ישיבת ועדה של הכנסת ה-17 מתאריך 26/12/2006

פניות ציבור בעניין המכון הלאומי לשיקום ע"ש לואיס.

פרוטוקול

 
PAGE
27
הוועדה לפניות הציבור

26.12.2006


הכנסת השבע עשרה




נוסח לא מתוקן
מושב שני

פרוטוקול מס' 25

מישיבת הוועדה לפניות הציבור

יום שלישי, ה' בטבת התשס"ז (26 בדצמבר 2006), שעה 13:00

ס ד ר ה י ו ם

המכון הלאומי לשיקום ע"ש לואיס
נכחו
חברי הוועדה: סופה לנדבר – היו"ר
מוזמנים
ד"ר מיקי דור

- ראש שרותי רפואה, משרד הבריאות


רועי בן-משה

- אגף התקצוב, משרד הבריאות


עו"ד נילי דיקמן

- עו"ד בלשכה המשפטית, משרד הבריאות


יובל פרידמן

- אגף תקציבים, משרד האוצר


פרופ' מיכאל היים
- מנהל רפואי, המכון הלאומי לשיקום ע"ש לואיס


פרופ' מרדכי שני

- יו"ר הנהלת המכון הלאומי לשיקום ע"ש לואיס


נעמי רוטשילד

- מ"מ מנהל המכון הלאומי לשיקום ע"ש לואיס


פרופ' יצחק מלר

- מנהל מחלקת אורטופדיה אונקולוגית, היחידה





הארצית לאורטופדיה אונקולוגית


פרופ' אליהו איסקוב
- מנהל המחלקה השיקומית בבית לוינשטיין,

ההסתדרות הרפואית בישראל


ד"ר הלל אדמוני

- רופא


מיכאל אלכסנדר

- יצרן פרוטזות


אבי ירדני

- יצרן פרוטזות


ירון דוזטס

- יצרן פרוטזות


שלומית אבני

- מנהלת פרויקט זכויות בריאות, עמותת רופאים

לזכויות אדם


חיים רייזלר

- יו"ר עמותת קר"ן, קטועי רגליים נלחמים


שלמה נקוה

- יו"ר עמותת אנ"י, ארגון נכי ישראל


משה בסעד

- מנכ"ל עמותת אנ"י


דוד צרפתי

- עמותת אנ"י


אבנר עורקבי

- דובר עמותת ענב"ל, עמותת נפגעי ביטוח לאומי


יעקב כהן

- מטה הפעולה של הנכים בישראל


ניסים מורביה

- הנהלת מטה מאבק הנכים בישראל


סיגלית צפריר

- פונה


רונית תמרי

- פונה


אמנון אלפיה

- פונה

יניב רונן


- מרכז מידע ומחקר


קרולה אופנהיימר
- עמותת צעדים


חיה גלעדי

- עמותת צעדים


יואל פומפ


אהרון ויקטוריה


עמנואל דנטי
ממלאת מקום מנהלת הוועדה
עמליה רבינוביץ
מזכירת הוועדה
מירב שמעון
רשמה וערכה
אורית מרסיאנו – חבר המתרגמים בע"מ

המכון הלאומי לשיקום ע"ש לואיס
היו"ר סופה לנדבר
רבותיי, אני פותחת את הישיבה.

אני מצטערת שהמקום צר אבל אני מקווה שבמקום הצר הזה אנחנו נגיע לדברים הנכונים, שבעצם אתם מצפים וגם אנחנו רוצים להגיע אליהם.

אני לא רוצה להרחיב, אבל קיבלנו לא מעט פניות ואני גם הבנתי את שורש הבעיה ובגלל זה אנחנו נתחיל מהנכים, שיציגו לנו את הבעיה, את תלונותיהם והבעיות שבהם נתקלו ונתקלים במשך הטיפול. אחר כך אנחנו נבקש ממשרד הבריאות ומשרד האוצר לתת לנו תשובות לשאלות שיהיו לנו בהמשך הדיון.
חיים רייזלר
אני נכה משנת 2003, אחרי קטיעה מתחת לברך והוצאת עין. אני זקוק לאביזרי שיקום ופה התחלתי להיתקל בבעיות כשביקשתי לקבל את האביזרים שמגיעים לי על פי חוק, כמו לכל נכה במדינת ישראל. יש מה שנקרא "חוק בריאות ממלכתי התשנ"ד", שפוגע באופן שיטתי וסיסתמטי בנכים הכלליים ולאחרונה אפילו בנכי תאונות העבודה החדשים.


אני יכול להגיד, שבתחילת דרכי כבר יזמתי פגישה, שהשתתפו בה האדונים המכובדים פרופסור שני, פרופסור היים וגברת נעמי רוטשילד ועורך דין שבזמנו ייצג אותי וגם היה בפגישה וכבר בתחילת הדרך ניסינו ללבן את העניינים. אבל מסתבר, שבזמנו חיכו לתותבת, או לאביזר שיקום, בממוצע 75 יום, שזה יום אחד עד 150 יום. לאחר מכן נודע לי, שגם נכים שזקוקים לנעליים, נכים שזקוקים לאביזרים נוספים מקבלים את זה אפילו עד שבעה חודשים אנשים חיכו לתותבות.


בדין ודברים שהיו בינינו, ראינו שאנחנו מגיעים למבוי סתום אז הלכנו בדרך משפטית והגשנו עתירה שבה נקבע, שזמן ההמתנה יהיה כשבועיים. מסתבר שזמן ההמתנה של שבועיים זה לא שבועיים. הם החזיקו מעמד עם ההסכם הזה אולי שלושה שבועות, אולי חודש. עד היום פשוט אנשים מחכים ויש פה מקרים של אנשים, של ילד של אבא שהילד שלו היה צריך לזחול ולא יכול ללכת כי מכון לואיס לא מאשר לו את התקציב.


זו לא בעיה שלנו, לא בעיה של הנכים, זו בעיה של משרד הבריאות ומכון לואיס שחייבים להסתדר בין עצמם ולדאוג לנכים שקמלים בגלל המצב הזה. האנשים הבריאים שעליהם אני מדבר, לא יודעים מה זה להרגיש יום אחד בלי אביזר שיקום ואני לא מאחל את לאף אחד.


אני יכול לספר לכם על עצמי, שלפני כמה ימים הייתי בלי פרוטזה ורציתי לקום ושכחתי שאני בלי פרוטזה נפלתי ונפגעתי. אם תרצו, אני אראה לכם, מה קורה לאנשים שנפגעים כשהם נמצאים בלי פרוטזה, אבל אני רוצה להמשיך.


במשך שלוש שנים בכל פעם מכל סיבה שהיא, מכון לואיס מפסיק לספק את האישור, מורה לרופאים להפסיק לתת אביזרים וגורם לנזק בלתי הפיך לאנשים.


אני מחזיק פה לפניי, מכתב שיצא ממכון לואיס לרופאים שכותב להם, חשוב שתשמעו את הנוסח. "במידה והנוהל המחייב הנ"ל אינו מקובל עליך נא להודיע בכתב על רצונך להשתחרר מהמינוי כרופא מורשה מטעם מכון לואיס ומשרד הבריאות". קוראים לזה איום על רופאים, שלא יתנו לנכה את האביזר שמגיע לו. שומו שמיים, איפה הדם שלכם בורידים?


אני עובר לדבר אחר. מסמך זה נשלח למכונים שמייצרים עבור אנשים, ובו כתוב: "..לאור בעיה חוזית תקציבית עם משרד הבריאות אין לצערי בסמכותנו להמשיך לפעול להסדרת הנושא. לפיכך אנחנו מפסיקים, החל מהיום, את כל פעילותנו פרט להזמנות שאושרו לביצוע להיום..". מי נתן לכם את הרשות לעשות דבר כזה? איך אתם מסוגלים לפגוע על בסיס תקציבי בנכה? מאיפה זה בא? אני לא מבין ולא קולט את דרך המחשבה. למה דברים נעשים ככה? יש בעיות? תסתדרו. אתם צריכים לתת לנכים על בסיס הצרכים ולא על בסיס תקציבי. ואסור שזה יימשך ככה.


אני מחזיק פה בידיי את המסמך שבית המשפט קבע: "משקיבלו העותרות את מבוקשן בהסכמת הצדדים, תמחק העתירה". זאת אומרת הסכמתם ל- 14 יום, למה אתם לא מכבדים את זה? זה דבר אלמנטרי, הסכם שעשיתם. בית המשפט נתן פה את חתימתו. איך אתם לא מכבדים דבר כזה? ויותר גרוע, מאחר ואכפת לי הנושא ובזמנו בפגישה הראשונה שלנו פרופסור שני, אתה אמרת לי שאני דואג רק לעצמי. אני לקחתי את זה מאוד אישי, ומאותו רגע אני דואג לכולם ולא רק לא לעצמי. ברגע שאני דואג לעצמי, אני באותו זמן דואג גם לכולם.


אני לא מחזיק את הסודות בבטן, אני מחלק זאת לכולם. כולם יודעים שכף רגל קרייזינגר מותר לקבל היום שאתם לא הודעתם את זה לאנשים למרות שאפשר לתת לאנשים שעוברים קטיעה. כולם יודעים שאפשר לקבל פרוטזה עם סיליקון. למה אתם עושים את המעצורים האלו, למה אתם לא נותנים לאנשים שמסוגלים להיכנס וללכת ולחזור לחברה ולחיות חיים נורמליים? למה אתם לא נותנים את הדבר הזה?


אני מחזיק פה חוזה משנת 99, של מכון לואיס עם משרד הבריאות, שבו יש כל מיני דברים שלא מוצאים חן בעיני. אבל הדבר היחידי הכי גרוע, שלא מוצא חן בעיני, שמשרד הבריאות חתום פה ומאשר לכם לעשות מה שאתם עושים. זה לא נקלט. "מוסכם בזה כי במהלך כל שנה יגיע סכום ההוצאות שהוצאו בפועל בצירוף ההתחייבויות לתשלום לסכום ההעברה השנתי אזי תופסק מידית עבודת הרופאים והמכון יפסיק את ביצוע ההזמנות וההתחייבויות לבתי המלאכה ויודיע על כן הן לרופאים המוכרים והן למנכ"ל הבריאות על מנת למצוא פתרון כאמור". אבל קודם להפסיק. קודם להפסיק לתת לנכה את הפרוטזה.


אני אספר לכם. זו הייתה תקופה שזרקו אנשים מבית חולים כי עשו תיאומים עם הספקת הפרוטזה. אתם מבינים את הדבר הזה? זה פשוט לשלוח אדם הביתה, לא לשקם אותו ורק כחודשיים או חודשיים וחצי הוא יקבל את האישור לפרוטזה. איך אפשר דבר כזה? איך משרד הבריאות נותן למצב כזה לקרות?


לפני מספר ימים דיברתי עם דוקטור מיקי דור ואני יודע שהוא לא כל כך נכנס לנושא הזה. אני יכול להגיד שדוקטור ברלוביץ עשה מעל ומעבר על מנת לעזור אבל מסתבר שזה מחלה. לא יודע. זה כמו סרטן ממאיר שאי אפשר לעצור אותו. כל פעם בעיה נוספת. כל כמה חודשים בעיה נוספת. אני לא מבין מאיפה, ואני חוזר כל פעם על הדבר הזה, יש לכם קרח בורידים? איך אתם עושים דברים כאלו? תהיו יום אחד במצב של נכה. אתם תשתגעו.
היו"ר סופה לנדבר
חיים, נקודתית אם יש לכם עוד כמה נקודות בבקשה. אנחנו הבנו שהמצב הוא חמור מאוד אני מבינה שגם במשרד הבריאות מבינים את המצב.
חיים רייזלר
אני הבאתי לפה מקרים של בני אדם, אני יכול לספר לך על גברת סיגלית שהיא גם תספר על עצמה. שהיא הייתה צריכה לחו"ל על מנת לקבל את הפרוטזה שלה. אני מספר על הבחור שיושב בסוף שמה, יואל, שהבן אדם הזה יש לו שני ילדים נכים
היו"ר סופה לנדבר
הוא גם ידבר בעצמו חיים בסדר?
חיים רייזלר
אבל אני רוצה שתבינו, במקרה יש פה אחד שבזמנו היה חבר העמותה, ונתנו לו לשבת בבית במשך חודש וחצי חודשיים בלי פרוטזה. איך אפשר לעשות דברים כאלו?
היו"ר סופה לנדבר
חיים תודה לך. אני חושבת שהדברים חמורים, קשה לי להאמין שכל מה שהצגת, צריך לקרות במדינת ישראל. כולנו מבינים שמצב הנכים הוא קשה מאוד ואנחנו עכשיו נשמע עוד כמה נכים שרוצים להציג את הבעיה, אבל בקיצור.
יעקב כהן
אני לא רוצה להיכנס לנושא הזה מהאספקט הזה, אלא מהאספקט הנוסף. אני מדבר כאן בשם קבוצה ענקית של נכים כלליים. הנכים הכלליים נהנים מהכספים שלהם מתוך סל השירותים, מתוך חוק הבריאות. אנחנו מדברים על סל שלא עודכן, לפחות בקטע הזה של התותבות, שנים.


