ישיבת ועדה של הכנסת ה-17 מתאריך 04/12/2006

המחסור במיטות לנגמלים מסמים במגזר הערבי

פרוטוקול

 
PAGE
1
הוועדה למאבק בנגע הסמים

4.12.2006


הכנסת השבע עשרה






נוסח לא מתו
מושב שני

פרוטוקול מס' 8
מישיבת הוועדה למאבק בנגע הסמים

יום שני, י"ג בכסלו התשס"ז (4 בדצמבר 2006), שעה 13:30

ס ד ר הי ו ם

הצעה לדיון מהיר של חבר הכנסת אחמד טיבי

המחסור במיטות לנגמלים מסמים במגזר הערבי
נכחו
חברי הוועדה: נסים זאב – היו"ר



אחמד טיבי
מוזמנים
ד"ר פאולה רושקה
- בריאות הנפש, משרד הבריאות



איריס מורדקוביץ
- מנהלת שרות סמים, משרד הרווחה



בני יעקב

- עוזר ראש תחום טיפול ושיקום, הרשות הלאומית






למלחמה בסמים ובאלכוהול



איהאב יחיא

- מנהל מרכז, קהילה טיפולית אלפטאם, טייבה



יוסף ג'בארה

- סגן ראש עיריית טייבה



האני חג' יחיא

- חשב קהילה טיפולית אלפטאם, טייבה



חאלד נאשף

- עמותת קהילה טיפולית אלפטאם, טייבה



דיאב וואליד

- מרכז החלמה "טמרה"
מנהלת הוועדה
יעל קסלר
רשמה וערכה
אהובה שרון – חבר המתרגמים בע"מ

הצעה לדיון מהיר של חבר הכנסת אחמד טיבי

המחסור במיטות לנגמלים מסמים במגזר הערבי
היו"ר נסים זאב
אני פותח את ישיבת הוועדה למאבק בנגע הסמים. הדיון מתקיים בעקבות בקשתו של חבר הכנסת אחמד טיבי בנושא המחסור במיטות לנגמלים מסמים בטייבה. חשוב לדעת שגם בשבוע שעבר העלינו את הנושא הזה ואני רוצה לומר שיש רשימה ארוכה של ממתינים בסך הכול ולא רק במגזר הערבי. כלומר, הבעיה קיימת. דיברנו גם על נוער שצריך טיפול, אבל אין מענה ויש בעיה תקציבית. אנחנו מבינים שכל פציינט כזה עולה כ-4,500 שקלים לחודש, תכפילו את זה ב-12 חודשים, זה אומר 45 אלף שקלים בשנה. זאת אומרת, הסכומים כאן הם מאוד משמעותיים וכאשר מסתכלים על זה כעל מהלך שנתי וקבוצתי, יש לזה משמעויות. בוודאי נבדוק אם יש איזושהי בעיה חמורה יותר במגזר הערבי ביחס למאושפזים או אלה שיש להם תור להתאשפז, שנזקקים לאשפוז ולא כולם נזקקים לאשפוז כי רוב המטופלים עוברים אשפוז יום בתוך הקהילה. רובם המכריע של המטופלים נמצאים באשפוז יום. מדובר ב-12,500 מטופלים, כאשר קיימות בסך הכול אולי 400 מיטות, שזה בקושי שישה-שבעה אחוזים מבחינת האשפוז המלא, שהייתי קורא לו אשפוז שנתי.


הייתי רוצה שאדוני יפתח בדברים ויביא לנו נתונים. הייתי רוצה לדעת באיזה חלק מהאשפוזים מטפל משרד הבריאות כי יש לנו כאן נתונים של משרד הבריאות שלא מראים מצוקה או זעקה נוראה. אם נמצא כאן נציג משרד העבודה והרווחה, ארצה לשמוע את החלוקה בין שני הגופים.
אחמד טיבי
אדוני היושב-ראש, אני מודה לך על ההיענות ואני גם מודה לגברת יעל קסלר שזו הישיבה האחרונה שלך ואני רוצה להודות לך כי התרומה שלך הייתה תרומה חשובה וחיונית. בשם כולנו אנחנו מודים לך.


