PAGE
1
ועדת החוקה, חוק ומשפט

27.11.2006

הכנסת השבע-עשרה





נוסח לא מתוקן

מושב שני
פרוטוקול מס' 76

מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט

יום שני, ו' בכסלו התשס"ז (27 בנובמבר 2006), שעה 10:00

הצעת חוק החברות (תיקון מס' 4) (חברה לתועלת הציבור), התשס"ה-2005

חברי הוועדה: מנחם בן-ששון-היו"ר

יצחק גלנטי

דוידה לחמן-מסר,עו"ד משרד המשפטים

גלי גרוס,עו"ד משרד המשפטים

רון אשכנזי,עו"ד משרד המשפטים

ירון קידר,עו"ד רשם העמותות

אביטל שרייבר,עו"ד משרד רשם העמותות

ד"ר ירון סוקולוב מנכ"ל, מגזר ההתנדבות והמלכ"רים

ניסן לימור מגזר ההתנדבות והמלכ"רים

רפאל האפט,רו"ח לשכת רואי החשבון בישראל

איריס שטרק,רו"ח סגנית נשיא לשכת רואי חשבון

שמואל גרינבוים חבר הנהלה, לשכת המבקרים הפנימיים

ניר אבנון לשכת המבקרים הפנימיים

איתן צחור,עו"ד מגזר ההתנדבות והמלכ"רים, לשכת עו"ד

יהודה שפר ראש הרשות לאיסור הלבנת הון

שלומית אשרי שתי"ל

קרן ויינשל

דורית ואג

יפעת שפרכר

הצעת חוק החברות (תיקון מס' 4) (חברה לתועלת

הציבור), התשס"ה-2005

אנחנו דנים בהצעת חוק החברות (תיקון מס' 4) (חברה לתועלת הציבור), התשס"ה-2005. אנחנו נכנסים עכשיו למערכה ארוכה. לא ביום אחד נדון.

הצעת החוק הזאת נולדה מתוך הוקרה למגזר השלישי, לא מתוך חשד במגזר השלישי. מטרת ההצעה הזאת לכבד את המגזר השלישי, לכבד את החברה האזרחית ולאפשר לה צורות התאגדות מגוונות, צורות התאגדות שמתאימות לפעילויות גדולות כמו גם לפעילויות קטנות.

הצעת החוק הזאת באה ליצור מנגנוני שקיפות ובקרה שלחלק מהגופים שהיום פועלים פחות נוחים. המטרה לעודד את התורמים, לעודד את הציבור, לדעת ולתת לו את הביטחון שהחברה לתועלת הציבור היא מכשיר בטוח, היא מכשיר שניתן לשים בו את מבטחנו, להשקיע בו את כספנו ולדעת שגם אם אנחנו לא תורמים גדולים שיכולים להתקשר בחוזה עם החברה או העמותה להגשמת המטרה הציבורית, גם אז יש אמצעי בקרה ופיקוח כדי להגשים את התכלית המרכזית שלשמה ניתן הכסף.


הצעת החוק הזאת גובשה בשנת 2005 אחרי עבודה רבה. המאפיינים המיוחדים של חברה לתועלת הציבור ושל עמותה, כמו גם של הקדש, הוא בראש וראשונה איסור חלוקת רווחים. יש כסף שאמור להיות מוגשם למטרה לשמה הוא ניתן. הנקודה הזאת היא הנקודה המרכזית באמון שבין התורמים למקבלי הכספים - אמון שלפיו החברה היהודית וחברות אחרות מאמינות שהתרומה היא ערך חברתי, שיש בתרומה ובמתת לזולת חשיבות. הפעילות היא להשגת מטרות ציבוריות. תרומות מהציבור הרחב, לא רק מנדבנים גדולים שיכולים להשפיע על אופן התנהלותו של הגוף מקבל התרומות. כמובן שמדובר גם בתמיכות ממשלתיות, שזה פועל יוצא של תהליך ההפרטה. לזה אני לא נכנסת. בזה עוסקת ועדה אחרת. כדי להגשים את כל המטרות האלו נקבעו גם דיני מס מיוחדים, שייתכן שיש או אין מקום לשכלל אותם.

הרעיון המרכזי הוא שהקופה הציבורית גם היא משתתפת בעידוד התרומות של הפרט, כי מטרתם של דיני המס המיוחדים, דהיינו הקופה הציבורית שנותנת זיכויים ופטורים מסוגים שונים, לאפשר הגשמת היעד של התורם, בין אם זה בשקל, בין אם זה במיליון. התרומה הזאת תיזקף אצלו כזיכוי אם הוא גוף עסקי, היא תעודד אותו לתרום. אצל מקבל התרומה היא לא תיחשב כהכנסה, על מנת שהיא תוכל להגשים את המטרה לשמה היא נועדה. יש לנו פה השתתפות מדעת של הקופה הציבורית בעידוד התרומות, מתוך הכרה והוקרה אמיתית וכנה למגזר השלישי, לאותו רגש אלטרואיזם שהוא מיסוד פעולתם של בני אדם. החשיבות הרבה מבחינתנו היא של הגופים שניתן להשקיע בהם את התרומות כדי לפתח את החברה האזרחית.


בעבר היה לנו את פקודת ההקדשות לצורכי צדקה, שהיא פקודה עותומנית. בתוכה פעלו ההקדשות היהודיים. לאחר מכן, במקביל, נחקקו שני חוקים. אחד זה חוק העמותות, והשני זה חוק הנאמנות. חוק העמותות קבע את הסוג הראשון של תאגיד למטרה ציבורית. זאת האישיות המשפטית הנפרדת הראשונה שהייתה. לאחר מכן, ב1981, נחקק חוק הנאמנות. חוק הנאמנות מדבר על החברה לתועלת הציבור שמאוזכרת בפקודת החברות הישנה המנדטורית. היא מנסה להסדיר את הפעולה של החברה לתועלת הציבור במסגרת חוק הנאמנות. מנסה, אבל לא בהכרח מצליחה. מדוע? מסיבות היסטוריות כאלו ואחרות. חוק הנאמנות מכיר בהקדש הציבורי שאיננו אישיות משפטית נפרדת. פסק דין המפתח בעניין הזה ניתן נגד האוניברסיטה העברית. איילה זקס-אברמוב נגד האוניברסיטה העברית. בנושא הזה השאלה הייתה מה דינו ומעמדו של הקדש ציבורי. בית המשפט קבע שרצוי להכיר בו כאשיות משפטית. הרעיון היה והדילמה הייתה האם ליצור אישיות משפטית חדשה שתאפיין את ההקדש הציבורי, או לקחת אישיות משפטית מזאת שנמצאת על המדף ולהתאים אותה למטרות של ההקדש הציבורי. אנחנו בחרנו בדרך השנייה.

הקדש ציבורי יכול להיות מוקם היום מבלי שתקום אישיות משפטית. יכול המקדיש לבחור להקים עמותה או חברה לפי חוק החברות החדש. אלה שני המוצרים שנמצאים על הדלפק. מוצר אחד זאת העמותה, שבעצם נועד בזמנו לפעילות למטרה ציבורית - בית כנסת, מתנ"ס, גופים אחרים שיש להם פעילות ופועלים באמצעות קבוצה מצומצמת של אנשים. החברה לתועלת הציבור הייתה לפי החוק המנדטורי מוזכרת לפי חוק הנאמנות, עם מנגנוני פיקוח כאלה ואחרים.

בוועדת ברק, שעסקה בחוק החברות ואחר כך סטתה ממנו והגישה את הצעת החוק לכנסת, התנהל ויכוח נוקב בשאלה אם יש מקום לחברה למטרה ציבורית. אני זוכרת את הוויכוח הזה בתור מי שהייתה מרכזת הוועדה והובילה את החקיקה. פרופ' ברק ופרופ' פרוקצ'ה אמרו לבטל את החברה הזאת. הם אמרו לעשות רק עמותה. לנו, פקידי המדינה, הייתה תחושה שאנחנו מורידים מהמדף מוצר שיש לו חשיבות לחברה האזרחית. לפני שמורידים אותו מהמדף אמרנו שנהיה משוכנעים שלא זקוקים לו. בוועדת החוקה הצגנו את הדילמה של ביטול האפשרות של הקמת חברה למטרה ציבורית אל מול הותרת האפשרות. הצענו להותיר את האפשרות להקים חברה למטרה ציבורית ולא עסקית. לא בנינו את המודל המתאים. אני מכה כאן על חטא כשאני מביאה את ההצעה הזאת לפניך. בחוק החברות לא התאמנו את ההוראות הרלוונטיות לחברה לתועלת הציבור. שגינו. לשגיאה הזאת יש מחיר. את השגיאה הזאת אני מבקשת לתקן בשם הממשלה בהצעת החוק שלפניך.


מה המחיר שהיה? היו ניצולים לרעה. הניצול לרעה שאני מכירה אותו היה ביום בהיר אחד כשחברה חשובה מאוד שמטפלת באוכלוסייה חלשה מאוד – אוכלוסיית הקשישים - קיבלה נכסים מהמדינה בחכירה ב-0 שקלים על מנת להקים עליהם בתי אבות. ביום בהיר אחד החברה, שהייתה לה מטרה ציבורית לדאוג לציבור הקשישים בישראל, החליטה, באסיפה כללית של רוב חבריה, לשנות את המטרה מחברה למטרה ציבורית למטרה לא ציבורית. היא החליטה למכור את הנכסים שהיא קיבלה לצד שלישי, כלומר לגורם עסקי. לנושא של דיור מוגן יש גם היבטים עסקיים, לא רק היבטים ציבוריים. היועץ המשפטי לממשלה אמר שלא כך יהיה, שלא יכול להיות שהם ינצלו את הפירצה האומללה שלא יצרנו מנגנונים על הדבר הפשוט של הפיכה ממטרה ציבורית למטרה לא ציבורית. מיד החברה יכולה לחלק רווחים, מיד היא יכולה למכור את הנכסים שקיבלה מאותו מקדיש או תורם, לקבל את התמורה ולחלק את הדיבידנד לחבריה כשאין פוצה או מצפצף. זה מתבצע בד' אמות החדר שבו מתנהלת החברה לתועלת הציבור. דוגמה נוספת היא של בית חולים ביקור חולים שנמצא במצב מאוד קשה. בית חולים ביקור חולים הוא הקדשות שניתנו, נכסים שנמכרו ולא מצליחים לעקוב אחריהם.

