PAGE
2
ועדת הכלכלה

25.12.2006


הכנסת השבע עשרה






נוסח לא מתו
מושב שני

פרוטוקול מס' 135

מישיבת ועדת הכלכלה

יום שני, ד' בטבת התשס"ז (25 בדצמבר 2006), שעה 11:30

ס ד ר ה י ו ם

הצעת חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2007), התשס"ז-2006

פרק י"ב, סעיף 65 (חוק פיקוח על מצרכים ושירותים)

חברי הוועדה: משה כחלון - היו"ר

עו"ד מיכל עקביה
- הלשכה המשפטית, משרד האוצר



אייל אפשטיין

- משרד האוצר



רוני נויבאור

- משרד המשפטים



עו"ד חנה טירי

- הלשכה המשפטית, משרד התעשייה, המסחר






והתעסוקה





שבתאי לוי

- משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

אתי בנדלר

לאה ורון

אהובה שרון – חבר המתרגמים בע"מ
הצעת חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2007), התשס"ז-2006

פרק י"ב, סעיף 65 (חוק פיקוח על מצרכים ושירותים)

אני פותח את ישיבת ועדת הכלכלה.

צווים אישיים הם בדרך כלל צווים שקובעים מחירים של חומרי גלם שמופנים לתעשייה. זאת אומרת, יש יצרן אחד ויש רוכשים מאוד ספציפיים, אחד או שניים. אלה חומרי גלם שהציבור הרחב לא רוכש אותו ולכן מבחינתנו הם נחשבים צווים אישיים. צווים כלליים אלה צווים שמופנים לכלל האוכלוסייה, לציבור בלתי מסוים כמו שמרים, כמו לחם, כמו חלב וביצים.

האם הצווים האישיים הם רק חומרי גלם לתעשייה?

כן.

אך ורק?

אך ורק. אמנם אין הגדלה בחוק לצו אישי או צו כללי.

אולי ראוי להכניס תיקון ואז יהיה יותר קל לעגן את זה בחקיקה. בעצם היום, מה שאומר החוק, אדוני היושב-ראש, אולי אני אפנה לסעיף הספציפי, סעיף 22 לחוק:

"(א)
צו או יותר לפי חוק זה יכול שיהיה כללי או אישי לאדם מסוים או לסוגי בני אדם או ייחודי לעסקה מסוימת או לסוגי עסקאות.

(ב)
צו לפי חוק זה יכול שיהיה מוגבל לחלק משטח המדינה, אם התקיימו התנאים להצבתו. אם התנאים להצבתו מתקיימים רק באותו שטח או בעיקר בו".

עדיין לא ברור, אם למשל הוא מוגבל לשטח מסוים של המדינה, האם גם אז הוא יכול להיות אישי או כללי. כל מה שאנחנו למדים מכך הוא שצו אישי יכול להיות או לאדם מסוים או לסוגי בני אדם. עדיין זה יכול להיות צו שמופנה לכל מי שעוסק באספקה ויכולים לקרוא לזה צו אישי, לכאורה, לפי לשון החוק. זה עניין של פרשנות.

לכן אני חושבת שאם מבקשים כאן תיקון, בקשר לצו אישי או יותר אישי, אם אכן הגדירו שמדובר אך ורק בחומרי גלם לתעשייה שאיננה משמשת את הציבור הרחב, אז לפחות בקשר לזה יהיה יותר קל לפטור מפרסום ברשומות כי באמת לא יהיה מדובר באיזושהי הוראה או משהו שמקביל לתקנת הפועל התחיקתי.

צריך לזכור שהחוק הזה כבר הופעל והפרקטיקה נוהגת. גם היום יש הבדל בין צו הפרסום של צו אישי לבין זה של צו כללי. אני לא חושבת שעשו "אביוז" להגדרה של צו אישי כדי למשל לחמוק מחובת פרסום בשלושה עיתונים והגדירו צו שצריך להיות כללי כצו אישי.

למה לא ביטלתם את זה עד היום?

בשנת 2004 הוגשה הצעת חוק.

פעמיים. שתי הצעות חוק.

אבל זו אותה הצעת חוק.

ממשלתיות.

זו אותה הצעה, אם אני זוכרת נכון, שהוגשה פעמיים.

זה הגיע בחוק ההסדרים?

לא. זה הגיע לדיון בוועדה.

למה אתם לא מביאים את זה באופן רגיל?

זה לא המשיך כי הוועדה סירבה לאשר אותו.

אני מצטערת, לא הייתי אז ולא טיפלתי בחוק.

אני מבין שהמטרה היא לחסוך עלויות.

כן.

אתם אומרים שאין לזה צורך כי זה לא משרת את הציבור.

אנחנו חושבים שזה מיותר לחלוטין ולכן כל שקל שמוציאים על זה, הוא שקל מיותר. אין לנו הערכה מדויקת של עלויות, בין היתר כי העלויות מתפרסות בין הרבה משרדים. אולי נציג משרד התעשייה יוכל לשפוך קצת אור לגבי סדר גודל ההוצאה, אבל גם צווי מחירים של תחבורה ציבורית, מוציא משרד התחבורה, ויש צווים של משרד החינוך.

