PAGE
2
ועדת החינוך, התרבות והספורט


13.12.2006

הכנסת השבע-עשרה





נוסח לא מתוקן
מושב שני

פרוטוקול מס' 77

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שני, כ"ב חשוון התשס"ז (13 נובמבר 2006), שעה: 10:00

הצעה לסדר היום (דיון מהיר): שביתת תלמידי בית הספר




"חיוואר" בחיפה

חברי הוועדה: מיכאל מלכיאור – היו"ר

זאב אלקין

חיים אמסלם

מוחמד ברכה

עבאס זכור

דב חנין

ראלב מג'אדלה

אלכס מילר

חנא סוויד

עורסאן עיאדאת – מפקח מחוז חיפה, משרד החינוך

זכריה חרדאן – מפקח כולל מחוז חיפה ומפקח בית הספר "חיוואר", משרד החינוך

מחמוד דיאב – מפקח מחוז צפון למגזר הערבי, משרד החינוך

רות פרלמן – מנהלת גף מיפוי ותכנון – מינהל הפיתוח, משרד החינוך

כמאל עטילה – דובר מגזר לא יהודי, משרד החינוך

עוואד קאסם – יושב ראש מועצה מקומית מזרעה

דאוד אכרם – מנהל מחלקת החינוך, מועצת מזרעה

מוחמד בשיר – ראש רשות, סכנין

סולימאן עותמאן – מהנדס, סכנין

בשיר סולימאן – יו"ר, ועד הורים, בי"ס אלעין, סכנין

אחמד יוסוף סעייד – מזכיר, ועד הורים, בי"ס אלעין, סכנין

חוסיין שעבאן – ועד הורים, בי"ס אלעין, סכנין

חאלד עבד אל רחמן – חבר הנהלה, הסתדרות המורים, מרכז מגזר ערבי בצפון

עו"ד ענבל ריבלין – עיריית חיפה

שמואל דוד – יועץ, שתי"ל

סוהיל אסעד – יו"ר, עמותת חיוואר

ג'לאל חסן – מנכ"ל, עמותת חיוואר

ריאד חדאד – הורה, עמותת חיוואר

אסמאיל טובי – הורה, עמותת חוואר

הישאם רוחאנה – הורה, עמותת חיוואר

נאסר נאסר – הורה, ועד הורים חטיבת ביניים מג'ד אל-כרום

אחמד קסקס

ד"ר גדעון בן-דרור – יועץ לוועדת החינוך, התרבות והספורט

יהודית גידלי

דרורה רשף

שביתת תלמידי בית הספר "חיוואר" בחיפה

רבותיי, בוקר טוב ושבוע טוב. יש לנו הרבה עבודה הבוקר, של כמה וכמה בתי ספר שאספנו ביחד כדי לנסות לעבוד יותר ביעילות.


אני רוצה לומר משהו לחברי הכנסת: יש לנו בעיה. כשאתם מגישים דיון מהיר, זה קודם כל גורם לקושי אצלנו לקבוע סדר יום, כי אז אנחנו צריכים לבטל דברים שקבענו מראש שהם לא פחות חשובים. הרבה פעמים נקבע דיון מהיר, והנשיאות של הכנסת מקבלת את זה ואחר כך מבטלים את זה. כמו שקרה הבוקר. אני קבעתי דיון מאד חשוב לדיון שאחרי בתי הספר האלה, ביטלתי את הדיון בגלל הדיון המהיר שחייב להיות תוך שבעה ימים, ואחר כך חברי הכנסת ביטלו את דיון המהיר, ונשארנו בלי שום דבר. זה פשוט לא יעיל. הכי טוב – אני כמובן לא יכול לומר דבר, כי זה כלי שמותר לחבר כנסת להשתמש בו – אבל הכי טוב להגיע להסכמות ואין נושא אחד, אני חושב, בינתיים, שביקשו חברי הכנסת להעלות, ולא העלינו. אז אנחנו יכולים קצת יותר לתכנן את זה בוועדה, ואפשר לבוא אלי או אל יהודית ואנחנו נטפל בשמחה בכל דבר שחברי הכנסת חושבים שראוי לטפל בו. יש לנו בינתיים איזו רשימה של איזה שלושים נושאים ששוכבים ומחכים – אני רק מסביר את העומס.


הבוקר אנחנו נטפל במספר בתי ספר. קודם חיוואר, אחר כך דיון מהיר בקשר לבית ספר ביישוב מזרעה , ואחר כך דיון מהיר בקשר לבעיות בבית הספר במג'ד אל כרום.

אחר כך בסכנין.

כן. בסכנין. אז ארבעה בתי ספר יש לנו. אם נוכל לפתור את כל הבעיות של ארבעת בתי הספר שלנו הבוקר, אז עשינו את שלנו.


אני יכול להגיש שאתמול עשיתי סיור במספר רב של בתי ספר ערבים ויהודים בוואדי ערה ובכל היישובים שם, וקודם כל, באמת, אני רק רוצה לומר לרושם הכללי – המצוקה בבתי הספר הערביים היא בלתי נסבלת. אין מקום - - -

ואלה מקומות ברמה בינונית, בוא נגיד.

כן, הם עובדים יפה ומשקיעים הרבה בחינוך והמועצות המקומיות באמת עושות עבודה יפה, אבל המצוקה של המקום, ושוב אסבסט, ומכניסים יותר ויותר תלמידים לכל כיתה, בקושי אפשר לזוז שם. אין מקום גם לפיתוח – צריך להיות מודעים לזה. יחד עם זה, שיתוף הפעולה בין המועצות היהודיות, המעורבות והערביות יוצא מן הכלל טוב. עוזרים אחד לשני, יש המון תוכניות משותפות, ומשקיעים הרבה מאד בחינוך. דיברנו הרבה על נושא של שיפוצים ומי אחראי על הבטיחות בבתי הספר. אז יש מקומות כמו כפר קרע, שפשוט ראש המועצה, בניגוד לדעת משרד הפנים, השקיע שם שישה מיליון בשיפוצים נחוצים, וקיבל איזה 250,000 שקל ממשרד החינוך, זה הכל. אבל יש מקומות בלי שירותים, בלי שום דבר. אי אפשר ככה לנהל בתי ספר. אז הוא עשה את זה ועוד כועסים עליו ממשרד הפנים. וזה שוב, חוסר לקיחת אחריות של משרד החינוך והמרכז לשלטון מקומי, שמשאירים את הדברים האלה תלויים באוויר ולא מגיעים לפתרון.


יחד עם זה, גם יצאתי בהרגשה טובה, כי המודעות שצריכים לשים את החינוך במרכז, ושם הפתרון – גם של סגירת פערים, גם ערכי וגם ענייני, היא מאד גבוהה שם, וההשקעה במחשבה עמוקה בכל בתי הספר שביקרתי בהם.


אנחנו פותחים את השבוע בדבר תורה ומצפים במיוחד לדברים מיוחדים מצעיר חברי הכנסת שיקפוץ בראש ויגיד לנו את דברו. חבר הכנסת אלכס מילר, בבקשה.

לא צריך לצפות – נשתדל.


"נשיא אלקים אתה בתוכנו"


עיון בספר בראשית וגם בפרשה שלנו, מעלה את השאלה מי היו האבות? אבות האומה שעתידה לצאת ממצרים כעם בעוד כמה מאות שנים, או מלכים ונשיאים עוד בחייהם?


במבט ראשון התורה מספרת את תולדות חייה של משפחת האבות כאנשים פרטיים. סיפור ההתמודדות עם הצורך לנדוד בעקבות קשיים כלכליים או אחרים, סיפור ההתמודדות עם בעיות עקרות מצד אחד וחינוך ילדים מצד שני. אבל, מבט שני ומעמיק יותר, מגלה שבנוסף לכל אלה, האבות, עם היותם סמל לדורות מן הבחינה הפרטית, רוב שיחם והגיונם כבר אז, היה במישור הלאומי, כמנהיגי ציבור.


נוכיח זאת מכמה בחינות. השיג והשיח של אברהם יצחק ויעקב הוא עם מלכים ושרים. אברהם עם פרעה, עם ארבעת המלכים, עם מלך סדום ומלכיצדק מלך שלם, עם אבימלך מלך גרר, יצחק עם אבימלך מלך פלישתים, יעקב עם חמור נשיא הארץ ועם פרעה מלך מצרים.


נשותיהם של האבות, גם הן נסיכות: שרי-שרה, כשמה כן היא, בת מלכים המכונה גם "הגבירה" – תואר השמור לאשת המלך או אם המלך. גם מילכה, בת משפחתה, היא אם ארבעת השבטים הארמיים מבני הגבירה (כל השמונה האחרים הם בני הפילגש). הגר גם היא בת מלכים על פי המדרש, ונצטרפה אליה בת אבימלך: "אמר רבי שמעון בן יוחאי: הגר בתו של פרעה היתה, וכיוון שראה פרעה מעשים שנעשו לשרה בביתו, נטל בתו ונתנה לו, אמר: מוטב שתהא בתי שפחה בבית זה, ולא גבירה בבית אחר – "ולה שפחה מצרית ושמה הגר" – אף אבימלך כיוון שראה נסים

שנעשו לשרה בביתו נטל בתו ונתנה לו. אמר: מוטב שתהא בתי שפחה בבית הזה ולא גבירה בבית אחר – "בנות מלכים ביקרותיך".


גם קטורה לפי הפשט היא נסיכה ובניה ונכדיה ראשי שבטים במדיין. רבקה, אם כך, גם היא נסיכה, וממילא גם רחל ולאה, זילפה ובלהה (כשהאחרונה מכונה בפירוש פילגש). נציין רק בסוגריים כי גם הדור הבא נשא נסיכות.


