כנסת פתוחה

PAGE
24
ועדת החוקה חוק ומשפט

8.11.2006

הכנסת השבע-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שני
פרוטוקול מס' 65

מישיבת ועדת החוקה חוק ומשפט

יום רביעי, י"ז בחשוון התשס"ז (8 בנובמבר 2006), שעה 09:00

תקנות שירות המדינה (משמעת) (החלת הוראות מחוק זכויות נפגעי עבירה), התשס"ז-2006 (התקנות מצורפות בסוף הפרוטוקול)

חברי הוועדה: קולט אביטל - מ"מ היו"ר

מנחם בן-ששון

עו"ד ענת אסיף, משרד המשפטים

עו"ד אסף רוזנברג, נציבות שירות המדינה, הממונה על התביעה

עו"ד יפית כנעני, נציבות שירות המדינה

עו"ד נועה ברודסקי-לוי, המועצה לשלום הילד

עו"ד מאירה בסוק, נעמ"ת, יועצת משפטית לדיני עבודה נעמ"ת ירושלים

עו"ד רחל הלמן, איגוד מרכזי סיוע לנפגעות תקיפה מינית, יועמ"ש

עו"ד אפרת רוזן

דורית ואג

אסתר מימון

תקנות שירות המדינה (משמעת) (החלת הוראות מחוק זכויות נפגעי עבירה), התשס"ז-2006

בוקר טוב. אני מתכבדת לפתוח את ישיבת ועדת החוקה חוק ומשפט, אני ממלאת היום את מקומו של יושב-ראש הוועדה. המטרה היום היא לדון בהחלת הוראות שבחוק זכויות נפגעי עבירה בתקנות שירות המדינה.


אני רוצה להזכיר שחוק זכויות נפגעי עבירה עבר בכנסת ב-2001, מתייחס בעיקר להליך פלילי. במרוצת הזמן הסתבר שצריך וניתן להחיל הליכים דומים כשיש הליך משמעתי בשירות המדינה, ולכן בא תיקון חוק שירות המדינה, שעבר בכנסת ב-2005, תיקון מס' 10, שהוסיף בסעיף 43(א), "שר המשפטים, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, רשאי לקבוע כי הוראות חוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א-2001, כולן או מקצתן, ובהתאמות המתחייבות שקבע, יחולו על ההליכים המשמעתיים לפי חוק זה".


בחוק נקבע שמשרד המשפטים יגיש לכנסת את התקנות האלה בתוך ארבעה חודשים. משרד המשפטים איחר בכמה חודשים ומסר אותן לאישור הוועדה ב-19 באוקטובר, ואנחנו נפגשים הבוקר כדי לנסות ולעבור על התקנות האלה.


עיקר הוראות החוק לגבי זכויות נפגעי ונפגעות עבירה נמצא כבר בתקנות, נדמה לי שרובן, סעיפים 3, 4, 5, 6, 7, 8, 9, 11, 12, 13, 14, 15, 17, 18 ו-21. אני מבינה שמה שלא הוכנס אלה סעיפים שנראו לא רלוונטיים. היתה אלינו פנייה של האגודה לזכויות האזרח, ונדון בה, מכיוון שנאמר שיש תהליכים משמעתיים שמתנהלים בתוך המשרד, או שהנהלת המשרד בדרך כלל מנסה להחיל במשרד, והם לא כלולים בתקנות שמשרד המשפטים העביר. נבדוק אותן אחת לאחת, ונבדוק מה עמדת משרד המשפטים. אני מציעה שהיועצת המשפטית של הוועדה תציג את המסמך.

ברשותך, ההערות של האגודה לזכויות האזרח הן הערות כלליות והערות ספציפיות שנוגעות לתקנות, אחת לאחת. נתחיל לקרוא את התקנות, ואז נדון בזה. אני אתחיל לקרוא, ואם יש הערות, שיפסיקו אותי.


(קוראת תקנה 1 לתקנות שירות המדינה (משמעת)(החלת הוראות מחוק זכויות נפגעי עבירה), התשס"ז – 2006)

האם יש למישהו הערות על המטרה?

ראיתי הבדל בין החוק לבין הסעיף. בחוק כתוב "כבודו כאדם", ובתקנות כתוב רק "כבודו". האם זה הושמט מתוך כוונה?

לא נראה לי, זה בטעות.

אם לא, כדאי להוסיף את המילה "כאדם", כי גם בשירות המדינה יש בני אדם.

יש לפעמים שינויי ניסוח בין התקנות לבין החוק, וזה בגלל הפרסונות שאחראיות על הניסוח, שאלה שתי נשים שונות. אני יכולה לבדוק. אם זו השמטה בטעות, אני אוסיף.

זה לא דווקא בתחום האינטרסים שאני מייצגת, אבל לפעמים, בהשמטות תולים תלי תלים של משמעויות.

אנחנו עוברים לתקנה 2.

(קוראת תקנה 2 לתקנות שירות המדינה (משמעת)(החלת הוראות מחוק זכויות נפגעי עבירה), התשס"ז – 2006)

בחוק יש עבירת מין או אלימות, בלי אלימות חמורה.

יש גם וגם.

פה אין את זה.

חכי לתקנות המהותיות, שבהן כתוב איזו זכות חלה על מי. זו לא בעיה בעצם ההגדרה, זה בהמשך דיון.

אם נחיל את זה על עבירות מין ואלימות, ולא רק על עבירות מין ואלימות חמורה, נוסיף הגדרה.

לגבי נפגע עבירה, בחוק מתייחסים גם לבני משפחה של מי שהעבירה גרמה למותו. השאלה, אם אין מקום להוסיף את זה גם כאן.

השאלה אם זה חל על שירות המדינה.

לא עושים תיקים כאלה.

(קוראת תקנות 3, 4, 5, 6 לתקנות שירות המדינה (משמעת)(החלת הוראות מחוק זכויות נפגעי עבירה), התשס"ז – 2006)

יש לי הערות לא על מה שיש, אלא על מה שאין. לא נשמט מהסעיף הזה מה שיש בחוק, והוא, במהלך ההליך הפלילי זכאי נפגע העבירה בסעיף (1) "להגנה, ככל שניתן ועל פי הצורך, מפני החשוד, הנאשם או הנידון ומפני שלוחיו או מקורביו". מה שנשאר כאן בהקשר הזה, נשמט כאן למשל משהו – אחר כך באנלוגיה אני רוצה לומר כמה נחוץ הסעיף הראשון – גם הזכות למדור שקט בביתו, ללא נוכחות חשוד, הנאשם או הנידון. כשבעצם המקבילה של הזכות של הנפגע למדור שקט בביתו, זאת הזכות של העובד למדור שקט בעבודתו. זה בדיוק היה צריך להיכנס בתוך סעיף קטן (1), שאותו נפגע זכאי להגנה מפני החשוד, הנאשם או הנידון. כל מה שנשאר בשירות המדינה זה "בבית המשפט", אבל זה לא במקום העבודה.


יותר מזה, כיוון שכאן אנחנו דנים בנושא ספציפי, הוא לא נושא כללי, היה מקום, לא רק את מה שיש בסעיף 6(1) להכניס לתוך הסעיף, אלא לבוא ולפרט את אותה הגנה מסוימת, ספציפית, לעובד ולעובד בשירות המדינה, כי אנחנו יודעים במי מדובר, ויש פה מקום להגן עליו, הוא לא יכול לחזור לממונה שלו, למשל, לחזור ולהיות המזכירה שלו, היא צריכה זכות לעבוד במקום אחר ולהגנה ממנו במקום העבודה.

יש צדק. האם את רוצה להתייחס?

אני רוצה לשים את הדיון הזה בתוך המסגרת החוקית שלו. אנחנו כאן בתקנות שנובעות מתיקון לחוק שירות המדינה (משמעת), שעוסקות אך ורק בהחלת הוראות מחוק זכויות נפגעי עבירה על ההליך המשמעתי. אין לי מחלוקת עם האפשרות, שאולי יכולים להיות הסדרים נוספים שנועדו להגן ולהיטיב עם נפגעי עבירה בהליך המשמעתי. אנחנו לא מתיימרים לתת הסדר כולל וסופי לעניין הזה בתקנות האלה, אנחנו התחייבנו, וגם התקנות האלה בפני עצמן הביאו אותנו לעבודה די מפורטת וארוכה, כשבאנו לקחת סעיפים מחוק זכויות נפגעי עבירה ולראות איך מעבירים אותם. זה לגבי הסדרים נוספים להגנה במקום עבודה.

פה השמטתם סעיף?

