כנסת פתוחה

PAGE
2
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

5.12.2006


הכנסת השבע עשרה






נוסח לא מתו
מושב שני

פרוטוקול מס' 102

מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

יום שלישי, י"ד בכסלו התשס"ז (5 בדצמבר 2006), שעה 9:30

ס ד ר ה י ו ם

פערי השתתפות ומעורבות חברתית בין נכים ולא נכים בישראל

חברי הוועדה: משה שרוני – היו"ר

אריה אלדד

נדיה חילו

רן כהן

אברהם רביץ

משה שיאון

- מנכ"ל משרד הרווחה

שמואל חיימוביץ
- ממונה נגישות ארצי, נציבות שוויון לאנשים עם




מוגבלות

פרופ' אריה רימרמן
- אוניברסיטת חיפה

טל ארטן ברגמן

- אוניברסיטת חיפה

נילי דיקמן

- משרד הבריאות

מלכה טל

- מנהלת השרות הארצי לעבודה סוציאלית, משרד




הבריאות

אודי כתריאל

- מנהל אגף הבינוי, משרד החינוך

אמיל מלול

- מנהל תחום פדגוגיה, אגף להכשרה מקצועית, משרד




התעשייה והמסחר

ד"ר שלמה אלישר
- מנהל אגף השיקום, משרד הרווחה

נילי דניאל

- מפקחת ארצית, אגף השיקום, משרד הרווחה

ברוריה שליפון

- מנהלת אגף השיקום, המוסד לביטוח לאומי

מרים כהן

- האגף לטיפול באדם המפגר, משרד הרווחה

חיים רייזלר

- יו"ר עמותת קטועי רגליים נלחמים

ישראל אבן-זהב

- יועץ נגישות, מטה מאבק הנכים

ידין קורמן

- מטה מאבק הנכים

אסנת עטר

- מזכ"ל עמותת עינבר

שפרה בלבן

- עמותת עינבר

דני ואלה

- קיבוץ יטבתה, ארגון אהדה

שמחה בניטה

- יו"ר עמותת מזור

ד"ר אילנה דבדבני
- אוניברסיטת חיפה

ד"ר נעמי שרואב

- אוניברסיטת חיפה

דניאל טרי

-

נאורה אבן זהב

וילמה מאור

אהובה שרון – חבר המתרגמים בע"מ

פערי השתתפות ומעורבות חברתית בין נכים ולא נכים בישראל

בוקר טוב. אני פותח את ישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות.

היום הוא היום הבינלאומי למען אנשים עם מוגבלות ואני רוצה להודות בשם כל הוועדה לפרופסור אריק רימרמן, לדוקטור טל ארטן-ברגמן ולדוקטור אבי גריפל שעשו עבודה יוצאת מן הכלל.

המחקר שאנחנו נציג היום הוא מחקר שמומן על-ידי מחלקת המחקר של המוסד לביטוח לאומי ועל-ידי הקתדרה על-שם ריצ'ארד פרוסמן באוניברסיטת חיפה למדיניות חברתית. ריצ'ארד פרוסמן היה שר הביטחון הסוציאלי היהודי בממשלת בריטניה ואני חושב שגם מבחינת מורשת, הוא השאיר מורשת חשובה מבחינת הביטחון הסוציאלי.

המחקר שאנחנו מציגים היום הוא מחקר ראשון על נתוני אמת בישראל. אני לא יודע אם אתם מודעים לכך, אבל בישראל – גם דוח מבקר המדינה מספר 52(ב) קובע כך – קיימת מגלומניה של מספרים. אנחנו מוצאים המון המון סתירות של מספרים כאשר מדברים על 600 אלף, מיליון ו-200 אלף וכולי. אנחנו במחקר הזה לראשונה בדקנו אוכלוסייה שהיא אוכלוסייה קיימת. דגמנו, מתוך מדגם של 13 אלף איש, והגענו באמצעות סקרי טלפון ל-600 נכים ו-600 לא נכים שמתואמים לפי המדגם האקראי לאוכלוסיית מדינת ישראל. יש לנו מרכז, פריפריה, קבוצות שונות של נכים, ולכן הנתונים גם מציגים נתונים על אוכלוסייה הלא נכה ובעיקר הפערים בין נכים ללא נכים בישראל.


הדבר המהותי הוא שהקונספט שהשתמשנו בו הוא לא מקורי שלנו. השתמשנו פה בקונספט בינלאומי שמודדים אותו קרוב ל-15 שנה בארצות-הברית וגם באירופה – כמו שיש לנו מדד עוני, מה שנקרא מדד ג'יני, ואתם ודאי מכירים את דוח העוני שמוציא הביטוח הלאומי כל שנה – ופעם ראשונה בישראל יש לנו את הבסיס לראייה מה באמת הפערים של השתתפות חברתית בין נכים ללא נכים בישראל.

מדוע עשינו את המחקר ומדוע חשוב למדוד אי-שוויון. כידוע לכם, אחד מעקרונות היסוד של החוק חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות, שהיה לי הכבוד להיות בין האנשים שייעצו לו בתחילת הדרך – דוח ועדת כץ, שנשלח לו רפואה שלמה, הוא היה באמת האדם ששם את חוק השוויון בהכנה על סדר היום הלאומי – אחד מעקרונות היסוד הוא זכויות של אנשים עם מוגבלות ומחויבותה של החברה בישראל לזכויות אלה, מושתתות על הכרה בעיקרון השוויון, על הכרה בערך האדם שנברא בצלם ועל עיקרון כבוד הבריות. לכן מטרתו של החוק, ואני מצטט "להגן על כבודו וחירותו של אדם עם מוגבלות, ולעגן את זכותו להשתתפות שוויונית – שימו לב למילה, השתתפות שוויונית – ופעילה בחברה בכל תחומי החיים". לכן אנחנו מודדים כאן את ההשתתפות הפעילה בכל תחומי החיים.

לצדי, בהמשך היא תציג את מרב הדוח, דוקטורנטית שלי, דוקטור טל ארטן, היא תציג את הנתונים השונים. טל היא בעצמה אדם עם מוגבלות ראייה והיא תציג את הנתונים בצורה מפורטת ועליהם נקיים דיון. רק לשם המחשה, מדוע העיתוי הוא מאוד מאוד חשוב, כי לצערנו מאז חוק השוויון, אנחנו מגלים שיש איטיות גדולה מאוד בהטמעה שלו וזאת לא איטיות שנובעת מזדון חלילה, אלא היא איטיות שקשורה למהלכים של הטמעה שהם לא פשוטים. גם דוח מבקר המדינה קובע בדוח 52(ב) שעדיין ההטמעה איננה מלאה וגם אין קריטריונים ברורים שאומרים איך מודדים שוויון ואיך אנחנו יודעים שהתקדמנו.

