כנסת פתוחה

PAGE
12
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

25.12.2005


הכנסת השבע עשרה





נוסח לא מתוקן
מושב שני

פרוטוקול מס' 125

מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום שני, ד' בטבת התשס"ז (25 בדצמבר 2006), שעה 12:30
ס ד ר ה י ו ם: תקציב סל התרופות 2007

חברי הוועדה: משה שרוני – היו"ר



חיים אורון

דוד אזולאי



אריה אלדד



דב חנין



יעקב כהן



אברהם רביץ

פרופ' אבי ישראלי – מנכ"ל משרד הבריאות



ד"ר גבריאל ברוייאר – הסתדרות הרפואית



פרופ' נתן בורנשטיין – האיגוד הנוירולוגי בישראל



ד"ר יורם בלשר – יו"ר ההסתדרות הרפואית



עו"ד לאה וופנר – יועצת משפטית ההסתדרות הרפואית



מידד גיסין – יו"ר צב"י – צרכני בריאות ישראל



דליה אור – צב"י – צרכני בריאות ישראל



עדינה מרקס – יו"ר האגודה לזכויות החולה



גדעון נאור – יו"ר עמותת נמ"ג



רבקה פרייליך – מנהלת מחלקת הסברה והדרכה ודוברת האגודה



למלחמה בסרטן



תומר פפר – מנכ"ל פארמה ישראל



ארז שם טוב – סמנכ"ל ונציג ארגון הגג של חברות התרופות



האתיות



פנינה רוזנצוויג – יו"ר עמותת נאמן



שירה חלפון – ארגון "חברים לרפואה"



מנדי לייטון – יו"ר העמותה למאבק בכאב



אירית רגב – ארגון הלופוס בישראל

וילמה מאור

מעיין מכלוף - חבר המתרגמים בע"מ

תקציב סל התרופות 2007

אני פותח את הישיבה, תקציב סל התרופות 2007. רשות הדיבור למנכ"ל משרד הבריאות פרופ' אבי ישראלי, בבקשה.

מבחינתי המצב הוא מאוד פשוט. הממשלה הקצתה לסל התרופות לשנת 2007 היא הקצתה את הכסף בשנת 2006. התרופות האלה נוספו לסל כבר במהלך חודש ספטמבר ואוקטובר, וזה התקציב שמיועד לסל התרופות לשנת 2007. על זה מדובר. כל דבר שיתווסף אני אשמח לחלק אותו.

תודה אדוני היושב ראש. לפני מספר חודשים הגישו מספר חברי כנסת הצעות חוק פרטיות שעוסקות בעידכון סל הבריאות. מדובר בחברי הכנסת דני נווה וחיים אורון ואפרים סנה, אחר כך חברת הכנסת אורית נוקד הרימה את הדגל, כשהוא הפך להיות סגן שר, וזבולון אורלב, ואלחנן גלזר ויצחק גלנטי ויצחק זיו ושרה מרום שלו, וסטס מיסז'ניקוב. אני התבקשתי, לאחר שזה עלה בקריאה טרומית, ועבר במליאה בקריאה טרומית, אבל מי שהציע את ההצעה, חבר הכנסת דני נווה התחייב, ובעקבותיו שאר המציעים, להמתין לממשלה עד שהיא תגיש את הצעת החוק שלה או תאמר את דברה בקשר לחוק הזה, התבקשתי על ידי יושב ראש הוועדה לערוך אינטגרציה של כל הצעות החוק, קיימנו ישיבה בעניין הזה, הגענו לנוסח שמשותף ומקובל על כל המציעים, הגענו גם להחלטה שאנחנו מחלקים את תחומי העיסוק של עדכון החוק בשלושה תחומים עיקריים, כששניים מהם אנחנו מתכוונים, את השינוי הדמוגרפי ואת השינוי הטכנולוגי מתכוונים להגיש בשלב ראשון. אבל חבר הכנסת נווה משך את הצעת החוק שלו בשלב הזה כי האוצר הזכיר לו את ההתחייבות שלו להמתין. שאר החברים גם הם מחוייבים לאותה החלטה, ולכן אנחנו מחכים עד שהתקציב הנוכחי יעבור, ואז אנחנו נמשיך לקדם את הצעות החוק הפרטיות בנושאי עדכון סל הבריאות ברוח ההחלטות שהתקבלו בדיון הוועדה שעמדתי בראשה.

אבי בעצם אמר את התמונה. אף אחד לא יכול להיות מופתע ממנה כי היא היתה מאוד ברורה בחודש מאי. כאשר עם הרבה מאוד תקשורת והרבה מאוד צלצולים משכנו את 2007 כאילו ש-2007 לא תגיע. כאילו שאין מחר. ואני מכיר וזוכר את מסיבות העיתונאים, שיש תקציב, הפעם התקציב הכי גדול שהיה מעולם שהוסף לסל התרופות. זה לא חוכמה להגיד שאמרנו, אבל צריך לפחות להסכים. היו מי שאמרו זה יחזיק מעמד פחות מחצי שנה. מהטעם הפשוט שלא הטכנולוגיה ובעיקר לא הצרכים של הציבור נעצרים על פי הקלנדר של תקציבי המדינה. ואם תיכנסו לוועדת הכספים, יש שם לוח שבעבר היה מצוייר עליו תקופה מאוד ארוכה השמן והרזה של ביבי נתניהו. הוא צייר את זה בכשרון הרבה יותר גדול מאשר אני כותב שם ואחרי כל דיון מה השר בא מבקש מוועדת הכספים להוסיף לתקציב משרדו, שבדרך כלל הוא הצביע בעדו בממשלה. והשורה השנייה בלוח הזה, השורה הראשונה היא שש מאות מליון שקל למשרד הבריאות והשורה השנייה היא ארבע מאות חמישים מליון שקל לסל התרופות. הישיבה בוועדת הכספים היום שהיו צריכים להצביע בה על התקציב נדחתה מסיבות שאתם שומעים אותם בתקשורת. היא תגיע, אולי הלילה, אולי מחר, אולי מחרתיים, אבל היא תגיע. ושם יהיה המבחן.


