כנסת פתוחה

PAGE
1
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

11.12.2006


הכנסת השבע-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שני
פרוטוקול מס' 52

מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

יום שני, כ' בכסלו התשס"ז (11 בדצמבר 2006), שעה 10:00

קשיים בהשגת אשרת כניסה לישראל על-ידי אסירי ציון ועולים חדשים בעבור

ילדיהם וקרובי משפחתם השוהים ברוסיה ובאוקראינה.

חברי הוועדה: היו"ר מיכאל נודלמן

יוסי ביילין

יצחק זיו

סופה לנדבר

מרינה סולודקין

ראובן ריבלין

רם בלניקוב – מנכ"ל משרד הפנים

ששי קציר – מנהל מינהל אוכלוסין, משרד הפנים

עו"ד דניאל סלומון – לשכה משפטית, משרד הפנים

מרק סופר – סמנכ"ל מרכז אירופה וארו-אסיה, משרד החוץ

רפי שוץ – סמנכ"ל תיאום, משרד החוץ

יגאל צרפתי – רח"ט קונסולרית, משרד החוץ

עו"ד אלברט כרמי – יועץ משפטי, "נתיב", משרד ראש הממשלה

חנן אחיטוב – "נתיב", משרד ראש הממשלה

דוריס קריאף – מנהלת ענף ארצי תיעוד וזכאות, המשרד לקליטת עלייה

אלכס כץ – סגן מנהל חטיבת עלייה מזרח, הסוכנות היהודית

ולדימיר זברסקי – רופא אורתופד, קופת-חולים כללית

יולי קושרובסקי

דנה גורדון

שלומית כהן

קשיים בהשגת אשרת כניסה לישראל על-ידי אסירי ציון ועולים חדשים

בעבור ילדיהם וקרובי משפחתם השוהים ברוסיה ובאוקראינה

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העלייה והתפוצות. הנושא הוא קשיים בהשגת אשרת כניסה לישראל על-ידי אסירי ציון ועולים חדשים בעבור ילדיהם וקרובי משפחתם השוהים ברוסיה ובאוקראינה. זה המשך ישיבה שקיימנו בוועדה, ובעקבותיה החלטנו להזמין את מנכ"ל משרד הפנים ואת נציג משרד החוץ, כי המצב הוא בלתי אפשרי. עושים שם מה שרוצים. לדוגמה, אתם מכירים את יולי קושרובסקי, אדם שישב שם בכלא כי הוא היה מורה לעברית, והוא יספר לכם שוב מה קרה אצלו. בבקשה.

הזמנתי את בתי בת 21, שהיא עובדת ולומדת וגרה במוסקבה, לבקר אצלי בארץ לעשרה ימים. היא התקשרה לקונסוליה במוסקבה ואמרו לה שהיא צריכה להביא הזמנה מישראל. כאזרח ממושמע הלכתי למשרד הפנים ורציתי לפנות עם בקשת ההזמנה, וכאשר הגעתי אמרו לי שאני צריך להירשם מראש. אמרתי שאירשם מראש, אבל נאמר לי שהתור הוא חודש לפחות. אמרתי שיש לה חופשה, היא סטודנטית, היא תאבד את האפשרות לביקור. אמרו לי שאין ברירה. הלכתי למפקדת, והיא אמרה לי: הבת שלך תלך לפקידה מסוימת.

איפה זה היה?

ברחוב שלומציון המלכה בירושלים. היא אמרה לי: מה אתה מתפרץ, אנשים מחכים חודשיים כדי להתקבל אצלנו. הסברתי לה את הנסיבות, והיא אמרה: יש פה רשימה של 13 מסמכים שאתה צריך להביא, חלק מהם אתה צריך להביא ממוסקבה, תעודת לידה שלה שתוכיח שהיא הבת שלך, אתה צריך לתרגם לעברית, לאשר אצל נוטריון, וכן להביא דרכון שלה, להביא התחייבות שלך שהיא תעזוב את הארץ ושלושה תלושי משכורת. מדובר בבת שלי, היא זכאית חוק השבות, אני אזרח ישראלי. לאחר מכן הייתי צריך להביא אישורים ממקום העבודה שלה, שהיא סטודנטית.

ואם אתה לא עובד לא נותנים לה אישור כניסה?

אחרת לא נותנים לי אפשרות לכתוב את ההזמנה. זאת אומרת, אני צריך להביא כמה מסמכים כדי לשלוח לבת שלי הזמנה לבקר בארץ. היה לי שוק והיתה לי בושה לדבר עם הבת שלי ולומר לה שהיא צריכה להמציא מסמכים.

זה לא ייאמן. זה ביקור ראשון שלה?

היא היתה פה כשהיא היתה ילדה, באחת הנסיעות מטעם הסוכנות. אני חושב שמכירים אותה פה, היא כתובה באיזשהו מקום. אף פעם לא היתה שום בעיה. התקשרתי לחבר ושאלתי מה הסדר הזה. לא זכור לי שהיה תהליך כזה מסובך להזמין מישהו לארץ מברית-המועצות. הוא השיב לי שלאחרונה זה הסתבך כך. שאלתי אם האמריקנים צריכים לעשות את זה, והוא השיב שלא, הם קונים כרטיסים ובאים. שאלתי אם מישהו מאירופה צריך לעשות את זה, והוא השיב שלא, קונים כרטיסים ובאים. אז למה היחס הזה ליוצאי ברית-המועצות לשעבר? לא כל כך מובן לי מה הסיבה. אולי יש חמאס בתוך ברית-המועצות? לא, חמאס הם בארצות-הברית. כל הפיננסים באים משם. אולי יש מחבלים בברית-המועצות שבאים לפה? לא, הם באים מאירופה. אולי יש פעילים כלשהם שבאים לכאן להפגין או לשבור גדר? לא, הם באים מאירופה ומאמריקה, והם קונים כרטיס ובאים. לבת שלי הייתי צריך להסביר שאני אזרח לא רק סוג ב' אלא אזרח שאין לו אפשרות להזמין את הבת שלו לביקור של עשרה ימים.

מה היה סוף הסיפור?

יש לי חברים, בכל זאת פעלתי הרבה שנים בתנועה. התקשרתי לאחד מהם והוא פנה לשגריר והשגריר סידר את העניין. אחרת היא היתה מחכה חודשיים ולא היתה מבקרת פה.

אני מומחה באורתופדיה, עובד באחד מבתי-החולים במרכז. אני לא עולה חדש, אני 15 שנה בארץ, עם משפחה, עם ילדים. המשפחה של אשתי גרה באוקראינה וחמותי ביקרה כמה פעמים בישראל. לרגל שמחה משפחתית, 25 שנות נישואים במשפחתי, הזמנו גם את אח של אשתי. הגשתי בקשה ב-26 באוקטובר למשרד הפנים בפתח-תקווה, להזמין את חמותי ואת אח של אשתי. כעבור שבוע קיבלתי תשובה ממשרד הפנים שלא מאשרים כניסה לארץ לאח של אשתי ומאשרים לחמותי, כי היא היתה פה ואף פעם לא היתה בעיה עם היציאה שלה מישראל לאוקראינה.