בחברה האזרחית כולה יש פאן שבלעדיו החברה הישראלית לא הייתה נראית לטובה כמו שהיא נראית. אין פה שום כוונה להטיל צל, להטיל ספק ולמנוע, אלא לקדם ולחזק את האמון של הציבור במערכת החברה לתועלת הציבור במידה דומה שקיימת למערכת העמותות שמתחייב לגביה פיקוח ברמות כאלו או אחרות.


כל מטרת ההקדמה שלי הייתה להדגיש שמטרת החקיקה היא לתקן שגיאה חמורה שחוקקנו כאשר אפשרנו את קיומה של החברה לתועלת הציבור. מרוב בהילות לסיים את החוק של החברה העסקית לא שאלנו את עצמנו מה נובע מכך שאיפשרנו הקמת חברה למטרה ציבורית, לא רק למטרה עסקית. הסינכרוניזציה ביניהן הולידה תוצאות לא טובות. הבולטת ביותר זה שינוי תקנון. אם לפי פקודת החברות כדי לשנות תקנון של חברה היה צריך 75%, הרי שאנחנו הורדנו את הרף בחברה רגילה ל51%. גם אם יש 49 מתנגדים המטרה הציבורית מיד יכולה להשתנות למטרה מסחרית ואף אחד לא יודע. גופים רבים מקבלים פטור מזיכוי תרומות. הם לא בהכרח משתמשים בכסף למטרה לשמה הם קיבלו את הפטור. לעיתים קרובות אתה תשמע מאנשים -היו כתבות על זה בעיתונים - שאין להם אמון במתן תרומות. הפחד שהאמון הציבורי ייסדק כתוצאה מהעדרם של אמצעי פיקוח ובקרה שיבטיחו שהתרומה תגיע ליעדה הוא הפחד האמיתי שלפי דעתי צריך לאפשר לנו לבדוק ולשקול. אנחנו לא רוצים להכביד יתר על המידה ולהרתיע, אבל כשהותרנו את המוצר של החברה לתועלת הציבור על המדף ללא כל מנגנוני הבקרה והפיקוח כשלידו מוצר העמותה שעליו יש פיקוח ממשלתי.. מה ראינו שקורה מ1999? נדידה מיידית למקום שבו הפיקוח חלש יותר.

אני ממליצה להשתמש בחברה לתועלת הציבור לגופים גדולים. אני הופעתי בפני המגזר השלישי והסברתי. החברה לתועלת הציבור היא מוצר מצוין, אבל היא מוצר מצוין לא לבית כנסת או לכל גוף. אנחנו לא שוללים את זכות ההתאגדות. כל אחד שיבחר את המוצר שמתאים לו, אבל הנדידה מדאיגה. לא רק שהיא מדאיגה, אין לנו גם אינפורמציה מה קורה. אם אעשה קו ליניארי אתה תראה שהפיקוח הכי הדוק זה ברשם העמותות, הפיקוח הכי חלש הוא ברשם החברות. מדוע הפיקוח הכי חלש ברשם החברות? כי ההנחה היא שאחרים יפקחו. זה לא תפקידה של המדינה לפקח על חברות. בשם זכות ההתאגדות רשם החברות רושם. אין לו שיקול דעת. כאשר חברה נרשמת למטרה ציבורית ואחרי שנה היא שולחת הודעה שהיא שינתה את המטרה הציבורית למטרה רגילה, אין לו סמכות למנוע את הרישום. הוא לא תמיד יודע את זה.


מטרת החוק המוצע היא לסתום את אותם חללים שנוצרו בחוק החברות, לתקן את השגיאות. מה הבעיות העיקריות בגופים הפועלים למטרות ציבוריות? אין מעמד סטטוטורי לתורם. אם התורם לא מבקש לעשות חוזה עם הגוף הנתרם אין לו מעמד משפטי. אין לו שום מעמד משפטי. לא רק זה, אלא גם למטרה לשמה קם התאגיד באבחנה מנאמנות ונהנה אין מעמד משפטי. אם חוק הנאמנות מבחין היטב בין המקדיש, הנאמן והנהנה, או אז שעברנו לעולם התאגידים. התאגיד הוא של "המייסדים". הם המפעילים אותו. הם פועלים למען המטרה הציבורית. בואו ניקח לדוגמה חולי סרטן, ילדים חוסים. הנמען כגוף אמורפי אין לו מעמד משפטי. משום כך גם אין לו שום יכולת לוודא שאכן הכסף שנתרם עבורו מגשים את מטרתו. הוא לא קיים. התוצאה: בעיות הנציג המיוחדות בחברה ובעמותה. אני לא רוצה להיכנס לנאמנות ולהקדשות, אבל שם כאשר המקדיש נפטר יש בעיה דומה. השאלה היא מי מפקח על הנאמן.


מה בעיית הנציג המיוחד בחברה לתועלת הציבור ובעמותה? בהעדר מעמד משפטי לתורם ולנתרם אין מי שיבטיח הלכה למעשה - זולת האנשים עצמם - שהתרומה אכן תגיע ליעדה ותגשים את מטרותיה. לבעלי המניות אין אינטרס רכושי או כלכלי לפקח שאכן ההשקעה של צד שלישי תגיע ליעדה. בעלי המניות, על אף היותם חברים בעמותה או בחברה, אינם הנמנעים,אינם בהכרח התורמים. משום כך נוצר המתח שלא קיים בחברה הכלכלית. הפתרונות מגוונים.

מנגנוני בקרה חיצוניים ומנגנוני בקרה פנימיים. הקו המפריד הוא הקו המפריד בין המעגל החיצוני לפנימי. מי השחקנים בזירה שלנו? הרגולטור, שאנחנו חושבים שחייב להיות קיים -רשם העמותות, רשם התאגידים, רשם ההקדשות. ציבור הנהנים מצד ימין, התורמים מצד שמאל. במרכז נמצא התאגיד, החברה והעמותה. בהיות התאגיד הזה גוף אמורפי, דהיינו אישיות משפטית נפרדת, מחויב שיהיו לו בעלי מניות או חברי עמותה. אין זהות בין בעלי עמותה לבין התורמים והנתרמים. משום כך פותחו בחוק העמותות כלי ביקורת ובקרה. ועדת הביקורת ורואי החשבון ניסו לחפש את אותם gate keepers שיבטיחו שאכן התורמים יגיעו לציבור הנהנים באמצעות התאגיד והדירקטוריון, חברי הוועד, המנהל הכללי. על כל בעלי התפקידים מוטלת אחריות להגשים את המטרות. השאלה המעניינת היא מי אוכף את האחריות הזאת. בהעדר מעמד סטטוטורי לתורם ולנתרם אין מי שיאכוף את האחריות, בניגוד לחברה רגילה.


אני רוצה לעשות השוואה שמסבירה מדוע לעיתים בדיני חברות היצר הקפיטליסטי, שאני לא מברכת עליו, מניע מערכת אינטרסים של המערכת האלטרואיסטית. זאת חברה, בין אם היא לתועלת לציבור ובין אם היא רגילה. למעלה יש את ההנהלה שלא חייבת להיות. אין חובה למנות מנהל גם לא בחברה רגילה. דירקטוריון יש חובה למנות. בעלי מניות הם תנאי. הזכויות והסמכויות של בעלי המניות זה לפקח על התנהלות הדירקטוריון. למה יש להם אינטרס לפקח? כי בחברה הרגילה זה הכסף שלהם. הם השקיעו את הכסף. הם רוצים תשואה על ההשקעה שלהם. הם בעלי המניות. הדירקטורים מנהלים עבורם את הכסף. הם שואלים מה עשה הכסף שלהם היום. האינטרס הכלכלי שלי הוא לדעת שההשקעה לא הלכה לטמיון. זה מעמדו של בעל השליטה. כל דיני החברות בנויים על האינטרס שזה הכסף שהשקעתי ואני רוצה לוודא שהוא מניב את התשואה המובטחת ושהמנהלים לא עושים שימוש בכוחם כדי לפגוע בהשקעתי כדי לעשות עסקאות על חשבוני, כדי לנכס לעצמם נכסים שהם קנו בכספי. כל זה האינטרס שלי כמשקיע. לעומת זאת, הגורם המפקח בבעלי המניות בחברה לתועלת הציבור או בחברים בעמותה הוא הגורם האלטרואיסטי. אנחנו אנשים מכובדים, חברים בעמותה הזאת. אנחנו רוצים שהיא תתנהל להגשמת המטרה הציבורית. האם די באכפתיות הזאת? המציאות מוכיחה שבהרבה מאוד מקרים לא די בה. הכל עניין של בני אדם.

קשה לבנות מודל על טוב הלב ועל האכפתיות של בני אדם במקום שיש רמאות, אי אכפתיות, ציניות ופגיעה. עמדו על זה פילוסופים ברמה כזאת או אחרת. עדיין אותה חמלה אין בה די כדי לבסס עליה מודל משפטי שיבטיח שאכן כל החברות לתועלת ציבור, כמו כל העמותות, תתנהלנה להגשמת המטרה הציבורית של הכסף שאיננו כספם שלהם. אם החברה הרגילה זה הכסף של בעלי המניות שאותו מנהלים המנהלים, ולבעלי המניות ניתנו כוחות שמשתמשים בהם כך או אחרת, בחברה הציבורית הכסף הוא לא הכסף של בעלי המניות, הוא הכסף של התורמים למטרת הנתרמים.


