Knesset

2007-01-02Liraz



הכנסת השבע-עשרה נוסח לא מתוקן

מושב שני

פרוטוקול מס' 93

מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט

יום שלישי, כ"ח בכסלו תשס"ז (19 בדצמבר 2006), שעה 11:00

הצעת חוק שחרור על תנאי ממאסר (תיקון מס' 8), התשס"ו-2006.

אישור לקריאה שנייה ושלישית - הצבעה

חברי הוועדה: מנחם בן-ששון - היו"ר

קולט אביטל

יצחק לוי

עו"ד ענת אסיף - מחלקת ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

עו"ד נעמה בר אור-פוירטונגר - המשרד לביטחון פנים

חיים שמולביץ - יועמ"ש שב"ס, המשרד לביטחון פנים

דבי גילד-חיו - האגודה לזכויות האזרח

עו"ד יפית וייסבוך - לשכת עורכי הדין

אפרת רוזן

דורית ואג

תמר פוליבוי











הצעת חוק שחרור על תנאי ממאסר (תיקון מס' 8), התשס"ו-2006

אני פותח את הישיבה. ראשית, קיבלנו נתונים מהמשרד לביטחון פנים בעניין חוק שחרור על תנאי ממאסר. לא ברורים לי סעיפים א, ב ו-ג. 1375 אסירים זה מצב נתון?

זה כרגע.

וממתי הנתון לגבי מי שיצא ולא שב?

לגבי אסירים על תנאי, הנתון הוא משנת 2000, כפי שמפורט בסעיף ב'.

אבל אלה לא אנשים שמשנת 2000 הפרו את תנאי המעצר.

אלה אנשים שמוגדרים חבי-מעצר, בגלל הפרת תנאי השחרור החל משנת 2000.

עד שנת 2000 תפסנו את כולם, אף אחד לא מסתובב. ממתי הנתון של אלה שיצאו את הארץ ולא שבו?

הם גם לא יכולים להיות לפני שנת 2000, בגלל שהנתון בסעיף ב' כולל גם את התשעה בסעיף ג'.

ואת אומרת שהמספר הכולל הוא משנת 1982-1986, כי לפני כן אין לך נתונים.

בקטגוריה של האסירים בבריחה אין לי נתונים לפני 1982.

זה לא שייך לדיון היום, אבל האם את זוכרת שהצענו לכם לחשוב שוב על הגדרה של אסיר נמלט? האם יכול להיות שאחרי 10 שנים זה מתיישן או שאין דבר כזה?

+

יש היום הוראה בחוק העונשין שקובעת מה תקופת ההתיישנות על עונש. לצורך העניין, ההגדרה הזאת חלה לגבי אסיר שנמלט.

זאת אומרת שאחרי זה הם נגרעים מהרשימה שלכם ואתם כבר לא סופרים אותם?

הם נמצאים ברשימה, בגלל שההחלטה האם חלה התיישנות או לא היא אף פעם לא החלטה אוטומטית, זאת אומרת שיהיו פה תמיד שיקולים של התביעה. יכול להיות שיתייחסו לבריחה, למשל, בתור עבירה נמשכת, ואז תקופת ההתיישנות תתחיל מאוחר יותר. זה בתחומה של התביעה.

אז אני מבקש שנקיים על זה פעם דיון. זה אפילו לא צריך להיות דיון עמוס. השאלה היא שאלה, האם הנמלטות יוצרת את העבירה כעבירה מתמדת, ולכן אין עליה התיישנות? אבל אז הנתונים שלנו אולי לא נקיים.

אגב, זה לא אומר שלא תחול התיישנות. למיטב הבנתי, אם למשל נשארה יתרת מאסר של חמש שנים, יכול להיות שאפשר לראות את האסיר כאסיר נמלט במהלך חמש השנים האלה.

הרי אנחנו לא נחליף את הדיון. הנתונים אינם נקיים, למרות שהמספרים הם מספרים לא גדולים מאוד.

אני חושבת שזאת החלטה שקשורה יותר לגורמי התביעה מאשר לשירות בתי הסוהר או למשטרת ישראל.

או למחוקק.

אם יש בעיה.

לא השתתפתי בדיון הקודם, והיום אני מחליפה את עורכת הדין סיגל שהב. אני מבינה שהנתונים האלה הובאו בעקבות הרצון להכניס תנאי קבוע של איסור יציאה מהארץ. לפי דעתי חסר פה נתון חשוב מאוד כדי לבחון כמה כן אושר להם וכן שבו. אם יתברר שהאחוז של אלה שלא שבו הוא מאוד קטן, יכול להיות שהתנאי הזה מתייתר.

