כנסת פתוחה

PAGE
1
הוועדה לבחינת בעיות העובדים הזרים

1.11.2006


הכנסת השבע-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שני
פרוטוקול מס' 7
מהוועדה לבחינת בעיות העובדים הזרים

שהתקיימה ביום רביעי, י' בחשוון התשס"ז (1 בנובמבר 2006) בשעה 9:00

העסקת עובדים זרים בסיעוד בשנת 2007.

חברי הוועדה: רן כהן – היו"ר

שרה מרום שלו

אפרים כהן – ראש מנהלת יחידת הסמך לעובדים זרים, משרד התמ"ת

שלום בן משה – מנהל יחידת הסמך לעובדים זרים, משרד התמ"ת

עו"ד נטע ברנר-נאור – הלשכה המשפטית, משרד התמ"ת

עו"ד חנה מזור – לשכה משפטית, משרד התמ"ת

משה סויסה – ממונה מחוז ירושלים, תמ"ת

יוסי אדלשטיין – מנהל אגף זרים, משרד הפנים

רויטל מלי דנקר – מחלקה קונסולרית, משרד החוץ

זהבה וייזר – אגף לשירותים אישיים וחברתיים, משרד הרווחה

טל דגן – קו לעובד

אבי בזנו – עמותת זרים

קרי רוט – מנכ"ל עמותת אלצהיימר

נאוה וילבך – מנכ"ל "אור לגיל", עובדים זרים לסיעוד

טובה אבן חן – בעלת חברת כוח אדם לעובדים זרים

עמיקם אבן חן

יעל קסלר

שרון רפאלי

העסקת עובדים זרים בסיעוד בשנת 2007

בוקר טוב לכולם, בוקר טוב לחברתי לוועדה, חברת הכנסת שרה מרום שלו. אנחנו מקיימים היום ישיבה מיוחדת על שיטת ההעסקה החדשה העתידה בענף הסיעוד שאמורה להיכנס לתוקף בשנת 2007. השינוי בכל הענף בכלל ובענף הסיעוד בפרט מחייב תשומת לב מאוד רגישה, ודווקא בנושא הסיעוד אנחנו מקפידים שהדיון יהיה קפדני ככל האפשר. המ.מ.מ. הכין סקירה על הדברים שמהם עולים כמה דברים. אני מבין שהשינוי הוא די דרמטי כיוון שמדובר על הכנסת חברות כוח אדם בתווך שבין הנזקקים לסיעוד לבין העובדים בסיעוד – מה שלא היה קיים בענף הזה. עד כה המעסיקים הם הנזקקים עצמם, ואפילו בהסדר הכבילה שכובל אותם אל המעסיק. אפרים יציג את הדברים. בבקשה.

שלום לכולם. המערכת עשתה שינוי מאוד רציני, בעיקר בנושא הסיעוד – הן מבחינת קביעת קריטריונים ונהלים ובעיקר בפישוט הליכים בפרקטיקה, וזה חשוב מאוד, כי כל אחד שנזקק לאישור הזה חיכה גם למעלה מ- 6 חודשים, והיום אפשר לומר שהמערכת התייעלה בצורה יוצאת מן הכלל. הארכת היתר קיים לוקחת מספר ימים. בקשה חדשה מועברת במסלול של הביטוח הלאומי ומקבלת את כל הניקוד המתאים לכך, וזה לוקח שבועיים-שלושה במקרה הגרוע ביותר.

אני עד שהיו מקרים שזה לקח רק ימים. כל הכבוד לכם.

נוסף לקביעת קריטריונים ברורים בנושא הסיעוד, הוקמה ועדה הומנית – כי יש כאלה שלא נמצאים בקטגוריה של סיעוד, יש נכים, יש חולים – שהיא ועדה מקצועית מכובדת מאוד בראשות רופא גריאטרי ונציגים בכירים של הביטוח הלאומי ושל משרד הרווחה, יועצת משפטית ומנהל היחידה. דנים בנושאים האלה- -

מי נמצא שם ממשרד התמ"ת?

מנהל היחידה שכפוף לשלום בן משה, מנהל יחידת הסמך.

גם ממונה על נושא הסיעוד ביחידת הסמך של העובדים הזרים.

בעבר הייתה יחידה מרכזית בירושלים, וכל נזקק בארץ היה צריך להגיע לירושלים. זה היה תהליך של ביורוקרטיה, קבלת החומר, עדכון החומר וקליטתו. לכן התקבלה בזמנו החלטה שיש מערכת מבוקרת, קריטריונים ונהלים, ואין שום סיבה שתהיה יחידה מרכזית.

אם זכור לי, זה היה בקדנציה הקודמת שלי, ואתה קיבלת את ההחלטה.

אני מדבר על כולנו, כולנו עובדים ביחד.

התקבלה החלטה להקים 4 מחוזות בעניין. כל מי שזקוק יכול לפנות לכל אחת מהלשכות – בצפון, במרכז, בדרום ובירושלים. כמובן, יש בקרה, יש מערכת.

יש 4 מחוזות.

4 נקודות: חיפה והצפון, תל-אביב והמרכז, ירושלים והדרום ובאר-שבע והנגב.

זה במחוזות של משרד התמ"ת?

של יחידת הסמך במשרד התמ"ת.

אבל המחוזות שייכים למשרד התמ"ת.

נכון.

אנחנו מדינה בת 58 והאוכלוסייה שלנו הזדקנה, ולאחר שעשינו סדר בעניין, נוכחנו לדעת שבשנת 2003 ובתחילת 2004 הגענו ל- 28 אלף היתרים בלבד, ועכשיו אנחנו עומדים על 42 אלף היתרים. זה מספר מאוד גדול, אבל הכול בהתאם לקריטריונים. שלום יחד עם היחידה שלו עושים עוד מאמצים ותכף נשמע מה אנחנו עומדים לעשות. אנחנו נעשה סדר, בעיקר באותן חברות כוח אדם שאינן רשאיות לעסוק בנושא של היתרים וניצול לרעה של המבקש והן של העובד הזר. לכן אנחנו נכנסים לתקופה של סדר בעניין הזה, שתהיינה רק חברות כוח אדם ולשכות שירות מוסמכות, ואז יהיה יותר פיקוח, יותר בקרה, יותר מעקב, יותר סדר, ופחות ניצול הן של האדם הסיעודי והן של העובד הזר. אני מבקש שהדרג המקצועי ימשיך בדברים.

אני מאוד מודה לך, אפרים כהן. שלום בן משה, מנהל יחידת הסמך, בבקשה.

השינוי הדרמטי שאתה מדבר עליו הוא שאנחנו הופכים את המצב שנקלענו אליו מדה-פקטו לדה-יורה. גם היום קיימות לשכות כוח אדם וחברות שונות שעוסקות בתחום הזה. הן מביאות את העובדים הזרים ומשבצות אותם אצל המשפחות ואצל הנכים. במסגרת הסדרים וקשר בין הנזקק לבין העובד הזר יש שעושות את זה ללא רישיון, אבל יש מאות לשכות- -

ללא רישיון של החברה. עם רישיון של העובד כי הם לוקחים את הוואוצ'ר מכם או מהנזקק בלי רישיון של החברה.

נכון. אבל יש מאות לשכות שיש להן אישור מהמשרד לעסוק בנושא הזה. עד עכשיו זה היה המצב, אבל ללשכות האלה אין שום חבות וחובות, ושום פיקוח כמעט לא מתקיים עליהן. השינוי המשמעותי מעתה ואילך הוא שכל מי שירצה לעסוק בזה יצטרך לקבל היתר חדש, שיינתן מיחידת הסמך לעובדים זרים, והמסמך שלפניכם שם שורה ארוכה של חובות שהלשכה צריכה למלא, ואנחנו נעקוב אחרי הביצוע שלה.

כלומר, כולם יקבלו את האישור שלכם?

לא. אנחנו נקבע קריטריונים לפי גודל החברה, ניסיון החברה, הניסיון המצטבר איתה אם צברה עבירות – העבר הנקי שלה, היכולת שלה להפקיד כסף, וכדומה. על-פי דין, כל מי שיעמוד בהם אנחנו צריכים לתת לו להשתתף, כפי שעשינו בתאגידים.

איפה הקריטריונים?

בימים אלה אנחנו עובדים עליהם. לא סיימנו אותם.

אפשר לבקש שכאשר תסיימו את זה תעבירו למנהלת הוועדה?

בהחלט. הם יהיו גלויים, אנחנו נפרסם אותם באינטרנט ובעיתונות, ונזמין את כל מי שנמצא להצטרף לעניין – כל מי שיכול להתחייב מבחינה כספית לכל הדברים שיהיו שם. אנחנו גם מגבילים את מספר העובדים הזרים שכל חברה יכולה להתעסק איתם, ממספר מינימלי עד מקסימלי כדי לאפשר גם לגדולים וגם לקטנים לעסוק בזה.

אני מאוד מבקש שכאשר הקריטריונים יגובשו תעביר אותם אלינו כי הייתי רוצה לקיים על זה בקרה בדיון עם גורמים ציבוריים כדי לבדוק האם הקריטריונים מספיקים או לא, ומה חושבים עליהם חברי הכנסת. בשביל זה אנחנו קיימים.

בכל מקרה זה דורש אישור של היועצים המשפטיים של המשרד ושל הממשלה.

ברור לי שאתם לא יכולים בלי זה.

אנחנו נעביר לכם. זה יהיה ממש בימים הקרובים, כי לוח הזמנים שלנו מאוד קצר, אנחנו עומדים לפרסם את העניין כדי לעמוד בלוח זמנים.

אני מבטיח לך שאני לא אעכב אותך.

אני בטוח שלא.