מטרת החוק המוצע הוא לא הקודקס של החברות לתועלת הציבור, אלא טיפול בחירום, בבעיות שהתגלו לנו. כמעט אחת לאחת יש לנו דוגמאות על דברים שקרו בשטח. טיפול חירום שנובע מהקמת חברות למטרות ציבורית במקום עמותות. הבריחה הגדולה הזאת למנגנון שאין בו פרוז'קטור, שאין בו פיקוח, שאין בו בלמים, שאין בו איזונים, זולת המתנה הגדולה של האישיות המשפטית הנפרדת שיכולה להרחיק את החברים בתאגיד מהתורמים ומהנתרמים כאחד.

יצירת מסך ההתאגדות היא זכות, היא חשובה מאוד. אני לא רוצה שנשאף לביטולה בחברה לתועלת הציבור. אם לא יהיו לנו מנגנוני בקרה ופיקוח אנחנו נצטרך לחזור ולשאול אם טוב עשתה הוועדה, בהצעתי ובהסכמת חברי הכנסת, שהותירה את החברה לתועלת הציבור בחוק החברות.

מטרת ההצעה הזאת היא להבטיח שחברות לתועלת הציבור יהיו, יתקיימו, יפרחו, ישגשגו וייצרו מערכת של יחסי אמון בין התורמים לנתרמים לטובת החברה האזרחית והחברה בכללותה. כיצד אנחנו מציעים לעשות זאת? אנחנו מציעים להחיל עקרונות מסוימים מחוק הנאמנות על חברה שפועלת למטרות ציבוריות והסדרת הפיקוח הנדרש על חברה לתועלת הציבור. אין שום פיקוח על חברה לתועלת הציבור. אוצו רוצו להקים חברות כאלו, כי זה ההבדל הגדול בינן ובין עמותות.

יש ניסיון אמפירי.

הניסיון האמפירי חמור ביותר. המטרות של מנגנוני הפיקוח הן למצוא פתרונות אחידים לבעיית הנציג, שהיא בעיית רוחבית בתאגידים הפועלים ללא כוונת רווח, ליצור פיקוח אחיד ואפקטיבי כדי שהפורום שופינג יתבסס על שוני משפטי מתאים, לא על העצמת הפיקוח ובחירת מנגנון של פיקוח חלש. אם יש גוף גדול שפועל למטרה ציבורית והמודל של עמותה לא מתאים לו, טוב שהוא יבחר בחברה לתועלת הציבור. לא בגלל ששם פונקצית הפיקוח חלשה ושהדברים נעשים בהסתר מן העין מבלי שיש גורם כלשהו שיכול לפקח על אופן התנהלותה של החברה לתועלת הציבור.

בשנים האחרונות נעשו מספר ניסיונות לאחד את מנגנון הרגולציה. רשם העמותות וחוק העמותות הועברו לאחריות משרד המשפטים. רשם העמותות מונה כרשם ההקדשות ובהמשך גם כרשם החברות ורשם התאגידים. הכוונה היא ליצור איחוד בין רשויות הפיקוח התאגידיות. לא איחוד במובן שהכל יהיה זהה, כי עדיין פונקצית הפיקוח על התאגיד העסקי היא חלשה יותר בקיומם של מנגנוני פיקוח פנים תאגידיים, קרי בעלי המניות. אנחנו לא הולכים להפוך את החברות לרשם העמותות, אבל במקום שבו התורם והנתרם אין להם מעמד סטטוטורי יש כשל שוק מסוים.

אנחנו מציעים מודל של פיקוח. אנחנו חושבים שהוא מודל של פיקוח רך. חבריי יגידו שהוא קשה מידי. זה מודל הפיקוח שקיים בחוק העמותות. גם בו יש חסרונות. גם אותו אנחנו רוצים לתקן. זה לטובת החברה האזרחית, לא לרעתה. אני לא יודעת כמה אנשים החליטו שהם יותר לא תורמים לעמותות שבהן הם לא יודעים מי המנכ"ל. ביום שהמנכ"ל לא יהיה שם הם לא יתרמו. הולכים על המודל האישי והפרסונאלי, שהוא מודל חשוב. לעולם לא ניקח את הרוח של אותו אדם שבוודאי יכול להגיב. המודל של לטפל בנוער בסיכון או לטפל בחולי סרטן הוא לא פונקציה של האדם שעומד בראש, אם זה המנכ"ל או יו"ר הדירקטוריון, הוא פונקציה של מבנה הגוף והדרך שבה הוא מגשים שהתרומה תגיע ליעדה. יש קבלות על גופים גדולים. יש הרבה בעיות עם גופים קטנים. אנחנו מציעים ליצור מודל שבו הטובים יפרחו, כשאלה שמנצלים לרעה יפסיקו להטיל את הדופי שמטילים לאורך זמן בחברות לתועלת הציבור.

יצירת מסגרת כוללת להסדרה ופיקוח בפרק מיוחד בחוק החברות. במקום ההסדרה החלקית הקיימת היום בחוק הנאמנות, שלא מתקיימת הלכה למעשה כלל וכלל, יצירת אחידות בדין התאגידי לגבי מי היא חברה לתועלת הציבור, איך היא עוברת מסטטוס אחד לסטטוס שני, כלומר מחברה למטרה ציבורית שלא מחלקת רווחים לחברה שפתאום מחלקת רווחים. יכולת פיקוח של חברת ההקדשות ממועד הקמתה של חברה כזאת, לא שלילת זכות ההתאגדות. כמו כן, קביעת חובה או זכות לחברה לתועלת הציבור להזדהות כחברה לתועלת הציבור. זה יעודד את ציבור התורמים ליצור את האמון ביניהם.

הסדרת הדין להבטחת פעילות תקינה בצמתים משמעותיים בחי החברה. לא ביום יום, לא בכל יום של מינוי דירקטורים, לא בכשירות של דירקטור. בכל אלה איננו עוסקים כלל וכלל. אנחנו רק מטפלים באותם צמתים שאנחנו איתרנו כצמתים בעיתים בעיקר, כמו למשל הקמתה ורישומה. לא מניעת רישום, אלא שהחברה תירשם כחברה לתועלת הציבור כדי שניתן יהיה לעקוב ולדעת שהיא נשארת כזאת.

שינוי תקנון המטרות. לא להפוך מיום אחד מחברה למטרה ציבורית לחברה שמטרתה לא ציבורית. פעולה בחריגה ממטרות. כיצד מטפלים במצב הזה? מה קורה כשמטרת החברה היא לסייע לילדים חוסים ובכספים משתמשים למטרה אחרת לחלוטין?

עסקאות עם בעלי עניין. זה המצב. אנחנו יודעים את זה מרשם ההקדשות. אנחנו יודעים את זה ממאות הקדשות שקיימות ברחבי המדינה שבו המקדיש הלך לעולמו. הנכסים הם כמעט נכסים ללא בעלים. לא ניתן לקיים עליהם מעקב. יש דוגמאות לכך שהנכסים האלה הפכו להיות נכסים פרטיים של בעלי התפקידים בגוף שלמענו ולטובתו הם נתרמו. זאת המציאות, זה המצב. קרקעות בפתח תקווה, קרקעות בבני ברק, מבנים הפכו לבתי מגורים אחרי שמילאו בעצם מבני הקדש ולא נודע הדבר לאיש. המטרה שלנו היא למנוע עד כמה שאפשר. זה הכל פונקציה של אמצעים, של בקרה.

מניעת עסקאות של בעלי עניין. מניעת עסקאות שבו מנהל התאגיד, בין אם זה עמותה או חברה לתועלת הציבור, קונה את הנכס של העמותה, מוכר לה את המכונית שלו.

מיזוג בין חברה לתועלת הציבור לחברה עסקית מחייב משטר מיוחד שהיום לא קיים. היום בחוק החברות החדש שתי חברות יכולות להתמזג בלי אישור בית משפט. זה בניגוד לחוק הקודם. זה יכול להיות בין חברה לתועלת הציבור לחברה שאינה לתועלת הציבור. את זה אנחנו מבקשים למשטר.

הסדרת האורגנים המיוחדים, אותם מנגנונים פנימיים שיפעלו בחברה. ועדת ביקורת בדומה לעמותה. הסמכה לשר המשפטים, אם תרצו להפעיל אותה באישור או לא באישור הוועדה. להגביל שכר דירקטורים. אני לא יודעת אם אתם יודעים, אבל כרגע יושבת על המדוכה ועדה אחרת שהמליצה המלצות רבות. כולן לא קשורות לחקיקה הזאת. אנחנו מדברים רק על הסמכה, לא על קביעת הוראות. ועדת ארידור הוקמה על ידי הממשלה. הממשלה דנה בהמלצותיה. הממשלה אישרה את הצעת החוק הזאת במקביל ובלי קשר לוועדת ארידור. אם מישהו חרג מסמכותו זאת ועדת ארידור, לא הצעת החוק שנמצאת פה בפניכם. הצעת החוק שלפניכם באה כדי לטפל בממשל תאגידי של חברה לתועלת הציבור. במקביל, מתן כלים לפקח בידי החברה כי אין מי שיפקח.

באחת ההרצאות שהייתה לי בפני המגזר השלישי דיברתי על הענקת מעמד לתורם ולנתרם לתבוע את החברה. תביעה ייצוגית או תביעה נגזרת. הבכי והטענות היו רבים. בצדק מבחינתם. בואו קודם כל נתחיל עם המצב הרגיל. אם כל יום יחליטו קבוצת תורמים או נתרמים שלא מוצא חן בעיניהם איך שהחברה מתנהלת, הרי האופציה בידיהם היא להפסיק לתרום לה. במקום זה יתחילו לתבוע. גם ככה אנשים משמשים בהרבה מאוד תפקידים בהתנדבות ובשכר מאוד נמוך. לא כולם גובי שכר. זה המגזר הכי חשוב בחברה הישראלית, אני לא מוכנה שיטילו בו דופי. צריך ליצור את אמצעי המישטור, כדי שלא תהיה טענה שהכוח מנוצל לרעה, כדי שאותן כבשות שחורות שמטילות דופי בעדר יצומצמו עד למינימום. ניתן יהיה לקיים מנגנוני פיקוח ובקרה כדי שלציבור בכללותו יהיה אמון במערכת ששווה לתרום לה ויש מקום לקיומן של מטרות ציבוריות.


