PAGE
1
ועדת הכספים

18.12.2006


הכנסת השבע עשרה






נוסח לא מתו
מושב שני

פרוטוקול מס'

מישיבת ועדת הכספים

יום שני, כ"ז בכסלו התשס"ז (18 בדצמבר 2006), שעה 12:00

ס ד ר ה י ו ם

פרק ח' (צריך להיות י'), סעיפים 48, 49, 52(1) (היטלי הפקה)

מתוך הצעת חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2007), התשס"ז-2006

חברי הוועדה: יעקב ליצמן – היו"ר



אמנון כהן – מ"מ היו"ר

חיים אורון

אבשלום וילן

דב חנין

שי חרמש

דוד טל

שלי יחימוביץ

אורית נוקד

ניסן סלומינסקי

ראובן ריבלין

עו"ד רועי גולדשטיין
- משרד התשתיות הלאומיות



תמר שור

- מנהל אגף תפעול, נציבות המים



זאב אחיפז

- ממונה תכנון אזור הצפון, נציבות המים



נגה בליץ

- מנהלת אגף ניהול הצריכה, נציבות המים



עו"ד חנה זיכל

- משרד הפנים



יעל מיסון

- המשרד להגנת הסביבה



חיים פרננדס

- סגן הממונה על התקציבים, משרד האוצר



אלכסנדר קושניר
- הרשות לשירותים ציבוריים, מים וביוב



עו"ד ליאורה עופרי
- הרשות לשירותים ציבוריים, מים וביוב



עדנה הררי אברהם
- הרשות לשירותים ציבוריים, מים וביוב



משה אבנון

- יו"ר ועדת המים, מרכז השלטון המקומי



דוד עמר


- ראש עיריית נשר, מרכז השלטון המקומי



שי דותן


- מנהל תחום מים, משרד החקלאות ופיתוח הכפר



יורם תמרי

- אחראי על תא המים, התאחדות חקלאי ישראל



ירון סלומון

- המחלקה להתיישבות, תנועת האיחוד החקלאי



גלעד ריקלין

- מקורות



ניר ימין


- משרד האוצר



נעם אייזליך

- משרד האוצר



רון חן


- סמנכ"ל כספים, מרכז השלטון המקומי

סמדר אלחנני

טמיר כהן

אהובה שרון – חבר המתרגמים בע"מ

פרק ח' (צריך להיות י'), סעיפים 48, 49, 52(1) (היטלי הפקה)

מתוך הצעת חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2007), התשס"ז-2006

אנחנו עוברים להמשך סדר היום, פרק ח', סעיפים 48, 49, 52(1) (היטלי הפקה) מתוך הצעת חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2007), התשס"ז-2006. את הנושא יציג לנו סגן ראש אגף התקציבים, חיים פרננדס.

בדקות הקרובות אנחנו נציג את הנושא הזה של שינוי מנגנון היטלי הפקה במסגרת משק המים, באמצעות מצגת שהכנו עבורכם. אם תרצו להעיר ולשאול, אני מאוד אשמח לשמור את זה לסוף המצגת ואז נוכל לתת התייחסות מסודרת. נמצאים כאן הנציגים המקצועיים של נציבות המים שעמלו באופן מאוד משמעותי ואינטנסיבי על המודל הזה וגם הם יוכלו כמובן להעיר ולהוסיף הערות מאוד תורמות ובונות.

תסביר לנו גם מה השוני.

בדיוק. אני קודם כל ניתן רקע מה הם היטלי הפקה, למי שפחות מכיר את הנושא, ולאחר מכן בחלק השני של המצגת נראה לכם איזה שינוי אנחנו מציעים לבצע ולמה להבנתנו, להבנת נציבות המים ולהבנת משרד האוצר, זה שינוי שחשוב שיקרה.


מה זה היטלי הפקה. יש לכם פה ציטוטים ומובאות מתוך הסעיף היום בחוק שקובע את הנושא של היטלי ההפקה ויש כאן כמה נקודות חשובות. קודם כל, ההיטל חל על כל מפיק מים ממקור מים מסוים.

תאמר לנו מה המצב הקיים.

זה בדיוק מה שאני עושה. אני מציג כרגע את המצב הקיים.

המצב הקיים הוא כזה שבסעיף 1, כמו שאתם רואים, ההיטל הזה חל על כל מפיקי המים ממקור מים מסוים. גובה ההיטל אמור לשקף את המחסור בכלל במשק המים ובאופן ספציפי באותו אזור ממנו מפיקים את המים, וההיטל כמובן יכול להיות דיפרנציאלי.

אם יש מחסור, מה קורה עם ההיטל?

תיכף נציג את זה בצורה מסודרת עם מספרים. ככל שהמחסור גדול יותר, ההיטל אמור להיות גבוה יותר. תיכף נראה את הרזולוציה. זה תלוי בשימוש, תלוי באזור שבו מפיקים את המים וכן הלאה וכן הלאה, ואז תוכלו לראות דוגמאות ממש ממחישות.


בכל אופן, היטלים. למה בכלל יש לנו היטלים. יש כמה וכמה סיבות להיטלים על הפקת מים. קודם כל, מדובר בכלי ממדרגה ראשונה בחשיבותו לניהול משק המים על-ידי נציבות המים. פעם שנייה, ההיטל הזה אמור לשקף איזשהו מחסור במים וכמובן לשקף את ערך המים באותו מקום ממנו מפיקים את המים.


איזה היטלים קיימים כיום, ולמעשה גם המודל מתייחס לאותן קבוצות של היטלים. יש היטלים שחלים על מערכת ארצית בית ותעשייה, כלומר, השימוש הוא לשימוש ביתי או לשימוש תעשייתי, ממקורות מים שמחוברים למערכת הארצית. מערכת ארצית, בעיקר מדובר על הכינרת, אקוויפר החוף ואקוויפר ההר.


קבוצה שנייה של היטלים היא לשימושים חקלאיים. שוב, גם כאן זה ממקורות שמחוברים למערכת הארצית כפי שכרגע ציינו.


הקבוצה השלישית היא קבוצה של היטלים שחלה על הפקת מים ממקורות שלא מחוברים למערכת הארצית, ותיכף ניתן את הרשימה של אותם מקומות רלוונטיים.


הקבוצה הרביעית, כמה נושאים נוספים שגם אותם נרצה להציף במסגרת הדיון הזה.


לגבי הקבוצה הראשונה. אנחנו מדברים על שימושים של בית ותעשייה, ואנחנו מדברים על מקורות מים שמחוברים למערכת הארצית. בחלק העליון של השקף ניסינו להציג לכם את המצב הקיים מבחינת מספרים ואחרי כן להציג את הבעיות שנגזרות ממצב כזה. היום, כדי להפיק קוב של מים, עלות ההפקה העצמית באקוויפר החוף נעה סביב 1.3 שקלים. העלות הזו משקפת גם את עלות ההפקה עצמה, את העלות המשתנה שהמפיק צריך להשקיע, וגם כמובן את ההיטל עצמו. סך הכול 1,3 שקלים. לעומת זאת, האלטרנטיבה של רשות מקומית כזו לצורך העניין לרכוש מים מחברת מקורות מסתכמת בכ-3 שקלים. כלומר, אפשר להבין שיש פער מאוד מאוד גדול ותמריץ מאוד מאוד חזק ברשות מקומית להפיק את המים בעצמה מאקוויפר החוף לדוגמה, במחיר שהוא הרבה יותר נמוך ממחיר קניית מים ממקורות.

מה עלות התפלת מים?

זה תלוי במתקן. המספרים שיצאו במתקנים השונים נעים בין 2,5 ל-3 שקלים בלי שנצליח להוסיף על זה עוד כמה מספרים של חיבור למקורות וטיפולים כאלה ואחרים שהמים עוברים.

מה העלות של ההפקה העצמית של מקורות?

עלות ההפקה העצמית של מקורות, זו סוגיה שנבדקת בימים אלה. כלומר, יש צוות משותף של משרדי הממשלה יחד עם חברת מקורות שבודקים את הנושא הזה של כמה באמת עולה לחברת מקורות להפיק את המים. כמובן שגם כאן מדובר במספרים דיפרנציאליים שמשתנים לפי המקור, לפי השימוש, כל פעם זה גוזר כמובן השקעות כאלה ואחרות לפי סוג השימוש.


בכל אופן, אלה המספרים. התמריץ הוא גדול והוא ברור, וכתוצאה מזה אנחנו רואים השלכות שליליות על משק המים.

יש לכם אומדנים, כמה יש הפקת יתר?

תיכף ניכנס לזה. כל הדברים מופיעים ותוכלו לראות גם מספרים וניתן דוגמאות מספריות.


פעם אחת אנחנו מדברים על הפקת יתר, כמו שאומרת חברת הכנסת יחימוביץ, שפוגעת במקורות המים. פעם שנייה אנחנו מדברים על ניצול לא יעיל של מקורות מים טבעיים, ותיכף ניתן דוגמאות איך אנחנו כאן במשק מפיקים מים מאקוויפרים שלא כדאי להפיק בהם בעונות לא נכונות, בזמנים לא נכונים, וכתוצאה מכך הניהול של המשק הוא לקוי וחסר.


נקודה שנייה שקיימת כמובן היא אותה נקודה שרשויות מקומיות אינן מחוברות למערכת אספקת המים הארצית וכדאי להתעכב על זה.


בגלל התמריץ המאוד מאוד הזה, להפיק בעצמך, להפיק בכלים המקומיים, ישנן רשויות מקומיות שהחיבור שלהן למערכת המים הארצית ולמערכת מקורות הוא לקוי, כמעט חסר, ולפעמים אפילו לא קיים. זה אומר שהתלות בהפקה עצמית היא גדולה מאוד. תארו לעצמכם שרשות מקומית כזאת מפיקה מים וגורמים מוסמכים, לצורך העניין משרד הבריאות, פוסלים באר כזו או באר אחרת ופוסלים שימוש במים שמפיקה אותה רשות מקומית, אותה רשות מקומית למעשה נשארת בלי יכולת לספק לתושבים מים ממקורות אלטרנטיביים כי את כל יהבה היא מטילה על המערכת העצמאית.

יש לה באר אחת והמים שם לא טובים, אבל אם יש לה כמה בארות, היא סוגרת את הבאר הזה וממשיכה לספק מים מבארות אחרים.

המצב הוא לא כזה. כיוון שאנחנו יכולים לדעת שישנן יותר ויותר בארות שהייתכנות שייפסלו היא ייתכנות ממשית, זה פעם אחת, ופעם שנייה, צריך להבין שההפקה היא הפקה במקסימום. כלומר, היא עונה על ביקושים גדולים. זה נכון שהרשות לא תישאר בלי מים בכלל, אבל היא לא תוכל לספק את כל הביקוש.

ברמת השרון סגרו להם כמה בארות ולא היו להם מים.

אם תרצו אחרי כן, תמי מנציבות המים תוכל לתת לכם הרבה מאוד דוגמאות לנושא הזה.


הנקודה השלישית היא כמובן חוסר שוויון שנוצר בין רשויות מקומיות. למשל רשות כזו שמפיקה בעצמה, עושה את זה במחיר, כמו שציינו, של 1,3 שקלים, רשות שתלויה במערכת מקורות משלמת 3 שקלים, וכמובן שזה יוצר איזושהי אפליה בין המקורות.


