כנסת פתוחה

החדרת רוהיפינול (סם האונס) למשקאות בבארים ובמועדונים

5
ועדת סמים
30.10.06
הכנסת השבע-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני



פרוטוקול מס'
הוועדה למאבק בנגע הסמים
יום שלישי, ח' בחשוון תשס"ז (30.10.2006), שעה 12:30

החדרת רוהיפינול (סם האונס) למשקאות בבארים ובמועדונים.

חברי הוועדה: טלב אלסאנע
חיים אמסלם
אלחנן גלזר
רונית תירוש

נצ"מ סוזי בן ברוך – ראש מדור נוער, המשרד לבטחון פנים
צפריר גורן – רמ"ח מעבדות, המשרד לבטחון פנים
רפ"ק סידי שוקרון – ק' מדור נוער, המשרד לבטחון פנים
ד"ר אנטולי מרגוליס – ראש המחלקה לטיפול בהתמכרויות, משרד הבריאות
איריס מורדקוביץ' – מנהלת שרות סמים – אגף תקון ונוער מנותק, משרד הרווחה
גילה ברנט – מפקחת ארצית בשירות ההתמכרויות, משרד הרווחה
גליה שחם – מפקחת על מניעת סמים עישון ואלכוהול, משרד החינוך, התרבות והספורט
עו"ד טלי שטיין
שמאי גולן – דובר, הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול
יעל נרדימון – ראש תחום פיתוח קהילתי, הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול
שירה לרר – רכזת חינוך והסברה, איגוד מרכזי סיוע לנפגעות תקיפה מינית
מיקי עופר – חבר ועדה – הסדרת פיקוח ובקרה על סמים מסוכנים, ארגון הרוקחות בישראל

יעל קלסר

דפנה ברנאי


רשמה: אתי בן שמחון










החדרת רוהיפינול (סם האונס) למשקאות בבארים ומועדונים

שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את הישיבה . נתבקשנו לקיים דיון בנושא סמי אונס. אמנם התופעה היא כרגע לא בהיקף רחב מאוד, אבל בהחלט זוהי תופעה מסוכנת. אנחנו לא יכולים לחכות ולהרשות לעצמנו שבפאבים ובמועדוני לילה ובמקומות של בידור יקרה מצב שבנות שבאות בתום לב כדי לבלות ולהיות בחברה, ימצאו את עצמן נאנסות אפילו בלי ידיעתן. ואפילו לאחר האונס, הן מסתפקות אם זה היה או לא היה. אם זה בהסכמה או לא בהסכמה, אך ורק בגלל אותה סיבה שהן היו תחת השפעה של סמי האונס.

כשאנחנו מדברים על סוג של סמים, אמנם הסם הזה הוא בעייתי במיוחד מכיוון שאפשר להשיג אותו גם בבתי מרקחת, ואין צורך במאמץ רב עם תערובת של שתיית אלכוהול. זה יכול להביא אפילו למצב של תמותה, תלוי במינון ובכמות. אבל בהחלט ישנם מקרים רבים, עשרות רבות של מקרים, שבהם בנות מצאו את עצמן כקורבן בגלל אותם סמים. לכן כינסנו את הוועדה כדי לשמוע אם יש נתונים לגבי ההיקף, מהן השיטות שבהן הוועדה צריכה להמליץ לממשלה כדי לבלום את התופעה.

בעמ' 4 כתוב שהוועדה ממליצה פה אחד על הקמת מערכת ממוחשבת שתפקח על שלושת הגורמים: הרופאים, הרוקחים והמטופלים. הכוונה היא להקים מנגנון כלל ארצי ממוחשב, שיכלול את כלל הפיקוח על הקמת אותה מערכת. זאת אומרת, כשיש מצב שבאים לבית מרקחת אפשר יהיה למנוע שבמרשם יהיה אפשר לרכוש את אותו סם בבתי מרקחת אחרים.

אני לא יודע אם מדובר בחצי מיליון עד מיליון שקלים כדי להביא את היעילות. במצב כזה שבו יהיה פיקוח, שיוכל למנוע את רכישת אותם הסמים ואותם התרופות שחולים נזקקים להם באמת ובתמים. נעשה פה בעצם שימוש וניצול לרעה על ידי אותם אנשים הייתי אומר, מקצועיים, איך להביא את הסם במחיר זול ביותר ולעשות בזה שימוש לרעה.

הייתי רוצה לשמוע את ניצב משנה סוזי בן ברוך.

צהריים טובים. יש לי בקשה לפני שנתחיל לשמוע את ראש מעבדת סמים, ניצב משנה צפריר, שהוא מומחה לנושא הזה. לא מדובר בסם אונס אחד, יש לפחות ארבעה סוגים שאנחנו מכירים ומגיעים לבדיקה אצלו.

אולי נשמע סקירה מקצועית יותר, ואז ניכנס לעובי הקורה.

אנחנו רוצים לברך אותו על קידומו בפורום הזה.

ברוך הבא.

ראיתי בחטף את הסקירה של רועי גולדשמידט, והיא ממצה ויפה. הוא כולל בתוך הרשימה שהוא נותן את כל הסמים שמועמדים להיות סמי אונס, שמשמשים לצורך הזה, ולא לכל מיני צרכים. מה שאנחנו מקבלים במעבדה לא ממש מייצג מקרים של אונס, מכיוון שמה שמגיע אלינו מהתפיסות של המשטרה, זה בדרך כלל או טבליות או נוזלים שנתפסים בחזקתו של אדם.

הנאנסות, או בכל המקרים שבהם יש אונס, מגיעות לתחנת משטרה להתלונן, ובתחנת המשטרה או שהן מגיעות לתחנת מיון, ותחנת המשטרה מפנה אותן לחדר מיון, ששם לוקחים להן דוגמית דם או שתן, וזה עובר למעבדה שיושבת בתל השומר, וזה נבדק. כך שלמעבדה במז"פ למעשה לא מגיעים מקרי אונס ממש.

באופן כללי הייתי מצביע על עוד איזושהי פירצה שמה שאנחנו לא נחליט כאן - - -

השאלה היא אם הנאנסות יודעות שהן נאנסות?

זה תלוי בסוג הסם. בדרך כלל אחד מהסמים הנפוצים ביותר בעצם שמשמשים לאונס הוא החומר שנקרא פלוניטראזפאם. הוא מופיע בצורת שתי תרופות, אחת נקראת היפנודורם שהיא תרופה מקומית, והשנייה נקראת רוהיפנול, ובשניהם יש את החומר הפעיל הפלוניטראזפאם. הרוהיפנול היא תרופה שמיוצרת בחו"ל ולא כל כך בארץ. זה בעצם הסם שהיה נפוץ עד עכשיו, את מקומו מתחיל לתפוס לאט לאט ה-GHB. הפלוניטראזפאם הוא חומר שידוע גם כמוחק את הזיכרון.

