כנסת פתוחה

PAGE
1
ועדת החינוך, התרבות והספורט

05.12.2006

הכנסת השבע-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שני
פרוטוקול מס' 96

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שלישי, י"ד בכסלו התשס"ז (05.12.2006), שעה 12:00

תקצוב תלמידים יוצאי אתיופיה

חברי הוועדה: מיכאל מלכיאור – היו"ר

זאב אלקין

יצחק גלנטי

אלכס מילר

אודי בהט – מנהל גף קליטת עלייה, משרד החינוך

ירקו מסרט – אחראית פרויקטים מיוחדים, המשרד לקליטת עלייה

ריקי ארמן – רפרנטית חינוך, משרד האוצר

דוד עבאס – הסתדרות המורים

נגיסט מנגשה – מנכ"לית הפרויקט הלאומי האתיופי

אבי מגפן – דובר האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה

רומן שניידר – האגודה הישראלית למען ילדים עולים

יהודית גידלי

מיטל בר שלום


תקצוב תלמידים יוצאי אתיופיה

שלום, אני פותח את הישיבה. אני מרגיש שהדברים לא מספיק זזים בנושא של כלל התלמידים יוצאי אתיופיה. אנחנו רוצים לדעת, מה ההתקדמות מהפעם האחרונה שאנחנו עסקנו בנושא. עודי, תסביר לנו איפה עדיין ישנן בעיות, ומה פטרתם מאז הדיון האחרון.

אני לא הבאתי איתי תמונת כוללת לכל הנושא. אין לי ריכוז של הסעיפים השונים של הביצוע של התוכנית, אבל אני במעקב אחרי זה.

למה אתה בא לישיבה בלי להביא את הנתונים?

הנושא שהוצג בפנינו, היה הנושא של תלמידים בני הקהילה האתיופית שאינם עולים.

חלק עולים וחלק ילידי עולים.

זאת היתה הכותרת הישיבה, שאליה התכוננו באופן יסודי. לא ראינו בזה ישיבת מעקב. הייתי עושה את זה במשמחה, כפי שעשינו את זה הרבה מאוד פעמים.

אם הייתי נכנס יותר לפרטים, הייתי משנה את זה. חה"כ אלקין, האם אתה ביקשת ישיבה על אלה שאינם עולים?

לא.

אנחנו מבצעים את כל התוכנית שהצגנו בפני ועדת החינוך הלכה למעשה, דבר אחר דבר, והכל מתקדם, כולל ההוראה באולפנים, כיתות הקלט. כל סעיף וסעיף מתבצע ככתבו וכלשונו.

הקהילה האתיופית מונה 33,000 תלמידים במערכת החינוך, כאשר 15,000 הם תלמידים שעלו לישראל מאתיופיה, ועוד 18,000 שהם ילידי הארץ, בני הורים שהגיעו מאתיופיה בשנים 1984 ו-1991. הם ממשיכים לבוא כל הזמן.

האם אתם מתייחסים לילידי הארץ כאל עולים, או כאל צברים לכל עניין?

זה לא צברים לכל דבר ועניין.

אני שואל לגבי התקצוב, התוכניות וכל השאר.

בחינוך היסודי נוהג דוח שושני על כל מרכיביו. בתקצוב של דוח שושני, נאמר כי התקצוב ניתן לתקן הכללי של בית הספר. בתוך המערכת הזאת ניתן מדד גם לילדים עולים, וגם לילדים להורים שעלו מאתיופיה משנת 84. עכשיו זה שונה לשנת 1987. בחינוך היסודי האלמנט של בני הורים עולים, קיים.

אף על פי שהגל הראשון היה לפני 87. זאת אומרת, שהילדים שלהם כבר לא יקבלו את העזרה.

הם כבר לא נכללים בתוספת של התקצוב לעולים. בשנה האחרונה זה עודכן ל-87.

זה משמעותי. הגל הגדול היה ב-84.