מה אנחנו מציעים לעשות. אנחנו מציעים לבנות היטלי הפקה מדורגים. שוב, בתוך הקבוצה הראשונה, מערכת ארצית, בית ותעשייה. אלה השימושים באותם מקורות שמחוברים למערכת הארצית.


הרציונאל שנמצא בשקף הזה, ותיכף נסביר אותו לפרטיו, הוא ליצור מצב וליצור תמריץ אצל מפיק פרטי להפיק מים בהיקפים מסוימים, כך שמקור המים יישמר.

מי זה מפיק פרטי?

מפיק פרטי לצורך העניין היא רשות מקומית. חשוב לנו שמקורות מים שהיום מפיקים אותם, ימשיכו להפיק אותם גם בעתיד. עם זאת, אנחנו כמובן רוצים שההפקה תהיה במידה סבירה, בהיקפים סבירים, בלי לפגוע באותו מקור ממנו המים מופקים. לכן מה שאתם יכולים לראות כאן בשקף – ואם תרצו, אפשר יהיה להיכנס לפרטים ספציפיים – הקו האדום שאתם רואים למעלה, הוא הקו שמשקף את מחיר מקורות. כתוב שם בקטן "עלות קנייה ממקורות". על זה צריך להוסיף מע"מ ואיזשהו תשלום של זכויות מים, וזה מביא אותנו ל-3 שקלים. ניסינו להראות כאן את מבנה העלויות כי זה הדבר האלטרנטיבי מבחינת המפיק.

כמה קוב בסך הכול יש בהפקה הזאת? בהפקה העצמית.

בהפקה עצמית מבחינת מקורות, מקורות מפיקה קרוב למיליארד קוב בשנה, והמפיקים הפרטיים מפיקים סדר גודל של 370 מיליון קוב. אלה המספרים ואפשר אחרי כן להתייחס. נשמח לשמוע תיקונים.


מה שאתם רואים, המחיר האלטרנטיבי הוא הקו האדום של חברת מקורות.

מיליארד ו-370 מיליון.

כמו שאתם רואים בשתי העמודות הימניות, כתוב שם עלות הפקת שימור ועלות הפקה שוטפת. המטרה היא שעד כמות מסוימת, סדר גודל של כ-70 אחוזים מהפקת 2005, נציבות המים חושבת שנכון שאותו מפיק – לצורך העניין, רשות מקומית – תמשיך להפיק בעצמה כדי לשמור על אלטרנטיבות, כדי לשמור על האקוויפר, וכדי להמשיך לייצר ממנו מים. לכן ההיטלים נקבעים ברמה נמוכה, כך שלרשות המקומית יש עדיין תמריץ להמשיך ולהפיק את המים בעצמה. בשתי העמודות השמאליות אתם יכולים לראות שמכמות מסוימת או בעיתוי מסוים – לצורך העניין, בתקופת החורף שבה אנחנו רוצים לצמצם את ההפקה מהאקוויפרים ברשויות מקומיות, כדי שישאבו את המים, שיקבלו את המים מהמערכת הארצית – ההיטל גבוה יותר כך שהתמריץ הכלכלי להפקת מים באופן עצמאי לא קיים. זה הרציונאל של המודל. שוב אני אומר שהכוונה היא לשמר את הפקת המים מאותם מקורות שקיימים כיום, עד גבול מסוים, עד נקודה מסוימת שהגורמים המקצועיים בנציבות המים חושבים שמעבר אליה כדאי להצר את העניין.

איך נכנס כאן מנגנון המכסות? הרי הוא לא יכול לשאוב כמה שהוא רוצה אלא יש לו מכסה.

זה נכון.

אין מכסה לצריכה, אבל יש מכסה לשאיבה.

זה נכון שברישיון ההפקה כתובה הכמות. בהמשך אנחנו נתייחס לסוגיה הזו של רישיון הפקה וכל המודל הכלכלי הזה עליו מדבר חבר הכנסת אורון. המטרה היא שהתמריצים הכלכליים מצד אחד והקנסות הכלכליים מצד שני, הם אלה שבסופו של דבר יגרמו לכך לביטול שיטת המכסות. אני לא רוצה לומר, כי זוהי דעתי ויכול להיות שאחרים חושבים אחרת, כך שכרגע אנחנו לא מבטלים את המכסות והמכסות קיימות, יכול להיות שבעתיד תמריצים כלכליים כאלה ואחרים יבטלו את שיטת המכסות, אבל כרגע המכסות ממשיכות להתקיים.


כתבנו בהערה שהמודל הזה לא קורה ביום אחד. כבר בשנת 2007 יש לו משמעות אבל הכוונה שהוא מדורג.

כיוון שהוא מדורג וכיוון שהוא לא בהול, למה לדון בו עכשיו?

אני מודה שאני קצת מתקשה גם לדבר וגם להשיב על שאלות בו-זמנית. ביקשתי שתיתנו לי לסיים כמה שקפים ואחרי כן נשמע את כל השאלות ונשיב את כל התשובות כמיטב יכולתנו. יש פה גורמים מקצועיים מהמדרגה הראשונה מנציבות המים שיוכלו גם להוסיף ולהעיר.


בכל אופן, אנחנו רוצים לומר שהמודל הזה עובר איזשהו תהליך של מדרגות. כלומר, בשלב הראשון, בשנת 2007, יש מדרגה ראשונה של השינוי, ובשנת 2008 מדרגה שנייה של השינוי. כלומר, זה קורה באופן הדרגתי.


מבחינת היתרונות, דיברנו ולא נתעכב על זה שוב. אנחנו מאמינים שמהלך כזה שקורה באופן הדרגתי מייצר שני יתרונות מאוד משמעותיים: האחד, הוא גורם לרשויות מקומיות שלא מחוברות היום ולא מחוברות כמו שצריך למערכת המים הארצית להתחבר אליהם, כי בסופו של דבר הם מבינים שהאלטרנטיבה של הפקה עצמית הולכת ומצטמצמת מבחינת היקפי הכמויות. פעם שנייה כמובן זה כלי חשוב לנציבות המים, החל מינואר 2007, לנהל את כל הנושא הזה של ההפקה.


אנחנו עוברים לקבוצה השנייה של היטלים שמדברת על שימוש חקלאי באותם מקורות מים שמחוברים למערכת הארצית. גם כאן אנחנו מציעים לעשות איזשהו שינוי שהייתי אומר שבהקשר שלו הוא נשען על אותו רציונאל. שוב, חקלאי שמפיק מים בהיקפים מצומצמים, בהיקפים שנציבות המים חושבת שאלה ההיקפים הנכונים מבחינת ניהול משק המים, משלם היטל הפקה נמוך מאוד, לעומת זאת – ואתם רואים את הקו, לעומת הפער שקיים ביחס לעמודה האדומה – מכמות מסוימת, כתוצאה מגידול בהיקף השימוש של אותו מפיק, אנחנו מדברים על היטלים גבוהים יותר שעולים על אותו קו שמהווה את האלטרנטיבה, כך שהתמריץ לאותה הפקה הולך ומצטמצם. זה אותו רציונאל ביחס לקבוצה השנייה.

תאמר לי אחר-כך בכמה קוב לחקלאות מדובר.

אחר-כך ניתן התייחסות לשאלה הזאת.

מה זה המשטר הזה? אי-אפשר לשאול שאלה?

הוא צריך לחפש את הנתונים. הוא יענה על זה בסוף.

הגענו לקבוצה השנייה שמדברת על היטלי הפקה לחקלאות ממקורות מים שמחוברים למערכת הארצית. בתוך המהלך המוצע אנחנו שומרים על כמות מסוימת של מים שהחקלאות תוכל להמשיך ולהשתמש בה. כלומר, נותנים עוגן או איזשהו בסיס לחקלאות גם כשלא ניתן להשקות בגידולים מסוימים בקולחין. כמובן שזה מביא לעידוד מסוים בנושא של ייעול השימוש במים, כתוצאה מזה שהיטל ההפקה הולך וגדל, כי יש פונקציה של הגידול בביקוש. כמובן שזה גם דוחף ויוצר את התמריצים הנכונים בענף לעבור להשקיה בקולחין.


הקבוצה השלישית של אותם היטלי הפקה ואנחנו מדברים על אזורים שמנותקים ממערכת המים הארצית. זה יכול להיות עמק חרוד, עמק בית-שאן, בקעת הירדן, ים המלח והערבה. המודל כאן נשען על שלוש רגליים: פעם אחת, שוב, משהו שכבר ראינו במקום הקודם, הרציונאל חוזר על עצמו כל פעם, ההיטל הולך וגדל כפונקציה של היקף השימוש, כפונקציה של אחוז מרישיון ההפקה. פעם שנייה, מקדם שהכנסנו כאן הוא המקדם שאנחנו קוראים לו מצב הידרולוגי. השימוש, כמו שציינה חברת הכנסת יחימוביץ בפתח הדברים של הדיון הזה, ההיטל ילך ויגדל כתוצאה ממצבו של אותו מקור מים ממנו מפיקים, להלן מצב הידרולוגי. נקודה שלישית שגם כן משפיעה על גובה ההיטל, אנחנו קוראים לה מקדם מקום התפיסה, והכוונה היא למקום שבו מפיקים את המים. כלומר, אם יש נחל מסוים ממנו מפיקים מים, ואם ההפקה נעשית לצורך העניין במורד הנחל – להבדיל ממעלה הנחל – היטל ההפקה יהיה נמוך יותר כי אתה מאפשר כך בסופו של דבר לנחל לזרום, עם כל ההשפעות החיצוניות החיוביות שיש למהלך מהסוג הזה.


בדיאגראמה הזאת ניסינו להראות לכם איך הדברים נראים בצורה קצת סכמאטית ציורית. אפשר לקחת כדוגמה, כדי להבין מה מוצג כאן, אם תסתכלו לצורך העניין על מצב הידרולוגי שזה בציר האיקס, ואם לצורך העניין נדבר על מצב הידרולוגי ממוצע וברגע שאתה צורך לצורך העניין נגיד שלושים אחוזים נוספים מהכמות, המחיר משתקף בעמודה האדומה האמצעית, שם אתם יכולים לראות שהוא יותר גבוה במידה שמדובר על ההפקה הראשונית, אבל הוא יותר נמוך ברגע שמדובר על ההפקה שהיא הפקה ביחס לכמות השולית בתוך רישיון ההפקה שלך.


גם כאן אנחנו רואים את הפירות שאפשר לקבל ממודל מהסוג הזה. דיברנו על שימור ערכי טבע ונוף, על אותם נחלים שיזרמו, דיברנו על ניצול יעיל של מכסות מים כי ההיטל הולך וגדל כפונקציה של השימוש, על כל ההשפעה על שטחים ירוקים והמשך קיום החקלאות, ובראש ובראשונה ההשפעה החיובית על המצב ההידרולוגי כי ההיטל נבנה בצורה כזאת שהוא נגזר ממצבו ההידרולוגי של מקור המים.