חסר לך השיעור הקודם. בפגישה הקודמת החלטנו שאפילו אם יהיו לנו נתונים נקיים, את חובת הבקשה נטיל על האסיר ולא על המדינה.

זאת אומרת שזה יהיה אוטומטית אסור, ואם ירצה, הוא יכול לבקש. בעיקרון, נתון כזה היה צריך להציג.

את צודקת. אפשר לבקש, אבל זה לא ישנה את העניין.

אני קראתי את הפרוטוקולים. לצערי, נציגי הלשכה לא נכחו משום מה בישיבות האחרונות, וחבל מאוד. ראשית, המכתב הזה של השב"ס ל א מפרט איזה מהאסירים מתוך אותם 63 היו בחופשה. הרי יש אסירים, הרוב, שיוצאים מדי חודש לחופשה.

גברתי מבלבלת את הנתונים. ה-63 הם האסירים שנמלטו בתקופת התנאי, הם לא היו בחופשה. השאלה שאת שואלת נמצאת בסעיף ד, שם כתוב שישנם 70 אסירים בבריחה, מתוכם 48 בחופשה.

ו-63 אלה נכללים בתוך ה-70?

לא, בנוסף.

בעניין ההתיישנות יש פסיקה של בית משפט עליון. אם אסיר בורח, התקופה הזאת מופסקת, אבל היא חוזרת כשתופסים אותו, כך שלכאורה אין התיישנות.

תודה לך על ההערה, היא מאירת עיניים. אם פעם נבוא לחוקק, נזדקק לה. חברי הכנסת, אנחנו חוזרים לסעיף 14.

נציגי משרד המשפטים, שההצעה מטעמם, לא פה.

לא נורא, אנחנו נרשום את זה ונשלח להם מכתב.

אנחנו אישרנו את סעיפים 1 עד 31 להצעת החוק, מה שנותר לנו זה סעיפים 14 ו-12(3) שנשאר פתוח. אני אקרא את סעיף 14, שכולל שלוש פסקאות. מדובר בתיקונים עקיפים לחוק העונשין, שלא נובעים ישירות מההצעה הזאת, אלא דברים שגילו שחייבים לתקן:

"(1) בסעיף 47(ד), בהגדרה "מאסר אזרחי", בסופה יבוא "ולעניין סעיף קטן (ב) – למעט

מאסר שהוטל בצו לפי חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967";

(2) בסעיף 51ג(ב), אחרי "התשס"א-2001" יבוא "(בסעיף קטן זה – חוק שחרור על-תנאי)",

במקום הקטע החל במילים "בין אם" עד המילים "אלא אם כן" יבוא "ואולם אם ההחלטה

כאמור חלה רק על חלק מתקופת המאסר שנגזרה עליו ויתרת תקופת המאסר בהתאם

להחלטה עולה על שלושה חודשים או אם" ובסופו יבוא "יחול סעיף 2 לחוק שחרור על-

תנאי על יתרת תקופות המאסר האמורות";

(3) בסעיף 71(ד), הסיפה החל במילים "ולעניין סעיף 49" – תימחק".

חבר הכנסת לוי, יש לך הערות?

אני לא כל כך מבין מה שכתוב פה, אז אין לי הערות.

התיקון לחוק העונשין בפסקת משנה (1) בהצעת החוק נדרש - -

- - זה סדר נשיאת מאסר. פסקת משנה (2) היא עבודות שירות.

זה בגלל שהייתה סתירה היום בין הוראת החוק לבין חוק ההוצאה לפועל, ורצו ליישב את הסתירה.

פסקה (3) היא מאסר במקום קנס.

התיקון השלישי הוא תיקון יחסית טכני. כשנחקק חוק שחרור על-תנאי ממאסר, בוטלו הסעיפים בחוק העונשין שעסקו בשחרור מוקדם של אסירים, גם סעיף 49, ולא עשו את ההתאמה הנדרשת, אז היו צריכים לתקן גם את זה.

אני מתנצלת על האיחור, התעכבתי בוועדה לקידום מעמד האישה.

אני מבקש שתסבירי את התיקון השני של עבודות השירות, סעיף 51ג.

