PAGE
10
ועדת העליה, הקליטה והתפוצות

20.12.2006

הכנסת השבע-עשרה






נוסח לא מתוקן
מושב שני

פרוטוקול מס' 55

מישיבת ועדת העליה, הקליטה והתפוצות

יום רביעי, כט' כסלו תשס"ז (20 בדצמבר 2006), שעה 09:30

הצעה לסדר היום בנושא: מכירת ספרות אנטישמית בחנות הפרלמנט באוקראינה – של חברת הכנסת קולט אביטל

חברי הוועדה: מיכאל נודלמן, היושב-ראש




קולט אביטל

מרינה סולודקין

ראובן ריבלין

יוסף שגאל

איהור טימפוייב

- שגריר אוקראינה בישראל




ישראל מי-עמי

- אגף מרכז אירופה ואירו-רוסיה, משרד החוץ




חיים רוזן

- אגף תכנון ומחקר, המשרד לקליטת עלייה




שלמה מולה

- מחלקת העלייה, הסוכנות היהודית




רוברט רוזט

- מנהל הספרייה ב"יד ושם"




מוריס זילכה

- יושב-ראש המועצה הציונית




אריה אוסוליבן

- דובר הליגה נגד השמצה




מר כגנוביץ'

- עיתונאי

דנה גורדון

חיה מרקביץ'

מכירת ספרות אנטישמית בחנות הפרלמנט באוקראינה –
של חברת הכנסת קולט אביטל

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת קליטה, עלייה ותפוצות. הנושא של היום: מכירת ספרות אנטישמית בחנות הפרלמנט באוקראינה, הצעה לסדר היום של חברת-הכנסת קולט אביטל.


היה דיון במליאה, זה נושא באמת לא כל-כך נעים, אנחנו מכירים את המצב באוקראינה. אני גם יושב-ראש השדולה לידידות הפרלמנטרית בין מדינת ישראל לאוקראינה, שלחתי מכתב לעמית שלי וכמעט לאחר יומיים קיבלתי תשובה, המכתב נמצא פה. בתשובתו הוא מסר שאכן היה מקרה כזה בחנות ספרים. הם עשו ניקיון והם כותבים עוד במכתב, שהם מתכוננים לעשות בדיקה בכל חנויות הספרים בקייב.


חבל שיש תופעות כאלה, אבל במדינת היהודים צריכים לגנות תופעות מסוג זה. הזמנו את השגריר בישראל לדיון, כדי שהדיון יהיה קונסטרוקטיבי שינחה איך צריכים לעבוד שם ושידאג שתופעות כאלה לא תחזורנה על עצמן.


בבקשה, חברת-הכנסת קולט אביטל.

תודה רבה פרופ' נודלמן, שנתת לי את ההזדמנות להעלות את זה גם בוועדה.

אני פועל עפ"י התקנון.

ואני גם רוצה להודות לכב' השגריר שהצטרף אלינו הבוקר. התופעה למעשה היא לא תופעה חדשה, אנחנו יודעים על כך שחבר פרלמנט בשם פלדמן מצא שנמכרים בחנות הפרלמנט ספרים מצד אחד הפרוטוקולים של זקני ציון וכל יתר הספרות הנפלאה שמוכרת לכולנו, ומאידך ספריו של אחד בשם חודוס שהיה פעם יהודי וכתב ספרים כמו למשל, הסינדרום היהודי, ופלדמן התלונן על כך.


לא הייתי מעלה את זה לסדר בכנסת אילו זו הייתה תופעה בודדת, למרות כל הניקיון שנעשה מדי פעם, לספרים האלה יש תכונה מיוחדת במינה, מורידים אותם מן המדף ומיד הם מופיעים חזרה. זו כבר הפעם החמישית שהסיפור הזה קורה.

ולכן אני חושבת שהפעם צריכה להינקט פעולה קצת יותר נמרצת, אוקראינה היא מדינה דמוקרטית ועם הפרלמנט שלה הם חלק מארגון שנקרא "ארגון בביטחון שיתוף אירופה". הארגון הזה קיבל בחודש יולי החלטה בפה אחד, שבה התחייבו כל הפרלמנטרים מכל המדינות להיאבק נגד התופעה.