ולא הסבירו למה?

רציתי שיסבירו לי מה הנימוקים של משרד הפנים בפתח-תקווה. פניתי למנהלת לשכת הסניף בפתח-תקווה, הגברת איריס, והיא אמרה לי שקיים חשש שהוא יישאר בארץ, ובעקבות זה הם מבקשים ערבות של 15,000 שקלים לשנה, וכאשר הוא יעזוב את הארץ אני אקבל את הכסף בחזרה. רציתי לדעת על מה מבוסס החשש הזה. הוא אף פעם לא היה בארץ, בן 40, נשוי עם שני ילדים, עם דירה ועבודה באוקראינה. מכיוון שלא הסבירו לי, פניתי למינהל האוכלוסין עם מכתב למר ששי קציר, מנהל מינהל אוכלוסין, וקיבלתי מכתב מדגנית, הפקידה בלשכתו, שאני יכול לגשת למשרד הפנים בפתח-תקווה ולהקטין או לבטל את סכום הערבות. אני רוצה לציין שחמותי היא אישה קשישה בת 70, יש לה קושי לסחוב מזוודות וגיסי היה גם מלווה שלה בביקור. אני רוצה לציין שהזמנתי אותם ל-29 בדצמבר בשביל אירוע משפחתי לחודש ימים בסך הכול. קיבלתי תשובה מאדון ששי קציר שאני יכול להקטין את סכום הערבות. הלכתי שוב למשרד הפנים בפתח-תקווה, שוב אמרו לי שאני צריך להגיש בקשה. הגשתי בקשה להקטנת הסכום או לביטול הסכום.

איפה אתה גר?

אני גר בפתח-תקווה.

מי שגר בפתח-תקווה צריך לנסוע לירושלים ולכל מיני מקומות.

לא נסעתי, שלחתי פקסים לירושלים לרמות יותר גבוהות של פקידים. קיבלתי תשובה ממינהל האוכלוסין שאני זכאי לגשת ללשכה ולהקטין את הסכום. הגשתי שוב בקשה ועכשיו המסמכים נמצאים בירושלים אצל מר ששי קציר, שהוא דן בהם. ביקשתי לעשות את זה בדחיפות, כי אין שום טעם שהוא יבוא לארץ אחרי 29 בדצמבר. פרט לזה, אני אזרח ישראל, 15 שנה בארץ, אני עכשיו בדרכי למילואים, שירתי במילואים בלבנון, בעזה, בשכם, בג'נין, הבן שלי סרן במדינת ישראל – האם הוא לא יכול להזמין את הדוד שלו לביקור קצר? אם יש חשש, בבקשה, שייתנו לי נתונים למה קיים חשש כזה או אחר ואז אקבל את זה או לא אקבל.

מחבלים באים לפה ואין חשש, אצלך יש חשש כי אתה עולה חדש.

אני לא עולה חדש. הרבה צברים לא עברו מה שאני עברתי בארץ ב-15 השנים שאני פה. אם צריך לשלם סכום מסוים כערבות, אם קיים חשש שהאח של אשתי יישאר פה, יכולנו להזמין אותו הרבה לפני. אנחנו 15 שנים בארץ.

הוא זכאי לפי חוק השבות?

לא.

אבל כדי לבקר את המשפחה הוא לא צריך להיות זכאי.

אצלי יש מכתב של אישה שהיא לא זכאית, בת 58, אחותה של אזרחית ישראל ששלושה ילדים שלה משרתים בצבא, ולא נותנים לה אשרה להיכנס לישראל. זה מרגיז מאוד, זה יחס בלתי אפשרי. מכל מדינה באירופה יכולים להיכנס בלי ויזה, בלי שום דבר, רק מאוקראינה אסור. האם ביקרתם חברים באוקראינה? זאת מדינה עם תרבות לא פחות מאשר פה.

הם מתפתחים בצורה כזאת שהם לא צריכים לרדת מאוקראינה לישראל.

אדם נמצא פה 15 שנים, הוא משרת בצבא, הבן שלו משרת בצבא. אתם מבינים מה עשיתם פה, מה מתברר פה? אתם חושבים שזה יכול להמשיך כך הלאה? זה לא יהיה כך.

הזמנתי את מר זברסקי, לאחר שקיבלתי פנייה ממנו. ביקשתי ממנו להגיע לכאן, כדי שתסתכלו בעיניים של אדם שהמערכות במדינת ישראל פוגעות בו ומשפילות אותו. מכיוון שמר זברסקי בדרך למילואים, הייתי צריכה לפנות לשלטונות הצבא שייתנו לו אישור להגיע לכאן, והצבא החליטו שכדאי ללכת ולדווח בוועדת עלייה וקליטה בנושא הזה.

הוא קיבל אישור?

כן, קיבלתי אישור. אני בדרך למילואים.

יש לי עוד פניות, אבל האנשים האלה כבר שילמו את הערבות ואמרו שהם לא רוצים לראות את האנשים שעשו את ההסדר הזה. יש לי פנייה ממר פינסקי, שהוא פנסיונר, וביקשו ממנו 15,000 שקלים בגלל שהוא רוצה לראות את חברה שלו מילדות, שהיא בת 64, והזמין אותה להגיע לכאן. אז הוא שילם 15,000 שקלים והוא פנה אלי לשאול איך קורה שהוא מקבל 2,000 שקלים בחודש והוא צריך לתת ערבות 15,000 שקלים. הוא פנה לחברים ולשכנים וביקש כסף, כי הוא לא רצה להגיד לחברה שלו שמדינת ישראל רוצה ערבות.

מנכ"ל משרד הפנים, מאיזו מדינה אחרת צריך לשלם ערבות, פרט לאוקראינה, רוסיה וחבר העמים? האם יש מדינות אחרות שמבקשים מהן ערבות?

תיכף נשמע מאדון קציר.

זו ישיבה שנייה בנושא, ומה שאנחנו רואים ומרגישים הוא שיש גם השפלות וגם אפליה. אני זוכרת בשנים 1998-1996, שמר סוויסה ממפלגת ש"ס היה שר הפנים, ובזמן הזה הערבות היתה 7,000 שקלים ואנחנו ביטלנו אותה. וכאשר אמרנו למר סוויסה שהציבור שאנחנו מייצגים הוא ציבור עני, ו-7,000 שקלים זה הרבה כסף, הוא לא הבין אותנו, זה היה צחוק. ראינו את הפער במנטליות.

ברוב המדינות לא מבקשים ערבות, פה מבקשים ערבות. זה לא פער, זה משהו אחר.

