כנסת פתוחה

PAGE
2
ועדה משותפת לוועדת העלייה הקליטה והתפוצות ולוועדת החינוך והתרבות

27.12.2006


הכנסת השבע עשרה





נוסח לא מתוקן

מושב שני

פרוטוקול
מישיבה משותפת לוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות - מס' 57

וועדת החינוך, התרבות והספורט - מס' 110

יום רביעי, ו' בטבת התשס"ז (27 בדצמבר 2006), שעה 09:00

ס ד ר ה י ו ם: הישגי תלמידים עולים

חברי הוועדה: מיכאל נודלמן – היו"ר

מיכאל מלכיאור – היו"ר

זאב אלקין

יצחק גלנטי

אלכס מילר

אברהם מיכאלי

מרינה סולודקין

שמואל אבואב – מנכ"ל משרד החינוך התרבות והספורט



עמיהוד בהט – מנהל גף קליטת עלייה משרד החינוך התרבות



והספורט



מוטי בנאו – מנחל המחלקה לביקור סדרי משרד החינוך התרבות



והספורט



חיים נבון – מנהל תחום נוער בסיכון וקליטת עולים משרד החינוך



התרבות והספורט



מאיה שריר – מדריכה ארצית בעליה וקליטה, משרד החינוך



התרבות והספורט



ארז חלפון – מנכ"ל המשרד לקליטת עלייה



אריה קורת – מנהל אגף קליטה בקהילה המשרד לקליטת עלייה

מיטל נוי – דוברת המשרד לקליטת עלייה



מסרט וורקו – רכזת תחום חינוך המשרד לקליטת עלייה



סוניה מיכאלי – מדענית ראשית המשרד לקליטת עלייה



אלהרר איציק – המשרד לקליטת עלייה



מיה פוגל – עוזרת למנהל חטיבת הקליטה הסוכנות היהודית



שמעון פרי – הסתדרות המורים



ירון צלח – מנהל תחום חינוך ו עולים, ג'ויינט



מיכל אטינגר – מנהלת תכניות התחום בדרום, אגף חינוך ונוער



ג'ויינט





רומן שניידר – מנהל אגודה ישראלית למען ילדים עולים



וונדה קסהון – רכז פרוייקטים מיוחדים ארגון צפון אמריקה למען



יהודי אתיופיה



טל האס – מנהל יחידה אסטרטגית האגודה הישראלית למען יהודי



אתיופיה



נסים קולאל

יהודית גידלי

דנה גורדון

מעיין מכלוף - חבר המתרגמים בע"מ

בוקר טוב לכולם, אני מתכבד לפתוח ישיבה משותפת שתי ועדות, ועדת חינוך וועדת עליה קליטה ותפוצות בנושא ליקויים בחינוך לעולים חדשים. זה לא ישיבה ראשונה, זה המשך ישיבה שהתקיימה ביולי. היו הרבה ליקויים, אתם יודעים, חמישים אחוז נשירה, תלמידים עולים, חמישים אחוז מאלה שהלכו לבגרות לא קיבלו בגרות, זה אומר שבשנת 2006, 2005 ואולי 2004 היו איזה בעיות. אנחנו יודעים איזה בעיות אבל שום בעיות לא נותנות לנו זכות לראות ככה שזה נורמלי. זה קטסטרופה, זה לא נורמלי. ואנחנו דיברנו והסכמנו שאחרי ארבעה חודשים שתי ועדות ישבו ורוצים לשמוע מה משרדים עושים, איזה תכניות יש, כדי למנוע דברים שליליים כאלה.


יושב ראש ועדת החינוך, אתה רוצה להוסיף משהו?

כן, קודם כל בוקר טוב, אני מאוד שמח שהצלחנו להביא ביחד שני אריות באותו יום, זה דבר שעל זה צריך לברך שהחיינו וקיימנו לזמן הזה, כי זה לקח לנו בערך חמישה חודשים לעשות את המעשה הזה. אני לא יכול להאשים את מנכ"ל משרד העלייה והקליטה, שהוא רק בתפקיד ארבעה חודשים, אז אני לא יכול להאשים אותו על החודש הראשון. אני באמת מברך על זה, אני חושב שזה נחוץ שנעשה את זה מדי פעם, לא נכביד עליכם יותר מידי אבל שנעשה את זה מידי פעם זה חשוב. זה דבר ראשון.


דבר שני אני רוצה להודות לעמיתי פרופ' מיכאל נודלמן שבנדיבות לב מארח אותנו פה בוועדה שלו. בדרך כלל זה אצלנו, כי מגיעים קודם אצלנו, אבל זה באמת המקום שזה ראוי שזה יהיה ואני מאוד שמח שאתה עושה את זה. יש הלכה שצריכים לפתוח בשבחה של אכסניה, אז זו אכסניה טובה. אני מצטער שאני לא נמצא פה יותר כי זה חלק מהתפקיד הפרלמנטרי שלי, ואיפה שלבי נמצא זה פה בחדר הזה.


לגופו של עניין, אני רוצה לתאר לשני המנכ"לים, קיבלנו מספר דיווחים קשים מאוד. היה מ.מ.מ. לפני מספר חודשים, ואחר כך דיווחים בכל התחומים. קודם כל בתחום הנשירה, בתחום הזכאות לבגרות, בתחומים הנלווים של פשיעה, אלימות, שהמצב של העלייה קשה.


אני רוצה להגיד דבר שהוא מבחינתי עקרוני לפני הדיון. המסר שיוצא החוצה היום ממדינת ישראל הוא שאם אתה רוצה לתת חינוך טוב לילדים שלך זה לא המקום. זה המסר שיוצא. אנחנו קיבלנו דיווחים על זה מברית המועצות לשעבר, מאמריקה הלטינית, מארצות הברית, מאירופה. זה התשתית של קיומנו. לא רוצה לדבר במלים מאוד גבוהות. אבל אם אנחנו, ואנחנו אכן, ואני מאמין בזה בכל לבי כפי שאני יודע שכל החברים שיושבים מסביב לשולחן הזה מאמינים שזה הבסיס של היותנו מדינה יהודית פה. אז מסר כזה לא יכול לצאת ממדינת ישראל. זה נוגע כמובן בכל הנושאים של חינוך, ולא רק בחינוך של עולים. אבל בחינוך של עולים זה מקבל יתר תוקף. אם התוצאות שלנו בנושא הזה, וזה ודאי לא דבר שהתחיל השנה, גם לא אצל מנכ"ל משרד החינוך שהוא עוד כמה חודשים יותר בתפקיד מהמנכ"ל של העלייה וקליטה, אבל זה רבת שנים, אם התוצאות שלנו, שפחות מעשרים וחמישה אחוז מהילדים הם מגיעים לבגרות, פחות מעשרים וחמישה אחוז, בשילוב כל המספרים שגם חבר הכנסת זאב אלקין, שהוא מומחה יותר גדול במספרים, גם במספרים, אבל בשילוב כל המספרים מה שלמדנו, אם הנשירה מגיעה למימדים מפלצתיים ממש, של שלושים ושמונה אחוז מכלל הילדים הם ילדים עולים, המסר הזה יוצא. הירידה גם במספר התלמידים שיבואו בתכניות הטובות, "נעלה" ותכניות אחרות שמביאות תלמידים, המספר יורד. תלמידים, הורים יהודים, אם יש עוד דבר אחד של יהדות שנשאר בלבנו זה שאנחנו רוצים שהילדים שלנו יהיו יותר מוצלחים מאיתנו. וודאי שחינוך בסיסי טוב זה תנאי יסוד, זה סף. כל שאר הדברים אפשר ללמוד בקרואנים, ואני נגד זה, אבל אני רוצה לדעת שהתוצאות טובות. והתוצאות רעות מאד. אז לכן אני פותח בזה, כי זה מסר הרבה יותר מרכזי מרק לטפל בדבר נקודתי כזה או אחר.


אני גם רוצה להגיד שהיה תהליך עם המשרד, תהליך מבורך, שבגדול נוהל גם על ידי ידידי פרופ' מיכאל נודלמן וגם על ידי זאב בתת הוועדה של הוועדה הזאת, ובישיבות,כמה ישיבות מאוד גדולות אצלנו בוועדת החינוך, כשניסינו לרכז את כל מה שנעשה בין הישיבות, יש רושם שבמשרד החינוך היום לוקחים את הדבר הרבה יותר ברצינות בשנים האחרונות, ויש לכם כמה עובדים, סמנכ"לית, שהיא לא פה היום, אבל בגלל זה היא שלחה את המנכ"ל, היא צריכה להיות עסוקה כדי להכין את כל הדברים שהובטחו לנו. עדיין עם כל השיפורים אנחנו לא מרגישים שהמשרד הבין שאנחנו ממש במצב חרום. כשיש מצב חרום אתה מתנהל אחרת מכל הבעיות השוטפות. גם בחינוך האתיופי, בהרחבת החינוך האתיופי לכלל האוכלוסיה, גם אלו שנולדו בארץ, גם החינוך של העולים, כמה זמן לקח, אני לא יודע אם כבר היתה ישיבת הנהלה בנושא הזה, אבל אני רק זוכר שקיבלנו דיווחים כל שלושה שבועות שעוד מעט תהיה ישיבת הנהלה וזה כבר תוכנן ואחר כך זה בוטל. ואחר כך עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם. זה לא מראה, המסר שזה נותן לנו זה לא מסר טוב. לכן אני מאוד מאוד היה לי חשוב להביא את שני המנכ"לים, שיוכלו לתת לנו את התמונה ואת ההיערכות, אני מקווה היערכות חירום, כדי שבזמן קצר מאוד המסר שייצא ממדינת ישראל "כי מציון תצא תורה" יהיה באמת מסר שפה כדאי מאוד להביא ילדים כי פה דואגים אחד אחד שהילדים האלה יקבלו חינוך מצויין. וזה יהיה דחיפה לעלייה במקום להיות מכשול לעלייה.

עכשיו יש מקרה שמשפחות עולים מרוסיה שולחים ילדים ללימודים ברוסיה. זה בלתי אפשרי. כל עולה שעלה לארץ הוא תמיד חשב שיהיה חינוך טוב לילדים. הגענו למצב. בגלל זה אני מסכים עם יושב ראש ועדת חינוך שזה מצב חירום ואין זמן למשוך הרבה. צריך לעשות כמו במלחמה.

ראשית בוקר טוב. אנחנו למעשה נדרשנו לשלושה נושאים מרכזיים. האחד זה רכישת השפה באולפנים. הנושא השני זה הבגרות כמותאמת לעולים מתוך מטרה להעלות את הזכאות לבגרות. והתחום השלישי זה תחום הנשירה. בשלושת הדברים בחודשים האחרונים קיבלנו החלטות ויצאנו עם תכניות. אני אתחיל בסיפא של העניין, לאחר מכן אני אגולל בתמציתיות רבה מאוד איך הגענו לזה.


ראשית בשורה התחתונה, הוספנו אלף מאתיים שעות. כל עולה מקבל שש שעות לשפה באולפנים, בין אם הוא בנפרד ובין אם הוא בקבוצה, ולא משנה איפה המוסד הלימודי שלו וכמה עולים נמצאים באותו מוסד. הדבר השני, אנחנו בתהליך מואץ של התאמת הבגרות כמותאמת לעולים חדשים, כל אחד על פי שפתו, עם הבוחנים וכל מה שקשור בזה. זו אופרציה מורכבת, מסובכת, מעולם לא היתה במשרד. היא קלה בהיגיון, להבהיר אותה ולפתור אותה במשרד, היא מאוד קשה לביצוע, ואנחנו במסלול הזה, עם לוחות זמנים מוגדרים. והדבר השלישי זה הנשירה, שתיכף נציג את הנתונים, מה עשינו בנשירה וכו'. אז בשלושת הדברים קודם כל בשורה התחתונה יש פעולות מעשיות שיצאנו אתן לדרך, ועכשיו כמה דברים מהירים בכל דבר ועניין.


הדבר הראשון, נעבור רגע במהירות רבה, הדבר הראשון זה הנושא של מסד הנתונים, שנדבר באותה שפה.


המשרד בעת הזאת משדרג בצורה משמעותית ולא ברת השוואה את ההקלות ואת ההתאמות של בחינות הבגרות לעולים החדשים לעומת כל תקופה בשנות ההיסטוריה של המשרד.


התלמידים שמוגדרים אצלנו כעולים חדשים בשנים 2002-2006 – ששת אלפים מאתיים תשעים ושבעה תלמידים מחבר העמים, חמשת אלפים שש מאות שלושים וארבעה יוצאי אתיופיה. מה מסד הנתונים רק ל-2006 – מחבר העמים שבע מאות שמונים, אלף מאה יוצאי אתיופיה ויותר המדינות אלף שבע מאות.

ההגדרה של יוצאי אתיופיה פה זה לא רק לחמש שנים,

לא, אנחנו נתנו תמונה של החמש שנים. ילדים שעלו מאתיופיה בחמש שנים האחרונות. שלא יובן מהצגת הנתונים פה שזו ההגדרה לגבי עולים. התחלנו בתחנת זמן מסויימת בכדי לרכז את זה לשנים האחרונות. ברור שזה לא חופף את ההגדרה למי הוא עולה בכלל במערכת.