מצוקת מיטות האשפוז לנגמלים מסמים בארץ ידועה, כפי שאמרת אדוני היושב-ראש, אבל היא חמורה שבעתיים במרכז אלפטאם בטייבה. מדובר במרכז היחידי הייעודי במגזר הערבי המטפל בנגמלים מסמים. לכל הדעות המרכז הזה זוכה לתשבחות ולהערכה חיובית מגורמי מקצוע בהם ג ורמים ממשלתיים, גורמים חברתיים וגורמים קהילתיים. הוא עושה עבודת קודש.

מרכז אלפטאם נמצא בטייבה והוא פועל משנת 2000. כיום נמצאים בו כ-45 מטופלים אבל מתוקצבים רק 35. כלומר, המרכז פועל עם עשר מיטות מעבר לתקציב שלו והוא סופג את עלויות האשפוז והטיפול בנזקקים האלה.

כפי שציינת אדוני, אין ספק שהבעיה היא כלל ארצית. הנושא הזה הוא חשוב, הוא לפעמים נופל בין הכיסאות ואני יזמתי את הדיון הזה בעקבות פנייתו של מר חאלד נאשף, המטפל בנושא יחד עם חברים שנמצאים כאן. נמצא כאן יוסף ג'בארה, סגן ראש העיר טייבה, האני חג' יחיא, ומר איהאב יחיא. את נייר העמדה הכין רועי מהמרכז למחקר ומידע של הכנסת.

אני אעדיף שבכל מה שקשור לפרטי העבודה במקום, יציגו זאת החברים.
איהאב יחיא
אני מנהל המרכז. הרישיון של המרכז מוצא על שמי, כפי שקורה בכל הקהילות כאשר הרישיון מוצא על-שם מנהל המרכז.


קהילה טיפולית אלפטאם, המרכז מנוהל על-ידי עמותת אלפטאם. היום יש בארץ, בכל המדינה – ובני יכול לאשר את דבריי – כ-11-12 קהילות טיפוליות, כאשר המודל היחידי לקהילה טיפולית במגזר הערבי הוא מרכז אלפטאם בטייבה כאשר יש פה מימון של 35 מיטות טיפוליות, כאשר בפועל מבחינת מספר מיטות זה המספר הכי נמוך יחסית לשאר הקהילות.


המרכז מטפל באוכלוסיית המכורים מהמגזר הערבי. אנחנו מנסים לשמור על אפיונים תרבותיים שקשורים לאותם מטופלים גם מבחינת שפה, גם מבחינת מנהגים, גם מבחינת חגים ותרבות. אנחנו בונים כך את המסגרת הטיפולית בסדר יום שמותאם לתרבות הערבית.


המרכז מקבל מטופלים מכל המגזר הערבי, מהדרום ועד לצפון. הצוות הטיפולי שעובד במרכז הוא לא רק מאזור טייבה-טירה אלא הוא מכל המגזר הערבי. יש לנו מדריכים טיפוליים, יש לנו עבדים סוציאליים, יש לנו עובדי מקצוע שמגיעים אלינו.


היום המרכז, מבחינת תפוסה, יכול להכיל עד חמישים מטופלים. בפועל יש לנו כל הזמן מעל ארבעים, בין 40 ל45 מטופלים וזה אומר תפוסה מלאה וזאת כאשר אנחנו ממומנים לגבי 35 מיטות טיפוליות. לפי הנתונים של משרד הרווחה, כדי שמרכז יתנהל בצורה כלכלית, שיהיה מאוזן, הוא צריך לפחות 45 מיטות טיפוליות כי יש דרישות מינימאליות של אנשי צוות שיחסית למספר מטופלים צריך לפחות 45 מיטות על מנת שאותו מרכז יפעל בצורה מאוזנת מבחינה כלכלית ולא יהיה כל הזמן בגירעון.
היו"ר נסים זאב
המטופלים עצמם לא משתתפים?
איהאב יחיא
המטופלים עצמם משתתפים בסכום של 1,000 שקלים בחודש, אבל בפועל יש הרבה מטופלים היום שלא זכאים להבטחת הכנסה מכל מיני סיבות. מכור שיש לו כל מיני חובות, יש על-שמו כלי רכב, בפועל יש שם אחוז גבייה של בין 50 ל-55 אחוזים, כאשר המקסימום הוא עד 60 אחוזים. יש לנו 40 אחוזים מהמטופלים שלא משלמים ואנחנו סופגים את זה כי אתה לא יכול לומר למטופל שנכנס שאחרי חודש-חודשיים הוא הולך הביתה. זה גם קשר טיפולי, גם קשר רגשי, הוא נכנס לטיפול ואנחנו לא יכולים לומר לו ללכת הביתה.