הצעת החוק שחבר הכנסת אלדד הזכיר אותה קודם שהוגשה על ידינו ואני משוכנע שהיא הפתרון היחיד הנכון לכל מה שחוזר וקורה מדי שנה, או במהלך השנה, ולקבוע בחוק עדכון, יש מי שאומר שהוא נמוך מידי, אני לא מכיר הרבה אנשים שאומרים שהוא גבוה מידי, אבל זה איזה מספר שהתכנסנו אליו של שני אחוז, שבמונחים העכשויים היה אומר ארבע מאות שמונים, חמש מאות מליון שקל בשנה, כל שנה, לא על פי הטבלאות שמופיעות פה, כל שנה, וההנחה היא של אנשים שעוסקים בזה וכמה מהם יושבים פה שבשיעור הזה אם הוא יהיה רציף וקבוע אפשר להתמודד עם הקושי הזה, לא לספק אותו במאה אחוז, כי כולם, אלה שבחדר יודעים, התביעות בוועדת הסל, השני מיליארד והשלושה מיליארד, כמעט אין להם שיעור. אלא בסכום הזה אפשר יהיה פחות או יותר להתמודד.

זה המצב שזה אומר היום. יש פה מספר חברות וחברים שיודעים, אני לא נכנס לאיזה תרופה, אני לא חושב שהכנסת צריכה לקבוע איזה תרופה עדיפה על פני תרופה אחרת, אני לא מכיר כרגע מנגנון נכון יותר מהמנגנון הקיים של ועדת סל התרופות. התפקיד שלנו בכנסת זה לתת להם סל גדול יותר כדי שלתוכו הם יוכלו להכניס את מקסימום התרופות והפרוצדורות שאפשר להכניס. אני רוצה להודות ליושב ראש הוועדה שכינס את הישיבה הזאת עכשיו, כי אלה הן השעות הכי קריטיות. אם בתקציב המדינה יישאר אפס, אז זה מה שיהיה. לא שהמאבק ייפסק, המאבק ימשיך. אם בתקציב המדינה ייכנס מספר כלשהו, זה יהיה יותר טוב מאפס, אם זה יהיה פחות מארבע מאות מליון, אתם רואים אני כבר ויתרתי על עשרים אחוז, אם זה יהיה פחות מארבע מאות מליון תישאר השנה בעיה קשה מאוד. לכן אם אני מסתכל סביב לשולחן הזה, אנחנו יכולים להתחייב פה באחד, שניים, שלוש אצבעות, צריך להביא לוועדת כספים ארבע אצבעות, מתוכן יש פה רק אחת, במליאת הכנסת צריך להביא עוד עשרים אצבעות. אם הן תהיינה אז יהיה. אם לא תהיינה, אני אומר לכם, בקשה אחרונה, יש לי לבקש ובזה אני מסיים. אל תאמינו לכל ההבטחות. יש מבחן, עכשיו נראה איך הוא נראה.

מה שאמרתי במשפטים הראשונים היה עדכון לגבי הסטטוס. אני רוצה לומר את עמדתי איך אנחנו צריכים להתקדם בעניין. חברי הכנסת שהגישו את הצעות החוק הפרטיות מחוייבים בהתחייבות שלהם שהצמידו אותם להתחייבות של דני נווה. אבל הוועדה יכולה להגיש הצעת חוק מטעמה, היא פטורה בשלב הזה מהצעת חוק טרומית, היא יכולה להגיש אותה לקריאה ראשונה. והיא יכולה להגיש את הצעת החוק הזאת מטעם הוועדה. הוועדה יכולה להגיש הצעת חוק. אם חברי הכנסת של הוועדה יסכימו,

תביא את כולם אלי ואני אשכנע אותם,

אפשר להביא את נוסח הצעת החוק שגיבשנו באינטגרציה של הצעות החוק שמדברת על עיגון בחקיקה, וזה יבוא, יקודם כהצעת חוק של הוועדה, אנחנו יכולים להתקדם עם הדבר הזה. אם אכן לא יהיה בתקציב 2007 כסף לסל התרופות, בסכומים שחבר הכנסת אורון דיבר עליהם, אנחנו יכולים לקדם את הצעת החוק מטעם הוועדה.

אבל המכשול במסלול שאתה אומר שאז צריך חמישים חברי כנסת במליאה. אם יש חמישים חברי כנסת במליאה כבר אין בעיה, כבר מעבירים את החוק.

הסוגיה הזאת של עדכון סל התרופות עולה מדי שנה בשנה ומלווה לפעמים במחזות מבישים של שביתות רעב והפגנות של חולים, אני חושב שהצעת החוק של עדכון של שני אחוז, אני מקווה מאוד מאוד שתעבור ובכך ייחסכו כל המחזות הללו, אבל אנחנו כרגע עומדים לפני 2007, בשום מקרה הצעת החוק הזאת לא תתפוס ל-2007. בוועדה השנה עמדנו בפני מצב, אני חבר הוועדה מיום הקמתה, עמדנו בפני מצב שגם יושב ראש הוועדה פרופ' שני לא היה מוכן לדון בתקציב הראשון שניתן, מאה שבעים מליון שקל, לאחר מכן בכל הסדרים ודיבורים עם ראש הממשלה ושר האוצר התקציב עלה לשלוש מאות חמישים מליון, וגם בסכום הזה אי אפשר היה להכיל את כל מה שצריך להכיל.


הסיבה היא מאוד מאוד פשוטה. זה תשלום על חטא קדמון של שנת 2003 ו-2004, שהוקצו אז בשנתיים ששים מליוני שקלים במקום שש מאות מליוני שקלים לשנתיים, עשירית הסכום, ובעשירית הסכום אי אפשר היה להכניס הרבה תרופות. ולכן בשנת 2006 שילמנו, האוצר שילם את מה שקרה ב-2003 ו-2004.

אדוני, לא האוצר שילם. האזרחים משלמים.

נכון מאוד. ואז מצאו את הפתרון הזה של הקדמת ארבע מאות מליוני השקלים של ההסכם הקואליציוני של מפלגת העבודה, משום מה חמישים מליון שקל נעלמו בדרך, והגיעו לוועדה רק שלוש מאות חמישים, זו באמת שאלה מה קרה עם חמישים המליונים האחרים, אבל לא בכך,

אבל בטוח שחמישים מליון לא נוספו לזה?

בטוח. לא לסל התרופות. אבל כבר בזמן שהוועדה עבדה ב-2006 בחודש יולי היה ברור שכל המהלך החפוז הזה לנסות ולאתר תרופות נוספות ל-2007 הוא לא רציני, הוא לא ראוי, אי אפשר היה לעשות את זה בתוך חודש או שלושה שבועות, שאגף הטכנולוגיה של משרד הבריאות, שעושה עבודה נאמנה, הפעם הוא לא יכול היה לעשות את זה. ולכן היה ברור לכל חברי הוועדה שאנחנו לא מדברים על תרופות של 2007, אנחנו מדברים על תוספת ל-2006. אולי זה לא היה ברור למי שרקח את ההסכם הזה, אבל לחברי הוועדה היה ברור של-2007 לא יתכן ש-2007 תיוותר בלי תרופות. ולכן אנחנו, בהסתדרות הרפואית, שאנחנו נמצאים במאבק הזה מדי שנה, כי אף פעם אין מספיק כסף, אנחנו הכנו רשימת תרופות, והיא מצוייה לפניכם.