הוספת סנקציות, תיקונים עקיפים הנדרשים בחוק על עמותות ובחוק הנאמנות. אנחנו נשארנו עם חוק הנאמנות. הטעות והחטא הקדמון הוא בכך שאפשרנו את קיומה של החברה לתועלת הציבור. אולי שגינו. אם לא יתפתחו מנגנוני בקרה ופיקוח כמו שנדרש אני חושבת שנצטרך לחזור למודל של עמותה. חוק הנאמנות אומר: "חברה לתועלת הציבור - חברה רשומה לפי פקודת החברות שנתקיימו אחת מאלה: היא קיבלה משר המשפטים היתר לפעול" - הסעיף הזה בוטל בחוק החברות ולכן אינו רלוונטי – "היא פטורה מתשלום מסים לפי סעיף 9, או בית המשפט הצהיר שהיא כזאת". כל חברה שמקבלת היום את 2, 9 ו39 היא חברה לתועלת הציבור, אבל אף אחד לא יודע את זה. אם היא לא נרשמה לפי חוק הנאמנות אצל רשם ההקדשות אף אחד לא יודע שיש חברה כזאת לתועלת הציבור. על זה הבכי. הרשם רשם אותה כי חובתו לרשום אותה, אבל אף אחד לא יודע את זה. שלטונות המס לא מקיימים מעקב אחרי הפטורים שניתנו, כי יש מאות אלפי חברות כאלו. הוגדל עכשיו סכום הפטור. הוראות חוק הנאמנות לא מתקיימות.

בחוק החברות סעיף תכלית החברה אומר שהחברה תפעל להסדרת הרווחים. תכלית החברה היא לפעול על פי שיקולים עסקיים לעשיית רווחיה. ניתן להביא, במסגרת שיקולים שהחברה פועלת לעשיית רווחים, עניינים של הנושים והציבור. כל מה שיש על החברה לתועלת הציבור הוא זה. הוראת סעיף קטן (א) לא תחול על חברה שבתקנונה נקבע כי הוקמה להשגת מטרות ציבוריות בלבד ושתקנונה אוסר חלוקת רווחים לחבריה. זולת הסיפה הזאת כל יתר הוראות חוק החברות שבנה בזמנו אוריאל פרוקצ'ה, אחר כך ועדת ברק והכנסת שינתה בהתאם, כולן מתאימות רק לריישה. אין שום הוראה שמתאימה ל11ב. את המצב הזה באנו לתקן. לכך אנחנו רוצים לקדם את ההצעה הזאת ולהביא אותה לקריאה שנייה ושלישית מוקדם ככל שניתן. לא כי התרשלנו, אלא כי הנזק שיכול להיגרם ויכול שנגרם מידי יום ואין לנו מושג לגביו.. לא נכון לטעון שיש ניסיון, כי הניסיון לא ידוע. כדי שהניסיון יהיה ידוע צריך שיהיה מחקר, צריך שיהיה מעקב. לא כך הדבר.

אנחנו מציעים הגדרה אחת בחוק החברות. אנחנו מציעים לכונן פרק חדש, שיהיה פרק החברה לתועלת הציבור, כאשר חברה לתועלת הציבור תוגדר כך: חברה שבתקנונה נקבעו מטרות ציבוריות בלבד, וכן איסור על חלוקת רווחים או חלוקה אחרת לבעלי מניותיה. שני תנאים מצטברים. חברה שמוקמת למטרה ציבורית ותקנונה מתיר לה חלוקת רווחים לא מעניינת אותנו, כי אנחנו חושבים שמי שתורם לחברה עם מטרה ציבורית צריך לדעת שזה כך. אם החברה אוסרת על חלוקת רווחים ויש לה מטרה ציבורית, גם על זה אפשר לדבר. בית המשפט הצהיר לבקשת היועץ המשפטי לממשלה שאכן היא פועלת למטרה ציבורית. חברה שהצליחה לקבוע איזו שהיא הוראה אמורפית, גם אז אם אנחנו מגלים שהיא קיבלה נכסים או יש אינטרס ציבורי היועץ המשפטי לממשלה יוכל לפנות לבית המשפט ולהכריז עליה כחברה לתועלת הציבור. זאת הכרזה דקלרטיבית שמחילה עליה את הוראות הפרק הרלוונטי. האם חברה שפועלת למטרה ציבורית ותקנונה מתיר חלוקת רווחים היא לא חברה לתועלת ציבורית? זאת שאלה. יכול להיות שזה בעייתי.

הגבלת שינוי תקנון ושינוי מטרות. התורם לא יודע אם התקנון מתיר או אוסר חלוקת רווחים. כשבאים אלי הביתה ומבקשים ממני לתרום למעונות למען ילדים חוסים ואני תורמת, אני לא יודעת מה נאמר בתקנונה של החברה. אם החברה לא לתועלת הציבור אולי אני לא אזהה אותה ככזאת כי לא יהיה לי את הזיהוי אבל אני עדיין אתרום.

הגבלת שינוי תקנון ושינוי מטרות. הכלל הוא שאסור לשנות את תקנון החברה לעניין מטרותיה, לא לכל דבר אחר. אי אפשר להפוך מטרה של ילדים חוסים לחתולים עזובים. אם אני תרמתי במשך שנים כסף והמדינה נתנה קרקע ב0 דמי חכירה כדי שיוקמו מעונות, המעונות האלו הם לילדים חוסים. אם אתה רוצה מטרה ציבורית אחרת, או שאתה רוצה לחלק לבעלי המניות את הנכסים, זה אסור. גם בית המשפט לא רשאי להתיר את זה, אלא בנסיבות מאוד מיוחדות. השאלה מי בא. היינו במקרים שבית המשפט מאשר והוא לא מודע למשמעות של האישור הזה.

ניתן לשנות למטרה ציבורית אחרת, למטרה קרובה באישור רשם ההקדשות. זה כדי להקל ולא ליצור רגולציה שכל פעם צריך לרוץ לבית משפט. אם אתה רוצה ילדים חוסים וילדים חוסים מוגבלים, בוודאי זאת מטרה קרובה ואפשר באישור רשם ההקדשות לעשות את זה. למטרה שונה באישור בית משפט. במקרה כזה אנחנו מבקשים שתישלח הודעה לרשם ההקדשות כדי שידע אם יש כאן מטרה, האם יש כאן ניסיון לחמוק ולחלק נכסים. אישור בדיעבד של חריגה ממטרות טעון אישור בית משפט, כמו למשל החברה הוקמה למען טיפול בילדים חוסים והחליטו לתרום כסף למען חיילים. זאת מטרה חשובה. ניתן לאשר את הפעולה הזאת שנעשתה מחריגה ממטרות בדיוק כמו שניתן בפקודת החברות. תתכבדו בבקשה ותפנו לבית משפט לאשר את החריגה מהמטרות.


אישור עסקאות עם בעלי עניין. בחברה לתועלת הציבור בעלי המניות הם לא המשקיעים, התורמים הם המשקיעים. הציבור נהנה. יש חשש לניצול לרעה של הכסף של התורמים. למרות כל התרומה האדירה של החברה האזרחית יש גם כבשות שחורות בעדר. גם בחברה רגילה, שזה הכסף שלי שהמנהלים מנהלים, יש הוראות מיוחדות על עסקאות שהמנהלים עושים עם החברה, עם האישיות המשפטית הנפרדת החדשה הזאת. אומרים שהחברה זאת היצירה הגדולה ביותר של המשפט, כי המשפט יצר אישיות משפטית נפרדת שהצליחה להרחיק את הסיכון מהמשקיעים. בכך התקדם העולם המערבי. לגבי החברה האלטרואיסטית הצליחו ליצור מצב שיהיה גוף שינהל את כספי התורמים והמשקיעים, רק צריך להבטיח שאכן הכסף יגיע ליעדו - לכך מכוונת הצעת החוק הזאת - לא לכיסו של המנהל או של החבר או בעל העניין. גם כאן אנחנו מציעים את ההוראות המיוחדות.

מנגנונים פנימיים. חובה למנות ועדת ביקורת. ועדת ביקורת לא תורכב מנושאי המשרה בחברה. יהיו gate keepers חיצוניים. יהיו לה תפקידים מיוחדים, כמו בחינת ייעוד כספי החברה למטרותיה וכיוצא בזה.

מיזוג. חברה לתועלת הציבור רשאית להתמזג רק עם חברה לתועלת הציבור. היום מיזוג לא טעון אישור בית משפט. היה לנו מצב של חברה לתועלת הציבור שקמה למטרה ציבורית והתמזגה עם חברה עסקית. כל הכספים של התורמים עברו לחברה העסקית וחולקו כדיבידנד ברגע הראשון שניתן היה.

אני שומע פה המון חפיפות בין החברה העסקית לעמותה.

חוק החברות הוא חוק מודרני. יש לפעמים גופים מאוד גדולים שפועלים למטרות ציבוריות. יש להם הרבה חברות בנות. קונצרן למטרה ציבורית גם יכול להיות. המודל של העמותה מתאים הרבה יותר לפעילות קטנה ומצומצמת. דווקא מתוך הוקרה למגזר השלישי לא רצינו למנוע את האפשרות להתאגד כחברה, למרות שזאת הייתה המטרה הבסיסית של ועדת ברק. אין חברות לתועלת הציבור, יש רק עמותות. חשבנו שזה יהיה לא נכון ובאמת אפשרנו את זה. התגלו שיש פגמים. עכשיו עומדים על פרשת דרכים: או שמתקנים את הפגמים ויוצרים אמצעי פיקוח ובקרה מתאימים, או שמבטלים את האפשרות להקים חברה ונשארים רק עם העמותה.

