כנסת פתוחה

PAGE
3
ועדת חוקה, חוק ומשפט

15.11.2006


הכנסת השבע עשרה






נוסח לא מתו
מושב שני

פרוטוקול מס' 70

מישיבת ועדת חוקה, חוק ומשפט

יום רביעי, כ"ד בחשוון התשס"ז (15 בנובמבר 2006), שעה 09:30

ס ד ר ה י ו ם

תקנות שיקים ללא כיסוי (סייגים לתחולת החוק), התשס"ו-2006-

אישור התקנות

חברי הוועדה: אברהם מיכאלי – מ"מ היו"ר



נסים זאב



יצחק לוי

רוני נויבואר

- משרד המשפטים



יסמן סהר-גרסו

- משרד המשפטים



אפרת אלדן-שכטר
- משרד המשפטים



אריה פת

- בנק ישראל



דוד משלי

- בנק ישראל



זאב פורת

- סמנכ"ל רשות המיסים



גלית שמחון

- משרד האוצר



קרן בורנשטיין

- איגוד הבנקים



שלמה גוטמן

- איגוד הבנקים



נסים מג'אר

- בנק דיסקונט, איגוד הבנקים



עו"ד יואב ביין



עו"ד אורי ריבש



פנינה טוקטלי

- רשות הדואר

קרן ויינשל

דורית ואג

אהובה שרון – חבר המתרגמים בע"מ

תקנות שיקים ללא כיסוי (סייגים לתחולת החוק), התשס"ו-2006- אישור התקנות

בוקר טוב לכולם. אני פותח את ישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט בנושא אישור תקנות שיקים ללא כיסוי (סייגים לתחולת החוק), התשס"ו-2006. זו ישיבת המשך לישיבה שקיימנו ביום שני.


בישיבה הקודמת ביקשנו לקבל כמה נתונים לגבי מצב תשלום הפיצויים לנפגעי המלחמה, לפי הקריטריונים שקבעה המדינה. אפשר לדעת נכון להיום היכן עומדים הדברים?

בסך הכול טיפלנו ב-159 אלף תביעות לפיצוי ישיר ועקיף, כולל התשלום האוטומטי שביצענו בחודש אוגוסט. טרם שילמנו 13,800, קרי, 8.8 אחוזים. כשאני אומר טרם שילמנו, הכוונה לאזרחים ולחברות כי לחברות המשקמות יש עוד סדר גודל של 0.8 אחוז שקיבלו מקדמות, אבל אתם אנחנו מתנהלים בצורה שוטפת. כלומר, השיקום של הבתים בתביעות הישירות, שנעשה על-ידי החברות המשקמות, הוא מולנו וזה לא שייך לאזרחים. אנחנו שילמנו מקדמות, ואני מפריד בין התביעות בגין פגיעות ישירות בבתים ובתים מתוקנים. 13,800, מדובר באזרחים ובחברות וזאת מתוך 159 אלף פניות.

מתי זה שולם?

התחלנו בתשלומו של הפיצוי העקיף ב-2 לספטמבר. בגין אוגוסט, למרות שהתחייבנו לשלם עד סוף נובמבר, יום לאחר סוכות גמרנו לשלם את הפיצוי האוטומטי של 35 אלף בגין דוח אוגוסט. למרות שלא שילמנו ל-13.800, מבחינת הטיפול, מלבד החקלאות, למעשה טיפלנו ב-98.8 אחוזים. אני לא רוצה לומר עד היום, אבל עד אמצע נובמבר.


בחקלאות הוגשו 2,300 תביעות שהן מנויות ב-159 אלף. שילמנו לאלף. הכוונה שלנו לשלם עד יום חמישי הבא לכשמונים אחוזים, קרי, לכ-1,900.

אם כך, לא שילמתם לכל החקלאים.

לאלף שילמנו, לעוד 1,300 לא שילמנו.

בנפח הפיצוי, כמה זה החקלאות?

אנחנו מעריכים את התשלום לחקלאות שלא יעלה על מאה מיליוני שקלים ואנחנו לחקלאות שילמנו 35 מיליון שקלים. הסכומים הם לא מהותיים.

כמה שילמתם בסך הכול הטיפול?

נכון לאתמול שילמנו שני מיליארד ו-179 מיליון שקלים. יש עדיין חברות משקמות וכאן יכול להיות שמדובר בסכומים גבוהים מאוד כי מדובר בשיקום של בתים. מבחינת האזרחים, שילמנו סדר גודל של 92 אחוזים.

אם כן, ל-92 אחוזים שולמו הפיצויים.

כן. מספטמבר עד נובמבר.

מה יקרה לגבי אותם עשרה אחוזם שאנחנו מדברים עליהם?

לדעתי עד יום חמישי הבא ניוותר עם שני אחוזים.

שני אחוזים מסך התביעות שהוגשו.

כן.

יש עוד תביעות בצינור?

לא. אנחנו הארכנו את התקופה עד 31 בדצמבר. בוא לא נשכח של-35 אלף תביעות אנחנו שילמנו ביוזמתנו במהלך אוטומטי.

במסגרת התקנות האלה, אנחנו בוחנים מה קורה בשעת מלחמה עם הגבלת החשבונות. אחד מן הדברים שדנו בישיבה הקודמת היה אם המלחמה השפיעה על זה רק בתקופת המלחמה פלוס-מינוס כמה ימים וזה נמשך לתקופה נוספת לאחריה, אם זה שבוע, חודש או חודשיים. זו נקודה שהתלבטנו בה ולכן רצינו לקבל את נתוני האוצר לגבי תשלום הפיצויים כי תשלום הפיצויים הוא עוד קנה מידה למצב של החזרה למצב הקודם.

אני רוצה להוסיף דבר שלא נשאלנו לגביו. אתם מדברים כאן על תשלומים. אנחנו אפשרנו שלא לשלם את דוח אוגוסט במע"מ, וזאת מתוך הנחה שאין כספים, ואת הכספים האלה אני לא מונה כאן. למעשה זו תוספת כספית ש"הפשרנו" כי אנשים הגישו דוחות ללא תשלום ואלה דוחות שכבר הוגשו לנו.


חבר הכנסת לוי, רצית לשאול שאלות נוספות לפני שניכנס לגופו של עניין?

לא. אני חושב שקיבלנו תשובות מספקות. אני חושב שהמטרה היא לא להיכנס לפרטים אלא לקבל תמונה כוללת.

רצינו לקבל את עמדת משרד המשפטים לגבי הנושאים האחרים שעלו. את יכולה לומר לנו מה חידשתם בעניין הזה?