מלחמותיהם של האבות גם הן רומזות, לפי הפשט, על מחנה גדול העומד לרשותם. כדי להעמיד למעלה משלוש מאות לוחמים, יש צורך בעוד אלפים תומכי לחימה, כמו שטוען הרמב"ם: "עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות והם אנשי בית אברהם". הרד"ק, לתהילים על הפסוק "אל תגעו במשיחי", גם הוא מסביר: "נסיכים גדולים היו והיו נכבדים אצל מלכים כאילו היו מלכים משוחים".


לפי זה, כינויו של אברהם בפי בני חת, אנשי חברון, בתחילת פרשתנו – "נשיא אלקים אתה בתוכנו" – אינו לתפארת המליצה, אלא מתאים הוא להגדרת חז"ל למי שעומד בראש "ואין על גביו אלא ד' אלקיו".


הבה נתפלל כי גם אנו נזכה למנהיגים שילכו בדרכי האבות וממילא יזכו גם למעמדם הבינלאומי.

יישר כוחך. יפה מאד. החיבור לבית אברהם – אגב, יש הרבה חברים מוסלמים פה – אברהם היה אב המון גויים וגם אב כל הדתות המונותיאיסטיות, והחיבור לבית אברהם יותר חשוב מלהיות בכל בית מלוכה באזור, ואלה דברים חשובים ביותר.

ועם אווירה של בית אברהם אבינו, נתחיל לטפל בנושא של בית הספר חיוואר בחיפה. נושא שכבר היתה לנו ישיבה עליו. לצערי, עדיין הדבר די נעול, אפילו מחריף העימות בין העירייה לבין בית הספר. אני מציע שקודם – אני, אמנם, קראתי את החומר והיתה לנו ישיבה בנושא, אבל אני לא יודע אם כל חברי הכנסת יודעים במה מדובר. אז אני מציע, קודם, שחבר הכנסת זחאלקה יתאר לנו את המצב. אחר כך נשמע את משרד החינוך. עיריית חיפה עדיין לא הגיעו.

לפי רשימת המשתתפים הם אמרו שהם באים. עו"ד ענבל ריבלין.

זה וירטואלי, כנראה.

לא, היא אמורה להגיע.

אז כשהיא תגיע אנחנו נשמח. חבר הכנסת זחאלקה, בבקשה.

גם ניטשה ראה באברהם את האדם האותנטי בה"א הידיעה. ואם מדובר באותנטיות, כבוד היושב ראש, מדובר ביוזמה אותנטית, לפחות ברמה של הציבור הערבי בארץ.


קבוצת הורים עם מודעות מאד גבוהה החליטה לעשות מעשה בשביל להתגבר על הבעיה של המצב הרעוע של החינוך הערבי ולהקים בית ספר דמוקרטי הומניסטי עם רמת חינוך גבוהה, עם שיטות לימוד חדשניות. האמת היא שצפיתי במעשיהם וביוזמה שלהם – אני חושב שזה חשוב מאד בשביל העם והמשפחות שלהם, בשביל הילדים שלהם – אבל כל הזמן רציתי בהצלחתם ולראות מה קורה שם, בבית הספר הזה, כי המטרה יכולה להיות וצריכה להיות להעתיק מהיוזמה הזאת הצלחות בשיטות חינוך ובתוכניות חינוך לבתי ספר ערביים.

צריך להגיד שזה בית ספר דמוקרטי הומניסטי. כתוב שזה בית הספר הדמוקרטי הערבי הראשון בארץ - אני, אמנם הייתי בבית ספר ערבי דמוקרטי אתמול בכפר קרע, אז יש עוד אחד. אבל הוא ודאי בין הראשונים.

אני אגיד לך מה ההבדל. ההבדל הוא שבית הספר בכפר קרע הוגדר כדמוקרטי מלמעלה, ופה היוזמה באה מההורים עצמם, התארגנות שלהם.

גם בכפר קרע.

אני מכיר את זה. נמרוד אלוני בא לבית הספר והציע להכניס ערכים כאלה לתוך בית ספר קיים. פה יש יוזמה להקים משהו חדש. אבל, בכל אופן, מאה פרחים ייפרחו. זה טוב. אנחנו מעוניינים שתהיה דוגמה כזאת, ואז יסתכלו על זה בשוויון נפש. העירייה ומשרד החינוך ראו שקבוצת הורים ערביים רוצים ליזום ולעשות מעשה, במקום לעודד אותם, הסתכלו על היוזמה שלהם בחשדנות, וכל הזמן הייתה מגמה איך להשתלט על היוזמה הזאת, איך לכוון אותה כפי שרוצים, ואם ההורים רוצים בכל זאת להיות מעורבים יותר, צריך לתקן אותם ולדכא את היוזמה הזאת בכלל, וזה מה שקרה.

החשיבות של בית הספר הזה – אני אומר לך, אדוני היושב ראש, כפי שאני מכיר את מצב העניינים מקרוב מאד – היא חשיבות ארצית לחינוך הערבי כולו. יש לנו משבר בשיטות חינוך. יש לנו פה בית ספר לדוגמה, וממנו נלמד להתמודד עם הבעיות בחברה הערבית. נוכל ללמוד מהניסיון שלו ולהעתיק למקומות אחרים.


המצב של היום הוא בלתי נסבל. יש שביתה של ההורים, והעירייה ומשרד החינוך, במקום להתמודד עם השביתה החליטו לשלוח כתבי אישום להורים. זה, קודם כל, מנוגד לתכלית החוק ורוח החוק. תכלית החוק היא שאם יש הזנחה של הילדים מצד ההורים, ויש בארץ אלפי תלמידים שלא מגיעים לבתי ספר, ולא שואלים אותם, לא שולחים קציני ביקור סדיר לשם – עיין ערך נגב. אתמול פורסם בידיעות אחרונות מצב הנשירה בבתי הספר. אלה לא תלמידים שנשרו מהחינוך, זו תגובת יתר של ההורים למצב החינוך. אז עם ההורים האלה צריך לבוא במשא ומתן, דו שיח, ולא לנסות להשיג ניצחון טכני עליהם על ידי שליחת צווים ולחסל את העניין. מה שנשלח להורים זה אפילו בלתי חוקי בעליל. כל פעם שיש שביתה בארץ – ויש הרבה שביתות של הורים במערכת החינוך – זו פעם ראשונה שמשרד החינוך או העירייה משתמשים בנשק הזה נגד הורים. לא קרה בהיסטוריה של המדינה – כמה שנים יש חוק חינוך חובה? חמישים שנה?

משנת 1949.

מ-1949 ועד היום לא השתמשו בזה נגד שביתה. השתמשו בזה נגד הורים שלא שלחו את הילדים. לקחו אותם לעבוד. אבל נגד שביתה – מעולם לא השתמשו בזה.

זה לא אומר שזה בלתי חוקי.

זה מנוגד להנחיות של היועץ המשפטי לממשלה.

המהות של החוק היא למנוע מצב שבו הילדים יוזנחו. פה, אני חושב שהם עובדים נכון על פי חוק חינוך חובה. הם רוצים שלילדים שלהם יהיה חינוך ראוי, ולכך צריך לעודד אותם.

אני רואה שהמצב שם הוא שהעירייה התחפרה בעמדה שלה, משרד החינוך לא נוטל אחריות, וההורים והילדים מוצאים את עצמם תלויים באוויר. לא מוצע להם פתרון. היתה בעיה של מבנה בית ספר, וההחלפה של המנהלת, שלא על דעת ההורים – יש גם מעורבות של הורים. כל הזמן אנחנו מדברים כאן, דורשים, שתהיה מעורבות של הורים, אבל כשיש מעורבות של הורים, מדכאים אותה. זה מצב שאני חושב שוועדת החינוך אסור שתעבור עליו בשתיקה. מה גם – ובזה אני מסיים – היתה כאן ישיבה לפני שישה חודשים. הוועדה המכובדת קיבלה החלטות פה אחד – פה אחד - והיו הרבה חברי ועדה נוכחים מאשר הפעם, מהאיחוד הלאומי, מהמפד"ל – ההורים חזרו שמחים הביתה, אבל אחרי חודשיים ושלושה, גם העירייה וגם משרד החינוך לא עמדו בסיכומים שנתקבלו על דעתם בוועדה זאת. לכן, ההורים באים לכאן ומבקשים סעד מהוועדה, כדי לפתור את הבעיה. לא יכול להיות שילדים ישבתו בלי חינוך, והם רוצים גם פתרון לטווח רחוק. היו הצעות, יש הצעות – נשמע אותן – ואני מקווה שהיושב ראש וחברי הוועדה, לאחר שישמעו את כל הצדדים, יביאו הצעת פתרון ראויה ומוסכמת שנצא אתה מכאן.

תודה רבה לחבר הכנסת זחאלקה.

אני רק אציין שוב – לא בטוח שכולם יודעים מה הסיפור – לפני כמה שנים היתה יוזמה של הורים להקים בית ספר ערבי דמוקרטי בחיפה. הקימו את בית הספר, העירייה לא כל כך רצתה והלכו לבג"ץ, וזכו בבג"ץ על הזכות להקים את בית הספר. עשו פשרה לקראת סוף הבג"ץ, ואז העירייה ומשרד החינוך, בעל כורחם, הסכימו לשים את בית הספר במבנה זמני, שהיה ברור שהוא לא יהיה מבנה הקבע.

למה הם היו נגד?

הם לא אוהבים את זה. זו מגמה כללית. יוזמה של הורים הם לא אוהבים, גם במגזר היהודי לא אוהבים את זה. אני נתקל בהרבה מאד דוגמאות כאלה.

גם בית הספר אותו ביקרת, אדוני היושב ראש, משרד החינוך סירב לתת סמל, ולא רצה שהוא יוקם. היה מאבק כאן בכנסת.

אני מנסה רק לציין את העובדות בצורה כמה שיותר אובייקטיבית. אחר כך היה ברור שצריכים לעבור למבנה קבע, והעירייה הציעה מבנה קבע שראינו אותו, גם בוועדה פה בפעם הקודמת – היו לנו תמונות של המקום – כמקום לא ראוי לעשות בית ספר. זה בדיוק ליד המקום הכי מרכזי מבחינת התנועה, התחבורה, וגם הזיהום שם משתולל.

