כנסת פתוחה

PAGE
4
ועדת החוקה, חוק ומשפט

30.10.2006

הכנסת השבע-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שני
פרוטוקול מס' 61

מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט

יום שני, ח' בחשוון התשס"ז (30 באוקטובר 2006), שעה 10:00

תקנות החברות (עניינים שאינם מהווים זיקה), התשס"ז-2006

חברי הוועדה: אברהם מיכאלי – היו"ר

מרים אילני,עו"ד משרד המשפטים

גד סואן מנכ"ל, איגוד החברות הציבוריות

נתי שילה,עו"ד יועמ"ש, איגוד החברות הציבוריות

מישל אוחיון,עו"ד לשכת עורכי הדין

שיראל גוטמן-עמירה רשות לניירות ערך

יצחק ענר-ברגר,עו"ד יועץ משפטי לכימיקלים לישראל

תמי סלע

דורית ואג

יפעת שפרכר

תקנות החברות (עניינים שאינם מהווים זיקה), התשס"ז-2006

תקנות החברות (עניינים שאינם מהווים זיקה), התשס"ז-2006. אנחנו הולכים לדון היום באישור תקנות שנובעות מהוראת סעיף 240(ב) לחוק, בעניין זיקה של דירקטור חיצוני שממונה בחברה ציבורית או חברה ממשלתית.

סעיף 240(ב) קובע שדירקטור חיצוני צריך להיות אדם שאין לו זיקה לחברה, כדי שימלא את התפקיד שלו של פיקוח בשם בעלי המניות מהציבור. זיקה מוגדרת בצורה מאוד רחבה בחוק החברות. המחוקק הכניס סעיף שמאפשר לשר לקבוע בתקנות, בהתייעצות עם רשות ניירות ערך ובאישור הוועדה, מקרים שלא נחשבים זיקה. עכשיו השר מביא כל מיני סיטואציות שלא מפריעות, שלא יוצרות ניגוד עניינים או חשש לפגיעה בתפקוד של הדירקטור החיצוני, אבל כן נכנסות בהגדרה רחבה של זיקה.

עד עכשיו בפרקטיקה נהגו כך שהפרשנות של הזיקה היא הפרשנות של אותה ועדה שמאשרת.

היום כבר אין חברה שמאשרת. אסיפה כללית מאשרת את המינוי, אבל אין ועדה. פעם הייתה ועדה שאישרה את הדירקטורים מקרב הציבור. הוועדה הזאת בוטלה. היום המצב הוא שכל חברה לוקחת על עצמה את האחריות לפרשנות לחוק החברות. ההגדרה מאוד רחבה. בכל פעם שעלתה סוגייה בתקנות שהתוצאה נראתה לנו בלתי סבירה, דאגנו שזה לא יהווה זיקה.

כמה פניות היו בפרקטיקה מאז חוקק חוק החברות? בית משפט פירש פרשנות כזאת או אחרת?

אין פרשנות של בית המשפט לגבי העניין הזה.

זה יחסית חוק חדש, הוא רק 5 שנים.

דשים בו המון שנים. הנוסח המובא בפנינו היום הוא בתיאום עם הרשות לניירות ערך ועם הגופים שאמורים לפקח מבחינת הציבור על האישור של התקנות האלו.

לפי הגדרת זיקה, דירקטור חיצוני לא יכול לשמש כדירקטור בחברות בנות של החברה הציבורית. פנו אלינו ואמרו לנו שחשוב מאוד שהדירקטור החיצוני יהיה נוכח גם בישיבות של חברות בת. מה שקרה הוא שהחוק במקור לא איפשר את זה, כדי שלא יאכפו את תקנות הגמול. חוק החברות קובע מגבלה על הגמול של הדירקטור כך שלא תהיה לו זיקה מעצם זה שהוא מקבל גמול. גיבשנו פה תקנה שאומרת שאפשר למנות את הדירקטור החיצוני כדירקטור בחברות הבנות, ובלבד שגם הגמול יהיה סביר ולא יעלה על גמול שאנחנו חושבים שיש בו כדי לעוות את שיקול הדעת של הדירקטור.

שלא יהפכו את זה למשכורת נוספת.

התנאי הוא שחברת הבת היא ב100% בשליטה של חברת האם. אנחנו רואים בה יישות כלכלית אחת. אין שום ניגוד עניינים בינה ובין חברת האם. תנאי נוסף שקבענו פה זה שהוא לא יכהן ביותר מ4 חברות בנות.

למה 4? זה נשמע די הרבה.

בהקשר הזה השתמשתי במה שהיה לפני חוק החברות. בפקודת החברות הייתה הוראה שקבעה שדירקטור מקרב הציבור יכול לכהן ב-5 חברות.

נראה לי שבאותה תקופה לא הוטלה על הדירקטור אחריות כל כך גדולה.

הייתה אז הוראה שאמרה שאסור להם לכהן ביותר מ-2 חברות. השר איפשר להם עוד 3 חברות.

זה היה באותה תקופה שלא הוטלה אחריות אישית על דירקטורים.

מאז זה התפתח.

הגדרות 1. בתקנות אלה – "מועמד" – מועמד לכהונת דירקטור חיצוני; "תקנות הגמול" – תקנות החברות (כללים בדבר גמול והוצאות לדירקטור חיצוני), התש"ס-2000.


כהונה כדירקטור בחברות בשליטה ובעלות מלאה של החברה 2. דירקטור חיצוני רשאי לכהן כדירקטור בחברות הנמצאות בשליטתה ובבעלותה המלאה של חברה שבה הוא מכהן כדירקטור חיצוני (בתקנות אלה – חברות בנות) , ולא יראו בכך זיקה אם התקיימו כל האלה (1) הגמול הכולל שישולם לדירקטור חיצוני בעד כהונתו כדירקטור בכל החברות הבנות או חלקן (להלן – גמול בעד כהונה בחברות בנות), לא יעלה על הגמול שמשולם לו בעד כהונתו כדירקטור חיצוני בחברה הציבורית לפי תקנות הגמול; לעניין חברה ציבורית המשלמת לדירקטור חיצוני גמול הנקבע בין היתר לפי מספר הישיבות שבהן משתתף הדירקטור החיצוני, יחושב הגמול בעד כהונה בחברות בנות לפי מספר הישיבות של דירקטוריון החברה הציבורית או לפי מספר הישיבות שהתקיימו בפועל בחברות הבנות ואשר לא יעלה על שנים עשר לשנה, לפי הגבוה.

מדובר פה במגבלה של כמות החברות. מדובר פה על גמול שיכול להגיע עד פי 2 ממה שהוא יכול לקבל מחברה ציבורית אחת, אפילו אם הוא בכמה חברות בנות מבחינת הקדשה של שעות וימים. ההיגיון אומר שאם האדם מקדיש ל4 חברות בנות 16 שעות, הוא ידרוש תגמול בהתאם. אומרים לו שאפילו אם הוא יקדיש 16 שעות, עדיין הגמול שלו לא יעלה אפילו עד פי 2 ממה שהוא יכול לקבל מחברה אחת .

