PAGE
2
ועדת הכלכלה

27.2.2006


הכנסת השבע עשרה






נוסח לא מתו
מושב שני

פרוטוקול מס' 142

מישיבת ועדת הכלכלה

יום רביעי, ו' בטבת התשס"ז (27 בדצמבר 2006), בשעה 11:00

ס ד ר ה י ו ם

הצעת חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2007), התשס"ז-2006

פרק י"ב, סעיף 65 (חוק פיקוח על מצרכים ושירותים)

חברי הוועדה: משה כחלון – היו"ר

רוברט אילטוב

אליהו גבאי

יעקב כהן

אופיר פינס-פז

עו"ד מיכל עקביה
- משרד האוצר



אייל אפשטיין

- משרד האוצר



רותם רולף

- משרד האוצר



חנה טירי



עו"ד שבתאי לוי

- משרד התעשייה, המסחר והתעשייה

אתי בנדלר

לאה ורון

אהובה שרון – חבר המתרגמים בע"מ

הצעת חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2007), התשס"ז-2006

פרק י"ב, סעיף 65 (חוק פיקוח על מצרכים ושירותים)

אני פותח את ישיבת ועדת הכלכלה. על סדר היום פרק י"ב, סעיף 65 (חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים), מתוך הצעת חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2007), התשס"ז-2006.


זה דיון שני. בישיבה הקודמת ביקשתי להציג נתונים, עלויות כספיות של הפרסומים בעיקר.

לא הספקנו לרכז נתונים וזה מאוד מסובך. יש לנו שני נתונים רלוונטיים שאנחנו יכולים להציג. הנתונים שהצלחנו לאסוף כרגע זה סכום של 200 אלף שקלים לשנה מהמשרדים מהם הצלחנו לקבל נתונים. מעבר לכך גם גילינו שיש הרבה משרדים שמזלזלים בחובת הפרסום הקבועה בחוק ולא מפרסמים. לדוגמה, משרד החינוך שמדי שנה צריך לפרסם את המחיר של חינוך בפיקוח, מפרסם חוברת, ולא בעיתונות, של 300 עמודים מדי שנה.

הם לא מפרסמים הודעה על עצם ההיתר להעלאת מחירים?

את זה אנחנו לא יודעים.

זה מה שאני הצעתי, להזכירכם, מדי שנה. זו הייתה ההצעה שלי. לא לפרסם את המחירים אלא לפרסם רק הודעה לציבור שידע שניתן היתר להעלאת מחירים בתחום מסוים.

ממילא אנחנו באופן אישי, משרד התעשייה, תמיד מפרסמים ומוציאים הודעה לעיתונות על כל דבר חקיקה שאנחנו מוציאים, על כל תקנה ועל כל חוק.

כי זה חלק מהשירות לציבור שאתם חושבים שראוי לתת, אבל מסתבר שלא כל המשרדים פועלים בדרך הזאת.

מבחינת העלויות הכספיות בפועל, העלויות הכספיות הן לא גבוהות. מדובר בכ-200 אלף שקלים. הסכומים הם סכומים שהם נמוכים למדיי ועדיין אנחנו חושבים - בהנחה שהם לא נחוצים, ועוד מעט מיכל תסביר את הסיבה מדוע קיימת בחוק חובת פרסום - אין טעם להוציא אותם, בהנחה שהפרסום הזה הוא מיותר. בהנחה שהמשרדים היו עומדים בחובת הפרסום כפי שהיא בחוק היום, העלויות היו גבוהות בהרבה.

כל חוק שלא אוכפים, נבטל אותו?

בוודאי שלא.

הייתי רוצה גם לשמוע את הטיעון הזה לגבי גורמים שמפוקחים על-ידי המשרדים. אם הם לא עומדים בחובות החוק, אולי נבטל את החוק.

אשמח לסיים את הדברים שלי ולאחר מכן לקבל ביקורת. משרד החינוך זו הדוגמה הכי קיצונית. על-פי החוק שקיים כיום הם היו חייבים לפרסם כל ספר לימוד שהוא למעשה מוצר מפוקח. אנחנו מדברים על חוברת של 300 עמודים שהייתה אמורה להיות מפורסמת בשלושה עיתונים. דיברתי אתמול עם אחד מהמפקחים על המחירים והעלות הממוצעת של פרסום מודעה בשלושה עיתונים היא 15 אלף שקלים למודעה אחת. אם אנחנו מדברים על ספרי לימוד, אם אנחנו מדברים על היקף של 300 עמודים של חוברת, יש לנו פה מגוון רחב כי בהתאם לבקשתכם ערכנו כאן סריקה של דברים שהם מפוקחים, אז בחקלאות יש 18 מוצרים מפוקחים, ביניהם מילקי, גבינת קוטג', גבינה צהובה, בחינוך זה ספרי לימוד, בבריאות מחירי יום אשפוז ותרופות, בתחבורה מחירי נסיעה בתחבורה ציבורית שזה כולל אוטובוסים, רכבת, מוניות שרות. אם אתם רוצים, נשמח להעביר לכם את הרשימה.


