PAGE
1
ועדת הכלכלה

1.11.2006


הכנסת השבע-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שני

פרוטוקול מס' 91

מישיבת ועדת הכלכלה

שהתקיימה ביום רביעי, י' בחשוון התשס"ז – 1 בנובמבר 2006 – בשעה 09:00

הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים)(תיקון מס' 34), התשס"ה-2005

חברי הוועדה: משה כחלון – היו"ר

אבישי ברוורמן

יצחק זיו

יצחק וקנין

דוד טל

אמנון כהן

יעקב כהן

ליה שמטוב

עו"ד נגה רובינשטיין, היועצת המשפטית, משרד התקשורת

עו"ד גבריאל מאיר, לשכה משפטית, משרד התקשורת

עו"ד שריל קמפינסקי, לשכה משפטית, משרד התקשורת

זאב רז, סגן מנהל אגף בכיר הנדסה ורישוי, משרד התקשורת

ניר שלום, ראש מטה שר התקשורת

תמר קלהורה, משרד המשפטים

עו"ד דנה נויפלד, משרד המשפטים

עו"ד ישי יודקביץ', משרד הביטחון

עו"ד ציפי קלינבוים-עזריה, לשכה משפטית, משרד הביטחון

שרון הלוי, מתמחה, משרד הביטחון

רס"ן עדי בן-ש"ך, יועץ משפטי, גלי צה"ל, משרד הביטחון

איילת אלישר, לשכה משפטית, משטרת ישראל

עו"ד אביטל בן-חמו, מועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו

שרון פליישר, חברת בזק

עו"ד איילת כהן-מעגן, חברת בזק

עו"ד קובי זכאי, סגן היועצת המשפטית, חברת פרטנר

דוד גומבוש, ראש יחידת משדרים, רשות השידור

דפנה כהן, יועצת שדולה, חברת יס

ניר מסיקה, יועץ שדולה, חברת יס

אתי בנדלר




יניב רוזנאי

לאה ורון

הדס דויטש

הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים)(תיקון מס' 34), התשס"ה-2005

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את הישיבה.


ב-24 ביולי קיימנו כאן דיון, ב-13 בספטמבר קיימנו דיון נוסף ואז גם קראנו את כל החוק. כמובן, לא הצבענו כי נטענה פה טענת נושא חדש, קיבלנו החלטה להעביר את זה לוועדת הכנסת. זה שהה שם שבוע, התקיים שם דיון והחליטו חברי הכנסת זיו ויואל חסון למשוך את הטענה שלהם לנושא חדש. כעבור שלושה שבועות הנושא כאן חזרה.


היום אני מבקש להתייחס לסעיפים. אני מציע שנתחיל מייד בהצבעות.

לפי מה שכתוב אצלי, לישיבה הקודמת נמסר נוסח חדש, ובתחילת הדברים נטען נושא חדש, ועו"ד נגה רובינשטיין אמרה שאינה רוצה לקרוא או לאשר חלק מהסעיפים, כי היא לא רוצה שיתקבל סעיף אחד בנוסח המוצע, אלא אם יתקבל גם הסעיף השני.

למען הסר ספק, ההחלטה היא לקרוא הכל מההתחלה. בבקשה, אפשר לקרוא.

קורא סעיף 1.

יש הערות לסעיף 1? אני מבקש להצביע. מי בעד? שלושה. חבר הכנסת טל נמנע.

קורא סעיף 2.

חברת הכנסת שמטוב, את מצביעה במקום חבר הכנסת חסון?

כן.

אני מצביע. מי בעד הסעיף? סעיף 2 אושר פה אחד.

קורא סעיף 3 – 13א(א).

יש שינוי מהנוסח הקודם?

בישיבה הקודמת הסברנו את ההבדלים, ריכזנו את ההגדרות של רישיון אזרחי ויצרנו את הבסיס להבחנה שנראה בסעיף הבא בין מקרים שאנו נזקקים להסכמת שר הביטחון לבין מקרים שאנחנו נזקקים להסכמת השר לביטחון הפנים על רקע קיום משבר.

ב-13א(א)(2), קצין משטרה זה כל קצין בדרגת מפקח, סנ"צ, או אולי מוגדר באיזה מקום שקצין ברמה מסוימת, אולי תת-ניצב, הרי לא כל אחד יכול להכריז על אירוע אסון המוני. מה אומר סעיף 90ד?

אנו מדברים במצב של אסון המוני.

חבר הכנסת שואל, מה אומר 90ד?

עקרונית, אסון המוני, יש הליך שמכריזה אותו בסופו של דבר הממשלה. אנו מדברים על מצב שקורה האסון הנורא הזה ויש לתת הוראות מיידיות. עד שהממשלה תכריז - זה סיפור של 48 שעות.

כלומר יכול להיות מצב שקצין משטרה שלכם יכריז על אסון לאומי- -

לא. הממשלה מכריזה. קרתה קטסטרופה, נפל בניין, היתה רעידת אדמה, חס וחלילה, נפלו בניינים, וצריך עכשיו לומר לאנשים: אל תצאו מהבתים, או כל מיני הוראות חירום כאלה, וזה הסמכויות שאנו נותנים בידי קצין משטרה, כדי להכריז. זה ניתן לו רק לכמה- -

חבר הכנסת טל רוצה לדעת - הגיע לשם קצין בדרגת מפקח משנה שאתמול סיים קצינים. שואל חבר הכנסת טל, האם בחור שהתגייס אתמול למשטרה, והלך אחרי חצי שנה לקורס קצינים, הוא מגיע, מפקד האירוע, או צריך מדרגה מסוימת, או אולי השוטר הקהילתי יותר בקיא ממנו, אז אולי הוא מפקד האירוע, והוא לא קצין?

הוא חייב להיות קצין. זה גם מפקח. יש לנו הגבלה, במובן שזה יהיה קצין ברמה יותר גבוהה, אבל לדעתי, המצב שממנו אתה פוחד- -

אני פוחד מכל קצין לא בקיא ולא ותיק שיכריז הכרזה על אסון. כתוב: הכרזה על אירוע אסון המוני לפי סעיף 92ב לפקודות ההסברה וכו'. מדובר פה בהכרזה על אסון.

ההכרזה מתבצעת בהליך שנקבע בחוק, הממשלה מעורבת בו בשלב מאוחר יותר וגם הכנסת. ה"או" נועד לשעות הראשונות, עד שהממשלה מתארגנת, לתת בידי השוטרים סמכויות לתת הוראות אד הוק לאור העובדה שמדובר באסונות המוניים. במצב הזה העובדה שהגבילו את זה לקצין כבר טוב, לטעמי, כי בסופו של דבר אנו צריכים לתת הוראות מיידיות, ולא צריך לחפש את הקצין בדרגת סגן ניצב, שאני לא יודעת כמה כאלה יש לנו במשטרה.