לגבי סעיף 6(1) בחוק זכויות נפגעי עבירה. כשהוא חוקק, עד כמה שמישהו עושה בו שימוש, זה סעיף קצת אמורפי, בעצם מדבר על ההגנה שהמשטרה נותנת לכלל האזרחים, עם איזה דגש לנפגעי עבירה. אין לנו מקבילה לזה בהליך הפלילי, המשטרה עדיין חייבת להגן על כל נפגע עבירה מכוח חוק זכויות נפגעי עבירה ומכוח חובתה כמשטרה בכלל, אבל לקחת את הסעיף הזה ולשים אותו כאן, אין לזה משמעות מעשית, והוא עלול להיראות, שאולי נציבות שירות המדינה משמשת כאן איזה מגן על העובדים במובן המשטרתי, וזה לא נכון. אנחנו לא רוצים לכתוב סתם סעיפים שאין להם משמעות, ובוודאי אנחנו לא רוצים להטיל תפקידים וסמכויות על גופים שאין להם סמכויות לעשותם, וזה לא מתפקידם ומיכולתם. זאת המשמעות של סעיף 6(1). לגבי סעיף 6(3), המדור השקט, זה סעיף שאני חייבת להודות שאני לא מבינה מה הוא עושה בחוק זכויות נפגעי עבירה, זה סעיף שכל מה שהוא אומר, שהנפגע יכול להגיש בקשה לצו הגנה לפי חוק למניעת אלימות במשפחה, ואנחנו גם יודעים שלא צריך לחוקק סעיפים כאלה, אבל הם נכנסו לחוק מתוך איזה ניסיון לעשות הסדר כולל.

מדור שקט בביתו, זה לא רלוונטי, אבל אפשרות להפרדה או למקום אחר במקום עבודה, כדי לא להיתקל במי שתקף אותו או אותה- - -

זה לא בתקנות האלה.

זה לא רק על זה, זה יכול להיות גם דברים אחרים.

על פי רוב אנחנו מתייחסים פה להטרדות המיניות. עבירות אלימות מעטות אצלנו. אם זו תקיפה רצינית, זה עובר להליך הפלילי. ברמת העיקרון, בהטרדות המיניות, יש סמכות. ברגע שנודע לנו על הטרדה מינית, אנחנו ישר בוחנים הליך של הפרדה בין החשוד למתלוננת, עד כדי השעיית החשוד, כבר מתחילת ההליך. זה נמצא בחוק.

הזכות להשעיה רק בידיכם, ולא בידי המשרדים.

יש השעיה דחופה של 30 יום בידי המשרד, על ידי המנכ"ל והשר – 14 ימים ו-16 ימים נוספים – לאחר מכן, ההשעיה הקבועה היא בידי הנציב בלבד. הסמכות לעשות הפרדה בעבירת מין בין המתלוננת לבין החשוד היא בידי האחראי על המשמעת, בידי, וזה קבוע בחוק. זה מופיע בתקשי"ר.

האם בדרך כלל, לא הנפגעת היא זו שהולכת למקום אחר?

לא, אין כללים.

מה שראינו, לפי הניסיון, או שהנפגעת הולכת לחופשה הביתה או שהיא הולכת למקום אחר, ושם זכויותיה נפגעות.

העיקרון המוביל הוא שכל הפרדה היא על דעת המתלוננת. כאשר אי אפשר להזיז את החשוד מכל מיני סיבות, זה על דעת המתלוננת, ועל פי רוב החשוד, או יושעה או יזוז מתפקידו.

זה נכון על הנייר. השאלה אם זה מה שקורה כשמדובר בעובדת שהיא עובדת זוטרה, בדרך כלל אותה מזיזים למחלקה אחרת, עם פחות זכויות, או לדרגה יותר נמוכה.

אין מצב כזה.

זה לא לענייננו, אבל יש לי שאלה אחרת. ב-6(2) כתוב שהנציבות היא זו שתביא מלווה מטעמה. האם יכולה מתלוננת להביא מלווה מטעמה?

ברור.

כאן כתוב שהיא תצלצל לנציבות.

אם היא זקוקה.

מה שקרה, שלא נתנו למתלוננת לבוא עם מלווה.

בתוך הדיון. כבר היתה הכרעה בבית הדין, וזה כבר סודר בחוק ובתקנות. כאן באנו עוד יותר לקראת. אנחנו רוצים להגן עליה, אז יגן עליה מישהו מטעמנו.

אין מקום להשמיט את סעיף 6(1) שנמצא בחוק, למרות הדברים שענת אסיף אמרה. המחוקק קבע את הנורמה, ואנחנו כאן מיישמים. הכלל הוא שתהיה השוואה בין הזכויות במשפט הפלילי לבין הזכויות של הנפגעים במשפט האזרחי.

בהתאמות המתאימות.

בסעיף 6(1) יש כאן הצהרה על זכותה של הנפגעת להגנה. לא נאמר כאן משטרה, ובאופן טבעי זה, כמובן, מיתרגם לפי סמכויות אחרות שבדין, אבל כאן אנחנו מדברים על הסמכויות המתאימות בדין שלפיהן סעיף 6(1), אם הוא ייכנס לתקנות, יקבל משמעות. זה בהתאם לסמכויות של נציב שירות המדינה כמובן. אי אפשר לשתול כאן את המשטרה ובגלל זה לומר שהסעיף הזה מפסיק להיות רלוונטי. המשטרה איננה כאן, זה, כמובן, מתפרש בהתאם לסמכויות שיש בציבור הכללי.

מה זה "מפני שלוחיו או מקורביו"? אנחנו נמצאים בשירות המדינה. אין לנו יכולת להשפיע על העובד כאשר הוא יוצא מפתח משרדו או כל דבר אחר, גם אין לנו שוטרים, אנחנו בסך הכול עשרה חוקרים ועשרה תובעים.

מובן שזה יתפרש בהתאם לסמכויות בחוק שירות המדינה, לא לפי משהו אחר.

ברגע שכותבים סעיף כזה, הוא יתפרש איך שייראה לנכון- - -

נלך על הרישה, "להגנה, ככל הניתן ועל פי הצורך, מפני החשוד". "מפני שולחיו או מקורביו" באמת לא נחוץ כאן. מה מפריעה לכם הרישה?

אני לא יודעת מה המשמעות של זה בפועל.

יש תקנות לחשיפת שחיתויות, שיש הגנה על ידי מבקר המדינה, על ידי הנציב, זה כבר מצוי בחוק, כל ההגנות של חושף שחיתויות או מתלונן.

הנציבות באה להבטיח את זכויות נפגעי עבירה בתוך ההליך המשמעתי עצמו. פה אנחנו יכולים להטיל עליה חובות שהן מעבר ליכולות שלה ומעבר לזכויות שלה. גם אני לא כל כך מבינה את הסעיף הזה במקור, הוא לא מאוד ברור, ואני חושבת שסעיף 6(2) נותן את ההגנות שהנציבות צריכה לתת לנפגעי עבירה, ואת זה מחילים כלשונו.

6(2) זה רק בבית המשפט.

נוותר על סעיף (1). נעבור לסעיף 7.

(קוראת סעיף 7 לתקנות שירות המדינה (משמעת)(החלת הוראות מחוק זכויות נפגעי עבירה), התשס"ז – 2006)

האם זה עונה על השאלה הקודמת שלכם?

זה בעצם מחיל את סעיף 7 לחלוטין על ההליך המשמעתי.

היתה שאלה על עבירות מין חמורות.

נגיע לזה בהמשך.


(קוראת תקנה 8(א) לתקנות שירות המדינה (משמעת)(החלת הוראות מחוק זכויות נפגעי עבירה), התשס"ז – 2006)

נראה לי שהפרסום באינטרנט מוציא אותנו.

למה רק באינטרנט?

אני שואל, האם עושים את זה כמגמה בכלל לגבי פרסומים?

גם באינטרנט, בוודאי.

זה הופך להיות לחובה.

בתקנות המקבילות לגבי החוק הפלילי גם קבענו דרכי פרסום, כולל באינטרנט.

האם אנחנו לא נמצאים בתקופת מעבר? נטייתנו כאן, אתם יודעים, בבית הזה אנחנו משתדלים לחסוך בנייר, אבל האם אנחנו לא מקדימים דווקא אצל אנשים שעלולים להיות נפגעים, ולא יכולים להגיע לזה? האם לא לתת תקופת ביניים? אני רוצה להתוות את המגמה ובירכתי עליה, אבל צריך תקופת מעבר.

זו הכרעה שהיא עניין של עלויות. הבנתי שלדבר על דפים בנציבות המדינה, אני לא יודעת באיזה כמות אפשר יהיה לעשות. מעבודת ההכנה שהיתה כאן לא קיבלתי הסכמה להתחייב בתקנות על פרסום בעוד מקומות. אגב, די נכווינו ממה שהתחייבנו עליו בתקנות של ההליך הפלילי, כי התחייבנו שם בפרסום עצום בהיקפו, ואנחנו לא עומדים בו, לכן לא רצינו ללכת לכיוון הזה.

ברוב משרדי הממשלה עדיין קיים נוהג של הפצת דפי מידע. יש דואר פנימי והפצת מידע.

שאלה אחת היא, מה הנציבות יכולה לעשות בנוסף על פרסום באינטרנט? ושאלה שנייה עלתה לגבי משרדי הממשלה. אני לא יכולה בתקנות האלה להתחייב בשם כלל משרדי הממשלה.

את לא יכולה להתחייב, אבל את יכולה להטיל אחריות.

אני לא יכולה, אבל אין לי שום מניעה, אחרי שהתקנות יעברו, לפנות למשרדים ולהציע להם בפורטלים, או אם יש להם חוזרים בענייני זכויות עובדים, לפרסם.

ברוב המשרדים יש חוזרים.

אני לא יכולה בתקנות כאן להטיל את זה על כלל משרדי הממשלה.

מדוע לא?