אז הנה אותם הפרלמנטרים שהצביעו בעד החלטה כזו, שיש כל מיני השלכות בשם מדינתם, הדבר הזה קורה אצלם בפרלמנט ואני לא רואה שהם הזדעקו כל-כך. אם לא היינו אנחנו זועקים, אני מניחה שזה לא היה קורה. אז כיוון שהפרלמנט האוקראיני או נציגיו, התחייבו להילחם בתופעה, אני רוצה באמצעות כב' השגריר או באמצעותך לפנות לפרלמנט ולבקש שנגד הדבר הזה יינקטו צעדים כמו גם נגד נושאים אחרים.

בהזדמנות זו אני רוצה גם להזכיר שרק לפני שבוע התקיים בטהרן כנס של מכחישי שואה ושלצערנו זאת תופעה קשה מאוד. הכנס הזה גרם לכך שבכל מיני מקומות אנשים הבינו שבאמת התופעה הזאת צריכה להסתיים והביאו לערנות הרבה יותר גדולה. אנחנו יודעים שתופעות כאלה מתחילות בקטן, בספרים מסוג הפרוטוקולים של זקני ציון, אנשים קוראים אותם, מתחילים להאמין ואז אין גבול למה שאפשר להדביק לעם היהודי והיתר ידוע.


ולכן אני חושבת שספרות כזו שמובילה בעצמה להכחשת שואה, כיוון שמציגים את העם היהודי כעם שהם גזלנים ושקרנים, צריכה להיות נגדה איזושהי פעולה ממשלתית ופרלמנטרית לאיסור מכירתה. אגב, יש מדינות שבהן מכירת ספרות כזו מה שנקרא "ספרות שטנה" אסורה עפ"י חוק. לכן אני מבקשת אדוני היושב-ראש, לפנות באמצעותו של כב' השגריר לממשלה ולפרלמנט לחוקק את החוקים המתאימים כדי שהתופעה הזאת לא תחזור על עצמה. תודה רבה.

תודה. חבר-הכנסת ריבלין, בבקשה:

תודה רבה חבר-הכנסת ריבלין, אני קלטתי עמוק מה שאמרת. יש דברים שאתה מבין שזה ככה.

אתה בשליחותי נסעת מספר פעמים לפרלמנט האוקראיני לא כיהודי, אלא כחבר פרלמנט של הדמוקרטיה הישראלית. אפילו הלכת לפקח על בחירות ברמה הדמוקרטית שם ואני מבין שאדוני יודע, לקולט אביטל לא צריך לומר.

מרינה סולודקין: הישיבה חשובה מאוד וזה טוב שהשגריר גם אתנו כאן ואנחנו אומרים בנוכחותו דברים שצריכים לומר. גם אורחים נכבדים מאוד, כמו ראש האיגוד של יוצאי אוקראינה דוד לוין וגם גם קולט אביטל וגם רובי ריבלין.


יש לי קשר ויחס לאוקראינה, לא הייתי שם אבל הוריי הם יוצאי אוקראינה, הם עזבו את אוקראינה לאחר המלחמה ואני נולדתי במוסקבה. אני דור שני לניצולי שואה, משפחתי שהתה במחנה ריכוז ואוקראינים כמו סשה פולישוק הם אחראים להצלת משפחת גרשמן ולמשפחה אימי ואנחנו דאגנו שמשפחת פולישוק יהיו בין חסידי אומות העולם.


מכירת הספרים של הפרוטוקולים של זקני ציון, זה סימפטום, זו מחלה מאוד עמוקה. אם זה קיים בפרלמנט אז יש ביקוש לכך. אוקראינה כמדינה דמוקרטית צריכה להתמודד הן עם זה והן עם העבר של המלחמה. ואני חושבת שאנחנו כעם היהודי ויוצאי אוקראינה וברית-המועצות במיוחד, יכולים לעזור במאבק הזה.

תודה. משתתפים פה היום נציגי משרד רה"מ, השגריר האוקראיני, נציגי משרד החוץ, נציג יד ושם, המועצה הציונית, הליגה נגד השמצה, הסוכנות היהודית, מועצת ארגוני עולים ועוד ארגונים.

יוסף שגל: תודה רבה אדוני היושב-ראש, בקיץ ביקרנו ביחד עם יושב-ראש הוועדה, מר נודלמן, בקייב שבאוקראינה, זה היה בזמן מלחמת לבנון השניה. מטרת הביקור הייתה להסביר לאנשי התקשורת האוקראיניים את כל הניואנסים שקשורים למלחמה ושגריר אוקראינה יחד אתנו פה. אני רוצה להגיד שלום ותודה לתקשורת האוקראינית שהייתה לצידנו בזמן שרוב התקשורת העולמית לא הייתה לצד ישראל. זה היה זמן מאוד קשה והיה לנו מאוד קשה להסביר להם.