זה לפי מספר ישיבות.

הוא יכול להגיע לפי מספר ישיבות באותה חברה ליותר מפי 2. אם הוא היה מקדיש בחברה אחת יותר שעות הוא היה יכול להגיע לאותם סכומים. הכמות של חברות בנות לא נותנות לו גמול מיוחד. זה עניין של הקדשת השעות שהוא מקדיש.

אם זה גמול כולל, אז כן.

גם אם הוא יקדיש ב- 4 חברות בנות הוא לא יקבל יותר מפי 2.

כמה ישיבות יש בממוצע בדירקטוריון?

בדירקטוריון של בנק הפועלים את תראי 60 ישיבות. יש חברות אחרות שבקושי..

מאיפה המספר 12?

הכמות של הישיבות במקומות כאלה לא נותן לו גמול נוסף. אנחנו לא נותנים עידוד לבן אדם להיות ביותר חברות ולהקדיש יותר שעות, כי ממילא הוא לא יקבל שום דבר.

ההערה הראשונה היא הערה גיאוגרפית. אנחנו חושבים שהתקנות האלו צריכות להיות מפוצלות כך שחלק יישארו בתקנות של הזיקה, חלק יעברו לתקנות הגמול. אני לא בטוח שהסעיף המסמיך בחוק החברות הוא סעיף שמסמיך לקבוע את הגמול לדח"צים. יש סעיף אחר בחוק החברות שמסמיך לקבוע את השכר. לדעתי צריך לעבור דרכו. ההערה היא מבחינת החלוקה הגיאוגרפית כך שכל מה שקשור לשכר צריך להיות שם, כשהנושא של מה שלא נחשב זיקה צריך להיות בתקנות הגמול לגבי דח"צים. כך נראה לי נכון.


אנחנו הבנו שהשכר שניתן לדח"צים הוא שכר חובה. לא ראינו שיש פה מקום לשיקול דעת. בתקנות של הגמולֿ -אם אנחנו מנסים להשוות את הניסוחֿ - כתוב שחברה תשלם גמול שנתי, חברה תשלם גמול לישיבה. אנחנו הבנו שגם כאן עובד העיקרון של חובה. מרים תיקנה אותי. השאלה אם זה בא לידי ביטוי בנוסח של התקנות כפי שזה נדרש. שלושה אצלנו מהפורום הבינו שמדובר על שכר כפול.


אני מאוד מכבד את אותם דירקטורים שאומרים שהם רוצים להשתתף בישיבות של חברות בנות. למה הם רוצים להשתתף בישיבות של חברות בנות? כי הם בחברות בנות בבעלות ובשליטה מלאות. הטכניקה שמקובלת היום בעולם המערבי כאשר אנחנו עוסקים בחברות שהן בבעלות ובשליטה מלאות היא הטכניקה שעוברים משלב הנוכחות לשלב הגילוי. אם אתה בעלים של חברה ב100% אתה יכול לשנות את התקנות שלה ולעשות כמעט כל מה שאתה רוצה. כך נעשה בלא מעט חברות ישראליות. הפתרון לזה חייב להיות לא דרך השאלה של השתתפות בישיבות דירקטוריון, אלא דרך גילוי מידע וזרימה חופשית של מידע מהחברות הבנות לחברת האם. זאת התיאוריה. זה מה שאפשר לעשות במגבלות של חוק החברות. הפתרון לדעתנו צריך להיות בהעברת המידע לאו דווקא בנושא של הישיבות. זה איזה שהוא פוטנציאל - בוודאי כאשר הדבר בשיקול דעת - לקונפליקט בין בעל השליטה לדח"צ.


מאיפה הדבר הזה הגיע? מי יזם את זה? מה המוטיבציה לתקנות האלו? צריך לבדוק אם הפתרון שניתן בתקנות אכן עונה על הצורך. בואו ננסה להבין מה הצורך, רק אז להלביש לו את הפתרון. יכול להיות שזה הפתרון, יכול להיות שיש פתרונות אחרים.

אתה רוצה שנתייחס לתקנות הגמול, שהן תקנות קיימות בנושא של תשלום שכר לדירקטור חיצוני.

לעניין החלוקה בין תקנות הגמול לתקנות האלו כדאי להוסיף בריישה שהסעיף המסמיך הוא 240 ו244, כדי ששאלת הסמכות תיפתר.


לשאלת החלוקה יהיה מסורבל לשלוח גם לפה וגם לפה, כלומר לפצל לתקנות הגמול ולתקנות הזיקה. חשבנו על זה בהתחלה, אבל היה נראה לנו שכך יותר קל.

השאלה אם זה יקלקל משהו.

זה צריך להיות הרמוני עם התקנות של הגמול. זה חייב להשתלב באותם מונחים.

זה משתלב. אנחנו בנינו את זה על סמך התקנות של הגמול.

הפתרון שאנחנו נותנים כעת בתקנות לגבי חישוב הגמול עלול להוות סתירה כלשהי לתקנות שהן בתוקף. השאלה אם אנחנו לא אמורים להוציא תקנות חדשות בשילוב עם התקנות הקיימות. אנחנו מדברים כאן לא רק על הגדרת זיקה, אלא גם על הגדרת תשלום והגדרת כמות של ישיבות לצורך תשלום.

התשלום הנוסף הוא לא עבור כהונה שלו כדירקטור חיצוני בחברות הבנות. שם הוא מכהן כדירקטור. מהבחינה הזאת אולי זה לא כל כך בעייתי, כי התקנות שם מדברות על השכר לדירקטור חיצוני.

בחברה בת שנמצאת בשליטה מלאה אין דירקטור חיצוני.

זה לא גמול לדירקטור חיצוני. מאפשרים לו לכהן כדירקטור בחברה הבת. מאפשרים תשלום של גמול לדירקטור בחברה הבת.

האיסור לשלם לו גמול נוסף נובע מזה שזה ייחשב זיקה, לא מזה שזה ייחשב גמול נוסף לדירקטור חיצוני.

אני מבין שאנחנו נוגעים בתחום של הזיקה. מכיוון שהזיקה בסוף גם מתחברת לתשלום, אז זה כן משפיע על אותן תקנות שכבר קיימות. התקנות שם קובעות את החובה לתשלום ואת כמות התשלום. יש מן ההיגיון שהדברים יהיו משולבים, אלא אם כן נעשה סעיף סל שיגיד לנו שהסעיף הזה בהתאמה עם אותן תקנות קיימות.

דיברנו על העניין הזה. הוא לא מכהן כדירקטור חיצוני, הוא מכהן כדירקטור. למרות שהוא מכהן כדירקטור, זה לא פוסל אותו מלכהן כדח"צ. כאחד התנאים שלא יפסלו אותו הוא חייב לקיים גם עמידה בהוראות תשלום מקסימאליות.