אני נאלץ לצאת, אני מצטער שאני לא יכול להיות בדיון עד סופו. הייתי מבקש, כחבר ועדה, למצוא דרך שבשלב ראשון הדבר לא יהיה רק בהבטחה, אלא שיהיה רשום באיזה צורה. מבחינתי, שזה יהיה בהוראות מעבר לשנתיים, אבל אני רוצה להיות שקט עם זה.

בסך הכול כדאי להביא את זה לידיעה בהתחלה, שזה קיים, שזה יועבר לידיעת כל מי שצריך במשרדי ממשלה באיזה חוזר מנכ"ל או סמנכ"ל למינהל, לכל העובדים, שהדבר הזה הוחל, ומי שרוצה, אפשר למצוא באתר כזה וכזה. אחרת, אני אדע שזה עבר פה בכנסת, ורוב האנשים בשירות המדינה לא יידעו את זה.

ברגע שהתקנות האלה ייצאו, ודאי שייצא חוזר מטעמי לכל העובדים בדבר התקנות האלה ובדבר הזכויות שלהם. יהיה כתוב שם שהעניין הזה יפורסם באינטרנט. מה שאנחנו אומרים, שכל מתלונן שמגיע לחקירות, כשהוא ייצא מאיתנו, הוא יקבל מכתב שיסכם את הזכויות שלו.

יש הרבה מאוד מתלוננים או מתלוננות, שאחרי שהותקפו תקיפה מינית, יפנו להליך פלילי, ולא יידעו עדיין שהדבר אפשרי בנציבות שירות המדינה. השאלה, איך אנחנו מביאים לידיעתם שכתוצאה מזה שתוקנו תקנות חדשות, קיים מסלול נוסף שהוא פחות מאיים, שהוא יותר פשוט, שהוא פחות מסובך, שהם לא צריכים לפנות למשטרה, שהדבר הזה אפשרי וחל היום, וקיים היום, בתוך שירות המדינה.

צריך לדייק במה שאנחנו עושים כאן. אנחנו לא יוצרים כאן עכשיו את ההליך המשמעתי. זאת אומרת, היידוע של הנפגעים כאן הוא לא על האפשרות שלהם לפנות להליך משמעתי במקום להליך פלילי.

זה בנוסף.

מה שאנחנו מדברים כאן זה על דפי מידע שמסבירים להם מה הזכויות שלהם בתוך ההליך, אחרי שהם פנו להליך המשמעתי.

אם אני עובדת מדינה, אני לא בטוחה שאני יודעת שיש בפני המסלול הזה, אלא אם הממונה על מעמד האישה במשרד הודיעה לי.

זה לא קשור לחוק הזה. החוק הזה לא נועד להציג בפני העובדים את ההליך המשמעתי ואת היכולת של מתלוננות לבוא ולפתוח הליך. הוא נועד לגבי עובדים שבחרו באפיק שלנו, לתת להם את הזכויות שלהם כנפגעים. אם בחורה בוחרת בהליך הפלילי, להתלונן במשטרה, היא תקבל על פי חוק זכויות נפגעי עבירה, בהליך הפלילי, את כל הזכויות שלה.

אני שואלת אותך, איך אתה מביא את זה לידיעת העובדים?

את מה?

את העובדה שהם יכולים לפנות.

זה לא קשור לחוק הזה, זה קשור בכלל להליכי המשמעת בשירות המדינה.

הנושא הזה, במיוחד מה שקשור בהטרדות מיניות, ממונות על מעמד האישה מעבירות הרצאות וחוזרים. הדברים האלה נעשים. יכול להיות שצריך לעשות יותר, יכול להיות שצריך לדאוג לזה. מעבר לכך שזה לא קשור לכאן, הדברים האלה נעשים בשטח, ויותר ויותר עובדי מדינה יודעים על ההליך הזה. הרבה פעמים מגיעות אלינו תלונות על הטרדות מיניות שקרו לפני מספר שנים, מכיוון שהיום הגיע היידוע לגבי האפשרות לפתוח בהליך הזה והאפשרות לפנות לממונה על מעמד האישה.

עדיין לא ירדתי לסוף דעתכם. מדוע קשה לכם ליידע אנשים?

זה לא עניין של התנגדות, אנחנו רק מנסים להבין איך זה משתלב במהלך הזה. כאן אנחנו מחילים סעיף, שחוק זכויות נפגעי עבירה אומר, שיימסר לנפגע דף מידע על זכויותיו לפי החוק, ובהמשך לגבי שירותי סיוע וכן הלאה. אנחנו אומרים: מצוין, כמו שנפגע בהליך הפלילי צריך לקבל דף עם זכויותיו לפי חוק זכויות נפגעי עבירה, אנחנו רוצים שמתלונן בהליך המשמעתי יקבל דף לגבי זכויותיו לפי תקנות אלה. אז אנחנו שואלים איפה דפי המידע האלה יינתנו. אנחנו כרגע כתבנו באינטרנט, אנחנו כבר אומרים שאפשר להוסיף, שדפי המידע האלה יפורסמו, אפילו יימסרו לנפגע, ברגע שהוא מגיע למשרדים של אגף המשמעת, והוא מגיע, כי הוא מגיע למסור את התלונה, וכך יש מפגש עם הנפגע.

כשיש הליך פלילי, ואחר כך החומר עובר לנציבות, לפעמים אין שום מגע עם הנפגע, והוא בכלל לא יודע שהדברים מתנהלים. יכול גם לקרות שאין שום מגע עם הנפגע.

אני רוצה להדגיש שנכון שהמתלוננת יודעת שהיא יכולה לפנות אליכם, אבל צריך שהיא תדע שיש לה יותר זכויות, שיש לה יותר עזרה וליווי, זה חייב להגיע אליה, יחד עם זה שהיא יודעת שהיא יכולה להתלונן.

יכול להיות שהפתרון לא חייב להיות בתקנות האלה, הפתרון ייעשה בצורה אחרת על ידי העברת חוזר מנכ"ל.

אין בעיה, אבל זה חייב להגיע לא רק באינטרנט.

אסף רוזנברג אמר שהוא יוציא חוזר מיד עם פרוץ התקנות.

אתם רוצים לענות לשאלתה?

כל עוד נמצאים במסלול הפלילי והגישו תלונה, נכון שאנחנו, על פי נהלים עם המשטרה, מקבלים דיווח מיידי על פתיחת תיק פלילי, ואנחנו פותחים אצלנו תיק מעקב. אנחנו עדיין לא נכנסים לתלונה, כי אסור לנו על פי החוק להתערב.

מה קורה בסוף ההליך?

בסוף ההליך הפלילי כבר יש תוצאה של הליך פלילי, ואם אנחנו בוחרים להגיש תובענה על סמך התוצאות, ממילא אנחנו כבר מדברים אחרי תקופה של כמה שנים, וזה כבר לא כל כך רלוונטי, כי כל האפקט של זכויות הנפגע זה בכל ההליך הפלילי, ואז יש לה החוק לזכויות נפגעי עבירה. אחרי הליך פלילי, ההליך שלנו מאוד קצר, הוא בסך הכול הגשת תובענה בלי הוכחות. היא לא צריכה להגיע לבית הדין, היא לא צריכה להעיד.

הנפגע צריך לדעת שיש לו הזכות לדעת מה התוצאות של אותו הליך, מה גם שיכול להיות מצב שבו, מסיבה כלשהי הוחלט לא להגיש כתב אישום, החומר בכל מקרה עשוי להגיע אליכם.

את האינפורמציה הזאת היא יכולה לפנות ולבקש, ולקבל אותה, זה לא קשור לדפי המידע.

היא לא יודעת שיש הליך.

מהפן הפלילי לא מודיעים לה שהעבירו את זה להליך משמעתי? נטפל בזה מהפן של ההליך הפלילי, צריך להודיע לה.

צריך להודיע לה שהתיק נסגר.

אני רוצה שתבהירו מה משרד המשפטים מוכן להוסיף לפסקה (2).

נוסיף: "וכן יימסרו לנפגע" – משרדי אגף המשמעת, זה בטח לא משהו שאפשר לכתוב בתקנות, זה יותר שאלה של ניסוח.

נכתוב "על ידי החוקר".

מוסיפים: וכן יימסרו לנפגע על ידי חוקר.

יש לנו עוד בעיה לגבי סעיף קטן (3).

שמעתי גם הערות מהגופים, שהם מבקשים, שהפנייה תהיה לא רק באמצעות פקסימליה, אלא גם באמצעות פנייה בכתב, בדואר.

אין בעיה עם זה.

לגבי סעיף 4(ב), המחיקה של פסקה (2) מוחקת גם קבלת מידע של נפגע עבירת מין או אלימות חמורה על זהות החוקר שאחראי על החקירה.

זה בסדר, אבל לא נתקן כאן, אלא בתוספת לתקנות, איפה שיש רשימת האינפורמציה שמוסרים. בתוספת הראשונה נוסיף שם את שם החוקר, ומי שימסור את המידע הוא כמובן החוקר. זה יהיה מספר 1.

מה הערתך לגבי סעיף 3?

מדובר כאן לא במידע כללי שנמסר לנפגע, אלא במידע ספציפי שנוגע אליו, והדרך שבה יימסר המידע לפי ההצעה, שהנפגע הוא שיפנה לתובע לברר מה המצב בהליך.

מותר לו לפנות ולקבל מידע.

זה שינוי מהחוק.