מאפיינים של העלייה האתיופית, כולם מכירים, תנאי פתיחה קשים בתחום ההשכלה והמיומנויות הלימודיות, מעבר תרבותי קיצוני, משבר חריף בסמכות ההורית ובשותפות ובתמיכה וביכולת של המשפחה ללוות את המערך החינוכי, עלייה בקבוצות קטנות לאורך כל השנה, לא בתחנת זמן מסויימת אלא פזורה על פני השנה. שיבוץ עולים במרכזי קליטה על בסיס של מקום פנוי, ומשתמע מכך לגבי המסגרות הלימודיות הראשונות. ניידות רבה מאוד בין בתי הספר ביישובי הקבע במהלך כל השנה, שיבוץ חלק ממרכזי הקליטה ביישובים חלשים, שהם לכשעצמם אכסניה לא מחוזקת ולא איתנה בשביל לקלוט אוכלוסיות, עם כל המורכבויות והאתגרים האלה. תיעול העולים למוסדות של ממלכתי דתי בלבד, בשלב הראשון לפחות, עד לשלב שהם בוחרים מסלולים אחרים. אכלוס בשכונות מצוקה קשות, מצוקה כלכלית ונוער במצב סיכון וכל המשתמע מכך.


מאפיינים מבחינת אוכלוסיה מחבר העמים – קליטה ישירה ביישובים רבים, עלייה בהיקף קטן ופריסה של תלמידים בודדים בכל בתי הספר. מצב סוציו-אקונומי קשה בקרב חלק מהמשפחות ותופעות ניכור והתבדלות ואי יכולת של אנשים להיטמע ולהתערות ולהיות חלק מהמירקם הקהילתי או החברתי של המקומות שבהם הם חיים.


הדגשים בפעולת המשרד לשנת הלימודים הזו הם הפעולות והדיונים להגדלת המודעות לנתונים, זאת אומרת להטמיע את מה שאתם משדרים כאן, ברמה של המחוזות והמוסדות ובתי הספר, למרות שבמדינה כרגע אין את האווירה של קליטת עלייה כפי שהיתה בשנות התשעים, שכל החברה באופן טבעי האקלים של מדינת ישראל יצר את המגוייסות ואת המודעות, וכרגע העסק הזה התפוגג והאווירה הזו לא מצוייה יום יום שעה שעה בחלל של החברה הישראלית. ולכן חשבנו שצריך לעשות פעולות הטמעה, ולהסביר שהקליטה לא נגמרה, והמורכבות היא קשה, ולא הצלחנו בכל המשימות, וצריך להכביר במאמצים בכל מוסד חינוכי.


רענון הנהלים וההנחיות לכל בתי הספר. נתנו שעות, הן שעות צבועות לעולים. הם לא הולכים לשום עניין אחר. יש לך בעיות פרופסיונליות ויש לך בעיה של תקן ויש לך בעיות בכל התחומים האחרים. כי העומס שמגיע בסופו של דבר למנהל הוא עומס רב. והמטרה היא לחדד. רבותיי, זה הכסף הצבוע לנושא של קליטת עלייה. הוא לא נתון לשימוש לכל דבר ועניין אחר. הדברים במשך הזמן קצת היטשטשו, ולכן חשבנו שצריך למקד את זה בהקשר של דו"ח שושני וכל הדברים האחרים, הטמעת סטנדרטים לקליטה מיטבית בבתי ספר. אדוני המנהל, המשימה בסופו של דבר מצופה ממך ומכל מערך המורים להתגייס לכך שהילד בסופו של דבר יקלוט את השפה, יהיה חלק מחברת הילדים. ירגיש שהוא מצליח להשתלב ולהגיע להישגים לימודיים. איך אנחנו עושים את זה, פשוט, החל מישיבה מרוכזת עם כולם, עם כל מנהלי המחוזות, סידרנו את כל הכמות של העולים בכל יישוב ויישוב, אנחנו גם נעביר את זה בצורה מסודרת לכל ראש רשות ונגיע בסופו של דבר, אחרי שגמרנו את התכנית המשרדית, תכנית מחוזית, ובסוף זה יהיה תכנית יישובית. בקרית מלאכי כך וכך עולים, אלו הפעולות, ובקרית ביאליק, לא חשוב כרגע, כך וכך, ונגיע עד רמת היישוב.


רכישת השפה העברית, רבותיי זו המשימה הגדולה שביטאתם אותה, שיקפתם את הקשיים שסביב העניין הזה. איך אנחנו הולכים להביא את זה לידי ביטוי. ראשית הרחבת המסגרות לרכישת השפה לתלמידים עולים. גם באולפנים וביישובים ובעיבוי של בתי הספר. ולכן הקצינו מהגורן ומהיקב אלף מאתיים שעות, שש שעות לכל תלמיד. שידרוג מסגרות הלמידה בכתות האולפן, הקלט, גם בתוספת של מגשרים וגם בערכות וכל מה שקשור בתחום הזה. הטמעת תכנית הלימודים החדשה, הפעלת תכנית משעולים ושעל לעולים ותיקים, כחמשת אלפים תלמידים, הפעלת אולפן וירטואלי ותכנית עברית ידידותית, קלה יותר, קליטה יותר. התמקצעות צוותי ההוראה וכוח האדם בתחום רכישת השפה.


שיפור ההישגים הלימודיים, הקצאת שעות עזר והנחיות ונהלים להפעלתם. הזרמת מידע למנהלי מחוזות, דיברנו על זה. הנחיות ונהלים, דיברנו על זה. הפעלת תכנית ליבה. בשנה הזאת אנחנו עשינו שני דברים שלעניות דעתי הצנועה צריכים בסופו של דבר להביא לתוצאה בהעלאת הזכאות לבגרות. הדבר הראשון, זה כל תלמידי בוגרי תשס"ו שמסיבה כזו או אחרת לא הגיעו לזכאות לבגרות בהעדר בחינה אחת, בחלק מהמקרים בגלל שתי בחינות, נתנו להם ואוצ'ר לימודי. הם מקבלים מאתנו מימון ללמידה מחודשת והם ניגשים לבחינות בינואר. הקמנו מאה ושנים עשר מרכזים לימודיים שאנחנו מפעילים אותם, נותנים לתלמידים, על אף העובדה שהם סיימו את שתים עשרה שנות לימודיהם ובכך אנחנו לא חייבים יותר בחוק חינוך חובה אנחנו מממנים את זה מחדש בכדי לאפשר להם להגיע לזכאות לבגרות. יש לנו שבעת אלפים חמש מאות כאלה. אני מעריך שבתוך כך יהיו חלק מהעולים שיאפשר להם להגיע לזה.


תכנית תשס"ז, לכל התלמידים המתקשים, בכיתה י' שהולכים לבגרות, בכיתה יא' שהולכים לבגרות ובכיתה יב'. מעבר לסל השעות הרגיל של בית הספר, מעבר לסל של העולים שהוא ייחודי ותוספתי, כל מנהל בית ספר מקבל מאתנו שעות נוספות לאותם תלמידים שהסיכוי שיעברו את הבגרות הוא נמוך בכדי ללמד אותם בקבוצות של שלושה, חמישה תלמידים, מעבר לשעות הלימוד הרגילות. אנחנו הקצינו לזה עשרות מליוני שקלים. אספנו את מנהלי בתי הספר, הסברנו להם את העניין. אנחנו מינואר שולחים להם גם את התקציבים לזה. והכוונה היא להביא את התלמידים המתקשים למסגרות האלו.

בתשס"ז הקציתם עשרות מליונים לסל הזה של התכנית הזאת?

נכון מאוד. שני דברים, ליבם אחד זה לימוד מחודש לבוגרי י"ב מתשס"ו שלא הגיעו לבגרות, אלו שלא התגייסו לצבא, אנחנו אומרים להם בואו למרכזים, תלמדו, תכשירו את עצמכם מחדש ובינואר תלכו לבחינות בגרות במקצועות שלא הגעתם. אני פותח סוגריים, לא רוצה להציג את זה עדיין כהישג גדול, אבל באנו בדברים עם הצבא. הצבא נאות בצורה מאוד מתונה להתיר לבערך מאה תלמידים שהתגייסו לצבא בוגרי תשס"ו לעשות הפוגה במסלול הצבאי שלהם. ברור שהצעדים הראשונים זה הטירונות ורכישת המקצוע. ולגשת גם הם לבגרות. הלוואי ויכולנו להגיע להיקפים יותר גדולים, אבל הפתח הזה טומן בחובו אפשרות להרחיב את המגמה הזו, שגם מי שהולך לצבא לא בסוף הדרך שלו, לא בחצי שנה האחרונה אלא בראשית הדרך יוכל להתקבל, ובתוך כך יש עולים שנוכל לשלב אותם, והלוואי שזה יתפוס תאוצה גדולה.


אז אני מסכם את זה, אלו שתי תוספות תקציביות שמיועדות לאוכלוסיה המתקשה להגיע לבגרות במסלול הרגיל של בית הספר. זה נותן להם כלי של קבוצות קטנות, שלושה חמישה ילדים, ונשאלה שאלה איך אנחנו מבקרים את זה ומוודאים שבאמת זה מתועל לאותה אוכלוסיה, הם שולחים לנו את השמות של התלמידים בכדי שנדע מה כמות השעות שאנחנו צריכים לתת לכל בית ספר. יש לנו פרמטר מסויים שעל פיו אנחנו בודקים, אולי הוא לא מושלם, אולי הוא לא מיטבי, אולי צריך לשפר אותו על ציר הזמן, אבל הוא יוצר בקרה שלנו. זה שידור מסר ברור, זה עבור האוכלוסיות המתקשות. זה לא מיועד לכלל התלמידים, זה לא מיועד לתוספת לשעות כפיצוי למורים שמגישים לבגרות. זה אך ורק בקבוצות למידה קטנות, מעבר לשעות הרגילות, כתוספת נוספת שצריכה להביא לתוצאה של העלאת הזכאות לבגרות באוכלוסיות המתקשות. אנחנו רואים בזה מסד משמעותי ככלי שנותן לבית הספר ולא רק דרישה מבתי הספר, תעלו את הזכאות, תטפלו בעולים, תטפלו באוכלוסיות המתקשות, אלא זה נותן להם כלי מעשי. אני מאוד מקווה שלא נתאכזב, אני מקווה שזה יביא לתוצאה ולשיפור בבגרויות.

רק שאלה, מרינה שאלה לגבי הפיקוח, אני חושב שאחת הסיבות שהיא שאלה שנאמר לנו שיש אגף או האגף שהופך להיות אגף ששם צריך שני תקנים של מפקחים כדי שאפשר יהיה לבצע את התכניות האלה. האם אושרו שני התקנים האלה ואויישו, כי אחרת מי יפקח מצדכם אם אין לכם את הכוח אדם לעשות את זה.

אני רוצה רגע להשיב לעניין הזה. תראו, אני פותח סוגריים,

כשאין פיקוח, איך משתמשים בשעות שמוקדשים לעולים, וראינו בזה בעיה,

ובפרט שאמרו לנו שצריכים את שני התקנים הללו כדי שיהיה אפשר לעשות את זה.

תראו, לא בכדי להתחמק כרגע מהשאלה הספציפית אודות שני המפקחים. רבותיי, אם אנחנו נותיר את האחריות הזו לשני מפקחים זה משגה ברמת המדיניות. המשרד על כל מפקחיו, על כל אנשיו, צריך להבין שקליטת העלייה והזכאות זו משימה חינוכית של כל המערכת כולה. אם נציב שני משגיחי כשרות שהם אלה שירוצו ויתרוצצו עם הדגל של קליטת עלייה וירוצו מבית ספר לבית ספר ולא נודע כי בא אל קרבו, לא יהיה שום דבר.


מה כן צריך לעשות, אנחנו מעבירים לבתי הספר, אחרי שגמרנו לנתח באיזה עשרים ושמונה יישובים יש את הריכוז הגדול ביותר של העולים, אנחנו נעביר את זה לרמת בתי הספר, שבהם יש כמות גדולה של עולים, לא שנשחרר את האחרים אבל נרכז מאמץ במובנות של בתי הספר, פה יש ריכוז גדול של עולים, תדעו, אנחנו מזכירים לכם שנתנו לכם שני כלים משמעותיים. מעבר לתוספת של השעות ואולפנים וכל הדברים האלה, ואנחנו מבקשים הירתמות של כל הבית ספר והמחוז בכדי להגיע לתוצאה. תראו, בסוף צריך להביא תוצאות. אנחנו בסוף צריכים להגיע לשלושה דברים – רכישת השפה העברית, צמצום הנשירה והעלאת הזכאות לבגרות.