נושא אחרון אפשר לגעת בו על קצה המזלג – ואם תרצו, אחר-כך אפשר יהיה להרחיב, למרות שהוא לא לב המודל אבל חשוב שתדעו שהוא חלק מהצעת החוק, וכאשר נגיע לקריאה, אפשר יהיה להתעכב עליו – הוא שלושה נושאים נוספים שקיימים כאן.

1.
נושא של הפקת ניוד וסילוק מזהמים. הכוונה כאן היא לצמצם את ההיטל או לתת פטור מלא מהיטל הפקה במקרה כזה של הפקה מהסוג הזה.

2.
הפקה שנייה שאנחנו מדברים עליה קשורה להפקה כאשר נעשית איזושהי פעילות בינוי שמשפיעה על המים ואנחנו רוצים לתת כאן איזשהו היטל הפקה שיקבע ויחייב קבלנים להסתכל על הדבר הזה גם כשהם מבצעים את אותן פעולות.

3.
הנושא השלישי שנמצא כאן הוא החדרה והפקה חוזרת כאשר כאן הכוונה, כמו בנקודה הראשונה, או לפטור או לתת הנחה מהיטל הפקה במקרה כזה שמדובר על מפיק שמפיק את המים, מחדיר אותם מסיבות כאלה ואחרות כחלק מפונקציית הייצור שלו, כמובן לא לחייב אותו פעם נוספת בהיטל הפקה כשההפקה מתבצעת בפעם השנייה.


אני רוצה לסכם ולומר – ואחרי כן כמובן אפשר יהיה לענות לשאלות – שהמודל הזה שאנחנו מדברים עליו הוא מודל חשוב מאוד מבחינת משק המים להבנתנו. זה לא סוד שמשק המים הלאומי נמצא במצב שיכול היה להיות טוב יותר. יושבים כאן אנשים מנציבות המים שיוכלו לספר על המצב גם באקוויפר החוף, גם באקוויפר ההר, ואנחנו חושבים שאם אנחנו ניישם את אותו מודל שבחלק מהמקרים גם נעשה בצורה מדורגת כדי לאפשר לצרכנים לעכל את אותם שינויים, אנחנו חושבים שזה יתרום תרומה חשובה גם למצבו של משק המים הלאומי וגם לשירות שהצרכנים מקבלים מאותן רשויות מקומיות כשהם מפיקים את המים באופן עצמאי.


נשאלו כאן כמה שאלות ואני אשיב, לפחות לחלקן, מבחינת מספרים.

מפיקים פרטיים מפיקים 370 מיליון קוב וחברת מקורות מפיקה 970 מיליון קוב, סך הכול 1,340 מיליארד קוב, ואנחנו מדברים רק על מים שמשלמים עליהם היטלי הפקה. זו מסגרת הדיון. אנחנו לא מדברים על 2 מיליארד קוב שיש במשק המים הלאומי.


שאלו לגבי התפלגות צריכה. התפלגות הצריכה, סך הכול 1,340 מיליארד, מתפלגת כ-540 מיליון קוב לחקלאות, 710 מיליון קוב לצריכה ביתית, ו-90 מיליון קוב צריכה לתעשייה.

אם זה כל כך טוב, מי מתנגד לזה?

אם אני מפיק מים בבארות שלי בראשון-לציון, אתה הולך להעלות לי את ההיטלים.

את זה הבנתי. זאת הצעת החוק.

דיברנו בשאלת ההיטלים ולא בשאלת החברה.

אני מודיע שנקיים את הישיבה עד 1:30, לאחר מכן נמשיך בנושאים הנוספים שעל סדר יומנו ומחר נחזור ונכשיר את הנושא.


אנחנו נשמע את המתנגדים.


אתה תומך?

אנחנו היינו תומכים בתנאי, אבל אני אסביר אותו. קודם כל, אני מבקש שחברי הכנסת ישימו יד על הלב ויאמרו לי כלהלן. יש לנו כאן 13 עמודי חוק ודברי הסבר, קיבלנו עכשיו מצגת של 10 דקות, נדון על זה היום שעה, מחר מוקצית לזה שעה עד תקציב החינוך, מי מכם יכול לומר שהוא יכול להצביע על זה בעד או נגד בלב שלם כי הוא מבין את כל מה נאמר כאן? אני שואל שאלה.

דנו בתקציב משרד הביטחון למרות שאנחנו לא מבינים כלום.

החומר הזה היה על השולחן מלפני חודש.

אנחנו נצביע על החוק הזה. איך נצביע, אני עוד לא יודע, אבל נצביע. אנחנו נקיים דיון רציני כפי שקורה בכל נושא.

מדובר פה במודל מאוד סבוך שהתוצאה הסופית שלו היא ייקור הפקת המים במחיר הסופי לרשויות המקומיות. זה ללא שום ספק. אנחנו יודעים שמי שמפיק מים עצמאיים, המרווח הפנימי שלו בין המחיר של ההפקה הכוללת של ההפקה לבין מחיר המכירה לצרכן, מי שמפיק עצמאי, יש לו מרווח קצת יותר גדול. זה נכון והוא קיים. לא זאת בלבד שהולכים לקחת את כל המרווח, אלא נעשה ממוצע – רק לצורך הדוגמא הקטנה – מטילים אלף שעות שפל בהפקה נמוכה, ואם אני אמשיך להפיק ברמה שאני מפיק בה היום, המחיר שיצא לי הוא גבוה בהרבה מהמחיר שמקורות מוכרת לי. כלומר, אומרים לי שאקטין את ההפקה העצמית שלי, שאלך ואקח מים ממקורות. מקורות ב-1 בינואר איננה ערוכה. אם אנחנו מחליטים כשלטון מקומי שלא רוצים יותר הפקה עצמית בתנאים האלו, כי זה יקר, בסופו של דבר בתאגידי מים זה גם מייקר את מחיר המים לאזרח ולזה צריכים להיות ערים כי גם האזרחים חשובים לנו והם תושבים בכל רשות מקומית, אנחנו רוצים להפסיק את ההפקה העצמית. זה חלק מהאינטרס, להקטין אותה. אנחנו מפסיקים אותה, מייבשים בארות, אין למקורות להביא לי ב-1 בינואר 2007 מספר של 600 מיליון מים מעוקבים לחקלאות, לצריכה ביתית ולתעשייה. נקודה.

בדקת את זה?

כן, הם יודו בזה. אין להם. אנשי נציבות המים יושבים כאן והם יודו בזה. זה נתון. יש מקומות שהם יכולים להביא לשם את המים, אבל יש מקומות שהם לא יכולים להביא לשם את המים.

מתי הם כן יוכלו להביא את המים?

הם צריכים זמן היערכות.

תעבור לדיונים האמיתיים. אם לך יהיה כדאי לשאוב מים יותר בזול, אתה תעשה את זה.

אמרתי, אז אני תומך.

ברגע שתגיע למחיר שלהם מעל המכסה, אתה תיקח את הדלתא ולא את ה-600 מיליון.

אתה אומר שהם לא מאורגנים ל-1 בינואר. ב-3 כן?

גם לא.

תן לי לעזור לך. עד 70 אחוזים מתוך ה-600 מיליון, הוא נמצא בכדאיות.

בשנתיים הקרובות בלבד.

בסדר. אז קודם כל שנתיים תשאב. אתה לא הולך לסדר את התושבים שלך ולא תיקח מים ממקורות ותעלה את מחיר המים כולו. עד 70 אחוזים אתה תשאב. אז מה-600 מיליון, רק 70 אחוזים. עד 100 אחוזים, כך בנוי העיקרון כאן, אתה צריך להיות פחות או יותר באותה רמה. זאת אומרת שעד ה-600 מיליון אין לך אינטרס כלכלי לא לשאוב בעצמך.

אתה צודק ולא צודק מהסיבה הפשוטה. אני מסתכל על שנת 2009. תקופת המעבר היא תקופת ביניים. אני מסתכל מה יהיה בסופו של דבר.

מה יהיה בסוף?

בסופו של דבר הפקת המים ברמה הנוכחית תהיה יותר יקרה, מעל מחיר מטר מעוקב.

איזה מים יותר טובים?

לא יודע. מים של מקורות הם מים בהפקה עצמית.

אני רוצה להבין. שאלתי אותך איזה מים יותר טובים, המים של מקורות או המים שאתה מפיק.

אני לא יכול לענות על זה.

כל מי השתייה במדינת ישראל ראויים לשתייה.

אני מציע לך לא לקבל את ההכרזה הזאת.

שאלתי איזה מים יותר טוב, ולא קיבלתי תשובה. אתה מצפה שהיא תאמר לי שיש מים שהם לא טובים?

גם אני אומר לך שהמים זהים. יכול להיות שבמקום מסוים המים של ההפקה העצמית הם פחות טובים אבל יש מקומות שהם יותר טובים.

איפה?

ברשויות שמעבירות את המים. אני לא מוכן לשאלה, אבל באופן ממוצע זה אותו הדבר. יש גם מים מהולים בין מקורות לבאר.

באיזה מקום המים יותר טובים? תן לי מקום אחד שהפקת המים לא דרך מקומות היא יותר טובה ויותר נקייה.

אני לא יודע. אין לי תשובה כרגע לשאלה. לא יודע לענות באופן ספציפי על מקום זה או אחר.

חבר הכנסת ליצמן, אני אשמח מאוד להבהיר את הנקודה הזאת. יש עיקרון אחד בסיסי בחוק המים שעליו נסמך כל החוק הזה וכל הדברים אחר-כך מתבססים עליו והעיקרון הבסיסי אומר שהמים במדינת ישראל – לא משנה מאיפה הם באים – הם שייכים לכלל אזרחי המדינה והם בשום אופן לא שייכים למי שבמקרה יושב מעל הבאר. העיקרון הבסיסי הזה הוא העיקרון שנותן את הסמכות לנציב המים לנהל את מקורות המים בצורה מיטבית לכלל אזרחי מדינת ישראל. הטענה שלכאורה נובעת כאן שכאילו למישהו יש חזקה על המים מכיוון שהוא במקרה יושב מעליהם, היא טענה שקודם כל היא לא נכונה מבחינה חוקית, והבעיה של האיכות היא בעיה הרבה יותר מורכבת מכיוון שמקור מים ספציפי, בעיקר מקור מים כמו אקוויפר החוף, ממנו מפיקים רוב המפיקים הפרטיים במדינה, מהסיבה שהוא פשוט הזול ביותר ואף מפיק פרטי לא ילך להפיק בירושלים כי עלות הפקת המים בירושלים היא הרבה יותר גבוהה מאשר עלות הפקת המים בתל-אביב, אבל מי שמפיק מים זה בדרך כלל מי שעלויות המים שלו נמוכות. מתוך ההסתמכות על המקור, עם השנים הוא יצר הסתמכות כזאת שלא יצר לעצמו את האלטרנטיבה לקבל מים ממקורות אחרים.

אני לא אוהבת כל מיני חזונות אפוקליפטיים, אבל לצורך העניין למזלנו או לרוע מזלנו, יש לנו את הסיפור של רמת השרון מלפני שנה וחצי. רשות שלמה שבכל בארות המים שלה נמצא זיהום חמור ביותר שיכול לגרום לכחלת אצל תינוקות, המים לפי משרד בריאות היו אמורים להיפסל מיידית לשתייה, ואי-אפשר היה להפסיק לספק מים לעיר רמת השרון מכיוון שלא הייתה לה אלטרנטיבה. הסיבה שלא הייתה לה אלטרנטיבה, מכיוון שלרשות לא הייתה שום סיבה להתחבר למקורות כי הרבה יותר זול לה להפיק בעצמה. כאן אני רוצה להדגיש את הנושא שהעלתה חברת הכנסת יחימוביץ.