שני הנושאים שביקשו שנחשוב עליהם היה אורך התקופה ופיצול לאזורים.

לעניין פיצול האזורים, מקובל עלינו שהוא יהיה סמלי ובלבד שהוא יהיה קל, פשוט וטכני. הקושי שלנו עם זה הוא שככל שהולכים לפתרון יותר טכני, הוא פחות הוגן במובן זה שאם אנחנו מבקשים לענות על כל המקרים, הפתרון הטכני הוא הפתרון החותך ומטבע העניין הוא גם לא יהיה הוגן כי בדרך כלל אלה דברים מאוד פרוצדוראליים, פורמאליים ולא מהותיים. זה מבחינת קריטריונים.


מבחינת אורך התקופה, אנחנו חושבים – והבהרתי זאת גם בישיבה הקודמת – שאין קשר ישיר בין קיומם של נזקים אחרים לבין האפשרות של אדם להמשיך ולשחרר שיקים שהם ללא כיסוי. אנחנו חושבים שבאופן כללי עלול להיגרם נזק גם לשיקים ללא כיסוי בכלל. התקנות שהצגנו היו אמורות לחול על כל הארץ, ולהגביל את התקופה בצורה כזאת שפחות או יותר גם תתאים לגרפים של בנק ישראל לגבי שיקים ללא כיסוי, שזו התקופה פחות או יותר של המלחמה פלוס עוד כמה ימים.


אנחנו מוכנים לשקול עוד כמה ימים. אנחנו יכולים ללכת על עוד כמה ימים, אבל אם מדובר בתקופה הרבה יותר ארוכה, אנחנו בבעיה.

אם אנחנו עושים הפרדה בין האזורים? אני חושב שכאן העניין הטכני הוא ברור מכיוון שהוא תחום על-פי אזורי המלחמה.

השאלה מי בעל החשבון. אני גם דיברתי עם היועצת המשפטית לגבי הכרזת המלחמה על ההנחות הרלוונטיות של משרד הפנים שהן רלוונטיות למלחמה, אבל בסופו של דבר השאלה הקשה היא לא איזה אזור נפגע, אלא מי בתוך האזור הזה זכאי.

זאת שאלה שחלה גם לגבי התקנה שהצגתם. יכול להיות אדם שגר בבאר-שבע.

אנחנו הלכנו באופן גלובאלי.

לכן אני אומר שגם בהפרדה הטכנית ברוב המקרים יש הרבה צדק, אם כי יכולים להיות מקרים מסוימים שלא.

אנחנו אומרים שאתה צריך למצוא פתרון מעשי של בעל חשבון ומה הזיקה שלו לאותו אזור. צריך לבחון כאן איזשהו קריטריון, האם כתובתו הרשומה במשרד הפנים ויש עוד כל מיני אופציות.

בואו נחזור להגיון של הדברים שהוצגו בישיבה הקודמת. מצד אחד אמרנו שהתקנות חלות על כל הארץ וזה הוגן כלפי כל אלה שהם נקלעו לסיטואציה הקשה, גם אם הם לא גרים באזור. אמרנו שאנשים יכולים לגור באזורים שונים, היו להם קשרים עסקיים עם אנשים המתגוררים בצפון ולכן הם נפגעו.


מצד שני דיברנו על משהו שהוא מאוד מאוד אקטואלי ולצערנו הבוקר, בהתייחס למה שקורה בשדרות, זה עוד יותר אקטואלי. כל האזור הדרומי נמצא במלחמה מתמשכת והתקנות האלה לא פותרות שום דבר כי הם ממשיכים לסבול מהמצב המלחמתי וצריכים לקבל פתרון. עבורם אנחנו עושים זאת בתקנות אלה ובתקנות נפרדות. לא נראה לי שהפתרון של שדרות יבוא בדברים האלה שהם בגדר החוק.

בשדרות הבעיה היא אחרת לגמרי והיא סוג אחר של בעיה. בשדרות לא נפסקו העסקים ובשדרות לא נגעו בתים. לצערנו הרב יש לנו היום הרוגה. בצפון היה שיתוק של חודש ימים ומדובר בפיצויים בגובה של מעל שני מיליארד שקלים. זה לא דומה בכלל.

לכן הבקשה שלנו לפיצול הייתה שאם נגיע למצב שהצפוניים יקבלו, ובצדק, והשאלה איפה עומדים האזורים האחרים מבחינת הזכאות, אם כן מגיע להם או לא מגיע להם. אני מבין שהמדינה כן מוכנה להיות כאן הוגנת כלפי כל הארץ. לגבי הפיצול, אני מבין שזה עלול לעורר קשיים כי כל אחד יישאל אם הוא עומד בקריטריונים והטופסולוגיה בבנקים תחגוג. אני ער לקושי הזה.


אנחנו רצינו לגרום למצב של תיקון העוול, אבל מצד שני, אם בסוף נפריד, יכול להיות שנגיע למצב פחות טוב כלפי אותם אזרחים שלא יעמדו בקריטריון של חשבון בשטחים המוגדרים בחוק לגבי פיצויים.

אני שמח שאתה קורא לקריית שמונה ולצפת שטחים.

לצורך הפיצוי החוק מגדיר אותם כך.

אני חייב לומר שהמינוח מוצא חן בעיני.

לעצם העניין. אנחנו דנים כאן בתקנה שעושה צדק כללי ולא עושה צדק פרטי. בכל מקרה זה כך. גם אם נלך לפי ההצעה של המדינה, יהיו הרבה מאוד אזרחים שייהנו על אף שהם לא קשורים והם סתם אנשים לא אחראים שנתנו שיקים.

הם לא יוכלו להסתמך על זה.

אנחנו לא אומרים שהתקנות יהיו מכאן ואילך אלא רק על העבר. גם אם מאריכים את התקופה, הכול זה בדיעבד, במיוחד ששמענו שרוב כספי הפיצויים כבר שולמו.


לכן אני חושב שאנחנו צריכים להמשיך בקו הכללי ולא להיכנס לפרטים. אם אנחנו מגיעים למסקנה שאנחנו מפרידים את אזורי הלחימה או אזורי המלחמה או אזורי הנפגעים לבין השאר, אז לא להיכנס לפרטים, לא להיכנס לפרטנות אלא ללכת על הכלל: או מי שמחזיק חשבון בנק או מי שכתובתו. כלומר, לקבוע כלל אחד ובזה לסיים את העניין. התקנות האלה לא מיועדות להיכנס לפרטים האלה.


יתכן שאחוז מסוים של אנשים שלא היה מגיע להם יסתנן בתקנות האלה, אז בסדר, זה לא נורא.