אולי לא כדאי להוסיף את סעיף ההסמכה.

בסעיף ההגדרות יש הפנייה לתקנות החברות. ברור שזה בתיאום וזה לא נעשה בלי משים לב.

שילבנו את מה שרלוונטי. פסקאות 2 3 תואמות את תקנות הגמול. הפסקה שעוד לא קראנו אומרת שחייבים לקבוע מראש את התנאים לפני שממנים אותו כדירקטור חיצוני. זה כדי למנוע מצב שבו בעל השליטה יגיד שאם הוא יתנהג לא יפה הוא לא ימנה אותו והוא לא יקבל עוד שכר, אבל אם הוא יתנהג יפה וישב בשקט אז יתנו לו צ'ופרים. פיסקה 2 מונעת את זה, היא אומרת שהכל צריך להיות מראש.

זה בדיוק כמו בתקנות הגמול. יש בחקיקה אלמנט של פשטות. לדח"צ שירצה להיכנס לאינטרנט ולדעת מה הן התקנות שחלות עליו תהיה בעיה להגיע לתקנות של הזיקה. אם כל הנושא של הגמול מרוכז בקובץ אחד של תקנות, ובתקנות הזיקה את אומרת שתשלום השכר בהתאם לסעיף כך וכך לנושא הגמול לא ייחשב זיקה,את בעצם פתרת את הבעיה.

אני חושבת שזה המקום היותר מתאים.

המסגרת הכוללנית צריכה להיות מסגרת אחת שאמורה לתת תשובה גם לזיקה וגם לנושא של גמול. בתקנות החדשות שמוצעות פה לא כל כך משנים את מהות הגמול, אלא קובעים את המסגרת המקסימאלית שניתן לתגמל דירקטור חיצוני במידה והוא הולך להיות ממונה בחברות בנות. זה נובע מהזיקה, לא מחובת הגמול.

אם מחר בבוקר תרצה בתקנות להגדיר העדר זיקה, שזה משהו אחר שלא קשור לגמול, אז לא תהיה לך בעיה לעשות את זה.

אנחנו הולכים לתקן את תקנות הגמול. נשקול להפנות שם.

האם בתקנות האלו נוכל לכתוב "מבלי לגרוע מכל מיני נושאים שקשורים למהות של הגמול", כדי שאותו אחד שהולך וקורא את התקנות האלו יבין..? יכול להיות שיש היגיון לשלב את כל התקנות יחד. מה זה יפריע אם בתקנות הגמול יתווסף פרק שלם לעניין זיקה?

זה עניין אחר.

את אומרת שהגמול הוא חלק אחד בזיקה.

זה שני עניינים נפרדים. זה נכון אולי שתנאים מסוימים קשורים גם לגמול.

באים פה להקל על החברות הציבוריות בבואן למלא תפקידים כאלה ואחרים, בבואם להעסיק אנשים כאלה ואחרים. כל הדבר הזה בא להקל על החברות, לא להכביד עליהן. ההקדמה הזאת ברוכה. זה אומר לחברה מה מותר לה לעשות, מה אסור לה לעשות. הקדימה מרים ואמרה שהזיקה שמוגדרת בתקנות מאוד רחבה. באים פה כדי לצמצם את הגבולות שלה בדברים שלא יפגעו.


דנים פה בנושא של גמול אבל רק לכאורה, כי הגמול יכול להינתן על כל מיני דברים אחרים. זה לא גמול לדירקטור חיצוני, זה גמול לדירקטור חיצוני בשמשו כדירקטור רגיל. אפשר אמנם לעשות אותם בתקנות הגמול, אבל אפשר לעשות את זה פה. צריך להחליט איפה זה יותר מתאים. צריך לדון לעצם התקנה, לראות מה היא, אחר כך להחליט איפה לשלב אותה. מרים אומרת שבתקנות הגמול צריך לעשות רוויזיה. יכול להיות שאז זה יהיה הזמן למצוא סעיף מפנה לכאן, כדי שזה לא יקשה על עורכי הדין. אני חושב שצריך לדון לגופו של עניין. אין טעם לדחות את העניין. אני יודע שיש חברות שמחכות לעניין הזה שיתקבל.
אני מסכים לכך שזרימת ידע בין חברות בנות בבעלות מלאה לחברת האם זה דבר חיוני וחשוב, רק שזה לא קשור לתקנות.

זה יאפשר יותר זרימת מידע.

יש כאלה שאומרים שדירקטור שמכהן מטעם חברת האם יכול למסור מידע לחברת האם. הפתרון שנעשה הוא לנסח את הדברים האלה במסמכי ההתאגדות של החברה, שאז זה פותר את הבעיה.

זה נוגע למהות של החוק, לא לתקנות.

אני מבקש להציע פיצול של התקנות האלו יחד עם תקנות הגמול. אני מוכן להרים את הכפפה הזאת.

זה לא הגיע קודם ללשכת עורכי הדין?

אני לא ראיתי את זה.

אני מבין שהתקנות האלו לא נמצאות בצינוק יום אחד. זה מתבשל הרבה מאוד זמן. אני מבין שהשטח מצפה לפתרון, כי התעוררו בעיות על ההגדרות של זיקה. פה יש דיון עקרוני אם צריך לשלב את זה או לא צריך. האם יש חובה לשלב?

אין חובה.

האם יש מקום שנשקול לשלב בתקנות החדשות את תקנות הגמול?

רציתי לחזק את מה שאמר מישל אוחיון. אין שום חקיקה לגבי הגמול לדירקטורים אחרים. יש חקיקה לעניין הדח"צים. אנחנו דנים בדח"צ שמכהן במשרה אחרת. כל הדבר הזה של הזיקה חייב למצוא את מקומו בתקנות הגמול, כי אחרת לא היה צריך לתת לזה ביטוי.

הזיקה עצמה זה לא רק גמול,זה הרבה יותר רחב.

תקנות הזיקה ידונו בזיקה, הן יצטרכו לתת ביטוי למבחני זיקה כך שיהיה יותר בשר ותוכן.

מכיוון שהתקנות המוצעות הן נושא הרבה יותר רחב מגמול, האם לא כדאי להשאיר את זה כנושא עצמאי? האם לא צריכה להיות התייחסות ספציפית בתקנות האלו, כדי שאנשים ידעו לחבר בין שתי התקנות?

שתהיה הפנייה לתקנות הגמול.

זה מה שאמרתי. אם רוצים לקשור בין שתי התקנות אפשר להכניס הפניה לאותן תקנות. זה בתנאי שלא ישנו שם את הטכניקה של הגמול. אני מבין שגם שם יש מחשבה לשנות את שיטת הגמול.

צריך לזכור שבתאגידים בנקאיים יש מאות ישיבות של דירקטוריון, בעוד שבחברות ציבוריות קטנות המספר שונה לחלוטין. מן הראוי היה לדרג את החברות הפרטיות שבבעלות מלאה של החברה הציבורית. צריך לתת קטגוריה כמו שעשינו בתקנות הגמול. חייבים לתת לזה קטגוריה, כי דין אחד לא דומה לדין אחר.

