30
31
ועדת הפנים ואיכות הסביבה

15.11.2006


הכנסת השבע עשרה






נוסח לא מתו
מושב שני

פרוטוקול מס' 58

מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה

יום רביעי, כ"ד בחשוון התשס"ז (15 בנובמבר 2006) שעה 9:30

ס ד ר ה י ו ם

הצעת חוק מיחזור שאריות צמיגים, התשס"ג-2003

הצעתם של חברי הכנסת מיכאל נודלמן, אריה אלדד, אורי אוריאל ויורי שטרן

חברי הוועדה: גאלב מג'אדלה – היו"ר



משה גפני



מגלי והבה



דב חנין



יעקב מרגי



מרינה סולודקין

חה"כ ואסל טאהא

חה"כ מיכאל נודלמן

אלעד עמיחי

- הממונה על מיחזור, המשרד להגנת הסביבה

עו"ד ג'וש פדרסן

- עור ליועץ המשפטי, המשרד להגנת הסביבה

סלה אתר כץ

- משרד הבריאות

עידית קול

- יועצת איכות סביבה, מרכז שלטון מקומי

אלון כרמלי

- הפרקליטות הצבאית, צה"ל

אוהד אורנשטיין

- מנהל מינהל כימיה וסביבה, משרד התעשייה




והמסחר

עו"ד דוד אלבז

- משרד רשם האגודות השיתופיות

נטשה אפשטיין

- רפרנטית פנים ואיכות הסביבה, משרד האוצר

גלעד אוסטרובסקי
- אדם טבע ודין

עו"ד לינור אריאלי
- אדם טבע ודין

דבורה סיילס-פרומן
- אדם טבע ודין

יהודה רודד

- מנכ"ל איגוד יבואני הרכב

עו"ד ירון סילבר

- יועץ משפטי, אליאנס

יוסף נעים

- יו"ר ועד ענף הצמיגים, איגוד המוסכים

ראובן בוסיס

- חבר ועד ענף הצמיגים, איגוד המוסכים

עופר עמר

- מג"ח, מפעלי מחזור גומי

רונן אלבוים

- מג"ח, מפעלי מחזור צמיגים

יחזקאל דסקל

- מנכ"ל איגוד לשכות המסחר

אייל פרובלר

- איגוד לשכות המסחר

אלברט קונסידן

- מנכ"ל חברת קוגול בע"מ, איגוד יבואני הצמיגים

בני שטרום

- סמנכ"ל חברת קוגול בע"מ, איגוד יבואני הצמיגים

גדעון דרורי

- מחזור צמיגים

רונן לוי


- יו"ר איגוד המוסכים בישראל

הודיה קין

- ראש צוות, מרכז המחקר והמידע, הכנסת

אדוארד קורצנשטיין
- ראש צוות, מרכז המחקר והמידע, הכנסת

אורי טל


- מרכז המחקר והמידע, הכנסת

ד"ר לב ביירך

- עוזר ליושב-ראש הוועדה

עידו בן יצחק

יפה שפירא

יחזקאל לביא

אהובה שרון – חבר המתרגמים בע"מ

הצעת חוק מיחזור שאריות צמיגים, התשס"ג-2003

הצעתם של חברי הכנסת מיכאל נודלמן, אריה אלדד, אורי אוריאל ויורי שטרן

בוקר טוב לכולם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הפנים ואיכות הסביבה. אנחנו דנים בהצעת החוק של חברי הכנסת מיכאל נודלמן על מיחזור צמיגים. אנחנו מתנצלים על שלא נוכל לספק לכם את רשימת המוזמנים וניירות נוספים, זאת מאחר שהמחשבים לא פועלים.


מיפינו את הסעיפים עליהם יש מחלוקת. אנחנו נקרא את הצעת החוק, נתעכב על כל סעיף עליו קיימת מחלוקת. לא יהיה עיכוב ולא יהיה דיון מחדש על סעיף עליו הייתה הסכמה. גם אם גורם מסוים התעורר מאוחר, לא תינתן לו אפשרות ערעור על סעיף שכבר הייתה עליו הסכמה. יחד עם זאת, ניתן את כל הזמן כדי שנוכל בסופו של דבר להביא הצעת חוק ראויה לטובת האזרח הישראלי.

הסעיפים בהם לא מיצינו את הדיון ולא הגענו להבנות והסכמות – זה לא חייב להיות לגבי כל סעיף – הם סעיפים 2, 3, 6, 7, 8, 10, 12, 13, 20, 23. יש כמובן גם כמה נושאים שהם בסעיף שונות.

אני רוצה להודות לחבר הכנסת נודלמן על סבלנותו הרבה. לידיעתכם, משדרים אותנו בערוץ הכנסת ואני מבקש שניתן דוגמה טובה לאזרחי ישראל הצופים בנו מביתם.

חבר הכנסת נודלמן בעל סבלנות רבה. לפי הידוע לי, הצעת החוק הזאת מתגלגלת כבר במשך שלוש שנים. בוועדת הפנים אנו למודי ניסיון, בעבר היו הצעות חוק, כמו למשל בעניין אסון המוני, לא עלינו, שהתגלגלו יותר מעשר שנים והבאנו סוף סוף לסיום. אני חושב שאסור שחוקים, שהם לטובת האזרח ולשירותו, יתעכבו במשך כל כך הרבה זמן מעל ומעבר לראוי. אנחנו נסייע ככל האפשר כדי להביא את העניין לכלל סיום.

אני מייצג את חברת "אליאנס". אנחנו חלק מסקציית יבואני הצמיגים באיגוד לשכות המסחר והעברנו רשימת הצעות לתיקון בהצעת החוק. אני לא רואה את הצעותינו נזכרות בטבלה. השאלה האם הן מונחות בפניכם והאם התייחסתם אליהן.

זה לא הגיע אלינו כנראה.

מתי העברתם ולמי?

זה הועבר לפני מספר ימים, יותר משבוע, למזכירות.

אני מבקש שתעביר לי תיעוד ואסמכתא. כל מה שהגיע לפני שהתקיימו הישיבות ונתקבלו ההסכמות עם כל הגורמים, הובא בחשבון. מעבר לכך, לא ייכנסו עוד הערות.


"אליאנס", למי שלא יודע, היו שותפים מלאים עוד בקדנציה הקודמת. הם היו פעילים ואקטיביים. "אליאנס" יוצגה על ידי סוללת נציגים. שלא תהיינה אי-הבנות, אתם לא קופחתם. אני יכול לומר לך שכמעט נוצר קשר אינטימי בינינו לבין הנציגים שלכם, וזאת עקב היותם כה פעילים ואקטיביים ותרמו תרומה רבה לדיוני הוועדה, הרחבים והמצומצמים.

אדוני צודק בהחלט בקשר למעורבות שלנו. ההערות שלנו, שרוכזו במסמך, הובאו גם בדיונים הקודמים של הוועדה. כלומר, לא מדובר בדברים חדשים.

עשיתם עבודה כפולה?

לא כפולה. אלה גם דברים נוספים, אבל בעיקר דברים שהיו קודם לכן.

את הדברים הנוספים תשאיר בצד. דברים שעלו והתקיים עליהם דיון, לא תיהנו מיתרון על גורם אחר.

לא ביקשנו.

אם אתה מביא דברים נוספים, זה כן בקשה לשינוי. סדר – כן. דיון ראוי – כן. אנרכיה – לא. אתה כאן זו הפעם הראשונה?

לא. נפגשתי אתך כמה פעמים באופן אישי.

תודה רבה לאדוני. יש עוד חברים שרוצים לומר משהו בטרם היועץ המשפטי של הוועדה עידו בן-יצחק יקרא את הצעת החוק?

אני אקרא את סעיף 1, שלגביו לא התקבלו הערות:


סעיף 1 – מטרה

"מטרתו של חוק זה להסדיר סילוק ומיחזור של צמיגים באופן שיבטיח הגנה על הסביבה ומניעת מפגעים, ובכלל זה שריפה בלתי מבוקרת, ותוך צמצום ההטמנה של צמיגים באתרים לסילוק פסולת."

הסעיף עולה להצבעה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע?

סעיף 1 – אושר פה אחד ללא מתנגדים או נמנעים

סעיף 2 – הגדרות
"בחוק זה –

"אתר לסילוק פסולת" – מקום המשמש לסילוק או לפינוי של פסולת, בין שהוא מוסדר ובין שאינו מוסדר.

"בית עסק" – מקום שמתבצעות בו אחת או יותר מהפעולות הבאות: מכירת צמיגים משומשים; תיקון תקרים; החלפת צמיגים, אבובים ופנימיות של גלגלי רכב או אחסון צמיגים משומשים.

"בעל בית עסק" – כל אחד מאלה:

(1) המנהל את בית העסק;

(2) המחזיק את בית העסק;
(3) בעל היתר או רישיון הדרושים לפי כל דין להפעלת בית העסק או לניהולו או לעיסוק בעסק;
(4) מי שעליו מוטלת חובה לקבל היתר או רישיון כאמור;
(5) מי שבפיקוחו פועל בית העסק.

"יבואן" – יבואן צמיגים לרבות יבואן כלי רכב ולמעט יחיד המייבא רכב מנועי או צמיגים לשימוש עצמי.

"יצרן" – מי שעוסק בייצור צמיגים.

"מיחזור" – כהגדרתו בחוק איסוף ופינוי פסולת למיחזור, התשנ"ג-1963.

"ממונה" או "הממונה" – מי שהשר הסמיכו להיות ממונה לעניין הוראות חוק זה.

"סילוק" – חיתוך הצמיג לארבעה חלקים לפחות והטמנתו באתר פסולת מוסדר על-פי כל דין.

צמיג – חישוק עשוי גומי לגלגלי רכב מנועי וגרור כהגדרתו לפי פקודת התעבורה.

רכב מנועי – כהגדרתו בפקודת התעבורה.

השר – השר להגנת הסביבה."
בישיבות שהתקיימו לקראת הקריאה הראשונה, היו הערות שבאו בעיקר ממפעל "נשר הר-טוב". נמצאים כאן הנציגים שלהם?

למפעל "נשר הר טוב" יש הערה בעניין הזה. הנציג שלהם לא נמצא כאן.

יש לי שאלה ליועץ המשפטי. האם לא צריך להוסיף כאן הגדרה ל"בית-משפט", שמדובר בבתי-משפט לעניינים מקומיים?

לא, משום שזה לא בתחום סמכותם של בתי-המשפט.

יש בקשה שזה כן יהיה בתחום סמכותם.

אם יש בקשה, נדון בה לכשנגיע אליה. לא כעת בסעיפי ההגדרות, אלא בסעיפי העונשין.

אנחנו מצביעים על סעיף 2. מי בעד? מי נגד? מי נמנע?