יש לי הצעה, ד"ר בלשר, אולי תשכנע את כל המפלגות לוותר על חמישים אחוז ממימון המפלגות בזמן הבחירות, ואז יהיה מיליארד שקל לסל התרופות. תשכנע אותם בבקשה.

אני אגיד לך כבוד יושב ראש הוועדה, בדרך לכאן תפס אותי נתן זהבי, בתכנית שלו, והוא ביקש אותי להביא את הרעיון של מיסוי הגרלות, זכיות במפעל הפיס ובמפעלים השונים להעביר אותם לטובת הסל. גם זאת אפשרות. אבל מה שאנחנו הגענו הוא שצריך כרגע תוספת של כמאתיים וחמישים מליוני שקלים. עכשיו אנחנו לא מתכוונים,

כמה אדוני חושב שצריך להיות בסל ל-2007 בבקשה?

ל-2007 צריך להיות שני אחוז, כארבע מאות שמונים מליוני שקלים. זה מה שצריך להיות. אבל תפסת מרובה לא תפסת, ולכן אנחנו באמת במשורה בחרנו את התרופות שאנחנו חושבים שאי אפשר לוותר ואסור לוותר עליהן לצורך התיעדוף שלהן, צריך לכנס את ועדת הסל, להאריך את המנדט שלה בעוד חודש חודשיים, כי הוא מסתיים בסוף דצמבר השנה, להאריך את המנדט והוועדה צריכה להתכנס ולדון בתוספת של התרופות, שאנחנו איתרנו או שמישהו אחר יגיש לוועדה, זה לא משנה.

תודה רבה. אני רוצה לתת את רשות הדיבור למובילי המאבק. בבקשה.

חלק מכם מכירים אותי וחלק לא, אני אציג את עצמי, אני התחלתי את המאבק על סל התרופות לפני שנתיים. אני גרפיקאית במקצועי, לפני שנה איבדתי את שני ההורים שלי מסרטן. שניהם תושבי קיבוץ, ארבעה ילדים, שני קצינים, אני יכולה להגיד שאני הכרחתי את אמא שלי לעבור את החוויה המבישה הזאת של קיבוץ נדבות ואני אוכלת את עצמי עד היום, כי אמא שלי נפטרה בצער רב, וגם אמרה לי כל הזמן שהיא לא מסוגלת להסתכל לאנשים בעיניים, כי היא מפחדת שכל המכרים שלה חושבים שמה שהיא רוצה מהם זה כסף.


אני הקמתי עם ידידי דוד זית את עמותת הקו האחרון לחולי סרטן המעי הגס, וככה יחד עם אנשים טובים, שחלק מהם כבר לא בחיים, אני מובילה את המאבק של חולי סרטן המעי הגס. במקביל אני עשיתי הסבה מקצועית ולפני חצי שנה התחלתי לעבוד בארגון שנקרא חברים לרפואה, שככזה אנחנו עוסקים בניהול קרנות תרומה לאנשים חולים, הם עזרו לי לגייס את הכסף בשביל אמא שלי, ואנחנו עושים עוד דבר שנקרא תיווך תרופות, אנשים שנפטרו מתקשרים אלינו ואנחנו מקשרים, לה יש שלושה כדורים, כל אחד שווה אלף שקל, שולחים מישהו מתל אביב שילך לקחת כי הוא נפטר, ככה זה מה שאנחנו עושים, מלקטים תרופות מאנשים שנשארו, ואני רוצה להגיד לכם שהרשימה של הנזקקים היא כל כך גדולה, לאין ארוך, מהמקום שאני נמצאת.


הדרך היחידה שאני יכולה לעזור לאנשים היא או למשוך בכתפיים או לעזור להם לדפוק על דלתות עשירים ולנסות לגייס את העשרת אלפים שקל, חמש עשרה אלף שקל, כשהתרופה החודשית שלהם היא עשרים אלף שקל לחודש או יותר, או שמה שאני יכולה לעזור להם זה לנסות ללקט תרופות של אנשים מתים, בעיניי זה קטסטרופה. עוד דבר שאני יכולה להציע לאנשים זה לנסות לגרום לאיזה חשיפה תקשורתית במקומונים שאולי תביא תורמים, שזה הדבר הכי נורא שאני יכולה לחשוב לעצמי, כי אנשים שמתמודדים עם המחלה הדבר האחרון שהם רוצים שמישהו ידע על המחלה שלהם.


אפשר לראות מהפעם הראשונה בעצם, הצלחנו להגיע למצב שחלק גדול מארגוני הבריאות פה בארץ יושבים ביחד ודופקים על שולחן, ואם אתם יכולים לראות פה תמונת מצב שבעצם כל מי שהוא סובל ממחלה כרונית, ואם זה הלופוס ואם זה הסכרת, ואם זה האסטמה, ואם זה הפרקינסון, ואם זה חולי סרטן המעי הגס או כל סרטן אחר, כי לפי דעתי סרטן זו מחלה שנחשבת היום כרונית, לא די שהוא לא מסוגל לכלכל את עצמו, כי הוא עסוק בלהילחם במחלה שלו, הוא נדרש גם לממן את הטיפולים שלו.

גבירתי, יש כל כך הרבה אנשים שרוצים לדבר, בקיצור,

לך אבי ישראלי, אתה פגשת אותי בפעם האחרונה הבית הנשיא, במעמד עם שר הבריאות שלא היה פה, בשביתה של סרטן המעי הגס. ישב שם רון שאביו צריך ארביטוקס, ואלה שאמא שלה צריכה אבסטין, ובמעמדך הבטיח שר הבריאות אל תדאגי, אנחנו נדאג שהכל יהיה בסדר. אני רוצה להגיד לך שזה לא בסדר, זה לא בסדר שמשרד הבריאות לא דרש שקל כתוספת לסל לשנה הבאה, ולא יכול להיות שהחולים והרופאים יצעקו את מה שאתם לא צועקים.

תודה רבה. גב' פנינה רוזנצווייג עמותת נעמן בבקשה.

