כנסת פתוחה

PAGE
1
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

22.11.2006

הכנסת השבע-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שני

פרוטוקול מס' 46

מישיבת ועדת העליה, הקליטה והתפוצות

יום רביעי, א' כסלו תשס"ז (22 נובמבר 2006), שעה 09:00

דיווח השר לקליטת העלייה על יישום מסקנות הוועדה בנושא: מצבם הקשה של העולים מאתיופיה – הצעה לדיון מהיר של חה"כ קולט אביטל

חברי הוועדה: מיכאל נודלמן, היו"ר




קולט אביטל




אורי אוריאל




זאב אלקין




מרינה סולודקין

השר לקליטת העלייה זאב בוים


ארז חלפון

- מנכ"ל משרד הקליטה

חנוך צמיר

- משנכ"ל משרד הקליטה

חביב קצב

- מנהל אגף בכיר לדיור במשרד הקליטה

דוד יאסו

- מנהל מחלקת קליטת עולי אתיופיה

שרה כהן

- מנהלת מחלקת הרווחה

אסף דורון

- יועץ בכיר לשר

מסרט וורקו

- אחראית פרוייקטים חינוכיים במשרד הקליטה


עודד סלומון

- מנכ"ל המחלקה לעלייה וקליטה


אפרת וולך

- קצינת נוער – המשרד לביטחון פנים


יובל יעקבי -

- משרד האוצר


מאיה שריר

- מדריכה ארצית בעליה וקליטה במשרד החינוך


אברהם נגוסה


נחמן שי



אבי יספין

דנה גורדון

פרוטוקול בע"מ

דיווח השר לקליטת העלייה על יישום מסקנות הוועדה בנושא: מצבם הקשה של העולים מאתיופיה – הצעה לדיון מהיר של חה"כ קולט אביטל
1

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת קליטה, עלייה ותפוצות, בנושא מצבם הקשה של העולים מאתיופיה. התחלנו לדון בנושא לפני שישה חודשים והוועדה החליטה שכעבור שלושה חודשים ישמיע שר הקליטה את התכנית שמטרתה לתקן את כל הליקויים של קליטת העולים מאתיופיה.

שמענו מהרבה ארגונים שמטפלים ביהודי אתיופיה, והגענו למסקנה שאין תכנית מגובשת אחת והיום שר הקליטה ידווח לנו מה משרד הקליטה עושה כדי לשפר את מצב העולים מאתיופיה.

תודה רבה אדוני היו"ר, חה"כ אביטל, אנשי המשרד וכל האורחים. אכן הנושא של קליטת יהודי אתיופיה מעסיק את המדינה כבר הרבה שנים, במיוחד מאז תחילת המבצעים, במיוחד ממבצע משה שהיה באמצע שנות ה-80 ואילך. קליטת עלייה זהו נושא שדורש תשומת לב מכל התפוצות, לכל עדה יש בעיות משלה אך לעדה האתיופית יש בעיות מאוד מיוחדות שאינן דומות לאוכלוסיות אחרות, לכן נדרשת הערכות מיוחדת שמובילה לתכניות הקיימות היום.

רציתי להעיר שבניסוח של הדיון דובר על בדיקה מקיפה של הכשלים בטיפול ולדעתי יותר נכון להשתמש במילה, קשיים, כי כשלים זה כבר מסקנה גורפת וחד משמעית המצביעה על כך שיש פה כשל. אדוני היו"ר, ברצוני להציג את הפעולות העיקריות שמתבצעות למען העדה האתיופית בתהליך קליטתה. אני אציג את התוצאות הן לחיוב והן לשלילה. את הלקחים מכל זה, אני מציע שנשאיר לחלק האחרון.

מרבית הפעולות שננקטות כאן הן המשך של טיפול. קליטת עלייה זה תהליך, ולא ניתן לבצע שינויים של לחיצת כפתור. בתהליך קליטת העדה האתיופית, הבעייה העיקרית היא בגישור על פערי תרבות ענקיים, ולכן נדרש תהליך ממושך והדבר הכי חשוב שעלינו לבדוק הוא האם אנחנו במסלול הנכון.

אני מציע אדוני היו"ר, ברשותך, להדגיש בפני אנשי מקצוע שחלקם נמצאים פה שהדגש הוא לא על דיון פילוסופי אלא קודם להיות מעשיים ולהחליט איזה פרויקטים עושים.

אני רוצה להעיר על הוויכוח כשלים או קשיים חבל שאתה לא היית בישיבה, אנו חברי-הכנסת עמדנו על זה שיש כשלים לא קשיים בקליטת עולי אתיופיה. אם אנחנו רואים שיש בתי-ספר שבהם רק יהודים מאתיופים ואין יהודים מישראל, זה כשל של מערכת החינוך ולא הקליטה.

ויש עוד דוגמאות שבהן אנחנו כשלנו. זה לא קשיים, אנחנו נוהגים כך ביהודי אתיופיה במשך שנים.

ברצוני להבהיר שני דברים, כמי שישב בוועדה הזאת וישב מול משרד הקליטה והמון משרדים שבדרך-כלל עשו כמיטב יכולתם והשקיעו הרבה מאוד כסף, הרבה מאוד משאבים, הרבה מאוד חשיבה, אני לא באתי להגיד שלא נעשים דברים או שהמערכת נכשלה. אני באתי להגיד שאני וכולנו כאן יחד מסתכלים על תוצאות שחלקן עגומות.


ולכן הבעיה היא לא רק הקושי בדרך, הבעיה היא התוצאה. כמו זו למשל שהרבה מאוד אתיופים חיים בשכונות עוני, בגטאות לצורך העניין הזה, שהם בעצמם מוקד ליצירת קשיים.


זה נראה לא רק כקושי אלא כשל וכשל זה לא אומר כשלון, כשל זה פחות מכישלון, מבחן התוצאה. אני אמנה מספר גורמים שנראים לנו כמכשילים את הקליטה. ודווקא משום שאתה שר חדש במשרד הקליטה, אשאל אם לא הגיעה השעה לבחון כמה מהקונספטים שבהם חיינו. למשל כל הנושא של השיקום, או איך ומה אנחנו משקיעים במערכת החינוך במגמה להגיע לאיזה שהם שינויים שאולי יכולים להניב תוצאות יותר חיוביות.


זה הקונטקסט שבו נבחנו דברים. אני רוצה להגיד לך במאמר מוסגר, אני חוזרת מאיזשהו כנס שהתקיים במלטה בסוף השבוע, 56 פרלמנטים דנו בבעיות של קליטת מהגרים בתוכם ואין מדינה אחת שיודעת ועושה מה שאנחנו עושים למען העולים. ואני אומרת את זה כדי שנקבל פרספקטיבה.

אני באמת לא באה להתקיף את המערכת, אבל אנחנו רואים שיש בקרב הקהילה האתיופית, לצערי, כל-כך הרבה מקרים של התאבדויות, כל-כך הרבה מקרים של נשירה מבתי-ספר, כל-כך הרבה בעיות בתוך השכונות עצמן. יש לנו שלושת אלפים אקדמאיים שסיימו אוניברסיטאות והם לא נקלטים בשוק העבודה, זה לא מעודד את הקהילה לשלוח את יתר החברים שלה ללמוד באוניברסיטאות.

אלה נקודות ציון שנראות לנו אפילו קצת יותר מקשיים. ולכן המטרה שלנו היתה לחפש דרכים אחרות. אולי במקום לתת משכנתא שלא מספיקה לרכישת דירה טובה, עדיף לפזר אותם בארץ בקרב שכונות וערים יותר חזקות שבהן גם יש עבודה ולא ליצור בעצמנו גטאות שבסופו של תהליך הבעיה רק תסתבך.

זאת היתה מטרת הדיון ואדוני השר, באמת לא היתה שום סיבה שמישהו ייעלב מהמילה "כשלים" כי לא זאת היתה הכוונה והמטרה. אם אנחנו לא נסתכל על המצב כפי שהוא ונתקדם באותו התלם שהלכנו עד עכשיו, נמשיך לייצר את אותם הכשלים ואת אותם הקשיים. זאת המטרה.

אני מקבל בגדול, וגם בפרטים את ההבחנות האלה ומסכים אתן. קודם כל עלינו לבדוק את עצמנו כל הזמן. בסיכום אני גם אצביע על איך אני חושב שצריך לעשות בחינה רצינית שתבחן מול ההשקעות את התוצאות. כל עוד אין באמת מבחן כזה, העניין של הקשיים או כשלים זה עניין של התבוננות מהצד שבהרבה מקרים בתחומים שונים היא קולעת והביטוי הוא קולע ומשקף מציאות קיימת.


אבל כיוון שזה עדיין נתון לבדיקה, אני חושב שנכון קודם כל לדבר על הקשיים. על הקשיים המיוחדים אין ויכוח ולגבי הכשלים, עדיין נשאלת השאלה, לו עשינו פעולות אחרות, האם היינו מקבלים תוצאות יותר טובות או פחות טובות?


לכן צריך את הבדיקה ולסיכום אומר שאנחנו נמנה גוף רציני לערוך בדיקה שתיבחן את כל מה שאנחנו עושים עכשיו בהשקעות מול התוצאות הקיימות.

זה מה שהתבקשתם.

ייתכן שהקושי כאן הוא באי הוודאות הגדולה. המטרה שאנחנו מבקשים להשיג היא אולי כבדה וגדולה ואי אפשר להשוות את זה לתהליכים דומים אחרים של קליטה. יתכן שאנחנו משיגים המון למרות שיש הרבה בעיות. אני בטוח שיש פה הישגים עצומים גם כאשר אנחנו לא מרוצים מהסך-הכל.

אני חושב שאנחנו מבינים אחד את השני ואני מציע שתינתן פה סקירה, כמה שאפשר ממצה, על תמונת המצב מבחינת הפעולות. אנחנו לא מנתחים עכשיו ברמות של תיאוריות או של רקע, אלא דנים מה עושים עכשיו.

חנוך צמיר המשנה למנכ"ל משרד הקליטה.

שתי הערות: אחת, בקליטה בכלל ובקליטה של העדה האתיופית בפרט, עוסקים לא רק משרד הקליטה שאכן בעצם עושה את כל הפעילות, אלא גם משרדים ממשלתיים כמו משרד החינוך ומשרד הרווחה ומשרד השיכון וגופים נוספים שחלקם מיוצגים כאן, הסוכנות היהודית ועמותות. לכולם פעילויות עצמאיות משלהם ואם אנחנו רוצים לבחון ולשפוט את סה"כ הפעילות של מערכת הקליטה מול הקהילה, אז כמובן צריכים לקחת בחשבון את הפעילויות האלה ואז להתייחס לכל נושא המשאבים והתשומות שמשקיעים בהקשר הזה.


וההערה השנייה היא, מטבע הדברים אנחנו מדברים פה רק על עיקרי הפעילות של המשרד ולא מעבר לזה. אנחנו לא נציג כאן את כל נושא מרכזי הקליטה כי פה אנחנו עושים איזושהי פעילות שיתוף עם הסוכנות היהודית. אנחנו נעסוק בעיקר במה שאני קורא "קליטת הקבע ביישובים העירוניים".


לאחר השקף הכללי הזה אדבר על מהלך שהוא חדש יחסית במשרד והפך להיות ציר הפעילות העיקרי שלו ולאחר מכן נעבור לפי האגפים השונים, האגף לקליטה בקהילה, רווחה וחביב יציג את נושא הדיור.


קהילה האתיופים מונה כרגע כ-105 אלף אנשים, כולל ילידי הארץ. מתוכם כשבעת אלפים נפש במרכזי הקליטה. מוקדי הקליטה זה ייצוג ארגוני חדש שנושא תפיסה חדשה והנגשת שירותים חברתיים לקהילות במצוקה שפיתחנו ממש בשנים האחרונות וזה קיבל תנופה מאוד משמעותית בשנתיים האחרונות. ואנחנו נמשיך לפתח לפתח.