חובת רישום. לא מניעת התאגדות, אלא חובת רישום כדי שיידעו מי החברות האלו, כדי שאפשר יהיה לפקח עליהן. חברה לתועלת הציבור חייבת לבקש מהרשם רק לרשום אותה בפנקס. חברה רשומה חייבת לציין בצד שמה את היותה חברה לתועלת הציבור, כדי שהציבור יזהה. חברה למטרה עסקית לא יכולה.

מינוי חוקר. בפקודת החברות הייתה אפשרות למינוי חוקר גם לחברה עסקית רגילה. אנחנו חשבנו שזה לא מתפקידה של המדינה למנות חוקר לבדוק את אופן התנהלותה של חברה פרטית בגלל שפלוני רב עם אלמוני. תלך לבית משפט ותטען קיפוח. בית המשפט ישמע אותך ויראה איך לעשות. לא נכון לבזבז כסף ציבורי למטרה של סכסוכים בין שני אנשים. בעמותות יש מינוי חוקר. מינוי החוקר הוא חשוב. מינוי החוקר מגלה לנו ניצול לרעה של הכבשות השחורות, מאפשר לנו לגלות מה קורה לכספם של התורמים ולמה הוא לא מגיע לנתרמים. בחברה עסקית לא נכון יהיה לבזבז את כספו של הציבור על סכסוכים בין שני בעלי מניות. יש להם את הכלים ואת האמצעים כדי לפתור את הסכסוכים לבדם, כאשר בתווך נמצא התאגיד כמו העמותה. גם בחברה לתועלת הציבור יש מקום לאפשר את המנגנון.

חובות דיווח לרשם ההקדשות לגבי חברות לתועלת הציבור. ברירת המחדל היא שיחולו בנוסף לחובות על הציבור החובות החלות על עמותה. יש על המדף שני מוצרים: מוצר לעסקים גדולים, מוצר לעסקים קטנים. יחליטו המתאגדים מה הוא המוצר שמתאים לפעילותם. הם לא יבחרו את המוצר המתאים להם בגלל ששם הפיקוח חלש ופה הפיקוח חזק. זה מה שקרה ב5 השנים האחרונות.

תביעה נגזרת. תביעה נגזרת היא תביעה מאוד חשובה. יש חובות על נושאי המשרה בכל חברה. מי יאכוף את החובות האלה? בחברה עסקית אם אתה מנהל לא טוב את רכושי יש לי אינטרס כלכלי לתבוע אותך, אבל בחברה לתועלת הציבור אני החבר או בעל המנייה אפילו לא השקעתי כסף, רק איכפת לי. האם האיכפתיות הזאת תספיק כדי לתבוע תביעה נגזרת? לא שללנו את הכלי הזה. לכל בעל מניות בחברה יש זכות להגיש תביעה נגזרת, השאלה היחידה אם הוא ייעשה זאת, ומה האינטרס שלו לעשות את זה. בחברה עסקית יש לבעל מניות המיעוט אינטרס לתבוע את המנהל שעשה עסק עם בעל השליטה על חשבון ההשקעה שלו. בחברה לתועלת הציבור ייתכן שיהיה לאדם איכפת מה קורה בחברה. האכפתיות הזאת תיתן לו את הכלי של תביעה נגזרת. זה חשוב שיש את הכלי הזה. בנוסף לו רצינו למצוא נציגים של הציבור. מצאנו שני גופים. אחד זה רשם ההקדשות, והשני זה היועץ המשפטי לממשלה. אלה גורמים שיכולים להגיש תביעה נגזרת. יש היגיון שהם יעשו שימוש בכוח שלהם למטרה לשמה הוא ניתן, לא על מנת לפגוע באופן התנהלותה התקין של החברה האזרחית.

השבת נכסים שחולקו לבעלי מניות. כל חלוקת נכסים לבעלי המניות תיחשב לחלוקה אסורה וחזקה, כי בעל המניות ידע על החלוקה האסורה וכי הוא חבר בחברה שאוסרת על חלוקת רווחים. למה הוא קיבל דיבידנד?, למה הוא קיבל בית? למה הוא קיבל את כל הנכסים שהחברה חילקה לו? המשמעות: בעל המניות יהיה חייב להשיב ויראו כל דירקטור במועד החלוקה כמי שהפר את חובת האמונים.

הסמכה לשר לקבוע תקנות המגבילות את שכרם. הסמכה, אך לא פעולה על פי ההסמכה הזאת . עם זה נחכה. אין לנו שום כוונה, בנוסף לכל התיקון החשוב והדחוף הזה, לטפל עכשיו בשכר של חברי עמותות וחברי דירקטורים, רק כשיתגבש הקונסנזוס הציבורי שצריך להתגבש בזה. הדרך המתאימה תיבחר בתקנות. היא תיצור את מקור ההסמכה.

הסנקציות. מה הסנקציות שאנחנו מציעים על הדבר הזה? הדין הפלילי קיים. עבירות המרמה והפרת האמונים קיימות, הן חלות גם כאן. חוק העונשין הוא חוק העונשין. עבירת מרמה חלה במקום שהייתה מרמה. על מנת להבטיח פיתוח פיקוח אפקטיבי ותמריץ למילוי החוק בחרנו בכלי המתפתח של עיצומים כספיים על הופעת הוראות שונות בחוק.

אי רישום אצל רשם ההקדשות עילה להרמת מסך. אנחנו חייבים לדעת מי החברות האלו. השבה של נכסים שחולקו שלא כדין, הגשת תביעה נגזרת וכן כל אדם הרואה עצמו נפגע וכן היועץ המשפטי רשאים לפנות לבית משפט. זאת הוראה שלקחנו מחוק הנאמנות. היא חלה גם היום, רק שהיום לא יודעים מי החברה לתועלת הציבור. חשבנו שלא נכון יהיה למחוק אותה.

פירוק. פירוק זאת דרך נפלאה לחלוקת נכסים. חברה לתועלת הציבור מגישה בקשה לפירוק מרצון. היום יש שלושה סוגי פירוקים: פירוק ברצון, פירוק בהשגחת בית משפט ופירוק בפיקוח בית משפט. תנאי לקיומו של פירוק מרצון זה הצהרה על כך שהחברה איננה חדלת פירעון. מתכנסים להם הדירקטורים, נותנים הצהרה שהחברה לתועלת הציבור איננה חברה חדלת פירעון ומיד כל הנכסים משורשרים לחברי החברה. זה המצב היום. מי שישמע את הסודות האלה יכול גם ליישם אותם.

למחרת מקימים חברה חדשה וחוזר חלילה.

כאן הבעיה יותר חמורה, כי זה לא הנכסים שלהם, זה נכסים של אחרים, זה נכסי התורמים. הגבלות על פירוק מרצון. אנחנו רוצים לאפשר סיום פעולתה של חברה כזאת. חברה לתועלת הציבור רשאית להתפרק מרצון. היא "מרחה" תצהיר לפיו הפסיקה את פעולתה ואין לה נכסים. מה יקרה אז לנכסים מהדין הקיים לגבי הקדשות? הרעיון הוא שניתן להעביר אותה לפירוק בפיקוח רשם ההקדשות, כשהנכסים ילכו למטרה ציבורית דומה. זה הרעיון שעומד ביסוד הנאמנות, ביסוד ההקדשות, ביסוד כל התפישה הזאת.

שילוב רשם ההקדשות בהליכי הפירוק. חייבים למסור הודעה כדי שלא בהזדמנות הזאת יחולקו נכסים. יש גם עילות נוספות לפירוק במידה של שימוש לרעה.

פעילות החברה המתנהלת בניגוד לחוק, בניגוד למטרות או לתקנונה. החברה ומטרותיה מכוונות לשלילת קיומה של מדינת ישראל או אופייה הדמוקרטי. חוקר המליץ על פירוק החברה.

אי חלוקת נכסים לבעלי מניות. בעלי המניות של חברה לתועלת הציבור לא יהיו זכאים בעת פירוקה לחלק בנכסיה כדי ליצור תמריץ שלילי לפירוק. נכסיה הנותרים יעברו על פי הוראת בית משפט למטרה ציבורית אחרת.


הצעת החוק הזאת באה מתוך הוקרה שהמודל והמוצר שנקרא חברה לתועלת הציבור חשוב לחברה הציבורית, רק קיימת לקונה גדולה בחוק שלא מולאה בטעות כאשר חוקקנו את חוק החברות. מיהרנו לאפשר הקמת החברה למטרה ציבורית, לא היינו מודעים לכל השימושים לרעה שניתן לעשות בנוסף לכל השימושים לטובה שחשבנו שחשוב לשמר אותם. מבנה היעד בהסדרת הגופים הפועלים ללא כוונת רווח זה לאפשר מספר סוגי התאגדויות, לא לכפות סוג התאגדות אחד.

קיימים כלי פיקוח אפקטיביים לטיפול בבעיית הנציג - חיצונים ופנימיים ככל שנדרש. זה יעד הכרחי לקידום המגזר השלישי, החברה האזרחית והגברת אמון הציבור בו. כלי הפיקוח יהיו אחידים לכל סוגי הגופים, כדי שהפורום שופינג שמאפיין את המצב הקיים שבו בורחים מהפיקוח של רשם העמותות לחברות לתועלת הציבור לא יקרה עוד.

הצעת החוק מהווה צעד חשוב בהשגת מבנה היעד והבטחת הפעילות התקינה של חברה לתועלת הציבור, שניתן יהיה להשתמש בה באופן המיטבי בהסדרתה התאגידית ככלי מתאים וראוי לפעולה במסגרת החברה האזרחית לטובת הציבור , התורמים והנהנים כאחד.

אני מאוד שמחה שאתם רואים במגזר השלישי מגזר הכי חשוב. יש הרבה כבוד והערכה. כל היוזמה באה מתוך הערכה רבה למגזר. אנחנו חשים שעם כל הכבוד לזה היה ראוי לשתף את נציגי המגזר בכל החשיבה המוקדמת הזאת גם לגבי ועדת ארידור. אי אפשר לעשות מהלכים שנוגעים באופן כל כך מהותי לפעילות של המגזר השלישי מבלי לשתף אותו.

