כנסת פתוחה

PAGE
3
ועדת החינוך

8.11.2006


הכנסת השבע-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שני

פרוטוקול מס' 76

מישיבת ועדת החינוך

שהתקיימה ביום רביעי, י"ז בחשוון התשס"ז – 8 בנובמבר 2006 – בשעה 09:00

מעמד המנהל

חברי הוועדה: מיכאל מלכיאור – היו"ר

יצחק גלנטי

שמואל הלפרט

יעקב כהן

אלכס מילר

רונית תירוש

משרד החינוך
 ,ד"ר איציק תומר, סמנכ"ל ומנהל מינהל הכשרה והשתלמויות
 ,אסנת ירון, מרכזת פיתוח מנהלים
 ,אורית אבידוב, עוזרת סמנכ"ל בנושא פיתוח מנהלים
ארגון המורים העל-יסודיים
שוש וינטר, התאגדות המנהלים
אורית רוזן, מנהלת הנדסאים הרצליה, התאגדות המנהלים
ארגון המורים
נורית ולנסי, יו"ר המחלקה הפרופסיונלית
הסתדרות המורים
אילן בהירי
מר זאב דורות
רות קופינסקי
איגוד מנהלי המחלקות לחינוך ברשויות המקומיות
אבי קמינסקי, יו"ר
ארגון ההורים הארצי
אתי בנימין, יו"ר ארגון הורים בירושלים
 
האוניבסיטה העברית בירושלים
פרופ' יעקב קריב, מנהל בי"ס לחינוך
מוזמנים נוספים
יובל דרור, ר' בי"ס לחינוך אונ' ת"א
יהודה עמיחי, ארגון היל"ה
אברהם פרנק, מנהל בי"ס - עמותת "פנים"
אריה גייגר

אורה בן-יעקב
יונתן ברוך, מנהל ביה"ס צופית
רפי מיארה
דני בר-גיורא, יו"ר ועדת ההיגוי של ביה"ס הדו-לשוני
דוד מעגן, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה
עלי זחאלקה

רפי מיארה

גדעון בן-דרור, יועץ ועדת החינוך

יהודית גידלי

הדס דויטש

מעמד המנהל

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את הישיבה.


אני מברך על הישיבה היום, היא חשובה ביותר. הישיבה הזאת לא תהיה האחרונה בנושא זה. אנו מתכוונים בועדת החינוך לקחת את הנושא הזה, שלדעתי, הוזנח מאוד על-ידי כל הגורמים, לקחת אותו ללבנו, לפתח את הנושא ולא להרפות עד שבצורה יסודית נשנה את מעמד המנהל בחינוך במדינת ישראל. זאת מטרתנו.

מתוך ראייתי, במשבר העמוק שנמצא בו החינוך המפתח לצאת מהמשבר הזה הוא להעצים בכל דרך שניתן את המעמד של המנהל. מעמד זה לא רק עניין של שכר, ודאי יש גם מרכיב שכר בזה, אך זה קודם כל להפוך את המנהל לדמות החינוכית המרכזית של כלל מערכת החינוך לדוגמה האישית, לאחריות שמוטלת על המנהל, ליחידה של בית הספר והקהילה והיחס למורים, לתלמידים, להורים וגם להעצים – זה היה הרבה בוועדת דברת – את הכוח הארגוני והניהולי של המנהל, אך קודם כל כדמות החינוכית, הדוגמה החינוכית מכל בחינה. זאת המגמה שלנו.


יש פה ארגון חדש, שמחתי עליו, ארגון של מנהלים שנקרא "אומץ חינוכי", שדחקו בנו להתחיל את הדיון הזה היום. יחד עם כל הגורמים האחרים אנו נשמע ונלמד ונעשה את הדרוש כדי להביא לשינוי הזה בחינוך, וזאת אחת המטרות המרכזיות שלי בדיונים הללו על מעמד המנהל.


הארגון "אומץ חינוכי" בראשות אברהם פרנק, אני מציע שתתחילו, קודם כל תנו לנו הסבר קצר עליכם ואז נשמע את שאר הדברים שבפיכם.

סיכמנו שאריה יפתח.

אני מנהל בית ספר בירושלים, "רעות". אני מבקש לפתוח בנימה אישית, ולשתף אתכם בכך שיחד עם החגיגה הפנימית, שסוף-סוף יש דיון רציני על מעמד המנהל בכנסת, וצפוף פה, ואנו מתרגשים מאוד מקיום הדיון, יחד עם השמחה הזאת אני רוצה לשתף את הנוכחים, ש"אומץ חינוכי" היא יוזמה שהתחילה לפני כשנתיים. כשהתחלנו את היוזמה הזאת, חליתי בסרטן המעי הגס וליוויתי גם דברים אחרים שהתרחשו בבית הזה. בשנתיים האלה אני גם משתדל להיאבק ככל יכולתי במחלה, וכמה ימים לפני הדיון הזה התבשרתי שזה חזר בפעם הרביעית, והמצב לא מזהיר.

אני אומר את זה בעיקר מתוך היכרות עם כמה מהנוכחים פה, שהחלום שלנו היום הוא לדיון רציני וענייני, לא דיון של כוח ומעמד ולא דיון של אגו והתנגחות. אנו רוצים פעם אחת להשמיע, למה אנו חושבים שהנושא הזה חשוב, מה הצעותינו, מה הכיוונים, ואני אומר את זה ברמה האישית; יכול להיות שאת סוף התהליך של היוזמה הזאת שניסינו לקדם, יש סיכוי שאת סופו לא אראה, אך אני רוצה לצאת מהוועדה היום בידיעה שניסינו לעשות צעד קדימה. תפקידי בדיון היום הוא להסביר, למה אנו כאן. חבריי ייכנסו לפרטים בנוגע להצעות קונקרטיות וכיוונים למחשבה.


ברשות החברים וכבוד הרב אני מבקש להזכיר שבפרשה שלנו, פרשת וירא, יש סיפור ששוב אברהם מוציא את שרה למנהל מלך אחר, במקרה זה אבימלך, והקדוש ברוך הוא בא לאבימלך בחלום ומזהיר אותו על מעשיו. אבימלך משיב לו: כן, אדוני, הגוי גם צדיק תהרוג. בא הרד"ק ומסביר: אם תהרגני, כאילו תהרוג עמי, כי אני מלך, מנהיג אותם במשפט, ואם איני, כאילו הם מתים.

כך, חבריי, אנו באים אליכם, חברי "אומץ ארגוני", ארגון עצמאי של מנהלים. אנו אומרים ומפצירים שאם המערכת כביכול תמשיך להפנות אלינו עורף, אם זאת תחושתנו, אז מפנים עורף גם לעם שלנו, גם לתלמידים וגם להורים. אם ימשיכו לפגוע, לא פוגעים בנו מתוך אגו, אלא פוגעים בכל העדר, כי אם אין אנו קיימים כמנהלים, אז כל ילדי ישראל הפקר. לכן באנו לא למען כבוד, אין דבר שאני יותר אוהב מתפקידי כמנהל, ואין דבר שאני יותר אוהב מילדיי, תלמידיי, ולא באנו להיאבק על כבוד של מנהלים למען כבודנו.

באנו לומר שמעמד המנהל, כפי שייצגו אותו, זו התקווה לשינוי רדיקלי במערכת. אם ימשיכו לגבש ולהתוות תוכניות לימוד ויוזמות בלי שהמנהלים יהיו חלק מרכזי בעיצוב הדברים, המערכת לא תתקדם, אך גם ההפך נכון. אם ישלבו אותנו בשלב ההכנה, ביוזמה כראוי, המערכת יכולה לעבור מהפך. לא באנו לדבר על תוספת שעות או על מיליונים או על כספים גדולים, אלא על כך שלו מנהלים היו מקבלים את התמיכה שהם צריכים לקבל, המערכת היתה יכולה להתפתח בפרק זמן מאוד קצר. זאת הדרך לשינוי.


אני בא בשם כולנו לאתגר אתכם. אם תשמעו את ההצעות שלנו, גם אם לא הכל מקובל, יש למצוא דרך לשלב את זה עם הצרכים של הארגונים המקצועיים, של ארגוני המורים ושל ארגונים נוספים. אם ישקלו טוב את מה שיש לנו להציע, יש אפשרות בפרק זמן קצר ביותר לגרום למהפך במערכת. זה כיוון שטרם ניסו אותו. המנהל עדיין לא זכה באופן מעשי למעמד שמאפשר לו לגרום לשינוי מהפכני. בשם כל חבריי ועמיתיי אני מודה לכם מאוד על ההזדמנות להביא את הנושא הזה לכנסת ישראל, ואני מקווה שנצליח בדרכנו. תודה רבה.