אני רוצה להעביר את השרביט לטל ארטן.

אני רוצה להודות למנכ"ל משרד הרווחה שכרגע הוא גם מנכ"ל וגם הממונה במקום ראש-הממשלה והוא מי שעושה את עבודתו נאמנה. אנחנו נעזור לו לקבל עוד הרבה תקנים והרבה כסף כדי שכל הפערים האלה ירדו לאפס.

המחקר הוא אובייקטיבי ואמפירי ונועד לבדוק כמה אנשים מעורבים בחיי היום יום, אנשים עם נכויות ואנשים לא עם נכויות. המחקר בוחן פערים במעורבות החברתית כאבן בוחן להצלחת מדיניות השיקום בארץ ולהצלחת חוק השוויון, כי זה בעצם מטרתו כפי שציין קודם פרופסור רימרמן.


כפי שציין פרופסור רימרמן, המחקר שלנו השתמש במדד שהתבסס על מחקר אורך שנערך בארצות-הברית במשך 16 השנים האחרונות, מאז חקיקתו של חוק השוויון האמריקאי. הוא התבסס על מדד שנקרא "האריס פור" שנערך על-ידי הארגון הלאומי בארצות-הברית ובעצם הוא בא לבחון – כמו שאנחנו באנו לבחון – את רמת השוויון בחברה והיישום שלו בפועל. על-ידי שימוש במדד כזה אנו יכולים לבדוק את סטטוס השוויון ורמת המעורבות בין נכים ללא נכים. אנחנו יכולים לבדוק פערים בין קבוצות נכים לבין עצמם. אנחנו יכולים לראות את ההבדל בין מצב השוויון, בין מדינות שונות. חלק מהמחקר שלנו בעצם השווה את מצב השוויון בין הארץ לבין ארצות-הברית, כשבעצם היו מגמות חקיקה מאוד דומות אלא שאנחנו התחלנו את הליכי החקיקה שמונה שנים לאחר ארצות-הברית.


המחקר שלנו השווה שני מדגמים. עשינו מחקר טלפוני, התקשרנו אקראית לאנשים, וביררנו. שאלנו אדם אם הוא מגדיר את עצמו כנכה. אם הוא מגדיר את עצמו כאדם שסובל מאיזושהי מגבלה או ליקוי רפואי, נפשי, פיזי, שמונע ממנו תפקוד מלא בחיי היום יום – בעבודה, השתתפות בתעסוקה וכדומה. אדם שהגדיר את עצמו כנכה, הלך למדגם הנכים, ועל-ידי כך הגענו גם לאנשים שלא מוכרים על-ידי שום ארגון רשמי, לא מוכרים על-ידי הביטוח הלאומי ולא מוכרים על-ידי משרד האוצר או משרד הביטחון.


לאחר שהגענו ל-600 אנשים נכים, עיבדנו מדגם נוסף של אנשים לא נכים, על-פי אזור מגורים, גיל ומגדר.


שאלון המחקר שלנו התבסס על שני כלים כאשר בדקנו כמה משתנים: משתנים דמוגראפיים, אחוז הנכות, האם אדם נכה פיזי, נכה נפשי, דרגת החומרה וקונטקסט, כלומר, האם אדם הוא נכה משרד הביטחון, כללי, לא מוכר, עבודה וכדומה.


יש פערים מאוד מאוד גדולים במדיניות בין קבוצות נכים שונות. אנחנו תכף נרחיב על זה קצת, אבל היה חשוב לבחון גם את קונטקסט הנכות.


בדקנו את דפוסי המעורבות והפעילות החברתית של האדם בחברה, בלמים למעורבות חברתית, כלומר, מה אדם מרגיש שעוצר אותו מלהיות מעורב בחברה יותר, כמה הוא מרוצה וכמה הוא רוצה להיות מעורב בחברה יותר, ושימוש בתקשורת ממוחשבת, שזה האינטרנט, כמה אדם מעורב באינטרנט, כמה אדם לוקח חלק.


דבר ראשון שעלה בצורה מאוד חזקה זה קיומם של פערים משמעותיים מאוד ברמות ההשכלה בין אנשים עם נכויות ואנשים ללא נכויות. אפשר לראות שבשני הקצוות של הסקאלה, מצד אחד 37 אחוזים מהאנשים הנכים הצהירו שיש להם פחות מ-12 שנות לימוד, לעומת רק 13 מקרב הלא נכים. מספר האנשים שיש להם השכלה אקדמית בקרב הלא נכים היה כפול מאשר בקרב הנכים. נמצא קשר מאוד חזק – בספרות וגם ביום יום – בין השכלה לתעסוקה. ככל שלאדם יש השכלה גבוהה יותר, יש לו יותר אפשרויות להיות מועסק.

אנחנו רואים שאנשים עם נכויות מועסקים בשיעורים הרבה יותר נמוכים מאשר אנשים ללא נכויות, אפילו 29 אחוזים לעומת 66 אחוזים אמרו שהם מועסקים באיזושהי מסגרת באיזשהו היקף.
אחד הדברים העיקריים שמצאנו הוא שזה נתון רק מטעה, כי רק 17 אחוזים מתוך ה-29 אחוזים האלה מועסקים במשרה מלאה לעומת מעל למחצית במדגם של האנשים ללא נכויות. זאת אומרת, גם האנשים שמועסקים עם נכויות, מועסקים בדרך כלל בהיקפי משרה מאוד מאוד קטנים.

עוד ממצא שמאוד מדאיג מבחינתנו היה שאחוז מאוד גבוה של אנשים עם נכויות לא עובדים וגם לא מחפשים עבודה. יכול להיות שזה חלק מהמדיניות, אבל זה ממצא שצריך להתייחס אליו.

באופן כללי בדקנו מעורבות חברתית בכמה וכמה תחומים. בדקנו כמה אנשים מתקשרים עם אחרים, כמה הם יוצאים לבילויים, כמה הם הולכים לחברים, פעילות קהילתית, התנדבות, פעילות ציבורית, ומצאנו שבאופן כללי בכל הפעילויות נכים מעורבים פחות בקהילתם, חוץ מאשר בפעילות דתית שעל זה אנחנו נדבר מיד, חשים רמות גבוהות יותר של בידוד וניכור, ומדווחים על מידת שביעות רצון נמוכה יותר ברמת המעורבות שלהם.

