כנסת פתוחה

PAGE
6
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

27.11.2006


הכנסת השבע עשרה






נוסח לא מתו
מושב שני

פרוטוקול מס' 47

מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

יום שני, ו' בכסלו התשס"ז (27 בנובמבר 2006), בשעה 09:00

ס ד ר ה י ו ם

התמכרויות לאלכוהול וסמים של צעירים עולים

חברי הוועדה: מיכאל נודלמן – היו"ר



קולט אביטל

יצחק אהרונוביץ

זאב אלקין



סופה לנדבר

סטס מיסז'ניקוב

מרינה סולודקין

אברהם רביץ

ראובן ריבלין

יפה וולמן

- עובדת סוציאלית ארצית, המשרד לקליטת העלייה



אפרת וולך

- קצינת נוער, המשרד לביטחון פנים



פקד אייזק סימון
- המשרד לביטחון פנים



ד"ר אנטולי מרגוליס
- ראש המחלקה לטיפול בהתמכרויות, משרד הבריאות



איריס מורדקוביץ
- מנהלת שרות סמים, אגף תיקון ונוער מנותק, משרד






הרווחה



נח גרינבוים

- מפקח ארצי בתחום קידום נוער עולה, משרד החינוך



גליה שחם

- מפקחת ארצית מניעת סמים, עישון ואלכוהול, משרד






החינוך



יואב בן ארצי

- ראש תחום טיפול ושיקום להתמכרויות, עיריית

תל-אביב-יפו



נעמה צוייג

- מנכ"ל עמותת אל-סם



ליאורה שחר

- רכזת פרויקט מניעה לנוער עולה, עמותת אפשר



ד"ר רחל בר המבורגר
- מדענית ראשית, הרשות הלאומית למלחמה בסמים



אלי זרחין

- מנכ"ל אגודה ישראלית למען ילדים עולים



מירה קידר

- מנהלת אגף הרווחה, האגף לפעילות הקליטה,






הסוכנות היהודית



דוד קשאני

- עמותת קול בשכונות



אבי מספין

- אגודה ישראלית למען יהודי אתיופיה

דנה גורדון

אהובה שרון – חבר המתרגמים בע"מ

התמכרויות לאלכוהול וסמים של צעירים עולים

אני פותח את ישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. אנחנו דנים היום בנושא התמכרויות לאלכוהול וסמים של צעירים עולים, שהוא נושא מאוד קשה ומורכב. נסעתי היום לכנסת וכארבעה-חמישה עיתונאים התקשרו אתי לשאול שאלות רבות בנושא. עת דיברנו על תופעת הנשירה מבתי-הספר, על ילדים בסיכון, בזמן הדיונים שקיימנו שמעתי על התופעה שקיימת אצל צעירים עולים של אלכוהול וסמים. אני רוצה להודות למרכז המחקר והמדע של הכנסת על המחקר שערכו עבור הישיבה. במחקר זה הנתונים שהתקבלו הם לא טובים ואנחנו יודעים שמי שנכנס לבור של סמים ואלכוהול, קשה לו לצאת משם. אנחנו מדברים בילדים שהם מאוד פגועים וחלק מהם לא יוכלו להיות אזרחים כפי שהם צריכים להיות. אני יודע מה קורה עם תופעת הסמים ברוב המדינות כמו איטליה, צרפת וארצות-הברית, ומדובר במחלה ציבורית קשה. זו בעיה של המדינה ולא רק בעיה של המשפחות.


היום אני מבקש להתרכז בנושא הזה ולדעת מה מרכיבי הבעיה, מה יכולה לעשות הכנסת, מה יכולה לעשות המדינה כדי שהתופעות האלה יקטנו, כדי שיהיו פחות ילדים מעורבים בסמים ובאלכוהול.


בפתח הדברים נשמע את נציגת האגודה למלחמה בסמים.

אני המדענית הראשית של הרשות הלאומית למלחמה בסמים. הרשות הוקמה לפי חוק ומאז 1989 בין היתר אנחנו עוסקים גם במחקרים, גם בתיעוד ובמתן מענים לנושאים המגוונים שקשורים לבעיית הסמים.

הנושא של עולים עלה לתשומת לב בסקר השוואתי עשיתי החל משנת 1989 ועד היום, שבו מצאתי שהשימוש בסמים בקרב עולים חדשים, ילדים מגיל 12 עד גיל 18 בבתי-הספר, התחיל להיות רב יותר מאשר אצל ילידי הארץ רק החל משנת 1995 ולא לפני כן, למרות שהיו עליות גם לפני 1995. אפשר לומר שב-1998 בלטה התופעה שעולים חדשים, במיוחד מברית-המועצות לשעבר, דיווחו על יותר שימוש בסמים, כאשר יותר מהם השתמשו בסמים ובאלכוהול מאשר ילידי הארץ או העולים הוותיקים.

זו הייתה תופעה שחידדה אצלי את המחשבה שצריך להתחיל לסקור את התופעות האלה, ואחד מהסקרים הראשונים שעשינו היה בקרב יוצאי אתיופיה, תלמידים ולא תלמידים, וגם שם מצאנו שהתופעה היא תופעה יותר חמורה מאשר בקרב ילידי הארץ.

המחשבה הייתה שמאוד יכול להיות שמשבר העלייה עליו מדבריו הוא סיבה, אבל לא סיבה מספיקה, כי עד שנה מסוימת לא היה שימוש מעל הרגיל. זאת אומרת, משהו קרה בקליטה שלהם כאן בארץ, בהתארגנות של העולים הילדים שהגיעו לארץ שאולי גרם לכך שהם נטו יותר להשתמש בסמים.

ראיתי מה עשתה החוקרת נעמי מי-עמי שסיכמה יפה מאוד את הדברים, אבל הדוח האחרון שיש לי ביד הוא דוח שעוד לא הופץ וזה דוח על דרי רחוב, קרי, ילדים עד גיל 24-25, מגיל 15, ושם כ-80 אחוזים מדרי הרחוב שידועים כדרי רחוב הם ילדים שעלו מברית-המועצות לשעבר, ורובם, למעלה מ-70 אחוזים, משתמשים בהרואין שיש להניח שמי שמשתמש בו, הוא מכור לסמים. זה נתון מאוד מאוד קשה שצריך לשים לב אליו. יכול להיות שהבעיה של דרי רחוב היא בעיה עוד יותר סבוכה, אבל דרי הרחוב האלה משתמשים בסמים וזאת בנוסף לעוד דברים שהם עושים בתור דרי רחוב. המחקר הזה נערך על קבוצה שכן נקלטה – בתל-אביב במיוחד – באיזשהו מרכז יום שנתן להם אפשרות ומענה מיידי לבעיות שלה, כך שיש איזשהו טיפול למרות שהמרכז הזה נסגר ונפתח מחדש. הייתה גם החלפת מזרקים – כדי שהם לא יידבקו במחלות מזהמות כי הם סובלים מהפטטיטיס, סובלים מ-HAV - שהפסיקו לתת להם. אני מביאה את המחקר הזה כבר עכשיו לוועדה, מכיוון שהבעיה בקרב הצעירים העולים היא בעיה חמורה.


ערכנו מחקר מיוחד על אלה שבאו מאתיופיה, ועכשיו התחלנו במחקר מיוחד על יוצאי ברית-המועצות לשעבר וזאת כדי ללמוד יותר ולהבין את התופעה בצורה יותר נקודתית ויותר ספציפית.