אני ממש מברך אתכם על זה שהגעתם לשש שעות עברית לתלמיד עולה מתחיל, כי זה שינוי מאוד מאוד משמעותי. אבל כל המומחים, בכל הדיונים שהיו כאן, אומרים חד משמעי על השולחן שפחות משש עשרה, שמונה עשרה שעות בשבוע בשלב הראשוני של לימוד שפה, אין תוצאה. לכן שש זה יותר טוב מאחת, אבל התוצאה עדיין תהיה גרועה מאוד.

היום בבתי הספר היסודיים יש בא', ב' וג' עשרים ותשע שעות, ה' ו' שלושים ואחת, שלושים ושתיים שעות. בית ספר היום לוקח את הליבה של המקצועות שהוא צריך ללמד, יש היום למנהל בית ספר מרחב תימרון של שמונה, תשע ועשר שעות של שפה עברית. קודם כל בבסיס של השעות של רכישת השפה העברית. אני רוצה קודם כל לראות איזה משאבים יש.


תראו, אני גם אומר עוד דבר אחד, אם אנחנו נשדר למערכת כל הזמן רבותיי, העולים זה משהו תוספתי, בהעדר התוספת התקציבית הזו אתה בן חורין מלעסוק ולטפל בזה, ואני לא אומר את זה כהתחמקות מחוסר יכולת שלנו להפוך את השש שעות לשתים עשרה שעות, כי אני באמת לא יכול לעשות את זה. אבל המסר צריך להיות גם מהמשאבים הקיימים, ואין דבר כזה שמנהל בית ספר לא יכול בסופו של דבר להתגייס למשימה הזו של רכישת השפה.

השאלה, הרי תבין, יש היום מצב אבסורדי שמבוגר שמגיע הוא מקבל את מנת השעות שלו באולפן של משרד הקליטה מה שלא יהיה. בסופו של דבר את הסדר גודל של חמישה חודשים, עשרים שעות בשבוע, הוא מקבל. וילד שמגיע, בגלל שאנחנו מיידית זורקים אותו לבית ספר, ואז יש הבעיה הזאת של השעות, יוצא שחלק גדול מאוד מהילדים במקרה הטוב יקבל שש, שמונה שעות, כשכולם יודעים, מהמומחה המתחיל,

התחלנו, בשנה שעברה היה אפס. אנחנו עכשיו בשש. בואו נראה.

בודאי, אני נותן לכם פה את כל הקרדיט, גם על מהירות התגובה. אבל המצב הוא משברי,

שמואל, יש לי עוד שאלה, האם התכנית של העברית שאתם בעצם מלמדים בבית ספר מותאם פר השנה שבה הילד לומד. כי סתם לדוגמא יווצר מצב שאם הוא לומד נגיד מתמטיקה והוא בכתה ט' או י', הוא לומד עברית, אבל המושגים שהוא מקבל בכלל לא מתאימים לאותם דברים שהוא לומד. ואז הוא בעצם נקלע למצב שחצי שעה לוקח לו להבין את הבעיה ושתי דקות לפתור. אבל הוא מאבד את הזמן שלו.


והנושא של הנשירה, אם זה באמת מצב שהוא חרום, אני אומר תרכיבו ועדה, ועדת חריגים, לכל בית ספר, כל ילד, שבסכנת נשירה, תביאו אותו לוועדת חריגים אותו מנהל,

תיכף נציג את זה. בואו נגמור ונפתח את זה לדיון.

יהודית שאלה מה התקציב בדיוק, על התכנית שכבר דיברת. אמרת עשרות, לא יודעים אם עשרות,

רבותיי, למערכת כולה השקענו בשנה הזו סדר גודל של ארבעים מליון שקלים. תשס"ז, שלא היה בתשס"ו ולא בתשס"ה. כסף תוספתי חדש. כללי לאוכלוסיות שמתקשות להגיע לבגרות, והיות והאוכלוסיה המגדרית של העולים היא חלק ניכר מהאוכלוסיה שמתקשה להגיע לבגרות לפי הנתונים אז הם יכולים להוות את החלק הארי באותם בתי ספר.


הפעלת סימסטר קיץ לשיפור ההישגים בבחינות בגרות, תכניות סיוע לתלמידים עולים לבחינות הבגרות, אופק בשיתוף עם הג'וינט, הפרוייקט הלאומי בשיתוף עם משרד הקליטה, פלא בשיתוף עם משרד הקליטה, הזדמנות ראשונה ושנייה דיברנו אודות העניין הזה ושידרוג דרכי ההיבחנות לתלמידים עולים לבחינות הבגרות, מה שדיברנו כהתאמה.


מניעת נשירה, מה אנחנו עושים, ותיכף נציג גם את הנתונים היותר מעשיים. ואני רוצה לומר פה משפט אחד לפתיחה. תראו, במשרד החינוך ההגדרה שלנו לנשירה היום היא כל תלמיד שנשר ממערכת החינוך. עכשיו אם הוא נשר ממערכת החינוך והוא עבר לבתי הספר של התמ"ת, שארבעה עשר אלף תלמידים באים בשעריהם, מבחינתנו הוא נושר. מבחינת המדינה הוא נמצא במסגרת. אז לכן הלכנו פה לחומרה. למה, כי מבחינתנו זו ההגדרה. אנחנו רוצים שהתלמידים יהיו במערכת החינוך של מדינת ישראל.

אבל הבעיה שרוב הנשירה זה נשירה סמוייה שלא רשומה אצלך.

נכון. לא דיברנו על זה. מזה ארבעה חודשים פועל צוות משימה משרדי, תיכף נדבר על מה עשינו מעבר לעובדה שארבעה חודשים אנחנו מצויים בסוגייה הזו, לצמצום ומניעת הנשירה של תלמידים ממערכת החינוך, הפעלה והרחבה של פעילות המגשרים החינוכיים במערכת, פיתוח ויישום תכנית מערכתית לפיתוח זהות אישית ישראלית יהודית, הפעלת תכנית שלהבת וסמינרים לזהות היהודית וכו'. הרחבת תכנית עוגן, הארכתה ומדידת השפעתה על מימדי הנשירה. הפעלת קב"סים ועובדי קידום נוער יהודים בני הקהילות.


אני רוצה לדבר בשני משפטים על הנשירה ולאפשר פה למוטי להציג את הנתונים על בסיס הנתונים מספרית. אני רוצה לעבור ממצב של רגשות ותחושות וכו' למסד של נתונים ועל המסד של נתונים הזה המשרד צריך לעבוד. ולכן כל יישוב, כל קב"ס קיבל מאתנו תעודות זהות, אלו התלמידים שאינם נמצאים כרגע במערכת, או שהנתונים לגביהם מעורפלים עדיין בחוסר ודאות מוחלט. ואנחנו אוספים את כל הנתונים הללו מחדש ובודקים שם שם. יש לנו את הקב"סים, אנחנו עוברים ביישובים ושמנו את זה כאחד היעדים ותיכף נסביר על זה.

הנתון האחרון שלנו דיבר על כאחד עשר אלף חמש מאות ששים נושאים, שהם כשלושים ושמונה אחוזים, בתשס"ה ובמעבר לתשס"ו. אנחנו איתרנו בערך כששת אלפים תלמידים מתוך אותם אחד עשרה והחזרנו אותם למערכת החינוך הפורמלית. כלומר לא קשור לתמ"ת. אנחנו עכשיו בודקים כמה עוד נמצאים גם במסגרת התמ"ת. כלומר אני רוצה לתת את הנתון הזה, אני חושב שהוא נתון מאוד משמעותי. בנתון הקודם שאנחנו הבאנו זה בערך היה אחד עשר אלף חמש מאות ששים תלמידים עולים, מברית המועצות, אתיופים ושאר הארצות. היום אנחנו עומדים לצערי על חמשת אלפים חמש מאות ששים נושרים. יכול להיות שגם החמשת אלפים חמש מאות ששים, זה אנחנו עכשיו עושים את הבדיקה הנוספת, נמצאים במסגרות של התמ"ת. כלומר גם זה חשוב לי לומר, גם אם זה תמ"ת, כפי שאמר המנכ"ל, מבחינתנו הוא נושר אבל זאת נחמה פורתא לפחות שהוא נמצא באיזו שהיא מסגרת.

אני מניח שזו בדיקה שאפשר לעשות בשעתיים, להעביר את שתי הרשימות האלה, זה לא בשמיים, לדעת מי נמצא בתמ"ת. יש לכם את הרשימה של החמשת אלפים חמש מאות, תשימו את זה במחשב של התמ"ת ותקבל את התוצאות מייד.

ביקשתי קצת יותר מזה. מה התוצאה שאליה נגיע, יהיה לנו פילוח, חמשת אלפים חמש מאות אינם נמצאים במערכת החינוך במדינת ישראל ואיפה הם נמצאים. קבוצה אחת עברה לישיבות. קבוצה שנייה עברה לבתי הספר התעשייתיים. קבוצה שלישית נשרה ונמצאת אצלנו בתכנית של הילה. קבוצה רביעית לא נמצאת בשום מקום. קבוצה חמישית איתרנו אותם, הם במקומות עבודה. זה לא מספיק שרק נגיד, אנחנו נעשה מאמץ במשרד בשביל לדעת את סיפורו של כל ילד איפה הוא נמצא. בלי זה לא נדע איפה למקד את המאמצים שלנו. אנחנו צריכים לדעת שיש לנו מאה חמישים תלמידים שמסתובבים מחוץ לכל מסגרת ביישוב כזה, ונדע שלשם צריך לרכז עוד מאמצים ושם צריך לעבוד נקודתי ושם צריך ללכת לראש העיר ולאסוף את כל מנהלי בתי הספר ולהגיד זה יישוב אדום, פה יש לנו קבוצה יותר גדולה. אחרת נפזר את כל המאמצים בכל היישובים ונבזבז את הריכוז התכליתי. כי מה המטרה, המטרה היא שבסוף שנה זו, כשנבוא לוועדה, מספר הנושרים מהמערכת יהיה יותר קטן. אי אפשר לבוא כל שנה עם הסברים. צריך לצמצם את מספר התלמידים.

החזרתם חמישים אחוז מהתלמידים. אני חושב שזה הישג עצום.

קשה לי גם עם החמשת אלפים שבחוץ.

אחד עשרה אלף זה אנשים שנשרו בשנה האחרונה, יתכן שמספר התלמידים, לא, לא יתכן, בטוח, מספר התלמידים שמחוץ למערכת הוא הרבה יותר גדול. אחת מהבעיות, גילינו את זה בדיונים של ועדת משנה, נובעת מסיבה מאוד מאוד פשוטה, מה שמדווח כמספר הנושרים כל שנה זה מספר תלמידים שנשרו במהלך השנה.

במהלך השנה ולא התחילו שנה שלאחריה.

בדיוק. במידה ויש תלמיד שהוא נושר מועד, שהוא נשר שנה שנתיים לפני ולא חזר למערכת הוא לא נכלל במספר הזה. ולכן כשאתה הולך לנתוני הלמ"ס ואתה רואה כמה ילדים יש וכמה מתוכם נמצאים במערכת אתה מקבל אחוז מסויים של מי שבחוץ. כשאתה מסתכל על נתון של משרד החינוך מי שנשר זה מספר הרבה יותר קטן כי הוא סופר רק מי שנשר בפועל בתקופת זמן איקס.

לכן אמרתי, אותם אחד עשר אלף חמש מאות ששים שהיו בתשס"ה ובמעבר לתשס"ו. ועל החלק הזה אנחנו התבייתנו, ואני אומר עוד פעם, ששת אלפים תלמידים חזרו חזרה למערכת.

נאמר פה שבחמשת אלפים חמש מאות שמבחינתנו כרגע הם אינם במערכת החינוך זה לא המניין הכולל של כלל הנושרים. מה שחבר הכנסת זאב אלקין: אומר שהחמשת אלפים חמש מאות שאודותם אנחנו מדברים, שמבחינתנו נשרו ממערכת החינוך, ואנחנו עדיין מנסים לאתר איפה כל אחד נמצא, במסגרות כאלה ואחרות, זה לא המניין הכולל של כל הנושרים, זה לא נכון, זו אמירה לא נכונה, או שתבאר עוד פעם את העניין.

הנתון, שוב, השאלה היא תמיד מתי אתה עושה את הבדיקה. פעם ראשונה שאנחנו הפעם עשינו, לאור התהליך שאנחנו עברנו, אמרנו בואו נראה את אותם אחד עשר אלף חמש מאות ששים,

מוטי, עוד פעם אני שואל, היום אנחנו מדברים על חמשת אלפים חמש מאות נושרים. אין בנוסף לזה עוד תלמידים שנשרו מהמערכת לעת הזו שבה אנחנו מדווחים?

אני מניח שיש, הם נמצאים בטיפול של קציני הביקור הסדיר, אבל בשולי השוליים.

לא, אתה אמרת בישיבה שלנו המשודרת, אתה אמרת שתלמידים שהם באופן קבוע נושרים, שלא נשרו השנה, אלא הם נשרו לפני שנתיים, ונשרו ונמצאים מחוץ, נשרו מכיתה ט', הם לא בתוך המספר הזה.