זה נכון שה-GHB הוא סם שלאחר מספר שעות אפשר לבדוק בבדיקת דם?

לאחר 12 שעות.

כל אחד מסמי האונס, בעצם כל תרופה שאני לוקח, גם אקמול אחרי כ-12 שעות עד 24 שעות, תלוי בחילוף החומרים, יוצאת מן הגוף. הצבעת על תופעה שבעצם אם לנאנסת יש התלבטות מטעמים של צינעה, מטעמים אחרים, מטעמים של הבושה. האם להתלונן או לא להתלונן, אולי אני אעבור את זה מבלי להתלונן, וכשהיא מגיעה אחרי 24 שעות או שלושה ימים להיבדק אין כבר שריד, אין ראייה פיזית, אין ראייה כימית בדמה או בשתן שלה לביצוע האונס, כך שקשה מאוד להוכיח את זה, ועל זה לפעמים זה יכול ליפול בבית המשפט.

המספרים שיש לי, אלו מספרים של תיקים שהגיעו למז"פ. אלו תיקים בודדים בשנה. לגבי מספר תלונות על אונס, זה לא מייצג, מכיוון שאונס יכול להתבצע גם כשלא תחת השפעת החומרים האלה, כך שקשה להבין את הדברים. אולי אנשים במשרד הבריאות יוכלו להצביע על כמה תלונות כאלה יש שמגיעות לחדרי מיון.

יש מעבדה בתל השומר שבודקת את הדם והשתן שנלקח מהצעירות האלה. למעשה בשנתיים-שלוש האחרונות, בכל המקרים שבהם הועבר שתן או דם למעבדה הזאת, לא זוהו בשתן. לא היה אפילו מקרה אחד שבהם זוהו סמי אונס בדם או בשתן של נאנסת כזאת. אני רוצה להצביע על כיוון אחר שהוא אפשרי שאנחנו משום מה לא מטפלים בו בוועדה הזאת, וצריך לחשוב עליו, אלכוהול. הוא יכול להיות יופי של סם אונס. לא צריך ללכת ולעבור על פקודת הסמים, לעבור עבירה בפקודת הסמים בשביל להשתמש באלכוהול. כל בחורה על הבאר אפשר לטשטש אותה, ולבצע בה אונס באותה מידה כמו תחת סם אונס.

יש הבדל אחד משמעותי, היא מודעת לזה שהיא שותה.

מדובר פה בסם בתוך שתייה מבלי שהבחורה תרגיש. לאותם כדורים אין צבע, והיא לא יכולה גם לדעת שאכן סם הושחל בתוך אותו כוס.

אני רוצה להדגיש את הנקודה הזאת רועי. אין לי הסבר לפער בין זה שבדם ושתן שנלקח מנאנסות, אנחנו לא רואים סמי אונס. ההסבר היחיד שאני יכול לחשוב עליו, אולי תחשבו אתם על הסבר נוסף, שהמקרים האלה נעשו תחת השפעת אלכוהול, ולא תחת השפעת סם אונס. אין לי ראייה מוצקה לכך, אבל זה כיוון אפשרי להסביר את הפער הזה.

השאלה היא אם הנאנסות מתלוננות בתוך השתים עשרה השעות הראשונות. יש אחוז גבוה של מתלוננות שלא מתלוננות באופן מיידי.

זאת שאלה שצריך להפנות למשרד הבריאות או לסוזי.

אולי אזכיר עוד, מבחינת טרנס בשוק, פלוניטראזפאם, רוהיפנול, והיפנדורם היו עד עכשיו העיקריים, אבל GHB מתחיל לתפוס תאוצה בשנתיים האחרונות, וכן גם GBL שהם בניני דודים, נקרא להם כך. וחומר אחר שהוא יושב בפינה כרגע, ויש לו פוטנציאל להפוך לסם אונס, הוא החומר שנקרא קטאמין, שהוא בעצם הכי זניח כרגע, אבל הוא יכול בפירוש להתפתח. זה תכשיר ויטרנרי שכנראה קל להשיג אותו.

מה ההסבר למעבר של סוגי סם?

הפלוניטראזפאם מופיע כטבליות. תחשוב שאתה יושב על באר ואתה רוצה לשים את החומר לתוך משקה של מישהו כדי לסמם אותו. אתה צריך או לכתוש את הטבליה הזאת ולהכניס כנוזל ולערבב שלא ירגישו, זה אקט שהוא קצת קשה. אתה יכול להיתפס, אתה יכול להתגלות. GHB מופיע כנוזל, לא בעיה לקחת שפורפרת קטנה או מבחנה קטנה בכיס, ברגע שאותה בחורה יוצאת לשירותים לשפוך לה את זה למשקה, לערבב, ולא נודע כי בא אל קירבו. הרבה יותר קל להתעסק עם GHB מאשר עם טבליה של פלוניטראזפאם.

מה נשמע מדבריך, שבעצם אין שום דרך לאתר, לא מעבדתית? אני יושבת בבאר, אין שום דרך לאתר שמזגו לי - - -

מה שאתה אומרת, זו שאלה הכי אמיתית, ואנחנו כרשות כבר שנים מנסים למצוא. דווקא התגלגל לידי משהו שאני לא בטוח שאני יודע עוד מהו, וזה הדבר הזה שקיבלתי אותו ממש אתמול מחברת תרופות שהיא מייצרת. היא אומרת דבר כזה, הגעת לפאב, מישהו כיבד אותך במשקה, כל מה שתקחי, זה את נייר הלקמוס הזה, תכניסי פנימה. זה כמו נייר הלקמוס שאנחנו מכירים, תדעי אם יש בו את אחד מסוגי הסמים האלה, כן או לא. אני לא יודע אם זה נכון, אם זה טוב או לא טוב.

אני מוכן לבדוק את זה במעבדה.

זה בדיוק מה שיקרה. אתה תבדוק אצלך, ונראה אם זה שווה או לא שווה.

במשטרת ישראל על סמך בדיקה שלנו, ניסו לעשות בדיקה מעמיקה, אבל הנתונים פשוט מקשים. מגיעות נערות למשטרה מטושטשות, והן אומרות שהן לא יודעות איך הן הגיעו לסבך העצים כשהן שוכבות עם חצי גוף מעורטל בין שיחים, וליד איזה בית שהן היו במסיבה, של בעל בית שהן מכירות היטב, ועם חברים מאוד מוכרים, הן לא יודעות איך הן הגיעו לאנשים הללו.