אנחנו רוצים לשאול על סמך מה עוד פעם החלטתם לקחת ערבות מאנשים, ומאיפה הסכום הזה, 15,000 שקלים. שמעתם שאנשים שמגיעים מברית-המועצות הם אנשים שדווקא משתכרים 30% פחות. אם אתם רוצים להילחם בכך שאנשים לא עוזבים את הארץ, יש דרכים אחרות. יש משטרת הגירה, יש בתי-משפט, ואנחנו בצד שלכם. אבל כשהיו 300,000 עובדים זרים ומחצית בלתי חוקיים, לא הייתם כל כך החלטיים מה לעשות אתם. רואים את היחס המשפיל. אני חושבת שזה לא חכם, בגלל שבוודאי שאנחנו אנשים מאוד עדינים, אבל לזרוק את הקריאה שרק בנו פוגעים – בציבור הזה תהיה מחאה כמו שלא היתה אף פעם. כמו שאמר מר זברסקי, להיות במילואים ובקרבי אנחנו נחשבים, אבל לצורך זכויות לא. זאת לא רק התנשאות, זאת טיפשות, ואתם יוצרים תנאים של מחאה עממית ואני לא מבינה למה. תודה.

מרינה אמרה שאנחנו עדינות, ואנחנו עדינות עד כאן. אני רוצה לדעת מי חתום על ההחלטה הזאת, מתי חתם, למה היתה ההחלטה הזאת ומי יהיה אחראי לבטל את ההחלטה הזאת. ואם אתם לא תבטלו את ההחלטה הזאת, אנחנו לא נרים יד בתקציב של משרד הפנים. אם יש סנקציות נגדנו, יהיו סנקציות נגדכם. אני מתביישת לראות את יולי קושרובסקי. אם אתם לא מכירים את ההיסטוריה שלו, מדינה שלמה מכירה את ההיסטוריה הזאת. אם הוא צריך לעבור את ההשפלה הזאת, אוי ואבוי לכל המדינה הזאת. מרינה מקבלת מכתבים, יושב-ראש הוועדה מקבל מכתבים, אני מקבלת מכתבים, יותר אנחנו לא מסכימים. זה לא משנה אם זה 15,000 שקלים או חמישה שקלים, מה פתאום ערבות? אם למדינות אחרות אין ערבות, למה למדינות חבר העמים יש ערבות? אנחנו לא מסכימים לדבר הזה. אתם צריכים לעשות את הדברים שמותר לעשות. אנחנו לא עלייה של אנשים שמקבלים את זה. אני לא רוצה לדבר על ולדימיר זברסקי. אם הוא בדרך למילואים, לסחוב אותו בדרך לכנסת זאת בושה למדינת ישראל. עכשיו אנחנו בזמן שצריך לאשר את התקציב, ואם אתם עושים סנקציות גם אנחנו כבר למדנו לעשות סנקציות. אני חושבת שיצטרפו אלינו המון חברי כנסת שלא יסכימו להצביע בעבור התקציב, ואז אני רוצה לראות מה יקרה אם לא תקבלו משכורת.

בוועדת הכספים זה לא יעבור.

אני לא רוצה להיות אישה רעה, אבל אתם מכריחים אותנו להתנהג בצורה של ברברים.

לא הייתי בישיבה הראשונה. אם הייתי קורא על זה בעיתון, לא הייתי מאמין שיש דבר כזה, הייתי בטוח שמישהו מרמה. זה לא עניין של זכויות של העולים ולא זה שהם שירתו בצה"ל או סבלו או קופחו. זה בכלל לא קשור בזה. מדובר כאן בדבר מטורף. אם לי היו אומרים ב-1988 שדבר כזה יהיה, הייתי אומר שזה לא יכול להיות. כל הסיפור היה הפוך. אנחנו אלה שיכולים למנוע מאדם אחד מברית-המועצות לבוא לכאן? מה, יצאנו מדעתנו? לכן זה לא עניין של סנקציות. אני כראש מפלגה באופוזיציה לא יכול לאיים שאני לא אצביע בעד התקציב, כי ממילא אני אצביע נגד התקציב הזה, וזאת לא הבעיה של המשכורת של רם בלינקוב. כיוון שאני לא מעריך שהמערכת מטומטמת, אני צריך הסבר טוב למה הדבר הזה קורה ואיך אנחנו יכולים למנוע את זה. אנחנו לא נאפשר שזה יקרה, זה לא יימשך כך. אני אומר באחריות, בלי לאיים לא בהפגנה ולא בתקציב, שזה לא יהיה, אלא אם כן יש לממשלה – ואני מקווה שיש לה, כי אני לא חושב שהיא יצאה מדעתה – הסבר מצוין מדוע יולי קושרובסקי וכל אחד אחר צריך ללכת דרך המסלול המטורף הזה כדי שקרוביו יגיעו ארצה. עד לרגע הזה אני לא מעלה בדעתי איזה הסבר נקבל כאן בעוד שנייה, ואני מלא מתח לקראת הרגע הזה.

אני פונה למשרד החוץ, איך זה יכול להיות שיהודייה באה לקונסוליה ומבקשת ויזה, ועושים לה דבר כמו שיולי סיפר? איך זה יכול להיות? ביקרתי באוקראינה, רוב האנשים היהודים שיש להם פה אבא ואימא אומרים: למה בכל פעם שאנחנו רוצים לבקר את ההורים שלנו בארץ אנחנו צריכים לנסוע קילומטרים כדי לקבל ויזה? אוקראינה נותנת ויזה לחמש שנים, למה אתם לא יכולים לתת ויזה לחמש שנים ליהודים שיש להם זכות עלייה? למה הם צריכים כל הזמן לעמוד בתור בשגרירות בקונסוליה?

כשהייתי במוסקבה יחד עם ראש הממשלה, הורים של חיילים שאלו את ראש הממשלה למה הם צריכים כל פעם מחדש ויזה כדי לבקר את החיילים.

אני רוצה להתנצל בפני שני אנשים, יולי קושרובסקי וולדימיר זברסקי, על איך שאתם מרגישים.

גם אני מרגיש כך, לא רק שניהם. מיליון אנשים מרגישים כך.

אדוני היושב-ראש, אני לא יודע אם שמת לב אבל שם המשפחה שלי הוא בלינקוב. זה שם מבלרוס. לא שיהודים אחרים לא מדברים אלי, אבל זה מדבר אלי יותר. מה שנשמע פה הוא לא בסדר, אין לי הסבר לזה, אני לא יכול לתת לזה הסבר, בטח לא בעניין בחורה שבכלל זכאית מכוח חוק השבות. שום הסבר לא יכול להיות למה שולדימיר זברסקי חווה. אני מבקש שששי קציר יציג לנו את הדברים, אבל אני מבקש שיינתן לנו פרק זמן לא ארוך ונבוא לכאן עם דיווח על שינויים שאנחנו מתכוונים לעשות.