רוב התלמידים בחינוך היסודי הם מהגל שבא אחר כך. בחטיבות העליונות התקצוב של דוח שושני לא עובד. אשר על כן, התקצוב לתלמידים עולים מאתיופיה בחטיבות עליונות הוא תקציב צבוע מראש, אבל לא במסגרת גלובאלית כמו ביסודי. שם ניתנות שעות לתלמידים שהם עולים בעצמם מאתיופיה. בחטיבות הביניים ובחטיבה העליונה ניתנות שעות עזר לתלמידים שעלו החל מינואר 91. זה אפילו יותר ארוך טווח מהזכאות של התלמידים בבחינות בגרות, שהיא רק משנת 94.

עכשיו אני מבין מה ההיגיון מאחורי ההחלטה שלי לדבר על ילדים של עולים ולא על העולים עצמם, כי אין בהחלטה הזאת שום היגיון. אני שמעתי מכמה בתי ספר שבהם יש ריכוז גדול של עולים מאתיופיה, שלא ניתן להבדיל עניינית בין הילדים שהם עצמם עלו לבין הילדים שהוריהם עלו. לכן, אין היגיון בהפרדה המוחלטת הזאת שאתם עושים. עכשיו אני מבין, למה אנחנו עוסקים בשאלה הזאת ולא בשאלה הכוללת.

כיוון שאני מכיר היטב את כל בתי הספר עתירי העולים מאתיופיה בארץ, אני יכול להגיד כמה דברים. לגבי תלמידים שהוריהם עלו בשנת 1984 - אנחנו פוגשים יותר ויותר ילדים שמשתלבים במערכות הממלכתי-דתי והממלכתי בצורה טובה. אני אומר את זה לא כדי להגיד שאין לנו בעיות וקשיים. צריך להבין שילדים שהוריהם נמצאים בארץ 20 שנה ויותר, מצבם כן שונה בממוצע. כמובן, שיש יוצאי דופן בכל מקום, גם לרעה וגם לטובה.

מאיזו בחינה?

מבחינה לימודית.

בפני יש דוגמא של בית ספר, שאותו בדקתי לעומק. בבית הספר הזה יש 400 תלמידים, כאשר 90% הם יוצאי אתיופיה. 70% הם ילדים שמוגדרים על ידי מוסדות הרווחה כילדי משפחות מצוקה. חלק גדול מהתלמידים נמצאים בתוך הסלם האתיופי. כולם הולכים ביחד. התלמידים האלה לא נמצאים היום בבית הספר הזה. הם בורחים מבית הספר בגלל סטיגמה או משהו אחר. שם אתה רואה כי אין הבדל בין הילדים האלה לילדים האלה. להורים אין תעסוקה. אגב, אלה בתי ספר שעושים עבודה נהדרת. אני רוצה לשבח את מערכת החינוך מהבחינה הזאת. התוצאות מאוד מעניינות, אבל בלי כלים אין כלום.

אני מכיר את המצוקות של הקהילה האתיופית בעל פה, ואני מעלה ומציף אותן בפני הנהלת המשרד כל שעה וכל רגע. אי אפשר לחשוד בי שאני מיפה את התמונה. אני כואב את הדברים עם נגיסט ושאר החברים מהקהילה. אני לא בא ליפות כלום. יש 30-40 בתי ספר בארץ שיש בהם למעלה מ-50% תלמידים עולים יוצאי אתיופיה. רובם הם בתי ספר שיש בהם אחוז גדול של עולים ואחוז גדול של ילידי הארץ.

עצם זה שהם לומדים ביחד, זה מראה לך שאין הבדל ביניהם.