סעיף 2 – אושר פה אחד ללא מתנגדים או נמנעים

הערה לגבי "יצרן". "יצרן" כולל על-פי ההגדרה גם מחדש צמיגים, כך שלכאורה הוא נכנס למסגרת מחויבות למיחזור, כלומר תהיה לו חובה של מיחזור על מיחזור. לכן הייתי כותב: ""יצרן" – למעט יצרן שמחדש צמיגים מקומיים".

מי אדוני?

ממשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה.

איפה הייתם בדיונים הקודמים? אני מצטער, לא נוכל לקבל את ההערה.

הנציג הקבוע לא יכול היה להגיע.

אנחנו מברכים אותך על שאתה אתנו ואנחנו שמחים. אנחנו מקווים שתוכל לתרום בהמשך הדיון. הסעיף אושר ואנחנו מתקדמים לסעיף 3.

רק להבהיר, לא אישרתם את הבקשה לתיקון של מפעל "נשר"?

לא. מי שלא נוכח כאן, לא מסביר, לא מנמק ולא משכנע, איך אני יכול לאשר את ההסתייגות שלו או את ההערה שלו? מה גם שבהתייעצות שלנו לא קיבלנו את ההערה. שלא תהיינה אי-הבנות, אנחנו מקבלים בכבוד הראוי כל הערה, כל הסתייגות, כל הצעה, ובלבד שהמציע יואיל לבוא לוועדה כדי לשכנע את האנשים כאן. נשלח לנו פקס, ההערה נרשמה, התייחסנו אליה בכבוד הראוי, היינו מוכנים לדון בה, אבל אם המציע לא נמצא כאן – וההערה לא התקבלה על דעתנו בדיון המקדים – ההערה לא נרשמה והסעיף אושר.

לנציג משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, השר יוכל להגיש הסתייגות בשלב הבא של החקיקה.

עומדות ופתוחות בפניו כל הדרכים על-פי החוק, הנוהל והתקנון של הכנסת.

אני מנכ"ל איגוד לשכות המסחר. לנו יש הסתייגות ברמה העקרונית. קשה לנו להבין איך אפשר להטיל חובה על מישהו שאין בחזקתו את החפץ. איך אפשר להטיל חובה על יבואני רכב, כאשר הצמיגים האלה לא ברשותם? לפחות מבחינה משפטית זה לא יעלה על הדעת.

מר דסקל, ברוך הבא, אנחנו שמחים שאתה אתנו. אנחנו בדיון מתקדם, התשיעי במספר, אחרי שלוש שנים שהחוק מתגלגל כאן. מה שאדוני אומר היה צריך להיאמר כבר לפני שנתיים. אנחנו דנו בזה ולא מתכוונים להתעכב. קבענו סדר לדיון בוועדה, שכנראה אדוני לא היה שותף לו. מיפינו בפרק זמן סביר את כל ההערות, ההשגות וההסתייגויות. בפתיחת הדיון ציינו על אילו סעיפים היו הסתייגויות, ואמרנו שבקריאת החוק אנחנו מתכוונים לדון בכל ההסתייגויות שהוגשו לנו עליהם.

אדוני מעיר ע הקונצפט של החוק. הקונספט של החוק הוא זה עליו החליטו חברי הכנסת, שאושר בקריאה ראשונה ועליו הוחל דין רציפות. לכן דיון מחדש, בשאלה האם הקונספט נכון או לא, פחות מתאים לשלב הזה.


לשאלה הספציפית, נכון שכל צמיג, אחרי ששיווקת אותו, יוצא כבר מחזקתך, אבל אתה כיבואן צמיגים, מאחר שייבאת איקס צמיגים, אחראי על כמות מסוימת של צמיגים, להביא אותה למיחזור לאחר מכן. אתה יכול לאסוף אותה אחר כך מהצמיגיות, וזו המטרה. אני סבור שאין כאן בעיה כלשהי.

אנחנו בהחלט תומכים בחוק. החוק כשלעצמו הוא חוק נאור, חוק חשוב התומך באיכות הסביבה. אין לנו הסתייגות מעצם החוק, אבל אנחנו מסתייגים ממי שאחראי על איסוף הצמיגים. אנחנו תמכנו גם בעבר בהקמת גוף מרכזי שיאסוף את הצמיגים האלה, שימחזר אותם, אנחנו חושבים שזה חשוב, אנחנו חושבים שהחוק הזה מצוין, אבל אי אפשר להטיל על אנשים, שלא בחזקתם החפץ, להחזיר אותו. יבואן שמכר את הרכב, הוא לא יבואן צמיגים אלא הוא יבואן מכוניות. יבואן הצמיגים מכר את הצמיגים לאנשים. אותה תקרייה או אותו גוף שקיבל את הצמיגים, אפשר להטיל עליו את החובה להחזיר למפעל מרכזי למיחזור, אבל להטיל על מישהו אחריות על משהו שהוא לא יכול להיות אחראי, בעינינו נשמע לא סביר.

זה תאגיד שעושה עבודה טובה ואתם תעשו עסק טוב. עליכם להבין שזה עוד ביזנס.

סעיף 3 – יעדי סילוק ומיחזור

"(א)
יצרן או יבואן, למעט יבואן כלי רכב, מפעל לסילוק ולמיחזור של צמיגים משומשים לפי הוראות סעיף 7, בשיעורים כמפורט להלן ובכפוף להוראות סעיפים קטנים (ב) ו-(ג), מסך כל הצמיגים ששיווק בישראל במהלך השנים המפורטות להלן:

(1)
בשנה הראשונה ובשנה השנייה מיום תחילתו של חוק זה, בחוק זה יום התחילה, סילוק ומיחזור של חמישים אחוז לפחות.

(2)
בשנה השלישית ובשנה הרביעית מיום התחילה, סילוק ומיחזור של שבעים אחוז לפחות.

(3)
בשנה החמישית מיום התחילה, מיחזור של חמישים אחוז לפחות וסילוק של עד 35 אחוזים.

(4)
בשנה השישית מיום התחילה ובכל שנה שלאחר מכן, מיחזור של 85 אחוזים לפחות.

(ב)
לגבי יבואן כלי רכב יעמדו יעדי הסילוק והמיחזור על 20 אחוזים מהיעדים האמורים בסעיף קטן (א).

(ג)
יבואן המייבא צמיגים לשם שימוש במהלך עיסוקו יפעל לסילוק ולמיחזור של צמיגים משומשים בשיעורים כמפורט בסעיף קטן (א) מסך כל הצמיגים שבהם עשה שימוש במהלך השנים המפורטות באותו סעיף קטן."

התקבלו מספר הערות על סעיף יעדי סילוק ומיחזור. אנחנו בהחלט מוכנים לשמוע את הגורמים שנטלו חלק בדיון הזה. אני רואה שיש הערות של איגוד יבואני הרכב, צה"ל, אדם טבע ודין, למרות שאמרתם לי שמבחינתכם הכול בסדר. שאלתי את אדם טבע ודין אם אני יכול מבחינתם להתקדם עם החוק, והם אמרו כן. עכשיו מסתבר שיש להם הערות.

אסביר בקצרה. נושא היעדים המוטלים על יבואני הרכב היה שנוי במחלוקת ונדון פה במשך זמן ממושך. ההצעה שאנחנו העברנו ליושב-ראש הוועדה, אנחנו רואים אותה כהצעת פשרה. היא מבוססת על ההנחה שעל יבואני הרכב מוטלת חובה, כמו על יבואני הצמיגים ויצרני הצמיגים, אבל בגלל מצבם המיוחד ובגלל שבעצם מגיעים אליהם רק צמיגים שמחוברים לרכב, בסוף חיי הרכב, ראוי לעשות להם הפחתה. אבל ההפחתה לא בשיעור עשרים אחוזים כפי שמוצע, אלא על-פי חישוב שעשינו ראוי לקבוע להם יעדים.

הפחתה לעשרים אחוזים מסך המיחזור. זאת הפחתה מאוד דרמטית.

נכון. אנו סבורים, וזה עלה גם מיצרני הצמיגים ויבואני הצמיגים, שיש פה פגיעה בעיקרון השוויוניות של החוק. לכן צריך להכניס אותם בצורה מלאה תחת כנפי היעדים, אבל להתחשב במצבם. החישוב שעשינו נסמך על הרכבים הנגרעים, לפי הפחתה רק של ארבעה צמיגים בממוצע לרכב, והגענו, הפלא ופלא, לאותו מספר אליו התייחס גם מרכז המידע והמחקר שהגיע לאותו שיעור מיחזור שצריך לחייב את יבואני הרכב.

איפה הצמיג החמישי, הרזרבי?

הוא נכנס למערכת שאוספת פרט להם, אבל החובה שלהם מוטלת, ויש לזה הקבלה מאוד ברורה למה שקורה היום באירופה.

בהסכמות אליהן הגענו, הטלנו על יבואנו הרכב עשרים אחוזים. מה אתה מציע עכשיו?

אנחנו הגענו לשיעור של 43 אחוזים לעומת 85 אחוזים של יצרני הצמיגים ויבואני הצמיגים. כמחצית מהשיעור שנקבע ליצרני הצמיגים וליבואני הצמיגים. זאת עדיין הפחתה ניכרת אבל זה מתבסס על התנאים הריאליים שקורים במשק.

אני לא רוצה להיכנס למספרים, איזה שיעור יבואני הרכב ואיזה שיעור יבואני הצמיגים, אבל אני בהחלט מסכימה שלא נכון לעשות הפחתה דרמטית ליבואני הרכב, כי זה פוגע בעיקרון השוויוניות ובעיקרון "המזהם משלם". לדעתנו היבואנים אחראים באותה מידה.

מכון המחקר של הכנסת הכין עבודה בנושא. זאת ההזדמנות להודות להם בשם כל חברי הוועדה.

נתבקשנו לבדוק מה המצב במדינות אחרות בעולם. אני לא אדבר על מודלים כלכליים אחרים, אלא אתרכז במדינות אחרות שם יש מודל של אחריות יצרו מורחבת, או בקיצור, EPR.


בדקנו וראינו שבשלוש מדינות באירופה – שוודיה, פינלנד ופולין – האחריות לטיפול בצמיגים המשומשים היא על כל מי שמכניס לשוק צמיג. זה אומר, הן יצרן צמיגים והן יבואן כלי רכב. בשאר המדינות באירופה, אלו שב-EPR, האחריות על הטיפול בצמיגים משומשים מוטלת על יצרני הצמיגים ויבואני הצמיגים בלבד. האם זה אומר שיבואני כלי הרכב פטורים מכך? לא, מכיוון שבכל מדינות אירופה, כולל מדינות שאינן באיחוד האירופי – כמו רומניה בינתיים ונורבגיה – ליבואני רכב יש אחריות על צמיגים שמחוברים לכלי הרכב שיוצאים משימוש, לפי דירקטיבת ELV – End of Lives Vehicles.


