לא יותר נכון להקים מעון שיאפשר להוציא את הגבר, ולהשאיר את האישה ואת הילדים שלה בתוך שגרת החיים שהם רגילים אליה בלי שיצטרכו לברוח ולשבש את כל אורחות חייהם.

אני רוצה להשיב, עם הרבה כבוד, כי אני יודעת את הרגישות שלך לתחום הזה, כשמוציאים נשים מהבית זה מתן מענה מיידי, חירום, אס או אס. הגיע הזמן להתייחס לגברים מכים ואלימים באופן אחר, לעשות שינוי תודעתי בחשיבה לגבי אותם גברים אלימים. אני הייתי מציעה, בדומה להקמת מתקני משמורת, להקים מתקני משמורת לגברים מכים. גבר מכה שהוצא נגדו צו מעצר עד תום ההליכים, שיהיה במתקן משמורת ושהאישה תוכל להישאר עם הילדים בבית ולא להוציא אותה עם גופיה ועם שלושת ילדיה למעון רחוק. זה בעיני מענה נכון, זה עניין של היערכות אחרת ואני אברך אותך אדוני ראש הממשלה אם נקדם זאת.

אני מעמותת אית"ך בחיפה, העוסקת בפרויקט שיקום נשים מזנות. אני רוצה להתחיל עם כמה נתונים מהשטח, לפי העבודה במאבק בסחר בנשים תוך חמש שנים יש לנו תמונה על השטח. רציתי להגיד שעל כל תיירת במדינה יש לנו פי 20 אזרחיות שעוסקות בזנות. זאת אומרת שאם יש לנו 1500 נשים תיירות יש 30,000 נשים שעוסקות בזנות, זו כמעט עיר. מהם 70% עד 90% הם עולות חדשות דוברי רוסית, זה נורא וכואב לי, מהם ל- 70% יש ילדים.

בגלל זה אנחנו צריכים גם לחשוב בתכנית שאנחנו עושים עכשיו להוסיף את משרד הקליטה את הביטוח הלאומי ולעבוד אתם, כי אנחנו רואים שיש לנשים שעובדות בזנות בעיות קודם כל עם זכויות אדם. הבעיה הגדולה היא עם ביטוח לאומי, אם אישה רוצה לקבל הבטחת הכנסה היא הולכת לביטוח לאומי ובמקום זה היא מקבלת לשלם חוב של כמה עשרות אלפים. אם הייתה לה עבודה ברחוב והיא לא שילמה לביטוח לאומי אחרי זה יש לה חוב וזה מעגל שקשה לצאת ממנו.

אנחנו עושים עבודה להצלת המדינה שלנו אנחנו חושבות על הדורות הבאים כי כל כך הרבה נשים עובדות בזנות בגיל בו הם יכולים להביא ילדים וצריך לחשוב על הילדים של הנשים שעוסקות בזנות. תודה.

כבוד ראש הממשלה, כבוד יו"ר הוועדה, אני רוצה לומר שדפוס התנהגות הממשלה שראינו את ראש הממשלה וגם את שר האוצר זה דפוס פוליטי נכון נבון וזו הוכחה שיש סטטוס גבוה לוועדה למעמד האישה.

יו"ר הכנסת, חברת הכנסת איציק שלחה אותי לפני שבועיים לז'נבה להשתתף בוועדת או"ם בנושא ועדות פרלמנטאריות לקידום מעמד האישה, השתתפו 60 מדינות ואני רוצה לומר שלפעמים אנחנו רואים רק את החסרונות ולא את ההישגים ובוועדה הזו ראיתי את ההישגים של מדינת ישראל, שיש לנו ועדה סטטוטורית עשר שנים וגם אין הרבה ועדות של מעמד האישה בעולם שיש להם זכויות לחוקק חוקים. לרוב הוועדות של מעמד האישה בהרבה מדינות מפותחות אין להם זכות לחוקק חוקים.

פנו אלי להשתתף בסרט של האו"ם כי לא ידעו שיש מדינה בעולם שיש בה ועדת חקירה פרלמנטארית בנושא המאבק בהברחה וסחר בנשים. בהרבה הרצאות שנתתי שאלו שאלות איך הצלחנו להפחית את התופעה מ-3000 נשים שהשתתפו בתעשיית הזנות ל- 300. את הדברים שהשבתי אמרתי גם בוועדה, בשיתוף פעולה עם משרד המשפטים, משטרת ישראל הגענו להישגים.

הדגש שאנחנו עושים בנושא מאבק בזנות כתופעה חברתית זה דגש חדש, אני חושבת שקצת איחרנו בזה, הרגשנו כל הזמן שבנושא הכי חשוב, הפגיעה בזכויות האישה דרך הזנות, שאנחנו לא מספיק מתעסקים בזה וכל הכבוד ליו"ר הוועדה.

כמה דברים לענת, אמרת מילה שלא אהבתי, וזה שילוב של אחוז גדול של עולות חדשות. קודם כל את לא יודעת בדיוק. דבר שני, כשאנחנו בדקנו, אני רוצה לומר שכל העניין שאני משתתפת כבר חמש שנים בוועדה של זהבה גלאון במאבק נגד הזנות בגלל שאלה זונות אזרחיות של מדינות זרות שמאד נוח למדינת ישראל לומר שאלה עולות חדשות. חמש שנים השתתפנו בוועדה והשגנו הישגים ואולי צריכים לחשוב על זה, אם את לא יודעת כמה נערים יש בזנות את גם לא יודעת כמה יש עולות, וזה כתם. אנחנו יודעים מה קרה במדינה בשנות ה- 50 וה- 60 ולא רוצים לדבר על זה.

אני לא יודעת אם כולנו מודעים לגודל הרגע, אבל אני באמת חושבת שמדובר ביום היסטורי, עצם העלאת הנושא בוועדת הכנסת ועצם השתתפותו של ראש הממשלה בישיבה הזו הן כראש ממשלה והן כשר רווחה, זו אמירה שהמדינה בעצם לוקחת על עצמה אחריות ומתן כתף וחיבוק גדול לנשים שאני קוראת להן נשים שקופות. אין להם לובי, אין להם רמקולים, הן לא יכולות לארגן הפגנות ולהקים קול צעקה.

בעצם ההחלטה שיוצאת מכאן הן התקצוב והן איגום משאבים כספיים, המדינה מכריזה שהיא נותנת גב, כתף וסיוע נפשי פיזי ומקצועי לנשים שנפגעות של החברה בהקשר של אלימות, גם נפגעות תקיפה מינית וגם נשים שעוסקות בזנות. אנחנו בזה הרגע נכנסים לרשימה של המדינות המתקדמות שלוקחות על עצמן את הטיפול בנושא.