יתר הדברים מסוכמים כאן בדוח ואני חושבת שאפשר לראות שהתופעה המשונה והמעניינת היא שהשימוש בסמים הרבה יותר נרחב בקרב ילדים שהם עדיין תלמידי בתי-ספר מאשר הנושרים. הנושרים כבר דומים לנושרים הישראלים וההבדלים ביניהם לא כל כך גדולים, אבל כאשר מדובר בתלמידים – ואני מניחה שהתלמידים האלה לא ימשיכו ללמוד עד סוף הבגרות שלהם – התופעה שם היא יותר בולטת מאשר אצל הנושרים.

איזה שאלה אתם שואלים במחקרים לגבי שימוש באלכוהול? אני רואה שהנתונים הם גבוהים מאוד גם לגבי הישראלים וגם לגבי העולים.

במחקר על כלל האוכלוסייה הישראלית השאלות הן אותן שאלות לכל האוכלוסייה כמובן. לפי נתוני רקע אנחנו יכולים אחר כך לדעת מי הם עולים חדשים, מי הם עולים ותיקים ומי הם ילידי הארץ. השאלות הן אותן שאלות ואנחנו שואלים לגבי מנהגי השתייה. יש כאן את מנהגי השתייה של שתייה בכלל ושתייה יותר בעייתית בפרט. זאת אומרת, מספר מנות משקה בבת אחת, השתכרויות בשנה האחרונה, ושאלות שהן יותר ספציפיות.

אני מבין שמספרים מדויקים אין אבל חשובה המגמה שהיא שלילית. אפשר לתרגם את האחוזים למספר, אבל אנחנו כאן לא כדי לומר שזה רע, כי אכן זה רע מאוד, אלא כדי לראות מה ניתן לעשות. זו קטסטרופה, זה אסון, אנחנו מדברים על אנשים צעירים. אני רוצה לשמוע מהמומחים מה הם חושבים שאנחנו צריכים לעשות. היה לי היום ראיון ברדיו ובסוף שאלו אותי מה אנחנו עומדים לעשות בנושא.

אני חושבת שאחרים כאן ייתנו תשובה יותר טובה. אתמול הייתי בישיבה מסכמת של עשייה בעקבות התופעה הזאת שבה לאחר דיונים רבים החליטו שאחת מהפעולות תהיה פעולת הסברה, לא רק לבני הנוער אלא גם להורים שלהם כדי שההורים יבינו יותר טוב מה הבעיה שמתרחשת, מכיוון שלא רק בית הספר ולא רק הסביבה יכולה לעזור אלא גם הבית יכול לעזור. בשבע ערים במדינת ישראל היה פיילוט שבו החליטו לתת הכשרות להורים כדי שהם יוכלו לדבר עם הילדים שלהם, הפיילוט הזה הסתיים, הוצאנו את המסקנות והחלטנו להרחיב את הפיילוט הזה לעשר ערים במדינת ישראל, שם יתקיימו קבוצות להורים שיוכלו אחר כך לדבר יותר טוב עם הילדים שלהם. הממצאים עד עכשיו הם לא כל כך פשוטים כי קשה מאוד לגייס את ההורים, אבל זאת היא המגמה שלנו נכון להיום לאור שיחות עם נציגים של יוצאי ברית-המועצות לשעבר והאתיופים.

ראיתי בחיי אנשים שצורכים סמים ומה קורה להם אבל אני לא בטוח שהילדים היו חשופים לזה. זה לגמרי אחרת כאשר רואים מה קורה לבן-אדם שמכור לסמים, איך הוא סובל כשאין לו את הסמים ומה הוא יכול לעשות כדי להשיג אותם. אני לא שומע ברדיו ולא רואה בטלוויזיה דיבור על כך, ואני חושב שאנשים צריכים להבין שזה לא משחק. אתה לוקח את הסם, פעם ראשונה מרגישים בסדר, אבל אחר כך מאבדים את חייהם.

ב-1988 הקים ראש-הממשלה דאז, יצחק שמיר, את המועצה למלחמה בסמים. לא קראו לזה מאבק בסמים, למרות שבהתחלה רצו לקרוא לזה כך, אלא קראו לה הרשות למלחמה בסמים והתקציב שלה היה תקציב. המנכ"ל הראשון היה שופט בית המשפט דהיום והיועץ המשפטי לשעבר אליקים רובינשטיין, ונתנו לכך משקל. היה לי את הכבוד לעמוד בראש הוועדה למלחמה בסמים בכנסת, ואני יכול לומר לכם שאז היה לפחות תקציב אתו אפשר היה להכין תוכנית פעולה. מאז אנחנו נלחמים במלחמה סיזיפית.

לא לגמרי סיזיפית.

לצערי הרב היא סיזיפית. המאבק הוא בלתי פוסק ואת יכולה לראות תוצאות נקודתיות לגבי אדם זה או אחר, אבל התופעה הולכת וגוברת, אם כי היא תופעה של כל העולם המערבי. אני יודע מה משקיעים על כל ילד בארצות-הברית ומה משקיעים כאן. לכן השאלה ששאלת היא שאלה נכונה ואני מתפלא שהמדענית הראשית לא אומרת בצורה הברורה שלא נותנים לכם שום אמצעים על-מנת להילחם מלחמה אמיתית בנושא הזה. החינוך נותן נדמה לי מיליון וחצי שקלים בכל מערכת החינוך, שזה אומר שקל לכל ילד.

תשעה וחצי מיליון שקלים.

זאת התקדמות יפה. אני אבדוק את זה כמובן בוועדת הכספים ואראה כמה מערכת החינוך מקבלת, כי באמת זה מתחיל בחינוך. ברגע שהילד או הנער או המבוגר הידרדר, הפעולה היא רק פעולה או של המשטרה או של שיקום שהוא דבר כמעט בלתי אפשרי. השאלה הזאת נעשית כרגע במסגרת הוועדה הזאת שבאה לבחון האם יש איזה שהם אלמנטים, איזה שהם מרכיבים שמובילים דווקא את העולים החדשים ושאנחנו לא נותנים את דעתנו אליהם.


האמת צריכה להיאמר. אנחנו לא נלחמים מלחמה אמיתית בסמים.

אני מודה לך על ההערה הזאת. לא רציתי להתחיל אתה, אבל הנושא התקציבי הוא בושה וחרפה כי לרשות למלחמה בסמים היה תקציב של ארבעים מיליון שירד ל-15 מיליון שקלים. עם תקציב כזה קטן, קשה מאוד לעשות פעולות רבות, במיוחד שאנחנו היום מאתרים בעיה של העולים החדשים, גם של העולים הוותיקים, וככל שאנחנו חוקרים את התופעה יותר, כך אנחנו מבינים שצריך להקדיש לזה יותר תשומת לב ויותר כספים. אמנם לאחרונה קיבלנו איזשהו מענק מיוחד כדי להפנות את תשומת הלב לנושא של העלייה, אבל זה בטל בשישים לעומת הבעיה החמורה והתוספת התקציבית הקטנה שניתנה לרשות למלחמה בסמים. זה נכון ואני מודה לך על ההערה הזאת. היה לי לא נעים להתחיל עם זה ולכן התחלתי עם נתונים.

בשביל זה אנחנו כאן. הכנסת לא קיימת כדי לשמוע רק דברים נעימים. כאן מנסים לתפוס את השור בקרניו, כי אחרת לשם מה אנחנו יושבים כאן? יש לך גם מעמד וגם שם טוב, ואני מצפה ממך לשאול אותנו מדוע לקחו אותך לרשות למלחמה בסמים כי אין שום מלחמה בסמים.