זה יכול גם לקרות למים של מקורות.

ההבדל בין המים שמספקת חברת מקורות למים שמספק מפיק פרטי, שחברת מקורות לא נסמכת על מקור מסוים. מערכת המים הארצית של חברת מקורות בנויה על אפשרות הפקה ממקורות שונים לפי הנחיות שנותן נציב המים. לדוגמה, בשנה שבה הכינרת עמדה לגלוש, מיד אחרי הבצורת הגדולה שהייתה, ספגו מהכינרת סדר גודל של 500 מיליון קוב לעומת 100 מיליון קוב שירדנו אליהם כאשר בכינרת המפלס האדום היעה בתחתית בכינרת, אחרי שהורידו אותו שלוש פעמים. יכולת הוויסות הזאת היא מה שמחזיקה את משק המים של מדינת ישראל בחיים.


לצורך העניין אני רוצה להעיר לדבריה של חברת הכנסת יחימוביץ בנושא של הדחיפות של החוק הזה. הדחיפות של החוק הזה היא גבוהה ביותר מבחינתנו. הסיבה שהיא גבוהה היא, כמו אמר חבר הכנסת אורון והחוק בנושא הזה הובן נכון, שבשנתיים הקרובות מדינת ישראל מסבסדת עבור הרשויות את לקיחת המים ממקורות במקום הפקה עצמית, מתוך היכרות בזה שאת המהלך הזה אי-אפשר לעשות מהיום למחר. בידי נציב המים קיימת גם הסמכות וגם מכוח החוק הוא יכול לבוא לכל רשות מחר ולומר שבמקום להפיק 10 מיליון, תפיקי 5 מיליון. הוא רשאי וזאת הסמכות שלו לפי החוק. למה הוא לא יבוא ויעשה את זה? כי במים יש דברים שאי-אפשר להחיל מהיום למחר. לרשויות אין צנרת שיודעת לקחת את המים, משאבות המים שלהן יודעות לקחת רק מהקידוחים ולא מבחוץ, וגם – כמו שנאמר כאן, נכון – חברת מקורות לא ערוכה בכל מקום לספק את המים האלטרנטיביים לישובים.

לכן מה שעשינו זה את התוכנית הבאה. ראשית, התחייבנו שעד שנת 2009 נדע באמצעות חברת מקורות לספק את כל המים הנדרשים לכל רשות שמפיקה היום מים. עד שנת 2009 אנחנו דורשים מהרשויות לעשות את הצעדים שנדרשים בתוך הרשות כדי להתאים את עצמה לקחת את המים מבחוץ. בינתיים, כדי להתחיל לזרז את התהליך, ומתוך הבנה שבשלב הזה שבו אנחנו לא יודעים להתחייב לקחת את המים, אי-אפשר להטיל את הסכום על הרשות, המדינה מסבסדת את זה. היא הורידה את היטל ההפקה משקל ל-22 אגורות על 70 אחוזים מההפקה, ועל ה-30 אחוזים אחרונים היא העלתה אותם. מי שיחליט להתעלם ולנקוט בשיטת בת היענה ולא לעשות כלום במשך שנתיים, לא ייפגע כלכלית כי זה מה שהצהרנו. הוא בממוצע ימשיך לשלם את אותו שקל. מי שיחליט לעשות את המעשה הנכון, להתחבר למקורות ולהתחיל להניע את התהליך הזה, יקבל את ה-22 אגורות היטל הפקה וזה מה שיממן לו את לקיחת המים ממקורות.

עם כל הכבוד, לא נאמרו כאן כמה דברים. מקורות תביא לי את המים אבל תאמר לי לרכוש את הזכויות, ושאני אשלם על זה שהיא מביאה לי מים. היא תאמר לי לסגור את ההפקה העצמית אבל שאני אשלם על כך שהיא מועילה בטובה להביא לי את המים לפתח העיר. על זה לא דיברנו. אני לא מבקש תשובות. זה נעשה ואני מציין עובדות.

אני חייב לקבל תשובה.

תנו לי לסיים את דבריי. אי אפשר שעל כל שלוש מלים שלי הם יענו. אני צריך לשלם על זה שעושים לי טובה ואומרים לי שאמתין שנתיים עד שיביאו לי את המים, אבל כשיביאו לי, אני אצטרך לשלם עליהם. בנוסף אני צריך לעשות את כל ההתאמות, שגם אלה עולות כסף.

כשאני רוצה להגדיל את נפח הרכישה שלי ממקורות, הם אומרים שהם נותנים לי זכויות לרכוש מאתם מים. עושים לי טובה ורוצים שאשלם על הטובה שהם עושים לי.

הם מתחייבים לכמות מסוימת, אבל אתה לא מתחייב לקנות אותה.

לא, להיפך, זאת עלות קבועה. אני אומר שאני רוצה עוד חצי מיליון מטר מעוקב, אומרים לי שחצי מיליון מטר מעוקב לעיר שלי, אני אשלם זכויות ככה וככה ומאותו רגע הם מתחייבים לספק לי חצי מיליון. יכול להיות שלקחתי רק 400 אלף, 300 אלף, אבל שילמתי על חצי מיליון. אבל הם לוקחים את זה ממני פעמיים. אני לוקח 1.40 שקל עלות הפקה למטר מעוקב ברוטו, ובתוכו כבר יש השקעה ועלות ההון. הם לוקחים ממני פעמיים ואני משלם פעמיים. לו היו אומרים על כל הרפורמה הזאת לא ייקחו רכישת זכויות – ניחא, דבר אחד שהיה מוריד מההתנגדויות שלנו די הרבה, מפני שאני הולך לשלם כאן על רכישת זכויות. אם היום ההפקה העצמית היא כ-600 מיליון מטר מעוקב, כולל החקלאים, אני הולך לשלם על 350, 400 מיליון, רכישת זכויות, ותגידו אתם כמה כסף זה.

כמה זה?

לא יודע כי זה לא נקבע. היום שר הפנים צריך לקבוע יחד אתם את התעריף. יש חוק חדש.

היום זה כ-1.40 שקל תשלום חד פעמי על מטר מעוקב.

אם אני רוצה לרכוש 100 מיליון, אני צריך לשלם 240 מיליון למקורות על רכישת זכויות.

כשדיברתי על סבסוד לשנתיים הקרובות, זה כולל בתוכו גם את נושא זכויות המים. באופן כללי נושא זכויות המים נמצא כרגע בערכאות וצריך שהעסק הזה יבורר עד הסוף. אם בסופו של דבר בית-המשפט יחליט על התשלום שצריך לשלם אותו, ימשיכו לשלם אותו והוא חלק ממחיר המים.


אחד הדברים היפים שנמצאים בתוך ההצעה הזאת היא שהיום יש נתק בין הנושא של ההיטלים לנושא של מחירי המים. זאת אומרת, הם בעצם תפסו שני מסלולים שונים. כאילו מחירי המים יקרים מכל מיני סיבות, גורמים והצמדות מסוימות וההיטלים להצמדות אחרות, ואין בעצם קשר בין שני הדברים האלה, כאשר בסופו של דבר שניהם מדברים על שימוש במקורות המים. מה שהתקנה הזאת עושה, היא מעלה את שניהם לאותו בסיס. מהרגע שקבענו את ההיטל, הוא מוצמד למחיר המים של מקורות. אם מה שאמרת זה נכון, חלק מהמחיר של מקורות נניח מכיל בתוכו גם את זכויות המים, ויש פה גבייה כפולה, ובעקבות הדבר הזה יוחלט להוריד את המחיר של מקורות, אוטומטית, בלי דיון נוסף, ההיטלים ירדו ביחד אתו. זאת אומרת, מה שעשינו זה השווינו את הבסיס.

את מבהירה את הדברים מאוד יפה, אבל מעבר לדברים שאמרת יש לי שאלה פשוטה. מי הולך להיפגע כאן? איזה רשות תיפגע?

למשל, בת-ים, רמת-גן, נהרייה.

כפר-סבא.

כפר-סבא היא כרגע תאגיד. אני מדבר על רשויות עצמאיות שהן עוד לא תאגידים. במשפט האחרון שלי שיסכם את הכול אני אומר איך זה פוגע במהלך התאגוד.

תל-אביב?

גם תל-אביב.

למה לא הזכרת את תל-אביב?

לא הזכרתי את תל-אביב כי לקחתי את רמת-גן חזקה, בת-ים בינונית, ונהרייה חלשה, בתוכנית הבראה וכואבת.

ראשון לציון?

עד כמה ראשון לציון תיפגע, אני לא יודע. הטעו אתכם כאן הטעייה גדולה ואני רוצה לתקן אותה. הדיונים המשפטיים על מה שנקרא רכישת הזכויות, הם על העבר. בחוק ההסדרים לשנת 2004 אם אני לא טועה, תוקן – בעקבות התביעות המשפטיות – ויש חוק עוקף. כבר נקבע פעם אחת שרכישת זכויות היא לא חוקית. יש חוק עוקף שקבע שרכישת זכויות היא כן חוקית וניתן, ואולם את התעריף צריך לאשר שר הפנים. תבדקו. אני נותן לכם כלי. תאמינו לי שאני יודע. כל מה שנשאר זה תביעות על העבר. התביעה היא של חברת בונוס בשם איקס רשויות מקומיות, אני מכיר את התביעה, קראתי אותה, מכיר אותה בעל-פה. אני לא צד לתביעה בבית-המשפט.

אמרת כרגע שיש תביעה בבית-המשפט על העבר בלבד. מי שמטעה כאן את הציבור, זאת לא אני.

יכולה להיות תביעה על גובה התעריף או אם שר הפנים לא אישר את זה. זו התביעה היחידה שיכולה להיות.


אנחנו צריכים לשלם פעמיים על רכישת הזכויות. בואו נגיד שרק במגזר העירוני בלבד – ואני לא נוגע כרגע במגזר החקלאי – מתוך ה-140 מליון הפקה עצמית, 100 מיליון אנחנו נעביר למקורות וזו שאיפה כדי שנשמור על הבארות, והמטרה של שמירת הבארות כמקור חלופי במידה שתהיה תקלה במקורות, היא מטרה ראויה, אבל לא במחיר שאנחנו נצטרך לשלם. אם אני צריך לרכוש מטר מעוקב לרכישת זכויות ב-2.40 שקלים, על 100 מיליון, ב-1 בינואר 2009, עד אז אני צריך לשלם 240 מיליון שקלים. נראה לכם סביר?

זה לא נכון.

יכניסו לך את זה במחיר המים והעניין נגמר.

אבל לא קיבלנו את זה. לו היו אומרים שהמהלך הזה מלווה באי-חיוב ברכישת זכויות, זה היה תורם להסכמתנו למהלך.