לאורך כל החוק כתוב "לבקשתו".

לא. נפגע עבירה זכאי לקבל מידע על השלב שבו מצוי ההליך הפלילי בקשר לעבירה שממנה נפגע. זה לא לבקשתו, וזה לא לפנייתו. זו זכות.

זאת הצהרה כללית שהוא זכאי. מתי הוא יהיה זכאי? רק כאשר הוא פונה ועומד בקריטריונים של החוק.

התקנה הזאת מקבילה לתקנה שקיימת גם בתקנות נפגעי עבירה, כלומר, על דרך שהשרים קבעו.

הם לא קבעו.

הם קבעו, כל המערכת ממוחשבת.

בשום מקום לא כתוב שזה לפי 8(ב).

כן כתוב.

מבחינה פורמלית לא מצאתי שהם קבעו.

אנחנו נבדוק, זה לא קשור לדיון היום.

גם המערכת לא קבועה בתקנות, לא מצאתי תקנות שמעגנות את המערכת בתקנות. סעיף 8(ב) נותן זכות לנפגע לקבל מידע יזום על ידי התביעה.

כתוב שהשרים יקבעו.

מה בדיוק את רוצה להוסיף פה?

הוא ישב בביתו, לא יעשה שום פעולה, ויקבל את המידע. זה לא עניין טכני. העניין הוא שהוא לא יודע מה קורה שם.

זה לא יקרה. תגידי באיזו מדינה יקרה דבר כזה, שהוא יישב בביתו ושמישהו יתנדב בלי שהוא פונה למסור לו מידע.

אולי הוא לא מעוניין בכלל.

צריך לזכור שיש נפגעים שלא מעוניינים. לפחות מה שנעשה במערכת המשפטית, ואני משוכנעת שייעשה כך גם במערכת המשמעתית, בפעם הראשונה שחוקר נפגש עם נפגע, הוא גם יגיד לו שיש מערכת הזכויות האלה, מעכשיו אתה מתקשר לטלפון זה וזה בשביל לקבל את האינפורמציה.

הוא לא יודע מתי להתקשר.

הוא מתקשר מתי שהוא רוצה.

בהליך יש שלושה טקטים גדולים: הגשת כתב אישום, אחר כך יש ההקראה, ולאחר מכן יש הדיון. התובע הוא זה שיודע שמחר בבוקר זה הולך לקרות. האדם יושב בביתו או במשרדו, הוא לא יודע לפנות, הוא לא יכול לדעת שזה קורה, זה קורה במקום אחר. יש מישהו ששולט בדברים, הוא עושה אותם. זה כל כך טבעי שהוא זה שיודיע, גם לפי החוק חלק מהמידע הוא מקבל באופן יזום, אותו מידע שהוא לא יודע לבקש.

תודה. אנחנו עוברים הלאה. אנחנו רוצים להתקדם.

בעניין הזה, למה אי אפשר להסתפק בתקנה 8(ב), שמדברת על זה שבפעם הראשונה ישאלו אותו אם הוא מעוניין לקבל את המידע? למה צריך לבקש ממנו בכל פעם לעשות את הפנייה?

איפה את רואה שמבקשים ממנו בכל פעם?

בתקנה 8(ב) מדובר על כך שהוא יגיש טופס אחד, אבל אם נסתכל על תקנה 8(א)(3), שם בעצם משתמע שהוא צריך בכל פעם לפנות.

יש שני מסלולים, ואל תתלהבו להרחיב, כי אולי בסוף גם תפגעו בנפגעים. יש המסלול של תקנה 8(ב), שמיד נקרא אותה, שהוא פעם אחת מבקש, ואז, לפי התוספת, מזרימים אליו את האינפורמציה, שממילא, לפי מה שהבנתי בהליכים המשמעתיים, יש כבר נפגע פרסונלי. הקשר עם הנפגעים הוא מאוד הדוק, והם מאוד נמצאים בתמונה. ויש את סעיף 8(ב) לחוק, שהוא עושה מעבר לזה, הוא קובע שבנוסף לזה שבצמתים שרשומים בתוספת אנחנו נתקשר אליך, בכל זמן שתרצה, בהנחה שזו שעה סבירה והמשרדים פתוחים, תפנה, ונגיד לך מה קורה. להפך, אנחנו לא אומרים לו שאם יתקשר בזמן אחר נגיד לו: סליחה, אנחנו לא עונים לך, תחכה שתקבל מאתנו את ההודעה. יכול להיות שהוא יתקשר ולא יידעו להגיד לו שום דבר, כי לא קרה שום דבר מהשלב הקודם.

תודה. אנחנו עוברים לסעיף 8(ב).

(קוראת תקנה 8(ב) לתקנות שירות המדינה (משמעת)(החלת הוראות מחוק זכויות נפגעי עבירה), התשס"ז – 2006)


(קוראת תקנה 9 לתקנות שירות המדינה (משמעת)(החלת הוראות מחוק זכויות נפגעי עבירה), התשס"ז – 2006)

יש הערות? אין.

(קוראת תקנה 10 לתקנות שירות המדינה (משמעת)(החלת הוראות מחוק זכויות נפגעי עבירה), התשס"ז – 2006)

פה אפשר להוסיף?

אפשר להוסיף שיימסרו לו על ידי החוקר?

אני מניחה שכן. מה שאפשר לשים באינטרנט או בחוברת, כמו שאנחנו מכירים מההליך הפלילי, זה הרבה יותר. מה שימסרו לכל הנפגע זה מן הסתם רשימה קצת יותר מצומצמת של ארגונים, כי אנחנו לא הולכים להוציא את החוברת.

אפשר גם להפנות אדם לאתר, כדי שהוא יידע שיש מידע נוסף. אנחנו עוברים לתקנה 11.

(קוראת תקנה 11 לתקנות שירות המדינה (משמעת)(החלת הוראות מחוק זכויות נפגעי עבירה), התשס"ז – 2006)


פה יש ההערה שתחזור גם בתקנות 12 ו-13 של צמצום הזכויות לפי החוק לנפגעי עבירות מין או אלימות חמורה. נשמח לשמוע מהנציבות למה הוחלט לצמצם את הזכויות האלה.

דבר ראשון, אנחנו מרחיבים, בהגדרה של עבירת מין, לעומת ההליך הפלילי, שאצלנו הכנסנו את הנושא של חוק הטרדה מינית, ואלה רוב ההליכים שלנו, התלונות על פי חוק הטרדה מינית, שזה חוק פלילי במהותו. למרות זאת רוב הנשים מעדיפות לפנות להליך שלנו ולא להליכים הפליליים, ופה יש הרחבה לעומת החוק הפלילי.


בנוגע לעבירות אלימות. אלימות בהגדרתה זה איומים וכל החלפת דו שיח בין שני עובדים במשרד שקצת מרימים את הקול תוך כדי איומים, זה הופך להיות אינצידנט של תלונה, ויש לנו הרבה מקרים כאלה.

מה זה הרבה?

זה יכול גם להגיע לעשרות מקרים כאלה מדי שנה, כשהם לא מגיעים בסופו של יום לכלל תובענה. אלה אירועים קלים, שנסגרים בסופו של יום, ולכן אין מקום לכלול אותם בזכויות האלה. אנחנו מתייחסים לאלימות החמורה, אלה המקרים שראוי לתת בהם את כל ההגנות.

הרמת יד זה נקרא אלימות חמורה?

בדיוק, זה עניין של פרשנות.

לפי הטיעון הזה, על אחת כמה וכמה. לא מדובר בהמון מקרים בשנה, ואם לא מדובר במקרים שמתפתחים לכדי הליך, ואנחנו מדברים כאן על זכויות, שאין לגביהן תוספת תקציבית מאוד גדולה – לנהל הליכים בזמן סביר, או איסור חקירה בדבר עבר מיני, או זכות למלווה בחקירה. גם לפי הטיעונים שלך אין סיבה טובה לצמצם את זה רק לנפגעי עבירות מין ואלימות חמורה. אנחנו מברכים על ההוספה של הטרדה מינית, אבל חבל לצמצם בכל השאר.

אני לא רואה סיבה להוסיף.

אתה גם לא רואה סיבה לא להוסיף, לכן עדיף לתת את זה.

נתקן בסעיף 11 שיישאר עבירות מין ואלימות.

צריך למחוק את כל הסיפה, החל מהמילה "אולם".

סעיף 12 – נמחק "עבירת מין או אלימות חמורה". החל מסעיף קטן (ב) נמחק.


(קוראת תקנה 13 לתקנות שירות המדינה (משמעת)(החלת הוראות מחוק זכויות נפגעי עבירה), התשס"ז – 2006)


אנחנו נמחק "במקום 'עבירת מין או אלימות' יראו כאילו נאמר 'עבירת מין או עבירת אלימות חמורה'". ופסקה (2) נמחק.

פה זה בסדר שמוחקים, רק שעל כל סעיף צריך לדון בנפרד. אנחנו מוחקים לא משום שהסכמנו בסעיף הקודם, זה משום שבפני עצמו חשבנו עוד פעם על נושא החקירה בדבר עבר מיני, וזה נראה לנו נכון לאפשר את זה בכלל עבירות המין והאלימות.

לא הבנו למה זה קשור, נושא האלימות לנושא עבר מיני. אם מישהו מתלונן שעובד נתן לו סטירה, אני לא מבין מה הקשר לעבר המיני.

