כנסת פתוחה

PAGE
2
ועדת החינוך, התרבות והספורט (69)

25.10.2006

הכנסת השבע-עשרה






נוסח לא מתוק
מושב שני

פרוטוקול מס' 69

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום רביעי, ג' חשוון תשס"ז (25 אוקטובר 2006), שעה 09:30

לימודי העם היהודי

חברי הוועדה: מיכאל מלכיאור – היו"ר



זבולון אורלב

טובה פרלמוטר

- מרכז הוראת היסטוריה – משרד החינוך



אדר כהן

- עוזר ליו"ר המזכירות הפדגוגית



משה זעפרני

- מפקח ארצי על מורשת קהילות ישראל



יוסף צדוק

- מפקח ארצי במזכירות הפדגוגית



אביגדור לויתן

- מנהל תחום גיור, משרד הקליטה



רפי שניאר

- מכללת לוינסקי



חנה עזר


- מכללת לוינסקי



אד רטיג

- הוועד היהודי האמריקני



רוברטה בלקליגר
- ראש אגף העם היהודי בשדמות, מכללת אורנים



חסיה ישראלי

- בית התפוצות



שלומי רביד

- בית התפוצות



ד"ר מוטי שלם

- מנהל ביה"ס להוראת השואה



מאיר יפה

- מנכ"ל עמותת "פנים"



אורי בוסקילה

- מ"מ ראש עיריית בת-ים



עודד אבישר

- מנהל המרכז הארצי להשתלמויות בית יציב



הדר שמיר

- מועצת התלמידים והנוער הארצית



תמר משה

- מועצת התלמידים והנוער הארצית



חביב רטיג

- עיתון ג'רוזלם פוסט

יהודית גידלי

ד"ר גדעון בן דרור
לימודי העם היהודי

בוקר טוב, אנחנו היום עוסקים בנושא ולא אסתיר שכל הנושאים קרובים ללבי, אבל יש קרובים יותר והנושא הזה לדעתי, אחד מהנושאים החשובים והמהותיים ביותר לקיום הזהות היהודית של מדינת העם היהודי וגם המוזנחים ביותר, אני אומר את זה מראש, במערכת החינוך הישראלית.


אני רוצה בכל זאת לפתוח בכמה משפטית מאחר שזה נושא שכל חיי עסקתי בו, אז אני כן מרשה לעצמי.

זה לא קרוב ללבך, זה לבך.

זה לבי, נכון, אתה צודק. הנחת היסוד שלי, אם אנחנו ואנחנו אכן עם יהודי ועם אחד, אז כדי להיות עם יהודי ועם אחד אנחנו יכולים רק להיות אם אנחנו מכירים אחד את השני. בתקופה לאחר השואה היתה הרבה שותפות בין יהדות העולם לבין היהדות פה במדינת ישראל. קודם כל היתה גם קרבה משפחתית, אפילו בתוך משפחה חלק הגיעו לארה"ב או לאירופה, אלה שלא היה להם כסף להגיע לארה"ב, נשארו באירופה וחלק הגיעו לארץ. ולא אגיד שלגמרי מקרי מי בא לשם, מי בא לפה, אבל בתוך אותה משפחה, אחים נפרדו לכאן או לכאן, היתה קרבה גם משפחתית.


כמובן בעקבות השואה היתה גם קרבה מאוד גדולה בזהות, בתפיסת הקיום של העם היהודי, הישרדות העם היהודי, אפילו גורל לעם היהודי, גם אם בנושא הייעוד זה לא היה פשוט. והדבר נמשך גם עם הקמת מדינת ישראל והסכנה גם הקיומית שהיתה תחושה של סכנה קיומית לעם ישראל, זה נמשך עד מלחמת ששת הימים מהרבה מאוד בחינות, קיבל גם תאוצה במאבק למען שחרור יהדות, בעיקר יהדות בריה"מ וארצות ערב.


אין ספק שבנושא הזה אנחנו במשבר מאוד מאוד עמוק היום. אנחנו במשבר גם בקרב יהדות העולם שיותר ויותר מהצעירים, לפי גם המחקרים שאנחנו מכירים, לא מרגישים שהקשר עם העם היהודי בציון מהווה מרכיב פחות ופחות מרכזי לפי כל הבדיקות בזהות היהודית של צעירים בארה"ב.


רוב הזמן שפה בארץ לצערי הגדול, אני רואה את זה כחלק מהשסע הדתי/חילוני. בתוך השסע נפל כל הנושא של עמימות יהודית. הציבור הדתי בגדול, אני מכליל הכללה, מרגיש פחות קשר עם יהדות העולם כי רוב היהדות בעולם לא תופסת יהדותה באותה צורה כמו שתופסים פה את היהדות. זה לגבי הציבור הדתי.

לגבי הציבור הכללי והחינוך הכללי/הממלכתי, הנושא נפל בגלל שכל נושא היהדות נפל. אחת מתוצאות של אותו סטטוס קוו ודברים אחרים שאנחנו מכירים היטב ושגם נבדקו טוב בוועדת שנער ועוד הרבה מאוד מחקרים, נושא היהדות בכלל נפל מהמערכת הממלכתית במדינת ישראל וכחלק מנושא היהדות גם זה שאנחנו חלק מהעם היהודי והקשר והלימוד והעמקה של הנושא הזה.

פעם אמר הרב קוק שהנושא של התשובה נפל בגלל השסע בין דתיים לחילוניים. כי דתיים, אנחנו דתיים אנחנו לא צריכים תשובה, אנחנו מושלמים הרי לעומת החילוניים ודאי שאנחנו מושלמים, לא צריך לחזור בתשובה. בשביל החילוניים התשובה זה מושג דתי, אז לכן אנחנו לא מחוברים למושג הזה ולכן נפל, אף אחד צריך תשובה, אין. הנושא הזה גם נפל בין הכסאות וממש מוזנח במערכת החינוך במשך כל השנים מאז קום המדינה ועד היום הזה.

ואנחנו רוצים לשנות את זה. אני יכול להגיד שבכמה חודשים שהייתי במשרד החינוך, היו באמת חודשים מאוד ספורים, אבל אחד מהדברים שסיכמתי ושגם בוצעו, לפחות ברמת ההכנה עם המזכירות הפדגוגית, היה לפחות הכנת תכנית לימודים רחבה לחטיבות הביניים וגם החטיבות העליונות על לימודי העם היהודי.

והתחילו לעבוד על זה, אני בטוח שאנחנו נשמע על זה יותר. אני גם שמח לראות ששרת החינוך ומשרד החינוך אתמול בערב הוציאו הודעה על כל מה שרוצים לעשות למען לימודי העם היהודי וסכנת ההתבוללות ודברים אחרים, (דיווח ב-Y-net) – במקרה זה פורסם אתמול בערב, אנחנו לא מבינים למה זה.

אין קשר.

אין קשר, כל שבוע אין קשר וכל ישיבה וזה שיוצא, אבל זה טוב, אני רואה את זה כחלק מתפקידנו, אם זה מה שמזרז ומדרבן את משרד החינוך לא רק להוציא הודעות, אלא גם לעשות, אז זה חלק מהמלאה שלנו.

אני מציע לך אולי תפרסם ישיבות על כל הבעיות שיש במשרד החינוך.

שאנחנו לא מספיקים לטפל בהן.

שלא מספיקים לטפל, הם יחשבו שיש ישיבה ויפתור לך את כל הבעיות.

אנחנו בהחלט נשקול את הדבר בחיוב. אנחנו הזמנו היום, מאחר ושמעתי מהוועד היהודי האמריקני שהם מכינים מחקר על הנושא הזה, אז חשבתי שנכון לצרף את פרסום המחקר עם הישיבה הזאת וכך סיכמתי עם מנהל הוועד היהודי האמריקני, אד רטיג שיושב עמנו פה היום, ואני רוצה להתחיל אתו כי הוא נעתר לחבר בין הישיבה לבין עבודה רבה שעושה יום יום כדי לתת לנו תיאור של המצב הכללי עפ"י מחקר מקיף, מחקר מאוד מעניין שנותן ממצאים שהייתי אומר ככה, שאנחנו יודעים אותם אבל בכל זאת נפרט בדרגות פירוט שאני חושב שכדאי לפני שאנחנו שומעים את משרד החינוך, לשמוע אותם.