אני רוצה לאחל רפואה שלמה, ולומר שזו אכן כוונתנו בדיון זה.

יש כאן קצת עותקים של מסמכים שהבאנו. המסמך המרכזי שבגללו ביקשנו דיון זה הוא מסמך שגיבשנו בנושא מעמד המנהל. קראתי לפני עשרה ימים ראיון עם השרה, ושם השרה נשאלת על הטמעת תהליכים במערכת החינוך, והיא משיבה: "אין שאלה קשה משאלת ההטמעה במערכת החינוך", והיא אומרת: "מורים ומנהל הם אנשים אוטונומיים מאוד. כשהדלת נסגרת, המורה לבד בכיתה, ואת לא תשכנעי אותו לעשות את מה שהוא לא רוצה לעשות".


זה אינו מדויק. בין השרה לבין במורה שנמצאת מאחורי דלת הכיתה נמצא המנהל, והוא די יודע מה מתרחש בכיתה, כי לאחר השיעור יש רבים שמדווחים, מה קורה שם. תהליכי ההטמעה במערכת החינוך עוברים דרך מנהל בית הספר.


יש סיפור שנקרא לב"ם, פרויקט של השלמת תלמידים שחסרה להם בחינת בגרות אחת כדי להשלים ולהעלות את שיעור הזכאים. יפה פס, מנהלת האגף לחינוך על-יסודי הבינה מראש שכל התהליך הזה, יש לו רק ערוץ אחד וסיכוי אחד – אם זה עובר דרך המנהלים.

יחד עם זאת, המנהל, צריך לומר ביושר, אינו זוכה לתשומת לב. אנו, ארגון "אומץ חינוכי", שקם לפני שנה ושמונה חודשים, אינו אהוב על ארגוני המורים. יותר מזה, במשפט שנעשה לנו בהסתדרות המורים לשלושה מחברי הארגון שלנו, הוצאנו משורות הסתדרות המורים. זה דבר שאין לו תקדים כמעט.

באיזו עילה?

אי-אפשר להיות חבר בגוף אחד ולהקים גוף שני.

הצגתי את זה לא כדי להתנגח, אלא כדי לומר שגם במשרד הנוכחי, לפי הערכתי, על רקע ארגוני המורים ולחצם על השרה, אין תשומת לב למנהל, בקדנציה הנוכחית. יש התעלמות מפורשת ומופגנת מארגון "אומץ חינוכי".


לגבי המסמך שגיבשנו על מעמד המנהל; המנהל של היום הוא לא זה של לפני 20 ו-30 שנה, זה מנהל שתפקידו נעשה רחב הרבה יותר. למנהל יש תפקידים רחבים מאוד בתוך בית הספר וכלפי חוץ. הסיפור של המנהל כאיש שמקושר אל הרשות ואל המשרד ואל התקשורת ואל גורמים נוספים, הדברים האלה לא היו בעבר. תפקיד המנהל כלפי פנים בעידן תחרותי זה להיות יזם, גורם שמוביל את המערכת כל הזמן קדימה. המסמך הזה חשוב, כי מסמך על מעמד המנהל לא הופיע בעשורים האחרונים במערכת החינוך, ובטח לא משהו מעודכן, שמקיף את התפקיד המורכב הזה, אולי אחד התפקידים הניהוליים המורכבים ביותר שקיימים מכל צדדיו.


העניין הזה אינו יכול להישאר עוד ללא ביטוי ציבורי למעמד. המנהלים הם הגורמים החשובים ביותר בתוך בית הספר, לפי דעתי, הם הרובד החשוב ביותר במערכת החינוך, אין להם שום ייצוג ציבורי. יש התאגדות מנהלים שכפופה לארגון המורים העל-יסודי, יש תאי מנהלים בהסתדרות המורים, והם לא באים לידי ביטוי. סביב ועדת דוברים שמעתם מנהלים? לא, היו רק ארגוני המורים. היה כנס אחד ביד אליהו, שבו ארגוני המורים הציגו את הכוח שלהם נגד ועדת דברת, שם השתתף גם אריה לוקר, שהוא מהתאגדות המנהלים, ולמנהלים אין קול עצמאי. העניין הזה מוכרח להשתנות.


עוד יש לשים על המנהלים קוד אתי. למנהלי מוסדות החינוך בישראל אין קוד אתי. גיבשנו קוד אתי שמופיע במסמך, ואנו חושבים שהוא מוכרח להנחות את המנהלים. זה לא משהו מדיד לגמרי, אך קודים אתיים צריכים להיות במערכת החינוך גם למורים וגם למנהלים.


בתקופה שאנו קיימים עשינו דברים שהמנהלים בארגוני המורים לא עושים. למשל, יוסי וסרמן שלח מכתב למורים, שהם אינם חייבים לבוא לימי היערכות בבתי הספר. אתם יכולים להעלות על דעתם שיתקיימו ימי היערכות, ומורים לא יגיעו אליהם לקראת פתיחת שנת לימודים? יש פה איזו הערכה אולי של מזכ"ל הסתדרות המורים, שהמורים לא כל-כך חשובים בתוך בית הספר. אם הם יכולים לבוא ב-1 בספטמבר ולהתחיל את עבודתם בלי הכנה. הגבנו על זה, ובעקבות התגובה קיבלנו הרבה הדים חיוביים, וזה נתן למנהלים תחושה שיש מישהו שמבטא את עמדתם.

כמה מנהלים שותפים לארגון?

מנהלים שהעבירו אלינו טופסי הזדהות ותמיכה יש 500, מתוך 3,500.

אנו העברנו מסמך, חלקו מופיע פה במסמך שהופק על-ידי הממ"מ. אני בהחלט שותף למה שאמרו פה נציגי המנהלים. בעיני משרד החינוך, המנהל זאת החולייה החשובה ביותר במערכת החינוך, אין חולק על כך. לא אתייחס לנושא הייצוג. משרד החינוך עושה היום מאמץ רב במספר מישורים כדי לשדרג את מעמד המנהל בתוך מערכת החינוך ובעיני הציבור כולו. אני מקווה שבתוך מספר חודשים, אני מקווה שזה יהיה בינואר-פברואר, נפתח את שערי המכון הישראלי למנהיגות בית ספרית, ובכך אנו רוצים להטמיע מודל שמקובל במדינות המערב, שמבחינתנו, יהיה הגוף הביצועי הראשי במערכת החינוך, שיהווה ביטוי לכל מנהלי בתי הספר במערכת החינוך, הוא יהווה מרכז מומחיות לניהול בתי ספר ובית למנהלים. זה מיזם משותף למשרד החינוך ולקרן רוטשילד, מושקע במיזם הזה תקציב גדול כדי להצדיק את הביטוי שאנו רוצים לשוות למעמד המנהל והחשיבות שאנו רואים במנהלי בתי הספר.


בערוץ אחר, החלטנו כמדיניות שבעתיד כל מנהל בית ספר חייב להיות בעל תואר שני. היום זה מקובל לגבי מנהלי בתי הספר העל-יסודיים. אנו מדברים על תואר שני למנהיגות בית ספרית. אנו בתיאום עם המועצה להשכלה גבוהה מסיימים כיום תשתית לתואר שני, ואני מקווה שבשנת הלימודים תשס"ח כבר נוכל להפעיל פילוט בחלק ממוסדות ההשלכה הגבוהה. יש קבוצה של בין שלושה לששה מוסדות להשכלה גבוהה שמגישים לנו הצעות, הם ייבחנו על-פי כל אותם נהלים וסטנדרטים כדי שנוכל להתחיל במיזם הזה כבר בשנת הלימודים תשס"ח.


הקמנו ועדה, רונית תירוש כמנכ"לית המשרד לשעבר, שהצטרפה, היתה מעורבת בכל מה שקשור למדיניות ומעמד המנהל. חשבנו שבאמצעות דוח דברת נוכל לגבש את כל מכלול הנושאים שקשור למעמד המנהל. מאחר שהדברים לא הסתייעו, לקחנו את הדברים עלינו, ואנו מתכוונים לגבשם. אנו עושים את זה עם גופים ציבוריים שונים כגון ארגוני המורים, מנהלי מחלקות החינוך, האקדמיה, המועצה להשכלה גבוהה כדי שנוכל לגבש קונצנזוס לגבי מעמד המנהל במדינת ישראל. אני מקווה שבמהלך השנה הזאת נוכל לקדם באופן משמעותי את כל הנושאים שציינתי במסמך.