אנחנו רואים היום שיש לנו צורך ראשוני להוסיף עוד עשר מיטות למרכז, גם כדי לממן את הוצאות הטיפול של המטופלים מעבר ל-35 מיטות, וגם כדי לדאוג שאותו מרכז שהוא המרכז היחידי במגזר הערבי שממומן על-ידי רשויות הממשלה, ימשיך לפעול.


היום רוב השירותים שעבדו דרך המועצות המקומיות, במיוחד באזור המשולש, קרסו, בגלל כל המצב של הרשויות המקומיות. אין שום יחידה בכל האזור של המשולש הדרומי – שזה טייבה, טירה, קלנסואה – שיכולה לטפל בנפגעי סמים.


יושב כאן בני יעקב מהרשות למלחמה בסמים והוא יכול לתמוך בדבריי לגבי הנוער. היום אין שום מסגרת טיפול פנימייתית לנוער הערבי. רוב הנוער צריך לפנות למרכזים שהם במגזר היהודי והבעיה של השפה שם היא בעיה רצינית, כך שלפעמים אי אפשר לקלוט את אותו מטופל בפנימייה דוברת עברית.


העמותה שלנו היא עמותה שמורכבת מאנשי ציבור.
היו"ר נסים זאב
סליחה שאני מעיר את זה, אבל מוזר לי שערבים בני נוער לא דוברי עברית או לא מבינים עברית. האוכלוסייה הערבית מעורה בחברה הישראלית.
איהאב יחיא
זה נכון. מדובר במקרים בודדים. היה לי מקרה דווקא החודש של נער שהיה קשה לקלוט אותו בגלל בעיה של שפה. קיימת גם הבעיה של מנטאליות ותרבות. יש כאלה במגזר היהודי שטוענים שיש קהילות שאי אפשר לשלב כל מטופל בהן.
היו"ר נסים זאב
אני מסכים אתך, אבל כמו שאי-אפשר לעשות חלוקה של יהודים וערבים בבתי-החולים ובמוסדות הציבור, גם כאן זה צריך להיות כך, למרות שהתרבות היא שונה, ואני מכבד את זה. אני אומר שבהחלט יש הצדקה, ואני בעד המלצתו של אחמד טיבי שצריך להוסיף מיטות, אבל אי-אפשר לעשות את זה בעוד מקומות, בעוד מרכזים,. כלומר, לומר שזה מרכז ערבי וזה מרכז יהודי, זה קצת בעייתי. אני הבנתי שבסך הכול יש הרבה מטופלים ערבים במרכזים שהם כלל-ארציים.
איהאב יחיא
נכון, אבל אני מדגיש שלמרות שהמכורים הם בקהילות דוברות עברית להרבה מכורים ערבים יש נטייה לפנות דווקא למרכז ששומר את התרבות שלו. למשל, חודש רמדאן, מי שרוצה אצלנו לצום, אנחנו שומרים על המנהגים והוא צם, ובערב מכינים לו ארוחה. חגים שלנו למשל, אנחנו אפילו שוחטים כבש ומנסים לשמור על התרבות שזה נותן את האפשרות לאותו מטופל לחיות כאילו הוא בביתו.
היו"ר נסים זאב
אין ספק שזה עדיף.
איהאב יחיא
הבחור מנותק מהמשפחה והוא צריך בית חם שגם ייתן לו מענה לכל הצרכים שלו והחסכים שהיו חסרים לו בתוך המשפחה, ואנחנו מאפשרים את זה.