לכן ההצעה שלי, ואני כבר אומר אותה, להפריד. הייעוץ המשפטי ייעץ לנו איך לעשות את ההפרדה קלה יותר, הפרדה טכנית קלה יותר, הן לפי חשבונות בנק או לפי כתובות או מסיבה אחרת. אתם תגידו מה יותר פשוט.

נגיע לאותם אזרחים שיוכלו ליהנות.

לא נורא. ההיגיון אומר שלרוב מגיע. אם אני מוגבל כי הוצאתי שיקים באוגוסט, אני אענה מכך למרות שעסקיי לא נפגעו והבית שלי לא נפגע.

בהפרדה הזאת עדיין לא נרוויח שום דבר. ירוויחו האזרחים האחרים שלא גרים באזורים אליהם אנחנו מתייחסים.

ההערכה היא שהנפגעים העיקריים הם אנשי הצפון. כלומר, את זה אי אפשר להכחיש.

זה לא מדויק.

בוודאי שזה לא מדויק. כל התקנה הזו איננה מדויקת. אנחנו לא יורדים לפרטים ואנחנו לא יורדים לפרטנות אישית.

אני מהפיקוח על הבנקים ומבקש להתייחס לדברים.

אתה תסתור את דבריי. המיוחד בכנסת הוא שכל אחד יכול לומר מה שהוא רוצה. כאמור, לדעתי צריך להפריד - אם אני אשמע נתונים אחרים, אולי אני אשנה את דעתי – בין האזורים וכי התקנה הזאת היא טובה לכל הארץ. לגבי אזור הצפון, צריך להאריך אותה.

אני מבין ממך שבעצם התקנה הזאת חלה על כלל הארץ, על התקופה הקצרה, צריך להפריד את אנשי הצפון ולהוסיף להם תקופה נוספת.

לא יודע איזה תקופה, אבל אפשר לדבר על זה.

לפי ההצעה שאנחנו שומעים, ההפרדה נועדה להיטיב עם אנשים שנפגעו בצפון או כאלה שהיו קשורים לצפון באופן מיוחד וזאת מעבר לכלל האזרחים בארץ.

המפקח על הבנקים חוזר ואומר שהתקנות האלה, עם כל הכבוד, הן תקנות שבנק ישראל הציע אותן, המפקח על הבנקים הציע אותם, כפי שהסברתי לוועדה בישיבה הקודמת. התקנות באו כתוצאה מכך שהייתה עלייה מסוימת בתקופת המלחמה במספר השיקים שאי-אפשר היה להפקיד או לפרוע אותם וכולי.


המפקח על הבנקים מתנגד לשני דברים. זאת פעם ראשונה שהוא מסכים לשיטה הזאת המחילה את זה על כל הארץ, אבל הוא רואה קושי גדול – גם מבחינת הבנקים, גם מבחינת בנק ישראל – לעשות הבחנה בין הצפון לבין שאר אזורי הארץ. כמו שהסברתי בישיבה הקודמת, יש לנו אנשים שפנו לבתי המשפט וזכו בתביעתם.


המפקח על הבנקים מתנגד לעניין ההארכה. המפקח אומר שמבחינתו הוא הסכים לשישה ימים נוספים – כמובן שאנחנו נשמע את מה שתאמר הוועדה - אבל הוא לא מסכים להאריך בתקופה נוספת. הוא אומר שאם יהיו יומיים, שלושה, ארבעה, בסדר, אבל בוודאי לא לתקופות ארוכות.

חבר הכנסת לוי מציע שנפריד את הנפגעים באופן מיוחד מהתקנה הכללית שתחול על כלל הארץ.

היועצים המשפטיים אומרים שמבחינת החוק אין אפשרות. שמענו לפני עשרים דקות שמשרד המשפטים אומר שיש אפשרות להפריד. אם זה כך, למה שלא נפריד?

אנחנו אומרים שבאופן עקרוני אנחנו כן בגישה שצריך להגיע לחלוקה. יש לנו קושי כי את התקנות האלה החלנו על כל הארץ וזאת מכמה סיבות. ידענו שיש בתמונה את הצפוניים, ידענו שיש את המגויסים, ידענו שיש את יתר הנפגעים, וידענו מלכתחילה שהיינו יכולים לתחם את כל אותן קבוצות שיותר נפגעו ולנסות לומר שכל היתר לא מעניינים אותנו. מהניסיון שלנו, מבחינת ההגינות שלנו – והגינות היא חלק מהעניין – שאנחנו רוצים באופן שווה לכל האוכלוסיות, אם אנחנו באים ומאפשרים לצפוניים, בוודאי שאנחנו צריכים לאפשר גם למגויסים. לכן יש לי את הבעיה מהצד הפורמאלי. אם אני אהיה פורמאלית ואומר שהקריטריון הפורמאלי הוא מקום מגורים, הוא מעניין אולי את אלה שצריכים להיות, אבל בצד השני הוא משאיר את כל אותם אלה שנשארים מחוץ לתמונה. לנו יש קושי עם זה. אם אפשר היה להגיע לקריטריון צודק ופשוט, בסדר, אבל אני לא רואה קריטריון פשוט. אני מודה שבכל מקרה אני אצטרך ללכת עם איזשהו קריטריון כי מה שיהיה פשוט, לא יהיה הגון, ומה שיהיה הגון, לא יהיה פשוט.


הגישה שלנו היא לא להגן מפני כל נזקי המלחמה, אלא הגישה שלנו בסופו של דבר מוגבלת לאותה עלייה בשיקים החוזרים שהייתה בתקופת המלחמה, ובין השאר היא נבעה מזה שאנשים לא יכלו לטפל בשיקים שלהם בבנקים וכולי.


לכן אנחנו אומרים שמבחינתנו היה עדיף להאריך את התקופה ואנחנו מסכימים להארכה הרבה יותר קצרה ממה שאדוני חושב עליה. אני חושבת שזו צריכה להיות הארכה שוויונית.

אם אנחנו עושים תיקון, אנחנו מנסים לשאוף למצב שהתיקון יהיה גם הוגן וגם מושלם. לגבי הגדרת אותם אנשים, אני קורא להם אנשי הצפון, שנפגעו במלחמה, יש הגדרה בחוק ויש הליך לגבי הפיצויים. אפשר בחלוקה הזאת שחבר הכנסת לוי מציע לומר שהתקנות האלה תחולנה על אזור כלל הארץ מתאריך עד תאריך, למעט אלה שיוגדרו לצורך הפיצויים באזור מסוים, שם התאריך יהיה אחר. אנחנו שומעים כאן מה המצב ורואים שאלה לא פיצויים ששולמו לאנשים ב-20 באוגוסט ואנחנו יכולים להניח שאחרי תאריך זה הכול בסדר. המצב לא היה כזה. המצב הוא שעד ספטמבר בטח לא שולמו הפיצויים ואחרי ספטמבר זה גם כן הלך טיפין טיפין וזה לא שולם בבת אחת.