הרעיון הוא לתת את האישור לחברות וללשכות, לא לתאגידים כמו בבניין בגלל הסיבות שפירטנו בפעם הקודמת. כי אחרת זה היה מגדיל את ההוצאות על הנזקקים במאות אחוזים. לכן בתוך המסמך נאמר מה חובתו של הנזקק, הקשיש או הנכה, ומה חובתה של החברה. כך אנחנו מקווים שנצליח להשתלט אחת ולתמיד על מספר העובדים הזרים שנכנסים, ושהם יישארו במעגל העובדים הזרים שמשרתים כעת את הנזקקים ולא גולשים לכל המקומות; כי היום חלק גדול מהעובדים הזרים הבלתי חוקיים הוא העובדות הזרות שבאות לעבוד בסיעוד. חלקן אחרי כמה שנים לא יכולות להישאר ונשארות, וחלקן עוזבות לעבודות הרבה יותר קלות בזמן השהייה. כל האו-פריות, מקורן מפה, ואין לנו כרגע רשימה ברורה איפה זה נמצא. אחד הכללים הוא שלכל לשכה כזאת יהיה רישום, הרישום יהיה אצלנו, ויהיה לנו מעקב אחרי זה.

אבל קבעתם שהחברה היא לא המעסיק. המעסיק הוא עדיין הקשיש או הסיעודי. אם היא לא המעסיק, איזה כוח יש לה, ואיזה כוח יש לכם עליה?

החברה היא חברת הניהול של העובד ושל המעסיק.

היא חברת הפיקוח. אתם מסירים את הפיקוח מכם או משירות התעסוקה ומטילים את זה עליה, ואחרי זה לך תחפש אותם.

שירות התעסוקה לא נוגע לעניין.

חבל.

יש ממשק לבקשות. אם מישהו רוצה להעסיק עובד זר - - -

המדינה בעצם מרימה ידיים ואומרת שפשטה רגל בנושא התעסוקה במדינת ישראל. כי שירות התעסוקה כמעט מת.

זאת בעיה אחרת. אבל יש ממשק שלנו בתחומים שונים שכשמישהו מבקש עובד זר הוא צריך ללכת לשירות התעסוקה, לבקש עובד ישראלי, וכשהוא מקבל תשובה משירות התעסוקה שאין עובד ישראלי רק אז הוא יכול לקבל עובד זר.

בסופו של התהליך נגיע למצב שהנזקק ימשיך להיות המעסיק וההיתר מגיע אליו כדי שלא יעשו עם זה עסקים כפי שנעשה גם היום. אנחנו מקווים שהעסקים יהיו הרבה יותר נשלטים. אנחנו מקווים שכך נתחיל למצוא דרכים איך להשתלט על התופעה החמורה של דמי התיווך בסכומים של 7,000-8,000 דולר שגובים מהעובדים הזרים.

לא בסיעוד.

גם בסיעוד.

בעיקר בסיעוד. זה הכסף השחור.

בדרך הזאת נחייב לא בהתנדבות את כל הלשכות, ועל כל מי שמגיע לארץ תיעשה בדיקה האם הוא מתאים, יעשו לו הכשרה מקדימה; אנחנו נגדיר מהן ההכשרות המתחייבות לעניין הזה; נחייב את הלשכות להחזיק אצלן עובד סוציאלי, לפי הצורך. היום חלק עוסקים בזה באופן וולונטרי וחלק מחויבים לזה, לפי ההיתר החדש שהגיע. אנחנו עושים בזה סדר כללי כדי להבטיח שהדברים יתנהלו היטב, כדי שהנסעד הזקן והנכה לא ייפגע, ושלנו, יחידת הסמך, תהיה בקרה. אנחנו נעשה בקרה על הלשכות. אתה שואל מאיזה כוח – מכוח ההיתר; מי שרוצה לקבל את ההיתר צריך לדעת שאלה הכללים של ההיתר. לכן זה היתר ולא מכרז. זה היתר שהכללים שלו מחייבים. אתה רוצה – בבקשה, אתה לא רוצה – אתה לא חייב. הכללים האלה סבירים, ולכן כשמישהו חותם הוא מקבל את ההיתר, ואנחנו עושים עליו בקרה במקביל לבקרה על הנסעד.

כל המערכות שלנו מאוד מוגבלות לעשות בקרה על הקשיש או הנכה. גם משטרת ההגירה שניסתה לעשות כמה ניסיונות כאלה לא הצליחה בגלל הרגישות של העניין. לכן לא נכנסים לבדוק האם העובד הזר אכן עושה את מלאכתו, האם יש לו התנאים המתאימים. דרך הלשכות תהיה לנו האפשרות לעשות פעולה מוגבלת יותר ממה שאנחנו יכולים לעשות בביתו של הנסעד, אבל עדיין אנחנו שומרים לעצמנו מעת לעת לעשות בדיקה גם אצל הקשישים או הנכים.

לכל זה יש מחיר. האדם הסיעודי יצטרך לשלם גם בעבור הבאת העובד וגם בעבור החזקתו במשך השנים.

לא.

זה מה שמצאתי, חברים. אני שאלתי את שלום ואת אפרים. אני הבנתי שיש סכום גם בעבור הבאת העובד ושיבוצו וגם סכום שנתי או חודשי שהנסעד נדרש לשלם לחברת כוח האדם מדי תקופה.

חברות כוח האדם דורשות היום מהקשיש או מהנכה בכל פעם שהם מקבלים עובד זר חדש במשא ומתן ביניהן ועל-פי ראות עיניה של החברה מול הנזקק כ- 500-700 דולר. זה שכר טרחה.

חודשי.

אוי ואבוי אם זה היה חודשי.

לא חודשי. חד פעמי.


אם רוצים עובד זר שהגיע זה עתה, צריך לשלם בעבורו כ- 500 דולר; אם רוצים לקבל עובד זר ותיק אתה צריך לשלם עליו 700 דולר. אחת הסיבות לשכר הנמוך לעובד החדש היא כדי לעודד את הזקן להעביר את ההיתר לחברה, כי ההיתר שווה כסף שעמלנו עליו קודם.

אבל אתה לא רוצה לעודד שיהיה לו כסף שחור.

אני לא רוצה, זה המצב הנוכחי.

עזוב את המצב הנוכחי כי כולנו יודעים שאנחנו בבוץ. תגיד מה יהיה עכשיו.

במצב החדש הנכה או הנזקק ישלם 70 שקלים כל חודש עבור השירותים שהוא מקבל מהלשכה. הלשכה מקבלת את ההיתר ממנו, והיא דואגת להביא את העובד הזר מחו"ל; בשיטה החדשה היא צריכה לאתר את העובד בחו"ל, לראיין אותו, לעשות לו קורס הכנה, להביא אותו לארץ ולקבל אותו בשדה התעופה ולהביא אותו עד ביתו של הנזקק.

השבוע סופר לי בכנסת על אישה סיעודית שקיבלה אישור, והיא לא יודעת שום שפה חוץ מעברית ואולי קצת ערבית. היא ביקשה שהעובדת שתובא אליה תדע קצת אנגלית. הבטיחו לה שיביאו. הביאו לה אישה שלא יודעת מילה אחת באנגלית. היא נמצאת פה כבר כמה שבועות, הן עומדות זו מול זו ולא יכולות להחליף מילה – זאת לא יודעת מה להגיד לה לעשות, וזאת לא יודעת מה לעשות. זאת בעיה. למה בימים האלה שאפשר לראיין דרך האינטרנט אי-אפשר לתקשר בין האישה לבין העובדת?

השאלה היא האם לעובדת יש אינטרס.

החברה בסין.

החברה לא מעונינת.

תעשו שזה יהיה תנאי.

אנחנו ישבנו כחצי שנה בוועדה משותפת שאליה הזמנו גם חברות שעוסקות בזה, גם את נציגי הנכים וגם את מוקדי הסיוע – קו לעובד – והתייעצנו איתם כדי להוציא מידינו מלאכה שלמה.

70 שקל לחודש זה נראה לי סביר.

בהתחלה התלבטנו האם זה יהיה 100 שקלים. בסוף החלטנו שמכיוון שמדובר באוכלוסייה חלשה נקבע שהתשלום יהיה 70 שקלים. מניתי בפניך את מכלול הדברים שהלשכה צריכה לעשות, ואם היא עושה את מלאכתה נאמנה זאת עבודה רבה. אם העובד שמגיע אל הנזקק לא מתאים, והנזקק לא יודע אנגלית ואינו מסתדר איתו, הלשכה חייבת לקחת אותו אליו ולהביא לו מישהו אחר. היא צריכה לבקר בבית של הזקן כדי לדעת אם יש ביניהם דו שיח.

בחומר שגלעד מה-מ.מ.מ הכין ראיתי שהחברה גם חייבת להעסיק אותו לפחות שנה. היא לא יכולה סתם לזרוק אותו- -

זה דבר חשוב מאוד. עד עכשיו זה היה "שגר ושכח". עכשיו היא צריכה לדעת שבשנה הראשונה היא חייבת למצוא לו מקום תעסוקה ולהעסיק אותו.

בעבודה הבין-משרדית המשותפת הובהר לנו שיש כ- 10,000 עובדות זרות שעסקו בסיעוד ונכנסו בהיתר של סיעוד וכיום לא נמצאות במשפחות סיעודיות. לכן התקבלה החלטה פנימית לסגור את השמים, לאתר את אלה ששוהים בלי היתר כדי שלא תיווצר דלת מסתובבת שאלה שהגיעו באשרה של סיעודי יהיו בבתים חזקים, ובבית החלש יצטרכו להמתין חודש וחצי עד שיקבלו עובד זר. קיבלנו דיווח של אלפי עובדות זרות שלא עסקו בסיעוד- -

ממשטרת ההגירה?