היום בחוק העונשין כאשר נגזר על מישהו מאסר לריצוי בעבודות שירות, יש פרוצדורה שנקראת הפסקה של עבודות השירות, הפסקה מנהלית או שיפוטית, לפי הנסיבות שקבועות בחוק. מי שמחליטים להפסיק לו את עבודות השירות, מועבר לרצות את יתרת המאסר בבית הסוהר ממש. אם היתרה שנותרה לו היא מעל שלושה חודשים, הוא נכנס לחוק שחרור על-תנאי ממאסר ורשאי לבקש שחרור בתום שני שלישים.

בדרך כלל עבודות השירות הן לחצי שנה.

אם הוא למשל ביצע חודשיים עבודות שירות ומשהו קרה.

כלומר אנחנו מדברים על מסגרת של חצי שנה.

כן. אם הוא למשל ביצע חודשיים עבודות שירות ומשהו קרה והוא חזר לכלא, הוא יכול לבקש שחרור על תנאי. משום מה, אם מראש בית משפט קובע בגזר הדין שהוא גוזר על האדם מאסר לשישה חודשים, שמתוכם חודשיים בעבודות שירות וארבעה חודשים בכלא, שזה דבר אפשרי, על הארבעה חודשים האלה הוא לא יכול לבקש שחרור על תנאי ממאסר. כך היום כתוב בחוק שחרור על תנאי וכך כתבנו בשנת 2000.

יש מקרים כאלה?

היה בפירוש מקרה, שפתאום אי התאימות הזאת פתאום צצה.

אבל האם יש פסקים כאלה בארץ שנותנים חודשיים עבודות שירות וארבעה חודשי מאסר?

כן, מפצלים את המאסר, חלקו לריצוי בעבודות שירות וחלקו לריצוי בפועל.

אי אפשר לפצל עונש. או שכולו מאסר בפועל או שחלקו מאסר על תנאי ועבודות שירות, אבל אין דבר כזה לפי החוק, רק אם הוא - - -

למיטב ידיעתי, היה מקרה שזה בדיוק מה שקרה בו, ובאמת בית המשפט תהה איך זה שאדם לא יכול לבקש שחרור על תנאי ממאסר על אותם ארבעה חודשים.

אני רק שואל האם זה קיים בפרקטיקה בפסקי הדין ב-58 שנות המדינה.

יש דוגמה שזה היה. אנחנו עוזרים לאסיר, לנאשם.

אם אתם זוכרים, כשניתן המבוא לכל הצעת החוק הזאת, הוסבר שחלקה מיועדת לטובת האסירים וחלקה לטובת התכלית ההרתעתית. התיקון הזה נועד לטובת האסירים.

ברוכים תהיו, אני רק שואל האם אנחנו מתקנים דבר של דרוש וקבל שכר, או שיש פה נפקות מעשית. אני לא זוכר שהייתה נפקות מעשית לדבר כזה.

ההבנה שיש כאן חוסר קוהרנטיות בסעיף עצמו נולדה בעקבות מקרה ספציפי שהגיע לבית המשפט.

עורכת הדין וייסבוך אומרת שלא היו דברים מעולם.

יש סיטואציה שנגזר על אדם, למשל, שישה חודשי עבודות שירות - וזה קורה כל הזמן - ואחרי חודשיים, שלושה הוא מחליט לא להתייצב לעבודות. אז הוא מוחזר לכלא ואז נשאלת השאלה - ולכן התיקון חשוב רק בנקודה הזאת - האם כשנותרו לו יותר משלושה חודשים בכלא, כי הוא ברח מעבודות שירות, הוא יכול לקבל שליש.

אז יש לו בעיה אחרת, לפי הרישא של החוק.

אנחנו מאשרים את סעיף 1214 על שלוש הפסקאות שלו. סעיף 12(3) נשאר פתוח מהדיון הקודם. סעיף 12 מתקן את סעיף 29 לחוק השחרור בעניין ההמלצות של ועדת השחרורים המיוחדת לעניין קציבת עונש מאסר. אישרנו את הסעיף, אבל נשארה נקודה פתוחה, שהועלתה בסוף הדיון. הסעיף מאפשר לוועדה לזמן באופן חריג את האסיר ולשמוע את טענותיו בעל פה, למרות שהדיונים בוועדה נערכים ככלל באמצעות מסמכים.

