כנסת פתוחה

PAGE
2
ועדת החוקה, חוק ומשפט

23.10.2006

הכנסת השבע-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שני
פרוטוקול מס' 56

מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט

יום שני, א' בחשוון התשס"ז (23 באוקטובר 2006), שעה 10:00

עיכובים בהגשת תסקירים על ידי קציני מבחן

חברי הוועדה: מנחם בן-ששון-היו"ר

יצחק גלנטי

מתן וילנאי

דני יתום

יצחק לוי

מנחם וגשל משרד הרווחה

רחל שרביט מנהלת שרות מבחן לנוער, משרד הרווחה

רחל ויינשטיין קצינת מבחן, משרד הרווחה

בתי ארטמן,עו"ד לשכה משפטית, משרד הרווחה

דפנה בינוולד,עו"ד פרקליטות המדינה

ענת אסיף,עו"ד מחלקת ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

יפעת בויאר,עו"ד המועצה לשלום הילד

אביטל מולד, עו"ד סנגוריה ציבורית

אפרת רוזן

דורית ואג

יפעת שפרכר

עיכובים בהגשת תסקירים על ידי קציני מבחן

אנחנו הזמנו דיון בנושא תסקירי מעצר. אני מברך את הסנגוריה הציבורית על היוזמה.ד"ר מולד כתבה תסקיר בן 10 סעיפים. אני ביקשתי לדון בנושא הזה. הסנגוריה הציבורית מציינת עכשיו סיום פרק בעבודה שלה. ישר כוח על התסקיר. בעקבות התסקיר כתבתי מכתב למנכ"ל משרד הרווחה. קיבלתי בטפטוף את החומר לצורך הדיון הזה. ביקשתי לקיים דיון עם החברים שנמצאים מסביב לשולחן, אבל גם עם נציגי האוצר. אני אגיד גם משהו על העובדה שנציגי האוצר נעדרים מהדיון היום. אני לא רציתי לדחות את הדיון.

סעיף 221 לחסד"ק מציין כיצד מתנהלים ענייני מעצר. יש הנחיות ברורות לגבי תסקירי מעצר. אני לא ארד לפרטים - הסוגייה ברורה לכם יותר מאשר לי – לגבי ההבדל בזיקה, לגבי אם העובדה שכתוב נאשם מגבילה תסקיר מעצר אך ורק לגבי נאשמים או גם לגבי חשודים, מה ערך תסקירי המעצר לאחר מכן. כל הדברים האלה חוזרים לנוסח החוק ולתקנות.

השער לבירור איכויותיו של אדם שנמצא בשלב זה במעצר נמצא בידי קצין מבחן. אילולא לא היינו אומרים שזה נמצא בידיו, היינו אומרים ששופט ידון או מישהו אחר ידון. אנחנו לא אומרים. המחוקק נתן בידיו סמכויות. הוא מעוניין שמכוח הסמכויות האלו יוכן תסקיר, שבו יהיו נסיבות אישיות של נאשם, משמעותו של המעצר, חלופות למעצר, המלצה על תנאים מיוחדים לשחרור בערובה. התסקיר הזה הוא תסקיר שיש דרך לגלות ממנו היבטים מהיבטים שונים. כל זה ושאר הדברים שיגיעו מהנאשמים ומהחשודים הם בעיה אחרת לגמרי. זה עולה מהתסקיר של ד"ר מולד.

הבעיה היא בעיית כוח אדם. לא ידעתי עד כמה הבעיה חמורה עד שקיבלתי את הנתונים ממשרד הרווחה. הגילוי הנאות שלהם מעמיד את הנתונים במצב משווע. מסתבר שאנחנו עומדים בתת תקינה בסביבות ה50%. אני מניח שהדברים הובאו לידיעת הגורמים. קיבלתי תשובה שאיננה מספקת מרכז ביטוח לאומי ורווחה במשרד האוצר, מר משה בר סימן טוב.