אני שמח על כך. ועדת החינוך של הכנסת תהיה מעורבת בתהליך הזה. טוב שהמנהל יהיה עם תואר רציני יותר ועם הכשרה רצינית, השאלה היא אילו כלים אתם רוצים לתת בידי המנהל כדי שהוא יוכל לבצע את משימתו אחרי שהוא מוכשר. יש גם היום חלק גדול מהמנהלים שמוכשרים מאוד. אולי היה כדאי, אני בטוח שתצרפו גם את הסתדרות המורים ואת ארגון המנהלים ואת "אומץ חינוכי" לדיונים כדי לגבש את עמדתכם על-מנת לעשות את זה בשותפות כדי שיהיה לזה מלוא המשקל.

בכל הפעילויות שביצענו עד היום שיתפנו מנהלים. אנו משתפים פורומים של מנהלים. אני מסכים עם מה שנאמר פה, שחלק מכל מה שמנהל צריך לבצע צריך להתנהל יחד אתו. אנו היום בתהליך פיתוח מקצועי, אני מפריד בין הכשרה מקצועית לפיתוח מקצועי. אנו בתהליך של פיתוח מקצועי של כ-2,000 מנהלים. סדר היום בתוכנית של הסדנאות נקבעת בעצה אחת עם המנהלים כדי לזהות מה חסר להם, במה הם היו רוצים להתמקד, מה חשוב להם ללמוד והיכן להתפתח.


אחד היעדים של המכון הוא ליצור רצף קריירה של מנהל, ולעשות את זה יחד עם מנהלים, יחד עם האקדמיה, מה מנהל צריך לדעת בשנתו הראשונה, מה הוא צריך לדעת בשנתו החמישית ומה הוא צריך לדעת בשנתו ה-15, איך אנו מקדמים את פיתוחו המקצועי החל משלב ההכשרה וכלה בכל אחת משנות עבודתו כמנהל בית ספר. אני מקווה שבשנים הבאות, כבר בשנה הקרובה, כמו שאמרתי, רצף קריירה נוכל לגבש, לפחות מבחינת תכנון, במהלך השנתיים הקרובות, לאחר שהמכון יקום.

הדבר היחיד שאני יכול להסכים עם "אומץ" הוא הרעיון שאין דבר כזה, מעמד מנהל. בשאר הדברים איני מסכים אתם, ומוחה על כך שקמה קבוצה, מכריזה על עצמה כארגון מנהלים עצמאי, תארו לכם שזה יקרה לכל האיגודים המקצועיים, שכולם יתפצלו, וכל אחד יקים לו קבוצה.

זה קורה.

אבל זה לא חוקי.

יש קצת מנהלים בהסתדרות- -

אני בטוח שאתה מסכים עם חלק גדול מהדברים שהוצגו פה, של מה צריך לעשות היום כדי לחזק את המקום של המנהלים.

אני רוצה להציע דרך אחרת. בגלל מנטליות של הממשל עם קום המדינה הם אימצו לעצמם את הרעיון שלמנהל לא צריך להיות מעמד אלא מרכוז, שבא באמצעות פיקוח, ועשו לו חוק מיוחד. מפקח עד היום הוא מנהל-על של בתי הספר שלו, כי למנהל אין סמכויות, יש חובות שמופיעות בחוזרי מנכ"ל, ספורדי, לאורך כמעט 50 שנות מדינה, והסמכויות לא בידיו. למעשה, המושג הלועזי של "ראש המומחים", שמנהל מכונה בחו"ל, או המושג הלועזי "העיקרי", אך אין מושג "מנהל". הוא "ראש המומחים", המורה העיקרי, וכך נבנה שכרו – הוא מקבל שכר כמורה לפי דרגתו וותקו, ועל זה הוא מקבל גמול ניהול.

אתם מתנגדים לזה שיהיה מעמד נפרד של מנהלים?

אנו בעד. אני טוען שהפתרון יהיה רק כשיהיה חוק ניהול במקביל לחוק הפיקוח. במשך 58 שנות מדינה אין חוק ניהול. חוק הניהול יגדיר את חובות המנהל על כל תפקידיו בבית הספר. זה ישרת את משרד החינוך, את המנהלים, את הרשויות המקומיות וגם את הציבור. מנהל בית הספר יידע שהוא עובד תחת חוק, וזה יחייב אותו.

וקוד אתי למנהלים – אתם בטח בעד.

עבדנו עליו, הוא מוכן שנים, אך משרד החינוך לא נענה לנושא הזה.

היה רעיון לקוד אתי למורים, ולא צלח. בן-שבת התחיל ווסרמן עצר את זה.

אני מציע להקים ועדה שבה יהיו כל הגורמים שותפים, וייקח לה אולי שנה להכין את חוק הניהול ומשרת מנהל, כלומר סולם שכר למנהלים, שמנהל יפסיק להיות "מורה פלוס". זה יפתור את בעיית מעמד המנהל.

אסור שהכוחות שלנו יתפצלו. כשהוקם "אומץ חינוכי" הצענו להם במפורש להיות אתנו כחלק מאתנו. מסיבות שלהם הם לא היו מוכנים להצטרף לזה. הרעיונות טובים, אך בלכידות יש אפשרות לעשות דברים יחד.


ועדת דברת ראיינה אותנו כמה פעמים, יש להם פרק: נושא המנהלים. משרד החינוך בזמנו של ד"ר שושני, שהיה המנכ"ל, ניסה לבנות משרת מנהל. לקחו חברה שהסתדרות המורים וארגון המורים מימנו חלק מהמחקר הזה עם משרד החינוך, אנו היינו שותפים לזה, ושלחנו לשם מנהלים מכל מגזרי הניהול ומכל הסוגים. נופו המנהלים שסיפרו מה עיסוקיהם, כשהם ראו שהם מגזימים. לצערי, זה נגנז על-ידי משרד החינוך.


גם לגבי הנושא של מכון המנהלים, אי-אפשר לומר שלקחנו מנהלים כשיושבים אתנו בוועדות ואומרים: נקבע יחד את המנהלים, ובינתיים מסתבר ששנה שלמה עובדת קבוצת מנהלים ועושה את הדברים מאחורי גבנו. זה מזכיר לנו קצת את התרגילים שהיו בוועדת דברת. המכון הוא נהדר והדברים נהדרים, אך אם רוצים ללכת על שיתוף פעולה באמת, צריך ללכת בידיים נקיות ולומר: עשינו את זה, תמליצו גם אתם על המנהלים. צריך להתייחס לכל הארגונים, ולא לומר: אנו רוצים אתכם, תמליצו, ובעצם עובדת ועדה ומקיימים דיונים, שעוד מעט הולכים להגיש נייר עמדה לשרה.


מעמד המנהל אינו מגיע למעמד הראוי. המנהל נתקל היום בהרבה מאוד בעיות, הן הולכות וגוברות, ואם המשרד לא יכיר במנהלים כפרופסיה, ויהיה חוק ניהול, המצב לא ישתפר.

אני רואה שיש הסכמה רחבה מאוד בתחומים האלה.

אני רוצה להתייחס לנושא מנקודת מבט של מנהלת; אני מנהלת בפועל תיכון אזורי גדול במרכז הארץ, אלף תלמידים ומעלה, ואני רוצה לייצג את זה לא מצד הצרכנים של שירותי החינוך, החברה וכו', אלא מצד התחושה הבעייתית של מנהל בשטח.

ראשית, חוסר-הלימה בין מורכבות התפקיד, תחומי אחריות ללא גבול והפיצוי הכספי – אין הלימה.


שנית, הטוטאליות של האחריות.

כמה מרוויח מנהל?

תלוי בוותק שלו.

בין 16 אלף ל-18 אלף בחודש ברוטו, בשיא הוותק. מנהלים ביסודי מרוויחים פחות, שם זה יכול להיות 10,000 או 12 אלף.

הנושא השני הוא הטוטאליות של האחריות, שאין לה גבול. אנו כל חודש מקבלים חוזר מנכ"ל והוראות הקבע. בשנים האחרונות הוראות הקבע מתייחסות לאין-ספור תחומים, וניתן לראות שם מה האחריות שמוטלת על המנהל. הדברים בלתי-אפשריים, ומשרד החינוך מבין את זה, יש מודעות בציבור לתביעות משפטיות. אני יודעת שכל תלמיד שרץ אצלי בחצר ועיקם את הקרסול, אני לא מדברת שהעולם הפסיד איינשטיין או סגן שלו, לפי התביעה - יש תביעות אין-סופיות. צריך גם כאן לקבוע לא רק את תחומי האחריות, גם את גבול האחריות, שיהיה סביר והגיוני.