המשטרה פותחת בחקירה, מגיעים לחברים, גם הם לא יודעים איך באמצע המסיבה הנערות האלה יצאו החוצה ומה קרה. בסך הכל יש לנו כ-40 מקרים בשנה וחצי האחרונות, של נערות שהגיעו למשטרה, נערות וצעירות, לא רק נערות. צעירות זה למעלה מ-18. היו שתי נשים בגיל 35 שטענו שהן לא מבינות בכלל מה קרה להן, הן נכנסו למועדון, לפאב או לבית פרטי, ומצאו את עצמן, כמו שאחת מצאה את עצמה במיטה אצלה בבית, ואין ספק שהיא נאנסה וקיימה יחסי מין עם מישהו, אבל היא לא זוכרת מה קרה ולאן זה הוביל.

זאת אומרת אם זה היה בהסכמה או לא.

היא אפילו לא זוכרת איך היא הגיעה למיטה. היא לא זוכרת שום דבר. יותר מזה, גם כשהן נפגשו עם מישהו שהן מכירות, הן זוכרות את המישהו שהן מכירות. אבל אחר כך ניגש מישהו אחר, קצת העסיק אותן, והן לא זוכרות אפילו איך נראה המישהו האחר, שהציע להן משקה או שהציע להן ריקוד. זאת אומרת, יש כאן בעיה של טשטוש זכרון כמעט טוטלי. ויותר מזה, הן מרגישות הרבה יותר קשה בגלל שהן טוענות כך, הן לא יכולות להוכיח אונס, כי נאנסת שאנחנו נפגשים איתה ביום יום, לצערנו היא נאנסת שלא רצתה בכך, ועוברת משבר מאוד קשה שאין לתאר אותו במלים, ואנחנו עושים את המאמץ להגיע לחשוד. וכאשר מגיעים לחשוד, היא משתפת פעולה על מנת להגיע לחקר האמת, על מנת להביא אותו למשפט.

מה שקורה כאן, היא אפילו חוששת להגיע למשטרה, כי היא טוענת איך אני אגיע למשטרה. הרי אני הגעתי לזה שהוא הביא אותי למיטה מסויימת, אין שום סימני התנגדות על גופי. אגב, אין סימנים ברוב המקרים. אני בכלל לא זוכרת מה קרה לי. אז מה אני אגיד שנאנסתי, איך אני אוכיח שנאנסתי וגם עם מי.

הגיעו כ-40 בדיקות כאלה לתל השומר, מתוכן היו 8 בדיקות שכמעט הראו שאכן הן היו בתחום ה-12 שעות. לצערנו, גם כשאכן נמצא סם אונס בגופה של נערה או צעירה, השלב הבא זה להוכיח שאכן היה כאן אונס, שאכן היא לא שתתה את המשקה מרצון, ומאחר והיא לא זוכרת איך הגיעה למה שהגיעה. יש כאן בעיה של איסוף ראיות על מנת להביא את התיק זה לבית משפט.

כרגע בזמן אמת, במשטרת ישראל יש 5 תיקים בדרך לתביעה, זאת אומרת ממתינים לבירור דין. אבל כל חמשת התיקים זה רק על החזקת החומר, ולא על מקרה אונס.

יזמנו מסע הסברה גדול מאוד לאחרונה. זה הופיע גם בערוץ 10 גם בערוץ 2. כאשר נערות שעברו את החווייה הזאת, הופיעו, דיברו. ממש הביעו את הרגשות שלהן. גם אמרו חד משמעית שהמשבר הוא משבר מאוד קשה לאחר מכן, והן לא יכולות להתלונן על אונס, לא רק שהן לא זוכרות, אלא גם כשהן זוכרות, הן לא יכולות להוכיח שהיה כאן אונס.

במסגרת מסע ההסברה נתנו הנחיות איך אמורה צעירה או נערה להתנהג במצבים כאלה. את נכנסת למועדון, קודם כל לא להאמין לאף אחד אם את לא מכירה אותו. אם את נכנסת עם בעלך או חבר זה משהו אחר. מציעים לך משקה, שולחים לך משקה באמצעות מלצר, תמיד לבדוק מאיפה זה בא. לא לשתות מהכוס. אם קנית בקבוק או פחית, אז רצוי שזה יהיה פחית, ובבקבוק אצבע על או יד על, אבל לא לקנות שום שתייה מהסוג הזה, על מנת להבטיח את כל האמצעים, ולא לסמוך על אף אחד. כי דיי להכניס 4 טיפות כאלה בכוס, הן מספיקות. הן שקופות ונראות כמו מים, כדי שלא היא תזכור אחר כך מאיפה זה בא. אני רוצה לומר שהמסע הזה עשה את שלו. הרבה מאוד התקשרו וקיבלו הסברים.

יישר כוח.

כשאנחנו מדברים על סמי אונס, בעצם מדברים על סמי הרדמה למיניהם. כל מיני סמי הרדמה כאלה נמכרים בבתי מרקחת על פי מרשם רופא.

גם הקאטמין שהזכיר צפריר זה בעצם סם הרדמה לסוסים. ההיפנודרום זה כדור שינה שמקבלים מרופא.

זה תרופה.

כלומר זו תרופה שיכולה להירכש בצורה חוקית וליגלית בבית מרקחת. אדם יכול לשלוח אדם אחר לקנות אותה. אני חושב שחוץ מהעצות שהצעת, שכל בחורה באמת תשמור בשבע עיניים, פשוט אין שום דרך אחרת.

חשוב להבין ש-GHB ו-GBL הם לא תרופות. הם חומרים אסורים שאין להם שום שימוש רפואי.

אז מי מוכר אותם?

מוכרים אותם בצורה לא חוקית.

האם יש תקדימים של פסיקות לגבי אנשים שהחזיקו סמים כאלה?

כן, יש מקרים כאלה.

מהי טענתם?

אני לא זוכר. אפשר לבדוק את זה. אני לא זוכר מה היתה הענישה.

אין מה לעשות, תסלחו לי רבותי, זה מן עכבר שמסתובב באולם ענק ואי אפשר לתפוס אותו. אז כשתופסים אחד אולי צריך מאוד להחמיר, אני לא יודע. זה פשוט בלתי נסבל.

כל נושא השימוש בסמים הוא מופקר.

אני מציע לוועדה לקיים דיון על רמת הענישה.

ברמת הענישה לא מה שכתוב בחוק, אלא מה שמקבלים בבית המשפט.

אולי זו הדרך היחידה להרתיע.

שלום, אני הנציג של המחלקה לטיפול בהתמכרויות של משרד הבריאות. בעיקר אנחנו עוסקים בטיפול בנפגעי סמים ואלכוהול.

רציתי לומר כמה מלים לגבי הסם. מבחינתי זה תרופות, ההיפנודורם, פלוניטראזפאם. אנחנו נאבקנו דווקא קשות לפני כמה שנים, כי אנחנו מתעסקים במספר מטופלים, ורוב המטופלים שלנו היו משתמשים בנוסף לזה בחומר הפלוניטראזפאם.

