כנסת פתוחה

PAGE
1
ועדת החינוך, התרבות והספורט

21.11.2006


הכנסת השבע-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שני
פרוטוקול מס' 84

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שלישי, ל' בחשוון התשס"ז (21.11.2006), שעה 12:00

הסעות תלמידים מחוסניה וכמאנה לבתי ספר בנחף

חברי הוועדה: מיכאל מלכיאור - היו"ר

מוחמד ברכה

עזמי בשארה

יצחק גלנטי

משה גפני

ג'מאל זחאלקה

עבאס זכור

נאדיה חילו

אלכס מילר

לאה שקד – ממונה על שירות חינוך מיוחד, משרד החינוך

שוש ימין – מנהלת אגף הסעות והצטיידות, משרד החינוך

יונתן רגב – רפרנט חינוך, אגף תקציבים, משרד האוצר

ארז קרייזלר – ראש המועצה האזורית משגב, מועצות מקומיות ואזוריות

בתיה רכבי – מנהלת אגף החינוך במועצת משגב

עומר מטר – ראש מועצת נחף, מועצות מקומיות ואזוריות

יוסף עומרי – ארגון ההורים הארצי

עו"ד רות דיין מדר – העמותה לקידום ויישום יוח"א

אחמד סואעד – חבר ועד הורים

חליל סואעד – חבר ועד ההורים

מחמוד סואעד – מורה

טאהא סואעד – יו"ר הוועדה המקומית חוסנייה כמאנה

יהודית גידלי

מיטל בר שלום

הסעות תלמידים מחוסניה וכמאנה לבתי ספר בנחף

שלום, אני פותח את ישיבת הוועדה. למדו בשנה שעברה בכפר נחף. חה"כ בשארה וברכה העלו את ההצעות האלה.

חוסניה וכמאנה יש בית ספר יסודי וחטיבת ביניים. 150 תלמידים צריכים הסעה כל יום.

איפה זה ממוקם?

מעל כביש צפת.

איפה הילדים גרים?

הם לומדים בצפת.

מה המרחק?

5-6 קילומטר. היתה בעיה בעבר, והיא חזרה על עצמה שוב. משום מה מועצת משגב מתעקשת על כך שהם לא ילמדו בנחף, שהוא במרחק 5 דקות משם, אלא בואדי סאלם, בגלל שייכותו למשגב, אבל הוא רחוק הרבה יותר מהכפר. הם משתלבים בבית הספר שם ואין שום בעיות בנחף. אני מבין שהכסף להסעות מועבר ממשרד החינוך, ולכן אני לא מבין למה מועצת משגב מתעקשת על זה שהם ילמדו שם. אני לא רוצה להיכנס לכל מיני דברים אחרים. אם לתושבי הכפר נוח יותר ללמוד שם, אני לא מבין למה הם מתעקשים להעביר אותם למקום רחוק יותר, כאשר הכסף מגיע ממשרד החינוך. רוצים להסיע אותם יותר ולטרטר אותם יותר? זה גם רצונם של התלמידים ושל ההורים. הייתי מעדיף שהנושא ייפתר לפני שיגיע לכאן. אני חושב, שפעם הגענו לבג"צ עם הנושא הזה. אני לא חושב, שצריכה להיות בעיה. צריך לכבד את רצון התושבים. צריך להקים חטיבת ביניים בכפר הזה, אבל בינתיים לקבל את רצון התושבים.

כמה תלמידים יש?

150 תלמידים. למה ההתעקשות להעביר אותם כאשר הם לא רוצים.

150 תלמידים מכיתות ז עד ט'.

צריך לכבד את רצונם. זה מה שהיה עד עכשיו בהצלחה. אני לא מבין למה ההתעקשות להעביר אותם למקום אחר כאשר הם לא רוצים. כנראה שיש להם גם סיבות שהם לא רוצים.

אולי בגלל שהיתה הצלחה.

בגלל זה הגענו לכאן, וטרטרנו את התושבים שיגיעו לכאן.

בואו נשמע את התושבים מחוסניה.

הילדים שלנו מאז שנת 1962 לומדים בנחף. מהתלמידים האלה יצאו רופאים ואחים ועורכי דין. לצערנו, הילדים שלנו הלכו כל יום 10 קילומטר כל יום. כאשר הגיעה המועצה האזורית משגב, היא קבעה מדיניות שהם צריכים ללמוד בבית ספר ששייך למועצה האזורית משגב. בית הספר הזה רחוק הרבה יותר מבית הספר שאליו הילדים נוסעים עכשיו. אני לא רוצה לפגוע באף אחד, אבל בית הספר הזה הוא משפחתי. זה יכול לגרום נזק עצום לתלמידים שלנו. רמת בית הספר היא מתחת לכל ביקורת. כל בן אדם רוצה שהילדים שלו יהיו משכילים.

ובית הספר בנחף הוא בית ספר טוב.

זה בית ספר טוב מאוד. לפני שנה הוא קיבל פרס על כך שהוא בית ספר מבין הכי טובים בארץ.

אני גם נציג התושבים בכמאנה, ואני גם מורה בבית הספר בנחף.

ואתה לא רוצה שהם יבואו לבית הספר הזה.

ההפך. לכפרים האלה יש היסטוריה של התעללות מצד משרדי ממשלה. עד היום אנחנו בעצם כפרים לא מוכרים. בשנת 1995 היתה החלטת ממשלה שקיבלה תוקף בשנת 2000 לתוכנית מתאר לחלקים משני הכפרים. בחלקים אחרים עדיין סובלים. קודם מנעו מאיתנו מי שתייה, מנעו מאיתנו לבנות בתים. אחד מנציגי משרדי הממשלה אמר לי: "אם אני אתן לך מים, במה נשאר לי ללחוץ עליך לעזוב את הכפר הזה?". בשנת 1962 הייתי בכיתה ג'. אז סגרו את בית הספר והתחלנו ללכת ברגל, ועד היום אנחנו לומדים בנחף. נחף קיבלנו אותנו יפה מאז והיום, ואנחנו מרגישים בבית שם. למרות כל הקשיים האלה, יש לנו בוגרים שהגיעו למוסדות אקדמיים. יש לנו בוגרים מכל הסוגים. אני רוצה שהמועצה ומשרד החינוך יגידו לי כמה בוגרים מסלאמה התקבלו לאוניברסיטה. אף אחד לא התקבל לאוניברסיטה בגלל רמת בית הספר. בשנת 1992 היתה אותה בעיה שקיימת היום, ואז המועצה המקומית משגב ומשרד החינוך מנעו מילדי כיתה א ללמוד בנחף. 3 חודשים הם היו מחוץ לכל מסגרת, עד אשר ועדת החינוך הכריחה את משרד החינוך ואת המועצה האזורית לתת לילדים ללמוד איפה שההורים שלהם רוצים.