אני רוצה להודות על קיום הדיון החשוב הזה. אני באמת שמחה להרמת הכפפה. המצוקה, כמו שעולה מהמכתב שלנו וגם מפרוטוקולים שמצויים בפנינו, קשה ביותר. אנשים נעצרים. כשהם מגיעים לדיון ראשון שירות המבחן מבקש תסקיר. בשלב ראשון מבקשים בקשה ל3 שבועות לגבי אדם שאנחנו איננו יודעים אם הוא אשם או לא. לפעמים מדובר באנשים ללא עבר פלילי, לפעמים מדובר באנשים שמספיק יום או יומיים של מעצר כדי להכניס אותם למצוקה נפשית. אין כוח אדם שיראה אותם. אין קצין מבחן שיוכל לבוא ולהגיש לבית המשפט חוות דעת מקצועית באשר למצבו של האדם ובאשר לחלופות המוצעות לשחרורו. לרוב העצורים יש חלופות מעצר. זה נכון שלא כולם, וזה נכון שלא בהכרח תסקיר אומר שחרור, אבל רוב רובם של העצורים - בוודאי בחלק מהמעבירות, בוודאי אלה שהם ללא עבר פלילי - משתחררים בסופו של דבר בחלופת מעצר כזאת או אחרת - הוסטל , עזרת קרוב משפחה, חבר וכו'. התחושה בשטח היא תחושה קשה מאוד. אנחנו מקבלים מידי יום ביומו פניות מסניגורים שעובדים איתנו על חוסר אונים מול המערכת המשפטית, מול העצור עצמו באשר למשך התקופה שנדרשת לשם הגשת תסקיר מעצר. לא צריך להרחיב על תנאי המעצר בישראל.

בלי תסקיר הוא לא משתחרר? זה לא תלוי בעבירה או בנסיבות?

יש מקרים בהם שופטים, במיוחד אחרי שלא הוגש תסקיר תקופה ארוכה, אכן נוקטים בהליך של שחרור ללא תסקיר. נתנו את המנדט לשירות המבחן. על פי רוב לא משתחררים ללא תסקיר.

לא משנה מה העבירה?

ודאי שכן.

בעבירות קלות ייתכן שישחררו ללא תסקיר, אבל בהרבה מאוד מקרים..

לנייר של ד"ר מולד הוצמד פרוטוקול מבית משפט השלום בצפת, שמתאר כיצד נגרר אחד המקרים עד שקצה נפשו של בית המשפט. זאת הדרך שאתה רוצה שבית המשפט יכריע?

אני מבין את העניין. אני לא מוכן לקבל את העובדה שבגלל חוסר תסקיר אנשים ישבו בבית סוהר. צריך לראות איך פותרים את הבעיה הזאת. אני מבין שאין תקנים.

התחלתי לומר לגבי תנאי המעצר. אני לא אחזור על פרטי הדוח האחרון שהוצאנו בנושא בתי המעצר, אבל על אף השיפור שחל מידי שנה בשנה והרצון לשנות את התנאים בתנאי המעצר, עדיין הדיווחים הרשמיים הם דיווחים קשים מאוד על צפיפות, על העדר זכות להליכה יומית, על העדר זכות מפגש עם משפחות. כל התנאים האלה מצטברים לגבי אדם שהוא עדיין בחזקת חף מפשע. המעצר לא בא על חשבון העונש. ייתכן שבסוף ההליך המשפטי יוחלט שאדם צריך לרצות מעצר. המעצר לא בא במקום העונש. המעצר נועד למנוע שיבוש הליכי חקירה. פעמים רבות אנחנו רואים בבירור שניתן היה לשחרר את העצור, אבל הדבר לא מתבצע כיוון שלא מוגש תסקיר.

אני חושב שצריך לראות את העניין הזה בהיקף הרחב שלו. לגבי המעצרים אין לי מה להוסיף חוץ מאשר להגיד שאנחנו נמצאים במצב בלתי נסבל. אנחנו מנסים לעמוד הכי חזק שאנחנו יכולים לעמוד, אבל כתוצאה מהמצב הזה הרבה פעמים מופעלים עלינו לחצים להקדים כל מיני מעצרים. זה כמעט לחם חוקנו לעמוד מול הלחצים. נדמה לי שזה מצב בלתי נסבל שאנחנו כבעלי מקצוע נצטרך לעשות העדפות למי אנחנו נתיר בגלל שיקולים כאלה ואחרים, כשברור שזה לא תקין ולא הגיוני שאנשים ישבו במעצרים מפני שקציני המבחן לא הגישו לגביהם תסקיר. אנחנו נמצאים בפער של 60 תקנים שחסרים לנו בנושא של תסקירי מעצר.

