PAGE
2
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

18.12.2006


הכנסת השבע עשרה






נוסח לא מתו
מושב שני

פרוטוקול מס' 119

מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

יום שני, כ"ז בכסלו התשס"ז (18 בדצמבר 2006), שעה 08:30

ס ד ר ה י ו ם

הצעת חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2007)

פרק ב' – ביטוח לאומי, סעיפים: 2(2) (3) (4) (5) (6) (9), 3(א), 3(ב) – דמי אבטלה

חברי הוועדה: משה שרוני – היו"ר

נדיה חילו

רן כהן

סופה לנדבר

אברהם רביץ

חיים אומן

- מנהל הקרן וראש היחידה להכוונת חיילים






משוחררים, משרד הביטחון



עו"ד ערן יוסף

- הלשכה המשפטית, משרד הביטחון



משה בר סימנטוב
- רכז בריאות, אגף התקציבים, משרד האוצר



טליה כהן

- אגף התקציבים, משרד האוצר



עו"ד שי סומך

- מחלקת ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים



עו"ד אשרת טוקר מימון
- מנהלת מוקד זכויות מובטלים, מחויבות לשלום






ולצדק חברתי



ז'נה מגר

- רכזת מוקד בשפה הרוסית, מחויבות לשלום ולצדק






חברתי



לאה אחדות

- סמנכ"ל המוסד לביטוח לאומי



עו"ד רועי קרת

- הלשכה המשפטית, המוסד לביטוח לאומי



אסתר טולדנו

- מינהל מחקר ותכנון, המוסד לביטוח לאומי



שושי בר


- מנהלת תחום אבטלה, מנהל הגמלאות, המוסד






לביטוח לאומי



אבי צרפתי

- אגף מילואים ואבטלה, המוסד לביטוח לאומי



ניר נאדר

- מען, עמותת סיוע לעובדים



עו"ד דבי גילד-חיו
- האגודה לזכויות האזרח בישראל



משה עזרא

- אגודת הסטודנטים, תל-אביב



לאה ליברמן-בנדר
- שתי"ל



חזקיה ישראל

- התאחדות התעשיינים



אליעזר שוורץ

- מרכז מחקר ומידע, הכנסת

ג'ודי וסרמן

וילמה מאור

אהובה שרון – חבר המתרגמים בע"מ

הצעת חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2007)

פרק ב' – ביטוח לאומי, סעיפים: 2(2) (3) (4) (5) (6) (9), 3(א), 3(ב) – דמי אבטלה

אני פותח את ישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בנושא הצעת חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2007).

אנחנו נציג את הנתונים.

לפני שתציג, אני רוצה שתיקח בחשבון את הדברים שאומר ותתכונן אליהם. מה קרה שהאוצר החליט לפגוע בדמי האבטלה של הצעירים? האם הצעירים האלה מיצו את הנושא, כך שהחיסכון התקציבי יהיה משמעותי? צריך לומר את האמת והיא שיש כוונה לבטל את דמי האבטלה לצעירים. אם אתם רוצים לבטל את דמי האבטלה לצעירים, תאמרו ותפסיקו ללכת סחור סחור.

הנוסחים הראשונים היו אכן להעלות את רף הזכאות לדמי אבטלה לגיל 28. לאחר דיונים בממשלה הוחלט שלא לבטל את הזכאות לאבטלה עד גיל 28 אלא להחמיר את אמות המידה לקבלת דמי אבטלה. ברקע לתיקון עומדות שיחות שלנו ושל הממשלה עם שירות התעסוקה שממנו אנחנו למדים שיש היצע עבודה גדול יחסית לצעירים.

איפה? כמה מפעלים נפתחו במדינת ישראל?

היצע מקומות העבודה כיום עולה על הביקוש ואחד החסמים שאנחנו מזהים הוא עצם הזכאות לאבטלה.

חברות כוח אדם מרוויחות יותר מאשר העובדים. אולי תציעו הצעה לבטל את כל חברות כוח האדם ושלשכת התעסוקה תטפל בעובדים? אולי יהיה יותר טוב?

אחרי שהם בנו את חברות כוח האדם, אתה רוצה שיסגרו אותן?

צריך לבטל אותן.

אנחנו נציג את התיקון. אנחנו מדברים על סעיף 2(2)

מה עם (19(א)? זה ירד? זה כבר הישג שזה ירד.

אנחנו לא נוגעים בזה.

ניתן לאוצר להתבטא עד הסוף כדי שנבין מה הכוונות שלו ואחר כך נשאל שאלות.

בסעיף 2(2) אנחנו קובעים את תקופת האכשרה לעובד רגיל על 540 ימי עבודה שאותם הוא יוכל לצבור מתוך 810 ימים. לעובד יומי אנחנו קובעים את זה על 450 ימים מתוך 810 ימים.

המצב הקיים לגבי עובד רגיל.

360 ימים מתוך 540 ימים.

הוא צריך 360 ימי אכשרה, מתוך 540 ימים. עכשיו אתם קובעים 540 מתוך 810 ימים. זאת אומרת, הוא צריך לעבוד שנה וחצי מתוך שנתיים ורבע, אדם שטרם מלאו לו 28 שנים, כדי שהוא יהיה זכאי לדמי אבטלה.