דבר שהייתי רוצה להדגיש, מאז שחוקק חוק הבריאות לא עודכן סל השירותים לחולים את אותם טיפולים הפרא-רפואיים, שהם למעשה כל הטיפולים לשיקום ולשמירת הישגי השיקום של החולים הקשים. ולמעשה הסל כמו שהוא נראה היום בערך אפשר לשקם מתים בו, הוא לא רלוונטי, הוא לא מכיל בו לא שיקומים מתקדמים,

מה זה רלוונטי אצלך, אם זה לא רלוונטי?

שנים עשר טיפולי פיזיותרפיה לבנאדם שעבר אירוע מוחי בשנה, שזה טיפול פיזיותרפיה אחד בחודש זה אפילו לא לעג לרש. מה שאני מבקשת לפתוח פעם אחת את הנושא של סל השירותים לחולים הקשים ולעדכן אותו, ולא על חשבון, יש איזו שהיא מחשבה שמסתובבת במסדרונות לקחת מהנכים הקלים לטובת הנכים הקשים. זה גם לא כלכלי וגם לא מוסרי.

זו שמועה לא נכונה. אני מצטער מאוד.

קודם כל אני רוצה לברך את יושב ראש הוועדה ואת הוועדה על קיום הדיון הזה. כמו שאנחנו רואים את החשיבות של הדיון אני מעריך שגם הוועדה ראתה את החשיבות של הדיון, וההרכב של הנוכחים אני חושב שזה פעם ראשונה בהיסטוריה של הוועדה הזאת שכל כך הרבה עשרות נציגי ארגוני חולים משתתפים בישיבה.


ההתארגנות שקמה לאחרונה, של עשרות ארגוני חולים, רק ממחישה את החשיבות שאנחנו רואים במאבק הזה, וכמו שנאמר, אולי בשעה האחרונה. אנחנו רואים את המאבק הזה מאבק במקרים מסויימים לחיים ומוות. יש לנו שלוש דרישות לגוף הזה או לקבוצת כל הארגונים האלה, דרישות שחלקן כבר נמשכות הרבה זמן וכבר דיברו עליהן. דרישה ראשונה זה תוספת של שלוש מאות מליון שקל, תוספת ל-2007. ואני רוצה להסביר. כמו שנאמר הובטחו שבע מאות מליון שקל ל-2006, כאשר העבירו שלוש מאות וחמישים מליון שקל ועדיין מחפשים את החמישים מליון שנעלמו, אבל העבירו שלוש מאות וחמישים מליון שקל לתקציב 2006. אבל מעשית המימון שניתן ל-2006 הוא בסך הכל שלוש מאות ושישים מליון שקל, בגלל שהתרופות נכנסו בשלוש קבוצות, כמו שכבר נאמר. זאת אומרת ששום שקל מתקציב 2007 שהועבר ל-2006 למעשה לא ניתן ב-2006.


הדבר השני, גם אם תהליך החקיקה של מנגנון העדכון, שכולנו מצפים שהוא אכן ימשיך בדרכו ויתקבל, ואני רק רוצה להזכיר את מה שאמר סגן השר דהיום אפרים סנה בוועדה שהוגשה כשהוגשו אז ההצעות, שאין לנו בעיה. מאחורי ההצעות האלה עומדים שמונים חברי כנסת. כי החמש הצעות שהוגשו על ידי קבוצות של חברי כנסת, גם אם התהליך הזה ילך כמו שאנחנו רוצים ואתם רוצים זה לא ייכנס לפני 2008. ולכן חייבים לתת תוספת ל-2007 של שלוש מאות מליון שקל. והדבר השלישי שקשור לשלושתם כמו שאמרתי זה עדכון הסל. אתמול בתכנית טלויזיה שאלו אותי האם אנחנו נראה שוב השנה את המראות שראינו בשנה שעברה. ואם שלושת הדרישות האלה לא יתקבלו אנחנו שוב נראה את הסיפור של שירה ואת כל הסיפורים האחרים, כולל שביתות רעב. ואני מקווה שהוועדה אכן תקבל החלטה, ואחרי זה אכן ייכנסו, אנחנו דורשים שלוש מאות מליון, מישהו אומר מאתיים מליון, אני מקווה שייכנס סכום ראוי לתקציב 2007, ואכן הוועדה תתכנס או תמונה מחדש או תתכנס בהרכב הקיים שלה, כדי שתוכל לדון במהירות בתרופות שייכנסו.

תודה רבה. פרופ' נתן בורנשטיין, מנהל המחלקה הנוירולוגית בבית חולים איכילוב, בבקשה אדוני.

אני מייצג את האיגוד הנוירולוגי ואת אר"י בעניין של תרופה שיכולה להציל חיים ולמנוע סבל עצום ונכות מחולים שאירע להם דמם תוך מוחי. עד היום אין טיפול לאנשים שקרה להם דמם תוך מוחי, שבץ מוח, פקיעה של כלי דם בתוך המוח, כולנו מכירים את זה לצערנו טוב בשנה האחרונה. הדבר הזה הוא איום לחולה, ארבעים עד שבעים אחוז מהחולים האלה נפטרים והיתר נשארים עם נכות עצומה. יש תרופה שנקראת נובו-סבן, שהיא תרופה שכיום מאושרת לחולי המופיליה, שמדממים, והוכחה בניסוי גדול שפורסם בעיתון מכובד, רפואי, כמועילה הן להציל את החיים של האנשים והן למנוע את הנכות. ואני חושב שזה הזמן להכניס את התרופה הזאת לטיפול ולאפשרות לטיפול בגלל העובדה שהתרופה הזאת היא היחידה כיום שאפשר לתת לחולים האלה.

כמה זה עולה? באיזה מקומות בעולם זה ניתן? אם תוכל להביא ספרות שמצדיקה את מה שאתה אומר.

קודם כל צריכים לבדוק איפה משתמשים בזה.

בוועדת הסל אתם טועים בגדול. אנחנו צריכים להביא לכם כסף בשביל שאתם תחליטו.

אם לא יחליטו על זה עכשיו אנחנו נחכה אחר כך שנה וחצי כדי שזה ייכנס.

תודה רבה אדוני. חבר הכנסת רביץ בבקשה.