זוהי רשת שלמה של מוקדי קליטה שיושבים פיזית בשכונות של עולים מאתיופיה, הם מבצעים את האיגום המפורסם ואת הפעילות, בראייה כוללת של כל הגופים, המשרדים והעמותות וכל הקרנות שבדרך-כלל נמצאות בשכונות. הקמנו צומת שמחברת את כל הפעולות של משאבים ותשומות. המוקדים גם קובעים סדר עדיפות לפעולות ודואגים שאחד לא ידרוך על השני.

המוקדים נמצאים היום בכ-20 יישובים. התכנון ל-2007 הוא לגדול בעוד חמישה ואז נכסה כ-90 אחוזים מהאוכלוסייה.

עקרונות המוקד שהם, ריכוז פעילות, ובניית תכניות מקצועיות משותפות לגופים מהווים את הייחוד והשוני למצב שהיה קודם לכן. אנחנו יושבים בתוך השכונה וכל המערך הזה שמונה כמעט מאה אנשים, מתופעל על-ידי בני הקהילה שזה עקרוני אצלנו שבני הקהילה עצמם ייקחו חלק באחריות לקליטת הקהילה ויהיו רכזים מקצועיים ומנהלים.

אנחנו כמובן מפתחים ראייה הוליסטית של כלל צרכי המשפחה. עשינו סקרים מאוד מפורטים ואנחנו מכירים בשכונות האלה את כל המשפחות עם הבעיות. והדבר החשוב ביותר הוא שהמוקדים האלה הפכו בעצם להיות כתובת לבני הקהילה בשכונות.

התקציב השנתי שלנו כמשרד הוא 13 מיליון ₪. בפעולות האיגום אנחנו עומדים להצביע על שותפויות תקציביות בכל התכניות שלנו שכבר היום הם בסדר גודל של 10 מיליון ₪. תהליך זה הוא מפתח בפיתוח המוקדים.

באופן סכמתי זה מבנה ההפעלה. מוקד הקליטה יושב ב-20 שכונות. השותפים להפעלה ולפיתוח הקונספט זה בראש בראשונה הרשות המקומית שנדרשת לא להעביר את האחריות אל השלטון המרכזי שהם תושבי היישוב. ומול הרשות המקומית יש לנו את הקהילה.

כלל יסוד שלנו בהפעלת המוקדים, מעבר לניהול שהוא על-ידי בני הקהילה, שצוותי הארגון שמפעילים את המוקדים יהיו מורכבים בלפחות 50 אחוזים מבני הקהילה שהם מתנדבים ותושבים של השכונה, וזה עובד. בכל שכונה אנחנו מוצאים את הפעילים, הם מאוד משמעותיים בתשומות שלהם ולמעשה כל התכניות שמבוצעות ברמה השכונתית או העירונית, בסופו של דבר באות מלמטה ולא מוכתבות מלמעלה. אנחנו מתווים קווי פעולה כלליים מבחינת נושאים אבל התרגום של הנושאים לפעולות מקומיות, מתבצע באמצעות ועדות ההיגוי ולבני הקהילה יש השפעה מכרעת.

הנה היישובים שבהם אנחנו יושבים. בסוף 2006 אני מעריך שנהיה בעוד חמישה יישובים חדשים שקולטים את הקהילה של השנתיים האחרונות. התפתחו נקודות קליטה חדשות ביישובים כמו: בת-ים, חולון, פתח-תקוה, בני-ברק/פרדס כץ וגם תל-אביב-יפו כשלצערי הדגש הוא על יפו ולא על תל-אביב.

פה אנחנו מראים סטטיסטיקה של דוח שנתי שנעשה אמנם ב-2005, אבל הוא דומה מאוד למה שיהיה ב-2006 ויכול להיות שב-2006 זה רק יגדל ופילחנו את הפניות אל אותם מוקדים, שימו לב, 15,211 פניות למוקדים ב-2005 והנושאים הם ביטוי למה שאמרתי קודם כמשפט תיאורטי, גישה הוליסטית שבעצם מנסה לראות את כל הצרכים של היחידה המשפחתית.

היו פניות בענייני תעסוקה והשתלמויות, ביטוח לאומי, דיור, חינוך, סיוע משפטי, רווחה וכו'. אם הצוות המקצועי מסוגל לטפל בפניה באופן עצמאי, הוא עושה את זה. אם הוא לא מסוגל, מאחר והוא פיתח מערכת קשרים מאוד הדוקה עם הגופים הרלוונטיים, הוא מפנה אליהם ואז הוא עוקב אחר איכות הביצוע והטיפול בפניה.

בכמה פניות אתם מטפלים?

הנה יש כאן. ויש פה גם דוגמאות עם מספרים לריכוז פעולות. הפעולות עוסקות בהכשרות מקצועיות, אתם יכולים לראות כמה השתתפות, והנה התחומים: נהיגה, נהיגת אוטובוס, אוטובוסים זעירים, חשמלאות רכב וכך הלאה. דגש רב על עברית. הרובריקה שעוסקת בהשמות בעבודה לדעתי היא הרובריקה המשמעותית ביותר שקיימת בכל הטבלאות שאני אציג. כ-1,300 השמות של בני הקהילה בשנת עבודה, אנחנו רואים בזה הישג גדול מאוד. אנחנו עוקבים אחרי השרידות שלהם במקומות העבודה וגם בזה האחוז הוא גבוה. זה מצריך כיתות רגליים של רכזי התעסוקה יום יום, שעה שעה בחיבור שבין האיש לבין איתור מקום העבודה. דוגמה נוספת ברובריקה התחתונה, עוסקת בפרויקט של נשים שנקרא "אשת חיל" ותראו את המספרים. סה"כ אנשים השתתפו בפעולות של תעסוקה והשכלה, אתם רואים את המספר.


ריכוז של תכניות נבחרות בתחום הנוער, רק מדגם מייצג, יש עוד הרבה נוספות. יש פה גם פילוח לפי המוקדים עצמם. אנחנו עוסקים מספורט קט רגל ועד גדנ"ע, מסיירות, בעיקר עם החברה להגנת הטבע דרך חוגי מחשבים, תגבור לימודים וכך הלאה.

סליחה רגע, אני רק רוצה שלא ישתמע שאם אתה רואה נניח שבאשדוד יש מפעל בתוך המוקד שנקרא "קט-רגל" ומשתתפים 45, אבל זה רק מפעל אחד במוקד מתוך שורה ארוכה. נתנו דוגמית לפי תחומים מסוימים, אז הבאנו את זה.

הנה דוגמה נוספת לאירועים קהילתיים מתחרים. מתארגנים באמצעות המוקד והאגפים המקצועיים שלנו. לפני יומיים חגגנו את חג האסיף. אנחנו יודעים בדיוק איך זה עובד. אגב, יש גם אירועים לא ארציים כמו האירוע הארצי בירושלים, יש גם אירועים מקומיים. יום הזיכרון לנספים, ערבי פולקלור ודברים נוספים.


דוגמאות מבריאות המשפחה, ימי עיון לעובדים סוציאליים, הדרכת ההורים. מאמר מוסגר לגבי ההורים, בשנת העבודה 2007 נקציב את הנושא של העבודה המשותפת עם ההורים בטיפוח ההורים כאחד היעדים העיקריים של מערכת המוקדים כי לדעתי אולי תשומת הלב הן התכנונית והן המקצועית מול שכבת הגיל הזו של ההורים לא היתה מספקת ואני חושב שאנחנו צריכים לתקן אותה.


הנה דוגמה לאיגום הארגונים שלפעמים אפילו יושבים פיזית, ולא רק משתתפים בוועדות ההיגוי. יש מקומות בניהול והפעלת המוקד ובקביעת סדר עדיפות. אתם רואים פה דוגמאות ולא כתבנו את הכל, יש עמותות מקומיות ששותפות וזו קואליציה אמיתית של אנשים שעוסקים בטיפול בבני הקהילה.


אני מעביר את רשות הדיבור למסרט, שתיתן דוגמאות מייצגות של פרויקטים ארציים שלא מטופלים דווקא באמצעות המוקדים אלא באופן ישיר באמצעות האגף.

בסה"כ הכללי, בשנים האחרונות אנחנו משנים את הגישה שלנו, כפי שציינה חה"כ קולט אביטל. עד לפני חמש שנים היה מספר הילדים שהיו משולבים בתכניות הבלתי פורמליות מצומצם מאוד. בשנים האחרונות הרחבנו את היקף הילדים שמשתתפים בתכניות וגם עשינו מיפויים ברמת הצרכים של הילדים עצמם במטרה לתפור תכנית אישית, מתאימה לכל ילד וללוות ולסלול את דרכו לחיים הנורמטיביים בחברה. כלומר, לאקדמיה ולשירות יותר משמעותי בצה"ל.

יש כאן מספר דוגמאות של התכניות שהופעלו עד ה-30 ביוני השנה. פעילות שכללה קרוב לחמשת אלפים ילדים, כאשר 760 ילדים מתוכם הם יוצאי אתיופיה. התכנית פעלה במתנ"סים היישוביים באמצעות החברה למתנ"סים. היא נתנה מענים הן ברמה הלימודית הן ברמה של ידע כללי, העשרה, חוגים ופעילויות חברה, כאשר המטרה העיקרית היא לצמצם את הפערים הלימודיים שקיימים בינם לבין שאר הילדים בכיתה.

תכנית הדגל מבחינתנו היא אופק לבגרות שהתחלנו לפני ארבע שנים בשיתוף ג'וינט ישראל ומכון ברנקו וייס. בתכנית כיום משולבים 1,030 ילדים, כאשר 3,046 תלמידים עברו בתכנית הזאת במהלך ארבע השנים הללו. התכנית פועלת בקרב תלמידים בשכבות גיל י' עד יב' וישנן הצלחות רבות.

בשנת תשס"ו 75 אחוזים מבוגרי התכנית סיימו את הלימודים עם זכאות לתעודת בגרות, כאשר 20 מהזכאים לבגרות הם זכאים לבגרות איכותית, כלומר, הם עומדים בקריטריונים של האקדמיה. קיימת גם תוכנית צל"ש שמכניסה למעשה תכנית פלא ביישובים שאין בהם מתנ"סים ויש צורך לתת את התגבור ולצמצם את הפערים הלימודיים משאר התלמידים בכיתה.

במסגרת תכניות עם הרשויות, מופעלות תכניות נוספות שלא כתכניות ייחודיות ברמה היישובית. יש כאן דוגמאות מסך התכניות שאנחנו מפעילים, כמו מועדוניות, קייטנות קיץ וכן הלאה.

באשר לנושא תרבות, בשנתיים האחרונות פיתחנו תכנית שנותנת גם מענה להעשרה תרבותית. מרבית בני הקהילה לא נחשפים לסוגי תרבות הקיימים בארץ. רכשנו את ההצגה "היחיד במינו" שזו הצגה של אומן מבני הקהילה שהיא משקפת את הסיפור של העלייה ומגלמת בתוכה את קשיי הקליטה.

מהתכנית הזו נהנו כ-10 יישובים, בשנה האחרונה 150 אלף ש"ח, שנה לפני 160 אלף ₪, ההצגה היא מאוד מוצלחת והיא משקפת בעצם את המציאות של הקהילה. אנחנו גם מספקים ספרים, פתחנו במוקדי הקליטה ספריות של קלטות וידיאו וספרים שתורגמו מאמהרית לשפה העברית.

תודה. שימו לב להשקעה בתחום של התכניות המיוחדות בחינוך שנקרא לזה "חינוך תרבות", שזה כמחצית הסכום מסה"כ ההשקעה שלנו במוקדים. זו השקעה שלנו של משרד הקליטה. וכמו שראינו כבר, יש הרבה גורמים נוספים שחוברים לתקציבים, כך שההיקפים יותר גדולים.

איך אתם בודקים את כמות ההשקעות?