בתמונת על עולה תמונה מאוד עגומה של הממצאים. נכים מרגישים מאוד מבודדים, מרגישים שהם מאוד לא רצויים בחברה, מרגישים שאין להם את הכלים ואת היכולות להשתלב בחברה. באופן כללי אפשר לראות שאחוז האנשים שמגדירים את עצמם לא מעורבים בכלל בחברה בקרב הנכים הוא קרוב לחצי. קרוב לחצי מהם רואים את עצמם לא חלק מן החברה הישראלית, לעומת אנשים ללא נכויות שרואים את עצמם בשיעורים הרבה יותר גבוהים כחלק מהחברה.

כאן בולטים הפערים הגדולים יותר במדיניות. אנחנו רואים שנכים כלליים ונכים לא מוכרים רואים את עצמם כמבודדים, כמנוכרים ביותר, כלא מעורבים בחברה. לעומת את נכי כוחות הביטחון, עבודה, איבה, רואים את עצמם בשיעורים הרבה יותר גבוהים כחלק מן החברה.

מה שמאוד בלט גם זה שהנכים לא מרוצים מהמצב הזה. הם מדווחים שוב ושוב על תחושה של אנחנו רוצים להיות מעורבים ואנחנו מרגישים שאנחנו חסומים. נמצא שנכים עובדים, הם מרגישים את זה הרבה פחות. אנשים עם נכויות שעובדים מרגישים פחות. בכלל, תעסוקה מאוד קשורה לנושא של מעורבות חברתית, אבל אנשים עם נכויות עובדים, הם אנשים הרבה יותר מעורבים, הם מרגישים הרבה יותר חלק מן הקהילה, הם מדווחים על עצמם בשיעורים הרבה יותר גבוהים שהם מעורבים.

אפשר לראות את זה בשקף שמופיע כאן ורואים שזה ממש בצורה קיצונית. לא מעורב כלל – אתם רואים את הטור הימני – יחס של שניים לאחד.

נמצא שבעוד שאנשים בלי נכויות מעורבים הרבה יותר בפריפריה, משתתפים בהרבה יותר פעילויות, מרגישים הרבה יותר חלק מן הקהילה, להיות אדם נכה, זה לא משנה איפה אתה נמצא, אם זה בפריפריה או במרכז, הנכות היא הרבה יותר חזקה ממקום המגורים שלך.


שאלנו את כולם מה מונע מהם להיות מעורבים יותר. רואים שבקרב הנכים באופן כללי חוסר כסף. הם מעידים על עצמם שאין להם כסף ולא מעודדים אותם להיות מעורבים בחברה. אפשר לראות שהיעדר הכנסה מהווה בלם עיקרי כאשר מעל למחצית הנכים דיווחו עליו. המצב הרבה יותר חמור כי כאשר השווינו בין נכי תאונות עבודה, נכי ביטחון, נכים כלליים ונכים לא מוכרים, ראינו פערים מאוד גדולים ואני חושבת שהשקף הזה מראה בצורה ברורה ביותר את הפערים הגדולים בנכות. חשוב לציין שנכים כלליים, הזכאות שלהם תלויה בהוכחה בפגיעה בכושר עבודה. כלומר, הם לא יכולים לעבוד. היכולת של חלקם להשתלב בשוק העבודה מוגבלת. לעומת זאת, נכי תאונות עבודה, איבה וביטחון, הקצבה שלהם פחות תלויה בכושר העבודה שלהם והם יכולים לעבוד. אפשר לראות בצורה ברורה איך אנשים שעובדים, רואים את זה הרבה פחות כבלם.

חוסר עידוד מצד החברה להיות מעורב, עלה אצל שלושת קבוצות הנכים בצורה מאוד ברורה. הם מרגישים שלא מעודדים אותם, שלא מזמינים אותם להשתתף, שאנשים מסתכלים עליהם בצורה לא נעימה. עלו פה בצורה מאוד חזקה עמדות כלפי אנשים עם נכויות כבלם. לעומת זאת, בקרב אנשים ללא נכויות, עלה בצורה מאוד ברורה חוסר זמן. אנשים עובדים, אין להם זמן להיות מעורבים יותר מדיי.

הדבר העיקרי שעלה כאן הוא שנכי תאונות עבודה, איבה וביטחון אמרו – כמו אנשים ללא נכויות – שהקושי הוא באמת בחוסר זמן ופחות בנושא של הכנסה או עידוד.

נקודה מאוד חשובה. יש לנו קטגוריה שחוזרת על עצמה של נכים לא מוכרים. אני רוצה שתי מלים לומר על אותם נכים לא מוכרים כי לדאבוננו אנחנו מגלים אותם גם בתוכנית ויסקונסין ובתוכניות אחרות. יש קבוצה של אנשים שהוגדרה – כ-17 אחוזים לערך וזה מספר לא קטן בין הנכים – שהם עונים לקריטריונים רפואיים מגבלתיים אבל לא מקבלים קצבה. הם לא מוכרים מבחינת הדחייה. הם אינם נכי צה"ל, הם אינם נכי פעולות איבה, לא נכים כלליים ולא נכי עבודה. כאשר בודקים אותם לאורך – וזה אולי השקף האולטימטיבי – מגלים שהם מתנהגים כמו נכים כלליים. יש להם פחות הכנסה, פחות מעורבות, הם אינם עובדים, הם פחות משכילים ולצערנו הם נדחו ממערכת הקצבאות.

הקבוצה הזאת, שזה לא מוקד המחקר שלנו אבל גילינו אותה בדרך אגב, אני חושב שזו קבוצה שצריך לבדוק אותה לעומק. אני קורא פה לוועדת העבודה והרווחה של הכנסת לבדוק לא רק את מקבלי הקצבאות בישראל אלא דווקא את אותם אנשים שנמצאים קצת מתחת לסף, לא עברו את הסף של כושר השתכרות או לא עברו את המבחנים של סף הכניסה, אבל הם גוררים אתם פחות או יותר רמות מעורבות ותעסוקה נמוכות. אנחנו רואים את זה לאורך כל הקו. הם מתנהגים, נושמים ולא משתתפים כמו נכים כלליים.

מעורבות בסביבה הפיזית. בשנים האחרונות אנחנו רואים יותר ויותר עדויות לכך. האינטרנט נכנס לכל בית, וזה בעצם מאפשר לאנשים עם נכויות באופן תיאורטי להיות מעורבים יותר. אדם עם בעיות נגישות יכול בעצם לקרוא עיתון, יכול לשמוע הרצאות, יכול לדבר עם חברים בצ'ט, יכול להכיר אנשים חדשים, יכול להיות מעורב חברתית ופוליטית דרך פורומים. יש הרבה מאוד הזדמנויות חדשות שכביכול פתוחות בפני אנשים עם נכויות. דרך אגב, מחקרים בעולם מראים שעבור אנשים עם נכויות, האינטרנט פתח המון דלתות חדשות. המון אנשים שלא היו מעורבים כלל, פתאום מוצאים זירה חדשה להיות מעורבים.