ברוב בתי הספר האלה יש ערוב של שני סוגי התלמידים. בדרך כלל המשאבים הם מרובים מאוד בבתי הספר האלה. זה יכול להגיע ללמעלה מ-50 שעות לכיתה. יחד עם זה מופעלים באותם בתי ספר אלמנטים אחרים, שהם לא שעות עזר, כמו מגשרים, השתלמויות מורים, תוכניות לעולים ותיקים, שבהם משולבים גם בני עולים. התוכניות מופעלות כלפי אוכלוסייה בעלת קשיים, ושם אנחנו כן מצרפים גם ילידי הארץ שהוריהם עולים. בבתי הספר האלה המצוקה היא קשה, לפני שדורכים בפתחה של מערכת החינוך.

השאלה, מה משרד החינוך עושה כדי לפתור זאת.

בסוף מפילים הכל על בתי הספר. לא מתקצבים, ובית הספר צריך לפתור את הבעיות.

בחינוך הממלכתי יש מעברים דרמטיים, בייחוד של אלה שהם ילידי הארץ ואינם נתונים עוד למרותה של המערכת המגיירת. שם ההשתלבות היא הרבה יותר טובה, והדברים אינם נראים באופן שהם נראים באותן שכונות המצוקה, בבתי ספר מרוכזי העולים. בתוכניות שאנחנו מפעילים, כמו גם בהקצאת כספים לקידום נוער עולה. המדריכים הם מדריכי קידום נוער ייעודיים, בני הקהילה. הם לא עושים הבחנות בין ילד עולה לילד ותיק.

יחד עם זאת, המשרד עוסק בימים האלה ממש - על רקע מה שקורה ביסודי, שם בני עולים מתוקצבים גם כן, כלימוד מהלקחים של דוח שושני ביסודי - בנושא של מדד הטיפוח, שהוא המדד שבתוכו נכללים הרבה מאוד אלמנטים. תוך כדי כך נשקל גם העניין הזה של בני עולים. דהיינו, של ארץ המוצא גם של ההורים ולא רק של הילדים. הנושא הזה בעבודה. הוא יוגש לשרה ולמנכ"ל. תוך כדי כך נשקלת גם האפשרות להכניס באופן יותר משמעותי את האלמנט של בני עולים, בגומה למה שנעשה בחינוך היסודי. אין בזה התחייבות על כלום, כי זה בעבודה של הוועדה של משרד החינוך.

אנחנו נדרוש את ההתחייבות.

הנושא בתהליך של בחינה, כולל האלמנט הזה. עוסקים בזה גם אגף המיכון, גם אגף התקציבים וגם המנהל הפדגוגי.

אני מבין למה אתה נזהר בכל מילה ושוקל כל דבר. האם אתה חושב שזה מוצדק ונכון?

אני חושב, שנכון לבחון זאת בצורה רצינית.

אתה הפכת להיות דיפלומט.

חינכתם אותי להיות זהיר.

אם אתה לא יכול לענות על זה בכנות, אז תעזוב.

אני חושב, שהמרכיב הזה בקרב רבים מאוד מבני הקהילה האתיופית הוא חשוב. בהחלט צריך להסתכל על הדור השני. גם המחקרים מדברים על הצורך של דור הביניים. אנחנו שותפים לדעה הזאת.

אני רוצה לשאול, מה זה מדד טיפוח?

אני לא יכול לענות על זה. אני לא עוסק בזה.

מדד הטיפוח לוקח כמה פרמטרים, שעל פיהם נותנים סיוע נוסף לתלמידים. מדובר במצב סוציו-אקונומי, הכנסה לנפש של המשפחה, מקום המגורים, שנת העלייה, מספר הנפשות בבית, ועוד כמה מרכיבים מהסוג הזה. אומרים שתלמיד שמתקיימים בו כל המרכיבים האלה, זוכה לתקצוב גדול יותר, למספר שיעורים גדול יותר, הכיתות שלהם קטנות יותר וכו'.

אם כן, מדד הטיפוח לא כולל ידע של התלמיד בכלל. הוא מתייחס רק למצב הסוציו-אקונומי שלו.