תודה רבה. אני מתנצל אני נאלץ לדבר בשקט, אני מתכבד להגיש לוועדה את המחקר שלנו, "מקומה של יהדות ארה"ב בלימודי העל-יסודי בישראל" שנערך ע"י רשות המחקר והפיתוח של מכללת לויסקי עבור הוועד היהודי האמריקני.


בהזדמנות זו, אני רוצה להגיד דברי שבח לאנשים שהם לא נוכחים כי הם נתקעו בפקק והם בדרך. אבל אני רוצה להביע את הערכתי לרחל רווייס, מרכזת תחום ללימודי יהדות במכללת לוינסקי ושותפים לייזום המחקר, לחוקרת שעוד מעט תהיה פה, ד"ר שרה שמעוני. אני רוצה גם לציין את הנוכחות הברוכה של חברנו מהמוסד החדש, הוא עובד בסקר בעם היהודי של בית התפוצות ולאחל בהזדמנות זו הצלחה על עבודתם הברוכה והנחוצה.


כבוד הרב גם אמר את זה אבל כתבתי את זה פה להגיד לך שאנחנו מאוד מברכים על ההודעה ובהמתנה ברוכה לשמוע את הפרטים.

אל תשכח להגיד שהנציגים הנוכחים של משרד החינוך הם עובדים יום יום, לא רק לקראת ישיבות לוועדת החינוך.

כן. המחקר שהונח לפניכם בא למלא חסר וכלי מדידה של הצלחה וכישלון בתחום ההוראה על יהדות ארה"ב. הפוקוס שלנו פה דרך אגב היה על יהדות ארה"ב שהוא שני שליש מיהדות התפוצות, אבל זה לא הסיפור פה.

לפי המחקר שלך וגם לפי המציאות, יותר משני שליש, 80 אחוזים, אם אנחנו אומרים יהדות צפון אמריקה.

כן. עד היום לא נמצא מחקר שיהווה קו משווה לרמה מסוימת של עשייה חינוכית ולא נוכל למדוד ולהשוות עשייה בעתיד. במידה מסוימת תוצאות המחקר היו צפויות כולן וקצת הופתענו מן הקוטביות ושמסתבר שהמצב כנראה יותר חמור ממה שחשבנו, אולם הפוטנציאל לתיקון יותר טוב, יותר משמעותי.


מחובתי לעלות בפני הוועדה סוגיה שהכבידה על המחקר. לדעתי, אני מדבר בשמי ועל אחריותי בלבד, מן הראוי שוועדת החינוך של הכנסת תבדוק את הנגישות של אנשי משרד החינוך למחקר ואת יכולת השפעתם על מניעה או הכבדה במחקר מדעי של המערכת.


ישנן סיבות לגיטימיות לרמה מסוימת של פיקוח שנועד להגן על פרטיותם של תלמידים קטינים, ועל זכויות האדם של העובדים והדברים ידועים. אולם כאשר שני גופים מוכרים כגון הוועד היהודי האמריקני ורשות המחקר של מכללת לוינסקי חוברים יחד כדי לערוך מחקר מדעי לגיטימי, המגלה בסוף בעיות מערכתיות די חמורות בתחום הנחקר, קשה לראות סיבה לגיטימית לקשיים שיצרו עבורנו גורמים במשרד שאותו ציינתי.


זה לא נראה נכון להפקיד את סמכות הפיקוח על מחקרים שהנושא שלהם מערכת החינוך דווקא במערכת החינוך עצמה. אולי צריך במשרד ראש הממשלה, או מבקר המדינה לחשוב על משהו שהוא מחוץ למערכת.


ולעניינינו, היום 80 אחוז מיהודי העולם חיים או בארה"ב או בישראל בקהילות די דומות בגודלן. קהילת ארה"ב צפויה להצטמצם במידה מסוימת בשנים הבאות, קהילות ישראל להתרחב אך הצפי המקובל על כל הדמוגרפים הוא שהחלק המשותף של שתי קהילות אלו יישאר אולי אף יתרחב.


זאת אומרת, אם היום אנחנו 80 אחוז, בעתיד הנראה לעין נהיה לפחות 80 אחוז ואולי יותר, וזה בגלל תהליכים דמוגרפיים באירופה, בדרום אמריקה וכו'. מאז תקופת בית שני לא היה ריכוז כל-כך גדול של אוכלוסיות יהודיות בשני מרכזים תרבותיים בלבד. מספרים אלה יצרו מצב אסטרטגי חסר תקדים בעולם היהודי.

גם לא בתקופת התלמוד?

על זה יש ויכוח דמוגרפי שמתבסס על השאלה, זאת אומרת איפה ישבו היהודים. היו הרבה יהודים במרכזים כמו מצרים, מרוקו, ספרד. היום יש לנו את המיקוד של 40 אחוז בארה"ב ו-40 אחוז בישראל. זאת אומרת שהיכולת של העם היהודי להתמודד עם האתגרים של המאה ה-21 תלויה במידה רבה ביכולת ההידברות בין שני חלקיו הגדולים של העם.


מחקר חדש אחר, מגלה כי רק שליש מן הדור הצעיר ביהדות אמריקה רואים את הדאגה לישראל כמרכיב חשוב בזהות היהודית שלהם.


המחקר בישראל מראה שנושא יהדות ארה"ב נלמד בפחות מ-15 אחוז מבתי-הספר בארץ. שני המחקרים יחד מעלים חשש כבד וכישלון חינוכי לשתי הקהילות שיכול להיות אף הוא בעל ממדים אסטרטגיים שליליים.

מקרב מי שנמדד בארה"ב, מה זה צעירים?

המחקר נעשה לפי מפתח של מחקרים על פני שבע, שמונה שנים ולכן הוא מייצג בסה"כ קשת מאוד רחבה כשהנושא הזה נמדד גם מקומית, נניח צעירים.

מה זה הגדרה של צעירים?

זה שונה ממחקר למחקר, יש כאלה שזה מגיע עד גיל 52, אבל בעיקר מדובר על גילאי 30-40. במחקר שלנו פה בארץ, בראיונות עומק שנערכו עם מורים, הם דיווחו כי אחת הבעיות היא חסרונו של הנושא של יהדות ארה"ב בתכנית הלימודים לקראת הבגרות, במיוחד בכיתות יא' ו-יב' שכולם נכנסים לנושא הבגרות. כמו כן ציינו שחומר הלימודים הקיים כהכנה אינו מספיק.


ממצא חשוב נוסף שעולה מן המחקר הוא שישנה רמת מודעות נמוכה לפן האסטרטגי של הוראת יהדות ארה"ב דווקא. ולצורך הכנת התלמידים, לספק להם את הידע שיאפשר להם לתפקד כחברים של העולם היהודי של המאה ה-21. מהממצאים עולה כי פוטנציאל השינוי קיים בקרב ציבור המורים.

בסיום אנ רוצה להביע קצת אופטימיות, 84,9 אחוז מהמורים סברו כי יש ללמד את הנושא בבית-ספר; 24 אחוז מהמורים מעונינים להרחיב את הידע שלהם עצמם אודות יהדות ארה"ב; כמחצית מהמורים סוברים כי יש לעודד מפגשים רבים יותר בין נוער יהודי אמריקני לנוער ישראלי. המסקנה היא שאם תהיה מנהיגות מצד משרד החינוך, יש בקרב המורים ציבור רחב המעונין ללמוד את הנושא ולסייע להרחבת ההוראה הנ"ל.

מסקנה שניה נובעת מהצלבת המחקר הזה עם המחקר שהתבצע בארה"ב. מדובר בבעיה מערכתית כלל יהודית עולמית שצריכה למצוא את פתרונה במאמצים משותפים והדדיים, עולה תמונה של עולם יהודי שבו כבר הדרדרנו מרחק לא מבוטל במדרון הניכור ההדדי.