אנחנו מאריכים פי אחד וחצי.

כלומר, אם הוא יעבוד שנה ורבע, הוא לא יקבל דמי אבטלה.

נכון.

איך זה מתבטא לגבי חייל משוחרר? כרגע, לפי הנוסח, הוא לא יהיה זכאי בכלל.

הוא יהיה זכאי אם הוא יצבור את תקופת האכשרה. הוא צובר חצי שנה בשירות הצבאי, והוא צריך להוסיף לזה עוד שנה באזרחות.

כדי שהוא יהיה זכאי לדמי אבטלה.

המוסד לביטוח לאומי יעשה תיקון טכני לשמור על הזכאות שלו.

סעיף 2(3) הוא תיקון טכני. עד היום הייתה תקופת אכשרה של 540 ימים. אנחנו מאריכים את זה ל-810 ימים.

סעיף 2(4) אומר שעבודה מתאימה תהיה למי שהוא מתחת לגיל 28 לאחר 14 ימים.

מה זה מתאימה?

עבודה שתואמת למצבו הבריאותי וכושרו הגופני.

תסביר עד הסוף. מה קובע היום החוק?

החוק היום קובע שעבודה מתאימה היא אחרי 60 יום, אבל אנחנו מקצרים את זה ל-14 ימים.

עבודה מתאימה בלי להתייחס לכישורים של אותו אדם?

בהתייחס לכושרו הגופני ומצבו הבריאותי.

בסעיף 2(5) אנחנו קובעים מדרגות מרביות חדשות לאבטלה. המצב כיום הוא שעד גיל 25 זכאים לחמישים ימי אבטלה ואנחנו קובעים שמי שהוא עד גיל 25 יהיה זכאי ל-25 ימי אבטלה ומי שהוא עד גיל 28 יהיה זכאי ל-50 ימי עבודה, זאת בשונה מהמצב היום. את שתי תקופות האבטלה לא שינינו. כלומר, יהיו 175 ימים.

אתה לא מדבר על האוכלוסיות האלה. תתרכז באוכלוסיות עליהן אתה מדבר. לגבי האוכלוסיות שאתה עושה שינוי.

אנחנו מקצרים מ-50 ימים ל-25 ימים למי שהוא מתחת לגיל 25, ומי שמתחת לגיל 28 או מעל גיל 25, אנחנו מקצרים מ-100 לחמישים ימים.

מה קורה בתום 25 הימים של האבטלה? אדם שלא מצא עבודה?

לא זכאי לדמי אבטלה. הוא יכול לעבור להבטחת הכנסה.

ואתם חושבים שזה נכון לדחוף את האנשים להבטחת הכנסה בגיל כל כך צעיר? יש לכם פריסה ארצית של מקומות העבודה של ההיצע שאתה מדבר עליו?

יכולים למסור משירות התעסוקה ולהראות לכם גם שההיצע עולה על הביקוש.

בכל האזורים בארץ.

במידת הצורך, אם שירות התעסוקה יצטרך הסעות וכולי, הממשלה תממן את זה.

לא ידעתי שמשרד האוצר הוא גם בגדר לשכת העבודה ובגדר משרד העבודה. אני חושב שאנחנו המדינה היחידה שהאוצר לקח לעצמו כוח כזה. דבר כזה לא קיים באף מדינה.

סעיף 2(6) קובע את גובה דמי האבטלה המרביים בהתאם ללוח שקיים היום. אנחנו קובעים אותם על שני-שלישים מהשיעורים הקבועים כיום.


סעיף 2(9) מפנה לשם.


אלה הם כל התיקונים.

אנחנו רואים את ההצעות האלה כהמשך מדיניות שעוסקת בביטוח אבטלה. בשלוש השנים האחרונות, בעצם מאז ראשית שנות ה-2000, התקבלו תיקונים מחמירים שהובילו אותנו למצב שרק רבע מכלל הבלתי מועסקים זכאים לדמי אבטלה לעומת חמישים אחוזים בראשית שנות ה-2000. כמובן שהייתה ירידה דרסטית בתשלומים למובטלים מסכום של 3.7 מיליארד שקלים ל-1.7 מיליארד שקלים כיום. זה בגלל העובדה שפחות ופחות מובטלים זכאים לדמי אבטלה ובסכומים קטנים יותר.


לגבי אנשים צעירים, כבר בשנה שעברה הוחלט פחות או יותר לשלול את דמי האבטלה מחיילים משוחררים. זו המשמעות המעשית של התיקון שבעצם תוקפו יחול מיולי 2007, ויש פה עוד החמרה נוספת.

והוא בעינו?

כן. יש פה החמרה נוספת לגבי אנשים צעירים. אני רוצה לומר שבפרספקטיבה בינלאומית, גם לפני שהחלו ליישם מדיניות בביטוח אבטלה, ביטוח אבטלה במדינת ישראל לא היה מן הנדיבים ביותר, ובעצם מרבית הפרמטרים של ביטוח אבטלה – אם זו תקופת האכשרה, פרק הזמן שאתה יכול לקבל עבורו דמי אבטלה – אנחנו נמצאים בעצם בתחתית הסולם. בהשוואה למדינות מערביות בהחלט לא ניתן לומר שאנחנו נדיבים כלפי המובטלים.