התחלנו במשרד הבריאות במסע מאוד גדול. שלחנו מכתבים לרופאים, לבקש הסבר למה נתנו את התרופה הזאת. כי זה רק לצורך כדורי שינה, ומומלץ לתת לא יותר מעשרה ימים. אחרי שנתיים ראינו ירידה דרסטית בשימוש של ההיפנודורם בארץ. עכשיו הם תפסו תרופה אחרת שבה הם משתמשים. אנחנו מטפלים כמעט ב-5,000 איש, וכמעט לא מוצאים את התרופה הזאת. זאת אומרת, יש מודעות של הרופאים לא לתת את המרשמים לתרופה הזאת. יש הגבלות לגבי התרופה הזאת, ולא נותנים אותה עכשיו.

מדובר בסם אונס, סם כזה אפשר למצוא בכל ארון תרופות של משפחות. זה לא משהו שצריכים ללכת לשוק השחור ולהתעסק בפשע ולקנות את הסם. פותחים את המגירה, יש שם היפנודורם, לוקחים וזהו. זה לא משהו שקשה להשיג. זו תרופה בעצם. אנחנו לא יכולים להגיד שתרופה לא צריכה להיות בשימוש בארץ. רק מה שאנחנו חייבים לעשות, זה פשוט לעשות את החינוך הנכון לרופאים, לרוקחים. ולתת שימוש נכון של התרופות.

כמו שהזכרת, עבדנו במשרד הבריאות ועדיין לא סיימנו. יש מערכת ממוחשבת, צריך עוד להשקיע. זה יכלול את כל קופות החולים בארץ, שאנחנו נדע ונוכל לבדוק כל מרשם ומרשם שרופא נותן.

מי אחראי למערכת הזאת? משרד הבריאות או השתתפות של כלל - - -

משרד הבריאות עם נציגים מכל קופות החולים, אנחנו בשלבי סיום. אז נוכל לסיים ולפקח על כל התרופות האלה.

אני מבין שכל העסק נתקע, בגלל שבעצם משרד הבריאות בסדר עדיפות שלו, זה לא הנושא הממוחשב בסל התרופות. אם נבוא ונאמר שצריך להשתתף, כל רוקח, כל בית מרקחת צריך לשאת בהוצאות, כי זה צריך להיות גם אינטרס של בתי המרקחת למיניהם, או בהשתתפות של משרד הבריאות. אז העלות תהיה כל כך מזערית, שיהיה אפשר כבר מחר בבוקר להחיל את החוק הזה, ולדרוש את זה.

אני מוכן להביא את זה להנהלה של המשרד.

אפשר להטיל את העלויות, את הנטל הכספי על קופות החולים ועל בתי המרקחת.

ה-GHB יש לו מרכיבים, כל מרכיב בפני עצמו. הוא מותר או אסור?

הוא סם לכל דבר.

חלק הופיע בפקודת הסמים וחלק לא. בשנים האחרונות אנחנו דואגים שחומר כלשהו, שההרכב הכימי שלו על נגזרותיו, ייכנס לפקודת הסמים.

לפחות לצמצם את התופעה. אני חושב שאם הוועדה בראשותו של הרב נסים דהן הגיעה למסקנות, צריך ליישם אותם, לאמץ אותם. ואם הבעיה היא כספית, בעלות מזערית של מיליון שקלים. ופה משרד הבריאות בא ואומר זה לא בסדר העדיפות שלי, אפשר להטיל את זה על קופות החולים. אני חושב שוועדה מקצועית ישבה ודנה בסוגייה הזאת. אז מסקנות צריך לאמץ וליישם אותם.

אנחנו עוסקים בתפעול. זאת אומרת, התחום שאתם מדברים עליו נראה לי יותר קשור למניעה ואכיפה. מבחינת השימוש אנחנו מכירים את ההיפונדרום אצל המבוגרים, אבל זה לא מגיע למצב שהם קורבנות של אונס. עד כמה שלי ידוע, לא ידוע על מקרים. אם זה מגיע, זה מגיע במסגרת הטיפול. זאת אומרת, מגיע גבר, אשה, נער או נערה, והם מגיעים אלינו, ואנחנו עושים איתם את כל מערכת הטיפול. זה מה שנראה לי שאנחנו יכולים לעשות בתנאים האלה. נראה לי שצריך לשים את הדגש על מניעה, על עבודה עם נוער בסיכון, אבל לא בקטע של הטיפול שבו אנחנו עוסקים.

אני רוצה לחדד איזושהי נקודה אחרת, והיא הנושא של מה קורה במועדונים. עד כמה שאני מבינה, כשאנחנו מדברים על איזושהי תופעה כאן, זה הופך להיות תופעה של מועדונים, אמנם יכול להיות שגם במסיבות פרטיות, אבל משהו שקשור לתרבות של בילוי במועדונים.

אני חושבת שצריך לעשות הרבה מכל הכיוונים להעלאת מודעות, אבל בעיקר לנושא של הפיקוח על מה שקורה במועדונים. מבחינתי, הנושא של האלכוהול, לפי דעתי הוא הרבה יותר חמור, הוא גם פוגע הרבה יותר. המספר יותר גדול, בוודאי אם אני מדברת על בני נוער, הם נפגעים כתוצאה מהשימוש באלכוהול, וגם בנושא הזה של פגיעות מיניות תחת השפעה של שימוש באלכוהול. נכון שבאלכוהול יש מודעות לשימוש, אבל אין מודעות לחומרה של הסם. זו תחושה שזה משהו תמים, והוא לגמרי לגמרי לא תמים, בחלק הזה של האלכוהול שמוכרים אלכוהול לקטינים. בשבוע האחרון עברתי בכביש לרמת השרון, ואני רואה שם שלט ענק של פרסומת לוודקה ולבירות, ולכל מיני דברים כאלה. מצד אחד אנחנו אומרים יש פה תרבות שמתפתחת שאנחנו רוצים לעשות משהו לצמצם אותה. ומצד שני, בראש חוצות, אלכוהול זה אלכוהול, ולזה מצטרף. זה לא ספציפית סמי אונס. כל פעם ימציאו עוד איזה חומר ויעשו בו שימוש לרעה, אלא החלק של תרבות בילוי שמתפתחת ומקבלת עידוד מאוד מאסיבי.