היום בכיתה א' לומדים בכפר. אנחנו מדברים רק על ילדי חטיבת ביניים ותיכון.

אני מדבר עכשיו רק על חטיבת ביניים וחטיבה עליונה. ממתי גורם אחר נעשה אפוטרופוס שלנו מבחינת החינוך, ומבין יותר טוב מההורים מה טוב לחינוך של הילדים שלהם? אני מעיד, שאף אחד מהתלמידים לא יכולים להגיע לשעה הראשונה. חלק מהתלמידות נשרו, כי ההורים שלהם לא רוצים שהן ייסעו בטרמפים.

ממתי אין הסעות?

מאז תחילת שנת הלימודים.

בימי גשם, רוב התלמידים לא מגיעים לבית הספר.

בשנת 1991-1992 אני הייתי יו"ר ועד הורים באותו הכפר. לפי הנתונים שיש לי, ראש מועצת משגב הסכים להשאיר את תלמידי בכפר מנדה ולא להעביר אותם לואדי סלאמה.

כלומר, יש תקדימים.

אני לא מבין למה האדון מתעקש, לא רוצה לשלם נסיעות ולפתור את הבעיה. אני מציע, שייתן פתרון ביניים.

אני חייב לתת סקירה קצרה.

משגב זו מועצה אזורית. כמה יישובים יש בה?

יש בה 35 יישובים. 16,000 יהודים ו-6,000 תושבים בדואים. 22,000 תושבים. בדצמבר 2005 היתה החלטת ממשלה להכיר ב-4 יישובים במועצה אזורית משגב. כפר כמאנה כבר מוכר משנות ה-70, יש את כמאנה, חוסניה, ראס אל עין ודמדה. בינואר 1999 ממשלת ישראל מחליטה להכיר גם ביישוב ה-6, ערב אל נעים.

מאחר ואנחנו מדברים על כמנה וחוסניה, אני מתחיל משנת 2005. עד אז, היישובים האלה היו פזורות לא מוכרות והתלמידים למדו בכל האזור: בנחף, ברמה ובשאר האזור. זה בעצם היה מצב שבו אנחנו התחלנו לטפל. יש פה פנים סטוטוריות של תוכניות מתאר, אבל יש פה גם עניין מערכתי. מדובר פה ביישובים שצריך לתת להם תשתית של שירותים. מדובר במועצה אזורית מפוזרת על 200,000 דונם.

183,000 דונם, אלא אם זה הורחב בשנים האחרונות.

אנחנו הכנו תוכנית אב לחינוך. יש את הפן של התושבים, אבל יש גם את הפן של מועצה אזורית. לספק שירותים, זה מסובך, זה יקר ומורכב. בתיאום עם משרד החינוך הכנו תוכנית אב שעניינה כל מערכת החינוך של משגב.

מיותר להגיד שהתושבים לא היו שותפים לה.

זה לא נכון. היתה פה ועדת היגוי, שבה ישבו נציגי תושבים. מחמוד ישב בועדה כנציג של התושבים הבדואים.

אני ישבתי, השאלה אם הסכמתי לזה או לא.

האם היו נציגי כמאנה?

לא. נעשתה התייעצות. כמו שבמגזר היהודי אי אפשר להגיע לכל תושב, כך גם במגזר הבדואי. אני טוען, שכן היתה מעורבות של התושבים. המעורבות לא היתה של כל התושבים, לא במגזר היהודי ולא במגזר הערבי.

כאשר אתם עושים תוכנית לאחד היישובים היהודיים אצלכם בתחום החינוך, האם ייתכן שאתם תקיימו דיון בלי נציגים מאותו יישוב?

לא עושים תוכנית כזאת. במועצה אזורית לא עושים תוכנית ליישוב, אלא עושים תוכנית למועצה.

כאשר אתם עושים תוכנית שיש לה רלוונטיות ליישוב, האם ייתכן שלא תזמינו נציגים מאותו יישוב עצמו?

אתם לא יכולים להגיע לכל תושב, אבל לכל יישוב אתם יכולים.

כאשר היתה תוכנית מתאר של כמאנה, היתה ועדת היגוי. זאת תוכנית של מועצה. אין פה נציגים מהיישוב שלי ומיובלים. יש נציגות שמונתה לצורך העניין ודנה. בתוכנית הזאת רשום: כי כל ילדי הבדואיים יילמדו בבתי הספר משלהם ולא יהיו סמוכים על מערכות אחרות. כלומר, אנחנו רוצים שהתלמידים של המגזר הבדואי ילמדו במשגב ולא יהיו מפוזרים בכל מיני בתי ספר.

זה לא מה שכתוב במשפט הזה. אתה רוצה שהם ילמדו בבתי הספר שלהם.

אצלנו.

מה זה אצלנו? זה לא מה שכתוב שם. אני הייתי מבין את המשפט, שהייתי רוצה להקים בכמאנה בית ספר. זה שהם חייבים ללמוד במשגב, זאת פרשנות אחרת. זה לא כתוב במשפט שהקראת. האם על זה אתה מסתמך?