לעצם החקיקה המוצעת בחוק ההסדרים 2007. המובטלים אחרי גיל 28, בערך 5,800 לחודש בממוצע, ואם פורסים אותם על פני השנה הם כ-24 אלף מובטלים. התשלומים שאנחנו משלמים למובטלים הצעירים עד גיל 28 מגיעים בערך ל-150 מיליוני שקלים בשנה.


מדוע המוסד לביטוח לאומי לא תומך בהצעות האלה.

למה את אומרת לא תומך? מתנגד. זה יותר משמעותי.

מתנגד. בואו נתחיל בהנחה הבסיסית.

את דמי האבטלה משלם ביטוח לאומי ולא האוצר.

משלם ביטוח לאומי מתוך כספי ביטוח לאומי.

זה מתוך כספי העובדים.

מתוך כספי המבוטחים.

הענף הוא גירעוני.

אי אפשר לשלם ביטוח וגם להישאר בעודף.

היקף התקבולים בענף עומד ביחס של 1 ל-3.

זה אומר שצריך להגדיל את היקף התקבולים על היקף ההוצאה.

זאת הדרך לחסל את הביטוח הלאומי.

יש דבר אחד שצריך להבין, וזה דבר שלא הבנתם במשך 58 שנים. חברי הכנסת קובעים מדיניות ולא מישהו אחר, והגיע הזמן להתעורר.

הנחת העבודה של האוצר, לפחות לפי מה שמוצהר, כי ברור שהכוונה היא לקצץ בהוצאות, אבל השאלה אם יש מלאי מספיק של עבודות לצעירים וגם עבודות לא מתאימות.

מה זה לא מתאימות?

עבודה שאינה מתאימה לכישורים שלו. עד גיל 35, היום עד שישים יום צריך להציע לך עבודה מתאימה כדי שתקבל אותה. אם מציעים לך עבודה שאינה מתאימה לך, אתה יכול לסרב, אבל אחרי שישים יום, עד גיל 35, אתה צריך לקבל כל עבודה בתנאי שהיא מתאימה למצב הבריאותי שלך. הנחת העבודה היא שיש הרבה עבודות והצעירים יכולים לקבל את העבודות האלה, ולכן בעצם אין צורך בדמי אבטלה. הם מובטלים כי הם לא רוצים לעבוד ולא כי אין עבודות. אם זאת הנחת העבודה, לדעתי מספיק תיקון שאומר שאחרי 14 ימים אתה צריך לקבל כל עבודה ולא עבודה מתאימה, ואתה לא צריך בעצם לגרום להפחתת דמי האבטלה ולהאריך את תקופת האכשרה. אם יש עבודות ואחרי 14 יום המובטלים לא ירצו לקבל את העבודה, יירשם להם סירוב ולא נשלם להם דמי אבטלה. אם זה כך, לא צריך את כל התיקונים האחרים אלא מספיק התיקון הזה.

אבל הדברים הם לא כאלה. אנחנו מניחים שאין מספיק עבודות ואנחנו מניחים שגם ביטוח אבטלה הוא גם לאנשים צעירים שרובם הם לא מקצועיים, צעירים שנמצאים בפרקי זמן כאלה שהם צריכים דמי אבטלה.

לסבר את האוזן, מדוע אנחנו חושבים שהמובטלים הצעירים אינם רמאים או אינם מנצלים את ביטוח אבטלה, אנחנו מסתכלים על הנתונים שלנו . אתם יודעים שהיום עד גיל 25 אפשר לקבל מקסימום עבור 50 ימים דמי אבטלה ואחרי כן אתה יכול לקבל עד מאה ימים דמי אבטלה. במקרים מאוד מצומצמים הצעירים יכולים לקבל עד 138 ימים. אנחנו מסתכלים כמה אנשים ניצלו את ה-50 ימים עד גיל 25 וכמה אנשים מנצלים את ה-100 ימים, ואנחנו רואים שרק מחצית מהמובטלים שזכאים לתקופה מרבית של 50 יום מנצלים את התקופה המרבית והמחצית האחרת מנצלת פחות. מהיום זה סדר גודל של קצת מעל רבע, בין רבע לשלושים אחוזים. זאת אומרת, הנתונים מראים שלא היה ניצול לרעה אלא שהמובטלים השתמשו בדמי האבטלה כדי לגשר בין תקופת האבטלה לבין תקופת התעסוקה.

לגבי הארכת תקופת האכשרה. אנחנו נחזור לחיילים המשוחררים כי הסוגיה שם הרבה יותר מורכבת. הארכת תקופת האכשרה שוללת למעשה את הזכאות לדמי אבטלה לצעירים עד גיל 24. זאת להערכתנו. חייל השתחרר בגיל 21, החל לעבוד כמה חודשים כעובד יומי, והרבה אנשים בגיל הזה עובדים כעובדים יומיים ולא כעובדים חודשיים, וכעובדים יומיים יש להם תקופת אכשרה בעצם ארוכה יותר כי הם צריכים לצבור יותר ימים כדי להיות זכאים לדמי אבטלה. הוא התחיל לעבוד כעובד יומי לאחר שחרורו, הוא לא יוכל להיות זכאי לדמי אבטלה בעת פיטורים לפני גיל 24. אם עושים את החשבון של כמה תקופת אכשרה אתה צריך כדי להיות זכאי לדמי אבטלה, וזאת לאחר שבעצם כבר נשללה ממנו הזכאות לקבל דמי אבטלה כחייל משוחרר. הנוסח של החוק לגבי חיילים משוחררים, כמו במקרה הזה, לא היה שמבטלים את דמי האבטלה לחיילים משוחררים אלא שתקופת השירות הסדיר איננה נחשבת במלואה לתקופת אכשרה. התוצאה הייתה שכמעט אף חייל משוחרר לא יוכל לצבור בעצם את תקופת האכשרה לאחר שהוא ישתחרר.