עקרונית, אנחנו אישרנו את הסעיף. אנחנו קיבלנו את טענת משרד המשפטים, שהעובדה שוועדת השחרורים המיוחדת פועלת על סמך מסמכים לא פוגעת בזכות הטיעון של האסיר. אנחנו ראינו את הוועדה הזאת כוועדה מנהלית יותר באופי שלה מאשר ועדה מעין שיפוטית. הדברים האלה כבר אושרו בדיון הקודם. מה שנשאר פתוח זו השאלה, האם באותם מקרים מיוחדים שהחוק מאפשר להזמין את האסיר לטעון את טענותיו, האם להזמין גם את נפגע העבירה לטעון את טענותיו. אמרנו בדיון הקודם - וגם זה כבר הוסכם - שלאור העבודה שחוק זכויות נפגעי עבירה לא מאפשר לנפגע העבירה בכל הצמתים בהליך הפלילי לטעון טענות בעל פה אלא רק בכתב, שאין מקום לתקן את זה רק בהקשר הזה ויש מקום לשקול תיקון לחוק זכויות נפגעי עבירה. אז עלתה הצעה חלופית – לכתוב שלוועדה יש סמכות לזמן אחרים, בלי לנקוב בשם של נפגע העבירה. אנחנו ביקשנו שהות לבדוק את העניין לקראת הדיון.

ענת, מה המשמעות לגביכם?

מבחינתנו זה בסדר.

לשכת עורכי הדין לא הייתה בדיון הקודם. לפעמים הפרקטיקה גוברת על מה שהמחוקק יודע, אבל בפועל, בוועדה הזאת - למרות שהיא כביכול ועדה מנהלית - מופיע נציג הפרקליטות. בנוסף לחברי הוועדה, יושב ראש הוועדה הוא שופט מחוזי ויש שופט שלום שהוא חבר בוועדה, מנהלת המחלקה בפרקליטות המדינה שיושבת כחברת ועדה, כמדומני נציג שב"ס, וגם נציג היועמ"ש, תובע בפרקליטות, מופיע. כשאנחנו מדברים על זה שלפעמים, כשמבקשים יפה, אסיר או בא כוחו מקבלים היתר נדיר להופיע בפני הוועדה, אין שוויון מבחינת הנגישות לערכאות, כי הערכאה הזאת היא לא סתם ערכאה, אלא היא דנה בגורלו של האסיר האם יקבל חנינה או לא, כי קציבת עונשו היא חנינה. יש פה הליך שיפוטי, רק שהוא לא שוויוני, כי האסיר לעתים נדירות מופיע ונציג היועץ המשפטי לממשלה תובע בדיון כמו בוועדת שחרורים רגילה. המחוקק צריך לחשוב על הפרקטיקה.

עורכת הדין וייסבוך, את בטח עברת על הפרוטוקול של הדיון הקודם, ואת זוכרת שדיברנו על זה.

הלשכה מתנגדת להרחבת חוק זכויות קורבן עבירה, לא משום שלא צריך לתת להם אפשרות, אלא כי האפשרות צריכה להיות כמו במשפט פלילי. אחרי שהאיש הורשע והקורבן רוצה להביע את עמדתו, הוא עושה את זה באמצעות הצהרה בכתב, סעיף 3 לחוק זכויות קורבן עבירה. אי אפשר להרחיב את זה.

כלומר לא להחריג.

אי אפשר, זה להחריג את זה בדלת האחורית. לא צריכה להיות זכות טיעון בעל פה.

אני יודעת שכבר דנתם בזה, אבל אני רוצה לומר שני משפטים על זכות טיעון. בהתייחס לאי שוויוניות בזכות הטיעון, אני אפילו לא משווה את זה בין נציג המדינה לבין האסיר. ברגע שאין קריטריונים ברורים ושוויוניים, יוצא שהוועדה באופן שרירותי תזמין אדם אחד ולא אדם אחר. אנחנו חושבים שזאת זכות יסוד חוקתית בסיסית לתת בהליך הוגן זכות טיעון לאדם, במיוחד כשנידונות זכויות כל כך מהותיות, בראש ובראשונה חירותו של האדם. לכן זה צריך להיות גורף, שתמיד יוזמן האדם לוועדה, שהיא חד-משמעית לדעתנו ועדה מעין שיפוטית.