ללא חצר.

ללא חצר, מתחת לעמודים. כל העובדות שם היו לא טובות. אף על פי שהעירייה אמרה שהיא תביא מומחה לבדוק את מידת הזיהום, לפחות לפי מה שיכולתי לברר, עד היום הזה לא מצאו מומחה שיטהר את השרץ.


העירייה עומדת על זה ששם, ורק שם, זה יהיה. אבל גם המקום הזה לא מוכן עדיין. יהיה מוכן, אולי, רק לקראת שנת הלימודים הבאה, וההורים לא מסכימים בכלל לעבור למקום הזה.

מה שקרה בינתיים – יש גם בעיה של המנהלת. היתה מנהלת של בית הספר. בגלל שהיא, כנראה, לא תמכה בעמדת העירייה, לא כל כך אהבו את זה, ועכשיו משרד החינוך – תתקנו אותי אם אני עושה את זה מגמתי – רוצה להכניס מנהלת אחרת שההורים לא רוצים. זה בית ספר כזה של הורים.

הכניסו.

הכניסו. אז עכשיו המצב הוא שמאז תחילת שנת הלימודים רוב ההורים - אני מבין שיש גם פיצול בין ההורים – אבל רוב ההורים בשביתת לימודים וכפתרון ביניים הם לוקחים את הילדים ביוזמה פרטית כדי לקבל חינוך באיזה פתרון ארעי במשרדים שנמצאו פנויים והם מביאים את הילדים לשם כל יום כדי שבכל זאת ילמדו.

העירייה לא הציעה פתרון זמני?

כן. ברור שהציעו. אני באמת לא יודע בדיוק למה הפתרון הזמני הזה לא היה מקובל, אני בטוח שנשמע את זה. בינתיים, הילדים קצת לומדים במשרדים שהוקצו להם – אני מבין שב- מוסאווה, והעניין פשוט נמצא בעימות גדול. היו כמה סיכומים ופשרות שמשרד החינוך הגיע אליהם עם עמותת ההורים – וגם על זה אני רוצה לשמוע יותר – והעירייה בסופו של דבר שמה וטו על הסיכומים האלה, כך שלא חתמו עליהם בסופו של דבר. את הנקודה הזאת אני חושב שראוי ללבן, כי שם היה ויתור גם מצד ההורים וגם משרד החינוך, הבנתי, הגיעו לאיזושהי פשרה. עכשיו זו מלחמה, ואני לא חושב שזו דרך לפתור בעיות של חינוך במלחמה. גם ההחלטה להוציא עכשיו צווים נגד ההורים היא דבר שאני רואה כבעייתי ביותר.

יש תקדים של שביתה של חודשיים וחצי?

הילדים לומדים. זה לא שהם לא לומדים. אני לא יודע אם יש תקדים, אולי מישהו מכיר. אני מכיר מקומות שלא אושרו על ידי משרד החינוך והילדים לומדים. יש היום עשרות, אם לא יותר, בתי ספר בארץ שזה ככה עובד. הם עובדים בלי אישור של משרד החינוך. משרד החינוך תמיד מאיים, אבל אף פעם לא שמעתי שעשו דבר נגד זה. בסופו של דבר, הרבה מאד מבתי הספר האלה אושרו. אולי אפילו מאות בתי ספר כאלה מתפקדים ככה היום ברחבי הארץ.


אני לא בטוח שזה משרד החינוך פה כמו העירייה. דיברתי אתמול עם ראש העיר, ולצערי הם אמרו שההנהלה ממשרד החינוך צריכה להגיע. אני לא יכולתי לדחות את הדיון, ואני מצטער, כי הם צד מאד חשוב בעניין הזה. ביקשתי מאד שישלחו נציגות כלשהי. לא יכול להיות שמראש העיר ומטה כולם עסוקים, אבל כנראה שעד לרגע זה לא שלחו.


מאחר שכבר טיפלנו בזה בוועדה, ואנחנו מכירים טוב את הנושא, אבקש לדבר בקיצור, ולהיות גם קונסטרוקטיביים, כדי שכמו שהציע חבר הכנסת זחאלקה אולי נוכל לשמוע על פתרון, ואם לא פתרון, אולי נוכל להגיד את דעתנו חד משמעית. זו אחריות שלנו כוועדת חינוך.


משרד החינוך? כן. אתה המפקח למגזר הערבי, והיית אתי בהרבה בתי ספר אתמול. לא הרגשת טוב, אני שמח שקיבלת כוחות לפני הישיבה היום.

הנושא חשוב לי.


אני המפקח המחוזי על החינוך הערבי במחוז חיפה. ליוויתי את בית הספר הזה מאז המאבק המשפטי בתחילתו ועד היום.

למה באמת התנגד לזה משרד החינוך?

משרד החינוך בזמנו התנגד לבית הספר כי חשב שיש פתרון מספק לילדים האלה בבתי הספר הקיימים בעיר חיפה. זה בקיצור. אבל, מרגע שבית הספר הזה הוקם, מחוז חיפה במשרד החינוך נתן את כל התמיכה האפשרית לבית הספר, הן מבחינה פדגוגית והן מבחינה ניהולית.


בית הספר אכן, כפי שכבודך ציין, שוכן במבנה זמני בשכירות, בבית שנקרא "הבית הנוצרי" בשכונה הגרמנית בעיר חיפה. צריך לזכור שבית הספר הזה נבנה, או נפתח מראש, כבית ספר רשמי לכל דבר. זה לא בית ספר מוכר שאינו רשמי, זה בית ספר רשמי שחלים עליו כל חוקי והוראות חוזרי מנכ"ל של משרד החינוך. לכן, אני מבקש לא להגיד שהמנהלת הוחלפה או הוכנסה מנהלת לבית הספר. מנהלת בית הספר נבחרה השנה על פי מכרז ועל פי הוראות חוזר מנכ"ל של משרד החינוך.

אבל היתה מנהלת קודמת.

היתה מנהלת קודמת וגם היא נגשה למכרז שהיה.

זה מה שנקרא בעברית הוחלפה. שפה מקובלת. היתה מנהלת אחת, עכשיו יש אחרת.

אני לא אתחרה בשפה העברית של אחרים, אבל אם תתנו לי, אני אספר.

לא, אנחנו רוצים לשאול אותך, אבל הכל בכבוד הראוי.

היתה מנהלת במשך שנתיים שהיתה מינוי בפועל של המשרד. היתה בקרה עליה. אחרי שנתיים, היה מכרז כדין וכמקובל במשרד החינוך. בוועדה המחוזית במשרד הומלצה המנהלת שנבחרה היום. אחרי זה היתה ועדה עליונה, בהוראת מנכ"ל משרד החינוך, וגם הוועדה העליונה אישרה את המלצת הוועדה המחוזית לבחור במנהלת הקיימת היום כמנהלת בית הספר. בשלב זה, אחרי שהמנהלת הוחלפה – על פי דברי חבר הכנסת שם – ההורים באו וטענו ששני דברים מפריעים להם. נושא המנהלת, בעיקר, החלפת המנהלת, ונושא שני הוא נושא הבינוי. הבניין שהעירייה הציעה ולא התאים להורים.


אנחנו נכנסנו להרבה שיחות עם ההורים – אני, באופן אישי, גם באופן פורמלי וגם באופן לא פורמלי ישבתי עם ההורים מספר פעמים. עם נציגי ההורים - וחלק מהם יושב פה – ואנחנו הגענו להבנות לגבי מנהלת בית הספר, וגם תמיכה פדגוגית נוספת לבית הספר, בכדי לתגבר את בית הספר הזה. בית הספר שוכן באופן זמני במבנה שהיה עד השנה האחרונה בית ספר רשמי בעיר חיפה, שנקרא בית ספר מוטנאפי. בית ספר שעבר שיפוצים מאד רציניים בשנים האחרונות.

קיבלנו קומה.

קיבלתם קומה, כי בסך הכל – כמה ילדים יש לכם שם? כמה כיתות? כמה תלמידים יש שם בבית הספר?

יש 53 תלמידים בארבע כיתות א' עד ד'.

מה שאני מבקש להגיד הוא שבאופן זמני בית הספר קיבל חדרים ראויים. בשלב זה העירייה באה ואמרה: אנחנו, על פי חוק חינוך חובה, 1949, סעיף 7 – והכנסת חוקקה את החוק הזה, שלפיו העירייה, כרשות חינוך מקומית, שותפה לניהול בתי הספר – מבקשים להיות שותפים לסיכום שלכם עם ההורים. ואמרו שכל עוד ההורים שובתים וכל עוד הם משתמשים בילדים במאבק הזה, שהוא חלקו פוליטי וחלקו פדגוגי מקצועי, לא לדבר אתם, ושהעירייה לא מסכימה לסיכום הזה. בצדק הם באו ואמרו: אנחנו שותפים שלכם במשרד החינוך לניהול בית הספר.

הגעתם לסיכום.

הגענו להבנות לגבי כל הנושאים, חוץ מנושא הבניין למעשה. הגענו להבנות לגבי המנהלת ולגבי התמיכה הפדגוגית הנוספת. הקצנו משאבים של משרד החינוך לתמיכה של הדרכה ותגבור לימודים בבית הספר, למעט נושא הבינוי.

זאת אומרת, גם בנושא המנהלת הגעתם להבנות.

בהחלט. ובשלב יותר מאוחר, באנו ואמרנו: בואו, תחזרו ללימודים, אל תשאירו את הילדים האלה בחוץ. חבל. ותוך כדי זה, נשב אתכם ונדבר.