המצב של ההגבלה נוצר מכך שלאנשים לא הייתה יכולת לתפקד מבחינת עסק, מבחינה כלכלית, לא היה להם מאיפה לשלם את השיקים ולכן השיקים חזרו. את החלוקה ההגיונית הזאת אפשר לעשות בלי הרבה קושי ולא צריך ליצור היום הגדרות חדשות. אם אני מכין את חבר הכנסת לוי, מה שהוא אומר זה שאותם אלה שממילא כבר מוגדרים לזכאות לפיצויים על-פי המחוקק, ואנחנו לא יוצרים להם הגדרות חדשות, לגבי אלה התאריך הזה יהיה תאריך יותר מאוחר. נכון לעכשיו אנחנו לא יוצרים כאן אפליה לא הוגנת כי המחוקק ממילא נתן לקבוצה הספציפית הזאת שהוגדרה בחוק כזכאית לפיצויים. אותם אלה שהיו זכאים לפיצויים, התאריך שלהם הוא תאריך יותר מאוחר כי העסק שלהם או המצב הכלכלי שלהם לא אפשר להם להפקיד שיקים או השיקים שלהם חזרו.

לכן אני חושב שאין פה משהו מסובך ולדעתי מבחינת הניסוח המשפטי אפשר ליצור כאן משהו קל. נצטרך להסכים על שני תאריכים כאשר תאריך אחד יחול על כלל הארץ – ויש כאלה שבהחלט נפגעו מהמצב, בלי קשר למצב של תושבי הצפון – למעט אלה שחל לגביהם אותו חוק פיצויים. לגביהם התאריך הקובע, לגבי אותו סעיף הגבלה, יהיה תאריך איקס ולתאריך הזה אנחנו מנסים להגיע אתכם או בהסכמה או לא בהסכמה ואז אנחנו נצטרך לקבל החלטה.

בעקבות הישיבה הקודמת הכנתי איזשהו נוסח של הפרדה. חשבתי על הרעיון שיהיה פשוט כי גם אנחנו לא רוצים שתהיה טופסולוגיה רבה וכדי להחיל את התקנות, העלות תהיה גדולה. אני רוצה לשאול את המומחים כאן מה דעתם על ההצעה כלהלן: לקחת את השטח שהוכרז כמצב מיוחד בעורף, לפי ההכרזות של שר הביטחון, ולעשות את התאריך המאוחר ביותר למי שהוא בעל חשבון שכתובתו הרשומה במהלך התקופה הייתה בשטח הזה, או מי שהוא בעל עסק שעיקר עסקיו היו בשטח המוכרז.

למה להיכנס לחידודים מעבר למה שהמחוקק או התקנות אומרות לגבי אותו אזור? האזור עליו התקנות חלות עליו לגבי פיצויים, יהיה זכאי לאורך תקופה נוספת.

איך עובדת הזכאות?

הזכאות היא מקום העסק על-פי קביעת פיקוד העורף.

התקנות תחולנה על אותם אזרחים, על אותם עסקים, בדיוק לפי אותו קריטריון. אם אנחנו הולכים לפשט ולא לסבך את הביצוע של התקנות האלה. אני חושש שאותו אדם מאותו אזור יבוא לבנק, אני יודע מה זה פקיד בנק, יזדקק למחלקה משפטית ועוד מחלקה משפטית וזה לא יסתיים במשך חודשיים. אני רוצה לפשט את ההליך. אם נפריד בין קבוצה אחת לקבוצה שנייה, שהיא הקבוצה הכללית בארץ כולה למעט אותה קבוצה, יש כבר הגדרה ואותה הגדרה תחול בתקנות האלה.
יהיה תאריך ראשון לקבוצה הראשונה והתאריך השני לקבוצה השנייה. מה הבעיה בחלוקה הזאת?

אני אגיד מה הקושי. הקושי הוא מבחינה הגיונית כי השיקים של חלק מהאנשים חוזרים ללא קשר לכך שנגרם להם או לא נגרם להם נזק שהוא למעשה בגין תביעה. אין בהכרח אנלוגיה בין מי שעסקו נפגע לבין זה שהוא לא יכול היה להגיע לבנק בגלל שהוא יושב במקלט. כלומר, אנחנו רוצים להגן גם על אלה. אם נגרם לך נזק והמפעל נהרס חס וחלילה, אז בסדר, אתה אומר שלקראת אלה אתה הולך, אבל איך אתה הולך לקראת אותו אדם פרטי שהוא שכיר באיזשהו מקום, אבל הוא לא קיבל את משכורתו ולכן השיקים חזרו? הוא לא יהיה זכאי כי הוא לא הגיש תביעה למס רכוש.

לא, אני לא מדבר על זה.

אני רוצה לשאול את מר פורת. הגדרת אזור הנוהגת כיום, הפיצויים המשולמים כיום הם רק לבעלי עסקים שנפגעו באזור או גם לאזרחים?

לא. אזרח על פי התקנות זכאי למשכורת במועד הקבוע. כלומר, השכירים היו אמורים לקבל את משכורתם במועד.

אני מתייחס להגדרה של השטח.

ההגדרה של השטח היא לא בעייתית. מדובר בהגדרה של אנשים בתוך השטח, וכאן מתעוררת הבעיה.

חבר הכנסת לוי, יש לך פתרון לבעיה? אני רוצה להשתמש בהגדרה של האזור ואני רוצה להחיל את זה על כולם, על כל מי שנפגע, גם עסקים וגם אזרחים.

אני מבין את אדוני טוב מאוד, אבל אני מזהה כאן בעיה וחושב שאנחנו מדברים לא באותה שפה. אנחנו מדברים על שיקים ללא כיסוי ולכן אנחנו מדברים בחשבונות לקוחות ובנק. זה שדה המשחק שלנו. ההצעה של אדוני היא צודקת מבחינה ציבורית. אסור לנו לשכוח בסופו של יום, כשנרצה לממש כל פתרון שיוצע פה מבחינת הנושא של החלוקה, חייב להיות מיושם בצורה חד חד-ערכית מול הבנקים שמטפלים בחשבונות, ומול מערכות ממוכנות. מה שהמחשב שלנו יודע לעשות – למרות שאנחנו בשנת 2006 – הוא לזהות היום את הלקוחות לפי שלושה נתונים: לפי מספר החשבון שלך, מספר הסניף שלך, מספר הבנק שלך. אלה הם הנתונים שהם נתוני חובה.