שאלנו אנשים נכים ולא נכים כמה הם משתמשים באינטרנט בכלל, וראינו שאחוז השימוש באינטרנט בקרב לא נכים הוא כפול מאשר אחוז השימוש בקרב הנכים. יותר מזה, ראינו שגם מספר שעות הגלישה של אנשים עם נכויות וללא נכויות, הוא כזה שאנשים עם נכויות גולשים כמעט אותו דבר כמו אנשים ללא נכויות, אבל אחוז הרבה יותר קטן של משתמשים. אפשר לראות שנכים כלליים ונכים לא מוכרים, הם אלה שמשתמשים הכי פחות. נכי עבודה, ביטחון ואיבה, משתמשים בשיעורים דומים מאוד לשיעורים שנמצאו בקרב האנשים ללא נכויות.


אנחנו רואים שמי שהאינטרנט נוגע בו, מי שמצליח להגיע ולהיות מעורב, האינטרנט מאוד עוזר, הוא משפר את איכות חייו ומשפר את היכולת שלו להשתתף. אנחנו רואים שזה מפתח מיומנויות. אבל רק אחוז מאוד קטן מן הנכים מגיע לזה. שוב, האנשים שנשארים בחוץ הם האנשים העניים ביותר, הפחות משכילים, אלה שלא מועסקים, אלה שעל פניו היו יכולים להרוויח הכי הרבה מהמעורבות הזאת. זאת אומרת, מי שמעורב, זה עזר לו עוד קצת, ומי שלא מעורב, זה השאיר אותו בחוץ.


אם אנחנו מסתכלים במבט על הממצאים הכלליים שמצאנו, מצאנו פערים, למרות חוק השוויון, למרות השינויים המאוד גדולים שהיו במדיניות בשנים האחרונות, אנחנו רואים תמונת מצב עכשווית שמראה שיש פערים מאוד גדולים ברמת המעורבות החברתית של אנשים עם נכויות וללא נכויות בחברה הישראלית. אנחנו יכולים לראות גם פערים בתוך קבוצת הנכים עצמם, בין נכים כלליים לבין נכים לא מוכרים, לבין אנשים עם נכויות שמוכרים על-ידי משרד הביטחון, נפגעי פעולות איבה ותאונות.


מאוד בולטת ההשפעה של ההשכלה והסטטוס הסוציו-אקונומי. אנחנו מוצאים שאנשים עובדים ואנשים משכילים הם אנשים הרבה יותר מעורבים. הם אנשים שיש להם את ההזדמנות להיות חלק מן החברה. אלה אנשים שרכשו מיומנויות, אנשים שיש להם הזדמנויות להכיר אנשים אחרים ובעצם להיות חלק מן החברה. אנשים שלא משכילים, נשארים בבית. אחד הממצאים הכי עצובים שמצאנו הוא שאנשים ללא השכלה, רוב הזמן לא יוצאים מן הבית. אם אנחנו מדברים על אדם ללא נכות שביום ממוצע יוצא כמו 7.5 שעות, אדם עם נכות לא יוצא מהבית. הוא פשוט לא יוצא מהבית. אם הוא יוצא, מדובר על בממוצע שעה. זה היה קטע מאוד חזק.


הפערים בתפיסת המעורבות החברתית נמצאו גם בעולם הפיזי וגם בעולם הווירטואלי. זאת אומרת, הוא לא צמצם את הפערים בינתיים בגלל קשיי נגישות של אנשים לאינטרנט.

התאכזבתי מאוד בנושא הטכנולוגי ואני אומר לכם מה הבעיה המרכזית שלנו. הבעיה המרכזית היא שאנחנו אוהבים לדבר הרבה על טכנולוגיה, אנחנו מניחים שהטכנולוגיה מצמצמת פערים, אבל מה לעשות, כשלאדם אין כסף, כשלאדם אין הכנסה, כשלאדם אין נגישות לקדם את עצמו, לעתים גם אין לו את המשאבים להחזיק אינטרנט עם כל המשמעות של זה, פשוט יש פער בין הטכנולוגיה הקיימת לבין הנכים עצמם. אני כאן קורא למוסד לביטוח לאומי לתת פרויקט של הזדמנות שנייה לכל הנכים הכלליים, לכל הנכים, לפחות את הבונוס הבסיסי שאנשים יוכלו ללמוד ולהשתמש באינטרנט. אם לא יהיה שימוש, גם לא יהיה קידום. יש פה מעגל קסמים.

אני חושבת גם שהפערים הולכים וגדלים. היום כאשר אדם לא מחובר לאינטרנט, אין לו את האפשרות לקרוא, הפערים ילכו ויגדלו. היום זה בעצם עוד זירה שאנשים עם נכויות נותרו בחוץ.


אנחנו השווינו את התוצאות האלה למה שקורה בארצות-הברית. בארצות-הברית המחקר הזה נערך החל מ-1990, אז חוקק חוק השוויון, והמדד הזה – מדד פערי השתתפות – מהווה איזשהו מדד לבחון כמה חוקי השוויון באמת מוטמעים בחברה וכמה הם באמת משפיעים בפועל. מדיניות לא נמדדת רק בבסיס הפילוסופי שלה אלא היא נמדדת גם בתוצאות בפועל. שם אנחנו יכולים לראות שהם עושים את המחקר הזה כל שנתיים עד ארבע שנים ולפי זה אנחנו יכולים לראות את השינויים, את המגמות שקרו במהלך הזמן.

מה המצב שלנו לגבי אירופה?

לא השתמשנו באותו מדד שקיים באירופה, אבל בהשוואה לאירופה מצבנו מאוד עגום.

כמו בכל התחומים.

יחסית לאירופה הפערים הם יותר גדולים אצלנו.

אם אני משווה את ישראל לאירופה – אני מסתכל כמה משתמשים שם וכמה אצלנו – נכים בגרמניה, בלגיה, צרפת, אנגליה היא דוגמה שונה כי באנגליה תלוי באיזה אזור אתה גר, שיעורי השימוש הם בקו עלייה ליניארי כלפי מעלה. אצלנו – אין לנו נתונים קודמים – אם נשווה למשל את 2004, את 2005 לאירופה, אנחנו רחוקים מאוד מגרמניה, מבלגיה, מצרפת, מאיטליה.