הדבר השני, ואני לא מערער על מה שנאמר כאן לגבי 2007 ו-2008. המצב הסופי הוא ב-2009. ב-2009 יש מדרג תעריפים שבסופו של דבר לו אני מחליט להמשיך הפקה עצמית, בסדרי גודל של גדולים יחסית, אני משלם בעצם בממוצע מעל מחיר מקורות. לו היו אומרים לנו שהתחשיב יורה שתשלמו את מחיר מקורות בממוצע, כלומר, נעודד אתכם להפיק 100 ולקנות ממקורות כדי שיישאר לכם מרווח – גם על זה הייתי חותם. הייתי יושב כאן ולא נואם את הנאום של חצי שעה כרגע עם שאלות ותשובות.


שני דברים מאוד פשוטים מצד הממשלה. אני לא חושב שיהיה נזק בעניין הזה שיבואו ויאמרו שלא נעשוק רשויות מקומיות. לא יקרה שום דבר אם לא יעשקו את הרשויות המקומיות, אלא יביאו למצב שהממוצע יהיה מחיר מקורות. מה יהיה העידוד שלכם? תצרכו פחות, יהיה לכם פחות מהמחיר שמקורות מוכרת לכם, כי אחרת אין לי עידוד להקטין את ההפקה העצמית. לא נותנים לי עידוד.

שאלה ראשונה. למה הבאתם את החוק הזה בחוק ההסדרים ולא בחקיקה רגילה? הרי ככל הנראה בקונצנזוס אפשר להתכנס סביב הדבר הזה.


שאלה שנייה. אם תוכלי להסביר מה הזיקה בין היטלי ההפקה לבין התאגוד ואיפה זה נפגש.


שאלה שלישית. האם אתם יכולים להתחייב שבסופו של יום, מחיר המים לא יעלה לתושבי הערים האלה.

אני מתחיל עם המשפט הראשון של תמר שור, שהוא בעצם יסוד העניין. לפעמים צריך לרדת לבסיס בשביל איכשהו אחר-כך להגיע לכל הפיתולים של החוקים. אנחנו יושבים על בריכה אחת וזה שמישהו שואב אותה באקוויפר שוקת ומישהו שואב את אותם מים עצמם בחוף, בסוף יושבים כולם באותה בריכה. לכן הוויכוח ההיסטורי של מי שקרוב למקורות המים או לא קרוב למקורות המים, הוא מגיע הרבה יותר רחוק משום שהייתה קביעה שאני בטוח שבעתיד היא תעלה על-ידי חיים או על-ידי יורשו, שיהיה מחיר מים דיפרנציאלי. זאת אומרת, אם המים עולים בהר 4 שקלים לאדם, ישלמו 4 שקלים, וליד החוף ישלמו חצי שקל, ואז יביאו את הדיון הכלכלי עד למיצוי המלא שלו.

בינתיים לא קיבלו את הגישה הזאת. לא קיבלו את הגישה הזאת בחוק שמוצע כאן ולכן אני תומך בו. החוק שמוצע כאן אומר שיש מחיר מים ארצי, ונהרייה לא תרוויח מהעובדה שהיא יושבת על האקוויפר יותר מאשר שלומי או חצור הגלילית או מטולה, כי הרי אפשר להטיל על מטולה מחיר מים כי להביא מים למטולה עולה המון כסף והיא תשלם אותו הדבר, למה? כי הרי זאת אמבטיה אחת.

כמו החשמל.

כמו החשמל, כמו הכבישים וכמו הדואר. מבחינה זאת אני חושב שהחוק הולך לכיוון נכון.


החוק ניסה להתגבר על מכשלה שהייתה קיימת. מישהו התיישב על הבאר והפיק ממנה על-פי המכסה, ליד המכסה, בלילה שהפקח לא בא, כל הטריקים האלה, ושאב מאותו מקום, ויש מישהו שחי ממקורות. לכן העיקרון הבסיסי הוא נכון.


הייתה הערה אחת של חיים שמפחידה אותי. שאלתי מה עם המכסות ואתה אמרת שבינתיים יש מכסות. מאחורי האמירה הזאת מסתתר שהמחיר הכלכלי יקבע גם את כמות הצריכה. זאת אומרת, עומר תקנה מים יותר ביוקר כי האוכלוסייה שלה יכולה לשלם עבור מים יותר ביוקר, כי לא תהיה מכסה. אני אומר שכל המודל הזה קיים והוא מוצדק כאשר ישנם שני האלמנטים – האלמנט של המכסה והאלמנט של המחיר. האלמנט של המכסה קובע את הגג ולא מי שיושב על הבאר ישאב יותר, גם אם הוא משלם את מחיר הקנס. האלמנט של הקנס מנסה להכניס רציונאליזציה בשאיבה, בין מי ששואב מאותו אקוויפר, מעבר למה שהיה ראוי שישאב, ומשאיר מים בשנים מסוימות למקורות ומקורות שופכת מים לירדן, שבסופו של דבר אלה מים של כולם.


עד כאן אני בתחום העיקרון. אני מודה שאין לי כלים לבדוק את המספרים שלכם. כאן הייתי מחכה לעזרה ושמישהו יאמר לי שזה לא מסתדר עם מה שאני אומר כי המכפלות האלה עושות רווח באיזשהו מקום. אני רואה בזה כלי לא לעשיית רווח אלא להשתלטות על מערכת המים, לא למקורות, לא לעיריות ולא לאף אחד אחר. אם המספרים האלה עומדים בעיקרון הזה, אין לי אתם בעיה, כי הם צריכים לומר כן לרגולאטור, שבמקרה הוא נציב המים, שהוא יכול לומר שבשנה נמוכה תיקחו מים מהכינרת ואל תשאבו מהאקוויפר, ואת המים מהכינרת תשלמו דרך מקורות. בסוף זה יוצא לכם אותו מחיר. זה שאתם בעבר הרווחתם כי דפקתם את הכלל ושאבתם ברמת השרון במחיר זול או חקלאי באיזשהו מקום שאב מים והשכן שלו שילם ביוקר כי הוא היה במקורות, בסדר, החגיגה הזו נגמרה.


לגבי מה שקראתם רכישת זכויות. אם אני מבין נכון, רכישת הזכויות היא בעצם יצירת פוטנציאל האספקה של מקורות לעירייה בלי החובה להשתמש בפוטנציאל. אם הייתה חובה מלאה להשתמש בפוטנציאל, זה היה מתקזז. עכשיו החלפתי כובע ואני מדבר בכובע של הרשויות המקומיות, ובעיקר לא החזקות שבהן, שלהפיל עליהן היום הוצאה במשך שנתיים של איקס – ואתם אמרתם כאן את המכפלות – אני חושב שצריך להגיע להסדר. אני לא יודע מה יהיה בבתי-המשפט, אבל אם המסלול הזה יתקיים, והוא נשמע הגיוני, צריך להגיע להסדר שברשויות הללו מה שקראתם רכישה וזכויות מתחלקות על מחיר המים ב-5 השנים הראשונות ולא לעשות את התחשיב הכלכלי הזה, ולא לבוא לעירייה ולומר לה שעכשיו נפלו לה על הראש חמישה מיליון שקלים, שהיא תשלם למקורות כדי להבטיח זכויות מים שלא בטוח שיהיו לה בשנים הראשונות. את זה אפשר לפתור. אם תגידו לנו באיזה סעיף בחוק זה כתוב, נתקן את זה בהתאם, או שתתחייבו לנו שכך תפעלו, ואז המחסום הזה יורד.

זה כבר בתוך מחיר המים של מקורות. קובעים את זה פעמיים. בתחשיב המים של מקורות יש השקעות.

ברמה של החשיבה, אני חושב שיש לנו פריצת דרך. קראתי את החומר והחומר הזה הגיע לפני חודש וכל מי שרצה לקרוא אותו, היה לו מספיק זמן. אני חושב שברמה העקרונית יש פה פריצת דרך. משק המים במדינת ישראל הפך לחשבון הבנק הפתוח של השלטון המקומי, בניצול רשלני, בניצול בזבזני, בלי שום הקפדה על שום נושא של פרט והשקעות הון, הפך לפרה חולבת כדי לממן את כל תקציב השלטון המקומי בסדרי גודל של מאות מיליוני שקלים בשנה. כולנו ידענו על זה, לא בכדי פורצת כרגע המהומה מכיוון השלטון המקומי ולכן זה יעבור רק בחוק ההסדרים כי זה לא יעבור בחוק אחר. אם כל אחד מאתנו יקבל את ראש הרשות שלו על הווריד, החוק לא יוכל לעבור.


השאלה איך מרגילים את השלטון המקומי לחיות במציאות שהקופה הזאת נעלמת. נעלמת בשנה, נעלמת בשנתיים, נעלמת בשלוש שנים, אבל נעלמת. אני ישבתי בעניין הזה ואני אומר שגמילה צריכה להיות הגיונית. גמילה לא צריכה להיות מרסקת. אם השלטון המקומי יצטרך להתרגל לרדת בשנתיים מהקופה הזאת שהייתה ולא יצליח, בעוד שנתיים נעמוד בהסדרים שלא ישלמו 7 חודשים משכורות, לא ישלמו 15 חודשים משכורות וזה יחזור אלינו בחזרה.


אני בעד הרעיון ובעד השיטה. זאת רציונאליזציה של שימוש במים, גם בהגנה על אקוויפרים, גם מקדישים את ההכנסה מהמים למשק המים ולא לתרבות בילוי, גירעונות, משכורות וכולי.

יש דבר אחד שמחייב היום בדיקה יסודית. האם השלטון המקומי בתהליך הגמילה הזה נגמל או מתרסק. אם הוא מתרסק, ממילא בעוד שנתיים זה יחזור בחזרה אלינו ואז מה הועילו חכמים בתקנתם? תבדקו, נדמה לי שהשנתיים הוא פרק זמן קצר מדיי, לא מספיק להסתגל ולא מספיק להתאים את עצמו. אם יבוא לכאן פתרון שיבטיח לנו באיזשהו סעיף בנייר הכחול הזה שיהיה מעקב ולקיחת אחריות על הבאת השלטון המקומי למציאות שהוא לא מתפרנס ממשק מים, יהיה לנו עוד יותר קל להצביע. ברמה העקרונית אני חושב שהרפורמה הזו הייתה צריכה לעבור מזמן וטוב שהיא באה עכשיו.

אני חושב שבאופן בסיסי, כיוון המחשבה של החוק הזה הוא מאוד נכון. לחקלאות יש 550 מיליון קוב. כל הצריכה העירונית והתעשייתית, מדינת ישראל שהולכת וגדלה, היא עוד מעט תגיע למספרים כפולים מאשר לוקחת החקלאות. המקטע הזה, מה שהסבירה תמר שור, הוא מאוד נכון. אם כל העסק לא יאוזן ולא יהיו פה תמריצים שליליים להשתמש במים האלה שהם באקוויפר הכי בעייתי במדינת ישראל, כולנו נשלם את המחיר.


אני חושב שעל פניו זה לא היה צריך להיות בחוק ההסדרים, אבל מה שאמר חבר הכנסת חרמש הוא מאוד נכון. אם זה יוצא מחוק ההסדרים, כל אותן עיריות שעושות קופה לא רעה, יתחילו להפעיל כאן מכבשים. עד היום לא הצליחו להעביר את זה בגלל לחצים. אני לא נמצא בקואליציה, אבל אם הייתי בקואליציה, הייתי מגיע להסדר אחר. אני אומר שאני מבין את הראש שאומר שבמקרה דנן, זאת הסיבה הפרקטית מדוע החליטו להביא את זה כי אחרת הם לא יצליחו להעביר את זה והמטרה כאן ראויה. לכן, אני נגד חוק ההסדרים באופן עקרוני, אבל באופן מעשי, אם כבר משתמשים בו, שישאירו את זה כי זה צודק.