לכן אנחנו מברכים על הדיווח ב-y-net מאתמול בערב על תכנית לימודים כוללת בנושא העם היהודי. מי ייתן וניפגש בעוד שלוש שנים בהמשך של עריכת מחקר בנוסח של המחקר שאנחנו מגישים היום ומי ייתן והשוואת הממצאים יביאו אותנו לומר כי אכן המערכת שיפרה את ביצועיה לטובת ילדינו ולטובת העם היהודי של המאה ה-21. תודה רבה.

תודה לך. אני רוצה להעיר אפילו דברים יותר חמורים ממה שאמרת ואמרת דברים מאוד חמורים. אני רואה את הנושא הזה באמת כנושא קיומי בתוך מדינת ישראל וכנושא אסטרטגי ברמה הכי מתקדמת והכי מרכזית, נושא אסטרטגי לעתיד הקיום של העם היהודי.

זה לא עוד איזה נושא שמטרתו שזה ולתת עוד קצת הדגשים של לימודים. ללא שינוי רדיקאלי של התפיסה כלפי הנושא הזה, ילדי ישראל יגדלו בלי שום תחושה שהם שייכים לעם עם כל ההשלכות של הדבר הזה. ובלי שינוי רדיקאלי גם ביחסם ליהודי העולם, כולל יהודי צפון אמריקה כמובן, ישראל תאבד את המרכיב האסטרטגי המרכזי של המדינה, מכל הבחינות האסטרטגיות של תמיכה בישראל ושל מעורבות עם ישראל ושל החלק בפיתוח מדינת ישראל.

לכן הסכנה פה מאיימת והמספרים מדברים בעד עצמם. אני לא אוהב להיות פסימי אבל אני רוצה להזהיר על הצד האופטימי שלך. כשקראתי את הממצאים הראשוניים של המחקר לפני מספר שבועות, צריך לציין שמדובר במספר מסוים של מורים שמבטאים את רצונם בהעמקת הידע הזה. אלה מורים שיזמו בעצמם השתתפות בקורסים בנושא הזה, לכן הם לא מהווים מדגם כמו שאתה עושה בד"כ במחקר.

מאוד מעניין וחשוב מה אומרים עם דגימות של התגובות שלהם וכו'. אבל זה לא מבטא את המדגם של מורי ישראל היום, זה רחוק מהאמת ואנחנו שואפים לאמת. לא שהצגת את זה ככה, אבל אני חושב שזה בהחלט ראוי לציון.

אני הובלתי במשך מספר שנים את התכנית "תגלית", ולמדתי שבאמצעות תכנית שמגייסת את כל הכוחות של העם היהודי במדינת ישראל, מצד ממשלת ישראל, אז אפשר להפוך את המגמה הזאת, ולהביא לחיבור לגמרי שונה בין יהדות העולם לבין מדינת ישראל שביכולתה לגרום למהפך בכל קהילות ישראל.

אחד מהדברים שהכי מרגשים אותי בתגלית זה המפגשים עם החיילים והסטודנטים הישראליים שמשתתפים בתכנית. נפגשתי עם חלק מאוד גדול מה-20 וכמה אלף שעד עתה השתתפו בתכנית ואין אחד שלא מודה שהשישה ימים שהם משתתפים בתוכנית גורמים למהפך בגישתם ליהדות העולם ולזהותם הם.

כמובן שהתוכנית תגלית ראויה לשבח ומערכת החינוך שלנו ראויה לגנאי על כך שאינה מצליחה לעשות במשך, לפעמים עשרים שנה של מערכת חינוך מגן ילדים ולפעמים עד סוף האוניברסיטה מה שתגלית עושה במשך 6 ימים, זה עצוב מאוד. וזה לא ייתכן שתגלית תהיה התשובה לכל הבעיות של העם היהודי. זה גורם מרכזי וחשוב ומהפך, אפילו בלי החינוך היסודי, אנחנו לא נשנה באמת את המציאות.

הישיבה הזאת, מהווה יריית פתיחה, נעקוב, ונבקר, וניזום ונציק למשרד החינוך ולשרת החינוך ולמנכ"ל וליו"ר המזכירות הפדגוגית.

אנחנו נציק לכל הגורמים עד שהמדיניות תשונה. אי אפשר לחנך היום את ילדי ישראל להיות יהודים אם אין להם קשר עם העם היהודי וזה צריך לבוא לידי ביטוי בצורה לגמרי שונה. ראוי לציין שגם בידיעה שיצאה ל-y-net יש טעויות יסודיות, האופטימיות שלך התבססה על כך שנשמע את הדברים כהווייתם אך אתה תראה שיש הבדלים משמעותיים בין מה שכתוב שם לבין המציאות.

בוא נשמע בכל זאת מה נעשה ומהי התכנית לעשות במשרד החינוך.

אני מהמזכירות הפדגוגית ממשרד החינוך, המטה ליישום דוח קרמיצר, אני עכשיו גם העוזר של פרופ' ענת זוהר, יו"ר המזכירות הפדגוגית.

אתה ראש המטה?

אני אחראי על יישום דוח קרמיצר.

אגב, אני רוצה להעיר הערת ביניים שלא רק דוח קרמיצר, אלא בדוח שנער יש המלצות מאוד ברורות מה חייבים לעשות בנושא העם היהודי, שכן בהמשך דורות שלמים התעלמו מכל ההמלצות בנושא הזה.

בישיבה אצל המנכ"ל נבדקו כל הפעילויות שנעשות בכל היחידות של המשרד ונמצאים כאן נציגים.

מתי כונסה הישיבה הזאת?

לקראת הדיון הזה ומטרתה הייתה לבחון את כל הדברים שנעשים.


אני אציג קודם את הנושא של תכניות הלימודים ונחלק את הדברים שלנו בין נושא של תכניות לימודים לבין הנושא של השתלמויות למורים. והנושא השלישי הוא פרויקטים מיוחדים שהם יותר נקודתיים שמתבצעים במערכת, כמובן בתמיכה של המשרד.


לגבי תכניות לימודים, יש חלוקה בין תכניות הלימודים לחטיבה העליונה לבין תכניות לימודים לחטיבות הביניים. בכתבה שפורסמה ב-y-net יש אי דיוקים לצערי ולכן אנחנו מביאים את הדברים כהווייתם מהמשרד.


מבחינת תכניות הלימודים לחטיבה העליונה, מזה שנים הנושא הזה נלמד בהיקף מסוים, כאשר בשתי תכניות לימודים חדשות שגובשו בשנים האחרונות הנושא הזה קיבל משנה תוקף ומשמעות, הכוונה היא הן לתכנית הלימודים בהיסטוריה והן לתכנית הלימודים באזרחות ואני אציג קצת את הקיים שם.


בתכנית הלימודים הנוכחית בהיסטוריה יש פרק שלם שעוסק בנושא של יהודי ארה"ב, כמובן שזה בעיקר מתוך ההקשר ההיסטורי ורוב הנושאים עוסקים בדילמות שעולות שם. ההנחיה בלימודי היסטוריה היא לא לעסוק רק בידע אלא גם להעלות את הדילמות שעולות ממנו. הדילמות הן כמובן דילמות שמלוות אותנו עד היום והתכנית כוללת גם הכרה של מבנה הקהילה בארה"ב, את הזרמים הדתיים השונים שנמצאים, הבעיות הדמוגרפיות, גיבוש הזהות היהודית והארגונים היהודים שקיימים.

לפניכם פירוט של תכנית הלימודים של השנתיים הנוכחיות שמפרט את זה.


וועדת המקצוע בראשות פרופ' ישראל בר-טל ישבה על תכנית הלימודים החדשה והעמידה את הנושא של ישראל והתפוצות כפרק בפני עצמו. זאת אומרת, הוציאו אותו ונתנו לו משקל יותר גדול. בהרחבה שקיימת בתכנית הלימודים החדשה בהקשר של ישראל והתפוצות, עוסקים בנושא של הזיקה בין יהדות לישראליות, וקוראים לזה "ירושלים ובבל".

בנושא ישראל והארגונים היהודיים בעולם, השאלה היא האם ישראל היא מרכז רוחני ליהדות התפוצות או שהיא קהילה מני רבות וזאת דילמה שעולה בעצם היחסים האלה. זה נושא שיילמד במסגרת הזאת וכן הקשרים ויחסי הגומלין בין מדנית ישראל לבין העם היהודי, גם בתחום הפוליטי, בתחום החינוך, בתחום הכלכלה והרווחה ובתחום העלייה והקליטה.