רוב הפרויקטים מלווים במחקרי הערכה. ומסרט כבר הראתה את השינוי בשיעור הזכאים לבגרויות ובאיכות הבגרויות.

יש דברים שניתנים למדידה כמו הבגרות, כשאתה עושה תכנית לבגרות, אתה יכול למדוד כמה היה לפני התכנית. עכשיו התכנית רצה ואם יש כבר מחזור ראשון או שני שהם כבר אחרי התגבור הזה בתכנית המיוחדת, אתה רואה את התוצאות ובזה יש לנו תוצאות טובות.

כמה אנשים משתתפים במוקדים בהשמה בתעסוקה?

1,300.

1,300, בתקופה של שנה שמנו בעבודה 1,300 מבני העדה על המקצוע שהם למדו. עכשיו אתה שואל אותי, אני לא יודע לענות לך אם התוצאה הזאת היא תוצאה הכי טובה שאפשר להשיג, אנחנו חושבים שהיא תוצאה יותר טובה ממה שהיה עד כה.

אם בקורסים היום אלף אנשים זה גם לא טוב.

אז אני נותן לך דוגמאות שאנחנו יכולים למדוד. יש דברים שעוד אי אפשר למדוד, כמו תכניות חינוך ארוכות, או תכנית פלא של לימודים ותגבור אחה"צ, את זה עדיין אי אפשר למדוד. יש לנו תכניות של צל"ש שהן די דומות, זה במסגרות אחרות, הדברים האלה או שילוב בפנימיות של זה, זה השפעות ארוכות טווח, עדיין לא ניתנות למדידה.

בסיכום אזכיר שאנחנו ניקח גורם חיצוני שיעשה לנו איזושהי הערכה שנראה אם אנחנו על המסלול הנכון בכל תכנית ותכנית.

העשייה בתחום הרווחה נמדדת במשרד בארבעה תחומי תוכן ועשייה שמשקפים עבורנו את נתוני והיקפי הסיכון הניכרים יותר בקרב העדה. הראשון, התמודדות עם קשייו של נוער עולה יוצא אתיופיה שמצוי במצבי סיכון וסכנה; התחום השני זה הנושא של התמודדות עם בעיית ההתמכרויות, אלכוהול וסמים; הנושא השלישי זאת בעיית האובדנות והרביעי, בעיית האלימות במשפחה בקרב העדה.


ארבעה תחומי התוכן הללו נעשים תוך חבירה ושיתוף פעולה עם הרבה מאוד גורמים. גם ברמה של חשיבה משותפת, שיח משותף ופיתוח משותף של תכניות ובאמת מתוך מחשבה שעם שיתוף פעולה, אפשר להגיע לתוצאות משמעותיות יותר. הרבה מאוד אנחנו נשענים על אנשי מקצוע ועל גורמים שבאים מתוך הקהילה עצמה.


באשר לתכניות של נוער במצבי סיכון וסכנה – חלק מהתכניות הן תכניות מערכתיות ודוגמה, מסיכון לסיכוי שאמורות לתת מענה לכלל בני הנוער במצבי סיכון ברמה של יישוב. תכניות אלה כרגע מאוד יקרות ובוצעו בשלושה יישובים לקראת השנה הרביעית והאחרונה שלהם.

מתוכן גזרנו חלק מהתכניות שהן תכניות שממוקדות יותר בנוער שנמצא בקצה הרצף שזה נוער שעובר חוק. כרגע אנחנו עושים את התכנית סיכויים לדוגמה ב-20 יישובים לאחר הצלחה ב-10 יישובים והרחבה של 10 יישובים נוספים עם תקציבי הקרן לילדים וסיכון בביטוח הלאומי.

פה אני יכולה גם להראות הצלחות מוכחות שעמיתתי מהמשטרה אפרת, גם תוכל להציג אותן. במעבר שמשנת 2005 ל-2006 חלה ירידה של 17 אחוזים במספרי התיקים שנפתחו לנוער יוצאי אתיופיה ובכלל חלה ירידה מאוד משמעותית בנתוני הפשיעה של נוער עולה בצורה ניכרת הרבה יותר מאשר של נוער ותיק.

חלק מבין התכניות הן תכניות שמכוונות מבחינתנו לקדם תכניות שהן מעודדות יותר הצלחה. אנחנו כרגע פועלים יחד עם עמותת יזמים צעירים על תכניות שמכוונות לנוער במצבי סיכון, תכנית נורמטיבית שנמצאת בבית-הספר. התקווה שלנו היא להכניס כמה שיותר מהתכניות הללו למסגרת מוקדי הקליטה, כי כל העבודה היא עבודה יישובית מתכללת וזאת תכנית שנכון מאוד שתהיה במסגרת המוקד.

חלק מהתכניות הן תכניות שממוקדות בשכונות. אנחנו זיהינו בהן מוקדי מצוקה מיוחדים. לדוגמה, באזור צפון ירושלים שתי שכונות שהן עתירות עולים. נעשתה שם עבודה תשתיתית רחבה, על מגוון מאוד גדול של תחומים. גם פה חלק מהנתונים הם נתונים מאוד מעודדים.

במשטרה מדווחים לנו שהיום לא רואים חבורות רחוב של נוער עולה אלא יותר דווקא את הנוער הוותיק. ההשקעה שלנו באוכלוסייה העולה מניבה תוצרים משמעותיים. ההכנסה של הפעילות למסגרת המתנ"ס וההתייחסות גם למתנ"ס כמקום שהוא מקבל ומזמין את בני הנוער, יוצרות תפנית.

חלק מהתכניות שאנחנו פיתחנו בעת האחרונה הן תכניות שאנחנו פיתחנו אותן יחד עם יישובים באותם כיסי מצוקה שראינו ששם יש חלק מהנוער שגם משדר תחושה של ניכור, וחוסר שייכות, בחלק מהמקומות ראינו גם ריבוי אירועי אובדנות וגם ניסיונות אובדנות בקרב נוער. תכנית מגדלור בקרית מלאכי מהווה תכנית דגל, שמבחינת היישוב יצרה מעיין סוג של אווירה אחרת בתהליך העבודה עם נוער עולה.

מה הם עושים שם בתכנית כזאת?

זאת תכנית שמתקיימת יחד עם עמותת עלם בקרית מלאכי, באחת השכונות היותר במצוקה. היישוב עצמו היקצה לנו מבנה שכולל בתוכו גם אולם ספורט. נעשה שם תהליך משולב, המשכי. השלב הראשון היה איתור של הנוער ברחוב, אנחנו מימנו תקציבים של עובדי איתור מה שנקרא "חבורות רחוב". הם פשוט הסתובבו ברחובות בשעות לילה מאוחרות ויצרו קשר תומך ומעודד עם בני הנוער שמסתובב ברחובות והזמינו אותם ליטול חלק ולהצטרף לתוך המבנה של העבודה עצמו.


בתוך המבנה עצמו נוצרה פעילות שבנויה על הרבה מאוד תחומי תוכן ועניין שהם רלוונטיים לנוער. דגש מאוד משמעותי על הנושא של הספורט. לדוגמה בקרית מלאכי בתכנית מגדלור זו קבוצת כדורגל שמגיעה להישגים ארציים. זה נושא לגאווה ואחד מהדברים שאנחנו מאוד רוצים ליצור בקרב הנוער שנוטל חלק בתכנית.


לתכנית יש שמות שונים במקומות שונים. בקרית גת היא נעשית למשל עם עמותת "ידידים", בקרית מלאכי עם "עלם", בפתח תקוה היום אנחנו נמצאים בתחילתו של תהליך שזה יותר בכיוון של עבודת איתור. זאת אומרת כיתות רגליים ברחובות ואיתור הנוער ובעצם יצירת הנגשה וקרבה של הנוער לשירותים.


התפיסה שעומדת מאחורי זה זיהוי כסא המצוקה והשכונות ששם אנחנו רואים עלייה בנתוני איתור של הנוער ויצירה של מהלך שהוא מהלך משולב, שחלק מתוך תפיסת העבודה שלו גם צוינה קודם על-ידי מסרט, והוא חלק מהאני המאמין המקצועי שלי, זה של בניית תכנית אישית לילד.

אני קראתי בעיתון וראיתי בטלוויזיה שהיו בעיות עם נוער ברחובות. שם אתם לא פועלים?

ברחובות יש שני מהלכים בגדול. יש את המהלך בקרית משה ששם הבעיה שלו זה לא תקציבים אלא יצירה של עבודה משותפת, מתואמת של כל הגורמים שעוסקים שם. להרגשתי כרגע יש כאן כיוונים חיוביים יותר. יש לנו שם מוקד שנותן הרבה מאוד מקום ובולטות ביצירה ובתפירה של העבודה המשותפת.


לרחובות נכנס גם הפרויקט הלאומי וחלק מתוך המסר שלנו זה לא להיכנס למשל לקרית משה, אלא להיכנס למקום אחר שבו לא פועל, כדי ליצור מהלך שהוא כרגע נכנס למקומות שהם לא מטופלים. יש עוד עבודה רבה ברחובות, והקציתי להם תקציב נוסף.

אני שאלתי על רחובות, בנושא הזה זו עיר מאוד מפורסמת.

חלק ניכר ממה שצריך כרגע לעשות שם זה הבניה הרבה יותר מתכללת של עבודה בין שירותית בתוך העיר. זאת אומרת, איגום נכון יותר וזיהוי נכון יותר של המשאבים, כי הבעיה שם היא לא המשאבים. זה בעצם קשור במכוון בין היתר למקום ולאחריות של העיר לתושבים שלה. אנחנו כרגע אישרנו תכנית חדשה שהיא נערי הגן לדוגמה במרכז העיר, מקומות שהם כרגע פחות מטופלים.

תכניות נוספות ששוב זיהינו את נושא האלכוהול והסמים כבעייתי יותר. פיתחנו שתי מודולות מרכזיות של תכניות. תכנית אחת שמבוצעת יחד עם עמותת "אפשר", שגם עברה מחקר הערכה על-ידינו וכרגע אומצה על-ידי הפרויקט הלאומי. היא התקיימה בשנה שעברה על-ידי הפרויקט הלאומי בתהליך משותף איתנו והולכת להיות מורחבת השנה.

פיתחנו דגם של עבודה שהוא מצליח והוא מאומץ ומורחב. אנחנו פיתחנו עם הרשות למלחמה בסמים דגם נוסף, שתי התכניות הם בדגש של הורים וילדים, גם התכנית הזאת כרגע עברה מחקר הערכה. התקבלה כרגע החלטה בשיתוף עם המנכ"ל שלנו והמנכ"ל לרשות המלחמה בסמים שלקראת 2007 ניצור הרחבה של התכניות.

הבעיה החריפה יותר שגם מזהים אותה בעת האחרונה זה עלייה באירועי אלימות במשפחה בקרב בני העדה, עלייה במקרי רצח. גם פה אני רוצה להתייחס לשני הדגשים עיקריים. מתהליך שמשלב הן עבודה טיפולית והן עבודה שקשורה להעלאת מודעות. אנחנו במשרד הקליטה יחידים כרגע במערכת, הקצינו תקציב שהכניס כח-אדם של עובדים סוציאליים לתוך המרכזים למניעת אלימות במשפחה.

אלה העובדים הסוציאליים היחידים היום שעובדים בתוך המערכת ומהתקציב שלנו. יש לנו ועדת היגוי שמאגמת את כל השותפים. אנחנו כרגע מנסים לעשות מהלכים משלימים כדי שאפשר יהיה להשיג תקציבים כדי להכניס עובדים סוציאליים בני העדה לתוך מערכת השירותים, אבל עם יצירת הבטחה של עבודה מתמשכת לאורך זמן, כי הכנסה של עובד לפרק זמן קצר מביאה יותר נזק מאשר תועלת.