אותו הדבר אנחנו מביאים לתיקון הזה. בתיקון הזה אנחנו חוסכים 120 מיליון שקלים מתוך 150 מיליון שקלים שמשלמים היום לדמי אבטלה עד גיל 28. אז נשאלת השאלה מדוע בעצם להלעיט את חוק הביטוח הלאומי בכל מיני תיקוני חקיקה שהמשמעות המעשית שלהם היא שכמעט אתה לא משלם דמי אבטלה.

אני אומרת שבעצם ניתן להסתפק בתיקון שאומר אחרי 14 ימים תקבל כל עבודה ולא רק עבודה מתאימה, בין 14 יום ל-60 יום. בעצם אם תסרב, לא תהיה זכאי לדמי אבטלה. אם יש עבודות, האוצר ישיג את מבוקשו, ואם אין עבודות, אנשים יקבלו את דמי האבטלה.

לגבי חיילים משוחררים. אנחנו חושבים שיש פה החמרה נוספת. אמרנו שביוני 2007 ייכנס התיקון לחוק ואז אנחנו אומרים שמי שבעצם לא עובד על בסיס חודשי, לא יוכל לקבל דמי אבטלה. האפשרויות שלו לצבור תקופות אכשרה הן מזעריות ביותר.

אני משתי"ל ומפורום הארגונים למאבק באבטלה. אני רוצה לדבר ברמת המקרו ולומר שזה סמל למדיניות האוצר שנעשית ללא חשיבה וללא תכנית כללית. כל המשמעות שלה שהיא פוגעת כל פעם במקום אחר, כאשר בדרך כלל הפגיעה היא באותו מקום וסביב אותו פנס. יש כאן מדיניות של הקוזק הנגזל. מצד אחד האוצר הטיל בשנה שעברה תיקונים במס מעסיקים שמפחית מס מעסיקים.

לא נאשים את האוצר כל הזמן. זאת מדיניות הממשלה.

מצד אחד מורידים מהכנסות הביטוח הלאומי, ואחרי כן צועקים שאין כסף לביטוח הלאומי. מס מעסיקים הופחת מ-5.75 בעוד שנתיים ל-3.75 או 3.50, ואחרי כן אומרים שאין כסף.

כדי שהמעסיקים ירוויחו עוד מיליארדים.

אי אפשר מצד אחד לקחת כסף ואחרי כן לבכות שאין כסף ולומר שזה התירוץ לזה שהולכים לחסוך.

אני מאגודה לזכויות האזרח. בהמשך לדברים שנאמרו רציתי להוסיף ולומר שלא רק שהפגיעה זו בדמי האבטלה היא חלק מפגיעה מתמשכת בכלל בדמי אבטלה, אלא בכלל פגיעה מתמשכת בכל רשת הביטחון שיש לאוכלוסיות חלשות במדינה. פוגעים עוד ועוד לזכות לקיום בכבוד של אנשים, אם זה בדמי אבטלה, היכולת שלהם להתפרנס בדברים המינימאליים, להצליח למצוא עבודה ולהתקיים בדברים הכי בסיסיים.

הבעיה המרכזית שהם לא לקחו בחשבון את העובדה שאנשים בשדרות נכנסים לחרדה. הם רוצים שכל הצעירים ייכנסו לחרדה ולייאוש.

אנחנו רואים פה גם פגיעה בצעירים, גם פגיעה בחיילים משוחררים, גם פגיעה קשה בפריפריה כי מי שיוכל, יעזוב למרכז, אבל מי שלא יוכל, יהיה מובטל והאבטלה בפריפריה תגדל עוד ועוד.

מה זה נקרא פריפריה אצלך?

האמת היא שהיום האבטלה פושה בכל הארץ, אבל בוא נגיד שבמרכז עוד המצב טיפה יותר טוב מאשר בישובים שמחוץ למרכז, שם בכלל אין עבודות. מי שגר שם, לא יקבל בכלל דמי אבטלה, ואני לא בונה כל כך על ההסעות של האוצר לתל-אביב לעבוד שם.

נעביר את הפריפריה לתל-אביב.

זה מה שיקרה. מי שיוכל לעזוב למרכז, יעזוב. מי שלא, לא יהיה לו ממה להתפרנס.

אני קוראת לחברי הכנסת באופן גורף להצביע נגד.

אדוני היושב-ראש, היתרון היחידי שיש לי בחדר הזה לעומת אחרים, חוץ מלאה, הוא שאני יושב כאן מ-1984. אני אומר לך שאם זה היה תלוי היום בממשלת ישראל, היא הייתה מחסלת את המוסד לביטוח הלאומי. זה לא באידיאולוגיה שלה, זה לא ברעיונות שלה.