ב-18 בספטמבר מנהל המחוז שיגר מכתב לעורך הדין של העמותה, וכתב לו: אנחנו לא חוזרים בנו מההבנות לגבי תגבור לימודי לבית הספר, אנחנו לא חוזרים בנו מההבנות לגבי המשך התמיכה הפדגוגית החינוכית בילדים בבית הספר, על פי הסיכום שלו – של מנהל המחוז – עם ראש העיר, בישיבה שהם קיימו ב-14 בספטמבר, אנחנו מסכימים לשבת אתכם ולפתור את כל הבעיות אחרי שהילדים האלה יחזרו. לצערי הרב, הילדים לא חזרו. כיום לומדים 15 תלמידים בבית הספר, מקבלים את כל התקן של כל הילדים – לא הפחתנו את השעות ולא קיצצנו אותן – אנחנו נותנים תמיכה אקסטרה לילדים האלה, בתקווה שמהיום למחר, בכל רגע, שאר הילדים יחזרו.


לצערי הרב הבנתי שחלק מהילדים שלא חזרו ללימודים התפזר לבתי ספר אחרים בעיר חיפה.

פרטיים.

לבתי ספר פרטיים בעיר חיפה. אני מצר על כך. אני חושב שהפתרון שצריך להיות לפי ראות עיני ולפי ראות משרד החינוך הוא, שהילדים קודם כל צריכים לחזור ללימודים. הם ימשיכו לקבל את התגבור ואף נגביר את התגבור הפדגוגי הלימודי, כדי להתגבר על החסך שהיה מתחילת השנה, ובינתיים, שכל הגורמים – גם ההורים, גם העירייה, גם משרד החינוך – יישבו וינסו למצוא פתרון לבעיית הבניין. כי מה שעומד היום למעשה, בעיקר, זו בעיית הבניין של בית הספר.

לא נכון. לא נכון בכלל.

אתה יכול להגיד לא נכון, אבל זה בדיוק הסיכום שהגעתי אליו אני, אישית, אתם. מה אתה אומר לי לא נכון? אתה אומר לי לא נכון?

אני מבקש. אי אפשר לנהל כך את הדיון.

אני סיימתי, אדוני.

לא, אתה לא סיימת. יש לי שאלות אליך.

אה. בהחלט.

קודם כל, אתה יכול להסביר לי – אתה, כמובן, מאד דיפלומטי וזה תפקידך. אבל, אם הגעת לסיכום בכל השאלות עם ההורים, איך אתה מסביר את זה שהעירייה אחר כך לא היתה מוכנה לקבל את הסיכום הזה.

העירייה, אל"ף, שותפה על פי חוק לסיכום. הם לא היו שותפים – אני חייב להיות הוגן גם כלפיהם – הם לא היו שותפים לסיכום בין המחוז במשרד החינוך לבין ההורים.

לדעתי, אנחנו חייבים לחזור לסיכום הזה, כי זה יכול לתת לנו פתח החוצה ולסיים את מאבק הכוח שיש כרגע. זו שאלה אחת.

אני יודע שזאת המגמה היום של המשרד, של השרה, להביא יותר ויותר בתי ספר מוכרים שאינם רשמיים, פרטיים וגם דמוקרטיים בארץ, תחת כנפי משרד החינוך, ולהפוך אותם לבתי ספר רשמיים. זו המגמה שגם השרה הצהירה עליה בפני הוועדה. אז האם משרד החינוך והעירייה מבינים שחייבים להיות הרבה יותר גמישים בשותפות של ההורים והתלמידים? שזה כל הרעיון של בתי הספר הדמוקרטיים? ואי אפשר אז לכפות את הכל, מאל"ף ועד ת"ו על בית ספר. צריכה להיות איזושהי מגמה של דו שיח ושותפות אחרת ממה שיש לנו בדרך כלל - אם רוצים בכלל את מה שהשרה הצהירה שהיא רוצה והמנכ"ל מבצע, וכולי. האם זה נלקח בחשבון במקרה הזה? כי לי נראה שהמקרה הזה זו דוגמה קלאסית שמהתחלה משרד החינוך והעירייה לא רצו את זה. לכן נאלצו ללכת לבג"ץ ורק בעזרת בג"ץ – וככה אי אפשר לנהל מדינה – יכלו בכלל להתקיים. ועכשיו היה ניסיון – היו הרבה יותר תלמידים בשנה שעברה. אומרים שיש היום 53 תלמידים. הרי קרה דבר בניגוד מוחלט לרצון משרד החינוך, וזה שהילדים האלה חזרו לבתי ספר פרטיים בכלל. בכלל לא נמצאים במערכת הרשמית של מדינת ישראל. וזה לא הרצון, לא של הוועדה ולא של משרד החינוך.

ולא של ההורים, דרך אגב. ההורים מכירים את בתי הספר הפרטיים, והם לא רוצים אותם.

כן. האם אתם לוקחים את הדברים בחשבון?

אני מבקש להגיד כמה דברים. אל"ף, אנחנו כן לוקחים את הדברים בחשבון, ותכף אני אפרט את זה. אבל, לגבי חזרת חלק מהילדים לבתי הספר הפרטיים – אני יכול פה להעמיד אתגר בפני מי שרוצה לבדוק. המשאבים שאנחנו מעמידים לרשות בית ספר חיוואר ובתי ספר ממלכתיים אחרים, הם רבים יותר ממשאבים שעומדים לרשות הילדים בבתי ספר פרטיים.

שמשרד החינוך מקצה להם. לבתי ספר פרטיים יש משאבים אחרים.

לא, אני מוכן שאתה תבדוק מה נותנים בבית ספר פרטי בחיפה, ומה אנחנו נותנים בבית ספר חיוואר. אין בעיה.

- - -

רגע, לגבי שיתוף ההורים. אל"ף, לא התעלמנו בשום שלב מההורים.

כן, אבל הבנתי שההורים לא רצו את בית הספר הזה, ואנחנו הצדקנו אותם כי ראינו את התנאים בבית הספר שרציתם לשים אותם בו.

זאת העירייה.

העירייה, בסדר. אבל זה גם מה שמשרד החינוך מציע היום. האם עשיתם הכל כדי למצוא מקום חלופי שמתאים גם לעירייה גם למשרד החינוך וגם להורים?

מי שממונה על תשתית פיסית – אתה אתמול ראית בתי ספר ודיברת עם ראשי רשויות - זו הרשות המקומית שאמורה לדאוג לבינוי בית ספר. לא זו הנקודה. הנקודה מבחינתי היא שעד כדי כך הלכנו עם ההורים בהבנות שהגענו אליהן לפני ואחרי פתיחת שנת הלימודים, שהקמנו, או הצענו להקים ועד מנהל לבית הספר, כאשר ההורים הם חלק אינטגרלי. ולא הפעלנו אותם.

רק זה חסר.

בכל זאת, לא בכל בית ספר רשמי יש לנו ועד מנהל שההורים שותפים לו. לקחנו אותם בחשבון, רוצים לשמוע את דעתם, אנחנו מכירים בזה שהם שותפים גם לתוכניות היום-יומיות בתוך בית הספר.

גם לבחירת מנהל?

לא. לא לבחירת מנהל.

למה לא?

כי המנהל פה נבחר על פי הוראות חוזר מנכ"ל, ובהחלט בחרנו פה מנהל על פי אמות המידה של החוזר. זה בית ספר רשמי, לא יכול להיות שכל הורה וכל בית ספר ירצה לבחור לעצמו מנהל.

לנציג הורים מותר להיות בוועדת המכרז?

לא, כי ועד בכל מקום ירצה להיות נציג.

אני מבקש לומר משהו. שלום לכולם. לגבי השותפות עם ההורים – כמפקח כולל בשנה שעברה, היינו שותפים עם העמותה. הם הכניסו מורים שם על חשבונם, ההורים בחלקם שילמו כסף לעמותה, בחלקם התנגדו ואמרו שלא רוצים לשלם כסף לעמותה.

כמה אנשים?

אני אומר לך עובדות. אנחנו, כמשרד החינוך, ישבנו עם העמותה, בנינו תוכניות ביחד, נתנו להם גם להיות שותפים בתכנון, ועבדנו בשותפות. לא התנגדנו בכלל למאוויים והרצונות של ההורים. זה דבר ראשון.

דבר שני, פסיקת בג"ץ היתה שבחירת עובדי הוראה וגם המנהל, יחולו על פי כללי משרד החינוך. אז בוועדות האלה אין נציגות להורים.

אבל אם יש בית ספר דמוקרטי – ואני מכיר כמה כאלה – אז גם אם יש תהליך פורמלי של משרד החינוך, לוקחים מאד בחשבון את דעת ההורים ואיזה דברים רוצים בבית הספר כשבוחרים מנהל. אני מכיר עשרות דוגמאות כאלה, אישית.

זה לא עניין של חוק, זה ראוי או לא ראוי.

ודאי שחל החוק וכללים של משרד החינוך. ודאי. השאלה היא – ייקוב הדין את ההר, או שיש איזשהו רצון לעשות שותפות ולהתחשב בדעת ההורים. במקרה הזה, אני באמת חושב שזה תמוה שיש מנהלת טוב שנתיים וכולם שמחים, גם משרד החינוך, גם ההורים, הכל עובד ומחליפים אותה. ואתה צריך להבין שמקרה של מאבק כוח כמו שהיה פה – וזה ברור מהתחלה – יש אולי חשש מצד ההורים שלא תמיד סיבות ענייניות הביאו לכך שההחלפה של המנהלת נעשתה.


אני רוצה לשמוע את ההורים, אבל יש כמה חברי כנסת שרוצים לדבר.

יש לי רק הערה שאני חושב שהיא חשובה לנקודה הזאת. מר זכריה חרדאן אמר, כשהעלית אדוני, יושב הראש, סוגיית החששות שלך לשינויים פרסונליים, אומר מר זכריה חרדאן – ואני פונה לדף 27 של ועדת החינוך – "המכרז שנעשה לבית ספר חיוואר יש בו ארבעה חברים" – על פי חוזר מנכ"ל – "נציג העירייה, נציג של משרד החינוך, נציג מטה ונציג ההורים". נציג ההורים לא היה בכלל.