אני מאוד מכבדת אותך. אם אנחנו מקבלים כל כך הרבה מכתבים, נכון שיולי וולדימיר הגיעו לכאן, אבל יש עוד אנשים שלא הזמנו אותם ויש כאן סבל. אני מבקשת שנעשה את זה לפני התקציב.

אני לא אדם פוליטי ולכן כל מה שאמרת בנושא התקציב לא מדבר אלי. את יכולה לעשות איזה סנקציות שאתם רוצים. לי יש המדיניות של המשרד.

אלי גם לא מדבר שעושים עם אנשים מה שרוצים.

צריך לסדר את זה גם אם תצביעי בעד התקציב וגם אם תצביעי נגד התקציב וגם אם לא תצביעי בכלל.

אתה אדם לא פוליטי, אל תדבר אלי בצורה פוליטית.

אני אפילו לא יודע אם את מהקואליציה או מהאופוזיציה. אנחנו נחזור לוועדה בתוך פרק זמן לא ארוך, שנסכם עליו פה, ונדווח לכם על רפורמה ועל בחינה עצמית של הנהלים האלה על-מנת שמקרה כזה לא יקרה יותר. ברור לכם ששני המקרים לא דומים ולא מדובר באותה התנהלות, כי עם כל הכאב עדיין יש נתונים שמארצות חבר העמים לשעבר, כמות אלה שנותרו בארץ מעבר לזמן שהאשרה התירה להם היא גבוהה יותר מאשר הרבה ארצות אחרות.

אז תסלקו אותם.

הם לא הולכים ברחוב וכתוב עליהם "אין לי אשרה", זה לא עובד כך. אלה אנשים שנראים כמוך וכמוני. לכן כן יש מקום לנהוג במדיניות שונה כלפי אוכלוסייה כזאת או אחרת. היא בטח לא יכולה להיות אתנית, היא לא יכולה להיות גיאוגרפית, אלא היא צריכה להיות שוויונית.

50 מיליון איש שנמצאים שם לא יכולים להיות קורבנות ל-7,000 אנשים שאתם חושבים שהם לא בסדר.

לכן הצעתי לכם שנבוא בעוד זמן לא רב ונראה לכם איך אנחנו משנים את המצב.

מתי היתה ההחלטה לקחת מהאנשים שיק ערבות של 15,000 שקלים?

ההחלטה עודכנה לפני שנתיים על-ידי השר דאז פורז.

אני מבקש להימנע מבקשת 13 מסמכים. אפשר לעשות את זה בצורה אחרת.

13 מסמכים זה לא סביר.

אני מנהל חטיבת עלייה בסוכנות. חזרתי כראש משלחת הסוכנות היהודית באוקראינה. אנחנו ערים לכל הסוגיות שעולות כאן, והדברים הם לא שחור-לבן. אני אתייחס לסוגיית עידוד עלייה. היום אנחנו נלחמים על כל עולה, להביא אותו לארץ. דווקא היו לי כמה מפגשים עם ידידי ששי קציר שאכן הקלו, אבל נקודתית ולא ברמת המדיניות. זאת לא הכוונה. הנקודה היא שכל אלה שהם זכאי חוק השבות או תיקונו חייבים לקבל את הדרך, אסור בכלל להתעסק עם הנושא הזה, כי הנזק הוא בלתי הפיך לנו מבחינת הקהילה בתפוצות. התמודדנו קשה מאוד בחמש השנים האחרונות עם ההגירה לגרמניה. אם אתה עובר לגרמניה, יש בדרך כל מיני תהליכים שאני אפילו לא רוצה להעלות אותם. יש יהודים שהיגרו לגרמניה מסיבות כאלה ואחרות. הנזק הזה של ביקורי משפחה שלא יכולים להגיע לארץ – ואני מדבר על זכאים – משפיע גם על היהודים בתפוצות לנסוע לגרמניה ולא לישראל. אנחנו היום מתמודדים עם עידוד עלייה, ואני לא צריך להגיד לכם מה קורה.

זה קפקא, שלגרמניה יותר קל להגיע.

אנחנו יוצאים כעת במסע אדיר ונקיים יום עיון עם השדולה כדי לראות איך אנחנו מגבירים את העלייה. הבוקר קיבלתי SMS מבחורה שעלתה מאוקראינה, היא היתה מדריכה במועדון הנוער, יהודיה על-פי תיקון חוק השבות 4א, זאת אומרת אביה יהודי ולא האימא. היא הגיעה לארץ, וכבר שבועיים היא מבקשת ממני לפעול שאימא שלה תגיע לארץ. מדובר פה בדיני נפשות. אני מבקש שברפורמה הזאת שמשרד הפנים הולך אליה, שהוא יזמן אותנו לדיון להמלצה כדי שנוכל להציג כמה מקרים שאולי יקלו עליכם בחשיפת התופעות איזו החלטה לקבל.

בנושא של ויזות לאלה שיש להם זכות לעלות לא צריכות להיות בעיות. אדם בא, הוא צריך לקבל ויזה, ולא רק לפעם אחת אלא לחמש שנים. הוא יהודי והוא נשאר יהודי כל החיים. מדובר במרחקים גדולים, צריך לנסוע לילה שלם ויש תור. זה דבר מובן, ואני לא מבין איך יכול להיות אחרת.

דבר שני, לסגור את העניין עם הניירות האלה. יש לי הצעה, אם אתם רוצים לדעת לאן מגיע האדם, הוא צריך להגיע לעורך-דין או לנוטריון שייתן לו אישור שהוא אזרח ישראל והוא מבקש שידידים שלו יבואו לארץ, ואת האישור לשלוח לקונסוליה או למקום אחר שתרצו.


דבר אחרון, תפסיקו עם הערבות הזאת, אנחנו במדינה מתוקנת. איזו ערבות אזרח ישראלי צריך לתת כדי להביא לפה חבר שלו או קרוב שלו? זה בלתי אפשרי, זה בלתי מובן.

אם אנחנו נוסעים לאמריקה אנחנו גם צריכים היום ערבות?

שום דבר.

הלוואי והם יישארו בארץ.

בשבוע הבא יהיה דיון בוועדת הפנים, ביוזמתי, כי זאת מחלה מדבקת. יהודים מארצות-הברית שחיים כאן ויש להם רשיון ב1 לעבוד, אם הם לא הופכים לאזרחים ישראלים מבקשים מהם לבטל את ב1. נדבר בוועדת הפנים בשבוע הבא על השאלה מי החליט, למה החליט, ולמי יהודים מארצות-הברית מפריעים בארץ אם הם עובדים בהיי-טק. יש דברים שאנחנו לא מבינים. זה סוף הציונות. פקידים בכירים במשרד בנאמנות של שר עושים מה שהם רוצים.