הנחת היסוד, אשר מוכחת בכל העולם, היא שלסביבה הלימודית, לסביבה המשפחתית ולסביבה הקהילתית שבה אדם חי, יש קשר מאוד ישיר מול הישגים לימודיים.

האגודה הישראלית למען ילדים עולים היו גם כן בין אלה שביקשו את הדיון היום.

אנחנו עובדים עם העולים לאתיופיה, ואנחנו קוראים להם עולים מאתיופיה בין אם הם נולדו כאן ובין אם הם הגיעו מאתיופיה. בעיני האגודה אין שום הבדל בין שתי הקבוצות הללו. אם ישנם מאפייני ילדים עולים, אלה אותם מאפיינים בדיוק לשתי הקבוצות: מבחינה שפתית, מבחינת זהות ושייכות, מבחינה לימודית וכו'.

הרב מלכיאור הביא דוגמא מבית ספר שבו אנחנו עובדים, בית ספר רש"י בנתניה, שם אנחנו מפעילים תוכנית של עזרה דרך בעלי חיים לילדים האלה. האווירה במקום היא מאוד קשה. אין שום הבדל בין שתי קבוצות הילדים הללו.

אני מסכים עם עוד, שזה לא טוב לעשות הכללות. אני רוצה לדבר על שני עקרונות שמנחים אותנו בעבודה עם הילדים האלה. העיקרון הראשון הוא, אם לא אנחנו, אף אחד אחר לא יעזור להם. אין להם משפחות תומכות, אין הורים שיכולים לעזור בלימודים, אין אמצעים למורים פרטיים או חוגים. כל האחריות על הילדים הללו צריכה להיות של המדינה. כך אנחנו רואים את זה, עודי.

אני יכול למנות לך את כל מה שהמדינה נותנת חוץ ממה שאתם נותנים.

אנחנו לא ננהל ויכוח עכשיו, למה קרנות וארגונים צריכים לעשות את זה אם יש את המדינה. העיקרון השני שלנו, הוא השקעה לטווח ארוך. אם אנחנו לא נעזור עכשיו – ואנחנו זה גם המדינה, הקרנות והארגונים - זה יחזור אלינו כבומרנג בעתיד הלא רחוק. רואים את הסימנים כבר היום.

אני רוצה לחזק את רומן. להיות יליד הארץ בקרב יוצאי אתיופיה, לא מקנה כלום. מדובר במשפחות ממצב סוציו-אקונומי מאוד קשה. מרביתם אינם עובדים והם גרים בשכונות מצוקה. למרות שהמדינה דאגה שתהיה משכנתא, הכסף הזה נתן אפשרות לקנות בשכונות הכי קשות. בשכונה קשה יש בית ספר חלש. זה ממש כדור שלג.

בית הספר רש"י לבני העולים הוא כן מתוקצב, כי הוא בית ספר יסודי.

אני לא מכירה את בית ספר רש"י. אני מדברת באופן כללי.

נגיסט אמרה כי הכסף שהמדינה נותנת – וזה לא אתה, עודי, ולא משרד החינוך - מאפשר לקנות דירה באזור שהופך להיות סלם. זה חוסר הסבירות בעניין. אחר כך בית הספר הולך בעקבות זה. אחר כך אנחנו דנים בשאלה, איך אנחנו יכולים לתת הכלים לבתי הספר הללו. אנחנו לא מטפלים עכשיו בשאלות הכלליות. אנחנו רוצים לדעת, איך אנחנו יכולים לתת את עזרה.

להיות יליד הארץ פוגע בזכויות של משרד החינוך, שמעניק לילדים עולים. מהראשון לינואר 1991 ילדים נחשבים עולים. יש להם 1.75 שעות עולים. ילידי הארץ לא זכים לשעות האלה. בנוסף, אם יש שירותים אחרים, שעולים חדשים זכאים להם, הילדים הותיקים לא מקבלים אותם. הפערים בהישגים הלימודיים שלהם הם בדיוק כמו של ילדים חדשים.