הדיכוטומיה בין סמכות לאחריות; מצד אחד אחריות בלי גבול, מצד שני צריך לבדוק, האם בידי המנהל הסמכויות הנכונות כדי לממש את זה - צריכות לשבת על זה ועדות - גם כלפי החלטות על שיבוצי תלמידים וקבוצות לימוד ואופי של מוסדות חינוך, גם של העסקת מורים, גם סיום עבודה של מורים, גבול ההתערבות של ההורים, זה נושא רחב.

אגב, לגבי התערבות הורים, קראתי לזה שהמנהל הוא חשוף בצריח. יש קו לתלמיד, קו להורה. הקווים האלה עובדים ביעילות ובמהירות. אין קו למורה, אין קו למנהל. יש זכויות לתלמיד, להורה, אך למורה אין ולמנהל בטח שאין. הגורמים האלה מביאים לרמת שחיקה גבוהה במעמד המנהל וגם לאופי ההיצע של מועמדים חדשים.


תפוקות מול משאבים ותקציבים דלים; אנו נתבעים לתפוקות. אני, למשל, נמדדת בהחלט לפי הסרגל של אחוזי זכאות לבגרות, בנוסך - מדד של התמדה ונשירה, והתקציבים שאני מקבלת לממש את זה הם דלים, וגם פה אין הלימה.


כל הגורמים האלה, אם ועדת החינוך היתה פותרת נקודה אחת או שתיים שהעליתי, אני חושבת שהרבה דברים היו משתפרים במעמד המנהל.

אחד הרעיונות שראיתי, שיעשו עם המנהל הסכם, שמשרד החינוך יעשה עם כל מנהל ומנהל, של דבר שיהיה בר-השגה, כלומר לוקחים את היחידה של בית הספר ועושים הסכם עם כל מנהל, למה אפשר להביא את בית הספר לתוך מספר שנים, וכך גם אפשר לבדוק את המנהל, אם הוא עומד ביעדים, יחד עם משרד החינוך, וגם לתת לו את הכלים, גם הארגוניים וגם הכספיים, כדי שיוכל למלא תפקידו.

אני חושבת שמלוא השבחים מגיעים לך, היושב-ראש, על היוזמה לקיים דיון בנושא חשוב זה, כי על מנהל קם ונופל דבר, לדעתי. צבא לא מחליפים. מורים הם כפי שהם, ומי שיכול לעשות מעשי קסמים זה רק המנהל.


מאחר שחברי ההסתדרות יוצאים, אני רוצה לומר לכם כמה דברים; תמהתי לגבי תגובת ארגוני המורים לסוגיהם, בעיקר כשידעתי שיושבים שם הרבה מנהלים ומנהלים לשעבר, על התנגדותם העזה לפרק דברת של המנהל, שנתן הרבה מאוד כוח וסמכויות למנהל. הטענה הכי דומיננטית היתה שם, שנותנים לו יותר מדי סמכויות, ומי יודע לאן זה ייקח את בית הספר, והוא יכפה את דעתו על המורים, וישליט טרור, ומי שלא יחייך אליו בבוקר, הוא יתנקם בו בהמשך היום והשנה. השתוממתי לשמוע את זה מפי מנהלים בפועל ומנהלים לשעבר שעמדו כחברי הנהלה של ארגוני המורים. אני מחדדת את הנקודה כדי להזכיר להם את מקור ההתנגדות.


אני רוצה לספר אנקדוטה קצרה; הייתי מנהלת בעירוני ט', היה נושא פינות עישון, ואחת המורות דרשה ממני להקים לה פינת עישון. לא היו לי כלים לכך, לא היה לי תקציב להקים לה חדר, לא היה שטח להקים בו חדר. במעט שיכולתי עשיתי מחיצה. זה לא מצא חן בעיניה, היא החתימה מורים, והגיע מצב שהיא תובעת אותי על כך שלא מילאתי את חובתי להקים לה חדר נפרד.

הלכתי לארגון המורים שבו הייתי חברה ושילמתי את המיסים כדין, וביקשתי שייצגו אותי. היא באותה מידה הלכה לארגון המורים וביקשה שייצגו אותה בתביעה נגדי. מצאתי את עצמי בניגוד אינטרסים; הייתי חברה בארגון שאמר לי: אנו לא הולכים לייצג אותך. הם לא אמרו לי למה, אך הייתי מספיק נבונה להבין, שהייתי אחת מתוך אלף מנהלים שהיו חברים בארגון, ומאחוריה היו הרבה יותר, כלומר השתייכתי לארגון קטן.

באותו רגע הפסקתי את המיסים שלי לארגון, כי הבנתי שכשאני צריכה אותם, הם לא יכולים לייצג אותי. בתוכי הבנתי שאני יכולה גם להבין אותם – הם ילכו עם קבוצת הרוב, שהיא חזקה יותר. אמרתי גם באחד הכינוסים שצריך לקום ארגון נפרד למנהלים, כי רק הוא יכול לייצג.


אני מפנה את הדברים אליך, אילן. אני יודעת שכעסתם על כך שקם ארגון "אומץ". אני מבינה למה קם ארגון "אומץ", ועובדה - לא עשיתם דבר במסגרת הארגון הגדול כדי לייצג את המנהלים כקבוצה שיש לה לפעמים אינטרסים שונים וצרכים אחרים. קם הארגון הזה, ואגב, אני לא חושבת שהיה אכפת לו להחפיף את עצמו בצורה כזאת או אחרת, אך הוא כן רצה ועדיין רוצה, ובצדק, לייחד את עצמו כארגון שיש לו צרכים אחרים, והוא נבלע בצרכים הכלליים של כלל עובדי ההוראה.

נראה כעת את המצגת של הלמ"ס.

הכנו מצגת נתונים קצרה על מנהלי בתי הספר בעשר השנים האחרונות כדי לקבל מושג, על מה אנו מדברים; בעשר השנים האחרונות קרו כמה דברים במערכת החינוך. המערכת גדלה בשנות ה-90 בצורה משמעותית מבחינת מורים, תלמידים. החל באמצע שנות ה-90 אנו רואים ירידה בקצב הגידול של המערכת. זה בא לידי ביטוי גם אצל מנהלי בתי הספר. יש גידול של 14% במספר מנהלי בתי הספר בחינוך היסודי. הגידול הזה מתבטא בעיקר במגזר החרדי. בחינוך הממלכתי והממלכתי-דתי מספר מנהלי בתי הספר יורד בעשר השנים האחרונות, ואני חושב שההקשר די ברור.
אנו מזהים עלייה במספר המנהלים במגזר הערבי. העלייה משמעותית, של 34% במספר מנהלי בתי הספר בחינוך היסודי.


לקחנו כפרמטר השוואתי לקצב הגידול של מנהלי בתי הספר את מספר הכיתות. זה פונקצית האחריות של מנהל בית ספר – כמה כיתות הוא מנהל. בסך הכל הגידול של מנהלי בתי הספר הוא גבוה יותר מאשר מספר הכיתות. העומס יחסית קצת ירד בשנים האחרונות. בעל-יסודי יש ירידה במספר המנהלים ב-16%, לעומת זאת בכיתות ירידה של פי שניים, של 32%. לעומת זאת, במגזר הערבי אנו רואים עלייה במספר הכיתות שמנהל מנהל בבית ספר, יותר גבוהה מאשר מספר מנהלי בתי הספר.


גם קצב הגידול במספר המורים היה נמוך יותר במגזר הערבי מאשר קצב הגידול של המנהלים. לעומת זאת, במגזר הערבי קצב הגידול של המורים הוא יותר מאשר מספר המנהלים. במגזר הערבי אנו מזהים עומסים, תכף נראה את הנתונים.


ממוצע הכיתות למנהל בית ספר בשנים האחרונות ירד בעיקר במגזר העברי בצורה משמעותית בחינוך העל-יסודי. לעומת זאת, במגזר הערבי הוא עלה.


גם מספר המורים הממוצע פר מנהל בית ספר, אנו מזהים ירידה במגזר העברי ביסודי ובעל-יסודי לעומת עלייה במגזר הערבי. העומס על מנהל בית הספר מורגש בעשר השנים האחרונות במגזר הערבי.


לעומת זאת, ממוצע שעות שבועיות למנהל בית ספר, אנו רואים עלייה קלה בחינוך היסודי העברי של שעה וחצי בממוצע לעומת ירידה של שעה וחצי בחינוך העל-יסודי.

אתה חושב שיש מנהל בית ספר שעובד את השעות האלה? הם עובדים הרבה יותר.

לרגע לא אמרתי שהוא לא עובד מעבר לשעות בית הספר.