יש תלמידים שנמצאים בטיפול קציני ביקור סדיר. מבחינתי הם כרגע בסטטוס של טיפול על ידי קציני ביקור סדיר. דרך אגב, אם לדבר רק לגבי נושא של עולים אז בערך משהו בסביבות כארבעים וחמישה אחוזים נמצאים בטיפול של קציני ביקור סדיר. אני בפירוש אומר, כשאני מדבר על חמשת אלפים שש מאות תלמידים שנושרים, ותלמידים שנשרו במהלך השנה הקודמת, ולא המשיכו את לימודיהם, מתוך אותם אחד עשרה אלף שששת אלפים הצלחנו להחזיר. אני מסכים שכל יום נושר אחד,

מה שהטענה שטוענים כרגע זה שאנחנו אומרים שיש חמשת אלפים חמש מאות נושרים, ואומרים רבותיי, זה חלק מהנתונים. זה לא כלל הנושרים שנשרו מהמערכת באותו זמן שאנחנו מדווחים. זה בסדר שבעוד שבוע יהיו עוד עשרה או חמישה עשר. מה שמדובר פה, עזוב עשרה, חמישה עשר בשוליים שכל יום זה משתנה. מה שהם אומרים כאן, לא כללנו בתוך החמשת אלפים חמש מאות את אלה שהם אינם במערכת החינוך, הם נשרו בעבר, לפני שנה, שנתיים, שלוש, ארבע, הם צריכים להיות במסגרת החינוך כי זה הגיל של החינוך והם לא נמצאים במסגרת והם אינם בחמשת אלפים חמש מאות. זה מה שנאמר.

אז אני כפי שאמרתי בנקודת זמן מסויימת שהתייחסה לשנת הלימודים הקודמת.

אנחנו למדנו את זה ממוטי שעתיים פלוס, ואפילו יותר, שתי ישיבות היו לנו על הנושא הזה, ולכן כמו שזה הפתיע אותך זה הפתיע גם אותנו כשלמדנו את זה פעם ראשונה. יש הבדל בין הגדרה נושר רשמית של משרד החינוך, שהיא מגדירה כנושר מי שנשר במהלך שנת לימודים, לבין מה שאנחנו מבינים בשכל הישר נושר זה מי שלא נמצא במערכת.

אני אגיד לכם מה אנחנו נדווח בפעם הבאה, וזה יהיה מסד של הנתונים שלנו. אין דבר כזה נושר בתשס"ו. כל מי שצריך להיות במערכת החינוך והוא לא נמצא במערכת החינוך הוא מבחינתנו בהגדרה נושר.

זה דורש לשנות את ההגדרה של כל הסטטיסטיקה.

וקטגוריה שניה תהיה כשהוא נשר לאיזה מסגרת חלופית הוא הלך. ואז זה מדיניות חברתית.

ואז זה נתון אמיתי שמשקף את המצב.

זה מסביר חלק מהפער בנתונים שמקבלים מהלמ"ס ומקבלים ממשרד החינוך.

סליחה, הלמ"ס עושה לנו את כל העיבודים של הנתונים. זה אותם נתונים.

כן, זו שאלה של הגדרות.

קודם כל כמו שכל מי שיושב פה על השולחן יודע שמשרד הקליטה לא שותף בחינוך הפורמלי אלא רק בתכניות של החינוך הבלתי פורמלי, ותוך כמה דקות אני אציג ממש בדקות מה המשרד עושה מבחינת החינוך הבלתי פורמלי, עם תקציב מיוחד לצורך באמת חיזוק אותם ילדים ותיגבור באמת במערכת של משרד החינוך.


משרד הקליטה רואה בעיקר שתי מטרות, כמו שמשרד החינוך אמר, שהן מבחינתו מטרות חשובות ביותר לתלמיד העולה. אחד זה צמצום הנשירה והדבר השני הוא העלאת זכאויות לבגרויות. תמיד שבאים ואומרים לי אנחנו נותנים הרי לכל עולה תואר אקדמאי, על חשבון משרד הקליטה, אבל מה שאני תמיד טוען כדי שהוא יגיע לקבל ולממן את הואוצ'ר הזה בתור אקדמאי באמת צריך לסיים את התיכון עם בגרות כדי שהוא יוכל להשתלב. מספר פעולות, לפני שנציג את המצגת, שאנחנו חשובים שאנחנו צריכים, זאת אומרת שיתאימו לתלמידים העולים, וגם מנכ"ל החינוך אמר את זה עכשיו, באמת הדבר הראשון זה שהבגרויות יהיו מותאמות לעולים, כולל הקלות מסויימות בגלל באמת העולה החדש שמגיע, מגיעים לפה לארץ בגילאים שונים, מגיל צעיר ומכיתה ח', ט', וגם מגיעים כאלה רק בי', יא', ולכן אמרתם שאתם כבר עושים תכנית של בחינות בגרות מותאמות, זאת אומרת אנחנו רואים פה מטרה משותפת.


הדבר השני שהוא העיקרי ביותר, באמת זה לימוד השפה העברית. כמו שאתם יודעים למבוגרים אנחנו עושים אולפנים משותפים, שעל זה, זה לא לכאן, אבל גם שרת החינוך ושר הקליטה,

אנחנו כבר דיברנו על זה. יש הרבה בעיות שם.

אני רק אומר, החליטו ביחד להקים ועדה משותפת, ומנכ"ל החינוך, לאולפנים, שזה לא קשור, משרד הקליטה כרגע מביא מבחינתו מומחה חיצוני לעניין חינוך ואני מקווה מאוד שאנחנו נעביר את השם למנכ"ל החינוך עד סוף השבוע הזה ואז מנכ"ל החינוך יצטרך להקים את הוועדה.


הדבר הנוסף זה תשומת לב מיוחדת לתלמיד העולה. התלמיד העולה הוא לא כמו תלמיד רגיל, ולכן אני מוסיף פה את הדבר האחרון, השתלמות של מורים בנושא קליטה. אני יודע שהיום המורים עושים את עבודתם בנושא החינוך אבל הם לא יודעים מה עובר על הילד מבחינת תהליכי הקליטה. ואני חושב שאם נוכל לעשות השתלמות מיוחדת של המורים של משרד החינוך בנושא קליטה, להביא באמת את הדגשים של משפחה עולה. לדוגמא ילד שלא מגיע יומיים ללימודים לתת דגש איך עושים, איך פונים, אני חושב שזה יוכל לעזור.


הדבר הרביעי שהוא גם בעייתי, הרי במשרד הקליטה תמיד עולה מוגדר עולה עשר שנים, אתיופי חמש עשרה שנה. במשרד החינוך הוא מוגדר כשלוש שנים. אני חושב שגם בנושא הזה אי אפשר לבקש כמובן גם בגלל בעיות תקציביות, אני חושב שצריך טיפה להגדיל, אנחנו נדבר על זה כדבר אחרון.


הדבר האחרון שאני כן חושב ודיברו פה באמת זה לגבי סל השעות שעולה מקבל. יש את הבעיה באמת שמשרד החינוך הציג לנו שבעבר נפתחו כיתות והיה אפשר לתת. יש בתי ספר שבאמת אין מספר תלמידים להקים כיתה ולמשרד החינוך יש בעיה להקצות מורים לעשות, אני לא אקרא לזה חינוך פרטני, אבל לשלושה או לארבעה. זה פרטני. מה שאני גם חושב שלמרות שיש באמת את הבעיה הזאת אכן צריך לעשות פעילות משותפת, למרות שזה פרטני, לראות איך מתגברים שהילד לא יינזק בצורה הזאת.


אנחנו נעבור רק על דברים כדי להראות פה לחברי הוועדה את הפרוייקטים שמשרד הקליטה עושה בלא פורמלי. בשנת 2006 עשרים אלף ילדי עולים השתתפו בפרוייקטים שונים של האגף אצלנו לקליטה בקהילה. היקף תקציבי שהיה לצורך הנושא הזה של תגבור זה עשרים ושלושה מליון שקל. הפרוייקטים זה לעזור להשיג תעודת בגרות, העלאת הדימוי העצמי של הילד עולה והפחתת תחושת הניכור, גישור על פערים לימודיים וחברתיים, כמו שאמרתי מקודם צמצום היקפי הנשירה, והדבר האחרון זה תכניות משמעותיות לשעות הפנאי.


התכנית הראשונה, אם תרצו פירוט אז אנחנו נוכל לפרט לעומק, תלוי בזמן שיש לחברי הוועדה, זה תכנית פלא, שהיא הולכת לתלמידים מכתה ז' עד יב'. מספר היישובים של התכנית זה שלושים ושלושה, סך הכל שלושת אלפים שמונה מאות עשרים ושמונה תלמידים השתתפו בתכנית הזאת, כמו שאמרתי בגילאים ז' עד יב'. אופק לבגרות זו תכנית שהולכת לבני העדה האתיופית, בגילאים י', יא', יב'. מספר היישובים שבעה יישובים בארץ, מספר הילדים שהשתתפו בתכנית הזאת זה אלף שלושים. בגרות בעליה זה סיוע לעולים אך ורק בכיתה יב', שזה באמת תיגבורים שאנחנו עושים למטרת בגרויות. שישה יישובים נכללו, מספר הילדים שהשתתפו בפרוייקט ב-2006 זה מאתיים שמונים. אגב כל התכניות האלה אנחנו הולכים להמשיך בשנת 2007, כמובן תלוי גם באישור התקציבי של המשרד, שאני מעריך שיינתן בימים הקרובים.


מעבר לזה, קיץ של עברית, המשרד עושה פעילויות בקיץ של תיגבור השפה העברית, זאת כמו שאמרתי הבעיה הקשה ביותר, בשלושים וארבעה יישובים, סך הכל יש לכם את הכמות ילדים, אלף שש מאות ארבעים ושבעה שהשתתפו. קייטנות קיץ שניתנים בנושא חינוך לילדים יוצאי אתיופיה, חמישים ואחד יישובים בשנת 2006, כמעט עשרת אלפים תלמידים אתיופים השתתפו בפרוייקט הזה. חלוקת מילונים, משרד הקליטה מחלק לכל ילד עולה שעולה לכיתה א' מילונים, שבעיקר המילון זה מושגים בעברית ומעבר לזה קצת מושגים ביהדות וחגי העם היהודי. מילון עברי עברי.


התכנית הנוספת תכנית צל"ש שהולכת באמת לרשויות המקומיות שאין בהן תכנית פלא, גם בגלל חוסר תקציב, אז היא ניתנת דרך הרשויות המקומיות, תיגבור לימודים, חמש מאות ילדים השתתפו.


תכניות ברשויות המקומיות לתיגבור לימודי, חוגי ספורט, מוזיקה וחיזוק הזהות היהודית והישראלית, גם מספר היישובים זה מאה עשרים יישובים שהשתתפו, סך הכל אתם רואים את התקציב רק לדבר הזה, לפעילות ברשויות המקומיות שישה מליון שקלים. עזבונות ותמיכות שהמשרד מקציב סך הכל מיליון וחצי שקל אך ורק לעמותות שעוסקות בחינוך ילדים. המשרד מקצה גם דרך ועדת העזבונות של משרד המשפטים וגם דרך ועדת התמיכות של המשרד. מעבר לזה זה מוזיאון ילדים, זה ביקור רגיל שאנחנו עושים לילדים במוזיאון חולון. והדבר האחרון זה העצמת השפה, בתכנית של חטף פתח בטלויזיה הישראלית.


הדבר האחרון, אריה, יש לך את המכתב שביקשתי שתביא של הילד, תקריא בבקשה את המכתב, ילד בן שתים עשרה כתב מכתב למשרד הקליטה.

שמי אריה קיי ואני כיום סטודנט בטכניון להנדסאי חשמל. נולדתי בבקוב, ועליתי בגיל חמש עשרה. ללמוד אף פעם לא אהבתי ובבית הספר מלבד היועצת המורים לא פירגנו. למדתי בבית ספר בשמת. בבית ספר אמרה לי אחת המורות שחבל לי על הזמן וכדאי שאלך לעבוד. אבל השתלבתי בפרוייקט פלא ובזכות פרוייקט פלא הגעתי לבגרות ולהפתעת כולם עברתי את הבגרות בהצלחה עם ציון שבעים וחמש.

אם אפשר להעיר הערה קטנה, חלק משמעותי מהרשימה המכובדת הזאת, שלא הבאנו אנחנו את הפרטים השונים, הם משותפים למשרד החינוך ולמשרד הקליטה, כמו פלא, כמו קיץ של עברית, כמו תכניות אחרות.

כמו שאמרתי בתחילת דבריי משרד הקליטה שותף אך ורק בתכנית הבלתי פורמלית, ולכן הוא יכול לתת את התשלומים בחינוך הבלתי פורמלי, ואמרתי את זה בתחילת דבריי, חלק זה בשיתוף שלכם, חלק זה רק שלנו, חלק זה בשיתוף הג'וינט, אבל אני אומר עדיין התקציב שהמשרד מקצה לדבר הזה הוא עשרים ושלושה מליון שקלים. תודה.