אני רוצה להתייחס לדבריה של חברת הכנסת גלאון על קמפיין ציבורי, הרשות תשמח לקחת על עצמה להוביל את הנושא, גם מהבחינה של המשאבים. אני רוצה לציין שכבר התחלנו בנושא של העלאת המודעות לנושא הסחר בנשים. לראשונה, בצורה מובנית בשיתוף הדוק עם משרד המשפטים וכל העמותות והארגונים שפועלים בשטח, נכנסת פעילות של הסברה מאסיבית הן לצבא הגנה לישראל, הן למערכת החינוך, נמצאת פה הגברת מרים שכטר שאנחנו עובדים אתה בשיתוף פעולה, הן הרשויות המקומיות, עם שולה אגמי, והן לשירות המדינה שהתחיל להעביר בצורה מסודרת במסגרת של השתלמויות פעילויות להעלאת המודעות לנושא הסחר בנשים ואני מקווה שגם לגבי הזנות נוכל להכניס את זה בצורה כזו.

אני חושבת שהציבור הגדול לא מבין במה מדובר אנחנו עדיין שבויים בסטיגמות שאישה קמה בוקר ומחליטה שזה המקצוע הנכסף, וזה לא כך. אני מברכת את יו"ר הוועדה ואת ראש הממשלה על העלאת הנושא, זה יום מאד חשוב הן לחברה בישראל והן לנשים.

תודה, אני רוצה להודות לך על כל שיתוף הפעולה בכל הנושאים, הכנסת תנופה חדשה לכל הנושא ואנחנו מאד שמחים לעבוד אתך, חברת הכנסת רונית תירוש בבקשה.

אני רוצה להצטרף לברכות לראש הממשלה שנענה ליוזמתו שנענה ליוזמתו של היו"ר הוועדה הנמרץ שלנו והגיע לכאן, וזה לאחר ששר האוצר גם הוא הגיע לראשונה, זה אומר שיש עקביות בגישת הממשלה בראשותו של אולמרט לנושא של הנשים וזה שינוי מרען. לא אהבתי את השאלה שלא הייתה על פי סדר היום ושמחתי שראש הממשלה התמודד אתה וענה את מה שענה.

זה קטן עליו...

לעניין עצמו, כל הנושא הזה, גם אם אני מחברת את הנושא של הזנות סחר בנשים ואת קורבנות התקיפה המינית כל זה קשור למודעות, ואת המודעות ניתן לעשות בשלושה ערוצים. הערוץ הפשוט יותר הוא הנושא של החקיקה, פשוט ולא פשוט. עלה בדעתי שיש מדינות שממסדו את הזנות במדינתן וכשממסדים זה אומר קודם שמכירים בתופעה ואומרים שהיא קיימת ובואו נטפל בה באמצעות פיקוח בריאותי ופיקוח על המקומות בהם זה מתקיים, או לחלופין יש אפשרות לחוקק חוק שמוציא את הזנות מהחוק, אלה שני הקצוות ומדינת ישראל לא גיבשה עמדה לנושא הזה לכאן או לכאן. המצב הקיים קטסטרופאלי, צריך להחליט או שממסדים ומטפלים בזה או נלחמים. המצב כרגע בעייתי מאד וכך אני רואה את זה.

לא ממסדים.

כך אני רואה את זה ויכול להיות שאפשר להעלות את הנימוקים מדוע אחרת אבל אין ספק שהמצב היום הוא לא טוב. אני חוזרת לעמדה המקורית שהטיפול צריך להיות בהגברת מודעות ולהגברת מודעות יש שלושה ערוצים. התחלתי בחקיקה שם יש נושאים שונים כמו הצעת החוק הראשונה שלי בחי הפרלמנטאריים לבטל את ההתיישנות או לדחות את ההתיישנות על תביעות אזרחיות רק לאחר שמוצה הנושא בדין הפלילי. יש הרבה בעיות עם הביטוח הלאומי, שהן לא זכאיות לקצבה כזו או אחרת וצריך לעשות תיקונים בחקיקה.

הנושא השני הוא חינוך. אני באה מחינוך, תכניות לימודים, הגברת המודעות כבר בגני הילדים, ילדים רבים מדברים על גילוי עריות או תקיפות בתוך המשפחה, זה מתחיל בגני הילדים וממשיך לגיל המתבגר שם התכניות צריכות להיות רחבות לכל התופעות שקיימות, להגביר המודעות לגבי כל התופעות. יש ילדים שגדלים לתוך פעילות מינית בתוך משפחה וחושבים שזו הנורמה, הם בכלל לא מודעים שזה לא בסדר ורק בגילאים יותר מאוחרים, ככל שהם נחשפים לתקשורת ולעיתונות הם מבינים שמשהו לא בסדר קרה להם בילדות ואז צריך את האומץ לצאת נגד בן משפחה וזה לוקח את הזמן שלו, את הבשלות שלו וזה עולה אתם לגילאים מאד מאוחרים. זה הנושא של החינוך.

הערוץ השלישי בנושא מודעות הם אותם מוסדות לטיפול ושיקום בנפגעות, כאשר אני לא עושה הבחנה בין זונות לבין קורבנות של אונס ותקיפות מיניות. עפרית דברה על קצה הקרחון ואני חושבת שככל שיהיו יותר מוסדות שיטפלו ויהיה לזה חשיפה את תהיה גם כתובת לפנות אליה וגם אומץ שיש לי למי לפנות ואני בטוחה ששם יטפלו בי בצורה נכונה.

אין ספק שכל הנושא של מודעות צריך להיות בהקשר ישיר לתקציב. לכן שמחתי שמנית אחד לאחד את התקצוב שתתן למוסדות כאלה ואחרים. אני רוצה להציע בסיום דברי שבמסגרת הרשות לקידום מעמד האישה תוקם יחידה או שתהיה כתובת ספציפית שתטפל בקורבנות שנפגעו מינית. נגזרת אחת זה הזנות ונגזרה שנייה הן כל הקרבנות של תקיפות מיניות. אותה כתובת תהיה אחראית לשיתופי פעולה עם משרד החינוך לפיתוח תכניות לימודים, היא תהיה כתובת שתחליט איזה מוסדות ראוי שיקומו כדי לטפל בנושא, אפילו למחוקק שרוצה להציע הצעות חוק תהיה כתובת שהוא יכול לטפל מולה באשר לרעיונות להצעות חוק.

תודה לחברת הכנסת תירוש, מנכ"ל משרד הרווחה בבקשה.

תודה לראש הממשלה ושר הרווחה גם על הבקיאות בנתונים, ותודה גם ליו"ר הוועדה ולמרית שאנחנו בשיתוף פעולה מלא אתה, כל גורמי המקצוע שמסביבנו. נחשפתי לנתונים המזעזעים האלה בחודש יולי וכשראיתי אותם, ואני מצרף את אותו ביקור עם ראש הממשלה במקלט לנשים מוכות בבאר שבע, תאמינו שלי שאני מתרגש וכל יום מזדעזע מחדש מהסיפורים המזוויעים והנתונים שהושמעו כאן על ידי גורמי המקצוע בנושא של שתי התופעות שאני רואה קשר הדוק בניהם.