עשינו מעין השלכה למצב שקורה בישראל. יש שני מודלים שאנחנו יכולים לאמץ מאירופה והצענו גם מודל משלנו. אפשר לחייב כל מי שמכניס לשוק צמיג, שהוא יטפל בו, הן יצרן צמיגים, הן יבואן כלי רכב, כמו במקרה של שוודיה שהזכרתי קודם, ואפשר לדאוג שיבואני כלי הרכב יהיו אחראים על שיעור מסוים מהצמיגים השווה לשיעור הצמיגים שיוצא על גבי כלי רכב. זאת אומרת, ELV.


לפי חישוב שעשינו, לקחנו מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נתונים על כמות כלי רכב הנגרעים, הווה אומר, כמה צמיגים נגרעים מכלי הרכב, מתוך כלל הצמיגים שנגרעים, והגענו לשיעור של כ-32 אחוזים.


אני מבקש לתת את רשות הדיבור למר אדוארד קורצנשטיין כדי שיציג את המודל שאנחנו הצענו.

יבואני הרכב אחראים על הצמיגים שנכנסים לשוק ונגרעים כעבור שנתיים וחצי-שלוש. מדובר בסט הראשון של הצמיגים. מהחישובים שלנו, יש הבדל בין קבוצות של רכבים. באופנועים למשל חמישים אחוזים כמעט מהצמיגים מוחלפים, ואלה הם צמיגים של יבואני האופנועים. במוניות, משאיות או אוטובוסים אורך חיי הרכב גבוה יותר ולכן הסט הראשון של היבואן פחות משמעותי מבחינת המיחזור.


השיעור הממוצע של אחריות יבואני הרכב הוא כ-38 אחוזים מסך הצמיגים שיוצאים מהשוק, שמהווה כ-61 אחוזים מיעדי יבואני הצמיגים. אם נלך לפי מה שאדם טבע ודין מציעים, השיעור שלנו עומד על 38 אחוזים בממוצע. כמובן שצריך להתחשב בהרכב היבוא של אותו יבואן רכב.

הצעת מרכז המחקר והמידע היא 38 אחוזים.

כן, מיעדים כלליים. 43 אחוזים מסך הצמיגים הנגרעים.

בחישוב לקחתם בחשבון את הרווחים מכל הגורמים?

לא.

צריך לקחת בחשבון גם את מרכיב הרווחים. למשל, בהשוואה בין הרווח של יבואן צמיגים, שמייבא את הצמיג לבדו, ובין הרווח של יבואן הרכב, כאשר הצמיגים מגיעים עם הרכב. האם לקחתם בחשבון את מרכיב הרווחים?

לא, לא לקחנו.

יכול להיות שמי שמייבא את הצמיג בנפרד מרוויח יותר מאשר יבואן הרכב, כאשר הצמיג מגיע עם הרכב.

אדוני צודק. הרכב בא פעם אחת עם הגלגלים שלו. זה לא כמו היבואן שכל הזמן מייבא צמיגים.

האם התייחסתם למספר שנים, לשנתיים-שלוש? אולי בשנה אחת היתה ירידה ובשנה הבאה המצב טוב יותר וייבאו יותר רכבים? אני צריך להיות סניגור של כל אלה שמרגישים נפגעים.

את הנתונים שמסרתם אני רואה כאן לראשונה. היה צריך להביא אותם קודם כל לשיחה בינינו, אבל אני מוכן גם לזה. אני שוב שואל על מרכיב הרווחים, כי כאן אנחנו רוצים להטיל חובה בהתאם לרווחים. בתחילה הגנתי על הפנצ'רייה כי אמרו לי שהכול נשאר אצלה והיא זו שצריכה לטפל, הגורם האחרון אליו מגיע הצמיג. אמרתי שלהחליף גלגל בפנצ'רייה בישוב שלי עולה עשרים שקלים. אם זה כך, מה מרוויח אותו אדם שמחזיק מקום ועובד בעסק ומשלם לרואה חשבון וכולי? מה נשאר לו מהסכום הזה? היבואנים והיצרנים עשירים ובסוף הכול נופל על האדם הזה שמחזיק פנצ'רייה מסכנה. בהתחלה רצו שהכול ייפול על הפנצ'רייה כי היא התחנה הסופית של הצמיגים. השאלה אם לקחתם בחשבון את מרכיב הרווחים.

אנחנו התייחסנו רק לחלוקה בין יבואני הרכב לבין יבואני הצמיגים. צמיג הוא צמיג, ולא משנה איפה הוא נמכר.

השאלה מה הרווחים מהצמיג הזה. יש יצרן, יש יבואן ויש את הגורמים הנוספים. אם למשל ארבעה גורמים מטפלים בצמיג הזה ואתה רוצה להטיל עליהם את הטיפול, אתה צריך לקחת בחשבון את החלוקה ברווחים כשאתה מטיל עליהם את החלוקה בנטל.

אתה כל הזמן מדבר על אלה שמרוויחים, אבל אני טוען שצריך לחשוב על טובת הצרכן.

חבר הכנסת והבה, אתה עסוק הרבה בוועדת הכספים. אנחנו מעריכים את העבודה שלך שם ומודים לך על כל מה שאתה עושה למען האזרח. בעניין הזה דנו כבר בגלגולים הראשונים בניסיון לראות איך אפשר למזער את ההוצאה שתיפול על האזרח. קודם כל, האזרח. אני רוצה לדאוג גם ליבואנים וליצרנים, כי הם מעסיקים עובדים והם חלק מאתנו, גם הם לטובת האזרח, הם לא מעבר לים, אבל קודם נדאג לאזרח הממוצע.

עד כמה שאני מבין, הצעת החוק לא מטילה אחריות על פנצ'ריות. החלוקה היא בין יבואני הצמיגים לבין יבואני המכוניות, כאשר גם אלה מרוויחים וגם אלה מרוויחים. עד כמה שאני מבין מדובר בחברות גדולות, ולכן החלוקה ביניהן לא תלויה בכמה מרוויח יבואן הצמיגים על הצמיגים וכמה מרוויח יבואן המכוניות על מכוניות.

אתה חושב שלמרכיב הרווחים אין משמעות בחלוקה בנטל?

אני חושב שמדובר בחברות מספיק גדולות שיכולות למחזר את התוצרת שלהן.

אם הוא מרוויח יותר, עיני לא צרה. אני רוצה חלוקה צודקת, שוויונית, שלא יבוא בעוד חצי שנה-שנה יבואן הרכב ויטען שהוא קופח אחרי שהביאו אותו להסכמה על עשרים אחוזים. להיפך, ההצעה לעשרים אחוזים הייתה הצעת הגורמים האחרים שהשתתפו בדיוני הוועדה – לא מיבואני הרכב – ואני קיבלתי אותה.

אני מייצג את יבואני הצמיגים באיגוד לשכות המסחר. מי שתמך בעשרים אחוזים, אלה רק יבואני הרכב. אתה דיברת על פנצ'ריות שמרוויחות עשרים שקלים לצמיג, ואני מודה שיכול להיות שזה קיים במקום אחד, אבל מעשרים שקלים לצמיג פנצ'רייה לא יכולה להתקיים. אם אנחנו מדברים על מתח רווחים תיאורטי, בפנצ'רייה הרווח הרבה יותר גדול מאשר אצל יבואן. אני חושב שהוויכוח הוא לא כמה מרוויחים.

אתה מתכוון לפנצ'רייה ברמת אביב ג'.

לא. אדוני, בעשרים שקלים לצמיג, אי-אפשר להתפרנס.

אני העליתי נושא שאני רוצה שייבדק. אולי הנושא הזה הוא לא מרכיב מהותי בעניין, אבל אני רוצה להיות הוגן כלפי כולם ולא לגרום למישהו ללכת לבג"ץ. אני לא חושש מבג"ץ, אבל אני רוצה לבוא לבג"ץ, אם יוגש, בידיים נקיות ולומר מה היו השיקולים, החישובים והמחשבות שלנו וכי אנחנו עומדים מאחורי ההצעה הראויה שלנו. יכול להיות שמרכיב הרווחים הוא לא חשוב.

50 אחוזים מהצמיגים המיובאים לישראל מיובאים על הרכב.

אני רוצה שייבדק האם הנטל מתחלק לפי גובה הרווחים ולפי הכמות: האם מרכיב הרווחים חשוב או לא חשוב, האם הכמות יותר חשובה מהרווחים או שני הדברים האלה חשובים באותה מידה. אני רוצה שהנושא הזה ייבדק כדי שנוכל להסתכל ליהודה בעיניים ולומר לו שלאחר כל הבדיקות האחוז שלכם בנטל צריך להיות שלושים אחוזים ולא עשרים אחוזים, אבל כך קבענו לאחר שבדקנו, התעמקנו, חשבנו, שאלנו, חקרנו ושמענו את כל הגורמים.

המודל של אחריות יצרן מורחבת (APR) מתבסס על ההנחה שמי שמכניס לשוק מוצר שצריך לטפל בו, אחראי עליו. הוא לא מתכוון לרווחים. אנחנו נבדוק את הנושא.


38 אחוזים, זה שיעור הצמיגים בשוק שהאחריות עליהם צריכה להיות של יבואני הרכב. לפי נוסח הצעת החוק, סעיף 3(ב), נגזרים יעדים של יבואני הרכב מתוך סך היעדים של יצרני הצמיגים והיבואנים. זה אומר 38 אחוזים מתוך הנטל של יצרני הצמיגים, קרי, 61.2 אחוזים. זה צריך להיות הבסיס ממנו אפשר להפחית בגלל ששיעור המס על כלי רכב הוא 89 אחוזים, בגלל שהזיקה, כפי שנאמר קודם, בין יבואני הרכב לצמיגים היא נמוכה, או בגלל שמוצר יוצא אחרי ארבע או חמש שנים. אבל הבסיס שאנחנו אומרים הוא כשישים אחוזים.

אתם בודקים את הנושא.

נבדוק את הנושא שוב, אבל מודל אחריות יצרן מורחבת, כפי שאמרתי, נקבע על-פי מי שמכניס לשוק מוצר ולא משנה מה מתח הרווחים שלו.

מספר הערות לגבי מה שנאמר כאן ואולי אתייחס גם למספרים.


מדברים על שוויון. אנחנו מסכימים לשוויון ואומרים שיבואני הצמיגים ישלמו 89 אחוזים מס קנייה, ואז נהיה בשוויון, כי הם משלמים בין 12 ל-15 אחוזים מס קנייה, ואילו יבואני הרכב משלמים 89 אחוזים מס קנייה, כאשר ב-1 בינואר האחוז יורד ל-84 אחוזים זה לא בדיוק שוויוני.

אם אתם מקופחים במס קנייה, יש לכם הערכות מאוד מסודרות, אתם יכולים לפנות למחוקק ולבקש תיקון חקיקה כדי שיורידו לכם את מס הקנייה.

מס הקנייה על הצמיגים הוא חלק מהרכב, ובזה רשות המיסים מטפלת היום ונקבעו מדרגות מסוימות. אני רק אומר שהנושא של השוויון, הוא לא בדיוק מה שמוביל כאן.