לא. מחברות תיווך כוח אדם. סגרנו להם את השמים אז לא הייתה להם ברירה, אלא לאתר את העובדות הזרות האלה ולהסב אותן לסיעודי. הייתה הצלחה רבה בעניין הזה ודווח אז על כ- 5,000-6,000 עובדות זרות.

עכשיו מאגר העובדות הזרות שאינן עובדות בסיעוד נמצא בחברות האלה. אין לכם את זה במשטרה או בבתי המעצר. אין כאן אף אחד ממשטרת ההגירה, לכן אני שואל.

לפני שמשרד הפנים מבריק להבאת עובד זר ניתנות 72 שעות לכל המערכות כדי לבדוק האם אפשר להסב עובדות זרות שנמצאות בארץ לפני שמביאים אותן לארץ. גם לזה יש חשיבות רבה.

אני מקווה שהממשלה הקדישה דיון לנושא לפני שהיא קיבלה את ההחלטה. אני לא בטוח.

הבעיה הבסיסית עם החברות הוא שאין לנו חבות לא כלפי העובד ולא כלפי המעסיק. הם מביאים את העובד, וזהו. לכן יש כל הסיפורים של flying visa. השיטה החדשה תסדיר את זה ותטיל חבות על החברות האלה, שהיא צריכה לשים את מי שהיא הביאה, והיא גם מחויבת לשלם לו שכר. המערכת הזאת נכנסה למסגרת של פיקוח ושליטה מבוקרים. מלבד זאת הגדרנו בעבודה שכשהלשכות האלה יקומו לא יביאו עובדים מחו"ל. אנחנו נאפשר לכל העובדים שיש בארץ, גם אם הם לא חוקיים, שכל מי שיגיע לתחום הסיעוד ולא עבד כאן עדיין 5 שנים, יוכל להירשם בלשכות האלה כדי שיסדירו את מקום העבודה שלהם- -

עוד לא אמרתם כמה הקשיש צריך לשלם לחברת כוח האדם כדי לקבל את העובד.

70 שקלים.

את זה הבנתי, אבל יש גם סכום ראשוני, לא?

סכום ראשוני של 2000 שקל, שהוא הרבה יותר קטן ממה שקיים היום.

זה המון כסף. החברה לא משלמת כרטיס טיסה, זה בגין כלום הוצאות, זה רק עשיית רווחים על גב הקשישים. רהביליטציה של תופעה קיימת, זה עדיין לא אומר שזה דבר נקי.

זה הרבה מאוד כסף לאתר ולהכשיר.

אף אחד לא עושה את זה בהתנדבות.

לא רוצים לעשות בהתנדבות.

המערכת בשיטה החדשה תכניס את התחום הזה לשליטה מבוקרת יותר, וגם העובדים ידעו אל מי לפנות. כשעובד פונה לחברת כוח האדם שהביאה אותו היא יכולה לטפל בו, והיא יכולה להגיד לו שהיא לא מטפלת בו יותר. בשיטה החדשה החברות יצטרכו לקלוט את העובדים המסתובבים האלה כי יש להן אחריות כלפיהם, וגם אם הוא ירצה לעבור לחברה אחרת הוא רשאי לעבור, לא הגבלנו את זה. היום אנחנו טרום השיטה הזאת, ובתיאום המשטרה התחלנו לעשות פעילות יזומה לפני 4 חודשים. אנחנו עושים ביקורי בית אצל הקשיש. וראה זה פלא: כל חברות כוח האדם נכנסו לסחרחרה; כי אנחנו מגיעים לבתים שיש בהם עובד. אנחנו שואלים את הקשיש מי זה, והוא אומר שהוא עובד כבר 4 חודשים. שואלים אותו אם הוא מרוצה ממנו, והוא אומר כן. שואלים אותו למה הוא לא רשום בוויזה שלו, והוא אומר שחברת כוח האדם אמרה לו שהרישום לוקח 4 חודשים, כי בינתיים היא משתמשת בוויזה שלו ומביאה עובד חדש. כשהעובד החדש מגיע הם אומרים למשרד הפנים שהוא לא מתאים, ולכן מציעים לתת לו אשרת תייר עד שנמצא לו מעסיק, ואז הם רושמים את העובד הישן. כך שמגיעים לבתים ומוציאים שם עובדים ומבטלים את ההברקה.

איך אתם מגיעים, עם המשטרה?

עם נציג משרד הפנים ועם משטרת ההגירה, דופקים בדלת ונכנסים.

זה בעייתי.

עושים את זה ברגישות.

לפי הדברים של יוסי, זה גם בנחישות. לא ברוע.

אנחנו באים לבתים ושואלים את הקשיש אם הוא ביקש עובד. הוא אומר שהוא ביקש עובד ממזרח אירופה כי הוא לא מדבר עברית, אלא קצת רוסית ופולנית- -

אתה מדבר מאוד נחמד, ואני מניח שאם אתה מגיע לביקור כזה הקשיש מקבל אותך בברכה. מי בא? בא נציג משרד הפנים או שוטר? מי מדבר עם הקשיש?

נציג משרד הפנים ושוטר.

יש לך ביחידה אנשים שעושים את זה?

כן, אני שולח את הפקחים שלי. מגיעים שוטר במדים ופקח שלי.

אפרים אומר לי שיש לך 60 פקחים כאלה.

נכון.

הם מתודרכים?

הם מתודרכים ויודעים לפנות בשיא הרגישות ובאדיבות, שואלים ומדברים יפה, האמן לי.

אנחנו מגיעים לבתים ורואים קשיש שמדבר צלול, והוא אומר שלא הזמין עובד זר, הוא לא צריך בכלל. הוא קיבל היתר.

איך הוא קיבל את ההיתר?

בביקורות שאנחנו עושים אנחנו מגלים הרבה דברים לא כשרים שמתרחשים היום. אנחנו משתדלים למנוע אותם. עד היום אנחנו מתייחסים ברגישות מאוד גדולה לכל העניין הסיעודי, ולכן יש בלגן בשוק הזה. גם במקום שאין היתר אנחנו משאירים את העובד הלא חוקי ומנסים להגיע להידברות.

איך החברות האלה מאתרות את העובדים בסיעוד שאינם משובצים? העובדים באים מרצונם לחברות כוח אדם?

הם מוצאים את הדרך כמו כולם. הם יודעים מי נפטר. יש להם מערכות שלמות.

החברות יודעות?

לחברות יש נציגים בבתי חולים.

לפני שהקשיש נפטר הם יודעים.

אולי יש להם גם נציגים במקומות אחרים שמזרימים אליהם אינפורמציה על מי שנפטר.

לפני שקיבלת היתר החברות יודעות שיש לך היתר. הם מתקשרים אליך ואומרים: "שלום אדוני, קיבלת היתר".

זה אומר שיש להם בלשים במשרד התמ"ת או בביטוח הלאומי. מי נותן את ההיתר? שלום, תיזהר, יש לך מודיעין במשרד.

אל"ף, יכול להיות; דבר שני- -

זאת הפעם הראשונה שאתה אדיש לך שיש מודיעין של האויב אצלך.

הוא לא כל-כך אדיש.

יש מקרים שהבקשה עוד לא הגיעה אל משה סויסה והסיעודי כבר יודע שיש לו היתר.

אנחנו נותנים היתרים גם לאנשים שנמצאים בבתי-החולים, ועדיין לא עשו את ה-ADL’ ואין להם אפשרות לקבל את ההיתר. אנחנו יודעים בוודאות שיש נציגים של חברות כוח אדם שממתינים במיון לאנשים שמגיעים לבתי החולים ואומרים להם שהם יכולים לבקש היתר לחצי שנה, וכבר יודעים שהוא רשאי לבקש. זאת דרך אחת איך הם יודעים קודם.

מה שאתם מספרים מפוצץ את הראש. בכניסה למיון יושב בן אדם, רואה אדם זקן שנכנס נטפל אליו- -

אמי שכבה עכשיו חודש בבית חולים בעפולה. כשבאתי אליה באחד הימים בא מישהו מחברת סיעוד והתחיל לדבר איתה על העניין הזה. אמרתי לו, באת למקום הלא נכון. הם מסתובבים במחלקות.

זה ממש סיפור.

בכל מחלקה יש המאכערים שלה, גם מוהלים מגיעים.

לי יוצא לבצע ביקורי בית יחד עם יושב ראש הוועדה ההומנית ועוד נציג של יחידת הסמך- -

אתה אישית הולך?

בוודאי. כבר הייתי בעשרות בתים באזור תל-אביב. המטרה היא לראות, לפי המסמכים, האם הנזקק צריך לקבל עובד זר מתוך כוונה לא לתת קביעה על הסף.

זה נעשה מתוך מחשבה כן לאפשר לו - - -

אנחנו מתקשרים להגיד שאנחנו באים. בדרך כלל אין להם לאן ללכת. ברוב המקרים יש עובד זר אצל הקשיש. בדרך כלל הוא עובד דרך חברת כוח אדם, והוא לא חוקי.

העובד לא חוקי?

העובד לא חוקי, אין לו היתר.

זה עובד מתאים לטיפול באנשים זקנים?

בדרך כלל כן.

אתה לא יכול לבדוק האם הוא מתאים.

אני שאלתי אותו האם מדובר במקרה קיצוני שהאדם מסווג לעבודה בבניין ופתאום מוצא עצמו ליד מיטת סיעודי. אני מרגיש שלמשה יש גם ניסיון וגם רגישות.

זה עובד שעבד בתחום הסיעוד, אולי המעסיק שלו נפטר או שהוא לא התאים לאותו מעסיק, והחברה מעבירה אותו למישהו אחר. אנחנו לא נכנסים עם הכובע השני של האכיפה. בגלל הרגישות, ואם אני יודע שהוא עומד לקבל היתר, אני לא נוגע בעובד הזה.