יש כל מיני חוקים, יש רמות שונות שאדם נושא בתפקיד כזה או אחר, אפשר להטיל עליו את המעמסה הזאת, לפעול בצורה כזאת או אחרת. אני לא רוצה לעשות הבחנות בין סגן מפקח לבין תת-ניצב, למשל – הוותק שלו, הכישורים, הידע שלו, והאחריות שמוטלת עליו הוטלה עליו לאורך כל הדרך, הם מכשירים אותו.

היכולת להפעיל את הסמכות מצויה בסופו של דבר בידי שר התקשורת, ולאחר מכן בממשלה והוועדה. מדובר בתנאי סף שרק לאחר מכן השר בכלל רשאי לשקול, האם יש טעם להיכנס להגדרת משבר תקשורת או לא. לכן אם יש לך קושי עם הסעיף, הוא קושי שבכלל מכוון כלפי פקודת המשטרה, לא כלפי התיקון הספציפי. כשנקרא את סעיף (ג) תבין שמדובר רק בהגדרה מקדמית, ועדיין שיקול הדעת כולו מסור לשר התקשורת.

הרגעת אותי.

עוד התייחסויות לסעיף הזה? אני מצביע על סעיף 13א(א). מי בעד? פה אחד עבר.

קורא סעיף 13א(ב).

אם נוכח השר שקיים משבר, הוא יודיע את זה בכתב, בעל-פה, באימייל, על-ידי שליח?

גם ההוראה הזאת נמצאת. השר אמור להודיע את זה בכתב, אלא אם מתקיימות נסיבות שלא מאפשרות לו את זה. בכלל, במשרד התקשורת יש חדר חמ"ל, שבאופן שוטף אנו עובדים מול מפעילי התקשורת בעניין זה, ולכן אנו בקשר רציף אתם.


רצוי שההודעה תהיה בכתב, אלא אם מצב החירום לא מאפשר את זה. הכלל הוא שההודעה תהיה בכתב. תכף נגיע לסעיף (ז), שם נמצא ההסבר.

צריך להוסיף ב-(4): באישור ועדת הכלכלה.

התיקון הזה מקובל?

כן.

אני מצביע בתיקון המוצע. מי בעד? פה אחד.

קורא סעיף 13א(ג); קורא סעיף 13א(ד), קורא סעיף 13א(ה)(1).

אני רוצה להעיר לעניין משהו שקראו קודם בעניין הסכמת נציג מערכת הביטחון; אני חושב שהאחריות צריכה להיות של שר התקשורת. כתוב פה שהוראת השר תהיה בהסכמת נציג מערכת הביטחון. המשבר הוא לאו דווקא משבר חירום ביטחוני, והאחריות על תקינות מערכת התקשורת וכו' היא רק של שר התקשורת. אני יכול להבין: בהיוועצות עם נציג מערכת הביטחון. למה לנציג מועצת הביטחון צריכה להיות זכות וטו?

קודם כל, זה סוג של מעצור נוסף בפני הפעלת סמכויות ההסכמה של שר הביטחון, לכן אני חושבת שמפעילי התקשורת – זה לא אמור להיות להם קושי בהיבט הזה. דווקא בגלל העובדה שניסינו לבודד בין הנסיבות לבין התוצאה, בא הפיצול בין 13א ל-13ב, ותראה שב-13ב תפקידו של שר הביטחון מינורית בצורה משמעותית הרבה יותר.


ב-13א, כיוון שהנסיבות משמעותיות בהיבט הביטחוני, יש הכרח שההוראות שיינתנו יהיו אפקטיביות להיבטים הביטחוניים, ואני חושבת שחברתי תוכל להרחיב בעניין הזה.

הצעת החוק הזאת במקורה נעשתה ביוזמה משותפת של משרד הביטחון ומשרד התקשורת, והמהלך נעשה בגלל הצורך הביטחוני שיש במצבים כאלה לתת מענה לצרכים המיוחדים של צה"ל. הגענו להבנה שבסעיף זה ההוראות אמנם ניתנות על-ידי שר התקשורת, אך אנו משתפים פעולה, וזה עוד מעצור כדי להבטיח שאכן ניתנו הוראות מתאימות ונכונות, שישקפו, כמובן, את האינטרסים של מערכת הביטחון. זה לא בא להקשות אלא לתת את המענה האמיתי לצורך.

לפי מה שכתוב, לנציג מערכת הביטחון יש זכות וטו על החלטת השר.

מדובר בפעולה של הסכמה. מבחינתך, בתור מפעיל תקשורת, שאני מבינה שאתה לא שש לקיומו של החוק- -

אני גם אזרח.

ההערה ניתנה, מכיוון שהתייחסנו להערות שלך בדיון הקודם. ההוראות צריכות להיות אפקטיביות ורלוונטיות למצב, לא כל הידע נמצא במשרד התקשורת – יש ידע במשרד הביטחון או במשרד לביטחון הפנים. אגב, את השינוי ב-13א הצענו בין המקומות שבהם אנו נדרשים לעמדה המקצועית של המשרד לביטחון הפנים לבין המקומות שאנו צריכים את העמדה המקצועית של משרד הביטחון, וכדי שההוראות יהיו אפקטיביות, ולא יינתנו הוראות בעלמא, קיים המנגנון של הסכמה בין שרים, שקיים אפילו בחקיקת התקשורת.

אבל פה מדובר בנציג מערכת הביטחון, שאנו לא יודעים מיהו.

השר ממנה.

בהיוועצות – אני מבין, אבל כתוב: בהסכמה, כלומר אם הוא לא מסכים ויש משבר תקשורת, כאילו האחריות היא לא של השר.

בגלל הנסיבות, בפירוש הלכנו על נציג השר ולא על השר עצמו.

אני רוצה להזכיר, 13א מדבר על נסיבות עם אלמנטים צבאיים-משטרתיים מובהקים.


לגבי רמת נציג מערכת הביטחון, הרמה הכי נמוכה יכולה להיות אלוף משנה, תת-אלוף, אלוף. לא מדובר פה על סרנים ורבי-סרנים.

ברור.

אם זיכרוני אינו מטעני, בישיבה הראשונה שהוועדה דנה בהצעת החוק הזאת נאמר שייקבעו נהלי עבודה ברורים בנושא זה.

קורא סעיף 13א(ה)(2) עד 13א(י).