אני חושב שהיום יש צורך להוספת מיטות למגזר הערבי. בנוסף, גם המגמה הכללית. אני לא טוען שחס וחלילה יש אפליה, אלא להיפך, המשרד נותן את הגיבוי אבל אני חושב שמגיע למרכז שעובד במגזר הערבי שלפחות יהיו 45 עד 50 מיטות, שזה מספר המיטות המינימאלי שנדרש על-מנת שאותו מרכז ימשיך לפעול בצורה מקצועית וייתן גם מענה, גם כלכלי, גם מקצועי וגם יספק את כל השירותים של המטופלים.
היו"ר נסים זאב
שאלה למשרד הבריאות. אני מניח שהמעון הזה הוא על-אזורי והוא לא אזורי. הוא לא מקומי. מכיוון שיש אוכלוסיה ערבית במקומות אחרים, היה אפשר להסב נגיד מספר תקנים, מכסות של מיטות במקום מסוים, שזה יהיה ייחודי וייעודי? האם זה אפשרי לעשות מבחינה טכנית או שזה דבר שהוא בעייתי?
פאולה רושקה
יש לנו למשל את טמרה, שזה בעצם מרכז שמנוהל על-ידי ערבים – זה בפיקוח משרד הבריאות - אבל האוכלוסייה שנמצאת בו כוללת יהודים וערבים ביחד והם מסתדרים מצוין. זה אבסורד כמעט ששבעים אחוזים מהאוכלוסייה הם דווקא יהודים מחבר העמים ורק שלושים אחוזים הם ערבים.
היו"ר נסים זאב
זה בטמרה.
פאולה רושקה
כן. זה דווקא באזור ערבי. זה מעניין גם אותנו איך שזה קורה. משרד הבריאות יותר נותן את הטיפול התרופתי, הדטוקס, ושם באמת אנחנו לא רואים שיש בעיה בשילוב שתי האוכלוסיות.
היו"ר נסים זאב
תחליפי סם?
פאולה רושקה
כן. גם גמילה, אבל גמילה פיזית. משרד הבריאות לא אחראי לחלק של הפנימיות. אולי כמפקח על זה יחד עם משרד הרווחה, אבל זה לא בתחום שלנו. כאן אני חושבת שהנושא של התרבות, זה יותר אולי התחום ששייך לרווחה. אנחנו במשרד הבריאות לא רואים בעיה בשילוב האוכלוסיות, אלא להיפך, אני חושבת שאין בעיה כי התסמינים הגופניים הם אותם התסמינים בשתי האוכלוסיות. אני חושבת שזה יותר התחום של הרווחה.
איריס מורדקוביץ
החלוקה בין הרווחה לבריאות היא חלוקה מאוד ברורה. החלק הפסיכו-סוציאלי נמצא אצלנו והחלק הפיזי נמצא במשרד הבריאות. אנחנו עובדים במשותף ומערכות עושות חיבור.


משרד הרווחה פרוס באמצעות רשויות מקומיות כשהוא נותן טיפול ופרוס באמצעות עמותות ציבוריות שהן קהילות טיפוליות שנותנות מענה באמצעות פנימיות. אלה שני סוגים שונים של טיפול. השירות שלי נותן מענה לסמים, אלכוהול והימורים מבחינת סוג ההימורים. מבחינת התפקיד אנחנו יוזמים ומפתחים שירותים, קובעים מדיניות, תפיסה טיפולית, בניית תורה, מכשירים עובדים וכמובן אחראים על חוק הפיקוח.


מבחינת מה שקיים. כשאני מסתכלת על המערך הקיים, יש לנו כ-8,000 מטופלים בתוך המערכת בכל נקודת זמן, ואני מדברת על סמים ועל 2,000 אלכוהוליסטים שנמצאים בטיפול. כשאני מסתכלת על המערך הקיים, אנחנו נמצאים בכעשרים אחוזים מהרשויות המקומיות וביותר מכעשרים אחוזים בקהילות הטיפוליות במכסות הטיפול במגזר הערבי.


איהאב הוא דוגמה לקהילה טיפולית שיש לנו שהיא כולה למגזר הערבי, דוברים שם ערבית וכולי. אם תבדקו את המספרים הקיימים היום, 10 אחוזים בכל הקהילות הטיפוליות שמורים למגזר הערבי בכל נקודת זמן ומתאימים את הטיפול בהתאם לצרכים.


לגבי הרשויות המקומיות יש לפחות שניים או שלושה סוגי טיפול. רשות מקומית זה לא עוד תוכנית לטיפול בנפגעי סמים אלא זה אומר עובד סוציאלי שנותן טיפול למכור שרוצה לקבל את הטיפול. אנחנו פרוסים כמובן ברשויות ערביות, כמו כן פרוסים בתוך ערים מעורבות, למשל רמלה, לוד, יפו, כאשר הטיפול נעשה ייחודי למגזר הערבי בתוך העיר המעורבת. טיפול נוסף שנמצא בתוך הרשויות המקומיות שהוא חלק מתוכנית הטיפול זה מרכז יום. מרכז יום זה מערך טיפולי יומי למטופלים שלא מספיק להם שיחות פרטניות, קבוצתיות ומשפחתיות אלא צריך משהו מובנה. הם מגיעים חמישה ימים בשבוע לתוכנית מובנית שהיא בעצם גשר לעולם של ניקיון מסמים. יש לנו שני מרכזי יום ייחודיים במגזר הערבי, האחד בנצרת והשני במזרח ירושלים. כמובן בערים מעורבות שוב יש חלוקה בהתאם לצרכים.