אחד הדברים ששמעתי השבוע לקראת הדיון הזה, בטלוויזיה באחת הטלנובלות, השיר שלנו, יש שם סצינה חוזרת כמה וכמה פעמים של שימוש בסמי אונס של גיבורה בסידרה. בעקבות הידיעה הזאת אצפה כדי לקבל קצת מושג מה הולך. מצד אחד אנחנו אומרים אוי, אוי מה קורה. מצד שני באופן לגמרי פתוח, וזה מאוד משפיע על בני נוער כל הפרסומות האלה והאווירה הזאת, והשידור של סדרות כאלה בזמן שילדים צופים וכו', אנחנו מבחינתנו עובדים מאוד חזק על המודעות של צעירים לסכנות שאורבות להם במועדונים או בבילויים, או במסיבות.

איך עובדים על הצעירים בעניין הזה?

בתכניות חינוכיות. אנחנו מדברים פה על חלק ערכי, וגם על חלק התנהגותי. זאת אומרת גם בחלקים של עמדות לאן אתה מפתח את עצמך, וגם באופן ספציפי. הנושא של תרבות הפנאי ואיך אנחנו מבלים, וממה להיזהר. יש לנו תכניות מאוד רחבות לכל הגילאים. היום אנחנו מתחילים בגילאים מאוד מאוד צעירים על הסכנות שבחומרים, ועד כמה ההשפעות יכולות להיות מאוד הרסניות ברמה האישית.

לצערי, המודעות הזאת היא לא מספיק נחלת הציבור. יש החלק של מה בית הספר מלמד, ויש החלק של האווירה שבתוכה אנחנו חיים. אנחנו חיים באווירה של לתפוס ראש.

אין ספק שכל הדברים נכונים. צריך לזכור שבסם האונס מי שמחזיק אותו הוא מתכוון להשתמש לא לשימוש עצמי כל כך, כמו להיות נוכל, רמאי, או עבריין מין פוטנציאלי שבקלי קלות הוא עושה את עבירות המין היום. זאת הבעיה בסך הכל.

דיברתם פה על נשים ועל נערות, אני חושבת שצריך לדבר על התוקפים. איזה אמצעים יש לנו לאתר את התוקפים האלה ולהתמודד איתם.

רציתי להביע את דעתי העקרונית שאנחנו כמעט בכל דבר מסתובבים סביב הזנב של עצמנו, ובעצם מנסים לתת איזה מענה לסימפטום כזה ואחר. הבעיות הן הרבה יותר שורשיות, אולי זה גם המקום לומר את עמדתי, אני לא אוהבת את הצעת החוק לסגירת בארים, או להפסקת הגשת משקאות אלכוהול בשעה שתיים. זה לא מה שישיג את המטרה לשמו נועד.

יילכו לבתים פרטיים.

זה לא רק זה. ראינו מה קרה במדינות שניסו לעשות את זה וחוזרות קצת מעמדותיהן.

זה לא מדוייק, מדינה אחת בלבד, יש מחקרים תקבלי ממני אוסף של מחקרים על נסיונות שנעשו בשנתיים האחרונות במספר מדינות מאוד נאורות, והתוצאות שלהן בטח ישכנעו אותך.

מאחר ואנחנו ישראלים, או נגיד היהודים שבנו, נורא תכמנים ותמיד מוצאים פרצות וחוקים וכל מיני, אנחנו אלופים בזה. זה הספורט הלאומי שלנו.

אני מבקש שזה יירשם בפרוטוקול.

אין ספק שאנחנו נורא אוהבים לתכמן. ואז נעמיס עלינו את המשקאות עד חמישה לשתיים, ונצא רוויים בשתייה, או לחילופין אני אצא למכונית ואני אתדלק את עצמי ואחזור. אני לא רואה בזה את הפתרון. אני רואה את הפתרון בשני נדבחים. האחד שהוא הכי חשוב בעיניי זה החינוך, ואי אפשר לעמוד עם אקדח ברקה של מערכת החינוך ולדרוש תוצאות מיידיות. חינוך זה משהו לטווח ארוך, זה תהליכים, צריך להתחיל אותו תמיד בגיל הרך. אני אמנע מלהזכיר את הקלישאה של מה שהצליח עם הפרחים, אבל אני באמת חושבת שיש להנקפיד לגרום לילד רתיעה מולדת כמעט מגיל מאוד צעיר. זה נורא מרתיע, מה נדבר על סמים עם ילדים רכים, יש פטנטים, ויש דרכים איך לדבר איתם על זה או על שתייה. שלא לדבר על ההשפעה שלהם על ההורה, שילד מעיר להורה זה נורא מביך, אבל גם הוא עצמו גדל, זה דור שיגדל אחרת. זה דור שיגדל הרבה יותר עם שליטה עצמית, עם אחריות עצמית, עם מודעות עצמית, ואת זה לא נראה מחר בבוקר, אני מודה. אבל לא להתייאש להשקיע שם. הדבר השני, על דור המדבר אלה שכבר מקולקלים, אני חושבת שרק הרתעה רצינית, ונדבר על בתי המשפט בדיון אחר. רק הרתעה רצינית תצליח חלק מהם להרתיע, לא את כולם. תמיד יהיו כאלה שיגידו לי זה לא יקרה. בסוף זה יקרה לו, אבל לי זה לא יקרה ובכל זאת ינסו.

אני חושב שהתמודדות בדרך כלל מתמקדים בהיצע, זאת אומרת כשאנשים משווקים, מציעים, סוחרים, זה התמודדות. אבל לדעתי ככל שיש ביקוש על כל דבר, תמיד למצוא את הדרכים להשיג אותו.

פה זה לא המקרה. זה לא כמו סם רגיל, השימוש פה זה אפס פסיק אחד, זה לא רלבנטי, פה זה סיפור אחר לגמרי.

אני חושב שגם בהקשר הזה ההתמודדות האמיתית היא יותר בתחום של החינוך, ערכים, הסברה, מניעה, ההשלכות של החינוך.

לפחות לקחת את הארס מהנחש. עדיף שהנחש לא יהיה באזור, אבל אם כבר נמצא - - -

לעולם לא תצליח, הוא ימצא לך תמיד חור לצאת, אם זה סדרות, אי אפשר כל פעם לבוא ולסגור, להוריד את הפרסומת הזו, אנחנו רצים סביב עצמנו כל הזמן.

צריך גדרות, אז יש גדר מסוג אחר שנקרא חינוך, יש גדר אחר שהוא מסוג של לקחת את הסם בכוח מהפה שלהם. אנחנו צועדים חמישים שנה בחינוך ותראה לאן מדינת ישראל הגיעה.

היתה כתבה ב"ידיעות אחרונות" מאוד מעניינת על בחורה שבדיוק סיפרה שהיא עברה דבר כזה, וזה לא קרה במועדונים, זה קורה גם במסגרת יחסי עבודה, או בכל משימות אחרות גם כן. אז צריך בעניין הזה לעשות.