אתה חייב להרחיב. זאת אשליה שתוספת של 30 תקנים על מערך של 500 תצליח לפתור בעיה. ה30 האלה זה כדי שבעוד איזה זמן נגיד שפתרנו בעיה מסוימת של בית הדין בצפת או בית הדין בבית שאן. אם לא פורסים את היריעה פירושו של דבר שאתה לא עוסק בבעיית קציני המבחן. אילמלא נתתם לנו את נתוני הרוחב לא היינו יודעים עד כמה המחסור חמור. עכשיו, כשנתתם לנו, הטיפה הזאת עלולה לא למלא אותה. אני מבקש שנקבל דיווח שאכן הטיפה הזאת הגיעה, וכשהיא הגיעה היא אכן כוונה ליעדה. השאלות האחרות לא יכולות למצוא את הפתרון שלהן רק בהסתכלות על הגזרה הצרה.

אני אנסה לתאר את הבעיה המרכזית כפי שהיא נראית בעיני כמשנה למנכ"ל המשרד. כשמדברים היום על המשימות העיקריות של שירותי המבחן, שהן הגשת תסקירים, פיקוח שמותר על ידי בתי המשפט, הנושא של הגשת תסקרי מעצר, אנחנו נמצאים במצב הכי לא נסבל שמערכת מינהלית בתוך שירות המינהל יכולה להיות. מצד אחד אנחנו מערכת שצריכה לטפל בעוברי חוק, צריכה לקבוע להם גבולות, צריכה ללמד אותם לעבוד על פי חוק.. אנחנו מפרים יום יום את החוק.

בתי המשפט מצווים עלינו להגיש תסקירים שאנחנו לא מגישים. יש שתי משמעויות לעניין הזה. משמעות אחת שהמשרד עומד במצב מבזה ומבוזה. אני אישית הופעתי יותר מפעם אחת בבתי משפט, כשבתי המשפט הזמינו את המשרד על בזיון בית המשפט, על העובדה שהמשרד לא הגיש תסקירים. המשרד מוזמן לנמק את הדברים. ההתבטאויות שלי עוררו אצלי בחילה. זה בוודאי לא עניין של מדינה מתוקנת.

קציני המבחן הפכו להיות בשר תותחים של בתי המשפט. זה דבר שאני כמנהל מערכת ניהולית בשירות המדינה לא יכול להשלים איתו ולהרשות אותו. קציני המבחן עומדים בפני בתי המשפט. בתי המשפט נוזפים בהם. בתי המשפט אומרים אמירות מאוד קשות לקציני המבחן. הם מתכוונים שקציני המבחן יעבירו את המסר הזה כלפי מעלה. עומדת שם קצינת מבחן, שהתחילה את העבודה שלה לפני שנה או שנתיים. היא לא יכולה לענות לבית המשפט באותן מטבעות לשון. אני חושב שאנחנו צריכים לחשוב על שני ההיבטים - גם על המעמד שאנחנו לא ממלאים את החוק, אבל גם על המעמד של איך אנחנו נותנים גיבוי לעובדים שלנו שנמצאים בשטח במצב הבלתי נסבל הזה. יותר מפעם אחת אנחנו צריכים לבטל את שיקול הדעת המקצועי שלנו לגבי מקרים שאנחנו אמורים לטפל לפי לחצים של בתי משפט. בתי משפט, כשמצווים עלינו או על מנכ"ל המשרד להגיע לבית המשפט כדי לנמק באופן אישי מדוע לא הוגש תסקיר, מהר מאוד מתחילים לנסות לראות איך מגישים את התסקיר כדי לגמור את העניין הזה. נדחה הרבה פעמים החשוב מפני הדחוף. יש פה השפעה מאוד ברורה על שיקול הדעת שלנו כמערכת באיזה מקרים צריך לטפל יותר מהר, באיזה מקרים לא באותו קצב. אני מבקש שהדבר הזה יילקח בחשבון .