כך אי אפשר להיאבק. אני מודה לך על ההערה הזאת ואני מוכרחה לומר שהתקציב הוא תקציב שמבייש את מדינת ישראל.

זאת מכה. אני לא רוצה לומר לאן היא מחלחלת, אבל זאת מכה.

אני לא רוצה שתהיה הרגשה שמדובר רק בעולים וכי העולים יותר גרועים. הילדים העולים הם כמו הילדים הוותיקים, אבל צריך להבין שהם נמצאים בתנאים יותר קשים ואיזה משבר הם עוברים במדינת ישראל. אני מבין שמספר משתמשים לא פחות נמצא בקרב העולים הוותיקים, אבל המסקנות שאנחנו נסיק לא יהיו רק לגבי העולים כי התקציבים משותפים ולא מיוחדים לעולים בלבד. אנחנו מדברים על ילדים ואלה הם הילדים שלנו.

אני מהרשות העירונית להתמכרויות, דרי הרחוב ושיקום האסיר בעיריית תל-אביב. אני רוצה להציף את הבעיה באופן מורכב יותר ולכן אני רוצה לדבר גם על בני הנוער, גם על אוכלוסיית הצעירים וגם אוכלוסייה שהולכת ומתבגרת, שהיא עדיין צעירה אבל יותר מבוגרת מנוער.


במסגרת היחידה לדרי רחוב נכון להיום, בשנת 2006, אנחנו מטפלים ב-824 מטופלים שהם דרי רחוב, כאשר 74 אחוזים מתוכם הם מחבר העמים.

זו יוזמה עירונית?

זו יוזמה עירונית בשיתוף עם משרד הרווחה.

זאת אומרת, תקציב משרד הרווחה.

היוזמה במקור הייתה יוזמה עירונית שחברה למשרד הרווחה בשנת 1991. היום כמובן יש בכל הארץ בערים מסוימות מרכזים לטיפול בדרי רחוב והתקצוב הוא 75 אחוזים מהמשרד ו-25 אחוזים מהרשות העירונית, למרות שזה קצת התהפך. זה היה אמור להיות על-פי העיקרון הזה, אבל זה קיבל ממדים אחרים והיום בערך שישים אחוזים העירייה וארבעים אחוזים משרד הרווחה.

האחוז הזה קיים בכל העיריות או רק בעיריית תל-אביב?

זה בעיריית תל-אביב.

לכן שאלתי אם זו יוזמה עירונית. אם אתה מדבר על יוזמה ממשלתית שבה התקצוב ירד מ-75 ל-40 אחוזים, והעירייה לא יכולה לשאת ביתרה, זאת אומרת שאין שם פעילות. יש אולי משכורת לאדם זה או אחר שנמצא במערכת, אבל אין פעילות כי אין תקציב לפעילות.

אני אחדד ואומר שישנה פעילות אבל יכולה להיות פעילות הרבה יותר גדולה וענפה יותר, אם היה לנו יותר כסף.


לדוגמה, ואני פותח סוגריים, אין לנו יכולת היום לשכן נשים מכורות לסמים או לאלכוהול, או גם לזה וזה לזה, בשום הוסטל קיים כי אין לנו כסף לזה. אין לנו כסף גם לשכן אותן בבתי מלון. כאן אני סוגר סוגריים.

אני רוצה להתייחס לנתונים, וכמו שאמרתי, להעמיד את הבעיה באופן מורכב יותר. 75 אחוזים מתוך ה-74 אחוזים משתמשים בסמים ובאלכוהול, כאשר השימוש בסמים הפך בשנים האחרונות להיות גבוה יותר מהשימוש באלכוהול. כשאנחנו מקבלים אלינו את המכורים לסמים, זה לא שימוש ראשוני, זה לא שימוש ספוראדי, זה לא שימוש לרעה, אלא זה כבר שימוש התמכרותי.

אנחנו מתחילים את הרצף הזה ממרכז אחר שישנו בתל-אביב שפועל תחת עמותת אלם, שנקרא מישהו לרוץ אתו. אני מניח שעל זה היה מחקר ושם הוא נעשה. במרכז הזה, אחוז מאוד גבוה הוא עולים חדשים מחבר העמים שמשתמשים בסמים ובאלכוהול. אנחנו עובדים בצורה משותפת ואני יודע שהרבה פעמים אנחנו נותנים את הסיוע שלנו למרכז לגמול – ואני מדבר על גמילה של צעירים – משימוש בסמים. אני מדבר על הגילאים 18 עד 25.

ישנה אוכלוסייה נוספת של פאנקיסטים שחלקה הרב הוא מחבר העמים, כאשר הם משתמשים בסמים, מנותקים מהבית, חיים ברחוב ונמצאים ברחבי העיר. גם זו אוכלוסייה שצריך לתת את הדעת עליה והיא אמורה לקבל סיוע, והיא אכן מקבלת את הסיוע, אבל במימון מאוד נמוך.

אני יושב שמה שנקרא בית-משפט לענייני סמים שפועל בעיריית תל-אביב עם שירות המבחן ובית-המשפט, ויוצא לי לראיין את העצורים שנמצאים בבית המעצר. אני יכול לומר לכם ש-95 אחוזים מהעצורים שנמצאים בבית המעצר ואני מראיין אותם, הם מחבר העמים. אני מתכוון ל-95 אחוזים מכלל האנשים שמשתתפים בפרויקט הזה. אני אומר את זה בצער רב כי אני גם שומע את ההיסטוריה המשפחתית שלהם, שואל לגבי תחילת השימוש שלהם, ואני יכול לומר לכם שתחילת השימוש היה ברוסיה, התעצם כשהם הגיעו לארץ עם משבר ההגירה ומשבר הקליטה, והם הפכו להיות מכורים כאן במדינת ישראל. חלקם הרב הגיע לבד כאשר המשפחה נשארה שם, או האב נשאר שם והאם הגיעה אתם לכאן, והם אנשים שהם גם חסרי תמיכה מבחינה חברתית וגם חסרי תמיכה מבחינה משפחתית, ואתם אנחנו עושים את הצעדים הראשונים לשיקום ולקליטה בחברה בכללותה. גם כאן צריך הרבה מאוד משאבים, אבל אין אותם עד הסוף.

אני רוצה לומר שהבעיה מורכבת יותר מכפי שהוצגה כאן. אין ספק שאם היה יותר כסף, היינו יכולים לעשות פעילות איתור יותר גבוהה ולתת מענה לאותם אנשים שצריכים את המענה הזה.

אנחנו מדברים על נוער עולה. בממוצע, הציבור שבו אתה מטפל, כמה זמן הוא בארץ? כשאתה אומר שהם חסרי מסגרות תמיכה, מה היית ממליץ, מה היה צריך לעשות לאנשים כאלה שבאים לארץ, איזה סוג מסגרת תמיכה ניתן לתת להם וללוות אותם כדי שהם לא יידרדרו לרחוב?

בממוצע הם חמש-שש שנים בארץ. ממוצע מורכב מקצוות, כך שיש כאלה שעלו לארץ בשנת 2005 ויש כאלה שעלו ב-1997.


מה שאנחנו מנסים לעשות – ועושים, וזה מצליח בגדול – הוא לשלוח אותם לקהילות טיפוליות שמופעלות על ידי משרד הרווחה. הם מוצאים את עצמם שם, מוצאים שם בית, אחרי הקהילה הם עוברים לחיות בהוסטל ומתחילים לקיים את עצמם באופן כלכלי.