הערה שנייה, לגבי רכב שנגרע. רכב שנגרע, ברגע שהוא יורד מהכביש, הוא שייך למישהו, לאברהם, ליצחק או לחברת הביטוח, ובעצם אף אחד – לא יבואני הצמיגים, לא יצרני הצמיגים, לא הפנצ'ריות, ולא אנחנו – לא יכול להגיע לרכב הזה ולפרק ממנו צמיגים כי הרכב הוא רכוש פרטי של מישהו וממנו אי אפשר להוריד צמיגים. מי שיכול להוריד צמיגים הוא בעל הרכב.


לגבי המספרים – אנחנו עשינו עבודה יחד עם גוף כלכלי חיצוני והגשנו אותה גם למשרד לאיכות הסביבה וגם לוועדה, ישבנו ודנו ובדקנו את המספרים. הגענו למסקנה שעשרים אחוזים, זה השיעור שאנחנו יכולים לעמוד בו. להזכיר לחברי הוועדה, כשהחוק התחיל להתגלגל יבואני הרכב לא היו בפנים. יבואני הרכב כל הזמן טענו שאין להם יכולת לפנות ולו צמיג אחד. באיזשהו שלב התקבלה בוועדה החלטה על שיעור המטלה, בהסתמך על עבודה שעשינו, שנוקבת בשיעור של עשרים אחוזים. אנחנו מבקשים להשאיר זאת כך.

אני רוצה להתייחס לשאלה החשובה שהעלה היושב-ראש, שאלת הרווחים, ולנסות להסביר למה המודל שמציעה לנו מחלקת המחקר והמידע לא יכול להתייחס לשאלה הזאת, כי השאלה הזאת איננה השאלה שנמצאת במרכז הדיון שלנו כרגע.


למעשה מודל אחריות היצרן ברמה תיאורטית איננו מגיע לשאלה של הרווח, אלא מסתכל על השאלה של העלויות האמיתיות של המוצר, שהחברה אמורה לשלם אותן. למוצר יש עלויות שישירות וידועות, ויש גם עלויות עקיפות ולא ידועות. לצמיגים יש עלויות. חלק מהעלויות של הצמיגים הן עלויות סביבתיות. כולנו כחברה משלמים את העלויות של הצמיגים הקיימים, אם אנחנו יודעים את זה או שאנחנו לא יודעים את זה. המטרה של המודל ברמה התיאורטית לגלגל את העלויות בחזרה על היצרנים.


לכן מבחינת ההעמדה התיאורטית איננו מסתכלים על שלב הרווח אלא על השלב של העלות הסביבתית. לכן אני חושב שהמודל שהוצג לנו על-ידי מחלקת המחקר והמידע הוא מודל מאוד נכון. אני רק יכול להצטרף לדבריו של חבר הכנסת והבה ולומר שאכן נעשתה כאן עבודה וניתוח מאוד יפה. מעבר לניתוח התיאורטי אני גם מאוד אוהב את המודל שפיתחתם, שלדעתי מתמקד בשאלות הנכונות.


נדמה לי שיש כאן אחדות דעים בין הגורמים המקצועיים הרלוונטיים, בין הגורמים הסביבתיים, משרד האוצר ומחלקת המחקר והמידע של הכנסת. אם אנחנו רוצים שהכלי הזה יעבוד נכון ככלי כלכלי מתקדם שיוביל לתוצאות הסביבתיות בהן אנחנו מעוניינים, אסור לנו לייצר כאן כל מיני עיוותי שוק ולהגיע למצבים לא שוויוניים שיפעלו לרעת הפעולה של המערכת.


לכן אני חושב שהמודל שמוצע לנו הוא מודל נכון. אנחנו מדברים על שיעור של בסביבות ארבעים אחוזים – בין 38 אחוזים שלכם ל-43 אחוזים שלהם – מסך כל הצמיגים. זה אומר שבסעיף קטן 3(ב) אנחנו צריכים, במקום העשרים אחוזים שנקובים שם, לדבר על שישים אחוזים. זה המספר שצריך להיקבע.

לא.

בסעיף קטן (ב) של סעיף 3 אנחנו מדברים על שיעור מתוך היעדים האמורים בסעיף קטן (א), זה בערך שישים אחוזים.

הכוונה היא שישים אחוז מהיעדים של יצרני הצמיגים, 60 אחוזים מ-80 אחוזים.

נכון.


אני מבין, וכך גם הגשנו את ההצעה לכנסת כוועדה, שהנושא הזה הוא בעצם אחד הנושאים בו הוועדה החליטה לקבל החלטה סופית לאחר שנקבל את כל המידע. אני חושב שהיום יש לנו מאגר נתונים ומחקרים מאוד מקיף שמאפשר לנו לקבל החלטה נכונה ואני חושב שזה צריך להיות הכיוון שלנו.


גם לכנסת אמרנו שהחלטה סופית בנושא הזה תתקבל בעת הכנת הצעת החוק לקריאה שנייה, לאחר שיונחו בפני הוועדה המחקרים בנושא. אני חושב שהמחקרים בהחלט מאפשרים לנו לקבל את ההחלטה הנכונה היום.

אנחנו מדברים על המשרד להגנת הסביבה, אבל עוד לא קם המשרד להגנת הצרכן. לבי לבי על יבואני הרכב, לבי לבי על יבואני הצמיגים והיצרנים, אבל הם לא דואגים. אם הייתי מפרסם עכשיו בתשקיף בורסאי שהם ישלמו רק עשרים אחוזים מהרווחים שלהם, אוטומטית המניה שלהם הייתה צונחת. למרות שהתפרסם שעומד להיות חוק כזה, לא ראיתי את זה קורה. זה סימן שכל תוספת תשלום, מי שבסוף יספוג אותה, זה הצרכן. אין להם חשש כי הם יודעים שזה יתגלגל על הצרכן. יש להם בעיה עם הלוגיסטיקה, איך לעשות, איך למחזר, איך לשלוט באחריות על אותם צמיגים. לכן, זה חייב להיות לנגד עינינו כשאנחנו דנים בנושא. ראיתי שכל הדוברים כאן לא מתייחסים לזה.


אם מדברים על הגנת הסביבה, אין ספק שיש עוד הרבה גורמים מזהמים. הפערים במחיר הרכב מרגע עזיבתו את הנמל עד הגעתו לידי הרוכש, אסטרונומים. אני יודע כמה יעלה לי לרכוש כאן רכב לעומת רכישתו במדינה אחרת. אני הרי לא אלך למחזר את ההגה של המכונית, שגם הוא עשוי מחומר מזהם, מה עוד שיש הרבה מרכיבים מזהמים ברכב. אני רוצה לחוס על כיסו של הצרכן. והוא זה שיקבל את העונש הראשון בזיהום הסביבתי והעונש השני בתשלום. יבואני הרכב יאמרו לך בכנות שהם לא הולכים לספוג את כל ההוצאה, וכך יאמרו לך גם היבואנים ויצרני הצמיגים. כשהצעת החוק הוגשה לא הוטל גם שיעור של 20 אחוזים על יבואני הרכב, ושמחתי שזה נכלל והצדעתי להם שהלכו אתנו בקטע הזה. אי אפשר להשית בשלב הראשוני של החוק 43 אחוזים. זאת גישה לא מקובלת, לא הוגנת, וזה ייפול עלינו הצרכנים. לא צריך להשתגע, האויב של הטוב מאוד זה המצוין. אני חושב שהחוק הזה הוא הישג גדול, צריך לברך את חבר הכנסת על כך, אבל צריך ללכת לאט לאט ולא להיסחף.

אם כאן ייקבע שיעור של עשרים אחוזים על היצרנים, שמונים אחוזים יהיו על יבואני הצמיגים. אם פה ייקבעו 42 אחוזים, 58 אחוזים יהיו על יבואני הצמיגים. בכל מקרה, זה אותו הדבר.

בכל זאת במדינה שלנו זה דבר גדול. אין לנו יצרני רכב, אבל יש לנו יצרני צמיגים.

אני מייצג תעשייה של מיחזור. רכב עולה 120 אלף שקלים, אבל מיחזור של ארבעה צמיגים עולים ארבעים-חמישים שקלים, שזה סכום לא כל כך גבוה. אתה אומר שזה עומד להיות היטל בלתי אפשרי, אבל אין זה כך. אני לא מזלזל, אבל כאשר מישהו קונה רכב שעולה 140 אלף שקלים, תשלום של ארבעים שקלים לא ימנע ממנו לרכוש את הרכב.

אנחנו דנים בפרטים הטכניים וחושבים איך לחלק את נטל המיחזור, אבל אני חושבת שזה לא בסדר היום של הוועדה שלנו. אנחנו דנים בנושא הגנת הסביבה. אם רוצים להחליט איך לקבוע מחיר מוצדק למיחזור, זה צריך להיות נדון בוועדת הכלכלה.

אני לא כל כך מסכים אתך, אבל אני מוכן לקיים בשלב מסוים דיון משותף עם ועדת הכלכלה כדי לדון בנקודות ממוקדות. החכמה לא נמצאת רק בוועדת הכלכלה, וכך גם הניסיון. לא יכול להיות שכל פעם שנדון בוועדה שלנו בנושא מסוים נזדקק לוועדות נוספות. כך אולי נצטרך להגיע גם לוועדת החוץ והביטחון באיזשהו שלב כי אנחנו עוסקים במשטרה ובבתי-הסוהר.

זה בסמכות ועדת הפנים והגנת הסביבה.

אנחנו רוצים לקדם את הצעת החוק, ואכן נקדם אותה, ואנשים יראו שיש לנו חוק, וחוק ראוי. אמרתי בפתיחת הישיבה, ואת לא היית, שאנחנו לא רוצים שתיווצר הרגשה שלא אפשרנו לגורמים הנוגעים בדבר למצות, לשכנע ולומר את דעתם ואת עמדתם. לכן יכול להיות שאנחנו מתעכבים על מרכיב בחוק שאולי חשוב בעיני מישהו ופחות חשוב בעיני מישהו אחר, אבל ככה זה בחיים.

אתמול בוועדת החוקה אושר צו לתקן כליאה בבתי-הסוהר וזאת כאשר לוועדת החוקה אין כלים לבדוק כיצד זה מתבצע, הכלים נמצאים רק בידי ועדת הפנים והגנת הסביבה. אמרנו שם שיצטרכו להעביר את הדיון בצו לוועדה כאן.

כלומר אתמול ייצגת אותנו שם.

כן, אני וחבר הכנסת יצחק לוי.

אני מודה לך מאוד.

ייצגתי את העניין, כי אני סבור שזה לא תקין.