זה בכל מקרה לפי מספר ישיבות.

אני מבין שאנחנו רוצים לפשט את עניין הזיקה בתקנות, שזה דבר שיקל על החברות. אני חושב שתקנות זיקה צריכות להיות תקנות עצמאיות. צריך להתחיל דברים ברורים מבלי לקשור כל דבר בגמול. גמול זה דבר אחד. הגדרת זיקה או הגדרה של מהות הזיקה צריכה להיות הרבה יותר רחבה. זה נותן משקל יותר גבוה לתקנות הזיקה מאשר לגמול. גמול זה נושא אחד בתוך הזיקה. השאלה אם אין מקום לתקן את הדברים האלה בתקנות.

אני רוצה שעו"ד אוחיון יגיד איזה הוראות בתקנות הגמול הוא חושב שצריך להתייחס אליהן בתקנות שלנו. אנחנו הפרדנו את תקנות הגמול. פחות קריטית השאלה של המבנה או איפה זה יחול. השאלה אם יש משהו קונקרטי שלא התייחסנו אליו לעניין הגמול. נושא אחד זה הנושא של זהות הגמול, האם הוא צריך להיות זהה. זה דבר שלא התייחסנו אליו בתקנות. מראש לא החלתי את זה. אם אתה חושב שיש הוראות בתקנות הגמול שצריך להחיל, אז אנא תפנה אותנו. אני לא רוצה ליצור מצב שבו אני אחייב את החברה למנות את כל הדח"צים לכל החברות כדי שיהיה שכר שווה, כי יכול להיות שלדח"צ אחד מתאים להיות בחברה אחת, לדח"צ אחר לא מתאים. אני לא רוצה לחייב אחידות.

אני מבין שזה לא עניין של מסכים או לא מסכים לנוסח כזה או אחר של התקנות, אלא יותר להרחיב כך שנוכל מחר להגיד שתקנות זיקה מכסות תחום של זיקה, כשלעניין גמול נבהיר אם יש התנגשות עם תקנות אחרות.

אני חוששת שנפספס דברים. קבענו סכום שהוא די שרירותי. ההנחה היא שאם החברה הציבורית היא חברה מאוד גדולה, אז יש לה יותר חברות בנות. אמרנו שהגמול השנתי יהיה פי 2. זה נכס בשליטה מלאה של החברה הציבורית. לקחנו את זה בחשבון.

למה לא להטיל על החברות הבנות את הכלל של הדרגה?

כי יכולות להיות חברות שהיקף ההון הוא מאוד קטן, אבל יש להן הרבה פעילות.

יש לי בעיה עם סעיף 1 מול סעיף 4, כי סעיף 1 מדבר על שליטה ואחזקה ב100%, בסעיף 4 אנחנו רואים שזה יפחת.

לא השיטה תפחת, אלא מספר החברות יפחת. הרעיון הוא שמרגע שהחברה היא לא חברה בת בבעלות מלאה הוא כבר לא יכול לשמש שם כדירקטור. הכהונה שלו כדירקטור מותנית בכך שהבעלות היא בעלות מלאה.

איפה אנחנו רואים שכל העניין הזה במסגרת רשות? אני מציע שיהיה כתוב שהחברה רשאית.

אם זה דירקטור רגיל בחברה בת, אז אין חובה לשלם סכומים מסוימים. מאיפה אני מסיקה את החובה מלכתחילה?

3 משפטנים שקראו את זה חשבו שזאת תוספת של חובה. את יכולה להוסיף את המילים "יכול שישולם".

אפשר לכתוב בפסקה 1 את המילים "הגמול הכולל שרשאית חברה לשלם".

צריך לתת את הקריטריונים להיקפי חברות הבנות ולקבוע איזו שהיא תקרה. ברגע שמדובר ברשאית חברה, אז כמו במשפט הציבורי זה יהפוך לחובה לחברה לשלם לדח"צ כשהוא מכהן בחברה בת. ראיתי איך זה מתבצע בשטח.

קבענו תקרה.

חברה ציבורית יכולה להיות חברת ענק. חברות בנות יכולות להיות קטנות.

אנחנו לא דנים כאן בקריטריונים של קביעת גמול. אני מבין שמשרד המשפטים מתכוון להביא את התיקון של התקנות של הגמול. יכול להיות ששם יש מקום להבהיר איך משלמים את הגמול. בתקנות של הזיקה רוצים לתת מסגרת כך שלא יתפקדו בכמות גדןלה של חברות, או שגם אם הם יתפקדו באותן חברות, שזה לא יהווה זיקה. ההגדרות האלו אינן קובעות כלום לגבי אם לשלם או לא לשלם, כי אנחנו קובעים שהוא רשאי.

הפתרון יכול להיות פה או שם, רק השאלה אם לעשות איזה שהוא דירוג לפי ההיקף של חברה בת.

כאשר אנחנו מדברים על חברות בנות בשליטה ובבעלות מלאות, אז מבחינה כלכלית אנחנו מדברים על יחידה כלכלית אחת. השכר של הדירקטורים נגזר מהמאזן המאוחד של החברה המחזיקה. ההון העצמי שנקבע במאזן המאוחד הוא זה שמשמש בסיס. הוא כבר כולל את החברות הבנות. אני חושש שזה יהיה פתח לחברות בנות זניחות שדרכן ישלמו שכר לדח"צים.

אנחנו מקבלות את ההערה. אפשר לוותר על השכר השנתי וללכת פר ישיבות, אבל עדיין שלא יעלה על מקסימום מסוים. מה אנחנו עושים עם הגמול היחסי? אם חברה נותנת גמול יחסי, מה האופציה? מסלול אחד זה לקבוע לפי הטבלה שהמחוקק קבע, כאשר הדרגה הגבוהה ביותר זה 40 אלף שקלים לשנה ו1500 שקלים לישיבה. אפשרות אחרת היא לתת גמול יחסי, שאז אתה נותן לו לפי השכר שאתה נותן ליתר הדירקטורים בחברה שאינם בעלי שליטה. לפי מה שניסחנו עכשיו, האפשרות היא לתת פי 2 מהגמול היחסי. הגמול היחסי הוא לא גמול פר ישיבה.

כשדח"צ הולך לתקנות הגמול הוא חייב לדעת שיש מקור אחר לגמול.

בתקנות הגמול נכתוב הוראה.

צריך להעביר את זה לשם.