מכיוון שזה כך בהליך הפלילי, וגם שם אפשר לשאול את השאלה, אנחנו מיישרים קו, וככל שלא שואלים, מובן שטוב שלא שואלים.

(קוראת תקנה 13 לתקנות שירות המדינה (משמעת)(החלת הוראות מחוק זכויות נפגעי עבירה), התשס"ז – 2006)

פה צריך להישאר. אני לא מבין למה באלימות פשוטה צריך מלווה בחקירה.

החוק הכיר בכך שלנפגעי עבירות מין או אלימות יש זכות למלווה.

עבירות מין נכללות כאן, אין כאן שום הבחנה, חוץ ממעשה מגונה בפומבי, זה הדבר היחיד שעושה הבחנה כאן. לעניין עבירת מין, כל הטרדה מינית, גם הטרדה מילולית הכי פשוטה, נכללת.

מדובר באיומים, פציעה.

מדובר על איומים ועל תקיפות רגילות מינוריות. בכל זאת יש איזה נטל על החקירה כשצריך לבוא מלווה, זה גם פוגע לפעמים בחקירה עצמה, וגם כל הנושא של מתי תהיה החקירה, וצריך לבוא עם מלווה, צריך לתאם, וזה הופך להיות יותר מסורבל. כשמדובר בעבירות הפחות חמורות של סתם תקיפה ואיומים, נראה שאין צורך.

כמובן שזה נטל נוסף, אבל גם המשטרה כפופה לנטל הזה.

ההליכים שלנו יותר מהירים מהליכי משטרה. כל הרעיון של הנושא המשמעתי הוא לעשות הליכים קצרים ומהירים, ולא מדובר בדברים החמורים, כי בדברים החמורים זה הולך להליך פלילי, לכן אין צורך להכביד על המערכת שמנסה להיות יעילה, אם אין צורך.

חקירת חוקר משמעתי וחוקר משטרתי, זו לא בדיוק אותה חוויה, זה הרבה יותר ידידותי והרבה יותר בתוך המערכת, וההרגשה היא אחרת.

זה את אומרת מתוך הכרת החוקרים.

מתוך הכרת החוקרים ומתוך שיחות עם מתלוננים ונפגעים, אפילו נאשמים שנחקרים, בכל זאת מדובר בעובדי מדינה, והיחס הוא אחר. יש כאן בכל זאת הבדל.

נקבל את זה. אנחנו בתקנה 14.

(קוראת תקנה 14 לתקנות שירות המדינה (משמעת)(החלת הוראות מחוק זכויות נפגעי עבירה), התשס"ז – 2006)

זה עניין הליווי של אדם לפי בחירתו.

בחוק שירות המדינה (משמעת) יש סעיף 41(א), שמדבר על הרחקת קטינים. אולי צריך להדגיש שבאותם מקרים יש זכות לנוכחות של הנפגע באלימות, גם אם הוא קטין, כי פה זה מתייחס רק לעניין של הדלתיים הסגורות.

מה זה הסעיף הזה?

"רשאי בית הדין לאסור על קטין להימצא בבית הדין בשעת הדיון ולצוות על הרחקתו."

זה כדי להגן עליו.

זה לא קיים בהליכים רגילים.

את מדברת פה על עובדי מדינה, לא על קטינים.

יכול להיות ילד שנפגע מהמורה שלו, ולצערי אנחנו נתקלים בתיקים כאלה, ואז רוצים לוודא שיש לו הזכות להיות נוכח בדיונים, בדיוק כמו לכל אחד אחר.

נדבר על זה בהקשר של תיקון 41(א), כי זה לא קשור לדלתיים סגורות. כאן מדברים על מצב שסוגרים דלתיים, ולמרות זאת הנפגע נשאר בפנים, אלא אם כן- - -

את אומרת שצריך לעשות תיקון בחוק.

צריך לחשוב על זה. לדעתי, כשכתבו את הסעיף הזה לא חשבו על קטין כנפגע. ממילא אם רוצים לתקן את זה, צריך לתקן את החקיקה הראשית.

זו לא ברירת מחדל שמרחיקים קטין.

ודאי שלא, זה סמכות. הם רוצים, למשל, להציע שאם הקטין נפגע, יהיה אפשר להרחיק אותו רק בנסיבות מאוד-מאוד חריגות.

יש אולי מקרה אחד לשנה שקטינים מעידים אצלנו. על פי רוב התלונות של תקיפות קטינים, הולכות למשטרה, וזה מתברר בהליך הפלילי, כי הורים ישר מתלוננים במשטרה נגד מורים. בדרך כלל, או שזה נסגר בהליך הפלילי, או שעורכים משפט בהליך הפלילי, וזה מגיע אלינו אחרי הכרעת דין, אז ממילא אנחנו לא מעידים שום עד. המקרים הספורים שהם מגיעים ישר אלי, הם ממש ספורים.

זה משום שאין מידע ואין מודעות לזה. יכול להיות שהורים כן היו פונים להליך המשמעתי.

מאירה בסוק, נבדוק את זה בחקיקה הראשית, יש גם תיקון גדול של חוק המשמעת.

אני מצטערת שאני חוזרת להערה לסעיף הקודם, פשוט עברנו הלאה ולא הספקתי להעיר. לגבי העניין של חקירה של אלימות, כן יכולה להיות חקירה של אלימות שמופנית כלפי ילד, ואני כן חושבת שיש חשיבות שמלווה יהיה בחקירה כזאת, ואז זה לא חל על עבירות אלימות חמורה.

אם יש קטין, ברור שיהיה מלווה.

זה לא ברור, זה לא מעוגן בחוק. זה לא כתוב בשום מקום, רק כאן.

בואו נתקדם.

(קוראת תקנה 15(א) לתקנות שירות המדינה (משמעת)(החלת הוראות מחוק זכויות נפגעי עבירה), התשס"ז – 2006)

מה מסתתר מאחורי סעיף 17(1)?

סעיף 17(1) מיותר, זה טעות. בוורסיה הקודמת של התקנות היו "עבירת מין" ו"עבירת אלימות" כהגדרות נפרדות, מתישהו איחדנו את זה.

(קוראת תקנה 15(ב) לתקנות שירות המדינה (משמעת)(החלת הוראות מחוק זכויות נפגעי עבירה), התשס"ז – 2006)

אני רוצה לתקן את ה-14 יום, ולצמצם ל-48 שעות. אנחנו עובדים בפרקי זמן יותר קצרים.

זה מחייב את הנפגע להגיב יותר מהר.

זה מאוד מהיר.

בסך הכול אנחנו מדברים על עבירות של משמעת. הרבה פעמים אנחנו מגיעים לקראת ההוכחות, ואז מתקשר הסנגור ואנחנו מגיעים להסדר, אני לא אעמוד ב-14 יום, הרי אנחנו לא קובעים את לוח-הזמנים של הסנגורים.

למה לכם חשוב כל כך לקבל את זה יותר מהר?

חובתנו לקבל את העמדה של הנפגע קודם שאני חותם הסדר טיעון עם הסנגור. זאת חובתי על פי התקנות.

אם הנפגע צריך יותר זמן כדי לחשוב?

אין פה הרבה מחשבה.

יש אצלכם בשירות המדינה הסדרי טיעון?

המון.

ברוב המקרים שנתקלתי בהם, ואני מתעסקת בהטרדות מיניות, כשהנפגעות היו שומעות על הסדרי הטיעון, הרי רוב הנפגעות אחרי שהן מתלוננות הן רוצות לבטל את התלונה, הן לא רוצות שיהיה הליך, הן לא רוצות להעיד בבית הדין, זה משהו שמאוד מקשה עליהן, כשהן שומעות שיש הסדר טיעון, הן מאוד שמחות. ברוב המקרים הסדרי הטיעון יותר טובים, הענישה יותר גבוהה ממה שאנחנו מקבלים בבית הדין. אני נמצאת בקשר עם הנפגעות, וזה בדרך כלל לא נעשה ברגע האחרון, אלא אני מודיעה שיכול להיות שנגיע להסדר טיעון, ואני שואלת אותן מה הן חושבות על העניין ומה עמדתן בנושא עוד לפני שאני מדברת עם הסנגור. כך שהנושא של 48 שעות זה בעניין ההסדר הספציפי.

יכול להיות שאדם ירצה להתייעץ. תתנו שלושה ימים.

(קוראת תקנה 16(א) לתקנות שירות המדינה (משמעת)(החלת הוראות מחוק זכויות נפגעי עבירה), התשס"ז – 2006)

אני ממש לא יודעת מה זה.

ברור גם לי שנוסח התקנות זה לא משהו שאפשר לעבוד איתו, הוא מאוד-מאוד מסורבל, אבל ברגע שהתקנות יעברו, נכין לצורך האנשים שיעבדו איתן נוסח ידידותי למשתמש. הנוסח הזה, זו הכתבה של הנסחיות.


לגופו של עניין, סעיף 187, זה הסעיף שמדבר על הליך של הבאת ראיות לעונש, ורק אומרים שזה שהנפגע מוסר הצהרה מטעמו, זה לא גורע משהו מההליך הפלילי הרגיל של הבאת ראיות לעונש. ותקנה 49 זו התקנה בהליך המשמעתי, מקבילה לסעיף 187. זה טכני לחלוטין.