אבל אנחנו יותר גבוהים ממזרח אירופה.

באופן כללי מצאנו שהפערים קיימים גם בארצות-הברית אבל הפערים קצת יותר קטנים. הנכים בארץ מרגישים הרבה יותר ניכור מהחברה, הם מביעים הרבה יותר רצון להשתתף, והדבר המשמעותי ביותר שמצאנו הוא שבארצות-הברית האינטרנט הפך להיות שובר השוויון. האינטרנט אפשר לנכים להשתתף והוא הביא לשיפור משמעותי באיכות החיים שלהם וביכולת המעורבות החברתית, לעומת הארץ, כאשר אנחנו רואים שאנחנו רק בהתחלה של המגמה הזאת.

אנחנו רואים 30 לעומת 14 שעות גלישה בהתאמה. זאת אומרת, כפליים בארצות-הברית מאשר בארץ.

ביחס למתודולוגיה. יש התייחסות באחוזים שאתם מתייחסים אליהם, אותם נכים שסובלים מפגיעה מוחית אורגנית או פיגור? אם אתם אומרים שלמשל 37 אחוזים מהנכים הם עם פחות מ-12 שנות לימוד, האם הדבר הזה תוקן לאותם אחוזים של נכים שיש לנו הסבר פיזיולוגי למה הם מתקשים?

אנחנו ריכזנו, נתנו משקל לכל אחד מהלקויות. יש לנו פה את הדוח שנחלק אותו לכל חברי הכנסת באמצעות האי-מייל. מי שרוצה לקבל נתונים יותר מדוקדקים או לשאול שאלות ספציפיות, נשמח לענות. למשל, יש לנו בעמוד 26 של הדוח התפלגות אפילו בתוך התחום הפיזי, בעיות צוואר, גפיים עליונות, גפיים תחתונות וכולי.

השאלה אם התוצאה הסופית של השקלול שלהם תוקן לאותם אנשים שבאמת אתה אומר שבגלל פיגור לא היו יכולים להשלים 12 שנות לימוד.

כן.

כלומר, הנתון הזה הוא נתון נטו.

נטו.

מה שמחמיר עוד יותר את המצב.

המצב הוא הרבה יותר חמור.

בנוסף לכך, אנחנו ראיינו אך ורק אנשים שחיים בקהילה ושהיו מסוגלים לענות על השאלון. כלומר, האנשים שחיים במוסדות או אנשים שלא היו מסוגלים ברמת התקשורת להבין את השאלות, נפסלו. האנשים הללו לא נכנסו לתוך המדגם שלנו.

מה שאומר שבעצם המצב יותר חמור ממה שמוצג.

נכון. מי שרוצה לעשות עבודה יותר מעמיקה וללמוד פלחים, יש לנו גם חלוקה יישובית. אפשר לראות למשל אזורים שונים בארץ ולפלח בהם חלקים, כולל גם הכשרה מקצועית, תעסוקה וכולי. זאת אומרת, הדוח הזה בעיניי לפחות נותן בסיס שממנו אפשר לצאת. למשל, ה-17 אחוזים נכים לא מוכרים, מדיר שינה מעיניי כי אנחנו חושבים שבמערכת פתרנו את כל הבעיות.

יש לכם נתונים השוואתיים לגבי אחוז המוגבלים, הנכים, במגזר הערבי?

כן.

אנחנו יודעים שנישואיי קרובי המשפחה שם תורמים לאחוזים הרבה יותר גבוהים בחברה בכל המוגבלויות והנכויות הקיימות.

אני באופן אישי לא אוהב את המילה מגזר. אני מדבר על יישובים ערביים ואזרחים ערביים. יש לנו נתונים ואם תרצי, אני מוכן לתת ניתוחי משנה, אפילו עד כדי רמת ישוב. זאת אומרת, בישובים מסוימים, למשל באזור הדרום, באזור הצפון. אני יכול לתת פילוחים הרבה יותר מעמיקים.

מה אתה יכול לומר באופן כללי?

באופן כללי אני יכול לומר שמצבם של אזרחי המדינה הערבים הוא פחות טוב, ואני לא אגלה כאן סוד. לא בדקנו שכיחויות של כמה יש מכל תסמונת, זו לא הייתה מטרת המחקר, אבל בהחלט יש לנו שיעורים גבוהים למשל בנכי עבודה של אזרחים ערביים, משום שחלק גדול מנפגעי העבודה למשל הם אנשים שהם עובדי כפיים ולצערנו יש אחוז גבוה של נכים שהם עובדי כפיים. יש לנו ניתוחים ופילוחים מאוד מאוד ברורים. אני ממליץ לקיים דיון ספציפי בנושא הזה.

כמנכ"ל משרד הרווחה אומר שאני מאוד שמח להיות כאן ביום הזה שנעשה בכנסת ישראל. אני גם שמח לשמוע על המחקר שלצערי הרב מסמל לנו כיוונים, ואני מקווה מאוד שמקבלי ההחלטות, שלמעשה רובם ככולם יושבים בכנסת ישראל, יסמנו לנו איזשהו כיוון למבצעים, לנו, וכמובן לגורמים אחרים, כדי שנוכל לקדם את הנושאים האלה.


שאלתי את פרופסור רימרמן מה הם הגורמים או מהו הגורם העיקרי לפערים שלצערי הרב הם כל כך גבוהים בינינו לבין באירופה וכמובן בארצות-הברית, והתשובה שלו הייתה מאוד פשוטה: חקיקה. אני חושב שהחקיקה ועוד חקיקה בנושאים האלה, למרות מה שעשינו – ואני חושב שנעשתה פעולה יפה של כנסת ישראל בנושא הזה – אני מקווה ומאמין שהנושא הזה יניע את כולנו כדי שהשילוב יהיה יותר טוב. גם במשרד שלנו נעשות פעילות. יש את המלצות ועדת לרון שמדברים על הקשר בין הכנסה לקצבה כאשר למעשה אחד הדברים החשובים שם הוא שילוב אנשים עם מוגבלויות בתעסוקה ויותר תעסוקה, כמובן גם בפעילות חברתית ובפעילות פנאי. יש עוד המלצות נוספות ואני מקווה שכיושב-ראש ועדת המעקב לאותו דוח, ואנחנו עושים מאמץ אדיר כדי ליישם אותו, כמובן בשיתוף המוסד לביטוח לאומי בנושא של חקיקה ותיקוני חקיקה, הדברים האלה יביאו אותנו – בעזרת כל הגורמים – לנקודה הרבה יותר טובה.