אני נמצא היום בקבוצה שהיא בין הקבוצות הגדולות בישראל. אני חושב שהבעיה היא בעיה אופיינית להרבה מאוד חברות גדולות. חלק מהדירקטורים יושבים בדירקטוריונים למטה. יש את הדירקטוריון למטה, כשמעליו 4 מגזרים. שם הם דנים הרבה יותר. בגלל ההגדרות בחוק החברות הדח"צים הם היחידים שלא יכולים לשבת בחברות למטה. הדח"צ הובא כדי לפקח על החברות. יצא שכרו של הפיקוח בהפסדו, משום שזה יוצר מצב שהוא מקבל את העניין כבר מבושל.

נדמה לי שהבעיה היא לא "שיחוד" של הדח"צ, אלא לאפשר לו לשבת בחברות בנות מלאות כי כך הוא יכול למלא נאמנה את תפקידו. אחרת יש סכנה שיעשו את הדיון למטה והדח"צ יהיה בתוך הארגון.


עכשיו יש את השאלה של הכסף. אם החשש הוא שימנו את הדח"צ בשורה של חברות קיקיוניות, אז אני יכול להקים חברות קיקיוניות באותה דרך. אני יכול להקים למעלה בדירקטוריון ועדה לענייני סמלים וטכסים, או ועדה לכל עניין אחר. אני אושיב אותה פעמיים בשבוע. בדרך הזאת אני אוכל לשלם. אם ההנחה היא שהחברה ישרה, אז היא ישרה גם במיונים שלמעלה. אם החברה איננה ישרה, אז הדרך הזאת לא תנעל את זה. נדמה לי שלא צריך לשים את המגבלה הזאת. בא משרד המשפטים וחשש. לגבי זה שהגמול הוא לפי ישיבה ולא לפי שנתי אני מסופק, כי יש אחריות נוספת.

שיטת אכיפת המשפט היא יותר ויותר לעבור מהקוד החברתי לאכיפה באמצעות אחריות פלילית אישית. יש סעיפים שאומרים שכל מנהל ודירקטור אחראים אלא אם יוכיחו שלא ידעו ועשו ככל שיכולתם כדי למנוע את זה. אפשר לראות את זה גם ברשויות איכות הסביבה, גם ברשויות ההגבלים. כולן אומרות שהדגל שלהן הוא לתפוס את האנשים באופן פלילי אישי. לדירקטור בחברה חיצונית יש אחריות נוספת. על אחריות הזאת אני צריך לשלם. צריך לאפשר לחברות לשלם גם אם הגמול קבוע. אם תנוח דעתו של משרד המשפטים בזה שהגמול הוא פר ישיבה, זה גם בסדר.

השאלה איך מעודדים אנשים רציניים לבוא. כל דח"צ שמגיע לחברה קיקיונית עושה משהו, כי אחרת לא היו שולחים אותו להיות פעיל. הנושא של הזיקה הפריע לשלוח אנשים רציניים לכל מיני חברות בנות, כי אמרו שזאת זיקה. זה לאו דווקא הצד של לקבל כסף, אלא יש גם אחריות.

שם יש יותר אחריות, כי אלו החברות התפעוליות. נניח שיתברר שמהארובות של מפעלי ים המלח נפלט עשן. יבוא התובע ויפתח את חדרי מפעלי ים המלח ויראה שכתוב שם יעקב כהן. באים ותופסים את פלוני ואומרים לו שהוא אשם כי הוא הדירקטור. אני משלם עבור האחריות הזאת, עבור הזמן הנוסף.

אם יש לך חברה שהיא חברה גדולה מבחינת הפעילות שלה למטה, אז ממילא החברה הזאת תעזור לחברה למעלה להגיע לדרגה הגבוהה ביותר. אם אנחנו עושים איזו שהיא נוסחה מתמטית, אז מה שאנחנו צריכם לעשות זה להפחית את החברה הבת כדי שלא יצא שכר כפול..

בחברה הבת דנים בכל מיני דברים שלא מגיעים למעלה לחברת האם. כשאת אומרת שאוטומטית זה נכנס פנימה.

אני מדברת מבחינת הגמול בלבד.

אני משלם על אחריות ועל עבודה.

האם ההצעה של משרד המשפטים עלולה להבריח דח"צים?

זה יפתח פתח. לנו יש שני דח"צים בכירים שיותר חשוב להם לכהן מאשר הכסף. אני רוצה שהם יקבלו משהו, כי אני חושב שזה לא הוגן..

אפשר להתחיל פר ישיבה. אם נראה שזה לא מספיק מאפשר לדח"צים לשמש בחברות הבנות, אז נחזור לפה עוד כמה שנים.

אני יודעת על חברת ביטוח שהולכת להשתמש בתקנה הזאת ולא לתת שכר נוסף.

אנחנו מבחינת זיקה נפתור את העניין. השאלה אם לגבי הגמול תהיה מגבלה כזאת. האם זה יכול עדיין לתגמל אותם בחברה העיקרית?

איזו הצדקה יש כשאני נותן לו אחריות כדירקטור, נותן לו לעשות עבודה, להשתתף בישיבות אבל לא משלם לו? אני חושב שההגינות אומרת שאם הוא עובד צריך לשלם לו גם אם הוא דח"צ.

אנחנו משלמים, רק אנחנו אומרים שהתשלום יהיה פר ישיבה.

אני לא חושב שזה נכון. זה פתרון ישים לשלב ראשון.

הבעיה הזאת לא באה מהדירקטורים, היא באה מהחברות. לחברות הפריע שהן לא יכולות למנות דירקטור שלהן לחברות הבת. אני חושב שזה נכון לשלב את הדירקטורים בחברות הבנות.

זאת הנקודה של הזיקה.

האווירה פה היא כזאת כאילו באים הדירקטורים החיצוניים - "רודפי הבצע" - ורוצים תוספת לגמול . לא זאת הבעיה. זה נבע מהחברות, כמו כימיקלים לישראל, כמו אי. די. בי, שרוצות למנות דירקטורים חיצוניים כדירקטורים בתוך החברות.

החשיבות של התקנות האלו היא בפתרון הבעיה שיש לחברות למנות דירקטורים בחברות הבת. אני לא אומר שהם ילכו לעבוד ללא אינטרס כלכלי, אבל אמרו לנו שחברות קיקיוניות ידרבנו אותם ללכת להשתכר סכומים יותר גדולים. אנחנו מבינים את החשיבות של דרבון אנשים טובים להקדיש זמן במקום אחר. אנחנו רוצים שזה יהווה מצד אחד פתרון לבעיית הזיקה, אבל יחד עם זאת שנוכל לשלב גמול כזה או אחר.

אנחנו הולכים לפי מספר ישיבות שלא יעלה על 12.

איך הגענו ל12?

אם זה לפי ישיבות, אז למה להגביל?

זה יכול להגיע לסכומים גדולים.

אין פה חובת תשלום. חברה רשאית. יש פרקטיקה. לאותו דירקטור שרוצה להיות ממונה בחברה בת אין רק אינטרס כלכלי. לא תמיד המחשבה היא שכשתלך לחברה בת תרוויח פי 2. אפשר למצוא שילוב כזה או אחר כך שזה לא יהיה תגמול אחיד. אפשר למצוא מנגנון כזה. גברת שקד הציעה לדרג חברות לפי היקף הון.