מה זה סעיף קטן (ג)?

השרים ייקבעו.

פה אנחנו קובעים את ההוראות עצמן.


(קוראת תקנה 16(ב) ו-(ג) לתקנות שירות המדינה (משמעת)(החלת הוראות מחוק זכויות נפגעי עבירה), התשס"ז – 2006)


(קוראת תקנות 17 ו-18 (א), (ב) ו-(ג) לתקנות שירות המדינה (משמעת)(החלת הוראות מחוק זכויות נפגעי עבירה), התשס"ז – 2006)

בחריגה מכל הקו של התקנות, כאן העתקנו את כל התקנה. זו אותה תקנה כמו שיש בהליך הפלילי.

(קוראת תקנה 18(ד) ו-(ה) לתקנות שירות המדינה (משמעת)(החלת הוראות מחוק זכויות נפגעי עבירה), התשס"ז – 2006)

אני רוצה להציע משהו בעקבות תקנה קודמת, שהעירה עליה נועה ברודסקי-לוי, אנחנו מוכנים להוסיף כאן תקנת משנה שתגיד, שבכל מקרה כשהנפגע הוא קטין, הוא יוכל לבוא עם מלווה לחקירה, על אף התקנה ההיא שסייגנו את זה רק לכמה עבירות.

(קוראת תקנות 19, 20, 21 לתקנות שירות המדינה (משמעת)(החלת הוראות מחוק זכויות נפגעי עבירה), התשס"ז – 2006)


יש התוספות הראשונה והשנייה. אם יש הערות, תגידו.

אנחנו קצת מתלבטים תוך כדי הדיון לגבי תקנה 19. העתקנו אותה בהתלהבות, והיא כנראה לא כל כך רלוונטית לסיטואציה של ההליך המשמעתי. בהליך הפלילי חשבנו על סיטואציה שבן אדם כבר נמצא במאסר או שעבר הרבה זמן והנפגע פונה לשב"ס, והשב"ס לא יודע שמי שפנה הוא באמת הנפגע, ואז אומרים שהוא ישלח את הנפגע לתובע לבקש אישור. אלה כנראה סיטואציות שלא יקרו כאן. אולי אפשר למחוק את התקנה הזאת.

אולי תגידי "להמציא אישור מהמשרד".

המשרד אומר לו רק שהוא עובד, לא שהוא נפגע.

בדיוק. השאלה היא, אם האדם שפנה הוא הנפגע או לא.

הפנייה על פי התקנות היא או לחוקר או לתובע, אז אין היגיון שהתובע ייתן אישור כשהוא פונה אליו.

הערות לתוספת הראשונה.

אנחנו מוסיפים את שם החוקר במספר 1. מה שכתוב היום בשורה הראשונה "החלטה שלא לחקור", הנציבות מבקשת שמוסר המידע יהיה תובע ולא חוקר. וגם במה שהיום במספר 3, שיהיה תובע ולא חוקר.

הערה קטנה לטופס הראשון, אני חושבת שכדאי להוסיף מה שיש בטופס השני "[נא מלא/י את הפרטים הידועים לך]", כמו שיש בטופס השני נא מלא את הפרטים הידועים לך, כדי שיהיה ברור שאפשר לפנות גם אם אין להם כל הפרטים.

אין בעיה.

מה זה משנה?

לפעמים אין להם מספר תיק, ואני לא רוצה שייווצר מצב שנפגע ירגיש שהוא לא יכול לפנות, כי אין לו הפרטים.

אנחנו עוברים להצבעה. יש רוב מוחץ בוועדה. הצבענו פה אחד.

אושרו תקנות שירות המדינה (משמעת)(החלת הוראות מחוק זכויות נפגעי עבירה), התשס"ז – 2006), בכפוף לשינויים.

תודה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:10
תקנות שירות המדינה (משמעת)(החלת הוראות מחוק זכויות נפגעי עבירה), התשס"ז – 2006

בתוקף סמכותי לפי סעיף 43א לחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג - 1963
(להלן-החוק), ובאישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה:
מטרה
1.
תקנות אלה מחילות על הליכים משמעתיים לפי החוק הוראות מחוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א – 2001
(להלן – חוק זכויות נפגעי עבירה), בהתאמות המתחייבות במטרה לקבוע את זכויותיו של נפגע עבירה ולהגן על כבודו בהליכים כאמור, בלי לפגוע בזכויותיהם על פי דין של חשודים, נאשמים ונידונים.





הגדרות
2.
בתקנות אלה -

"בית הדין" – כמשמעותו בסעיף 2 לחוק;

"חוקר" – כמשמעותו בסעיף 15 לחוק;

"חשוד" – מי שנחשד בביצוע עבירת משמעת שפגעה בנפגע;

"נאשם" – מי שהוגשה נגדו תובענה כאמור בסעיף 33 לחוק, שעניינה עבירת משמעת שפגעה בנפגע;

"נידון" – מי שהוחלט לגביו על אמצעי משמעת כאמור בסעיף 34 לחוק, בשל עבירת משמעת שפגעה בנפגע;

"נפגע עבירה" – אדם שנפגע במישרין מעבירת משמעת;

"עבירת מין או אלימות חמורה" – עבירת משמעת שלפי נסיבותיה היא גם אחת מאלה –

(1) עבירת מין או אלימות חמורה כהגדרתה בחוק זכויות נפגעי עבירה;

(2) עבירה לפי החוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח – 1998
;

"עבירת משמעת" – כמשמעותה בסעיף 17 לחוק;

"תובע" – כמשמעותו בסעיף 14 לחוק;

"תקנות סדרי הדין" – תקנות שירות המדינה (משמעת)(סדרי הדין של בית הדין), התשכ"ד - 1963
.





עקרונות
3.
מתן הזכויות לנפגע עבירה, כאמור בתקנות אלה, ייעשה תוך זמן סביר ותוך התחשבות בו ובצרכיו, שמירה על כבודו והגנה על פרטיותו.





דרכי התאמה במימוש זכויות נפגעי עבירה
4.
סעיף 4 לחוק זכויות נפגעי עבירה יחול על הליכים משמעתיים לפי החוק.





הבטחת זכויות נפגעי עבירה
5.
סעיף 5 לחוק זכויות נפגעי עבירה יחול על הליכים משמעתיים לפי החוק, בשינויים האלה:

(1)
במקום "בתי המשפט והרשויות" יראו כאילו נאמר "נציב השירות או מי שהוא הסמיכו לכך ובית הדין";

(2)
במקום "לפי חוק זה" יראו כאילו נאמר "לפי תקנות אלה".





הגנה בבית הדין
6.
(א)
סעיף 6(2) לחוק זכויות נפגעי עבירה יחול על הליכים משמעתיים לפי החוק, אך במקום "בבית המשפט" יראו כאילו נאמר "בבית הדין".

(ב)
לצורך מימוש זכותו של נפגע עבירה כאמור בתקנת משנה (א), ייעשו הפעולות המפורטות להלן על ידי מי שהנציב הסמיכו לכך:

(1)
בבית הדין, שמתקיים בו ההליך המשמעתי בקשר לעבירה שממנה נפגע הנפגע (להלן – ההליך), יוקצה, ככל הניתן, חדר או אזור שהנפגע יוכל להמתין בו עד לתחילת הדיון בהליך, ושלא תותר כניסה אליו של הנאשם, שלוחיו או מקורביו;

(2)
במקרה שלא ניתן יהיה להקצות חדר או אזור כאמור בפסקה (1) לקראת דיון מסויים, תשלח נציבות שירות המדינה לבקשת הנפגע, מלווה מטעמה שימתין עם הנפגע עד לתחילת הדיון ובמידת הצורך גם במהלכו; נפגע שמבקש מלווה כאמור יפנה לתובע בטלפון, כעשרים וארבע שעות לפני מועד הדיון.





הגבלה על מסירת פרטים אישיים
7.
סעיף 7 לחוק זכויות נפגעי עבירה יחול על הליכים משמעתיים לפי החוק, בשינויים אלה:

(1)
במקום ההגדרה "חומר חקירה" בסעיף קטן (א), יראו כאילו נאמר ""חומר ראיות" – כמשמעותו בסעיף 33(א) לחוק";

(2)
כל מקום שנאמר בו "כתב האישום" יראו כאילו נאמר "התובענה";

(3)
כל מקום שנאמר בו "נפגע עבירת מין או אלימות חמורה המנויה בחלק א' בתוספת הראשונה א'" יראו כאילו נאמר "נפגע עבירת מין או עבירת אלימות חמורה";

(4)
כל מקום שנאמר בו "בית משפט" או "בית המשפט" יראו כאילו נאמר "בית הדין";



(5)
בסעיף קטן (ג) –

(א)
ברישה במקום "ההליכים הפליליים" יראו כאילו נאמר "ההליכים המשמעתיים";

(ב)
במקום פסקה (2) יראו כאילו נאמר:

"(2) המסירה היא מנציב השירות למי שהוא הסמיכו לכך או להפך, בתוך בית הדין, מבית הדין לנציב או למי שהוא הסמיכו לכך או להיפך, או מרשות לנציב השירות או למי שהוא הסמיכו לכך.";



(6)
בסעיף קטן (ה), במקום "מחומר החקירה" יראו כאילו נאמר "מחומר הראיות", במקום "מכתב האישום" יראו כאילו נאמר "מהתובענה", ובמקום "שאינה מנויה בחלק א' לתוספת הראשונה א'" יראו כאילו נאמר "שאינה עבירת מין או עבירת אלימות חמורה";



(7)
בסעיף קטן (ח), במקום "סעיף 74(ג) עד (ו) לחוק סדר הדין הפלילי" יראו כאילו נאמר תקנה 10(ב) עד (ה) לתקנות סדרי הדין".