אני אתייחס, יש פה הרבה נקודות להתייחסות בהצגה של שני המנכ"לים, ואני קודם כל מברך שני יושבי ראש ואת שני המנכ"לים על עצם קיום הישיבה הזאת, זה לא מעשה רגיל במחוזותינו ששני מנכ"לי משרדים מתפנים לעסוק בנושא. ואני חושב שזה רק מסמל פעם נוספת את מצב החרום שנוצר ואת הצורך לטפל בו מכל הכיוונים.


לגבי נושאים שונים, קודם כל אני אתחיל דווקא מהסוף. כשעכשיו שמעתי את הסקירה של ארז על התכניות של משרד הקליטה אז בהתחלה חשבתי שאני לא שומע היטב, כי מונח מולי דף של משרד החינוך, של אודי בהט, וראיתי שם פחות או יותר אותן תכניות, עם אפילו מספרים תקציביים דומים. אז אני רק רוצה לוודא שזה מצ'ינג ולא אותו תקציב שמדווח פעמיים. זה מימון משותף של משרד הקליטה ומשרד החינוך?

יש תאום מלא. היה ביטוי לחלקו של המשרד מבחינה תקציבית על הפרוייקט. לא צויין מה עלות הפרוייקט. צויין מה חלקו של המשרד.

זאב אתה שואל שאלה רטורית או אמיתית?

אני אשמור לעצמי את התשובה. זה בדיוק העניין, אני רוצה לוודא שזה מצ'ינג.

אני חוזר שוב, מה שצויין פה זה חלקו של המשרד בנושא. יש פרוייקטים שבתאום עם הג'וינט, בשיתוף עם הג'וינט ועם ברנקו-וייס. יש פרוייקטים שהם בשיתוף הסוכנות היהודית ויש פרוייקטים שהם בשיתוף משרד החינוך.

אז למשל אם קיץ של עברית אצלכם זה ארבע מאות ואצלכם זה ארבע מאות אז זה אומר שכל התכנית ביחד זה שמונה מאות. מצויין, לשאלה הזאת קיבלתי תשובה.


עכשיו כהמשך לזה, ודיברנו על זה גם עם אודי כשעשינו ניתוח מאוד מאוד מפורט של התקציב בוועדת המשנה. יש הרבה פרוייקטים. חלקם ממוקדים באותה בעיה, חלקם ממוקדים בבעיות שונות. יש שני משרדים לפחות שמהם מתבצע חלק גדול מאוד מהפעולה. השאלה אם יש ניסיון בתאום בין שני המשרדים להגיע לאיזו שהיא ראייה כוללת, ולפתח מדדי הצלחה כדי שבסופו של דבר תהיה אפשרות ליצור זיקה מאוד מאוד ברורה, כך וכך וכך הבעיות של מצב תלמידים עולים, אלה ואלה הפרוייקטים שעובדים ומביאים תוצאות, גם מספריות בסופו של דבר משנה לשנה, ואלה ואלה פרוייקטים שאנחנו רואים שלא מביאים תוצאות ואולי כדאי להקטין במספר הפרוייקטים אבל להגדיל את ההשקעה במקומות שנותנים לנו פתרונות. במיוחד, למה זה מטריד אותי, אם היה לנו משאבים בלתי מוגבלים אז בסדר. אבל בנקודה ההתחלתית, שהיא שורש של כל הבעיה, של הוראת עברית, אנחנו אומרים אין תקציב, ומצד שני יש הרבה פרוייקטים, אני מתחיל לשאול את עצמי אם אנחנו משקיעים במקום הנכון, כשכולם אומרים שבעברית שום דבר אחר כך לא יעזור.


נקודה נוספת, היות והמערכת נמצאת במצב חרום יכול להיות שתהיה טעות בידינו אם אנחנו נמקד את כל המשאבים לפי ההגדרות הקיימות של השימוש במשאבים של תלמיד עולה. למה, כי יש הרבה מאוד תלמידים בצנרת שפספסנו. ואני לא נכנס כרגע מה היו הסיבות ההיסטוריות לכך. וכשאנחנו שומעים את הסטטיסטיקה העגומה רובה של הסטטיסטיקה היא לא מתקשרת לתלמידים של ארבע חמש שנים אחרונות בארץ. יש גם שם סטטיסטיקה בעייתית, אבל אותם אחד עשר אלף שמוטי מדבר עליהם זה לא ילדים של ארבע שנים בארץ. זה ילדים עולים בהגדרות יותר רחבות, שהם יותר זמן בארץ. ולכן אנחנו כאן הולכים ככה, זאת אומרת שאנחנו ממקדים משאבים ומאמצים, להוציא כמה חריגים, בקבוצה שהיא קטנה יותר, כי מה לעשות, יש פחות ופחות תלמידים עולים, ולעומת זאת חלק גדול מאוד מהקבוצה של תלמידים עולים שיש איתם בעיה הם לא נכנסים להגדרות של התיקצוב. ברוב התכניות. אני יודע שלא בכולן, היתה לנו על זה שיחה, היה דיון שלם עם אודי, אבל אני מניח את זה לפתחו של המנכ"ל שדרושה כאן איזו שהיא פעילות יצירתית בנושא של ההגדרות, אחרת הדברים לא יבואו על פתרונם.


בנושא של הנשירה, וזה קשור גם לעוד כמה דברים שהזכרת, כולל תמיכה בבגרויות, הטענה שלנו לאורך כל הדרך היתה שאם תלמידים עולים מהווים בעיה ממוקדת, בכל מיני פרמטרים בין שלושים לארבעים אחוז, בכל החתכים של הבעיות, איך שלא חותכים אותם, כאשר משקלם באוכלוסיה הרבה פחות. האם לא נכון יהיה למקד גם בפתרון הבעיה תקציבים ממוקדים על המגזר. לא סתם טיפול בנשירה. כי הנשירה ותלמידים עולים חלק מהלקוחות שלכם.

אני רוצה להוסיף על הנקודה הזאת, תראה, כשאתה מדבר לא על הנושא של נשירה אבל כשאתה מדבר על הנושא של בגרויות אז שם ודאי העולים לא מהווים אחוזים ניכרים. ולכן כשאתה אומר שאתה מקציב לעניין ארבעים מליון שקל מה שאנחנו חושבים שצריך לעשות, מאחר וזו בעיה מאוד ספציפית שקשור למגזר של העולים, צריך להקציב תקציב ייעודי לנושא של בגרויות לעולים. כי כלל התלמידים שלא מגיעים לבגרות, לא זכאי בגרות במדינת ישראל, זה מספר עצום. ואין פה כרגע כל כך הרבה עולים. ולכן גם אם אחוז העולים שמגיעים לשערי בגרות כל כך קטן הם יקבלו רק חלק מאוד מאוד קטן מהתקציב הזה, וזה לא יבטא את הבעייתיות המגזרית הקשה.

אם הבנתי אותך נכון אתה מתכוון לאפליה מתקנת לאותה קבוצה?

קודם כל תקציבים ייעודיים לאותה קבוצה. זה גם אפליה מתקנת, או זה לא אפליה מתקנת, תקראו לזה, זה הבנה שיש פה בעיה הרבה מעבר לבעיה הכללית בחברה הישראלית שהיא באה עם העליה, אתגר עם העליה, שלאתגר הזה צריך להקציב כספים ייעודיים והם יקבלו חלק מאוד מאוד קטן מהארבעים מליון. זאת אומרת בהתחלה אמרת שיש פה עשרות מליונים לנושא הזה, אני קיוויתי אולי זה יהיה לטיפול בעולים. אחרי שהבנתי ממך שזה התקציב הכולל, לכלל הבעיה של כלל תלמידי ישראל שלא מגיעים אז זה באמת טיפה בים פה.

ויש דוגמא מצויינת מתוך המשרד עצמו, לא צריכים לצאת החוצה. כל הנושא של קידום נוער. היות ומגיע תקציב מיוחד מאודי לקידום נוער לטיפול ממוקד בעולים, ויש מערכת מצויינת שהיא לא מספיקה, היא קטנה מידי לטעמי, אבל שמטפלת טוב מאוד בצורה ממוקדת אך ורק בנושא הזה. ולכן כשיש היום השקעות גדולות, בנשירה ובכל התכניות האחרות אני מאוד מאוד ממליץ על הדגם הזה.


עכשיו בנושא של העברית, נגענו כבר בנקודה הזאת, עכשיו אתה אומר בצדק מה לעשות והתלמידים מפוזרים. אבל בדיוק אותה בעיה קיימת גם עם מבוגרים. ועל כן ההמלצה שלנו היתה, מראשית הדרך, והתחילו קצת להתקדם לכיוון הזה אבל בעיניי לא מספיק בקצב, היא מאוד מאוד פשוטה. כמו שעל מבוגרים אנחנו אומרים הם קודם צריכים לעבור אולפן ואחר כך זורקים אותם לים יתכן שדרושה אותה תפיסה לגבי התלמידים. ולא משנה לצורך העניין האם האולפן הראשוני יהיה במתכונת עירונית או בתוך בית ספר מסויים שיתמקד בקליטת עלייה בשנה שנתיים ראשונות בתור עיר מסויימת. הוא יכול להיות בתוך בית ספר, יכול להיות מחוצה לו, יש יתרונות וחסרונות. אבל ברגע שתהיה תפיסה של מדינה שאני קודם נותנת כמדינה כלים לילד ואחר כך זורקת אותו לכיתה בלי שהוא מבין את מה שקורה מסביב זה גם יפתור את בעיית השעות ובעיית הפיזור, זה יעלה אולי קצת יותר יקר בגלל הסעות, אבל בסופו של דבר זאת התפיסה של המדינה לגבי מבוגרים, אין סיבה שהיא לא תהיה לגבי ילדים, והיא היתה כזאת פעם. פעם כך עבדה המערכת הזאת.


ונקודה אחרונה זה העניין של המגזר השלישי. מה שאתם אמרתם כמעט לא התייחסתם לזה, ובמה שאנחנו שמענו בוועדת המשנה בהרבה מאוד דיונים יש משקל מאוד מאוד חשוב לפעילות של עמותות והמגזר השלישי בתחום הזה של החינוך לילדי עולים, זה אחד מהתחומים שהכי מפותחים במגזר השלישי בקרב ארגוני עולים ומביאים תוצאות, ולכן אני חושב שכדאי לנסות כמה שיותר לעשות את הדברים בשילוב עם המגזר השלישי או דרכם, ואני לא התרשמתי מהדינמיקה של השנים האחרונות שזה הכיוון, מכל מיני סיבות. יש קיצוצי תקציב בתקציבי תמיכות, ויש הקפדה יותר ויותר בירוקרטית על דרכי ההתקשרות איתם. יש עמותות מצויינות חינוכיות שמטפלות דווקא בילדים שלא הגיעו למטה, ילדי עולים שמתקדמים, כמו מופת, מפת ואחרים ששמים להם רגליים בכניסה למערכות חינוכיות, כולל משרד החינוך עצמו. זה לא אתה כמנכ"ל, זה לא אשמה, יש מערכת שהיא כבדה והיא לא אוהבת גורמים חדשים, חיצוניים, שנכנסים פנימה. והיות והנושא של טיפול בעולים הוא בעיה כרגע, אם תהיה זריקת עידוד מהמנכ"ל לכל המערכת, והמפקחים ומנהלי מחוזות ידעו שכשיש יוזמה טובה בנושא של עלייה כדאי לעזור לה ולא לבחון אותה כמה שנים ואז להחליט מה עושים איתה, זה כמובן ישנה מאוד את התמונה.

טוב, אני חוזר לאותם דברים שאמרתי כששאלתי את השאלות על הנושא של התכניות בבתי ספר. נכון שבעצם מה שזאב דיבר זה הגרסה הכי טובה בסופו של דבר לאותו עולה שמגיע לארץ. אבל במידה ואין אפשרות ליישם את זה תקציבית או לפחות בשלב הזה, לפחות יתאימו את המערכת של הלימודי עברית בבית ספר לאותה תכנית שהוא לומד באותה שנה. כי באמת הילדים האלה מתקשים לעבור מבחנים בגלל אי הבנה של החומר ולא בגלל שהם לא יודעים את החומר. וזה ההבדל העיקרי. לא מדבר כבר על המקצועות ההומניטרים, תנ"ך, לשון וכו'. באמת שם צריך להתמקד עוד יותר. אבל מבחינת המקצועות הריאליים, שרוב העולים הם בעצם לא מתקשים, אנחנו צריכים להתמקד איתם באותם תחומים.


היתה לנו לא מזמן ישיבה על החינוך הציוני, אנחנו דיברנו על זה ששעת מורשת בעצם מלמדים אותה רק בכיתה ט'. אותם ילדים שמגיעים בכיתה י', יא', יב', הם בעצם לא מקבלים את זה, ואחר כך אנחנו מגיעים למצב שבעצם אותם עולים גודלים במדינה, הערכים של המדינה הזאת הם מתקשים לקבל. מה זה יהדות, מה זה כל הדברים האלה, אין להם פשוט במערכת הלימודים את הדברים האלה שהם מקבלים. אז לפחות להם, לעולים שמגיעים ולא מקבלים את זה, ולא לומדים על זה בעצם ולא גדלים בתוך המערכת הזאת תמצאו דרך לתת, כי זה חשוב מאוד, זה בסופו של דבר אנשים שהולכים להגן על המדינה שלנו. ובלי פטריוטיזם, בלי ערכים, יהיה להם קשה מאוד להתמודד עם הבעיות. זה דבר שני.