איזה מין סוג של טענות אתה יכול להשמיע, לפני שהשר קובע שהוא רוצה- -

מדובר במצב חירום. התיקון הזה הוא תיקון מסוג של "נעשה ונשמע", אז קודם עושים, אבל אחרי זה, כשמכירים בזכות של בעל הרשיון – איני יודע מי זה יהיה - לקבל תשלום, לא מכירים בזכותו המלאה לקבל תשלום מלא על הנזקים שייגרמו לו. מדובר במצב שבו מישהו אחר יקבע - זה יכול להיות מנכ"ל משרד התקשורת - אם מגיע לו משהו או לא, ולא נותנים לו כיסוי לנזקים שיכולים להיגרם לו. כיוון שמדובר במצב חירום, ואירוע מלחמתי כמו מלחמת לבנון, אם נלך על מצב שבו חלילה נפל טיל על מתקן בזק של בעל רשיון כלשהו, בעל הרשיון מכוח חוק מס רכוש ומכוח חוקים אחרים מקבל פיצוי על נזקיו, לא רק עלות רגילה. לעומת זאת, בעל רשיון אחר, שיקבל הוראה לגבות את בעל הרשיון שמתקן הבזק שלו נפגע, לא יקבל פיצוי על נזקים שאולי ייגרמו לו כתוצאה מפעולת הגיבוי הזאת או מכך שהוא בא בנעליו, וזה נראה לי חלוקה לא נכונה.

אילו נזקים יכולים להיגרם לו, למשל?

למשל, עומס בלתי-צפוי על הרשת יגרום לנזקים. צריך להבטיח שהוא יקבל פיצוי גם על נזקים ולא רק על עלויות.

עם מה אתה לא יכול לחיות פה?

סעיף (ג) מדבר על עלויות, עלות הביצוע, לא על נזק שעלול להיגרם לו. אני חושב שהוא צריך להיות מכוסה גם על נזקיו, בדיוק כפי שמישהו אחר, שנפגע באופן ישיר כתוצאה ממצב חירום לאומי- -

עברנו ביסודיות על ההערות שלך, שביקשת להחיל את הוראות סעיף (5)- -

לא- -

מזה ירדנו? בסדר.

לעניין נזקים שאינם בגדר עלויות, כי נושא העלויות מוסדר כאן. הדין הכללי חל. מר זכאי או כל חברה אחרת יוכלו לפנות לפי הדין הכללי. איננו יוצרים פה, כמו בחקיקה אחרת, מנגנונים אחרים.

אם חלילה יקרה כזה מצב ויצטרכו להשתמש בדינים אחרים, יאמרו: יש איחוד עילה, ואינך לתבוע מכוח דינים אחרים.

האם הטענה הזאת במצב של סעיף 13 הקיים נטענה בעבר? סעיף 13 לחוק בנוסחו הנוכחי מדבר על שירותי בזק לכוחות הביטחון. הסעיף הקטן שאליו מפנים כאן אומר: התשלום בעד מתן שירותים או עשיית פעולות כאמור בסעיף קטן (ב)(1) או (2) ייקבע בהסכמה בין כוחות הביטחון הנוגעים בעניין לבין בעל הרשיון, בהתבסס על החזר הוצאות סבירות ובשים לב למחיר הקיים בעבור השירות או הפעולה, אם קיים; באין הסכמה כאמור ייקבע התשלום בידי מי שמינה היועץ המשפטי לממשלה על דעת הצדדים ככל שהדבר ניתן, ובהתחשב בצורך בשמירת סודיות, דהיינו העיקרון שקבוע בחוק הוא החזר הוצאות סבירות, ובשים לב למחיר הקיים. לסעיף הזה מופנה גם כאן.

זה לא אותן נסיבות, כי כאשר כוחות הביטחון רוצים לקבל שירות זה כמו שמישהו – אני בכוונה מציין את זה בצורה פשטנית – נכנס לחנות, עושה הזמנה, קובעים תאריכים, סדרים ופועלים כרגיל. פה מדובר במצב חירום, שבו אי-אפשר להתכונן. מדובר פה במפעיל שנותן שירות למפעיל אחר וכתוצאה מזה עלול להינזק. אני לא אומר שלא צריך לתת את השירות, כי זה מצב חירום, רק עלולים להיגרם לו נזקים- -

אם נוסיף בסעיף הזה לצורך העניין, זה אומר שבסעיף 13ג המקורי יש לך הסדר שלילי, כאילו שם, אם ייגרמו לך נזקים כתוצאה מהוראות, לא תהיה זכאי לפיצויים בגין נזקים מכוח הדין הפלילי. תשקול את ההשלכות של זה. ברמה העקרונית אני חושבת שיש הסכמה, שאם מתרבים נזקים, חלות הוראות הדין הכללי.

אני לא חושב שהנסיבות דומות.

כל הוראה רגולטורית בסופו של יום יכולה לפגוע בציבור מסוים של הצרכנים שלך. הכלל הוא שאם יש לך הוראה שניתנת על-ידי שר התקשורת, כמובן, אתה כפוף.

סעיף 13, כשמערכת הביטחון נותנת לי הוראה, ואני חושב שהיא בעייתית, שתגרום לי נזקים, יש לי הליכים משפטיים שאני יכול לנקוט בהם, כאלה או אחרים. פה זה "נעשה ונשמע" – יש מצב חירום לאומי. לא מערערים ולא מהרהרים, בדרך-כלל. פה יכולים להיגרם לי נזקים שאיני יכול להיערך להם.

אל"ף, אלה לא ההוראות היחידות שיכולות לעשות. בי"ת, זאת תקופה מאוד קצרה - במהלך 48 שעות.

אפשר להבהיר פה, שאין הכוונה לצמצם את זכותו על-פי כל דין.

אני לא רואה בסעיף הזה איזו כוונה להגביל את זכותם של בעלי הרשיונות לטעון טענות מכוח- -

זה נרשם בפרוטוקול.


אני עובר להוראות סעיף קטן (ב) לעניין תום האחריות. הפניתם אותי לגבי הסעיף הקטן הקודם להוראות סעיף 13, והנה כאן בעל הרשיון מקבל פטור מאחריות עוד נחות יותר ממה שיש לו בסעיף 13. אין לי פה פטור מאחריות פלילית, אין לי פטור מאחריות אזרחית מלאה, יש פה רק פטור מנזיקין. אני חושב שאם בעל רשיון עושה פעולה לפי הוראות של שר התקשורת במצב חירום, אני לא חושב שהוא אמור להיות חשוף, אפילו במעט חשיפה, בפעולה הזאת שלו. לפחות את הפטור המלא הזה תנו. אני מציע או להעתיק את הוראות הפטור מאחריות של סעיף 13 או להרחיב פה, שיהיה ברור שזה פטור מאחריות פלילית ופטור מאחריות אזרחית מלאה.

אנו חושבים שהסעיף מקנה את ההגנה הנדרשת.

כדי להשלים את התמונה לחברי הכנסת; באותו סעיף 13 המקורי הקיים בחוק יש הוראה האומרת: במילוי הוראה לפי סעיף זה לא יישא בעל רשיון או מי מעובדיו באחריות פלילית או אזרחית לכל מעשה שעשה במילוי הוראה כאמור, אלא בנסיבות שבהן היה עובד המדינה נושא באחריות למעשה.

אני מבינה שהיית רוצה שהוראה זהה תחול גם כאן.

נכון.