אנחנו מדברים על טכנולוגיות שפסו מהעולם. אנחנו מדברים על מצב שבו אנשים נאלצים לעבור נזק פיזי כתוצאה משימוש באביזרים שהם לא ראויים לשימוש היום כי הם מבחינה טכנולוגית כבר,
היו"ר סופה לנדבר
אתה רוצה להגיד שדברים שבעצם מיושנים שלא משתמשים - - -,
יעקב כהן
התותבת שאני לובש, כבר מזמן כבר לא קיימת יותר, מבחינה טכנולוגית היום. כל הסקטורים האחרים של הנכים, ברובם לפחות, מקבלים טכנולוגיות הרבה יותר מתקדמות. אנחנו מקבלים טכנולוגיה הכי דפוקה שיכולה להיות. אני מדבר על זה שמבחינת איבזורים, מבחינת צרכים אנחנו מקבלים את זה במועדים בלתי אפשריים. אני לא מבין למה נכה שמשתמש בתותבת באופן קבוע ובלי התותבת הזו הוא מרותק לבית, למה צריך להמתין 4 שנים להחלפה? זה כמו כל דבר אחר שיש לו בלאי והוא נשחק ונהרס. אין מה לעשות, הדברים נשחקים אבל ברגע שזה נשבר, מתחילים לעשות איתנו חשבונאות.
היו"ר סופה לנדבר
כל כמה זמן צריכים להחליף את הפרוטזה?
יעקב כהן
כל ארבע שנים.
רייזלר חיים
אתה טועה, לפי מצב האביזר.
שלמה נקווה
אל תעשו את עצמכם תמימים, שיושבת ראש תקבל ממכם דו"ח במקום שאנחנו נקבל, תתנו את התשובות ואל תהיו פתאום עכשיו, בגלל שאנחנו פה קבוצה שבאה עם הטענות.
יעקב כהן
אני רוצה להדגיש, שצריך להפסיק את כל המשחק חתול ועכבר הזה עם העניין של התקציבים ולהגדיר שקודם כל הנכה ואחר כך כל הסיפור התקציבי. לא יכול להיות ששנה אחרי שנה במשך שלוש או ארבע שנים האחרונות, התקציב נגמר מתי שהוא בסוף הרבעון השלישי וכל הרבעון אין הזמנות, מעכבים אנשים, מטרטרים אנשים. הכל מסיבות כספיות. קודם כל הנכה, ואחר כך שימצאו את הכסף. תודה.
דוד צרפתי
אני נכה מגיל 6, לאחר שנפצעתי בתאונת דרכים כאשר משאית עלתה עליי בדרך לבית הספר. החוק אז לא היה כמו היום, חוק ישן שלא נותנים פיצויים, או שנותנים פיצויים מינימליים. הייתי חייב להיות תלוי במשרד הבריאות שהיה הגורם שנותן לי ללכת. הגעתי למצב שיום אחד לא היה לאבא שלי כסף לתת, הייתי ילד קטן ועד היום יש לי צלקת ואני חייב להזכיר את זה.


אין לך כסף, לך הביתה בלי הרגל. איזה מן דבר זה? אחרי זה היה צריך ללכת למשרד הסעד ולכל הגורמים האלה, בגלל שלא נתנו לי פיצויים. היום אני בן 48 צריך לסבול חודשיים בגלל פרוטזה לקויה. הגעתי למכון שהוא מכון די נכבד בארץ ובעל ניסיון עוד מהתקופה של "גפים" ושם אמרו אין תקציב, תמשיך ללכת עם ואקום, שגרם לי למשיכה של הרגל בערך 15 ס"מ.


נועדתי אצל פרופסור היים לצורך קטיעה וביחד עם חבריו הם קטעו לי עוד חלק מהרגל. עד שהשתקמתי ונהייתי חלק מהחברה, היום אני אפס אני כלום, אני לא אחזור למקצוע שלי כי הכתפיים גם נשברו לי בדרך. איזה מן דבר זה, למשרד הבריאות אין כסף או יש כסף, גם להוציא את הבן אדם מהחברה?

היום אני לא יכול לעבוד, כל הקליינטים שלי הלכו והעסק שלי קרס בגלל שאין תקציב. באתי לפרופסור היים והסברתי לו את המצב, והוא אמר לי "כן, מגיע לך, אבל אתה צריך לעלות לוועדת חריגים". אז אני אחכה לוועדת חריגים, שיאשרו או לא יאשרו, המצב שלי יתדרדר, ושוב אהיה נטל על הממשלה הזאת. אני לא רוצה להיות חלק מהנכים, אלא אדם רגיל שרוצה להרוויח את הכסף שלי בכבוד, ולא רוצה את האלפיים שלוש אלף שנותנים לי. אני חלק מהחברה, אז למה אתם עושים אותי ליותר נכה? כל הטראומה של ה- 40 שנה חזרה אליי ונזכרתי בניתוח.
היו"ר סופה לנדבר
איזה עסק היה לך?
דוד צרפתי
אני התעסקתי במיזוג אוויר. הרמתי מזגנים ועבדתי בתור חשמלאי. היום אני לא יכול לעלות מדרגה אחת בסולם, היום אני אפס, איך אני אשתקם עכשיו? מי ישקם אותי? המילים שלי היפות? אין ואקום, אין כסף, לך לעזאזל. איזה מן דבר זה אין כסף? לזה לא צריך כסף זה מעבר לזה.


הואקום שנגרם לי, האורטופד אמר לי שאין תקציב, בסדר. חדר ניתוח עולה היום לפחות כמה אלפים טובים? החזקת מנתחים וכל הדברים האלה, עולה כסף. לחתוך את החלק הזה, ולשבת שבוע בבית חולים, זה בסך הכל הפרש של שלוש אלף שקל. כמה הם שמו, חכמי החלם? זה כמו לבנות כביש שלא יעברו בו מכוניות, איזה מן דבר זה? צריך ללכת על העיקר, אנחנו לא רוצים מהם כלום, רק רוצים ללכת. אני רוצה ללכת, להיות כמוך.


אתה שותה קפה ואני צריך להיות בחובות, בשביל מה? אני רוצה להיות חלק מהחברה. ואם אתה דוחה אותי מהחברה, אז מה נהייתי?
היו"ר סופה לנדבר
עכשיו תסביר לי מה המצב, אין לך?
דוד צרפתי
אין לי אישור. פרופסור היים אמר לי אתה תגיע, והנה הוא בכבודו ובעצמו, אני לא משקר ולא ממציא. הוא אמר לי, אני ממליץ לך על סיליקון כי זה יהיה חלק ממך ותוכל ללכת הרבה יותר טוב. אז הוא ממליץ, ואני צריך לחכות לזה חודשיים, ואם אשמין או ארזה יגידו לי לא אין תקציב לבטא גדם כל הזמן, כל הדברים האלה. מה אני אעשה, לאן אני אלך?


באתי למומו, יושב ראש הארגון, שהוא איש מאוד טוב ואיש של חסד ששומע את כל הפניות שלנו ומה שכואב לנו והוא כמו אבא שלנו. הוא אמר לי: 'דוד הגעת בזמן, יש לנו את הוועדה הזאת ואתה תציג את הבעיות שלך. תן את מה שיש לך בלב'. אני אתן את כל מה שיש לי בלב, אני לא רוצה טובות מאף אחד.
היו"ר סופה לנדבר
מגיע לך, אתה לא צריך לקבל טובות. מה שמגיע לבן אדם, הוא צריך לקבל.
דוד צרפתי
נכון, אז אני מבקש. הוא אמר 'מגיע לך, תחכה לוועדה'. בגלל שלא נתנו לי את הפרוטזה המתאימה, חתכו לי עוד פעם את הרגל. בשביל מה אני צריך לזכות בטראומה הזאת? אתם תחליטו.
ניסים מורביה
הייתי רוצה להעלות פה שתי בעיות, כאשר לדעתי הבעיה העיקרית שנובעת מכל הסיפור הזה, היא חוסר ההדרכה בקשר לנהלים וכללים שאמורים להיות קבועים, על מנת שאנשים ייהנו באמת ממה שמגיע להם, כדי להיות אדם חופשי בלי שום בעיה.


לדעתי, מכון לואיס שאמור לתת תשובות עבור משרד הבריאות בכל הנושאים של פרוטזות וכל מה שקשור לאביזרים שיקומיים, אם הוא רואה שהוא לא מסוגל לתת את השירות הזה, שיגיד סליחה אנחנו לא יכולים לעמוד במסה הזו, החוזה מותר ולוקחים מישהו אחר שישב ויטפל
היו"ר סופה לנדבר
מכון לואיס זו העמותה שבעצם מבצעת, ומי שבעצם אחראי לציבור זה משרד הבריאות.
ניסים מורביה
זה מה שאני אומר. יש את משרד הבריאות, אז שהמשרד יעבוד עם מישהו שכן מסוגל לתת תשובה ומענה לכל הנכים הקשים האלה. לא ייתכן שהנכים האלה ישבו כל יום בבית ולא יוכלו לעשות שום דבר.
שלמה נקווה
גבירתי היושבת ראש, אנחנו נשב פה חודשים ואת תשמעי פה סיפורים.
היו"ר סופה לנדבר
אנחנו לא נשב במשך חודשים, אתה יודע שאני לא אוהבת לשבת חודשים.
שלמה נקווה
אני יודע, ואת תשמעי סיפורים, זה בישראל ולא באפריקה כי גם שם התחילו לטפל בנכים, ואת יודעת מה? בחלק מאוד נרחב אפילו יותר טוב מאיתנו. יש את הנושא של האיבזור הרפואי של משרד הבריאות. את צריכה לראות איזה התעללות עוברים הנכים שמגישים בקשה לכיסא גלגלים שעברו את כל הסדרה של הבדיקות כדי לקבל את המכשיר הזה, שאני לא מאחל לאף אחד מכם שתשבו עליו אף פעם.


נותנים לנו 5,000 שקל בו בזמן שכסא גלגלים מתחיל מ- 17 נגמר ב- 40. אני מדבר על כיסא גלגלים רגיל. לא מתחשבים, נותנים לנו אבל לעבור בדיקה לאיזה כיסא גלגלים אנחנו זכאים. אז את צריכה לראות את האורטופדים של קופת חולים ואת הגב ואת הרגליים ואת הגדלים ואת הכל. היא ממלאה 4 דפים של דו"ח ונותנים לה חמשת אלפים שקל. זאת אומרת את עושה הזמנה אצל החייט הכי טוב לחליפה נותנים לך שורטס, ולך תעשה בו מה שאתה רוצה.


מי נתן רשות למכון לואיס להתעלל בנו? מי נתן לכם את הרשות להיות עשרים שנה קפיטל לבד? אתם רואים מה עוברים הנכים שם, אתם קוראים למאות נכים שיגיעו לשם.


את צריכה לראות את הנכים שמגיעים שם לוועדות, הם ברוני עולם, הם קרטל, הם עושים הכל לבד. אנחנו מגיעים לשם מושפלים, ואי אפשר לדבר איתם. אם אין לך במקרה טופס 17 שאת צריכה להביא ואת אומרת שכחת, ישלחו אותך לקיבינימט. תביא את הטופס 17 לא איכפת להם מי אתה מה אתה. קח תעודת זהות, קח התחייבות, קח הכל, לא, ישלחו אותך הבית. אנחנו קרטל, אתה בא מושפל תהיה מושפל זה מה שתקבל.


הוא אומר לך על פרוטזה? הבחור הזה הוא תפארת, כולם צריכים לדעת מי זה דוד צרפתי. הבחור הזה מגיל קטן עובד כמו חמור, מתקין מזגנים ועולה על סולמות. לא מזמן עשינו לו כתבה בעיתון. בן אדם שמפרנס את משפחתו ועובר תלאות בחיים שלו ולא ביקש נדבה ולא רוצה מעמותות ולא רוצה כלום. אבל הבן אדם נתנו לו פרוטזה, מכשיר בול עץ נתנו לו. תשים את הרגל בפנים ותמשיך. עיקם את הגב, עיקם את הכתפיים. קם לעבודה חורף גשם, מתקין מזגנים מחוץ לבתים עובד בעבודה עולה בסולמות, דוד תזהר, הנה השבוע הורידו לו עוד 15 ס"מ מהגדם גמרו את הניתוח כאילו עקירת שן. לך הבית. איפה השיקום? הלו משרד הבריאות איפה השיקום שלו?


למה לא מגיע לו שיקום? אם היה נופל אחוז מנכה צה"ל, ציפורן, הוא היה בבית לוינשטיין. מבית לוינשטיין הייתם עושים לו סיבוב הופעות בכל המכונים. למה אין מרכז שיקום למשרד הבריאות? למה אין לכם מרכז שיקום? אתם גרמניה? הלו, זו התעללות ואתם הורגים אותנו.
היו"ר סופה לנדבר
אני רוצה להגיד, היחס בגרמניה לנכים הוא פי כמה יותר טוב מאשר במדינת ישראל, עם כל הבושה למדינת ישראל.
ניסים מורביה
איפה מרכז השיקום שלכם? הבן אדם הוריד 15 ס"מ מהרגל, אמרו לו תתלבש לך הביתה. לאיזה בית הוא הולך? הוא מתגורר ביפו, מישהו יודע לאלו תנאים הוא הולך? אתם חסידי אומות העולם? תסתכלו על הראי ותפסיקו כבר עם זה. גברתי היושבת ראש, זה צריך להיפסק. חיים ירה את יריית הפתיחה, הולכת להיות פה מהומת אלוהים. אנחנו לא חוזרים מטר אחורה, רק לשינוי המצב. תודה
סיגלית צפריר
בעניין השיקום, כמובן כבר דיברנו בפגישה הקודמת וכל מילה שלו חקוקה באבן. בעניין הסיפור שלי אז בעניין הפרוטזה מול מכון לואיס רציתי לספר שאני נסעתי לעשות פרוטזה בארצות הברית. הנסיעה, השהייה, הטיסה הכל היה על חשבוני. עשיתי רק "ביג גדם" ולא ביקשתי מעבר לזה. הביג גדם עלה 15,000 דולר. לקחתי הלוואות, הוצאות כספים, אני לא צריכה לספר מה זה לשלם 15,000 דולר.


הקטיעה שלי נעשתה לפני 11 שנים בארצות הברית, והיא נעשתה שם בגלל שהיה מדובר בקטיעה קשה במקרה של חיים ומוות, ואפילו הצטרף אליי לנסיעה הפרופסור מלר, שנמצא כאן איתנו. בארצות הברית אמרו לי שאין לי סיכוי ללכת עם פרוטזה כי בקטיעה כזאת אי אפשר לעשות פרוטזה.