מה שעושה משרד הפנים זה בלתי נסבל. אתם עושים אפליה. אתם לא עושים את זה ל-10 אנשים או ל-10,000 אנשים, אתם עושים את זה למיליון ו-200,000 אנשים. כל אזרח, אפילו אם הוא לא מרגיש את זה, הוא מבין כי אנחנו מדברים אחד עם השני, אנחנו מבינים מה קורה פה. אנחנו מבקשים שתהיו חכמים וגמישים ומה שביקשנו תעשו, כי אנחנו לא יכולים לסבול דברים כאלה. אני לא מדבר על יולי, זה בלתי אפשרי מה שעשו לו, אבל אם הוא מקבל מכות כאלה, מה אפשר להגיד על איש פשוט, שלא יודעים מי הוא? אחותה של הגברת, שעשר שנים גרה בארץ ושלושה בנים שלה משרתים בצבא והיא מזמינה מסן-פטרבורג את אחותה בגיל 58, ושם נשארים שני בנים ובת וארבעה נכדים, איך אתם חושבים שהיא נשארת פה? יש פה מכתב ממשרד החוץ, מהקונסוליה. יושבים אנשים שלא חושבים, שעובדים כמו רובוט. אי-אפשר כך, אנחנו מאבדים את המדינה. איזו תמונה יש לנו על המדינה בחוץ?

הזמנתי לפה לשבוע האקדמיה הלאומית את יושב-ראש מרכז דרומי מאוקראינה. הזמנתי מכספי שני חדרים במלון הכי טוב באילת. הוא בא עם אשתו, הנשים שלנו הסתובבו שם. הוא היה בהלם ממה שהוא ראה. כל שבוע אני מקבל טלפון מהבעל ומהאישה שלו. עד היום הם מספרים לי כמה טוב היה בישראל. הם מספרים לכל האנשים שהם פוגשים באוקראינה, הם צילמו 100 תמונות כדי להראות לאנשים שישראל היא מדינה יפה, מדינה טובה, ואנשים חיים פה טוב. כך צריך להיות. איזו הרגשה יש לאדם שלא נותנים לו בגיל 58 להיכנס לארץ? האם פוחדים שהיא תהיה זונה בת 58? האם היא תישאר פה כדי לעבוד? וזה לא מקרה יחיד.

בקונסוליה שואלים אם הם באים לעבוד בזנות.

ראשית, מי שזכאי שבות מקבל אשרה רב-פעמית, ואין שום הגבלה שייכנס לישראל. אבל יש תנאי שצריך לבדוק שהוא זכאי שבות.

כאשר הוא צריך להגיע כאורח?

אני לא מכיר את המקרה, אני מוכן לבדוק. אם אנחנו יודעים שהוא זכאי שבות, הוא מקבל אשרה רב-פעמית.

הם נעזרים בנו. הם שולחים אלינו אנשים ואנחנו בודקים את המסמכים ואומרים אם הוא זכאי בפני עצמו או לא.

אם הוא זכאי, אין שום בעיה, הוא יכול להיכנס בכל עת. לא מגבילים אותו. אנחנו בהחלט נעזרים בלשכת הקשר בנושא הזה.

הם יכולים להזמין אותו ללא ערבות?

לא צריך. ברגע שקיבלתי אישור שהוא אכן זכאי שבות, הוא מקבל אשרה רב-פעמית והוא נכנס לישראל מתי שהוא רוצה.

יש לו ויזה לכל החיים?

נדמה לי לחמש שנים.

יש שם מיליון איש זכאי חוק השבות, ואין לכם כוח אדם.

ביקרתי באוקראינה בשנה שעברה, עם היושב-ראש הקודם, ועלו שאלות רבות בנושא זה. יהודים חיים פה והבנים שם, והם מבקשים מאתנו לעשות משהו שכל פעם הם לא יצטרכו לנסוע לקייב כדי לקבל ויזה.

אני עומד מאחורי דברי, וזה הסיכום שלנו עם הקונסוליות. מי שזכאי שבות מקבל אשרה רב-פעמית. אפשר לבדוק אותנו בעניין הזה.

אנחנו עושים את זה רק ברגע שפונים אלינו. אנחנו לא יוזמים את הדברים האלה. ברגע שהקונסול של משרד החוץ פונה אלינו, עם אותם המסמכים, אנחנו בודקים אותם.

אבל לא תמיד פונים.

לא יכולים.

מי שפונה אלינו ואומר שהוא זכאי שבות, אנחנו בודקים.

אני, לדוגמה, לא זכאי לחיות באוסטרליה, אני לא זכאי לחיות בארצות-הברית, אבל יש לי ויזה לעשר שנים לאוסטרליה ויש לי ויזה לעשר שנים לארצות-הברית. למה שם נותנים ופה זה כל כך מסובך?

הערבות היא בשום פנים ואופן לא סנקציה. כמדינה יש לנו הסכמי אשרות עם מדינות ברחבי העולם. מדי פעם אנחנו מקיימים דיונים עם משרד החוץ בשאלה עם אילו מדינות יכולים להרחיב את הסכמי האשרות. לאחרונה עסקנו בנושא מול ממשלת רומניה ולא השלמנו את המהלך. אבל אחד הפרמטרים שאנחנו בודקים, מעבר לקשרים המדיניים וכו', הוא האם לאותם אזרחים שמגיעים יש נטייה להשתקעות כאן. מתוך הנתונים שלנו, מדינות אפריקה ומדינות מזרח אירופה וברית-המועצות לשעבר, במיוחד אוקראינה, רוסיה ומולדובה, אלה מדינות שיש אלפי אנשים שבאים מהן ונשארים כאן בסופו של דבר, וזה מחייב אותנו לנקוט בצעד כלשהו. האלטרנטיבה היא, שכאשר יש בקשה אלינו אנחנו בודקים אם יש קרבת משפחה או חברים ואנחנו בודקים במערכת שלנו אם האנשים האלה היו בעבר בארץ. מי שהיה בארץ ולא היתה בעיה אתו, הוא יצא במועד, אין לו בעיה לקבל אשרה חזרה. אפשר לבדוק אותי בעניין הזה.

ואז אין ערבות?

אין ערבות. לישיבה הבאה אני אביא נתון מה היחס של בקשת הערבות, ואתם תראו שהיחס הוא קטן אל מול הבקשות שמגישים לנו. מי שלא היתה אתו בעיה והוא רוצה להיכנס בפעם השנייה, הוא מקבל אשרה ונכנס, ולא משנה מאיזו מדינה. מי ששהה שלא כחוק במדינת ישראל, יש אנשים ששהו תקופה לא ארוכה, אנחנו לא מאשרים להם להיכנס. הנושא הזה עלה בממשלה וניסינו להגיע לסידורים מול אוכלוסייה שבאה.