זה בא לידי ביטוי בשכר השנתי שלו בחברה הציבורית.

צריך למצוא איזה שהם מאפיינים, איזה שהם קריטריונים, כדי שאפשר יהיה לתגמל.

אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שמדובר בחברות בהן העבודה לא יותר קלה מהעבודה בחברות העיקריות.

אולי ההגבלה יכולה להיות כך שהוא לא יקבל פי 2 ממה שהוא מקבל עבור הכהונה שלו בחברה הציבורית.

צריך להגביל את זה בצורה הגיונית.

שלא יעלה על השכר השנתי.

השכר יהיה לפי ישיבות, אבל סך התשלום עבור כל הישיבות לא יעלה על הגמול השנתי בחברה למעלה.

ניתן תקרה שיותר קשורה להיקף הפעילות של החברה הציבורית מאשר למספר 12, שזה משהו מאוד שרירותי. יש כל מיני סוגים של חברות.

אם הולכים פר ישיבה, אז לא צריך להגביל בכלל.

אבל אז הוא יכול לעבור את השכר הכולל שלו.

אנחנו מדברים על תעריף של בערך 1400 שקל לישיבה. נכון שיש ישיבה של 5 דקות וישיבה של 10 שעות, אבל עדיין הסכומים הם קטנים. גם אם תיקחו 10 ישיבות בשנה, אז 15 אלף שקל זה סכום זניח.

השאלה אם לא צריך להגביל את כמות הישיבות.

עכשיו אנחנו מקיימים דיונים על הצורך להעלות את תקנות הגמול. יש בקשה מכל מיני גורמים להעלות את הגמול בתקנות הגמול. צריך לשקול את זה כשאנחנו קובעים תקרה.

אסור שכמות הישיבות תעלה על סך הגמול השנתי, כדי שלא יהיה אינטרס. אדם רציני לא יגדיל את מספר הישיבות בלי פרופורציה. גם אם הוא יגדיל, אז יש בקרה של ועדת ביקורת.

תצא מתוך הנחה שהחברות הציבוריות לא להוטות לשלם לדירקטורים חיצוניים.

לכן כתוב שהחברה רשאית, היא לא חייבת.

הקבוצה של ענר היא קבוצה חריגה בהתנהלות העיסקית שלה. הלוואי וכולן היו כאלה.

(2) ההחלטה בדבר תשלום גמול בעד כהונה בחברות בנות, אופן קביעתו או סכום הגמול, וכן המקרים והשיעור שבהם יגדל או יפחת הגמול בהתאם לפסקאות (3) ו(4), יובאו לידיעת המועמד קודם לקבלת הסכמתו לכהן בתפקיד, והם לא ישונו במשך כל תקופת כהונה של שלוש שנים לפי סעיף 245 לחוק החברות, בכפוף לתקנה 8ג לתקנות הגמול.


(3) ההחלטה בדבר תשלום גמול בעד כהונה בחברות בנות כאמור בפסקה (2), יכול שתתייחס גם לחברות בנות שטרם הוקמו או נרכשו, ובלבד שייקבע לפני מינוי המועמד, כי במקרה שתוקם או תירכש חברה בת, הדירקטור החיצוני ימונה לדירקטור באותה חברה.

למה לא לחכות לזה שהחברות הבנות יוקמו?

אומרים לאדם שהוא הולך לקבל X חברות. היום זה יכול להיות 2, מחר זה יכול להיות 4. זה לא יכול להיחשב מבחינתו כזיקה מבחינת מינוי עתידי. כלפי כל חברה בת שתוקם תהיה זיקה? מה ההבדל? מדובר באינטרס כוללני של תפעול חברות בנות.

שמנו רף עליון של 4 חברות. אפשר לוותר על זה, כי בהסכם בין החברה לדח"צ אנחנו אומרים עד 4 חברות.

יכול להיות שעוד אין שום חברה בת.

זה כדי שלא יווצר טריגר לבעל השליטה להגיד לאדם שאם הוא יעשה כך וכך הוא יקים חברה בת והוא ימנה אותו לדירקטור. התקנות האלו בסופו של דבר נועדו לענות על כל החששות האלה.

אחת השיטות היא למנות ועדה נוספת. למה להתאמץ ולהקים חברה בת?

התקנות קובעות מסגרת.

החברה הציבורית יודעת מראש אם היא רוצה את הדירקטור, זאת לא החלטה פר דירקטור.

תחליט בחברה למעלה את מי אתה רוצה ואת מי לא.

אני מציע שבנוסף לאפשרות של החלטה מראש שתהיה אפשרות תוך כדי הכהונה למנות אותו לחברות שאני אקים, שאז זה לא ייחשב זיקה. הכהונה היום היא של 3 שנים. אני לא יכול לצפות ולנבא איזה חברות אני אקים בעתיד.

צריך גמישות.

השאלה איך מנטרלים את העובדה שאני יוצרת תוך כדי תקופת הכהונה שלו שינויים שתלויים בבעל השליטה ומשפיעים על השכר שלו. אני לא רוצה ליצור את זה לגבי דירקטור חיצוני. אני רוצה שהוא יהיה מנותק.

מי שמביא את ההצעה לסדר היום זה בעל השליטה. אם הוא לא רוצה זה לא יבוא לשינוי.

אני מבין שהחשש הוא שאם אדם לפני קבלת התפקיד לא ידע מראש את המסגרת שלו הוא עלול מחר להיות ברגישות כזאת או אחרת. אומרים לו פה שהוא מקבל את המעמד שלו לפני שממנים אותו. אחר כך אי אפשר יהיה להעביר אותו מצד לצד.

אם מינו אותו לדירקטור בכימיקלים לישראל ולא אמרו לו על ישיבה בים המלח, בנגב או בכל מקום אחר, אסור לשים אותו שם?

יחליטו מראש.

לפי התקנה הנוכחית לא תהיה בעיה, כי אומרים מראש שהוא יהיה בחברה אחרת בהמשך.

אני לא תמיד יודע מראש.

השאלה איך אנחנו בתקנות נוכל לשלוט על מצב שאותו גורם שליטה לא ישתמש בכלי הזה שנתנו לו לדברים פסולים.

נביא את זה לאישור של אסיפה כללית.

תקנות הדח"צ לא מאפשרות שינוי. את מה שאתה אומר ניתן היה להגיד על שכרו של הדח"צ.

דח"צ מקבל היום את השכר הגלובאלי פלוס פר ישיבה. עכשיו את מגבילה חברות בנות פר ישיבה. כעבור שנה כשראית שהוא מצוין ואת רוצה להכניס אותו למפעלי הברום הוא יקבל פר ישיבה, לא את הסכום הגלובאלי.