הוועדה שדנה בחוק הזה היא הוועדה שנקראת היום ועדת הפנים והגנת הסביבה, מכיוון שהנושא הוא הגנת הסביבה. אני רוצה להעיר לחברי חבר הכנסת מרגי, שברוב הדברים אני מסכים אתו, ולומר שאין דבר הנוגע להגנת הסביבה שאי-אפשר לטעון טענה שבסופו של דבר ייפול על הצרכן. כשאתה מדבר על הטמנה של פסולת, כשאתה מדבר על רשויות מקומיות – ודאי יעלו את הארנונה לתושבים, אבל השאלה לאיזה סטנדרד אנחנו מכניסים את המדינה. ברגע שמכניסים אותה לסטנדרד כזה שמיחזור צמיגים הופך להיות חלק מהחוק, את המאבקים שצריך להיאבק, באיזה אופן מגינים על הצרכן, צריך לעשות בממשלה. זאת אומרת, הקואליציה צריכה לעשות את זה, וכאשר מביאים תקציב אנטי חברתי צריך להילחם נגד זה.

אנחנו נעקוב אחר המשא ומתן הקואליציוני שאתם עורכים.

הודעתי שאין יותר משא ומתן. תישארו לבד בקואליציה.

אתה רוצה לוותר כאן על זכויות הצרכן?

לא לוותר, אלא להכניס את זה לסטנדרד, שהגנת הסביבה הופכת להיות חלק מהתוכנית של מדינת ישראל.

הערה לחבר הכנסת מרגי ובהקשר לדבריו של יהודה רודד. 89 אחוזים הם משלמים – הוא אמר למה זה צריך להיות פחות – אבל ברור לך שזה כסף שאני ואתה משלמים, לא הם. גם אני קונה רכב ומשלם.

אתה בתור אזרח.

כן, אני אזרח בישראל. אנחנו מדברים כאן על אחוזי המיחזור. אני חושב שצריך להיות שוויון מלא אם רוצים לממש את הססמה "המזהם משלם". כל מי שמייבא צמיג או מייצר בארץ – בינינו לבין "אליאנס" יש הסכמה שיבואני הרכב לא צריכים להיות בפחות מזה. הם מייבאים שלושים אחוזים מסך כל הצמיגים המיובאים ולא הגיוני להוריד להם את המכסה.


לגבי אחוזי המיחזור ליצרן המקומי וליבואנים – מנתונים שיש לנו, נתונים שבדקנו ובזמנו העברנו לוועדה, אחוזי המיחזור במדינות רבות באירופה ובארצות-הברית נמוכים בהרבה. אנחנו רוצים להיות ריאליים ולכן הצענו למשרד להגנת הסביבה, עת נפגשנו אתם, שהשר יקבע את אחוזי המיחזור ויעשה זאת מתוך ראייה ריאלית. אנחנו רוצים למחזר, למרות שכרגע אי-אפשר לעשות זאת כי אין מפעל שיעסוק במיחזור ומשרד האוצר ביטל את האישור שנתן לשני מפעלים, אבל כרגע זה לא רלוונטי כי כרגע מדובר בהטמנה. אחוזי המיחזור לרגע זה, גם בשנה ראשונה ושנייה, גבוהים מאוד ואנחנו רוצים שהנושא אכן יעבוד. זה לא רק העניין הלוגיסטי. אני אומר לך בהקשר למה שאמרת, אנחנו לא רוצים שהציבור ישלם יותר ממה שלא תהיה ברירה. אם אנחנו נוכל לאזן ולספוג, זה יהיה בסדר, צריך לעשות תחשיב, אבל כל החלטה שלא תהיה ריאלית תייקר את המיחזור וההטמנה ומי שישלם, וכאן אתה צודק, יהיה הצרכן, וזה חבל.

ידידי אמר כאן את עיקר הדברים ולכן לא אאריך. כדי שהחוק יעבוד היטב, אחד העקרונות החשובים הוא להטיל נטל שווה על כל המשתתפים. לכן מהלך כזה, שיש כאן כמה ניסיונות מפולפלים להסביר אותו ואנחנו באמת לא מבינים אותו, צריך להטיל אחריות שווה על כולם. אם מדובר על יבואני הרכב, שהם גורמים בעלי יכולת כלכלית, חשוב שהם יהיו בתוך התהליך הזה, כדי שכולם ישתתפו, אם אנחנו רוצים שבאמת יהיה פה מיחזור אפקטיבי.


מר יהודה רודד העלה נקודה חשובה מאוד – הוא העלה אותה מהצד שלו, אבל מאחר שהיא נכונה אני רואה צורך לחזור עליה – שיש פה בעיה, לא בקונספט של החוק אלא ביישום שלו ברמה הפרקטית. אתם מתעלמים, חוזרים ומתעלמים, מכך שלנו כיצרנים, וגם בעיקר ליבואנים, ובוודאי ליבואני הרכב, יש בעיה אמיתית לקחת את הצמיגים שבחוק אנחנו חייבים למחזר אותם, ומדובר פה על כמויות עצומות של צמיגים שלא נמצאות בידינו אלא בידי הצמיגיות במקרה הטוב או בכלל הוצאו מחוץ לישראל, כי מייצאים צמיגים משומשים. אתם מביאים למצב שברגע שהחוק הזה יתקבל, אנחנו נהיה עבריינים כי אין לנו יכולת מעשית. גם אם מאוד נרצה והחוק יתקבל במתכונת הנוכחית, עם כל הרצון הטוב לא נוכל לעמוד בו, גם אם נשקיע את כל הכספים ונעשה את כל המאמצים.

נושא חלוקת האחוזים הוא פחות משמעותי, כי בסופו של דבר יהיה איזשהו תאגיד שיאסוף את הצמיגים, אבל הלוגיסטיקה חשובה. הרי לא כל יצרן יאסוף, וגם בין היבואנים ובין עצמם יהיו ויכוחים. יבואני הרכב ויבואני הצמיגים לא מהווים גוף משפטי אחד, אלא לכל אחד יש אחוזים משלו בפנים, כך שגם בתוכם יתחילו הוויכוחים. מאזדה מביא הרבה מכוניות, פירט מביא פחות. אבל זה לא קשור. כרגע אלה שני גופים נפרדים ובחוק הזה הופכים אותם להיות גופים. הם הרי לא יתעסקו בנושא בעצמם אלא יהיו כאן תאגידים, כל אחד ישקיע את האחוזים שלו, והם יתווכחו איך לעשות את זה ובסוף הריב יהיה ביניהם על חלוקת האחוזים פר מה שכל אחד מכניס, לכמה זמן. לדעתי זה המהות, ובזה צריך לעסוק.

אני ממג"ח תעשיות מיחזור. למי שלא יודע, יש מפעל מיחזור בישראל במפרץ חיפה כאשר נכון להיום אנחנו ממחזרים בחודש כאלף טון צמיגים משומשים. המפעל קיים ופועל בעזרתו האדיבה ומלאכת קודש של המשרד להגנת הסביבה שאוכף פינוי צמיגים, ואכן הצמיגים מגיעים, נגרסים, מוטמנים ומטופלים עד שיקום מפעל המיחזור המלא שיימנע הטמנה ויאפשר שימוש סופי.


כדי לסבר את אוזניכם על המחירים, כי אני שומע כאן כבר שעה כאילו מדברים על איזו ביצה של זהב. עלות מיחזור צמיגים ברכב פרטי היא כעשרים שקלים לרכב. כלומר, יבואן שמוכר רכב שעלותו בין 100 אלף שקלים ל-600 אלף שקלים מסוגל לספוג 20 או 25 שקלים לצורך מיחזור הצמיגים. הוא בהחלט לא צריך לגלגל את הסכום הזה על אף אחד, וגם סביר להניח שכך יעשה.


אם אנחנו עוברים לכלים הכבדים ביותר שמיובאים לישראל, סמיטריילרים ומשאיות, שם עלות המיחזור לרכב 150 שקלים, לכלי שעולה בין 600 אלף שקלים למיליון שקלים. אם מישהו חושב שיבואני הצמיגים יתמוטטו בגלל תשלום של 150 שקל, טועה. הם גם לא יעלו את המחיר, המחיר יישאר כפי שהוא והם יספגו את הסכום הזה.

אבל בהצעת החוק כתוב "יפעל לפינוי". זה לא רק עלויות.

אף אחד לא מצפה שהיבואנים או "אליאנס" יעסוק בסילוק. איך מגיעים אלינו אותם אלף צמיגים בחודש? אנחנו כמפעל מיחזור מעסיקים רשת של משאיות איסוף, כפי שמפנים אשפה בעיריות וכפי שמפנים אשפה תעשייתית, יש רשת שלמה ואנחנו עוברים ואוספים. אף אחד לא התלונן, אין בעיה, ועובדה שיום יום מגיעות עשרות משאיות.

יש מישהו מצה"ל?

ההערה שלנו לא נוגעת לדיון שמתקיים עכשיו אלא לנושא אחר. חלק מהצמיגים שצה"ל עושה בהם שימוש, הוא מסיים את השימוש בהם בגלל התקנים המחמירים שצה"ל מפעיל לגבי הרכבים הצה"ליים, וזאת מהיבטים צבאיים כמובן, עוד לפני שבשוק צמיגים כאלה מסיימים את השימוש. לכן יש סוחרים שקונים חלק מהצמיגים של צה"ל ועושים איזו פרוצדורה של חידוש והם מיועדים לשימוש חוזר.


לכן ביקשנו – ושוחחתי עם היועץ המשפטי של הוועדה בטרם הדיון ומצאנו שזה יתכן גם בנוסח הנוכחי של החוק, אלא שאולי צריך לחדד את הדברים – שבחלק מהפרוצדורה של פינוי או במסגרת סעיף 3 ייכנסו בתוך המכסה גם צמיגים שאנחנו מעבירים או מוכרים לשימוש חוזר.

הצבא הוא גם יבואן וגם בית עסק. לכן יש פה איזושהי בעיה, כי כבית עסק הוא רשאי למכור לאחר, לפי סעיף 7, אבל מצד שני, כיבואן, הוא חייב לדאוג למיחזור. כרגע החוק לא פותר את הבעיה הזאת. לא מדובר רק בצה"ל אלא אני מניח שמדובר גם ביבואנים גדולים אחרים שמייבאים צמיגים לשימוש עצמי, כמו חברות אוטובוסים למשל וכיוצא בזה.

יש פה סעיף שמדבר על שימוש עצמי.

אני יושב-ראש הצמיגיות באיגוד המוסכים. אני מבקש לחדד שני דברים ולהסביר. לידידי מצה"ל, יצאה הוראה ממשרד התחבורה, ומר ראובן בוסיס ואני היינו שותפים לדיונים, שחל איסור מוחלט להוציא כל צמיג למכירה פומבית, או למכירה בסיטונאות או לכל מכירה אחרת, אלא אם כן הצמיג מיועד לחידוש בלבד. כלומר, אין יותר משומשים, לא מעלים לכבישי ישראל צמיגים משומשים.


הדובר הקודם ידידי אמר שאין בעיה עם פינוי צמיגים של 100,000 טון. השיטה עובדת באופן הבא, אלה התלונות שאני מקבל מהצמיגיות: פונים לעירייה, העירייה שולחת פקחים לבית העסק של הצמיגים, המסכן הזה שאין לו מה לאכול, אז מחייבים אותו לפנות את הצמיגים, ואז הם באים עם המשאיות שלהם וגובים מאות אלפי שקלים כדי להזיז את הצמיגים ולקחת אותם.