אני כאן כדי להסביר מדוע סעיף 13(ה) - לא ניתן לשכפל אותו הלאה. באוגוסט 2005 חוקקה הכנסת את תיקון מס' 10 לפקודת הנזיקין, שנכנס לתוקף בפברואר האחרון, ושמשנה את הדין ביחס לעובדי מדינה באופן שהוא מקנה להם מחסום מפני תביעות בנזיקין, שמוגשות נגדם באופן אישי על מעשה שעשו במילוי תפקידם.


אסביר מה היה המצב לפני התיקון הזה וכיצד התיקון הזה שינה את המצב המשפטי; לפני התיקון הזה, אקרא לו תיקון מס' 10, ניתן היה לתבוע אישית עובד ציבור בשל מעשה שנטען שעשה במסגרת מילוי תפקידו, והיתה לו הגנה, הוא יכול היה לטעון שהוא פעל בתחום סמכותו כדין, או אם הוא חרג מסמכות שחשב שיש לו סמכות, אך זאת לא היתה הגנה מפני רשלנות. בפועל זאת לא היתה הגנה, כי כל התביעות נגד עובדי הציבור הוגשו בעוולת הרשלנות, ולמעשה לאו הגנה היא.


תיקון מס' 10 שינה את המצב במובן שהוא אמר שלא תוגש תובענה נגד עובד ציבור בשל מעשה שעשה במסגרת תפקידו השלטוני אלא אם הוא פעל בזדון או היה אדיש לאפשרות שיגרום נזק.


התיקון מקנה לעובדי הציבור חסינות, גם אם הם התרשלו, כלומר התיקון אומר: גם עובד ציבור שפועל בתום לב, אך לא פועל בצורה טובה וסבירה, הוא מתרשל, מבצע את תפקידו באופן לא נאות, לא ניתן להגיש נגדו תביעה. מדובר בחסינות, במחסום דיוני, ולא כמו שכתוב פה, במחסום מהותי, כלומר לא מדובר במצב שבו אין אחריות. עשינו זאת כך כדי שניתן יהיה לתבוע את המדינה או את הרשות שמעסיקה אותו. הרציונל מאחורי התיקון הוא שלא העובד האישי הוא הנתבע, אלא בכשירות שלו כעובד, ולכן יש לתבוע את הרשות.


המטרה של התיקון היא להגן על שיקול הדעת השלטונית של העובד. זה אומר שלא כל עובדי המדינה ועובדי רשויות הציבור זכאים לחסינות זאת - רק עובדים שמפעילים סמכות שלטונית, שיש להם שיקול דעת שלטוני. זה אומר, למשל, היועץ המשפטי לממשלה, פרקליטים, כל מיני פקידים בכירים, הממונה על הגבלים עסקיים וכו'. זה לא מדבר על עובדי ציבור שהם ללא שיקול דעת.


הרציונל של התיקון הוא ייחודי - הגנה על שיקול הדעת של העובדים כדי למנוע מצב שבו עקב איומים או תביעות נזיקין עובדי ציבור יירתעו מלבצע את תפקידיהם או לממש את הסמכויות שהעניק להם המחוקק או שניתנו להם בדרכים אחרות. רציונל זה לא רלוונטי לחלוטין לנושא שאנו מדברים עליו, בעל הרשיון אינו גוף שלטוני, הוא גם לא מפעיל פה סמכות שלטונית. הוא לכל היותר מממש באופן פרקטי הוראה שמישהו אחר הפעיל שיקול דעת שלטונית ונתן לו את ההוראה לבצע.


חסינות זאת מצומצמת ביותר הן מבחינת המעשים שהיא חלה עליהם והן מבחינת עובדי הציבור שזכאים לה – לא כל עובדי המדינה, לא כל עובדי הרשויות המקומיות, לא כל עובדי התאגידים הסטטוטוריים, אלא רק אלה שמפעילים סמכות שלטונית. מטעמים אלה אין מקום לשכפל הלאה את הסעיף. בנוסף, ספק רב אם סעיף 13(ה) הקיים יכול להישאר על כנו.


לגבי האחריות הפלילית והאזרחית, על זה איני יכולה לדבר, כי זאת שאלה אחרת. ועוד דבר; הסעיף הקיים נותן לבעל הרשיון, מבחינת האחריות בנזיקין, יותר מאשר מעמדם של עובדי המדינה. כתוב פה: אין אחריות בנזיקין, זה אומר שאין עילה. זה לא רק מחסום דיוני, שאי-אפשר לתבוע, והמשמעות היא שאמנם לא ניתן לתבוע את האדם הזכאי לחסינות, אך, למשל, אפשר לתבוע את מי שאחראי לו באחריות שיוכית או אפשר לתבוע אותו לשיפוי. כשאנו נוקטים בלשון של אין אחריות בנזיקין, המשמעות היא שלא ניתן לתבוע אותו בשום צורה ובשום דרך.

איני רוצה לחלוק במילה על כל מה שאמרה עמיתתי לגבי הזכויות שניתנו לעובדי ציבור.

הדבר היחיד שאני אומר, אפשר לקחת את הסעיף כמות שהוא, לכתוב במקום: "לא יישאו באחריות בנזיקין", להעתיק מתוך סעיף 13 – "לא יישאו באחריות פלילית או אזרחית אלא", ולהמשיך כמו שזה כתוב. לא מנסים להשוות לעובדי ציבור.


זה כן שייך לסעיף 13, כי בחלק מההוראות פה שניתנות לבעל הרשיון, בין היתר הוראות לבצע פעולות עבור מערכת הביטחון במצב חירום. חלק מהפעולות האלה, כמו שבסעיף 13 עלולות לגרום לאחריות פלילית, גם כאן הן עלולות לגרום לאחריות פלילית. פטור מאחריות בנזיקין זה לא פטור מאחריות אזרחית אחרת.

נשאר הנושא של אחריות פלילית ואזרחית.

עו"ד זכאי בעצם מבקש להרחיב את החסינות הקיימת לו באופן כללי- -

לא. אני מדבר על מצב חירום, על מצב שאתם אומרים שאינו שגרתי. אני לא מנסה להרחיב כלום.

אתה כן, ולא נוכל להרחיב אותו.

איני מבקש להרחיב שום דבר שנמצא במקום אחר בחוק. מדובר פה בנסיבות מיוחדות, שבהן אין לך זמן לערער ולהרהר אחרי הוראה שאתה מקבל. לא ייתכן שבעל רשיון שממלא את חובתו האזרחית יהיה חשוף לאחריות.

הוא רוצה, למשל, על הפרת חוזה- -

אני לא רוצה אחריות פלילית.

אם מדובר בפעולת זדון שנכנסת לגדר המשפט הפלילי, למה צריך לתת חסינות?

כשאני ממלא את ההוראה ככתבה וכלשונה, אני לא אמור להיות חשוף.

תן לי דוגמה של עברה פלילית- -

זה אותן דוגמאות של סעיף 13.

אתה מנסה להחיל את מה שכאן ב-13.

אם סטיתי מההוראה, עשיתי פעולה שהיא לא במילוי ההוראה. אני מדבר על מילוי הוראה. אני לא אמור להיות חשוף לאחריות פלילית.