במסגרת העבודה הטיפולית נעשה גם העלאת המודעות באמצעות הקמפיין שאנחנו עושים כרגע עם הטלוויזיה בשפה האמהרית, המגזין בנושא של אלימות במשפחה. זה מגזין מתמשך, ולא חד-פעמי, הוא נבנה יחד עם אנשי מקצוע מתוך העדה. רונית סלומון היא עובדת סוציאלית שנכנסה באמצעותנו למרכז בנתניה, והיא זאת שמלווה מקצועית את ההבניה של התכנים. אנחנו נצא בסופו של דבר עם הקמפיין כולו, אחר-כך לעבודה בקבוצות עם גברים ועם אוכלוסייה.

אסיים בנושא של האובדנות. השנה עשינו מחקר גישוש, והבאנו את ממצאי המחקר בפני שלושה משרדים מרכזיים שלטעמנו צריכים להיות שותפים לבחינת הבעיה ולהתמודדות איתה: משרד הבריאות, משרד החינוך ומשרד הרווחה.

אנחנו אימצנו שלוש המלצות מרכזיות מתוך מחקר הערכה איתן אנחנו מתקדמים. האחד, הוא הכנסה של רכזי נוער בתוך מוקדי הקליטה, אנחנו הולכים כרגע ליצור רישום מלא של כל מוקדי הקליטה עם רכזי נוער. הדבר השני הוא עיבוי משמעותי כשם שציינתי, של תכניות שקשורות לנושא של התמכרויות כי הנושא של ההתמכרויות הוא קריטי מבחינת נושא האובדנות.

והנושא השלישי זה כרגע הכנסה יותר מקצועית של עבודה עם הורים עולים כזיהוי המשפחה העולה כגורם חוסן. הגישה שלנו היא כרגע לא גישה של סיכון אלא גישה של חוסן.

אני מציג את העניין של הדיור שהוא בהחלט עניין חשוב.

בחודש האחרון עבדנו על תכנית מסוימת בנושא שינוי הדברים בנושא הדיור. אנחנו יודעים שכמה דברים, מתחילת רכישת הדירות לא היו בסדר. התחלנו בתכנית שכנראה תסתיים בשבוע הבא וכבר נתחיל בביצוע שלה בינואר 2007 וחביב כבר יתייחס לשינויים שאנחנו עושים עכשיו.

העדה האתיופית לא נקלטה כמו העולים מברית-המועצות, זה לא קליטה ישירה, פה מדברים על דירות שהתפנו ממרכזי קליטה?

נתחיל מהעולה שיורד מהמטוס. עולה שיוצא משדה התעופה אנחנו מפנים אותו למרכז קליטה.

את זה אני יודע.

הקליטה הראשונית זה באמצעות מרכז הקליטה. השאיפה שלנו תוך 14 חודש מהשהייה שלו במרכז הקליטה, לאפשר לו לרכוש דירה בשוק הפרטי ביישובי המרכז וביישובים שהוא יכול להתמודד בהם בנושא התעסוקה, בנושא החינוך הממלכתי דתי וביישובים שבהם לא ייפול על מערכת הרווחה.


העולים מאתיופיה הנמצאים במרכזי קליטה, זאת האוכלוסייה היחידה במדינת ישראל מכלל הזכאים שהם זכאים למענקי משכנתאות. הסכום שהם זכאים לו זה סכום גדול מאוד יחסית, זה ממוצע 300 אלף ₪, אבל אליה וקוץ בה- מדובר באנשים שמגיעים חסרי כל, אין להם הון עצמי, בראשית הדרך עדיין הם לא עובדים, הבנקים לא נותנים הלוואות משלימות, מה הם מסוגלים לקנות בממוצע של 300 אלף ₪ שזה כ-66,67 אלף דולר, תלוי מה שער הדולר וכו'.


לכן מטבע הדברים הם מתרכזים ביישובים החלשים ביותר ובשכונות המרכזיות. אנחנו, משרד הקליטה, מזה זמן רב מנהלים משא ומתן עם משרד האוצר כדי לקבל תמיכה מלאה ממשרד השיכון. אנחנו היינו רוצים להגדיל להם את המענקים לפחות ב-50 אחוזים, אבל אנחנו מתחשבים בנתוני מצוקת תקציב, זה ברור לכולנו. אנחנו דורשים לפחות לעדכן ב-25 אחוזים בממוצע את התקציב.


המטרה שלנו היא להעניק לעולה קצת יותר כסף כדי שיוכל להגיע לעוד שכונות קצת יותר טובות באותם היישובים, כדי למנוע ממשפחה בת 10 נפשות לרכוש דירה של שני חדרים וחצי או שלושה חדרים ואחר כך לחיות בתנאי מצוקה.

פה אני רק רוצה להוסיף ואני מקווה שנצליח, אנחנו כרגע עם האוצר במשא ומתן מעבר לדבר הזה, לשר ולי הייתה ישיבה עם נציגי בני העדה בשבוע שעבר, אנחנו נצטרך את עזרתם בפיזור, כי אנשים שמגיעים ממרכזי הקליטה נמשכים לאותם מקומות בהם נמצאים בני משפחתם והחברים שלהם. אנחנו רוצים לפזר כדי שבאמת נוכל להעביר אותם לשכונות אחרות ופה אנחנו נצטרך את עזרת נציגי העדה.

מה עם דיור עמידר ועמיגור?

במיוחד כשיש את המענק הזה אז זה לא משמעותי.

כי רוב הדירות האלה נמצאות באזורים לא טובים, באזורי שכונות שיקום והדירות לא הכי מתאימות. מה גם שיש מעט דירות עמידור ועמיגור.

המדינה מכרה דיור ציבורי ויש קרן.

היא מכרה לדיירים שלה, לאנשים שמתגוררים בדירות שלהם.

לא, אבל בסדר.

אדוני היו"ר, אלה דירות לא מתאימות לעולים.

בסדר.

בנוסף לזה, גם במצוקת התקציב בנתונים האלה, אנחנו מנסים לשפר את דרכי הרכישה. אנחנו מנסים לצמצם רמאויות, בפועל נתנו הנחיה מאוד ברורה באמצעות משרד השיכון לבנקים שהשמאים יעמיקו את הביקורת שלהם.

כשעולה מאתיופיה רוכש דירה, שני שמאים עושים לו שומה עליה. לא הסתפקנו בזה וכבר הגענו להסכם ואני מקווה שנסגור את זה תקציבית עם משרד האוצר ונפעיל אותו, כמו שאמר המנכ"ל, בראשית 2007. המטרה היא שאותו שמאי יבדוק גם את המצב הפיזי של הדירה. כשעולה מאתיופיה רוכש דירה שהוא יידע מה הוא קונה, לא רק שהוא משלם את מחיר הדירה, שיידע אם הרצפות והאינסטלציה והקירות בסדר וכו'. וככה לנסות לצמצם את הנזקים ולהקל עליהם את הדרך.

אתם מספרים דברים כמו באגדה, זה בסדר.

תראה, לפעמים האגדה הופכת להיות מציאות כמו האגדה של המדינה.

אני יודע איזו מציאות, בגלל זה אני אומר שזה כמו אגדה.

בנוסף אנחנו מנסים עכשיו להכניס יותר להסברה, אנחנו רוצים לנסות עד כמה שאנחנו מסוגלים בראשית הדרך לקיים סדנאות לעולים במרכזי הקליטה, כדי להכשיר אותם עדיין במרכזי הקליטה. אנחנו נעשה את זה בשיתוף פעולה מלא הן עם עובדי הסוכנות היהודית שעובדים במקום והן עם עובדי משרד הקליטה שאחראים על תחום הדיור כדי להכין אותם לנושא רכישת הדירות ולצאת לשוק החופשי.

לצערי הרב, אנחנו בדקנו עוד תכנית, בגלל שגם התגלו רמאויות של המתווכים שמוכרים את הדירות. חברת-הכנסת מרינה סולודקין דיברה אתי על העניין הזה. אנחנו ניסינו לקחת מספר מתווכים שהאחריות תהיה עליהם ורק הם יוכלו להתעסק במכירת הדירות. לצערי הרב, כמו גם בעניינים אחרים, היועצים המשפטיים לא מאשרים את הדבר הזה כי זה מאפשר זכות לכל מתווך לעשות את זה. אנחנו עדיין נלחמים גם בנושא הזה, אבל נתקלים במגבלות משפטיות.

לא רק מתווכים, גם עובדי מרכז הקליטה מרמים את העולים זה ידוע .

סליחה אדוני היו"ר, אני מנכ"ל המחלקה לעלייה וקליטה בסוכנות. אני חייב להגיד במשפט אחד, אם יורשה לי,

בסדר, אחר-כך, אני רוצה לגמור עם הצגת התכנית.

בנושא הגדלת המשכנתאות. ההנחה היא שהגדלת המשכנתאות תוכל לתת פריסה יותר טובה ופחות צפופה של בני העדה בהתיישבות הקבע שלהם. אבל צריך להגיד שני דברים. ראשית, אנחנו צריכים את העזרה של בני העדה עצמם הצעירים ואלה המארגנים, דיברתי גם עם אדיסו מסאללה, הוא יו"ר ארגון הגג וגם עם צעירים שפגשתי בעקבות השביתה שהיתה. יש פה תרבות מסוימת, והתמודדות עם שינויי תרבות היא תמיד התמודדות לא פשוטה. יש הצטופפות מרצון של בני העדה להיות ביחד. אם זה לא יעבור עם סיוע מבני העדה, אז יהיה קשה לשנות הרגלים כאלה. אבל זה נכון בצורה יותר רחבה, יש גם בעיה מצד יחס האוכלוסייה הוותיקה כלפי האתיופים. כל מקום בו מנסים העולים מאתיופיה לרכוש דירות יש נטיה לאוכלוסייה הוותיקה לצאת. זו המציאות. זה צריך להיות מלווה באיזשהו תהליך יותר רחב של החברה הוותיקה במדינת ישראל מול העדה האתיופית בספקטרום הרבה יותר רחב וגם התרבותי. שלא ייווצר מצב שלאן שהם יבואו אז יברחו.


אז מה הרווחנו בעניין – לא הרבה. אפשר להגדיל את המשכנתאות, אבל צריך להוסיף לזה את המאמץ כדי להביא אותם למקומות אחרים בארץ. אבל צריך לזכור שזה צריך להיות בליווי של שינויים תרבותיים שהם תהליכים.

אני רציתי לציין שתי נקודות. אחת, שהפעולות שנוקט היום משרד הקליטה בנושא הזה בהחלט נועדו למנוע או לצמצם בצורה משמעותית את הבעיה שהועלתה כאן. אני מניח שכבר עכשיו אפשר לראות שיפור משמעותי בנושא.


דבר שני, לגבי המקרה, מדובר במקרה בודד אחד שהתרחש במרכז קליטה אחד והנושא טופל מקומית. ואותם עובדים כולל מנהל מרכז הקליטה לא עובדים שם היום. אז צריך לשים את הדברים בפרופורציות.

אתם סיימתם את הצגת התכנית?

כן. סיכום אחר-כך.

בבקשה חבר-הכנסת אורי אריאל.

תודה היו"ר, ראשית, יישר כוח גדול לכל העוסקים במלאכה, גם הסוכנות וגם משרד הקליטה והעלייה, אומנם עדיין לא רואים את כל התוצאות אבל יש הרגשה של שינוי. ואין מזרזים אלא למזורזים אבל יש להחיש את ביצוע הדברים.

אני לא אעביר ביקורת על העולים החדשים מאתיופיה אני מעריך את כל אלו שעולים לכאן. יש להיזהר באמירת הדברים.

צריך אולי לחפש פתרונות בחינוך ובמקום המגורים.

גם תעסוקה.

כן, גם תעסוקה. לא נזניח את הבעיות, נטפל בהן ורק שיהיה לכם כח לכך ונדקם את העניינים. בהמשך לדיון שהיה פה עם השר רוני בר-און, בו דובר שנושא עלייתם של העולים מצריך שינוי. בקשה אישית, ואני לא רוצה לשמוע על חוק הכניסה וחוק השבות, תעלו אותם עכשיו, תפסיקו את ההתעללות הזו באנשים שנמצאים בסכנה, יש מקומות לא קלים. כולם יודעים שהאנשים האלה נמצאים בסכנה ממשית של מחלות, של רעב, לפעמים גם של ביטחון ממש.