נציג המורים. אולי זו טעות. אני אמרתי נציג המורים, לא.

זה מה שאמרת וזה מה שנכתב.

אולי זה מה שנכתב אבל זה לא מה שאמרתי.

אמרת ארבעה, לא אמרת שלושה. נציג העירייה, נציג של משרד החינוך, נציג מטה ונציג ההורים. נציג ההורים לא היה.

נציג המורים ולא ההורים.

טוב. בואו נשמע – אני רוצה לשאול את ההורים. תראו, אנחנו עסקנו בזה כבר ויש לנו סדר יום מאד עמוס עכשיו. אני רוצה שתגידו לי אם הסיכום הזה, שהיה לכם עם משרד החינוך שבסוף לא אושר על ידי העירייה – האם אפשר לחזור אליו ושזה יהיה בסיס לפתרון, לחזור ללימודים, לחזור לסיכום ולהתחיל התדיינות – אני מבין שאחרי הסיכום הזה מה שנשאר זו הבעיה של המיקום. ואני חושב שפה היתה תמיכה פה אחד תמיכה בעמדתכם לגבי המיקום הלא ראוי שהוצע לכם. האם אתם יכולים על בסיס הסיכום הזה – זה גם יעזור לכם, כי אז יוחזרו התלמידים שעזבו ויהיה תהליך שהילדים יכולים בצורה מסודרת לחזור ללימודים. האם בסיס הדבר הזה – אם זה יהיה מקובל גם על עיריית חיפה - - -

סליחה, אני מעיריית חיפה, מצטערת על האיחור.

כן. גם אנחנו מצטערים.


האם הדבר הזה יכול להיות מקובל גם עליכם?

אני יושב ראש עמותת ההורים והורה, יש לי בת זקונים שעכשיו היא בת 9 ואני מקווה שהיא תמשיך ללמוד ולהיות באותה מסגרת שחלמנו עליה כבר כמה שנים. על שאלה כזאת קשה מאד לענות כן או לא.


המסגרת הזו שחלמנו עליה כבר כמה שנים, הולכת ומתפרקת. אתה חזית נכון מאד, אדוני היושב ראש, בישיבה האחרונה שלנו כאן, כאשר אמרת כמה דברים שאני מאד, ככה – מקנא בתחזיות שלך. אמרת כאן מילים מאד משמעותיות. התחושה היא שבגלל שזה בית ספר מוכר ורשמי, שלא כמו רוב בתי הספר הדמוקרטיים בישראל, אתם רוצים להכתיב פתרונות. אתה אומר את זה לעירייה ולמשרד החינוך.

רוב בתי הספר מוכרים.

סליחה, אני לא קטעתי ולא הפרעתי לאף אחד. ולא רק בנושא המבנה. אני מרגיש את זה בשאלות אחרות במשך הדיון הזה. יש לכם זכות, נכון. משרד החינוך ביחד עם העירייה, יש לכם זכות להכתיב פתרונות. לא זו הדרך לטפל בהקמה. זה שיש זכות, לא אומר שיש חובה. זה יכול להרוג בדרך את בית הספר. הרעיון שאמרתם – ויפה אמרתם – שזה דבר שאתם כל כך רוצים לקדם אותו, אני מרגיש שאתם רוצים שיהיה פה עוד בית ספר רשמי, ערבי, לא פרטי, אבל כל הרעיון של השותפות, הדמוקרטיה וההומניזם – להרוג אותו בדרך. כי אי אפשר להכתיב דמוקרטיה. בדמוקרטיה חייבת להיות רמה של דיאלוג. הדיאלוג היחיד שהיה עד עכשיו בינינו לבין עיריית חיפה - - -

הרב מלכיאור מסכים עם הדברים. מי שאמר את זה אמר נכון, אין לו התנגדות.

הדיאלוג היחיד שהיה מאז הישיבה שלנו – ופנינו מספר פעמים, וניסינו מספר פעמים כדי להציל את המפעל הזה, את הרעיון הזה, לפנות גם לעירייה וגם למשרד החינוך. מצד משרד החינוך, בראשותו של מר עורסאן עיאדאת, הייתה היענות. ישבנו מספר פעמים והגענו לכמה, ולא רק טיוטה אחת, של הסכמים. ויתרנו פעם ראשונה, ויתרנו פעם שנייה, עד שקיבלנו מהמשרד את הטיוטה שנקראת סופית. והוזמנו לדבר שם, ולתיקון של מר עיאדאת – ב-3 בספטמבר היתה ישיבה שלנו יחד עם משרד החינוך, אבל גם עם העירייה. רחל מתוקי לא יכולה לטעון שהיא לא היתה שותפה בעשייה הזאת. היא היתה בישיבה הזאת, היא הצטערה שהיא היתה צריכה לצאת קצת יותר מוקדם מהישיבה הזאת, כך שהיא היתה שותפה. הטענה הזאת שכאילו אנחנו, יחד עם משרד החינוך, עשינו את הדברים בלי שותפות של העירייה, היא לא נכונה.


אם העירייה היתה רוצה לשתף אתנו פעולה – קצת, אחוז אחד מהדיאלוג הזה – כל הדרכים היו פתוחות. מכתב אחרון ששלחנו בתור עמותה, בצידוד ובחיזוק של כל האנשים – הרי גם הוקמה מסגרת של תמיכה בחיוואר. אני רוצה להודיע כאן שלמעשה, רוב האוכלוסייה הערבית בחיפה מצפה שבית הספר הזה ימשיך. אנחנו היום אמנם רק 53 ילדים, זה נכון. אבל הרשימה מאד ארוכה. כי בחיפה זקוקים לבית הספר הזה.

כמה הייתם לפני כן?

היו 115 שצריכים היו להיכנס בשנה הזאת.

אני מבין את ההורים שנשרו. אם יהיה בית ספר ממוסד ויציב, אנחנו נחזיר לא רק את ה-115. אבל כאן – וזוהי הבעיה העיקרית – אנחנו נמצאים במצב של חוסר אמון טוטאלי. אחרי כל הניסיונות שלנו עם עיריית חיפה להגיע לאיזשהם דברים יחד, קיבלנו מסרים לא כל כך ישירים שלמעשה, "אנחנו רוצים אותם על ארבע". זה הדיאלוג.

אז כאן שמעתי דברים שכל הבעיה העיקרית שנשארה זה הנושא של הבניין. אני מצטער. זה באמת היה ככה לפני כמה חודשים. אבל היום – היה לנו בית ספר עם בניין, עם מבנה, היתה לנו מנהלת, היה לנו צוות, היתה לנו שותפות. היתה לנו באמת שותפות, ואני מברך על ההיסטוריה, אבל אני קורא לכל הצדדים להחזיר לנו את התינוק שלנו. את החלום הזה שלא הגשמנו ושניסינו במשך חמש שנים להגשים, ומישהו חיבל לנו בכל הרעיון הזה. ויש לי חששות שהחלום הזה נופץ בגלל כל מיני מניעים. חלקם אישיים, חלקם פוליטיים. ואני מדבר עכשיו לא על אנשים נוכחים, סליחה.


אני, פשוט מאד, מביא לציטוט אחד הדברים שאמרה גברת רחל מתוקי לאחד ההורים שלנו שפגשה אותו בזמן האחרון- ואני לא יודע אם הרעיון הזה הוא כל כך רע, כי אנחנו ניסינו את כל מה שיש לנו בידיים, כדי להגיע לחינוך ממלכתי טוב. אחרי כמה שנים של ניסיונות אנחנו רואים את עצמנו בידיים ריקות. גברת רחל מתוקי אומרת לאחד ההורים שלנו כאשר פגשה אותו באיזשהו מקום פרטי: תקשיבו, אתם לא רוצים את זה, תלכו על מוכר שאינו רשמי. אתה יודע מה? אם נציג רשמי של עיריית חיפה בא ואומר את הדברים האלה לאחד ההורים שיכול להעיד על הדברים האלרה, אז אוקי. אולי נצטרך, באמת, לעשות את הגירושים. אם זה באמת הרצון של כל הצדדים. אני תוהה.

אדוני, אני שואל אותך עוד פעם, בגלל שאנחנו רוצים להגיע לפתרון פה, בשביל זה אנחנו יושבים. אני מכיר היטב את הנציג של משרד החינוך פה, וכפי שציינת- גם הוא רוצה להגיע לפתרון – האם – אני חוזר לשאלה שלי –

אני גם לא הבנתי למה הפתרון הזמני המוצע על ידי משרד החינוך, יותר גרוע מהפתרון של המשרדים שבהם הילדים לומדים כרגע.

תכף. בוא נשמע את ההורים.

אני מנכ"ל העמותה.

אז אתה רוצה לענות לי על השאלה? אבל ממש בקיצור: מה שהיה מקובל עליכם אז האם היום גם מקובל עליכם?

קודם כל, תיקון קצר: המשרדים האלה שהיינו בהם, עזבנו אותם. העמותה פתחה מרכז פדגוגי, מקום ראוי, הילדים נמצאים בו, כל ההורים השקיעו בזה יום ולילה, גם חומרית, גם בשיפוץ, גם בציוד, וכולי. אנחנו חושבים שנכון להיום, במרכז הפדגוגי הזה שלנו, הילדים שלנו נמצאים במסגרת מוגנת, ראויה, ואלה לא המשרדים שהיו בהם תנאים מאד קשים במשך חודשיים. זה לתיקון. זה דבר אחד.

אבל בינתיים הילדים מפסידים שנת לימודים.

אני לא בטוח מי מפסיד. שאלת ההפסד והרווח, צריך לבחון אותה.

אבל ברור לך שבמסגרת החוקית שכולנו קיבלנו על עצמנו במדינת ישראל, זה לא פתרון אידיאלי.

לא, וזה גם לא פתרון קבוע.

לא, וזה גם דבר לא ראוי. הילדים, מבחינת מערכת החינוך במדינת ישראל, לא לומדים. בסדר, זה סידור לילדים במשך התקופה הזאת. אבל אני מבקש ממך מאד לענות על השאלה.