דבר שלישי, הנושא של השעות של הבגרות, דיברנו על הבגרות, אחד מהדברים שבעצם מעלה את אותם עולים לרמה של עשרים ואחד נקודות שבעצם זה חובה זה נגיד החמש יחידות בגרות בשפה הרוסית. אני גם חשוב לי לדעת מה בעצם המדיניות של משרד החינוך מבחינת הוספת שעות, כי אני יודע שבעצם קיימת בעיה. כי המורים בעצם לא מקבלים מספיק שעות, ועושים כיתות עם יותר מידי ילדים, וילדים מתקשים לעבוד, כי כיתה של ארבעים ומשהו ילדים לחמש יחידות בגרות, כי בעצם מנסים לרכז אותם לתוך כיתה אחת בגלל החוסר בתוך הבית ספר, הם מתקשים לעבור, וזה אחד הדברים שמציל אותם להגיע לניקוד הדרוש. וזהו בעצם, זה אותם דברים שרציתי להגיד.

לא נגעתם בתקציב משרד החינוך, אבל אני חושב שכדאי, זה נאמר במקומות אחרים, כדאי לחזור על זה כאן. היות ונכון לעכשיו בתקציב הבסיס במשרד החינוך מופיע קיצוץ תקציבי בנושא הזה של קליטת עלייה אני הייתי מאוד שמח שגם בישיבה הזאת נשמע את ההתחייבות שהשמעת בהזדמנויות אחרות שסך התקציב בשנת 2007 לא יקטן לנושא הזה, וגם אם משרד הקליטה יוכל להתחייב לאותו דבר זה גם טוב.

זאת היתה התחייבות של השרה.

השאלה הראשונה היתה האם התקציב הוא נפרד, אז התשובה היא כן, זה תקציב נפרד, מה שהציג מנכ"ל משרד הקליטה אליבא דמשרד הקליטה זה תקציב תוספתי למה שאנחנו אמרנו. שיתוף פעולה קיים, שריר, אנחנו עושים את הפעולות במשותף.


ההערה השנייה היא, אני רוצה רגע לומר משפט מקדים. אנחנו מנסים, זה יישמע לא טוב, אני רוצה להקדים במשפט, אנחנו מנסים להעביר את הנושא של קליטת עליה לציר המרכזי, הראשי, ולא להכביר רק בפרוייקטים. אפשר להביא רשימה של עשרים אלף פרוייקטים, זה נשמע מגוון וזה נשמע כמה שנותן מענה לכל הדברים ובדרך אנחנו מפספסים את העיקר. ולכן חשבנו אם נעבור לשיטה קבועה של זכאות לבגרות שתיכף אני אדבר עליה, בבסיס התמידי והקבוע, אחריות של בית הספר לכל מיני דברים, זה נקרא בעיני הציר הראשי, המחוייבות המרכזית של המערכת. והפרוייקטים בסדר גמור, יכולים להפרות, להוסיף, להשאיר, אבל הם לא תחליף לדבר המרכזי של קליטת העליה.


הדבר הבא, נשאלה שאלה מה המדדים, איך אנחנו נבחן מה הצלחנו ומה לא הצלחנו. בינתיים קבענו שני מדדים ואנחנו עובדים על המדד השלישי. מדד אחד הוא מדד של בגרות. הוא ברור, הוא מוגדר, צריך להעלות את הזכאות. מדד תת, מדד בעניין של הבגרות, זה שהבגרות תהיה בעלת איכות לאפשר לזכאים לחבוש את ספסלי האקדמיה ולבוא בשערי האוניברסיטאות, משום שתעודת הבגרות היא תעודה שמאפשרת להם לעשות את זה. מדדים ברורים. יש לנו תמונת המצב היום, אנחנו יודעים לאן אנחנו צריכים להגיע. מדד שני זה כמה תלמידים לא נמצאים בתוך המערכת. תת מדד, איפה הם נמצאים. זה בסדר שאחר כך ישבו קובעי המדיניות ויגידו מבחינתנו זה שהוא לא נמצא, הוא נמצא פה אז זה בסדר, זה ראוי. או לא. לא ראוי. צריך להמשיך ולעבוד, להוציא אותו מהמסגרות האלה ולהחזיר אותם חזרה למערכת החינוך.

זה מדד של ההצלחה הכללית שלכם, וזה נכון. אני שאלתי על מדד של פרוייקט.

הדבר השלישי שאנחנו עובדים עליו ולא הגענו למדד ברור זה רכישת השפה. איך אנחנו קובעים מדד, יודעים להעריך אותו, וקובעים. אנחנו יושבים עם פרופ' מיכל בלר, ביקשתי להביא את זה לכדי הגדרה, אני מקווה שהם יצליחו להוציא תחת ידם.

צריך להוציא מדד, סוג של מבחן, שעד שתלמיד לא עובר אותו זה אומר שצריך להשקיע בו,

תיכף נדבר על זה. קודם כל אנחנו מדברים, לא אמרנו כתנאי, זה שני דברים שונים. אני בסעיף האחד של מדדים, שהמערכת תבחן את עצמה ותדע להגיד איפה היא עומדת. ההערה הנוספת שציינת, מה ההערכה והיעילות לגבי פרוייקטים,

סליחה, אם אפשר רגע לעצור בנקודה זו, כיוון שאני לא שמעתי ממך איזה שהוא מדד להקניית ערכים ציוניים,

אני רק בסעיף עכשיו של הערכה אובייקטיבית מקצועית עם פרמטרים ברורים.


הדבר הבא שנאמר פה איך אנחנו בודקים מה היעילות של פרוייקט. כרגע בעת הזו אנחנו רק באינטואיציה או בחוות דעת או במה שאנשים אומרים בשטח. אנחנו נבקש מתוך עשרות פרוייקטים שיש, לא נוכל להשתלט על כולם, אבל אנחנו ניקח בשנת 2007 ו-2008 מספר תכניות שבהן הם עתירי הוצאה, ואולי מבחינתנו הדברים הם לא חד חד משמעתיים, שזה סיפור הצלחה, ואנחנו נבקש מיחידת רמ"א שלנו לעשות סוג של הערכה לגבי אותם פרוייקטים. למשל האולפנים שאנחנו עושים עכשיו ועדה משותפת, למעשה גם כן סוג של הערכה.


השאלה הבאה שנאמרה פה, ההערה שאמרה או.קיי., יש הגדרה מוגדרת היום מיהו עולה, אבל בדרך נפרדנו מאיקס תלמידים שפעם הם היו בהגדרה של עולים, הם מצויים בתוך המערכת, אין להם כרגע ואוצ'ר של טיפול ייחודי לסייע להם כעולים, כי הם לא בהגדרה של עולים. אני מעריך ממה שאני מבין שיש כאלה ששים אלף, שפעם הם היו עולים, הם בתוך המערכת, והשאלה מה קורה איתם כרגע בתוך הדבר הזה. הם לא בהגדרה של עולים המובהקת והצרופה. אז זה ששים אלף צריך לראות.

עכשיו הערה הבאה שהיתה זה אנחנו שמחים לשמוע שאתם נתתם תקציב ייחודי לבגרויות, אבל מה החלק של העולים בתוך העניין הזה, איך נוודא שזה בא לעולים, ולא תצהירו איזו שהיא הצהרה,

לא שזה בא לעולים אלא פועל ממוקד על האוכלוסיה הזאת, על הבעיות שלה, זה לא רק שאלה איזה חלק מהעוגה מגיע אלא גם איך מגיע.

היות ואנחנו רואים בבעיית העולים, בקליטה שלהם, באי היכולת שלהם לרכוש את השפה עד תומה, בקשיים האובייקטיביים של המעבר מארץ לארץ, סיבה לא לעבור את הבגרות כפי שתלמיד אחר שנולד בארץ מסוגל. המטרה היא רק לבגרות פה בסעיף הזה. והיות והעולים הם במורכבות, בקושי הזה, זה לא כרגע בעצם היותך עולה אז אתה מקבל את הזכאות הזאת. אתה מקבל אותה בגלל שקשה לך אובייקטיבית והסיכוי שלך לעבור את הבגרות הוא נמוך משל אחרים. ורק בנישה הזו הם נכנסים לשם. ולא יכול להיות מצב שבית ספר מקבל, בנוסף לכל מה שהוא מקבל היום. אם פעם מישהו יבדוק בסופו של דבר מה באמת בית ספר מקבל לטובת הבגרויות, עם כל הפרוייקטים למיניהם, לא יכול להיות מצב כזה שעולה לא ייכנס למסגרות האלה. בלתי סביר בעליל.

אבל הבעיות שלו, זה בדיוק העניין, הבעיות שלו הם לפעמים בחזית אחרת ממה שתלמיד רגיל אחר, ולכן כשאתה בונה מערכת כללית שמטפלת במכלול של הדברים,

אז הם ייכנסו עכשיו לפרוייקט הזה.

אבל לפעמים הבעיה שלו אחרת. אתה בעצמך הבאת דוגמא. למשל הוא מפגר בידיעת עברית והמערכת הזאת, שתומכת בגרויות, היא, לפי ההגדרה שלה, היא לא חושבת בראש של מישהו שאין לו מספיק שליטה בשפה. היא חושבת על הבעיות האחרות.

חבר הכנסת אלקין, בוא ניקח את זה מעשית, הקבוצה עוסקת כרגע בהכנת תלמידי יא' להיסטוריה. יושב בקבוצה, יושבים שלושה תלמידים. מי שמכין אותם מכין בהתאם לבעיות שיש לשלושת הילדים. הוא לא מתחיל ליצור מכנה משותף עכשיו של כל המערכת. הוא יודע שלמוישה חיים יש את הבעיות האלה והאלה.

הדוגמא שלך היא מצויינת למשהו שאני מכוון אליו. כי בשיטה שאתם עובדים אתם לוקחים שלושה תלמידים פה ושלושה תלמידים שם שכל השלישיה אחד עולה, ומטפלים בהם כמכלול לצורך להכין אותו בהיסטוריה. יתכן ששימוש באותם משאבים, כשלוקחים את התלמיד העולה מפה מפה ומפה, מחברים אותם ביחד וקודם נותנים לו תוספת של עברית כדי לפתור את הבעיה המהותית שבגללה הוא בכלל לא יכל להתקדם באותה תכנית משותפת זה יפתור את הבעיה הרבה יותר מהר.

מה שאתה אומר, במקום שאפשרי לקבץ קבוצה שיש לה מכנה משותף,

זו תפיסה אחרת של טיפול בבעיות של קבוצה. הדרך היחידה לעשות את זה זה לצבוע משאבים. כשאתה אומר מתוך סך התקציב שלי התקציב המסויים הזה הוא בא לפתור את בעיית העולים בהכנה לבגרויות כל המערכת מתחילה לחשוב אחרת. אני מקבצת ביחד עולים, מה בדיוק הבעיות שלהם, מה המענה שאני צריכה לתת להם. המודל האחר, בונים תשתית כללית ואז משבצים שם עולים שלא תמיד הבעיה שלהם היא נפטרת במסגרת הזו.

זו המטרה. המטרה היא בקבוצה המצומצמת הזו לתת מענה לצרכים הספציפיים של שלושת התלמידים. זו המטרה. מה זאת אומרת, ואם יש להם בעיה של אי יכולת להבין שיחה,

כשאתה מחבר ביחד פיסח, חיגר ועיוור לא תמיד קל ביחד לפתור את הבעיות של שלושתם. כשאתה מחבר שלושה פיסחים, שלושה עיוורים ושלושה אילמים אז אתה יכול לטפל,

בגלל זה אנחנו מקבלים שלושה תלמידים שהם בעלי יכולת, רק צריך לתת להם את האפשרות הזאת. אני מעריך, אם נראה שבאמת יש את הבעיות, בואו נגלגל את זה.

אבל יש כבר ניסיון,

לא, אין ניסיון שאומר שבהתקבצות של שלושה ילדים שביניהם עולה, ובקבוצה כל כך מצומצמת שמכינה אותם לבגרות ספציפית אי אפשר לתת את המענה. זה קבוצה שהמכנה המשותף שלה זה הסיכוי שלהם לעבור את הבחינה. זה לא אולפן עברית. רבותיי, מסלול אחד אנחנו עושים את ההתאמה של הבגרות לתלמידים, בכדי שהשאלות יהיו להם ברורות ונהירות בשפתם וייבדקו על ידי מעריכים בשפה. זה מסלול אחד. עזבו את זה, דיברנו עליו. כאן אנחנו מדברים על תלמידים שהסיכוי שלהם לעבור את הבחינה הספציפית, בלשון, בהיסטוריה, במתמטיקה, לא חשוב כרגע, הוא יותר נמוך משל האחרים במקצוע הספציפי שעליו אנחנו מדברים. ולכן בא מישהו ועובד איתם בצורה דיפרנציאלית על פי הקשיים שיש להם. אם נשמע שאי אפשר לחבר שלושה ביחד, מה שלא נראה לי סביר לחלוטין,

יש כבר ניסיון בתחום הזה, גם אצלנו בארץ,

חבר הכנסת אלקין, אני לא שמעתי מצב שבו בקבוצה של שלושה, ויש שם עולה, אי אפשר ליצור הכנה מצויינת לבגרות.