אם במילוי הוראה הוא פעל כנדרש, גם במילוי הוראה אפשר לפעול מתוך כוונת זדון- -

אבל לא הורדתי את הסיפא פה. את רוצה להוסיף גם בהקשר של האחריות הפלילית: אלא אם עשיתי משהו במכוון – בסדר, אך אם אני עושה את מה שאומרים לי, אני צריך להיות חשוף לאחריות פלילית? למה?

בעניין אחריות פלילית, אין לי מה לומר, כי איני עוסקת בזה. איני יודעת אם יש עברות רלוונטיות לנושא – כן או לא, אך ייתכן מאוד שהחשש שלך הוא תיאורטי, לגבי האחריות בעניין של הפרת חוזה.

בהפרת חוזה הוא מוגן?

לא, כפי שהסעיף מנוסח כרגע.

כרגע הוא הפר חוזה עם חברה אחרת כדי לתת לך את השירות, הוא מוגן?

לא.

התיקון כולו, כמו כל תיקון חקיקתי אחר בהסדר רגולטורי, כופה הוראות מכוח הדין. כשאתה בחוזה, הרי החוזה לא גובר על הוראות כל דין. החוזה כפוף להוראות כל דין, ולכן אם יש הוראות דין ספציפי שאומרות לך לעשות פעולה שפוגעת בהסדר החוזי, מלכתחילה ההסדר החוזי כפוף לזה. איני מבינה מה הקושי.

למה אי-אפשר להסדיר את זה?

כך עובדת כל השיטה, גם בחוק התקשורת. ככלל, אנו בשום סעיף לא כותבים שהוראה רגולטורית מתגברת על הוראות חוזיות. כך פועלת כל שיטה רגולטורית.

עוזרים לי פה לבנות את כתב ההגנה שלי בתביעה שאולי אקבל. אני לא רוצה להגיע למצב הזה בכלל.

אנו מצטרפים לדברים של עו"ד זכאי. רק לפני רגע הופנינו לסעיף 13 הרגיל בטענה שזאת אותה מטריה. גם פה זאת אותה מטריה, ואי-אפשר לא להיות עקביים בחקיקה בתוך אותה הוראת חוק.


מעבר לזה, זה לא מגן עלינו בהפרות חוזה, בתביעות אזרחיות וגם בתביעות פליליות. יכול להיות מצב שבו יעדיפו שנעבור על חוק הקרינה, למשל, שהוא חוק פלילי, ואי-אפשר לחזות סביב השולחן הזה, מה גם שלא כולם פה מתמצאים בתקשורת, את כל המצבים האפשריים של מעבר על חוקים פליליים ו/או אזרחיים במתן הוראה וקיומה ככתבה או כלשונה. צריך להסדיר את זה.

איני יכולה ברגע זה לבדוק מהן כל ההשלכות של העניין הזה, בטח כשהסעיף משתנה, והוא לא מועתק כפי שהוא נמצא עכשיו. אני צריכה להתייעץ לגבי ההשלכות של העניין עם המחלקה הפלילית אצלנו.

התשובה הזאת בעייתית, כי את אומרת: ייתכן שהם צודקים בטענתם, אבל אני לא יכולה לתת לזה תשובה כרגע.

אני לא אומרת שייתכן שהם צודקים.

דנה, אני מציע שתבדקו את זה. אני מתכוון להצביע. על הסעיף הזה לא אצביע כרגע, אך עד סוף הישיבה זה יוצבע. אתם יכולים גם להתנגד ולנמק, יכול להיות שנשתכנע.

בהמשך להערה בדיון הקודם של עו"ד זכאי, בסוף פסקה (ח) קיימת אפשרות להחליט שלא לשלם תשלומים. התכוונו למקרים מאוד פעוטים.

בזה אין מחלוקת.

אני מניחה שחברות התקשורת לא יבקשו תשלום במקרה הזה, אנו מוכנים להוריד את הסיפא.

טוב, כלומר: והכל לפני העניין, נקודה.

אני מברך את הסטודנטים של חברת הכנסת לשעבר, ענת מאור. ברוכים הבאים.


אני מצביע על סעיף קטן (ג), (ד), (ה), (ו), (ז), (ח) ו-(י). מי בעד? הסעיף אושר בתיקון שמבטל את הסיפא של סעיף (ח), מהמילה "ואולם" עד "כאמור". הסעיף אושר למעט סעיף קטן (ט), שנקיים עליו הצבעה לקראת סוף הדיון.

קורא סעיף 13ב.

כאן כתוב: בסעיף הקודם שדיברנו על ההסכמה, לא כתוב "לצורכי מערכת הביטחון".

הנסיבות הספציפיות מלכתחילה ש-13א הן נסיבות ביטחוניות, כאלה שקשורות למשטרה. מבחן התוצאה הוא אותו דבר, לכן ככלל במקרה ההוא אנו צריכים את הידע וההסכמה של נציג מערכת הביטחון כאן. רק במקרים הנדרשים אנו מצמצמים.

העמדה שלנו לגבי ההוראה הזאת, שלא שייכת להוראות חירום, היא עמדה ידועה שכבר אמרנו, רק אחזור למען הפרוטוקול, ואני חושבת שהדברים חשובים; למעשה, הוראות שעת חירום, יש להן יכולת לגיטימית לעשות מהפכות או להיות מסוגלת לתת הוראות לכל מיני מפעילים וגורמים שבעתות שגרה אי-אפשר לתת להם, בעקבות זה שמדובר בשעת חירום, ככאלה בלבד, וכל מתיחה של הוראות שעת חירום להוראות של ימי שגרה, ותכף אתייחס לעניין של תקלה כשגרה, היא מתיחה לא לגיטימית ומסוכנת.


הטענה שהמבחן שקובע פה הוא מבחן התוצאה, ואם יש תקלה לציבור אז לא משנה אם זה בגלל שעת חירום או בגלל סיבה אחרת, למשל, שהמפעיל לא דאג לשרידויות של הרשת שלו, היא טענה שלא ניתן לקבלה, כי כל חוק תקשורת מתעסק במתן שירותים סדירים לציבור. זאת המטרה שלו, לשם כך הוא נולד, זו כל המערכת של חוק התקשורת והתקנות מכוחו. נעבור להתנהל לפי תקנות שעת חירום ביחס לכל הוראות חוק התקשורת?


ההוראה שכתובה פה היא מאוד רחבה, היא לא מתייחסת אפילו לשירותים הכרחיים, לא מתייחסת למצב שבעל רשיון לא דאג לגיבוי ושרידות של המערכת שלו. אם נלך מן הכלל אל הפרט, בזק משקיעה הון בשרידויות וגיבויים של הרשת שלה, ויש מפעילים אחרים שלא עושים זאת.