והכתובת של?

לא מעניינת.

כתובת הלקוח?

לא מעניינת. זה לא נתון חד חד-ערכי מבחינת הפס המגנטי של השיק. אני רוצה שהדבר התפעולי הזה יהיה ברור לאנשי הוועדה כי זה דבר מאוד חשוב גם לגבי מציאת טכניקה ליישום. לכן אנחנו צריכים לחשוב על פתרון שמבחינת המערכת הבנקאית יאמר לנו שהלקוחות, לא אזרחים, שמנהלים חשבונות בסניפים של הבנקים המפורטים בנספח א', יהיו זכאים למה שאתם רוצים לתת. אז אנחנו נקבל בנספח 89 סניפים שיש להם את המספור המדויק שלהם, שכל אלה שמנהלים שם את החשבון יהיו זכאים לקבל את זה. בסוף הדרך את התקנות האלה אני צריך להביא לבנק ישראל כדי שהוא יגרע את כל אלה שהוגבלו.

זאת הזדמנות גם לגבות אגרה כשמישהו בא לשחרר את החשבון.

בואו נבדוק עכשיו את המגבלה הזאת. אם אנחנו מסכימים אתה ואנחנו מנסים ליישם את זה על סמך המגבלה הטכנית, יגיד לי משרד המשפטים האם כך הוא משיג את המטרה, או יגיד לי אדוני אם אתה משיג את המטרה שאתה רוצה לבוא לקראת הלקוחות, כי עכשיו כבר לא מדובר באזרחים שנפגעו לפי האמירה של נציג האוצר אלא מדובר כאן בלקוחות בנק שמנהלים חשבונות במקומות מסוימים.


אני יכול לומר לאדוני שחלק גדול מהלקוחות שגרו באזור הצפון לפני עשרים שנה השאירו את החשבונות שלהם באזור הצפון כי היה להם טוב שם, כי הם מתעצלים להחליף חשבון, כי יש להם כמה חשבונות והחשבון הזמני פה והקבוע שם. המגוון של הדברים הוא גדול. זה לא שאני נגד מתן הקלה. הרשת שלנו היא רשת עם חורים גדולים, אז אם לנו לא איכפת שברשת הזאת ייכנסו עוד אנשים שלא התכוונו אליהם, זה בסדר, אבל חשוב שנדע בדיוק מה אנחנו עומדים לתת פה. מבחינתי התוספת של מספרי הסניפים או של הסניפים, זוהי הדרך היחידה שאני יכול לפעול אתה. אם למשל האוצר אומר שהוא הנפיק תעודת נפגע לכל האנשים שנפגעו, אם היה לי זיהוי חד חד-ערכי של תעודת נפגע, וגם הוא יכול היה לבוא לבנק בסניף שלחו ולומר שיש לו פה תעודה, הוא מזדהה כמו תושב ותיק או כמו תעודה מזהה אחרת – אז היה לנו פתרון, אבל אין לנו דבר כזה. ליצור דבר כזה היום, יגרום לכך שעוד פעם נשהה את התקנות לתקופה ארוכה ואז בנק ישראל שואל מה עם אלה שעדיין זועקים לשמיים, כי הם יצטרכו להמשיך ולזעוק.


לכן אני חושב, אם דעתי בכלל ראויה להישמע ומאחר שנותנים לי הזדמנות להביע את דעתי, שעלינו להסתפק בשלב הזה בקבלת מועד קצת יותר ארוך לפי הסכמת משרד המשפטים לגבי כלל האוכלוסייה, ולגבי האזורים האחרים צריך לעשות את זה, עם כל הכבוד, באיזושהי מסגרת אחרת, או בהצעת חוק פרטית או באיזושהי יוזמה אחרת שתיקח ותביא את זה. אם לא, אנחנו ניצור מצב של עיכוב נוסף. אנחנו צריכים לדעת שאזרחים ולקוחות לא חד הם.

יש עוד מישהו שרוצה להוסיף בנקודה הזאת?

נכון הוא שהאזרחים בצפון נפגעו והעסקים בצפון בוודאי ובוודאי נפגעו, אבל בואו לא נשכח דבר אחד, שהמדינה שלנו היא לא גדולה ואנשים עושים קניות ועושים עסקים גם במקומות אחרים בארץ. אני יכולה להיות בטוחה ששעה אחת אחרי שדבר כזה יעבור, יגיעו אנשים מנתניה, בתי עסקים מנתניה, שהשיקים שלהם שקיבלו מהצפון לא כובדו ולכן גם לא כיבדו את השיקים שלהם וישאלו מה קורה אתם. אלה מסוג הדברים שיתגלגלו. אי-אפשר להתעלם שההשפעה היא לא רק של נותן השיק אלא גם של מקבל השיק, ואת זה צריך להביא בחשבון בשיקוליכם.

עולה כאן השאלה האם לוועדה או לשר האוצר עומדת הזכות להתקין את התקנות האלה בסייגים שונים. המחוקק קבע במפורט בחוק שיק ללא כיסוי, כי באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת אפשר לקבוע סייגים בצורה מאוד גורפת. זאת אומרת, נקודת הפתיחה היא שישנה אפשרות לעשות לאזור הצפון בצורה מסוימת ולאזורים אחרים בצורה אחרת.


עלתה פה השאלה ונאמר כי אולי יכולה להיווצר שרירות. אותה קביעה של שרירות אפשר לטעון גם כלפי התביעה של פיצויי מס רכוש. אם אנשים נוספים נהנים, זאת לא בעיה. במס רכוש, שם תובעים אנשים שאולי לא זכאים, קבעו נוסחה שהיא לא נותנת פיצוי על נזק ממשי לכלל האזורים הנפגעים אלא קבעו משהו שהוא בגדר נוסחה שלפעמים נותנת פיצוי ולפעמים לא נותנת פיצוי. לכן אין שום בעיה גם כאן ללקט איזה משהו שהוא נותן הגנה לרוב האנשים.

אם כן, אני מבין שאדוני מציע להחיל את זה בכל הארץ בתאריך אחד.

לא.

אני רוצה להגיע לפתרון מעשי אתו יוכלו להתמודד הבנקים באופן פראקטי ושהאזרחים לא ייפגעו, כי אני לא רוצה לקבוע כרגע מי האנשים להם המדינה מוכנה לתת.

אם תישמע דעתי, אני חושב שזה צריך להיות עד סוף אוקטובר וזה צריך להיות על כלל הארץ. יכול להיות שסוף אוקטובר לא ממצה. אין לנו נתונים לגבי נובמבר למשל.