זה מבחינת לימודי ההיסטוריה, וכידוע, הכנסה והטמעה של תכנית לימודים חדשה שוועדת מקצוע ישבה עליה, זה משהו שאורך מספר שנים. התכנית הזאת כבר אושרה, ועכשיו היא נמצאת בתהליכים של כניסה והיא אמורה בזמן הקרוב להיכנס.

לא בזמן האחרון, דחו אותה בשנה בינתיים.

היא אמורה להיכנס.

דחו אותה? הרי כבר החליטו, כשהייתי במשרד לפני שנה, היתה לנו החלטה להתחיל להפעיל את התכנית הזאת.

ככל הידוע לי, התכנית הזאת אכן אמורה להיכנס בתשס"ט, בינתיים מה שיהיה בתשס"ז ותשס"ח, מפורט כאן בחוברת לפי כל הנושאים כולל הנושא של יהודי ארה"ב, כמו שהסברתי קודם.

יש מישהו מהמשרד שיודע למה זה נדחה?

העניין של לימודי יהדות, קשור לדוח שנער שהוזכר כאן ע"י היו"ר, אבל זה לא בתכנית הלימודים בהיסטוריה. אני כרגע פירטתי לגבי תכנית הלימודים בהיסטוריה.

מישהו יכול להסביר?

אני לא יודע לגבי הדחייה, אבל אני יודע שלא כל התכנית נכנסה כתכנית כוללת. אבל פרקים ממנה בהחלט נכנסו.

אני רק רוצה להבין, השאלה מה היקף השעות, של התכנית, יש פה תלמידים, מאיפה אתם?

אנחנו מתיכון הדרים מהוד השרון.

ואתם לומדים על יהדות העולם בהיסטוריה?

אנחנו למדנו בשנה שעברה ולפני שנתיים בגרות בהיסטוריה. כן, היה פרק שלמדנו על יהדות ארה"ב אבל לא על עכשיו.

אתם יכולים לציין יהודי אמריקני אחד?

שם?

שם של יהודי אמריקני אחד?

לא זוכרת.

זה בסדר, או-קיי.

כמו שציינתי, התכנית שנלמדת היום היא באמת תכנית שמדברת על יהדות ארה"ב בשנות ה-20 וה-30 שבעצם מה שנלמד שם זה גם על הזרמים היהודיים של ארה"ב בקרב יהודי ארה"ב כמובן שכרגע לא.

אבל למה, היהדות של 20 ו-30 זה חשוב וחשוב גם בתקופת השואה כחלק מההבנה של מה שקרה בשואה כמובן. אבל צריך לדעת מה קורה במציאות של היום.

ולכן ציינתי שהתכנית החדשה היא גם מדברת כבר על מה שקורה היום, לא רק על מה שקרה בעבר.

בוודאי, זה מקצוע היסטוריה.

זה היה שלב א'. דבר נוסף זה במסגרת מקצוע האזרחות. גם כאן המדיניות של המשרד היא להכניס את הנושא הזה למסגרת הלימודים תחת הכותרת בתכנית הלימודים של המשטרה והפוליטיקה במדינת ישראל. כמובן ההתייחסות לישראל כמדינת העם היהודי, שזאת אחת מהגישות המרכזיות להבנה גם של הפוליטיקה העכשווית וגם של המצב העכשווי, הוא חלק מהתכנית באזרחות.

וכידוע, השרה תומכת ומעונינת מאוד לקדם את לימודי האזרחות. ואני אפרט על השינויים שהכניסה וועדת המקצוע שישבה בשנים האחרונות בראשות פרופ' עמנואל גוטמן בתוכנית הלימודים המחודשת. בתכנית הנלמדת היום יש עיסוק בנושא של ישראל כמדינת העם היהודי וכמורה לאזרחות בעצמי גם אספר מהידע שלי, כל תלמיד שניגש לבגרות באזרחות נפגש עם העמדות השונות לגבי אופייה של המדינה ואחת מהעמדות שמפורט עליה שם זה ישראל כמדינת העם היהודי מתוך תפיסה שישראל צריכה להיות בקשר עם התפוצות.

אבל זה לא אומר, לדעתי רוב אזרחי המדינה יגידו לך שישראל היא בהחלט מדינת העם היהודי ומדינה יהודית והיא צריכה להיות מדינה יהודית, אבל בגלל שהחינוך לוקה בחסר בנושא, לא יגידו שבגלל זה צריך לפתח קשר גם עם מי שלא יושב בציון ועל החיבור בינינו.

לא, בדיוק להיפך.

בסדר, אבל זה לא אומר. התפיסה בין הוויכוחים של המודלים השונים מה צריכה להיות מדינת ישראל, זה עוד לא אומר גם אם אתה מקבל את המודל הזה, זה הגיוני אבל זה לא קשור, עובדה שזה לא כך.

מה שאמרתי כרגע זה נקודת הפתיחה שתכנית הלימודים באזרחות עוסקת בה, כמו כן היא עוסקת בהקשר של השסע הדתי שהיו"ר הזכיר קודם, הזרמים בעם היהודי שקיימים היום במסגרת הדיון בחברה הישראלית ובשסעים בחברה הישראלית. בתכנית המורחבת באזרחות של שתי יחידות לימוד.

כשאתה אומר, זה נלמד היום, זה אומר שהתלמידים נבחנים על זה בבגרות?

כן. וכמובן תלוי בבחינת הבגרות שיש בכל שנה ובמיקוד של בחינת הבגרות שיש בכל שנה.

אתה מדבר על האזרחות בבחינות בגרות, זה דבר מאוד קשה!

אני יודע, אני מנסה להציג קודם כל את הקיים ואח"כ לדבר על החסר. ואני אפרט לגבי תכנית הלימודים של שתי יחידות לימוד באזרחות שבה הנושא של ישראל כמדינת העם היהודי, שבהיקף הקיים כיום הוא מצומצם שם. זה פרק שלם שעוסק בהכרה של הקהילות היהודיות בתפוצות וגם בנושא של המטרות והאינטרסים המשותפים והשונים של יהודי ישראל ושל יהודי התפוצות. וכן גם הנושא של האחריות והמחויבות ההדדית של מדינת ישראל כלפי היהודים בתפוצות ועם פירוט הרבה יותר רחב כולל קטעי מקורות וכולל שאלות לדיון שעוסקות בנושא של הקשר בין מדינת ישראל לבין היהודים בתפוצות.

האם יש איזו מגמה במשרד החינוך להתחיל לעשות קצת משהו כדי להביא אותו לעולם השכל, לעולם החוויה, מעבר לתכניות שתהיינה בעוד X שנים, לדוגמה, כמו הפרויקט יהודה הצעיר. האם חשבו לעשות פרויקטים, או חיבורים עם הנוער כדי להביא את זה.

יש תכניות כאלו, אבל.

אתה מקדים את המאוחר וכמו שאמרתי, אני רוצה קודם להתחיל מתכנית הלימודים בהתאם למה שהיה במחקר. משה זעפרני מהמשרד יציג את התכנית שפורסמה אתמול ויפרט לגבי תכניות הלימודים בחטיבת הביניים וגם בנושא של הכשרת המורים.

אקדים בהערה: . עד לפני שנתיים לא היתה שום תכנית לימודים, העובדה שאנחנו מתייחסים גם לחטיבת הביניים וגם לחטיבה העליונה, מעידה על כך שהתקדמנו, בניגוד לכל הנאמר כאן. אני לא יודע מי האוכלוסייה שנחקרה, באילו שנים ואיפה. עדים פה כל היושבים סביב השולחן שאנחנו מנסים לשתף פעולה עם כל אחד מן הגורמים כדי לקדם את העניין. דבר שהיום קיים במודעות של משרד החינוך.