אני מברכת על ישיבת הפתיחה שאין כמוה כדי לעורר לחשיבה ולעשייה, ולהמריץ את כל העוסקים במלאכה. אני מברכת על כך שפרופסור רימרמן, ידידי, מורי ורבי, גם טרח והביא עמו את הדוקטורנטית שבאמת מייצגת שילוב אמיתי והוכחה שאפשר לעשות דברים.


לגופו של הנושא. ביטוח לאומי עושה הרבה במסגרת הזכאות לשיקום כדי להטמיע וכדי לאפשר לאנשים עם מוגבלות גם ללמוד את יישומי המחשב וגם כדי להשתלב בגישה ושימוש באינטרנט. כמובן שאפשר לעשות יותר ואנחנו לוקחים את ההערה ואת ההארה לעשות יותר בשנה הבאה. בביטוח לאומי פועלות גם קרנות ואני יכולה לומר שהקרנות של ביטוח לאומי, החל מגיל החינוך מסייעים למערכת החינוך בציוד טכנולוגי מתקדם כדי שכבר מגיל החינוך אנשים עם מוגבלות יוכלו ללמוד את היישומים וכמובן בהמשך במסגרות של תעסוקה, במסגרות שיקומיות אנחנו מציידים את המסגרות האלה בציוד מתקדם טכנולוגי שפותח אפשרויות.


נשמח לשתף פעולה כמי שמממן את עיקר הפעילות ולהגדיל את מספר האנשים שיופנו לשם.

אני רוצה לברך את פרופסור רימרמן ידידי, חברי ומורי. אני באמת מאוד שמחה על ההערה לגבי הלכידות של הנושאים. לצערי הרבה מהדברים האלה, כולנו יודעים, גם אנשי המקצוע, גם אזרחי המדינה וגם חברי הכנסת. אני רוצה לומר למנכ"ל משרד הרווחה שהחוקים נהדרים. יש חוק יפהפה של שוויון ואנחנו צריכים לדעת שבלי תקציבים ייעודיים הדברים האלה לא יקרו. אני עוקבת אחרי מימוש החוק הזה ואנחנו כבולי ידיים כי אין כסף. יש חוק יפהפה, יש נהלים, אבל זה לא עובד. אם לא יהיו תקציבים, זה נעשה מאוד לאט והשינויים הקיימים הם בקושי בשוליים. לכן אני פונה לוועדה הנכבדה הזאת ואני מבקשת, כמו פרופסור רימרמן, לקחת את הנושאים האלה, לעקוב אחריהם ולאכוף אותם על משרדי הממשלה, וכמובן לתת לה תקציב.

למה את זורקת את נושא הכסף לוועדה? למה אתם במשרד הבריאות בתקציב 2007 לא הכנסתם את כל הדברים האלה?

הכנסנו.

קיבלתם הכול? לא נלחמתם על זה. אל תזרקי את זה על הוועדה כי הוועדה לא יכולה לדון בנושאי כספים. משרד הבריאות צריך לדאוג שהכספים האלה יהיו בתקציב שלו.

אתה יודע שבמשרד הבריאות מתקיים האם לתת תרופות או לתת לאנשים עם מוגבלות. אנחנו תמיד נופלים בנקודה הזאת. החוקים צריכים להיות מלווים בתקציבים.

שמי עמית, אני מייצגת את עמותת "בחברה טובה" ואני מתמודדת בעצמי עם בעיה נפשית. כאשר עסקתם בתעסוקה, האם זה כולל תעסוקה מוגנת או רק תעסוקה רגילה?

שאלנו כל אדם האם הוא עוסק באיזושהי פעילות.

אבל לא פילחתם את זה. אני חושבת שזה משהו שמאוד שווה להתייחס אליו כי תעסוקה מוגנת היא גם הכנסה פחותה, גם איזשהו סוג של חוסר ערך. זאת אומרת, זה משהו שמאוד שווה להתייחס אליו במחקר.

אני חושבת שנתנו בסיס ראשוני. זאת רק תמונה ראשונית. אני בהחלט חושבת שצריך להעמיק גם בפילוחים נוספים.

יש מאמר שמשווה את ישראל ל-17 מדינות בעולם בתחום התעסוקה המוגנת וזה תחום שיש הרבה מה לעסוק בו, אבל זה לא הנושא שאנו דנים בו היום.

לגבי חינוך. אם אני אם לילד בן 8 והוא לומד בקומה שלישית, ואני לא יכולה לעלות לכיתה שלו, אז אין על מה לדבר על מעורבות אפילו ברמה הפשוטה של ועד הורים. זה דבר אחד, ואנחנו מדברים על חינוך, והוא לומד במקרה בבית ספר דמוקרטי. מוסדות החינוך אינם נגישים לנכים, קל וחומר להורים.


לגבי הנושא של תעסוקה. אני חושבת שמפה צריכה לצאת הצעקה והקריאה לאיגוד התעשיינים לשלב פעולה עם משרד הרווחה, עם משרד הבריאות ועם המוסד לביטוח לאומי כדי למצוא פתרון לתעסוקה לנכים. רק זה יביא את הפתרון כי כאשר אין לך כסף, את מוכרחה שיתוף פעולה ולהם יש את הכסף לכך.

אני יושב-ראש עמותת קטועי הרגליים. יש לי מספר שאלות לכמה אנשים שנמצאים כאן. אני מנהל גם פורום ביטוח לאומי, סיוע, בתפוז, כך שאני נתקל בצרות של האנשים מכל הכיוונים. אני רוצה לשאול שאלה בנושא הטכנולוגי. מדינת ישראל, שיש לה חוק בריאות ממלכתי, מפלה את הנכים הכלליים לעומת שאר הנכים במדינת ישראל. במקרה הבאתי אתי את הבג"ץ שהגשתי ביום רביעי האחרון שמבקש את ההשוואה הזאת.

יש סוביודיצה, כך שאל תעלה את זה.

מדברים פה על אנשים עם מוגבלויות שיש זמן סביר לספק להם את המוצר. אני צריך לפנות למכון לואיס ולמשרד הבריאות כדי שיעמדו בפסק-דין של בית-המשפט העליון. אני חייב להציג בפניכם איך אנחנו נראים בעולם. אני לא יודע אם אתם מכירים את התמונה הזאת, אבל זו מדינת ישראל שעומדת על קביים. היא נראית כמו קטועת רגל. זה עשה אדם שהוא נכה ומרגיש איך המדינה מתייחסת אליו.