אני לא הולך עם שוטר. מקבלים אותנו והכול בסדר, והמטרה היא לראות מה קורה.

אתה יכול לשתף אותנו בממצאים ובחוויות שלך מהביקורים האלה? למשל, מה שיעור הפעמים שאתה מוצא שהאדם בכלל לא זקוק לעובד?

בשיעורים קטנים מאוד. יחד עם זאת כשמתקבלת החלטה לבקר, בדרך כלל זה קולע בול. אם יושב ראש הוועדה מחליט שצריך לעשות ביקור בית, ובגלל ספקות- -

אתה יושב ראש הוועדה, לא?

יושב ראש הוועדה הוא רופא גריאטרי.

מתי אתם מחליטים על ביקורים?

כשיש לנו ספק שייתכן שלא מגיע לו- - -ובעיקר כדי לעמוד מקרוב על מצבו של הזקן.

הבנתי שברוב המקרים מתברר שכן מגיע לו.

אתה הבנת נכון, אבל צריך לחדד נקודה אחת שלא הובנה, לטעמי. משה מדבר על אוכלוסייה של חריגים, לא על השוטף. השוטף לא מגיע, הוא בא לביטוח לאומי- -

אבל החריגים הם אותם אנשים שהוועדה מחליטה עליהם.

בשוטף אתה יכול למצוא כאלה שלא מגיע להם.

אבל זה גם כנראה לא רבים מאוד.

אני לא בטוח.

התפקיד שלכם הוא לבדוק את זה.

המקרים שיש עליהם חילוקי דעות ומחליטים לעשות ביקורי בית הם מקרים שכן היינו צריכים ללכת. על כל מקרה אנחנו למדים גם דברים חדשים. אפשר ללמוד גם על צורת ההעסקה, איך מתייחסים, ואם הנזקק מרוצה. אפשר ללמוד הרבה מאוד. הם מאוד מרוצים שאנחנו באים לביקור כי ככה אפשר לתת להם יותר יחס. במקרה מסוים באנו לבקר קשישה בת 94 שלא הייתה צריכה לקבל עובד.

בת 94 לא צריכה לקבל עזרה?

הגענו למקום המגורים שלה בקיבוץ ואמרו שהיא לא נמצאת, היא תכף מגיעה. היא הגיעה עם הקלנועית שלה. שאלנו אותה למה היא צריכה, והיא אמרה שהיא צריכה שמישהו יעזור לה כי קשה להתכופף ולגרוב גרביים.

במדינה הזאת להזדקן זאת ברכה.

מי שזקוק לעזרה של 24 שעות הוא מקבל אותה בלי שום בעיה. אותם מקרים שלא זקוקים לעזרה 24 שעות, יש מה שנקרא סיוע לסיעוד. זה אומר שהוא מספיק מבוגר, הוא לא צריך 24 שעות, אלא רק ביום. במקרים כאלה מעלים את העניין שוב לוועדה.

ואז איך זה מתורגם, מה זה סיוע לסיעוד?

הוא יכול להיעזר בעובד מקומי.

מת"בית. אבל זה מוגבל בשעות בודדות בשבוע. כמה שעות, 15.5?

תלוי, לפי הצורך.

זה לא לפי הצורך.

פונים אלינו אנשים שנדחו או מכיוון שלא עברו את מבחן התלות או בגלל גובה ההכנסות.

זה סיוע של משרד הרווחה.

הם פונים גם לבריאות הציבור, אבל הם האנשים שמגיעים אלינו כחריגים, ואנחנו דנים בהם. משה אומר בצדק, שכשאנחנו באים אליהם ורואים שמבחינת תפקוד הם לא צריכים סיוע של אדם במשך 24 שעות, אנחנו לא מאשרים, אנחנו קובעים שהוא יכול להיעזר בעובד מקומי.

זה עובד מקומי שבא 8 שעות בשבוע?

הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה כמה שהוא רוצה.

והוא משלם לו. אז למה הוא צריך את האישור שלך?

אומרים לו שהוא לא מקבל עובד זר כי הוא יכול להיעזר.

אני ממליצה לו מאחר שבבדיקה שלנו החלטנו שאין מקום להיעזר בעובד זר 24 שעות.

אבל את או ביטוח לאומי תומכים בו במשהו לצורך העניין? זאת רובריקה שיש בה סיוע של המדינה?

כן. הוא יקבל את החלק היחסי בגמלה שלו.

אז ביטוח לאומי ייתן לו סיוע לזה. זה חשוב, את רואה.

אדם בן 90 שיחליטו שלא מגיע לו, הוא פוחד לישון בבית לבד. עם כל הכבוד, לדעתי, לא מספיקות לו השעות של ביטוח לאומי. שעתיים בלבד זה לא מספיק, זה לא יעזור.

לכן קובעים כמה מגיע לו.

אם הוא לא ממש סיעודי ויכול ללכת הוא לא מקבל 24 שעות.

אם הוא פוחד לישון בלילה למה שלא ייתנו לו 24 שעות?

הייתה ועדה מקצועית שבחנה האם אפשר לתת היתר אוטומטי לכל אדם מגיל מסוים, סרקנו את המצב והסקנו שאם נקבל החלטה כזאת יהיו למחרת עוד 17 אלף כאלה. יש ועדה רצינית ומקצועית שדנה לגופו של עניין, והיא גם גמישה ולא מקפידה בדיוק על הריבועים. אם היא מגיעה למסקנה שהוא צריך היא מאשרת. לכן אין צורך בעוד 17 אלף.

אנחנו יכולים להצטרף לעמדה הזאת שאפרים טוען. אין צורך שאוטומטית כל אדם יקבל- -

אבל הם נופלים בבית.

מי שזקוק צריך לקבל.

רק השבוע היו 5 מקרים של הורים קשישים שנפלו ולא הייתה להם עזרה. הם קצת מטושטשים, והם לא מכירים בזה, והם אפילו לא רוצים עובדים זרים. אבל הילדים שלא גרים אתם באותה עיר – האם אי-אפשר ללכת לקראת אותם אנשים גם בשביל השקט של הילדים?

אני הבנתי שבאותם ביקורים אתם מנסים ללכת לקראת הנזקק במרב הרגישות ולבדוק לאיזו רמת סיוע הוא זקוק. זאת אומרת, אם האדם הזה בגין מצב שאינו תלוי בגיל זקוק ל- 24 שעות, אתם מאשרים עובד זר שיעבוד אתו; אם הוא זקוק לפחות מזה ומספיק לו עובד יומי שיהיה אתו במשך היום, אתם נותנים לו את הסיוע הזה. הבנתי נכון?

מי שעולה לוועדה הוא מי שנמצא בקריטריונים ולא מגיע ל- 4.5 נקודות. מי שנמצא בתווך, למשל נזקקת בת 86 שקיבלה רק 3 נקודות, והיא בודדה – כלומר יש לה עוד 2 נקודות – אבל היא לא במצב - - -במקרים כאלה, שיש פחות מהניקוד שמחייב היתר, ויש גם מסמכים רפואיים זה עולה לוועדה. יש פעמים שלא עושים ביקור – הוועדה רואה את המסמכים הרפואיים ומחליטה על-פי מה שיש, להנפיק היתר.

זה מה שקורה ברוב המקרים.

לא, אלה מקרים חריגים. במקרים החריגים האלה זה חילוקי דעות. אם אי-אפשר להגיע לקבלת החלטה לפי המסמכים הקיימים, ומחליטים על ביקור בית. זה עוד תוספת.

הבנתי. זהבה תשלימי בבקשה.

אנחנו מתייחסים לכל ההיבטים" להיבט הסוציאלי, להיבט הרפואי ולהיבט הסיעודי. כשיש בפנינו כל המסמכים שמתקפים את מצבו של הזקן. אם חסר לנו משהו אנחנו מבקשים השלמת מסמכים: עוד דוח סוציאלי תקף.

אז קודם הוא צריך ליפול?

לא ביקשתי שייפול.

אבל זה פרובלמטי, יעל, כי גם לנחש שהוא ייפול זה בעייתי.

אני דווקא מתייחסת לדבריה של יעל. יש אדם בן 85, ואין לו שום תעודה רפואית, הוא מרגיש טוב. יש לו בן בחיפה שפוחד שאביו גר לבד בבית. מה זה צריך להיות שהוא לא יקבל אישור ממשרד הפנים? הבן מוכן לשלם, אין לו שום בעיות, והוא לא צריך שום עזרה סוציאלית ולא ביטוח לאומי, הוא לא רוצה כלום; הוא רוצה אישור שהוא יכול להביא עובד שיישן עם אבא, ויהיה אתו 24 שעות וילך לטייל אתו. הוא אומר שהוא לא רוצה את העזרה, אלא אישור שמותר לו להביא עובד.

מה התשובה לזה?

המחוקק קבע שאדם זכאי לעזרה אם יש לו בעיות בתפקוד, ואפילו הגדיר את התפקודים. מגיע מעריך מטעם ביטוח לאומי שבודק את התפקודים של הזקן, ולכאורה זה אובייקטיבי. אם הוא רואה שהוא מתפקד הוא לא נותן לו אפשרות לקבל עובד זר.

בחינת התפקוד היא די בעייתית, לדעתי.

נכון.

פעם נדון בעניין הזה עם ביטוח לאומי.

יש בארץ אלפים רבים של קשישים בגיל כזה שמתפקדים תפקוד מלא, והבן שלהם נמצא רחוק, והוא רוצה מישהו שיישן אתם. זאת לא כוונת המחוקק. אם רוצים, אפשר לקחת סטודנטית שתישן יחד עם האבא. תשלם לה כסף.

על זה אפילו דוד המלך לא חלם.