לעומת זאת, אנו רואים עלייה בממוצע שעות העבודה של מנהלי בתי הספר במגזר הערבי.

יש הטעיה, כי המגזר הממלכתי, שם העומס גדול ושם מספר הכיתות גדול ומספר המורים גדול. כשלוקחים את הממוצע הזה עם הדתי ועם החרדי, אנו מקבלים נתונים אחרים. צריך את הפילוח.

הנתונים על המגזר החרדי מוצגים בלקט שנפזר בסוף המצגת.


לגבי אחוז נשים; יחסית בעיקר במגזר הערבי ובעל-יסודי העברי אחוז הנשים גדל בצורה משמעותית. במגזר הערבי העל-יסודי, אמנם האחוזים יחסית נמוכים מאוד, אך יש פה גידול של 100% באחוז הנשים המנהלות בחינוך העל-יסודי הערבי, אותו דבר סדר גודל של 100% בחינוך היסודי וסדר גודל של 30% גידול בחינוך העל-יסודי העברי.


הזדקנות המערכת; אנו מדברים על אחוז מנהלי בתי ספר מעל גיל 50, האחוז הזה גדל משמעותית רק בעשר השנים האחרונות, עלייה של 50% כמעט במשקל היחסי של מורים מעל גיל 50, כלומר צוואר הבקבוק שמאפיין את המורים בא לידי ביטוי גם בקרב מנהלי בתי הספר. דיברו בעבר על מכסות פרישה – בהחלט זה רלוונטי, יש פה צוואר בקבוק. מנהלים ומורים לא יוצאים לפנסיה מוקדמת. מצד שני, קצב הגיוס של מורים חדשים, מנהלים צעירים וכן הלאה גם פוחת.


הגיל הממוצע עלה בשנתיים בעשר השנים האחרונות, מ-47 ל-49 בחינוך היסודי, עלה בשנה בחינוך העל-יסודי ל-50 ובשנה ביסודי והעל-יסודי הערבי מ-48 ל-49. מבחינת מורים, זה ממש לא משקף, כי המורים במגזר הערבי הם הרבה יותר צעירים. צוואר הבקבוק בקרב מורים במגזר העברי לא בא לידי ביטוי במגזר הערבי, אך בקרב מנהלים יש דמיון בעניין זה.


אחוז אקדמאים; יש גידול עצום באחוז המורים האקדמאיים בחינוך היסודי, העברי והערבי. יש גידול של 400% באחוז המנהלים בעלי תואר שני.

תנאי הסף השתנו.

ישראל במובן הזה בהשוואה למדינות ה-OECD, רמת ההשכלה הנדרשת גם ממורים בחטיבות העליונות, גם ממנהלי בתי ספר, פחות או יותר מתייחסת לתואר שני ומעלה, ואנו בשיפור עצום בעניין זה.

השאלה, איזה תואר שני.

אני לא בטוח שהמגמה הזאת חיובית. יש לזה היבטים חיוביים, כמובן, כי אנו מאוד רוצים שתהיה יותר השכלה, וודאי למי שצריך להיות הדוגמה החינוכית, אבל יש לזה גם הרבה היבטים שליליים. היום אתה לא יכול להתקבל לשום עבודה בלי תואר שאין לו שום קשר לעבודה שאתה מקבל, ואני לא ממש שמח על ההתפתחות הזאת. אם זה בתוך התחום, יותר השכלה ופיתוח תוכניות חינוכיות, זה דבר מצוין. תודה רבה.

אני הולך לייצג את קהל הצרכנים, את השטח במקרה של הורים וילדים, שבשום התארגנות ובשום הצעת חוק לא מתייחסים אלינו. בתאריך 26.5.2006 צוטט מנהל בית ספר בעיתון "מעריב", ד"ר עמי אמיתי, מנהל תיכון "גלילי" בכפר סבא - אגב, הוא גם סגן יו"ר התאגדות המנהלים התיכוניים: "לא ייתכן שאנשים יתערבו בנושאים שהם לא עניינם או שאין להם ידע מספיק אליהם. להורים אין אחריות לצדדים הפדגוגיים של בית הספר... האחריות הפדגוגית היא רק של המנהל וצוות המורים, לכן ההנחיה לשתף את ההורים בדיוני המועצה הפדגוגית היא תמוהה מאוד. אנו עוסקים בחינוך שהוא פרופסיה לכל דבר. אין בעיה שההורים ישתתפו בדיונים שלא מחייבים רקע בחינוך, אך לא צריך לאפשר להם להתערב בקבלת החלטות פדגוגיות".


מדובר במעמדם הציבורי של המנהלים. לצערי, יש בהיל"ה המון עדויות של מנהלים שלא מקיימים את החלטות משרד החינוך – לא בחוזרי המנכ"ל שמתפרסמים, לא אחרי דיונים ארוכים וענייניים בוועדת החינוך של הכנסת. יש מנהלי בתי ספר במגזר הערבי שהורים ביקשו להיות חלק ממעגל מקבלי ההחלטות בבית הספר. מנהל לוקח את חוזר המנכ"ל הזה ומול הפנים שלהם קורע אותו, ואומר: עכשיו מה תעשו? בחלק מהמקרים הוא גם מזמין משטרה.

לא ייתכן שהמנהלים יחיו במין מגדל שן, מנותקים מהציבור ומהקהל שמקבל את השירות, לא לשתף אותם ואז לבקש העצמה במעמדם. אני בעד לחזק את מעמד המורה, את מעמד המנהל, אך אני חולק על האנשים שאמרו שהאדם החשוב ביותר בבית הספר הוא המנהל. הילדים של כולנו הם האנשים הכי חשובים בבית הספר, ואת זה אנו לא רואים.

אני מבין את תגובתך, גם על בסיס הדברים שקראת. יחד עם זה, אם היית קורא את המסמך של "אומץ חינוכי", היית רואה שהעצמת המנהל לא באה על חשבון השותפות של הקהילה, התלמידים, ההורים והמורים, אלא חלק מהעצמת המורים זה דווקא העצמת השותפות. אם עושים העצמת התפקיד, זה לא בא על חשבון, אלא להפך, וזה מה שמחזק את המעמד של המנהל, שיש שיח עמוק יותר. אתה נותן למנהל את הכלים לנהל את האוטונומיה שהוא אמור לנהל, כלים שאין לו היום. רק לקבל את חוזרי המנכ"ל, שזה מרכיב חשוב, זה כשלעצמו לא נותן כלים בידי המנהל לנהל. אם אתה נותן למנהל את הכלים, אתה מאפשר הרבה יותר שותפות של כל הגורמים שמהווים את קהילת בית הספר.

חסרה לנו השותפות.

אני מבקש לחזק את הנושא של הארגון שהולך לחזק את המנהלים. בעצמי סיימתי איזו תעודת הוראה, אמא שלי מלמדת כבר עשרים שנה בבית ספר בבאר שבע, ואני מודע לבעיות, והכתובת היחידה שלה היא מנהל בית הספר, אם יש בעיה בבית הספר. למורה יש שתי אפשרויות; ללכת למנהל בית הספר או ללכת למשטרה. אתם מעדיפים שיהיו שוטרים או שלמנהל יהיה מספיק כוח לפתור את הבעיה? המנהל צריך לקבל מספיק כוח כדי לפתור את הבעיות בבתי הספר.

אם יש בעיה לגבי מנהל בית ספר מסוים מבחינת המקצועיות שלו, זה דבר אחר. פה משרד החינוך צריך לעקוב אחרי כל מנהל שלא ממלא את תפקידו
כראוי, כמו שאתה אומר, שקורעים את חוזר המנכ"ל או שמתייחסים בצורה מסוימת לתלמידים ולמורים, אז יש פה בעיה במקצועיות של המנהל, ואז צריך לפתור את זה על-ידי הגורמים המקצועיים שמעליו, ולא להחליש את כוח כל המנהלים בכל הארץ. יש להפריד.


חשוב שהנושא יעלה לסדר היום, אני מברך על כך שהעלינו את הנושא לדיון. כל מי שיכול לקדם את הנושא, נהיה מאחוריו.

יש מנהלי בתי ספר טובים במדינת ישראל. יש עשייה חינוכית, למרות תחושת המשבר. מנהלים מגיעים להישגים.

אם המנהלים היו לא טובים, לא היה כדאי להעצים אותם.

נכון, אך כדאי גם לומר את זה.