אני מבקש שמיכל תיתן את הסיבה והרקע לכך שזה קבוע בחקיקה ואז נבחן מחדש.

אני רוצה לשאול אם יש חלופות. נניח שאנחנו נחליט כן לבטל, האם יש חלופות כמו אינטרנט, עלוני מידע או משהו אחר?

תיקונים לחוק העונשין מתפרסמים ברשומות במדינת ישראל. אף אחד לא מעלה על דעתו לפרסם תיקונים לחוק העונשין בעיתון למרות שעם כל הכבוד למחיר החלב, עבירות חדשות בחוק העונשין זה הרבה יותר חשוב לאזרח. זו השיטה אצלנו. השיטה היא שדברי חקיקה מתפרסמים ברשומות. למה דווקא מכל הדברים צריך להיות פרסום בעיתונים? נשגב מבינתי.

מה עוד שזה לא משיג את המטרה.

התשובה היא שאם תיתנו סקירה שהיושב-ראש ביקש לגבי איזה סוג של מוצרים מפוקחים ניתן לגביהם היתר.

אנחנו יודעים מה סוג המוצרים שהם בפיקוח. אלה מוצרים שנמצאים במונופול.

זאת אומרת, מצרכי יסוד.

עבירת עונשין זה לא דבר שחשוב לאזרח? אני באמת לא מצליחה להבין למה לעניין הזה זה שונה. אם זה 200 אלף שקלים או חצי מיליון שקל, כל שקל שיוצא לעניין הזה הוא שקל מבוזבז. אני לא מזלזלת ב-200 אלף שקלים, ואני לא חושבת שמישהו מאתנו צריך לזלזל בסכום הזה, מה גם שהעלויות האמיתיות הן כנראה יותר גבוהות. כנראה שחלק מהמשרדים, ולא נעים לומר, לא מיישמים את החוק הזה ככתבו וכלשונו ולכן העלויות האמיתיות צריכות להיות יותר גבוהות.

השתמע כאן מדברים של מישהו בוועדה שמזלזלים ב-200 אלף שקלים?

לא.

לא אישרנו בפעם הקודמת כי הגעתם לכאן בצורה רשלנית לחלוטין.

היו הצעות חוק שהוועדה לא אישרה לא בגלל הכנה רשלנית. ההכנה הייתה מצוינת אלא שהוועדות לדורותיהן סברו שההצעה לא ראויה.

כמו שאדוני היושב-ראש ביקש, הגענו היום מוכנים ככל האפשר ואני מקווה שהתשובות שלנו מספקות. אני חייבת לומר לך שבזמן הזה גם ניסיתי להתחקות אחרי ההיסטוריה החוקתית ודיברתי עם אנשים שהיו ב-1996 והכניסו את זה. לפני כן זה היה סעיף כמו שאנחנו מציעים עכשיו. רוצים עיתונים, פרסמו בעיתונים והתחולה תהיה מיד, לא רוצים, תפרסמו כרגיל ברשומות. בשנת 1996 זה הפך להיות חובה של פרסום בעיתונות. האנשים שהיו אז ועסקו בחקיקה אמרו לי שכנראה הייתה להם טעות בניסוח כי לא זה מה שהם התכוונו לנסח. מאז עברו עשרים שנה ואנחנו מבקשים לתקן את הטעות הזאת.

תקריאי את ההצעה ותסבירי.

65.
בחוק פיקוח על מחיר מצרכים ושירותים, התשנ"ו-1996, במקום סעיף 23 יבוא:

23.
תחילה של צו או היתר –
(א)
תחילתם של צו או היתר לפי חוק זה יכול שתקדם ליום פרסומם ברשומות, אם הצו או ההיתר, לפי העניין, פורסמו קודם לכן בשני עיתונים יומיים לפחות, מהם אחד בשפה הערבית. פורסם צו או היתר בעיתונים כאמור, תהיה תחילתו ביום הפרסום בעיתונים כאמור, ובלבד שהנוסח שפורסם ברשומות יהיה הנוסח המחייב.

(ב)
על אף האמור בסעיף קטן (א), צו אישי או היתר אישי לפי חוק זה יישלח למי שהוא חל עליו ותחילתו תהיה ביום המסירה.