דברים נוספים שאני יכולה לציין הם נושא האלכוהול. אם אני מסתכלת על נושא האלכוהול הוא פרוס רחב מאוד במגזר הערבי במחוז הצפון, הרבה מאוד צרכים, וכמו כן גם במקומות אחרים. כשאני מדברת על פריסה במגזר הערבי, אני מדברת גם על מטפלים שדוברים את השפה וכמובן מכירים את האוכלוסייה.
היו"ר נסים זאב
במרכז הזה מאושפזים גם אלכוהוליסטים?
איריס מורדקוביץ
יכולים להיות.

עד לפני שלוש שנים נושא הטיפול באלכוהול והימורים היה בתוך המשרד שלי בשירות אחר. כשאני קיבלתי את נושא האלכוהול והסמים וההימורים, מאז אנחנו עוסקים במיזוג השירותים כי ברור לנו שזה רצף של התמכרויות, עוברים מהתמכרות להתמכרות, ובכל נקודת זמן אפשר למצוא את המכור במקום אחר מבחינת החומרים שהוא משתמש. לכן אנחנו עוסקים כבר שלוש שנים במיזוג השירותים. זאת אומרת, בכל מקום שיש למשל קהילה טיפולית, אנחנו עובדים עם הקהילות הטיפוליות ועם האנשים שמטפלים באלכוהול לאפשר את החיבור הזה בין השירותים. יותר לנו לעשות את זה בקהילות הטיפוליות, יותר קל לנו לעשות את זה במרכזי היום, ואנחנו לאט לאט עושים את זה במסגרת הרשויות המקומיות, שם זה כרגע בנפרד ואנחנו צריכים לעסוק במיזוג. אנחנו עוסקים במיזוג במקומות שאפשר לעשות שלוחות.

למשל, עמותת אפשר שעושה עבורנו במכרז את הנושא של אלכוהול. אנחנו אומרים לעמותת אפשר שתתחיל לשלוח שלוחות. לאחרונה נכנסנו לסכנין למשל. כל פעם במקום אחר, וזה כדי השירות יינתן בתוך הרשות המקומית.
היו"ר נסים זאב
הייתי רוצה לשמוע את הנציגים.
יוסף ג'בארה
כיושב-ראש העמותה עד לפני שנה רוצה לומר שבמגזר הערבי יש צורך, היות ואנחנו מטפלים לא רק באזור טייבה אלא בכלל אזורי הארץ. יש לנו בקשות להצטרף להיגמל בעמותה מאחר שיש לנו הצלחות ותוצאות טובות. אנחנו מדברים על 45 מיטות שאנחנו מטפלים במכורים, אבל יש רבים כאלה שמחכים בתור כי אנחנו לא יכולים לקלוט את כולם.


אני מדבר על הנושא מקרוב. נחוצות לנו 15 מיטות. אני מנהל מעקב כי איכפת לי ואני דואג לנושא שיצליח כי זו באמת בעיה קשה. אנשים היו באים אליי הביתה ומבקשים להיכנס לתוכנית הטיפול, אבל לא יכולנו לקבל אותם כי חסרים לנו משאבים. אנשים באים ומבקשים עזרה, אבל אתה לא יכול לעזור להם.

אני תומך בבקשה של איהאב להוסיף לנו מיטות כדי שנגיע ל-50 מיטות. תודה.
האני חג' יחיא
אני ממונה בעמותה על הנושאים הכספיים וכל מה שקשור למשרדי הממשלה. אנחנו תחת פיקוח משרד העבודה והרווחה.
היו"ר נסים זאב
מה ההוצאה הכללית ומה השתתפות הממשלה?
האני חג' יחיא
אנחנו מקבלים ממשרד העבודה והרווחה בשנה כמיליון ו-800 אלף שקלים ויש לנו כ-200 אלף שקלים ממקורות עצמיים, שזאת השתתפות עצמית של המטופלים. זה לא מגיע לחמישים אחוזים ממה שאנחנו צריכים לגבות ואמרו לנו שזה בגלל כל מיני סיבות שקשורות למצבים שונים.