עברו כמה שנים, מצבי התדרדר לחלוטין. אני קטועה חצי גוף. החצי השני קרס, עברתי לנרקוטיקה, לכדורים, הייתי במצב קשה, כבר לא יכולתי לעבוד ולא לתפקד. באותה תקופה, ניסו להתאים לי כמה וכמה פרוטזות בארץ, כמה פרוטטיסטים שכולם אמרו פה שלאף אחד אין מושג ואף אחד לא יכול לעשות, כולל הפרוטטיסט שיושב בוועדה של מכון לואיס שקוראים לו איתן.


יושב פה בוועדה פרוטטיסט שפגש אותי בחוץ, ואני מציינת את שמו כי זה מאוד מכעיס אותי, ואמר לי "כל הכבוד לך שנסעת לחו"ל, אין לך סיכוי עשות פרוטזה בארץ, אף אחד לא יעשה לך פה פרוטזה, אי אפשר במקרה כמו שלך לעשות פרוטזה". זה מה שהוא אמר לי, פנים מול פנים.


בנוסף, לפני שהחלטתי לנסוע, התקשרתי למכון בארץ שהמליצו לי עליו, אמרתי שאנסה כי לא רציתי לנסוע ולא רציתי להיכנס לכל ההוצאה הזאת, וגם כי זו נסיעה ארוכה. שאלתי את הבחור כמה פרוטזות כאלה עשית? והוא ענה 'עשיתי לפחות 50'. בארץ, יש אולי ני מקרים עם קטיעה כמו שלי ובעולם אולי יש 50, אני גם לא חושבת כך ויאמרו המומחים בדבר.


זהו מכון שעובד תחת מכון לואיס, שמשקר לי במצח נחושה כדי שאני אבוא לשם לעשות פרוטזה, ואותו מכון לואיס מסמיך לתת שירות לאנשים.
היו"ר סופה לנדבר
את התלוננת במשרד הבריאות?
סיגלית צפריר
אני לא התלוננתי. אני לא יודעת בכלל איך להתמודד עם הדברים האלה. אני בשוק. אני המומה והיות ועשיתי שיעורי בית ולמדתי את העניין אמרתי לא יכול להיות שהוא עשה 50 פרוטזות כי אין כאלה 50 מקרים. הבן אדם משקר במצח נחושה. והוא בן אדם שנותן שירות לנכים. בסדר? אליו אני אמורה ללכת לקבל שירות כשאין לו מושג.


לאף אחד פה בארץ אין מושג בקטיעה כזאת חד משמעית ויעידו לכך כל הפרוטטיסטים כי אני כבר מכירה היום כל כך הרבה וכולם אמרו לי תסעי תעשי את זה בחו"ל. כשזה הגיע לכדי אמת, כשהייתי צריכה שאכן יגידו, ידברו בעדי שאי אפשר לעשות את זה בארץ, אף אחד לא היה מוכן להגיד את זה כי אף אחד לא מוכן לעמוד מול מכון לואיס ולהגיד את האמת. את מבינה? כי כל אחד רוצה את הכסף, ורוצה להיות בסדר מול מכון לואיס.


אני החלטתי לנסוע ואחרי שחזרתי מחו"ל, החלטתי לתבוע את משרד הבריאות. לקחתי עורכת דין ותבעתי את משרד הבריאות רק עבור האינסרט ולא בעבור החלקים או ההוצאות ולא בעבור שום דבר, הכל היה על חשבוני. מכון לואיס טירטר אותי שלוש פעמים, קראו לי לוועדות סתם, הגעתי שלוש פעמים עם עורכת דין כאשר בוועדה אחת הם בכלל לא ידעו על מה מדובר.


ישבתי עם עורכת הדין אמרו לי בשביל מה באת? עורכת הדין הוציאה מסמכים היא אמרה לי בחיים לא נתקלתי בדבר שכזה. לזמן אותך לוועדה ובכלל לא יודעים על מה מדובר. אני בשיניים ניסיתי לעבוד, בשיניים ניסיתי לחיות כמו שצריך ולא להיכנס למקום הזה של הכאבים והבעיות. בעבודה שלי התחשבו מעל ומעבר במצבי אבל את מכון לואיס זה לא מעניין שאני זקוקה לפרוטזה, לאינסרט מסוים שרק בחו"ל אפשר לעשות את זה, ויעידו על כך כל המומחים.


הייתי צריכה לבוא שוב לוועדה, סתם קראו לי לוועדה ראשונה לוועדה שנייה, לוועדה שלישית. העיקר לא לשלם את הכסף ולא להחזיר. לוועדה השלישית קראו לי כדי שיבדקו אותי שלושה פרוטטיסטים, אחרי שכבר יודעים שאי אפשר ואז לרוע מזלי התגלה לי גוש חדש בבטן. עמדתי לפני ניתוח ואז קיבלתי מכתב ממכון לואיס, שיש לי אותו פה, שהם כותבים ואני אקריא מה שהם כותבים: "..המשמעות של מצבה הבריאותי של גברת צפריר היום, כי הסיכוי להליכה בעזרת תותבת מאוד נמוך. ריאלי יותר שהיא תשתמש באופן קבוע בכיסא גלגלים לצורך ניידות. בוועדת חריגים שהתקיימה לפנים משורת הדין, להחזיר את העלות הכספית ששילמה וזאת לנוכח השינויים שחלו במצבה הבריאותי".

זאת אומרת שהם נפטרו ממני כי היום אחרי הניתוח אין סיכוי שאני אבוא לתבוע פרוטזה נוספת אז לפנים משורת הדין נותנים לי את הכסף. מה אני אמורה לעשות היום כשאני צריכה פרוטזה חדשה? אני זקוקה לאינסרט לישיבה. הכינו לי אינסרט, פרוטטיסט שיושב כאן, מכון לואיס, אני בשיקום נמצאת עכשיו אני חייבת את האינסרט הזה לשבת כי אין לי מצב אחר שאני יכולה לתפקד בו, לא מוכנים לשלם את הכסף כי אין כסף. הפרוטטיסט אמור לשלם את זה, לממן את מכון לואיס או אני צריכה לשלם מכיסי שוב.

כי מכון לואיס אין לו כסף לשלם את האינסרט וזה מצבי היום. אני מנסה לחזור לעבודה כדי שאני אוכל לעבוד כדי שאני אוכל לשבת, כדי שאני אוכל לתפקד אני זקוקה לפרוטזה חדשה, אני זקוקה לאינסרט שגם כן מאוד קשה לעשות את זה. המצב שלי היום הרבה יותר גרוע ממה שהיה קודם. אבל אותם זה לא מעניין כי אני בטוחה שכשאני עכשיו לפני פרוטזה חדשה הם יעמידו אותי לפני ועדה של כמה פרוטטיסטים שכל אחד יגיד שהוא יכול לעשות את הפרוטזה. כשאין להם מושג ואין להם מושג. אני הייתי שפן ניסיונות כמה פעמים. אף אחד לא הצליח לעשות. אין פה ידע בארץ לעשות את זה. אבל אף אחד לא מוכן להגיד לי את זה בפנים. יעשו את כל הניסיונות.
היו"ר סופה לנדבר
הם יגידו את זה לנו, לוועדה.
סיגלית צפריר
אולי. אולי. גם את זה אני לא בטוחה. גם בזה אני לא בטוחה. היום שאני למודת ניסיון ואני מבינה מה זה הקטיעה הזאת ומה זה הסיפור ולמה בעצם לא הצליחו לעשות לי פרוטזה כי לא הבנתי כלום, כי כל אחד אמר אני יכול לעשות.
היו"ר סופה לנדבר
הבעיה שלך שבעצם היום את עומדת מול הבעיה שאת צריכה אינסרט הזה ובעצם מי שצריך לענות לך זה משרד הבריאות.
סיגלית צפריר
כן ולא מוכנים, שוב פעם אין כסף. ואני עוד חודש חודשיים אני אצטרך פרוטזה חדשה ששוב פעם אי אפשר לעשות את זה כאן בארץ. אני אהיה חייבת עוד פעם לנסוע ולעשות את זה כי כאן לא יודעים לעשות את זה. זה לא משנה מה יגידו. אני על בשרי למדתי והבנתי את הכל. ואני לא מוכנה לעבור את זה שוב.
יואל פומפף
אני אב לשני ילדים נכים עם ספינה ביפידה, לא יודע אם כולם יודעים על הדבר הזה. הילד הגדול שלי שיש לו את הבעיה הזו הוא בגיל 5 והילדה היא בגיל 3.5. הילד הגדול נותח חמש פעמים באיכילוב. הוא נולד שם, הוא טופל על ידי פרופסור קוסדינאוב. דרך אגב פרופסור קוסדינאוב אמר שהוא לא מכיר הבדלים בארץ, בזמנו הוא אמר לי שהוא לא מכיר בית עם שני ילדים עם אותה בעיה פה בארץ.


זאת אומרת שזה מקרה נדיר ולא זוכים לשום התייחסות יותר רצינית.
היו"ר סופה לנדבר
תגיד לי מה המחלה הזאת?
יואל פומפף
ספינה ביפידה, ילדים נולדים עם עמוד שדרה פתוח. דבר ראשון, ביום זה מבהיל קצת, אבל זה המציאות. אני ראיתי את זה אחרי שהם נולדו עם עמוד שדרה פתוח. ניתחו אותם, צריכים לסגור את זה דבר ראשון. אחרי חודש הכניסו להם .. שם במוח, אחר כך שלושה ניתוחי רגליים, הרגליים שלהם היו עקומות. עד שסוף סוף ברוך השם הצליחו אחרי ניתוחים וכל מיני דברים, חודשים אישפוזים באיכילוב הצליחו ליישר אותם.


אחר כך טיפולים פיזיוטרפיים שמשרד הבריאות וקופת חולים שילמו, כמה שנים, עד שסוף סוף הצליח הילד, פה יש אבי אורטופדיה שאני מוכרח להזכיר אותם הם כל הזמן הם עשו את השירות הכי טוב. בסוף הם הצליחו לשקם אותו עם מכשירים כאלו. פעם בשנה מחליפים מכשירים. יש פה שני דברים: דבר ראשון עכשיו המכשירים נשברו, עבר כבר שנה לפני חודשיים. ב- 17 במרץ היינו בוועדה בבית חולים שדוקטור מאיר אישרה את זה אמרו תוך שבועיים אתם תקבלו מכשירים חדשים, זה.. לילד שלך.


עכשיו כבר עברו כמעט חודשיים מהוועדה הזאת, אנחנו פנינו ליד אורטופד הפנו אותנו למכון לואיס. פנינו כמה פעמים בטלפון, אין תקציב. שאלתי את עצמי למי לדבר? אמרו יש ועדה צריכים לאשר. מי הוועדה הזאת? כמו נדנדה. אף אחד לא יודע מי הוועדה הזו שמאשרת. אין. למי אני אפנה? אני רוצה לילד שלי עכשיו, התחיל אחרי כמה שנים, כל העבודה שהתחילו לשקם אותו הלך לטימיון. כמה שנים פיזיוטרפיה וטיפולים, אין לו עם מה ללכת הוא זוחל הוא הלך לבית ספר עכשיו חודשיים שלא הולך לבית ספר. לא יכול להמשיך בטיפולי פיזיוטרפיה, שום דבר.


פניתי ללשכת שר הבריאות, אין עם מי לדבר. נדנדה שבועיים הלוך חזור, אף אחד לא יודע עם מי לדבר. הקטנה שלנו עם אותה בעיה. זה לא נשבר עדיין אבל כשנשבר צריכים, לוקח לפעמיים שבוע שבועיים לתקן את המכשיר. גם הגנים הם שיקומיים שהם נמצאים בהם, גם החברה. אין להם מכשירים רזרביים שאני חושב שמשרד הבריאות היו צריכים לממן.


אי אפשר להפסיק לילד את החיים לשבועיים כי אין מכשיר רזרבי. לא מממנים שום מכשיר רזרבה. אם נשבר צריכים לחכות לתיקון. עכשיו חודשיים הוא לא הולך. אמרו לי שעד אמצע ינואר לא יהיה תקציב. זאת אומרת ששלושה חודשים יעברו עד שהוא יקבל מכשיר. מאז עוד חמישה שבועות שהמכשיר יהיה מוכן, לוקח כמה מדידות. עד אז אי אפשר לדבר. הילד רבע שנה, ארבעה חודשים צריך להיות מנותק מהעולם. הילד נשבר נפשית, הוא לא יכול ללכת לבית ספר, הוא לא רוצה לאכול לא כלום. כי באמת ילד שעבר כל כך הרבה בתי חולים, הוא ילד שיודע מה קורה איתו. ברוך השם השכל מאה אחוז. ויודע מה קורה איתו. ילד קטן רוצה לחיות את החיים שלו. מורידים לו את המכשירים כאילו מורידים לו את הרגליים, אתה לא יכול ללכת תשב בבית.


הוא הלך ביום הראשון שלא היה לו את המכשיר בבית ספר הוא חזר הביתה בכה, הילדים אומרים שאני צריך ללכת לבית חולים אין לי רגליים אז זהו. והוא צודק. אין טיפולי פיזיוטרפיה. מכון לואיס, אף אחד לא יודע למי לפנות. מכון לואיס הרבה פעמים, אין עם מי לדבר. משרד הבריאות בכלל.
סיגלית צפריר
סליחה, עוד דבר אחד רציתי להוסיף שבעניין הקטיעה הספציפית שלי במכון לואיס אין בכלל מחירון לקטיעה כזו, זה לא מופיע. בגלל שזה פשוט, זו קטיעה שהיא לא מוכרת.
יואל פומפף
סליחה, אני רק רוצה להוסיף דבר אחד. עכשיו באמצעות חיים הגעתי לפה ויש לי עוד בעיה פה. עכשיו אני הייתי מוכן, אין לי ברירה אחרת, אני לא מוכן שהילד שלי יקטע את החיים שלו לארבעה חודשים, אין שום התחייבות. אם אני רוצה היום לממן את המכשיר עד שאני אקבל אישור ממשרד הבריאות יש .. דבר ראשון זה שש עשרה וחצי אלף שקל זה מחיר ישן, זה לא בעיה שלי זו בעיה של החברה. אין לי לממן את זה. הקצבאות לא מספיקות למה שאנחנו צריכים, מוניות לבתי חולים ועוד כל מיני כהנה וכהנה.
חיים רייזלר
האם משרד הבריאות יכול להתחייב בפניך שהם יתנו לך את ההחזר, זו השאלה.
יואל פומפף
זהו. אני ביקשתי, אני יכול לקבל התחייבות שאני מוציא, אני אקח הלוואות, זה קשה. אני בן אדם שיש לו מספיק, יש לי מספיק חובות אין לי מקום בבית בשבילם, גם אין מענה מאף אחד ויש לי עוד בעיות שלא פה המקום לדבר.