אנשים צריכים לדעת איזה עונש הם יקבלו אם הם לא עוזבים את ישראל בזמן. אתם אחראים לזה, אתם אשמים.

בעבר היה קנס של שירות יתר, והדבר הזה הוסר. אין קנס.

לא נותנים להיכנס למדינה.

כאשר מישהו בודק מסמכים, והוא רואה שיש חשש להשתקעות, האלטרנטיבה היא להגיד: אני לא מונע את הכניסה שלך, אבל אני מבקש שתשלם ערבות על-מנת להבטיח את יציאתו של האדם. זה לא אוטומטי, זה רק כאשר יש חשש להשתקעות.

מה זה "יש חשש"?

הדבר הזה נבנה מתוך הניסיון הנצבר שלנו. הייתי שמח מאוד שלא היתה פה תופעה של שוהים בלתי חוקיים ובכלל היו הסכמי אשרות עם המדינות האלה וכולם היו נכנסים. זה הדבר הכי קל לנו.

אנחנו לא מדברים על כולם, אנחנו מדברים על קרובי משפחה, ידידים של אזרחי ישראל. "כולם" זה תיירות.

לערבב חוק השבות עם אפריקנים זה בסדר.

לפני שנה וחצי היה דיון בממשלה, שביקשו מאתנו לבדוק דרכים איך לאפשר למבקרים מרוסיה להיכנס לכאן. אפילו היתה החלטת ממשלה, ואנחנו יצאנו לרוסיה, צוות מכמה משרדים. ההחלטה היתה שאנשי עסקים יוכלו לקבל ויזה רב-פעמית. אנשים שביקרו באירופה או בארצות-הברית וקיבלו אשרה יוכלו לקבל גם מאתנו אשרה לשתי כניסות למהלך של שלוש שנים, זאת אומרת בודקים אצלו בדרכון ואז נותנים אשרה שפעמיים אפשר להיכנס למדינה. היו סידורים נוספים שקשורים לקונסוליה, סידורים של הגשת הבקשות על-מנת להקל על האנשים. זאת היתה ההחלטה, ואנחנו עומדים בהחלטה הזאת. אם משרד החוץ ירצה לעדכן, הוא יעדכן. אבל גם בדיון שהיה בממשלה עלו כל הנושאים שעלו פה – הנושא של הבקשה לערבות ועל כך שאנחנו מבקשים מסמכים כדי לוודא שאין חשש להשתקעות – ובסופו של דבר התקבלה אותה החלטה.

בשביל מה נסעתם לרוסיה? מה מצאתם שם?

שם דובר גם על סידורים פיסיים לקבלה של האנשים שם וגם על סידורים טכנולוגיים, ויצאנו כדי לראות את הדברים האלה והגענו לכמה סיכומים.

אחרי הסיכומים האלה קושרובסקי לא קיבל אישור.

יש לי סמכות להוריד גם מסכום הערבות. לפי מה שאמרת, זה הדבר שקרה פה. על כל העניין של ההתנהלות שציינת פה, זה בהחלט דבר שצריך לבדוק איך היתה ההתנהלות.

מה מגבלות הסמכות?

אין לי שום טענות להתנהלות של המקרה, הכול פעל לפי תקנות של משרד הפנים מ-1.8.2005, וכל מי שיודע לקרוא עברית, ואני ברוך השם יודע, יכול לקרוא את הכתוב: "יש לדרוש ערבות ממבקר ממי שמזמין בתנאי שהוא לא היה בארץ ולא עזב אותה בזמן ויש חשש להשתקעות".

זה מספיק שיש חשש, זה לא חשוב אם יש בסיס או אין בסיס.

אני רוצה לדעת מה הקריטריונים לחשש. כל אדם עם היגיון פשוט יכול לשאול מה הקריטריונים לחשש. הוא לא היה בארץ, כל המסמכים מוכיחים שהוא אדם נשוי, עם שני ילדים, עם מקום עבודה, שהביקור שלו בארץ הוא לחודש ימים. עם המשכרת שלי, אם אני רוצה שהוא יישאר בארץ אני יכול לעשות ערבות של 30,000 שקלים. מי שרוצה שהאדם יישאר פה, ישלם גם 40,000 שקלים לערבות.

הבעיה שהתעוררה בפעם הקודמת היא, שאם בתו של קושרובסקי היתה רוצה לעלות לארץ לפי חוק השבות, היא יכולה לבוא, אבל כתיירת היא לא יכולה לבוא. לא האמנו למשמע אוזנינו. שיקול הדעת המוחלט לא יכול להיות שיקול דעת מוחלט, צריך שיהיו בו גבולות. האמריקנים מאוד מקפידים, אבל שיקול הדעת הולך לפי קריטריונים ברורים. לא יכול להיות מצב שבו שיקול הדעת יהיה על-פי חשש של מאן דהוא, יהיה טוב ככל שיהיה. לכן אמרנו אז, שאין לנו עניין להזמין את אותם אנשים אשר ממלאים אחר אותם הוראות, כי זה עניין של מדיניות שלכם. הרי בסופו של דבר אדם יכול לעלות לארץ לפי חוק השבות ולא יכול לבקר בארץ כתייר.

נניח שהוא לא יכול לעלות לפי חוק השבות והוא מביא את חמותו.

זה אבסורד מוחלט.

יכול להיות שהיתה תקלה, כנראה הכללים שלך לא עובדים בכל מקרה ואני מכיר הרבה מאוד מקרים שהם לא פועלים. אבל פה בארץ נכנסתי למשרד הפנים, ברחוב שלומציון המלכה, והסברתי שאני אזרח ישראלי, אני רוצה להזמין את הבת שלי. אומרים לי: חכה חודש או חודשיים בתור, אחר כך תביא 13 מסמכים ותוכיח שהיא בתך.

הבת שלך היא זכאית חוק השבות?

כן. היא שלחה לי דרכון, אבל הבעיה היתה שהיא שלחה לי דרכון רוסי והם אמרו שצריך דרכון אחר, זה לא פועל. פה בארץ קיבלתי שוק, היתה לי בושה לדבר עם הבת שלי. אנחנו דיברנו כל הזמן על אהבת הארץ, ופעם ראשונה שאני רואה שהארץ במשרד שלכם עושה הכול כדי לעשות מידידים אויבים.

אם היא זכאית אני ממש מתנצל על מה שקרה. לא שאנחנו חפים מתקלות, יש לנו בלשכות 450 עובדים. המקרה הזה הוא מקרה שאסור שיקרה.

מה עם המקרה של ולדימיר?

אשתי אומרת: עזוב אותי, בוא לא נזמין אותם, ניסע לפראג לעשות חגיגה. אני יכול להרשות לעצמי לנסוע גם לניו-יורק.