אני פונה אליך השר, אני יודע שאתה בעד, לעשות מאמץ נוסף לא לוותר בעניין הזה, זה דבר מוסרי מדרגה עליונה. ואני חושב שיהיה לך ולנו את הכבוד אם אתה תוביל את זה. אסור להתרגל למציאות, תודה.

תודה רבה. חברת-הכנסת סולודקין:

ואני מבקש סיור באתיופיה.

אני נתתי פקודה לבדוק איך אפשר לעשות סיור לשם.

בתור אחד שהיה שם לפני חצי שנה, אני אגיד לך איך אפשר לעשות את זה.

אני עדיין לא הייתי, אז תכניס אותי לרשימה. אני מודאגת מהידיעה שיש עלייה של בני מנשה שהם גם במרכזי קליטה ובנושא של פלשמורה יש לנו את החלטת הממשלה ואנחנו צריכים לבצע את החלטת הממשלה בגלל שזה אל"ף, בי"ת של מינהל לא תקין.


ועכשיו כשמביאים את האנשים לאותם מרכזי קליטה, אני שואלת את חביב, מה קורה במרכזי הקליטה.

זה בהומור אבל השאלה היא במקומה.

בני מנשה זה נושא לדיון אחר אבל אני חוששת מאוד שעכשיו זה על חשבון של פלשמורה ושאנחנו כבר באיחור.

נדבר על זה.

כשהייתי עדיין במשרד הקליטה, בני העדה פנו אליי ומאז שיצאתי ממשרד הקליטה בני העדה הולכים לקבלת קהל שלי בערים. בבאר-שבע ובראשון לציון הגיעו קבוצות של אנשים, יש ציפור נפש לבוגרי הצבא, הם רוצים אדמה ומכסות מים לעבודה בחקלאות.


הפניתי את בקשתם לשלושה משרדים, פניתי לסוכנות היהודית, לזאב בייסקי, כבר קיבלתי תשובה ממנו. לסוכנות היהודית יש ניסיון מוצלח קליטה בחקלאות של עולי רוסיה, קבוצה של פרמרים נתנו להם את האדמות בקרן שלום והם עובדים ויש להם מפעלים כל-כך מוצלחים שתוצרת החקלאות מיוצאת לחוץ-לארץ.


פניתי גם למשרד הקליטה, אנחנו נדבר על זה עם השר בקרוב. פניתי למשרד החקלאות בגלל שאני חושבת שלבני העדה יש ניסיון של עבודה בחקלאות טרופית, לא סתם בחקלאות, ועם הכסף של המדינה, הסוכנות היהודית ועם מכסות מים ואדמה, אנחנו יכולים להיכנס למסלול קליטה מקצועי טוב, עם חלק מהאנשים המעוניינים בזה.


לדעתי חסרים יותר כלי תקשורת בשפה האמהרית שמסבירים הרבה דברים שקורים במדינה. בכנסת אני הצלחתי בעבודה שלי מול דליה איציק והמנכ"ל בלשניקוב, יהיו שידורים של הכנסת באמהרית בקרוב. מה שאני יכולה עכשיו זה רק להמליץ וללחוץ, אני רוצה ערוץ בתדר אחד באמהרית כל יום, כמו ברוסית.


אני חושבת שזה חלון טוב אל החברה הישראלית כדי ללמוד חוקים של המדינה, כדי לדעת יותר על המדינה וזה כלי מאוד טוב לקליטה טובה ונכונה. אנחנו לחצנו שיהיה מגזין באמהרית, אני חושבת שלמשרד יש יותר כלים.

אנחנו עכשיו במשא ומתן עם השר הירשזון, צריך להפעיל לחץ של משרד הקליטה שעולי אתיופיה זקוקים ליותר שעות האזנה וגם לשיעורים של עברית אבל בשפה האמהרית. כך אני חושבת שהקליטה תהיה יותר ויותר מוצלחת.

תודה.

אני מארגון צפון אמריקה. אני מבני הקהילה. וקודם כל, אדוני היו"ר, אני חושב שאפילו הפרוטוקול מראה שהתפיסה ממש לא מקרבת אותנו לחברה הישראלית.


אדוני השר ציין את מוקדי הקליטה. מוקדי קליטה החלו לפעול עם מדריכים אזוריים, במקום שתהיה מחלקת חינוך, גוף שמטפל בחינוך, שולחים למוקד קליטה.


רכזי תעסוקה –רכזי תעסוקה הם מתורגמנים לחברות כוח-אדם. אין להם סמכות לתת משכורת מביטוח לאומי כדי שיוכלו לקבל הכשרה מקצועית. ואז הוא מציע קורס של מספר שעות במהלך היום, במקום שיהיה איש מקצוע בתוך לשכת תעסוקה שמכיר את הבעיה ויקשר שם בתוך לשכת התעסוקה ויכוון אותו להכשרה מקצועית רצינית.


היום אפילו להנדסאים קשה למצוא עבודה, על אחת כמה וכמה אלו שלמדו בקורס מספר שעות. בנושא כדורגל – במקום להכניס אותם לאגודות, כמו מכבי, הפועל, יש לתת להם את המימון שההורים לא יכולים לממן להם. יוצרים להם מעין גטו באיזה מתנ"ס, אומרים להם "אתם כדורגלנים" וזהו.


התפיסה אינה מקרבת אותנו לחברה הישראלית. על איזה קשיים אנחנו מדברים? יש 150 אלף יוצאי אתיופיה, יש מעל 4,500 סטודנטים אקדמאים, אולי חלק זה מגזענות.

בראיון עבודה כבר אני יודע מי התקבל, כי הקולגה שלו התקשרה ואמרה לו, "הבן שלי מגיע לשם". אז בתפיסה פה יש בעיה רצינית שצריך לקלוט את האקדמאים לפי המקצוע שלהם ולא ליצור לנו איזה מוקד קליטה, איזה רכז קליטה. זה לא מה שיקדם אותנו.

תודה רבה.

אני רוצה אדוני היו"ר, להציג שלוש נקודות קצרות. בתחילת דבריך, דיברת לגבי בתי-ספר עם ריכוז גבוה של יוצאי העדה. אני אתן לך דוגמה, אנחנו עובדים בבית-ספר רש"י בנתניה, שכונת קרית נורדאו כוללת כ-9,000 יוצאי אתיופיה מתוך 15,000 שגרים בנתניה. יש בשכונה חמישה בתי-ספר, ארבעה חילוניים, אחד ממלכתי-דתי. כול יוצאי אתיופיה נשלחים לממלכתי-דתי.


היום יש קצת מרד, אבל עדיין בסקר שבין 340 תלמידים, כ-310 יוצאי אתיופיה. בית-הספר לא מקבל שקל מאף אחד, משרד החינוך מקציב לו מה שמגיע ליוצאי אתיופיה עולים חדשים. בבית-הספר אגב, שליש מהילדים הם ילידי הארץ, שליש מהילדים הם עולים חדשים עד שלוש שנים בארץ ושליש מהילדים הם ותיקים שגדלו בארץ.


בית-ספר זה לא מקבל משאבים, שאלתי את מנהלת בית-הספר אתמול על מוקד קליטה, היא לא יודעת מה זה.

יש 200 אלף ₪ לפעילות, אני לא יודע מה 13 מיליון אומר, אבל לכל מוקד קליטה יש 200 אלף להפעיל תוכניות. רק כדי לסבר את האוזן לכולם.

כשכבוד השר נכנס לתפקיד, הציג כנושא מרכזי שלו העצמת השפה העברית. אנחנו עובדים שם עם ילדים שנולדו בארץ ולא יודעים עברית. אני פונה לכבוד השר למצוא דרך שתוכל גם לסייע למסגרת לימודית פורמלית שתמצא דרך לעזור לילדים האלה. אנחנו מנסים להשיג עכשיו מקרן מוריה שיתנו להם יום לימודים ארוך.


אבל יש להביא משאבים נוספים, מדובר במשאבים קטנים לבית-ספר. לא מדובר במיליונים, רק עשרות אלפי שקלים כבר פותרות בעיה להרבה ילדים. ארוחת צהרים לילד, יום לימודים ארוך עם לימודי עברית בתוך המערכת. קורס להורים כדי שיבינו מה זה בית-ספר.

זה בית-ספר יחידי?

יש בנתניה שלושה בתי-ספר, רמב"ם, שח"ל ורש"י.

לא, בריכוז?

בארץ אין יותר בתי-ספר עם ריכוז שמעל ל-95 אחוז. יש עוד שמונה בתי-ספר: באשדוד, בחדרה, עם ריכוז מעל 50 אחוז. אבל ריכוז של 95 אחוז, הסיבה אינה ידועה, זה נתניה. בית-ספר רמב"ם מקבל משאבים אדירים בגלל היכולות של המנהלת. שני בתי-ספר, רש"י ושח"ל לא מקבלים כלום ומוקד קליטה לא מוכן להיכנס לשם.


הדבר השלישי אדוני היו"ר, זה מרכזי הקליטה. אנחנו יזמנו והסוכנות היהודית פתחו את זה כבר שנה שניה. התחלנו לעבוד במרכזי קליטה בכל הארץ עם אלי קדר, בעבודה עם נוער והורים עולים לקראת שילוב במערכת החינוך. ואנחנו רואים לפי הילדים מה זה מרכז קליטה, אין שם בית-ספר.

הילד יוצא בבוקר לבית-הספר ואין שום קשר בין בית-הספר להורים האלה. במקרה הכי טוב יש את עובדי מרכז הקליטה, אך לא עם ההורים שלו, הילדים חוזרים מבית-הספר ולא יודעים להסביר להורים מה קורה שם.

את התקציבים שאנחנו מקבלים כעמותה מהתמיכות, אסור לנו להכניס למרכזי קליטה. אני מבין שכרגע חסרים משאבים. אולי צריך למצוא עוד דרך של שיתופי פעולה נוספים בין משרד הקליטה, במרכזי קליטה כי המצוקה שם מאוד קשה. אני תמיד פונה לגב' שרה כהן וטוען שצריך לעשות עבודה עם הילדים, לפני שהם הופכים לסיכון.


בנושא הרביעי, אני לא יודע מה המשטרה אומרת, אדוני היו"ר וכבוד השר, אני יכול לספר לכם על לפחות 20 ערים בארץ, על מוקדים שבהם נמצאים נוער יוצאי אתיופיה בלילה. אני עובד ברחובות בארבעה מוקדים שאחד מהם בקרית משה, שני בדניה, שלישי באושיות, רביעי במילשיין. אין שם אף אחד בערב.


קידום נוער יזם פרויקט שאנחנו מנסים להביא לשם איזושהי קרן שתתמוך בו, שבחורה בשם איילה מתחילה לעבוד שם ב-1 לספטמבר כעובדת ערב. יש חבורות רחוב שמסתובבות בשעות הערב, הם לא באים למוקד קליטה. שם מנחי קידום נוער גם מיוצאי העדה ועובדי קליטה אפילו לא מכירים את המקומות האלה. הם מכירים רק את קריית משה ברחובות.


אולי צריך לחזור למה שהיה לנו לפני עשרים שנה, מדריכי רחוב. עובד קידום נוער עובד עד שמונה בערב. בשמונה בערב הילדים האלה עדיין יושבים בבית, הם יוצאים החוצה בשמונה, בתשע, מסתובבים עד שתיים, שלוש בלילה.

הם לא באים בבוקר לבית-הספר. היה כאן דיון לפני יומיים על נשירה סמויה, אולי בנשירה גלויה על יוצאי אתיופיה, משרד הקליטה עשה הרבה עבודה, אבל בנשירה סמויה אנחנו עדיין רואים הרבה בעיות. ושוב, אני לא מכיר פתרונות, כב' השר, אני רק אומר שיש בעיה היום.