ניידות של הקטנה שלי שאני כבר שנה כמו נדנדה. אף אחד לא מקשיב לי. ועדות וערעורים וכל מיני סיפורי סבתא שבושה לדבר פה בכלל. אני אומר רק, מזכיר מה שקורה פה במדינה. בושה שצריכים לדבר פה בזה. אף אחד לא רוצה לתת לך התחייבות. אני הייתי מוכן, היה לי חבר שרצה לתת לי הלוואה שש עשרה וחצי אלף שקל לשלושה חודשים. אין עם מי לדבר, אף אחד לא רוצה לתת לך התחייבות שתקבל את זה בסוף, מה אנחנו נעשה?
סופה לנדבר
הדברים שאני שמעתי כאן הם מזעזעים ואני רוצה לומר שאנחנו בסקר על שחיתות של מדינת ישראל שמענו שאנחנו נמצאים במקום לא כל כך טוב. אבל על בירוקרטיה ואטימות לב אנחנו נמצאים כנראה במקום הראשון, וזה אחרי כל ההיסטוריה של העם היהודי. זה פשוט לא יתכן. פרופסור מלר בבקשה.
שלמה נקווה
ברשותכם רק משפט קטן להגיד וזה חשוב מאוד. בקשר לכיסא גלגלים אחרי חמש שנים. פעם בחמש שנים מותר להחליף כיסא גלגלים, משרד הבריאות אומר לנכה להחזיר את הכיסא המגעיל שהוא נמצא עליו, להחזיר אותו. זאת אומרת שתדעי לך אם יש בעיה בתיקון של כיסא גלגלים, לפעמים לוקח שמונה חודשים. יש מתקן אחד למשרד הבריאות של כל כיסאות הגלגלים בארץ. אבל להשאיר לנו את הכיסא הישן שהוא כבר קרוע ובלוי, הם לוקחים אותו גורסים אותו או לא יודע, או מוכרים אותו, אין לאיפה למכור אותו. זורקים אותו אבל לא ישאירו לנו לנכים את זה שבמידה שהכיסא שלי יתקלקל שיהיה לי יחליף את הישן.
סופה לנדבר
למה צריכים להחזיר אותו?
שלמה נקווה
תשאלי את משרד הבריאות.
סופה לנדבר
אנחנו נשאל אותם. טוב, רבותיי אנחנו ניתן לפרופסור.
יצחק מלר
אני באתי לכאן להשמיע שני משפטים. כי הדברים נאמרים והצד השני אני חושב שצריך לתת לו לדבר גם כן. שזה לא הצד השני למעשה. זה אנחנו. אני לא חושב שמשרד הבריאות הוא האויב שלי או שלהם. או הפוך. המשפט שאני רוצה להגיד הוא פשוט. יש פער בלתי נסבל ומחריד בין ההקצאה שאנחנו כחברה נותנים לצד החריף לבין שיקום וזה אבסורד.

כלומר, נותנים לי מיליוני דולרים בשנה כדי שאני אכניס באם אמא של חולים קשים ביותר בניתוחים קולוסליים בפרוטיזות אדירות, בכל. מיליוני דולרים. רבותיי, ילד בן 16 עם גידול ממאיר, אנחנו משקיעים בו במשך כשנה או שנה וחצי כמיליון וחצי שקל. אחר כך אני רוצה להחזיר אותו לחברה, ומתחיל הסיפור שאתם שומעים פה.

זה אבסורד. הרי זאת אומרת שבאיזה שהוא מקום מישהו שופך לי את הכסף בכיס הזה ואחר כך לא נותן לי להחזיר את הבחור לחברה. זה לא יאומן והדבר הזה קורה דרך אגב בכל האגפים, בכל מקום ובכל צורה.

הייתי מצפה שתבוא המדינה ותגיד, אתה יודע מה אין לך כסף לעשות את הניתוחים האלו. אין לך כסף להתקדם, אתה לא תהיה מודרני, אתה לא תעשה את הניתוחים, אתה לא תטפל, אתה לא תרפא. אתם יודעים מה? יותר הגון. יותר הגון כבר. אבל אם נותנים לי את הכסף הזה ואני מהמר לכם, אני יכול להביא מספרים עם עלויות, אני עוסק באמת בתחום מאוד מיוחד, שקוראים לו אורטופדיה אונקולוגית שזה גידולים ממאירים. וזה אנשים צעירים, ילדים, אנשים סיגלית אני מכיר אותה עשרים שנה וברוך השם היא בסדר. מבחינה אונקולוגית.

המיתוס הזה גם כן, האונקולוגי. אז אני אומר, נותנים לי מיליוני דולרים ביד. אותו משרד הבריאות שאני מעריך אותו מאוד, מקצה לי את הדברים. נותן לי את הכסף אני משקיע אותו. יושב איסקוב מולי פה. הוא ותיק. עוד קודמו, סוסק, שהתחלתי איתו את הקרב הגדול בשנת 83 כשהוא לא רצה לקבל אף חולה אונקולוגי כי הוא אמר הוא הולך למות ממלא.

אז זה כבר נגמר. ברוך השם. נגמר הסיפור הזה, הם לא מתים. אז איסקוב לפחות נותן לי את האפשרות הוא אומר לי אתה יודע מה הכנסת מיליון דולר שמה, אני לוקח את הבחור אני משקם אותו "ראס בן עינכ" עכשיו. אבל הוא היחיד. אני אומר אין סיבה שזה יקרה, אל תתנו לי את הכסף לרפא את החולים, למה אתם נותנים לי את הכסף הענק הזה? לרפא חולים ואחר כך כשמגיע עניין פורטזה או עניין השיקום זה מתחיל מזמוזצטיה טוטאלית. ודיברנו על זה עם ברלוביץ. הרי ישבנו על זה, דיברנו.

ואני אומר, אני בא מהצד. אני דרך אגב אומר עוד פעם אני לא נגד משרד הבריאות. באמת לא. כי אני חושב שזה המשרד שלי, זה אנחנו. עוד פעם זה המיסים שלי, שלנו. אבל זה לא יכול להיות שהפער הזה. הפער הזה הוא פשוט, רבותיי, זה פער שקשה לקלוט אותו. אנחנו מדינה לכאורה מתוקנת. באנגולה אני מבין. בסדר, עולים על מוקשים מקבלים איזה רגל ממקל. בסדר אני מבין. זה התנאים. דרך אגב הם עושים עבודה לא רעה.

אבל פה, מצד אחד נותנים לי מה שנקרא חמישה כוכבים ומהצד השני זה מתחיל להגיע לפרוטזות או לדברים האלה או כמו שמספר הבחור עם שני הילדים. רבותיי, כמות הכסף שהושקעה בשני הילדים שלו בניתוחים של קונסטנטיני או כמות הכסף שמושקעת בניתוחים שאני מבצע, תאמיני לי אפשר לקנות איתה 800 פרוטזות הכי חדשות, רק ניתוח אחד.

אני אומר, OK, אם אין כסף אז אין כסף בסדר. אבל אם יש כסף אז לפחות שיהיה איזו שהיא חלוקה בעניין, שיהיה איזה שהוא מצב, שיהיה איזה שהוא מודוס ויונדי בין שני הצדדים האלה. וזה לדעתי זה עניין של ארגון, משמעת, קריאטיביות בסידור הנושא. אני לא כלכלן ואני לא איש תקציבים ואני בטוח שיושבים פה מטעם משרד הבריאות אנשים מעולים בתחום הזה, וישבתי איתם בנושאים אחרים ובסופו של דבר הגענו לקונצנזוס ויכולנו לפתור בעיות. אני בטוח שגם זה פתיר ואני לא נכנס מכון לואיס לא מכון לואיס. זה באמת לא משנה.

תמצאו קבלנים אחרים.
היו"ר סופה לנדבר
הם צריכים לבצע, ובעצם מי שאחראי על זה, זה משרד הבריאות.
יצחק מלר
בקיצור מה שאני מציג את העמדה, אני אומר בסיכום דבר אחד, תראו אני אזרח במדינת ישראל, אני רופא. אני רופא ספציפי למשהו, אני סופר מומחה למשהו. אני אומר לכם, הפערים האלה בין הצד של הביצוע החריף לבין השיקום הוא בלתי נסבל. הוא פשוט לא יכול להתקיים.
אבנר עורקבי
כמו שאנחנו אמרנו פעם שעברה, בישיבה .. אני שואל שאלה, למה יש רק את מכון לואיס? למה לא ניתן להפריד את זה לכמה מכונים על מנת להקל לפחות על הנכים? למה רק מכון לואיס? מה רק מכון לואיס יש בעולם? כמו שהפריטו את העניין של הכיסאות גלגלים.
מיכאל אלכסנדר
אני אורטוטיס. אנחנו בונים את המכשירים לא את הפרוטזות. מזכירים פה פרוטזות, אני חייב לציין שכאשר אנחנו מסתכלים על קטוע, אנחנו רואים את הבעיה מרחוק וכאשר רואים בן אדם משותק אז אולי קצת יותר קשה לראות.


אני אישית, עובד לרוב עם ילדים. ילדים נכים. אנחנו מדברים על מכון לואיס. מכון לואיס איננו מכסה בכלל ילדים שאינם הולכים. כאשר מתקיימת ועדה רפואית יש נציג של מכון לואיס, והנציג
היו"ר סופה לנדבר
ועדה רפואית בנויה ממי?
מיכאל אלכסנדר
מרופא מאושר על ידי מכון לואיס וועדות שבהן ישנם ילדים תהיה עוד נציגה שעובדת במכון לואיס. זאת אומרת גם הרופא וגם עוד נציגה. ותפקידה לבוא ולראות שהילד עומד בקריטריונים. מה הקריטריון? הולך או לא הולך. לא הולך הילד לא פה.
היו"ר סופה לנדבר
אתה רוצה להגיד שוועדה משני מומחים שהם כולם ממכון לואיס.
מיכאל אלכסנדר
לא. יש את הרופא מטעם מכון לואיס, יש מספר רופאים במדינת ישראל שמאושרים על ידי מכון לואיס ומקיימים את הוועדות של מכון לואיס.
היו"ר סופה לנדבר
אז הם עושים בעצם הזמנה של משרד הבריאות. ככה אני מבינה
מיכאל אלכסנדר
זו הנקודה הראשונה. נקודה שנייה שרציתי לעלות זה שאותה משפחה צריכה כדי לעבור את כל התהליך בשביל אותו אביזר לבקר שש תחנות בירוקרטיות. אני יכול לציין פה. אני חושב שבבסיסו יש פה הרבה חוסר אמון וזה הבעיה.
היו"ר סופה לנדבר
אבל ממי מכון לואיס מקבל, ממשרד הבריאות?
מיכאל אלכסנדר
אני חושב שיש פה הרבה מאוד חוסר אמון בכולם. בכולם. אחד לא מאמין לעצמו ולא מאמין לנכה ולא מאמין לרופא ולא מאמין לאורטוטיס. אף אחד לא מאמין לאף אחד אחרת איך אפשר להסביר את הריבוי פה כאשר במשרד הביטחון הולכים לרופא שיקומי והולכים לאיש מקצוע.

אני ממוקם בגוש שגב בגליל, וכאמור עובד כמעט רק עם ילדים, ילדים שברוב המקרים סובלים משיתוק מוחין. רופא שמאושר לראות את הילדים האלה יושב בחיפה. אם המשפחה גרה בקצרין או אם המשפחה גרה בקרית שמונה היא צריכה לנסוע עד חיפה. יש רופא אחד שמאושר לראות ילדים. ואם הילד הזה בפעם הראשונה הולך לקבל אישור אז הוא גם כן לא יכול להיות בכל ועדה אלא רק בוועדה שכאמור יש בו נציגה של מכון לואיס. זאת אומרת המשפחה היא משפחה שבין כה וכה יותר קשה לה עכשיו נקשה עליה. איך נקשה עליה? שוועדה ראשונה, פעם ראשונה הם יגיעו לשם ופעם שנייה הם יגיעו לשם לחיפה. וכולי.

אני רוצה לדבר גם כן על עובדה מאוד פשוטה. המחירון של מכון לואיס שיש לי אותו פה, הוא מנובמבר 2002. מספר הקודים, זאת אומרת מספר המיכשורים, סוגי המיכשורים שמה הם בודדים. חבר'ה בעולם יש, למדינות אחרות יש מאות קודים, מאוד מוצרים שניתנים לאנשים. מאות, לא מספר כל כך מצומצם. מה הפתרון? מכניסים בכוח משהו לתוך איזה שהוא קוד ובסופו של דבר אני כיצרן צריך לבוא או להתפשר על המחיר או לבוא ולהגיד לנכה אני לא מוכן לעשות.

כאשר מכון לואיס בא ואומר, כמו שתיארו פה, 'אין תקציב', כשבא אליי הנכה אני אומר לו אדוני הנכה, או שתשלם או שתחכה עד שיהיה אישור. אנחנו ראינו הרבה ילדים נכנסים לניתוחים עקב הדחיות האלה. קונטרקטורות וכולי אפשר להיכנס פה לסיבות לדברים. העיכוב הזה בפירוש שולח חלק מהקנדידטים למחשוב ישירות לחדר ניתוח ופה נאמר, זה נראה קצת לא הגיוני כי חדר ניתוח יעלה הרבה יותר מכל המיכשור שניתן לו לא משנה מה.