אני מבקש להתייחס למצגת שהיתה פה, כי יש פה כמה דברים מעוותים; ראשית, האחריות של מנהלי בתי הספר בשנים האחרונות גדלה בהתייחסות שלהם, ביכולת שלהם, וגם אם מספר הכיתות קטן בממוצע, תפקיד המנהל לפני עשר שנים שונה ואחר באחריות ובהתייחסות שלו, במקום שלו בקהילה ובכל מקום, ולכן לא הייתי אומר שהאחריות פחתה, למרות המצגת הזאת.


הזדקנות המערכת; מי שמזדקן במערכת בגיל 50, זה, לטעמי, בשיא העבודה של האנשים שיוצאים אחרי שנים של אוניברסיטה וניסיון. הזדקנות מערכת זה דבר לא טוב. לעשות את ההשוואה של גיל 50, לדעתי, קצת איבדנו את הכיוון גם של נקודת ההשוואה של העניין, כי גיל 50 הוא גיל צעיר עדיין.

אם יש אדם שהוא בעל כישרון גדול, הוא יכול להיות בן 35, השאלה היא אם יש צוואר בקבוק שמונע ממנו את אפשרות הקידום.

צוואר בקבוק בגיל 50 עדיין נראה לי נמוך מדי. יש לזה השלכות בכל מיני כיוונים בחברה הישראלית – פתאום בגיל 50 אתה לא מוצא עבודה, למשל.


כשאנו מדברים על מעמד המנהל אנו לוקחים משהו מתוך כל הנושא של מעמד מערכת החינוך, וזה הדבר המרכזי, כי מי היום הולך למכרזים של מנהלי בתי הספר? רובם מורים בולטים שמגיעים לתפקידי מכרז, שהמפקח או מישהו אחר ממליץ עליהם. כשאתה רואה את מעמד המורה ככלל, אתה יודע לאן תהיה המוביליות במערכת, ולכן זה לא רק נושא מעמד המנהל או ארגון כזה או אחר, אלא תפיסה של כל מעמד החינוך וההוראה.

הייתי השנה במספר מכרזים בבתי הספר, גם בעל-יסודי וגם ביסודי. אתה רואה שיש מעט מאוד מועמדים, ובנוסף, הם פחות טובים, לכן העניין הוא כל נושא מקצוע ההוראה והחינוך, ומתוך זה נגזרת של המנהל. נכון לדבר על מעמד המנהל ויש דברים רבים שיש לשפר, אך זאת תפיסה כוללת מרחבית של כל המערכת.

אני מנהל בית ספר בכפר קרע. לגבי מנהל בית ספר במגזר הערבי, שפועל בתנאים ובקשיים הרבה יותר גדולים לעומת עמיתו במגזר היהודי. הדברים מבליטים את הצורך בחיזוק מעמד המנהל.


לגבי חברינו מארגוני המורים, שכל-כך רוצים להחזיק בנו, המנהלים, במסגרות שלהם, וכל הקרדיט מגיע ל"אומץ חינוכי" על זה שהעלה את נושא מעמד המנהל לסדר היום הציבורי. 50 שנה ויותר קיימים הארגונים האלה, ולא העלו ולו פעם אחת את נושא מעמד המנהל.

זה לא מדויק.

כל הקרדיט הוא ל"אומץ חינוכי", על שראו צורך להעלות את הנושא הזה, אנו מודים לך על שזה הובא לוועדה, ומקווים שיהיה לזה המשך.

אני ראש בית הספר לחינוך באוניברסיטת תל-אביב וראש התוכנית החוץ-תקציבית לתואר שני במינהל ומנהיגות. יש באוניברסיטת תל-אביב, בבית הספר לחינוך, שתי תוכניות למינהל חינוכי. אחת היא MA במנהיגות ומינהל בתקציבי המל"ג. חוץ-תקציבית היא זאת שמנוהלת שלא דרך תקציבי המל"ג, אם כי היא מסובסדת בצורה זאת או אחרת אצל חלק מהאנשים על-ידי הרשויות ששולחות אותם וכן הלאה.

מה הסכום שם?

הסכומים שונים. אצלנו זה 40 אלף. אגב, זה מתוך אילוצים של אי-יכולת לעמוד בעומסים של הכשרת המנהל בתוך התוכניות.

אתם עוסקים רק בהכשרת מנהלים?

בתחום הזה יש שתי התוכניות הללו – מנהיגות ומינהל בשתי האפשרויות.


אני חושב שהפילוח פה שנאמר הוא חשוב מאוד, פילוח הנתונים. ברור לי שחטיבות ביניים, על-יסודי וכו', אך ודאי גם לגבי רמת ההשכלה. יש הבדלים עדיין בין אוניברסיטאות מכובדות בארץ לבין שלוחות וכו'. חלק מהכשרה של המנהלים בפועל לא נעשתה בדרכים- -

אני לא מקבל את זה. המועצה להשכלה גבוהה מחליטה למי לתת את הרשיון. אי-אפשר לעשות הכללות. יש גם דרבי שהיא די מצליחה, יש אחרים שלא מצליחים, צריך להפריד.

אני יודע שיש הבדל בין דרבי לבין אוניברסיטת תל-אביב, אני יודע מי מלמד פה ומי פה. השאלה היא איפה מנהלי בתי הספר מקבלים את הכשרתם.

מה היחס שלך למכון שעומדים להקים?

אנו מנסים ליצור שיתוף פעולה. בתקווה שהמכון הזה יהיה רציני, אם אנשי אקדמיה רציניים בתחום הזה בישראל יהיו משותפים בצורה כזאת או אחרת, זה יהיה רציני, ואני חושב שהכיוון הזה נכון.


מסד הנתונים שהוצע פה מועיל, בהתייחס גם לפילוח שאולי חלקו בגלל קוצר הזמן לא הובא. אני מכיר קולגות שלי שחוקרים בתחום המינהל, ולא ראיתי ציטוט אחד של איש אקדמיה בדברים האלה. יש לנו משהו לומר, בשביל זה קיימת אקדמיה. באיזה מקום אנו עוד שלוחה של מדינת ישראל, היה צריך להביא את דברינו במחקר, לדעתי, ויש חוקרים רציניים לא רק ברמה ישראלית אלא גם ברמה בין-לאומית, שאפשר היה להסתייע בדבריהם - אני מדבר על המסמך של הממ"מ, כמובן.

המחקר פה נעשה בידי בחור מאוד מוכשר, וזה נותן לנו כלים.

אך יש מאגרי מידע של אוניברסיטאות ישראל, ואפשר היה להסתייע בהם.


יש השלב של ההכשרה לקראת, יש שלב הסטאז', ואני מקבל גם את הדברים, שיש ללוות את המנהל לכל אורך השנים. ההסתייגות שלי, היכן הליווי בהמשך. כיום ההכשרה נעשית במוסדות אקדמיים, הסטאז' נעשה בשיתוף מוסדות אקדמיים, בשלב ההשתלמות אנו עוברים למקומות שאינם אקדמיים, למסגרות כמו פסגות, ולו היתה המחשבה שקיימת בעולם ושהייתה קיימת במדינת ישראל שמוסדות ההכשרה האקדמיים לא רק ייתנו את ההכשרה וילוו את הסטאז', אלא גם יסייעו בהמשך בהשתלמויות, זה היה מעלה את הרמה ומעשיר. אם נפגוש את המורים בשלב השתלמותם, נדע מה לחקור.

אני מנהלת תיכון גדול במרכז הארץ, כ-1,500 תלמידים, סגנית של התאגדות המנהלים תחת ארגון המורים, תואר שני במדעים, תואר שני נוסף במינהל החינוך של אוניברסיטת תל-אביב, קורס מנהלים באוניברסיטת תל-אביב, מנחה מנהלים בסטאז' באוניברסיטת תל-אביב, המכון למנהיגות חינוכית בירושלים וסמינר הקיבוצים, ומעל גיל 50...

הגעתי היום לדיון במעמד המנהל, אני מברכת את הארגון החדש שמצא את הדרך להעלות את הנושא הזה לדיון היום, צר לי שהם בחרו להתנגח בארגונים האחרים תוך כדי, כי זאת לא הבמה, הנושא חשוב כשלעצמו. מתוך הניסיון שלי כמנהלת וכמייצגת מנהלים אחרים בשטח, אחת הבעיות המרכזיות של המנהל, שהוא משרתם של כמה אדונים. יש הרשות המקומית, יש משרד החינוך, הפיקוח, יש ארגוני המורים, שגם להם יש דרישות, ואנו מחויבים לחיות בשלום עם כולם. לא תמיד זה עולה בקנה אחד.

תלמידים יש גם? מה איתם?