כמו שאמר ראש הממשלה ושר הרווחה, שרטטנו תכנית, כולל תקצוב, ואני שמח שכמשרד רווחה אנחנו לא רק שותפים אלא גם מניעים תכנית להתמודדות ולהקטנת ממדי התופעה וכשאנחנו מעורבים באותו מקלט לנשים נפגעות סחר בנשים, אני יודע שיש למשרד ראיה כוללת מערכתית לטיפול בנושאים האלה והם לא קלים. אני אעביר ברשותך את רשות דיבור בקצרה לגברת עדה פליאל שהייתה שותפה והציגה בפניך את התכנית בחודש יוני ולגברת ויעל ארמל כדי שנשמע הערות נוספות בנושא.

אני סגנית מנהלת השירות לנערות וצעירות, אדוני ראש הממשלה אני מודה ונרגשת בשמי ובשם חברותי וכל העובדות בטיפול בנערה במצוקה בארץ ובשם שתי מנהלות המרכזים הטיפוליים הקיימים בארץ בראשון לציון ובחיפה, יושבות כאן המנהלות גברת רונית סדגר ואילנה כהן שהיו מהראשונות להקים את המרכז הטיפולי לנפגעות תקיפה מינית בארץ בהמשך למרכזי הסיוע שהעלו למודעות לראשונה את הנושא של נפגעות תקיפה מינית בישראל וטלי שיושבת כאן היא מנכ"לית האיגוד של מרכזי הסיוע.

אני נרגשת מכיוון שזו פעם ראשונה שאנחנו מקבלים תקצוב ייחודי לנושא הזה ולפיתוחו גם לגבי נפגעות תקיפה מינית וגם לגבי נערות ונשים שמגיעות לעיסוק בזנות כשאנחנו יודעים שרובן מגיעות לעיסוק בזנות רוב הפעמים בעקבות הפגיעות המיניות בילדות.

התכנית שהגשנו על זנות הציגה יפה הגברת ענת גור והייתי רוצה להציג בקצרה, מאחר ואדוני ראש הממשלה כבר הצגת אותה בראשי פרקים, אני אדבר על המענים הניתנים היום בארץ, השירות לנערות וצעירות שפועל ברחבי המדינה במחלקות לשירותים חברתיים מטפל במגוון שיטות טיפול בנערות וצעירות במצב של מצוקה, מגיל 13 עד גיל 25.

בשנת 2005 השירות טיפל בכ- 17000 נערות מתוכם ב- 1473 נערות וצעירות שסבלו מפגיעות מיניות שונות, זאת אומרת 8.7% מכלל הנערות שהיו בטיפול סבלו מפגיעות מיניות. 5.4% עברו אונס ופגיעות אחרות ו- 3.3% עברו גילוי עריות בילדותן. זהו קצה הקרחון אנחנו לא יודעים את המספרים האמיתיים וככל שטיפול בנערה מתמשך אנחנו מגיעים ליותר חשיפה של נערות.

אילנה יכולה לספר על נערות שהגיעו למרכז הטיפולי לנפגעות תקיפה מינית בראשון, והסתבר לאט לאט שהיו בטיפול בשירות לנערה במצוקה לפני איקס שנים אבל באותה תקופה הן עדיין לא היו מסוגלות לדבר על ההתעללות המינית שלהן. כשהם הגיעו למרכז הייחודי הן דברו על זה והתחלנו כבר באחד המענים של דירות המגורים לנפגעות תקיפה מינית שנמצאות בתהליך הטיפול.

בנינו בתכנית רצף של טיפול בנפגעות תקיפה מינית החל מהאיתור בשטח על ידי העובדות לנערה במצוקה ועובדות סוציאליים במחלקות לשירותים חברתיים במרכזים הטיפוליים בכל השירותים של המשרד ושל העמותות והארגונים וכמובן דרך מרכזי הסיוע שאליהם מגיעות קריאות טלפוניות והן מלוות את הנפגעות, ואני לא אכנס לפעילות המבורכת של המרכזים, הם מדברים בזכות עצמם כשאליהם מגיעות 9000 פניות חדשות מידי שנה.

המשך במרכזי טיפול לנפגעות תקיפה מינית, המלצנו על ששה מרכזים טיפוליים כאשר שניים כבר קיימים אבל צריך לתגבר אותם ודירות מגורים לנפגעות תקיפה מינית בקהילה והמלצנו מאד על ההוסטל של עמותת מקום בטוח, אנחנו קוראים לזה הוסטל טיפולי ולא אשפוזי כי לאשפוזי יש קונוטציה רפואית וכדי שלא יהיה לנושא קונוטציה טיפולית הוסטל טיפולי שיקומי הוא הביטוי הנכון, כאשר יהיה עם כל ההצעות שהצעתם, הטיפול הפסיכיאטרי והטיפול הרפואי.

בנוסף הצענו דבר בעל חשיבות ממדרגה ראשונה, כל הנושא של הכשרות והשתלמויות ויצירת מטפלים מומחים בטיפול בנפגעות תקיפה מינית וטיפול בנערות ונשים שעוסקות בזנות. בשתי התכניות הכנסנו את הנושא של יצירת מטפלים בנפגעות תקיפה מינית. אני חושבת שהמטפלים המומחים יושבים פה בחדר ומספרם כאלה שיושבים פה בחדר.

מספרם של המומחים, ואנחנו מדברים על הכשרה של 30 מטפלים?

זה לגבי הזנות לא לגבי תקיפה מינית. בהכשרה אנחנו מטפלים בכל המסגרות, כל המסגרות שיש בהם מטפלים בנושא של פגיעות מיניות ושל זנות בכל המגזר הציבורי.

לגבי ה-30 מדובר על הכשרת עובדים סוציאליים ברשויות המקומיות.

בשתי התכניות אנחנו מדברים על 25 בנושא של פגיעות מיניות ו- 30 בנושא של זנות.

מה לגבי הטיפול המשפחתי? הרי התא המשפחתי הקרוב ביותר לנפגע גם צריכה לעבור טיפול או הדרכה ואתם לא מדברים על זה.

מהרצון להספיק הרבה בזמן קצר, זה כולל את הטיפול הזה, אנחנו מדברים על טיפול פרטני, טיפול קבוצתי, טיפול משפחתי, לא תיארתי את העבודה שנעשית במרכזים הטיפוליים אבל במרכזים האלה הנפגעת מקבלת טיפול נפשי ומעטפת שירותים כוללת שקשורה בטיפול רפואי טיפול משפטי הכשרה מקצועית וכל הדברים האלה.

רק כדי לחבר את הדברים ביחד, קודם כל אני באמת חושבת, ונאמר פה בכמה הערות, שצריך שיהיה מישהו שיוביל ואני חושבת שמי שצריך להוביל את הנושא הזה הוא משרד הרווחה יחד עם הרשויות המקומיות ויחד עם מחלקות הרווחה ברשויות המקומיות וכל שותפות בהובלה הזו היא מבורכת, גם משרד הקליטה משרד החינוך ומשרד הבריאות צריכים וצריכה להיות כתובת ברורה וזה משרד הרווחה ומחלקות הרווחה ברשויות המקומיות כי חלק מהדבר הבולט והחשוב בעניין הוא שהשירותים יהיו נגישים ויינתנו על ידי אנשי מקצוע ואני חושבת שהם יכולים להיות נגישים רק בשותפויות האלה דרך הרשויות המקומיות שזה שירות נגיש זמין ובגובה העיניים.