כאיש תקשורת לשעבר הופתענו שדווקא התקשורת האוקראינית היתה מאוד פרגמטית וזה היה טוב וחם.

לגבי התקשורת באוקראינה, אני ניהלתי תוכנית בשידור חופשי, מי ששמע יכול היה לעלות לשידור ולשאול, והשידור נמשך כמעט שעה. באותו שעה לא שמעתי שמץ של אנטישמיות.

אדוני היושב-ראש, חברי-הכנסת היקרים, אני קודם כל מברך את הגב' קולט אביטל שיזמה את הדיון הזה משום שהוא בעצם בנפשנו לאחרונה, מאחר ואנחנו עוקבים בצמידות אחר כל הנושא הזה שנקרא "אנטישמיות בעולם" ולצערי הרב זה תופס תאוצה.


בתחנות של אלג'יזרה כבר יש תחנה באנגלית והם הצליחו בנושא שלהם, וכשמתקיפים אותנו לא אומרים יהודים או דבר אחר, אומרים "הציונים". כלומר במסווה של הציונות בעצם מתקיפים את כל הנושא היהודי והנושא האנטישמי.


מה שמדאיג אותי זה לא רק באוקראינה אלא כמעט במרבית המקומות בעולם. וגם בארצות-הברית הנאורה.

האם יש לך איזו תכנית לציונות במקום הדמוקרטיה.

לא, אני רק אומר, במסווה.

במסווה, האם מותר לדפוק את הציונים? אפשר עוד לבקר, האנטישמיות היא הרבה יותר עמוקה.

אין ספק.

היום בכל מקום לא אוהבים את האמריקנים. אלה הן בעיות פוליטיות שמדינת ישראל צריכה להתמודד איתן. האמירה שלך כאילו הנושא הציוני הוא הנושא שבו הם משתמשים כתירוץ או הנושא האנטישמי הוא תירוץ כדי לדפוק את הציונים, זה דבר חמור ביותר.

על זה אין ספק, אני רק מציין את זה כנקודה שבעצם היום זה תפס תאוצה ואני רק מסביר זאת מנקודת ההשקפה שלנו, מבחינת הפעילות שלנו. מדאיג אותי גם מה שקורה היום בנושא האנטישמי הן באירופה והן בארה"ב, לדוגמה, מה שלא היה בשנים עברו, אני מופיע ומרצה הרבה מאוד במקומות הללו, כאשר הרציתי בקליבלנד לפני סטודנטים בהלל, הם הסירו את הכיפות שלהם כאשר הגיעו לפגישה, דבר שלא היה בעבר, לא בקליבלנד ולא בדטרויט ולא במקומות הללו.


הדבר הזה תופס תאוצה. לתת דוגמה בעניין, בשנות ה-70 המאוחרות הייתי יושב-ראש השליחים בכל צפון אמריקה כולל הפעילות הסטודנטיאלית והנוער. הבאנו שתי רכבות לעניין של שרנסקי כאשר רצינו לשחרר אותו בהפגנה. עבדו אז 400 סטודנטים רפרנטים שפעלו למעשה באוניברסיטאות היהודיות.


היום לצערי הרב, אנחנו לא עושים די כדי לתקוף את הנושא האנטישמי. הדבר הזה הוא באמת חשוב וכדאי שאנחנו נעשה פעולה כמו לגייס גם את הקהילות היהודיות כיוון שהנושא הזה מאוד מדאיג אותנו, כולל בכתובים בכל מה שמשתמע.

אני חבר הנהלה בהסתדרות הציונית וראש מחלקה למפעלים ציוניים וזה קשור גם לנושא האנטישמי. אני דווקא רוצה לברך את חברת הכנסת קולט אביטל על מאמציה במשך שנים רבות דווקא בנושא הזה, כולל גם אתמול כשהיה דיון בראשותה של שרת החוץ בנושא הגלובלי האנטישמי.

אנחנו, ההסתדרות הציונית ביחד עם פרופ' פורת קיימנו דיון אקדמי בבודפשט לפני כחודש ימים. באו אלינו טובי החוקרים בנושא האנטישמיות וגם הגיעו נציגים ממדינת אוקראינה. להפתעתנו הרבה הוצגו לנו שם בדיון מאמרים אקדמיים באוניברסיטת אוקראינה. הראו לנו מחקרים ונתונים מזעזעים של ספרות אנטי יהודית, אנטי ציונית, אנטי ישראלית.