אתה מדבר על אחרי ואני מדברת על לפני.

כאשר אנחנו מאתרים את בני הנוער?

מסגרת שהיית חושב שהיא יכולה למנוע את ההידרדרות.

על אותו עיקרון. להקים קהילות טיפוליות לבני נוער. יש קהילה אחת שפועלת במלכישוע ואני חושב שצריכה להיות קהילה מיוחדת לעולים מחבר העמים כי מדובר בשפה וטיפול בשפת האם, בעיני הוא דבר משמעותי.

בנקודה שסיימת, האם הטיפול הוא תלוי תרבות? כלומר, האם בטיפול בנוער העולה אתם לוקחים בחשבון את השפה, התרבות והמנטאליות? אם כן, אולי תוכל לפרט ולומר איך.


אמרת שבממוצע הנערים נמצאים חמש-שש שנים בארץ ואני שואל מה המשקל של הנערים שהגיעו בכל מיני תוכניות ללא הורים, כמו נעל"ה או תוכניות אחרות?

המשקל של אלה שהגיעו בתוכניות נעל"ה וסל"ע הוא גבוה. זה לפי ההתרשמות שלי, ואני מעריך את זה בצורה מאוד זהירה כי אני מראיין פלח מסוים של אוכלוסייה ולא את כולה.


לגבי הנושא של פעילות שהיא רגישת תרבות. היום בכל המישורים, ולאו דווקא של טיפול במכורים בסמים, למדנו להבין שכאשר אנחנו מדברים על טיפול בתרבויות שהן שונות, אנחנו צריכים ללמוד את התרבות, ללמוד את המנטאליות, את המנהגים והטקסים וכל מה שקשור בזה. כאן אנחנו לומדים את זה, כמי שמטפלים, כצברים שמטפלים באוכלוסייה שהיא אוכלוסייה מהגרת.


אנחנו מנסים לאתר עובדים סוציאליים שהם דוברי השפה, שמהם אנחנו לומדים איך להתנהג ואיך לטפל באנשים, והם עצמם מטפלים באותה אוכלוסייה. דרך אגב, אנחנו במצוקה גם בנושא הזה כי קשה מאוד למצוא עובדים סוציאליים שהם דוברי השפה ושרוצים לעבוד בנושא התמכרויות, למרות שיש כאלו.

בתרבות העולים מרוסיה אולי הייתה תרבות אלכוהול, אבל לא הייתה תרבות סמים והאנשים לא ידעו מה זה סמים.

יש לי נתונים שאומרים שמדובר בארבעה אחוזים שהגיעו במסגרת סל"ע, ארבעה אחוזים הגיעו במסגרת תוכנית נעל"ה, למעלה מחמישים אחוזים הגיעו במסגרת קליטה ישירה, עשרים אחוזים הגיעו לאולפן קיבוץ, ואחר כך זה מה שמשלים. אם שאלת על נעל"ה וסל"ע, יחסית אחוזם מועטים הם דרי רחוב.

אני לא מדבר על דרי רחוב.

אני נתתי את התמונה של דרי רחוב.

אני מדבר על אוכלוסייה אני פוגש בבית המעצר ומראיין אותם בנושא של בית-דין לענייני סמים ואז אני שואל אותם באיזה תוכניות הם עלו.


לגבי הנושא של השימוש הראשוני בסמים, הוא היה ברוסיה.

במשך חמש השנים האחרונות, אולי, אבל אם מדברים על תרבות, זה לא היה קיים.

אתה נפגש עם הצעירים כאשר הם כבר נעצרו. אתה לא נפגש אתם לפני כן.

גם וגם. אני פוגש אותם גם ברחוב כשהם עדיין משתמשים בסמים וגם פוגש אותם כשהם רוצים להיגמל, כשהם בבית המעצר.

לכל אדם שאתה רואה איזושהי תקווה לשיקומו, יש לך פתרון?

קשה לי לומר שיש פתרון לכל אדם.

זאת אומרת, יש מגבלה. בקהילות יש מגבלת קליטה.

דווקא בנושא הזה של קהילות, אין כל כך מגבלה. אדם שרוצה להיכנס לקהילה, יכול להיכנס לקהילה ולעשות זאת ללא המתנה. אני מדבר על בית-דין לענייני סמים אתו אני עובד, לשם אנחנו שולחים מטופלים ומקבלים אותם באופן אוטמטי.

אני מדברת על מערכת ארצית.

הוא מדבר על תל-אביב. תל-אביב משקיעה בעצמה בנושא הזה והיא מטפלת בו כי היא רואה את זה כבעיה של הקהילה של תל-אביב. כל בעיה שאתה מאתר, יש לך גם פתרון? אם המטופל רוצה כמובן ואם הוא משתף פעולה.

לקהילות הטיפוליות אני יכול לשלוח ואין לי תור המתנה, כי אני שייך לפרויקט מסוים. לנושא הגמילות המיידיות למשל, חסר לי תקציב. לא כל אחד שאני רואה אני יכול לתת לו היום מענה. אם היום אני נוסע ומסתובב בתחנה המרכזית הישנה ורואה אנשים מחבר העמים או מכל מיני מקומות אחרים, אני לא יכול לתת פתרון לכל אחד שאני רוצה.

אמרת שאתם מחפשים אנשים. יש לכם את האפשרות לקלוט אנשים אלא שאתם פשוט לא מוצאים אותם? אני מתכוון לדוברי השפה שהם בעלי יכולת ומיומנות, כך שהם מסוגלים לטפל במכורים.

קשה לאתר עובדים סוציאליים דוברי השפה. הם לא בהישג יד.

זו אכן בעיה.

אני מייצג במשרד החינוך את קידום נוער. אני חושב שהסקר שנעשה מדבר על אוכלוסיות קידום נוער.

בעיקר קידום נוער.

הייתי רוצה לפרט כמה דברים שהם בעיקר בפרקטיקה שלנו, בניסיון שלנו בעבודה עם הנושא של שימוש בסמים ואלכוהול, בייחוד מול אוכלוסיות של נוער עולה. חשוב לי לומר שאנחנו עובדים עם כ-4,600 בני נוער עולים מנותקים ובסיכון, זאת אומרת, חלקם מנותקים לגמרי וחלקם לומדים. לכן כל הנתונים בסקר מלמדים על האוכלוסייה שהיא בטיפול קידום נוער. מהם 1,400 יוצאי אתיופיה ו-3,200 יוצאי חבר העמים.

זה מספר הצעירים שאתם חושבים שהם צורכים סמים ואלכוהול?

לא. אני מדבר על מטופלים בקידום נוער, במסגרות של משרד החינוך.

חשוב לי לומר שכבר כמה שנים אנחנו משתפים פעולה עם הרשות למלחמה בסמים בהפעלת תוכניות יישוביות. זה לא שאנחנו מפעילים תוכנית ארצית אלא עובדים ברמת היישוב, מול המתאמים של הרשות למלחמה בסמים בהתאמה של תוכניות יישוביות.

יש עוד כמה דברים שהיה חשוב לי להדגיש ולחדד. בשנים האחרונות אנחנו מכשירים את העובדים שלנו – שחלקם הגדול הוא יוצא חבר העמים ויוצא אתיופיה – באיתור, זיהוי ובטיפול ישיר בבני נוער שמשתמשים בסמים והם על גבול ההתמכרות.

הטיפול הוא במסגרת ארצית?

הטיפול מתבצע ביישובים. אנחנו עובדים ב-44 יישובים.