הבעיה מחולקת ל3 חלקים. יש לנו את הבעיה של קציני המבחן שצריכים להגיש תסקירים לבתי המשפט. אנחנו נמצאים היום בעיכובים של הגשת תסקירים רגילים לבתי משפט של בין 3, 4חודשים לשנה. יש מקרים שבהם אנחנו מאחרים שנה בהגשת תסקירים לבתי משפט. הדבר השני שצריך לקחת בחשבון זה את העניין של הפיקוחים. הדבר הזה משמעותי מאוד. כל מי שמבין בנושא של נוער יודע שאם היום הייתה עבירה והטיפול לא מתחיל מחר אלא מתחיל בעוד שנה, זה בערך כמו שאתה אומר שלא עשית שום דבר. הרבה פעמים אמרתי לבתי משפט או למשטרה שעדיף היה שלא היו פותחים את התיק, כי נערים לומדים שלא רק שאסור לעבור עבירה אלא שגם אם אתה עובר עבירה זה לא כל כך נורא, מערכת אכיפת החוק עובדת לאט. הדבר השלישי זה כל הנושא של המעצרים שעליו דיברנו. בעיה מאוד מהותית היא שאנשים יושבים במעצרים ולא משתחררים מפני שלא הוגש תסקיר. לפעמים בן אדם היה משתחרר ממעצר ברגע שמוגש היה התצהיר. 3 הבעיות מתחלקות בין תוספת התקנים שאנחנו זקוקים להם לאיוש התקנים הקיימים.

יש 2 בעיות שמונחות על השולחן. בעיה אחת היא בעיית תוספת התקנים. אנחנו נמצאים היום בפער של כ-500 קציני מבחן. לגבי שנת 2007 יש לנו הבטחה לתוספת של 30 קציני מבחן, דבר שלא ניתן לשום יחידה מקצועית אחרת. 30 תקנים מבחינת האוצר לתת למשרד זה הרבה מאוד. מבחינתנו זאת טיפה בים. אנחנו החלטנו - האוצר לא כפה עלינו - ש30 התקנים האלה ייועדו לנושא של תסקירי מעצר. ברגע שנקבל את 30 התקנים סביר להניח שתקופת ההמתנה של היום שאדם יושב במעצר של בערך 6 שבועות תתקצר למשהו כמו שבועיים שלושה, שגם זה דבר נורא ואיום. אין בזה מענה לכל הצורך הגדול שתיארנו אותו קודם. יש כאן משמעות מאוד גדולה. לגבי נוער אין שיקול דעת, חייבים תסקיר בכל מקרה. לגבי מבוגרים יש בקשות של בתי המשפט. אני מברך על העובדה שבתי משפט מבקשים שיהיה תסקיר, אבל אין ספק שככל שבתי המשפט מבקשים יותר תסקירים כך המעמסה עלינו יותר גדולה.

הדבר השלישי הוא איוש התקנים. איוש התקנים מתחלק לשני חלקים. יש בעיה של נציבות שירות המדינה עם כל הנושא הזה של הפשרת תקנים לאיוש. מתוך התקנים הקיימים, בין 15% ל20% כל הזמן לא מאוישים. קציני מבחן עוזבים את העבודה. מטבע הדברים בשירותי המבחן התחלופה היא גדולה כי מדברים על קצינות מבחן. יש תחלופה גדולה של קצינות מבחן. הקשיים באיוש יוצרים אצלנו בעיה מאוד גדולה. בין 15 ל20 אחוז מהתקן הקיים לא מאויש. כיוון שהמשרד נמצא בחוב של תקנים, ומכיוון שאנחנו אמורים להיכנס לתהליכי הפרטה של מוסדות, נוצר לינקז' בין החוב להפרטה. כשתהיה הפרטה יתנו לנו אפשרות לאייש את כל התקנים הקיימים שניתנו לנו. עד שלא תהיה הפרטה יש גזירה שאומרת שכל תקן שיתפנה, בלי קשר להפשרות בנציבות שירות המדינה, לא יתנו לאייש אותו כתוצאה מהעובדה שלמשרד יש חוב של תקנים. אם זה מה שיקרה, אז גם אם אקבל עכשיו 30 תקנים, בתוך תקופה קצרה יהיו מוקפאים 60 תקנים.

אתה מצפה מאיתנו שנכשיר מחדלים של המשרד בקצב ההפרטה?

אני לא מצפה. אני נותן את העובדות.

כמה תקנים אתם חייבים?

כ100 תקנים.

למי חייבים?

לנציבות.

נתתם לנו נייר מסכם עד 2002. שם המצב היה אי איוש של 30%. משהו השתפר ב4 השנים.