אני רוצה למצות את הדיון. קודם כל, זה לא הליך שיפוטי. שנית, אנחנו לא מדברים על אדם שהוא בחזקת חף מפשע, אלא על אדם שמרצה על עונשו ואנחנו נותנים לו אופציות מסוימות ולא את האופציות הרחבות. גם בפעם הקודמת אמרנו שלדבר על שוויון זה אבסורד. אנחנו לא מעונינים להפוך את הוועדה לוועדה שיפוטית. אני לא בטוח שהרכב הוועדה שציינה עורכת הדין וייסבוך משקף בדיוק את ההרכב, כי אנחנו קיבלנו את הנתונים ממה מורכבת ועדת השחרורים הללו. אנחנו ממקדים את השאלה אך ורק בסוגיה אחת, האם אנחנו רוצים להגיד דבר שהוא היה קיים גם קודם. גם קודם מותר היה לוועדה להזמין אנשים, רק אמרנו שאם אנחנו נכתוב, אולי זה יגרה אותם להזמין מישהו נוסף - לכן הגדרנו את המילה אחרים - ואולי לא, אולי צריך לחסום את הדרך ולהשאיר את זה לשיקול דעתה.

אנחנו קצת חוששים להוסיף את המילה "אחרים". ראשית, זה ברור שאם נכתוב "אחרים" אולי זה ייצור איזשהו פתח עקיף לתת מעמד לנפגע עבירה, כשלא חשבו שצריך לעשות את זה רק לעניין ועדת השחרורים המיוחדת. שנית, הסתכלנו קצת על חקיקה. כשמדובר על מתן זכות טיעון בעל פה לאנשים, לרוב מגדירים שם או את זהות האדם שנותנים לו זכות טיעון, או אם מדובר באנשים שאי אפשר לנקוב בזהותם, את הקשר שלהם לעניין נושא הדיון, ולא מדובר בסתם איזה שהם אחרים, שאנחנו לא מדברים על הקשר שלהם. שלישית, אנחנו באמת חושבים שלוועדה יש סמכות לזמן, ואנחנו לא חייבים לכתוב את זה במפורש בחוק.

ולמרות שאני הצעתי את ההצעה, אני חושב שהטענת הייעוץ המשפטי היא טענה. אני נשאר בנוסח המקורי של משרד המשפטים ולא מבקש להרחיב אותו בשלב הזה. אם פעם בנפגעי עבירה נשנה את החוק, נשנה אותו גם כאן.

יש מקום לשקול את זה. אנחנו מאשרים את זה וצריכים להצביע על החוק.

אני לא יודעת אם נשאר פתוח או לא סעיף 6(3) להצעה.

אנחנו מחקנו את הסעיף הזה. אני אעבור על התיקונים שאושרו.

אנחנו אישרנו את כל סעיפי ההצעה, בשינויים הבאים:

בסעיף 6 להצעה, אנחנו החלטנו להוריד את מה שהיה פסקת משנה (3), שקבעה שבדיון חוזר, הוועדה רשאית לשנות את ההחלטה, לבטל או לקבל החלטה אחרת במקומה. הרב לוי חשב שזה סעיף מיותר ואין צורך לציין אותו במפורש, ולכן הסעיף הזה נמחק. בעקבות מחיקת הסעיף הזה, גם מחקנו את סעיף 19א(ג) שנוסף לחוק, כיוון שהוא הפנה לאותו סעיף שמחקנו.

זה ברור לפרוטוקול, שאנחנו מוחקים כי חשבנו שזה מיותר. אני לא רוצה שיווצר מצב שיגידו שזה היה בנוסח הכחול וזה לא נמצא בנוסח הלבן, וכנראה יש לזה משמעות גורלית, אבל זה בסדר.

אם כן, מה שהיה (6)(3) מחקנו, ובהתאמה בסעיף 7 להצעת החוק שמוסיף את סעיף 19א לחוק עצמו, מחקנו את סעיף (ג) שהפנה לאותו סעיף.

הטענה הייתה שזה מיותר ולא צריך לחוקק דבר שהוא קיים.

מלבד תיקונים אלה, אין עוד תיקונים. אפשר לאשר את ההצעה לקראת קריאה שנייה ושלישית.

היו תיקונים נוספים. האם זה התיקון היחיד שעשינו בכל החוק?

נדמה לי שרציתם למחוק את המילים "או השתנו הנסיבות" בסעיף 19א(א) גם בגלל כפילות.

נכון, את צודקת. בסעיף 19א שנוסף, כתוב "החליטה הוועדה לשחרר אסיר על-תנאי, רשאי בא כוח היועץ המשפטי...לפנות לוועדה, בתקופה שבין מועד מתן ההחלטה כאמור לבין מועד שחרורו על-תנאי של האסיר, בבקשה לקיים דיון חוזר בעניין שחרורו כאמור, אם לאחר מתן ההחלטה התגלו עובדות חדשות". רצינו למחוק את המילים "או השתנו הנסיבות", כי חשבנו שזה כולל את זה.