אנחנו עובדים ב-27 יישובים ויש לנו 7,000 תלמידים בתוכנית שלנו, מדיל 13 עד 18. אנחנו מקבלים תלמידים מכיתות קטנות. בכיתות ז הפערים הם עצומים. גם המדינה לא תצליח לצמצם אותם. בנוסף לזה, יש דיווחים קשים מגופים מפעילים לילדים הזקוקים לצרכים בסיסיים. אין להם מספקי ספרים, אין להם כלי כתיבה. בנוסף, הם גם לא מצליחים לשלם את תשלומי החובה לבתי הספר. הרבה פונים לפרוייקט הלאומי, אך הפרוייקט לא יכול לתת מענה.

לגבי עולים חדשים - לאלה שנמצאים גם במרכז קליטה, יש זכאות. עדיין יש בעיה בנושא של גיור. הוא לא מסתיים בזמן, וילדים עוברים ממרכז קליטה לדיור קבע באמצע שנה. בית ספר המקבל את הילדים האלה צריך להתכונן לזה.

בנוסף, במקומות הותיקים יש בריחה של הותיקים. להורים של ילדי העולים אין יכולת לשלם כמו הורים אחרים, ובנוסף ישנה גם גזענות. אנשים אומרים: הילד שלי לא יוכל לשבת באותו בית ספר עם ילדי עולים. לשמחתי, יש שיפור במגמתיות של אנשים, אבל זה לא מספיק.

באיזה ביקור שלי, שמעתי כי בעלת תפקיד לא מרשה להכניס ילדים מאתיופיה לאיזה גן בגלל שהנכד שלה לומד שם. אני אפנה לכל מקום כדי לעשות סדר בנושא הזה.

אני רוצה לשאול אותך, האם את יכולה מהניסיון שלך לאשר את ההנחה הבסיסית, שהמדינה חייבת להתייחס לילדי עולים כמו שהיא מתייחסת לילדים שבעצמם עלו?

זה מחייב.

אני רוצה לציין, כי בכל נושא החינוך המשרד מתייחס לילדי עולים כמו לילדים עולים. לא עושים שום הבחנה. כל עוד הילד זקוק לעזרה ותמיכה, הוא יקבל אותה.

כאשר ועדת שושני קבעה את הכללים של התקצוב, היא קבעה שהתקצוב המינימאלי לתלמיד יהיה שעה ורבע. התלמיד שצובר את כל האפשרויות, עולה חדש מאתיופיה שהגיע אתמול, מקבל שעתיים. מה המצב כרגע? האם התקצוב של שעתיים לתלמיד עולה נשאר?

באופן פורמלי התקצוב נשאר.

אני שמעתי שאתה מדבר על 1.75.

בחטיבות הביניים 1.75, ולא בחינוך היסודי.

כמה ביסודי?

זה בתוך המערכת של התקן.

הוא לא יודע שזה שונה.

התקן בנוי פר תלמיד.

התקן בנוי על 30% תוספת על התקן הבסיסי פר תלמיד, לתלמיד שעלה אתמול מאתיופיה. זה נותן בסך הכל לבית הספר תוספת לתקן שלו.

מה התקן הבסיסי?

1.4 שעות.

החשש שלי, שבקיצוץ של ה-5 שנים האחרונות, הם קיצצו בתקן פר תלמיד גם לעולים החדשים.

נברר את זה.

אני רציתי לשאול, מה ההבדל בין עולה לילד שההורים שלו עלו? האם ההבדל הוא בשעות ההוראה?

השעות הנוספות שבית הספר מקבל עבור ילד שהוא עולה, הוא לא מקבל עבור ילד שהוריו הם עולים.

בחטיבות העליונות.

ובבית ספר יסודי הוא מקבל את זה בצורה מוגבלת.

בצורה שווה, על פי העקרונות של התגמול הדיפרנציאלי.