מול הרשויות המקומיות?

כן. מול הרשויות המקומיות.

אם אני בחצור הגלילית ואתה צריך לתת לי 75 אחוזים, ואני צריך לתת 25 אחוזים, אבל אין לי את ה-25 אחוזים כך שאני לא מקבל את ה-75 אחוזים, ואז איך אני יכול לפעול? התוכנית היא מצוינת, ואין לי ספק בכך. התכנון והמבנה הוא יוצא מן הכלל, ואין לי על כך ויכוח כי אתם מומחים. עיריית תל-אביב היא לא דוגמה כי היא מממנת את עיקר התקציב, אבל במקום שבו המערכת לא יכולה לפעול אלא אם הממשלה תומכת בה ישירות, אין שום פעילות ולכן אנחנו מקבלים דוח כזה. אלה הן העובדות שאנחנו מתמודדים אתן כל הזמן.


אני מבין שנותנים לכם לעשות לבנים אבל תבן לא נותנים לכם. זאת בעיה חמורה. אם לא נבוא ונזעק פעם אחת שמדובר פה למעשה במס שפתיים, אנחנו מחמיצים את העניין. אני נמצא בכנסת יותר מדיי זמן מבחינת השנים, ויכול להיות שהתרגלתי. אני שומע את הדברים האלה, ואני כבר רגיל לשמוע אותם אבל הדוח הזה הוא דוח קשה ביותר. ההבחנה לגבי הנוער העולה היא הבחנה עם הגדרות מאוד מיוחדות וברורות. למעשה מה שאתם מסבירים לנו הוא מה קורה, אבל לא מה עושים כי לא עושים.

אני מנסה להסביר מה עושים.

אתה מסביר מה עושים ברמה הכללית. תאמר לי מה עושים בחצור הגלילית. על תל-אביב שמענו ותל-אביב היא לא הדוגמה הטובה לכך

לא שמעת מה עושים בתל-אביב.

לא. תל-אביב היא לא דוגמה טובה כי שישים אחוזים מהתקציב ניתן על-ידי הרשות המקומית. כן עושים טוב או לא עושים טוב, אני לא נכנס לזה. אני מבקש שלא תדבר אתי ברמת המקרו, על מה צריך לעשות, איך זה אמור להיעשות, ואיך התוכנית היא מופלאה ונפלאה. אני שואל אותך האם מה שאתה אומר מתקיים בכל מקום בארץ או הוא רק פועל יוצא של הרשות המקומית ויכולתה לפעול מבחינת סדרי עדיפויות באותה נקודה.

אני רוצה לציין שנמצאים אתנו תלמידים מכיתה י' בתיכון בן-גוריון בפתח-תקווה.

זה לא בכל הארץ. אנחנו פרוסים ב-44 יישובים בארץ, מהצפון ועד הדרום, יישובים עתירי עולים, גם יוצאי חבר העמים וגם יוצאי אתיופיה.

הוא שואל מה קורה במקרה שאין לרשות תקציב.

בקטע של התקצוב, היחידות לקידום נוער של משרד החינוך מסתמכות על תקציבי משרד החינוך. שיתוף הפעולה עם הרשות הוא ברמה היישובית, מול המתאמים ומול תקציבים שהרשות למלחמה בסמים מקצה ליישובים.

לרשות למלחמה בסמים אין שום תקציב פעולה.

יש.

יש להם 15 מיליון שקלים.

אני מבינה שעד עכשיו מה שהוצג כאן זה המסגרות, התקציבים ואיך הדבר הזה פועל. אותי מעניין – כיוון שאנחנו מדברים כאן על תופעה והתופעה הולכת ומחמירה – כיצד נערך משרד החינוך ברמה של תוכנית וקמפיין בקרב בני נוער, בבתי-הספר התיכוניים וכולי. הנושא נוגע לעולים, אבל לא רק לעולים. אנחנו יודעים שהנושא הזה הוא כבר נושא רחב. מה אתם עושים ברמת הלימודים, מה אתם עושים כדי להפנים את זה בתוכניות לימוד? אני גם חושבת שמעבר לשעת מחנך פעם בשנה, צריך לעשות פה קמפיין אמיתי.

אני מהשירות הפסיכולוגי הייעוצי, מנהלת היחידה לשימוש בסמים ואלכוהול במשרד החינוך. אני רוצה להתייחס קודם כל לתקציב. פעם התקציב היה מיליון וחצי שקלים, אבל עתה הוא עומד על סכום גבוה פי ארבעה מאחר שהמשרד ראה בבעיה הזאת בעיה רצינית.


הפעילות מצד אחד היא לכלל אוכלוסיית התלמידים, ואנחנו מדברים על פעילות מהגיל הרך עד כיתה י"ב. אנחנו עובדים עם כל הגורמים שעוסקים בנושא, בוודאי הרשות למלחמה בסמים, אבל גם עם משרד הרווחה, משרד הקליטה, משרד הבריאות וכולי והעבודה היא ברמות שונות.


בעיקרון התוכנית היא תוכנית חובה בבתי-הספר העל-יסודיים, אבל גם בגני הילדים אנחנו כרגע בשלב של פיתוח של תוכנית של איתור ילדים מהגיל הרך עם חיזוק יכולות וזה נעשה על-פי ידע ממחקרים שנעשו בארצות-הברית.

הבעיה כרגע היא לא בגיל הרך כי זה לטווח ארוך וזה יופי. אנחנו מדברים על גילאים שאנחנו יודעים מה דרכי הבילוי שלהם, מדוע, משפחות שבורות וכולי. הקבוצה הקריטית היא נניח מגיל 14 והלאה, ואולי אפילו צעירה יותר.

את אופטימית.

גיל 11 ומעלה. ראיתי כבר ילד בן 9 עם וודקה.

רציתי לומר מה אנחנו עושים במסגרת הכללית ומה אנחנו עושים באופן ספציפי להתערבות בילדים ובבני נוער שכבר משתמשים בחומרים. כבר שנתיים שאנחנו מפעילים קבוצות בתוך בתי-הספר, גם מערך של הכשרה וגם של טיפול בתלמידים שהם לפני השלב שבו קידום נוער נכנס לתמונה. זאת אומרת, הפעולה היא איתור מוקדם בבית הספר של תלמידים שמשתמשים בחומרים למיניהם, וזה יכול להיות אלכוהול, אלה יכולים להיות חומרים נדיפים, וזה יכול להיות גם עישון סיגריות. אנחנו מאתרים אותם כילדים בסיכון לשימוש בחומרים. ביחד עם הרשות למלחמה בסמים פיתחנו תוכנית שנקראת תוכנית אופי, שהמטרה שלה בעצם לאתר אותם בשלב מוקדם ולעשות אתם עבודת התערבות לחיזוק יכולות התמודדות שלהם עם החיים, בצד שינוי הרגלים.

זה תכנון.

לא.

זה מבוצע הלכה למעשה.