כמה להערכתך, כי זה חשוב גם פה הסדרי גודל, כמה תלמידים מכלל תלמידי מדינת ישראל ייכנסו למסגרת הזו?

אלפים.

כן, הרבה אלפים. הרי לפי מה שהצהרת, ואני חושב שזו מגמה חיובית, אתה רוצה באמת לנסות באופן פרטני להגיע לכל ילד בישראל שיעבור את סף הבגרות. עכשיו אם אנחנו מדברים באמת על כל ילד בישראל אנחנו מדברים היום על סף בגרות, בוא נגיד בסביבות החמישים אחוז מהילדים הם עוברים בגרות, זה אומר שחמישים אחוז מכל מחזור התכנית הזאת צריכה לדבר אליו. עכשיו לדעתי, שוב, העולים בתוך הדבר הזה, לכן אני מאוד הפרדתי בין זה לבין הנושא של הנשירה, העולים בתוך זה יהיה טיפה בעיה,

עשרה אחוז, זה האחוז שלהם במערכת.

רבותיי, הסיכוי של העולים לעבור את הבגרות, הסיכוי בפוטנציאל הוא גבוה. חוסר הכלים לא מאפשרים להם לממש את הפוטנציאל. יש אוכלוסיות שמה שלא תעשה, הסיכוי, אתה צריך לעשות את כל המאמץ, אתה צריך לאפשר להם את ההזדמנות הזאת, אבל הסיכוי הוא יותר נמוך. אני לא אומר שהוא בלתי אפשרי, הוא יותר נמוך. העולים זו אוכלוסיה פוטנציאלית מצויינת שכל מנהל בית ספר יעשה את המאמץ להביא אותה לעבור את הרף של הבגרות.

גם אתה יודע שפעם נתוני הבגרות של העולים היו יותר גבוה מהממוצע בארץ. היום זה יותר נמוך.

ההערה הבאה שהוערה כאן זה למה לא ליצור שונות במה שמקובל היום במשרד, ולבוא ולומר כדלקמן: שלב הכרחי בכדי לאפשר לתלמיד להמשיך את מסע לימודיו בבית הספר זה רכישת השפה. בהעדר רכישת השפה הוא לא יכול להיכנס לשיעורים האלה והאלה. זה עניין של מדיניות, זו אמירה מאוד מאוד נוקשה. תחשבו שמחר בבוקר מישהו מתרגם את זה לא ברוח שאנחנו רוצים שזה יגיע, הוא יגיד אתה ממתין בתחנה. ממתין בתחנה. בינתיים הוא לא בהיסטוריה, הוא לא במתמטיקה, הוא לא במדעים.

מה שמבוגר חצי שנה לומד עברית הוא לא עובד.

אולי עדיף לנו להכביר במאמצים לרכישת השפה, ואם מסלול אחד לא מספיק צריך לחשוב על עוד מסלולים, מאשר לקבוע תנאי שסוגר את השער ואומר למנהל בית ספר,

כל המחקרים אומרים את זה, פחות משמונה עשרה שעות בשבוע, גם קנדה, גם אוסטרליה, גם ארצות הברית,

אני גם רוצה עוד נקודה להבין, הכל עניין גם, אני מניח שאם יש מספיק אמצעים אז גם אם זה פחות משמונה עשרה שעות יש יתרון בזה שאתה זורק ילד לתוך מערכת והוא כבר אז, מתחילה, כבר מתחיל ללמוד היסטוריה ומתמטיקה. יש יתרון. אם יש מספיק תמיכה, וזה גם קשור לשאלה שאלכס שאל, אם אתה אז באמת לוקח את התכנית ייעודית לאותה רמה של מקצועית ואותה כיתה ואותו זה, אם יש לך מספיק אמצעים לעזור לו בשיעורי המתמטיקה ושהמורה במתמטיקה יעזור למי שמלמד אותו עברית, זאת אומרת לשלב את כל המערכות ולתת מספיק כדי שבכלל המערכות התוצאה הכוללת לא רק תהיה שש שעות אלא הרבה יותר שעות, אלא השעות הללו יהיו מותאמות לצרכים שלו המקצועיים,

יש מחקרים מקצועיים שאומרים דבר מאוד פשוט, ברגע שתלמיד לא מצוייד במערכת השפה מגיע לשיעורים, וזה מה שקורה היום, הוא מתרגל לפגר אחרי החומר. וברגע שהוא שנה שנתיים,

זה חינוך מיוחד מעבירים אותם, אני מכיר את המקרים שהגיעו תלונות.

ולכן במקרה הזה של הילדים, זה לא סוגיה, הפתרון הזה לזרוק למים והוא ישחה זה לא עובד. ויש לך שתי דוגמאות מצויינות. ברגע שהמערכת עברה לשיטה הזאת התוצאות בסופו של דבר במדינה נהיו יותר גרועות. ויש לך לדוגמא, שיש מחלוקת אם אפשר להשוות או לא, אבל יש לך תכנית נעלה שעובדת אחרת. שם אתה מקבל קבוצות מרוכזות, ושנה ראשונה בכלל חוץ מאולפן בעברית מלמד את כל המקצועות האחרים ברוסית או בשפת אמם, ורק אחר כך בהדרגה מכניס אותם להוראה בעברית במקצועות אחרים, התוצאות הן אחרות לגמרי, בכלל אין מה להשוות. ויש גם ניסיון בעולם, שכאן אנחנו לא צריכים להמציא את הגלגל.

אפשר גם ללמוד מהניסיון שאפילו לפני שלושים שנה. אנחנו באנו כילדים עולים, הכניסו אותנו לבתי הספר, והם הלכו בשיטה הזאת, לקחו קבוצת עולים, הושיבו אותם ללימוד עברית אינטנסיבי לתקופה מסויימת. נכון שאי אפשר להחיל את אותו הדבר על כל האוכלוסיות מבחינת רמת הלימודים, שבאים מכל מיני מדינות. אבל אני זוכר, אם ניקח את הקבוצה של חבר העמים, הילדים שבאים משם בכיתות אמצע, אפילו לתיכון, הם באים עם איזה שהוא ידע בסיסי שאין להם צורך או אין מה לחשוש לגביהם שהם מפגרים בשלושה ארבעה חודשים אחרי הכיתה, לא במתמטיקה ולא בשפות זרות בדרך כלל שהם יודעים. אז היסטוריה חסר לכם, אזרחות חסרה להם, תנ"ך חסר להם הרבה. לכן אני לא יודע, אני חוזר לשאלה הזאת, אותה תכנית שיש בחוץ לארץ ובאים להכשיר ילדים מקצצים, ואני לא מבין למה מקצצים את חפציבה כאשר את הקטע שהעלה חבר הכנסת אלכס מילר, את הקטע של הציונות אפשר להשריש את זה עוד בחוץ לארץ ולא להגיע למצב,

ילדי חפציבה לא עולים, ולכן זה לצערי לא קשור.

זה היום, הילדים האלה כולם יעלו פה, אם לא היום אז עוד חודש, עוד שנה, עוד שנתיים. אני אומר, אני כילד שבאתי לכתה ט' ישבתי עם קבוצת עולים שלושה, ארבעה, חמישה שהיינו באותו בסדר, ולימדו אותנו שלושה ארבעה חודשים עברית אינטנסיבית, ואחר כך השגנו ברוך השם גם את ההיסטוריה וגם את האזרחות .

יש לנו דוגמא מצויינת על המצאת הגלגל. אני מאוד רוצה להישמע כשייכת ומזדהה. אני באמת שומעת את הנקודות החדשות ברצון, תכניות חדשות וכו'. תכנית נעלה שלא פעם ולא פעמיים הוזכרה כאן מצטיינת בזה שהמעטפת שהמערכת נותנת לה מהרגע הראשון שקבוצה מגיעה, ואנחנו מדברים על תכנית תלת שנתית, ויש גם ניסיון הצלחה דו שנתי. זה אומר שילדים שנמצאים בקבוצה תומכת, גם בתוך המערכת, גם במערכת אחרי הצהריים, היא נותנת לנו פירות ידועים. ולכן אני חושבת שיש מקום לחשוב על קבוצות ילדים, לראות את הריכוז ילדים בגילאים שונים,

כל השוואה בין תכנית נעלה לבין שמה שנמצא במערכת היא השוואה שאין לה בכלל קשר לעניין.

גם חבר הכנסת מיכאל נודלמן וגם חבר הכנסת זאב אלקין הביאו בישיבה קודמת את הפרוייקט נעלה כדי לראות בהצלחה של בוגרי נעלה כדוגמא לחיקוי. אני לומדת ממה שאני שומעת כאן. ושייך או לא שייך, אנחנו מחפשים דוגמאות של הצלחה. ושוב לבדוק משהו, ושוב לנסות משהו, זה אומר שעוד כמה אלפי תלמידים לא ייכנסו למערכת ואנחנו שוב נתחיל לחפש אותם, לא רק בתוך המערכת, גם בתוך הארץ הזאת. ולכן יש מקום באמת לחשוב ביחד, וכאן עם מדענים במשרד הקליטה, עם ניסיון במשרד החינוך, חוץ מהוועדה בנושא אולפן יש מקום לחשוב, כי משרד הקליטה נותן באמת מעטפת מאוד מרופדת לילדים עולים אחרי הצהריים. אני רואה שיש מקום כאן לשתף ולשלב את הידיים כדי שאותם ילדים שאתה, בסדר גמור, תכנית פיילוט, תכנית פיילוט, מה שדחוף זה בעיקר הערכה של אותה תכנית שאתה מדבר עליה, קבוצה הומוגנית היא נותנת את היתרונות שלה. אין ספק. צריך לראות את היתרונות מול החסרונות.

טוב, כאן במהלך הדיון ניתנו גם דוגמאות אישיות ואני גם אציין בסוגריים שגם אני פעם הייתי עולה. גם אני פעם הייתי ילד. ואני רק אומר לכם שפשוט כל התכניות האלה לא היו, זרקו אותי למים, תרתי משמע, גם במים. והתחלתי לשחות. ואני לא חושב שיצאתי כל כך גרוע. יכול להיות שהייתי מצליח יותר טוב, אבל התוצאה לא כל כך גרועה.


אבל אני רוצה להתייחס לדברים כפי שאני הבינותי מיושב ראש ועדת חינוך הרב מיכאל מלכיאור, ואני מנסה לרדת לסוף דעתו. ופה אני חושב שזוהי הנקודה הנכונה. אין לי צל של ספק שכאשר ישנו גם חתך גילאים שונה וגם נקרא לזה רמות שונות, אין לי ספק שישנן בעיות ספציפיות של אותם עולים חדשים, ילדים, כאשר הם אמורים מצד אחד להשתלב בתוך המסגרת של הכנה לבגרויות, או מקצועות לבגרויות, כאשר השפה הבסיסית שלהם היא איננה מספקת. איך שאני הבינותי אותך אז כוונתך היתה שאכן תיבנה איזו שהיא מסגרת יהודית ראשונית בעברית שהיא תתאים במונחים שלה, במוסגים שלה, אל אותם מקצועות, תכוון אל אותם מקצועות בגרות. ורק לאחר מכן ניתן יהיה להרחיב אותה גם לצרכים אחרים. ואז משיגים בדיוק את אותה המטרה, הכל ביחד כפי שזה מתקבל.

אני רוצה לתת מהדוגמא האישית שלי, אני מסתכל על עצמי, לדעתי העלייה של שנות התשעים היא נותנת, משקפת את הדוגמא הכי טובה. אנחנו באנו, היינו איזה עשרים חבר'ה בבית ספר ברמת גן, באורט רמת גן, הגענו בינואר של שנת 92'. חצי שנה, עד ספטמבר אנחנו למדנו מיום ראשון עד יום שישי עברית, פעם אחת בשבוע היינו בבית ספר. אני בקשר עם כולם. כולם אחרי תואר ראשון. כולם. אין ילד אחד שנשאר בלי בגרות או בלי השכלה אקדמית. כולם. מספטמבר הלכנו חזרה לכיתה ט', כי הגענו בכיתה ט' באמצע. אין מה לעשות. אז הלכתי לצבא בגיל תשע עשרה ולא בגיל שמונה עשרה. העניין הוא שבסופו של דבר כל החבר'ה שעברו את המערכת הזאת יצאו עם התואר האקדמי, סיימו את הבגרויות, השתלבו במערכת ולא מתמודדים היום עם הבעיות של דיסקרימינציה, או דברים כאלה, מסיבה מאוד פשוטה, כי אין שום הבדל היום בין מי שגדל פה מאז שהוא נולד לבין מי שהגיע. קיבל את מה שהיה צריך לקבל. אז אני חושב שצריך לשקול יותר העניין שבאמת ריכוז של ילדים כמו שזאב אמר מקודם, ריכוז של ילדים, לתת להם פוש של חצי שנה של לימודי עברית, להתאים בדיוק את לימודי העברית לאותו מקצוע שהם הולכים ללמוד. כי אם אתה מביא אותם בכיתה ט' או י' תן להם את המקצועות שהם צריכים ללמוד, תתמקד בזה, בסופו של דבר הם יעברו, הם ישתלבו, ואחר כך זה כבר ירוץ.