אנחנו מתנגדים. חברה יודעת מראש מה המדיניות של שילוב הדח"צים שלה בקונצרן שלה. היא יודעת את המדיניות שלה מראש, את הכשירויות שלה מראש. אם היא קובעת את זה לפי ההתנהגות שלה, אז יש חשש שהיא לא תקבע את זה רק לפי המדיניות שלה.

אפשר להגיד לכל דירקטור חיצוני שממנים שהוא יהיה במהלך הזמן דירקטור בחברות בנות.

אם אתה מראש אומר לו אתה חייב לתת לו.

אני לא חייב לתת לו. ניקח לדוגמה את כימיקלים לישראל. יש לה היום כמה חברות. אני אומר לדח"צ של כימיקלים לישראל שהוא עשוי להתמנות..

אין עשוי.

מה מפריע לכם שהאדם ידע מראש שיש לו סיכוי? אומרים לו מראש שהוא עשוי להיות בחברות בנות חדשות.

מה שאומר ענר זה שכשהוא לוקח דח"צ הוא עדיין רוצה לתהות על קנקנו במהלך תקופת הכהונה.

זאת הבעיה.

אנחנו לא רוצים שזה יהווה איזה בונוס בשבילו.

ענר גם אומר שאם מתרשמים לרעה ירצו להפסיק את הכהונה של הדח"צ. גם מזה אנחנו חוששים.

היו מקרים של דירקטורים שנכנסו ורק אחרי שנה או שנתיים התמנו לחברות הבת. אנחנו קודם כל רוצים ללמוד את העניין. התפיסה שאומרת שאני מראש אומר לדח"צ שהוא יתמנה לכל חברה בת, שזה מה שכתוב היום, זה בעייתי. החברות הגדולות, שבהן יש דירקטוריונים אמיתיים, זה 3 או 4 . אם אני אומר לדח"צ שלכל חברה בת הוא יתמנה..

בכל מקרה הוא מוגבל ל4.

ההחלטה צריכה להיות עניינית. אם אני ארצה לתגמל אותו אני אמצא את הדרכים.

אנחנו רוצים שתהיה שליטה על שיקול הדעת של אותו בעל שליטה בחברה. איפה מפריע לכם בשטח אם בסוף החברה ממילא תרצה או לא תרצה לעשות את הפעילות של אותו דח"צ בשטח?

זה הרבה פחות מפריע. הצעתי להוסיף עוד מנגנון, שזה אישור על ידי האסיפה הכללית ברוב מיוחס. חשבתי שפתרון ל3 שנים לא נכון, כי אף אחד לא יכול לצפות מראש מה יקרה בעוד 3 שנים, במיוחד במדינת ישראל. אני לא יודע איזה חברות אני אעשה, איך אני אמזג, איך אני אסדר. חשבתי שעדיף לתת את פתרון השסתום הזה, עם האיזונים שאומרים שלא רק החברה מחליטה אלא רוב של שליש. זה לא יהרוס מבחינת המשתמש את השימוש, כי העיקר הוא נושא הזיקה, לא נושא הגמול.

הפתרון של עו"ד ברגר הוא פתרון מאוזן, כי אתה מעביר את זה לאישור של בעלי המניות ברוב מיוחס.

זו לא הקונספציה שעל פיה הולך המנגנון של דירקטור חיצוני, כי אם זה היה המנגנון והיו חושבים שהוא לא טוב, אפשר היה לשנות את השכר תוך כדי ולפטר אותו תוך כדי. המנגנון של דירקטור חיצוני מאוד נוקשה בחוק. אין אפשרות לפטר אותו במהלך הכהונה, אין אפשרות לשנות לו את השכר. הדבר הזה מאפשר את הגמישות הזאת.

זה לא עובד כך בחברות.

אני לא רוצה לשנות את הקונספציה של חוק החברות. אם רוצים לשנות את חוק החברות, אז נשנה אותו. התקנות האלו לא באות לשנות את הקונספציה.

אני חושב שהדברים של ענר צודקים. הבעייתיות עולה בשטח, לכן באנו עם הדבר הזה. כדי להתחיל להפעיל את העניין הזה אני מציע שנקבל את מה שמונח פה, כשבעוד שנה אם נראה שצריך לשנות..

אפשר להגיד שאי אפשר יהיה לפטר אדם שמונה להיות דח"צ בחברה בת.

זאת אותה בעיה. לפי התקנות עכשיו אפשר לפטר אותו, רק אסור לשנות לו את הגמול.

(4) הגמול בעד כהונה בחברות בנות יכול שייפחת לאחר חיסול חברה בת אחת או יותר או מכירה של אמצעי השליטה כולם או חלקם, בחברה בת אחת או יותר ובלבד שאופן השינוי יקבע לפני מינוי המועמד; חדלה החברה להחזיק חברות בנות, לא ישולם לדירקטור החיצוני גמול בעד כהונה בחברות הבנות.

תקנה (4) מתייתרת.

(5) מספר החברות הבנות שבהן מכהן הדירקטור החיצוני כדירקטור בהתאם לתקנות אלה, אינו עולה על ארבע .

האם לא נכון לקבוע איזו שהיא נוסחה של מספר חברות בנות, או שיעור מהחברות הבנות לפי הנמוך או הגבוה מה2?

לכאורה היה נכון לקבוע לפי היקף הפעילות של כל חברה, אבל הייתה בעייתיות לקבוע את זה. רציתי לחדד שהשכר על הישיבות ייקבע לפי הדרגה של החברה האם.

אם אני יושב בחברה ציבורית אני מקבל בהתאם להון העצמי שלה, אבל אם אני יושב בחברה.

האם אין מצב שלחברה בת יש פעילות גדולה אבל ההון העצמי שלה קטן?

האם מלכתחילה כשכתבנו פר ישיבה הייתה מחשבה לקבוע את זה לפי חברה בת?

ניתקנו את הגמול מהניהול של החברה הציבורית. השאלה אם אנחנו הולכים על הגמול המזערי או המרבי, ועל איזו דרגה.

זה חייב להיות לפי הישיבה או לפי החברה שבה התקיימה הישיבה.

עד הסכום המרבי, לפי דרגת החברה הספציפית. בהקשר של סכום שווה לכל הדירקטורים החיצוניים, אז צריך להדגיש שאין חובה למנות את כולם. אם קובעים סכום פר ישיבה זה יהיה זהה.

כחברה ממשלתית לשעבר המדינה השאירה מנייה שנקראת מניית זהב, שזה אומר שאין לה זכויות הצבעה, היא רק אמצעי של המדינה לשמור על האינטרסים החיוניים. הייתי רוצה שתהיה החרגה בטקסט לחברות עם מניית זהב.

זה נשמע הגיוני, רק השאלה אם זה לא נכנס להגדרה של שליטה בבעלות מלאה.

מה בפועל עושים בחברות האלו?

לכן צריך למעט, כי אחרת בחברות שיש מניית זהב אי אפשר יהיה לשים את הדח"צים. המדינה לא מתערבת.

מניית הזהב היא לא אמצעי שליטה.