בשנה שעברה 300 תלמידים ב-49 בתי-ספר ברחבי הארץ השתתפו בקבוצות כאלה. אנחנו הקמנו מערך הכשרה של יועצים חינוכיים ועובדים סוציאליים, וליווינו את זה גם במחקר הערכה. זה משהו שאנחנו ממשיכים השנה כאשר תגבור מיוחד אנחנו נותנים בכפרי נוער כי שם יותר גבוה הריכוז של תלמידים משתמשים בסמים ואלכוהול. כרגע יש לנו מערך של הכשרה גם בירושלים, גם בבאר-שבע, וגם בארצי של המינהל לחינוך התיישבותי. למעשה כל אחד מהאנשים שעובר אצלנו את ההכשרה, תוך כדי הכשרה כבר מקים קבוצה בתוך בית הספר שלו, והקבוצה והמנחה מלווים בהדרכה במשך כל התהליך. זה צעד שאנחנו נקטנו באמת בעקבות העובדה שיש לנו אוכלוסייה בבתי-הספר שהם לא משתמשים בסמים, ואתם יש לעשות עבודה חינוכית רבה, אבל יש אוכלוסייה שכן משתמשת וצריך לעשות אתה פעולה.


אני יכולה לומר ממחקר ההערכה שהיה בשנה שעברה שהעדויות היו, גם של המנחים וגם של התלמידים, שהקבוצות האלה היו מאוד משמעותיות. אחד הדברים שמבחינתנו היה מאוד משמעותי הוא שילדים רוצים שיפנו אליהם, רוצים שידברו אתם, רוצים שידריכו אותם, רוצים שיעזרו להם להתמודד יותר טוב ולנהל את החיים שלהם בצורה יותר טובה.


מעבר לזה, אנחנו גם מפעילים הכשרות למורים, גם למורים שעובדים עם עולים חדשים ולצורך כך פיתחנו חוברת. העיקרון הוא לעסוק בזה לא רק בשעת מחנך אלא באמת בתוך מערך הלימודים, בשילוב עם מקצועות לימוד. לגבי הקבוצה של העולים, ערכנו השתלמויות לאותם עולים שהם במסגרת של שעל, של שיעורים לעולים חדשים, ובתוך זה שילבנו קטעי לימוד שעוסקים בנושא של חומרים נדיפים, של נרגילות, של אלכוהול, וכל הנושאים האלה.


מעבר לזה, אנחנו גם משתתפים בהכשרות והשתלמויות של מגשרים ושל מנחים לקבוצות הורים, בעיקר יוצאי אתיופיה, וזאת באמת מתוך ההנחה שיש עבודה עם התלמידים, שיש עבודה עם ההורים, וככל שיהיו יותר מבוגרים שיכולים לשוחח עם הילדים, ושהילדים יראו בהם גורם שאפשר לפנות אליו, להיעזר בו ולהיתמך בו, אז באמת נצליח לא להגיע לשלבים של הטיפול, שאז זה די מייאש כי בשלבים האלה קשה מאוד להצליח.

המשרד שעוסק בהסברה במשרד ראש-הממשלה, האם הוא הכין סרטים שמקרינים בבתי-הספר? האם אתם נעזרתם בהם?

אנחנו נעזרים ברשות למלחמה בסמים ואנחנו נעזרים בגורמים נוספים, כאלה שעובדים בשטח.

עד היום עוד לא החליטו אם הסרטים האלה מועילים או רק מזיקים.

תלוי איך עושים אותם.

זה ברור, אבל אני מדבר על הסרטים שעשו אחרי שביררו איך לעשות אותם, אבל עדיין השאלה עומדת.

כל הנושא של רגישות תרבותית הוא דבר שאנחנו לוקחים אותו כמרכיב מאוד מרכזי. אנחנו עובדים בבתי-הספר באמצעות מה שאנחנו קוראים מב"סים – מוביל בית-ספרי למניעה – שזה מישהו בבית הספר שהוא כמו רכז מקצוע אחראי לתוכנית המניעה הבית-ספרית. הוא מקבל הדרכה מאתנו.

כמה כאלה יש בארץ?

870.

מב"סים?

הקמנו מערך הדרכה בתוך בתי-הספר.

של משרד החינוך.

של משרד החינוך.

זה מקצוע ייחודי או שהם עושים עוד דבר? הם גם מורים?

זה עובד הוראה מתוך בית הספר.

שמקבל עוד שעה נוספת בשבוע.

הוא לא מקבל שעה. הוא מקבל גמול תפקיד, כמו רכז מקצוע, והוא מרכז את התוכנית הבית-ספרית. היתרון של הדבר הזה הוא שיש מישהו בבית הספר שאחראי לתוכנית. ההנחיה היא לעבודה ביחד עם הקהילה.

לשאלתך לגבי ה-870 עב"סים, אלה אנשים שנמצאים בבית הספר ומקבלים עוד שעה שבועית אחת כדי לשמש בתפקיד הזה.

לא שעה. הם מקבלים גמול תפקיד כמו רכז מקצוע.

השאלה היא לא כמה כסף הם מקבלים אלא במה זה מתבטא והעשייה שלהם.

העשייה שלהם מתבטאת בריכוז הנושא. הם מגישים לנו תוכנית, אנחנו מאשרים את התוכנית, בסוף השנה הם מגישים לנו דיווח על התוכנית.

יוצא שבממוצע פעם בשבוע הם עוסקים בזה.

אני לא יכולה למדוד.

איך מסתכמת הפעילות של מב"ס כזה?

האנשים האלה מקדישים לנושא הרבה שעות. אני לא יכולה לומר כמה שעות, אבל אני יכולה לומר מה הם עושים. הם אחראיים על זה שיהיו השתלמויות בתוך בתי-הספר לכל אנשי הצוות. למשל, בנושא הזה של העולים, דאגנו שבמקום שיש ריכוז של עולים, הצוותים יקבלו השתלמויות מאנשים שהם מומחים לנושא.

יש בית-ספר עם 1,100 עולים ושם לא קיבלו הדרכה ואין תוכניות.

אתה שייך למחוז ההתיישבותי, נכון?

נכון.

אנחנו עושים כבר קורס שני במחוז ההתיישבותי עם מעל חמישים אנשים שהוכשרו להנחיה של קבוצות אופי. דווקא במחוז הזה שלך אנחנו פונים לכל מנהלי בתי-הספר ובאחריותו לשלוח את האדם להכשרה שלנו. אנחנו נותנים גם את ההכשרה, גם את הייעוץ לאורך כל השנה וכולי.

אנחנו רואים שהמגמה שלילית. אתם חושבים שמה שאתם עושים יכול לשפר את המצב?

אני מאמינה שכן.


אני חושבת שבכל בית-ספר על-יסודי במדינת ישראל צריכה להיות קבוצה כזאת כי בכל בית-ספר על-יסודי במדינת ישראל בוודאי יש תלמידים שמשתמשים בחומרים למיניהם. אני מאמינה שמצד אחד צריך לדאוג שבית הספר יהיה מקום טוב לתלמידים לבוא וללמוד בו, ומצד שני צריכה להיות לו האפשרות לתת טיפול יותר ממוקד.

אני חושבת שתמונת המצב קשה מאוד. אנחנו רואים תהליך ומגמות שליליות. עושים הרבה, ואני מכירה את הפעילות – גם של משרד החינוך, גם של משרד הרווחה, גם של משרד הבריאות – אבל כנראה היא לא מספיקה. צריך לדעת שיש לזה השלכות כי בין הסיבות לכך שיהדות רוסיה הגיעה לכאן – מיליון איש ויותר – היה עתיד הילדים. כנראה שאחרי שנת 1995 העתיד של הילדים הוא מאוד בעייתי. אני יכולה לומר לכם שאני רואה את התוכניות, אבל זה לא מספיק.