זו בעיה.

יש ילדים שמסתובבים בלילה. וכשמדברים על שפה, אולי צריך לחשוב על משהו ממוקד חוץ מעברית ובשפה האמהרית. כי כאשר בבית-ספר רש"י מגיעה אימא ואני יושב איתה והיא לא מבינה, אותי הילד לא יכול לתרגם לה כי הוא ילד שנולד בארץ ואינו יודע אמהרית, אני שואל מה קורה בבית?


יש גם בעיה עם שמות הילדים. ילד לא מסוגל לומר את שמו כי בבית נתנו לו שבעה שמות. קוראים לו סלאבי בשם אחד, דב בשם אחר, יש מקרים כאלה. תעבדו עם הילדים ועם ההורים ועם משרד החינוך אולי על תרבויות, כדי להכין אותם למערכת החינוכית בישראל.

קודם כל יישר כח לשר ולמנכ"ל על הכניסה מאוד רצינית שמתבטאת בריבוי התכניות שהוצגו כאן.

לא כולם שלנו, אנחנו לא המצאנו גלגלים, אבל הרוב.

הרצינות מתבטאת גם בכך שחלקם ממשיכים לטווח ארוך. אני אוהב תכניות שממשיכות ולא תכניות שכל שנה מתחלפות וזה אחת מהמחלות של המשטר שלנו בכלל.

אבל לא במשרד הקליטה.

לכן על זה יישר כוח כפול. עכשיו לי יש כמה שאלות. אחת דווקא נובעת מריבוי התכניות. האם ישנם מדדי הצלחה ברורים ואיזה סוג מעקב אתם מפעילים. כי כשמחברים את כל המשאבים האלה ביחד ומחלקים אותם פר נפש, רואים שההשקעה היא אדירה והתוצאה היא, פחות ממה שכולנו היינו רוצים. אז השאלה איך מודדים בדיוק איזו תכנית כן מצליחה ואיפה לא. כי לפעמים כשמפזרים להרבה דברים, אז גם ההשקעה הגדולה יכולה פתאום לא להניב את התוצאה שלה.


שאלה שניה נוגעת לשלב הראשוני ממש של קליטת העולים שממשיכים להגיע. חבר-הכנסת אוריאל הזכיר את הבעיה שנתקלנו בה בדיונים בוועדות משנה. משפחות נכנסות למרכזי קליטה טיפין טיפין, ואז כתוצאה מזה במיוחד לגבי ילדים יש בעיה קשה של לימודי עברית. כי בשונה מכל שאר קבוצות העולים דווקא לטובתם של ילדי אתיופיה הם מקבלים קבוצות מרוכזות.

אך אם הילדים מצטרפים לקבוצה באיחור קשה להם להדביק את הפער ולכן כדאי לתכנן מראש את תהליך הכניסה של המשפחות למרכזי הקליטה כדי שהקבוצות תהיינה הומוגניות.

זה בדיוק הפוך ממה שרוצים.

אני יודע שזה פועל על בסיס של מיטה פנויה ועל כן זה נעשה בצורה כזאת, אבל כדאי לנסות בכל זאת להתכוונן, כי ברגע שפעם אחת מכווננים את המערכת ומתחילים למלא מרכזי קליטה בקבוצות, קבוצות, הבעיה יכולה להיפתר ואם לא, הקושי הוא אדיר ואני לא יודע מה הפתרון שצריך להיות.

צריך לזכור שגם ביציאה, היציאה מדורגת. כי בגלל בעיות הדיור, בחלק יש חסמים בלוח הזמנים.

עכשיו זה פחות מפריע.

אני מבין את מה שאתה אומר, אנחנו לא יכולים להכניס במכה אחת ולהוציא. הפתרון צריך להיות בעזרה לילדים להיכנס לכיתה שכבר לומדת בצורה מדורגת. לתת להם סוג של תגבור כדי להשלים ולהדביק את רמת הכיתה. זה יותר ישיג.

אדוני השר, את זה אפשר לעשות רק כשפותחים את הוראת השפה.

לא, הוא מדבר דווקא על משהו הפוך. אבל יכול להיות שהפתרון גם יכול להיות משולב. ברור לי שאי אפשר לרוקן מרכז קליטה שלם ואז למלא אותו. אבל יכול להיות שבפינוי קבוצות, עדיין ניתן לשחק על הבסיס הזה ואני לא בטוח שהשיקול הזה כן של הוראת שפה, הוא משחק. אם לא נוסיף את השיקול הזה על השיקול של המיטות הפנויות, עדיין יכול להיות שיש אפשרות לעשות.

חביב יעשה לנו בדיקה על קצב הכניסה יציאה ואז נראה אם זה אפשרי.

יכול להיות שזה שילוב. כי אם זה ילד בודד כל פעם, אז גם קשה לתת את המענה שאתה מדבר עליו. אם זה קבוצות קטנות, אז המענה שאתה מדבר עליו יכול לעזור לסגור את הפער.

טוב, רשמתי.

נקודה נוספת קשורה לכל הסוגייה של השכלה גבוהה. ביוזמת יו"ר הוועדה ביקרנו במכללת רופין וראינו פרויקט מאוד יפה של קבוצה שלומדת. בסופו של דבר הרי זה הקטר.

זה פרויקט שנולד במשרד הקליטה.

לא, הם לא הסתירו את זה, רק שתדע.

בטח, הכל ממשרד הקליטה.

עכשיו נתנו את הקרדיט למשרד הקליטה. אבל השאלה מבחינתכם כמה בכלל המשרד פועל בכיוון הזה כי בסופו של דבר בעיניי זה הקטר. כמה שיותר צעירים מהעדה יקודמו להשכלה גבוהה ואחר-כך ישתלבו במקומות עבודה שונים, הם ימשכו את העדה קדימה בכל המובנים, לא רק בתפקידים שהם ימלאו אלא זה גם יחזק את העמותות וכל המנגנון ישתנה.

עסקנו בנושאים של חינוך ותעסוקה וקליטה. אבל יש דבר מאוד מהותי בנושא קליטה, כשהעולים החדשים מגיעים לישראל ולא משנה מאיזו מדינה, הם מגיעים מחוק השבות על-פי מוצאם היהודי.


גם אנו יוצאי אתיופיה הגענו לארץ על-פי מוצאנו היהודי. כשמגיעים במשרד הדתות לנושא הדת, יש שלוש רשויות: הרב הראשי האשכנזי, הרב הראשי הספרדי והרב הראשי של יוצאי אתיופיה. אין יותר מזה, ושאלתי היא: למה יוצאי אתיופיה צריכים רב ראשי משלהם? למה הם לא משתלבים עם הרבנות הרגילה?


כשביקשתי להתחתן, ופניתי למועצה הדתית המקומית, אמרו לי קודם כל לגשת לרב הראשי של יוצאי אתיופיה, הרב יוסף עדני, לעבור אצלו תהליך ואחר-כך לחזור אליהם.

את זה גם אני שאלתי. זה בגלל שרב ישראלי לא יודע אמהרית. כל הניירות שלך הם באמהרית.

אני כבר 20 שנה בארץ.

ככה אמר לי הרב של הקהילה.

אני לא רוצה שום דבר באמהרית, אני מתנהל בעברית.

אבל הניירות באמהרית.

אני מבין שאתה רוצה להיות ככל ישראלי ואתה לא צריך את התיווך הזה של איזשהו קייס או רב.

לא קייס, שהוא הוסמך בארץ.

ואתה מעדיף, יש מערכת קיימת.

אני לא רוצה תהליכים מקבילים למערכת הקיימת.

כשמדובר בדת, הנה לפני שבועיים היתה פה הפגנה של האתיופים שהגורם המאיץ היה סוגיית הדם, אבל בעצם זו היתה מחאה על בעיות בקליטת העדה שלא נפתרות וכו', דברים שעליהם אנו דנים פה. ובסוף היום ישבנו עם נציגות של המפגינים.

אגב, אחד הדברים המאפיינים והמעודדים לדעתי, זה שכולם היו חבר'ה צעירים, נציגי גופים שונים, היה קייס אחד והוא היה צעיר. זה מעודד כי זה מעיד על המעורבות, האכפתיות וגם הישראליות. גם אופי ההפגנה היה שונה, לא שאני אוהב את אופי ההפגנות הישראליות הקלאסיות שיש בהן הרבה כוחנות ולפעמים אפילו אלימות אבל זה חלק מהתרבות הדמוקרטית שהתפתחה פה. כך אני מצלם את זה.

גם ראיתי שהאתיופים שהיו ידועים בעבר בדרך המאוד מיוחדת, השקטה והמנומסת, יש כאלה שיגידו אפילו כלואה במידה מסוימת, היסטורית הסיפור הזה נגמר. אז זה בעיניי גם במובן מסוים מצא חן כי זה מבטא את הקליטה וההשתלבות.

אבל הצעירים דווקא העלו טענה הפוכה. הם טענו שלא מכירים בקייסים של העדה, שיש לה תרבות דתית עתיקת יומין. פעם הכירו בקייסים ופתאום לא. כשבאים לנישואים למשל לקייס אין שום מעמד. זו טענה לא של קייסים, לא של הדור הראשון של הורים וותיקים, אלא של החבר'ה הצעירים. הם רוצים שתהיה הכרה במעמד הרוחני של המנהיגים הרוחניים של העדה. זה קצת שונה ממה שאתה אומר.

הם קיבלו מכסה, יש יותר מ-50 רבנים. בישראל יש על כל 15 אלף תושבים רב אחד קהילתי. תעשה חשבון כמה רבנים צריכים להיות בעדה האתיופית.

אני לא רוצה רב אתיופי.

אני מבין שאתה לא רוצה אבל פה יש קרב, עוד 12 קייסים רוצים.

הנושא של הקייסים הוא שונה מהנושא של הרבנים. הם רוצים מעמד דתי הנהגתי כמו שהיה מקובל שם גם בארץ. אבל הוא מקביל, ואינו דומה לנושא של הרבני.

הציעו לכם לימודים לרבנים שלוש שנים עם תואר כמו רב שכונתי, הם לא רוצים, הם רוצים קייסים בלי שום דבר. זה לא מקובל בארץ.

ולא כל מועצה דתית מוכנה לחתן יוצאי אתיופיה. זה נושא מאוד כאוב. רב שמוסמך בארץ מחתן כל יהודי שבא להתחתן, כשיוצאי אתיופיה מגיעים אליו, הוא לא מכיר בהם כיהודים והוא לא מחתן אותם. רק מעטים מהרבנים מחתנים אותם. רוב הנישואים של יוצאי אתיופיה נערכים כרגע על-ידי רבנים יוצאי אתיופיה.


שאלה שניה, שהיא יותר אופרטיבית. לאלה שיוצאים ממרכזי הקליטה, ומגיעים ליישובי הקבע, איזו הכשרה יש להם בתעסוקה ובחינוך?

רשמנו את זה.

אני רוצה קודם כל להתייחס לדברים שנאמרו בהתחלה. חבר-הכנסת אוריאל אמר דברים, המילה לא יצאה ממני, אפשר לשמוע את הקלטת, אני אמרתי לא רק המתווכים, גם עובדי מרכז הקליטה. דובר גם על אותו מקרה במרכז קליטה שההתנפלות הייתה עליי, אבל בסופו של דבר לצערי הרב אני צדקתי. גם עכשיו אני מתריע, פשוט צריך להיות ערים לעניין ולהסביר לעובדים כדי שלא יהיו מקרים כאלה כמו שקרה במרכז הקליטה.


בנושא של קליטת עולי אתיופיה, יש כאן עובדים מסורים ואני מברך על זה. אבל כמובן זה לא מספיק ואף פעם לא יהיה מספיק ואנחנו מכירים את המציאות. גם אי אפשר לעשות יותר טוב. כי אחת, הבעיות המוכרות במציאות היא אינה של כסף, ולא הבעיה של בניית התכניות, אני חושב שכולנו יודעים שכשאנחנו מגיעים לידי הביצוע מספר המשתתפים מאוד קטן.