באותן בדיקות בעייתיות הבדיקה האובייקטיבית אומרת שלא מגיע לו, אבל לאיש יש התחלה של אלצהיימר ומתפקד מצוין, ואחר-כך שוכח את עצמו, או יש לו בעיה נפשית – הוועדה דורשת ממנו להביא מסמכים מוועדה- -

בזה אין בעיה. חברת הכנסת מרום שלו דיברה על אדם שמתפקד, אבל הבעיה היא שבגיל מסוים- -

אין גבול לזה.

יש אנשים שפוחדים שאבא או אמא שלהם ימותו ואף אחד לא יידע. יכול להיות שסטודנטית זה פתרון.

אבל הסטודנטית לא רוצה לישון עם סבא שלה- -

היא רוצה צעיר.

צריך להביא בחשבון שלא מדברים רק על סיעודי – יש ילדים מוגבלים, נכים, חולי אלצהיימר – יש הרבה נושאים שעדיין עוברים דרך הוועדה הזאת, ואם נמשיך להתפשט יותר מדי המצב יהיה בעייתי. עדיין נאמר שהקריטריונים לא פשוטים במערכת הזאת, ולכן יש שליטה, בקרה ומעקב כדי שיהיה סדר.

תודה רבה. טל דגן מ"קו לעובד".

אני רוצה להצביע על בעיה מאוד קשה שמתקשרת למה שעלה פה על מקרי רמאות רבים שקשורים להעסקת עובדים זרים. באים לבקר, רואים שאצל הקשיש מועסק עובד זר, ומבקשים היתר להבאת עובד חדש. אני מצטטת מתוך הדוח של הוועדה הבין-משרד שהתוצאה של זה היא "שבין השנים 2005-2003 הגיעו כ- 12 אלף עובדים זרים חדשים בהיתר לסיעוד, ובתקופה הזאת ירד מספר ההיתרים להעסקת עובדים זרים באלף". זה אומר שיש עודף של אלפים רבים שבאו לעבוד כאן בסיעוד, ובדרך או שלא היה מעסיק - -

זה תואם למה שאפרים סיפר.

- - הבעיה שאנחנו רוצים להעלות היא שבמסגרת הסדר החדש, הרישום והבקרה – מה יקרה לכל העובדים שהגיעו בשנים האחרונות, שילמו אלפי דולרים דמי תיווך, ובעצם לא יהיה להם מעסיק חוקי. כולם מסכימים שיש פה עודף של אלפים. לפחות לגורמים במשרד התמ"ת לא הייתה טענה שזה לא נכון. אנחנו העלינו את זה, והייתה הסכמה שנכון שצפויים אלפי עובדים - -

הבנתי שהמשרדים מאשרים שזה המצב, אבל רוצים לתת לו פתרון, כלומר לתת לעובדים הבלתי חוקיים או כאלה שמעמדם הפך בלתי חוקי מקום עבודה דרך חברות כוח האדם הללו.

עצירה זמנית של השמים כדי לאפשר לכולם להיכנס.

אם יש עודף, לא כולם יוכלו להירשם ולעבוד באופן חוקי. אם יש יותר עובדי סיעוד שהגיעו בהיתר, ממספר הקשישים והנכים בעלי היתר להעסקת עובדי סיעוד, התוצאה תהיה שביום שבו עושים את הסדר וכולם באים להירשם, יישארו מחוץ למעגל אלפי עובדים. יש עובדים שנשארו מעבר לתקופת האשרה, אבל אלה לא המספרים העיקריים. ברור שיש הרבה מאוד אנשים שהובאו בגלל דמי התיווך.

מהנתונים שנמצאים ב"קו לעובד" את מרגישה שיש אלפים שצובאים?

אנחנו לא יכולים לדבר על אלפים, אנחנו יכולים להגיד מה קורה אצלנו. באים אלינו בלי סוף עובדים שאין להם מעסיק. הם מחפשים עבודה בסיעוד, עוברים בין כל חברות כוח האדם, ואין להם עבודה להציע. הם מבקשים פעם ראשונה אשרת תייר ונשארים ללא מענה. זה מוסכם ומובן גם למה, כי הביאו אותם מלכתחילה כדי לגבות את דמי התיווך על אשרה של עובד אחר שכבר מועסק. די ברור איך זה קרה, ולמה הם לא מוצאים עבודה.

חשבתי שהביקורת שלך תהיה ביקורת מאוד נוקבת על הסכומים שהקשישים הללו מתבקשים לשלם. 2000 שקל בעיניי הוא סכום אסטרונומי.

ישבנו עם טל יותר מפעם אחת. הזמנו אותה לוועדה כמה פעמים ושמענו את טענותיה. אני לא יודע על המספרים שהיא אומרת- -

זה לא "טענותיה", זה עמדותיה.

גם טענות. חלק מהן הן טענות מוצדקות. שימו לב שבנוהל החדש יש תמריצים לחברות שיעסיקו מתוך כוח האדם הקיים.

כמה תמריצים כאלה יש בשנה?

זה משתנה.

בערך 700 בחודש.

זה 8,000 בשנה. זה הרבה.

יש גם כ- 600 נפטרים בחודש.

זה הרבה.

הדרישות הן בערך 2500-2000 עובדים בשנה. טל צודקת שאם יש 12 אלף בלתי חוקיים שמיועדים לסיעוד, עד שתעשה הסבה של כולם - -

התשובה למה שהיא אומרת מצויה בנוהל החדש – הלשכות שיירשמו מחויבות להעסיק את העובדים הקיימים, והם יקבלו תמריצים: מי שתעסיק יותר ויהיו לה פחות עובדים זרים שלא מועסקים תקבל תמריץ להביא עובדים. מי שתעסיק עובדים זרים לנכים קשים תקבל תמריץ. אם יישאר לך זמן תראה שנתנו את הדעת על כך.

אז בעצם עשיתם תמריץ דיפרנציאלי.

בוודאי.

אין יבוא.

יש גם דיפרנציאליות לגבי העסקה של עובד זר שנמצא בארץ לבין העסקת עובד זר מייבוא?

אנחנו כמעט מגבילים את הייבוא עד שלא ימוצה הפוטנציאל בארץ. אין ייבוא של האנשים האלה.

הלשכה צריכה להעסיק עד 90% מכלל העובדים ששוהים אצלה.

למה כל זה נסתר, למה זה לא גלוי?

כתוב הכול.

זה לא מופיע בחוק ההסדרים.

כן כתוב.

בחוק ההסדרים?

כן, כתוב. להפך בפעם הזאת האוצר כתב בחוק ההסדרים הרבה מאוד סעיפים שמופיעים בחוק ההסדרים.

כולל הסכומים?

כולל הכול.

יעל קסלר אומרת בצדק שאנחנו שהסעיף הזה בחוק ההסדרים יעבור לוועדה הזאת ולא לוועדת הכספים, כי כאן המקום לדון בעניין.

כל מה שהוצג פה זה טוב ויפה, זה מדבר לעתיד. אני מדברת על - -

אני לא חושב שכל מה שהוצג הוא טוב ויפה.

אני מדברת על העובדים, שתהיה פה בקרה כדי שלא יביאו עובדים זרים לחינם ולנסות להיעזר במאגר שיש בארץ. זה לא פותר את הבעיה של הזמן הנוכחי. אנחנו חוששים שנראה שבחודשים הקרובים בזמן הכניסה להסדר החדש ייפלטו אלפי עובדים שהגיעו לעבוד כאן בסיעוד, רוצים לעבוד בסיעוד, הגיעו בשנים האחרונות, ולא יכלו למצוא עבודה בסיעוד. אני רוצה התחייבות שלעובדים האלה תינתן תקופה להשלמת דמי הסיעוד בישראל של לפחות שנתיים בישראל כדי שיוכלו להחזיר את דמי התיווך.

אין מצב כזה.

מה הם יעשו בינתיים, יעבדו בחקלאות?

משפחה שזקוקה לעובד סיעודי לא תמתין חודשיים-שלושה, היא רוצה לאלתר את העובד הסיעודי. לכן חברות או לשכות עושות מאמץ עליון כדי לתת את העובד הזר שנמצא בארץ כדי לשבץ אותו, ולא נותנת לו לא שלושה חודשים ולא חודשיים.

טל אומרת דבר אחר, שגם אחרי שהחברות ייתנו להם היתר עדיין יישארו מאות או אלפי עובדים זרים בסיעוד שאין להם עבודה.

אם באמת יתברר המצב הזה הדרג המקצועי ימליץ בפני כל הגורמים לסגור את שמי הארץ כדי לפתור את הבעיה קודם כל כאן. תני לי דוגמה מתי הורחקה מן הארץ עובדת זרה שבאה בהיתר סיעודי, ואין לה עבודה?

כשהיא לא מוצאת מעסיק. זה קורה כל הזמן.

אם ב"קו לעובד" אתם מוכנים להציע הצעה רציונלית לממשלה מה לעשות עם העובדים הללו שבינתיים אין להם עבודה בהמתנה לעבודה – אמרו קודם שלום ואפרים שקודם כל נסגור את השמים כדי שלא יבואו עובדים אחרים שבינתיים יתפסו את מקום עבודתם. זה חצי פתרון. את אומרת לתת את הפתרון השלם, בואו נראה כמה זמן הם יוכלו להישאר פה, באילו תנאים, איפה הם יעבדו, מה הם יעשו. אם יש לך רעיון כזה תכינו נייר, תעבירו אותו לוועדה, ואנחנו נדון בעניין. אני לא יכול להציע מעכשיו לעכשיו להשאיר אותם פה שנתיים בלי עבודה. אתם מסוגלים להכין נייר כזה?

אנחנו נכין. אמרנו, שדבר ראשון תינתן עדיפות לאנשים שהגיעו לכאן.

זה מוסכם פה.

לא, ברישום ללשכות תהיה עדיפות למי שנמצא פה תקופה יותר קצרה.