לא כמו שעולה מקבל.

לא כמו שעולה מקבל.

גם בבית ספר יסודי את הבעיה של בני עולים.

ברגע שבית הספר מקבל את האוטונומיה להשתמש בשעות העולים האלה, יש בעיה. מנהל בית ספר אחראי לכל השעות האלה. מנהלים בעלי אידיאולוגיה לקליטת עלייה, ינצלו את הכל. מנהלי בתי ספר אחרים...

דוח שושני נתן את שיקול דעת למנהלים, איך להפעיל את השעות.

אבל דוח שושני לא נותן את זה לילדים של העולים, אלא רק לעולים. אם אני טועה, תגיד לי.

אם הייתי חושב שאתה טועה, הייתי אומר לך.

זאת התשובה לשאלה של אלכס.

אני הבנתי שהורים שעלו מ-87 יחול עליהם התקצוב הדיפרנציאלי. רוב העולים שהגיעו במבצע משה זה עד 85. אנחנו פה מאבדים קבוצה גדולה של אנשים, שגם הילדים שלהם הם באותו מצב כמו של העולים החדשים.

אני צריך לבדוק אם זה הוזז לשנת 1987 או לא. אני חושב שכן.

לגבי העולים הטריים – היה דיון על זה בוועדת העלייה והקליטה. שר הקליטה התחייב לשקול את כל המדיניות של הכניסה למרכזי הקליטה של העולים החדשים. זה בין משרד הקליטה לסוכנות.

לגבי יציאה ממרכזי קליטה, למשרד הקליטה אין שליטה על זה. השליטה היא של הסוכנות היהודית. גם אנחנו עובדים עצות. עולים מגיעים ליישובים בלי שום הכנה מקדימה של הלשכות של משרד הקליטה לגבי העולה שצריך להגיע ליישוב הקבע.

היציאה היא פועל יוצא של הכניסה. הכניסה היא על בסיס מיטות פנויות.

כל שבועיים מגיעים ליישוב קבע.

לגבי הסוגיה שעולה כאן, זה חלק מסוגיה יותר כללית של כל ההגדרות מה הוא ילד עולה, לגבי קטגוריות שונות של ילדי עולים. ההגדרות הן מאוד לחומרה לגבי כל הקבוצות. ההגדרות גם לא אחידות. אפילו כאן, תוך כדי דיון, נאמר שלצורך כזו כן נכנס פנימה ולפעולה אחרת זה לא נכנס פנימה. אין ספק, שצריכים לעשות פה סדר בסיסי בכל ההגדרות האלה. אולי צריך ליצור כמה מדרגים, כי אי אפשר להגיד שילד עולה בשנתו הראשונה זהה לילד שנולד כאן. אין שקיפות בעניין הזה. בכל תוכנית יש הגדרה אחרת.

דרוש סדר ושקיפות, אבל זה לא אומר אחידות.

מצד שני, כן דרושה הרחבה לגבי כל הקטגוריות. המשרד הולך הרבה יותר לחומרה לעומת המציאות שעולה במחקרים.

זה בגלל האילוצים התקציביים.

לא תמיד זה אילוצים תקציביים. לפעמים אלה דברים שלא עולים כסף, אלא עניין של הגדרה.

אני תומך בדעתו. זה לא תמיד עניין של כסף. אם המשרד אומר שתלמיד מסוים צריך לקבל איקס שעות והאוצר נותן איקס מינוס ווי, עדיין כולם יודעים שצריך איקס ויש מטרה וחסר ווי. אם אתה משלים עם הווי, אתה אומר שזה המצב הנורמטיבי. לא כך. המצב הנורמטיבי צריך להיות תקצוב איקס, ומזה אסור לרדת.

זה כסף.

על זה נתווכח.

לפעמים זה עניין של תפיסה. עודי עכשיו עזר לנו מאוד בנושא שלא עולה כסף, התאמות לבגרויות.