אני יודע שיש בעיה מצד הקהילה להשתתף בתכניות, אבל תמיד צריך למצוא את הדרך כיצד לגרום לאנשים לנצל את התכניות הקיימות ולא להציג את הנתונים כך שהם באו ונרשמו ובסופו של דבר גם לא סיימו את התכנית. ולכן הרעיון של בדיקת גוף חיצוני יכול לתת אינדיקציה טובה וגם נתונים הכי מדויקים.


בנושא של משכנתאות- אני מברך על המאמץ של משרד הקליטה שעושה מאמץ להגדיל את המשכנתאות, זה קריטי וחשוב מאוד. יחד עם זאת, גם אם המשכנתא תגדל וזה יהיה למשפחות, לצעירים, לבודדים ולקשישים, עד כמה שאני יודע, אין פתרון. ולכן כשדובר פה על העניין של עמידר, זה נראה לי רלוונטי ואני רוצה לשמוע מה משרד הקליטה מתכנן לבודדים ולקשישים שנמצאים במרכז הקליטה.


שאלה נוספת היא, בעניין של הליווי של העולים החדשים ממרכז קליטה למגורי קבע. לפני שבועיים הייתי ביפו כיוון שהרבה משפחות נכנסו לשם ומצאתי אותם בבעיה קשה כי אין שם מתורגמנים, אין מי שיעזור להם. אני יודע שיש עובד אחד אבל הוא לא כל-כך מגיע לשם. אנשים צריכים להגיע ליפו, הם לא יודעים איך להגיע לשם. הליווי ממרכז הקליטה לדיורי קבע הוא דבר חשוב מאוד. אנשים נשברים ונקלעים למשבר כשהם יוצאים מהחממה של מרכז קליטה וצריכים להתמודד לבד.


ועוד דבר. שרה התייחסה לעניין קרית משה, אני חושב שקודם כל האחריות היא על ממשלת ישראל, על משרד הקליטה. זה גם הרשות בוודאי, אבל לא להסתמך על פרויקטים נוספים שבאים לתת תוספת ולא במקום מרכז הקליטה. היא אמרה שפרויקט אלומים נמצא שם ולכן אנחנו לא שם בקרית משה, וזה לא מקובל עליי. אתם צריכים להיות הראשונים ואם יש פרויקטים אחרים, הם צריכים להיות נוספים.


דבר נוסף, אני חושב שפה הגיע הזמן להתחיל לבצע את ההחלטה הראשונה של הממשלה להעלות 600. מדברים על 300 וזה אומר שממשיכים להתעלל ביהודים ואני מבקש מכבוד השר לקחת את העניין בידך ולהוביל את זה בממשלה לבצע את החלטת ראש הממשלה לשעבר, אריאל שרון. זו היתה המטרה שלו ולכן תבצעו את זה.

קודם כל, אברהם נגוסה, נגעת בכמה נקודות מאוד מעניינות וכיוון שהיו דברים לעניין אז גם היתה הקשבה טובה. ואם היית פותח בעניין ההוא של אחד שמעל בתפקידו ולא היית עושה מזה הכללה והיית מתבטא כמו שעכשיו תיקנת והתבטאת, אז הכל היה מאה אחוז. גם ניתנו תשובות למנכ"ל עלייה וקליטה.


קודם כל, כיוון שחבר-הכנסת אלקין יושב פה, השאלה הגדולה היא איך אנחנו מודדים את ההצלחה? כבר עלתה הסוגיה שזו בעצם היתה ההחלטה של הדיון המהיר לקרוא לשר הקליטה להקים איזו שהיא ועדת בדיקה בלתי תלויה.


אני עדיין לא הקמתי אותה אבל אני בהחלט מתכוון לעשות זאת. אנחנו נמצא גוף מחקר בלתי תלוי, רציני ונטיל עליו לעשות את הבדיקה הזאת.

אבל איפה מתקיימת תכנית?

במקום שמתקיימת תכנית ברור מה השינויים, לזה אנחנו לא צריכים גוף מחקר. אבל יש תהליכים חברתיים על מצב של שימוש בסמים ואלכוהוליזם, אפילו שיש נתונים מעודדים בתחום הפשיעה של המשטרה, נדמה שהבדיקה שלה היא בדיקה טכנית וסטטיסטית יותר. צריך לבדוק בדברים כאלה האם יש השפעה יותר עמוקה מאשר איזו שהיא סטטיסטיקה שלפעמים יכולה גם להיות אמיתית. לכן זה צריך לעשות וזה ייעשה.


בעניין הדירוג כניסה, ההערה, ההתבוננות, ההבחנה היא מאוד נכונה, הקושי הוא בביצוע, קשה לבצע את זה. בוודאי מהצד של האיכלוס והיציאה שזה לוחות זמנים שונים וזה קשה מאוד., חביב, תעשה בדיקה בכל זאת לראות, אולי זה לא בודדים, אולי אפשר לעשות בקבוצות ואז קבוצות שמגיעות בלוח זמנים מסוים, בכל זאת הם באים תמיד עם ילדים ויכול להיות שאפשר ליצור את קבוצות הלימוד.


נראה לי שהפתרון היותר ישים זה תגבור למי שנכנס במאוחר כדי להביא אותו לרמת כיתה, לתת לו X שיעורים, הכל לפי רמת "הפיגור" במה שהוא הפסיד בחומר. אבל בינתיים הייתי מסתפק בזה שיעשו את הפעולות הטריוויאליות שלא עושים אותן.

מבחינה זאת במידה מסוימת שפר גורלם של בני העדה האתיופית שלהם כן עושים אולפנים בבית-ספר. אתה יודע שלרוב אוכלוסיית העולים החדשים אין אולפנים. זו שערורייה ממדרגה ראשונה.

אתה יודע שעמדתי בעניין בדיוק כמוך.

אני רוצה לראות כי אני דרשתי מבהט לתת לנו פתרונות, זה לא יכול להיות. עולה חדש בין אם הוא מגיע מארגנטינה או מאוקראינה, או מצרפת, הוא צריך אולפן בתוך בית-הספר וכך קלטו בעבר. היום יש שעה וחצי שלא יודעים לחבר את זה ולך תדע מה מנהלי בתי-הספר עושים עם השעה וחצי המצטברת הזאת.

שעה וחצי זה בתיכוני, ביסודי לא היה כלום, עכשיו הכניסו.

וגם השעה וחצי בתיכונים, אתה צודק. שיתחילו עם הדבר הבסיסי הזה.

פה אנחנו ביחד.

אני נמצאת פה במקום אודי בהט שנמצא בצפון.

כן, יש שינוי בנושא הזה.

יש שינוי אחרי קיצוצים כבדים, אני מקווה שיחזירו את השעות האלה.

בדיוק.

אז אנחנו חושבים אותו הדבר. מה שאמרת לגבי ההשכלה הגבוהה, שיש לנו היום כ-2,500 סטודנטים במוסדות ההשכלה הגבוהה, זה נכון. לפי דעתי מספר זה בקו עלייה מבלי לבדוק הרבה אחורנית. זה אחד הנושאים שהמכון הבלתי תלוי הזה עומד לבדוק על ציר הזמן. הרושם הוא שאנחנו בקו עלייה. אנשי מקצוע צריכים לבדוק אם זה זינוק בעלייה או שזה מתון מדי או שהקצב אינו מספיק.



אבל המספרים המוחלטים, 2,500 סטודנטים, מישהו יודע כמה סטודנטים יש באוכלוסייה בכלל במדינת ישראל?

יש למעלה ממאה אלף.

מאה אלף איזה אחוז זה מסך הכל האוכלוסייה? לא נתעסק עכשיו במחקר הזה.

אבל המשרד מקבל את המגמה הזאת של הכניסה להשכלה גבוהה, אז השאלה היא אם זה איתות נוסף.

המספרים שהשר הזכיר הם תולדה של מדיניות המשרד של העדפה מתקנת.

אתה מדבר על משהו אחר בתחום התעסוקה שזה ההעדפה המתקנת. אני הולך לפי סדר חברי-הכנסת, אורי אוריאל, לבחור פתרונות חדשים – בסדר, באמירה כללית זה נכון ובוחנים וחלק מהתכניות הן תכניות שהן תולדה של בחינה כזאת.


פלשמורה, גם לגבי נגוסה, אני לא אכנס כאן לגבי ההיקף, אבל פעלתי בממשלה כדי שלא יהיה קיצוץ נוסף בעניין הזה. לשמחתי בהצלחה.

לגבי הסוגייה שהעלה חבר-הכנסת אורי אוריאל שאמר, "תעלו אותם עכשיו" וזה ציטט את כולם בכוונה, לעשות מבצע. ראשית, ברמה העקרונית עם כניסתי אני גם הצהרתי שאם זה היה תלוי בי, מדינת ישראל היתה צריכה לעשות מאמץ כזה ולגמור את הסיפור הזה במכה. ידענו לעשות את זה בעבר.

בהיכרות יותר קרובה עם תהליכי הקליטה, השתמשת במושג התעללות, זה שלא מעלים אותם זה התעללות בגלל מצוקתם, אני לא יודע איפה עלולה להיות יותר התעללות.

שם. כי כשהם נשארים שם, אנחנו נשלם פי עשר פה. אבל אם אנחנו נעלה אותם זה יהיה יותר טוב.

זה לא בוויכוח עכשיו, עכשיו אני אומר את דעתי. שמעתי את עמדתך ואני בכל זאת אומר לך למחשבה לא לתגובה, לנוכח הקשיים שאנחנו נתקלים היום בהם ולנוכח העובדה שגם אם ייעשה איזשהו סוג כזה של מאמץ מיוחד, היכולת לאגם משאבים שנדרשים לטפל במכה אחת במבצע אחד, בכמה אלפים טובים של אלה שנשארו שם, 11 או 14, המספר משתנה כל הזמן וזו גם סיבה טובה לעשות מכה ולגמור.

נכון, אני מסכים אתך.

אני בוחן את זה מכל הכיוונים. אך כששוקלים זאת אז כשידוע כמה גדולים הקשיים של התמודדות עם תהליך הקליטה של בני הפלשמורה, אז אולי אם נביא אותם במכה אחת, זה יהיה בלתי אפשרי למדינת ישראל לבלוע, ואז לא בטוח שההתעללות הזאת שאתה מדבר עליה היא לא התעללות יותר גדולה, ולא ייגרם נזק יותר גדול.


כי יש ויכוח אם זה 300 או 600.

600.

אבל כשאורי אוריאל רוצה במכה אחת עכשיו את כולם, אז אני לא בטוח שבסופו של דבר זה ייצא ברווח, אני חושב שהוא עלול לצאת בהפסד מפאת חוסר היכולת להעמיד את כל מה שנדרש בבת אחת, לרכז את זה למבצע כזה.


אולי עכשיו קשה לנו לבחון את זה, אבל בעוד שלוש ארבע שנים כשיסתיים התהליך, נסיק ברטרוספקטיבה שהייתה דרך להתמודד עם זה בקבוצות ולא במכה אחת, כדי לתת את המיטב, שמדינת ישראל יכולה להעמיד. אני מסתפק בזה עכשיו לנושא הזה.


לחברת הכנסת סולודקין, שאינה פה, הערה על בני מנשה. זה אמור לשמש לקח במידה מסוימת מסיפור הפלשמורה, רמזתי שהמספרים לא ידועים בדיוק ובוודאי כשמדובר בבני מנשה, לאף אחד אין ברגע זה מושג על כמה מדברים. אנחנו נזכרים איך זה היה עם הפלשמורה, שאמרו שיש רק שלושת אלפים, נכון נגוסה?

לא נכון.

אה, לא נכון.

אל תערבבו בין הדברים, אין שום קשר.

זו היתה שאלה רטורית, בסדר.