אלה הנקודות שרציתי להעלות. תודה רבה.
אליהו איסקוב
אי אפשר לחשוד בי שאני לא בצד של הנכים, אז אני קודם לפני שאני אומר מה שאני חושב שנראה בעיני חשוב אני חייב להגיד שמכון לואיס והצוות שלו זה משרד סופר מקצועי בכל מה שקשור בעניין של חלוקת המכשירים האורטופדיים שאנשים צריכים לפי הזמנה אישית. זה הכל מכשירים בהזמנה אישית. ולא לערבב כיסאות גלגלים על מוצרי מדף אחרים. פה מדובר במכשירים בהתאמה אישית, שנבנים בהתאמה אישית על ידי טכנאים שעובדים בבתי מלאכה שהם מורשים שקיבלו הרשאה, רישוי של משרד הבריאות ככה שכל הצוות של מכון לואיס על פקידותיו ורופאיו והפיזיוטרפיסטית שלו ומערכת המחשוב זה מערכת מאוד מאוד משופשפת והם מכירים מבחינה מקצועית את העבודה בצורה הכי טובה.


כמובן שאנחנו לא מדברים עליהם, אני מקווה שלא נוצר הרושם שעליהם אנחנו מדברים על הצוות אלא אנחנו מדברים על הבעיה. כי להיפך, את יודעת מה? אני יכול להגיד יותר מזה. אני אפילו נותן להם מבחינתי צל"ש.


יש בהרבה תחומים, בסוף השנה, נותנים תעודת הצטיינות לעובד שעמד בתקציב, ובשירותי בריאות כללית איפה שאני עובד רופא שבסוף השנה, רופא שהיה אחראי על תקציב ועמד בהצלחה וקיבל עובד מצטיין אז זה בהכרח זה אחד שקיפח חולים. כי את הכסף הוא לא יכול לחסוך בצורה אחרת וכאן יש לנו מכון שמקבל תקציב ממשרד הבריאות שהוא גומר אותו בספטמבר, לפעמים באוגוסט, לפעמים באוקטובר כבר כמה שנים.


אני חושב שזה דווקא לא צריך להחשיד אותם בשום דבר כי עובדה שהם הוציאו את כל הכסף, אני מקווה שאת כל הכסף שנתנו להם לנכים הם הוציא על נכים ולא הלכו למסעדה או לבית מלון. אני מניח שזה לא מה שקרה ככה שאני לא רואה משום זוית ראיה אני לא רואה שום בעיה עם המכון לואיס.


הבעיה היא בהחלט תקציבית. ככה זה נראה בעיני לפחות. עכשיו לעשות תחשיבים ולעשות הערכה תקציבית אני באמת לא מבין בזה אבל אני בטוח שמה שיש להם במחשב, מה שהצטבר להם במחשב כבר הרבה שנים, כל סטטיסטיקאי או כל מומחה לחישובים אומרים עכשיו המילה זה חשב האוצר, כל חשב יכול לקחת את המספרים האלה ולעשות הערכה כמה צריך לשנה תקציב עבור המכשירים שמספקים לנכים בהתאמה אישית וזה כמובן תפקיד של משרד הבריאות.


יחד עם זה זה לא כל כך פשוט כי באמת שמענו עוד דברים. קודם כל אני אחזק את דבריו של פרופסור מלר. האיחור או השהות או ההשהיה או אי מתן המכשיר או אי מתן שיקום לנכה בזמן המתאים, אחר כך עולה יותר כסף. זה דורש ניתוחים חוזרים, זה נטל על ביטוח לאומי, זה נטל על המשפחה, מפסידים ימי עבודה. אני לא צריך לפרט את זה. אז זאת אומרת שהעיקרון באמת צריך להיות היענות מהירה גם לצרכים של הנכה בכל מה שקשור למכשור שעושה אותו נייד ומוריד את הנטל מהמשפחה, מהחברה זה כמובן גם חוסך בעיות רפואיות שהן בהחלט מיותרות.


הבעיה שלי, כרופא שמטפל בנכים האלו, מתחלקת לכמה תחומים. קודם כל, השיטה לחלק את המכשירים האלה לנכים היא לא טובה. היא גם לא טובה וגם אין בה שקיפות. תראי, את כבר הערכת ישר שיש פה איזה ועדה חשודה. זה באמת חשוד. בעיני גם. זאת אומרת, אני אגיד את זה אחרת, זה לא חשוד אבל זה מחשיד. לא צריך לעשות ועדה של משרד הבריאות של מכון לואיס של אנשי מכון לואיס, של אנשים ששייכים למכון לואיס בצורה כזאת או אחרת.


צריך לקחת מומחים שהם על פניו לפחות יהיו אובייקטיבים. מה קרה? רק משרד הבריאות מטפל בנכים? להיפך. רוב הרופאים במדינה שמטפלים בנכים באים משירותי בריאות כללית אחר כך ממכבי ואחר כך מעוד קופות. אז גם שם אפשר לאתר את האנשים המתאימים ולעשות ועדה גם של רופאים מתאימים, גם של טכנאים, גם שיהיה שם נציג נכים. למה לא? למה שלא תהיה שקיפות מלאה?


אני מדבר פה על ועדת חריגים. אני פשוט קצת מקדים את הסוף אבל זה לעניין ועדת חריגים. כל דבר שהוא חריג, והדוגמא אולי הכי טובה זה של סיגלית שהיא חריגה מכל, גם זה שהיא יפה וגם שיש לה קטיעה שהיא באמת נדירה ועברה טיפולים כל כך ממושכים ויש לה רוח לחימה שזה גם כן ראוי לציין. בהחלט במקרים כאלו צריכה לשבת ועדה חריגה שלא תחשוב על שום דולר ועל שום שקל, אלא לגופו של עניין האם צריך לתת לה, האם יש מה לתת לה וגם אם הוועדה הזאת תחליט שעדיף שהיא תהיה בכיסא גלגלים זה גם החלטה טובה. מבחינה מקצועית זו גם החלטה שאפשר לקבל אותה.


אבל צריך שההחלטה, אמרתי שצריכה להיות ועדה באמת שהשקיפות שלה והאובייקטיביות שלה תהיה מקסימאלית. עכשיו, דבר שני צריך לקחת את כל רשימות האביזרים שנותנים לנכים של משרד הבריאות, שנותנים לנכים של תאונות עבודה ושנותנים לנכים של משרד הביטחון. לקחת את כל הרשימות האלה להכניס אותם למגרסה ולבנות רשימה אחת.


אני לא מבין למה בחור צעיר שפרופסור מלר ניתח אותו והוריד לו רגל בגלל שהיה לו גידול, בחור צעיר באותו גיל עכשיו היה נאמר במלחמת לבנון השנייה איבד את הרגל באותו גובה, למה הבחור ממשרד הביטחון יקבל תותבת ב- 150,000 שקל ולמה הבחור שעבר קטיעה עקב גידול מקבל תותבת ב- 15,000 שקל?


תארי לך מצב ששניהם הולכים לראיון עבודה. זה בא בצעדים קלילים, עולה מדרגות, יורד מדרגות, אני מדבר על נכה של משרד הביטחון והשני בקושי זז. את מי ייקחו לעבודה? יש חוק במדינת ישראל נכון? שיויון הזדמנויות או משהו כזה. אז בבקשה אז הנה את פה בשביל להפעיל את החוק או לכפות אותו
היו"ר סופה לנדבר
לא. חוק מפעילים לא כאן. אנחנו בית מחוקקים.
אליהו איסקוב
אז אני מציע באמת שיקימו גם פה, ויש גם פה אנשים וזה לא הרבה עבודה, לבנות רשימה של פריטים שאנשים צריכים, מכשירים אורטופדיים בהתאמה אישית.
היו"ר סופה לנדבר
הרשימה הזאת מי צריך לבנות? משרד הבריאות?
אליהו איסקוב
ליזום? בטח שצריך משרד הבריאות.
היו"ר סופה לנדבר
בסדר. תודה רבה. רק שנייה אני רוצה את מכון לואיס.
מרדכי שני
יש פה ערבוביה של הרבה מאוד דברים. א' יש מרכזי שיקום במדינת ישראל. מי שנותן טופס 17 זה קופת חולים ואם קופת חולים לא רוצה הבעיה היא שלה, לא קשור לשולחן הזה. שתיים, מישהו אמר קודם
סיגלית צפריר
מה זאת אומרת הבעיה היא שלה? סליחה מה זה המשפט הזה?
מרדכי שני
גבירתי סליחה, הבעיה מבחינת החוק היא של הקופה. יש בית דין לעבודה שאליו האדם יכול לפנות אבל זה חוק שקיים.
סיגלית צפריר
סליחה, בן אדם שזקוק לשיקום אין לו זמן ללכת.
מרדכי שני
רבותיי סליחה, אתם כנראה לא מכירים את חוק ביטוח בריאות. החוק קובע שכשאדם לא מקבל שירות הוא פונה לבית הדין לעבודה. זה החוק. שרק מינואר השנה יש לו שיניים. אבל רבותיי בואו לפחות נכיר את העובדות. שתיים. נאמר פה קודם הנכה אחר כך הכסף. רבותיי אני יושב ראש ועדת סל התרופות. לחולי סרטן אנחנו לא נותנים קודם כל תרופות. אנחנו חתכנו בבשר החי, אתה מדבר על קרח ועורקים? אני לא ישנתי ארבעה חודשים כשראיתי ילדים.
שלמה נקווה
איפה הייתם עשרים שנה? איפה הייתם למה לא זעקתם? אנחנו היינו עוזרים לכם, אנחנו נמצאים בכל הוועדות
מרדכי שני
בוועדת סל הבריאות אתה נמצא?
שלמה נקווה
לא סל הבריאות, אנחנו לא שמענו מכם אפילו פעם אחת לפני היום.
מרדכי שני
מי זה מכם?
שלמה נקווה
מכון לואיס. לא שמענו כלום. את ההוצאות שלכם אולי תבדקו. אולי נגמר הכסף בגלל ההוצאות שלכם?
מרדכי שני
רבותיי, אין במדינת ישראל, אני לא מכיר מצב שבו אתה נותן כסף ואחר כך אתה בא ואומר רבותיי תביאו לי אותו. אני לא מכיר ואני ישבתי בוועדת הסל ואני הוצאתי את הנשמה לגבי עשרות ומאות מקרים.


אני חוזר ומדגיש חוק ביטוח בריאות הוא חוק מוגדר. סיגלית, אין בחוק ביטוח בריאות נסיעה לחוץ לארץ אלא אך ורק בהצלת חיים. זה החוק.
סיגלית צפריר
סליחה, אני חייבת להגיד. אני אחרי שהייתי אחרי ניתוח שהייתי מאושפזת חודשיים בבית חולים, הייתי כמו שפרופסור מלר, אני הייתי מאחד מאותם החולים שהיה מדובר בהצלת חיים, אחרי חודשיים הייתי זקוקה לשיקום בבית לווינשטיין. קופת חולים לא הסכימה לתת לי שיקום.
משרד הבריאות, מה זה קופת חולים?
חיים רייזלר
חברה תמקדו. הוא מייצג פה את מכון לואיס ומכון לואיס לא קשור לנושא של האישורים לבתי חולים.
מרדכי שני
אני גם לא קשור לחוק ביטוח בריאות שלא מאפשר לבני אדם לנסוע. דיבר פרופסור מלר בצדק על הקצאה, זו המציאות רבותיי. אני יכול להביא לך, מלר, בעיות חברתיות במדינת ישראל של אנשים שהם נכים במשרד הרווחה, שהלוואי והיה מאתיים שלוש מאות מיליון לתת כדי לשפר את מצבם. אבל זה המצב.


דיברת לגבי כל איש והוצאותיו, מכון לואיס נותן אחד מיליון ש"ח מתנה למשרד הבריאות בהוצאות שלו. אני יכול להראות לך את המאזנים. יתרה מזו, .. נתן לחולי סרטן השנה 800 אלף ש"ח תרומות באופן עקיף. מכון לואיס לא מרוויח, הוא אומר רבותיי קחו ותעשו מה שאתם רוצים, הנושא הוא לא שלנו.


אתם משתמשים במונח מחירון משרד לואיס, זה לא מחירון של מכון לואיס, זה מחירון שמשרד הבריאות מאשר אותו. פנו גם לאחרונה למשרד הבריאות, התקציב הוא לא תקציב שלנו ואת זה צריך להבין. מה אני אמרתי לך בשעתו חיים הוא שכל עוד לא תשתנה המסגרת המשפטית והתקציבית אני לא רואה פתרון. ואני חוזר ואומר פה ליד השולחן, כל עוד לא תשתנה הגישה המשפטית התקציבית והתזרים לא יהיה פתרון.


אמרתי לך בשעתו. אחרי שתפתרו את זה אפשר היה להקים ליד מכון לואיס, היום זה כבר לא מעשי כי אנחנו עוזבים את הנושא אבל אני חוזר ואומר. יש פה אזיקים גם של חשב האוצר גם של משרד הבריאות. אנחנו מוגבלים על ידי כללים ואתה קראת סעיף אחד, אני יכול להראות לך עוד סעיפים שכאלה.
חיים רייזלר
זה סעיף שמאפשר לך לעשות את מה שאתה עושה.
מרדכי שני
נכון. לא שמאפשר לי כי אסור לי לפעול אחרת.
חיים רייזלר
אז למה אתה לא חושב לפני?
היו"ר סופה לנדבר
חיים אתה צריך להקשיב. יש כאן בעיה שהיא מורכבת ומי שבעצם אשם כאן זה מדינת ישראל ומשרד הבריאות הוא אחראי על זה. רבותיי אנחנו רק בישיבה ראשונה, אני מתארת לעצמי שבעיה של טווח של שנים רבות אנחנו לא נוכל לפתור את זה. אבל אנחנו כן רוצים לשמוע עכשיו, תסתכלו זה מכון שעושה ביצוע ועושה הזמנה לפי תקנות שבעצם מי שמוריד אותם זה משרד הבריאות. זה כל כך קל להבין. אני לא חושבת שצריכים עכשיו את כל האשמה לזרוק על אנשים, גם פרופסור אמר שיש כאן אנשים, צריכים להקשיב וללמוד להקשיב. אני מבינה את הכאב ובגלל הכאב שהיום אנחנו צריכים לאשר תקציב אני יושבת כאן.
מרדכי שני
לגבי שאלותיך שנים אני מתריע וכותב. ב- 27 לפברואר התרעתי שבראשון לאוקטובר תהיה בעיה. איש לא התייחס עד לרגע האחרון.