אני רוצה לפנות בנושא הזה גם למשרד הרווחה. יש פה עוול היסטורי. אני במקרה נכה תאונת עבודה ואני מכיר את כל ההבדלים בין התנאים של נכה תאונת עבודה ונכה כללי. הנכים הכלליים במדינת ישראל הם בתחתית המדרגה ופוגעים בהם השכם והערב. אני יכול לספר לך עוד דבר. במדינה הזאת יש אפליה אפילו כשבן-אדם יוצא מבית-החולים ואת הבית שלו שצריך לסדר לו, לנכה צה"ל מסדרים, לנכה תאונת עבודה מסדרים, אבל לנכה כללי בשנת 2003 ביטלו את ההסדר הזה. למה אף אחד לא מטפל בנושאים הללו?


שאלה אחרונה לפרופסור רימרמן. נושא המכשור הטכנולוגי. המכשור הטכנולוגי של הנכים הכלליים הוא בתחתית המדרגה. יש במדינת ישראל איכות מסוימת שמקבלים כל שאר הנכים, ולמה את הנכים הכלליים פשוט דוחפים לתחתית המדרגה וכמו כן את שאר הנכים הכלליים שלא קטועים?


אתם שואלים איך אפשר לאחד. אני אספר לכם דבר שכדאי לכם להקשיב לו. יש אדם אחד במדינת ישראל שהוא יושב-ראש דירקטוריון מכון לואיס, יושב-ראש ועדת סל התרופות, מנהל קרן גרטנר וגם מנהל בית-ספר לרפואה. האם אתם לא מרגישים שיש פה איזה ניגוד אינטרסים? לאיזה יעד הוא ימשוך? ייתן לתרופות, ייקח מהתותבות. איך יכול להיות דבר כזה?

תודה לפרופסור רימרמן על הדוח. זאת לא פעם ראשונה שאנחנו רואים שפרופסור רימרמן זועק את זעקתנו ועושה עבורנו עבודות מחקר להגן במעט על אוכלוסיית הנכים. אני חושבת שראוי שדוח כזה יעבור מדי שנה לציבור ויקבל פרסום בתקשורת, כמו שקורה לגבי דוח העוני.

הוא מקבל פרסום בתקשורת.

דוח העוני מקבל במה רצינית וכל התקשורת זועקת. לגבי הנכים יש יום אחד בשנה שמתייחסים אלינו, אבל אחרי שנצא מכאן, הכול יישכח. אני אומרת שחשוב שהדוח הזה יהדהד כמו שקורה עם דוח העוני, באותה מתכונת ובאותה זעקה.


אחד הסעיפים שמדירים שינה מעיניי הוא לגבי הנכים הלא מוכרים. אני יודעת שלפני שנתיים-שלוש השתתפתי בוועדה של המוסד לביטוח לאומי ומשרד הרווחה, יחד עם השופט בדימוס חנוך אריאל, ושם דובר על הכנסת ליקויים שהמוסד לביטוח לאומי לא מצא לנכון להכניס את זה בספר החוקים, ומאותה סיבה אותם נכים נפלטים מהמערכת, כי אלה ליקויים שהמוסד לביטוח לא מכיר, או שאותם נכים נפלטים מהמערכת בגלל אחוזי נכות נמוכים לפי דעתן של ועדות המוסד לביטוח לאומי. אני אומרת לך שאותם הנכים שלא מוכרים במערכת הם אומללים. אני מוצפת במכתבים כאלה, שזה פשוט מזעזע. נכנסים לאותה מערכת ולאותה קטגוריה נכים שבעבר היו במערכת והמוסד לביטוח לאומי קרא להם לוועדות חוזרות והחליט להוריד להם ממאה אחוזי נכות לאפס אחוז נכות.

אנחנו נרצה לשנות שבמקום ועדה עליונה אחת יהיו ארבע ועדות: בסורוקה, בתל-השומר, בחיפה ובירושלים. אנחנו נעשה רה-ארגון בביטוח הלאומי גם בוועדות המחוזיות. נסדר את זה לאט לאט, אבל נסדר.

כבוד המנכ"ל הזכיר את דוח לרון. אם המנכ"ל באמת מעריך את פרופסור רימרמן שיושב לצדו, אני הייתי ממש מציעה לך ואומרת שחשוב שתשמע את פרופסור רימרמן. אולי אנחנו הנכים חלוקים, אבל אני כנכה, אני אומרת לך שאני מתפללת שאמות עד שהדוח הזה יצא לפועל, ואני אומרת לך כנכה שזה אסון. כאחת שהובילה את מאבק הנכים ב-1999, ראיתי בזה פריצת דרך לזכויות של נכים, והכרה בעולם הנכים, אבל אני אומרת לך שזה אומר להחזיר את הנכים חמישים שנה אחורה. אנחנו כאן נותנים דוגמאות ומשווים את גרמניה שהיא מובילה בשיקום, בידע, במידע, באבזור וכולי. אנחנו קונים ממנה את הכול, אבל אף אחד לא זוכר מה גרמניה הזו הייתה ב-1939. היא התייחסה אלינו הנכים כלא שווים ותראו איזו פריצת דרך הם עשו. מה אנחנו בחברה עושים כפריצת דרך למען הנכים מאז 1999? מחזירים אותם עשרות שנים אחורנית.

אני רוצה לברך על המחקר. אני חושב שלכל נכה בארץ, המחקר הזה ברור מאליו , במיוחד לנכים הכלליים. אני חושב שיש שני מוסדות שמקבעים את המצב של הנכים, וזה גם המוסד לביטוח לאומי וגם משרד הרווחה. הם לא עוזרים לנכים, הם לא מושיטים יד. אתה יכול לשאול את רוב הנכים כאן, הם לא יודעים מה זה מכון קרטן. צריך לחלוב את הידע הזה אבל גם באינטרנט לא תמיד מוצאים את המחקרים האלה. אני חושב שחשוב אולי לחשוב על איזה מוסד אחר שירים את הכפפה הזאת ויוציא את הנושא מידי הרווחה והביטוח הלאומי שעוצרים את כל התהליך, מקבעים את המצב הקיים, ולא נותנים לנכים להתפתח.

אני אבא לילד בן 22 נכה מאז אחוזים. לדעתי ביטוח לאומי נכשל. כשאתה פונה לביטוח לאומי ומבקש שיקום לילד עם מאה אחוזי נכות, שולחים אותם לרווחה. ברווחה אומרים שאין כסף ואתה נופל בין הכיסאות.


אני הגעתי למכון קרטן דרך מרכז שיקום כי במקרה נודע לי עליו. אף אחד לא יודע מה זה המכון הה.