ואז נחשבת העבירה לעבירת אונס עם כל ההשלכות של הדבר.

את אומרת שהתופעה היא הרבה יותר רחבה מעבר לפאבים ומועדונים.

שמענו פה תופעה חמורה מאוד, רציתי לבקש מהמומחים. יש פה מומחים בכל הסוגים.

נשמע קצת מוזר כל נושא סמים והגימלאים. בדרך כלל ידוע שהסמים הם אצל הצעירים ובני הנוער. מפלגת הגימלאים עוסקים גם בבני הנוער, יותר נכון בני הנוער עוסקים בנו. הם דואגים להורים לסבים ולסבתות. אז לכן אני חוזר על הדברים שהתחלתי בהם, הוצגה כאן בעיה קשה מאוד. רציתי לפנות למומחים. נמצאים פה מומחים מכל הסוגים וכל התחומים. אולי לכם יש פתרון. כל אחד הציג את הבעיה כמה שהיא חמורה, וכמה שהיא קשה.

אנחנו יכולים לעזור רק בנושא חקיקה. אם יש לכם הצעה בנושא חקיקה או משהו כזה, זה מה שאנחנו יכולים לעזור. אם יש לכם איזושהי הצעה קונקרטית, אנחנו מוכנים לשמוע.

כיום אני חבר הנהלת ארגון הרוקחות, ובזמנו שימשתי כיושב ראש ארגון הרוקחות של ישראל בשנים האחרונות.

ארגון הרוקחות ב-2002 יזם פנייה לשר הבריאות דאז נסים דהן מש"ס, להקים ועדה בנושא פיקוח על סמים. אני רוצה לספר לכם בתור רוקח, או בתור בעל בית מרקחת, כיצד הדברים מתנהלים כיום. היום אין שום פיקוח לא על סמים מסוכנים ולא על סמים פסיכו-טרופיים. כשאני אומר שום פיקוח, יש פיקוח מאוד קלוש. מה זאת אומרת מאוד קלוש. על סמים מסוכנים, הרוקח כותב בכתב יד על איזה טופס, ומעביר אותו בסוף כל שנה לרוקח המחוזי. אין שום אפשרות להצליב מידע, אין שום אפשרות לעשות שום דבר עם האינפורמציה הזאת. בנושא סמים פסיכוטרופיים, זה ואבן, זה ואליום, בונדרמין, קסנקס, תרופות הרגעה והרדמה למיניהם, שגם איתם אפשר להשתמש כסם אונס. יכול להיות שאתם מחפשים פלוניטראזפאם, היפנודורם, ואתם לא מחפשים את הואבן או בונדרמין. אין שום פיקוח. אדם יכול לקבל מרשם מד"ר א', ללכת לבית מרקחת א', לקחת את כדור השינה שלו, ללכת לרופא ב' וללכת לבית מרקחת ג'.

יותר מזה, היום, כל מרשם שנרשם על ידי רופא, אפשר לסרוק אותו במכונה פשוטה בבית, ולהדפיס אותו במדפסת ביתית, זה עולה גרוש וחצי, שלוש מאות שקלים מדפסת. הוא יכול להדפיס שלושים מרשמים, וללכת ל-30 בתי מרקחת, ולקחת כמה סמים שהוא רוצה. גם את ההיפנודורם, וגם את הסמים הפסיכו-טרופיים. אין שום בעיה, אין פיקוח. משרד הבריאות איננו מפקח. צר לי שכך. ולכן, ביוזמתי כיושב ראש ארגון הרוקחות, ב-2002 פנינו לשר דאז נסים, ובאמת הוקמה ועדה. אני הייתי חבר הוועדה, יש לי פה את כתב המינוי. זה היה ב-26 בנובמבר 2002.

הוועדה ישבה, יש לי פה את מסקנות הוועדה. הועדה המליצה את המלצותיה באוגוסט 2003. ומה היו מסקנות הוועדה או המלצות הוועדה? המלצות הוועדה היתה שיוקם מאגר ממוחשב. כדי לסבר את האוזן, זה יהיה בדומה לויזה. היום כאשר יש ויזה גנובה, בסופו של יום כל בעל עסק מקבל לתוך המחשב שלו את האינפורמציה שהויזה הזאת גנובה. ואם יבוא אדם לכל בית עסק בארץ ובעולם ויציג את הויזה הזאת, הויזה הזאת תהדהד על המחשב ותגיד שהיא גנובה.

כל בתי המרקחת הפרטיים היום במדינת ישראל ממוחשבים. כולל קופות חולים לאומית, כללית, מאוחדת ומכבי. כל בתי המרקחת של בתי החולים ממוחשבים. ונשאר לנו רק בתי המרקחת עצמאיים שהם גם ממוחשבים. בדקנו את המערכת, והבאנו לוועדה הצעה משהו בסביבות ה-500 אלף שקלים, להקים כזו מערכת ממוחשבת. כאשר ההמלצות האלה הוגשו לשר הבריאות ולמנכ"ל משרד הבריאות. מנגנון שיחבר את כולם. כדי לסבר את האוזן, לקופת חולים מכבי יש מנגנון כזה שהיא עושה את זה מטעמים כלכליים. כי הם לא רוצים שיהיה כפל של תרופות. שאדם יקח יותר תרופות, ישלח, יעשה, אני לא יודע מה. המערכת הזאת היא מערכת זולה, 500 אלף שקלים למדינת ישראל. זה כלום. צר לי להגיד את זה למשרד הבריאות, המערכת הזאת איננה ממומשת מ-2003. יש לי פה את כל התכתובת.

מה הסיבה?

יש לי שאלה, יש פה איזושהי בעיה של ניגוד אינטרסים, של תחרות פנימית שברגע שיש לך את הכרטיס, אתה יכול לדעת מי חבר בקופת חולים כזו או אחרת?

לא, אני לא חושב שיש שיקול כזה, מכיוון שבמערכת כזו לא צריך להיות בכלל כרטיס.

כנראה שלא היה מי שידחוף, ויעמוד מאחורי זה, צריך פשוט לדרוש את זה.

אנחנו כארגון רוקחות ניסינו לדחוף את זה כמה שיותר. אנחנו לא מצליחים, ואנחנו לא מבינים למה. יש לי פה מכתב על רוקחים באנגליה. הם מקבלים גמול על כל פעם שהם תופסים תרמית. אם בא מישהו עם מרשם שהוא מרשם מזוייף, מצולם, הרוקחים האנגלים מקבלים גמול על העניין הזה.

אנחנו לא מבינים למה העניין הזה איננו מתקדם. יותר מזה, הרשות למלחמה בסמים החליטה וביקשה לחלק כספים, עברייני סמים לפי פקודת הסמים של המדינה, הרכבים שלהם, הדירות שלהם, הכספים שלהם מוחרמים לטובת המדינה. הכספים האלה יכולים להיות משומשים לנושא הזה. יש לי תכתובת בנושא.