יש פה חשיבה. אני אסביר מאיפה זה בא. ברגע שבית הספר הוא לא בתחום השיפוט שלך, אתה לא יכול לקחת על זה אחריות. למשל, נושא ההיסעים. אתה יודע מתי מתחיל יום הלימודים ומתי הוא נגמר, כמה ילדים נרשמו, מתי יש להם חופשה וכו'.

ארז, עשו את זה מאז שנת 1962.

זה לא עובד.

אם אתה לא יכול לשלוט בזה, זה דבר אחר.

אני מסביר את הרציונאל. אנחנו מבקשים להקים מערכת חינוך בתוך משגב, מערכת חינוך טובה לילדים הבדואים בתוך משגב, כמו שאנחנו מקימים מערכת חינוך לילדים היהודים.

אתה כל הזמן מדבר על הבדואים בנפרד. אין מינהל חינוך בדואי במשרד החינוך. זה לא לאום נפרד. הבדואים הם ערבים. כנראה שיש לך תיאוריות, ואתה מנסה להוכיח אותן. אתה רוצה מינהל חינוך בדואי בתוך משגב, ואסור להם להתערבב עם הסביבה. זה היה מוזר מאוד לשמוע את זה. כנראה שיש לך תוכניות אידיאולוגיות. ההורים רוצים שהילדים שלהם ילמדו קרוב, ונחף קרוב יותר מואדי סלאמה. מה הסיפור הגדול? למה זה אידיאולוגיה של בדואים, שלא צריכים להתערבב.

כולם מתכוונים פה לטובה, וכל אחד עושה את זה בצורה אחרת. יש פה שאלה אחת שמטרידה את כולם. אני מבין, שהמועצה האזורית משגב רוצה לתת חינוך מלא לילדי משגב, ליהודים, ערבים ובדואים. זה יפה. יש שאלה אחת, עד שאתה עושה בית ספר בכמאנה, למה אתה לא מסיע את הילדים. עד שאתה פותר את הבעיה ונותן חינוך לכל הילדים בתוך משגב, למה אתה לא מאפשר זמנית להסיע את התלמידים. אגב, זה גם כתוב בחוק אגרת חוץ. נאמר, כי צריך להסיע את התלמידים לבית הספר הקרוב.

אפשרנו.

אדוני, בוועדת הכנסת מותר לשאול אותך שאלות מבלי שתעשה פרצופים. תקבל את זה באהבה.

חשוב לחשוב על הדברים ולתכנן אותם, ולכן אני הצגתי לכם קונספציה, איך מקימים מערכת חינוך טובה במשגב.

מתי הצגת בפנינו?

העברתי את החוברת. היתה פה חשיבה ואמירה. בינתיים התלמידים ממשיכים ללכת לאותם בתי ספר.

אז למה אתם לא ממנים את ההסעות?

כאשר אנחנו התקדמנו וראינו שיש כל מיני בעיות ומכשולים, יצאה עוד חוברת של עדכון תוכנית האב למשגב. היתה ועדת היגוי עם נציגי ציבור, שאחד מהם היה מכמאנה, אחד מדמדה ואחד מחוסניה. יש פה מספר נקודות שאני רוצה להקריא. כתוב: יש להתייחס לכל המגזר הבדואי שבתחום המועצה משגב כאזור תכנוני אחד. אין כל הצדקה ליצור הפרדה. התנתקות של יישוב זה או אחר רק תעכב את התהליכים אותם אנו רוצים לקדם. המלצה על הקמת בית ספר יסודי צומח בכפר כמאנה – בשנת הלימודים תשנ"ט לומדים בכיתה א 28 ילדים, ויש מחוסניה 8 ילדים. הסמכת בית ספר יסודי חדש בכמאנה מותנה בכך שאזור רישום של בית הספר יכלול גם את תלמידי חוסניה. נציגי כמנה וחוסניה בוועדת ההיגוי מסתייגים מההחלטה להתנות את הקמתו של בית ספר יסודי צומח בהשתלבות של תלמידי חוסניה בבית הספר. הוועדה ממליצה לקלוט בחטיבת ביניים בסלאמה את בוגרי היסודי בסלאמה, תלמידי כמאנה וחוסניה.

המסמך הזה נדון במליאת מועצה אזורית משגב. הוחלט כי זאת המדיניות שלנו, וזה הועבר למשרד החינוך. בהתאם למסמך הזה אנחנו פועלים. כאשר הקמנו את אותו בית ספר יסודי בכמאנה, זה היה לפי המסמך הזה. משרד החינוך אישר לנו בינוי וזה מה שאנחנו עשינו. בנינו בית ספר לתפארת מדינת ישראל, לתפארת כמאנה, ששם לומדים ילדים גם מכמאנה וגם מחוסניה. זה נעשה על סמך התכנון ועל סמך החשיבה.

אנחנו הצמחנו את חטיבת הביניים בסאלמה לחטיבה עליונה. אי אפשר לבנות בית ספר, חטיבת ביניים וחטיבה עליונה ללא מסה של תלמידים. ברגע שאין מסה של תלמידים, בית הספר מאבד מהאיכות שלו. עשינו עוד צעד. על סמך ההחלטות האלה פנינו לרשת אורט ולמשרד החינוך. משרד החינוך בנה כבר את שלב א' של ההרחבה, ואישר לנו גם שלב ב של הרחבה, של עוד 1,000 מטר. אורט העולמי נכנס לבית הספר מתוך כוונה לקדם אותו ולחזק אותו. אני חושב שבית הספר הזה הוא טוב, והוא יכול להיות עוד יותר טוב. אם לא תהיה שם מסה של תלמידים, הוא לא יהיה מספיק טוב.

כמה תלמידים יש שם?

היום יש 480 תלמידים בבית הספר. זה לא מספיק גדול כדי להחזיק חטיבת ביניים וחטיבה עליונה, מבחינת היכולות והמגמות שבו.

רוב בתי הספר היום הם לא יותר גדולים מזה.

זה בית ספר מקיף, זה בית ספר טכנולוגי. בכל אותן שנים הילדים בחלקם הולכים ללמוד בנחף.

ממתי קיים בית ספר התיכון שם?