ישב צוות כתב חוברת של אנשי תכניות לימודים. אנשים נוספים כתבו חוברת שנקראת "העם היהודי – שייכות ומחויבות", דב אייזין ישב בראשן. בהתאם לתכנית הזאת ישבנו כצוות של תכניות לימודים ובנינו על סמך הפרקים שנבנו תכנית לימודים שנלמדת בחטיבת הביניים. היא נלמדת במסגרת 15 שיעורים בכיתה ט'. זה מבוסס על שלושה פרקים.

אחת הטעויות בכתבה הזאת היא שכתוב שיוקצו 15 שעות שבועיות לחטיבת הביניים.

אז 15 שעות לשוניות.

15 שעות בכלל.

זה בעצם סמסטר אחד.

שעה אחת של סמסטר אחד.

שעה בסמסטר.

שבכיתה אחת.

בכיתה ט'.

מכלל הכיתות שיש. מתי התכנית הזאת תיושם בכל בתי-הספר?

הסיכום שלנו היה להריץ פיילוט. התכנית עובדת, שנה שעברה זה עבד בבאר שבע ובירושלים. הוספנו את מחוז חיפה ואת מחוז ירושלים וחלקים ממחוז המרכז. המטרה היא להוסיף עוד פיילוט בשנה הבאה ואחרי זה להוציא את התכנית כתכנית קבועה בכל הארץ.

למה צריך לעשות פיילוט?

כי אתה מקבל הערות ממורים, וזה חשוב כדי שהתכנית הזאת תהיה טובה. דוגמה של אחת ההערות שקיבלנו, באחד מבתי-הספר שעם אוכלוסייה גדולה של עולי בריה"מ, אמרו שהילדים מאוד התעניינו בנושא הזה, פחות על הנושאים האחרים, על קהילות אחרות, זאת דילמה, מה עושים?

אבל גם אם אתה מפעיל את התכנית בכל בתי-הספר, זה לא אומר שאתה לא יכול לתקן ולשפר ולקבל הערות. חבל על הזמן.

אנחנו ניקח בהחלט את ההערה הזאת לתשומת לבנו, זאת החלטה מערכתית, לא רק שלנו.

במשרד יש נוהל מסודר שבו מכניסים תכניות לימודים חדשות.

זה דבר מסודר שהרג את הנושא. אתה חדש בעסק, אתה לא צריך להגן על זה. אני רואה איך השרה מסבירה למה זה חשוב, אז אי אפשר לדחות את זה בכמה שנים בגלל שרוצים לעשות עוד פיילוטים. זה חבל, אם זה חשוב, אז תעשו את זה. ויש כבר את התכנית, שעיבדתם, תפעילו לפחות את זה.

במסגרת התכנית אנחנו בעצם מלמדים שלושה נושאים, עיקר ההתייחסות שלנו היא ליהודי התפוצות כיום. ההתייחסות היא לצפון אמריקה, דרום אמריקה, ארצות הדוברות צרפתית, ארצות דוברות אנגלית וארצות חמ"ע, אלה מדינות עצמאיות לשעבר. וגם כולל שתי הארצות שבהן המירב של יהודי המזרח כדי שיכלול את כולם.


בתכנית אנחנו מתייחסים גם לנושאים ולבעיות עכשוויות, כמו אנטישמיות, אנחנו מתייחסים לנושא של הזרמים, הנושא היחס של התפוצות למדינת ישראל והיחס שאנחנו רוצים שילדי ישראל יפגינו כלפי ילדי התפוצות.


כשעוסקים ביהודי ארה"ב, מכניסים את נושא הזרמים. כשעוסקים בילדי צרפת שזו בעיה עכשווית, מכניסים גם את נושא האנטישמיות ומתייחסים אליו. יש פרקים שאנחנו מאפשרים לבתי הספר לפתח יותר אם בית-ספר מעוניין בנושא מסויים שמתאים לו לתכניות אחרות. אנחנו נותנים קצת מרחב לבתי-הספר.

מה עם ההשתלמויות למורים?

קודם כל, עשינו השתלמות שלדעתי היא המפתח לכל העניין, קיימנו לכל המפקחים המרכזיים במשרד, כל המחמ"רים האחראים על כל המקצועות, השתלמות שעסקה בנושא הזה. ומפה התחילו להתפתח כל מיני תכניות בתוך המקצועות.

כמה השתלמויות של מורים היו בשנה האחרונה בנושא הזה?

בשנה האחרונה היו ארבע השתלמויות ארציות. אחת מהן בבית יציב ועוד שלוש השתלמויות מחוזיות.

כמה מורים השתתפו בכל ההשתלמויות האלה?

אני מעריך בסביבות 400 מורים.

תודה. אלו דברים שלא נעשו בעבר ובאמת זה חשוב. שבחודשים שהייתי שם כל שבוע כינסתי ישיבה על זה.

אחד הדברים היפים שאנחנו עושים בקשר להשתלמויות מורים זה פרויקט שבו חלק מהמורים בשותפות עם פרויקט שנקרא "פרויקט השיירה" שהמשרד שותף בו יחד עם כי"ח ויחד עם הסוכנות היהודית. המורים לומדים על העם היהודי, בשנת השבתון שלהם יוצאים לשתי קהילות בחו"ל ומדריכים מורים ושומרים על קשר איתם. התכנית היא להפוך אותם למנהיגות שתעסוק בנושא יהדות התפוצות מתוך קשר אישי.

אני מטפל בין היתר בהכשרת מורים במכללות בנושא הזה. בעבר היו ארבע מכללות שהמשרד תמך בהן בנושא העם היהודי בישראל ובתפוצות. השנה הצענו 60 שעות לכל מכללה, בשני סמסטרים של שעתיים כל אחת או איך שהם מעדיפים לעשות את זה. כמעט כל המכללות לפרחי הוראה להכשרת מורים קיבלו את 60 השעות.


דבר נוסף זה ועדה להקמת עיתון מקוון לנוער בישראל ובתפוצות, שתכלול עורך צעיר, תלמיד כיתה יא' ועורך בחו"ל, יחד עם הפדרציות. בכרמיאל ששם יש שלושה בתי-ספר לתקשורת, ושם נתחיל את העיתון זה בשיתוף מחמ"ר תקשורת. כבר ישבנו עם מערכת המידע ותקשוב להכין את הפורמט של העיתון האינטרנטי ומקווים לפתוח אותו בקרוב.


דבר נוסף, קשרים בין בתי-הספר. ישנם קשרים עם בתי-ספר בחו"ל בשיתוף החברה למתנ"סים שכוללים מורים, הורים ותלמידים.

לכמה בתי-ספר יש את הקשרים האלה?

באמצעות החברה למתנ"סים יש 12 בתי-ספר. אנחנו עכשיו מקוונים עוד מרכזים קהילתיים.

מה צריך את המתנ"סים בשביל זה, אני לא מבין.

מאחר ואנחנו רוצים שזה יהיה בין מרכזים קהילתיים של מורים, הורים ותלמידים ולא בין בתי-ספר, כי ראינו שזה הרבה יותר מצליח, ולכן החברה למתנ"סים יחד אתנו יוצרת קשר עם מרכזים קהילתיים, JCC.

יש תכנית מאוד מוצלחת בין לוס-אנג'לס לתל-אביב, למה אי אפשר להעתיק את התכנית הזאת?

גם התכנית הזאת הצליחה מאוד.

אני לא אומר שלא צריך את התכנית הזאת, אבל רק 12 בתי-ספר.

לא, זה התחיל לפני שנתיים.

למה אי אפשר לעשות בכל הארץ מה שעושים בין לוס-אנג'לס ותל-אביב?

יש גם ערים שלא הצליחו, אז במקום שלא הצליח – אנחנו מחפשים גם פתרונות אחרים.

יכול להיות שבגלל שבלוס-אנג'לס הכניסו כסף ובזה משרד החינוך לא הכניס כסף?

התכנית של לוס אנג'לס תל-אביב נמצאת במחוז ת"א, מחוז המרכז של משרד החינוך, יש ועדה מיוחדת של מחוז מרכז של עצמו, לא קשור לשאר המחוזות בארץ שנושא הקשר עם התפוצות הוא שלה ויש להם פרויקט שנקרא גם מיזם 20 20, של 20 בתי-ספר מהמחוז.