אני לא רוצה לדבר הרבה. רק להגיד כמה דברים מועילים. תראו, אני אומר את זה לחברי הכנסת שיודעים מה מתרחש כאן במליאה. אז אנחנו יודעים היטב כיצד ומי מסוגל לכופף את הממשלה כדי שיעשה שינויים בתקציב. ולצערי הדברים מונחים כך, לכל אחד יש את הבייבי שלו, או את המחוייבות החברתית שיש לו, ולצערי הרב לכל נושא הרפואה, כולם, יש שמונים חברי כנסת, אבל אין עשרה. זאת אומרת שמרגישים עצמם שהם מחוייבים לעניין הזה כפי שהם פועלים בעניינים אחרים. אני עושה מעשה לא הגון כאן עכשיו, אבל אני אעשה את זה. אני חושב שעניין הרפואה זה עניין דתי לחלוטין. פשוט עניין דתי. נוגע במצוות מן החמורות ביותר של הצלת נפשות. ושום מפלגה דתית לא לקחה את זה כבייבי שלה כפי שמפלגות דתיות יודעות להיאבק, ובצדק, על נושאים שקרובים לענייני הדת וקרובים בכלל למציאות החברתית שלנו כאן. קשה לי לפנות אל הנציג שלי בוועדת הכספים, כי אנחנו באופוזיציה, אז זו לא תהיה חוכמה גדולה אם הוא יצביע נגד. אבל מה שאני באמת פונה מכאן לידידי נציג ש"ס בוועדה עכשיו, אני חושב שבידכם יכול להיות גם כן לשון המאזניים בעניין הזה. זה עניין דתי. אפשר לשאול את הרב, יכול להיות שעל זה ויהי מה צריך להצביע על התוספת המינימלית שהוצגה כאן ולהפוך את זה לעניין של כל המפלגות הדתיות, של דגל דתי שנלחם בעד הנושא הזה של הצלת נפשות.


אני דרך אגב פונה גם למפד"ל, למפד"ל מלחמה גדולה וצודקת על ענייני החינוך הציוני. זה גם חינוך ציוני.

תודה. חבר הכנסת אזולאי, בבקשה.

חבר הכנסת הרב רביץ זרק כאן כפפה והוא בטח מצפה שאני ארים אותה. אז אני יכול להגיד לך שאני חושב שאתה מספיק ותיק בבית הזה ואתה מכיר את הדרכים, לאן הן מובילות ואיך הן מובילות כדי להגיע להחלטה שאתה מבקש. אני מאוד מכבד אותך,

הבעיה חבר הכנסת אזולאי שהדרכים מובילות לרומא ולא לסל.

אחר כך תשמע אותי שיש לי הצעות אחרות. חבר הכנסת הרב רביץ אני מאוד מכבד אותך, לכן לא הייתי רוצה לנהל איתך כאן את הויכוח, אבל אני אעשה את זה מבטיח לך בארבע עיניים.


אדוני היושב ראש, אני רציתי לשאול כאן, אחד הרופאים העלה שישנן תרופות ללא עלות, מדוע הן לא נכנסות לסל, הייתי מבקש לשמוע את תשובתו של המנכ"ל. חבר הכנסת אלדד דיבר פה על הצעת חוק משותפת לכל החברים. אני לא יודע למה צריך לחכות עד לאחר אישור התקציב. הרי אפשר להביא את זה במיידי. אפשר להביא את זה השבוע, ולא לקשור את זה לתקציב. ואז להפעיל לחץ על הממשלה. וגם אנחנו נצטרך לשקול את העניין הזה בשיא הרצינות.


דבר נוסף, היום בוועדת שרים לענייני חקיקה ישנה הצעת חוק שלי בעניין פטור ממע"מ, פטור מעמלה על כל התרופות מצילות חיים. אני כרגע לא יודע מה התשובה אבל אני חושב,

זה עדיין לא מעלה את הסל.

זה לא נותן תשובה אבל זה יכול לתת לפחות מענה חלקי לאותם אנשים שנמצאים במצוקה.


ודבר האחרון, הייתי כאן מבקש ממנכ"ל משרד הבריאות שיאריך את המינוי של ועדת הסל, כי מה שיקרה, אנחנו נמשיך לנהל כאן מאבקים, יהיה כסף בסופו של דבר, ואז נחכה להקמת ועדת סל התרופות, ואנחנו יודעים כמה זמן זה ייקח. לכן הצעתי קודם כל להאריך את המנדט של ועדת הסל בעוד חודשיים שלושה לפחות, עד שייגמרו הדיונים על התקציב.

חבר הכנסת אזולאי, אם יאריכו את המנדט זה לא נותן כסף. קודם כל צריכים כסף.

אבל כשיהיה כסף לא תהיה לך ועדה.

ועדה תמיד תהיה, אל תדאג.

אדוני היושב ראש, אני מברך על קיום הדיון הזה, אבל אני חייב לומר לכם בכנות שאני יושב פה בהרגשה מאוד מאוד קשה. אני יושב פה בהרגשה קשה משתי סיבות. סיבה ראשונה היא שבכלל תקציב הבריאות בישראל לוקה בחסר בגדול. אנחנו מדברים כרגע על שר התרופות ואני אומר מייד כמה מלים בעניין הזה. אבל כל מערכת הבריאות בישראל מנוהלת כאילו שהיא צריכה לעבור איזו שהיא דיאטה רצחנית. אני יודע שאפילו לדוגמניות היום יש הוראות שדיאטה מסויימת מזיקה והן צריכות לעבור אישור שהן לא עוברות דיאטה יותר מידי מחמירה. אבל את מערכת הבריאות אצלנו כנראה מנסים לאלץ בשיטה של אותו סוס שניסו לחנך אותו שלא לאכול, וכמעט הצליחו, עד שהסוס מת.


מכאן לנושא של סל התרופות. גם פה ההרגשה היא קשה. ההרגשה היא קשה כי התחושה היא שהממשלה לא למדה שום דבר. הרי לפני חצי שנה, קצת יותר מחצי שנה היו פה המראות הקשים שחלק מחברי הכנסת ראו אותם, והזדעזעו מהם. ובאמת הזדעזעו מהם. כי אני דיברתי איתם ואני יודע שהם הזדעזעו מהם, של החולים הקשים שישבו פה מול הכנסת, בגן הורדים, ולחמו על חייהם, והיתה איזו שהיא הרגשה שאולי בכל זאת הכאב הזה והסבל הזה יעשה משהו. מסתבר ששום דבר לא קרה. אנחנו חזרנו בדיוק לאותה תחנה גרועה שבה אנחנו היינו.