אני רוצה לסכם את הישיבה. אנחנו ממליצים ודורשים, להשוות בין תלמידים בני עולים מאתיופיה לכל התנאים של התלמידים שהם בעצמם עלו מאתיופיה, גם ביסודי, גם בחטיבה וגם בתיכון.

אנחנו חושבים שזה לא נכון לעדכן את שנת העלייה מ-84 ל-87, כי זה אז יוציא את כל העולים שהגיעו במבצע משה. זה לא נכון לעדכן את זה, בפרט לנוכח התיאור ששמענו מבית ספר בו יש ריכוז גדול של עולים, יותר מ-50% מהתלמידים הם בני הקהילה האתיופית. הנתונים מצביעים על כך שאין כמעט הבדל, ולכן אנחנו צריכים להתייחס אליהם בצורה שוויונית לגמרי ולהגביר את השעות.

דיברתי עם כמה מנהלים בעניין, שאומרים שהם חסרי כלים. המשרד עושה, אבל עדיין מספר השעות שהוא נותן רחוק ממה שדרוש למערכת, כדי שהילדים לא יהיו במצב כזה ופעם אולי נצטרך להחליט לגבי הנכדים של העולים. כדי לשנות את המצב הזה, צריך לתת יותר שעות שבתי הספר צריכים, שעות ייעוץ ושל יתר הדברים הנחוצים לילדים האלה.

אני שמח, שבמשרד החינוך כבר דנים על זה ברצינות. זה עכשיו עומד בפני החלטת משרד החינוך. אנחנו רוצים להמליץ לכם, לקבל את ההחלטה הנכונה.

השאלה היחידה שלי, היא מה הולך לקרות בתקציב 2007.

אנחנו מדברים על ילדי עולים.

אולי יש קיצוץ בשנת 2007.

הם לא מקבלים בכלל.

כמו בבדיחה הידועה, התשובה היא שאתה צודק וגם אתה צודק.

האם פרויקט פר"ח גויס לזה?

כן. פרוייקט פר"ח עובד הרבה מאוד בקרב ילדי העולים.

אני חושב שהוועדה יכולה לקבל רושם, שהדרג המקצועי עושה עבודתו נאמנה. אני לא חושב שהבעיה היא עם המורים והמנהלים. הבעיה היא, המודעות, סדר העדיפות במשרד והתקצוב.

זה לא עניין של הדרג המקצועי. בסופו של דבר הנהלת המשרד תקבל את ההחלטה. אנחנו ראינו שעד עכשיו היה מצב שילדים ממשפחות עולים, שהם בעלי אותם צרכים, לא קיבלו עד עכשיו כלום. את המצב הזה אנחנו רוצים לשנות. עודי סיפר בהתחלה, כי יש דיון במשרד על הנושא, אבל עדיין לא התקבלה החלטה. אנחנו רוצים להבטיח שההחלטה תהיה נכונה, כי אין שום היגיון בשום החלטה אחרת. זה יפגע גם בילדים העולים, שנמצאים באותם בתי ספר.

בשבוע שעבר השרה נשאלה בנושא התקציב, ואמרה שלא יהיה שום קיצוץ בתקציב של תלמידים עולים, פרט לחפציבה. מתחקיר מעמיק יותר שעשינו בוועדת משנה השבוע, עולה שיהיה קיצוץ. נכון לעכשיו, כפי שבנו את בסיס התקציב, יש קיצוץ. יש התחייבות של המשרד, שהכסף יוחזר במהלך השנה. אני לא באתי על סיפוקי שהבנתי את המשמעות. בשבוע שעבר זה נשמע לגמרי אחרת.

בדיון הקודם דובר על כך שהחזיר את ה-13,00,000 שקלים למכללות האקדמיות. גם זה לא יהיה בבסיס התקציב, אבל יוסיפו את זה.

אם נלך בשיטה של הסתייגות, זה יהיה בבסיס התקציב.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:20