מנכ"ל משרד הפנים, יש עוד תופעה אחת, ואתה כנראה מכיר אותה. יש המון ישראלים שעושים ביזנס במדינות חבר העמים, אבל ביטלו אצלם את הדרכון והם צריכים להישאר שנה רצוף במדינת ישראל כדי לקבל את הדרכון של מדינת ישראל. איזו תופעה זאת? איש עסקים לא יכול להיות שנה רצוף בישראל, זה יהרוס לו את כל הביזנס.

איש עסקים צריך פעם אחת בשנה להגיע לקונסוליה כדי שיאריכו לו.

מבטלים לו את הדרכון הישראלי אם במשך שנה הוא לא היה במדינת ישראל.

אם הוא בא לקונסוליה במדינה שהוא נמצא בה, אין דברים כאלה.

אני אומרת לך שיש.

מאיזו עוד מדינות יש ערבות כזאת?

זה חל על מדינות שאין לנו הסכמי אשרות אתם. למשל, חוף השנהב, רומניה.

בעניין רומניה זה משהו אחר לחלוטין. עם רומניה יש לנו דין ודברים עם משרד הפנים. זה מצב מאוד מורכב עם רומניה, זה לא נגמר.


מר קציר התייחס קודם לוועדה שהוקמה כדי להביא להקלות דווקא בנושא רוסיה, אם כי אין בעיה שזה יוחל גם על אוקראינה, ושהנושא הובא גם לישיבת הממשלה והיתה החלטת ממשלה. הייתי יושב-ראש הוועדה הזאת, ועדה בין-משרדית, והיו דיונים מאוד קשים. זו היתה בקשה של שר התיירות בזמנו, גדעון עזרא. בסוף מצאנו את הפשרה הנכונה, וכמו בכל פשרה יש מרוצים יותר ומרוצים פחות. הדבר הובא לממשלה והתקבלה החלטת ממשלה. אני חושב שזה מראה במידה רבה את הרצון שלנו במשרד החוץ באמת ובתמים להביא לכמה שיותר תיירים וכמה שיותר עלייה ואנשי עסקים מכל המדינות האלה.


דבר שני, צריך להבין שמשרד החוץ הוא קבלן משנה של כל יתר הגופים שהם קובעים את המדיניות ואנחנו המיישמים ולא הקובעים. אם זה "נתיב" בענייני אשרות עלייה, אם זה משרד הפנים מבחינת החוקים שעומדים על הפרק או התקנון וכו', אנחנו מקבלים את ההנחיות מהם ומיישמים בפועל.

אל תספר לי דברים כאלה. אתם משרד החוץ, אתם צריכים לדאוג למדינה שלנו, לשם שלה בחוץ, להרגשה של האזרחים פה. אתם לא רק מבצעים, אתם גם יכולים לבקש ממשרד הפנים שינויים.

אנחנו מבקשים שינויים, ואמרתי שהצלחנו להביא לשינוי בנושא רוסיה. לא תמיד אנחנו מצליחים, יש לנו חילוקי דעות. זה טבעי, לכל אחד יש נקודת מבט שלו.


אני עושה הקבלה מתחום המוסיקה, לצורך העניין. יש הקונצ'רטו לפסנתר של מוצרט, ויש פסנתרן. אם לא אוהבים את המוסיקה ואני שומע שיש בעיה או חוסר שביעות רצון מהמוסיקה, יש מקום לשנות את המוסיקה, ואני יכול להשפיע אבל לא יותר מדי. אבל אני הפסנתרן פה לצורך העניין. לצורך העניין הזה אפשר לשפר את הפסנתרן, אפשר אפילו להחליף את הפסנתרן, אבל הוא לא הלחין את המוסיקה. לכן אני אומר שאנחנו נעשה כל דבר אם יש בעיות בשטח, כפי ששמענו בפעם הקודמת מחברת הכנסת סולודקין. בדקנו את הדברים ומצאנו שחלק נכון וחלק לא נכון ויש חילוקי דעות. יש לנו מפכ"ל שנכנס לעובי הקורה אחרי שתי התלונות שהבאת לנו. יש אלפי בקשות ליום לוויזות, ותמיד יש תקלות. אנחנו נחליף אנשים אם צריך, נפטר אנשים אם צריך, נחליף שליחים אם צריך, נעשה כל דבר כדי שאנשים לא יושפלו. צריך להבין שיש לנו בעיה של תנאים פיסיים בשגרירות במוסקבה, קצת פחות בקייב, יש בעיות פיסיות של שטח, ואני מקווה שהבעיה הזאת תיפתר עכשיו כשאנחנו נכנסים לסוגיה של בינוי מאסיבי. אנחנו בעצם הורסים את השגרירות.

באותו קומפלקס?

כן. גם קר שם וזה מאוד מסובך. גם בניין השגרירות לא ראוי לשמו. בסופו של דבר התקציב הושג ויחד עם הרוסים אנחנו עכשיו עושים שינוי טוטאלי. לא פשוט להשיג את כל האישורים עם הרוסים סביב הנושא הזה, ואני מקווה שזה לפחות יקל אם לא יבוא על פתרונו. כשיצאה משלחת, הנושא של התנאים הפיסיים היה נושא מאוד חשוב, כי אנחנו לא רוצים שמישהו ירגיש מושפל חלילה. זה הדבר האחרון שאנחנו רוצים, בוודאי אם הוא כשר אבל גם אם הוא לא כשר. לא צריך להשפיל בני-אדם בשום צורה שהיא ובשום מקרה. אנחנו הפנים של מדינת ישראל בנכר.


אגב, היה עוד סידור איך להקל על הרוסים, בגלל הגודל של רוסיה, וזאת סוגיית האינטרנט. יש לנו עניין להרחיב את השימוש בטכנולוגיות החדשות כדי שאנשים לא יצטרכו לנסוע מאודסה לקייב כדי לקבל ויזה ולחזור, ובוודאי לא מסיביר עד למוסקבה.

מי עשה את זה עם הבת של יולי?

עובדה היא שברגע שפנית לשגרירות הבעיה נפתרה.

זה לא נכון. התקשרתי ל"נתיב" ושאלתי מה קורה, והם אמרו שהם מטפלים רק בעלייה ומשרד החוץ מטפל בתיירות. שאלתי אם אפשר לעשות משהו, והוא אמר: אנחנו לא יכולים להשפיע על משרד החוץ, אולי אנחנו יכולים לקצר לך את התהליך בארץ.

אולי איש "נתיב" הטעה אותך.

יש לי חבר שמכיר טוב את השגריר, והוא התקשר אליו וסיפר לו על המקרה.

מי אחראי על ויזות לחמש שנים או לעשר שנים, משרד הפנים או אתם?

אני לא יודע.

אני יודע שעם אוקראינה היתה בעיה עם ויזה. דיברתי עם סגן שר החוץ והם עשו ויזה לחמש שנים. אני רוצה לדעת מי אחראי על זה. אף אחד לא יודע.