מבחינת העלויות. עיקר העלויות שלנו קשורות במדריכים ועובדים סוציאליים, ואלה הן עלויות שכר שהם לפי התקנים ולפי סל שירותים מסוים שאנחנו צריכים לספק בהתאם לדרישות משרד העבודה והרווחה. כל שנה אנחנו מאוזנים פחות או יותר כי אנחנו מנסים לתת את סל השירותים הכי טוב כדי שנעמוד בדרישות של משרד העבודה והרווחה. לפעמים יש לנו גירעון זמני של מאה אלף שקלים או חמישים אלף שקלים, אבל זה לא הסיפור.


העניין הוא שתמיד יש לנו רשימת המתנה ארוכה. מישהו מתקשר, נכנס לרשימת ההמתנה, אבל לאחר שבוע-שבועיים הוא מפסיק לצלצל כי אין מקום עבורו ואין אפשרות לקלוט אותו. יכול להיות שיש קהילות במגזר היהודי שיכולות לקלוט אותו, אבל המכורים מעדיפים – מבחינה תרבותית ומכל מיני בחינות – להיקלט במרכז הזה.


מבחינת המוסדות, למשל מבחינת רשם העמותות, מבחינת משרד העבודה והרווחה, מבחינת כל הגופים עצמם, אנחנו מקבלים כל שנה ניהול תקין ממשרד רשם העמותות. לאחרונה עברנו ביקורת עומק וקיבלנו אישור.
היו"ר נסים זאב
יש יותר מדיי משכורות לרואי חשבון ברשם העמותות וצריך לתת להם תפקיד. אז עושים ביקורת עומק.
האני חג' יחיא
העמותה מבחינת חוקים וביקורת, אין ספק שהיא עומדת בתקנים.
היו"ר נסים זאב
אם הבנתי נכון, בסך הכול המאזן השנתי שלכם הוא כשני מיליון שקלים.
האני חג' יחיא
2 מיליון או 2 מיליון ו-200 אלף שקלים. זה סדר הגודל של התקציב שלנו .
היו"ר נסים זאב
יישר כוחכם.
חאלד נאשף
אין הרבה מה להוסיף. רציתי להתייחס לנקודה של המחסור במיטות ורציתי להדגיש שיש לנו שם צוות עובדים שיכול לתפקד גם אם יהיו לנו 45 מטופלים. אני חושב שהנקודה החשובה היום היא הגדלת מספר המיטות בקהילה.
היו"ר נסים זאב
הבנתי שבפועל אתם כן מטפלים ביותר מ-35 מכורים.
חאלד נאשף
כן. אנחנו תמיד מטפלים ב-45. זה עולה לנו בכוח אדם.
היו"ר נסים זאב
בעצם, אם אני מבין נכון, הם מצטמצמים במכסות שניתנות להם ומתאזנים.
איריס מורדקוביץ
אני רוצה לומר שהקהילה הזו היא מצוינת ואם הייתה לי יכולת, הייתי נותנת לה עוד הרבה מכסות. החוסר במכסות באלפטאם היא כמו החוסר במכסות בכל הקהילות הטיפוליות. אם אני אקבל מכסות בשנה הבאה, ברור שאני צריכה להוסיף לאלפטאם יותר מאשר לאחרים כי זו קהילה שבאמת נותנת שירות מעולה.