התפרסם תזכיר שנשלח לכולם. הוא הוצג באין סוף כנסים. אני חושבת שהטענה הזאת לא במקומה.

יש לנו מספר טיעונים. העיקרי בהם הוא העניין של ההתאגדות, שלא תהיה פגיעה בחופש ההתאגדות. אנחנו מבקשים מיו"ר הוועדה להסב את תשומת ליבו לנקודה הזאת. נאמר פה שתהיה חובת רישום בלי פגיעה בחופש ההתאגדות. אנחנו לא שקטים בנקודה הזאת. אנחנו רוצים שהוועדה תתייחס לעניין הזה.

אנחנו מבקשים שיהיה תיאום בין המהלכים של ועדת ארידור לחקיקה הזאת, שהרי אם המהלכים שעכשיו מתחילים בין ועדת ארידור לבין נציגי המגזר השלישי אכן יבשילו וילכו לקראת הסדרת יחסים רצינית שביחסים בין המגזר השלישי למדינה, הרי שחלק ממה שנמצא כאן יתייתר או יצטרך להשתנות. אין שום טעם בהליכה במקביל. גם כאן יש לנו פנייה לוועדה לדאוג שיהיה תיאום בין הדברים האלה, שהכל יהיה חשוף בפני הכנסת.

דידי, אני מצטער לשמוע שאת רואה את ההליכה שלך בשנתיים האחרונות בעניין הזה של החברה לתועלת הציבור כמשגה שעשית. זאת הייתה הליכה נכונה. זה לא היה משגה. נדון אם יש צורך בהחלפת הסעיף הקטן הזה ב50 סעיפים. חלק מהסעיפים היה ראוי שלא יהיו.

כל הקשר בין החוק הזה לכל הנושא של ועדת ארידור. אי אפשר להשאיר את שני הגורמים האלה יחד. צריכים לשקול ולראות איך זה חי אחד עם השני, איך זה מסתדר, אם בכלל. החוק הזה גובר על כל דבר אחר. חשוב לראות מה יצר את החקיקה הזאת. מה שיצר את החקיקה הזאת זה עודף רגולציה באמצעות חוק העמותות. מה קורה בחוק העמותות? חוק העמותות הוא חוק לקוי מיסודו, חוק שאין בו פתרון.


קצת על המגזר השלישי. אנחנו רואים די הרבה כספים שמסתובבים פה. אין לקבל את העמדה שמס הכנסה לא יודע על הרישומים. הוא רושם את זה באופן גלוי. הסכומים הם סכומי עתק. המונח "מגזר שלישי" זה מונח די חדשני. אנחנו רואים בו מספר גופים. ראשית מדובר בגופים לא מאוגדים. הם לא היו מאוגדים בעבר, הם גם לא יאוגדו בעתיד. יש לנו את הנושא של אגודות עותומניות, שעדיין קיים ואין לו פתרון. יש לנו את דיני המס. יש את ההקדשות בחברה לתועלת הציבור כפי שהיו עד לביטולה של פקודת החברות הקודמת.

חוק העמותות הוא חוק גרוע ביותר, כי הוא ביטל ולא ביטל את חוק האגודות העותומניות. יש לנו עדיין אגודות עותומניות בעשרות, אולי אפילו במאות.

חברות לתועלת הציבור הוקמו החל מ1999. זה בזכותה של דידי, בזכותן של רשויות המס שהכירו בדבר הזה. ההכרה היא הכרה מושלמת. אנחנו חיים טוב מאוד עם העניין הזה. לא מצאתי את כל הניצולים לרעה. דידי, את משתמשת הרבה בביטוי "למשטר". אין לו מקום בעולם שלנו.

מה היא עמותה מול מגוון ההגדרות? יש לנו אין ספור מונחים, אין ספור מושגים, אין ספור מילים שמשקפות את אותו דבר. מביאים לנו היום חברה לתועלת הציבור עם 50 סעיפים נוספים, שבאה לתת משקל נוסף. אנחנו נמצאים במצב שהפרט הקטן, המתנדב יודע איפה הוא מתחיל, הוא לא יודע איפה הוא גומר. בחוק העמותות הקיים יש הרבה פרצות. אנחנו מודים בזה. יש מקום לבטל את החוק הזה. אין מקום להחיל את שני החוקים - חברה לתועלת הציבור ועמותה - בצוותא. אין מקום לשני הדברים האלה יחדיו.


אגודות עותומניות. החוק מ1906 הוא לא חוק רע בכלל. ראוי לעיין בו לפני המשך החקיקה. הוא פעל במשך מספר שנים רב. לאט לאט הוא הפך להיות אבן שאין לה הופכין. אפשר לחיות עם החוק הזה.

חוק הנאמנות היה קשור בטבורו לפקודת החברות דאז. סעיף 32 בחוק הנאמנות קשור לסעיף 23 לפקודת החברות. עם ביטולה של פקודת החברות בוטל הקשר ונוצר מושג יתום בחוק הנאמנות.

אנחנו רוצים למלא אותו תוכן.

אפשר למלא תוכן בהתאם למה שהיה בעבר, לא להפוך את חוק החברות החדש לאיזה שהוא מפלצת. חוק הנאמנות הוא חוק טוב, הוא חוק שאפשר להשאיר אותו על כנו. הוא עונה גם על כל מה שקשור לחברה לתועלת הציבור. אם משאירים אותו על כנו אנחנו נמצאים במצב משפטי מושלם.

חוק החברות, כפי שאנחנו רואים פה, מדבר בצורה מאוד רחבה. כל מה שהייתי מוסיף בכל מהלך החקיקה הזה זה אך ורק את המילים: "להלן – חברה לתועלת הציבור". עם השלמת המשפט הזה אנחנו מגיעים לכך שיש לנו את חוק הנאמנות מצד אחד, ומצד שני יש לנו את החוק הזה. היה ראוי לשקול את ביטולו של חוק הנאמנות. המצב המשפטי היה יכול להיות מצב מושלם. אנחנו רואים בסעיף 32 בחוק החברות הקודם לעומת סעיף 32 בחוק החברות החדש מספר נושאים שנמחקו. הנושא של מטרות הפך להיות מספציפי לכללי. אני לא פוסל את זה. הנושא של חלוקת דיבידנד היה קיים. הנושא של מע"מ הוסף. גם לדעתה של דידי לא צריך להוריד את המילה "מע"מ". אני לא רואה בזה בעיה.

איך אנחנו רושמים היום חברה לתועלת הציבור? יש לנו את סעיף 11 לחוק, יש לנו את חוק הנאמנות . הרישום הוא תוך 6 חודשים.

מה קורה אם לא רושמים?

יש היום 6 חודשים לרישום. לצמצם את זה ל14 יום ואף לפחות מזה זה אבסורד. לפני כן עוד צריך להודיע. לפי ההצעה החדשה צריך לקבל אישור מקדמי מרשם ההקדשות לפני שפניתי לאישור כלשהו. אחר כך אני רץ לרשום את החברה ברשם החברות. זאת הפרוצדורה הדרושה. עוד לא נתקלתי בימיי ברגולציה שדורשת ממני לבוא לפני מעשה ולומר מה אני רוצה לעשות, כלומר התערבות כבר בבית פנימה עוד לפני שבכלל נרשמתי. תוך 14 יום אנחנו רושמים את ההקדש. רשם ההקדשות הופך להיות גוף מרכזי בכל המהלך הזה. אין לנו בעיה עם זה, אבל לא במסכת הזאת, לא בקצב הזה, לא בסדר הזה. מה זאת אומרת לבוא לפני, לבוא אחרי, לבוא בתוך 14 יום? אני נמצא בריצת עמוק, כשבסך הכל אני רוצה להקים לעצמי איזו פינה קטנה של חברה לתועלת הציבור. אגב, כל ההתייחסות לחבר'ה האלה היא כאל פושעים, רמאים, גנבים.

ממש לא. אני מוחה. זה ממש לא הוגן להגיד שזה מה שאמרתי.

זה מה ששמעתי.

נכון שלא אמרת את זה, אבל בנוסח החוק אין מילה אחת של קרדיט. דברי ההסבר לחוק אינם חלק מהחוק. זאת שגיאה דידקטית שכדאי היה לתקן אותה, אבל זה מאוחר כי הכחול יצא.

ניתן ללמוד הרבה ממס הכנסה. הם מתייחסים לאו דווקא לחברה לתועלת הציבור. יש את הנושא של מוסד ציבורי. יש את העניין של מוסד ציבורי שאושר לעניין סעיף 46, ויש לנו את הנושא של האיגוד המקצועי. כל אלה הם גופים במס הכנסה שפטורים ממס בתנאי שלא הייתה להם הכנסה מעסק. הנה בא לנו החוק הזה ואוסר עלינו פעילות עסקית. במס הכנסה מותר לך לבצע פעילות עסקית. כאן אסור לך לבצע פעילות. יש פה סתירה בין שני החוקים, שלא לדבר על חוק מס ערך מוסף.

חוק מס ערך מוסף מדבר בלשון מאוד רחבה, מאוד פתוחה וקורצת לאדם להירשם כמלכ"ר. כל מה שצריך להוכיח זה שהוא פועל ללא כל כוונת רווח. אין עניין של רגולציה. מה היא פעילות עסקית? יש היום הלכה אחת שמחייבת אותנו. זאת הלכה שטעונה שיפור. הייתי מבקש שבמהלך הדיונים נתייחס להלכה הזאת, כי ההלכה הזאת מובילה היום את ההגדרה של מוסד ציבורי ומלכ"ר. אנחנו סבורים שאין לקבל חלק מהתנאים שמופיעים פה. אם הולכים לחקיקה, בואו נעשה עבודה יסודית. אתה מחייב אותי שלא אתחרה עם גופים אחרים? זה טעון בדיקה ובירור. יש הרבה חוקים משלימים שהייתה התעלמות מהם וראוי להתייחס אליהם כאן.