דיבר פה יושב ראש ההסתדרות הרפואית על שנת 2003-2004 שהיא היתה שנה רעה מאוד לישראל. יש כאלה שמתגעגעים עכשיו לכלכלה ההיא, אז אני אומר לכם, זו היתה כלכלה איומה, והיו גם החלטות חברתיות איומות, ובין היתר בנושא הבריאות, ובין היתר בנושא סל התרופות, וכך נוצר לנו אותו חסר כיס גדול בסל התרופות שאחר כך גררנו אותו. ועכשיו בעצם הולכים לחזור על אותו סרט. הרי מה הולך להיות בתקציב 2007, שוב לא נותנים תקציב של התקדמות, של תיקצוב ראוי לסל התרופות, של הכנסת טכנולוגיות חדשות. אנחנו חוזרים בדיוק לסרט הנורא של 2003-2004, שחשבתי שכבר אותו לפחות אנחנו לא נרצה לראות פעם נוספת.

אדוני היושב ראש, כאשר הממשלה לא מתפקדת, ולצערי הממשלה לא מתפקדת בנושא הזה, הכדור נמצא בידינו בכנסת. הכדור נמצא בידינו בכנסת, אתה הזכרת את נושא הצעות החוק, אני בהחלט בעד, כל הצעות החוק האלה של מנגנון העידכון האוטומטי הן הצעות ראויות, ברוכות, וצריך לקדם אותם. זה לא יתן תשובה ל-2007. ל-2007 התשובה אדוני היושב ראש היא תשובה מאוד פשוטה. נגיש אנחנו, תגישו אתם אדוני היושב ראש, אני לא חבר הוועדה הזו, אני פה אורח, אני כאורח מרשה לעצמי לפנות אליכם חברי הוועדה ולבקש לכם או להציע לכם להגיש ביחד, כל חברי הוועדה, הסתייגות קולקטיבית, שחתומים עליה כל חברי הוועדה, לסעיפי התקציב שנוגעים למשרד הבריאות, ולהשתדל, זו התחנה הראשונה, ולהשתדל לגרום לכך שלפחות סיעות שלכם, סיעות של חברי הוועדה יצביעו בעד ההסתייגות הזו כך שההסתייגות הזו תעבור בכנסת.

אני אדוני היושב ראש רוצה לסיים ולומר, יש כאן לפנינו מסמך שאומר שעדכון סל שירותי הבריאות הוא הגנה על זכויות האדם. זה נכון, זה הגנה על זכויות האדם. יותר מזה, זה הגנה על חיי האדם, זה הגנה על כבוד האדם, כל הדברים, כל הערכים העמוקים ביותר, החשובים ביותר של החברה שלנו, זה המבחן שלהם. אני מקווה שנדע לעמוד בו.

אני מבקשת להסביר מדוע אנחנו מבקשים את התכנסות הסל ממנכ"ל משרד הבריאות ולמה זה חשוב, בנוסף לנושא של התקציב שכבר דיברו חבריי. הבעיה שלנו היא שבתוך ההערכה הזאת אפשר יהיה לחשוב לטווח ארוך מה עושים עם אותם חולים שהם לא נכנסים כרגע לסל. איך אנחנו פותרים את הבעיה עם קופות החולים השונות, שחלקן אפילו מוכנות לתת, או לא מוכנות לתת, אני לא מתכוונת לדבר עכשיו בשם ארגון הלופוס על הסלספט, שזה הזכות לרבייה, שמדינת ישראל בעצם שוללת מאנשים, או דברים כאלה. יש כאן כל מיני בעיות ספציפיות שכרגע ההסתדרות הרופאים, אר"י, באמת עשתה יפה, הגישה רשימה. יש חולים אחרים שעדיין לא נכנסו. יש כאן תהליכים שהם לא רק הנושא, ומי כמוך יודע את זה. ועדת השר בשנה שעברה היא היתה דבר מביש. לאור העובדה, חזרה, הלכה, חזרה, הלכה. המראות של שירה והוריה, שלפחות אחד מהם אני אישית מכירה טוב, והלב נקרא,

גבירתי, לא לחזור על דברים שנאמרו כאן, באמת, מה את מציעה, זה הכל.

אני מציעה, ראשית לתת מנדט לוועדת הסל. דבר שני להגדיר בוועדה עצמה שיתנו את הדעת בכל זאת להכניס נציגים של ארגוני הבריאות. דבר שלישי, שהוועדה תשב, עם קופת חולים, ויעשו סדר איך מחלקים את התרופות שאינן בסל. כי אנחנו יודעים שחלק כן נותן מימון בקופות וחלק לא נותן. ואז לפחות יהיה לנו שקט קצת.

שמי ד"ר גדעון נאור, אני יושב ראש עמותת נמ"ג, שהיא מייצגת כמעט מאה וחמישים אלף חולים, קשישים כולם, במחלת AND, שהיא עיוות מרכז הראייה, כלומר עיוות הראייה המרכזית. לכן לא ראיתי גם כשנתת לי רשות דיבור. המחלה היא תורשתית, היא ללא ריפוי, וזהו איבוד הדרגתי של ראיית פרטים, כאשר זה הגורם הגדול ביותר בעולם המערבי לקבלת תעודת עיוור או לעיוורון לגלי. מאחר והמחלה היא ללא ריפוי, בעשר השנים האחרונות התחיל משהו שנקרא עצירה, בלייזר חם, שמחיר העצירה היה קילקול נוסף.

מאז חמש שנים הומצא עוד דבר, שזה לייזר קר, הטיפול הפוטו-דינמי, שעצר אבל בהרבה מקרים לא עצר, הוא עצר רק בששים שבעים אחוז וההתדרדרות לתעודת עיוור הלכה והמשיכה. זה חצי שנה שהתגלתה תרופה שנקראת לוסנטיס, אשר אושרה ביוני על ידי ה-FDA של ארצות הברית. התרופה הזאת היא מהפיכה מסויימת, אולי יותר ממסויימת, מהפיכה, מפני שהיא עוצרת עד תשעים, תשעים וחמישה אחוז את המשך ההתדרדרות. אמנם עם הנזק שכבר קרה, אבל עוצרת שם, לעומת ה-PDT שעשה את זה בששים עד שבעים אחוז בלבד. והמהפיכה היותר גדולה שמאז גילוי המחלה ומאז המאות שנים שסובלים ממנה זה לראשונה בהיסטוריה שיש שיפור. שיפור מסויים. אנשים רואים, חלק מהמטופלים, כארבעים אחוז, כמעט חצי, רואים שש שורות יותר אצל רופא העיניים, חלק מהם, ויש מכתבים בידינו, גם בארץ וגם בעולם המערבי, על החזר רשיונות נהיגה, שזה דבר אדיר שלא היה כמוהו. התרופה הזאת איננה בסל, ובקשתנו היא שהיא תיכנס בצורה מסודרת.
אין צורך בתוספת כסף, מפני שהמליונים שהוקצבו לתרופה של ה-PDT, שרק עצרה בחלק, הם במחצית או שלושת רבעי פנויים עכשיו. אם זה לא יהיה אז תמשיך ההתדרדרות והבקשה שזה ייעשה בשני תנאים. אלף זה ללא כסף, מפני שזה לאותה תרופה, לאותן החברות ובעיקר לאותם החולים. הבקשה שזה ייעשה על ידי כך שכפי שהובטח לנו על ידי משרד הבריאות שמנסים, שזה ייעשה בתנאי, אישור סל להכניס את זה בתנאי, אבל רק בתנאי שלפני כן יהיה אישור כניסה לשימוש של התרופה בארץ. והדבר השני שאפשרי שיהיה איזו שהיא עקיפה זמנית לחוק שאיננו מאפשר שימוש בתרופות או בתרופה אחרת שהיא כיום זולה, היא עולה כמה מאות שקלים כל טיפול לעומת אלפיים דולר כל טיפול.