בגלל שעיריית חיפה לא הסכימה לעשות את ההסכם הזה, ומשרד החינוך בלי העירייה לא זז, שילמנו מחיר מאד גבוה. 40% מהילדים שלנו חזרו למסגרות הפרטיות. נוצר מצב של חוסר אמון מאד גדול, נוצרו משקעים מאד מאד חזקים, התחושה שלנו היא שהעירייה ומשרד החינוך – אבל בעיקר העירייה, פחות משרד החינוך – לא רוצים את השותפות הזאת בשום פנים ואופן. מה שמוצע לנו, נכון להיום, אין בו תנאים שיאפשרו יצירת בסיס נכון להתחלה חדשה של החלום שלנו. המנהלת שהיתה, לכל הדעות – גם של אנשי מקצוע, גם של ההורים – היתה מוצלחת, היתה עם קרבה מאד גדולה להורים. אבל זה שבר, אדוני. נוצר שבר.

אני מבין שזה שבר. אנחנו באים לפה בשביל לנסות למצוא פתרון. זה נכון שהסיכום הזה שהגעתם אליו עם משרד החינוך לא היה מקובל על עיריית חיפה, אולי כחלק ממאבק הכוח – נשמע עוד מעט את העירייה. אבל אני שואל: אנחנו פה כדי לאחות את הקרעים. אם אתם רוצים ללכת לקרע ושום דבר לא יהיה מקובל – אתם יכולים לעשות את זה. בשביל זה, אתם לא צריכים לשבת פה. אנחנו לא יכולים לעזור לכם בזה. אבל, אני שוב שואל אותך, או אתכם: האם הסיכום שהגעתם אליו לפני חודשיים עם משרד החינוך, אחרי הרבה טיוטות והרבה משא ומתן, אם היום העירייה תשנה את דעתה ותקבל את הסיכום, ויהיה משא ומתן רציני לגבי מציאת מקום חלופי לבית הספר, האם הסיכום הזה של לפני חודשיים יהיה מקובל עליכם על אף כל המשקעים?

זה יהיה קשה לנו. ואני אגיד לך, אדוני היושב ראש – שתי מילים ואני מסיים - אני חושב שלאור התנאים החדשים – ואנחנו מבקשים את הישיבות האלה כבר כמה חודשים – אנחנו מוכנים לשבת ולדון על טיוטה חדשה. אבל, על הטיוטה שסיכמנו עליה לפני חודשיים, כאשר היינו במצב שגם בנושא בית הספר ויתרנו לעירייה וגם בנושא המנהלת ויתרנו, וכאשר העירייה לא תומכת בדבר כזה, כנראה שאנחנו זקוקים לדיונים חדשים עם העירייה ועם משרד החינוך.

בעצם, אתה אומר: אני סוגר את חיוואר ומתחיל הכל מחדש.

אני לא סוגר שום דבר.

מי שסוגר את חיוואר זה לא ד"ר סוהיל, זה לא ההורים. זה משרד החינוך והעירייה.

אבל בפועל, אם לא מוכנים לחזור למתווה – אני לא יודע אם העירייה מוכנה – אבל אם אתם לא מוכנים לחזור לזה, ברור שבפועל זה נתק מוחלט, ואז כל אחד ימשיך עם הראש בקיר. זה למעשה מה שקורה. אני מבקש לשמוע רק את העירייה.

קודם כל, אני מתנצלת על האיחור. לפרוטוקול.

זה נרשם בהחלט, כי כולנו שמנו לב. כי הגיעו הרבה אנשים מחיפה.

גם טעיתי במחלף, אם כולם רוצים הסבר.

לא, לא. כולם רוצים לשמוע הסבר איך אתם רוצים לפתור את הבעיה של בית הספר, לא את הבעיה של המחלף.

אז קודם כל, אני מתנצלת שוב על האיחור. מעבר לזה, אני רוצה להגיד שבאמת השבר הכי גדול שקיים היום זה שעל גבם של תלמידים ובניגוד לחוק ובניגוד לאפשרויות תקינות של מאבק ולאפשרויות חוקיות, ההורים בחרו לעשות שביתה על גבם של תלמידים. כמו שקורה בכל המקרים, במקרים ממנים שונים – אם במקרים של הורים שהילדים שלהם נשלחים לעבודה, ואם אלה מקרים של הורים שבוועדת השמה החליטו שהילדים שלהם ילכו לחינוך מיוחד והם לא מעוניינים, ואם זה מקרים שהילדים עצמם לא מעוניינים ללכת לבית ספר, בכל המקרים האלה - - -

יש מקרים שראש העיר לא רצה לחתום על טופס הסכם עם משרד החינוך ואז הוצאתם כתבי אישום להורים?

לא, לא. רגע. אז בכל המקרים האלה מגישים כתבי אישום, ופה אני חייבת להגיד שזה אחרי הרבה מאד אזהרות והתראות שניתנו לכל ההורים ואחרי ישיבות אינספור שהיו, וזו באמת האלטרנטיבה האחרונה. ולכן, אנחנו היום נמצאים במצב של שבר וחוסר אמון - - -

- - -

סליחה, יש לה זכות להגיד גם דברים לא נכונים. אנחנו אחר כך נתקן אותה. זו הזכות שלנו.

זו החובה.

ולכן, זו גם החובה של הרשות בעניין הזה, ולא רק של עיריית חיפה, לפעול בהתאם לדין, ולכן הוגשו כתבי אישום שעומדים להיות בדיון בסוף החודש הזה ובתחילת החודש הבא, כיוון שאלה הרבה מאד כתבי אישום.

בכל התהליך הזה הגיעו אלי גם הרבה מאד הורים שיצאו נגד הנציגות של עמותת חיוואר וגם נגד הדרך התוקפנית שהם מייצגים.

את מוכנה להתנצל שאת קוראת לי תוקפנית?

סליחה, אני לא חושב שנתתי לך זכות דיבור. היא יכולה להגיד מה שהיא רוצה להגיד, יש פה חופש דיבור. אחר כך אפשר לתקן. בבקשה.

סליחה.

וכתבו שהם, את הילדים שלהם, כן שמים בבתי ספר אחרים, והם גם יוצאים נגד הדרך של העמותה והנציגות של העמותה לא מייצגת אותם. ובאמת – מתוך 53 תלמידים, 15 הורים, הילדים שלהם כבר נמצאים בבית הספר. אז קודם כל, בעניין הזה אני מבקשת לחזק את הדברים של נציג משרד החינוך ולהגיד שכדי לחזור לשולחן – אנחנו לא יכולים לחזור לשולחן עם הורים שאנחנו מגישים נגדם כתבי אישום, ובעצם הם מפירי חוק מאד בולטים, ובאופן ברור נגד טובת הילד.

אני יכול לשאול אותך שאלה?

כן. אחר כך אני אתייחס לדברים שאדוני אמר קודם.

אוקי. כי אני מרגיש שכל צד פה עלה על הר גבוה או על סולם גבוה. מאד קשה לרדת, ואני מבין את כל התחושות ואת כל הכעס וכל הדברים שיש ברקע של הדבר הזה. אני גם יכול להבין את ההורים, שמהיום הראשון העירייה לא רצתה את בית הספר הזה, והם נאלצו ללכת לבג"ץ. אז יש פה דברים ברקע. השאלה היא אם הולכים למלחמה כוללת, וזה באמת עלול להרוס, כפי שאמרתי לפני חצי שנה, פרויקט גדול וחשוב במדינת ישראל - - -

אני מסכימה עם אדוני.

או שכל אחד יורד מהסולם וחוזר לשפיות. זו השאלה. היה לפני חודשיים סיכום, אני מבין שהעירייה לא קיבלה אותו בגלל השביתה ובגלל כל מיני סיבות. אבל, היה סיכום, שעבדו עליו הרבה מאד זמן, בין משרד החינוך ובין עמותת ההורים. אם עכשיו נתעלם מהעניין של השביתה, האם הסיכום הזה יכול להיות בסיס מקובל על עיריית חיפה, כן או לא?

אני מבקשת שהסיכום הזה – לא היינו שותפים לו, כן יעבור - - -

אמרו שכן הייתם שותפים לו. לא הייתם עד סוף הישיבה אבל הייתם שם.

אדוני. באופן פורמלי לא נרשמנו כשותפים. רגע, אז אני אומרת: הסיכום הזה צריך לעבור בצורה מסודרת, לראש מערכת החינוך שהיתה פה בישיבה הקודמת, היא תעבור עליו, תעיר את ההערות הפדגוגיות שלה, החינוכיות ולאחר מכן אני חושבת שהוא יוכל להיות מתוקן ולהיות מקובל על כולם. כי כולם חושבים שכרגע הילדים צריכים לחזור לאל-כרמא, שזה בית ספר שקיים וחלק מהילדים נמצאים שם. לחזור אליו באופן זמני. בינתיים שום דבר לא הופסק. אנחנו ממשיכים לספק באותם מיליונים שסופקו כאן וכולם ראו את התוכנית. אני בעצמי הלכתי לביקור, כיוון שכל כך התארך העניין הזה, בבית ספר אל-נור שמשפצים אותו עכשיו. התרשמתי משיפוץ בסדר גודל שעוד לא נערך בעיר חיפה. שיפוץ יפהפה. אני ממש ביקשתי ש - - -

אבל הבעיה היא לא השיפוץ.

אבל כן, אדוני. אני מזמינה את היושב ראש ואת חברי הכנסת שנמצאים כאן לבוא ולראות. אני בעיניים שלי ראיתי - - -

אנחנו ראינו פה בפעם שעברה - - -

ראינו תסריט, אבל לא ראינו תמונות.

ראינו תמונות.

גם תמונות.

מקום יפהפה.

הריאלי של חיפה.

ממש הריאלי של חיפה.

אני שואל אותך: האם הסיכום, בלי תיקונים - - -

הסיכום לא מתייחס למבנה הקבע בכלל, אדוני.