זה מוסכם פה. סוגרים את השמים, אז אין להם בכלל משהו אחר.

פוטנציאל העובדים שנמצאים כבר בארץ ימוצה בשלב ראשון- -

ב- 1 בינואר השמים ייסגרו?

כשנגמור את הגדרת הנהלים ואת הקריטריונים החברות יקבלו את הרישיון ויינתן זמן רישום של 3 חודשים שכל העובדים מתחום הסיעוד שנמצאים בארץ יבואו להירשם בחברות, גם כאלה שמסתובבים היום- -

אז תנו להם התראה לעשות את זה לפני 2007.

הוא מדבר על מה שיקרה לקראת מאי 2007.

ואז תביאו עובדים זרים?

לא יביאו, יירשמו. כשהחברות האלה יקבלו היתר העסקה יפורסם בתקשורת הישראלית והזרה ודרך הקונסוליות שכל העובדים בתחום הסיעוד מתבקשים לבוא ולהירשם בלשכות כוח האדם האלה ולהסדיר את מעמדם. לא ייכנסו עובדים זרים עד שכל הפוטנציאל לא ימומש בארץ.

כשהחברות האלה מודיעות ליחידת הסמך שיש להן עובדים זרים במאגר, מאותו רגע סוגרים את השמים.

הם לא צריכים להגיד לי שיש להם במאגר.

בשלב מסוים אתם צריכים להגיד לשרים שלכם לסגור את השמים.

אנחנו לא צריכים להגיד לשרים, אנחנו עושים את הרישום ולא ייכנסו.

סגירת השמים זה לא הוראת שר?

זאת הייתה החלטת ממשלה על הבניין, על החקלאות, על התעשייה.

מי ייתן את ההוראה לסגור את השמים לסיעוד?

משרד הפנים.

נקבל בברכה אורחים ממדרשת רופין, תלמידיה של חברת הכנסת לשעבר ענת מאור.

כאשר ייפתחו החברות תינתן האפשרות לכל מי שנמצא בארץ להירשם. כאשר הפוטנציאל ימוצה ויימצאו די עובדים לכל בעלי ההיתרים שקיימים היום, העודף לא יוכל להישאר בארץ. אי-אפשר לתת למישהו להישאר בארץ סתם. הוא צריך להישאר בארץ עם היתר העסקה- -

זה יהיה גם די טיפשי להרחיק אותם מהארץ, ואחרי חודש לייבא לכאן אלפים.

לא יגיעו לאלפים כי אין כאן התפתחות של אלפים. בהצעה תראה שיש גם מאגר. המאגר הזה חי חודשיים.

זאת אומרת שלחברות הפרטיות יהיה היתר- -

לא לחברות הפרטיות, לנו יהיה מאגר מעסיקים.

לא יהיה לכם. אצלך אף אחד לא מתייצב במשרד הפנים.

יהיה מאגר מעסיקים. לא נגיע למצב המטומטם שאתה אומר. הסר דאגה מלבך.

לא נגיע.

אני הגדרתי את זה מטומטם כדי שלא תגיעו אליו.

אתה צודק, אם נגיע אליו זה יהיה באמת טמטום.

אז אל תגיעו לאבסורד הזה. הם יצטרכו להגיע למצב שיש מאגר בהיתר. אין ברירה, יוסי, צריך לתת את ההיתר הזה. אם אתם כבר מפרנסים את חברות כוח האדם האלה, לפחות תנו להם את ההיתר כי בינתיים מחזיקים עובדים שבינתיים ממתינים להשמה אצל אנשים סיעודיים.

בואו נאחל לעצמנו שלא נזדקק להביא עוד מחו"ל ונסתדר עם מה שיש לנו בארץ.

נכון.

אבל אם תימצא עובדת זרה שעוסקת באופן בלתי חוקי במקום אחר – היא הלכה לעבוד כאו-פרית ותפסו שהיא עובדת לא חוקית, אותה ירחיקו.

אני לא בטוח שאתה תצטרך לשים את העובדים הללו במאגר כשהם בינתיים יושבים ורק מפהקים ומסתכלים על השמים. אתם תצטרכו לתת להם פרק זמן שבו הם ממתינים בארץ, ואיזשהו היתר. אתה לא רוצה שהיא תלך לעסוק בזנות, אתה רוצה שהיא תעסוק בדבר שהיא תתפרנס ממנו. אז פעם שנייה תסיר דאגה מלבי.

אני כבר 12 שנה בתחום. אני באזור חיפה ועובד שם משה סויסה שעובד שם נהדר.

זה לא הוא, משה סויסה אחר.

נכון. נעשו דברים טובים בקידום הרשימות, וחשוב שיהיה כמה שיותר מהר כדי שאפשר יהיה לעשות השמה. אני עובדת מול "קו לעובד" בחיפה, ואני שואלת אותם האם יש לה עובד פנוי שאין לו עבודה, ומבקשת שישלחו אותו אליי. הם שולחים אליי עובדים. אני משתמשת הרבה במאגר הקיים בארץ, ולא מביאה מחו"ל. הפחד הגדול שלי הוא שיגידו מחר שאלה לא הביאו מכסה מספיקה מחו"ל לא יקבלו את הרישיון.

אין דבר כזה.

הסירי דאגה מלבך.

פה כל הזמן מסירים דאגה מלבנו, בסוף נצא עם לב ללא דאגות.

בחיפה אני נחשבת הכי יקרנית כשאני מבקשת 400 דולר להשמה של עובד מכיוון שאני לא מביאה מחו"ל. בכל ביקור שאני שולחת עובדת סוציאלית אני משלמת לה 100 שקל, ואנחנו צריכים שני ביקורים של עובד סוציאלי לפני ההשמה ואחריה. התחרות היא כל כך גדולה שיש חברות שעושות את זה ב- 150 דולר. למה הן לוקחות 150 דולר ולא לוקחים כלום? כי הם לוקחים כסף מהעובדים הזרים. לדעתי, צריך ליישר קו כן לקחת עמלה. כשאני באה למטופלים שלי, ואני אומרת להם שהם משלמים דמי טיפול 250 ₪ לשנה כי אני מטפלת בהם, אני לא חברת סיעוד. צריך להבדיל בין חברות שמתפרנסות מהביטוח הלאומי מחוק הסיעוד, הן יכולות להרשות לעצמן גם לתת עובד זר חינם כי הן מרוויחות על חוק הסיעוד. אני חברה פרטית, יש לי תואר שני בעבודה סוציאלית, אני עובדת 12 שנה. לפעמים אין לי ברירה, ואני צריכה לקחת 250 דולר כי התחרות כזאת גדולה, יש לי בעיה להחזיק את המשרד כי יש לי עובדות במשרד, אני הולכת לבתים, ואם צריך מצלצלים אליי, ואנחנו באים גם בערב. לכן סכומים של 500-700 דולר עמלה – אני לא יודעת איפה לוקחים את זה, אולי בתל-אביב. בחיפה אין כזה דבר.

בחיפה יותר צנועים.

אלה שלוקחים 150 דולר או לא לוקחים כלום מתפרנסים מזה שהם לוקחים את הכספים מחו"ל. אם אנחנו רוצים לעודד עובדים מהארץ, אני בעד שלכל חברה תהיה רשימה כדי שתוכל לפנות ל"קו לעובד". אני כל הזמן פונה ל"קו לעובד", הם נותנים לי עובדים מהמאגר. יש איזשהו סכום שמותר לקחת מהמשפחה. אני תמיד אומרת למשפחה שאני מאוד מצטערת, אבל אני לא עובדת לשם שמים- -

איזו סיבה יש לקבל עוד 70 שקל כל חודש אחרי שכבר קיבלת 400 דולר?

יש הרבה מאוד טלפונים, "האישה אמרה לי ככה", "העובדת אמרה לי ככה". כל הזמן אנחנו בקשר עם המשפחה. יש המון בעיות. באה אליי מישהי ואמרה לי שבפעם הראשונה שהבאתי לה עובדת זה הצליח. אמרתי לה שתאחל לי שכל עובדת שאני אביא לה זה באמת יצליח בפעם הראשונה.

אבל את יודעת שיש קשישים ש- 70 שקל בשבילם זה לחם.

זה הרבה כסף.

אתה מחזיק משרד, אתה מחזיק עובדת סוציאלית ופקידה, ואתה צריך להתפרנס. אין מה לעשות.

אם הם לא יתפרנסו הם ייקחו מהצד השני.

איך ידעת שזאת השאלה השנייה שלי אל נאוה?

השאלה שלי אלייך בתור מי שעובדת ביושר ובהגינות, איך המדינה יכולה לדאוג שחברות מתחרות שלך לא ייקחו כסף שחור מהעובד בפיליפינים?

עכשיו יצא החוק החדש שמותר לנו לקחת 650 דולר- -

ממי, מהעובד?

כן.

3,000 שקל. זה על כרטיס הטיסה ועל כל התהליך. על-פי החוק.

איזה חוק? אני לא מכיר שום חוק.

חוק שירות התעסוקה.

היום הפיליפינים פוחדים לעבוד בלי ויזת העבודה.

אתמול צלצלה אליי מישהי ואמרה שיש על אמא שלה סימנים כחולים, אני חושבת שהפיליפינית היכתה אותה. כל הלילה לא ישנתי בגלל זה. מה הכוח שלי מול הפיליפינית? למה לא נותנים לחברות כוח האדם כוח גם נגד אותם פיליפינים שלא מתנהגים בסדר.

יש לך. את צריכה לפנות לרווחה לבקש פקידת סעד. את פונה אל מנהל המדור לזקן, שאת בטח מכירה, דוד אולמן.

תודה.