אני מדברת על קהילה מאוד קטנה בבריה"מ לשעבר ואני חושבת שהשורשים של שתי הקהילות הגדולות שאתה הצגתם כאן, הן משם. אני ממלאת את מקומו של יוחנן בן יעקב שהוא ראש המטה שלה שהוא כרגע נמצא בעבודה בחו"ל.

עדיין אין לנו מחקר על עבודתנו אבל יש לנו מחקר מעשי ותוצאות מעשיות על מה שקורה שם. תחת המשרד נמצאים 43 בתי-ספר בבריה"מ לשעבר, מכללה למורים אחת. הפרויקט הוא פרויקט משותף וכאן צריך לציין של משרד החינוך והסוכנות, שזה דבר ראוי לציין.

אנחנו בהחלט יכולים לומר שיש לנו הצלחות גדולות במה שנעשה כולל קשרים בין בתי-הספר ישראל והתפוצות.

זה נושא חשוב מאוד אבל אנחנו מתרכזים במה שקורה פה לא מה שקורה שם. ברור שעם העלייה הגדולה הקשר צריך להיות עם בתי-הספר פה.

כיוון שהמורים שלנו והמורים שלהם יוצאים מהארץ לשם, יש לנו הרבה תכניות של שיתוף פעולה בין בתי-הספר הישראליים לבין בתי-הספר שם.


התכנית הזו היא תכנית לימודים של בתי-ספר שמתנהלת במהלך השנה בצורה וירטואלית, כשבתי-הספר הישראליים ובתי-הספר שלנו שם לומדים אותו נושא.

כמה בתי-ספר מפה משתתפים בזה?

יש לנו שבעה בתי-ספר והסיבות הם הקשיים התקשורתיים שיש לנו שם.

באילו שפות נעשית התקשורת?

בעברית. התלמידים שלנו מדברים שם עברית.

אני מודה לך בינתיים, זה חשוב מאוד, אני באמת רוצה גם לדעת יותר על זה, אני מכיר היטב את בתי-הספר בחבר המדיניות ואת העבודה שנעשית בעניין הזה.

תודה לוועדה שביקרה בבית התפוצות לפני חודש. אתה אומר שכל יום חושבים איך לחזק את נושא העם היהודי ובית התפוצות בעצם הוקם כבר ב-1978 כדי לספר את סיפור העם היהודי, את אותו מכנה משותף בסיסי ביותר שמאחד את העם היהודי. כמוזיאון הוא מספר על 2500 שנות קיומו של העם היהודי וזה בעצם המוזיאון ההיסטורי היחיד שמספר את זה.


אבל בתקופה האחרונה ברור לגמרי שאי אפשר רק להתעסק עם ההיסטוריה כמו שהעליתם וכדי להבטיח את הדור הבא, צריך להתעסק עם מה קורה היום וכאן. בכנסת חוקק בסוף דצמבר חוק בית התפוצות שהגדיר את בית התפוצות כמוסד לאומי לקהילות ישראל בארץ ובעולם. למען מימוש החוק ולקיחת אחריות בנושא העם היהודי, אנחנו מפתחים את אותה נישה בתוך כל לימודי היהדות כיוון שאנחנו רוצים לחזק את העם היהודי, את אותה נישה שמדברת על השייכות לשבט, על השייכות לעם. נישה שהרבה מאוד שנים לקחנו אותה כמובנת מאליה ולא קראנו לילד בשמו.


אבל היא לא מובנת מאליה וברור שצריך לחזק ולחדד את הנושא. כשמישהו חווה איזה שהיא חוויה במוזיאון או בצפייה בסרט או במפגש עם השותפים ב"תגלית", הוא מרגיש איזו תחושת שייכות, אבל זה איפה שהוא בחוויה וזה איפה שהוא בנשמה או בקישקס, ואח"כ אתה מוכרח לקחת את זה ולהעביר את זה לקוגניציה ולהעביר את זה לתכנית לימודים ותנסה גם לכתוב תכנים ולוודא שאתה יכול להעביר את זה לדור הבא.


ולשם כך בעצם בית התפוצות שינה את פניו ובנוסף להיותו המוזיאון ההיסטורי, המקים בחסות בית השפר שהוא עדיין במצב של סטארט-אפ והוא מיועד ללימודי העם היהודי שיתמקד בדיוק בתחום הזה, בספיקציות הנדרשות בתחום הזה ויתבסס על המטענים החווייתיים שיש לבית התפוצות.

מוסד כזה דורש הרבה מאוד פיתוח, אנחנו עובדים עם ממשלת ישראל בעזרתו הרבה של הרב מלכיאור ואחרים בכנסת, לקדם את תכנית הפיתוח כדי להיות מסוגלים להתאים את עצמנו לדור הבא ולחזק את התחושה של השייכות לשבט.

מימד נוסף לדברים של אד, אני חוזר עכשיו מארבע שנות ניהל מרכז ישראל של קהילת קודש של סן פרנציסקו והבעיה היא לא כמותית וסטטיסטית אנחנו בפרדיגמה חדשה שמוסד התפוצות הוא לא מובן מאליו. זאת אומרת, אנשי ארה"ב לא חשים שהם חיים בתפוצה והם לא בתחושה שהם בבעיה והאתגר שבפנינו הוא לא רק סטטיסטי, אולי אנחנו צריכים להתחיל בכך שניצור שפה חדשה, המושג people wood לא מתקבל כשאתה מדפיס אותו ב-WORD אז הוא זורק את המושג "עמיות". אם נעשה סקר בחברה הישראלית, לא בטוח כמה אנשים יבינו את זה.

כי היא מילה שלא קיימת. אז כשעבדנו במשרד החינוך, ביקשתי מהאקדמיה ללשון לתת לי את המילה הנכונה, התכתבות של כמה חודשים הסתיימה ללא תשובה. המילה לא קיימת, אבל אנחנו משתמשים בה.

יפה אבל זה סימפטומטי לעובדה שאנחנו חיים בפרדיגמה אחרת שאנחנו צריכים לייצר מערכת מושגים ושפה חדשה, פדגוגית ומתודולוגית אנחנו צריכים כלים חדשים, השפה שאנחנו מדברים בה לא מובנת לדור הצעיר, לא כאן ולא שם. אני מסכים לחלוטין שהפוטנציאל ליצירת אנרגיות הוא הפוטנציאל של המפגש, של השיח, אנחנו צריכים ליצור מסגרות ותשתיות לשיח.


ולא פחות חשוב, צריכה לקום מנהיגות לכל העניין הזה, הוא לא על סדר היום של החברה הישראלית, הוא לא על סדר היום של התפוצות. ואני רוצה לברך על היוזמה, אנחנו צריכים להתיישב מאחוריה ולייצר תחום תוכן שלא קיים כרגע.

אנחנו מאוד מקווים שאתם תצליחו. יש לי סיפור קטן שמדגים את מה שאתה אומר על התפיסה, קבוצה של רבנים אורתודוכסיים ציוניים מישראל הצעיר, מארה"ב ביקרה בקהילה שלי בנורבגיה וסיפרתי קצת על מה זה להיאבק על זהות יהודית בנורבגיה ואז ראש הרבנים קם ואמר שזה מעניין ללמוד מה זה הגלות. והוסיף שגם אנחנו בארה"ב יש כאילו גלות. ישבתי אז עם השגרירה יהודית היטנר והיא בעטה בי מתחת לשולחן כשהוא אמר את זה.

בשנים האחרונות אנחנו מרכזים מאמץ בלהיות מעין כלב השמירה של משרד החינוך בנושא של יישום דוח ועדת שנער ויש שם הרבה מה למשוך. להערכתי העמדת הנושא של חינוך לעמיות יהודית במערכת החינוך הישראלית לא יכול להיות מנותק בלי המכלול היותר רחב של חינוך לזהות יהודית במערכת החינוך הישראלית. או מה שנקרא בשפת משרד החינוך יישום דוח ועדת שנער במערכת החינוך הממלכתית שהיא הכתובת.

כניסה לפעמים היא יותר פשוטה מהרבה כניסות אחרות.

נכון אבל זה חלק מהמכלול והוא חייב להיות בכל יישום. לא הייתי רואה את יישום ועדת שנער בלי הרכיב בפנים.