ומבחינתנו לא הצלחנו דווקא למצוא מאמרים אקדמיים שסותרים או נוגדים את התפיסה והגישה הזאת של האוניברסיטה הזאת. להיפך, מצאנו מרצים שמקבלים לגיטימציה להמשיך לתת שיעורים בתוך האוניברסיטה. זה דבר מזעזע. אני חושב שאפשר להתווכח, אפשר לבקר את מדינת ישראל על התפיסות הפוליטיות שלה, אבל לא יכול להיות שדווקא במוסד אקדמי, שצריך להיות מוסד נאור שהוא באמת מביא את כל התפיסות, ישרישו נתונים של אנטישמיות, בעיניי זה היה דבר מזעזע.

יותר מזעזע היה שנשיא ונצואלה צ'אבס, מצטט את המאמרים של אותו פרופ' של מאותה אוניברסיטה כדי להצדיק את טיעוניו האנטי יהודים ואנטי ישראליים שהוא מפזר בדרום אמריקה. טוב שמתקיים דיון כזה וטוב שהוא שמתקיים דווקא בכנסת ישראל, במיוחד אחרי המלחמה מה שקורה בנושא האנטישמיות והשתוללות של האנטישמיות, זה פשוט מחריד ואני מקווה שגם הארגונים ואנחנו נשתף פעולה, כדי שכל אחד יתחייב לעצמו על איזושהי פעולה אינדיבידואליסטית.

אני מאמין בדרך של שיתוף פעולה כדי לתקוף את הבעיה כי הבעיה היא שלנו ושל כל מי שבאמת הנושא של זכויות האדם עומד לנגד עיניו.

תודה. מר רוזט, בבקשה:

תודה. בבקשה, מר מי-עמי:

תודה רבה. בבקשה, אדוני השגריר:

כב' השגריר, יש לי פה נייר על בדיקות שעשו במכון בינלאומי סוציולוגי בקייב, קומיס שמו. הסוציולוגיים דואגים מאוד על הדינמיקה בנושא אנטישמיות באוקראינה. הרמה של אנטישמיות בתקופה הזו מ-1994 עד 2006 אומרת שהאנטישמיות גדלה מאוד באוקראינה. חלק מהאנשים נשאלו אם הם מוכנים שהיהודים יהיו חברים שלהם, זה פחת מ-1994 עד 2006 מ-38 אחוז עד 21 אחוזים.


ויש אנשים שלא רוצים שיהודים יהיו תושבי אוקראינה וזה לא שייך לפוליטיקה ממשלתית, היו נגד 36 אחוזים וקודם היה 26 אחוזים. גידול בפעולות אנטישמיות בקרב הצעירים מגיל 18 עד 20, - 40 אחוז מקרב הצעירים שלא רוצים לראות יהודים כאזרחי אוקריאנה. זו תופעה גרועה מאוד.


אני מאמין למה שאמר פה השגריר, יש עוד דבר ביום 15.11.06 בתגובה לידיעה על מה שקרה בפרלמנט ובקשר כולל יותר של תופעה אנטישמית באוקראינה, הודיע נשיא המדינה, ויקטור יושנקו כי המדינה תגיב באופן חריף לכל גילוי של גזענות ודברים דומים. במסגרת זאת, הנשיא יושנקו הטיל על שירות הביטחון האוקראיני, על הפרקליטות הראשית ועל משרד החינוך לבחון את הפעילויות האקדמיות ובמידה ויהיה צורך - לבטל רישיון פעילותה.


מצד אחד הנשיא נוקט בכל מיני פעולות ומצד שני, יש את התופעה בגידול האנטישמיות. אנחנו צריכים לפנות לפרלמנט האוקראיני, לא רק עם הספרים, אלא על התופעה בכלל ואני מסכים עם חבר-הכנסת רובי ריבלין שזה לא רק פגיעה ביהודים שם באוקראינה, גם ליהודים פה. אנחנו מעודדים את מדינת אוקראינה, אנחנו בונים איתם קשרים הכי טובים בצד הכלכלי, בצד התרבותי ויש לנו יחסים טובים עם השגריר. הנה השגריר הגיע ולא פוחד ואומר מה שהוא חושב.