מעבר לזה, ההוראה מתייחסת למצב שיש תקלה שנוגעת לחלק מסוים מהציבור, וזה יכול להיות גם עשרה מינויים, שני מפעלים, שלושה לקוחות עסקיים, אנו לא יודעים מה זה אומר. אם אהיה ספציפית לגבי התיקונים שאנו מבקשים, מעבר לזה שאנו חושבים שלחלוטין אין מקום להוראה הזאת, יש סמכויות אחרות וזה לא שעת חירום- -

יש מקום, אך אולי לא בהצעת החוק הזאת, כי כפי שנהגתם בזמנו במשבר, כמדומני, בהוט, זה לא היה ראוי, וצריך שתהיה הוראה כזאת שתחול עליכם.

ההוראה חלה על החברה. אני גם רוצה להזכיר שבתקופה של המשבר בצפון, כשכבל של הוט נקרע והיא פנתה אלינו, בזק מייד העמידה את המתקנים שלה.


אנו מבקשים להוסיף שירותים הכרחיים, כפי שאכן נעשה בסעיפים הקודמים בחוק, ב-13א(ג). אני רוצה להוסיף בסעיף 13ב(א): או הפסקה משמעותית במתן שירותי בזק הכרחיים.

אני רוצה להסביר, למה זה לא נדרש; השאלה אם 13ב רלוונטי עלתה, נדונה בצורה מפורטת. אנו חושבים שאיננו יכולים בהקשר זה להעתיק עכשיו אילו שירותים בסיסיים צריכים להיות, שירותים אחרים. יכול להיות, למשל, ששירותים בין-לאומיים בנקודת הזמן הזאת הם הכרחיים או שירותי ISP, שירותי אינטרנט. זה דבר שנדרש בכל נקודת זמן להחליט, ואולם הגבלנו את עצמנו – השר יוכל לקבל את ההחלטה רק אם הוא נוכח שהדבר הכרחי בנסיבות העניין וכו', כלומר את המוסרות שמנו עלינו בחלק של ההכרחיות, וזה בסעיף, לכן איני רואה קושי.


לעניין השרידות, איני מבינה את הטענה. הייתי שמחה אם תוכלי לחדד את הסוגייה.

לגבי העניין הראשון, אם נוכח שהתיקון הכרחי כדי לתקן את התקלה, זה ממש לא פותר לי את הבעיה. נניח שיש שירות איזוטרי או אפילו לא איזוטרי, אך לא עד כדי כך מהותי כדי שיפעילו בו את הסמכויות, אך הפעולה המסוימת היא הכרחית לתיקון אותו שירות שהוא לחלוטין לא הכרחי, זה לא פותר לי את הבעיה. חוץ מזה, למה ב-13א(ג) אפשר לחזות מה הכרחי בנסיבות העניין ופה לא? פה עוד יותר קל לחזות מה הכרחי בנסיבות העניין, והכרחי לכתוב פה "הכרחי", אחרת זאת הרחבה בלתי-אפשרית.

אבל השר מחליט.

זה נכון שהחלטת השר נתונה לביקורת בהתאם לעקרונות המשפט המינהלי, אבל הפרשנות המילולית מביאה לתוצאה שטוענת לה עו"ד כהן. אני חושבת שאת זה צריך לומר ביושר. לאחר מכן, יעמידו את שיקול הדעת שלו, אם השר ייתן לכם הוראה לתת שירותי שיחה מזוהה, למשל, ייתכן שהוראה זאת, ניתן יהיה לתקוף אותה בשל הפעלת שיקול דעת לא סביר בנסיבות העניין.

לשר יש שיקול דעת. אם הוא חושב שהדבר אינו הכרחי בנסיבות העניין, כמו ענייני שיחה מזוהה, הוא לא יידרש בכלל לטפל בנושא הזה. שמנו את המגבלה כאן. לא נוסיף עוד מגבלה. גם כך הנטל שהשר צריך לעמוד בו כדי להפעיל הן את 13א והן את 13ב הוא נטל כבד, הוא נטל שהוא לא עניין יום-יומי. הטלת מגבלה נוספת תשבש את יכולת השר להפעיל את הסעיף.

אם ב-13א(ג) נכנסה המילה "הכרחיים", קל וחומר שהיא צריכה להיכנס בסעיף הזה. הרי נאמר: אספקה סדירה של שירותי בזק שהם הכרחיים, לכן במקרה הזה, שלא מדובר על שעת מלחמה או משבר חירום, כמובן, שאם נדרש השר לומר למפעיל אחד לתת את המערכת שלו למפעיל אחר, ומדובר בשירות הכרחי, בסיסי, שלגביו זה נדרש, ולא, כמו שאמרה עו"ד בנדלר, שירות שיחה מזוהה אצל איזה מפעיל סלולרי הפסיק לעבוד, לכאורה, אם לא נכנס פה סעיף הכרחי, יכול השר לדרוש ממפעיל אחר לעזור לו בשירות שיחה מזוהה.

אני חושב שדווקא בגלל שהמצב הזה אינו שכיח, השימוש בו לא ייעשה בצורה יום-יומית, אני חושב שאפשר להכניס שם את המילים "בזק" ו"הכרחיים" אחרי "שידורים"- -

מה זה "שידורים הכרחיים"? סעיף 13א, אני חושבת שמשמעות הסעיף תהיה לא ברורה – לי, לפחות. אנו יודעים בהקשר של 13א, מכיוון שמדובר בצרכים בעיקר ביטחוניים, זה ההקשר שבו נפעיל את 13א, אנו יודעים שיש שירותי בזק, כמו שיחות טלפון, שהם הכרחיים. מה חברת בזק תגיד? נניח במקרה שמנותקים מנויי הוט, הם יגידו ששידורים זה דבר הכרחי? מה הכרחי בענייני שידורים? זה לא קשור לצבא, אפשר גם לומר שמנויים יכולים להסתדר בלי שידורים הכרחיים 128 שעות, ולכן את המוסרות שמנו בהמשך.

יש הבדל בין הצורך בהכרחיות של שירותי הביטחון לבין השירותים של כלל הציבור, לכן הוספנו את המילה "הכרחי" בהמשך, ולא במסגרת השירותים, כי אכן יש הבדל בין שירותים הכרחיים לצבא לבין שירותים הכרחיים לציבור, אך המגבלה נוספה לשר בהמשך, באופן שבו הוא יפעיל את זה. אם אתם רוצים לעבות, זה בסדר. להכניס את זה תחת השידורים והבזק, אני חושבת שהמגבלה משמעותית מדי ועלולה לרוקן מתוכן את הסעיף.

על אילו שירותים את מדברת? שידורים – זה ברור.

כן.

אז בואו נתחיל מזה.

קשר בין שני אנשים, נניח. נניח שהיה ניתוק של מנויי הוט, אדם לא היה יכול לתקשר עם חברו שלושה ימים. זה נראה לך הכרחי או לא?

אם יש קשישה בבית וניתקו לה את הטלפון, והיא רוצה להתקשר לבת שלה, מה זה נקרא?