התשובה היא מאוד פשוטה. יש לך שני ערוצים: ערוץ לשכת הרווחה והערוץ של המשטרה. הכאת האדם הסיעודי בידי העובד הזר זאת עבירה פלילית. היא גם תעמוד לדין וגם תורחק מן הארץ.

במקרה שיש תלונה במשטרה, והמשטרה חקרה את המתלוננת וגם את האדם הסיעודי, ויש ראיות לכאורה, אנחנו מבטלים את האשרה ושולחים הביתה.

בעקבות השיחה האחרונה אני יודע שגם לגיטימציה של קבלת כסף מהעובד הזר במדינתו, וגם זאת רהביליטציה של הסיפור. עד עכשיו כל קבלת כסף מהעובד הזר במדינתו היה שחור, ופתאום מתחילים להלבין את זה. הסיפור הזה מתחיל להיות יותר מדי מסריח.

הכנסת אישרה תקנה לפני חצי שנה אחרי דיונים רבים מאוד. עד היום אסור לקחת שום דבר מהעובד הזר, אבל לוקחים.

9,000.

אמרו בואו ניתן אישור לחברות האלה שעובדות לא לשם שמים אישור פעם אחת, שמותר להן לקחת כסף. הסכום שמותר לקחת הוא 3050, שאמור להינתן לחברה בארץ ולחברה עבור האיתור וכדומה.

אני לא יודע איך זה עבר בכנסת, אבל זה צריך היה לעבור איכשהו דרך פה. מרגע שמותר לקחת אתה לא תוכל לפקח כמה לוקחים. כשלוקחים אתה יכול להגיד "לקחו".

אם יש כל כך הרבה עובדים זרים שלא עובדים, ואתם טוענים שיש כמה אלפים - למה לא תתנו לאנשים בני 85 עזרה לטיפול בהם, גם אם הם לא סיעודיים?

זאת שאלה שדיברנו עליה קודם. אפרים כהן אמר קודם שברגע שיהיה היתר אוטומטי מגיל מסוים יתווספו עוד 17 אלף עובדים, אם לא הרבה יותר מזה, כאשר חלקם הגדול גם לא צריך.

הייתה הצעת החלטה פרטית של חבר הכנסת לשעבר חיים כץ, שאמר מגיל 85 ומעלה. עשינו בדיקה והתברר שיש במדינת ישראל כ- 70 אלף אנשים שהם בני 85 ומעלה- -

זאת סוגייה אחרת. אני מוכן לקיים דיון נפרד בעניין הזה.

אני מבקשת שלחברות יהיה כוח מול העובדים הזרים. שיהיה לנו הכוח והיכולת להעניש.

יש לכם.

אני מקורב לנושא הזה דרך אשתי שעוסקת בזה, ולכן אני אדבר באופן כללי.

במה אשתך עוסקת בתחום?

יש לי חברת כוח אדם. אני עובדת בהתנדבות בארגוני נפגעי פעולות איבה שבזמנו עזרת לנו מאוד לקבל היתרים עבורם.

למה אתה מייצג את אשתך, היא פה.

אני לא מייצג את אשתי ולא את אף אחד, באתי לדבר באופן כללי כדי לדבר על מה שקורה בענף הזה.

למה היא לא מייצגת את עצמה?

כי החלטנו שבעקבות הניסיון שלו בתחומים מסוימים הוא יציג את זה.

אני בא מרקע גדול אחר, ולכן אני מצוי בדברים האלה. נתבקשתי גם בשנים קודמות להציע הצעות מסוימות, וחלקן התקבל, עוד לפני שהאדונים הנכבדים האלה היו בנושאים האלה.

אני מברך על הפגישה הזאת ועל השינויים ועל הרצון להסדיר את הנושא הזה. אני רוצה לגעת בכמה נושאים שמהם נוצרות הבעיות. נוהגים לקרוא לעובד הזר שעובד בסיעוד – עובד זר, ומכאן התפיסה השגויה וכך השתרשו הרבה בעיות בענף. לא הייתה מלכתחילה תפיסה שזה care-giver, במטפל סיעודי שחייבים להכניס אותו לכאן אך ורק כשהוכח שהוא הוכשר. זה צמח מזה שהרשויות – משרד הפנים ומשרד העבודה – לא רצו להכיר בחברות כוח אדם. היה מצב עוד יותר מגוחך שכאשר מעסיק הגיע להגיש את הניירת שלו במשרד הפנים שאלו אותו מי הפיליפינית שהמליצה לך על העובד. וכאשר התקשרו לחברה שאלו אותה מיהי הפיליפינית שלך. עד כדי כך. אני מדגיש שלא הקפידו על הבאה של אנשים מקצועיים.

עלתה הבעיה איך נוצר המאגר. המאגר הזה נוצר מפטירה, מאשפוז, מאי התאמה ומ- flying visa. פטירה ואשפוז זה דבר ברור מאליו; אי התאמה היא מכיוון שמגיעים לכאן עובדים ממדינות שאינן דוברות שפה שמדוברת במדינת ישראל, ולא נעים לומר, אבל הם אסופה מהרחובות של אותן מדינות. אין להם שום הכשרה ושום בסיס, והם לעולם לא ייקלטו בענף הסיעוד. זאת בעיה כי המדינה לא הקפידה להכניס לכאן רק את המוכשרים. לכן גם כשיהיה מאגר ויצטרכו לטפל בחולה סיעודי קשה- -

מי שמובא לענף הסיעוד זה בעיקר פיליפינים.

פיליפינים, נפאלים, סרי לנקים, תאילנדים.

הרוב הם פיליפינים, אתה צודק.

בפעם הקודמת שהייתי יושב ראש הוועדה שאלתי מדוע מביאים דווקא את הפיליפינים, ואמרו שלהם יש טבע שבהתנהלות החיים שלהם הם יודעים להיות סיעודיים גם בלי ללמוד באוניברסיטה.

הם גם יודעים אנגלית.

יש להם כבוד לאנשים מבוגרים.

יש להם ריספקט, אבל הוא עובר מהר מאוד.

זה צמח מכך שהמקור למטפלים סיעודיים טובים זה הפיליפינים, ויודעים לגייס שם את האנשים הנכונים, והם חייבים להיות בעלי הכשרה ובעלי השכלה, לא מהרחוב. בפיליפינים הנושא מוסדר, יש שם גוף שנקרא "טסדה", שאחראי על הכשרת העובדים. נוסף לכך חברות צריכות לטפל בכך שאותו גורם שעבר את ההכשרה יעבור הכשרה נוספת והכשרה ספציפית לפי צורכי החולה בישראל. דהיינו, יש הנחיה שצריך לערוך ביקור אחד אצל החולה לפני שמחליטים אם הוא מתאים או לא; צריכים לקבל תמונת מצב של הצרכים הספציפיים של אותו חולה וצריכים להביא את העובד תפור למידותיו של החולה.

אתה אומר שגם בפיליפינים צריך למיין את העובדים, על-פי הצרכים הספציפיים של האדם הסיעודי פה. לא כל פיליפיני יודע- -

ועוד איך.

היות שהפיליפינים היא המדינה הכי מתאימה שהפכה את זה למקצוע, יש בשגרירות גורם שמאפשר לחברות להביא - - - שפוסל אותם. הוא פוסל אותן כשהן עוברות עבירות. נוצר מצב שחברות רבות עשו עבירות בגין הבאת עובדים שלא לצורך בדרך של flying visa. כשפסלו אותם הם הביאו עובדים מיעדים שלא מקפידים בה: מנפאל ומסרי לנקה. הם הביאו את הנפאלים ואת הסרי לנקים שלא ייקלטו כאן לעולם- -

לא נכון.

נוסף לזה יום אחד נחתו כאן 400 סינים כי גורם בממשלה החליט שלצרכים של יחסים בין מדינות ינחתו כאן 400 סינים- -

לסיעוד?

אתה אומר דברים לא נכונים.

אני אומר דברים עובדתיים.

נחתה קבוצה, אבל לא 400 איש.

400. פתאום הגיע לגברת חולה עובדת שלא יכולה לתקשר, והוא לא מתאים ולא יתאים לעולם. אלה נמצאים במאגר ורשומים בו בתור עובדים לסיעוד, אבל לא יוכלו להשתלב לעולם בצרכים הסיעודיים.

אלה סינים וסיניות?

גם סינים וגם סיניות.


כדאי להכיר בנושא הזה כפי שבעבר הביאו ממרוקו והפסיקו את הנושא הזה מסיבות שונות.

הבנתי שהייתה טעות, והיא נתפסה.

עצרנו את זה.

פתאום נחתו כאן 400 סינים- -

כבר הפיקו את הלקחים, אני מבין שזה לא יחזור.

אבל הם נמצאים במאגר.

הם יהיו במאגר שצריכים להשתמש בו.

יש לי בקשה אליכם. כשאתם מדברים על דברים, דייקו. היו מקרים כאלה, והתקבלו החלטות בידי הדרג המקצועי בצורה ברורה: יש לאשר רק עובדות או עובדים שמתאימים לסיעוד. כאשר התברר לנו שיש חברות כוח אדם שהן הטובות ביותר שעושות את הבדיקה ואת המיון, הן הביאו את העובדים הטובים ביותר. יש חברות כוח אדם שכדי למסד את הנושא הביאו 40 סינים על ויזה של סיעודי, וכשהם נוחתים בשדה התעופה אף אחד לא מקבל אותם. הם משכנו את כל הבית שלהם בסין. אנחנו יכולנו לקבל החלטה להרחיק אותם – אבל לא. התקבלה החלטה יחד עם יוסי, עם שלום ועם ששי קציר להסב אותם לעבודות בניין כדי לא לגרום להם נזק. בזה העסק הזה נגמר.

נעשתה הסבה, וגם נלמד הלקח.

בנושא של flying visa- -

אני רוצה שתדבר על 2007, אתה מדבר על 2003.