רבותיי, ב- 13 בנובמבר השנה כתבתי מכתב שנקרא זלזול בנכי הגפיים וכתבתי בסופו בשמו של מר דיויד לואיס ובשמי, הוא נתן למדינת ישראל לשיקום עד היום 30 מיליון ש"ח. ברצוני להודיע על הפסקה מוחלטת של השירות לנכי הגפיים כאשר אנו נפנה את משאבינו לסיוע לנכים בצרה אחרת. רבותיי, אנחנו יותר לא פועלים. הודעתי להנהלת משרד הבריאות שהכדור בידיהם, במצב שבו החשב בדרך מודיע לו שהוא לא מאריך את החוזה מעבר ל- 31 למרץ ואין כסף ולצו של מגבלות אפילו את השירות שניתן עד היום לא ניתן לתת לכן מכון לואיס יוצא מהמשחק ומאפשר לכל הגורמים לפעול.


רבותיי, כשאני דיברתי עם רות רלבג לפני חודש היא אמרה לי אל תעזוב את הנכים באמצע. אבל רבותיי אנחנו מוציאים את הנשמה, הפעלנו צוות מקצועי. דוקטור סופצ'ק, שהוזכר פה, גם היה מנהל בעבר. אם יש אזיקים אנחנו לא מסוגלים לפעול, אנחנו לא יכולים לבוא אליך. אנחנו אין לנו, אמרתי לך בעבר חיים, אתה מוכן להקשיב דקה? שאני מוכן הייתי להקים בעבר גוף לבדיקת תלונות משותף בתנאי אחד, שיבטלו את המגבלות הקיימות.


כל עוד המגבלות קיימות הרי שאין למעשה מה לעשות. המגבלות קודם כל הן חשביות שתיים המגבלות תקציביות, כשאני שומע פה את הרעיון של המגרסה אני מציע שהמדינה צריכה להוסיף רק לנושא של גפיים עוד 28 מיליון ש"ח שזה מאה אחוז רבותיי יש לכם עדין בעיית כסאות גלגלים וכדומה, זאת אומרת מדינת ישראל שמוציאה נכון להיום 60 וכמה מיליון צריכה להוסיף עוד 70, 80 מיליון ש"ח.


אני לא רואה במציאות של היום, אבל לא אני הכתובת. המחוקק הוא הכתובת. אבל תבינו, שכל עוד משפטית חוק ביטוח בריאות לא ישתנה לנושא של הנכים פעם אחת, לא ישנו את הקריטריונים, לא ישנו את התקציב, לא ישנו את נהלי ההקצאה לא יעזור כלום. היום יש ועדה שמנסה ללמוד את הנושא באופן כללי. רבותיי שלושת רבעי שנה אני שומע שהוועדה הזאת צריכה לפעול. סוף סוף לפני שבועיים היא התחילה.
היו"ר סופה לנדבר
כשאתה אומר בעיה משפטית, מה אתה אומר שצריכים לשנות?
מרדכי שני
הבעיה המשפטית היא חוק. קודם כל יש חוק ביטוח בריאות שהוא מגדיר את הסל. הסל הוא פועל יוצא מחוק ביטוח בריאות.
חיים רייזלר
מה זה איחוד צבירה?
מרדכי שני
איחוד צבירה היא מילה כללית.
חיים רייזלר
כמו שמקבל נכה כזה מקבל נכה כזה.
מרדכי שני
תקשיב דקה. החוק אם אתה מדבר על השוואה בין המשרדים יש מגבלה תקציבית. אני חוזר ואומר. החוק קבע שהנכים הם בתוספת השלישית לחוק. מוגדרים על ידי סל ברור. זה חוק ביטוח בריאות שהוא קיים. הכנסת צריכה לשנות אותו וללוות את זה בכסף.


אני רוצה להפנות את תשומת הלב שאותה בעיה קיימת לגבי תרופות רבותיי, הצעקות היום על 300 מיליון שהופיעו אתמול בוועדת העבודה והרווחה זה גם לתרופות. הבעיה קיימת לאורך כל הדרך של המגבלות התקציביות שקיימות בחוק ביטוח בריאות שאומר לא תוסיף אגורה לא תוסיף שירות בלי שתוסיף את הכסף. זה החוק, זה מה שהוא קובע. אם יתוקן החוק, ילווה בהקצאה תקציבית נכונה, בקריטריונים ובהתנהלות אחרת של החשב אפשר לבנות משהו. העברה לספק אחר רבותיי, שמעתם את דוקטור איסקוב, יש פה צוות מקצועי שמכיר את הנושא. הבעיה היא בנוהלים, בקריטריונים ובחוק ביטוח בריאות.
ירון דוזטס
אני יצרן פרוטזות. אמנם הייתי שכיר עד לפני חצי שנה אבל אני נהייתי עצמאי ואני מן הסתם חווה קצת יותר את כל החוויה של הנכים בנקודה יותר רגישה. אני מן הסתם בין הפטיש לסדן. אמנם המקצוע מבחינתי הוא כמו שליחות, אני מוצא את עצמי הרבה פעמים בתור פסיכולוג גם כן. אני לא ידעתי שאני יום אחד גם כן אהיה מוסד פיננסי שאני אממן את משרד הבריאות. יש כאן מקרה אחד. אני יכול לספר להם עוד מקרים.


אבל אני רוצה לעבור ככה כמה דברים שאני הכנתי כדי להראות לכם. אם אנחנו מדברים על הקטע של התקציב אז אנחנו מדברים על שער של מטבע זר שעלה, רוב המוצרים שלנו הם מיובאים מחו"ל, בעיקר מאירופה. שער האירו עלה בשנת 2002 ב- 20%. שער הדולר אמנם ירד ב- 12% אבל זה 10% רק מהייבוא.


יש לי כאן עוד מסמכים שנוגעים מן הסתם למוצרים שמכון לואיס לא מאשר. בחורה קטועת שתי רגליים מכון לואיס לא מאשר לה פרוטזות רחצה היא צריכה לזחול על הגדמים לכיוון הים. יש כאן מכתב מקרן שאישרה לה תרומה כי משרד הבריאות לא יכול לממן לה את זה.


תיקונים מתמשכים. אנחנו צריכים לממן את התיקונים המתמשכים האלה כי משרד הבריאות בעצם לא יודע להגיד לנו, מכון לואיס לא יודע להגיד לנו איך בעצם לעבוד בתיקונים מתמשכים. אנחנו צריכים כל הזמן לשחרר לפתח הזה על מנת לקבל מימון ואני יכול להגיד לך שאנחנו אפילו די, אנחנו מורידים במחיר על מנת שלא ליצור בעיות.


אני יכול להגיד לך שהיו יכולים להיות כאן שורה של פרוטטיסטים אם הם לא היו פוחדים מה שנקרא לעלות את הדברים שלהם על הכתב, וגם כן באופן אנונימי אני רוצה להגיד לך שאנשים לא היו מוכנים לעשות את הדברים האלה וזה נאמר לי רק בעל פה. הנה אישור תיקון שנשלח ב- 17.8. ב- 9.11 הוא אושר, אני אקבל את הכסף כנראה, אמור לקבל את הכסף בתחילת ינואר. אמור לקבל את הכסף. זה אישור שעוד לא קיבלתי.


בחורה שעובדת בתפקיד ציבורי מבקשת, אני עובדת... המשרתת כ... הופעתי האסתטית חשובה לי מאוד לתפקודי ולתפקידי כאחד. היא מבקשת הארכה לשרוול לכפפה. כפפה בדרך כלל מגיעה, כפפה קוסמטית מגיעה עד לכאן מאחר והיא רוצה ללכת עם חולצה קצרה, דבר אלמנטרי, היא רוצה כפפה עד למעלה עד שזה יכסה לה את הפרוטזה, קצת שלא יראו את החיבור. הדבר הזה לא אושר, אני רק רוצה לציין לך את התקציב, 599 ש"ח שהעלות של הדבק בלבד זה 290 ש"ח. העלות של הדבק שאני הייתי צריך להשתמש בזה ועלות של החלק עצמו זה עוד356 ש"ח. ואני רוצה לציין בפנייך שהדבר הזה בסוף מומן מכיסה ואם מדברים על צורך תפקודי זה צורך תפקודי. כי בן אדם שזה הצורך שלו לצאת מהבית ולתפקד, אני אספר לך על עוד מקרים עוד מעט, זה בעצם צורך תפקודי ותפקוד באותה מידה פרוטזה כזו הבחורה יכלה לבקש גם כן פרוטזה שהיא פונקציונאלית. שהיא עולה גם כן יותר.
היו"ר סופה לנדבר
כמה שנים לא היה עדכון של מחירון?
ירון דוזטס
שנת 2002 חודש 9. הנה ילד בן 9 שאיבד את ידו לא מזמן יושב כרגע בבית בחברות האתניות גם אצל הדתיים וגם אצל הערבים ילד כזה מן הסתם הוא מוסתר ומוחבא. ילד כזה מן הסתם הוא יוצר גם כן לעצמו בעיות פסיכולוגיות שרק הולכות ונערמות. הדברים האלה, מ- 6.12 זה עדיין לא אושר. ילד יושב בבית, ילד בן 9.
קריאה
גם בחברה הישראלית היה לנו את זה.
ירון דוזטס
כן, אמרתי בעיקר בחברות אתניות. עכשיו מכון לואיס מן הסתם לוקח תחת חסותו גם את נפגעי פעולות איבה ואת נפגעי תאונות עבודה של קופת חולים כללית ומעביר אותם גם כן תחת הוועדות חריגים שלו ואני יכול לציין בפנייך שקופות חולים אחרות נותנות את המוצרים שבעצם מכון לואיס לא נותן, למעשה הם מנסים להחדיר אותם להכניס את המבוטחים של הכללית למשל, להכניס אותם תחת המחירון של קופת חולים, של משרד הבריאות סליחה.


בעצם נוצר מצב כזה שאני אפילו מקבל איומים מאחראי על התחום הזה בקופת חולים כללית בגלל שאני כביכול הצעתי לאנשים דברים אחרים שבעצם מכון לואיס לא אישר להם. היום כל ילד בן 8, אני חייב לציין בפניכם, יכול לפתוח אינטרנט ובנקישת מקש הוא יכול לגלות את כל הדברים החדשים בעולם ולדרוש גם את הדבר הזה. ויש אנשים שמגובים באמצעות עורכי דין ואני קיבלתי איום מפורש, אמצעי אני חייב לציין, שבעצם אני יפסיקו לעבוד איתי אם אני ימשיך להציע לאנשים את הדברים האלה.


לגבי הקטע של המימון. בחורה שלמעשה אושר לה ב- 18.5 בעצם היא הופיעה אצלי לקיחת מידות כל הדברים האלה. אישור תקציבי בסוף בגלל כל מיני בעיות בירוקרטיה, 6.7. קיבלתי אישור. העבודה נמסרה אחרי, דרך אגב שזה גם כן לוקח זמן שברגע שאני מוסר את הפרוטזה צריך ללכת למשל לרופא לאשר את הדבר הזה. מן הסתם זה לוקח שלושה שבועות חודש, יש מקומות שזה גם לקוח חודש וחצי לאישור. החשבונית יצאה ב- 17.10 אני במקרה הטוב אקבל את הכסף בינואר. ואני חייב להזכיר לך עוד פעם, התחלת עבודה הייתה ב- 18.5 בואי נגיד לצורך העניין 6.7 שזה אושר במכון לואיס, אני יכול להגיד לך שחצי שנה זה קצת יותר מעבר להיגיון סביר.


יש רק עוד דבר אחד עקרוני זה הקטע של המחירים. אני יכול לציין בפנייך עלויות. יש לי כאן מחירים.
היו"ר סופה לנדבר
נתנו לי לראות את זה, אני הבנתי.
ירון דוזטס
זה לא משקף בעצם את המציאות בפועל. המחירון של מכון לואיס בעצם אני חושב שאני יעמיד פה שורה של פרוטטיסטים שאני חושב שהחלקים שנמצאים שמה לא הרכיבו רק בשנה האחרונה אלא לא הרכיבו בעשרים שנה האחרונות. וזה בתמצית.
הלל אדמוני
הבנתי שבעצם אני אבוא לדבר פה על איכות חיים ופרוטזות. אבל אני רוצה לדבר על כמה דברים שבעצם התבררו לי אולי אחרי שהם היו רדומים אצלי במשך השנים. אז רק בקצרה, אני נפצעתי בשירות צבאי בשנת 70 ואני יותר שנים בלי רגל מאשר עם רגל.


מה שעברתי ב- 15 השנים הראשונות שעשיתי תותבות מאוד מוזרות הייתי קורה לזה היום, בתנאים מאוד לא מקצועיים בזמנו אבל זה מה שהיה, ולשמוע שהיום יש אנשים שנלחמים לקבל את התותבת שכבר מזמן לא הייתה שווה אפילו בשביל להרביץ בה, זה ממריד אותי באופן מאוד מיוחד.


מה אני רוצה לציין בזה? מסתבר שבסופו של דבר כל דבר תלוי בכסף ואם אין כסף לא יעזור שום דבר, אבל אני חושב שבעניין הזה אפשר ללמוד משהו, אולי בצורה מוגבלת, ממשרד הביטחון כי בסופו של דבר משרד הביטחון ניזון גם מאותו תקציב שאמור להיזון משרד הבריאות ואני חושב שכל התלונות שאנחנו שומעים פה שחלקן הייתי שותף אליהן לפני הרבה שנים כמו שאמרתי, כמעט ולא קיימות בסקטור הזה של הנפגעים כמוני, ואני מדבר על קטיעה, לפחות על קטיעה מעל הברך.