שיחה זה הכרחי, אך זה השירות המרכזי שאנו נותנים. יש כל מיני שירותי ערך מוסף- -

אני רוצה להציע, שיהיה מדובר על שירותים בסיסיים, ולכן יוגדר בסעיף קטן זה שירותים בסיסיים - שידורים, שירותי טלפון נייחים וניידים, חיבור לאינטרנט וכל שירות נוסף שקבע השר, כלומר בתקנות הוא יוכל להוסיף מעבר לזה. לפחות לגבי הדברים האלה, שזה שירותי טלפוניה- -

- - -

לא הגבלתי, שזה רק פנימיים.

אם אנו מוסיפים את העניין שם, אנו מורידים את החלק של הדבר ההכרחי בהמשך. זה לא נמצא ב-13א. נוריד את הסיפא ונישאר עם הרישא. נקבע שירותי טלפוניה, רט"ן,ISP ושירותי שידורים ובנוסף, מה שיקבע השר.

מקובל.

ההורדה הזאת לא מקובלת, כי אין קשר בין שני הדברים. גם אם מדובר בשירות הכרחי, השר צריך להיווכח, ועובדה שהמשרד חשב שהוא צריך להיווכח, שהכרחי בכלל להורות. יכול להיות שלא הכרחי.

מכיוון שאנו מגבילים את עצמנו ברישא, אנו מגבילים את עצמנו ברשימת שידורים מלכתחילה, אין צורך בהגבלה נוספת. חברת בזק מעונינת לרוקן את הסעיף מתוכן, אנו חושבים שזה לא הגיוני.

אולי את מעוניינת לרוקן את הסעיף מתוכן? וגם הדוגמה הזאת, שאת כל הזמן נותנת, שבזק ניתקה את מנויי הוט, אני רוצה שחברי הכנסת שפחות מעורבים בעניין, שיובהר לכולם, שאם יקרה מקרה כמו שקרה אז, עדיין, אם עובדי בזק ישבתו, לסעיף הזה אין תוקף, אז אני מבקשת לא לתת את הדוגמה הזאת. היא לא רלוונטית.

יש עקרונות זכות השביתה, אך גם לזכות השביתה יש המגבלות שלה. כשיבוא המקרה הבא, אני מקווה שלא יבוא, הוא ייבחן גם בהתאם.

לא מדובר פה בשעת חירום. כולם יוצאים מנקודת המוצא של אותה שביתה. הסעיף הזה חל על מצב של שום שביתה, אזרחית לחלוטין. לעניין השרידות; בזק משקיעה מיליונים רבים בשרידות. לבזק יש גיבויים חשמליים, יש לה מערכות. כשמוקד אחד נופל, המוקד השני פועל. מפעילים אחרים שיהיו בתחרות, שאנו לא מכירים אותם, לא יעשו את זה.


לא יעלה על הדעת שבזק תקבל הוראה שגם תיקון התקלה לא הכרחי בנסיבות העניין וגם השירות לא הכרחי.

אני מבין את הטענה שלך, אך אני סומך על שיקול דעת השרים, שכשהוא הולך לגבות חברה שנפל לה שירות מזוהה או שיחה ממתינה – זה הרי לא מעניין- -

נניח שנפל שירות אחר, אך הוא נפל כי היא הפרה את הרשיון שלה.

את מאמינה ששר ייתן סעד לחברה שהפרה את הרשיון?

כן.

את אומרת שהשר יורה לכם לתת סיוע לחברה שהפרה את הרשיון ולא עמדה בתקנים.

קודם כל, העניין של תיקון תקלה הכרחי בנסיבות העניין מעבר לשירותים ההכרחיים, זה דבר שחייב להישאר, כי למרות הכל לא מדובר בנסיבות שעת חירום, מדובר בתוצאה של תקלה שיכולים להיות לה כמה גורמים, וצריך יהיה לבדוק, מאחר שמדובר בזמן חירום, מבין האלטרנטיבות, מה הכי סבירה לתיקון אותה תקלה, לכן זה צריך להיות הכרחי.


בנוסף, הסעיף יכול להיות מופעל בנסיבות שבהן המפעיל עשה כל שנדרש - המפעיל שנגרמה לו תקלה – לתיקון התקלה, ועשה כל מה שנדרש לקיום ותפעול מערכות גיבוי ושרידות. אם הוא לא עשה את זה, חקיקה שכל ישראל ערבים זה לזה, לא עוזרת.

יש לנו הצעה חדשה?

אנו רואים בזה קושי גדול. למשל, שירותים שהם קריטיים להמשך תעבורה של נתונים, ולכן קיים חשש, שאם נקבע כאן שירותים הכרחיים ויתחיל עכשיו ויכוח, מה הכרחי ומה לא, או נשמור את זה לתקנות, לא נוכל לעשות שימוש בסעיף.

להפך. אני מציעה שתגדירו מלכתחילה בחוק את כל מה שאתם רואים לנכון כשירותים בסיסיים, ותאפשרו להוסיף לכך עוד שירותים בתקנות.

אבל זה בכפוף לכך ש"הדבר ההכרחי לנסיבות העניין" יורד, אחרת לא נוכל להסכים לזה.

יש קשר מסוים. אתם רוצים גם חגורה וגם שלייקעס, ומשרד התקשורת אומר: מספיק לנו או זה או זה. אם מפעילים כאלה מוסרות על שיקול דעת השר פלוס העקרונות של הפעלת שיקול דעת של המשפט המינהלי, לדעתנו, זה מספיק, לא צריך להוסיף פה גם שירותים בסיסיים וגם שהוא נוכח וכו', כי מעשית, כל-כך הרבה מגבלות יכולות לסרס לחלוטין את שיקול דעתו. אני מבינה את החשש, לכן אי-אפשר לומר שזה לחלוטין לא תלוי אחד בשני.

מאחר שמדובר בהרחבה מאוד משמעותית של הסמכויות, לתת הוראות למפעיל להפקיע מתקנים שלו, צריכות להיות מוסרות. זה צריך להיות שירות הכרחי, וזה צריך להיות שתיקון התקלה על-ידי אותו בעל רשיון הוא הכרחי בנסיבות העניין, כי תארו לעצמכם שבעל הרשיון עצמו יכול לתקן.

את מתארת לעצמך שהשר ייתן הוראה למפעיל לתת שירותי בזק למפעיל אחר, שאותו מפעיל יכול לתקן בעצמו את התקלה, וזה יעמוד באיזו ביקורת?

הוא לא תמיד מודע לטכנולוגיה ולמורכבות.

הדברים ברורים.

התיקון הזה נכתב מנקודת המבט של הציבור, לא מזאת של בזק. אנו דואגים לאינטרס הציבורי, לא לאינטרס העסקי של בזק.

אז צריכה להיות הוראה ברשיונות של כל המפעילים ובחוק שידאגו לגיבוי ושרידות.

ב-13ב(א) נאמר גם שהתקלה נוגעת לציבור או לחלק מסוים מהציבור. אנו מבקשים שייכתב: לרובו. חלק מסוים יכול להיות גם ארבעה לקוחות.