למעט מנייה שאינה מקנה זכות בהון ובהצבעה.

יכולים להיות מקרים נוספים שנראה בהם שליטה בבעלות מלאה ונרצה לתת את ההקלה הזאת. אם אני אעשה את זה פרטני, אז תהיה לי בעיה ללכת על דרך של פרשנות במקרים אחרים. היה מקרה שבו מנכ"ל בחברה בת החזיק 4% של מניות שהוא רשאי היה למכור אותן רק לחברת האם, וחברת האם יכולה הייתה לכפות עליו את המכירה של המניות האלו. ביקשו מאיתנו להחריג. אמרתי שעל דרך הפרשנות אני אקרא לזה שליטה בבעלות מלאה. אם אני אתן לך את הסייג הספציפי, אז תהיה לי בעיה לתת פרשנות יצירתית במקרים אחרים.

האם העיקרון מוסכם?

העיקרון מוסכם.

אנחנו לא משנים כרגע את הנוסח. הדבר יהיה במסגרת ההבנות.

3 כהונה בחברות שהתמזגו. מי שכיהן כדירקטור חיצוני בתאגיד אחר שהוא חברת יעד, לא ייחשב כמי שיש לו זיקה לחברה הקולטת לאחר מיזוג החברות ; בתקנה זו – "תאגיד אחר" – כהגדרתו בסעיף 240ב) לחוק.


4. זיקה לתאגיד אחר בעת שהיה בשליטת אדם אחר . מי שהייתה לו זיקה לתאגיד בשליטת בעל שליטה בחברה הציבורית, רק בתקופה שבה בעל השליטה בתאגיד היה אדם אחר שאינו בעל השליטה הנוכחי, לא ייחשב כמי שיש לו זיקה בשנתיים שקדמו למועד המינוי ; בתקנה זו – תאגיד בשליטת בעל השליטה" – למעט החברה הציבורית או תאגיד בשליטתה.

זה בא לחזק את המצב שבו אדם היה בעל זיקה בחברה אחות של החברה הציבורית, אבל כשהייתה את הזיקה לחברה האחות בעל השליטה היה אדם אחר. אין זיקה אמיתית בין שתי החברות,כי בעל השליטה השתנה.

למה צריך את התקנה הזאת?

כי הגדרה של תאגיד אחר כוללת גם חברה אחות.

אנחנו מגדירים פה משהו ספציפי. האם יש משהו דומה לזה מהפרקטיקה של השטח?

הגדרת זיקה יוצאת מתוך הנחה שהתאגיד הוא בשליטת בעל השליטה. אם הוא לא בשליטה בעל השליטה, אז הוא לא נכנס להגדרה של זיקה.

קשרים זניחים 5. קיום קשרים עסקיים או מקצועיים זניחים, לא יהוו זיקה אם התקיימו כל אלה: (1) הקשרים זניחים הן מבחינת המועמד והן מבחינת החברה; (2) הקשרים החלו לפני מועד המינוי; (3) ועדת הביקורת אישרה קודם למינוי, בהתבסס על עובדות שהוצגו בפניה, כי מתקיימים התנאים שבפסקאות (1 ו(2); (4) קיומם של קשרים עסקיים או מקצועיים כאמור וכן אישורה של ועדת הביקורת הובאו בפני האסיפה הכללית קודם למינוי.

יש פה בעיה ניסוחית. אני מגדיר זניחות לפי זניחים. צריך להסביר מה זה זניח.

יש הרבה מקומות שמשתמשים במילה זניח גם בהקשר של חברות ולא מגדירים.

הסעיף הזה נבע מהבקשות שלנו. אנחנו ביקשנו להגדיר קשרים עסקיים ומקצועיים לא מהותיים. התחלנו מלא מהותיים. משרד המשפטים קיבל את הדעה שלנו, רק הוא לא רצה ללכת למונח מהותי אלא זניח.

אני לא חושבת שהוא קיבל את הטענה שלכם, כי יש הבדל ניכר בין לא מהותי לזניח.

אנחנו עדיין חושבים שעדיף להשתמש במינוח לא מהותי.

זה ירחיב את המקרים שייכנסו להקלה.

מצאנו מקומות אחרים שהמילה זניח מופיעה. המחוקק לא דרש הרחבה של ההגדרה הזאת.

יכול להיות שבכותרת של 5 צריך להוריד את המילה זניחים, כי הגדרתם את זה.

בסדר.

בתקנה 3 ובתקנה 4 אני רוצה להוסיף את המילים "בשל כך בלבד".

השאלה אם את צריכה את המילה "בלבד".

צודק. אנחנו נוסיף רק את המילים "בשל כך".

למה מכוונים המילים "הובאה בפני אסיפה כללית קודם למינוי"? אם הכוונה היא לאושרה בידי האסיפה הכללית, אז צריך לכתוב ברחל בתך הקטנה. יש לנו סעיפי דיווח באסיפה כללית, לאו דווקא סעיפי אישור. הייתי רוצה שיצוין במפורש שזה יובא לאישור האסיפה הכללית.

אין בעיה לכתוב את המלים "קודם לאישור המינוי".

כהונה כדירקטור חיצוני ב חברה בשליטת המדינה 6. קיום יחסי עבודה, קשרים עסקיים או מקצועיים בין המדינה ובין קרוב של דירקטור חיצוני בחברה שבשליטת המדינה, לא יהוו זיקה, אם יחסי העבודה או הקשרים העסקיים או המקצועיים כאמור, אינם בתחום פעילותה של החברה ואינם קשורים לפיקוח על החברה או להסדרת פעילותה.

הרצון לתקנה הזאת התעורר ממקרים שבהם בן או בת הזוג של המועמד הוא עובד מדינה. חשבנו שבן הזוג לכשעצמו לא צריך להוות בעיה מבחינת המינוי של הדירקטור בחברה הציבורית, זאת לאור העובדה שהקשרים שבין המעביד, שהוא המדינה, לעובד הם לא כמו קשרים שיש לבעל השליטה והעובד, אלא קשרים מסוג אחר שאינם צריכים להשפיע על שיקול הדעת של הדירקטור שמכהן כדירקטור חיצוני.

זה בא להקל על פעילות החברות, לא להפריע.

הוראת מעבר 7. על אף האמור בתקנה 2(2), רשאית חברה להחליט על תשלום גמול בעד כהונה בחברות בנות, לדירקטורים חיצוניים המכהנים ערב תחילתן של תקנות אלה, ובלבד שהחלטה על כך התקבלה באסיפה הכללית בתוך 4 חודשים מיום תחילתן של תקנות אלה.

התקנה הזאת אומרת שהכל צריך לעשות לפני המינוי.

למה 4 חודשים?

בכל מקרה שתיקנו את תקנות הגמול נתנו הוראת מעבר של 4 חודשים.

הוועדה תיתן את הגושפנקא הסופית כשהנוסח הסופי יונח בפניה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:20