ליבואני הרכב עד היום אסור להביא צמיגים כחלקי חילוף לרכב. אם היה מותר להם להביא צמיגים כחלקי חילוף לרכב, הבעיה עם היבואנים הייתה נפתרת כי החלוקה הייתה שווה בשווה. אז איגוד המוסכים היה קונה צמיגים במחיר נמוך בעשרות אחוזים מהמחירון הנוכחי של יבואני הצמיגים. כלומר, את הצמיג קונים בדולרים בודדים, 12, 15, 20 דולרים לצמיג, אבל כשזה מגיע לצרכן הוא עולה 150-200 דולרים. אם יבואני הרכב יקבלו אישור להביא צמיגים, אנחנו, באיגוד המוסכים, מתחייבים לקנות מהם צמיגים וגם לעזור להם בפינוי. לא יכול להיות שאני פונה ליבואן צמיגים ומבקש לקנות צמיגים, אבל אני רוצה שתדעו שאם לא בא לו, הוא לא מוכר לי. הם עושים כל מה שהם רוצים כי יש להם בלעדיות.

את הדברים שמענו בדיון הקודם.

הדברים לא נכונים. זאת אי-אמירת אמת בפני ועדת הפנים. חברת "מכשירי תנועה" (בריג'יסטון) מייבאת צמיגים, חברת "קאמור" (BMW) מייבאת צמיגים. "דאנלופ" ו"בריג'יסטון". למה אתה אומר שלא מייבאים? מה הסיפור הזה?

יש להם חברה נפרדת. הדברים שנאמרו כאן, עובדתית, לא נכונים.

נאמר כאן שהעלויות לצרכן לא גבוהות, אבל עלינו לזכור מדובר בעלות המוטלת על בעלי רכבים ועל מי שמחליף את הרכב בתדירות גבוהה. להבדלי מן העלויות המוטלות כרגע מעצם העובדה שצמיגים לא ממוחזרים ומוטלים בשטחים פתוחים וגורמים נזקים, עלויות החלות על כלל הציבור, ולמעשה אף יותר על אוכלוסיות חלשות יותר שבאזור שלהן זה נפוץ יותר. לכן באיזשהו מובן יש כאן עניין של צדק חלוקתי.

אחרי הדיון המעניין, המקיף, היסודי והחשוב שכולם נטלו בו חלק, חברי הכנסת הגיעו להסכמה שאנחנו רוצים שלושים אחוזים.

אני בעד הפשרה, אבל אני מציע שהפשרה תהיה באמצע.

אני לא רוצה להיכנס לזה. רוב החברים הסכימו על שלושים אחוזים.


אנחנו מעלים את זה להצבעה. בסעיף קטן 3(ב) במקום "20 אחוזים" יבוא "30 אחוזים". מי בעד שלושים אחוזים? מי נגד? מי נמנע?

אני נגד. אני רוצה ארבעים אחוזים.

אנחנו עכשיו בהצבעה. מי בעד שלושים אחוזים? מי נגד? מי נמנע?

בסעיף 3(ב) – אושר "30 אחוזים"

חברת הכנסת סולודקין נמנעה, חבר הכנסת חנין נגד. העלינו את העשרים אחוזים לשלושים אחוזים.

אנחנו אחרי ההצבעה, אבל למען הפרוטוקול אני רוצה לומר מה ההיגיון שבהצעתי. הייתה הצעה של מחלקת המחקר והמידע שמדברת על שישים אחוזים.

לא. 38 אחוזים.

38 אחוזים מהכולל, שזה 60 אחוזים.

בהצעת החוק הטלנו עליהם עשרים אחוזים, וכעת העלינו את זה לשלושים אחוזים.

לעומת זאת, מחלקת המחקר והמידע, בנייר עמדה מנומק היטב, הציע לנו שישים אחוזים. אדם טבע ודין מדברים על בערך חמישים אחוזים. אני חושב שהירידה לשלושים אחוזים היא יותר מדי מרחיקת לכת, היא שיבוש המנגנון הכלכלי שיש לנו כאן. יש לנו גם את עמדת משרד האוצר. לכן הייתי מציע, לאור העניין הזה, לעשות רביזיה בהצבעה הזאת. אני מציע לחברי הוועדה לשקול היטב. אני מציע ארבעים אחוזים, שזה באמצע.

אני מעלה עוד פעם להצבעה את ההצעה ל-30 אחוזים.

אני מציע 40 אחוזים, שזה מספר האמצע.

מי בעד? אם כן, חבר הכנסת דב חנין מתנגד, חברת הכנסת מרינה סולודקין נמנעת, אבל ברוב אושר "שלושים אחוזים". תודה רבה. עוברים לסעיף הבא.

אני רוצה להעיר שני דברים. ראשית, כפי שהעיר חבר הכנסת דב חנין, פשרות זה דבר יפה.

סליחה, זה לא נושא לייעוץ המשפטי.

זה כן נושא לייעוץ המשפטי.

נערכו מחקרים.

עם כל הכבוד, על כל מחקר, אני יכול להביא עוד עשרה מחקרים. אל תמכרו לי את הלוקשים האלה. מחקר זה לא תורה מסיני ולא קוראן, אלא זה עבודה של אנשים מכובדים שעשו את המחקר, ואני מאוד מכבד אותם. אל תנפנף לי במחקר הזה שמשרת אותך עכשיו. יש לי עוד הרבה מחקרים. מחקר זה לא דבר קדוש. אני מכיר את העבודה שלהם ומוקיר אותה, אבל אני לא חייב לקבל כל מחקר שנותנים לי.

אולי אפשר להבין למה החברים הנכבדים החליטו כפי שהחליטו.

אני לא חייב לך דין וחשבון. אתה מדווח לי איך אתה מקבל החלטות ומה שיקול הדעת שלך בניהול העסק שלך? תשובתי ידועה. חברי הוועדה הגיעו להסכמה, כדי שנוכל להתקדם, להעלות מ"עשרים אחוזים" ל"שלושים אחוזים". חבר הכנסת חנין, אני גם לא חייב לקבל את עמדת האוצר. האוצר הוא לא "פרה קדושה".

אתה לא חייב לקבל שום דבר. בדרך כלל אני לא מסכים עם האוצר.

היו גם מקרים שהקמנו קרן והזרמנו כסף לשם, לא לאוצר. האוצר הוא לא "פרה קדושה".

האוצר הוא לא "פרה קדושה", אבל במקרה הזה האוצר הציג עמדה נכונה.

את ההערות שלך תעיר אצלך במשרד. כאן תבוא בכבוד ותתנהג בהתאם. לא קיבלת זכות להעיר. אנחנו לא בגן ילדים שתעיר לנו.

אני חייב לומר כמה דברים בעניין הזה. כפי שנאמר, גם על-ידי חבר הכנסת חנין וגם על-ידי עורך-הדין סילבר, אני לא רואה פה איזשהו הגיון שהביא דווקא ל"שלושים אחוזים", וזאת יכולה להיות בעיה.


דבר נוסף, אני מציע להקים כאן איזשהו מנגנון, כיוון שיכולות להיות תנודות במשק, שיאפשר לשר להגנת הסביבה – באישור ועדת הפנים והגנת הסביבה – לשנות את השיעורים האלה בהתאם לתנודות במשק.

מנגנון כזה תמיד יעיל וחשוב להתמודד עם כל השינויים והתנודות במשק, והמשק שלנו משתנה תכופות, לצערנו הרב. לא רק שאין יציבות שלטונית, אלא לצערי הרב אין יציבות משקית. זה טוב תמיד, אבל זה לא נוגע ישירות לנושא הזה. אנחנו נקים מנגנון שילווה את הצעת החוק כולה, כולל הנושא הזה.


לגבי ההערה הראשונה, חברי הכנסת החליטו על "שלושים אחוזים". שיקול הדעת שלהם: זאת פשרה שהם ראו לנכון לקבל כדי שנוכל להתקדם. אם נרצה רק להסתמך על מחקרים ועל מכוני מחקר, נמשיך להתעכב עוד שנתיים ולא נוכל להתקדם. תודה רבה לאדוני, אנחנו מתקדמים.

סעיף 4 – איסור הטמנה
"(א)
החל מהשנה השביעית מיום התחילה, לא יטמין אדם צמיגים שלמים, חתוכים או גרוסים באתר לסילוק פסולת.

(ב)
על אף האמור בסעיף קטן (א) יהיה הממונה לאשר בכתב הטמנת תוצרי לוואי של תהליך מיחזור צמיגים או שימוש בצמיגים גרוסים כתשתית באתר לסילוק פסולת."

לסעיף זה לא התקבלו הערות.

מי בעד הסעיף? מי נגד? מי נמנע?

סעיף 4 – אושר פה אחד ללא מתנגדים או נמנעים

סעיף 5 – מינוי ממונה
"השר ימנה מבין עובדי המדינה שבמשרדו ממונה לעניין חוק זה."


אין הערות לסעיף זה.

מי בעד? מי נגד? מי נמנע?

סעיף 5 – אושר פה אחד ללא מתנגדים או נמנעים

סעיף 6 – חובת דיווח
"(א)
יצרן או יבואן ידווח לממונה אחת לשנה ולא יאוחר מתום שישים ימים לאחר סיום השנה שלגביה מוגש הדיווח על:

(1)
מספר הצמיגים ששיווק בישראל באותה שנה ומשקלם.

(2)
מספר הצמיגים שאסף, סילק או מיחזר באותה שנה, גודלם ומשקלם, ועל הדרכים שבהן פעל לסילוקם או למיחזורם.

לעניין סעיף קטן זה רשאי הממונה להורות בהודעה בכתב על האופן שבו יחושב יחס ההמרה בין משקל צמיגים למספרם.

(ב)
דיווחים כאמור בסעיף קטן (א) יוגשו כשהם מאושרים בידי רואה חשבון.

(ג)
יבואן המייבא צמיגים לשם שימוש במהלך עיסוקו, ידווח כאמור בסעיף קטן (א) על מספר הצמיגים שבהם עשה שימוש באותה שנה ומשקלם."

לסעיף הזה הייתה הערה של "אליאנס".

אנחנו חושבים שנכון יותר לכל אורך החוק לעסוק במשקל צמיגים ולא בכמויות, כי משקלם של צמיגים משתנה מאוד בסוג הדגם, צמיגי משא מול צמיגים פרטיים, רכבים פרטיים וכולי. לכן ההצעה שלנו, גם במקרה הזה, שהכול ילך לפי המשקל ולא לפי הכמות.

אני חושב שצריכה להיות האפשרות גם וגם. צריך לקבוע איזשהו מפתח, גם אם אלה ממוצעים, של המרה בין משקל לגודל צמיג, כי לא תמיד אנחנו יודעים מה משקל צמיג כשהוא מורכב על הרכב.