הוא כן מתייחס. את לא מכירה אותו.

בוא תראה לי - - -

האם הסיכום הזה, כמו שדווחנו עליו פה בוועדת החינוך, יכול להיות מקובל? אם את לא מוסמכת לענות, תגידי כך. אבל, אני לא רואה פתרון אחר, כרגע, חוץ באמת להוציא אותם בכלל ממערכת החינוך הממלכתי. וזה חבל. וזה מה שיקרה בסוף. אנחנו פשוט נאבד את האפשרות הזאת.

זה מאד חבל.

לכן אני שואל אותך: יש כאן איזשהו סיכום, שההורים עדיין מתלבטים אם הם מוכנים לקבל היום, אבל הם היו, באדיבותם, מוכנים לקבל לפני חודשיים. הם מרגישים שזה ויתור גדול. האם גם אתם מוכנים לעשות ויתור גדול ולקבל את הסיכום הזה?

אדוני, אני אענה שתי תשובות. אחד, שאני לא כל כך מוסמכת לענות לעניין הזה, הסיכום הזה צריך לעבור בחינה שוב. אם אדוני רוצה שאנחנו נגיב בעניין הזה אנחנו תוך שבוע נגיב, ודבר נוסף, אני חייבת להגיד שבישיבות אין ספור שהיו, 12 מבנים נדונו.

פעם אומרים 15, פעם 12, פעם אומרים 7.

העירייה מרגישה שכל מה שיוצע לא יתקבל. שזה רק בשביל האקט הפוליטי של להתנגד לראש העיר ולהתנגד לעירייה.

אני לא עושה את זה בשביל להתנגד לראש העיר. זה החלום שלי.

אז לעירייה.

טוב. הבנתי. בבקשה, חבר הכנסת סוויד.

אני חושב שהדבר הכי מפריע הוא שהדיון הזה מתקיים כאן כאשר יש כתבי אישום, יש תביעות נגד ההורים. אני חושב שכל מי שרואה את ההורים האלה כאן יודע שהם לא עבריינים. יש כאן ניסיון מכוון להפליל אנשים שדווקא מוציאים כסף ומשתדלים מאד למצוא מסגרת חינוכית לילדים שלהם, וכאן מוצאים סיבה, שגם אנשים כאלה רוצים להפליל. אני חושב שמי שאחראי על זה, דבר ראשון – כל הדיון הזה לא צריך להתקיים בצל האיום הזה – צריך למשוך את המכתבים האלה, את האזהרות האלה ואת כתבי האישום. זה לא יפה, זה לא משרת את המטרה בשום פנים ואופן, זה רק בשביל להתגרות, וזו גם לא תכלית החוק. תכלית החוק זה להורה שרוצה לקחת את הבן שלו ולהעסיק אותו, שירוויח כמה גרושים. אבל לא שיוציא מהכסף שלו על מנת למצוא לו מסגרת חינוכית מתאימה. לכן זה ממש "אאוט אוף ריינג'", מה שנקרא. ממש בכיוון הלא נכון.

אני רוצה להגיב למגמה ששרת החינוך מנסה להנהיג, בעניין של בתי ספר דמוקרטיים, בתי ספר של חינוך מוכר שאינו רשמי. כנראה שהעניין הזה לא חלחל טוב לדרגים הנמוכים ביותר. אני שמעתי את אנשי משרד החינוך. בתחילת הדרך היתה להם גישה קונסטרוקטיבית והיו גם בשיתוף פעולה עם ההורים. לצערי הרב, אני חייב לציין כאן, שעמדת העירייה מחבלת בכל המאמצים למצוא פתרון סביר לעניין הזה. לכן אני חושב שבהחלט יש בסיס לכך שטיוטת ההסכם שהיה קודם, תהווה עכשיו כרטיס כניסה, שאנשים ידברו לאחר משיכת המכתבים, ושהמשא ומתן יתקיים באווירה נורמלית, לא תחת איום. וששני הצדדים ינסו למצוא פתרון מכובד ומעשי לעניין הזה. לא יתכן שזה ימשך במצב הזה. אני חושב שהעירייה היא אחראית ליצירת המצב הזה.

תודה, חבר הכנסת סוויד. אני אומר שוב: יש לנו עוד שלושה בתי ספר לטפל בהם, יש לנו לנושא הזה עוד שמונה דקות. אני מבקש מכל חבר כנסת וכל דובר אחר להגיב ממש בקיצור.

תודה רבה, אדוני היושב ראש, אני לא רוצה לחזור על דברים שאמרתם, חברי חבר הכנסת זחאלקה, חברי חבר הכנסת סוויד, בעניין בית הספר. אני רוצה להתמקד בהצעה מעשית. חבר הכנסת סוויד אמר כאן ובצדק רב, שהמפתח שנעול, שתוקע את הבעיה, זו העירייה. אני חושב, אדוני היושב ראש, שלאחר שהתקבלה פה החלטה מאד מאד ברורה בדיון הקודם, וההחלטה הזאת, למרבית הצער, לא זכתה לביטוי בחיי המעשה - - -

היא היתה בסיס לסיכום בין ההורים לבין המשרד.

נכון. היא היתה בסיס לסיכום שנתקע שוב בשלב של העירייה.


אני חושב, אדוני היושב ראש, שאנחנו צריכים ליזום פגישה עם ראש העיר ולהביא בפניו את עמדתה של הוועדה הזאת כפי שבאה לידי ביטוי בכמה דיונים – גם בדיון הזה, גם בדיון הקודם – אי אפשר להמשיך עם המשך המלחמה על גבם של הילדים. בית הספר הזה הוא מפעל ראוי, מפעל נפלא, מפעל למופת, משרד החינוך מעוניין בו וצריך להיות מעוניין בו. צריך לעשות את הכל על מנת שהמפעל הזה יחיה, ויחיה טוב. אסור להשלים עם מצב שבו מפעל כזה נחנק. צריך, את המסר הזה, להעביר בצורה ברורה ביותר לראש העיר.

אני מציע, אדוני היושב ראש, שנקבע פגישה עם ראש העיר. במידת הצורך, אפילו נגיע אליו אם אין דרך אחרת, וננסה לפרוץ את המקום הזה שבו העסק הזה תקוע. אם לא נביא לשינוי בעמדת העירייה, אני בצער רב אומר: נגיע עוד חודש לדיון נוסף מבלי שהבעיה הזאת תיפתר.

משפט אחד, אני לא אחזור על כל הדברים. הטענות של ההורים נשמעו כאן, נציגת העירייה באה ואמרה שבעצם הוצע להם והם לא רוצים – הייתי רוצה לומר משפט אחד, ברוח מה שכתוב: "מי כחכם יודע פשר". מאחורי הפרגוד שמעתי שפה יש איזשהו משחק של פרסטיז'ה ושל הורדת ידיים, אנחנו לא ניכנע להם, אנחנו כן ניכנע להם – אולי אפשר, ברוח ההצעה של חבר הכנסת חנין, למנות חבר כנסת או שניים שירדו לשטח, ינסו לפשר ולמצוא נוסחת פשרה. אני חושב שהעירייה לא מתנגדת לבית הספר כבית ספר. אני חושב שעל פי רוב העירייה כן רוצה לעזור, אלא שפה יש נקודה – לפשר.

אני מצטרפת.

שתי נקודות. אל"ף, אני חושב שלפני כל ניסיון למצוא פשרה, העירייה חייבת למשוך את הצווים חזרה. זה נראה לי עניין שערורייתי שאין כמוהו. מי כמוך יודע עד כמה יש תלמידים נושרים היום בבתי ספר.

מי ייקח אחריות אם ייקרה להם משהו?

ומי לוקח אחריות על כל אותם תלמידים שנושרים?

נגד כולם מוגשים כתבי אישום. הרבה מאד.

אני מוכן לבדוק את זה.

אם הייתם מגישים לכל מי שנושר בארץ – נו, באמת.

לא עם מי שנושר. מי שלא מגיע לבית הספר.

ומה עם מי שנושר?

מה זה מי שנושר? בכיתה י"א? חוק חינוך חובה הוא - - -

לא בכיתה י"א. אנחנו יודעים את החוק פה. בכיתה י'. בכיתה ט'.

עד סוף כיתה י', כל מי שמגיע אלי דרך קב"ס – קצינת ביקור סדיר – מוגש נגדו כתב אישום. אני אומרת את זה לפרוטוקול, ואתם יכולים לבוא ולבדוק את זה.

אוקי. אז בכל בתי המשפט היו עוסקים רק בזה אם זה היה המצב. כן.

אז אני חושב שבלי ההסרה, כל ניסיון למצוא פשרה הוא לא רלוונטי. תחת איום הצווים זה לא רציני.

אני תומך בשתי העמדות שהיו כאן, שבלי לצאת לשטח ומבלי לערב את ראש העיר, שום דבר לא ילך. זו יכולה להיות הוועדה, זו יכולה להיות נציגות. עד שהוא לא יישב סביב השולחן, שום דבר לא יקרה.

בסדר גמור. משפט אחד, הנציג של שתי"ל.

יש פה כרוניקה של מוות ידוע מראש. גישת העירייה היא גישה שבאה להפיל את בית הספר. המשחק הזה של העירייה הוא משחק מלוכלך – כך, להגיד את זה בשפה קשה – לא יכול להיות שהעירייה תתייחס ככה לבית ספר. אבל, המשחק של העירייה הוא כלום לעומת מה שעושה משרד החינוך, ששלושה חודשים מאפשר לזה ליפול. זאת האסטרטגיה של משרד החינוך. קובעים פגישה ומבטלים, יוצרים הסדר ומבטלים. אתה היית מצפה ממשרד החינוך, שרואה קבוצה של הורים ערבים, שגם מגלים מעורבות שמתאימה מאד לוועדת ויינשטיין, גם מובילים מסר אידיאולוגי כזה: דמוקרטי, הומניסטי וממלכתי – בתוך המסגרת. ממלכתי – שמשרד החינוך, ובוודאי משרד החינוך בהרכבו הנוכחי, יצהל וישמח וילך עם זה. ומשרד החינוך הזה מתעלם, מזה שלושה חודשים.