אדוני, בשביל חצי מליון שקלים את הצריך להגיע לזה? אני קורא פה את התגובה של גברת מירי כהן עוזרת בכירה. היא אומרת שבגלל בעיות תקציביות עם חצי מליון שקלים שיכולים לעזור לפתור בעיה תקציבית, אז זה צחוק?

התפרצת לדלת פתוחה.

זה קיים בקופות חולים.

בוודאי.

כרוקח אני רוצה להגיד כך. קודם כל רוהיפנול כבר אין בארץ בצורה חוקית, לא מייבאים בארץ, יש רק את ההיפנודורם. הוא נכנס לתוך פקודת הסמים המסוכנים. זאת אומרת כאילו יש עליו פיקוח יותר.

לא היפנודורם, פלוניטראזפאם.

נכון, אתה צודק. לגבי הניתור שלו בשתן ובדם, ההיפנודורם הכדור מכיל 2 מ"ג. אלו ייצאו מהגוף סדר גודל של 36 שעות. לדעתי, המערכת לא כל כך רגישה כדי לקלוט את הננו-גראמים שישנם בדם אחרי שמשתמשים. אם תיקח 2 מ"ג ותפזר אותם ב-6 ליטר דם של האדם, אתה מקבל ננו-גראמים. יכול להיות שהמכשיר הוא לא רגיש.

בוא נדייק. יש היום שיטות אנליטיות לראות עד 12 שעות אולי עד יממה לראות הפלוניטראזפאם בדם.

סיברת את אוזני.

חבר הכנסת גלזר שאל, אז מה עושים. עושים שלושה ארבעה דברים. ראשית סוגיית המודעות, לנושא סוגיית סם האונס, רוב רובם של הצעירות מודעות, מכירות ויודעות, אבל אנחנו לא נעצור את העניין הזה. למשל בדצמבר במסגרת השבועיים של המלחמה בסמים, לקראת מסיבות הסילבסטר וכל המסיבות הידועות, אנחנו נצא בקמפיין גדול מאוד שהוא יהיה הקמפיין השנתי שלנו, שהוא עוסק והתמקד במוקדי הבילוי, גם אלכוהול, גם סמי אונס, גם דברים אחרים. בהזדמנות אנחנו נציג פה את הקמפיין כדי שתראו.

הנושא השני שצריכים להבין אותו, מתרחב קצת יותר למושג של תרופות דלפק. אלו תרופות שלא במרשם. יש טרנד חדש בארצות הברית, כבר כמעט ואין מסיבות סמים, יש מסיבות תרופות. מה שאנחנו הכרנו כמסיבות סמים, שם זה מסיבות תרופות. הילד לוקחים מארון התרופות של ההורים את כל אותם סירופים, יודעים לסדר את כל הסידורים, יודעים לעשות מזה סמים. לצערי, אני מתחיל לראות סימנים בישראל. גם בישראל מתחילים להיות סימנים כאלה. כעת זה ברמה שאנחנו מזהירים את ההורים, תעכבו אחרי מה שמתרחש בארון התרופות, תראו מה הילדים לוקחים ומה הילדים לא לוקחים. נצטרך לטפל בזה. אנחנו לא רוצים לעשות צעקה ציבורית, כדי לא לגרות את הילדים שלא יודעים להתחיל לחפש בארונות, אבל זה בפירוש הנושא השני.

יש לחפש כלי פשוט יעיל ונוח, דוגמת הדבר הזה שהראיתי כאן או דברים אחרים, שיכולה צעירה לשים את הדבר הזה, או כל פטנט אחר בשתייה שהיא קיבלה, אם יש סם כזה או אחר. ראיתי בצרפת איזשהו דבר מאוד מעניין שמחולק היום בפאבים, בגלל המודעות של סם האונס שם. מחלקים משקאות בקרטונים סגורים לחלוטין, עם קש שרק היא יכולה לנעוץ את זה, ורק אז היא שותה. כלומר יש לה הבטחה מלאה שהיא לא מקבלת משהו במשקה פתוח.

לגבי הצעירות אנחנו צריכים להגביר מודעות. זה לא כמו הסמים הרגילים שאנחנו מטפלים, אל תשתמשו בסמים וכו'. זה משהו אחר לחלוטין. הבעיה שלנו, וזה מתחבר למה שאמרת, זה לטפל בהגברת הענישה בכלל על סמים כי זה נכון. יש קלות של בתי המשפט בגזירת העונשים, החל מהנסיון שלנו פה אנחנו ננסה בעזרת הכנסת, עד כדי כך של להטיל עונשי מינימום על סוחרי סמים מן הסוגים השונים. מערכת המשפט לא כל כך מתלהבת. נדמה לי שהקלות שבהם בתי המשפט מתייחסים לעבריינים הסמים יכול להיות שמחייבת אותנו ככנסת כן להחליט על עונשי מינימום.

החיבור של עברייני מין לסם האונס, לצאת בקריאה ציבורית אל שופטי ישראל, כשכבר מגיעים כאלו מקרים, לעשות את מקסימום הענישה שאפשר למען יראו ויזהרו כי זה מה שצריך לעשות.

אני מציע לקיים דיון נפרד כאן על סוגיית הענישה של בתי המשפט, בכלל עברייני סמים. אני לא מדבר על משתמשים. לא צריך לערב את המשתמשים.

אני הייתי מציע לקיים סוגייה עקרונית על הנושא החינוכי, האם נכשלנו בחינוך. מדברים מסביב ומסביב על החינוך, נו, מה קורה?

אני מציע לקיים סימפוזיון בכנסת לא בחדר הזה, אפילו מצידי באודיטוריום להקדיש לעניין הזה שש שעות, שמונה שעות, שגם יראו נתונים, בזה אין לי בעיה, בשמחה רבה.

נעשה את זה בהזדמנות.

ערכנו ערב עיון בחודש יולי שעבר שעסק בנושא של אלימות מינית במקומות בילוי. אני רק רוצה לתת עוד איזשהו רעיון לטובת אלה שעובדים על קמפיינים, ומתעסקים בשאלה חינוכית. לקחת בחשבון במסרים שמעבירים לנשים ונערות מה שמתואר שם, הקושי הרב שיש בתלונה, תחושת הבלבול והאחריות והאשמה שממילא קיימת, איך הגעתי למצב הזה שאני בכזה חוסר שליטה, ואני לא יודעת מה קרה איתי לאחר מכן. לכן הייתי מבקשת לחשוב היטב, אולי גם להתייעץ איתנו כשעובדים על הדברים האלה. לחשוב איך להעביר מסרים שאם מישהי מגיעה למצב הזה לאחר מעשה, שאותו מסר לא ישמש למשהו שהוא מופנה אליו בחזרה. זאת אומרת, לא שמרת על המשקה שלך, לא ידעת להגן על עצמך, לא פלא שהדבר הזה קורה. זו רק נקודה למחשבה שאולי ראוי להפוך בה תוך כדי עבודה בשאלות החינוכיות וענייני הקמפיינים.