אין הסברה ארצית. אנחנו לא רואים הסברה שאומרת כמה זה מסוכן, לא בעברית ולא ברוסית. בטלוויזיה יש ערוצים ברוסית, אבל זה לא מפורסם שם. אין סרטי הסברה, לא בעברית, לא ברוסית, לא באמהרית, וזה כאילו אנחנו עדיין במאה ה-20 ולא במאה ה-21 כאשר יש לרשותנו את הרדיו, את הטלוויזיה, את המחשב, כך שבכל מקום אפשר לפרסם את הסיכונים שבשימוש.


בכל שנה אני מקבלת פניות ממשפחות מאוכזבות מאחר שהן מגיעות לשירותי הרווחה, אף אחד לא מבין אותן, אף אחד לא רוצה להסביר להן, ואם כבר מסבירים, אומרים להם דבר שהם לא מבינים ולא מקבלים והוא אשפוז מרצון, אבל עם זה הם לא יכולים להתמודד. מדברים אתם על אשפוז מרצון ועל גמילה מרצון. גם בתחום הזה צריך לעשות משהו.

אנחנו כאן מאוד פסימיים. כל שנה יש לי עשרות מקרים של משפחות שמשקיעות, מחפשות, הולכות מאנשים טובים לאנשים טובים יותר, ובהרבה מקרים הן מצליחות כי בסופו של דבר אפשר וצריך להילחם על כל ילד.

אני רוצה להמשיך בקו של חבר הכנסת ריבלין. אל-סם שעובדת ב-13 מרכזים עושה הרבה מאוד, אבל אין לנו כסף.

את צודקת במאה אחוזים. אלה המוסדות היחידים שמטפלים בצורה רצינית.

אני רוצה להדגים למה אני מתכוונת. באור עקיבא יש סניף של אל-סם - ולקחתי דווקא דוגמאות ממקומות שם קיימים ריכוזי עולים – ושם מרוכזת אוכלוסייה קשה מאוד של יוצאי קווקז, של יוצאי חבר העמים, וגם אוכלוסיות אחרות. יש לנו שם חצי משרת מטפל. זאת אומרת, המטפלת שם יכולה לטפל ב-15 מטופלים, אם היא עובדת מהבוקר עד הלילה, והבעיה היא הרבה יותר גדולה. את התקציב אנחנו מקבלים מהסוכנות היהודית דרך עיריית אור עקיבא, וזה מותנה כל שנה בריצות, כאשר חלק אנחנו מממנים. כשאני אומרת אנחנו, אני מתכוון לומר שלאל-סם יש תקציב מאוד מוגבל, שחלק מגיע מהרשות למלחמה בסמים, מכסות שאנחנו זכינו במכרז, והשאר אנחנו משנוררים. אנחנו גם לא יכולים לתכנן מערך טיפולי רציני ברמה של שנור.

עכשיו אנחנו מתכננים את שנת 2007 ואנחנו לא יודעים מה התקציב שיעמוד לרשותנו. יש לנו סניף חדש בקריית-מלאכי, במימון מלא של קרן רש"י, וזה מאוד מאוד יפה מצידם, והם מאוד מסייעים לנו, אבל זה לתקופה מוגבלת ואין לנו שם מכסות של הרשות למלחמה בסמים. שוב, יש לנו שם אדם שמועסק בחצי משרת ניהול כי היא מפתחת סניף, היא עושה עבודה קהילתית, ובחצי משרה נוספת היא מטפלת. בכמה היא יכולה לטפל? יש שם קהילה של יוצאי אתיופיה והם ממש מוכים, עם בעיות של סמים, בעיות של אלכוהול ובעיות נוספות. זה סיפור רב-בעייתי ואנחנו הרי לא מטפלים רק בבעיית הסמים של בני הנוער.

בעיית הטיפול בעולים היא מורכבת. צריך לבוא אליהם וצריך לבוא אליהם בשפה שלהם. בייחוד צריך לבוא אל ההורים. הרשות למלחמה בסמים יחד עם עמותת אפשר ויחד עם משרד הקליטה עשו פרויקט שהוזכר כאן ודובר שם על כך שיגיעו לבני נוער ולהורים. חלק גדול מהפרויקט לא עסק בנושא סמים. בחלק משבעת היישובים האלה לא הגיעו לנושא הסמים כי זה משהו שהוא לא ראשוני, כי צריך היה לדבר על קליטה, על בית-ספר, על שפה ועל מיליון דברים נוספים. המחויבות הזו לנושא הסמים הייתה רחוקה. בייחוד זה קורה כאשר מדברים על יוצאי אתיופיה, שהנושא הזה קשה להם וצריך להביא אותו באופן אחר.

אין לנו חומרי הסברה, לא ברוסית ולא באמהרית, ואין לנו כסף לייצר אותם. אם נקבל תקציבים, נוכל לייצר חומרי הסברה. יש לנו חומרים אבל אין לנו אפשרות לתרגם אותם. אין לנו אפשרות לענות בטלפון בשפות השונות. לאל-סם מגיעות המון פניות טלפוניות ואנחנו עונים יום יום לעשרות פניות טלפוניות שמגיעות לכל הסניפים שלנו. אבל אין לנו אפשרות לענות באמהרית וברוסית. יש לנו מעט מאוד עובדים – והוזכר כאן שקשה מאוד להשיג עובדים - דוברי שפה, אבל גם אין לנו תקציבים. יש לנו פרויקט שתכננו עם משרד הקליטה לפני שנה וחצי – ויושבת לידי נציגת משרד הקליטה – ואומר לנו משרד הקליטה שהפרויקט בצנרת, וזה שנה וחצי. אני שואלת את משרד הקליטה איפה זה נמצא כי אני צריכה לחפש עובדים ואני צריכה ללכת לאוכלוסייה, ולכן אני צריכה לדעת מה קורה, אבל למשרד אין תשובה.

אמרתי שצריך להגיע אל העולים. לעולים צריך לא רק מטפל אלא צריך איש איתור. הוא צריך ללכת אליהם, למצוא אותם ברחוב, למצוא אותם על הברזלים, למצוא אותם במרכזים, למצוא אולי בבתים, היכן שאפשר להיכנס לבתים, ולהביא אותם. זאת עבודה שעושה קידום נוער למשל. מדריכי רחוב כאלה שצריכים להסתובב. באור עקיבא, אל-סם מממנת מדריך איתור, אבל אל-סם הוא לא גוף שיודע לממן ובטח לא לטווח ארוך.

הייתי יכולה להמשיך ולדבר בנושא, אבל אני חושבת שנתתי את התמונה והתמונה מבקשת שתיתנו לנו משאבים ואנחנו נעשה.

אל-סם יממן כל עוד יהיו לו משאבים. ברגע שלא יהיו לו, הוא לא יממן.

אין לנו משאבים. אתם מכירים את היושב-ראש שלנו, חבר הכנסת גלעד ארדן, שמאוד עוזר לנו ועסוק בעשייה. אנחנו תולים תקוות.

אני מתנצלת, אבל אני צריכה לעזוב לישיבת ועדה אחרת. למרות שהדיון לא נגמר, אני ארשה לעצמי לומר כמה דברים.

אני מבקש להתנצל. אני חייב להיות בישיבת ועדת הכספים כי אנחנו דנים בתקציב, ושם אולי נוכל לעזור במשהו.