אני בטוח שהוא מבין שתופעות כאלו הן לא לטובת היחסים בין המדינות. אבל זה פוגע באוקראינה, צודק חבר-הכנסת ריבלין, זה חיידק שאוכל את כל הדמוקרטיות ואנחנו מדינות דמוקרטיות. אני מבקש מאדון השגריר להבין גם שאם יש פה ביקורת, זה לא ביקורת נגד, זה ביקורת בעד שבאוקראינה לא תהיה אנטישמיות, בעד שבאוקראינה תהיה דמוקרטיה אמיתית.

רק במדינה דמוקרטיות אפשר לחיות ולהתקדם בכלכלה ובכל מיני דברים. אבל אני לא מסכים שהכל תקין באוקראינה, לא הכל בסדר, יש תופעות. מכון אוקראיני מגלה שיש תופעה וגידול של אנטישמיות באוקראינה. אולי זה בגלל הדמוקרטיה.

ואני חושב שמשרד החוץ צריך לעבוד יותר חזק נגד האנטישמיות ולא לקיים ישיבות של פעם בחצי שנה. צריך לקיים אינסוף ישיבות וצריכות להיות תוצאות. כשהיה שלטון קומוניסטי, היתה אנטישמיות שלטונית, אבל ספרים כאלה לא יכולתי לקנות באף חנות. עכשיו המצב הפוך, אין אנטישמיות בשלטון האוקראיני, אבל יש אנטישמיות ויש ספרים שאי אפשר היה לקנות קודם. זאת בעיה קשה, שאי אפשר לפתור אותה מיד, אבל אנחנו צריכים לעבוד וגם השלטון האוקראיני.

אני יושב-ראש שדולת הידידות עם אוקראינה מרגיש כל הזמן תמיכה מהשגריר, ממשרד החוץ האוקראיני. אני לא יכול להגיד איך לטפל בתופעה הזאת. בזמן מלחמת לבנון השניה, הייתי באוקראינה בקייב, נאמתי ברדיו ולא קיבלתי שום שאלה שהיה בה משהו אנטישמי או גילוי יחס לא טוב ליהודים, הכל היה רציני, כל השאלות היו רציניות.

כמובן טוב שהשגריר נמצא פה והדברים שלי לא מופנים לשגריר, אלא רק לפורום הישראלי שנמצא פה בכל מגווני העיסוקים שלהם, ליד ושם, למועצה הציונית ולנתי"ב. אני ערכתי ביקור ממלכתי, ביקור של פרלמנט מול פרלמנט, אבל ניתנה לי הזדמנות לנאום לפני הפרלמנט של ליטא בלטביה, גם בוילנה וגם בריגה.

נאמתי בעברית משום שלא היה צריך בשפה האנגלית כי הם מבינים אנגלית כמו עברית, כמובן נתתי את הנאום שלי מראש על-מנת שיהיה אפשר לתרגם אותו. והפרסום של הנאום שלי בטרם נאמתי אותו, עורר תגובות רבות. ועמדתי תחת לחצים כבדים למתן מעט את הדברים הקשים שאמרתי לעמים, הליטאים והלטביים, לגבי החשבון ההיסטורי של העם היהודי עם העמים שלהם, מבלי לאפשר איזושהי הסרת אחריות מהעמים האלה לגרמנים, ימח שמם, הנאצים, או לרוסים.

משום שהתחושה היום, של הדור השלישי לאחר השואה, היא שלמעשה אשמים או הגרמנים או הרוסים, מעולם העמים שלהם לא היו חלק מהשואה הנוראית שנפלה על עמנו. ואני רציתי להסביר להם מה עשו ההורים שלהם והסבים שלהם ועל כך שהטנקים הגרמנים עברו, והאס.אס. חזרו לארצותיהם ושלושה חודשים השאירו אותם לבד, כבר לא היה צריך לעשות הרבה. רוב העבודה נעשתה על-ידי העמים.

והם ביקשו למתן כי בכל זאת אני אורח. דרך אגב, המדינות האלה גם רוצות את היחסים אתנו כפי שאנחנו רוצים את היחסים אתם, כדי להיכנס למשפחת העמים ולהיות חלק מהעולם הדמוקרטי המתחדש. הם ראו בכך חשיבות והזמינו אותנו, וכפי שהיום אתה מבקש מיושב-ראש הכנסת הנוכחית לבוא ולהיות באוקראינה, הם מאוד מבקשים שאנחנו נבוא, אבל הם רוצים שאנחנו נשכח חלקים כלשהם. התופעה האנטישמית הזו קיימת רק במקום שיש צריכה לאנטישמיות.