אני רוצה לברך את נציב המים החדש, פרופסור אורי שני. אני חושב שזה אחד הכלים, בנוסף למה שהעברנו בחוק הקודם, שייתן לו לאזן את כל המערכת נכון.

עוד לא קיבלתי תשובות לשאלותיי. אני רוצה לדעת איך להצביע ולכן אני רוצה לשמוע את התשובות.

לשאלתך הראשונה, השפעה על המחיר.

אפשר לשמוע את תמי שור?

אני אתייחס, ואם יהיה צורך, תמי תוסיף.

השפעה על המחיר לצרכן. לא במקרה מדברים כאן נציגי הרשויות המקומיות. היום זה פוגע ברווח בקופה, והשתמש פה חבר הכנסת חרמש במונח הזה, שהרשות המקומית עושה. זה לא משפיע על התעריף. אם התעריף היום הוא 4 או 5 שקלים לצרכן, הרווח של הרשות המקומית פשוט מצטמצם. לך כצרכנית התעריף לא משתנה בגלל הדבר הזה.


שאלת איך זה מסתדר עם עולם התאגוד. בהנחה שרשויות מקומיות יעברו לעולם של תאגוד ובהנחה שמודל פיקוח על מחירים רציונאלי כלכלי יפעל ביחס לאותן רשויות מקומיות, זאת אומרת שהיטלי ההפקה האלה הם חלק מהתעריף, או אז אנחנו מגיעים לעולם אחר, עולם שמתנהל על-בסיס יעילות כלכלית ועל-בסיס עקרונות כלכליים, ועל-בסיס שירות טוב יותר לצרכן, כך שבסופו של דבר הדברים להבנתנו – ובדיון שיתקיים בהמשך השבוע בוועדת הפנים ואיכות הסביבה נציג את הדברים, כולל מספרים – יתכנסו.

עולם כזה יעיל, אמיץ, חדש, שפועל אך ורק על-פי שיקולים כלכליים, זה גם עולם שלא לוקח בחשבון למשל צרכים של אדם עני שלא הצליח לשלם את חשבון המים כיוון שאין לו כסף. ואילו עירייה, בשבתה כגוף שהוא יותר ציבורי שחושב גם מחשבות סוציאליות, כן לוקח את זה בחשבון. לכן הפיכת כל העניין הזה למודל כלכלי טהור, כשאנחנו מדברים על משאב לאומי ועל צרכנים שלפעמים הם נזקקים ולפעמים לא, היא לא מקובלת עליי עקרונית, אבל אני מבינה שזה לא קשור להיטלים, או שזה כן קשור.

אנחנו יכולים לפתוח את הדיון כאן על תאגידי מים וביוב ולומר למה אנחנו ומשרד הפנים חושבים שזה נכון לעבור לעולם של תאגידי מים וביוב, גם בגלל עקרונות כלכליים וגם בגלל שירות שמשתפר, בגלל איכות מים שהולכת וגדלה, ונתנו כאן כל מיני דוגמאות די מפחידות. כאשר מדובר בתאגיד של הרשות המקומית, הם ממנים את הדירקטורים – ושוב, זה לא הדיון כרגע, אבל אם נרצה, אפשר לפתוח את הסוגריים המאוד גדולים האלה ולספר איך המודל הזה נראה.

אין קשר בין ההיטלים לבין התאגוד?

היום התעריפים נקבעים בצורה מסוימת. ברגע שיהיה תאגיד וברגע שמודל הפיקוח על תעריפים באותו תאגיד יכנס לתוקף, משהו שתקוע כרגע בפרוצדורה הבירוקרטית הממשלתית.

הם הולכים צד בצד, זה לצד זה?

כן. לצורך העניין כאשר מפקחים על תאגידי מים וביוב, תאגיד כזה, מסתכלים על היטלי הפקה, ואם היה משהו אחד ומחר משהו אחר, צריך לתת לזה ביטוי בתעריף שאתה מכיר לו. אנחנו אומרים שאם מצד אחד זה יכול לדחוף כלפי מעלה, יש דברים אחרים שדוחפים כלפי מטה בעולם של תאגיד. כל עוד אין תאגיד, הדבר הזה לא משפיע.


נשאלנו למה זה בא בחוק ההסדרים.

תמי ענתה על כך.

אני אישית התחלתי ללוות את נושא הסדרת רישיונות ההפקה לפני שנתיים. המחשבה שלנו הייתה שזה יעבור בהליך חקיקה רגיל ויש כללים לצורה שבה נציבות המים מעבירה את הליכי החקיקה שלה ולצורך העניין עם הדבר הזה עברנו כבר מה שנקרא הצגה למועצת מים, שלנציב המים יש חובת התייעצות עם מועצת המים שמורכבת מחקלאים, מעירוניים וכל מיני סקטורים. העברנו את זה אז בצורה של תקנות ולא בצורה של חוק, וההצבעה במועצת המים על התקנות הייתה בעד. הצביעו שם ברוב גדול. אני חושבת שלא היה שם אפילו מתנגד אחד לתקנות.


יש קושי רב מאוד בהעברת תהליכי חקיקה בגופים הממשלתיים, ספציפית בנציבות המים אבל לא רק ספציפית בנציבות המים, והתקשינו מאוד להתקדם בתהליך.

את לא מתארת אפילו ניסיון לחוקק באופן רגיל.

אני אומרת שהתחלנו בתהליך. התהליך היה בערך שנתיים כדי להביא אותו לרמה שיוכל לבוא לוועדת הכספים.

הדיון הסתיים.

יש לי הערה שמלווה את כל החוק הזה. יש כל מיני קביעות בחוק. גובה היטל ההפקה מורכב מכמה פרמטרים שהשרשור שלהם, חלק מהם קבועים באופן מפורש בחוק בצורה מספרית וחלק מהם הם פרמטרים שמנהל הרשות הממשלתית שייכנס ב-1 בינואר ונציב המים דהיום קובע, כמו אזורים מסוימים, אזור ביניים, כל מיני דברים שמוגדרים בחוק והם מהווים פרמטרים בשרשור שבסופו של דבר מביא לגובה היטל ההפקה. השאלה היא האם הוועדה חושבת שצריך איזשהו גורם ממשלתי או ועדה פרלמנטארית שתפקח לא על הקביעה של האזור אלא על גובה ההיטל בסוף כתוצאה מהקביעה של האזור הזה. השאלה היא אם הקביעה של האזורים שמופיעים בתוספת או כל מיני קביעות שמנהל הרשות הממשלתית קובע על המצב ההידרולוגי למשל. אני אומר שחברי הוועדה צריכים להחליט האם הם חושבים שהקביעות האלה שיש להן השפעה על גובה ההיטל, בסופו של דבר צריכות להיות עדיין בכפוף לאיזשהו פיקוח או פרלמנטארי או בהתייעצות של שר.

מה קורה בחשמל?

יש רשות ציבורית.

בוודאי, אבל זו תשובה מאוד חפוזה. זה בדיוק הדברים שנדונים בהרחבה רבה בין הקריאה הראשונה לשנייה והשלישית בתוך ועדה, עם כל אנשי המקצוע.

אנחנו מקריאים את הצעת החוק.

פרק ח': מים

48.
תיקון חוק המים

בחוק המים, התשי"ט-1959 (בפרק זה – חוק המים) –
(1)
בסעיף 20כה(אX3), אחרי "בתוספת", יבוא: "הראשונה", ואחרי "התוספת" יבוא "הראשונה".

(2)
בסעיף 116 –
(א)
במקום סעיף קטן (א) יבוא:

"(א)
מפיקי מים ישלמו היטל לאוצר המדינה, בהתאם להוראות התוספת השנייה (בחוק זה - היטל המפקח)".

(ב)
בסעיף קטן (ב) בסופו יבוא "הכול כפי שנקבע בתוספת השנייה".

(ג)
בסעיף קטן (ד), במקום "בטרם יקבע היטל הפקה, תינתן", יבוא "מועצת הרשות הממשלתית, באישור ועדת הכספים של הכנסת, רשאית, בכללים, לשנות את התוספת השנייה, לאחר שניתנה", ובמקום "יחול ההיטל", יבוא "יחול השינוי כאמור".

(3)

"תוספת ראשונה (סעיף 20כה(א)(3))

(4)

תוספת שנייה (סעיף 116).

(1)
הגדרות.

בתוספת זו –
"אזור מנותק" – כל אחד מאלה:

(1)
עמק חרוד.

(2)
עמק בית שאן.

(3)
בקעת הירדן.

(4)
ים המלח והערבה.

(5)
כל אזור אחר שהספקת מים שפירים אליו מתבצעת באמצעות הפקה באותו אזור ושההפקה כאמור אינה משפיעה על מקור מים באזורים אחרים ואשר מנהל הרשות הממשלתית הכריז עליו בהודעה ברשומות.

"אזור מערכת המים הארצית" – כל אזור שאינו אזורא מנותק או אזור סובב כנרת.




"אזור סובב כנרת" – כל אחד מאלה:




(1)
תחום המועצה המקומית מגדל.




(2)
תחום עיריית טבריה.




(3)
תחום המועצה האזורית עמק הירדן.




(4)
אזור בקעת יבנאל.




(5)
אזור רמת הגולן.




(6)
אזור הגליל העליון.

(7)
כל אזור אחד שמנהל הרשות הממשלתית הכריז עליו ברשומות.

"כמות מים לחישוב היטלים לחקלאות" – כמות המים השפירים שהוקצתה בידי מנהל הרשות הממשלתית ברישיון ההפקה של מפיק מים, למטרת חקלאות, בשנת הרישוי 1989, לרבות כל השינויים שנעשו בה כדין מאז, ולעניין מפיק מים שמנהל הרשות הממשלתית הקצה לו לראשונה כמות כאמור לאחר שנת הרישוי 1989 – יראו לגביו את כמות המים לחישוב היטלים לחקלאות בכמות המים כאמור שהוקצתה לו לראשונה לאחר שנת הרישוי 1989, לרבות כל השינויים שנעשו בה כדין מאז.




"מפיק עירוני" – מפיק מים שפירים שמתקיימים לגביו שניים אלה:

(1)
כמות המים השפירים שהוקצתה לו למטרות צריכה ביתית ותעשייה, במועד מתן רישיון ההפקה ובהתאם לקבוע בו, עולה על הגבוה מבין אלה: 100,000 מטר מעוקב או כמות מים לחישוב היטלים לחקלאות שלו, אם ישנה.




(2)
הוא הוגדר "מפיק עירוני" ברישיון ההפקה.

(3)
כמות המים הכוללת שהוקצתה לו במועד מתן רישיון ההפקה ובהתאם לקבוע לו, לכל המטרות, עולה על 100 מיליון ליטר קוב בשנה.

"מצב הידרולוגי" – מצב מקורות המים באזור מנותק או באזור סובב כנרת, בשנה מסוימת, בהתאם להודעה שפורסמה לפי סעיף 2.