למשל אופניים לעומת משאית.

כן. יש מידות וצריך לעשות טבלת המרה של גודל משקל.

לשלב משקל וכמות.

לנוכח הבקשה בחנו האם זה עלול להפריע היכן שהוא מבחינת הבקרה או מבחינת האכיפה, ואנחנו לא רואים בעיה עם זה. אנחנו מציעים שהיעד יהיה משקלי, אבל הם יחויבו בדיווח גם על כמות. כן יהיה יחס המרה. בסופו של דבר למפעל המיחזור זה מגיע על-פי המשקל, ולכן כך יהיה קל לבקר ולאכוף את החוק על-פי משקל, אבל אנחנו מתעקשים על כך שבדיווח יהיה גם מספר.

אנחנו חושבים שחשוב מאוד שיהיה דיווח מלא גם על משקל וגם על מספר. אפשר לקבל את עמדת המשרד שזה יהיה משקלי, אבל אני מביא לתשומת לב היושב-ראש שביעדים שכבר אישרנו לא כתוב משקל או מספר, ולכן צריך להחליט בעניין הזה.

אנחנו נלך לשילוב ונדאג שזה יופיע גם ביעדים. היועץ המשפטי ידאג לכך.

חוק המיחזור, שגם נדון פה, חל על מרכז שלטון מקומי ואכן יש שם בעיה, שלא מוזכר אם זה נפח או משקל. מאוד חשוב שזה יופיע כאן, כדי שלא נחזור על טעויות שעשינו בעבר.

אם כן, מקובל עליך השילוב.

אם כך, צריך לשנות בסעיף 3 שזה יהיה "מסך המשקל".

היועץ המשפטי יתקן את זה ויעביר את הנוסח לכל הגורמים.


מי בעד? מי נגד? מי נמנע?

סעיף 6, עם התיקון – אושר פה אחד ללא מתנגדים וללא נמנעים

סעיף 7 – פינוי צמיגים משומשים מבית עסק.

"(א)
בעל בית עסק יפנה צמיגים משומשים מבית העסק באחת מן הדרכים הבאות:

(1)
העברה ליצרן או ליבואן או למי מטעמם בכפוף להוראות סעיף קטן (ב).

(2)
העברה למפעל למיחזור או לחידוש צמיגים בישראל.

(3)
העברה לייצוא לצורך שימוש חוזר במדינה אחרת.

(4)
העברה למחסן צמיגים המורשה על-פי כל דין.

(5)
מכירה ללקוחות פרטיים לצורך שימוש חוזר.

(6)
העברה לאתר לסילוק פסולת או לתחנת מעבר המורשים על-פי כל דין, ובלבד שההעברה לאתר לסילוק פסולת לא תתבצע לאחר שבע שנים מיום התחילה.

לעניין זה, "תחנת מעבר" – מתקן נייח וקבוע שנעשים בו העברה של פסולת במהלך פינוייה וסילוקה מכלי קיבול אחד, לרבות רכב להובלת אשפה, לכלי קיבול אחר, או מיון של פסולת לרכיביה לצורך מיחזור או שימוש חוזר.

(7)
בדרך אחרת שאישר הממונה בכתב לעניין מסוים או בדרך כלל; רשימת אישורים שנתן הממונה תהיה פתוחה לעיון הציבור באתר האינטרנט של המשרד לאיכות הסביבה.

(ב)
יצרן או יבואן יפנה מבית העסק בלא תמורה ובלא תשלום ובתוך פרק זמן סביר כמות צמיגים משומשים בשיעור כמפורט בסעיף 3 מסך כל הצמיגים ששווקו לאותו בית עסק במהלך השנים המפורטות בסעיף האמור."

אדם טבע ודין, נא להסביר, לנמק, לשכנע.

אנחנו מבקשים להבטיח שלא יהיה מצב שבו הממונה יאשר דרך טיפול אחרת שעלולה לפגוע בסביבה. למשל, שהוא יאשר בדיעבד הטמנה למרות שהחוק כבר מהשנה החמישית אוסר עליה. לכן היינו מציעים להוסיף כאן משפט קצר שיאמר: "בדרך שלא תהווה פגיעה סביבתית".

מה אומר המשרד להגנת הסביבה?

המשרד להגנת הסביבה, הדבר האחרון שיאשר היא דרך הפוגעת בסביבה. אני חושב שלא צריך להבהיר את העניין הזה. מבקשים כאן שבעצם יהיה כתוב שהממונה לא יפעל בניגוד לחוק. אני חושב שזה מיותר.

אתם לא מקבלים את העמדה של אדם טבע ודין.

לא. אני חושב ששיקול דעתו של הממונה ושל המשרד להגנת הסביבה צריך להיות מקובל על הגוף המחוקק ועל כל אזרחי מדינת ישראל, ולא צריך בעניין הזה לכבול אותנו בכבלים כאלה. יש התפתחויות טכנולוגיות. בדיון מה סביבתי ומה לא סביבתי לא הכול מקובל עלינו, יש גם בינינו חילוקי דעות. בסופו של דבר יש גוף ויש ריבון במדינת ישראל.

בהצעה המקורית לא נאמר שבעל העסק – לא רק היבואן והיצרן יפנה ללא תשלום – ייתן אותם ללא תמורה. זו נקודה מאוד חשובה, שניתן לקבל את הצמיגים מהפנצ'רייה או מכל בית עסק אחר ללא כל תמורה.

כתוב "בלא תמורה ובלא תשלום".

כתבתם "יצרן או יבואן". אתה מדבר על מי שבא לאסוף וחשוב לכתוב במפורש שהוא לא ידרוש תמורה.

הוא גם לא ישלם.

איפה כתוב שהוא לא ישלם?

בסעיף קטן (ב).

צריך להבהיר שגם בעל העסק לא ידרוש, כי יכולה להתעורר כאן בעיה, ואנחנו צופים שהיא עלולה להתעורר. לכן אנחנו מבקשים להכניס תוספת: "ובעל העסק לא ידרוש כל תמורה לפינוי".

כלומר, זה יחול על בעל העסק, על היבואן, על היצרן, על כל הגורמים.

אבדוק את זה עם הנסחית.

ירון סילבר יכול להציע לכם נוסח.

אני מציע שאת הסעיף הקטן הזה נוציא מכלל אישור. תגישו הצעה בכתב, ואני מניח שהיא מקובלת על "אליאנס".

אנחנו מתנגדים להערתו של ידידי מר בני שטרום. אנחנו בדרך כלל נותנים את הצמיגים ללא ויכוח, אבל יש מקרים שנהגים באים לצמיגיות ומחליפים את הצמיגים לצמיגים רחבים יותר. מדובר בצמיגים די חדשים, אבל הם משומשים לכל דבר. ייווצר מצב שיגיע היבואן ויאמר שאם לא אתן לו צמיגים בלי כסף, לא ייקח ממני את הצמיגים. לדבר הזה אנחנו מתנגדים. בדרך כלל אין לנו מה לעשות עם הצמיגים ואנחנו נותנים אותם, אבל יש מקרים שאוספים צמיגים מצמיגיות, מנקים ומסדרים אותם, ומייצאים אותם לחוץ-לארץ. אין לנו בעיה שייצאו את הצמיגים לחוץ-לארץ, אבל הוא ידרוש ממני צמיגים בלי כסף, אני צריך לתת צמיג עבור שלושה-ארבעה שקלים, ואז ייווצר מצב שאני אהיה חייב לתת לו.

נכון להיום בשבעים אחוזים מכלי הרכב בישראל, היבואנים מוכרים את הצמיגים ישירות לחברות הליסינג. כלומר, בשלושים אחוזים לנו כבר אין מה לעשות. לפי משרד האוצר, בכל המוסכים ירדה העבודה בחמישים אחוזים בגלל הליסינג. בשבעים אחוזים מכלי הרכב, שהם מיליון ו-700 אלף כלי רכב, הצמיגים נמכרים ישירות על-ידי היבואנים, שמכתיבים לנו. אומרים לי שאם לא אחליף צמיג בעשרים שקלים, החברה הזאת לא תעבוד אתי, שאם לא אתקן פנצ'ר בעשרה שקלים, החברה הזאת לא תעבוד אתי. כלומר, אנחנו שבויים בידיהם כי לנו אסור להביא צמיגים. זאת אומרת, עכשיו הם גם רוצים להכניס אותנו למצב כזה שלא רק שאני אתן לו צמיגים ואעלה את המחיר. האבסורד הגדול שקרה בשנת 1992, שהצמיגים לא נמצאים בפיקוח, הסירו את הפיקוח מהצמיגים כדי שלצרכן יהיה טוב, כדי שתהיה תחרות בין היבואנים, אבל גרמו למצב יותר גרוע כי מחיר הצמיגים עלה בעשרות ובמאות אחוזים. מה שעשו בשנת 1992 היה טעות חמורה ולדעתי יש להחזיר את מחיר הצמיגים לפיקוח.

זאת תהיה סחיטה, כי כרגע האחריות הפלילית חלה עלינו. אני מוכן להחליף כך שהאחריות תהיה עליהם ואני אחתום שאני לא אבקש.

בבקשה, מקבלים בשתי ידיים את הרעיון שאני אביא צמיגים לבד.

אנחנו מבקשים בכל לשון של בקשה, זה עניין קריטי. אם אלך לאסוף ולא אקבל את הצמיגים, לא אוכל לעמוד בהתחייבות לה אני נדרש, ומוטלים כאן עונשים כבדים, תיכף נגיע לזה.

כאיגוד המוסכים, אנחנו מוכנים לקחת על עצמנו את כל איסוף הצמיגים ואני אומר זאת קבל עם ועדה, ובלבד שהכנסת תאפשר לנו ייבוא צמיגים ללא בדיקה של המכולה, כפי שקורה באירופה: אתקשר בטלפון, אזמין שני קונטיינרים של צמיגים. יש טכניון, יש מכון תקנים, ואין צורך לבדוק עוד פעם צמיג שכבר עבר עשר בדיקות.

אנחנו חושבים שצריך לשמור על הדדיות. אם הם אוספים ללא תמורה, אלה צריכים לתת ללא תמורה, ואם לאלה מותר לבקש תמורה, גם לאלה מותר לבקש תשלום. אי-אפשר שצד אחד יצטרך לאסוף בחינם והצד השני לא יהיה חייב. או להוריד את הכול מכולם, ואז יהיה שוק פתוח, שיריבו אלה עם אלה על המחיר, או אם זה ללא תמורה – והכוונה הייתה ללא תמורה, כדי שיאספו גם בפנצ'ריות רחוקות וגם מכל בתי העסק – זה יהיה ללא תמורה לכולם.

זה ללא תמורה לכולם, אלא שאני מוגבל ביבוא. אם תפתח לי את היבוא, אני אאסוף את כל הצמיגים.