החטיבה היא מסוף שנות ה-90. הכניסה של אורט היתה בשנת 2002. במשך אותן שנים אנחנו הסענו את התלמידים. התלמידים הוסעו, כאשר אחנו חוזרים ואומרים כל הזמן, את כמאנה פתרנו ואת היסודי פתרנו, העל יסודי לסלאמה. התושבים לא קיבלנו את זה, מכל מני סיבות שאני רוצה להתווכח איתן. לפני שנה, נוצרו מצבים של אלימות בהסעות האלה, ולכן אנחנו הפסקנו את ההסעות.

איפה היתה אלימות?

גם בחוסניה וגם בכמאנה שנסעו לנחף.

כלומר, על אף התוכנית אתם אפשרתם עד עכשיו להמשיך וללמוד בנחף. כיבדתם את רצון התושבים.

לפני שנה היתה עתירה לבית משפט לעניינים מנהליים. היה דיון בבית משפט, ובית משפט קבע שאנחנו יכולים להגביל את אזורי הרישום, ושאנחנו חייבים להסיע את התלמידים בשנץ 2005, כי נפל פגם ברישום. מועצה אזורית משגב לא רשמה את התלמידים האלה בסלאמה בצורה מסודרת, ולכן היא צריכה להסיע אותם. מנובמבר 2005 אנחנו ניהלנו את הרישום של התלמידים, יצאו חוזרים להורים בדואר רשום, הורים זומנו לרשום את ילדיהם, חלקם הגיעו אבל רובם לא הגיעו. למרות האמור לעיל ובהתייעצות עם משרד החינוך, אנחנו עשינו את הרישום. אנחנו רשמנו את התלמידים, מאחר וחייבים לרשום את התלמידים. רוב התלמידים לא נרשמו. בפתיחת שנת הלימודים היו תלמידים שנקלטו בנחף בלי האישור שלנו. לא הלכנו לבית משפט. אני הצעתי פשרה ואמרתי, על רקע כל התהליך שניסיתי להביא פה, והרצון שלנו שבכפר סאלמה יהיה בית ספר אזורי טוב ומוצלח, אנחנו מסכימים שכל מי שרוצה לעבור בסלאמה יקבל הסעה, מי שירצה ללמוד בנחף, אנחנו נשחרר אותו אבל לא נסיע אותו.

למה? אני מבין שרצית להגיע לפשרה עם התושבים, ולא רצית לכפות עליהם ללמוד בסלאמה. זה יפה. אני מאוד מעריך את זה. זה מראה גישה חיובית וקונסטרוקטיבית. אתה אומר שאתה מוכן לאפשר את זה, אבל יחד עם זה אתה לוקח מהם את האמצעי הכי פשוט כדי להגיע לשם. אתה אומר, אתה יכול ללמוד שם אבל אתה לא תגיע לשם.

הם בוחרים.

אתה לא נותן לאדם לבחור, אם אתה אומר לו את זה. זה כמו להגיד לו, אתה תלמד שם אבל ספרי לימוד אתה לא תקבל. איך אתה מעניש את הילד שאתה אפשרת לו ללמוד בבית ספר מסוים, ומשרד החינוך מעביר לך תקציב עבור ההסעה.

זה לא נכון. הם רשומים בנחף ולא במשגב. אנחנו לא מקבלים עליהם שקל. בוא נסתכל על מדיניות המועצה. בא תושב שקוראים לי משה כהן, ואומר לי שהוא רוצה לרשום את הילד שלו לריאלי בחיפה או בהרדוף.

אתה לא חייב להסיע אותו.

על פי מדיניות מועצה אזורית משגב, יש 100 תלמידים שלומדים בהרדוף, ואנחנו לא מסיעים אותם. אנחנו אומרים להם, יש לכם אלטרנטיבות במשגב. זה הרציונאל גם במגזר הבדואי וגם במגזר היהודי.

אני רוצה לשמוע את נציגת משרד החינוך.

ראיתי שאתם משדרים על אותו גל.

מאוד על אותו גל.

זה לא דבר פסול.

זה לא דבר פסול, אבל צריך שתהיה מידה מסוימת של הקשבה לתושבים, ולא לנקוט עמדה מלכתחילה. אני רואה איך הישיבה מתנהלת.

גם לפני הדיון אנחנו שוחחנו בינינו, וביררנו נקודות כאלה ואחרות.

האם שמעת את התושבים.

אם הייתי מוצאת צורך לשמוע תושבים, הייתי עושה זאת. מה שרלוונטי לדיון הזה, אינו רלוונטי מבחינת ההורים ומבחינת המנהלים. יכול להיות שמשרד החינוך טועה בתפיסה שלו. התהליך שמועצה מקומית משגב עברה מבחינת הכנת תוכנית אב לחינוך, בניית מוסדות החינוך וקביעת אזורי רישום, נעשה בגיבוי מלא של משרד החינוך, מינהל הפיתוח. התהליך היה מתואם ומוסכם, הן תוכנית האב והן תוכנית הבינוי. כיוון שבמשגב נבנו מוסדות בתיאום מלא עם משרד החינוך ובמימון משרד החינוך, אנחנו הסכמנו עם המועצה שאזור המיפוי של תלמידי חוסניה וכמאנה, יהיה במוסדות החינוך במשגב. יש הורים - ולא רק במגזר הבדואי, אלא גם במגזר היהודי והחרדי, שבוחרים את מסגרות הלימוד של הילדים שלהם.

כמו שהבדואים הם ערבים, גם החרדים הם יהודים.