זכות לקבל מידע על ההליך המשמעתי
8.
(א)
סעיף 8 לחוק זכויות נפגעי עבירה יחול על הליכים משמעתיים לפי החוק, בשינויים אלה:

(1)
כל מקום שנאמר בו "הליך פלילי" יראו כאילו נאמר "הליך משמעתי";



(2)
בסעיף קטן (א), במקום "כפי שיקבעו השרים" יראו כאילו נאמר "באמצעות דפי מידע שיפורסמו באתר האינטרנט של נציבות שירות המדינה";

(3)
בסעיף קטן (ב), במקום "השרים יקבעו את דרכי קבלת המידע ותוכנו" יראו כאילו נאמר "מידע כאמור יינתן לנפגע עבירה באמצעות פניה בפקסימילה לחוקר או לתובע;
(4)
בסעיף קטן (ג) –

(א) בפסקה (1) במקום "בתוספת השניה" יראו כאילו נאמר "בתוספת הראשונה לתקנות שירות המדינה (משמעת)(החלת הוראות מחוק זכויות נפגעי עבירה), התשס"ו – 2006 (להלן – תקנות ההחלה)";

(ב)
פסקה (2) – יראו כאילו נמחקה.





(ב)
בקשת נפגע עבירה להיות מיודע לפי סעיף 8(ג)(1) לחוק זכויות נפגעי עבירה, כאמור בתקנת משנה (א), תוגש בכתב לפי טופס 1 שבתוספת השניה באמצעות משלוח לתובע בפקסימילה, בדואר רשום או במסירה אישית.



זכות עיון בתובענה
9.
(א)
סעיף 9 לחוק זכויות נפגעי עבירה יחול על הליכים משמעתיים לפי החוק, בשינויים אלה:

(1)
בכל מקום שנאמר בו "בכתב האישום" יראו כאילו נאמר "בתובענה";

(2)
בפסקה (2), במקום "פרקליט המחוז או ראש יחידת התביעות במשטרה" יראו כאילו נאמר "מי שנציב השירות הסמיכו לכך".





(ב)
מימוש זכותו של נפגע עבירה לפי תקנת משנה (א) יהיה באחת מדרכים אלה, לפי הנחיית מי שנציב השירות הסמיכו לכך:

(1)
עיון הנפגע או בא כוחו בתובענה וקבלת העתק ממנה, במועד ובמקום שתואם מראש עם תובע;

(2)
שליחת העתק מהתובענה לנפגע או לבא כוחו, בפקסימילה או בדואר אלקטרוני, לפי פרטים שמסר למטרה זו.
(ג)
עיון והעתקה כאמור בתקנת משנה (ב) ייעשו לאחר שהמבקש הזדהה לפני מי שהוסמך למסור לו את התובענה או לשולחה אליו כאמור באותה תקנת משנה, באמצעות תעודה מזהה או בדרך אחרת לפי הנחיית מי שנציב השירות הסמיכו לכך; היה המבקש נציג של נפגע העבירה - יציג גם ייפוי כוח, בדרך שיורה מי שנציב השירות הסמיכו לכך.





זכות לקבל מידע על שירותי סיוע
10.
(א)
סעיף 11 לחוק זכויות נפגעי עבירה יחול על הליכים משמעתיים לפי החוק, אולם יראו כאילו המלים "כפי שיקבעו השרים" - נמחקו.

(ב)
לצורך מימוש זכותו של נפגע עבירה כאמור בתקנת משנה (א), תפרסם נציבות שירות המדינה דפי מידע באתר האינטרנט שלה ".





ניהול הליכים בזמן סביר
11.
סעיף 12 לחוק זכויות נפגעי עבירה יחול על הליכים משמעתיים לפי החוק, אולם במקום "לעבירת מין או אלימות" יראו כאילו נאמר "לעבירת מין או לעבירת אלימות חמורה".





חקירה בדבר עבר מיני
12.
סעיף 13 לחוק זכויות נפגעי עבירה יחול על הליכים משמעתיים לפי החוק, בשינויים אלה:

(1)
בסעיף קטן (א), במקום "בגוף החוקר" יראו כאילו נאמר "על ידי חוקר", במקום "עבירת מין או אלימות" יראו כאילו נאמר "עבירת מין או עבירת אלימות חמורה", ובמקום "הקצין הממונה" יראו כאילו נאמר "מי שנציב השירות הסמיכו לכך";

(2)
בסעיף קטן (ב), במקום "עבירת מין או אלימות" יראו כאילו נאמר "עבירת מין או עבירת אלימות חמורה".





זכות למלווה בחקירה
13.
סעיף 14 לחוק זכויות נפגעי עבירה יחול על הליכים משמעתיים לפי החוק, בשינויים אלה: במקום "עבירת מין או אלימות" יראו כאילו נאמר "עבירת מין או עבירת אלימות חמורה" ובמקום "הגוף החוקר" יראו כאילו נאמר "על ידי חוקר".





זכות לנוכחות בדיון בדלתיים סגורות
14.
סעיף 15 לחוק זכויות נפגעי עבירה יחול על הליכים משמעתיים לפי החוק, בשינויים אלה:

(1)
בסעיף קטן (א), במקום "לפי סעיף 68 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984" יראו כאילו נאמר "לפי סעיף 41(ב) לחוק".

(2)
בסעיף קטן(ב), בכל מקום שנאמר בו "בית המשפט" יראו כאילו נאמר "בית הדין".



זכות להביע עמדה להסדר טיעון
15.
(א)
סעיף 17 לחוק זכויות נפגעי עבירה יחול על הליכים משמעתיים לפי החוק, בשינויים אלה:

(1)
במקום "או אלימות חמורה" יראו כאילו נאמר "או עבירת אלימות חמורה";

(2)
אחרי "לפי סעיף 8(ג)(2) יראו כאילו נאמר "כאמור בתקנה 8 לתקנות ההחלה";

(3)
במקום "פרקליט המחוז או ראש יחידת התביעות במשטרה לפי הענין" יראו כאילו נאמר "נציב השירות או מי שהוא הסמיכו לכך".





(ב)
נפגע שקיבל הודעה על אפשרות שהתביעה תגיע להסדר טיעון עם הנאשם ועל זכותו להביע עמדה לענין זה, כאמור בפרט 6 בתוספת הראשונה, והוא מבקש לממש את זכותו כאמור בתקנת משנה (א), ימסור לתובע עמדה בכתב תוך 14 ימים ממועד קבלת ההודעה, אלא אם כן הודיע לו תובע על אפשרות למסור את העמדה במועד אחר או בדרך אחרת.





הצהרת נפגע
16.
(א)
סעיף 18 לחוק זכויות נפגעי עבירה יחול על הליכים משמעתיים לפי החוק, בשינויים אלה:

(1)
כל מקום שנאמר בו "בית המשפט" יראו כאילו נאמר "בית הדין";

(2)
בסעיף קטן (א), במקום "לגוף החוקר" יראו כאילו נאמר "לחוקר", ובמקום הסיפה החל במלים "גזר דינו של הנאשם" יראו כאילו נאמר "גזר דינו של הנאשם לפי הוראות סימן ד' לתקנות סדרי הדין";

(3)
בסעיף קטן (ב), במקום "סעיף 187 לחוק סדר הדין הפלילי" יראו כאילו נאמר "תקנה 49 לתקנות סדרי הדין";

(4)
סעיף קטן (ג) – יראו כאילו נמחק.





(ב)
לצורך מימוש הזכות כאמור בתקנת משנה (א) –

(1)
נפגע עבירה זכאי למסור לחוקר, בעת חקירתו או בסמוך לאחר מכן, לפי הנחיית החוקר, הצהרה בכתב, ערוכה לפי טופס 2 שבתוספת השניה, על כל פגיעה ונזק שנגרמו לו בשל העבירה; חוקר שקיבל הצהרה כאמור, יעבירה לתובע עם חומר הראיות;

(2)
הועבר חומר הראיות לתובע ולא מסר נפגע העבירה הצהרה כאמור בפסקה (1), או שרצונו למסור הצהרה מעודכנת, זכאי הוא למסור את ההצהרה לתובע, במשלוח בדואר רשום, בפקסימילה או במסירה אישית, בכל עת עד למועד הדיון בגזר הדין.





(ג)
הצהרת נפגע תובא על ידי התובע לפני בית הדין בעת הדיון על גזר הדין, אם קיבל אותה התובע לפני מועד הדיון האמור.





הגנה מפני משפט פלילי או אזרחי
17.
סעיף 21 לחוק זכויות נפגעי עבירה יחול על הליכים משמעתיים לפי החוק, אולם אחרי "בחוק זה" יראו כאילו נאמר "כאמור בתקנות ההחלה", ובמקום "הליך פלילי" יראו כאילו נאמר "הליך משמעתי".