יש כמה אלמנטים שמשותפים לכל התכניות שהוצגו כאן, קודם כל אנחנו מדברים על רצף תכניות ומאד חשוב שיהיה רצף של תכניות. הטיפול אינו נגמר ברגע ואינו נגמר ברגע זה רצף במשך זמן ממושך כדי לסייע לנערה או אישה שעוסקת בזנות או שנתקפה מינית או שסובלת מטראומה על רקע מיני, זה לא זבנג וגמרנו זה תהליך ממושך. אנחנו פוגשים את הנשים והנערות כשכל אחת נמצאת בשלב אחר במקום אחר מבחינת הבשלות והיכולת שלה לדבר. אנחנו צריכים להציג רצף של שירותים ומגוון של שירותים, אין נוסחא אחידה אין תכנית אחת זו קשת של שירותים לנשים ונערות שכל אחת נמצאת בשלב אחר.

כולל החלופה האשפוזית?

כולל החלופה לאותן נשים שזקוקות לסיוע, יותר בכיוון נפשי, בהחלט כן.

את אומרת שאותן נפגעות שעברו את הטראומה יש בשורה שתהיה חלופה אשפוזית במקום בית החולים.

אנחנו בהחלט מברכים על התכנית הזו שהיא יוזמה של אנשים שמכירים את התופעה ומומחים לתופעה, אני חושבת שעל קצה הרצף לאותם נשים שסבלו מטראומה קשה בפירוש אני רוצה להציע להם את רצף השירותים האלה. נקודה נוספת, מדובר על נשים ונערות שבכל השירותים המוצעים צריכה להיות הפרדה בין נשים ובין נערות, אסור לערבב את המצב של נשים ונערות ביחד ובכל תכנית שמוצעת צריכה להיות הפרדה, גם בדירות גם בתכניות וגם בצורת הטיפול.

תודה. חבר הכנסת וילן , שהיה שותף להצעת החוק בנושא הזה.

יש לי הצעה לסדר, אני חושבת שמפאת קוצר זמנו של ראש הממשלה באמת חשוב שנקדיש לעניין הרבה זמן ומשאבים ונכון שנשמע את רשויות האכיפה כדי שלא נסיים את הדיון בלי שנשמע את רשויות האכיפה.

אנחנו גם לא נסיים אותו בלי שכל חברי וחברות הכנסת שביקשו לדבר ידבר.

הארכתי את שהותי, לפי התכנון הייתי צריך לסיים ב- 12:30 ואני אשאר כאן עד 13:00.

הנוכחות שלך בדיון מאד חשובה, לפני מספר שנים הגשנו הצעת חוק על הקמת רשות, מעין יחידת סמך במשרד ראש הממשלה, לצערי, רק לפני חודש, בסוף נובמבר היה דיון בכנסת, הצעת החוק הזו הונחה על שולחן ועדת שרים לחקיקה ולא עברה. באופן עקרוני היא צריכה לאפשר מענה לבעיה הכי קשה שעלתה בדיון והיא מתן המענה הפסיכולוגי.

שמעת בשעה וחצי האחרונות שבעצם אנחנו יודעים פחות או יותר לטפל באלמנטים הפיזיים בעוד הבעיה הקשה מאד הם כל האלמנטים הפסיכולוגיים כאשר, נגיד את האמת, מי שיש לו כסף מהבית אולי מסוגל להתמודד עם זה, למי שאין, בתחום הטיפול הפסיכולוגי של נפגעות הטראומה, זה דבר מאד קשה.

יש לי הצעת חוק שאם צריך לתאר אותה בגדול בזמן הקצר שיש לי, מעין סנגוריה ציבורית חלקית שתיתן את התשובה עם מתנדבים בשכר מסוים דרך הרשות הזו. גם מרכזי הסיוע לתקיפה מינית שותפים לנושא הזה ואני פונה אליך, הרי לא לאורך זמן אני מניח תהיה גם ראש הממשלה וגם שר הרווחה, אני פונה אליך להקים רשות, יחידת סמך, במשרד ראש הממשלה שתטפל בכל הנושא של מתן השירות הפסיכולוגי, מעין סנגוריה ציבורית פסיכולוגית ותאפשר ברצינות לנפגעות תקיפה מינית לצאת מהטראומה במחיר שכל אדם יכול לעמוד בו.

היוזמה של עפרית וחברותיה היא מבורכת. אני שמח שנעתרת היום, זה מאד חשוב, ואני מקווה נוכל להרחיב את זה, כמו שאמרה מרית, שנהיה מהמדינות המתוקנות בעולם בנושא הזה וזה אפשרי.

קבלת לפני שבועיים החלטה על הגדלת תקציב הביטחון ב-1.850 מיליארד, ומטבע הדברים אלו סדרי הגודל, פה מדובר לכל היותר במיליונים בודדים לשנה. זה לחלוטין לא הפרופורציה ולא הנושא אלא המודעות היא שם המשחק, ואם בתפקידך כראש הממשלה, כפי שעשית הבוקר, תפנה את הזרקורים לנושא, אני מאמין שאת הכסף נמצא בכוחות משותפים, ודי מהר.

כבוד יו"ר וכבוד ראש הממשלה אני לא אחזור על הדברים שנאמרו פה, אני אתייחס לדברים שאמר כבוד ראש הממשלה. אני חושבת שצריך לטפל במשפחה עצמה, להשאיר את המשפחות בבית ולהוציא את הגברים. היינו במעונות כאלה בהם גברים מטופלים, כי ברגע שמוציאים את המשפחה מהבית היא נהרסת כולה אפילו אם זה למעונות. אם הייתה אפשרות להוציא את הגבר מהבית ולהשאיר את המשפחה במקומה זה היה פותר לנו הרבה בעיות מאשר אם תוציא את כל המשפחה מהבית.

אני מצטרף לדברי ההערכה שהופנו אליך אדוני היו"ר וגם רוצה להביע את הערכתי לראש הממשלה על התייצבותו לדיון, זו אמירה חשובה, ערכית לחברה הישראלית לגבי חשיבותן של הסוגיות שאנחנו עוסקים בהם. אני רוצה להוסיף דבר אחד כי נאמרו הרבה דברים חשובים וראויים, ובכל זאת מילה של אזהרה, הדרך שאנחנו עתידיים ללכת בה, ואני מקווה שנלך בה, היא לא קצרה ולא קלה.

אנחנו צריכים לשלב שלושה סוגים שונים של התמודדויות. בסוג הראשון הם האמצעיים הנקודתיים וכאן הוזכרו שורה של אמצעים נקודתיים כולם חשובים ודחופים ואני כמובן תומך בכולם, אבל לבדם הם לא יצליחו להביא לפתרון שאנחנו רוצים.