אני קודם כל חושבת שזה לא המקום, כמו שכבר חבר הכנסת אורון אמר, זה לא המקום לפניות מסויימות. כל הכוח של הקיום שלנו פה זה שאנחנו ביחד, ארגונים מתחומים שונים, לא משנה מה האינטרס הספציפי, כולנו פה בדרישה בנושא המאבק.


אני רק רוצה להעלות נושא מסויים שהתחיל בוועדת הסל של 2006, ואני חושבת שמאוד חשוב שתבוא פניה או ציון מוועדת עבודה רווחה ובריאות על הנושא שהצלת חיים זה לא הדבר היחידי ששווה ערך להשקעה כספית, ומתן יכולת לחיות, מכל מיני סיבות, ואני לא אכנס אליהם, מאוד חשוב, וכפי שאמרתי רואים שזה התחיל בסל 2006, מאוד חשוב שאתם תתעקשו על הצורך להתייחס גם למה שקוראים איכות חיים אל מול הצלת חיים.

אני יושבת ראש האגודה לזכויות החולה. אני רוצה להעלות פן אחר לכל הדיון הזה. הדיון הזה הוא מאוד עצוב. חמישים ושניים חברי כנסת חתמו, בסיבוב הקודם, בקדנציה הקודמת, על הצעת חוק לעידכון סל התרופות בשני אחוז. שום דבר לא קרה מזה. אתם לא מריחים את הציניות שבכל העניין הזה? יש פה משחק פוליטי בחיים של חולים, והמדינה בעצם עומדת ומנסה להפריט את הבריאות שלנו. למה אני מתכוונת, כשאדם צריך תרופה מצילת חיים ואיננה נמצאת בסל, יש לו שתי ברירות. האחת היא לא לקבל את התרופה הזאת, והשנייה לפנות לנדבנים. יש קרן עופר, יש קרנות אחרות. במקום שהתרופות האלה תהיינה בסל ותינתנה לפי אמות מידה רפואיות היום אנחנו נגיע לכך שכל מיני קבוצות אזרחים שיש להם כסף, כדי לקדם נושאים שלהם יתרמו כסף לתרופות. ולהיכן מגיעה המדינה בדברים האלה, להיכן אנחנו מגיעים. לכך שאנחנו נצטרך לפשוט יד?

שמי לאה וופנר, אני מנכ"ל ההסתדרות הרפואית ואני יושבת גם בוועדת הסל ביחד עם ד"ר בלשר. אני רוצה להגיד שלושה דברים. הדבר הראשון שעלו פה המון נקודות חשובות, והנקודה הכי חשובה והכי מהותית לכרגע זה כסף לסל. כל שאר הדברים אפשר לקיים הרבה מאוד דיונים, אנחנו נמצאים עכשיו דקה לפני הכרעת התקציב, וצריך שיהיה כסף ל-2007. ואני מציעה שנתרכז בזה.


לגבי הסיפור של הכסף אני רוצה להגיד שני דברים שמאוד חשוב לדעת אותם. אחד, לחבר הכנסת אורון, כל מי שישב בוועדת הסל, היו שם דיונים, ואני מציעה שתקחו את הפרוטוקולים ותראו אותם, היתה הסכמה של כל חברי הסל, של כמעט כולם, שאנחנו לא מדברים על 2007, מאחר ואם היה 2007 האנשים היו מוכנים לא להמשיך את העבודה שלהם. ונאמר לנו במפורש שזה ל-2006 וב-2007 נראה מה שיש. אני מציעה שהפרוטוקולים של ועדת הסל יופצו לכל חברי הכנסת, ותראו מה נאמר לנו. האוצר דרש שזה יהיה 2007, כל החברים אמרו אנחנו לא מסכימים לדון ב-2007. זה דבר אחד.


דבר שני, אם טעינו במחשבה שלנו ונהגנו לא בסדר זה לא משנה את הסיטואציה שכרגע ישנן תרופות שצריכים להכניס אותן, ואי אפשר להגיד שהתקציב סגור. כי עובדה שברגע האחרון כולם מוציאים למטרות טובות וראויות כסף מכל מיני מקומות. זה לא שהכל נסגר ואי אפשר להזיז וזה קשיח. כשם שמחפשים ומוצאים כספים לנושאים אחרים, ואני לא רוצה להמעיט מאף נושא, נושא קואליציוני כזה או אחר, אני משוכנעת שאפשר למצוא כסף בשביל לפתור לפחות חלק מהבעיות שהוצגו פה.

גבירתי, יש לי שאלה אליך, מה התפקיד של קופות חולים, שכולנו מבוטחים, משלמים כל החיים שלנו, לא משתמשים בקופת חולים בכלל, כשמגיעים לגיל מסויים אנחנו זקוקים, איפה הם נמצאים.

אני לא מייצגת את קופת חולים ולא הייתי בשם קופת חולים, זה דיון שצריך לדון בו. אדוני, אנחנו גם מנהלים על זה מאבק מול קופות החולים.

כן, רואים את זה. תודה רבה.

אני מארגון צב"י, צרכני בריאות ישראל, ובמקור מאיגוד סיסטיק-פיברוזיס. אני רוצה לחזור לדבר העקרוני. הנושא של עדכון הסל הוא דבר שאסור שהוא לא יתמשך. בשנה הבאה חייבים להעביר את הצעת החוק הזאת. ואני אסביר לך למה. לי יש אמון מלא בוועדת הסל. אני חושבת שזה באמת מנגנון טוב. אבל אני יודעת בוודאות שנעשו שם טעויות. בגלל שאני ליוויתי הרבה מאוד קבוצות של חולים,

ראית בנאדם שלא עושה טעות?