מימוש זכויות של נפגע קטין או חסר ישע
18.
(א)
בתקנה זו –

"אדם אחר" – לרבות הקטין או חסר הישע;

"בן משפחה אחר" – הורה, הורה של הורה, בן זוגו של כל אחד מאלה אף אם אינו נשוי לו, אח או אחות, לרבות אח או אחות חורגים, וצאצאיהם של כל אחד מאלה, דוד או דודה וצאצאיהם, גיס או גיסה, או בן משפחה אחר הגר עם הנפגע בבית.

(ב)
זכויותיו לפי תקנות אלה של קטין שטרם מלאו לו 14 שנים או של חסר ישע ניתנות למימוש באמצעות הורהו או אפוטרופסו.

(ג)
זכויותיו לפי תקנות אלה של קטין שמלאו לו 14 שנים ניתנות למימוש על ידי הקטין וכן באמצעות הורהו או אפוטרופסו, אלא אם כן ביקש הקטין שהמימוש ייעשה על ידו בלבד.





(ד)
על אף האמור בתקנות משנה (ב) ו-(ג), לא ימומשו זכויות לפי תקנות אלה באמצעות הורה או אפוטרופוס, אלא באמצעות אדם אחר שהחליט עליו חוקר, לאחר שהתייעץ עם פקיד סעד ובמידת האפשר לאחר ששמע את עמדת הקטין או חסר הישע, אם נתקיים אחד מאלה:


(1)
ההורה או האפוטרופוס חשוד או מעורב בביצוע העבירה שנפגע ממנה הקטין או חסר הישע;


(2)
מימוש הזכויות באמצעות ההורה או האפוטרופוס עלול לפגוע בשלומו הגופני או הנפשי של הקטין או חסר הישע.

(ה)
על אף האמור בתקנות משנה (ב) ו-(ג), אם סבר חוקר, לאחר שהתייעץ עם פקיד סעד, כי קיים חשש שזכויות הקטין או חסר הישע לא ימומשו כראוי על ידי ההורה או האפוטרופוס, מחמת שבן משפחה אחר של הקטין או של האפוטרופוס חשוד או מעורב בביצוע העבירה שנפגע ממנה הקטין או חסר הישע, יורה על מימוש הזכויות כאמור באמצעות אדם אחר, לאחר שהתייעץ עם פקיד סעד ובמידת האפשר לאחר ששמע את עמדת הקטין או חסר הישע לענין זהותו של האדם האחר.





אימות זהות נפגע
19.
פנה אדם בבקשה לקבלת מידע או למימוש זכות לפי תקנות אלה, ולא ניתן היה, על פי המידע שבידי הגורם שאליו פנה האדם, לאמת כי הפונה הוא נפגע עבירה, יתבקש האדם, כתנאי למסירת המידע, להמציא אישור מתובע על כך שהוא נפגע העבירה.





פרסום מספרי טלפון ופקסימילה
20.
נציבות שירות המדינה תפרסם באתר האינטרנט שלה, שכתובתו www.civil-service.gov.il, את מספרי הטלפון והפקסימילה לפנייה לפי תקנות אלה.





תחילה
21.
תחילתן של תקנות אלה 90 ימים מיום פרסומן.


תוספת ראשונה

(תקנות 8(א)(4) ו- 15(ב))


השלב בהליך המשמעתי
מוסר המידע

1.
החלטה לא לחקור;
חוקר

2.
סיום החקירה והעברת חומר הראיות החקירה לתובע;
חוקר

3.
העברת התלונה למשרד שבו מועסק החשוד, לטיפול בה לפי הוראות סעיף 31 לחוק;
חוקר

4.
החלטה לא להגיש תובענה;
תובע

5.
הגשת תובענה;
תובע

6.
אפשרות שהתביעה תגיע להגיע להסדר טיעון עם הנאשם; להודעה זו תצורף גם הודעה על זכותו של הנפגע להביע את עמדתו בענין לפי הוראות תקנה 15;
תובע

7.
מועדי הדיונים בבית הדין, למעט הדיון שבו מוקראת התובענה לפי הוראות תקנה 19 לתקנות סדרי הדין; חלה מגבלה על פי דין על נוכחותו של נפגע העבירה בדיון מדיוני בית הדין, תימסר לו הודעה גם על כך;
תובע

8.
הכרעת הדין;
תובע

9.
גזר הדין;
תובע

10.
הגשת ערעור על פסק הדין
תובע


תוספת שניה



טופס 1

(תקנה 8(ב))

בקשת נפגע עבירה לקבל מידע על ההליך המשמעתי









תאריך ________

אל: תובע – נציבות שירות המדינה – בפקס

1.
אני ___________________________ (שם פרטי ושם משפחה)


מספר ת.ז_____________ כתובת___________________

טלפון (קווי) ___________- ___ טלפון נייד __________ - __



דואר אלקטרוני (אם יש)
_________________


פרטי אפוטרופוס/ אחר __________________________ [במקרים המתאימים לפי תקנה 18]


נפגע עבירה בתיק מספר ______________

פרטי העבירה __________________

מבקש/ת בזאת לקבל מידע לפי סעיף 8 לחוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א – 2001, כפי שהוחל על הליכים משמעתיים בתקנה 8 לתקנות שירות המדינה (משמעת)(החלת הוראות מחוק זכויות נפגעי עבירה), התשס"ז – 2006.
2.
בכל מקרה של שינוי בפרטים האישיים שמסרתי, לרבות כתובות או מספרי הטלפון, אדאג לעדכן את התובע בנציבות שירות המדינה בכתב, במסירה לידו או באמצעות פקסימילה.




________________ ___________ ______________
שם מלא
תאריך
חתימה
לידיעתך –

(
קבלת מידע על מועדי דיונים בבית הדין - לאחר שתקבל/י הודעה על הגשת תובענה, הנך מתבקש/ת ליצור קשר עם התובע מזמן לזמן, או לפי הנחיית התובע, כדי לקבל מידע על מועדי הדיונים.

(
הכתובות ומספרי הטלפון שמסרת לעיל הם לצורך מסירת המידע לפי החוק בלבד, לא ייעשה בהם שימוש אחר והם לא יועברו לחשוד / נאשם / נידון.

טופס 2

(תקנה 16(ב)(1))

הצהרת נפגע/ת עבירה על פגיעות ונזקים שגרמה לו העבירה

לכבוד חוקר או תובע בנציבות שירות המדינה

במסירה אישית/במשלוח בדואר לכתובת _____________/באמצעות פקסימילה מס' 02-6705476
[נא מלא/י במקום המתאים ומחק/י את המיותר]

תלונה מס': _____________

___________ / מס' התיק בבית הדין ____________

___________

[נא מלא/י את הפרטים הידועים לך]

אני, החתום/החתומה מטה ________________ (שם פרטי ושם משפחה) ת"ז מס' _____________

מבקש/ת להביא בפני בית הדין את הצהרתי זו, בדבר הפגיעות והנזקים שנגרמו לי בשל עבירה שנפגעתי ממנה, לפי זכותי בסעיף 18 לחוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א – 2001, כפי שהוחלה על הליכים משמעתיים בתקנה 16 לתקנות שירות המדינה (משמעת)(החלת הוראות מחוק זכויות נפגעי עבירה), התשס"ז – 2006.

ڤ הצהרה זו היא הראשונה שאני מגיש/ה בתיק זה.
ڤ הצהרה זו מעדכנת הצהרה קודמת שהגשתי בתיק זה לחוקר _________________ / לתובע _______________ בתאריך ________________ (נא סמנ/י את המתאים).

(
ידוע לי כי כל המידע שמסרתי במסמך זה מהווה חומר חקירה וראיות שיועמד לעיונו של הנאשם או סניגורו בהתאם לחוק, וכי אני עשוי/ה להיחקר על כך בבית הדין.

(
ידוע לי כי אני זכאי/ת להביא הצהרת נפגע זו לתובע עד למועד הדיון של בית הדין בגזר הדין.
(
ידוע לי כי בהליך משמעתי אין לבית הדין אפשרות להורות לנאשם לשלם לי פיצוי בשל הפגיעות שנגרמו לי.

נא פרט/י את הפגיעות והנזקים שגרמה לך העבירה. ניתן להתייחס לפגיעה ונזק מכל סוג, לרבות פגיעת גוף, פגיעה נפשית (כאב וסבל, פחד, אבל וכיוצא באלה), נזק לרכוש או הפסד ממון:

________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________

אני מצהיר/ה כי פרטי הצהרתי זו הם אמת

_________________ _______________ _______________

שם פרטי ושם משפחה חתימה תאריך

------------------------------------------------------------------------------------------------------

במקרה שבו הנפגע קטין או חסר ישע (כאשר אדם אחר מילא את הפרטים לעיל, לפי תקנה 18):

אני מצהיר/ה כי פרטי הצהרתי זו הם אמת למיטב ידיעתי

________________ _______________ _______________

שם האפוטרופוס/ חתימה תאריך

אדם אחר
התשס"ז _____________________

(________ 2006) שר המשפטים

(חמ 3-3576)

� ס"ח התשכ"ג, עמ' 50; התשס"ה, עמ' 719.

� ס"ח התשס"א, עמ' 183.

� ס"ח התשנ"ח, עמ' 166.

� ק"ת התשכ"ה, עמ' 104.