המישור השני הוא הטיפול הנושאי, דברו על קמפיין חינוכי, על חקיקה, ויש מה לעשות גם במישור של החקיקה וגם של החינוך. מעבר לשני המישורים האלה ישנו שינוי מערכתי רוחבי יותר עמוק שאנחנו צריכים לעשות אצלנו בכדי באמת לאפשר לא רק טיפול בבעיה אלא פתרון של הבעיות האלה ואנחנו מגיעים לשאלות קשות שצריך להתמודד אתם כמו שאלות על המסרים תרבותיים שעוברים בחברה שלנו, שאלות הקשורות למצוקות הכלכליות שיש בכל מיני ציבורים, ההתפרקות החברתית שקיימת בכל מיני קבוצות בחברה הישראלית, אלו שאלות קשות ונוקבות שבסופו של דבר נצטרך להתמודד אתן אם באמת אנחנו רוצים להביא לשינוי.

אני מקווה, אדוני ראש הממשלה שההתייצבות שלך לדיון הזה והדברים שאמרת פה בדיון באמת מבשרים מחויבות של הממשלה בראשותך להתקדמות בכל אחד משלושת המישורים האלה, שבאמת תוכל להביא אותנו בעוד שנה שנתיים למצב שנרגיש שאנחנו נמצאים במקום טוב יותר.

שמי טל קרמר, ואני מנהלת את איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית בישראל, שהוא ארגון הגג של תשעה מרכזי סיוע שקיימים ברחבי הארץ ונמצאים תחת האיגוד, ישנו עוד מרכז הנמצא בחיפה שלא שייך לאיגוד מרכזי הסיוע.

מרכזי הסיוע מפעילים קו חירום 24 שעות ביממה שעונה על המספרים 1202 לנפגעות תקיפה מינית ו-1203 לגברים נפגעי תקיפה מינית ומפעילים עוד תכניות רבות ומגוונות בקהילה כמו סדנאות חינוך והסברה בבתי הספר ובמקומות עבודה בנושאים האלה. כמו פרויקט של ליווי בהליך הפלילי לנפגעות ונפגעים שהחליטו להגיש תלונה במשטרה ולעבור את המסכת הארוכה של הפרקליטות ושל המשפט.

מרכזי הסיוע הוקמו כמו שעדה ציינה החל משנות ה- 70 כעמותות שעונות על צרכים שהמדינה לא נותנת להם מענה. כיום מתוקצבים 10 מרכזי הסיוע בשני מיליון ₪, תקציב של משרד הרווחה, שבעזרת ידינו במשרד הרווחה, עדה והסמנכ"ל מנחם וגשל, הצלחנו בשנתיים האחרונות להעלות את התקציב משני מיליון לארבעה מיליון ₪ בשנה, גם בעזרת חברות וחברי הכנסת שיושבים שעוזרים לנו במאבקים האלה. אני לא צריכה לסבר את אוזניך מהם ארבעה מיליון לשנה לתפעול של עשרה מרכזי סיוע שעובדים ברחבי הארץ.

מרכזי הסיוע הם מרכזים שמופעלים ברובם על ידי כוח אדם התנדבותי מכל רחבי הארץ, נשים ואנשים מצוינות ומצוינים שמקדישים ימים כלילות בהתנדבות ללא כל תמורה כספית לנושא הזה של נפגעות ונפגעי תקיפה מינית. מרכזי הסיוע עוסקים בסיוע בלבד ולא בטיפול, כמו שציינו פה, ואנחנו מפנים לטיפול כשאפשר.

כמו שציינו לפני, הנושא של הקמת מרכז אשפוזי חשוב מעין כמוהו ואנחנו רואות בזה חשיבות רבה, אבל זהו קצה הקרחון אותם אנשים הזקוקים לאשפוז. נפגעות התקיפה המינית מתהלכות בנינו, הן הולכות לעבודה מידי יום, הם מגדלות את המשפחה שלהן והן זקוקות לתחזוקה של הטיפול הנפשי הזה, תחזוקה יומיומית, ולאו דווקא אלה שצריכות את האשפוז שאני חלילה לא מורידה לשנייה אחת את החשיבות הרבה שלו.

לכן, המענים כיום לטיפול נפשי בנפגעות תקיפה מינית הם קטנים מאד. אנחנו צריכים למצוא את הדרך לעזור לנשים האלה לסבסד את הטיפול הנפשי הזה ולהרחיב את המעגל.

אני מצטרף לשבחים לך ולראש הממשלה שלא רק בא לפה אלא בא ונשאר, וזו הקרבה מאד ראויה לציון. אני רוצה לדבר אך ורק בטיפול נפגעי ונפגעות תקיפה מינית ולא על נושא הזנות, אם כי הוזכר שיש קשר בניהם. אני רוצה להתחיל מהשורה התחתונה, וסליחה אם אני משבית שמחות. היום אין טיפול נפשי לילדים וילדות שנפגעו מינית. אין. עם כל הכבוד לפעולות של משרדי הממשלה בנושא ולארגונים נוספים, אין.

אני מחזיק שני מכתבים מתוך מאות שאנחנו מקבלים, מכתב ראשון, פניה של אגף לשירותים חברתיים בעירייה גדולה בארץ. הם פונים אלינו, מספרים על ילדה בת 10 שקרוב משפחה פגע בה. מאז הפגיעה המינית היא סובלת מסיוטי לילה, שינויים חדים במצבי רוח, התפרצויות אלימות, השמנת יתר, קשיים חברתיים, אינה מרבה לצאת מהבית, מתכנסת בתוך עצמה ועוד ועוד. מדובר במשפחה שנקלעה למשברים נוספים בו זמנית. בבדיקה ראשונית עם הפסיכולוגית עולה שמשך הטיפול ממוצע הוא שנה לפחות, על פי צורכי הילדה ועלותו 300 ₪ לפגישה. היות ואין מקורות מימון נוספים למשפחה אנחנו מבקשים את תרומתכם למימון מלא של הטיפול. פניה נעשתה אלינו כי יש לנו קרן קטנה שנקראת קרן ג'ובאני שממנת טיפול לילדים.

דבר נוסף, מועצה אזורית גדולה במרכז הארץ, ילד בן 10 הותקף מינית על ידי אדם שעבד במוסד הלימודי בו הוא למד. המשפחה מוכרת במחלקת הרווחה מספר שנים על רקע בעיות כלכליות, בעיות בזוגיות ובעיות בתפקוד הורי. האם לא עובדת, האב מנהל עסק כושל, ההורים התגייסו מאד לטיפול אך לא מסוגלים לממן אותו. מתבקשת תרומתכם לטיפול רגשי, טיפול פסיכולוגי וטיפול שבועי למשך זמן של שנה. יש לנו מאות פניות כאלה.