אני עוזבת את ההורים ואת התלמידים, אני מדברת רק על אותם בוסים ששולחים לנו תפקידים ומטלות, וגם הרשתות. יש בעיה שלפעמים הם אינם מתואמים, והמנהל חייב בדיווח ובמרות של כל אחד מאלה. זה קושי גדול בעבודת המנהל. יש להגדיר, למי המנהל כפוף.

לא ייתכן שהמנהל לא צריך את כל האדונים, כלשונך.

אם ראש עיר מסוים מחליט שהוא רוצה היום לטפל גם בפדגוגיה, שהיא נחלת משרד החינוך, האם אני מחויבת לפדגוגיה כפי שמכתיב אותה משרד החינוך או כפי שמגדיר אותה ראש העיר? צריך להעלות את הנושא הזה לדיון, מהם הכלים בידי המנהל- -

פדגוגיה זה משרד החינוך.

החוק לא מגדיר את זה כך.

זה נושא שצריך לעלות לדיון, והעובדה היא השיח הקצר שהיה פה.


לגבי האחריות הטוטאלית שלנו, ללא סמכות בכלל – למשל, חוק זכויות התלמיד אומר שאם תלמיד מושעה מבית הספר, הוא רשאי להגיש ערעור אצל מנהלת המחוז, כולם נוכחים שם - הילד, הוריו, המפקח, ועד הורים, מועצת תלמידים, והמנהל לא נוכח, כלומר זאת מין ועדת משפט והמנהל לא נוכח.

זאת טעות, יש לתקן אותה.

קיבלת הסכמה כללית בנקודה אחת.

חייב להיות מונח לפני מנהל המחוז דוח מנהל בית הספר, דוח המפקח, אם הוא רלוונטי- -

אך איך ייתכן שכולם מיוצגים והמנהל לא יכול להיות נוכח? זה מפתיע. אתם יכולים לתקן את זה בלי הרבה פלפול.

אני, בעיר ירושלים, כל שימוע שנערך לתלמיד נערך בנוכחות המנהל.

עוד דוגמה לאחריות הטוטלית ושאין לנו שום סמכות זה החוזרים האחרונים בנושא עזרה ראשונה שהגיעו לבתי הספר. המנהל מחויב שיהיו כך וכך מגישי עזרה ראשונה בבית הספר, האחות לא מחזיקה את התיקים הרפואיים אצלה, אני יכולה לחייב מורים? איך אני מכשירה צוות? אני סמכות? יצאתי למסע לפולין בחמישה אוטובוסים, לקחתי רופא. תלמיד חש ברע, הרופא אמר להשאירו בחדר, ועל-פי החוק, אני צריכה להשאיר אתו מורה, ואמר שאם הילד ירגיש יותר לא טוב, לפנות אותו לבית חולים. אמרתי לרופא: תן למורה סימנים, איך תדע שמצב הילד מידרדר. איך מורה צריכה לדעת אם מצב הילד הידרדר?

מנהל ומורה שלא יכול לטפל במצב כזה, לא צריך להיות מנהל ומורה.

הפתרון היה שהרופא נשאר, אז שיהיה לי רופא בבית הספר.


לגבי המשכורת של המנהלים כנגזרת של שכר המורים, ולא כשכר מנהל, כאשר אין התייחסות לגודל ולמורכבות של בית הספר. בתי הספר התיכוניים גדולים מאוד, מורכבים – נתיבים טכנולוגיים, עיוניים. אני מקבלת על ניהול 49 כיתות כמו מנהלת שמנהלת 20 כיתות.

אם את קוראת את ההצעות של "אומץ", הכל בפנים שם.

אז אני רוצה לחזק את הנקודה הזאת, שהשכר שלנו נגזר משכר המורים, ותנאי הפנסיה שלנו גרועים יותר מתנאי המורים, כי ההפרשה היא עד משרה.


בנוסף, המנהל נבחן על אחוזי זכאות. העיתונות בודקת אותנו על-פי אחוזי זכאות, אין מדדים נוספים לעשייה של בית ספר, ותוכנית חמש שנתית שבודקת תפוקות, לא נראית לי שאנו קובעים את המטרות, בראייה קדימה אמנם, אבל לפעמים קובעים את המטרות על-פי צורכי השעה. הייתי רוצה לראות את האוטונומיה של המנהל- -

אם הבנת את דבריי, את טועה. אני מדבר על תפוקות מוסכמות, שוודאי לא מוגדרות רק לפי מספר התלמידים שעוברים איזה ציון בבגרות, להפך. זאת הזדמנות להעלות נושאים הרבה יותר חשובים בהישגים ובהתקדמות התלמידים.

אני לשעבר מנהל בית ספר, תואר דוקטור, אולי בן 50...

לדעתי, מנהל צריך לטפל בבעיות חינוכית. אם מדברים על בית ספר על-יסודי, הייתי בזה, יש הרבה מה לעשות. אנו רואים בעיתונות, יש הרבה בעיות שאין לנו הנושאים האלה, אך יש מה לעשות.


לצערנו, מושתתת על מנהל כל-כך הרבה משימות, שהיו צריכות להיות כאן שתי רשויות. לדעתי, המצב נהיה לאחרונה שמנהל בית ספר צריך לעבור קורס רואה חשבון, הוא צריך להיות מנהל כספים.

לפי מסקנות של דברת, יכול להיות שזה עיקר תפקידו.

מרוב סרבולים שכחנו את העיקר. המנהל עסוק כל היום בהגשת דוחות לרשויות המקומיות, למשרד החינוך, אם היתה פנימייה, גם היא מבקשת, למחרת מבקר מס הכנסה, מחרתיים רשם העמותות. ברוך השם, יש פרנסה לכל הגופים. יש פה כפל, בזבוז, המנהל עסוק חלק נכבד מיומו בדוחות, חוץ מהמטלה העיקרית שמוטלת עליו, אנו חוטאים, ולכן, לצערנו, הפירות אינם משובחים. אנו רואים כל מיני תופעות שלא היו צריכים לקרות. הדבר הזה צריך להיות בראש מעיינינו. יש פה בזבוז משווע של כספי ציבור, נותנים פרנסה למשרדי רואי חשבון שכל מטרתם להרוויח, אותם דוחות מגישים חמש פעמים – לא יכולה להיות כזאת תופעה. אותן ביקורות מגיעים מכמה גופים. זה בזבוז מצד אחד, ומצד שני אנו מחטיאים את המטרה במשימה שמוטלת על המנהל, והוא נהיה לא רלוונטי למה שהוא צריך לשמש וליישם.

לא היית פה קודם, אך הדגשתי בפתיחה שהמנהל הוא הדמות החינוכית המרכזית, זה צריך להיות עיקר עיסוקו. התפקידים מכוח המציאות שלנו היום הם חלק מהעניין, השאלה היא אם יש לו הכלים, העזרה.

אומרים שאין מקרה. כדי לעשות מזה יש, אני מבקש מהיושב-ראש לקרוא לגופים הרלוונטיים, לגופים של רשם העמותות, של האוצר. יש פה כפילות מהאוצר, אולי לפעמים גם ניגוד אינטרסים, שלפעמים רואה חשבון זוכה בכל המכרזים, אך לא הייתי רוצה להיכנס לנושא הזה. הייתי רוצה לשמוע מה מציע היושב-ראש כדי ליישם משהו ולצאת נשכר מהעניין, והיה זה שכרנו.

אנו חיים בעידן של ניהול עצמי, וזה כשלעצמו מבורך, אך מנהל בית הספר נדרש להגדיר חזון ומטרות ותוכנית לימודים מותאמת לחזון. התפקיד הניהולי שלנו מאופיין בסביבת עבודה רווית מתחים ולחצים, והמנהלים מחויבים למטלות פדגוגיות חינוכיות, להובלת צוות בית הספר, לטפח ולהעצים את המורים, לגייס מורים, להעריך את המורים. בעבר המפקחים היו מעריכים את המורים, היום גם המנהל נדרש לכך, וכשלעצמו התהליך הזה מבורך, הביזור שהעביר משרד החינוך לבתי הספר ותהליך קבלת ההחלטות בבית הספר, אך בהחלט מנהל נדרש להיות איש שיווק ואיש שמגייס תלמידים ואיש כספים ואיש שגובה.

לגבי כלים למנהל, אנו סימנו לעצמנו לא מעט בעיות. שכר המנהלים מעליב, מנהל עובד 10 שעות בשבוע יותר ממה שהוא מתוגמל עליהן, וזה לא ראוי. זה לא מתוך בחירה - מנהל שרוצה להצליח במשימות חייב לעבוד 45 עד 50 שעות בשבוע. רוב המנהלים חיים בתחושה שלמרות שהם נמצאים 45 עד 50 שעות בשבוע בבית הספר, הם לא מספיקים את המטלות שבפניהם.