למה? כולם חברתיים במדינת ישראל.

תראה מה קרה כאן על פני השנים. ב-1954 נקבע שכל אדם יהיה זכאי ל-138 ימי אבטלה לאחר נדמה לי חצי שנת עבודה. היו שנים של פרוספריטי, היו שנים של אבטלה, היו שנים של משברים והיו שנים של הישגים, אבל אף אחד לא חשב שבעניין הזה ממש הולכים להניף שוט אחרי שוט אחרי שוט אחרי שוט של קיצוצים בדמי האבטלה ובזה מבריאים את המשק. כאשר רצו שאנשים יעבדו, יצרו שפע של צמיחה כלכלית, יצירת מקומות עבודה, עלייה ברמות השכר וההכנסה, ודווקא הביטוח הלאומי שהיה מעין משענת של העובדים בידיעה שיש להם ממה להתקיים בין עבודה לעבודה בתקופות של שפל, דווקא זה נתן לציבור העובדים במדינת ישראל ביטחון במקום העבודה שלהם. הוא לא נתן להם את הצורך להיות עלה נידף מפני תקופות של אבטלה.


בכל פעם מניפים את השוט הזה מחדש, מקצצים, מאריכים את תקופות האכשרה בגינן זכאים, מקטינים את מספר הימים להם זכאים לדמי אבטלה, ובכך חושבים שיבריאו את המשק. זאת מדיניות אווילית שאסור ללכת אתה בשום פנים ואופן, ואני ממליץ לחבריי כאן להתנגד לזה פה אחד. חייבים לדחות את זה מכל וכל.


הנזק הכי נורא בהצעות האלה זה להפוך את המוסד לביטוח לאומי למוסד זר לציבור הצעיר במדינת ישראל. תדעו לכם שגם היום כבר יש בעיות מאוד גדולות להביא את האנשים הצעירים להאמין בייעוד של המוסד לביטוח לאומי כמוסד שנותן לאדם את הביטחון הקיומי בתקופות של אבטלה, בתקופות שלאחר לידה, בתקופות של זקנה. אם האנשים הצעירים יהיו זרים למוסד לביטוח לאומי בתור ביטוח לאומי באמת כפי שהוא, זה יהיה נזק מוראלי, נזק חינוכי, ולדעתי גם נזק תעסוקתי בסיכומו של דבר. בידי האוצר דרך נהדרת לעודד אנשים ללכת לעבוד ולתת להם תנאי עבודה, לתת להם שכר עבודה, לתת להם פיתוי לעבודה, ולא כל פעם רק בשוט על הגב על דמי האבטלה ובזה כביכול ילכו יותר לעבוד.


לכן אני מתנגד מכל וכל להצעת החוק הזאת.

כמו שאדוני יודע, אני התנגדתי לסעיף הזה עוד כשהוא הובא לוועדת הכנסת, והיום אני משוכנעת שנעשה טוב שלא פיצלו אותו, שלא השאירו אותו שם אלא שהעבירו אותו לכאן כי בזה אנחנו גם ממצים את הדיון, אנחנו מצביעים על העוולות שנעשות, אנחנו מרחיבים את העניין. לדעתי טוב מאוד שהדיון הזה מתקיים.


בעיקרון אני תומכת במדיניות של תעסוקה מלאה ועידוד עבודה, כך שכולם יעבדו ויהיו מסודרים ויתפרנסו בכבוד, אבל מה לעשות אדוני היושב-ראש שיש גם כאלה שלא מוצאים עבודה, שזה לא בידם, שאין להם אפשרות להשתלב בעבודה, או ששוק העבודה פולט אותם אחרי תקופה החוצה. מטרות הביטוח הלאומי כשהוקם, ואני יודעת כמה מבחני זכאות הוא עושה והוא לא נותן סתם לאנשים כספים. לא כל אחד שניגש, ממלא טופס קצבת זכאות ומיד מקבל. נעשה לו מבחן זכאות, המוסד מקפיד ואני סומכת על המוסד שמהבחינה הזו המוסד בודק טוב מאוד את האנשים לפני שהוא מעניק להם את הקצבה הזו של האבטלה.


בא החוק על סעיפיו השונים שכל מטרתם היא לפגוע במדיניות של הביטחון הסוציאלי כמטריה. הם פוגעים בצעירים, פוגעים באנשים שכבר עבדו ולא מוצאים עבודה, רוצים להכריח אנשים לצאת לעבודה אפילו שהם לא מתאימים לה. הולך אדם אקדמאי ואומרים לו שעכשיו אין עבודה בתחום שלו, אבל שילך לעבוד בניקיון או כפועל אבל אני חושבת שצריך להיות מינימום של כבוד לאנשים האלה, צריך להיות איזשהו מינימום של כבוד להשקעה של האנשים האלה. התאמה של עבודה זה בעצם גם כבוד לאנשים ושמירה על ערכים מאוד בסיסיים של אותו אדם.


מדובר באנשים ששילמו ומשלמים לפי חוק למוסד לביטוח לאומי. אני שוללת ממש על הסף את כל הסעיפים. אמרת שאנחנו מתנגדים, אבל אני לא רק מתנגדת אלא מתנגדת נחרצות לכל הסעיפים.