נושא ה- flying visa יימשך גם ב- 2007, כי לצערי הרב, הוא לא מתחיל ונגמר רק אצל החברות, אלא מתחיל ונגמר באמצעות קשרים במשרדים, כי אחרת אי-אפשר לעשות את זה.

אני אסביר את התהליך: כשמביאים לכאן עובד סיעודי לטפל בחולה חייבים לקבל אישור מיחידת הסמך וחייבים ללכת למשרד הפנים ולהגיש ניירת. אין אפשרות להכניס לכאן עובד, אלא אם כן יש לו מעסיק. למשרד הפנים מותר היה להגיש פעם ניירת רק למעסיק עצמו כדי למנוע שימוש בהיתר שלא בידיעת המעסיק עצמו.

זה מה שיצר את הסדר הקבילה.

אני טוען שהמצב הזה יימשך משום שאין שינוי בהחלטות.

חייבים לאפשר אך ורק לחולה או לקרוב מדרגה ראשונה – לא לחברה, אל בא כוח החברה, לא אישור נוטריוני ולא לעורכי דין שעוסקים ב- flying visa - להגיש את הניירת במשרד הפנים. ה- flying visa נוצר מקשרים בין החברה לבין גורם שמראש לא רוצה את העובד, והם מנצלים את הרישיון שלו, והוא משתף פעולה עם החברה. כנגד אלה צריכים לפעול בדרסטיות ולקבל החלטות גורפות. אני הערתי לגורמים במשרד הפנים ובמשרד העבודה, אבל לא נעשה דבר, לצערי הרב – למשל, כאשר נוחת בישראל עובד וכעבור יומיים-שלושה הוא מגיע למשרד הפנים לקבל אשרה ב(2) –– חובה לשדד מערכות ושהמידע יזרום מידית בשקיפות כדי שלא יפיקו אוטומטית את אשרה ב(2), אלא יבדקו מדוע נחת עובד שלשום, והוא כבר מופיע במשרד הפנים כדי לקבל ב(2). איפה המעסיק? מדוע הוא לא רוצה אותו?

אבל עניתי על זה. זאת סוגיה שעמדתי עליה בראשית דבריי, שעד היום לא הייתה שום חבות לחברות האלה. הוא הביא אותו כמתווך, שם אותו, והוא לא אחראי לו. אני לא יכולתי לבוא אליו בטענות.

מה הפתרון?

הפתרון הוא שללשכות האלה יש חבות, יש ערבויות שמפקידים; הוא מחויב להעסיק אותו במשך שנה. זה היה שורש הרע, שהחברה שהביאה אותו הוגדרה חברת תיווך ללא שום חבות- -

שגר ושכח.

- - היא הביאה אותו, לקחה את דמי העמלה שלו, ולא לקחה יותר אחריות. שכחה ממנו.

עמיקם צודק בדבר אחד: אנחנו קיבלנו החלטה ביחידת הסמך שאין טיפול של חברות כוח אדם או לשכות שירות עם פקידים, אלא האדם רשאי להגיש את הבקשה, הוא יקבל אישית את האישור- -

אבל יש אנשים שלא יכולים להגיע למשרד הפנים. מה עושים?

תמיד יש גורם משפחתי שיכול לבוא למשרד הפנים. אסור לאפשר את זה- -

- - -

זאת ה"מַאכֶריות".

עמיקם, העמדה שלך בעניין הזה מאוד ברורה: אסור שתהיה מאכריות של כל מיני גורמים, וגם ברור לגמרי שזה מגלגל הרבה כסף שחור ולא שחור, וחבל להעיק על הסיעודיים.

נגעת קודם בנושא אגרות לחולים הסיעודיים. בהמלצות יש אגרה שנתית כבדה מאוד לחולה שרוצים ליישם אותה. הוא לא מקבל את זה משום מקום, אבל הוא יצטרך לשלם את האגרה הזאת כפי שמבקשים בבניין- -

איזו אגרה?

זה כתוב שחור על גבי לבן. בהחלטת הממשלה 448 שהיא תמצית החלטת הוועדה הבין-משרדית שהפכה להיות החלטת ממשלה, יש שם אגרה מהמעסיק למדינה.

לפני שהתחלת לדבר הבנו שיש שני סוגי תשלום: תשלום אחד זה 2000 שקל שהוא נדרש לשלם לחברת כוח אדם באופן חד-פעמי להשמה, והאחר זה עוד 70 שקל מדי חודש לקיום הקשר בין החולה הסיעודי לבין החברה. אתה מגלה שיש עוד אגרה?

אגרה למדינת ישראל.

הוא משלם 260 שקל כדי לקבל את ההיתר.

צר לי, אבל זאת אי הבנה. יש אגרת בקשה של 260 שקל, לפי התקנות; אגרה נוספת איננה קשורה לענייני הלשכות הפרטיות, אלא קשורה לקשישים בעלי הכנסות גבוהות שעד היום נבדקו באמצעות האגודה למען שירותי בריאות ציבורי, והם ייבדקו מהיום והלאה בידי ביטוח לאומי על חשבונם. במקום 500 שקל הם ישלמו 300 שקל. צר לי, אבל זה פשט מקרא.

260 שקל זה מוצדק?

זה תקנות של אגרת בקשה. לפי החוק זה 500, ולסיעוד זה 260.

למה צריך את זה? זה מס. מדינת ישראל נותנת שירות בדין לאנשים נזקקים לשירות סיעודי. למה הם צריכים לשלם 260 שקל?

החוק קובע 500 שקל לאגרת בקשה, וכשזה הועלה לדיון התקנות קבעו שיהיו דמי אגרה מופחתת לאנשים סיעודיים.

אני יכול לדעת מי המשרד הממונה על העניין הזה?

האוצר. הייתה מלחמה לא פשוטה- -

בישיבה הבאה אני אביא לך את כל התשלומים לפי הסדר, מה החוק ומה התקנה. אם תרצה ליזום ביטול החוק, בבקשה.

אנחנו ניזום. בחלק הראשון של הישיבה הקרובה ביותר נקדיש לעניין האגרות. חברת הכנסת מרום שלו ואנוכי ניזום תיקון לחוק האגרות.

בהחלט.

מהו נושא הפיקדון? מי ישלם אותו ולמה הוא מיועד?

אני מזמין אותך ואת עמיקם גם לדיון הבא.

אני רוצה להעלות עוד נושא קצר: שלום דיבר בפתיחה על העדפה לפי גודל. כאן הטעות הבסיסית ביותר. את הבעיות בענף חזיתי כבר לפני 15 שנים ודיברתי על כך, וכך אני חוזה את הבעיות שייווצרו בגלל העדפה לפי גודל.

זה לא מה שאמרתי.

זה משתמע.

לא משתמע.

אני מציע להגיע לסיכום בדיון הזה. על סוגיית האגרות והתשלומים נדבר בתחילת הישיבה הבאה בשבוע הבא. נדון בזה עם מגמה של הקלה על הסיעודיים. זה עוד ועוד תשלומים, ואין לאנשים סיעודיים מקור לזה.

יש בעייתיות גדולה בעניין של רהביליטציה שכל הסיפור הזה עובר דרך חברות פרטיות וחברות פרטיות בלבד. בבריטניה רשות התעסוקה הממלכתית עוסקת בעניין הזה בלי כל החבילה הזאת, בלי התיווכים האלה ובלי החגיגה האדירה של מאות חברות פרטיות שעושות קופה על חשבון האנשים הסיעודיים. אני מציע לפנות לממשלה בדרישה ששירות התעסוקה הישראלי ייכנס לתמונה כדי שגם הוא יהיה מעורב בדיוק באותה מידה שהחברות הפרטיות מעורבות כדי לתת את השירות הזה לאנשים שהם יותר נזקקים.

אתם, חברי הכנסת, רשאים לקבל כל החלטה וכל הצעה. צריך לעשות עוד מחשבה בנושא. שירות התעסוקה אינו יכול ואינו מסוגל לבצע את המשימה- -

שיתאים את עצמו.

- - יש התקדמות עצומה כי היום הסמכויות הן בידי מנהל יחידת סמך שיקבע מהן הלשכות, מהם הקריטריונים ומה מוטל עליהם, כי עד עכשיו היה בלתי אפשרי לפקח על 256 חברות שיש להן רישיון לעומת 300 שאין להן רישיון. היה תוהו ובוהו, זה פגע בחברות רשמיות שעושות את עבודתן נאמנה, לעומת אלה שעסקו בתיווך או בעשיית כסף. לכן ההתקדמות בהפעלת תוכנית 2007 היא עצומה, בשליטה ובפיקוח ובקרה.

אתה צודק. ואני מרגיש אשם שלא פתחתי בכמה מילות שבח על עבודה האדירה שעשיתם ועל ההתקדמות האדירה שחלה בשנים האחרונות. אין ספק שבעניין הזה הייתה עקומת אנרכיה גמורה, ג'ונגל גמור, והיום הדברים מסודרים יותר בזכות עבודה מאוד מאומצת שלכם ושל משרדי הממשלה ושל הגורמים שהתעסקו בזה בהתנדבות. יחד עם זה חייבים להחיות מחדש את שירות התעסוקה הישראלי כדי לעסוק בדברים הכי חיוניים במדינה הזאת. שירות התעסוקה קם עם הקמת מדינת ישראל כדי לענות לצרכים הכי חיוניים לחברה הישראלית, ואין שום סיבה בעולם שהוא ימות ויגווע. נדרוש שיהיה לפחות פיילוט של שירות התעסוקה בעניין. נגיש מסמך, נגיש אותו למשרדי הממשלה. מי כמו השר אלי ישי צריך להרים דבר כזה. תודה על הישיבה המרתקת.

הישיבה ננעלה ב- 10:50