לגבי העניין של הצמצום, זה לא מדויק. מה שקורה בקהילות טיפוליות, כיוון שסופרים להם ימים, הן תמיד צריכות להיות בעודף מטופלים כדי לא להיות בגירעון. כך שזה לא בדיוק פוגע במטופלים וכדאי להבין זאת.
חאלד נאשף
לא מדובר בעשרה מטופלים אלא בדרך כלל מדובר בשניים-שלושה מטופלים.
היו"ר נסים זאב
השאלה אם רשימת הממתינים היא כזו – כפי שאמר החשב קודם לכן – שהם צריכים לדחות ולא לקבל את המכורים.
איריס מורדקוביץ
אין ספק, אבל זה המצב בכל הארץ. אני צריכה תוספת מכסות בכלל. ברור, יש פה בעיה, זה נכון. כל מה שאתם אומרים הוא נכון, ואם הייתי יכולה, הייתי נותנת כסף. אתם צודקים.
היו"ר נסים זאב
יש איזה חתך שמראה באחוזים כמה מטופלים ערבים וכמה מטופלים יהודים?
איריס מורדקוביץ
לי אין את זה בשרות. אני מאוד שומרת על המספרים ואני תמיד מעל. מבחינת כמות השירותים, אני מעל.
היו"ר נסים זאב
אני מתכוון לא במרכז הזה אלא בסך הכול כמה ערבים מטופלים יש במדינת ישראל ובכמה מעונות? אני לא מדבר יחסית לאוכלוסייה אלא למטופלים. פה יש מבחן האם נותנים את המענה הדרוש או לא.
איריס מורדקוביץ
אני רוצה להפריד מהמענה הדרוש כי אני חושבת שאנחנו היום יודעים לעבוד, וזה לא אני ספציפית אלא השירותים שעושים את העבודה. אני חושבת שההבדל בין המגזר היהודי לערבי הוא שהם פחות באים לטיפול כי זה עדיין סטיגמתי. זה נכון יותר בסמים, זה הרבה פחות נכון באלכוהול. באלכוהול איכשהו זה נפרץ והם באים. יש לנו הרבה יותר שירותים בפרופורציה לסמים מבחינת הגודל. בסמים יותר קשה לנו להביא אותם לטיפול. זה נכון שבכל רשות מקומית מאוד קשה. אני חושבת שאת המחסום איהאב הצליח לפתור באלפטאם. אני חושבת שמאוד רוצים להגיע לשם כי הם הצליחו לעשות משהו בעניין של המסר למשפחה ולהתגבר על הקונפליקט שעובד יותר טוב.
דיאב וואליד
אדוני, הוזמנתי לכאן ברגע האחרון. אני מנהל אשפוזית טמרה, מה שנקרא מרכז החלמה יהודי-ערבי טמרה. אנחנו שייכים למשרד הבריאות ופועלים משנת 1990 כאשפוזית. בשנת 1992 ראש-הממשלה הנוכחי כיהן כשר הבריאות, ביקר אצלנו והוא נתן את ההיכרות למרכז הזה ומאז אנחנו תחת פיקוחו ומימונו של משרד הבריאות.


אנחנו התחלנו כאשפוזית למגזר הערבי. במשך הזמן, ולפני מספר שנים, הרגשנו את הצורך לקבל גם מכורים שהם מהמגזר היהודי, מאחר שהמיקום שלנו הוא בצפון – גליל תחתון, גליל עליון – ושם יש פונים רבים. לאחרונה, עם גל העלייה החדש, עולים חדשים דוברי רוסית, אנחנו מקבלים מכורים מהמגזר היהודי. הצוות אצלנו גם הוא מעורב, דובר שפות שונות, והוא רב-מקצועי, דבר שנותן מענה רגשי ומענה תקשורתי למטופלים האלה. לכן הפכנו את המרכז למעורב ומשותף ואנחנו מסתדרים בחיים משותפים. זה מקל על יישובי הצפון מכל המגזרים, מכל התרבויות, שמגיעים אלינו. אנחנו קוראים לעצמנו מרכז רב-לאומי, רב-תרבותי.