המצב כרגע הוא שיש עודף איוש על פני שיא כוח אדם שנמצא בתקן. כתוצאה מהעניין הזה בא החשב הכללי של האוצר ואמר שאנחנו חורגים מהתקנים. התקנים לא קשורים לשירותי המבחן, הם קשורים למשרד. אגב, זה לא מחדל של המשרד, כיוון שמי שמוביל את תהליך ההפרטה הוא החשב הכללי באוצר. אנחנו שותפים לו. מדובר על 9 מוסדות למפגרים ועוד 3 מוסדות אחרים שעליהם מדברים שנים. יש בעיות קשות מאוד עם ההפרטה שלהם כתוצאה מבעיות עם ועדי עובדים. האוצר בא ואומר שברגע שתהיה הפרטה של המוסדות האלה יימחק החוב של המשרד וממילא כל תקן שיתפנה יאויש. כל עוד לא תהיה הפרטה כל תקן שמתפנה יוחזק על חשבון החוב. גם אם אקבל 30 תקנים, ב1 בינואר 2007, כתוצאה מהעובדה שבשירותי המבחן יש תחלופה גדולה ואנשים עוזבים, אני אכנס לחוב של 60. אמרו לי שהם מבינים את בעיית שירותי המבחן, ושלעניין שירותי המבחן הם ייתנו העדפה בנושא של איוש התקנים האלה כדי שלא ייוצר מצב שמצד אחד נותנים לנו את התקנים ומצד שני מיד מקפיאים אותם.

זה סעיף 3 במסמך של משרד האוצר שמונח בפנינו. זה רע מאוד שמחזיקים מערכת כבת ערובה, אבל אני מבין שזה הנתון. כמה תקנים שאינם מאוישים יש בשירות המבחן?

בין 10 ל20 אחוז.

האם כשהאוצר אומר שהוא יפשיר ולא רק ייתן כוונתו שהוא יוריד גם את הלינקז' שהוא עושה ואת ה40 או 50 תקנים האלה הוא ישחרר?

הוא לא אומר שהוא ישחרר. חוץ ה70 שחסרים לנו יש לנו עוד כאלה שמוקפאים. האוצר לא אמר שהוא ייתן לנו הכשרה על הכל, הוא אמר שהוא יתייחס בתשומת לב מרבית לנושא של שירותי המבחן מתוך ההבנה שלו וההכרה שלו של הבעיה. אני סומך על זה שהם יתנו העדפה.

מה יהיה המצב בפועל?

כיוון שיש בין 40 ל50 מוקפאים, אז לא ייצרו 30 תקנים חדשים אלא ישחררו את ה40 או ה50 שקיימים. כתוצאה מזה, כשיבואו לעשות תקינה, אז בתקינה המערכת תהיה שצריך להגיע מתקן 0 לעוד 30 אנשים. מהבחינה הזאת לא עשינו שום דבר בדיון הזה. השאלה שלי לא הייתה שאלה של אי הבנה. מה טיבה של ההבנה הזאת אם נגיע לקרקעית החסרה של הכינרת במקרה הטוב?

האוצר אומר שב1 לינואר 2007 נקבל 30 תקנים חדשים שאותם ייתנו לנו לאייש. לגבי התקנים המוקפאים, או כאלה שכרגע יעזבו ועלולים להיות מוקפאים, הם ייתנו תשומת לב מיוחדת בגלל הבעיה ששירותי המבחן מייצגים.

מה יש לשירות המבחן להגיד?

המחוקק ומדינת ישראל נתנו לנו שני תפקידים מרכזיים, שזה כתיבת התסקירים וביצוע הצווים. מזה עשור אנחנו לא יכולים לבצע את התפקידים האלה.

בשנת 2000 היו 3000 חקירות מעצר. בשנת 2005 היו 6500. מדובר בעלייה של 109 אחוז. לא קיבלנו תקן אחד בשנים האלו. בשנת 2000 היו 459 פיקוחי מעצר, בשנת 2005 היו 1067.

כשבית משפט מטיל צו מבחן על אדם הוא מצפה שקצין המבחן יפקח על האדם, הוא מצפה שקצין המבחן יעשה עבודה של לתת איזו שהיא תשומת לב טיפולית שיקומית לאותו בן אדם. מכיוון שאנחנו רצים אחרי הגשת התסקירים כל נושא ביצוע הצווים נדחק לקרן זווית והמצב שם חמור הרבה יותר ופחות נראה. אנחנו מדברים על התסקירים מאוד גלויה, אבל הביצוע של הצווים פחות נראה כי אין עליו מעקב בבתי משפט. מה שקורה במדינת ישראל הוא שבית המשפט מטיל צו ומצפה שהצו יבוצע, שהאדם יעבור טיפול מסוים, שהאדם יעבור התערבות מסוימת. את ההתערבות הזאת בחלק מהמקרים לא ניתן לבצע.