מה לעשות, גם למגזר החרדי יש כללים משלו. זה כיוון שהם רוצים כללים ייחודיים, ולא בגלל שהמדינה רוצה לתת להם את זה. אחד הכללים הבסיסיים שמשרד החינוך קובע אם הוא משתתף בעלות ההסעה או לו, הוא האם הילד לומד באזור הרישום שלו והאם יש מרחק שמצדיק הסעה. מהרגע שמועצה האזורית משגב קבעה את אזורי הרישום שלה וקבלה את אישור משרד החינוך לאזורים האלה, כל מי שבוחר ללמוד במקום אחר – והיו גם הורים יהודים במשגב שהיה לנו מאבק איתם - משרד החינוך מפסיק את ההשתתפות שלו, כיוון שלתושבים של הרדוף יש פתרונות במשגב. בשנת הלימודים הקודמת, בגלל תקלות של תהליכים פרוצדוראליים ברישום התלמידים, בית משפט פסק בעתירה מנהלית שהמועצה תסיע את התלמידים בשנת תשס"ו. בגלל צנעת בית המשפט, משרד החינוך השתתף. לקראת שנת תשס"ז יצאה הודעה מפורשת, שמי שלא ילמד באזור הרישום שלו, לא יקבל הסעות מהמועצה או ממשרד החינוך.

כל הדברים האלה הם מקובלים. אני מבין שאתם רוצים לעודד את תוכנית האב הכוללת בנושא החינוך במשגב. אני חושב, שזה דבר מבורך. ועדת החינוך מעודדת את התהליך הזה. עם זאת, יש פה בעיה נקודתית. התושבים פה, בגלל כל מיני סיבות היסטוריות, במשך 45 שנה למדו במקום מסוים. טוב להם שם. בית הספר הוא טוב, בית ספר שפיתח מצוינות, דברים שמשרד החינוך מעודד. יש לי הרגשה, כי בנושא הזה אתם הולכים בשיטת ייקוב הדין את ההר. לא מדובר בקבוצה של כמה אנשים בעייתיים. מדובר בדבר שמשרד החינוך קבע, שהם ילמדו שם. זה המקום הקרוב ביותר, זה בית ספר מצוין שנוח להם בו. בהלכה יש עניין שנקראה ברי וספק. הדבר הזה הוא ידוע לתושבים. אין לי ספק, שבמשך הזמן הדבר הזה יתפתח בסאלמה, יהיה בית ספר למופת וכולם ירצו לעבור לשם. כרגע זה המקום הקרוב ביותר, המקום הטבעי, המקום שמשרד החינוך קבע כי שם התלמידים צריכים ללמוד במשך כל השנים. לתושבים טוב עם זה. מותר לפעמים להקשיב, ולהתחשב במציאות שנוצרה על ידי משרד החינוך ולא על ידי גורם זר. כל התלמידים יהיו שם במסגרת שלהם. יכול להיות שלמועצה לא יכולה להיות אחריות על החינוך בנחף . זה כנראה חינוך טוב. יש תחושה שההורים רוצים את טובת ילדיהם. אני מבקש, להכיר בבעיה נקודתית שנוצרה בעקבות מסורת של הרבה שנים. צריך לכבד את המסורת הזאת. הם ימשיכו ללמוד שם או שהם לא ילמדו בכלל. זאת התוצאה של ייקוב הדין את ההר. בסוף אין הר ואין דין. אני מבין, שזה מרגיז שבית המשפט פסק נגדכם ושלא עשיתם את עבודת הרישום כמו שצריך. השנה עשיתם את זה בצורה אחרת, כדי שלא יוכלו לחזור לבית המשפט. אתם צודקים בגישה הכללית שלכם, אבל יש פה מסורת נקודתית שאנחנו מבקשים שתכבדו. זה תפקיד שלנו. טוב לתלמידים, הם מקבלים חינוך טוב וערכי ומגיעים להישגים טובים. עדיין ההורים לא משוכנעים שזה יהיה כך גם בסלאמה. זה לא שסלאמה נמצאת בסכנת סגירה. האם לא ראוי לשמוע את האזרחים ולהתחשב במסורת שנוצרה, גם אם זה לא טוב לתוכנית?

לגבי המקרה הזה, היה תהליך הדרגתי של 6 שנים. על אף שהבנייה הושלמה, אפשרנו במשך 6 שנים, עד אשר התלמיד הראשון סיים את לימודיו. היה פה תהליך הדרגתי שאפשר למורים גם את שלב ההסתגלות למציאות החדשה. לשיטתו של היו"ר, אם משרד החינוך יבוא ויגיד כי התושבים התרגלו – כי יש לנו הרבה יישובים שאנחנו בונים, ותלמידים בגלל מחסור במבני חינוך בתוך היישובים למדו ביישובים אחרים.

זה מקום קרוב יותר. אתם בונים רחוק יותר מאיפה שהם לומדים.

יש היגיון במדיניות התכנונית ובמדיניות הבינוי. גם לגבי ילדי החינוך המיוחד, משרד החינוך במסגרת בוועדת שיבוץ קובע את אזור לימודי הילד. לעיתים, המקרים לא קלים, כי ההורה בוחר את מקום לימודיו של ילדו, כי הוא חושב שלמסגרת אחרת יש שיטה ייחודית.


כיוון שמדיניות המשרד היא שקופה וברורה, צריך שיהיה ברור כי החלטות כאלה עושות להן כנפיים תוך 24 שעות. ברגע שאנחנו נתעלם מהחובה לאישור הסעות על פי אזורי מיפוי או אזורי רישום, מחר בבוקר יוגשו 10 בג"צים ומשרד החינוך יצטרך לנמק מדוע הוא התגמש במשגב.

יש תקדימים.

יכול להיות שמסיעים על חשבון ההורים.

אם את רוצה להפוך את זה לעיקרון, אז באמת ייקוב הדין את ההר. אני ביקשתי התחשבות. הסיפור הזה שאם אנחנו עושים את זה שם אז כל המדינה תתמוטט, זה בסדר. בדיוק לפני כן, הסברת לנו שבמשך 6 שנים אפשרתם את זה, ולא כל המדינה התמוטטה.

ראש המועצה הסביר שבית הספר נבנה בהדרגה.

כמו שידעתם להגן על זה ולא חששתם מבג"ץ בעניין הזה, את יכולה גם עכשיו להרחיב את התהליך. התושבים שבעי רצון, אתם שבעי רצון, לא היו בג"צים והמדינה לא התמוטטה. אפשר לעשות את זה עוד כמה שנים.