בבקשה, אל תתקוף אותי כמו שתקפת את לאה, זה לא היה נכון. אני רוצה לתת לכם דוגמא, כשאין מערכת שיודעת, אין ועדה שיודעת שהשנה יש לי שלוש מאות, בשנה הבאה יש לי שלוש מאות ואחריה יש לי שלוש מאות אין שום אפשרות לעשות תכנית. ולכן כל הזמן מנסים לתפוס את מה שיכולים בסכום הקיים. אני ראיתי אישורים של הוועדה שאישרו מזון תרופתי לילדים, שנתנו לשתי קבוצות חולים, וחולים שמוזנים דרך דופן הבטן אחרים אמרו לי אלה לא כרגע, אלה יהיו בשנה הבאה. קודם כל זה לא היה צודק, ואם הייתי הולכת לבג"צ, מה שתכננתי, הייתי גם זוכה. אבל אילו ידענו שיש, העובדה הזאת שיש סדר קבוע ותקציב קבוע נותנת תקווה גם לאלה שמחכים בחוץ ויודעים היום התרופה שלי לא נכנסה, אבל מחר ובשנה הבאה היא כן תיכנס.

רבקה פרייליך מהאגודה למלחמה בסרטן. אני רוצה להצטרף לאחרים ולמקד את העניין של התוספת הקבועה, תקציב 2007 זה הנושא עכשיו, כי עכשיו עשרים וחמישה לדצמבר ועוד כמה ימים התקציב,

התקציב עד שלושים ואחד למרץ יעבור, לא יעבור עד סוף השנה, אני מבטיח לך.

ועדיין זה הרגע האחרון לפני התקציב. מה עושים כדי ששנה הבאה לא יהיה הרגע האחרון לפני התקציב.

אני רוצה לנצל את ההזדמנות שאנחנו בשידור בטלויזיה ולהודיע גם לחברי הוועדה המכובדים וגם לציבור שאנחנו פותחים מחר אחרי הצהריים אוהל מחאה בכיכר רבין בתל אביב להמשך המאבק, ואני מקווה, אמנם זה בתל אביב, אבל אני מקווה שגם חברי כנסת, לפחות מהוועדה הזאת, יכבדו אותנו, וגם הציבור כמובן.

תודה רבה. אני חשבתי, כשדנו בנושא הסל ב-2006, אני אמרתי, לי היה ויכוח, ועדת הסל לא צריכה לעסוק כמה כסף יש לה. ועדת הסל צריכה לעסוק איזה תרופות ייכנסו. אין כסף, לוועדת הסל לא צריך להיות כסף בכלל. תפקיד שלה איזה תרופות להכניס. זה הכל. יש תרופות בעולם חדישות, צריך להכניס לסל, בלי שום בעיות. הבעיה המרכזית צריכה להיות בין משרד הבריאות לקופות חולים שאנשים מבוטחים בהן. ואם הממשלה צריכה להוסיף, תוסיף. הממשלה כיום מוסיפה הרבה, משרד הבריאות כמה מיליונים הולך לקופות חולים. אבל לא יכול להיות שקופות החולים לא יהיו שותפות לכל הנושא הזה. זה מה שצריך להיות, זה תפקיד של ועדת הסל. לקבוע איזה תרופות, ולא כמה כסף יש לי, את התרופה הזו כן, התרופה הזו לא.

אני חושב שאנחנו על קצה מזלג,

אני חולה בדלקת פרקים כבר שמונה שנים. בשנה האחרונה לילה אחד לא ישנתי, לילה אחד לא עצמתי עין, מאחר ואין לי תרופות שיכולות להציל את החיים שלי. ולא רק להציל את החיים שלי, לצערי זה אפילו כבר הגיע למוח, ומעניין, דיברת על קופות החולים איפה הן, אז קופת החולים הכללית מתחבאת מאחורי אותו משרד שיושב בו מנכ"ל, אבי ישראלי, שלצערי הרב זה מאוד מזיק למקום הזה שהוא מעלעל בדפים ולא בדיוק הקשיב לכל מה שנאמר פה,

זה את לא יכולה לומר גבירתי, תתבטאי בנושא שלך בבקשה.

אני אומר את כל אשר על לבי כי זה המקום שבו אני אומר, ותאמינו לי שיש לי המון מה לומר על כך. מן הראוי שאני כאזרח במדינת ישראל, מדינה דמוקרטית, אקבל את הטיפול הראוי והנאות והנכון לכך, ולא שמישהו מהיושבים פה יגזור את חיי למוות. והזכות שלי היא לקבל טיפול תרופתי לפני שאני אתפגר.

את צודקת. תודה רבה. לסיכום, הוועדה קודם כל אני רוצה להודות שכל העשרות ארגוני בריאות שהתאחדו יחד למען מאבק צודק וחשוב, ואני מודה לכם שהגעתם.

1.הוועדה מצרפת את קולה ורושמת לפניה את זעקתם של החולים, נציגי ארגוני הבריאות וההסתדרות הרפואית להקצאת משאבים לעדכון סל הבריאות בשנת 2007. לדעת הוועדה אי עדכון הסל בשנת 2007 יפקיר גורלם של חולים רבים שידם אינה משגת לרכוש תרופות שיצילו את חייהם.

2. הוועדה קוראת לממשלת ישראל להקצות ארבע מאות שמונים מליון שקל בתקציב 2007 לעדכון סל התרופות שהם כשני אחוז מתקציב משרד הבריאות.

3. הוועדה קוראת לממשלה לעמוד בהבטחתה שניתנה מעל בימת הכנסת בעשרים ושלישי ליוני 2006 על ידי יושב ראש הקואליציה חבר הכנסת אביגדור יצחקי להגיש לכנסת הצעת חוק הקובעת מנגנון עידכון אוטומטי שנתי לסל הבריאות. הוועדה קוראת לממשלה לתמוך בהצעת החוק של חברי הכנסת הקובעת עידכון אוטומטי שנתי של סל הבריאות בשיעור של שני אחוז מתקציב הבריאות הכללי.

5. הוועדה קוראת לסל הבריאות לפעול לאלתר להארכת תוקף מינוייה של ועדת השר במספר חודשים נוספים עד לגמר הדיונים בתקציב המדינה לשנת 2007.

אני מודה לכולכם.

הישיבה ננעלה בשעה 14:00.