בנושא של שירות לתועלת הציבור הנושא הרבה יותר חמור. שירות לתועלת הציבור זה עונש שמוטל על ידי בית המשפט. הוא בחוק העונשין. מי שאמור על פי אותו חוק לפקח על הענישה הזאת זה שירות המבחן. אין לשירות המבחן את הכלים לפקח כי אין את האנשים שיעשו את זה. יש כ-4000 צווים שניתנים בשנה ו8 אנשים שהתפקיד שלהם זה לפקח.
זה סוג של בדיחה, כי הבן אדם צריך לבצע את הצו במקום מסוים כשאנחנו לא יודעים מה קורה. אני יכולה להגיד על מספר מקרים שיש בהם היום חקירות פליליות כי נעשו כל מיני עבירות תוך כדי ביצוע הצווים שלא ידענו עליהם. אני מניחה שבמעקב יותר צמוד, עם כמות הולמת של אנשים שיפקחו, כמו שבעצם מצופה עלינו על פי החוק, הדברים היו נראים אחרת.

שירות מבחן לנוער מחויב בהגשת חוות דעת למשטרה תוך 8 שבועות. מדובר ב23 אלף קטינים שמופנים מידי שנה. בתוך הקטינים האלה יש חלוקה של תיקים פליליים ותיקי אי תביעה. לראות 23 אלף קטינים שירות הרווחה לא יכול, לכן אנחנו לא פוגשים את המקרים הלכאורה קלים, שאלה תיקי אי תביעה שהמשטרה אמורה לא להעמיד לדין אבל מצופה מבחינה ציבורית שיטופלו. יש שם קטינים שהם בראשית דרכם העבריינית. במידה והם לא יטופלו אנחנו פוגשים אותם אחר כך עם העבירות הפליליות. אנחנו לא מצליחים לראות את כל הקטינים שהם מופני אי תביעה. על כך זכינו להרבה מאוד ביקורות של דוח מבקר המדינה. לא חל שום שינוי כי זה כרוך כמובן בתוספת כוח אדם.

התפקידים האחרים זה הגשת תסקיר מעצר. גם כאן אנחנו סובלים מאותה מצוקה של מחסור בכוח אדם. תור ההמתנה הוא בין חודשיים לשלושה וארבעה. כנ"ל לגבי ביצוע צווים טיפוליים. יש בערך כ4000 צווים טיפוליים לקטינים. יש תור המתנה לטיפול. אם יש משהו מגוחך בקטינים זה תור המתנה לטיפול של חצי שנה. אחרי חצי שנה אנחנו רואים הקשחה בדפוסי העבריינות. חצי שנה אצל קטין זה לא כמו חצי שנה אצל מבוגר. בזמן הזה הוא ללא מסגרת, ללא בית ספר. מה שאפשר לעשות קודם אי אפשר לעשות לאחר מכן. אנחנו כותבים לבתי המשפט שהנ"ל זקוק לטיפול אבל ייאלץ להמתין בתור המתנה. אנחנו מקבלים על זה קיטונות של רותחין, ובצדק, אבל קצרה ידנו מלהושיע.

לגבי חוות דעת היועץ המשפטי אנחנו נותנים בדחיפות רבה יותר. אנחנו עומדים שם בקצב. מדובר שם באנשים שאם הם לא יועמדו לדין הם גם לא יגויסו לצה"ל. הם זוכים בעדיפות גבוהה. תסקירי מעצר הם בעדיפות הכי גבוהה. לגבי נוער זאת המדיניות שלנו. השמיכה היא קצרה. לאן שאנחנו לא מותחים אותה אנחנו מקבלים כוויות קור. זאת בעיה שאנחנו חשופים לה.