כשנופלת ילדה ברחוב ושוברת את הרגל מדינת ישראל מממנת לה את הטיפול, את חדר המיון, את צילומי הרנטגן, את הגבס והפיזיותרפיה. כשאותה ילדה מותקפת בבית או ברחוב ונפגעת מינית, נהרסת נשמתה ונפשה, ומדינת ישראל אומרת שזה לא עסקה לממן את הטיפול. לא ייתכן שהילדים האלה יזדקקו לתרומות, גם לא שלנו, למרות שאנחנו מנסים לעזור ככל שניתן.

אגב, אדוני ראש הממשלה, לא מדובר בהיקפים גדולים, על פי הערכות שלנו, ואני מדבר רק על ילדים וילדות שנפגעו מינית, כדי לפתור את הבעיה מדובר בסדר גודל של בין 6 מיליון ל- 10 מיליון ₪ בשנה, אף אחד לא ישכנע אותי שאי אפשר למצוא את הסכום הזה. אני קורא לך אדוני ראש הממשלה, בתפקידך כראש ממשלה ובתפקידך כשר רווחה, וגם לאדוני יו"ר הוועדה שעשית מעשה נפלא והוא לא הראשון בשורה, להעלות את הנושא הזה על סדר היום, לצאת בהצהרה ברורה-ילד או ילדה שנפגעו מינית בישראל יקבלו על חשבון המדינה את הטיפול הנפשי ארוך הטווח שהם זקוקים לו לפי החלטה מקצועית. זה לא בשמים, אפשר לעשות את זה.

דבר נוסף, מטבע הדברים, בוועדה למעמד האישה הוזכרו נשים ונערות. אנחנו יודעים כבר היום שבתוך החלוקה של נפגעי תקיפות מיניות לפי בדיווחים שיש לנו יש לפחות שליש בנים, והמספר האמיתי גדול יותר. לאט לאט מתחילים גם בנים לקבל אומץ לדווח עליהם.

אל נשכח את הקבוצות היותר מקופחות באוכלוסיה, ואני מדבר על שני מגזרים בלי בשום אופן לפגוע או להחתים אותם, האחת היא האוכלוסייה החרדית שסובלת מפגיעות מיניות קשות בילדים והעניין מושתק לחלוטין ובדומה גם באוכלוסיות הערבית. על האוכלוסיות האלה צריך לשים דגש כי אנחנו יודעים שם רק את שמץ קצהו של מערכת הפגיעות בילדים וילדות.

תודה. ד"ר יעקב פולקביץ' ראש שירותי בריאות הנפש במשרד הבריאות בבקשה.

אנחנו נמצאים כאן ומעט מופתעים מאחר ונשמע כאילו אנחנו לא קיימים וכאילו המנדט של הטיפול הפסיכולוגי והפסיכיאטרי באותה אוכלוסיה לא מתקיים או לא באחריותנו. זה נושא שבוודאי אנחנו נמצאים בתוכו ולצערנו, עקב לחצים גדולים ותורי המתנה ארוכים אנחנו לא מגיעים לטפל בכל האוכלוסייה ולא מגיעים לתת את הטיפול בנגישות והזמינות הנדרשת לטיפול.

אנחנו בהחלט רואים את הצורך ברצף הטיפולי הן מבחינה גילאית שדיבר עליה ד"ר קדמן והן של הנשים המבוגרות שרבות מהן למעשה יוצאות עם הידע והמידע על הסוד הגדול שחוו בילדותן בגיל המבוגר יותר ואז הן חושפות את הסוד אחרי שחוו טראומה קשה ומגדלות משפחות וילדים עם הליווי הטראומתי שהן נמצאות בו.

הרצף הטיפולי צריך להיות הן מהשירות האמבולטורי הן מהשירות האישפוזי הנדרש במצבי הקצה, והם לא רבים, וכמובן הרצף של השיקום והחזרה לתפקוד הנורמטיבי. השירות האמבולטורי שקיים, ונמצאת כאן ד"ר צביה זליגמן שמנהלת את המרפאה הייחודית בבית חולים איכילוב כמקום שנותן שירות לאוכלוסיה הזו, שזה שירות שנדרש לפחות בקשר שנע בין מספר חודשים לשנתיים, רק בטיפול הפסיכו-תרפויטי, זה הטיפול הפסיכולוגי השיחתי שמתקיים והליווי הפסיכיאטרי הנדרש. אנחנו חושבים שזו דוגמא למרכז שצריך לקום כמוהו בכפולות לפחות של עוד ששה מרכזים ברחבי הארץ כדי שייתן מענה נכון לאוכלוסיה.

אני מופתע שמשרד הרווחה מציג את הדברים שהמדד הטיפולי כולו הוא שלו ושכח שאנחנו קיימים בתמונה. זה באמת מפתיע.

זה לא לעניין כל קנאת הרשויות הזו.

אני רוצה להתנצל שלא כל מי שביקש את רשות הדיבור בישיבה יקבל מפאת קוצר בזמן, אני אשתדל שלפחות לכל משרד יהיה נציג שידבר, האם יש מישהו מהמשטרה שרוצה לדבר?

שמי ג'קי בריי, תת ניצב, ראש חטיבת החקירות במשטרת ישראל. בהקשר שנמצא בפתחנו, נושא האכיפה, מאז שנת 2000 נדרשנו לנושא גם במסגרת הקמת יחידות מיוחדות אשר תטפלנה ומטפלות בתחום הסחר בנשים וכן בתחום האלימות במשפחה ונפגעי עבירות המין.

בתחום של הקשר עם הארגונים האחרים, הרשויות האחרות , משרדי הממשלה האחרים שנוטלים אתנו חלק באכיפת הנושא שאנחנו דורשים בגינו, וכן כל הארגונים הוולונטריים שיושבים מסביב, אנחנו לוקחים יחד אתם חלק מאד פעיל בניסיון לצמצם עד כמה ששניתן את הפעילות העבריינית בתחום הזה.

גם המחוקק תרם את חלקו כשחוקק את חוק המאבק בארגוני פשיעה, את חוק הסחר בבני אדם שהוא התפתחות של הסחר בנשים וחוק הפיקוח על עברייני מין שרק לאחרונה הוחל. אני רוצה להדגיש שמאז שנת 2004 בתחום הסחר בנשים אנחנו מזהים במדינת ישראל צמצום מאד משמעותי בתחום הזה לאור הפעילות האכיפה של משטרת ישראל לצד עליה של ביצוע מעצרים ומעצרים עד תום ההליכים רק בשנת 2006 בתחום הסחר בבני אדם והסחר בנשים נעצרו עד לתום ההליכים 50 חשודים שעוסקים בתחום. אל יקל הדבר בעיניכם, מדובר בעבודה קשה עבודה שבסופו של דבר מביאה אותנו לאותו מקום שבו אנחנו נמצאים, לצמצום התופעה.

כמות התיקים שנפתחו במישור של סחר בנשים הרבה יותר גבוה משנה קודמת באשר לחשודים ספציפיים שעוסקים בתחום. לא אמרנו את המילה האחרונה בתחום אנחנו ממשיכים לפעול ולעסוק בזה וכל הארגונים הוולונטאריים שנמצאים כאן מכירים ויודעים שהקשר עימם יומיומי, חד משמעי, מה שמאפשר לדעת באמצעותם דברים שלא מגיעים לידיעתנו בדרכים אחרות.