אני חושב שהבהרנו את זה בצורה מאוד ברורה.

זה מתחדד פה יותר ויותר העניין של ריכוז המאמץ ברכישת השפה גם בתפזורת, בחלק מהמקומות זה קיים, בסדר, הבנתי היטב את המסר. ההערה הבאה הוערה על העניין של מה ההפרייה ההדדית שקיימת בין המשרד לבין המגזר השלישי, והאם אנחנו מגלים גילויים של פתיחות ומעורבות איתם, ומנצלים גם את הרצון טוב וגם את המשאבים. אז בצד ההצהרתי, אני אדבר אחר כך ספציפית, ברור שכן. אבל אני גם אומר צריך להבין שגם כאן צריך מסננת וצריך לבדוק מה ראוי ומה לא ראוי, ולא כל המרבה הרי זה משובח. יש דברים שלא יכולים להיכנס למערכת במגזר השלישי, לאו דווקא בהיבט של העולים. עם מי אנחנו עובדים, ואם יהיו תלונות על משהו ספציפי אנחנו נשמח לטפל. אנחנו עובדים עם הג'וינט ועם הסוכנות ועם הפרוייקט הלאומי, ועם שלוש ארבע עמותות מרכזיות, וגם החברה למתנ"סים וזכיינים נוספים והמכללות.


אנחנו עד חודש אפריל, בלי שום קשר לנושא של העולים, שתבין שבמערכת יש מאות רבות של תכניות ועמותות וגופים מתערבים. יש בזה דברים טובים וראויים ויש בזה דברים מיותרים שצריך לנתב אותם מתוך המערכת. לכן מינינו גברת שזה התפקיד שלה, היא עוסקת בזה ואנחנו מרכיבים כרגע את הקריטריונים. אנחנו יוצרים גם איזה שהוא בסיס של בדיקה בטרם כניסת כל תכנית, אנחנו בודקים ורואים מה ראוי לאימוץ ולתמיכה ומה לא ראוי, ועל פי זה ננהג גם בנושא של העולים.


לגבי התכניות של הציונות נשאלה פה שאלה מה היכולת של המערכת להחדיר ולהטמיע ולהשאיר את התלמידים בפרק של הנושא של הציונות והיהדות. אז במסלול הקיים אנחנו, איזה מקצועות שבהם אפשר להביא לידי ביטוי את הציונות והיהדות במסגרת הקיימת היום, בנושא של חברה ומולדת זה בכיתות ב' עד ד'. קודם כל בואו נראה מה במסלול הקיים, מה בסמינרים ואחר כך נראה מה המדד שלנו לדעת מה המושגים או אותם דברים שאנחנו רוצים לבדוק אם הוטמעו או לא.


קודם כל במסלול הקיים יש שישה שבעה מקצועות, שבהם יש ייחוד של ציונות ויהדות בעצם לימוד המקצוע. ולא צריך להקל ראש, זה משמעותי. הדבר השני,

אני אומר לך, בזה יש מספיק מחקר ומספיק זה, אנחנו לא מקנים לכלל הילדים שום דבר בתחומים האלו, ואם אתה חושב שמה שהיום המערכת נותנת, זה במקרה אני מכיר לפני ולפנים, גם קראתי את כל המחקרים, אז אני אומר את זה גם כנתון, שאם אתה חושב שזה משמעותי אז יש פה פער עצום בציפיות.

אם אתה היית מורה למולדת חברה, מורה לאזרחות, מורה לתנ"ך, מורה להיסטוריה וארכיאולוגיה, האם לעניות דעתך, ותכנית הלימוד מאפשרת את זה, האם לעניות דעתך בשעות המצטברות לא היית יכול להקנות, באופן משמעותי, פרק בנושא של המאה שנים האחרונות, בנושא של הציונות, חיבור לארץ,

המורה אחרי כל בדיקה לא יכול לענות על שאלות של עשרים וחמישה מושגי יסוד ביהדות. לא מדבר על מושגי יסוד אחרי כולל עשר שנים, אני מדבר על מושגי יסוד של מה זה קריאת שמע, הוא יכול בממוצע לענות פחות מארבע מעשרים וחמש. אין לו את הכלים בכלל להקנות את זה, ודאי לא במסגרת של לימודי היסטוריה, ולימודי ארכיאולוגיה ולימודי חברה, אין לו, אין לו את הכלים בכלל. אנחנו לא משקיעים בתחום הזה שום דבר, וכל ההמלצות שהיו, ודאי בחמש עשרה השנים האחרונות, יש כאלה שאולי חזרו יותר אחורה מהתקופה שיגאל אלון היה במשחק ושניסה להכניס את זה, הכל נכשל כשלון חרוץ כי זה לא נמצא בתודעת המערכת. רק שלא נשלה את עצמנו שזה יכול לתת, ופה אנחנו מדברים ספציפית על עולים שנותקו מיהדותם מאז שנת 1930, שסטאלין סגר כל מסגרת חינוכית תרבותית, דתית, בברית המועצות, וזאת אומרת שהם באים מארבעה דורות בלי שום דבר.

אני רק אשלים, אז זה הפרק הראשון, בודאי שהוא לא משכנע וודאי שהוא לא מספיק אבל זה נדבך שיכול להביא לידי ביטוי משהו מסויים. לא אמרתי מיטבי.


מסלול מספר שתיים זה תכנית שהמשרד בשנים האחרונות הולכים שעה, אני יודע שזה לא מספיק, שעה בז', שעה בח', שעה בט', מאה מושגים בסיסיים בציונות וביהדות, ובסופו של דבר המדד זה מבחן בכיתה ט' על מאה מושגים, ויש מדד ברור כמה תלמידים עברו את המבחן הזה, והמבחן הזה מקבץ בתוכו מאה מושגים שמורכבים מיהדות, מאזרחות ומציונות. הלימוד הוא בז' שעה, בח' שעה ובט' שעה.


קומה מספר שלוש, מה המשרד עושה בנוסף למה שקיים היום. אנחנו מכניסים בשנת הלימודים הבאה הרחבה של לימודי האזרחות בכתות ט', ואנחנו מרחיבים את היקף לימודי האזרחות ובתוך האזרחות יש גם את הלאומיות ויש גם את כל הנושאים של סוגיות בחברה הישראלית בכתו י' ויא'. אני יודע שזה לא מספיק, אבל מבחינתנו זה דבר משמעותי מאוד.

תרשה לי, אני חוזר להערה של כבוד הרב מיכאל מלכיאור, הבעיה כפי שהוצגה היא פחות בעיה של החניכים, של התלמידים, היא הרבה יותר בעיה של צוות ההוראה עצמו. בזה לדעתי אתם לא מספיק מתמקדים.

על זה אנחנו צריכים לעשות ישיבה נפרדת.

במשמעות של העולים בלבד, קודם כל המשרד נכון לרגע זה משקיע כשלושה מליון שקל בשנה לנושא ערכים ישראליים, יהודים, של תלמידים עולים בלבד, רוב הכסף לכתות י', יא'. סמינרים של שלושה ימים, מאוד מרוכזים, על בסיס של חוויה, בכל הארץ.

אבל תסתכל על הסקר של הפטריוטיזם, זה המצב.

אני לא ראיתי את הסקר אבל ראיתי את דפי המשוב. יחד עם זה משרד הקליטה ואנחנו בשיתוף פעולה שנמשך כבר כמה חודשים הולכים לפתח עכשיו תכנית מערכתית כוללת ויקרה לתלמידים מחטיבות ביניים וצפונה לנושא של פיתוח זהות ישראלית. אנחנו כבר עובדים על זה כמה חודשים וזה בעבודה. יכול להיות שיהיו לזה עוד שותפים.

והצהרה, רציתי להצהיר בפני חבר הכנסת אלקין אבל הוא לא פה, הוא שאל על הקיצוץ בתקציב של 2007 ואנחנו שבים ואומרים שב-2007 לא נקצץ בפעולות שיש לנו לעולים. לא דיברתי על חפציבה, זה מסלול אחר, זה משהו בפני עצמו.

ההרגשה שלי יותר טובה ממה שהיתה בהתחלה. יש התקדמות, יש רצון של מנכ"לים לעשות דבר כדי שהמגמה שאנחנו כאן עלתה בתחילת השנה לא היתה בחיים. אני צריך להגיד שזה דבר מסובך, פה היו הרבה ישיבות, אני שמח שמהתחלה אנחנו הקמנו פה תת ועדה, ויושב ראש ועדה טוב ואני לא חושב שהם סיימו עבודה כי יש שאלות. לפעמים קשה בדיון בין ועדה ובין עובדי משרד החינוך אבל היום אני שומע שיש שפה משותפת, וזה נותן הרגשה שאנחנו בכיוון הנכון ורק צריך קצת מאמץ, לא קצת, מאמץ גדול, כי חור גדול. זה לא כל כך פשוט לפתור בעיה. אבל נדמה לי שאתם בכיוון נכון. ואני חושב שבחצי שנה, שנה, עוד פעם תהיה ישיבה ואפשר יותר עמוק ויותר בפרטים להבין איפה אנחנו, לאיזו נקודה אנחנו הגענו, מה עוד יש אצלנו.


אני רוצה להגיד תודה לשני המנכ"לים, אתמול היתה אצלנו ישיבה על לימודי שפה למבוגרים. זה לא פחות חשוב מאשר לילדים, כי זה גורל של בנאדם, הוא בא, אין לו שפה, אין לו עבודה, אין לו שום דבר, וילדים גם בבעיות. ויש כמה שיטות שבמקום חמש מאות שעות אפשר שלוש מאות שעות, והתוצאות יהיו יותר טובות. אבל יש איזו בירוקרטיה, יש איזו תחרות, לא רוצים להכניס זרים בפנים. אני מבקש משניכם לשים לב לבעיה הזו, עוד פעם אני אומר, זו בעיה לא פחות חשובה מהבעיה שאנחנו דנים בה. ששים אחוז עולים מגיל שלושים לא שולטים בשפה העברית אחרי אולפן.

ברשותכם אני רק אסכם, פרופ' מיכאל נודלמן, אני חושב שאנחנו צריכים לקבל איזו החלטה בכל זאת בסיום. אני חושב שזה צריך להיות לברך גם את שני המנכ"לים על שיתוף הפעולה והתכניות המשותפות שהציגו בפנינו. אני חושב שצריכים להגיד שיש באמת חשיבה, זה בא לידי ביטוי פה, שהמשרדים, לא רק משרד העלייה והקליטה, שבאופן מובהק כמובן יש חשיבה, גם משרד החינוך אנחנו אומרים חשיבה מעמיקה בשביל לטפל במצב חרום. לא בטוח עדיין שזה חדר לכל המערכת שזה מצב חרום. אבל המאמצים שנעשים הם אמיתיים ורציניים, ואני חושב שאנחנו יכולים רק לברך ולהמשיך את המעקב, בפרט בנושא הנשירה, שאני לפחות מאוד הופתעתי לטובה מזה שחלק גדול מהמספר הזה, שוב, זה לא מכסה את הכל, אנחנו יודעים שעיקר הבעיה של הנשירה זו הנשירה הסמוייה ולא הנשירה הגלוייה, שבזה לא נגענו בכלל היום, אני רק רוצה לציין את זה. וזה הרבה יותר קשה כי אז אתה לא יכול, גם אם אתה עושה את המדד ואת המקומות, זה לא נכנס בכלל לטבלאות שאתה מקבל אותן. זה קשה להגדיר והמערכת לא רוצה גם כל כך להגדיר כי זו בעיה הרבה יותר גדולה ועמוקה.


אני רוצה למקד גם במה שדיברנו, הראייה הספציפית של בעיית העולים בנושא של הבגרויות, שעל זה תעשו המשך עבודה איך אפשר למקד חלק מהעזרה. והדבר השני זה הנושא של השפה כנתון שבלעדיו כל השאר הופך להיות חסר משמעות. ונבדוק גם את היכולת, גם המספרית, את היכולת של המערכת לראות בתכניות המוצלחות מאוד, והניסיון מהמחקר שהצטבר, איך אפשר להעצים את המאמצים היפים שנעשים היום כדי שהילדים האלה יכולים להתחיל ברגל ימין את כניסתם למערכת החינוך. אני מודה שוב למארח שלנו.

אני רוצה גם לברך את הוועדה של חבר הכנסת אלקין. תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:00