שמענו את אנשי האוצר ואת אנשי בנק ישראל שאמרו לנו מה מצב החזרת השיקים בחודשים שלאחר המלחמה. את הנתון הזה אנחנו כבר יודעים. בספטמבר המצב כבר התייצב.

אם הוא שילם בנובמבר לתשעים אחוזים, זה לא משנה.

יכולים להיות כאלה שיפנו לבתי-המשפט ויאמרו שהטענה היא נגד ההגבלה מסיבות ענייניות אחרות. אנחנו לא חוסמים את האדם לבוא ולתקוף את ההגבלה שלו.

החוק כפי שהוא כרגע, לא מאפשר שיקול דעת. לבית-המשפט יש כרגע שתי עילות שהוא צריך לדון בהן: אם זה נעשה בטעות, אם הייתה הלכה שיש הסכם עם הבנק שזה אם היה יסוד סביר להניח שהבנק היה צריך לכבד. דרך אגב, יש על זה ביקורת של שופט בחיפה שאומר שיש מקום להכניס סעיף סל. החוק חוקק ב-1981, בשנת 1992 החוק תוקן והוחמר.

אני מבין את הקושי שנוצר כאן. מצד אחד באה המדינה ומנסה להתחשב באזרח ואומרים לו שהמדינה רואה שהוא נפגע ורוצה לבוא לקראתו. מצד שני, האזרח – וכולנו אזרחים – אומר שאם כבר מתחשבים בו, שיתחשבו בו כמה שאפשר יותר ובכל הפרמטרים. אין מצב שנחוקק חוק או נתקין תקנה ונפתור את הבעיה של כולם. אנחנו מקדישים לנושא שתי ישיבות ועדה כדי להגיע למצב כמה שאפשר אופטימאלי. אין ספק שלא כולם ייהנו מזה ולא כולם יהיו מרוצים מזה, ויכול להיות שגם תהיינה טענות קשות כנגד מה שלא נקבע כאן היום. השאלה אם עדיף לא לעשות כלום או שנמשיך לדון כאן בעוד ישיבה ובעוד ישיבה, ובינתיים סובלים אותם אזרחים שהם כבר בהגבלה. דחינו את זה ליומיים כדי לתת פתרון. אני רוצה להגיע למצב מעשי, ולא רוצה שייווצר מצב בו יבוא אלי נציג בנק א' או ב' ויאמר שתיקנו תקנות לא הגיוניות ושניתן לבנקים פתרון.

המחוקק מאוד דאג לעובדים והגן על עובדים כאשר יש סעיף שאומר שגם חודשיים אחרי סיום המלחמה, אם העובד יפוטר, זה ייחשב כפיטורים עקב המלחמה ואז ההנחה היא שהפיטורים האלה יבוטלו. זה קבע המחוקק בחוק הגנה על עובדים. זה חוק שיש לו עלות תקציבית, ואם זה כך, ודאי שכאן, בהצעת החוק הזאת שאין לה עלות תקציבית, צריך להגן על האנשים ולתת את החודשיים האלה.

יש עוד מישהו שרוצה להוסיף לדיון?

רציתי להפנות תשומת לבכם שבסך הכול הנתונים השנתיים, מספר הכניסות של המוגבלים נע בין 5,000 ל-6,000. אם נסתכל על הנתונים של יולי-אוגוסט נראה שהייתה עלייה, אבל לא עלייה דרמטית. אתם צריכים לקחת בחשבון שבחודש יולי-אוגוסט, וכנראה גם בספטמבר ואוקטובר, ירדו מתוך סך כל זה למעלה מ-15,000 או 20,000 מוגבלים. חלק מהשיקים חזרו בתקופה הזאת וזה אומר שבתקופה הזו הם הוגבלו. יתכן ששני שיקים חזרו ביולי, שמונה חזרו בספטמבר או באוקטובר, אבל ברגע שאתה תוריד אותם, לא תהיה להם בעיה. כלומר, אתם מערבבים כאן את כל המערכת. אם ניקח בחשבון שבסך הכול נפגעו 5,000 אזרחים בכל הארץ, זה אומר שבצפון נפגעו 400-500 אזרחים.

19,600 לא מוגבלים. אתה בעצמך אומר שבכל הארץ יש 5,000 מוגבלים.

לא. חדשים.

למה שיהיו 20 אלף חדשים, אם המספר בכל הארץ הוא 5,000? מדובר בכמה מאות.

חלק מהשיקים שנתנו ביולי ובאוגוסט, יש להם השלכות לגבי אוקטובר וספטמבר ואפילו עד דצמבר. אתם צריכים לקחת בחשבון שעבור 500 איש אתם יכולים להוריד 20 אלף מוגבלים.

אנחנו מדברים על תקופה שעברה ואף אחד לא מדבר על העתיד לבוא.

בל נשכח שרוב המוגבלים נתנו שיקים ללא כיסוי כאשר לא היה להם כסף בחשבון.

אני לא רוצה את כל הארץ. אני מדבר רק על אנשי הצפון. זה שנתתם בכל הארץ, זה מאוד יפה וזה בסדר גמור, אבל אני אומר שלאנשי הצפון צריך לתת יותר.

יש בזה הרבה נפקא מינא. בעשרה שיקים יכולים להיות מאה אלף שקלים, יכולים להיות עשרים אלף שקלים ויכולים להיות 5,000 שקלים.

אדוני צודק. זה תלוי בסוג הלקוח.

כשאין משכורת, גם שיק על סכום של עשרה שקלים יכול לחזור.

אנחנו צריכים להיזהר גם באורך התקופה, ולדעתי התקופה שנקבעה היא לא מספקת. למערכת הבנקאית יש קושי טכנית מכיוון שכל פקיד בנק יצטרך להיות גם עורך-דין וגם נוטריון.

באופן ענייני, איך אתה אומר לאותו אזרח שהשיק שלו חזר בגלל המלחמה שלא היה צדק בזה שהשיק שלו חזר?

עברנו תקופה מאוד מיוחדת ולדעתי זה די והותר.

החודשים יולי ואוגוסט מהווים חודשיים משכורת. השאלה מה קורה אם אני אומר שאפשר לתת את הזכאות – ואני לא מדבר על תקופה – כך שיהיה מדובר במקסימום עוד שתי משכורת של אדם שאני מאפשר לו לחרוג, וכרגע לא משנים מספר השיקים. אם הלקוח של הבנק היה מקבל עד 5,000 חריגה או עד 10,000, אבל אני מאפשר לו שתי משכורות נוספות. יכול להיות שהוא משתכר 4,000 שקלים, 8,000 שקלים או כל סכום אחר, אבל כיוון שמדובר בשתי משכורות, אני חושב שלא צריך להגביל את מספר השיקים.