לא. זה תקדים.

למה לפני שנה זה לא היה תקדים?

ראש המועצה הסביר, שבתהליכי הרישום בשנת תשס"ו התגלו ליקויים פרוצדוראליים.

ובגלל הליקויים לא היה תקדים?

בגלל הליקויים המועצה לקחה על עצמה את האחריות.

היא לא לקחה על עצמה שום דבר, בית המשפט כפה עליה את זה. אז כנראה שזה לא יצר תקדים בכל הארץ. אי אפשר להגיד על כל דבר ייקוב הדין את ההר. יש פה דבר שמתפקד ומצליח וטוב לכולם. בגלל שהוא סותר איזה דבר, אומרים כך.

הסדר טוב ומצליח הוא לא קריטריון לתת הסעות.

הסדר טוב ומצליח, הוא לא יתרון של משרד החינוך. אני מבין, שזה לא יכול להיות שיקול של משרד החינוך.

יש כבר תקדימים.

אנחנו טיפלנו בזה. זה לא יצר תקדים. יש הרבה מאוד דוגמאות לדבר הזה. לא נפלה המדינה. מההתבטאות שלך, שזה שזה מצליח וטוב לא יכול להיות שיקול, אני נדהם.

אני ישבתי עם ראש המועצה ועם ראש מדור החינוך שלו, ואני ביקשתי ממנו בינתיים להשאיר את הדבר כמו שהוא ולתת לזמן לעשות את שלו. אם זה יוכיח את עצמו, אני אחפש את בית הספר הזה כדי לקחת את הילדים שלי. התחננתי לאפשר את הזמן הזה לתושבים. שהילדים הם יבחרו את בית הספר.

אני הצעתי את אותו הדבר. אדוני, האם אתה מוכן לבוא לקראת התלמידים.

יש לנו בית ספר חטיבת ביניים ועל יסודי במשגב, שמכיל 1,600 תלמידים.

אתה בטח יודע שלפי המלצות דברת והגישה של משרד החינוך, לא יכול להיות בית ספר בגודל כזה.

גם על זה אפשר להתווכח. אנחנו מסיעים ילדים לבית הספר מכל יישובי מועצה אזורית משגב, עד אפילו חצי שעה הסעה, מאזור תל אל, מאזור מורן וחרשים. יש פה קונספט של בית ספר אזורי, שמכיל את כל התלמידים. למי שביקש ללמוד במקום אחר, אפשרנו זאת בתנאים מסוימים, לפי אותם כללים. ילדים נוסעים למועצה אזורית משגב.

מה הוספת במה שאמרת עכשיו?

דיברו על מרחק. רציתי לומר, שלתושבי תל אל נוח יותר ללמוד בעכו.

זה לא רק בגלל המרחק, אלא בגלל שזה בית ספר טוב. הם רוצים ללמוד שם.

ראש המועצה יכל לפתור את הבעיה, והיה יכול לגרום לכך שהנושא לא להגיע לדיון בכנסת. הוא יכל לפתור את זה במועצה שלו. אני לא מקבל את החלוקה של הערבים והבדואים והיהודים והחרדים. הגיע הזמן שהתלמיד יבחר איפה הוא רוצה ללמוד.

לא יכול להיות מצב שבו הוא ילמד באיזה מקום שהוא רוצה.

זה במיוחד שאין בכפר שלו בית ספר.

אדם יכול ללמוד איפה שהוא רוצה, אבל לא לכל מקום יממנו הסעות.

העובדה שהמושג של מועצה אזורית זה מושג חדש, מושג כפוי שלא קשור ברצף של תושבים והתיישבות, אלא ברצף של השתלטות על קרקע. איזה צריך לומר מלכתחילה. זה שתלמידי תל אל לומדים במשגב או לא לומדים במשגב, זה כי האנשים שבוא להתיישב שם לפני כמה שנים בחרו זאת. לעומת זאת, הקשר בין כמאנה לנחף היה עוד לפני שמשגב קמה. לבוא ולדבר על התחום המוניציפאלי של מועצה אזורית כאילו זה הדבר הקדוש ולא התרבות והקשר החברתי של האנשים, הוא אינו מתקבל על הדעת. אנחנו מדברים על תלמידים שכבר עכשיו נמצאים בכיתה א-ב. אנחנו מבקשים לאפשר להם להמשיך וללמוד שם.

הם אמרו שלאלה שהתחילו ללמוד בנחף, הם מאפשרים להמשיך.

לא נכון. לסידור המוצע יש תקדים בתוך המועצה האזורית משגב וגם במקומות אחרים. הוא גם יותר זול. הוא לא אמור להכביד, ולכן אני תמהה לגבי השיקול של המועצה.

אפשר להבין, שהמועצה רוצה שהתלמידים ילמדו בתוך המועצה. השיקול הוא לגיטימי.

השיקול הלגיטימי, הוא שכל סידור, גם אם זה בוואדי סלאמה וגם אם זה בנחף, הוא סידור זמני עד אשר יבשיל העניין של הקמת בית ספר בכמאנה. אני מתרשם, כי העניין הוא לא רק עניין של חינוך. יש לי רושם, שהמועצה המקומית במשגב רואה בתושבים הערבים שבתחומה כנטל. זה בא לידי ביטוי בעניין של תכנון ובנייה, זה בא לידי ביטוח בעצם ההכרה ביישובים, זה בא לידי ביטוי בבניית מסגד, זה בא לידי ביטוי בסלילת כבישים, זה בא לידי ביטוי באיסוף אשפה. בכל תחום בתחומי החיים, יש ניסיון למרר את החיים לאנשים.