אני רוצה לברך את פרופסור רימרמן על הדוח החשוב הזה. לגבי האינטרנט, זה אחד המכשירים שבעצם אפשר בקלות יחסית להשוות בין הנכים ללא נכים ואינני מבין מדוע לא עושים את זה כי זה יחסית ניתן בקלות לעשות. יש היום ציוד זול וקל להגיע אל הנכים. אני עושה פרויקט עם אנשים מבוגרים, לא נכים, שבאים ללמוד מחשב, אבל כאשר הנכים פונים אלי ומבקשים להיכנס אל הפרויקט, אני לא יכול להכניס אותם משום שבתי הספר לא נגישים להם. אפשר להנגיש את המחשבים, זה ניתן, זה קל ואני יכול לסייע בעניין.

אני מהתנועה הקיבוצית וגם מארגון "אהדה", בני קיבוצים עם מוגבלויות. שתי הערות מתודולוגיות שנדמה לי שחשוב להדגיש.


אני מבין שהמחקר הזה נעשה על סמך דיווח עצמי של הנשאלים. כלומר, אין כאן מדדים אובייקטיביים או בדיקה לאימות הנתונים. יכול להיות שאני טועה.

טעית.

המדגמים מראש הניחו שמעורבות בקהילה ישנה רק למי שנמצא בקהילה. לא נשאלו אנשים במעונות, במסגרות כאלה ואחרות של השמה חוץ-ביתית מתוך הנחת מוצא שהם בוודאי לא מעורבים בקהילה. אני שם את זה בחצי סימן שאלה.


לנושא של העיקרון של הטמעת השוויון. אני חושב שנקודת הפתיחה של כל אדם עם מוגבלות היא נמוכה נאמר, גם אם יש קונוטציה לא נעימה, מאדם שאיננו בעל מוגבלות. אם רוצים להשוות על-פי עקרון השוויון, צריך לתת אפליה מתקנת כדי שנקודת הפתיחה של כולם תהיה פחות או יותר שווה. נדמה לי שלא זאת המדיניות היום למשל בנושא הקצבאות. לא ארחיב אבל אומר כדוגמה אם קצבת נכות כללית היא אמנם קצבת אי-כושר להשתכר, היא מניחה שמי שיכול להשתכר לא צריך קצבת נכות כללית.


האינטרנט הוא בעצם כלי מאוד חשוב שאנשים עם מוגבלויות ידעו בכלל מה זכויותיהם, אל מי לפנות, איזה אופנים ופרוצדורות דרושות כדי לממש זכויות. מי שלכתחילה אין לו נגישות לאינטרנט, הוא גם לא יקבל את זכויותיו.


עוד דבר, מה שאני קורא לו תקרת זכוכית, ופרופסור רימרמן מכיר אפילו מקרים קונקרטיים. כאשר אומרים לאנשים שאתם לא תוכלו להתקשר לאינטרנט כי מראש קבענו שאתם לא מסוגלים, שמו להם תקרת זכוכית, ואמרו אתם לא תבקיעו אותה. למרות שאילו ניתן בפועל לאותם האנשים כן לגשת ולהשתמש באינטרנט, יתכן שבחלק מהמקרים הם היו מבקיעים את תקרת הזכוכית והם כן היו מממשים יכולות שכך אי אפשר לממש אותן.


יש פה איזושהי לולאה, דבר גורר דבר, מביא דבר, ואולי כמו האמרה על הביצה והתרנגולת, לא ברור מי מביא את מה. כאשר את מימוש זכויות ואין גישה לאינטרנט, גם אין יכולת להרחיב השכלה, לא תעסוקתית ולא כללית, גם אין יכולת ליצור מגעים בין-אישיים דרך האינטרנט, גם אין מעורבות בקהילה שהיא מצדה שוב פעם גורמת לזה שאין תעסוקה, אין משאבים, אין יכולת להגיע לאינטרנט וחוזר חלילה. לכן יש פה לולאה.

תודה על המחקר. המיפוי וההגדרה של הדברים מאוד חשובים, והלוואי ויצא מזה משהו מעשי.

אחרי כל המחקר הזה, האם יש לך הצעות מעשיות? אם כן, האם יש מישהו שיהיה מוכן לשמוע אותן?

אני אעביר לך את הדוח. יש שם מסקנות ואני אשמח לשוחח על כך. אני לא חושב שהזמן שנותר לנו כאן מאפשר לנו לתת תשובה משמעותית, אבל אני חושב שהדברים נאמרו כאן, אנשים כאן שיקפו פחות או יותר את הצורך ואמרו מה יש לעשות.

פרופסור רימרמן, הדוח שלך הוא ממש מעולה. רציתי לשאול אותך שאלה ישירה. רציתי לשמוע את דעתך על דוח לרון.

אנחנו לא ניכנס לזה.

זה לא סוד שלא אהבתי את דוח לרון והשמעתי את דבריי, אבל זה לא הפורום. אנחנו עוסקים בנושא השוויון וההשתתפות, וזה נושא שאני אשמח מאוד להשתתף בו בדיון.

אני מסכם את הישיבה.

1.
הוועדה מודה לאוניברסיטת חיפה ולמוסד לביטוח לאומי על ביצוע הסקר בדבר פערי השתתפות ומעורבות חברתית בין נכים ללא נכים בישראל ורואה בו אבן דרך לשיפור מעמדם של האנשים עם מוגבלויות בארץ.

2.
הוועדה מביעה דאגה נוכח הממצאים החמורים המצביעים על פערים משמעותיים בשיעורי המעורבות החברתית בין נכים ללא נכים בחברה הישראלית.

3.
הוועדה קוראת לממשלת ישראל לאמץ את המדד הבינלאומי NOD הבודק את סטטוס השוויון ברמות המעורבות החברתית בין נכים ללא נכים, ובמעורבות בין קבוצות נכים שונות. בהתאם תפעל הממשלה להבטיח את זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות כפי שקובע החוק המעגן את זכותם להשתתפות שוויונית ופעילה בחברה בכל תחומי החיים.

4.
הוועדה קוראת לשר התעשייה והמסחר, לשר החינוך, לשר הרווחה, לאכוף את חוק השוויון לאנשים עם מוגבלות בדרך שתבטיח רמת תעסוקה, השכלה ורווחה בקרב אנשים עם מוגבלות בשיעור הקרוב לזה הקיים בקרב הלא נכים.

5.
הוועדה תפנה למשרדי הממשלה הרלוונטיים ותקיים ישיבה נוספת לקבלת ההתייחסות ופעילותם לנוכח ממצאי הסקר.

אני מודה לכם.

הישיבה ננעלה בשעה 11:00