זה לא בתקנות האלה. אנחנו לא יכולים לפתור את זה. אנחנו מדברים כאן על משהו אחר. כאן במסגרת התקנות הקיימות אנחנו עושים סייג לתקנות.

נאפשר עוד מספרי שיקים.

זה אומר תיקון בחוק.

אנחנו נצטרך לסכם את הדברים ואני מציע שנאמר מה אנחנו מציעים ונגיע לאיזשהו פתרון.

אני חושב שהתקנה המוצעת היא נכונה לכל הארץ ולאותו אזור נעשה רשימה של סניפי בנקים. נאריך את התקופה – אני חשבתי על ה-1 בנובמבר שאולי נראה לך מוגזם – עד 15 באוקטובר. כשבעל עסק קיבל פיצוי, הוא שילם משכורת לאנשים. הם הרי לא משלמים משכורות אלא נותנים פיצויים. יש פועלים שלא קיבלו משכורת במשך חודש או חודשיים, והם יקבלו את המשכורת כאשר בעל העסק מקבל את הפיצוי. לכן אני אומר שנהיה יותר מרווחים, ולכן אני לא מציע להאריך בימים את התקנה הזאת בכל הארץ כי זה בסדר. אני מתייחס לאותם סניפים, רשימת סניפים הקיימים באותו אזור שנפגע, ומציע את ה-15 או 20 באוקטובר.

השאלה אם לפי הסניפים לא יהיה פיקוח של אזרחים.

לדעתי אין מה לעשות. אפשר לקחת כל מיני שיקולים, אפשר להרחיב ולומר גם כל מי שגויס, אפשר לומר תושב אזור הצפון שיש לו חשבון ברמת-גן וכולי. אנחנו צריכים לקחת את רוב האוכלוסייה ואני חושב שרוב האנשים מקיימים את העסקים הבנקאיים שלהם במקום מגוריהם.

אני מודה שלגבי בנק הדואר אין לי פתרון, אבל אני חושב שבגלל שלבנק הדואר אין פתרון, לא צריך לטרטר את כל הצפון.

אני חושבת שיש עוד בנק שאין לו פתרון וזה הישיר הראשון שגם הוא לא עובד על-בסיס של סניפים.

של לאומי? זה בסדר גמור.

לבנק הדואר יש מעל 300 אלף בעלי חשבון פרוסים בכל הארץ. יש לנו מוגבלים.

כמה?

אין לי כאן את המספרים, אבל אשמח להעביר לך אותם.

בערך. כי אם מדובר בעשרות, זה לא משמעותי.

מה זאת אומרת לא משמעותי?

זה לא משמעותי כדי להגיד שבגלל זה לא נעשה תקנה לצפון. כל איש הוא משמעותי.

אני מוכנה. מבחינתי תפטרו את בנק הדואר באופן שרק לקוח שיפנה ויוכיח שהוא גר באזורים המסומנים, אנחנו נפטור אותו. לי אין דרך אחרת.

אני לא חושבת שזה נכון לכתוב בחקיקה בנק הדואר. יש לנו בעיה להגן מבחינת הרציונאל על זה שכתוב בחוק בנק הדואר.

מי שמעביר את החשבון שלו היום, זה לא משמעותי.

מישהו מגיע לבנק עם תעודת זהות והוא גר באזור מסוים.

תעודת זהות לא מספיקה. צריך ספח והספח צריך להיות עדכני.

אדם מגיע לבנק עם תעודת זהות עם ספח לפיו בתקופה הרלוונטית הוא התגורר באזור. יש לכם קושי לזהות אותו?

יש קושי גדול. הקושי נובע מזה שאין חובת הודעה על שינוי מען. יש אנשים שלא משנים את הכתובת שלהם כדי שיוכלו ליהנות מהנחות כאלה או הנחות אחרות או מחניה כזאת או חניה אחרת. אנחנו יודעים שאין חובה סטטוטורית לעדכן את הכתובת. אצלנו זו בעיה.

ההצעה שלי צודקת יותר כיוון שעל-פי רוב האנשים קשורים לאותם סניפים.

שאלת הבהרה לבנקים. אותם סניפים שנמצאים באזור עליו אנחנו מדברים, רוב הלקוחות בבנקים האלה בדרך כלל הם לקוחות מהאזור. אם ניקח לפי תעודת זהות, השאלה איפה העוול יותר גדול.

אני אומר עוד פעם. אזרחים ולקוחות, מקומות מגורים ומספר חשבון ובנק. ככל שנעשה את זה יותר קל בקטע הזה, נכון שיכול להיות רף ההגינות קצת ירד ויהיו לנו חריגות פה ושם, אבל אם אנחנו רוצים לעשות פתרון ישים, וזה מה שאדוני מבקש, משהו שלא יעלה כסף, שנוכל בלחיצת כפתור אחת לעשות את העדכון, לדווח לבנק ישראל שהוא יעשה את הדיווחים הלאה, זה לא מהלך פשוט.

בישיבה הקודמת שמנו שני סייגים. אמרנו לא לקבוע תאריך אחד לכל הארץ, אלא על כלל הארץ נקבע תאריך מסוים, ולגבי אזור שהוגדר על-פי החוק לגבי פיצויים, אזור שהמדינה משלחת בגין המלחמה, לגביו נקבע תאריך נפרד אחר. דנו כאן בטכניקה איך נוכל לזהות את אותו אזור מבחינת בנקים, כי אצל הבנקים לא קיימת אותה טכניקה אלא יש להם טכניקה יותר בעייתית מבחינת זיהוי לקוחות וזה לא קורה לפי מקום מגוריו של האזרח אלא לפי מספר חשבון ומספר סניף. אנחנו דנים כרגע באיזה טכניקה הבנקים יכולים למצוא את אותם אנשים, על-פי אותם סניפים שנמצאים באזור המוגדר בתקנות. נצטרך כאן להכריע בין שני תאריכים: לגבי הארץ כולה, מלחמה פלוס כמה ימים כאשר הציעו כאן 20 לחודש, ולגבי האזור שזכאי לפיצויים.

אתה נותן להם את כל משך המלחמה. לגבי הארץ כולה, ה-1 בספטמבר זה בסדר.

אנחנו נמצאים למעשה באמצע נובמבר. אנחנו צריכים לתת פרק זמן לאנשים ולומר להם שמהיום יש להם עוד חודש. לכן אני חושב שחודש הוא סביר, ואם כן, שיהיה 15 בדצמבר.