נציגתו של משרד החינוך אומרת, שהיא לא רואה שום צורך לבוא ולדבר עם התושבים. יו"ר הוועד המקומי פנה ב-5 לספטמבר 2006 לשרת החינוך וביקש לדבר איתה. כעבור כמה ימים הוא קיבל תשובה: "אני מעבירה את פנייתך למר וסרמן, מנהל מחוז הצפון, על מנת שיבוא עמך בדברים". לקח למשרד החינוך חודש ו-20 ימים, כדי שיגידו לו: "הריני מצטער להודיעכם שלא מצאתי מקום לקבוע לכם פגישה, מאחר שהנושאים שהנכם מתבקשים לדון בהם אינם בתחום טיפולנו, אלא בתחום טיפולה של המועצה האזורית משגב. הם אפילו לא טרחו שמנהל מחוז הצפון ישמע אותם. זאת עזות מצח. זה דבר שהוא בלתי נסבל על פי כל מנהל תקין.

זה נשמע כך.

אני יושב ומאזין כל הזמן. אני לא יודע בשביל מה הוזמנתי. אני יוצא פה האשם, שאני המסית, שאני לוקח את התלמידים בכוח ממנו. מאז קום המדינה הילדים לומדים אצלנו. יש לזה קשר חברתי הומניטרי. האנשים מכירים אחד את השני מאז קום המדינה.

לאיזה מועצה אתם שייכים?

נחף. יש לנו 10,000 תושבים. בשנה הבאה אנחנו מתחילים לבנות בית ספר מקיף שני. ההורים בטוחים וסמוכים, שהילדים שלהם נמצאים בידיים נאמנות. אצלנו בבתי הספר בנחף האלימות היא אפס. ידידי, ארז, כמה שנים אתם שילמתם לנו אגרת תלמיד? מאז קום המדינה לומדים אצלנו 20 שנה. מאז שאני באתי, אני רק מבקש את אגרת התלמיד. בשנתיים האחרונות אתם לא משלמים את כל האגרה, אתם לא משלמים הסעות ואת שאר התנאים. אתם מסירים את כל האחריות מהילדים. אפילו את הביטוח אנחנו משלמים. בנוסף, ברגע שיש לכם קבוצות, זאת אותה נסיעה. ברגע שמדובר בקבוצה, זאת אותה נסיעה. למה לענות את הילדים האלה בחורף ובחום? למה להביא אותם למצב של אלימות בדרך? אלה אנשים, אלה בני אדם. אני לא שמח לקבל אותם, אבל מבחינה הומניטארית אני מקבל אותם, כי אני יודע שהם לא רוצים ללכת למקום אחר. ההורים שקטים מבחינה נפשית.

למה אתה לא שמח לקבל אותם?

אני לא מקבל על זה כסף.

משפט המפתח פה, זה שזה לא עניין של בחירת בודדים. מדובר במסורת שלמה.

היושב ראש הציע ברוח טובה פשרה והתפייסות, ואתם לא קיבלתם את זה. ארז, אני לא מכירה אותך. אבל אתה מקרין אנטי. אני יודעת, שהמדיניות של משרד החינוך בשנים האחרונות היא למערבות של ההורים כמה שיותר, אפילו בתוכנית הלימודים. הנושא הזה מאוד מרגיז אותי. עומדת פה טובת הילדים. לא במקרה חל יום זכויות התלמיד. אל תשווה עם יישוב אחר. זה אחרת בגלל התנאים של בית הספר. זה אחרת בגלל התשתיות החברתיות. אתה לא יכול להשוות אזור אחד עם אזור שני רק על פי גורם אחד. אם תיקח את המצב הסוציו האקונומי ואת הגורמים האחרים, אתה תגיע למסקנה שההשוואה היא לא נכונה. כולם אומרים שהם רוצים ללמוד במקום מסוים, למה הולכים נגדם בצורה אנטי נגד ההורים והילדים. אני מציעה להביא לפה מדי פעם ילדים. אם פה היו ילדים, הם היו מבטאים הכי נכון את תחושת המצוקה שלהם. כמו שאמר ראש מועצת מטר, תחושת שייכות לא מפתחים ביום אחד. אני יודעת שיש גם קשרי מסחר בין שני הכפרים. זה בדרך כלל מאפיין ריכוזים מסוימים של המגזר הערבי, מתפתח קשר של חברות, קשר של שייכות וקשר משפחתי. לבוא ולנשל את הילדים וההורים בבת אחת, זה לא בסדר. אני יודעת שיש תקדימים מסוימים. אני לא רוצה לציין את כל התקדימים. אני מתל אביב יפו, ואני יכולה להגיד שגם שם יש תקדימים. אני לא מאמינה, שמדי פעם לא מתאפשר מרווח מסוים של שיקול דעת. נציגת משרד החינוך, כאשר הציעו לך לעשות שימוש בשיקול הדעת הזה, את דחית את זה. אני ממש רוצה להביע צער על העניין הזה.

נקווה שהיא תשנה את דעתה עד סוף הישיבה.

זה לא סוף פסוק.

המשך לימודי התלמידים בנחף, לא יהווה תקדים. הבחירה היא לא של הורה כזה או אחר, אלא בחירה של שני יישובים. 100 תלמידים שלומדים מהרדוף באים מכל היישובים. משרד החינוך והמועצה המקומית צריכים לחשוב, למה ההורים רוצים כל כך לשלוח לשם את ילדיהם. כנראה שיש לכך סיבות חזקות מאוד. אני מבין שלא נותנים הסעה לכל תלמיד שרוצה ללמוד בכל מקום, אבל כשיש לך יישוב קרוב, זה הגיוני וסביר. אם אנחנו רואים את טובת כל התלמידים וזה בניגוד לשיקולים של המערכת, זה לא יגרום לשום בעיה. מן הראוי שמשרד החינוך ייעתר לבקשה. ההורים והתלמידים ימשיכו ללמוד בנחף, גם אם הם ילכו בגשם ברגל ויעצרו טרמפים. במצב כזה ייגרם רק נזק.