הבעיה שאתה אולי לא תראה את יישום ועדת שנער.

גם אם לא יישמו את זה, זה כבר חלק מהיישום, חשוב להיזהר לא לגשת לנושא הזה אך ורק דרך מרכיב הידע הקוריקולרי ולנסות להכניס את זה למסגרת כזאת או אחרת, מרכיב החוויה או האינטגרציה של חינוך ערכי זהות חייב לחיות ומראש עם בתי-הספר להוציא את זה רק ממערכת השיעור הקוריקולרי ולהכניס את זה גם לתכנית החינוך החברתית, ערכית.


בקטע הזה הנטייה של משרד החינוך לסגור בתכניות מובנות, תשאירו פה הרבה יותר מרחב לבתי-ספר והיוזמות שלהם, כמו שזה למשל קרה בלוס-אנג'לס עם עיריית תל-אביב ואל תחנקו את הדברים האלה.


מילה על משרד החינוך. כמובן שהתגובה של המשרד שמתאושש מקדנציה קודמת היא מתגוננת. אוספים את הדברים שישנם, אין עשייה, אין מיקוד, אטומטיזיציה נוראית של הדברים. אני עיינתי בפרוטוקולים של הדיון הקודם באותו נושא מ-2004, עם אחריות של השרה ויו"ר המזכירות הפדגוגית הקודם שחנקו את העניין, היתה יחידה עם כמיליון ₪ לפעולות.


רוקנו את זה מתוכן. עכשיו משרד חדש, מטאטא חדש, תעשו עבודת מטה, תרכזו מאמץ, זה יהיה במקום כזה או במקום אחר, שימו את זה במכלול ותצאו, עם אסטרטגיה מקיפה לנושא הזה עם הקונטקסט הרחב.

תודה. אני רק רוצה לשאול את התלמידות, הנושא הזה מעניין אתכן? אתן חושבות שזה דבר שהיה צריך להיות?

הנושא הזה חשוב, אבל חבל שאין לנו קשר אישי, חשוב ליצור קשר עם תלמידים.

אני חושבת שזה צריך להיות גם חלק מתכנית הלימודים וצריך לשלב בין שני הדברים.

או-קיי, אתם רואים יש פוטנציאל.

אני ברשותך שלוש הערות בקיצור ומהר. ראשית, במשרד החינוך אין מכניזם באמת לטפל בעניין הזה, ביום שתופיע שאלת בחינת הבגרות, תודיעו לי. בינתיים זה לא קורה ולא יקרה. ולכן צריך להבין את העניין הזה.

מה לא קורה ולא יקרה?

זה לא ב- mainstream לא של המקום להיסטוריה ולא של המקום באזרחות ובצדק, גם עוסקים בתחומים אחרים וגם אנחנו רוצים לטפל ביחסי ישראל תפוצות לא רק במימד ההיסטורי, אלא בעיקר על המעמד העכשווי.


לכן אני חושב שהיות ולמשרד החינוך אין היום מכניזם במסגרות שלו לטפל בזה, צריך להשקיע הרבה אנרגיה כדי למקם את בית התפוצות כגורם מרכזי שמתעסק בעניין הזה. כן צריך לעודד בתי-ספר, ויש להרחיב את הפעולה של בית הספר בהקשר של קליטה, של ימי עיון של בתי-הספר שיגיעו לטפל רק בזה.

אבל זה לא פותר את הנושא של הבגרות.

גם אם יקבלו כאן החלטות, אני לא רוצה שזה ייכנס בתכנית הלימודים. זה ייכנס לשוליים בכל מקרה. תמיד על כל נושא חדש אומרים, זה בוודאי חשוב, הכל חשוב. גם שואה מצטמצמת, וגם מלחמת העצמאות, מה לומדים על מלחמת העצמאות? אין כלום כמעט, לא מגיעים לשם, זה קרוב מדי.


לכן אני אומר, שדווקא הגופים מבחוץ.

אבל זה אתה יכול להסביר על ההיסטוריה, זה על אזרחות.

כן, אבל באזרחות גם כן.

אז אולי צריך ליצור את המכניזם.

נכון ולכן אני מציע שכמו שבזמנו קרה ביד ושם, גם כאן, אני חושב שבית התפוצות צריך לדחוף את הנושא הזה. אני חושב שבית התפוצות צריך להיות מרכז שבתי-הספר יגיעו אליו.


רעיון שני שאני חושב שהוא גם כן ישים בתוך שנה, שנתיים. כאן אני רוצה לצטט מחקר אחר שהשואה היא אחד ממוקדי הזהות המשמעותיים ביותר של יהדות התפוצות. דרך אגב אפשר להצטער על זה או לאהוב את זה, אבל היא מופיעה כמוקד זהות מעל מדינת ישראל ביהדות התפוצות ביהדות ארה"ב.


אנחנו יכולים להצטער על זה כציוניים אבל זאת האמת. ולכן אני חושב שצריך לנצל את זה במובן הזה שהיום מתקיימים שני מפעלים גדולים. מפה יוצאים 25 אלף בני נוער לפולין, משם יוצאים בכל שנה כ-5,000 בני נוער למצעד החיים. יכול להיות שכמו שפרויקט "תגלית" כאן מצליח בזה שהוא מחבר בין נוער מכאן ומשם, אפשר לבנות פיילוט של נסיעות משותפות לפולין. ויכול להיות שאפשר להתחיל ללמד במערכת שהשואה תהיה מוקד של הזדהות שמחברת בין יהדות התפוצות וילדי ישראל.

אני מאוד הייתי רוצה שזה יהיה מוקד של השותפות אבל זו נקודה.

לא אבל זאת נקודת מוצא.

תודה.

את הג'רוזלם פוסט קוראים בעיקר העולם היהודי בצפון אמריקה ולג'רוזלם פוסט אמר מנכ"ל משרד החינוך לפני חודש שלולא האג'נדה העמוסה מאוד שקיימת במדינת ישראל, גם במערכת החינוך וגם במערכת הפוליטית בכלל, הדבר הזה היה נכנס וצר לו שזה לא נכנס, אבל הוא לא רואה השנה איך זה יכול להיכנס. דברים שחור על גבי לבן.

מי אמר את זה?

מנכ"ל המשרד, שמואל אבואב בראיון לג'ורזלם פוסט. הוא אמר את זה לי והדבר הזה נכנס. עכשיו חבל שגם התגובה יצאה ל-y-net ולא לג'רוזלם פוסט כי בינתיים כל מה שיודעים יהודי ארה"ב שלא קוראים, לא את y-net ולא עוקבים אחרי ועדות בכנסת, הוא שזה לא כרגע עולה כנושא.


דבר שני, אם זאת באמת דעתו של מנכ"ל המשרד, אז עם כל הכבוד לאנשים המכובדים שיושבים פה, לבי יוצא אליכם. בלי מנכ"ל המשרד, בלי השרה שיושבת ומפתחת איזו שהיא אסטרטגיה רצינית, אני לא יודע מה אתם בעצם יכולים להביא לכאן.

קודם כל, אני שמח על זה שאתה רוצה לקדם את הג'רוזלם פוסט גם על חשבון זה, זה בהחלט ראוי בתפקיד שלך, אתה תתפלא לראות איזו השפעה תהיה גם על העבודה שלנו בעניין. אגב, אני רוצה לצטט פה שוב מהראיון של אתמול מדברי השרה, "תגבור לימודי היהדות יביא לתרומה משמעותית בתהליך גיבוש הזהות של התלמידים. כמו כן, ההיכרות עם שורשי העם היהודי בארץ ובתפוצות תביא לחיזוק הקשר עם הקהילה היהודית וליצירת תחושת אחווה". זה בוודאי הצהרת כוונות טובה שעל בסיס זה אנחנו בהחלט נעבוד עם כל הכלים שיש לנו ויש לנו כמה כלים כאלו.

שלוש נקודות להדגיש. אחת, אני חושב שזו הזדמנות פז היום, דווקא בגלל הסיטואציה שיוקם בבית התפוצות בית ספר לעם היהודי, לעגן משאבים, כי אני חושב שאחת הבעיות שהרבה מאוד גורמים קטנים וגופים שונים עוסקים בזה ובעצם אין פורום שמעגן את המשאבים הכוללים.