כאשר אתה צופה פני עתיד, אתה בעצם נותן לאנשים כלים לשנות את רמת ההתנהגות שלהם, כי אנשים יודעים שעכשיו הם יכולים לפזר שיקים.

יכול להיות שהזכאות שלהם תהיה עד ינואר. השיק הוא מתחילת אוגוסט, אבל יכול להיות שיחזור בעוד חודש.

מה שכבודו אומר, זה אולי טוב לסעיף סל.

זה לא לתקנות האלה.

זה לחקיקה ראשית.

העסקים נפגעו ולא בהכרח שזה בא לידי ביטוי בתקופת המלחמה. יכול להיות שבמלחמה אפילו היה לאדם מחזור עצום והוא הצליח לגבות באותו חודש את כל השיקים שהיו לו מחודשים קודמים, אבל דווקא בחודשים שלאחר מכן פתאום הייתה נפילה חזקה.

הכנסת ממשיכה לעבוד בחודש הבא ובעוד חודשיים. אם יהיו דברים חריגים, תמיד נוכל להיות ערים ולשמוע אותם.

אני חושב שכן צריך לתת עד 15 בדצמבר לגבי אזור הצפון והסניפים שקשורים לצפון. לגבי שאר הארץ, שיישאר כפי שהוא.

אם זה עד 15 בדצמבר, זה לא אומר שאנשים עכשיו כבר יתכננו להחזיר שיקים. אנחנו רוצים לתקן עוול שנגרם לאנשים בזמן המלחמה. העוול הזה ממשיך כי יש אנשים שהיום יש להם בעיה בעסקים שלהם.

למה אדם שמקבל שיק ממישהו מהצפון יסבול בגלל זה? אולי גם הוא מהצפון. זה לא שהבנקים מרוויחים כאן. אם זה כך, אף אחד לא יסכים לקבל שיק מאנשים מהצפון ויוצא שאתה מזיק להם.

צריך להגביל את המספר.

זה לא כאן. צריך לעשות חקיקה ראשית ולשנות את החוק.

אני חולק על אדוני. החוק מאפשר כל סייג. זה לא פוגע בחקיקה ראשית.

מספר השיקים זה בחקיקה ראשית.

לא מספר של שיקים. אני הולך עם חבר הכנסת נסים זאב. אחרי התקופה שנקבעת לאזור הצפון, יכולה להיות עוד תקופה שבגלל מצב המלחמה השיקים חזרו. אני לא אומר שזה יהיה אוטומטי. אני חושב שיהיה צריך להיות שיקול דעת של בית משפט ובמקרים קיצוניים יוכיחו לו.

אבל זה לא בתקנה.

למה לא?

שיקול דעת של בית משפט זה לא בתקנה.

הבנתי את דברי אדוני קודם שאמר שהחוק הוא בעייתי במובן של החמרה.

אתה יכול לסייג את החוק.

אני לא יכול כאן לסייג את החוק.

אתה מסייג. זה מה שקובע המחוקק בחוק עצמו.

אם זה 15 באוקטובר או משהו מעבר לשבוע-שבועיים, אנחנו צריכים לחזור לשר.

זה לא מה שרצינו. רצינו משהו פשוט וקל.

אני אציע 15 בספטמבר. ראש השנה היה באמצע ספטמבר ואנשים הוציאו כסף רב.

אדוני היושב-ראש, אני מבקש מהאוצר או ממשרד המשפטים. אני מבין שהפיצול יגרום להשהיה של כל התקנה ושזה מהווה בעיה. חבל כי אני הייתי הולך על הפיצול. הם אומרים שאין להם סמכות והם צריכים לחזור לשר, וכך גם בנק ישראל. ולכן אני אומר שנגיע לאיזושהי הבנה שתפתור חלק מהבעיה.

הם ילכו לאוצר ואני אומר לך שהם יביאו את האישור. החגים היו בספטמבר. אחרי תקופת המלחמה הגיעו החגים, אין מכירות ואין קניות.

נכון. צריך להתחשב לפחות בתקופת החגים כשאנשים קנו ונתנו שיקים.

אנחנו נעשה, הם ישמעו ויאשרו את זה. אפשר לדבר היום עם שר האוצר.

אני מבקש לומר מילה אחת כאזרח ולא כנציג בנק. יש לנו כאן מקרה מאוד נדיר של יוזמה של רגולאטור שרוצה לבוא לקראת הציבור, אבל משום מה, ואני לא יודע למה, הדברים האלה התמסמסו ונדחו. הדברים האלה היו צריכים לבוא בדיוק בתקופה שנקבעה, שבועיים אחרי שהסכימו, אז היו צריכים לומר מסכימים וכל הציבור היה נהנה לפני כמה חודשים. כל הפעולה של עדכון אחורנית, איזה צורה יש לזה עכשיו שנלך לאזרחים ונעשה להם תיקון על דבר שהם כבר שכחו אותו, חלק השלים אתו, חלק כבר לא יודע על מה מדובר?


אני מבקש כאזרח, בואו נאשר. אולי נעשה את זה לכלל המדינה, ואם אנשים חושבים שצריך לעשות לצפון משהו, נעשה משהו לצפון בנפרד.

אנחנו שומעים את דברי חברי הוועדה. עם כל הכבוד לתאריכים שמשרד האוצר ומשרד המשפטים מגביל אותם, אנחנו חושבים על העיתוי, כי אנחנו חושבים על האזרחים. אנחנו נמצא איזשהו תאריך.

יש להם סמכות עד ה-10 בספטמבר.

אני מציע 15 בספטמבר. אנחנו נהיה נועזים ואת התאריך ניקח על אחריותנו. אנחנו צריכים ללכת באיזשהו הגיון. אנחנו מחילים את זה על כל הארץ. אם אתם הצעתם 20 באוגוסט, חשבתי ש-15 בספטמבר הוא התאריך שיכול להיות התאריך המוסכם.

לא.

אני מציע לקבוע את ה-15 בספטמבר.

אנחנו נקבע כאן תאריך שיהיה להם קל לבלוע אותו. אם הם הציעו 20 באוגוסט, אנחנו נציע את התאריך 15 בספטמבר והשרים יאשרו לנו את זה. 15 בספטמבר 2006, זה התאריך שניתן לכל הארץ. תבינו שאנחנו מתפשרים. 15 בספטמבר, כ"ב באלול התשס"ו.

יש הסכמה?

לא. יהיה להם קושי, אבל אנחנו כוועדה מאשרים את התאריך הזה. לפעמים יש לנו קצת נועזות כלפי השרים שלנו.


אנחנו מצביעים. מי בעד? מי נגד?

אושר פה אחד.

אני מודה לכם. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:40