אני מציעה לכולנו לא להיכנס לדיון מקצועי, איזה בית ספר טוב יותר. אין לנו את הנתונים, ואני חושבת שזה לא נכון לעשות זאת. גם בית ספר נחף מתמודד עם בעיות. אני מתייחסת כרגע רק לחינוך. עובדתית, המועצה המקומית משגב משקיעה בחינוך הערבי בהיקפים גדולים, שאין להם שום השוואה לחינוך היהודי, כי זיהינו ששם יש צרכים. פה לבוא ובאמירה אחת להשמיץ, זה לא נכון. אני מזמינה אתכם לבוא ולראות מערכת חינוך ערבית לתפארת מדינת ישראל. אני אומרת לכם את זה כאיש חינוך שעובד מעל 30 שנה במערכת. אני רק 11 חודש במשגב. אני באתי ממערכות חינוך לתפארת מדינת ישראל. כמנהלת אגף חינוך, הקהילה הזאת יקרה לי. אני רוצה את הילדים שלהם איתנו.

האם ניסית פעם אחת לשמוע אותם?

חלק מהאנשים שיושבים כאן, יודעים שהמשרד שלי פתוח. היום אני חוזרת למשגב. יש לי קהילה עם צרכים מאוד מיוחדים. מעל 100 משפחות ביודפת, אומרים לנו כי זה אורך החיים שלנו ובגלל זה הגענו לכאן.

לפני 11 חודש הגעת, וכבר את אומרת מה התרבות, ואת שמה סימן שאלה על 30 שנה ניסיון של נחף. מה זאת היוהרה הזאת? מה זה הפטרנליזם?

אני רציתי להגיד, שקהילות כאלה עם צרכים מאוד ייחודיים ואחרים יש לנו במשגב, ואנחנו לא פותחים 35 בתי ספר כמספר היישובים. כאשר אנחנו חוזרים מכאן, אנחנו פותחים התמודדות מאוד גדולה עם אמפטיה גדול לקהילה הזאת ועם אמפטיות אחרות לקהילות אחרות.

האם את יכולה לתרום משהו לפתרון הבעיה, או ייקוב הדין את ההר?

לא.

הבנתי.

דיברתי עם הפקידה שלה, והיא אמרה לי שבנושא הזה אין מה לדבר ולא לבוא.

את אמרת שהדלת שלך תמיד פתוחה, ולכן זה טיעון ענייני.

אני הייתי מציע לכם לחשוב על התנאים בסלמון, כאשר שלהורים יהיה מה שימשוך לשם. שיבטיחו להם שילמדו ויקבלו את התעודות.

אני רוצה לסכם את הישיבה.

יש לי מוצא חוקי לסוגיית ההסעות. אנחנו לא נפרוץ כללים. האפשרות היחידה, היא ועדת חריגים למיפוי בנושא הסעות, ולה יש סמכות להחליט על אזור מסוים שיקבל מיפוי כפול. היום המיפוי של האזורים האלה הוא בסלאמה. הם מבקשים מיפוי נוסף. המסלול הזה הוא מסלול מוגבל. הוא לא מעתה ועד עולם. לכל היותר, לשנה אחת. זאת ועדה בה יושבים אנשים אוצר ואנשי מיפוי. זה המקום לאפשר מיפוי נוסף לילדי כמאנה וסלאמה. תחליט הוועדה מה שתחליט.

יש עוד הצעה חוקית, שהאוטובוס ייסע לסלאמה, ומי שירצה ירד בדרך, בנחף.

אני רוצה לסכם את הישיבה. אנחנו רואים בחיוב את לקיחת האחריות על כלל החינוך במשגב. אנחנו מבינים את הרצון של המועצה, שהתלמידים שגרים במשגב ילמדו במשגב.

אנחנו שמענו פה את מצוקת התושבים בשני הכפרים, חוסניה וכמאנה. אנחנו מחליטים, שחייבים להתחשב בזה, בגלל המסורת שנוצרה עוד לפני שהיה משגב, אולי אפילו לפני שהיתה מדינה. המסורת הזאת עובדת בהצלחה, וזה לא אומר שבית הספר בסלאמה הוא יותר טוב או פחות טוב. אנחנו בהחלט חושבים שזה דבר טוב אם תהיה התפתחות של בית הספר בסלאמה. יחד עם זה, אנחנו בהחלט מקבלים את ההצעה של משרד החינוך. כדי לפתור את הבעיה הנקודתית שנוצרה, וכדי לתמוך ברצון התושבים, אנחנו מחליטים שלתלמידים מכמאנה וחוסניה יציבו מיפוי כפול כדי שהם יוכלו להמשיך ללמוד בנחף. אני לא רוצה להגביל את התקופה. אם נגביל את זה, זה לא יתקבל. זה לא יהיה הכלל בכל הארץ. זה חריג בגלל הנסיבות המאוד מיוחדות שנוצרו באזור הזה. כל ועדת החינוך עומדת מאחורי החלטה כזאת.

אני רוצה להעיר, כי אחר כך אנחנו נתכנס פה עוד פעם ויהיו עוד פעם כעסים. אנחנו נבצע כל מה שינחה משרד החינוך. אומרת פה נציגת משרד החינוך ביושר – וזה גם מה שניסינו לעשות באותו תהליך הדרגתי, ויש תלמידים בכמאנה ובסאלמה, היה מעבר כזה של תלמידים - כי גם אם ועדה כזאת או אחרת תאשר דבר כזה, זה יהיה באופן זמני. אנחנו דוחים את הבעיה לעוד שנה.

המדיניות הכללית מקובלת עלינו, אבל אנחנו אומרים שיש פה חריג. יש כל כך הרבה נסיבות שנוצרו במקרה הזה, ולא ניתן לקבוע גבול של מועצה. הרצף והמסורת שנוצרה לא יכולים להיפסק בבת אחת.לכן, אנחנו אומרים שזה זמני. אנחנו רוצים לפתור את הבעיה הנקודתית, כדי שהתלמידים יוכלו לסיים את לימודיהם בנחת. זה דבר נכון, זה דבר שמקובל על כולנו, ואני שמח שגם ראש המועצה מקבל את הדבר הזה.

אסור לשכוח את אגרת התלמיד.

תודה לכולכם.

הישיבה ננעלה בשעה 13:00.