את כועסת.

כועסת ומתנגדת. מי שלא היה בשדה ועבד וראה את האנשים האלה שלפעמים באים ומשפילים אותם. לבוא לביטוח לאומי לבקש קצבת אבטלה, זה לא כבוד גדול, אבל הם באים ומבקשים כי הם נאלצים לעשות זאת. האנשים האלה יבואו ויאמרו להם שלא מגיע להם, ואתם יודעים למה זה יביא? במיוחד בשכבת הצעירים? האנשים האלה צריכים כסף, אז למה זה יגרום? הם ילכו לפשיעה.

מה שבזול הוא ביוקר, ומה שביוקר הוא בזול.

בדיוק. בסופו של דבר הם ישיגו את הכסף אבל הם ישיגו אותו בדרכים שאף אחד מאתנו לא רוצה אותן והפגיעה בחברה תהיה הרבה יותר גדולה. כמו שאדוני אמר, גם הסכום אחרי כן וההוצאה תהיה הרבה יותר גדולה מחמישים או שישים או שבעים מיליון שקלים אותם אתם רוצים לחסוך. כל העניין הזה של החיסכון שעומד במשקל אחד, אני שוללת על הסף כי הוא לא עומד במשקל שווה מול כבוד האנשים וזכותם לעבוד.

אני מעמותה שעוסקת ביום יום בארגון עובדים והשמה לעובדים. אנחנו מעדיפים שאנשים ילכו לעבוד ולא יקבלו הבטחת הכנסה, אבל במציאות שנוצרה בשנים האחרונות במדינת ישראל, נוצרו חסמים.

אלה לא חסמים אלא בלמים.

חברות כוח אדם, תוכנית ויסקונסין, זו מדיניות חסמים למצוא עבודה. למצוא עבודה בתנאים גרועים, ולקבל זכויות על-פי החוק. אנשים מתל-אביב ואנשים מכפר קנא שצריכים לחפש עבודה, ואלה הם אנשים צעירים, מתקשים היום למצוא עבודה ואין מה לעשות, צריך לתת להם את האפשרות לקבל את הזמן הזה עד למציאת מקום עבודה, וזו חובתה של המדינה.

אני ממוקד זכויות מובטלים ומחויבות לשלום ולצדק חברתי. אנחנו הגשנו לכם נייר בעניין. אני לא אחזור על הדברים הרבים שנאמרו אלא אתן כמה דגשים.


גם הדברים של נציג משרד האוצר הם הדברים הראשונים שצריכים לשלול את כל התיקונים האלה משום שגם כמו שלאה אחדות אמרה, אם יש היצע גדול של תעסוקה, אין שום צורך בתיקונים האלה כי שירות התעסוקה יכול להציע את אותן הצעות עבודה למובטלים הצעירים שמגיעים אליו, ואם הם מסרבים לאותה עבודה, הוא יכול לשלול פרטנית ולא צריך לשלול באופן כל כך גורף.


דמי אבטלה, יש בהם אלמנט ביטוחי. להבדיל מהבטחת הכנסה, שהאלמנט שם הוא אלמנט רווחתי יותר, זה אלמנט ביטוחי. זאת אומרת אנשים משלמים. אותם צעירים מפרישים דמי ביטוח לאומי בזמן שהם עובדים ואנחנו פוגעים בזכות הקניינית שלהם, שהם רכשו אותה בזה שהם הפרישו דמי ביטוח. זאת אומרת, יש פה פגיעה מאוד קשה בזכות בסיסית של האנשים.


לגבי 14 ימים. אני לא יודעת אם זו הייתה עמדת ביטוח לאומי, אבל אני חושבת שצריך באופן נחרץ להתנגד גם לסעיף הזה שתוך 14 יום אפשר לייצר כל עבודה. בעצם האנשים הצעירים צולחים לראשונה את המקום שלהם בשוק העבודה כשהם בתקופה הזאת, ואם אנחנו אחרי 14 יום יכולים להציע להם כל עבודה, אנחנו בעצם לא מאפשרים להם קצת להרים את הראש מעל העבודות בשכר נמוך, מעל העבודות הזמניות, ולהיכנס לתוך שוק העבודה בתחום שנוגע לתחום ההשכלה שלהם ולתחום המקצוע שלהם.


אני חושבת שגם לסעיף הזה צריך באופן נחרץ להתנגד.

אני מנהל הקרן לקליטת חיילים משוחררים במשרד הביטחון. אני בעצם אחראי על כל נושא החיילים המשוחררים.


לא אחזור על מה שנאמר כאן אלא אני מבקש להזכיר כמה דברים. ביוני 2006 הייתה בוועדת הכספים התנגדות גורפת של כל הסיעות בכנסת וכל אחד אמר את מה שאמר, אבל אחר-כך היה מחטף וההצעה הזו הפכה לחוק. שר הביטחון גם בשנת 2006, מיד לאחר מכן, הוציא מכתב לראש הממשלה, לשר האוצר, שהוא מתנגד לעניין הזה עם כל הנימוקים שהועלו כאן.