אצל בני מנשה היה תהליך גיור רשמי של בית-דין שנשלח מטעם הרבנות הראשית לישראל. הרב קליין גייר 216 ונוספו עוד כשלושה ילדים, 218 איש גוירו והפכו להיות ליהודים כשרים.

ומדינת ישראל לא פעלה להעלתם, אז הם פנו לבג"ץ וכשמדינת ישראל היתה צריכה להשיב על הבג"ץ, אז היה ברור לנו שיהודים כשרים לחלוטין שעברו תהליך גיור כשר על-ידי הגוף המוסמך, זכותם לפי חוק השבות לעלות למדינת ישראל, אי אפשר למנוע את זה מהם.

לכן נתנו ל-218 לעלות. יחד עם זה, במקביל פניתי לראשון לציון, הרב עמר וביקשתי ממנו בשם ממשלת ישראל. להפסיק את תהליכי הגיור שם. מדינת ישראל אינה מיסיונרית, הדת היהודית מעולם לא הייתה, היו פרקים בהיסטוריה של גיור אבל לא תמיד הגיור הזה הועיל לעם ישראל, אני לא אתן סקירות היסטוריות.

לכן הוריתי לו להפסיק את תהליכי הגיור כי הם גיירו גויים, והשאלה היא אם מדינת ישראל צריכה וחייבת להיות מקלט לכל מי שהוא לא יהודי.

אז יש מערכת שלמה של שיקולים, ושם פועלים מיסיונרים.

הרבנות עושה את זה בתקציב ממלכתי של מדינת ישראל?

בוודאי. זו לא הייתה החלטת ממשלה, זה היה איזו יוזמה כמעט פרטית של רבנים שהעמידו את מדינת ישראל בפני עובדה. לכן הוריתי לרב להפסיק את העניין הזה. הרב עמר, הראשון לציון, הסכים שמפסיקים את התהליכים עד הודעה חדשה, ואנחנו לא מתכוונים לחדש אותם.


בתנאי הזה אנחנו קולטים את 218 שהתגיירו עכשיו. אגב, בעבר כמה עשרות בני מנשה שעשו גיור נכנסו לארץ, אבל לא נעשה מזה מפעל יהודי, ציוני. זו התשובה לחברת הכנסת סולודקין שזו כנראה גם דעתה.


קליטה בחקלאות זה מעניין מאוד. לדעתי צריך לבחון אפיק זה ברצינות, אנו נסייע ליוזמה הזאת. צריך לחשוב איך לעשות את זה, יש עדיין מקומות בארץ שאפשר לגאול אותם בהתיישבות חקלאית וצריך באמת לבחון דרך כזאת, בעיקר לגבי צעירים זה יכול להיות מעניין.


גם עניין התקשורת באמהרית, השעה בשבוע שמשודרת היא מעט מדי. אני אחבור פה עם חברי הכנסת אולי לדבר עם חברים שלנו על רקע אישורי תקציב כדי לנסות להוציא משהו בשיתוף פעולה עם שר האוצר בעניין.


בנושא העצמת השפה העברית – אני פניתי למנכ"ל אבואב במשרד החינוך שיעשה בדיקה, סיכמתי עם שרת החינוך כיוון שההוראה באולפנים ניתנת על-ידי משרד החינוך, האגף לחינוך מבוגרים. אני ביקשתי לעשות בחינה, התרשמתי מכמה ביקורים במרכזי קליטה שההוראה אינה מספקת.


סיימתי עם התשובות לחברי הכנסת. הדברים נרשמו, ועל-פי הפרוטוקול אנחנו נתייחס ברצינות לכל דבר.


אדוני היושב-ראש, במשרד החינוך יש בעיה כללית, שהיא ההצטופפות של בני העדה האתיופית במערכת החינוך הממלכתית דתית. זה הופך להיות לבלתי נסבל בהרבה מקומות. פחות ופחות רואים בתי-ספר ממלכתיים דתיים, בעיקר ביסודיים או בחטיבות הביניים, פחות ופחות רואים איזון נכון במבנה הכיתות מבחינת העדות ומבחינה חברתית, בין ותיקים ובין עולים חדשים. בקרית מלאכי יש בית-ספר שבו 85 אחוזים אתיופים. אין בזה שינוי.

אני מקבל את ההערה על קבוצות הכדורגל, צריך לעשות משהו בהקשר הזה. כשאתה סוגר את זה, אתה סוגר את זה פנימי.

פניתי לרב הראשי וביקשתי ממנו לעזוב לרגע את האתיופים, כך הורסים את החינוך הממלכתי דתי, כך מבריחים את כל האוכלוסייה, הותיקה והחזקה. באידיאולוגיה ובציונות לא ניתן להחזיק את האנשים, אנשים שולחים ילד לבית-ספר, הם רוצים בית-ספר ברמה גבוהה. התלמידים האתיופיים בריכוז כזה מורידים את הרמה לא בגלל שהם אשמים, אלא בגלל הפערים בתרבות. צריך לעשות את ההיפך ולמשוך אותם למעלה ואף אחד לא מושך, אין מי שימשוך.

מוכרחים להרחיב את השוליים הצרים, את הכתפיים הצרות של החינוך הממלכתי הדתי שעליו מלבישים את כל תהליך הקליטה של ילדי העולים מאתיופיה. אמרתי לרב שאפשר לעשות זאת, שהרבנים המגיירים שזאת תביעתם ודרישתם, ישנו מהתביעה הזו בכפוף לזה שמשרד החינוך מתחייב שקליטה של ילדים בחינוך הממלכתי הכללי תלווה בתוספת של שעות ליהדות ולהיסטוריה היהודית ולכל מה שקשור ליהדות. אפשר לקחת את הדגם של בתי-ספר תל"י.

אין לי עוד תשובה ואת כנציגת משרד החינוך, תעלי את זה עד לרמה של מנכ"ל השרה, אני אפנה פעם נוספת, חברי הכנסת, צריך ליצור לחץ ציבורי על העניין הזה ולשכנע את הרבנים שבסופו של דבר זו מדיניות שהיא יותר נכונה גם מנקודת השקפת עולמם על עתיד חינוך הדתי במדינת ישראל.

לפני כ-10 ימים פגשתי את נציב שירות המדינה ודיברתי אתו על עניין התעסוקה, בהקשר של השתלבות של בני העדה האתיופית בשירות הציבורי וסיכמנו שהוא יביא תכנית שאנחנו נעביר אותה בהחלטת מחליטים בממשלה של משרות ייעודיות שהאוצר יקצה לנציבות בפריסה על פני כל המשרדים.

משרה ייעודית זה אומר, יש למשרד התחבורה לדוגמה תקן, אסור לו לחרוג מהתקן. האוצר מבקש לקחת עוד שמונה משרות לתוך המשרד. זאת אומרת שמשרד התחבורה מקבל נניח X משרות ייעודיות זה אומר, שהוא יכול להשתמש בהן רק כאשר הוא קולט את בן העדה האתיופית לפי צרכיו, אם זה מהנדס כבישים או מפקח או נהג קטר, לא משנה מה.

אנחנו, כמשרד הקליטה, כמעט היחידים שמעסיקים מבני העדה. אולי במשרד החינוך או במשרד הרווחה מעסיקים קצת. אני אפנה לממשלה, נציבות המדינה הולכת אתי בעניין הזה, אני אדבר עם שר האוצר, עם ראש הממשלה, ראש הממשלה יו"ר הוועדה.

וגם הוועדה.

וגם הוועדה נכון, בהחלט כן, זה כוח חשוב. אבל הפגישה היתה, הנכונות קיימת גם מצד הנציבות ויש עוד פגישה בשבוע הבא על העניין הזה. ואז נלך עם כל הכוחות המשותפים ללחוץ בעניין.


אני הזכרתי את הפגישה עם נציגי השובתים. נגוסה, אתה היית בפגישה, נכון?

כן, אני הייתי.

בפגישה עם נציגי השובתים הם העלו את הרצון שלהם כעניין מתכלל להקים ועדת שרים לעניין קליטת בני העדה. אני בודק את זה עכשיו בסביבת ראש הממשלה ועם מזכיר הממשלה. דיברתי עם מזכיר הממשלה, כיוון שיש כבר שתי ועדות, אחת ספציפית לפלשמורה ואחת הוועדה לקליטת העלייה והתפוצות בראשותו של ראש הממשלה, לא נראה עכשיו שיש מקום להקים ועדה מיוחדת נוספת לעניין הספציפי הזה. קודם כל סיכמנו שהדיון הראשון בכינוס הישיבה שבראשה יעמוד ראש הממשלה של ועדה לקליטת עלייה ותפוצות, יהיה דיון כזה על נושא קליטת יהודי אתיופיה. אל הדיון הזה יוזמנו הנציגים עמם ישבנו ושם באמת תתפרס יריעה רחבה.


נראה בעקבות הדיון הזה איך אנחנו ממשיכים.

אדוני השר, אנחנו ביקשנו מראש הממשלה לקיים ועדת שרים על הנושא של מצב הילדים העולים במערכת החינוך.

קלענו לדעתכם, בסדר.

בגלל קוצר הזמן אני צריך להגיד מה הוועדה צריכה לקבל, הרצון הטוב שלך להקים צוות בדיקה. דבר שני, אני שמעתי את כל התכניות, זה נראה טוב, לא כמו בפעם הקודמת. אני רוצה להדגיש מעורבות השר בכל הדברים ובכל הבעיות שקיימות בעדה האתיופית.

אבל יש כמה דברים שאנחנו כוועדה צריכים להחליט כמו שמשרד החינוך צריך לבדוק מה קרה עם התלמידים האתיופיים, איך יכול להיות ש-70 אחוז, 50 אחוז, ריכוז כל-כך גבוה, זה פוגע בלימודים ובילדים האלה. את הנושא הזה אנחנו שמים על סדר היום בוועדת שרים בראשותו של ראש הממשלה.

יש כאן בעיות שקשורות לא רק למשרד ספציפי. יש הרבה בעיות שהן בקשת של משרדים. אבל יש בעיות שקשורות לחברה הישראלית, יש פה פער בתרבות ואנחנו צריכים לעשות הכל כדי להקטין את הפער הזה. זה גם נובע מחינוך, מלימודים שעכשיו מלמדים בבתי-הספר.

מה שעשית עם תפקידים ומשרות עם נציב שירות המדינה זה טוב מאוד. לדעתי אנחנו צריכים לקבל חוק, העדפה ניכרת לאנשים כאלה. אתה פתרת את זה בלי חוק.

יכול להיות שנצטרך חוק. אם האוצר לא ישתכנע.

אני אומר שאנחנו נעשה את הכל, לא יכול להיות שאלפיים סטודנטים סיימו לימודים באוניברסיטאות ולא יכולים להשתלב בעבודה.

נכון.

זה הדבר הכי חשוב פה. אני חושב שאפילו הציבור צריך לראות באתיופים ולדבר עם הילדים האלה, נוער שלומדים בשתי קבוצות, זה ישראלים, זה אנשים עם תרבות ישראלית, עם שפה ישראלית, צריך להיות איזה קשר בין החברה הישראלית לבין החברה האתיופית.


אני מודה לשר הקליטה ואולי בעוד חצי שנה נצטרך עוד פעם לדבר, כי פה אמנם יש בעיות ממדינות אחרות, אבל פה יש יותר בעיות. אני מברית-המועצות, יש הרבה בעיות.

מאוקראינה.

מאוקראינה, בסדר. יש שם הרבה בעיות, אבל בעיות כמו שיש בעדה האתיופית אין שם.

זה נכון.

ובגלל זה אני רוצה בעוד חצי שנה לקיים ישיבה נוספת על הנושא הזה. אתם לא צריכים לחשוב שמישהו רוצה לעשות להם רע, אנחנו כולם במטרה אחת איך לגרום לאנשים האלה להפוך כמה שיותר מהר לחלק מהחברה הישראלית.


תודה רבה לכולם.

תודה רבה לאנשי המשרד.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:21.