זה לא נכון שאף אחד לא יודע, אני לא מופקד על הנושא הזה.

משרד הפנים אחראי.

האם אתם מבטלים את הערבות של 15,000 שקלים?

כמה זמן אתם צריכים?

ביקשתי לוח זמנים. לדעתי זה ייקח בין שלושה לארבעה שבועות.

אנחנו רוצים את זה לפני התקציב.

זה לא יהיה לפני התקציב.

אז אנחנו לא נצביע בתקציב. אני לא אומרת שזאת סנקציה, אבל כמו שעושים סנקציות מול עלייה של מיליון וחצי אנשים, אני מתנגדת לדבר הזה. זה לא יכול להימשך. אנחנו עדינים, אנחנו תרבותיים, אנחנו אצילים. די, מספיק. אם יולי היה מסוגל, וולדימיר היה מסוגל במקום המילואים להגיע לכאן, אז בסדר, תודה רבה שהם הגיעו ושעשו למען אותם אנשים שמקבלים את ההשפלה הזאת. למה? למה צריכים חודש כדי לבטל את האבסורד? זה לסובב אותנו על האצבע. אני לא חושבת שכדי לבטל את ההשפלה הזאת צריכים חודש. לא יכול להיות דבר כזה.

גם אני מרגיש מושפל, גם מרינה מרגישה מושפלת.

חשוב היה לנו לשבת ביחד. מר בלינקוב ביקש שבועיים-שלושה, ואני מבקשת שכאשר אתם יושבים וחושבים מה לעשות, שתדעו מה אנחנו מבקשים מכם. קודם כל, זכות לוויזה רב-פעמית לכל זכאי חוק השבות. הם לא צריכים להתרוצץ במוסקבה ולשאול מי יכול לעשות את זה, אלא שתהיה כתובת, שאם אתה זכאי חוק השבות הוויזה היא רב-שנתית. רק בזמן של מר סוויסה הקדשתי הרבה זמן למשרד הפנים, אחר כך לא היו שרים ולא הייתי צריכה לשבת עם מכתבים כמו בשנה האחרונה.


דבר שני, יש מושג של קרובי משפחה מדרגה ראשונה. לו המושג הזה היה אצלכם, כל העניין של מר זברסקי היה פתור, בגלל שזאת חמותו ואח של אשתו. אני מבקשת להתחשב בשאלה את מי מזמינים. דבר שלישי, אפשר להילחם באנשים לא חוקיים בדרכים אחרות, ולא שפקידה במשרד הפנים תגיד לקושרובסקי שהוא צריך לשבת חודשיים בתור. צריך גם לחשוב על ההכשרה של האנשים. אנחנו יושבים פעם שנייה ואנחנו קודם כל רוצים את הרפורמה. זה לא דבר גדול.

אני היועץ המשפטי של "נתיב". חזרתי לפני חצי שנה משליחות במוסקבה מטעם "נתיב" אבל גם שיתפנו פעולה עם משרד החוץ בעניינים האלה. מי שהוא יהודי ומסוגל להוכיח במשרד החוץ כבר באותה הזדמנות שהוא יהודי, מקבל אשרה רב-פעמית, השאלה היא התקופה. למעשה האשרה שניתנת היום היא לשלוש שנים. זה לגבי היהודים. כשיש ספק, אגב, כן מתייעצים ב"נתיב", וכאן יש שיתוף פעולה, ואנחנו כגורם מקצועי נותנים את חוות דעתנו. אף אחד לא מפנה את זה בצורה מסודרת אלינו, אין כזאת חובה. זה לא קיים. אבל אם יש ספק, באים אלינו ושואלים קונסולים שלנו גם בזיהוי המסמכים, לרבות אלה שהם בספק, וכדומה. זה מבחינת שיתוף פעולה בין "נתיב" לבין משרד החוץ לקביעת זכאות. מה שצריך להביא זכאי הוא הזמנה, לא דרך משרד הפנים, באמצעות פקס. שם בדרך כלל יש צילום של תעודת הזהות של המזמין ומספר הזהות. זה מה שקיים לגבי יהודים. למה זה קרה עם הבת שלך, אני באמת לא יודע.

זה קרה במשרד הפנים פה. הבאתי דרכון שלה, הבאתי מסמכים שלי, ישבתי עם מנהלת ששלחה אותי לפקידה, הפקידה אמרה שצריך להביא 13 מסמכים.

ההליך של הבאת מסמכים והזמנות קיים לאנשים שהם אינם זכאים.

לשלוש שנים שאתם נותנים, אתם מקבלים פקודה ממשרד הפנים?

אנחנו לא נותנים. יש כאן שלושה גורמים. "נתיב" מטפל באשרות שהן מסוג אחד בלבד, אשרות עלייה.

יש פה רשימה רשמית של משרד הפנים.

לגבי מי שאינם זכאי חוק השבות, ולא חשוב באיזו דרגה, עכשיו זה לא קיים וזאת המלצה עניינית – חייבים להביא את כל המסמכים האלה ולקבל אישור. זאת אומרת, צריך להגיע פעמיים כדי שמשרד הפנים יעביר אישור, ואז יקבלו אשרה, וגם זה נכון. כל הגורמים שדיברו כאן, כל אחד תיאר נכון את המצב.

אבל אנחנו לא מסכימים עם המצב הזה. המצב הוא גרוע.


תודה שבאתם לפה. אנחנו מבקשים שינויים בתהליך קבלת אשראי.

אנחנו נתייחס לכל מה שנאמר פה.

אנחנו מבקשים להתייחס לעניין. אנחנו מושפלים, אנשים מושפלים. אזרחי המדינה מרגישים שהם מושפלים. שמעת את התגובה של יוסי ביליין, שנולד פה. הוא לא יכול להאמין שדברים כאלה מתרחשים פה. כאזרח עם כבוד הוא גם מושפל, לא נעים לו לשמוע דברים כאלה. אני רוצה שתבינו שזה לא קמפיין של יושב-ראש הוועדה, לא קמפיין של סופה או של מרינה או של ביילין, זה מצב בלתי אפשרי, ואנחנו מבקשים לתקן כל מה שאפשר תוך שלושה-ארבעה שבועות.

זה יתוקן.

אני מצטער אם התבטאתי בצורה לא כל כך אינטליגנטית. אם לא אקבל תשובה תוך שלושה-ארבעה ימים, אני לא צריך שום דבר, אני אבטל את הביקור שלו בארץ. הגשתי בקשה ב-26 באוקטובר 2006, חודשיים לפני האירוע. הדברים של גברת דגנית כלפי לא היו אינטליגנטיים, היא צעקה וזה לא היה ברמה של אנשים מתורבתים ומחונכים שמדברים ביניהם.

תודה לכולם. בעוד שלושה שבועות נקיים ישיבה נוספת בנושא.

הישיבה ננעלה בשעה 10:25