זאת אומרת, במקום שלא ימכרו את הספרים, במקום שלא יהיה מי שיקנה את הספרים, לא יציגו אותם למכירה. וצריך להסביר בכל מקום ומקום בלי כחל וסרק, בלי להסתיר בשום אופן איזושהי עובדה שהיא לפעמים מקשה על היחסים היום. אבל בלי לנקות את האבק ובלי שהעמים האלה יודו באשמה שלהם לאנטישמיות הנוראית שהיתה, לא נוכל אף פעם לרפא את האנטישמיות.

זאת אומרת, התנאי הראשון היה כאשר הגרמנים הכירו בכך שהם אחראים. השני זה כאשר הנשיא הפולני בא ואמר, אנחנו אחראים, כי היתה הכחשה קשה של כמעט 30 שנים מצד הפולנים על אשמתם ברצח הנוראי ובאסון הנוראי. לכן אני מציע לכל האנשים שבאים במגע, תפקידו של יד ושם הוא, אפילו אם לפעמים זה קשה, להיות הצד שמוסר את העובדות בפני האנשים. לא עושה הסברה נוספת, אבל אנחנו האנשים שנשלחים כל אחד מטעם העם היהודי או מטעם מדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי, לא לוותר בשום פנים ואופן לא בגלל נוחות השעה והרגע והשפה הדיפלומטית והמחויבות.

חבר-הכנסת ריבלין, להזכיר לך את האפיזודה מהביקור שלך, כשאתה נאמת בפרלמנט והמתורגמנית קראה את דבריך, היא התחילה לבכות.

נכון.

שזה דבר נדיר שאני לא שמעתי עליו.

אני לא רציתי שהיא תבכה, אני רציתי שהיא תבין שאנחנו בכינו, שאנחנו לא נבכה יותר, זה הכל ולא נוותר כהוא זה. אז התחילה חדירה יפה ביותר של האינטרנט לארצות האלו, הוויכוח בהתחלה היה קשה מאוד. התגובות נגד נציג מדינת ישראל היו קשות מאוד, הוא אומר דברים כאלו, הוא מטיח נגד העם. אבל נפתח הוויכוח ויושב-ראש הפרלמנט של לטביה אמרה לי לאחר שלושה ארבעה חודשים, כאשר הגל הראשון של ההתקפות האנטישמיות הבלתי מרוסנות כתוצאה מהנאום שלך התחיל להירגע, התחיל הניסיון לחפש ולראות מהי האמת ההיסטורית. ואני חושב שגם זו דרך להילחם באנטישמיות.

נשיא אוקראינה נתן למוסדות שלו כמו מאופ, אני צריך להגיד שמאופ זה מקום פרטי, אבל יש שם כמעט 50 אלף סטודנטים מכל רחבי הארץ. הם רצו לסגור, אבל בימ"ש לא אישר. אנחנו בקביעה שלנו צריכים לבקש לסגור את המכון האנטישמי לאלתר.

(מתרגם) אני איש תקשורת, אני רוצה להגיד שלתופעה הזאת יש גם צד שני, האנטישמיות היא דבר מאוד לא נעים, אבל יש לו גם צד נוסף שאני רוצה להאיר. לפעמים היהודים בעצמם קצת מעוררים את הדברים. למשל יהודים שבאים ל"אומן", מתנהגים בצורה מאוד פרובוקטיבית.

הוא קרא את זה בעיתון?

הוא קרא את זה בעיתון.

זהו, הוא רק צריך להדגיש.

יש ישראלים שלא מתנהגים יפה ברומא ובלונדון, נו אז מה.

(מתרגם) אני עצמי גם ראיתי את זה ב"אומן" וגם אני רואה אותם בארץ, אני יכול להביא אותם כדוגמאות. היהודים גם מודעים לעניין וגם השתנו בעצמם קצת. בחינוך של היהודים יש מקום לשיפור רב. אנחנו יודעים שאנחנו העם הנבחר אבל צריך להסביר מה זה אומר. העם הנבחר אמור להיות טוב יותר ולהוות דוגמה.


הוא רוצה לשבח את אוקראינה, להגיד שחיים שם אנשים טובים. יש היום אוקראינים טובים ואיך שהם התייחסו פעם, לא נשתנה כולנו ביחד.

תודה רבה לכולם על ההשתתפות, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:25.