אנחנו לא מתכוונים לפתור את כל הבעיות של הפנצ'ריות דרך הסעיף הזה. אנחנו מוכנים לעזור לכם בתיקון חקיקה, אבל לא דרך הסעיף הזה.

מקובל ללא תמורה, ואנחנו ניתן ללא תמורה.

אם יש לכם בעיות ואתם רוצים שנטפל בהן, נשנה חוק או תקנות, אנחנו מוכנים, אבל לא דרך הסעיף הקטן הזה.

בסדר גמור. ללא תמורה, מקובל.

נציג אדם טבע ודין ביקש שהממונה יפעל על-פי החוק, ונציג המשרד להגנת הסביבה הביע תרעומת על כך. צריך להזכיר שהשר להגנת הסביבה, כשהוא רוצה לאשר תקנה, חייב להביא את זה בפני הכנסת ולקבל את התמיכה. זה אומר בסך הכול שתהיה רמה מסוימת של פיקוח ושל בקרה, ואין כאן משהו נגד הממונה. אם הממונה יחליט שהוא בעד צורה אחרת של סילוק, בא אדם טבע ודין, בתור מי שרוצה להקים מפעל מיחזור בישראל, ואומר שזה עשוי להתנגש עם החוק. כמו שאמר נציג המשרד להגנת הסביבה, יש טכנולוגיות חדשות, אבל מישהו צריך לבקר את זה ולפקח על זה. בצורה שזה כתוב אין שום בקרה ואין שום פיקוח, אלא הממונה יכול לעשות כל מה שבא לו לעשות וכלום לא מפריע לו.

יש בתי-משפט בישראל.

למה צריך ללכת לבתי-משפט?

אני חושב שחשוב לשמור על הדדיות ושהיא תהיה ישימה לשני הצדדים.


לגבי פסקה (7), אני חושב שהניסוח הנוכחי יותר מדיי גורף. אנחנו הרי מייצרים כאן חוק, אבל בעצם הממונה יוכל מחר בבוקר להחליט על דרכים אחרות לגמרי. אנחנו נעשה עבודה, אבל הוא יחליט על משהו אחר שייראה לו. אני חושב שאפשר להגיע לניסוח פשרה, האומר שלפחות כאשר הממונה מחליט על דרך אחרת, יעשה זאת באישור ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת. כך לפחות יהיה איזשהו פיקוח פרלמנטארי, כי אחרת כל העבודה שאנחנו עושים בעניין הגדרת הדרכים תהיה לריק, כי הממונה יחליט שנראה לו משהו אחר ויעשה משהו אחר בלי שום פיקוח.

נשמע את נציג המשרד להגנת הסביבה ובינתיים היועץ המשפטי יתעמק בניסוח ויאמר לנו את דעתו.

הממונה לא יכול להחליט מה שהוא רוצה. בחוק מוגדר לו מה גבולות חופש הפעולה שלו, זה הגדרת המיחזור. הרי החוק מדבר על מיחזור צמיגים.

אנחנו מדברים על פסקה (7) שמנוסחת בצורה רחבה מאוד.

בתוך המיחזור, הוא יכול להחליט.

איפה זה כתוב? זה לא כתוב. כתוב "בדרך אחרת".

אני חושב שהחוק בניסוחו היום נותן גבולות חופש פעולה לממונה, ובתוך גבולות חופש הפעולה האלה הוא יכול להחליט. אני חושב שתהיה טעות להגביל את הממונה בהחלטה על טכנולוגיות או על פיתוחים שונים ולגרום לו לפנות לוועדה על כל מפעל חדש או יזם חדש שמגיע לישראל. הרי אז הוועדה תצטרך לקבל אצלה כל מיני יזמים מדי יום ביומו, בעוד שזה תפקיד המשרד להגנת הסביבה, לבדוק את הטכנולוגיות, לבחון אותן, לבחון את ההשלכות הסביבתיות שלהן, לעשות תסקיר השפעה על הסביבה וכולי. אנחנו לא יכולים לעבוד במנוגד לחוק.

חבר הכנסת חנין, אתה מטיל ספק?

לא, בהחלט לא. אני רק אומר שאם הדברים שנציג המשרד אומר עכשיו היו כתובים בחוק, אם זה היה כתוב בפסקה (7) שתגדיר את הדברים, אבל כל הדברים האלה לא כתובים. כתוב שכל מה שהחלטנו בכנסת, הממונה מחר בבוקר יכול להחליט על דבר אחר. בפסקה (7) נכתב: "בדרך אחרת שאישר הממונה" – בלי אישור, בלי דיון.

פסקה (7) קובעת: "בדרך אחרת שאישר הממונה בכתב לעניין מסוים ובדרך כלל; רשימת אישורים שנתן הממונה תהיה פתוחה לעיון הציבור באתר האינטרנט של המשרד להגנת הסביבה".

אכן, צריך לפרט מה הם הדברים, או לכתוב "על-פי רוח החוק".

אולי צריך להוסיף "בהתאם למטרות החוק". זה נותן תשובה להכנסת טכנולוגיות חדשות.

לעניין ההדדיות באי-התשלום, אני רוצה להציג עוד טיעון אחד ולומר מדוע זה חשוב. פרט לכך שזה עלול לסכל עלות נוספת, המיחזור, כפי שחזרנו ואמרנו, הוא לא כלכלי ונדרשות השקעות רבות כדי לאפשר לו להתרחש. אם תוטל עלות נוספת על אלה הנושאים בעול המיחזור לקנות את הצמיגים מהצמיגיות או מכל גורם אחר כדי שיוכלו למחזר, זה עלול להקשות עליהם מאוד לעשות זאת ולפגוע בסופו של דבר בכיסו של הצרכן. המטרה שלנו לעשות את ההליך הזה יעיל וזול ככל הניתן, ולכן חשוב מאוד לשמור על כך שאנחנו האחראים על החוק לא נידרש לשלם עבור הצמיגים כדי לקחת אותם למיחזור.


הצענו עוד הצעה שמשום מה לא עלתה כאן ואני מבקש להציג אותה. בסעיף 7(א) נאמר: "בעל בית עסק יפנה צמיגים משומשים מבית העסק באחת מהדרכים הבאות". אנחנו מציעים שיהיה כתוב: "בעל בית עסק יפנה צמיגים משומשים מבית העסק", נקודה. "פינוי הצמיגים ייעשה באחת מן הדרכים הבאות". זה אמנם ניואנס של ניקוד, אבל שיהיה ברור שיש חובה על הצמיגיות של פינוי הצמיגים מבית העסק, זה חשוב בפני עצמו, ורק לאחר מכן פירוט של הדרכים שהחוק מאפשר לפנות, כאלה שייחשבו כפינוי.

אני צריך לבקש מהצמיגיות שיבואו עם רואה החשבון שלהן ועם עורך-הדין שלהן, כדי שילמדו לעומק את ההצעה שלך.

אם הכוונה להטיל נטל שווה על כל שחקן בשוק הצמיגים, הצמיגיות ללא ספק הן שחקן חשוב. אנחנו לא מטילים עליהן נטל כלכלי, הן לא ממחזרות, אבל תהיה להן חובת פינוי של הצמיגים. חשוב גם להסביר שחובת הפינוי קיימת היום לפי רישיונות העסק של הצמיגיות, כך שלא מטילים כאן חובה חדשה עליהן.

אני חושבת שאפשר לפתור את הבעיה של פסקה (7) עם הוספת משפט, שאני לא רואה סיבה שהמשרד להגנת הסביבה יתנגד לו ומצד שני אנחנו נהיה רגועים. אפשר לומר: "בדרך אחרת שאישר הממונה בכתב, ובלבד שתעלה בקנה אחד עם הגדרת 'מיחזור' בסעיף 1 לחוק ועם סעיף 4 לחוק". זאת אומרת, בכל מקרה לא תהיה טכנולוגיה אחרת שלא עולה ממה שמוגדר היום כ"מיחזור" ולא ניסוג אחורה למצב שבו הממונה יכול לאשר הטמנה של צמיגים לאחר שכבר הדבר נאסר על-פי סעיף 4.

הייתי מציע משהו אחר. אני מציע לומר: "בהתאם למטרות החוק בסעיף 1".

ובהתאם לסעיף 4.

אם נאמר "בהתאם למטרות החוק" – זה יגביל את הממונה, כי הממונה יצטרך לחזור לחוק.

הוא יצטרך לחזור לחוק, ואז יחזור לסעיף 1, סעיף המטרה, הקובע "להסדיר סילוק ומיחזור של צמיגים באופן שיבטיח את הגנת הסביבה". זה לא אומר שהוא לא יכול במקרים מסוימים לאשר הטמנה של צמיגים גם לאחר השנה החמישית. אם נגיע לכך, יהיו לנו ויכוחים.

המשרד להגנת הסביבה רוצה תמיד להיות מאה אחוז, זה התפקיד שלו. את מטילה ספק באופן שימלא את תפקידו?

אני לא מטילה ספק, אבל אני אומרת שיש חוק, והחוק הוא שמגדיר את הגבולות בהם הממונה יכול לפעול.

לא נהיה קתולים יותר מהאפיפיור. אני לא מאמין שהמשרד להגנת הסביבה, שיש לו עניין במיחזור, יפעל כך.

מדוע צריך סעיף שמאפשר כזה מרחב פעולה?

צריך לתת סמכות לממונה. כדי שהחוק יתבצע, צריך לתת סמכות לאדם.

הגמישות מתבצעת.

יש לנו את הוועדה שתפקח, אתם פה. למה לתת לו את כל הסמכויות?

אם עושים תיקון ברוח זאת, ואין לנו התנגדות, צריך להפנות למטרות החוק. אני חושב שהניסוח של המטרות כולל בתוכו את כל המרכיבים הרלוונטיים, כולל צמצום הטמנה של צמיגים באתרי סילוק פסולת.

נכתוב "בהתאם למטרות החוק".

חייבים להזכיר שיש גם אפשרויות אחרות, דרכים אחרות לבקר את שיקול הדעת וסבירות ההחלטה של הרשות המבצעת, במקרה זה הממונה.

פסקה (7) תאמר: "בהתאם למטרות החוק". אני מבקש שתביא את התיקון ותעדכן את הגורמים השונים.

לעניין התמורה והתשלום - -

אנחנו בעד הדדיות.

- - נוסיף סעיף קטן שייקבע, על-פי הצעת עו"ד פדרסן: "בית עסק יעביר ליצרן או ליבואן או לגורם מטעמם צמיגים משומשים כאמור בסעיף קטן (א) ללא תמורה וללא תשלום".

מי בעד הסעיף כולו עם התיקונים? מי נגד? מי נמנע?

סעיף 7 עם התוספות והתיקונים – אושר פה אחד ללא מתנגדים וללא נמנעים.

סעיף 7 מאושר פה אחד, ללא מתנגדים וללא נמנעים, עם התוספות והתיקונים.


תודה רבה. הישיבה נעולה. תודה לכל אלה שנטלו חלק בישיבה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:05