(ג)
תהא זו הגנה טובה לנאשם בהפרת חוק זה אם פעל בתום לב על סמך פרסום בעיתונים, כאמור סעיף קטן (א).

יש לי שאלות. מה שמוצע כאן בעצם זה שאם מפרסמים ברשומות בתחילת הצו או ההיתר ביום הפרסום ברשומות, אין צורך לפרסם בעיתונות. רק אם רוצים להקדים את תחילתם של הצו או ההיתר לעלות מחירים מיום פרסום ברשומות, אז תהיה חובת פרסום. דווקא כאן אני רוצה להקל עליכם. מדובר כאן על שני עיתונים יומיים לפחות, מהם אחד בשפה הערבית. נמסר לי, ואינני יודעת אם הדברים נכונים, שיש רק עיתון אחד יומי בשפה הערבית. לכן בעצם נותנים כאן מונופול על פרסום בעיתון מסוים, והשאלה אם לא ראוי לכתוב בשבועון, פרסום בשבועון ערבי כדי שתהיה אופציה לפרסם בעוד מקום.


אתם אומרים שתחילתו של היתר או צו כזה שפורסם בעיתונות יהיה ביום הפרסום בעיתונות ובלבד שהנוסח שפורסם ברשומות יהיה הנוסח המחייב. אבל אין דבר חקיקה אחר המחייב פרסום ברשומות תוך פרק זמן מסוים של צו או יותר. יש חקיקה שמחייבת פרסום חוקים תוך 10 ימים מיום קבלתם בכנסת, אלא אם כן נקבע בהם מועד אחר. באשר לכל דברי החקיקה האחרים, יכול להיות שזה ייקח יום ויכול להיות, כמו מקרה שהיושב-ראש פנה לאחרונה בקשר לאיזה תקנות שהוועדה אישרה, שזה לוקח לעתים חודשיים ושלושה ואף יותר, עד שהדברים מפורסמים ברשומות, ובינתיים אנחנו אומרים שמי שמסתמך על הפרסום בעיתון אכן יהיה מוגן, אם הוא פעל בתום לב, זה לפי סעיף קטן (ג), אבל מצד שני הנוסח המחייב הוא נוסח שלא פורסם. השאלה אם לא ראוי לתבוע מגבלת זמן במקרה כזה לפרסום ברשומות.


שאלה לגבי צו אישי או היתר אישי. בפעם הקודמת נאמר כאן שצו או היתר אישי הם רק לגבי חומרי גלם בתעשייה, אבל אמרתם שתבדקו את זה. השאלה אם לציבור הרחב לא צריך להיות עניין בשום מקרה במחירים שניתן בהם צו או היתר אישי, משום שבדרך הזאת אין שום פרסום שלהם בשום מקום שהוא. אם יש לציבור עניין או עשוי להיות לציבור עניין בצו הזה או בהיתר הזה, אין לו בעצם דרך להגיע אליהם כי הם פטורים מפרסום הן ברשומות והן בעיתון.

לגבי צו אישי או היתר אישי, כמו מפעלי חמצן בירקון שמייצגים גזים תעשייתיים ויש ציבור לקוחות מאוד ספציפי.

אני לא קובעת שצריך לפרסם אפילו לא ברשומות אלא אם כן תאמר לי שאין לציבור עניין בנושא.

רציתי לומר שאין לציבור עניין.

מה באשר להערה הראשונה שלי שאין מועד לפרסום ברשומות?

גם לגבי העיתון הערבי.

עיתון יומי, לא. אמרו לי שלא.

מי אמר לך? אני אומר לך שיש.

לגבי מגבלת הזמן של פרסום ברשומות, במצב נורמאלי כשאין תקלות, ובדרך כלל אין תקלות, זה מתפרסם מאוד מהר, בסדר גודל של 10 ימים-שבועיים.

לנו יש קצת ניסיון בזה.

זה חריג. אנחנו שולחים לפרסום ברשומות לעתים מאוד קרובות ובדרך כלל זה מתפרסם מאוד מהר.

מה זה מהר, שבועיים?

שבועיים זה מהר. זה סדר הגודל. זה הסטנדרט. מאחר שזה ממילא מתפרסם בעיתון בסיטואציה כזאת, זה לא שהציבור לא יודע. קבענו הגנה בהסתמכות על העיתון, כך שזה לא יכול לפגוע באף אחד אם תקרה התקלה וזה יתעכב.

אני מבקש להעמיד את זה להצבעה כפי שזה. אנחנו מצביעים על סעיף 65. מי בעד? מי נגד?

סעיף 65 – אושר

תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:45