איזשהו מוסד לאומי לנושא.

כן, אני בהחלט חושב שזה כורח השעה לעגן את זה בכל המשאבים, כולל אלו של המשרד וביחד לבנות איזושהי תכנית לימודים בתכנית חינוכית יותר רחבה, שתביא הצעות למערכת החינוך, לא רק שוועדת המקצוע בהיסטוריה והיחידה למורשת יעשו משהו. במשרד אולי עושים דברים נהדרים ובאמת הם משתדלים מאוד, אבל הכל עם תקציבים קטנים.


צריך לעשות איזשהו עיגון הרבה יותר רציני בשביל הנושא הזה. ובהיבט הארגוני אני מציע שתצא מפה, מהכנסת קריאה לעניין הזה. נקודה שניה, שאני רוצה להדגיש, אני חושב שאסור להישאר רק במישור הקוגניטיבי אלא באמת בהיבט החווייתי.

אני מציע שכמו שיש מסעות של בני נוער מארה"ב לכאן, צריך לתכנן מסעות מסובסדים של בני-נוער לארה"ב להיכרות עם הקהילות היהודיות, עם הקהילה הרפורמית והקהילה הקונסרבטיבית ועם החילוניות היהודית, כי אני פוחד שגם שם מתפתחת בבל.

זה חשוב מאוד, כשהתחלנו את "תגלית", הצעתי לממשלה לעשות את תגלית גם בכיוון הזה. רק חסר בסביבות 65 מיליון דולר בשנה ואנחנו נצא לדרך.

זה לא בשמים.

אז אני רוצה לשמוע מהם מקורות המימון שלך.

לא, אני חושב שזה לא סכום שהוא בשמים. אם מחליטים שזהו יעד לאומי אני חושב שאפשר לגייס את התקציבים, גייסו עכשיו הרבה יותר לנושאים בגבול הצפון.

תודה.

אני רוצה להגיד מילה אחת על המצב היום בעזרת מורים אצלנו. אנחנו עושים כל מאמץ לשלב את הנושא של העם היהודי בתכנית ההכשרה שלנו אבל יש גם בעייתיות, היריעה שלנו היא קצרה. אנחנו משלבים את הנושא בקורסי בחירה לסטודנטים, גם בדמות קורסים של הזהות היהודית או קורס שקראנו לו "קולות וקהילות" שרחל מלמדת.

קיבלתם 60 שעות.

זה לשנה הבאה.

סליחה, לינואר.

רגע, זה שקיבלתם ודאי זה לא ברור.

בשתי השעות שאתה העברת היריעה היא באמת קצרה.

משהו נוסף שלדעתי הוא מאוד מהותי לדיון, אתה פתחת את דבריך מתוך נקודת מוצא שאנחנו עם אחד, לכן חשיבות הנושא. אני בדרך כלל מאמין שאם נושא נלמד בבית-ספר יש לו איזה שורש אידיאולוגי. ולאחר שגם ביליתי מספר שנים בארה"ב כנציג המחלקה לחינוך של הסוכנות, השאלה אם אנחנו עם אחד היא בסימן שאלה.

זה המבחן.

והאם אנחנו עם אחד מפני שלפי הבנתי הקהילה היהודית האמריקנית מתפתחת לכיוון של מה שנקרא דת נורמלית ואילו הקהילה הישראלית מתפתחת לכיוון של אנורמלית. ויכול להיות שאם הדברים ימשיכו ככה, אנחנו נהפך לשתי ישויות די נפרדות.

ולפני שדנים בשאלות הפרקטיות האם מלמדים או מלמדים, יש לדון בשאלות אידיאולוגיות ושאלות בסיסיות יותר של יחסי ישראל בתפוצות והקיום היהודי בכלל, כדי לארגן את שורש הבנין ושורש הקושי.

אין ספק שאתה צודק, אני לקחתי כהנחת יסוד שיש פה, לפחות מסביב לשולחן הזה הסכמה לגבי השורש האידיאולוגי. ולכן הפער בין השורש האידיאולוגי שגם לפחות עפ"י הצהרות ראשי המדינה, ראשי משרד החינוך וראשי יהדות ארה"ב, כולם נותנים לפחות מס שפתיים לזה. אז הפער בין זה לבין המציאות שגם בא לידי ביטוי במחקר ובדברים שראינו פה היום, הוא פשוט בלתי נסבל.

יש זרמים סמויים שמשפיעים באופן בלתי מודע אולי על מה שקורה בפועל בסופו של דבר. אין כמעט שר חינוך אחד שלא הצהיר על חשיבות הנושא ואפשר לראות על המדפים תכניות שהצטברו במשך עשרות שנים שממשיכות להיות על המדפים ולא מומשו. אני אישית הייתי יועץ מדעי של תכנית שרשת תל"י הוציאה, ללימודי העם היהודי ויחסי ישראל תפוצות לכיתה ה', אני חושב.


אני לא יודע כמה זמן היא תחזיק מעמד ואני לא יודע תוך כמה זמן היא תחזור להיות על המדף, מפני שהעניינים הסמויים של שתי ישויות מנטליות שונות, זה לדעתי שורש הבעיה.

אני מסכים שזה חלק משורש הבעיה ואני חושב שחלק משורש הבעיה זה חוסר רצונה של מדינת ישראל בכלל לטפל בשאלה של הזהות היהודית. לכן אנחנו מדחיקים את כל הנושא והוא הופך להיות בלתי רלוונטי, לא רק בבתי-הספר, בציבוריות, בעיתונות, בכל דבר ועניין. וכמובן ששני הדברים האלה קשורים קשר מאוד הדוק וראויים מאוד לטיפול.


כסיכום אומר שאנחנו מאוד רוצים להגביר את המאמצים שלנו כוועדת חינוך, כדי להשפיע על משרד החינוך לעודד את המגמות החיוביות ששמענו עליהן בישיבה הזאת. יש לקשור את המכניזם הנכון, ולהכניס את מה שיש היום בצורה הרבה יותר מרכזית לכלל בתי-הספר וגם להרחיב את מסגרת השעות בצורה ניכרת.


פונה למזכירות הפדגוגית ולנציג של המזכירות, שתעשו משהו רציני, זה כל-כך רצוי, כמו שנאמר פה, כל שרי החינוך מצהירים על זה, אפשר לעשות את זה, זה לא בשמים.


צריך לנצל את העובדה שיש רצון, ודאי לחלק מהמערכת להכניס את הנושא מהשוליים למרכזיות. גם להדגיש את הצד של תכניות הלימודים, המסגרת הפורמלית, גם המסגרות הלא פורמליות, הצד החווייתי, הקשר הוירטואלי, המעשי. אני אשמח מאוד אם תהיה תגלית בכיוון השני, אני פחות אופטימי ממך לגבי הכספים, אי אפשר להשוות את זה למלחמה בצפון.


אני רוצה גם להדגיש את המרכזיות שכמה מהדוברים שמו על בית התפוצות בעניין. אנחנו בהחלט נעודד שיהיו כמה תקציבים שיוכלו לעגן אותם, צריך קודם שיהיו תקציבים כדי שבית-הספר בבית התפוצה באמת יהווה מוקד וגורם מתסיס ומחבר ועוזר ככלי גם של משרד החינוך להכניס את תכנית הלימודים לכלל המערכת.


אילו עיקרי הדברים המסכמים את מה שנאמר עד עתה פה. אני רוצה להודות לוועד היהודי האמריקני על הממצאים החשובים המדאיגים, בעצם שמדברים על משבר מאוד עמוק שהולך ומעמיק כל שנה. אי אפשר, הזמן דוחק, עת לעשות, אי אפשר לדחוק עוד שנה, אני יודע שיש בירוקרטיה ויש תהליכים אבל גם צריך לדעת לקבל החלטות אם אנחנו רוצים לעשות משהו כדי למנוע העמקת המשבר.


תמה ישיבתנו הראשונה בנושא הזה, יהיו לנו ישיבות רבות ואנחנו נמשיך את הדיונים.


תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:00.