אני מדגיש את ההיסטוריה. אני מסתכל עליך ונזכר ברב בניזרי עת היה שר הבריאות שביקר במקום וכן ביקרו במקום מרבית שרי הבריאות. אני מבין שחבר הכנסת אחמד טיבי ביקש שיזמינו גם נציגים של מרכזים אחרים.
אחמד טיבי
היה חשוב שאתה תציג את הבעיה מנקודת מבטך ואת הצרכים שלכם, אם קיימים.
דיאב וואליד
יש לנו בעיה שאנחנו דנים בה, ואם תהיה בעיה רצינית, אנחנו נפנה אליכם.
אחמד טיבי
אתה מדבר על ההפרטה.
דיאב וואליד
כן. טייבה היא הקהילה היחידה במגזר הערבי ואנחנו כאשפוזית מפנים הרבה מטופלים אליהם להמשך טיפול, כאשר מדובר בערבים שרוצים להיות בטייבה.
אחמד טיבי
איזה שלב הוא אצלכם ובאיזה שלב הוא אצלם?
דיאב וואליד
אצלנו זה שלב ראשון, גמילה גופנית. הוא נמצא 21 יום גמילה לניקוי מסמים, ולאחר מכן הוא מתאושש, הוא מחליט איפה הוא ממשיך את הטיפול שלו והוא עובר לקהילה טיפולית בטייבה או לקהילה טיפולית במלכישוע או אילנות. אנחנו מפנים אותו וזה מקל על המטופלים. הרשות למלחמה לסמים נכנסת כאן ואנחנו עובדים אתה בשיתוף פעולה הדוק ומלא משני הצדדים. למשל, הסתיים אתמול מבצע לוינסקי, מה שהיה בתחנה המרכזית הישנה ועבר לרחוב לויניסקי, שם יש דרי רחוב שהיו צריכים טיפול. את מרבית המטופלים הפנו אלינו דרך הרשות למלחמה בסמים. שישים עד שבעים אחוזים מהמטופלים עוברים לקהילות להמשך טיפול כי אצלנו הם שוהים בסך הכול 21 יום, ואם הוא חוזר למקום ממנו הוא בא, אחרי כמה ימים הוא בטח ייפול כי הוא לא מספיק חזק כדי להתמודד עם הבעיה.


אתמול היה מבצע ירוק בים, עם עיריית לוד, המשטרה והרשות למלחמה בסמים, וגם כאן הצלחנו לעשות עבודה טובה.


יש אנשים, יזמים חדשים שביקשו להקים קהילה טיפולית למגזר הערבי בצפון. אחרי החישובים שהם עשו, הם הגיעו למסקנה שפחות מ-45 מיטות, קשה לעמוד בהפעלת המקום.
בני יעקב
אנחנו חושבים שהשירותים האלה במגזר הערבי הם מאוד חשובים, במיוחד שהם בצפון. אולי הוועדה תוכל לעזור כדי שיהיו יותר תקציבים. כפי שאמרה איריס, זה רק עניין של תקציבים. מבחינה מקצועית אנחנו חושבים שזה מאוד חשוב שזה יהיה.
היו"ר נסים זאב
כמה אתה חושב שחסרות מיטות בסך הכול בארץ?
בני יעקב
אנחנו לא יודעים. אנחנו יודעים שמי שרשום שמגיע לטיפול, בדרך כלל בארץ מדובר ב-12,500 פונים. זה משתנה. תאמר לך את זה גם איריס. יכול להיות תקופות בהן יש לך רשימת המתנה בקהילה טיפולית שאתה לחכות שבועיים, אבל יכולות להיות תקופות שצריך לחכות יותר. אני חושב שאם היה יותר כסף, אנחנו חושבים לפחות עוד 200 מיטות בכלל, זה היה נותן איזשהו מענה, פתרון גם למגזר היהודי וגם למגזר הערבי.
אחמד טיבי
אדוני היושב-ראש, התמונה ברורה. מדובר בקהילה טיפולית שעושה עבודה טובה, התוצאות טובות, היא מקבלת הערכה חיובית מכל הגורמים – ושמענו את דבריה של איריס והיא גורם מקצועי – והנזקקות של החברה לשירותים של הקהילה הטיפולית הזאת ברורה וחד-משמעית.


לכן אני מבקש אדוני שהוועדה תמליץ על הגדלת מספר מיטות האשפוז עד ל-50 – ועכשיו יש להם 35 – ואנחנו נעקוב אחרי ההמלצה הזאת כדי שהיא תצא אל הפועל יחד עם ההבנה שצריך להעלות את מספר מיטות האשפוז, כפי שאמרה איריס, גם במקומות אחרים.
היו"ר נסים זאב
אני מודה לך.

אנחנו נסכם את הדברים ברוח הדברים שאמר חבר הכנסת אחמד טיבי.


אנחנו מחזקים את ידיכם בעבודתכם שהיא עבודת קודש ואנחנו יוצאים בקריאה לממשלה להגדיל באופן כללי בארץ את מכסת המיטות של האשפוז, ובפרט בטייבה. בעזרת השם אנחנו נפעל במשותף כדי לשכנע את הגורמים הרלוונטיים להעלות ב-10 או 20 מיטות, כפי שהייתה הבקשה כאן.


תודה רבה לכם.

הישיבה ננעלה בשעה 14:10

קוד המקור של הנתונים