"עונת צריכת החורף" – התקופה שתחילתה ב-1 בדצמבר של כל שנה וסיומה ב-31 במרץ של השנה העוקבת, ואולם רשאי מנהל הרשות הממשלתית לקבוע, לגבי שנה מסוימת בהודעה שתפרסם ברשומות, כי עונת צריכת החורף באותה שנה, תהיה למשך תקופה קצרה יותר, אם שוכנע כי תנאים הנוגעים למשק המים מחייבים זאת.

(2)
פרסום הודעה בדבר המצב ההידרולוגי באזור מנותק ובאזור סובב כנרת

(א)
לא יאוחר מיום 15 באפריל בכל שנה, יפרסם מנהל הרשות הממשלתיות ברשומות, הודעה על המצב ההידרולוגי באזור מנותק ובאזור סובב כנרת, לגבי השנה שתחילתה ביום 1 בינואר שקדם לפרסום, לפי הסיווג "טוב", "ממוצע" או "גרוע". הודעה כאמור יפרסם מנהל הרשות הממשלתית גם באתר האינטרנט של הרשות הממשלתית ויכול שתקדים את הפרסום ברשומות.

(ב)
סיווג המצב ההידרולוגי כאמור בסעיף קטן (א), לעניין אזור סובב כנרת, יהיה בהתאם למפורט להלן, בהתבסס על הנתונים בדבר מפלס הכנרת ושפיעת מעיינות הדן בשבוע האחרון של חודש מרץ בכל שנה.

(1)
כאשר מפלס הכנרת גבוה מ-210.20 מטר מתחת לפני הים ושפיעת מעיינות הדן גבוהה מ-9 מטרים מעוקבים לשנייה – מצב הידרולוגי טוב.

(2)
כאשר מפלס הכנרת נמוך מ-211.60 מטר מתחת לפני הים או ששפיעת מעיינות הדן נמוכה מ-8 מטרים מעוקבים לשנייה – מצב הידרולוגי גרוע.




(3)
בכל מקרה אחר – מצב הידרולוגי ממוצע.

(3)
היטל על הפקה למטרות צריכה ביתית או תעשייה באזור מערכת המים הארצית.

(א)
בסעיף זה –
"הפקה אחידה" – הפקת מים שפירים בידי מפיק שאינו מפיק עירוני למטרות צריכה ביתית או תעשייה, שאינה הפקה חורגת.

"הפקה חורגת" – הפקת מים שפירים בידי כל מפיק, למטרות צריכה ביתית או תעשייה, בכמות העולה על כמות המים שהוקצתה לאותה מטרה ברישיון ההפקה של מפיק.

"הפקת חורף" – הפקת מים שפירים בידי מפיק עירוני, למטרות צריכה ביתית או תעשייה, מעונת צריכת החורף.

"הפקת עידוד" – הפקת מים שפירים בידי מפיק עירוני, למטרות צריכה ביתית או תעשייה, במועדים שאינם בעונת צריכת החורף, בכמות העולה על כמות המים שהייתה מופקת בידי אותו מפיק בהפקת שימור, ובלבד שאינה הפקה חורגת.

"הפקת שימור" – הפקת מים שפירים בידי מפיק עירוני, למטרות צריכה ביתית או תעשייה, במועדים שאינם בעונת צריכת החורף, ובכמות שאינה עולה על כמות המים המתקבלת ממכפלת כושר ההפקה הפעיל של המפיק באלף שעות ובלבד שאינה הפקה חורגת.

"כושר הפקה פעיל" – סך כל הספיקות המוכרות לקידוח של מפיק עירוני כפי שהובא לידיעתו בהודעה מאת מנהל הרשות הממשלתיות.

"ספיקה מוכרת לקידוח" – הספיקה לשעה של קידוח פעיל המשמש להפקת מים שפירים למטרות צריכה ביתית או תעשייה, המחושבת לפי הספיקה כפי שמופיעה בתעודת רישום של קידוח או לפי הספיקה בפועל, לפי הספיקה הנמוכה מביניהן. לעניין זה, "תעודת רישום" של קידוח – כמשמעותה לפי חוק הפיקוח על קידוחי מים, התשט"ו-1955.

במספרים שפה אנשים שאלו ולא קיבלו, הוצאתי אתמול את המספרים מנציבות המים. בסך הכול יש לחקלאות 410 מיליון קוב מים הפקה עצמית, רובם בגליל העליון ובכינרת.

שהולך לחקלאות באזור תעשייה.

צריכה ביתית זה 160 מיליון קוב. לתעשייה יש 18 עד 20 מיליון קוב. סך הכול 590 מיליון קוב מים ועל זה מדובר לשנת 2006. זה יכול להשתנות משנה לשנה.

על 400 לחקלאות, יש הסדר.

נכון. כפי שתמי אמרה, המגזר החקלאי הסכים באופן כללי לעניין הזה ואתמול קיבלנו התחייבות. באקוויפר החוף בעיקר יש הרבה מאוד בארות שישובים חקלאיים מפיקים בעצמם את המים. הסיפור שלהם עדיין לא סגור כפי שאנחנו מבינים אותו. זאת אומרת, אנחנו לא מבינים איך הוא סגור.

ואתה רוצה לשכנע אותי כרגע שהלובי החקלאי בוועדת הכספים לא טיפל בזה? הגזמת. אני מכיר את האנשים ויודע שאחד יותר חזק מהשני.

אני רוצה להגיש את ההסתייגות שלי עכשיו. אני חושב למשל שהמים בכותל צריכים להיות בחינם.

תשכנע את עיריית ירושלים.

כבוד היושב-ראש, אני רוצה להזכיר עוד משהו שאולי חברי הכנסת לא יודעים אותו וגם הנוכחים האחרים. בהתיישבות העובדת יש שתי מגבלות: האחת, מגבלה על הבאר. אני לא יכול לשאוב מהבאר יותר ממה שמותר לי, ואגב, זה גם בעיר אסור, אבל לעומת זאת הצרכן הביתי בהתיישבות איננו יכול למשוך יותר מ-150 קוב לנפש. זאת אומרת, יש פה מגבלה.

אני חייב לומר לך שלא שכנעת אותי. יש דברים שאני כן מבין. אני מסתכל על הנפשות הפועלות כאן ואני רואה שהלובי הכי חזק הוא הלובי של החקלאים. אני אומר לך את זה כעובדה. אני יושב כאן ואני יודע שזה הלובי החזק ביותר, וכך צריך להיות. אני רואה שהחקלאים תומכים בחוק. אתה צריך לשכנע אותי למה הם לא דרשו משהו, אם הם דרשו עכשיו, סימן שדיברת אתם.

החוק הזה הוא כל כך מסובך.

אתה רוצה לומר שהם לא הבינו את זה, ואת זה אני לא אקבל.

זה הטיעון הכי ענייני שאפשר להשמיע אותו.

זה טוב לך וטוב לי, אבל לא טוב לאבשלום וילן, לחיים אורון, לשי חרמש ואפילו לניסן סלומינסקי. הם מבינים את החוק היטב ואנחנו אולי לא, כי אנחנו לא חקלאים.

אם הייתי מייצג את המגזר העירוני, הייתי אומר את אותם דברים שאמר כאן רון.

ההערה בפרוטוקול. יכול להיות שאני אפילו אתמוך בך כאשר אצביע נגד.

העליתי נקודה אחת שאני חושב שאולי לא שמו לב אליה.

אנחנו ממשיכים בהקראה.

(ב)
החל ביום ה' בטבת, התשס"ט (1 בינואר 2009), ישלם מפיק מים בעד הפקת מים שפירים למטרות צריכה ביתית או תעשייה, באזור מערכת המים הארצית, היטל הפקה בהתאם לסוג ההפקה כמפורט להלן, לפי העניין:




סוג ההפקה

היטל ההפקה בשקלים חדשים למטר מעוקב




הפקת שימור




0.30




הפקת עידוד




2.00




הפקה חורגת




2.85




הפקת חורף




2.85




הפקה אחידה




1.70

(ג)
היטלי ההפקה שבסעיף קטן (ב) יעודכנו, בסכום השווה לסכום שבו שונה או עודכן התעריף לדמי מים לצריכה ביתית המסופקים מאת מקורות לפי סעיפים 112(א) או 112א, במועדים שבהם שונה או עודכן התעריף כאמור, ולא יחולו לעניין היטלי ההפקה האמורים הוראות סעיף 116(ג). לעניין זה "מקורות" – מקורות חברת מים בע"מ, המספקת מים על פי רישיון הפקה, בין אם הפיקה אותם בעצמה ובין אם קיבלה אותם מספק אחר.

4.
היטל על הפקה למטרת חקלאות באזור מערכת המים הארצית והיטל על הפקה לכל המטרות באזור מנותק או באזור סובב כנרת.

החל ביום י"א בטבת התשס"ז (1 בינואר 2007), ישלם מפיק מים בעד הפקת מים שפירים למטרת חקלאות באזור מערכת המים הארצית, או בעד הפקת מים שפירים למטרות צריכה ביתית, תעשייה או חקלאות באזור מנותק או באזור סובב כנרת, היטל הפקה בסכום המתקבל ממכפלה של היטל הבסיס המפורט בלוח 1, לפי האזור שממנו הוא מפיק את המים השפירים כאמור באותו לוח, במקדמים כמפורט בפסקאות (1) עד (3) שלהלן, לפי העניין:

(1)
במקדם הקבוע בלוח 2 – לגבי כל אחד מהאזורים, בהתאם לסוג ההפקה המפורט לצדו.


(2)
במקדם הקבוע בלוח 3 – לגבי אזור מנותק או אזור סובב כנרת, בהתאם למצב ההידרולוגי באזור זה באותה שנה כפי שפורסם לפי סעיף 2 ובהתאם למקור המים המפורט לצדו.

(3)
במקדם הקבוע בלוח 4 – לגבי מים שפירים עיליים, בכל אחד מהאזורים, בהתאם למקום ההפקה של אותם מים.

כאן מופיע לוח 1 ולוח 2.

אפשר לדלג על הקראת הלוחות.

בלוח זה –
"הפקה משלימה" – הפקת מים שפירים בידי כל מפיק, למטרת חקלאות, בכמות העולה על כמות המים שהייתה מופקת בידי אותו מפיק בהפקה נוספת.

"הפקה נוספת" – הפקת מים שפירים בידי כל מפיק, למטרת חקלאות, בכמות העולה על כמות המים המופקת בהפקה ראשונה, ובלבד שאינה עולה על הנמוך מבין אלה: 80 אחוזים מכמות מים לחישוב היטלים לחקלאות שלו או כמות המים המוקצית ברישיון ההפקה של המפיק למטרה זו.

"הפקה ראשונה" – הפקת מים שפירים בידי כל מפיק, למטרת חקלאות, בכמות אינה עולה על הכמות הגבוהה מבין אלה: 50 אחוזים מכמות מים לחישוב היטלים לחקלאות של המפיק או כמות מים שפירים בסיסית, ובלבד שאינה עולה על כמות המים המוקצית ברישיון ההפקה של המפיק למטרת חקלאות.