חשוב לי להדגיש שהתיקון הזה הוא אנטי חיילים משוחררים. נאמר פה על-ידי נציג האוצר שיש היצע גדול של עבודה. אני מזמין את האוצר לבקר אתי באזורי הפריפריה – והזכירו אן את אזורי הפריפריה – ולנסות לחפש מפעלים שמיד קולטים את האנשים. חייל משתחרר – וכשאני אומר חייל משתחרר זה חייל בדואי, וזה חייל דרוזי, וזה חייל אתיופי, וזה חייל צ'רקסי וכל החיילים – אני רוצה לראות איך ביום שהוא משתחרר, מיד עומדים כל בעלי המפעלים וכל המעסיקים באזורי הפריפריה ומחכים לו רק שיבוא להתחיל לעבוד. אני לא רואה את זה ואני מסתובב שם כמעט יום יום.


האנשים האלה לא מקבלים באופן אוטומטי דמי אבטלה. הם צריכים ללכת, להירשם, ואם לא מוצאים לו עבודה, הוא מקבל את דמי האבטלה. אנחנו בונים כל מיני תוכניות להכשרת החיילים המשוחררים. אתה לא יכול ללכת לחייל כזה ולומר לו שיעבור אכשרה, כשהוא צריך גם לאכול משהו. כדי לאכול הוא צריך לקבל דמי אבטלה. כלומר, מצד אחד אנחנו עושים את הכול על-מנת לנסות להכניס אותם לשוק העבודה ולתת להם אכשרה, אבל מצד שני אנחנו לוקחים מהם את כל הזכויות.


לכן אני אומר שזה חוק אנטי חיילים משוחררים.


בנוסף לכך, אני רוצה לומר עוד משהו. כל פעם החייל חוטף סטירת לחי חדשה. פה הצעה לחוק לביטול דמי אבטלה, שם הצעה לחוק לביטול עבודה מועדפת, וכל הזמן אנחנו צריכים להסביר להם – כי אני מייצג את הממשלה, כעובד מדינה – למה לא פועלים לטובתם.

כזקן חברי הכנסת כאן, הייתי גם בוועדת הכספים ואני רוצה לומר לחבריי הטובים מהאוצר שכוונתם רצויה, המוטיבציה היא חיובית, אבל חברים, שכחתם שצריך כל דבר למדוד בעלות תועלת. אנחנו מדברים כאן בכל הסעיפים גם יחד בסדר גודל של כ-80 מיליון שקלים.

מה זה 80 מיליון שקלים כשיש למדינת ישראל יש עודף הכנסות בסכום של 10,5 מיליארד שקלים?

אתם הגעתם לוועדה שהיא היחידה בכנסת שעוסקת בקשיי יום, במסכנים למיניהם ולסוגיהם, בחלשים שבחברה. הוועדה הזאת לא עוסקת בדברים הרואיים אלא באדם שנמצא במצב בו הוא זקוק לעזרת החברה.

זה הרואי.

זה הרואי, אבל לא מהבחינה שהמדינה יכולה להציג כתמונת ראווה שיש לנו עניים. זה לא כזה ביזיון, אבל זה גם לא כזה כבוד.

אם גולדה מאיר זיכרונו לברכה הייתה כאן והייתה רואה מה הכוונות ומה רוצים לעשות, היא הייתה בורחת לאמריקה בחזרה.

אני רוצה לומר לכם חבריי היקרים והמסורים מהאוצר, לא על השמונים מיליון שקלים אלה תהיה תפארתנו. יכול להיות שכדאי שתעשו שיעורי בית, תבואו אלינו שאנחנו גם ניתן תרומה - אנחנו כמייצגים של החלשים בחברה – באחד הסעיפים שבוערים לכם ושאתם מסוגלים לעמוד אפילו מול הגברת לאה אחדות.

אתה מציע שבשנה הבאה, בשנת 2008, האוצר ינסה לעשות את חוק ההסדרים.

הייתי מציע שהם יבואו עם איזשהו חסכון. אם זה יהיה סעיף מאוד משכנע, עד 20 מיליון שקלים חסכון, ניתן לכם תרומה. בל נשכח שאנחנו מדברים על עצמנו. אין לי כוח להיכנס לתחומים האלה עכשיו, אבל אני אומר שתעשו שיעורי בית ותבואו אלינו עם דבר מאוד בוער. אם תצאו מכאן עם עשרים מיליון שקלים, עשיתם את היומית שלכם.

אני לא מקבל את זה חבר הכנסת רביץ. אני לא רוצה לתת אגורה.