בשנותיי כרופא אורטופד, שבין היתר למזלי הטוב והרע נאלצתי להתמודד עם נכים או עם חיילים פגועים שנפצעו במלחמה מעבר לאזרחים זכור לי מקרה שממש מהווה דוגמא לוייס מרסיה שבנושא הזה. כי הבנו פה מחלק מהנכים או מרובם שלפעמים הדרישה שלהם או נקרא לזה מוצדקת ככל שתהיה נראית אצל מי שצריך לספק את המוצר או את האביזר או מה שלא יהיה כאילו מותרות.

זאת אומרת, יש תחושה שלפעמים שאתה מבקש איזה שהוא אביזר לנוחיות שלך שהופרעה בגלל פציעה כזו או מחלה כזו או אחרת ומי שצריך לשלם את זה לאשר או מה שזה לא יהיה זה כאילו נראה מותרות. אתה צריך להילחם שאתה רוצה את זה, למרות שאתה מסתדר אולי בלי, היה לנו פצוע שאני חושב שהוא היה הפצוע הכי קשה אולי מאז קום המדינה, בחור דרוזי משפרעם שאיבד שתי רגליים, שתי ידיים ושתי עיניים ויצא לי לטפל בו כשהוא הגיע לחדר מיון. והצלחנו לשמור לו מארבע גפיים אגודל ואצבע ועם זה הוא מתפקד ובעצם הוא נשוי ויש לו ילדים והכל.

כשהוא השתקם אצלנו במחלקה, התחלתי אז עם ההיכרות שלי עם פרופסור שטיינברך הזכור לטוב מהשיקום ואמרתי לו שאני רוצה שהוא ישקם אותו. אז הוא אמר גם אין לו רגליים גם ידיים אין עיניים אין סיכוי אל תפנה אותו בכלל לפה. כאילו בבדיחות הדעת תפנה אותו. מה הוא דרוזי? יש מסגד שמה שהוא יסתדר. אלה היו המילים שלו. זה נשמע כאילו בדיחות אבל בסופו של דבר לחצנו וזה והאיש השתקם בצורה כזאת שהוא קם בבוקר מהמיטה, ולובש תותבות ומתפקד בבית ובכל מיני מקומות שהוא מסתדר ואפילו הוא רוכב עם התותבות באופניים, אין מה לדבר.

יש פה דוגמא קיצונית מאוד אבל דוגמא שאני חושב שההחלטה של ועדה כלשהי האם לנכה כזה או אחר מגיע אביזר זה או סוג של אביזר מסוים לא יכולה להיות בסטנדרטים של זה שמאשר בלבד. זאת אומרת אם מדברים על ועדה כוללנית שתכלול את כל משרדי הממשלה שמתעסקים בנכים וזה גם נראה לי כבר מוגזם, למה כל כך הרבה משרדים צריכים להתעסק באותה סוג של בעיה רפואית וחברתית.

אי אפשר לקבוע למישהו יש לך סיכוי אין לך סיכוי וכולי, מצד שני אני חושב שאחד הדברים לדעתי שצריך ללכת עליהם כשיוחלט על איזה שהיא מערכת כללית שתפתור את הבעיה הזאת של המימון, שזה בעצם הבעיה, אני חושב שמשרד הביטחון מהווה מערכת מאוד משומנת היום, מאוד משומנת שהדברים מהסוג הזה המזעזעים שאנחנו שומעים פה בגדול לא נמצאים שם.

אמנם היום אני הולך למשל עם פרוטזה מעל הברך והברך שקיבלתי היום שאמנם עולה די הרבה כסף, זה ברך ממוחשבת הידראולית חדשה ואני אומר שבתור נכה ובתור רופא ואני מנתח הרבה שעות ואני עושה המון דברים, היא משנה לי את איכות החיים בצורה כזאת
היו"ר סופה לנדבר
אתה מנתח ואתה עומד על ה?
הלל אדמוני
ודאי, אני עומד ויושב כמה שאני רוצה, אין לי בעיה. להגיד בסדר יש ברכיים עם מעצורים ויש ברכיים ככה והוא לא צריך והוא לא רץ זה קשקוש אחד גדול. מה זאת אומרת? אתה יכול לשבת על הרצפה ולראות סרט בקור ואתה יכול לשבת בכורסא בחימום ואתה תהנה מהסרט יותר. זה לא רק עניין של יופי וזה נראה טוב.

זה עניין של בריאות ואם כל המומחים שפה מכירים את הנושא אז הם יודעים בדיוק שללכת עם רגל שהיא, אני קורא לזה פיקסלגס זאת אומרת עם אורך קבוע זה משפיע על עמוד השדרה ואני לא יודע מה ואתה חוזר שעתיים שלוש הביתה ומת לזרוק את זה כמו נעל לוחצת וזהו וללכת על קביים עם כל המגבלות של זה.

אמנם נלחמנו כמה שנים על זה, קבוצה של נכי צה"ל עד שהשגנו, אבל זה לא אמריקאים שילמו. זה משרד האוצר, משלם באיזו שהיא דרך, זה בכלל לא משנה מה. אז אני לא יכול לקבוע מי ישלם מה ומה אבל הקטע הזה של לספק לאנשים מבחינה לאומית, לחלק גדול כזה של אוכלוסייה לתת להם טיפול סוג ח' לעומת, אני לא רואה בזה שום הצדקה שאותה יד שמשלמת לנכה צה"ל לא יכולה לשלם לנכים רגילים עם אותם זכויות אזרחיות.
מיקי דור
התעוררו כאן מספר רב של בעיות שבסופו של דבר כולן נוגעות למשרד הבריאות. הן כמי שאחראי לאספקת השירות והן כמי שאחראי על שירותים במסגרת חוק בריאות ממלכתי באחריות קופות החולים.


חוק בריאות ממלכתי הטיל על משרד הבריאות את האחריות לספק את אותם אביזרים שבהם הוועדה דנה וגם אביזרי ניידות נוספים שלא מסופקים על ידי מכון לואיס אלא ישירות על ידי משרד הבריאות. התקציבים שמיועדים לשירותים האלה הם תקציבים שבניגוד לתקציבים של חוק בריאות ממלכתי לא נהנים לא מקידום לא של מחירים שקבוע בחוק, לא מקידום של אוכלוסייה שקבוע בחוק ולא מקידום טכנולוגי כפי שנעשה לגבי התרופות והשירותים שבסל הבריאות.


התוצאה שבמהלך העשור התקציב שעומד לרשות משרד הבריאות לכלל השירותים שכלולים בתוספת השלישית לחוק הלך ונשחק והפערים התבטאו פה על ידי כל הדוברים.. בין ההשקעה בצד הרפואי שבאחריות קופות החולים שנהנה מאותם קידומים ויכול לתת את הטכנולוגיה העדכנית. הטכנולוגיה שניתנת על ידי משרד הביטחון וגופים אחרים לבין התקציב של משרד הבריאות שמזה עשור נשחק באופן משמעותי ולא יכול ולהתמודד עם הצרכים.


למרות זאת משרד הבריאות בשנתיים האחרונות הקצה סכומים גדולים לטובת מכון לואיס ולטובת מכשירי שיקום וניידות. חלקם תוספות שהתקבלו ממשרד האוצר כתוצאה של משא ומתן איתו, חלקם מקורות שהתפנו במשרד והופנו לבעיה הזו שהיא אחת המצוקות שהמשרד מנסה למצוא לה פתרון.


בנוסף, כפי שהוזכר כאן, המשרד שכר יועץ חיצוני שבוחן מחדש את כל מערך מתן השירותים לא במטרה לחסוך כסף אלא במטרה לראות איך אפשר בסכום הנוכחי לתת את המענה הטוב ביותר.
היו"ר סופה לנדבר
כמה כסף חסר למשרד הבריאות?
מיקי דור
אני לא יודע לומר. אני, כל סכום שאני אשלוף כרגע יהיה בלתי אחראי, הסכומים שאמר מרדכי שני, פרופסור מרדכי שני, הם סכומים שנשמעים סבירים אבל אני כמובן חייב לבדוק אותם. אנחנו יודעים על גידולים של דרישות למכשירים מסוימים שקרוב ל- 20% במעבר משנה לשנה. זה היקף תחלואה שהוא מאוד גבוה, הוא דורש קידום שהוא מעבר לקידום התקציבי הרגיל.


אני על השאלה של הוועדה אצטרך לבדוק ויתכן שלישיבה הבאה נבוא עם תשובה לגבי שאלת הוועדה.
היו"ר סופה לנדבר
למה לא הכנתם את הדברים לפני זה? הרי אנחנו ביקשנו להגיע היום. זה דבר מאוד מאוד חמור ואני אגיד לך למה? לא נכים היו צריכים לעלות את הבעיה הזאת. אתם הייתם צריכים לדפוק על הדלת של כל מחוקק שנמצא כאן בבית ולהגיד יש לנו בעיה, עכשיו אנחנו מאשרים תקציב ואתה מבין בדיוק שבתקציב הנוכחי אין שום סעיף שיתקן את המצב?
מיקי דור
זה לא שהמספרים נמצאים ולא הבאנו אותם. צריך, אומדן הצרכים הוא חלק מהפעילות שאנחנו מנסים למפות את הפערים. זה עבודה שהיא לא קצרה. ועבודה שדורשת מאמץ לא קטן. אנחנו חלק מאותה בדיקה שאנחנו כרגע עושים, אנחנו מנסים למפות את הפערים שיש.


זה לא מספר שהמשרד יכול לשלוף.
רועי בן משה
הדברים נאמרו. רק שתי נקודות. אחד התקציב עלה זה הובהר. מספרים מדויקים אנחנו נציג תוך איזה פרק זמן שיהיה צריך אנחנו נציג מספרים. הדבר השני החוזה נחתם להמשך פעילות לפחות לתקופה - - -,
היו"ר סופה לנדבר
לשלושה חודשים.
רועי בן משה
הדבר השלישי, שלושה חודשים זה בוודאי לא מספיק.
מרדכי שני
אם החוזה הוא ל- 31 למרץ ולנו יש חשבונות ב- 7 מיליון ש"ח על תקציב שנה הבאה, 28 לחלק ל-4 זה 7, אין לנו גרוש לשנה הבאה, בהתאם לחוזה הקיים וטילפנתי בדרך לחשב האוצר, שאלתי אותו מה היא קיים לצערי הרב התשובה נכון לרגע זה יוק. לכן אני אומר במפורש אני לא רוצה להמשיך שנספוג את כל הקיטונות והגידופים שלא מגיעים לנו.


מבחינתנו שמשרד הבריאות ימצא גורם אחר, סאקר אחר.
קריאה
אני רוצה לומר דבר אחד. אני יצרן של מכשירים אורטופדיים, מתעסק בעיקר בילדים. הויכוחים האלה, וקרוב היום שאנחנו פשוט לא נוכל לייצר מכשירים עבור הנכים, עם כל הכאב עם כל הרצון. אנחנו קרובים פסע אחד מהנקודה הזאת ואתם חייבים להבין את זה.


יש ויכוחים תקציביים אני בטוח אני משוכנע. תמיד זה קיים במיוחד במדינה שלנו אבל אנחנו כפסע מעצירת ייצור ואתם חייבים להבין את המשמעות הזאת.
יובל פרידמן
דיברו פה הרבה מאוד על הנושא של התקציב באופן מובן. אני רוצה להגיד כמה מילים על התהליך שבו מתנהלת קביעת התקציב. מידי שנה לפני הגשת הצעת התקציב לכנסת יש איזה שהוא דיון בין משרדי הבריאות והאוצר שמשרד הבריאות במקרה הזה מגיש את הדרישות התקציביות שלו.


הצרכים הם מאוד מאוד גדולים, גם לנושא ששמענו פה היום וגם להרבה נושאים אחרים שהם חשובים. כל נושא על פי חשיבותו. בסופו של דבר מתקבל איזה שהוא סכום כסף שמשרד הבריאות מקצה אותו על פי סדרי עדיפויות והדברים מקבלים ביטוי בהצעת התקציב.


למשל בשנת 2006 לשידרוג טכנולוגיות לנכים שכולל בין השאר גם חלק שהלך למכון לואיס ניתנה תוספת של 10 מיליון שקל. אם משרד הבריאות חושב שיש מקום להעלות את התקציב אז הוא מוזמן להעלות את זה בדרך הרגילה, בדרישות התקציביות ואם זה יכנס לסדרי עדיפויות במסגרת הכסף אז תהיה תוספת. אנחנו נאלצים מכל מכלול הדרישות גם להקצות כספים לנושאים אחרים.
היו"ר סופה לנדבר
באיזה סעיף של תקציב עכשיו אנחנו מעלים את התקציב? איפה היית, אתה רפרנט של משרד האוצר על נושא זה. אז איזה סעיף, תראה לי, אני עכשיו חזרתי מוועדת כספים והשארתי במקומי חברת כנסת אחרת ואני נמצאת כאן ואני באף סעיף לא ראיתי שאתם דואגים להעלות את התקציב.


אם פרופסור אומר שחסרים כמה, 30, 40?
מרדכי שני
60 לכל הנושאים, של כיסאות. זה לא ברמה של הדיונים שלכם. באמת שלא. זה מחייב דיון נוקב על הנושא. המשרד לא יכול לגנוב שלושה ארבעה מיליון. זה לא רציני. לא על זה מדובר. יובל אני מכיר את הטיעונים האלה שנים רבות.
יובל פרידמן
עובדה שבשנת 2006 הנושא כן עלה במסגרת סדרי עדיפויות של משרד הבריאות
מרדכי שני
בשוליים, לא ברמה שאנשים מדברים פה.
יובל פרידמן
יכול להיות ששר הבריאות חשב אז שיותר נכון לתת תרופות לסל התרופות.
קריאה
מה שאתה אומר שאת הכסף צריך להוריד מסעיף אחר. מאיפה?
יובל פרידמן
לא. אני רוצה לומר שבסופו של דבר התקציב זה ביטוי לאיזה שהם סדרי עדיפויות של המשרד במסגרת המקורות שיש לו.
היו"ר סופה לנדבר
איזה משרד?
יובל פרידמן
של משרד הבריאות
היו"ר סופה לנדבר
מאיפה יש להם כספים? אני אתמול הגשתי ערעור על איזה שהוא חוק, חוק להוריד את המע"מ מתרופות לחולי סרטן ואני קיבלתי תשובה שלילית בגלל שאין תקציבים. אנחנו נלחם אבל אנחנו נלחמים. איך אנחנו היום חברי כנסת שצריכים מחר להרים את היד לא יודעים, אף סיעה לא יודעת להלחם על סעיף הזה. אתם בכלל לא הגשתם לנו.