אנחנו עובדים בקשר הדוק עם משטרת הנוער. הם נמצאים במצב שהם כל הזמן מתגברים את כוח האדם. הם עוצרים את הקטינים, נפתחים תיקים, אבל נוצר פקק בקבוק בשירות המבחן לנוער. אנחנו נמצאים במצב של עמידה בפני פגיעה באיכות העבודה, משום שהלחץ הוא לעמוד בתלם של הגשת תסקירים. זאת השאלה שאתה שואל. אם נוריד את האיכות לא יהיה טעם בקיומנו. "אין לי קצין מבחן בדימונה", כותב לי ראש העיר בדימונה. אני אומרת לו שהליכי המכרז יימשכו על פני שנה. שנה לא יהיה לו קצין מבחן, כי זה התהליך של קליטת כוח אדם. אין בנתיבות, אין בערד, אין באשקלון, אין בצפת. ברגע שקצינת מבחן יחידה ביישוב חולה אין ליישוב קצין מבחן.

השאלה בענייני תסקירי מעצר הייתה אם בית משפט לא משחרר ללא תסקיר. בשיטת המשפט הישראלית, וזה לאורך כל הדרך, בית המשפט, כמו גם אנחנו, איננו יודע על הנאשם מאומה עד הרגע שצריך לדון בשאלה אם לעכב לו את התהליכים ולסגור לו את התיק, או בשאלה אם לגזור את דינו ואיך לגזור את דינו. הכלי היחיד שיש לבית המשפט הוא שירות המבחן שמתחיל לחקור ולהגיד מי האיש שעומד לפניו. בזמנו לא על כל דבר היינו מבקשים תסקיר. היום, יותר ויותר, גם כשאין חובה לתסקיר, בתי המשפט אומרים שהם אינם יכולים לשלוח למעצר או למאסר מבלי שהם יודעים משהו על האיש. את המשהו על האיש הזה רק שירות המבחן יכול לתת. אני חשבתי שנדבר גם על תסקירי נפגע, על תסקירי קורבן.

דיברנו על זה לפני חצי שנה.

היה הרבה יותר טוב אם במקום סעיף 18 לחוק זכויות נפגעי עבירה, שיש תצהיר נפגע, יהיה תסקיר נפגע של שירות המבחן. מנחם אמר לי בזמנו שאני צודקת אבל אין על מה לדבר. חשבתי יחד עם פרקליט המדינה שאנחנו צריכים להגביר את נושא תסקירי נפגע. עכשיו מסתבר לנו שאין קציני מבחן, הכל מוקפא. העבודה שהם עושים היא עבודה נפלאה. אני כנציגה של היועץ המשפטי מקבלת תסקירים באיחור. זה לא תוך 45 יום או 3 חודשים, זה תוך 6 חודשים. אנחנו בעדיפות, משום שאצלנו זה אם כן או אין כתב אישום.

יש כאן בור שלא רק שלא מתמלא מתוך חולייתו אלא גם מתוך המקורות האחרים שצריכים למלא אותו. יש מחויבות למלא את התקנים ומשרד האוצר מונע מלמלא. אנחנו נראה אחרי זה אם משרד הרווחה מסוגל למלא. הם יכולים לרחוץ בניקיון כפיהם. אני מציע שדברי הסיכום יביעו מורת רוח מן העובדה שהאוצר לא הגיע.

הבעיה הכללית היא חוסר בכוח אדם. בשלב ראשון אנחנו מדברים רק על מילוי מה שיש התחייבות עליו, קרי הפשרת התקנים, אי התלייתם בפרשת ההפרטה או בכל תלות אחרת, ושחרור התקינה החדשה של 30 אנשים. כוון שאני מניח שאין טעם לבדוק את הדבר לפני התקציב, אני מציע שנתכנס כאן בחודש מארס ונשמע איך הופשרו התקנים, כיצד ניתנו התקנים החדשים. אנחנו רוצים לשמוע מהמשרד כיצד בין 70 ל80 תקנים אוישו תוך חצי שנה.

זה יהיה אחרי התקציב. אני חושב שצריך לעשות איזו שהיא פעילות לפני התקציב. אני הייתי מזמין את נציגו של שר האוצר לפני התקציב. בואו נדבר עם האנשים הקובעים.

אני מקבל את התוספת של הרב לוי. האם אנחנו זה נציבות שירות המדינה? למה אנחנו צריכים לעסוק בנושא של איוש תקנים?

אתה הרשות המפקחת. אנחנו נבקש מהנציבות וממשרד האוצר לתת לנו תשובות לשתי השאלות.

הישיבה ננעלה בשעה 11:00