"ישוב מתוכנן" – ישוב הכלול ברשימה המופקדת במשרדי הרשות הממשלתית והכוללת ישובים ששר החקלאות ופיתוח הכפר הכיר בהם כישובים מתוכננים.

"כמות מים שפירים בסיסית" – כמות מים שפירים המוקצית ברישיון ההפקה של מפיק מים למטרת חקלאות, ואשר אינה עולה, לעניין מפיק מים שהוא יישוב מתוכנן – על 300,000 מטר מעוקב בשנה ולעניין מפיק מים אחר – על 15 אחוזים מכמות מים לחישוב היטלים לחקלאות שלו.

אנחנו מדלגים על לוח 3 ולוח 4.

אני ממשיך עם ההגדרות.



בלוח זה –

"אזור ביניים" – אזור שעליו לא הוכרז בידי מנהל הרשות הממשלתית בהודעה ברשומות כאזור מעלה או אזור מורד.

"אזור מורד" – אזור שעליו הכריז מנהל הרשות הממשלתית בהודעה ברשומות שהוא "אזור מורד".

"אזור מעלה" – אזור שעליו הכריז מנהל הרשות הממשלתית בהודעה ברשומות, שהוא "אזור מעלה".

"הפקה באזור ביניים" – הפקת מים שפירים ממתקני הפקה למים עיליים הממוקמים באזור ביניים ואשר הוגדרו ברישיון ההפקה כמתקנים המפיקים מים באזור ביניים.

"הפקה באזור מורד" – הפקת מים שפירים, ממתקני הפקה למים עיליים הממוקמים באזור מורד ואשר הוגדרו ברישיון ההפקה כמתקנים המפיקים מים באזור מורד.

"הפקה באזור מעלה" – הפקת מים שפירים, ממתקני הפקה למים עיליים הממוקמים באזור מעלה ואשר הוגדרו ברישיון ההפקה כמתקנים המפיקים מים באזור מעלה.


5.
היטל על הפקה באזור רמת הגולן

על אף הוראות סעיף 4, החל ביום י"א בטבת התשס"ז (1 בינואר 2007) יחולו לעניין מאגרי מים המצויים באזור רמת הגולן והמשמשים לאיגום מים שפירים עיליים או מי אקוויפר (בסעיף זה – מאגרי רמת הגולן), ההוראות כמפורט להלן, לפי העניין:

(1)
לגבי מים שפירים שהופקו ממאגרי רמת הגולן – ישלם מפיק המים היטל הפקה בסכום המתקבל ממכפלה של 0.4 בסכום ההיטל שיש לשלמו בשל הפקת מים שפירים עיליים באזור סובב כנרת לפי סעיף 4.

(2)
לגבי מים שפירים שהופקו לשם מילוי מאגרי רמת הגולן, בתקופה שתחילתה ביום 15 בנובמבר בכל שנה וסיומה ביום 30 באפריל בשנה העוקבת – מפיק המים יהיה פטור מתשלום היטל הפקה.

6.
היטל על הפקה באזור הגליל העליון

על אף הוראות סעיף 4, החל ביום י"א בטבת התשס"ז (1 בינואר 2007) ישלם מפיק מים בעד הפקת מים שפירים עיליים באזור הגליל העליון, היטל הפקה בהתאם למטרות המים כמפורט להלן:

(1)
למטרת חקלאות – 25.89 אגורות למטר מעוקב.

(2)
למטרות צריכה ביתית או תעשייה – 86.14 אגורות למטר מעוקב.

7.
היטל על הפקה במקרים מיוחדים

על אף הוראות סעיפים 3 עד 6, החל ביום י"א בטבת התשס"ז (1 בינואר 2007) ישלם מפיק מים בעד הפקת מים שפירים כמפורט בפסקאות (1) עד (5) את ההיטלים הקבועים באותן פסקאות:

(1)
בעד הפקת מים שפירים שלפי תנאי רישיון ההפקה נועדו להשקיית אדמות הכבול – 1.26 אגורות למטר מעוקב – למפיק שעמד בתנאי הרישיון, או היטל הפקה כאמור בסעיף 6(1) – למפיק שלא עמד בתנאי הרישיון.

(2)
בעד הפקת מים שפירים שמביאה לטיוב מקור המים או שמליחותם עולים על 400 מיליגרם כלוריד לליטר ושהוגדרה ברישיון ההפקה כהפקת טיוב (בפסקה זו – הפקת טיוב) – היטל בשיעור מתוך סכום ההיטל היה מוטל בעד אותה הפקה אילולא הוגדרה כהפקת טיוב, כפי שפרסם מנהל הרשות הממשלתית בהודעה ברשומות (בפסקה זו – ההיטל הקובע), ובלבד שסכום ההיטל בעד הפקת טיוב, למעט בעד הפקה כאמור בעונת צריכת החורף, לא יעלה על מחצית מסכום ההיטל הקובע. מנהל הרשות הממשלתית ראי לפרסם ברשומות שיעורים שונים לסוגים ש ונים של הפקות טיוב.

(3)
בעד הפקת מים שפירים עיליים ממתקני הפקה שלגביהם קבע מנהל הרשות הממשלתית, בהודעה שפרסם ברשומות, כי אם לא יופקו באמצעותם מים כאמור יביא הדבר להמלחת המים או לפגיעה דומה באיכותם, באופן שלא יהיה ניתן להשתמש בהם, בעלות סבירה, למטרות שהוגדרו ברישיון ההפקה – יהיה מפיק המים פטור מתשלום היטל הפקה, ובלבד שיזרים מים חלופיים, בכמות ובאיכות כפי שהורה מנהל הרשות הממשלתית למקום כפי שהורה, הנמצא בתחום שבו ממוקמים מתקני ההפקה.

לגבי סעיף 7, פסקה (3). חוץ מהיתרונות הגדולים שיש לחוק המוצע כאן למשק המים, לניהול משק המים, פה מדובר על עיקרון סביבתי גדול מאוד. הסעיף בעצם אומר שמי שרוצה להפיק מים, לשאוב מים להפקה, במקום שיעשה את זה ממעלה הנחל, הוא עושה את זה במורד הנחל וכך הוא מאפשר זרימת מים. הדבר הזה מאוד חשוב למי איכות הסביבה חשובה לו. ההיטל הזה מאפשר למי שרוצה להפיק מים, מי שיפיק מים במעלה הנחל, בכך הוא ידלדל את המים השפירים הזורמים בנחל והוא ישלם הרבה יותר ממי שיפיק את המים במורד הנחל.

(4)
בעד הפקת מים שפירים המיועדת לסילוק מים מאקוויפר – היטל מסכום השווה לסכום ההיטל בעד הפקה חורגת כאמור בסעיף 3, ולעניין הפקה כאמור המסופקת למטרות כמפורט בפסקאות (א) ו-(ב) – היטל מופחת כמפורט באותן פסקאות:

(א)
למטרות צריכה ביתית או תעשייה – היטל בסכום השווה לסכום ההיטל בעד הפקה אחידה כאמור באותו סעיף.

(ב)
למטרת חקלאות – היטל בסכום השווה לסכום ההיטל בעד הפקה נוספת כאמור בסעיף 4.

(5)
בעד הפקת מים שפירים מאקוויפר למטרות צריכה ביתית, תעשייה או חקלאות, בידי מי שהחדיר מי שיטפונות לאקוויפר לפי רישיון החדרה שניתן לו – היטל בסכום כפי שפרסם מנהל הרשות הממשלתית, בהודעה ברשומות, שיחול לעניין כמות מים שאינה עולה על הכמות אותה החדיר המפיק לאקוויפר כאמור. מנהל הרשות הממשלתית רשאי להורות, בהודעה ברשומות, כי סכום ההיטל לפי פסקה זו יהיה בשיעור כפי שיורה מתוך סכום ההיטל שהיה מוטל בעד אותה הפקה אילולא בוצעה ההחדרה כאמור.

49.
חוק המים – הוראת שעה לשנים 2007 ו-2008

(א)
בסעיף זה –
"בסיס 2005" – כמות המים שהופקה בידי מפיק בשנת 2005, בהפקה שאינה הפקת טיוב כמשמעותה בסעיף 7(2) לתוספת השנייה לחוק המים, כנוסחו בסעיף 48(4) לחוק זה, או כמות המים שהוקצתה למפיק, למטרות צריכה ביתית או תעשייה ברישיון ההפקה לשנת 2005, לפי הכמות הנמוכה מביניהן:

"הפקה א'" – הפקת מים שפירים בידי מפיק עירוני, למטרות צריכה ביתית או תעשייה, בכמות שאינה עולה על 70 אחוזים מבסיס 2005.

"הפקה אחידה" – כהגדרתה בסעיף 3 לתוספת השנייה לחוק המים, בנוסחו בסעיף 48(4) לחוק זה.

"הפקה ב'" – כל אחת מאלה:

(1)
הפקת מים שפירים בידי מפיק עירוני, למטרות צריכה ביתית או תעשייה, בכמות העולה על כמות המים הייתה מופקת בידי אותו מפיק בהפקה א'.

(2)
הפקה חורגת כהגדרתה בסעיף 3 לתוספת השנייה לחוק המים כנוסחו בסעיף 48(4) לחוק זה.

(ב)
על אף הוראות סעיף 3 לתוספת השנייה לחוק המים, כנוסחו בסעיף 48 לחוק זה, מיום י"א בטבת התשס"ז (1 בינואר 2007) עד יום כ"ב בטבת התשס"ח (31 בדצמבר 2007), ישלם מפיק מים בעד הפקת מים שפירים למטרות צריכה ביתית או תעשייה, באזור מערכת המים הארצית, אשר אינה אחת מהפקות המים המפורטות בסעיף 7 לתוספת השנייה לחוק המים, כנוסחו בסעיף 48(4) לחוק זה, היטל הפקה בהתאם לסוג ההפקה כמפורט להלן לפי העניין:



סוג ההפקה


היטל הפקה בשקלים חדשים למטר מעוקב


הפקה א'




0.21



הפקה ב'




2.85



הפקה אחידה




1.00

(ג)
על אף הוראות סעיף 3 לתוספת השנייה לחוק המים, כנוסחו בסעיף 48(4) לחוק זה, מיום כ"ג בטבת התשס"ח (1 בינואר 2008) עד יום ד' בטבת התשס"ט (31 בדצמבר 2008), ישלם מפיק מים בעד הפקת מים שפירים כאמור בסעיף קטן (ב) היטל הפקה בהתאם לסוג ההפקה כמפורט להלן, לפי העניין:



סוג ההפקה


היטל הפקה בשקלים חדשים למטר מעוקב


הפקה א'




0.31



הפקה ב'




2.85



הפקה אחידה




1.07

(ד)
הוראות סעיף 3(ג) לתוספת השנייה לחוק המים, כנוסחו בסעיף 48(4) לחוק זה, יחולו, בשינויים המחויבים, לעניין היטלי ההפקה כאמור בסעיף זה.

אנחנו עוברים לעמוד 88, לסעיף 52.

52.
תיקון חוק הסדרים במשק המדינה ותיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2006.

בחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2006), התשס"ו-2006:

(1)
בסעיף 39, פסקה (75) – תימחק.

סיימנו את שלב ההקראה. על מועד ההצבעה תבוא הודעה.

הישיבה ננעלה בשעה 14:00