היו לכם טענות הגיוניות ודנו בהן. זה לא טיעון נכון. אנו פה כדי לדאוג לציבור, וכל אחד מהציבור, הבעיה שלו זה 100%. עבורכם ה-100% מתחיל ב-300 אלף איש, עבורנו – מתחיל באדם אחד, הוא 100% לעצמו, לכן אני לא מעלה את הטענה הזאת לדיון.


תנסחו, ונחזור לנושא של סעיף קטן (ב).

גם בעניין הפלילי וגם בעניין ההגנה האזרחית צריך לזכור שמישהו ייפגע בזה. ככל שהם ייהנו מזה, מישהו ייפגע, וגם פה מישהו מהציבור יכול להיפגע. בדקתי עם המחלקה הפלילית במסדרון, וזה לא רציני. אם הוועדה תחליט מה שתחליט, אנו רוצים לשמור את הזכות להסתייג כדי ששר המשפטים יוכל להסתייג כדי שנוכל לבדוק בצורה רצינית יותר את העניין. הוועדה יכולה להחליט מה שהיא רוצה, אבל אני מבקשת לשמור את הזכות להסתייג.

להגיש הסתייגות פורמלית, זה רק אם הם העלו את ההצעה כאן בוועדה.

אני רוצה להכניס את התיקון בכל זאת ל-(ט), גם הפלילי.

אז: לא יישאו באחריות פלילית או באחריות בנזיקים.

מה שנאמר כאן, גם לגבי המילה "אזרחית".

כן.

לגבי אחריות אזרחית, התשובות שניתנו על-ידי עו"ד קלהורה הן מאוד משכנעות. כיוון שפקודת הנזיקין תוקנה וצמצמו את ההגנה הניתנת לעובדי ציבור, אני לא חושבת שיש מקום להרחיב את זה. ככל שדובר על הפרת חוזה, יש טענת הסיכול בדין הכללי.

יש פה התלבטות, אם להכניס "אזרחי". היועצת המשפטית של הוועדה טוענת של"אזרחי" אין מקום, הוא מכוסה, חברי הכנסת מסכימים, ואנו שומרים לכם את הזכות להסתייג.


אני מבקש להביא להצבעה את סעיף (ט) בתיקון המוצע.

לא יישא באחריות פלילית או באחריות בנזיקים אלא לנזק או לפעולה - את הנוסח הסופי אנסח בסוף, אבל ברמה הכללית - או לנזק הנובעים מפעולה מכוונת או מרשלנות חמורה של בעל הרשיון, עובדיו או הבאים מטעמו. אני מקווה שזה מכסה גם את ההגנות בפלילים.

זה התיקון המוצע. נצביע, סעיף קטן (ט), מי בעד? עבר פה אחד, למעט חבר הכנסת טל, שנמנע.

בסעיף 13ב(א): "...או הפסקה משמעותית במתן שירותי בזק או הכרחיים או בסיסיים, ובכלל כך שירותי טלפון, רט"ן"- -

אני מציעה: במתן שירותי בזק או הכרחיים או בסיסיים, כפי שתקבעו, או: במתן שירותים, ולגמור את הסעיף, ובסוף יבוא: בסעיף קטן זה שירותים בסיסיים, שירותי טלפון, רט"ן, מב"ל, תמסורת בשירותים נוספים, כפי שיקבע השר ושידורים.

בנוסף, יורדו המילים: "נוכח כי הדבר הכרחי בנסיבות העניין".

הטרייד אוף הזה עם המחיקה בסוף, הרצון להוריד את זה לא קשור לרישא, והוא עדיין הכרחי שיישאר, כי נניח שקרתה תקלה, למשל, לשירות בין-לאומי, ותיקון התקלה באופן הזה אינו ההכרחי, כי אפשר או למצוא דרך אחרת או לבחור בין אפשרויות, הסיפא הזאת צריכה להישאר. אין לה קשר לחלק הראשון של המשפט. במה דברים אמורים - פירטנו פה את כל השירותים האפשריים. לא השארנו איזה שירות בספק.

עורכת הדין ביקשה לקחת את ההסדר שב-13א, אבל היא רוצה את המגבלות ששמנו ב-13ב.

לא, אמרנו שמקל וחומר, אם זה ב-13א, זה צריך להיות גם פה.

אני מבקש להביא להצבעה את הנוסח המתוקן של 13ב(א).

אקרא את הנוסח המתוקן, אך לא בצורה מדויקת.

יכול להיות שנעשה את ההגדרה של השירותים הבסיסיים או למעלה או למטה, בהתאם להחלטת היועצת המשפטית של הוועדה.

אז ככה: לא ניתנה החלטה על שעת חירום לפי סעיף 13א ונוכח השר כי אירעו תקלה משמעותית או הפסקה משמעותית במתן שירותי בזק בסיסיים, או במתן שידורים, לרבות בשל אי-קיום קישור גומלין שאינן בגדר משבר תקשורת והתקלה או ההפסקה כאמור נוגעות לציבור או לחלק מסוים ממנו, רשאי הוא – וכאן, סימן שאלה, כן או לא, יובאו המילים: אם נוכח שהדבר הכרחי בנסיבות העניין לשם תיקון התקלה או חידוש מתן השידורים, וההמשך בכל מקרה – לתת לבעל רשיון הוראות בעניינים המנויים בסעיף קטן 13א(ג)(1) עד (4) ובלבד שהוראות הנוגעות לצורכי הביטחון יינתנו בהסכמת נציג מערכת הביטחון או נציג המשטרה, לפי העניין. בסעיף קטן זה שירותי בזק בסיסיים, מדובר בשירותי טלפון, שירותי רט"ן, מפעילים בין-לאומיים, דהיינו שירותי טלפון בין-לאומיים, תמסורת ואינטרנט ושירותים נוספים, כפי שיקבע השר. כולל המשפט: אם נוכח שהדבר- -

אכניס את זה כהסתייגות, אם זה יירד.

הממשלה אומרת: או יישאר הנוסח המקורי שבפניכם, או, אם מוסיפים למעלה, להוריד את המשפט המתחיל ב"אם נוכח" ונגמר ב"או השידורים".

ואני מבקש, אם מוסיפים למעלה, יישאר על כנו המשך הסעיף. ואם זה לא יתקבל, אז כהסתייגות.

אני מבקש להביא להצבעה את 13ב בכל התיקונים, עם המחיקה של "אם נוכח". מי בעד? מי נגד? חבר הכנסת טל נגד, הוא מגיש הסתייגות.

ועוד שתי הסתייגויות לא מהותיות.

אני מבקש להצביע על סעיף 13ב(ב). מי בעד? עבר פה אחד.


אני מבקש להצביע על סעיף 13ב(ג). מי בעד? עבר פה אחד.

קורא סעיף 4.

מי בעד סעיף 4? עבר פה אחד.


תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:00.