מה אתם עושים בנושא של קניית שירותי מין לקטינים?

אני חייב לציין שבהקשר של הקטינים אני חייב ללמוד את הנתונים שהגברת הציגה. בסחר בנשים ובסחר בזנות לא זיהינו עד היום סחר בקטינים, לא נחשפנו לנושא הזה.

יש פרויקט של "ערים בלילה" של עמותת על"ם שנותן מענה טיפולי שיקומי לזנות של קטינים בנים ובנות.

אדוני ראש הממשלה אני מבקש לסכם את הדיון ואחרי תסכם אתה, אני רוצה לומר שאני רואה כמו כל הדוברים שהתבטאו חשיבות גדולה בהשתתפותך כאן היום, וגם באמירה שהייתה אמירה מעשית לגבי הקצאת התקציבים לנושאים הללו. אנחנו בוועדה בוודאי נעקוב אחר יישום הדברים, זה התפקיד שלנו. אני רואה מקום מאד גדול לשיתוף הפעולה בין הממשלה לכנסת בנושאים הללו כאשר הוועדה הזו עוסקת בנושאים הללו באופן שוטף ואנחנו בהחלט רואים בהתייצבות שלך אמירה לגבי הרצון הנכונות והחשיבות שהממשלה מייחסת לטיפול בנושאים האלה.

בהתייחס לדברים שנאמרו כאן, גם על ידי גם על ידי מנכ"ל המרכזים לנפגעות תקיפה מינית, אפשר לעשות שינוי גדול בכסף קטן, הכול במונחים של תקציב המדינה כפי שהוא מוכר לך אדוני ראש הממשלה, שינויים שאפשר לעשות בהקצאה של סכומים שהם סכומים די צנועים במונחים של תקציב המדינה הוא שינוי אדיר.

סביב השולחן הזה יש כוח גדול מאד, יש כאן אנשים ובעיקר נשים שמשקיעות המון, חלקן בהתנדבות, משאבי זמן ואנרגיה וחשיבה אדירים בנושא ואפשר להסתייע בהם ויחד ולעשות שינוי בכל הנושאים הללו. הצרכים גדולים אבל בסופו של דבר ההתקדמות של המדינה לטיפול בנושאים האלה עד היום היא כזו שאפשר לעשות שינוי גדול.

בנושא של מרכז אשפוזי לנפגעות תקיפה מינית, החוסר הוצג כאן והחוסר הוא מענה אישפוזי. מהטעמים שהוצגו כאן זה לא יכול להיות במסגרת הפסיכיאטרית הקיימת, חיוני לשתף את הגורמים המקצועיים, גם גורמים פרטיים כמו "מקום בטוח" שזה גורם התנדבותי בטיפול בנושא הזה ובהפיכת החזון הזה למציאות. המקרה שהוצג כאן על ידי הגברת נווה המקרה שהסתיים בהתאבדות ממחיש את החיוניות שבמהלך כזה, ואני מבקש את תמיכתך הרצופה ואת המעקב, ואני יודע שזה יהיה.

אני רק רוצה לומר, יושבת כאן חברת הכנסת גלאון, ב- 2001, בממשלה הראשונה של אריק שרון הקמנו את ועדת השרים למעמד האישה, בזמנו כל הנושא של קידום המאבק בסחר בנשים היה בשיתוף פעולה. ההחלטה שהייתה להקים מקלט לנפגעות סחר שהתקבלה ב- 2001 או ב- 2002 בסופו של דבר בוצעה ב- 2004. לקח זמן עם הרבה מכשולים בירוקראטיים וזה מחייב מעקב רצוף.

בנושא הזנות, ענת הציגה והבהירה מדוע צריך שירות ייחודי. הנושא עלול ללכת לאיבוד על דרך של פיצול בין הרבה יחידות, זה לא סותר את הנושא של שיתוף פעולה בין גורמים, אבל בסופו של דבר צריך להבין שצריך להיות שירות ייחודי שנותן מענה בראיה שהיא ראיה הוליסטית.

אמרה חברת הכנסת סולודקין שזה דגש חדש, נכון שיש נשים שמגיעות לטיפול של גורמי הרווחה ושל גורמי הבריאות אבל הציגה ענת את הנושא של ה"ריצ'ינג אאוט", המדינה לא מגיעה אליהם. לפי דעתי מכל המאבקים ומכל הנושאים שעולים כאן, בין היתר בחרתי את זה בתחילה מתוך התפקיד שלי כאן, זה המאבק הכי קשה ואלה הנשים שנמצאות במצוקה הכי קשה ואין בדרך כלל מי שישמש להם כפה. זה לא הנשוא ששמים באון רגיל בקדמת הבמה ולכן ממש חשוב שהיום נחלץ לסייע לאותן נשים.

עלו עוד דברים ואני לא רוצה להיכנס אליהם, העלה ד"ר קדמן את הנושא של טיפול בילדים שנפגעו שזה בהחלט דבר שמאד חשוב לעשות אותו. מנכ"ל המרכזים הציגה את הצרכים שלהם וכבן אדם שכבר שנים מלווה את המרכז בתל-אביב, אני נדהם איזה פעילות יכולה להיעשות בסכומים קטנים וזו הציפייה שלנו אדוני ראש הממשלה שתעלה את הנושא הזה למודעות הציבורית וגם מבחינת סדר העדיפויות הלאומי. תמצא בכל מי שיושב כאן בחדר, בלי קשר לזהות פוליטית או ארגונית, בן ברית בנושאים האלה. אני שוב מודה לך שהגעת ולגברת מרית דנון על כל הסיוע לקראת הישיבה הזו.

ברצוני לסיים בכמה דברים, קודם כל, לא למדתי משהו חדש לגמרי, אני לא בא לכאן נטול כל ידיעה בנושאים הללו, אבל חשוב היה לי להבין את הדגשים שצוינו ואת הרגישויות והבעיות המיוחדות, רשמתי את כל הדברים וזה יבוא לידי ביטוי בפועל.

אני רוצה לומר כמה דברים כלליים, אני לא חושב שיש, או שצריך להיות ויכוח בין המשרדים על זכויות יתר, יתרונות יתר או בולטות יתר לטיפול בעניין, כבודו של כל משרד במקומו מונח. במקרה אני עכשיו שר הרווחה אבל אחד המשרדים שהכי אהבתי להיות בו היה משרד הבריאות וניסיתי לחולל שינוי מאד יסודי בכל הגישה בטיפול בבריאות הנפש. החלטנו לאחרונה לעשות רפורמה בנושא הטיפול בבריאות הנפש. אני מאמין גדול בטיפול בקהילה, אני לא חסיד מוסדות ככלל. אני בעד השקעה מרבית בטיפול בקהילה וגם בתחום של בריאות הנפש.