אני רק תהיתי אם אפשר כמו בדיקה ביטחונית, אני לא יודעת אם זה ריאלי, אבל באמת לבדוק בכליו של אדם שהוא לא מחזיק את הסמים האלה. השאלה אם זה ריאלי.

כרגע מדובר על שלוש תרופות, אבל יש עוד הרבה מאוד תרופות שיש להם אפקטים דומים.

אין שום סיבה שאדם שמוזמן למסיבה יבוא עם הכדורים שלו.

הוא יבוא עם אבקה כמו סוכרזית.

קשה מאוד לזהות את זה. זה כדור בגודל של כדור סוכרזית. זה בצבע של כדור סוכרזית.

למה כל כך ברור לנו, ולבעלי מועדונים ופאבים, אפשר לעשות חיפוש בכניסה כדי למצוא סכין ולסמים לא. למה לא? מה קרה? כי כבר בתת מודע שלנו אנחנו משלימים עם העובדה שמועדון נועד גם להשתמש בסמים ולשתות. ההערה במקומה אדוני. ברגע שיידעו שיש סיכוי לעשות חיפוש בכניסה למועדונים ועושים חיפוש. או שזורקים את הילדים החוצה, או ששומרים להם את זה בכניסה. זאת עבירה מסוג פשע.

עצם העובדה שיידעו שיש סיכוי לעשות חיפוש בכניסה, לכל סוגי הסמים, לאו דווקא לסם אונס. עצם זה כבר יהווה הרתעה.

רבותי, זה לא מציאותי.

יעשו מאיתנו צחוק.

כשאני נכנסת לכנסת אני צריכה להפקיד את גאז המדמיע וכו'. ולפה אני לא יכולה להכניס משהו?

הבעיה מתחילה בחינוך.

אני אומרת לשים את אותם שומרים שנמצאים בשלב הכניסה גם בשלב היציאה. כשרואים מישהי שמנותקת מהמציאות, או שנראית לא בסדר, או שואלים אותה איך קוראים לך או משהו כזה, אפשר לזהות בשלב היציאה.

בשירותים של בעלי המועדונים מעודדים אותם...

יכול להיות שיהיה אפשר לאתר אותם בשלב היציאה.

יכול להיות, אבל זה לא אומר שניתן לבדוק את התרופות.

לא תרופות. אתה רואה מישהי שהיא מנותקת למציאות, נראית מסוממת. אתה שואל אותה עם את הולכת.

אם יהיה פיקוח שיכול גם לאכוף את החוק, יהיה כדאי לדעתי מבלי לחטט בתוך הכיסים, בתוך הארנקים, לראות אם יש משהו חריג ולבדוק את זה לגופו של עניין.

עובדים כרגע בארבעה משרדי הממשלה לגבש את הצעת החוק בעניין, האם השוטרים יקבלו שכר או לא. וגם אם כן, אז זה לא יהיה בכל מועדון, זה יהיה במקום מרכזי של איחוד כמה מועדונים. אי אפשר לשים שוטר בכל מועדון. יש לנו בעיה אקוטית, הבעיה היא חינוך ומודעות ציבורית. שני דברים שצריך לקחת בחשבון, ועל זה צריך לעבוד מאוד קשה. כי כל מה שנעשה להרתיע, תמיד יהיה סם אחר שיומצא, תמיד תהיינה שיטות חדשניות. כאן הבעיה האמיתית, צריך להתחיל בבעיה לא רק בסימפטומים.

הנושא של ההרתעה. לאו דווקא השאלה אם תמצא, אלא נוכחות של גורם אוכף מרתיע כבר מפחיתה תופעות כאלה. ולכן לא הייתי מזלזלת בזה, וזה חלק מהחינוך של הציבור לדעת שזה לא לגמרי פתוח, אלא יש פה כן איזושהי עין פקוחה.

שלא תחשבו שאין משטרה עכשיו. רוב השוטרים בכלל אין להם שבת בבית. כמעט כולם במרכזי בילוי. גם היום יש הרבה.

אני חושבת שזה לא מספיק. אני ראיתי במקומות אחרים בעולם, שיש ממש אנשי אבטחה כאלה, שעוברים במקומות בילוי, ובמקום שרואים מישהו שהוא קצת השתטה כתוצאה משתיית אלכוהול אז מזהירים אותו. זאת אומרת לא מחכים לתוצאות החמורות.

הוא כבר לא יודע מה קורה איתו, הוא שתוי.

נכון, בגלל האלימות, ובגלל כל התוצאות של ההשפעה של החומרים האלה.

אני קורא לוועדת הסמים, להורות למשרד הבריאות ליישם את מסקנות הוועדה שהם הקימו למערכת.

המשרד לקח על עצמו, אנחנו נבדוק את זה, וננסה לקדם את זה.

עוד קודם לדיון הגעתי כבר למסקנה שבעצם צריך לאמץ את מסקנות הוועדה.

דיווח והמלצות הוועדה לניפוק סמים מסוכנים וחומרים פסיכוטרופיים בקהילה, מטעם משרד הבריאות.

הוועדה ממליצה על הקמת מערכת ממוחשבת שתפקח על שלושת הגורמים: הרופאים, הרוקחים והמטופלים. וגם לאמץ את סעיף ב' שקיים, אני ממש קורא את זה כלשונו וככתבו, להקמתו של מנגנון כלל ארצי ממוחשב שיכלול את בתי המרקחת של קופות חולים, בתי המרקחת הפרטיים, בתי המרקחת הצבאיים, ויאפשר מעכב אחר תפוצתם של סמים מסוכנים. גם את סעיף ג' שהוועדה ממליצה מעקב ובקרה על הנתונים שירשמו במערכת הממוחשבת על רופאים, רוקחים ומטופלים, והפעלת סנקציות משמעותיות ודיווח למשטרה במקרה של פעילות בניגוד לחוק.

לגבי הנושא התקציבי אני רוצה להתייחס, מכיוון שמדובר בעלות ממש כה מזערית. אני חושב שזה צריך להיות באחריות משרד הבריאות. אבל במידה ומשרד הבריאות ימצא לנכון לשתף את קופת החולים, הוא יעשה זאת. בכל מקרה, אנחנו דורשים ממשרד הבריאות לייישם את מסקנות הוועדה. אני מודה לכם.



הישיבה ננעלה בשעה 14:00.