אמרת משפט ואמרת בו הרבה דברים. אני מבין שלא קפצו פה כולם כששמעו.

לא. זה רק בגלל שלא קיבלתי זכות דיבור. תראה, זה פשוט לא הוגן להגיד שמשרד החינוך פועל כפי שאתה מתאר אותו. אני חושב שזה לא הוגן, גם לא נכון.

לא. זה רק בגלל שלא קיבלתי זכות דיבור.

גם אני לא.

תראה, זה פשוט לא הוגן להגיד שמשרד החינוך פועל כפי שאתה מתאר אותו.

גם לא העירייה.

בעיקר לא העירייה.

טוב. טוב שמחית על זה.


אז ממש שנייה. אני רוצה ללכת לסיכום, אני חושב שהסיכום כבר צריך להיות ברור. כן.

שמי ריאד חדאד. אני אבא של ילדה בבית הספר. אני חושב שלשלוח לנו את הצווים, להורים אקדמאיים - - -

הורים אקדמאיים אין להם זכויות אחרות.

לא, אבל אנחנו מלמדים את הילדים שלנו. עם כל הדברים מסביב נוצר מצב – זה הרושם של ההורים – שהעירייה, בעיקר העירייה, מנסה להרוס את בית הספר.

אני רוצה לדבר מהלב בתור אמא שהרסו לה חלום. היה לי ילד מאד מאושר בבית הספר, אני רשמתי את השנייה ולצערי היא לא זכתה לראות את מה שהילד שלי חווה שנתיים. אם גברת רחל מתוקי היתה מבקרת פעם אחת בבית הספר והיתה יודעת מהו, אם משרד החינוך היה בכלל יודע כמה המנהלת והמורות היו מכירים את הילדים, כמה אהבה הם נתנו להם - - -

איך את יודעת שמשרד החינוך לא יודע?

כי אתה לא מכיר את צורת ההערכה האלטרנטיבית. עכשיו בדקתי את זה.

מה בדקת?

אתה לא מכיר את צורת ההערכה האלטרנטיבית. זה היה ברור.

- - -

היא מדברת מתוך כאב ואתה – מה אתה קופץ, בחייך?

את בזכות דיבור ואף אחד אחר לא.

אוקי. אני פשוט רוצה להעביר מסר ברור, שהיה לי חלום גדול והעירייה הרסה אותו. זאת הנקודה.היה לי משהו מאד מאד יפה, מאד מאד מצליח. אין מילים לבטא את זה.

הבנו את זה, ואנחנו פה בשביל להחזיר את החלום.

ובשביל להרוס אותו הם הוציאו צווים.

אני מהסתדרות המורים. אנחנו בהסתדרות המורים מעוניינים שבית הספר ימשיך, ונגד סגירתו. כי עם הדיבורים התהליך עומד, ובית הספר יקרוס וייסגר. אנחנו מתנגדים התנגדות רשמית לזה כי זה בית ספר ייחודי שפועל במגזר הערבי. אבל באותו זמן, אני בקשר עם ההורים להפסיק את השביתה, להחזיר את התלמידים לבית הספר, לחזור לדרך המלך ולהיכנס למשא ומתן אינטנסיבי עם העירייה, בהשתתפות של חברי כנסת או כל מיני גופים.

- - -

סליחה. אנחנו רוצים לנסות להגיע לסיכום, אם זה יכול להיות מקובל על כולנו, אז אני אשמח מאד.

רק הערה קצרה, במשפט אחד. בעניין המהות, גם ההורים – היו לי שיחות ארוכות עם ההורים – וגם אני מתרשם שיש רצון של משרד החינוך - - -

נכון.

בואו נלך לעניין של המהות. אנחנו רוצים בית ספר דמוקרטי שלא יהרגו אותו בשיטות טכניות. וזה אפשרי. אם העירייה ומשרד החינוך יבואו לקראת ההורים במסגרת רשמי מוכר, מה טוב. אם לא, הם ייאלצו – בלית ברירה, דרך אגב – ללכת למוכר לא רשמי. וזה חבל. אתה לא יכול לא זה ולא זה.

וזה בניגוד מוחלט למדיניותו של משרד החינוך, אם זה מה שיקרה בסופו של דבר.


אני רוצה לסכם פה ככה: קודם כל, אנחנו רואים בחיוב רב מאד, בחשיבות גדולה ועליונה שכולם ביטאו פה את הקיום של בית הספר, את החזון של בית הספר, ואנחנו רוצים לחזק את כל הגורמים שרוצים את טובת בית הספר, קודם כלץ. יש לנו דעה חד משמעית פה בוועדה שאנחנו רוצים שבית הספר הזה יתקיים ויפרח עם כל העקרונות שעומדים מאחוריו. זה דבר ראשון.

דבר שני, אנחנו רוצים לעשות כל מאמץ להשאיר את בית הספר במסגרת המוכר והרשמי, כבית ספר ממלכתי במדינת ישראל.

דבר שלישי, אנחנו חושבים שכדי להתקדם ולהגיע לפתרון, העירייה חייבת להסיר את כתבי האישום שהגישה, שרק העכירו עוד יותר את האווירה ולא אפשרו להגיע לפשרה.

דבר רביעי, אנחנו חושבים שעל בסיס ההחלטות הקודמות של ועדת החינוך, והסיכום שכרגע לא מקובל על אף אחד שהגיעו אליו בטיוטה משרד החינוך עם ההורים, אפשר להביא את הילדים חזרה ללימודים, לקבל את הסיכום הזה ולהתחיל משא ומתן אינטנסיבי כדי למצוא מבנה קבע ראוי, לא מזוהם ועונה על כל הקריטריונים שהיינו רוצים לראות במקום שאנחנו רוצים לשלוח אליו את ילדינו, בחיפה.

אנחנו רוצים להציע ועדה מתוך ועדת החינוך. אני רוצה, ברשותכם, להציע את חבר הכנסת זחאלקה וחבר הכנסת הרב אמסלם, ואני אעקוב אחרי זה, וכמובן כל שאר חברי ועדת החינוך המעוניינים והעניין יקום. ייסעו לחיפה, ייפגשו עם ראש העיר, ישבו עם הצדדים ויגבשו הצעת פשרה על בסיס ההחלטות והדברים שנאמרו פה בישיבה על ידי כל הצדדים.

ובישיבה הקודמת.

כן. על בסיס ההחלטות של הישיבה הקודמת ובשותפות עם משרד החינוך והעירייה, שאני מאד מקווה שתשתף פעולה ותראה רצון טוב. אני גם מבין למה נפגעו צדדים ונאמרו דברים קשים ואולי גם דברים לא ראויים. אבל לטובת הילדים אנחנו רוצים להתקדם. אני מציע שזה יהיה הסיכום – אם זה מקובל על כל חברי הכנסת, קודם כל. אני מקווה שזה יהיה גם מקובל על כל שאר הצדדים מסביב לשולחן.

יש רק תוספת קטנה. שיושב ראש הוועדה יעזור לוועדה. יתגבר אותה.

אני אשים את כל כובד המשקל – ויש פה עדיין כמה קילוגרמים שאני מנסה להוריד – מאחורי הוועדה שהקמנו. אנחנו רוצים, אבל, שתעבדו מהר. כי אין זמן. עוד יותר ילדים יעזבו, ויהיה קשה להחזיר עטרה ליושנה. ואת החלום של ההורים שאנחנו רוצים שיתקיים. אני מציע - כמה זמן אתם רוצים עד שתדווחו חזרה לוועדה?

שבועיים זה בסדר. אפילו שבוע.

ניתן לכם שבועיים. אני מניח שיהיו פה כמה סידורים.

אפשר סיכום ביניים בשבוע הזה וסיכום סופי בעוד שבועיים.

אני מקווה שזה מקובל גם על ההורים.

אני רק רציתי להגיד שצעדים משפטיים לא יעזרו כאן.

זה אחד מהסעיפים.

· - - כתבי אישום.

לא רק כתבי אישום. זה צווי סגירה למרכז הפדגוגי שאנחנו הולכים לעשות.

אדוני, זה ברור. אבל אם יקרה מה שאנחנו מקווים, אז תוך שבועיים הגענו לפתרון של העניין. לא על ידי משפטים ולא על ידי תביעה, אלא על ידי הידברות, כי זו הדרך שלנו, ואני חושב שזו גם אמירה של בית הספר ובסופו של דבר זה גם מה שמשרד החינוך ומה שהעירייה ירצו.

הבעיה היא שזה נמצא עכשיו בבית משפט.

האם מקובל על העירייה לבטל?

היא לא תגיד את זה פה, כרגע. ברור לגמרי מה החלטנו ואני בטוח שהעירייה תיקח את הדברים בחשבון בצעדיה. אנחנו, חד משמעית, כל חברי הכנסת, לא חושבים שזו הדרך לפתור את הבעיה שנוצרה. כתבי האישום רק מקשים. אני מקווה שתוך שבועיים נגיע לפתרון. ודאי וודאי שכתבי האישום הללו רק מעכירים את האווירה ואי אפשר כך להתקדם. את לא חייבת, אבל אם את רוצה עכשיו להגיב – זה מקובל על כל חברי הכנסת? – תדעי לך, יש פה חברי כנסת מכל הכיוונים. ימין, שמאל, מרכז. אלו שמצביעים בשביל ראש העיר ואלו שלא מצביעים בשביל ראש העיר. אנחנו פה חברים של ראש העיר וכחברים של ראש העיר אנחנו חושבים שטוב להיכנס להידברות על בסיס ההחלטות הללו.


אני מודה לכם. כל חברי הכנסת – אנחנו ממשיכים לבתי הספר הבאים.

11:45.