אנו מתקשים לגייס בעלי תפקידים ראויים בגלל השכר, אנו מתקשים בגביית הכספים, בחוזר של תשלומי ההורים שוועדת החינוך של הכנסת מאשרת, רק הביטוח הוא חובה, שאר התשלומים הם רשות או קונה מרצון, ויש הורים, שכל אחד עושה הישר בעיניו, ועם זאת אנו נדרשים לצאת לטיולים, לקיים את הפעילויות, ואנו לא מקבלים גיבוי לגבי גביית הכספים. היינו מאוד שמחים אם הביטוח הלאומי יגבה את הכספים האלה ויעבירם לבתי הספר ויחסוך מאתנו להיות האיש הרע.

לגבי המנהלים והמורים בני 50; נאמר כאן שלמנהלי בתי ספר אין קריירה שנייה, ובאופן כללי זה נכון, לכן הם נתקעים בגיל 50 בתור מנהלי בתי ספר, ואז התזוזה שאנו רוצים לא קורית, יש לחשוב על זה במערך הכללי.


בנוסף, אנו מנהלים של ארגונים גדולים עם הרבה מאוד מורים – זה לא רק התלמידים. אחת הבעיות המרכזיות של מעמד המנהל הוא משמעת מורים ומשמעת תלמידים. קראתי מחקר שאומר שעד 30% מהמשאבים של בתי ספר הקיימים מתבזבז בגלל נושא משמעת. הדה-לגיטימציה הכללית שיש למורים ולמנהלים בציבור היא זאת שאומרת שניתן להיות פרועים, כי למנהל אין סמכות כלפי המורים וגם אין לו סמכות יותר אפקטיבית כלפי התלמידים. הנושא של משמעת אלמנטרית והתנהגות ציבורית מחויבת הוא נושא בעייתי מאוד במערכת החינוך.

משמעת היא נושא מרכזי, אך זה לא יכול להיות מתוקף החלטה של ועדת הכנסת, אפילו לא של משרד החינוך, אלא מתוקף אישיותו החינוכית של המנהל.

נכון, ההתנהלות והעבודה שלו בתוך בית הספר חשובים מכל חוק אחר, ועדיין בדוגמאות ששמענו, שבמקרים שיש בעיה המנהל לא מגובה, כל הנושא הזה חשוב לגבי מעמד המנהל.

למען הגילוי הנאות, אני הבאתי את הקבוצה של "אומץ חינוכי" לפגישה עם השר שטרית, שמילא תפקיד ארבעה חודשים. הייתי לו ליועץ, ואחרי הפגישה עוד לא עזבתי לגמרי את ארגון המורים, מצא חן בעיני הכיוון, הדרך שבה הציגו, ומאז אני אתם, והייתי עסוק בגיבוש המסמך שהוצג היום ועוד מסמכים.

חבל שאנשי הסתדרות המורים הלכו. כשאדון דורות אמר שהוא מסכים רק עם דבר אחד, נראה שהוא מסכים עם כל מה שכתוב פה, ואחריו אילן בהירי, שניהם בפנסיה כמנהלים, ורותי - שלושה אנשים שמייצגים מנהלים בתוך ארגון הסתדרות המורים. בארגון המורים, לעומת זה, יש התאגדות מנהלים, שאני קורא לה עכשיו לחבור ל"אומץ חינוכי" ולהוביל את האחרים לארגון אחד גדול ויציג.

מעמד המנהל נמצא אצלנו על הפרק לאורך כל הדרך. יש לנו תא מנהלים. אין לנו תאים בארגון המורים, יש רק שני תאים, שזה תא המנהלים ותא המפקחים, כי אנו מעריכים את מעמדם המיוחד גם של מנהל וגם של מפקח.

מנהל שיש לו תפקיד כל-כך חשוב במערכת הוא המוביל, העיקרי במערכת, אך אנו לא שוכחים שהוא הראש מבין כלל המורים, ואיננו שוכחים לדבר על מעמד המורה. אם סמכות של מנהל זה אומר האפשרות לפטר מורה בבית הספר, אנו הראשונים שלא ניתן לזה לקרות, אך אם מעמד המורה זה להיות חלק ממערך ההחלטות הפדגוגיות בבית הספר, אנו הולכים אתם לאורך כל הדרך. אם מעמד מנהל אומר לתת האפשרות לפטר מורה, בשבילנו זה לא מעמד מנהל.

אם את נותנת העצמה בידי המנהל, והמנהל רואה שיש מורה שלא עונה על צורכי ההוראה- -

לא אמרתי את זה. בנשימה אחת אמרתי תא מנהלים ותא מפקחים. יש מפקחים חיצוניים, יש להם הסמכות לבוא לבית הספר, לשמוע את המנהל, את המורה, להיכנס לכיתות, לראות מה הבעיה, ויש להם גם הסמכות להמליץ על פיטורים.

את מנהלת?

לא, אני מורה מן המניין. הייתי מנהלת.

ההורים לא דיברו פה.

דיברו פה.


הבנתי את הנקודה, זה יכול להיות שנוי במחלוקת.

היו פה שני דיונים, אחד עסק במעמד המנהל, ואני מציע לא לקבל את גישת אבי קמינסקי, אלא להתמקד במעמד המנהל, סוף-סוף הגענו לדיון הזה, וצריך לייחד לו את הכבוד, את המקום ואת הזמן.


הדבר השני שבו עסקנו, וצריך לשים את זה חזק על השולחן, יש לו קשר לעניין הראשון, זה שאלת הייצוג, כלומר האם ייתכן חיזוק משמעותי במעמד המנהל ללא ייצוג נפרד, ואני מבקש את זה כחלק מהדיון הכולל.

אסכם כך, ברשות חברי הכנסת, ותוסיפו ותורידו כראות עיניכם; אני מברך על הקמת הארגון "אומץ חינוכי". זה מדרבן ומוסיף מרכיב חשוב בדיון הנחוץ של הציבור הישראלי על המקום והמעמד והסמכויות והחובות של מנהלים בישראל. אני קורא למשרד החינוך, תשתפו אותם בדיונים בכל הדרגות, מהשרה ועד לסמנכ"ל והלאה. זה דבר שבא רק כדי להועיל, וודאי לא יגרע. חשוב שתעשו את זה.


מה שראינו פה, יש צורך לשים את הדיון של מעמד המנהל כדמות החינוכית המרכזית במוקד של כל העשייה החינוכית למען קידום הילדים. זאת המטרה הסופית, ולא המנהל. יש לעשות את הדיונים האלה עכשיו ולהאיץ את התהליכים גם במשרד החינוך – הקמת המכון והדיונים שאתם עושים, כדי לתת למנהלים את הסמכויות וגם את התגמול וכל המרכיבים שדיברנו עליהם בישיבה הזאת.


חשוב לפתח קוד אתי למנהלים, שיהיה מקובל על הגורמים השונים, שיידע המנהל, מי שרוצה להיכנס לפרופסיה הזאת, מה זה מחייב ואילו סמכויות רוצים לתת בידם.


נמשיך בדיוני הוועדה בנושא הזה, נעקוב עם משרד החינוך, רוצים להיות מרכיב חשוב בעניין, יש לנו עמדות ברורות בנושא הזה - כמובן, בשיתוף עם ארגוני המורים ועם נציגות ההורים, שחשובים כמרכיבים שונים של העניין.


גם הדברים שאמר חבר הכנסת יעקב כהן צריכים להיות חלק מהעניין – לא להפריז במאמץ האדמיניסטרטיבי והבירוקרטי של המנהל, לתת לו גם שם את העזרה והכלים, אולי הוא צריך רואה חשבון צמוד.

בואו נקרא למערכת החינוך- -

אני מעיר את זה גם פה במסקנות, כי ודאי שהיום אין דבר כזה, מנהל של שום גוף, שאין לו הכושר גם הארגוני וגם של ניהול כספי, אך זה לא יכול להיות המרכיב המרכזי. הדמות החינוכית, העשייה החינוכית, הדוגמה החינוכית צריכות להיות במרכז. אם כל היום הוא עוסק בדוחות כספיים ובגיוס כספים- -

הייתי מציע לקרוא לאוצר בעניין.

זה פתיחת הדיון, והערנו את זה במסקנות כדי שזה ייכנס לכלל החשיבה בעניין הזה.


אנו מברכים את כל הגורמים שעוסקים במלאכת הקודש כדי לקדם ולמקד את הפתרונות במשבר החינוכי בדרך של העצמה של הפרופסיה של מנהל בית ספר. תודה לכולם על דיון ענייני.


תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:10.