אם אני מנסה לסכם את הנושא, אז יש שונות בין הגופים השונים. לא ייתכן להוסיף היום עוד שונות נוספת, עוד תנאים נוספים, עוד הגבלה, עוד סוגים, עוד משמעויות. כל אלה יסתרו את המצב הנוכחי או ייווספו לו ולא נדע לאן אנחנו באים.


בניגוד למה שדידי תיארה, אני רואה בחיוב פעילות משותפת בין גופים עסקיים לעמותה, בין אם זה בא מלמטה, בין אם זה בא מלמעלה, בין אם זה בא מהצדדים. כל ההתייחסות השלילית מוכיחה על חוסר רעות עסקית. לי יש מוזיאון ותחנת דלק ליד המוזיאון. מה האסון הגדול? החוק החדש לא מאפשר לי למזג בין פעילות של עמותה לפעילות של חברה לתועלת הציבור. אפילו זה אסור. חייבת להיות התייחסות חיובית לכל הדברים האלה תוך כדי.


יש את לנו את כל הנושא של הוועד המנהל בעמותה. כל הרגולציות סביב הנושא הזה מיותרות. חובת הניהול, חובת הפיקוח וחובת המימון קיימות בתוך העמותה. אין צורך ברגולציה בעניין הזה.

נושא של שכר. אני הייתי מבקש להעמיד פה לדיון אמיתי האם ראוי לשלם שכר לחברי ועד או לא ראוי. הנושא הזה חייב למצוא את ביטוי כאן ועכשיו, לא להשאיר את זה ולהגיד שכולם גנבים. אין להעלות דבר מהסוג הזה.


מימון העמותה. כמובן שאין ספור דרכים. אני סבור שהיא צריכה להיות מפוקחת. לא תמיד זה כך. לא כל תקציב. מה עניין הרגולטור להיכנס כדי לדון?

אנחנו לא רוצים להיכנס כאן למה זה שכר. אולי בהמשך הדיונים. אנחנו צריכים לראות מה היא טובת הנאה. גם השאלה מי הוא מתנדב. הרבה מתהדרים בדבר הזה. בשבוע שעבר העברנו תקנות במס הכנסה לגבי פטור ממס למתנדבים. השאלה הזאת צריכה למצוא את ביטויה בחוק הזה. אין לה שום מענה, שום התייחסות, רק איך הרגולטור מקבל סמכויות ללא הגבלה. גם החזר הוצאות. אני חושב שהנושא הזה בא על פתרונו. הוא ראוי לבדיקה. אנחנו בעד. היחסים בין הוועד המנהל ובין המנכ"ל והעמותה חייבים למצוא את פתרונם במסגרת החוק הזה, כי אין דומה וועד מנהל ומלכ"ר בעמותה לוועד מנהל ומלכ"ר בחברה עסקית. המלכ"ר בעמותה מביא את הכסף, מגייס את הכסף, הוא נמצא בפיקוח פוליטי, לא כלכלי.


אני באופן אישי נגד ביטוח נושאי משרה בעמותות. אני רואה את חברות הביטוח שמתקרבות לעמותות ומנסות לגזול את פת לחמן כדבר שלילי. יש לי הרבה חולקים גם במגזר שלנו.

ועדת ביקורת. אני לא סבור שיש להתייחס אליה באותה חומרה שמתייחסת החקיקה הזאת. זה ראוי לבדיקה עד הסוף. אני רוצה לראות מי הם פוטנציאל מקבלי השכר בחברה ובעמותה, כדי שנוכל לבדוק עד כמה הם ראויים . כל נושא השכר בעמותה כפי שאנחנו רואים הוא נקודה מאוד רגישה. הייתי רוצה שהוועדה תדון בנושא הזה ותקבל החלטות. כמובן שיש אפשרויות להשאיל כספים. את הסמכות הזאת הייתי מעניק לרשם החברות או לרשם העמותות, אבל לא כלאחר יד.

אני רוצה לגשת לכל הנושא - בין אם זה חוק העמותות, בין אם זה חוק הנאמנות, בין אם זה חוק החברות - מנקודת מבט אחת. אני רואה את יחסי מדינה חברה דרך החוקים האלה. אני רואה עד כמה המדינה נכנסת לחברה, או עד כמה היא מאפשרת לחברה לפעול באופן עצמי, ליטול על עצמה אחריות ולנהל את העניינים של החברה לפי ראות עיניה של החברה. היינו רגילים במשך עשרות שנים להתנהל על ידי רשויות. אני חושב שאנחנו נמצאים היום בעידן אחר.

מה שאני רואה בחוק הזה זה המשכים של זנבות של חוק העמותות. את חוק העמותות אני מכיר מצוין כי זה הדוקטורט שלי. הוא מאוד מורכב. יש שם דברים שלא יאומנו, אבל זה עבר במשך 26 שנים בכנסת עד שהגיע למה שהגיע. בואו נפריד את הדברים כדי להבין במה אנחנו דנים. מה שאני רואה בהצעה הזאת זה שתחת חוק החברות נכנסים דברים מהותיים שעוסקים בשאלות המרכזיות של מה זה בעצם יחסי חברה ומדינה, כיצד המדינה נותנת לזה ביטוי בחקיקה ומאפשרת התאגדות לאזרחים לפי רצונם ושיקולם.

כל התיקונים שנראים מהותיים לחוק העמותות.

יכול להיות. ישנה חקיקה הרבה יותר מודרנית ומשוכללת בעולם. תיקחו אפילו את החוק הבריטי החדש, שרק השנה נכנס לתוקפו. יש דברים יוצאים מן הכלל. אנחנו מתעלמים מכל הדברים וממשיכים לעסוק ברגולציה, במשטור ובפיקוח. אני לא אומר שלא צריך את הדברים במקומות שצריך, אבל זאת לא יכולה להיות נקודת המוצא.


אנחנו עוסקים בהמון סיסמאות. אני לא יודע מה זה תועלת הציבור. אני בוודאי שלא רוצה להשאיר את זה בידי שר או פקיד כלשהו. אחד הדברים שמעסיקים היום מדינות בעולם זה העניין הזה. פרלמנטים עוסקים בזה, לא משאירים את זה למישהו אחר. אולי זה צריך להיות הנושא הראשון. אני אביא לך את החוק הבריטי האחרון. יש שם הגדרה מאוד מפורטת.


אנחנו נמצאים בעידן שהגבולות מטשטשים. אני לא יודע מה זה פרטי, מה זה ציבורי. אני לא יודע מה זה למען רווח או לא למען רווח. הכל הולך ומשתנה. זה העידן שבו אנחנו חיים. בעידן כזה לא בונים חומות ברלין או חומות אחרות, בונים מעברים מוסדרים עם הפיקוח שצריך במעברים. בניית חומות תביא אותנו ליותר רגולציה, ליותר פיקוח ולהתמוטטות חומות, עם כל מיני תופעות שליליות שאני נגדן. התפישה שיש כאן היא בניית חומות, היא לא בניית מעברים וגשרים עם הפיקוח הנכון.


חוק העמותות לא קם לגופים קטנים. הויכוחים פה היו לגבי מה עושים עם ההסתדרות. אני יודע שזה גוף קטן. גם האיגודים המקצועיים הם גופים קטנים. על זה הם דנו. בכלל לא הייתה אבחנה בין קטן לגדול. הייתה שאלה של איך אתה מאפשר את ההתאגדות, כיצד אתה יוצר שההתאגדות תפעל. מצד אחד באים חברי הכנסת, נציגי הציבור ואומרים שהם רוצים להמעיט את הפיקוח הציבורי כי הם מבינים את הסיטואציות הפוליטיות, ומצד שני הפקידות הייתה זאת שבאה בצורה נחרצת ואמרה שהיא צריכה כלי עבודה. בין זה לבין זה נוצר שעטנז. אני מציע לחזור למקורות. אמר עו"ד צחור שנדון במהות. אם הבנו שהמהות היא שאנחנו רוצים לאפשר לאזרחים להתאגד, אז אחר כך נראה איך שמים את זה בחוקים השונים, איך אנחנו עושים התאמה, לא איך אנחנו עושים ג'ונגל של דברים.


יש עירוב מאוד גדול בין חוקי התאגדות לחוקי מסים. יכולה היום להיות במדינת ישראל עמותה שלא מוכרת כמלכ"ר או כמוסד ציבורי. אגב, אני לא מבין למה קוראים לזה מוסד ציבורי. כל העמותות הן פרטיות לעומת מה שהממשלה הקימה שזה של המדינה. אין שום סיבה לקחת ולערב. אני בעצמי הייתי יו"ר של עמותה. מס הכנסה אמר שאנחנו לא מוכרים ואנחנו צריכים לשלם מע"מ, לשלם מסים. לקחת ולאכוף את כולם ביחד זה לא ילך, משום שהרציונאל של חוקי המס זה לא כוונות, לא הצהרות, אלא מה אתה עושה. אנחנו עשויים למצוא את עצמנו במצב שיבואו רשויות המס ויוכיחו שהמעשה בפועל מחייב התייחסות אחרת. מה אז נעשה? אין לזה תשובה. צריך למצוא לזה תשובה. זה חלק מאותם כשלים.


חייב להיות איזה שיתוף בין המדינה למגזר השלישי, למגזר השני או לכל גוף אחר. מי שחושב שמדינה יכולה באופן עצמאי לקיים פיקוח מוחלט ומלא - טועה. אפילו רשם התאגידים אמר דברים לא ברורים. אם אנחנו הולכים לסדר ראשון ולא מצליחים להביא לשינוי, אולי אנחנו צריכים לחשוב על שינוי בסדר שני. זאת הסוגייה. בואו נחזור למהות, כשהמהות היא לראות מה הם הכלים החוקיים. נבנה אותם לא בכאילו, לא בכל מיני עיגולי פינות, אלא בואו ניתן תשובה אמיתית גם לתועלת הציבור, גם לאינטרס הציבורי, אבל לא פחות מזה לחברה האזרחית ולמגזר השלישי.