הרי מי שדאג לאותם אנשים בסעיפים היחידים של התקציבים אז הרפרנטים או האלו או האחרים, על הנושאים האלו או אחרים, איך דבר הזה היום לקראת סיום התקציב והדיונים על התקציב לא עלה אצלנו באף סיעה.
רועי בן משה
הנושא קיבל ביטוי בתקציב 2007 וכמו שאמר יובל פרידמן יש תוספת ניכרת לשיקום וניידות.לא שזה מכסה את כל הצרכים
היו"ר סופה לנדבר
זה קצה הבעיה, זה טיפה בים.
רועי בן משה
הנושא עלה בתקציב של 2007 ויש תוספת של כ-9 מיליון ש"ח לשיקום וניידות. אנחנו בהחלט כמשרד הבריאות חושבים שכל תקציבי התוספת השלישית של השירותים שצריכים להיות באחריות משרד הבריאות צריכים להיות מקודמים כפי שמקודם הסל של קופות החולים.
אליהו איסקוב
אני יכול להגיד משהו בתור אזרח במדינת ישראל? ידעתי את כל התשובות לפני שהגעתי לירושלים. אין פה שום תשובה לשום דבר, רק דיברנו על הבעיה.
דוד צרפתי
צריך קודם כל לשלם לבית חולים ותפסידו את הכסף של האזרח התמים, ולא לתת את העיקר. יש פה עניין עיקרי שאנשים צריכים מכשירים. ועכשיו אם לא דואגים להם למכשירים יש פגם בחברה. החברה לשקם אותה העלות שלה הרבה יותר יקרה מהתקציב אז מה עושים? זה גזל. הם חייבים, כמו שיש מבקר המדינה שיש נציג מבקר המדינה, תביאו את מבקר המדינה לנושאים האלה. איך יתכן שיבואו יבזבזו את הכסף על ניתוחים ולא יבזבזו על אנשים שצריכים את המכשירים האלה.


אני צריך לקבל מכשיר פגום שיגרום לכך שיצטרכו לקטוע לי את הרגל ולהוריד 15 ס"מ. עוד הפעם נזכיר את זה? למה אין פה מבקר למחדלים האלה? זה מחדל אחרי מחדל. אל תבזבזו כסף, בזבזו כסף על לדברים העיקריים והנחוצים לאדם. לא ללכת לבזבז כסף ככה לשפוך כסף לניתוחים. מה זה צריך להיות? איפה אתה בתור אוצר, אתם מחלקים כסף אבל תחלקו כסף לדבר שצריך ואם אין מבקר הכסף שלכם הולך לטימיון. איזה מן עסק, זה כסף של המדינה, הכסף שלנו הולך לטימיון.


אם כסף כזה זה עסק ממש כושל. צריך להביא בן אדם שייעל את העסק שלכם. איזה מן עסק כושל זה? משרד האוצר ככה צריך להתנהג? אני הייתי במשרד האוצר בהפגנות קודמות, בבנין שלם שותים קפה ותה כל היום שבמקום שיפתחו את המוח שלהם עם מערך יותר מקצועי וינהלו את העסק הזה מאשר שינהלו שמה כל מיני פקידים עם משכורות. את המשכורות של בנין שלם היו לוקחים בשביל הרבה יותר תקציבים. לא ללכת כל היום לשתות תה וקפה.


משרדים שלמים לא עושים כלום, מדברים רק בטלפונים כל היום. לא רוצה להאשים אתכם ולא כלום אבל איפה הכסף שלכם הולך לא לצרכים נחוצים. זה בזבוזים, בזבוזים, בזבוזים, על ימין ועל שמאל. מה זה פה? אנשים פה זה חיי אדם זה גוף של בן אדם.
היו"ר סופה לנדבר
אני הייתי כותבת ומציירת קריקטורה אחרת. פיל על הרגליים של דוקטור ... בגלל שבעצם מה שקורה כאן זה פשוט, לא רק פרדוקס. רבותיי תסתכלו אני מאוד לא מרוצה מהתשובה של משרד הבריאות ושלך במיוחד. אני גם לא מרוצה מהתשובה שלך. אתם, אני עכשיו מחפשת את המילים כדי לא לפגוע אבל כאשר אתם פוגעים בציבור כל כך יקר בבני האדם אני לא צריכה לחפש את המילים.


אני חושבת שאתם בירוקרטים, בירוקרטים גדולים של מדינת ישראל. לא אלה שהביאו את הבעיה הזאת היו צריכים להביא אותה לוועדה אלא אתם הייתם צריכים לדפוק בדלת של כל חבר כנסת ולדאוג לזה שאנחנו נעלה את התקציב.


לא יכול להיות שיש תותבות לסוג אחד של חולים ולסוג שני תותבות מסוג אחר. איזה מן דבר זה? נכון, אני מכבדת את הנפגעים שנפגעו בצה"ל ובמלחמה או בפעולות איבה אבל לא יכול להיות שיש סוג של דברים ישנים וסוג מחודש הוא מגיע רק לבן אדם. לא יכול להיות. יש פה אפליה ויש פה דבר שהוא לא צודק וצועק לשמיים. ואתם יודעים מה? אני לפני הישיבה חשבתי על מכון לואיס שיושבים שם אני לא יודעת מי, ואני היום מזדהה אתך פרופסור. ועם כל צוות העובדים שלך.


כמובן שאתם נכנסתם לבעיה ובעצם לעיתים קרובות שמי שיותר קל להשגה הוא בעצם נפגע הרבה יותר. אבל מי שאחראי כאן זו מדינת ישראל ומשרד הבריאות. ולא יכול ולא ייתכן, אתם הזמנתם את הוועדה של מכון לואיס. אתם הייתם צריכים לדפוק ל-120 חברי כנסת ולהגיד יש לנו בעיה.


למה לא דפקתם על הדלת? למה לא אמרתם לנו שיש בעיה? אם יש בעיה על תרופות, נכון לא כל הבעיות נפתרו. אבל לפחות הבעיה הזאת היום מוכרת לציבור רחב של מדינת ישראל וכולנו מבינים שלבעיה הזאת אנחנו פרטנרים לפתור אותה ואנחנו נלחמים בוועדות שונות גם בוועדת רווחה וגם בוועדת כספים ואנחנו נלחמים כולם יחד.


הבעיה האת לא מוכרת לציבור של מדינת ישראל. עכשיו תסתכלו יש פה המון בעיות. קודם כל איך קרה דבר כזה שוועדת חריגים היא לא ועדת חריגים. היא לא ועדת חריגים. יש שם אנשים שאתם משלמים להם משכורת, צריכים להיות אנשים ניטרליים, אנשים אובייקטיביים, אנשים מומחים ויש במדינת ישראל אני רואה פרופסורה הכי גדולה, ואנשים טובים ואנשים מומחים והם צריכים להיות אנשים ניטרליים ואתם לא תזמינו אותם ולא תזמינו את הוועדה שלהם.


זה אנשים שבעצם צריכים לפעול לפי השיקולים של חולה מול עיניים של אותה ועדה ולא שיקולים אחרים.
קריאה
זה מה שהם עושים.
היו"ר סופה לנדבר
לא, זה הם לא עושים. אם אני שומעת את הדברים. הגברת סיגלית הייתה צריכה, אני יגיד לך אתה לא השתתפת בוועדה הראשונה היא הייתה צריכה לבקש התערבות של ועדת פניות ציבור כדי להגיע לבית לוינשטיין. איזה מן דבר זה? לשיקום. איזה מן דבר זה? למה? תסבירו לי. היא לא אזרחית של מדינת ישראל? לא קרה לה אסון? לא מספיק מה שנפל עליה והיא צריכה להתמודד עם האסון הזה, עם המחלה הזו?
חיים רייזלר
אנשים צריכים להגיע לבית משפט לסעיף הזה? הרי אתם יודעים איך אני קיבלתי את הפרוטזה, רק דרך בית משפט.
היו"ר סופה לנדבר
אני קיבלתי רושם על חוסר אנושיות, אני לא יודעת, יש פה דברים מאוד כואבים ומורכבים ואני באמת מחפשת להיות זהירה במילים בגלל שאני חברת כנסת ולא רוצה לשפוך על דבר שהוא ככה כאוב.


אני מבקשת ממשרד הבריאות, דחוף, לטפל במשפחה של אבא הזה. לא יכול ולא יתכן דחוף ולתת לי בתחילת שבוע הבא תשובה חיובית שיספקו לו מה שהוא צריך.


עכשיו אני חושבת שלדוד אתם חייבים לי תשובה. תחזרו הביתה, שבן אדם יקבל מה שמגיע לו ולא יכול להיות שהוא צריך לעבור ניתוח. ומה שאני שמעתי כאן זה פשוט לא נכנס למסגרת שמה שאני צריכה לשמוע ומה שכולנו צריכים לשמוע. אני לא יכולה לשמוע את זה ואני מבינה שגם אחרים לא יכולים לשמוע והוא צריך לא רק לשמוע, הוא צריך לעבור את זה. למה? תסבירו לי.


בעניין המקרים שהוצגו כאן, אני מבקשת לטפל בהם דחוף וביום שני שבוע הבא אני רוצה לקבל תשובות. האנשים האלו בבית, צריכים לקבל תשובות חיוביות וטיפול מיידי.
מיקי דור
אני לא יכול להבטיח תשובה חיובית. את רוצה שנטפל ברצינות, אני מבקש פנייה רצינית אליי, לא מה שנזרק באוויר אלא מכתב עם הפרטים.
היו"ר סופה לנדבר
בסדר, בסדר. אנחנו נעשה פנייה היום.
מיכאל שני
היים, אתה בחוץ כבר כי אנחנו הודענו שאנחנו בחוץ לכן זה לא עניינך. אנחנו בחוץ
היו"ר סופה לנדבר
אני לא רוצה עכשיו התערבות של מכון לואיס. אני רוצה התערבות של משרד הבריאות יש כאן מדינה ויש כאן ממשלה. ויש כאן מדינה שחייבת לכל אזרח מדינת ישראל. זה לא יכול להיות שהם צריכים להגיע לוועדה לפניות הציבור. זה מכעיס אותי, זה מכעיס אותי לא רק כחברת כנסת זה מכעיס אותי כאזרח של מדינת ישראל. לא יכול להיות, אם אתם תסתכלו אנחנו כל יום מקבלים מאות פניות מהציבור.
קריאה
גברתי הם לא מתייחסים.
היו"ר סופה לנדבר
בסדר. הם יתייחסו. היום בערב הם יקבלו עד סיום היום הם יקבלו את כל הפניות שהם צריכים. אתם תישארו כאן עם עמליה בבקשה אנחנו נמלא את הפניות באופן רשמי ואני רוצה ביום שני בבקשה תשובות.


לא יכול להיות שמשפחה עם שני ילדים שעוברת, אני מתארת מה הם עוברים, גם לי לצערי היה ילד משותק אני יודעת מה זה אסון כאשר ילד חולה ואני חושבת שמדינת ישראל צריכה לתת לאנשים האלה. אני מבקשת ממשרד הבריאות התערבות ושינויים בוועדת החריגים.


ועדת חריגים צריכים להיות בנויה בצורה כזאת כמו שפרופסור הציג לנו. זה צריכים להיות דברים נבונים, חכמים ומהירים והשיקולים שצריכים לעמוד מול ועדת החריגים קודם כל בן אדם ואחר ואחר כך כל השיקולים האחרים.


אני מבקשת ממשרד הבריאות לשנות את התנאים של הפרוטזות, זאת אומרת כל הפרטזות, קודם כל רשימה צריכה להיות אחידה. תשנו את הדבר. הרשימה צריכה להיות אחידה עם כל האביזרים שקיימים בעולם כמו שפרופסור איסקוב הציג לנו. היחידה שבעצם נוכל לשרת את הציבור.


לרפרנט במשרד האוצר, תחזור בבקשה הביתה תציג את זה למשרד שלך. אם צריכים לעשות ועדה משותפת של משרד, חבל שאנחנו באמת ברגע האחרון נפגשים כאן, אני אחזור לוועדת כספים אבל אני מבקשת ממך תחזור לממונה שלך ותציג את הבעיה ותגיד שבעיה, אני לא רוצה שהאנשים האלו יעלו יחד איתנו לשביתה, אני לא רוצה צעקות. אני לא רוצה שאנחנו נעמוד מול הבושה שתהיה בושה לכל מדינת ישראל.


אם נצטרך אז אנחנו נעשה שביתות. אבל אני מבקשת מכם לחזור הביתה ולעשות הכל כדי למנוע את אותה שביתה שהיא בפתח של מדינת ישראל. אנחנו נשנה את החוק. תודה פרופסור אתה נתת לנו עצה טובה, חבל שבעצם היא מגיעה מאוחר מאוד. זאת אומרת יכולנו לעשות את זה. הרי שינויים בחוק, הרי חוק זה סך הכל חבר כנסת או ממשלת ישראל וזה לא משנה מי מחוקק של החקיקה.


במקרה הזה, זה חיים רמון וחוק הבריאות. אבל אילו הייתם מבקשים או הייתם מביעים את הרצון לשנות, אנחנו כאן כדי לשרת את הציבור יחד אתכם. אז למה לא יכולתם לעשות את זה לפני כמה שנים? תסבירו לי.

תודה רבה וממשרד הבריאות אני מבקשת תשובות ברורות ומהירות בבקשה.

הישיבה ננעלה בשעה 14:45 .

קוד המקור של הנתונים