יש המון אנשי שמטופלים המון שנים בבתי חולים מנותקים לחלוטין מכל מסגרת של חיים תקינים, של משפחה שכנים של קהילה, תקועים במחלקות סגורות בבתי חולים לחולי נפש כשהם יכלו להיות חלק ממשפחה וחלק מקהילה. צריך תהליכי הסתכלות גם במחשבה שלנו לגבי דרכי הטיפול וגם במחשבה שלנו כחברה קולטת שיודעת לשאת את השונה ולהתמודד אתו ולא להתנתק ממנו. בכל מקרה, מעמדו של משרד הבריאות כבודו במקומו מונח ואף אחד לא יגזול ממנו את הדברים שהוא והוא עושה היטב.

עסקנו היום בשתי תופעות ובכמה בעיות שהם בתוך המסגרת הזו, יצחק קדמן הזכיר כהרגלו את הטיפול בילדים והיעדר כלים לטיפול בנפגעים של תקיפה מינית בגיל צעיר. אני לא חושב שצריכה להיות בעיה, יכול להיות שהיא קיימת אבל היא לא צריכה להיות והיא תטופל על ידנו. בהקשר הזה, החלטנו לאמץ את דוח ועדת שמידט שעוסק בילדים בסיכון, ובוודאי שבמסגרת האמצעים הללו, שהם לאין ערוך יותר גדולים, אנחנו מדברים על השקעה של 400 מיליון ₪ לשנתיים לאימוץ מלא של דוח ועדת שמידט, אז במסגרת טיפול בילדים בסיכון זה יבוא לידי ביטוי והבעיה היא יצירת הכלים.

אין לי ספק שבסופו של דבר גם בנושא הטיפול בנפגעות זנות, כאלה שעוסקות בזנות וכאלה שהן קורבנות של סחר בנשים וגם הנפגעות של תקיפה מינית, אנחנו חייבים לייצר מרכזים שנותנים טיפול מקיף בהרבה מאד מקומות בארץ. במסגרת הטיפול הזה צריך להיות ריכוז המומחים שעוסקים בליווי הפסיכולוגי ובהקשרים האחרים ובקבוצות הגיל השונות. אני מניח שבשנתיים שלוש הקרובות נשקיע בזה לאין ערוך יותר מכפי שהשקענו עד היום.

חלק מהבעיות כבר עכשיו, גם מבחינת המימון שלהם, לא מטופלות במתן סדרי העדיפויות הנכונים בהקצאת המשאבים במסגרת השירותים הקיימים וזה עניין שצריך לחדד את התודעה ביחס אליו במסגרת לשכות הרווחה של הרשויות המקומיות שהן זרוע הביצוע האמיתית של משרד הרווחה.

אני מכיר את העניין לא רק מהראיה הלאומית הכוללת אלא בעיקר מהשטח, והזרוע הביצועית האמיתית היא בידי הרשויות המקומיות. יש רשויות מקומיות שיש להם רשויות רווחה מעולות מקצועיות ברמה גבוה ביותר עם תפיסה הוליסטית שיודעת לתת את הדגשים השונים לצרכים השונים והשאלה היא איך אנחנו מעבים את השירותים, מגדילים את האמצעים העומדים לרשותם ומחזקים תחומים מקצועיים מסוימים שבהם אנחנו לא נותנים את תשומת הלב הראויה עד עכשיו.

אנחנו חייבים לגלות קצת יותר חדשנות. חברת הכנסת גלאון דברה על זה שהיא הגישה הצעת חוק בנושא של מעון טיפולי לגברים, או מתקני משמורת לגברים. אני אבקש ממרית להכין בנושא הזה עבודת מטה מסודרת עם כל המשרדים כדי לבדוק איך מקימים. לא עסקתי בפירוט של כל ההיבטים הללו כדי לתת תשובה אם זה מחייב שינוי חקיקה. יש פה בעיה, בדרך כלל נשים מוכות עוזבות מרצון את הבית - - -

הן לא עוזבות מרצון, הם חייבות.

הן מחפשות מקלט. הבעיה עם גברים מכים היא איך ליצור מצב שאפשר להוציא אותם מהבית, איך אפשר לעשות את זה במהירות כזו שבמצבי ביניים, הנשים לא ימשיכו להיות קורבן כי אנחנו רואים את מקרי הרצח רק של החודש האחרון.

כל הקונספט הזה דורש בדיקה יותר יסודית גם בהיבט החקיקתי וגם בהיבט הארגוני והבין משרדי וגם בהערכת העלויות של העניין. אני בהחלט מוכן ללכת לניסיון בשנה הקרובה להקים מעון אחד כה על מנת שאפשר יהיה לבדוק איך המתכונת הזו נותנת תשובה בהשוואה למתכונת שהיינו רגילים לטפל בה.

עסקנו היום בשתי סוגיות בלבד וכמובן מעמד האישה לא מתמצה רק בשתי סוגיות אלה. מעמדן של נשים בעבודה, טיפול במעונות יום לילדי נשים עובדות, הסבסוד שלהם, החיזוק שלהם, הכשרת כוח אדם ראוי לטיפול במוענות כאלה היא סוגיה עצומה שהתחלנו לעסוק בה כשהייתי שר התעשייה המסחר והתעסוקה ויש עוד הרבה מה לעשות.

יצירת הזדמנות שווה לנשים לצאת לעבודה בתנאים סבירים היא בהחלט חלק ממעמד האישה ועוד שורה ארוכה של נושאים שאם יהיה לכם זמן ולא תהיו עסוקים ותזמינו אותי לישיבה נוספת אז אני מניח שאוכל להתייחס גם לנושאים הללו.

מדינת ישראל אכן הולכת לקראת מהפכה חברתית, זה מתחיל לבוא לידי ביטוי כבר בתקציב השנה הזו שבו יש תוספת של 2.9 מליארד ₪ לנושאים חברתיים מעל למה שהיה בתקציב 2006 ומעבר לגידול הטבעי. איך שלא נתווכח על זה ולמרות שהשקענו גם בנושא הביטחון עוד 1.925 מילארד ₪, הוספנו לתקציבים החברתיים יותר בהשוואה לתקציב 2006 וזה עוד יגבר בשנים הקרובות, והנושאים הללו הקשורים למעמד האישה יהיו חלק משמעותי ביותר בתוספות החברתיות הללו את זה אני יכול להבטיח לכם.

אני לוקח הרבה חומר לקריאה מכל התזכירים והמצגות שלא הוצגו כאן וגם מהדברים שרשמתי ואני מודה לכל חברי הכנסת שהואילו להשתתף בישיבה. אני חייב לציין שזה ניסיון ייחודי, אני לא רגיל להשתתף בישיבות כנסת בהן מספר חברי הכנסת בתום הישיבה אינו נופל ממספרם בראשיתה, זה בוודאי הודות לכוח המשיכה המיוחד של היו"ר ושל נציגי הארגונים המתנדבים שבאו לכאן להם כולנו חייבים תודה והערכה מיוחדת כל מה שהם עושים זה חלק מתחושה של אחריות חברתית ואנחנו מאד מודים להם.

תודה רבה הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 13:15.