אנחנו מברכים על הצעת החוק הזאת. אנחנו שמחים על כל מצב שבו יש ייצור משפטי שקיים ובא המחוקק ומסדיר אותו וקובע כללי בקרה והתנהלות. אנחנו חיים וקוראים עיתונים יום-יום. אנחנו יודעים שרבים מחפשים כל העת פטנטים ואמצעים חדשים איך לנצל רגולציה קיימת כדי להרוויח ממנה.

יש לנו גם בעיה מאוד קשה עם הצעת החוק הזאת. אני לא אחזור על דברים שאמרה דידי לחמן-מסר על בעיית הבקרה. אנחנו מקימים פה את הייצור המשפטי הזה, נותנים לו גם כותרת מאוד מוכרת – חברה לתועלת הציבור. זה מוכר יותר טוב מעמותה. מאפשרים לחברה הזאת לגייס תורמים, לגייס כספי ציבור, תקציבים. חייבים לדאוג לאמצעי בקרה הולמים שיבטיחו שהכספים האלה יגיעו ליעדם.


המחוקק הטיל על גופים ציבוריים חובת מינוי מבקר פנימי. לא יעלה על הדעת שאם יש ייצור חדש כזה, שלא יטילו עליו את חובת מינוי מבקר פנימי. זה נכון שיש ועדת ביקורת. מההיכרות שלנו עם העבודה של ועדות ביקורת על ידי עמותה אנחנו רואים שזה בהרבה מאוד מקרים לתת לחתול לשמור על השמנת. חברי ועדת הביקורת אלה נציגי האסיפה הכללית. הם לא אנשי מקצוע בתחום הביקורת. על מבקר פנימי שהוא בלתי תלוי ואובייקטיבי חלים כללים מאוד ברורים של לשכת המבקרים הפנימיים, חלים כללי אתיקה. הדברים האלה מנחים אותו בצורה יותר יעילה מאשר של ועדת ביקורת. מי שרוצה להתאגד ולא יכול לקחת על עצמו את העול של מבקר פנימי, אז יש לו את הפתרון של עמותה. כשמדברים על חברה לתועלת הציבור מדובר בגופים גדולים שיכולם להרשות לעצמם את אמצעי הבקרה האלה.

אי אפשר להתעלם מזה שההחלטה של ניהול תקין, או אותה החלטה שיצרה את התחלת האכיפה והפיקוח על עמותות הייתה החלטה מאוד מבורכת. ההחלטה לניהול תקין יצרה מצב שהתחיל תהליך פיקוח על גופים נתמכים. מדינת ישראל משלמת הרבה מאוד כסף לגופים נתמכים. אין ספק שהיה צורך. עובדה שגופים רבים כתוצאה מהתהליך הזה נכנסו לאיזה שהוא הליך מסודר של התנהגות נאותה, מה שמראה שאפשר היה ליצור פורמט להתנהלות נאותה. מתוך הקולות בשטח אני רואה בורות עצומה בין אנשים שמנהלים עמותות וחיים בעמותות. הרבה מהם לא תופשים את מהות העמותה. כל חקיקה שצריכה להיות צריכה להיות חקיקה פשוטה, חקיקה שמיועדת לאותם הגורמים שבאים לעסוק במגזר השלישי. אותם גורמים לא יכולים לרוץ מחקיקה לחקיקה .

יש אוסף טלאים בחוק העמותות עצמו. כל ניסיון לקחת את החוק, לקרוא ולהבין אותו דורש פרשנות מעמיקה. אני מברכת על הרבה מאוד תיקונים, אבל זה חייב להיות בחוק עצמו. בצד השני צריך להיות חוק החברות. חוק העמותות, שהוא אוסף של טלאים שיש בו הרבה חסרים, הביא למצב שהרגולטור נתן חוברת פרשנות שהפכה להיות מעין ספר פרשנות. עם אותו אישור ניהול תקין היד מאוד קלה על הדופק בעניין של הראייה שבה הרגולטור משתמש בכוח הפרשנות הזאת. גם זה מצב בלתי אפשרי. החקיקה צריכה להיות ברורה וראויה, כדי שאנשים ידעו למה הם נכנסים,מה גודל האחריות שלהם. הדברים ברובם צריכים להיות בתוך החוק, לא נתונים לפרשנות כזאת או אחרת. ההמלצה שלי היא חוק עמותות מתוקן, חוק החברות והקטנת הפרשנות.


אנחנו קודם כל צריכים להגיד מה המטרות שלנו, מה התפישה בכל חוק וחוק, מה היעד שלנו,לאן אנחנו רוצים להגיע. יש טעות מהותית בתפישה שעמותות קטנות זה בחוק העמותות, חברות צריכות להיות בחוק החברות. זה לא נכון. מתנהלות עמותות שחוק העמותות עונה על הצרכים שלהן. חופש ההתאגדות צריך לבחור כך או כך. כל חברי הדירקטוריון בחברה לתועלת הציבור הם דח"צים. אם מנגנוני הפיקוח שניתנו הם על ידי הדח"צים, אז אנחנו צריכים לתת לגופים עצמם את כלי הפיקוח האלה ואת גודל האחריות שיביאו להתנהלות תקינה. אנחנו לא יכולים להפוך את הרגולציה לכלי פיקוח שיפקח היום על 15 אלף גופים. אנחנו רוצים את הגופים האלה שיפעלו מכוח עצמם.

צריך ליצור רגולציה ראויה ומנגנוני פיקוח מתאימים בעזרת הרשם. צריך להוריד את ההתרוצצות הזאת בין רשם ההקדשות לרשם החברות. האחד והיחיד שצריך לעמוד מול חברה לתועלת הציבור הוא אך ורק רשם ההקדשות. הוא צריך להיות אחראי בהיבט הזה. הוא צריך להיות אותם הפנים שיש מול החברה לתועלת הציבור. לא הוטלה אחריות על נושאי משרה בעמותה. יש פער אדיר שיבריח לכיוון השני.

יש לקונה מאוד גדולה בנושא של ועדת הביקורת. ועדת הביקורת צריכה לבוא מתוך הדירקטוריון. זה טוב מאוד בחברה ציבורית.


החלטה עקרונית שצריכה להינתן פה היא קודם כל הפרדה גמורה בין חוק העמותות לחוק החברות. אז נוכל להתחיל ולעסוק במה המטרות שלנו בכל אחד מהחוקים והתיקונים. התשובה שהתהליך ייקח הרבה זמן אינה תשובה. התהליך הזה לא צריך לקחת זמן. המצב הקיים היום הוא מצב בלתי נסבל.

הרשות רוצה להנהיג פה תוצר לוואי. התוצר לוואי החשוב מאוד של התיקון החשוב הזה זה הגברת המלחמה בהלבנת הון ומימון טרור. אני רוצה להפנות את תשומת לב הועדה להמלצה 8 של ארגון FATF . הוא זה שקבע שנושא של NTO הוא נקודת תורפה בינלאומית שניתנת לניצול לרעה למימון טרור.

הנושא השני הוא פרשת התנועה האיסלמית. אין לנו הרבה דוגמאות. אם מעיינים בכתב האישום רואים שנאשמת מס' 7 היא הוועד להצלה איסלמית. עמותה. העמותה הזאת נסגרה בצו כארגון טרור. עוד לא יבשה על התיקון של חוק החברות שאיפשר את הפירצה לגבי נאשם מס' 8 וכבר הפירצה נוצלה לרעה. אלו לא תיאוריות. זאת דוגמה. נעשה ניצול של מימון טרור של כספים שהועברו מאנגליה דרך אותה החברה לתועלת הציבור לתנועת החמאס.

זה חוק שבא להציע תיקוני חירום ללקונה שקיימת בחוק החברות. אין כאן רפורמה כללית בחוק העמותות. יש כאן נגיעה בנקודות חירום שלפי דעתנו כל יום שחולף עלולות להיות מנוצלות לרעה בידי אנשים רעי לב, שהם המיעוט שאיננו צריך להעיד על הכלל. הכלל הוא חברה אזרחית לתפארת אשר רצוי לאפשר לה שתי צורות התאגדות מבלי לכוון אף אחת מהן - העמותה מצד אחד, ומאידך - החברה לתועלת הציבור.

אני רשמתי לי 4 נקודות מרכזיות שמביאות לתחיקה הזאת. בהן אנחנו נפתח. תעמודנה שאלות מאוד ראשוניות כשנצא לדרך. יכול להיות שאפשר יהיה לפתוח בתיקון הטעות, זאת אומרת להגיד שלא תהיינה חברות לתועלת הציבור, נעבוד רק במסגרת של עמותות וזה ייתן את פתרון החירום. בכך לפחות לא אגיד שפתרנו את הבעיות, אבל עם עמותות אנשים יודעים לחיות. המסגרת היא מסגרת שאפשר לעבוד בה. אפשר לשפץ פה ושם. שם אפשר לחיות בשלב הראשון.

אני מבקש ממשרד המשפטים שיביא את הדוגמאות שגרמו להתערערות באמון, כדי שנראה את הבריחה של אנשים מחוק העמותות לחוק החברות. אני יכול להבין את זה כמי שניהל עמותות למטרות חסד וצדקה . זה היה מאוד קשה בשנים האחרונות. חלק מהן נסגרו כי אמרו שלא צריך את הצרה הזאת. היה פה דיון. חלק מהאנשים שלא נהנו מכספי ציבור אמרו שאפשר להרים ידיים ולעשות טוב בדרך אחרת. שאלות אי האמון הן שאלות מהותיות, משום שבחלק מהמקרים שודדים לך את המסגרת והופכים אותה לריקה מתוכן חיובי ומלאה בתוכן שלילי. אי אפשר להימלט ממנה. לקראת הדיון הבא חשוב שיהיו לנו נתונים, חשוב שאנשים יבואו עם הניסיון שלהם.

הישיבה ננעלה בשעה 12:10