אני רוצה לדבר בשם קבוצה קטנה, אבל קבוצה שמייצגת את הסטודנטים. סטודנט משתחרר מהצבא, הולך ללימודים והלימודים עולים לו כסף רב, גם שכר הלימוד וגם כל ההוצאות שמסביב. הוא רוצה ללמוד והוא רוצה לעבוד כדי לעשות משהו עם מה שהוא למד. הוא מגיע עם גירעון כספי. הוא לא יכול היה לחסוך. אני עבדתי 240 שעות בחודש, וזה הרבה, כדי לפרנס משפחה, לא הצלחתי לחסוך כדי להגיע להתמחות. בתקופת ההתמחות אני מקבל שכר מינימום. אם אתה עובד 20 שעות ביממה, אתה מקבל קצת יותר, אבל לא הרבה יותר. אחרי כן אתה מגיע למצב שאתה צריך ללמוד למבחני לשכה. יש לך חודשיים וחצי עד שלושה ללמוד שבעה ימים בשבוע, לפחות 8 שעות ביום. בתקופה הזו כל הסטודנטים למשפטים היו צריכים לקבל דמי אבטלה לפחות בפעם הראשונה בחייהם ואני מקווה שזאת תהיה הפעם האחרונה, וזאת כדי ללמוד כמו שצריך. אם לא עוברים את בחינות הלשכה, המשמעות היא שצריך לגשת אליהן כעבור חצי שנה וחצי שנה להישאר חסר עבודה. אם כך, זה בסך הכול תשעה חודשים ללא עבודה. החודשיים האלה שרוצים לקחת, זה אומר שכל מה שלמדת בשבילו, כנראה שלא תעשה אתו שום דבר ותעבוד בקטיף תפוזים, שזה דבר מכובד לכשעצמו ואני אומר את זה כמישהו שבתור סטודנט עבד בכל עבודה שהתאפשרה לו, זה יפה וכל עבודה מכבדת את בעליה, אבל כאשר אתה צריך ללמוד 8 שעות נטו ביום, זה אומר שאין לך כל כך הרבה זמן לעבוד ואולי בכלל אין לך זמן לעבוד אלא קצת להיות עם המשפחה, למי שנשוי ולמי שיש ילדים. מדובר פה בסטודנטים שחלקם בעלי משפחות.


מדובר פה בקבוצה הטרוגנית. זה לא שמנא וסלתא אלא מדובר בסטודנטים שמגיעים מכל גווני הקשת ומכל הרבדים. אם אנחנו רוצים שיהיה נציג למישהו משדרות, דימונה או ירוחם, צריך לתת לו. למי שיש כסף והוא נוסע ללימודים ב-ב.מ.וו, כנראה שהוא לא צריך את דמי האבטלה והוא גם לא ילך לחתום. מי שצריך כדי לאכול, צריך לקבל את דמי האבטלה והוא זקוק לזה כאוויר לנשימה, כי אחרת הוא לא יוכל לעסוק במה שהוא למד.

אני מצטרפת לדברים שנאמרו כאן. לישראל ביתנו מאוד חשוב העניין של החיילים ואני חושבת שהם חשובים לכל המדינה, לקואליציה ולאופוזיציה.

כאן אין קואליציה ואופוזיציה אלא רק שכל ישר.

לכן אני חושבת שאנחנו הופכים להיות מדינה של חובות במקום זכויות. אני למשל סיימתי את לימודיי באוניברסיטה בגיל 21, אז הייתי כבר עם תואר שני. הילדים שלנו מסיימים את הצבא בגיל 22. הם נותנים את החובה למדינת ישראל והיום אנחנו גוזלים מהם את כל הזכויות שהם השיגו בקרב.


אני עומדת בראש קרן לנזקקים, שם אנחנו עוזרים לחיילים ולסטודנטים. רק לפני מספר שבועות נתנו 10 מלגות לסטודנטים. אני שואלת איפה המדינה ואיפה הממשלה. למה אנחנו צריכים לעשות מה שחובתה של ממשלת ישראל לעשות?

את לא יודעת איפה הממשלה?

אני יודעת איפה הממשלה. צריך לקרוא לה לסדר. אני חושבת שהעניין שלנו כאן הוא לקרוא אותה לסדר.


בזמן המלחמה ביקרתי אצל מספר משפחות. נכנסתי למשפחה אחת שהבן היה חייל ונהרג למען מדינת ישראל. המשפחה ישבה שבעה בחצר בגלל שהתביישה שייכנסו לביתה. המשפחה ישבה בחצר של הבניין, היכן שהמשפחה מתגוררת בשכירות. מדובר במשפחת עולים חדשים, שש שנים בארץ, האם היא חד-הורית ואם לשלושה ילדים שאחד מהם נהרג למען מדינת ישראל.


אני אומרת שכולנו צריכים לעשות יד אחת כדי לבטל את הבושה הזאת. אני לא חושבת שיש לה מקום בחוקים של מדינת ישראל.

נלך להצבעה ונצביע סעיף סעיף, כדי שיהיה ברור לכולנו.

סעיף 2(2)(א)(1). מי בעד הצעת האוצר? מי נגד? מי נמנע?

סעיף 2(2) – לא אושר

סעיף 2(2)(ב), 2(3). מי בעד הצעת האוצר? מי נגד? מי נמנע?

סעיף 2(2)(ב), 2(3) – לא אושר

סעיף 2(4). מי בעד הצעת האוצר? מי נגד? מי נמנע?

סעיף 2(4) – לא אושר

סעיף 2(5). מי בעד הצעת האוצר? מי נגד? מי נמנע?

סעיף 2(5) – לא אושר

סעיף 2(6). מי בעד הצעת האוצר? מי נגד? מי נמנע?

סעיף 2(6) – לא אושר

סעיף 2(9). מי בעד הצעת האוצר? מי נגד? מי נמנע?

סעיף 2(9) – לא אושר

סעיף 3(ב). מי בעד הצעת האוצר? מי נגד? מי נמנע?

סעיף 3(ב) – לא אושר.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 09:30