מה לגבי מי שהיה חולה? את זה לא שינינו.

עמדת הלשכה מתנגדת לאי מתן נגישות לאסיר כל עוד לא נכנס לבית הסוהר.

הסעיף אושר כבר בדיון הראשון של הוועדה.

הוא פוגע בזכויות האסיר.

בזה כבר היינו. חברי הכנסת, מי בעד? מי נגד?

הצבעה

בעד - 3

מתנגדים - אין

נמנעים - אין

הצעת חוק שחרור על תנאי ממאסר (תיקון מס' 8), התשס"ו-2006 נתקבלה לקראת קריאה שנייה ושלישית.

אין מתנגדים ואין נמנעים, ההצעה עברה פה אחד. נפגוש את זה במליאה. תודה רבה על העבודה ועל הארגון, אני נועל את הישיבה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:25

[pic]

נספח

- בלמ"ס-

לשכת הייעוץ המשפטי

02-5428071/3

02-5323596

ירושלים,

יום שני כ"ז כסלו תשס"ז

18 דצמבר , 2006

חמ 25 - 1 - 16/84180(מ)

לכבוד

יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט

שלום וברכה,

השלמת נתונים לעניין חוק שחרור על תנאי ממאסר (תיקון מס' 8)

פנייתנו לועדה מיום 6/12/06

בהמשך לדיון שהתקיים בועדת החוקה ביום 6/12/06, ואשר בו התבקשו השלמות לנתונים שהועברו מטעם המשטרה בנוגע לבריחת אסירים על-תנאי מחוץ לגבולות הארץ, להלן עדכון הפרטים שנתבקשו, כפי שנמסרו על ידי רפ"ק יהודית קדוש מאח"ם (קצינת מודיעין בתי סוהר):

כיום ישנם סה"כ 1375 אסירים ברישיון, אשר שוחררו על-תנאי מנשיאת יתרת מאסרם. (נתון זה נמסר על ידי יועמ"ש שב"ס).

כפי שנמסר בעבר, קיימים היום 63 אסירים על-תנאי (בתקופת השחרור המוקדם) אשר הם חבי-מעצר לאחר שהפרו את תנאי הרשיון (וטרם אותרו/נעצרו על ידי משטרת ישראל). לגבי האסיר ה"ותיק" ביותר בקטיגוריה זו – הנתון הוא משנת 2000.

בנוגע לאסירים על-תנאי אשר יצאו את הארץ ולא שבו: מבין 9 אסירים בקטיגוריה זו, שישה יצאו את הארץ ללא אישור ועדת השחרורים, ואילו שלושה יצאו בהיתר, ולא שבו.

לגבי מספרם הכולל של אסירים בבריחה (שאלה אשר הועלתה בועדה, אם כי אינה נוגעת ישירות להצעת החוק הנדונה): כיום ישנם 70 אסירים הנמצאים בבריחה (48 מהם שלא שבו מחופשות, ו – 22 שברחו מבית הסוהר) וזאת, נוסף על 63 האסירים הנזכרים בסעיף ב'. עם זאת, יש לציין כי נתון זה כולל אסירים בבריחה החל משנת 1982 – כלומר, לגבי חלקם נראה כי חלה התיישנות על העונש, בהתאם לסעיף 10 לחוק סדר הדין הפלילי. ארבעה מבין אסירים אלה ברחו בין השנים 1982 – 1986 (כלומר חלפה תקופת ההתיישנות המקסימלית), לגבי היתר – לא ניתן היה להפיק כרגע נתון לגבי פילוח העבירות שעברו – ובהתאם לכך לבדוק האם חלה התיישנות, אולם ניתן לומר כי רובם המכריע הורשעו בעבירות פשע, ועל כן ככל הנראה עונשם טרם נתיישן.

אנו מקווים כי בכך השבנו על מכלול שאלות ההבהרה שנשאלו על ידי הועדה ועל ידי משתתפי הדיון.

בכבוד רב,

נעמה (בראור) פויכטונגר, עו"ד

מנהלת מדור

עו"ד יואל הדר, יועמ"ש

עו"ד ענת אסיף, מחלקת ייעוץ וחקיקה

עו"ד יוכי גנסין, פרקליטות המדינה

עו"ד חיים שמולביץ, יועמ"ש שב"ס

רפ"ק יהודית קדוש, אח"ם/קמב"ס

עו"ד גליה ניצני, הסניגוריה הציבורית