משרד החינוך מוציא לגבי תשלומי הורים?

ספרי לימוד.

איך הציבור הרחב אמור לדעת שניתן היתר כללי או צו כללי להעלאת מחירים בשיעור מוגבל לגבי ספרי לימוד? הם יקראו ברשומות אחרי שבועיים-שלושה?

פעם בשנה יוצא חוזר מנכ"ל החינוך עם רשימת כל הספרים. זה מתפרסם כמובן גם ברשומות. כל פעם שצריך לעשות שינוי, נאלצים להמתין עד הפעם הבאה שיצא חוזר מנכ"ל.

למה הם נאלצים להמתין עד הפעם הבאה?

מפני שכל הפרסום שכרוך בהדפסת החוברת, וזו ממש חוברת עבה, הם לא יכולים להרשות לעצמם להוציא את זה יותר מפעם אחת.

אדוני היושב-ראש, אני רוצה לדבר עכשיו מתוך זיכרוני בלי שעיינתי בדברים ולכן עלול להיות אי-דיוק מסוים. למיטב זיכרוני אני הצעתי בדיון בשנת 2004 או 2005 לחייב פרסום, אך ורק על כך שניתן היתר להעלאת מחירים תוך הפנייה לאתר האינטרנט של המשרד הייעודי לגבי הפרטים.

הדיון התקיים באוקטובר 2004. בעמוד 7 נאמר: "אל תפרסמו את כל המחירים, פרסמו בעיתון הודעה על כך ששונו המחירים של מוצרי תמיכה".

לא הצטיידתם בשום נתון שיכול לשכנע את הוועדה, אלא אם מישהו אמר לכם לבוא לכאן כי אנחנו חותמת גומי, אתם תבקשו ואנחנו נעשה. ככה זה נראה. באתם בלי נתונים.

וגם לא התייחסות לדיונים הקודמים של הוועדה בנושא הזה.

אני לא מתכוון לדון בזה כרגע.

יש צווים שאין טעם לפרסם אותם בעיתון כי מדובר בהרבה כסף.

כמה כסף? היושב-ראש רוצה לדעת באיזה סכום תצא המדינה נשכרת מכך שהוא יקבל החלטה שלא להביא את הפיצול.

אני הולך על העיתונים הכי זולים שקיימים.

מה העלויות?

פרסום מודעה בעיתון הכי זול עולה בסביבות 2,000 שקלים. שלוש מודעות כאלה, זה 6,000 שקלים. זה לגבי צו אחד, אבל יש עוד צווים.

אתם לא אומרים מה יש ומה אין. לפי מה אתם רוצים שאני אשקול?

אם יהיה צו ארוך בו מופיעה רשימה של כמה מוצרים, או במקרה של משרד החקלאות רשימה של כל סוגי הביצים למשל, או מוצרי חלב למיניהן, זה צו ארוך.

אם אין שום טעם לפרסום בעיתונות ואם הוא לא מועיל לאף אחד, למה לפרסם אותו?

למה לא מועיל? למה לא אישרו לכם לבטל את זה ב-2003 וב-2004?

הזכרתם את מוצרי החלב הבסיסיים, הזכרתם לכם, הזכרתם ספרי לימוד. אולי תוכלו לומר לנו על איזה עוד סוגי מוצרים חל החוק? כדי שהיושב-ראש יוכל לשקול אם יש ערך בפרסום פומבי בעיתונות על כך שניתן היתר להעלות מחירים או לא. אני חושבת שזה נתון בסיסי שצריך לתת אותו.

יש לי קושי גדול. צריך להיות או יהיר מדיי או חכם מדיי או טיפש מדיי כדי להצליח לדון בנושא מבלי שיש לי נתונים בסיסיים, מבלי שיש לי תשובות ראשוניות אפילו לנושא.

איזה נתונים אדוני רוצה?

עלויות, איזה מוצרים מפוקחים.

אנחנו יכולים לומר מה המוצרים המפוקחים על-ידינו.

אבל מה עם משרד התחבורה? אני הרי מקבל החלטה גורפת ולא רק לגביכם אלא על כל המדינה. אולי משרד החינוך לא רוצה? אני לא יכול לקבל החלטה לגבי משרדים.

משרד החינוך הוא חלק מהממשלה וזה חוק של הממשלה.

נכון, אבל אני רוצה לשמוע את הנציג שלו. אולי יש ציבור שכן מעניין אותו העלאת מחיר ספרי הלימוד. באתם לכאן לא מוכנים. אני נועל את הישיבה ותנסו להגיש את זה בפעם אחרת אבל תבואו קצת יותר מוכנים כך שאוכל לקיים דיון.

תודה רבה לכם.

הישיבה ננעלה בשעה 12:10