אדוני היושב-ראש, אנחנו יושבים בוועדה הזאת והסיפור חוזר על עצמו בכל מיני תחומים. אנחנו רואים שבהיעדר תקציבים האגודות עושות את המוטל עליהן כמיטב יכולתן, אנחנו רואים שמשרדי הממשלה מנסים לעשות כמיטב יכולתם, גם הם עם ידיים קשורים וגם זאת בגלל היעדר תקציבים. זה לא שאנחנו לא יודעים מה הפתרונות. היום סוף סוף נפל האסימון, אחרי כל כך הרבה שנים, והוקמה הרשות למלחמה בתאונות הדרכים, והיא עושה הסברה מקיפה כל יום בכל כלי התקשורת, גם במקרה שאנחנו דנים בו, אנחנו צריכים לפנות למשרדי הממשלה – למשרד הקליטה ולמשרד החינוך, לפי מיטב הבנתי – כדי שיצאו בתוכנית הסברה, בקמפיין הסברה, שמטרתה לשים את הנושא על סדר היום הלאומי ושזה יהיה כל יום. היום כאשר אני פותחת את הרדיו אני שומעת דברים בקשר לתאונות דרכים, לפי דעתי לדברים האלה בסופו של דבר יש להם תועלת.


בנוסף למה שאתם עושים – שזו עבודה מאוד בסיסית ויסודית – אני חושבת שאנחנו צריכים לקרוא למשרד החינוך להציג בפנינו תוך חודש-חודשיים תוכנית רצינית, רב-תחומית, של הסברה, תוכניות מנע בבתי-הספר ובמרכזים קהילתיים, יחד עם משרד הקליטה ועם ארגוני העולים, כדי לראות איך יוצאים לקמפיין כזה ואיך הוא צריך לפעול. לא לעשות שעה פה ושעה שם.


מה שאותי הפליא מאוד לשמוע הוא שחלק גדול מהילדים שהם כבר צורכי סמים וצורכי אלכוהול יוצאים מתוך מסגרות מבוקרות כמו נעל"ה, כמו סל"ע, תוכניות שאנחנו מביאים אליהן את הצעירים, תוכניות מאוד מטופחות שלנו, במימון ממשלתי, במימון הסוכנות היהודית ואני חושבת – וסליחה שאני משתמשת בביטוי הזה – שזה כשל בתוך התוכנית עצמה.,אם הם לא ערים לזה והם לא מסוגלים בחממה שבה נמצאים הצעירים העולים האלה לטפל בזה. אני חושבת שאנחנו חייבים לבוא בדברים גם עם מארגני התוכניות האלה כי זה ממש תחת ידינו.

הנושא הזה גם עולה מכיוון אחר בוועדת הסמים שאני חבר בה ובנושא הזה דנו מכיוונים שונים.


התופעה היא בממדים עצומים. אנחנו מדברים כאן על אחוזים גבוהים, אנחנו מדברים על תופעה שאני נחשפתי אליה וראיתי אותה בקנה מידה די גדול יחסית לאוכלוסייה בארץ, ואני מדבר בעיקר על בני נוער. הדברים משוועים לטיפול. יש כל מיני סיבות למה זה קורה, אבל אנחנו לא מחפשים את הסיבות אלא את הפתרונות.


חלק מהדברים מונחים לפתחנו ואני אומר זאת גם כחבר כנסת. באיזשהו מקום צריך לקחת מישהו שמרכז את כל הדברים האלה כי יש פה טיפול של מספר משרדים. המשרדים שהוזכרו כבר הם משרד הרווחה, משרד החינוך, משרד הראש-הממשלה. אתן דוגמה אחת. בוועדת הסמים יושב נציג של ראש-הממשלה, שהוא מנכ"ל משרד ראש-הממשלה, והוא למעשה צריך לרכז את העבודה וצריך לאשר את התקציב לרשות למלחמה בסמים. כל הזמן אנחנו רואים גריעה והורדה בתקציב של אותה רשות. הרשות הוא גוף שלמעשה אמור לרכז את העבודה, להתוות תוכנית עבודה וגם לפקח עליה. כל פעם מחדש אנחנו רואים שיש קיצוצים. אני לא מדבר כרגע כמפלגה שדוחפת ונותנת ומסייעת, זאת לא הנקודה אלא הנקודה היא למה אין מבט על. אחת הבעיות המרכזית של מדינת ישראל או של הנוער במדינת ישראל זה נושא הסמים והאלכוהול. התחום של הסמים חודר כמעט לכל בית והוא תחום שצריך לטפל בו. אנחנו רואים את השתייה בפאבים ואנחנו רואים את התאונות שקורות עקב השתייה.


קיצוץ תקציב הרשות למלחמה בסמים מראה על הרצינות בה מתייחסים אל הנושא, ואני פונה כאן למשרד האוצר, למנכ"ל משרד ראש-הממשלה ולראש-הממשלה עצמו. למה הם לא זועקים ולמה הם לא אומרים? אתמול שמעתי שנותנים 400 מיליון שקלים לדרום, ומגיע להם, ומגיע הכסף לצפון, אבל אנחנו מדברים על קיצוץ תקציב הרשות מארבעים מיליון שקלים ל-15 מיליון שקלים, ומקצצים במקום לתגבר. הרשות צריכה לרכז את כל העבודה מול יתר משרדי הממשלה.


לפני חודש נחשפתי לבעיה אחת כאשר אמרו לי שאני חייב לבוא למרכז גמילה מסמים באזור פתח-תקווה. באתי לשם ומצאתי בית שפועל כאשר אין לו רישוי עסקי, אין לו רישוי בנייה, אין לו היתרים, אין ל כלום, ושם יושבים עשרים בני נוער ומקבלים טיפול תמיכה אמיתי של שני אנשים שהחליטו לקחת את הפרויקט הזה ולתת איזשהו טיפול. אני פניתי לרשות והרשות לקחה את חסותה ונעשו פעולות שונות.


אני אומר שכולנו צריכים למנף את זה וצריך להביא את זה לתודעה. אני אומר בעיקר ליושב-ראש שלוועדת הקליטה יש את הכוח לדחוף את משרדי הממשלה כדי שיטפלו ויביאו למודעות וכמובן את התקציבים. זה לא רק מודעות אלא גם תקציבים. צריך שיהיה מישהו שיבנה את התוכנית ומישהו שיפקח על התוכנית, כי כל אחד בפני עצמו רוצה מאוד לעשות, אבל בפועל אין גוף שיעשה זאת. להערכתי הגוף המתאים הוא הרשות שצריכה לקחת ולהוביל את המלחמה הזאת.

אני מנהלת השירות להתמכרויות במשרד הרווחה. לאור הדיון שמתקיים כאן, אני מבקשת לתת שני מספרים שלא התכוונתי לתת. אני יושבת בכל מיני מקומות, שם אני בוכה שאין לי כסף, ונכון, אין לי מספיק כסף. יחד עם זה, התקציב של השירות שלי הוא 44 מיליון שקלים וצר לי לומר לאנשים רבים שיושבים כאן שהמערכת פרוסה בכל הארץ והיא ענקית והיא נותנת מענה ל-8,000 מכורים מבוגרים, 2,000 אלכוהוליסטים וכמעט 1,500 בני נוער. זה לגבי המספרים. 1,500 בני נוער מקבלים מענה במסגרת שירותי הרווחה ברשויות המקומיות.

יש מאה אלף עולים שצריכים עזרה.

אני חושבת שאף אחד לא צריך ללמד אותנו מה לעשות היום. אנחנו יודעים מצוין מה לעשות. לא צריך לבנות לנו תוכניות טיפול, אבל צריך לתת לנו הרבה מאוד כסף שאין לנו. אם ייתנו את הכסף, אנחנו נעשה. אנחנו עושים הרבה, אבל לא עושים מספיק. מה שנעשה, נעשה טוב מאוד. לא נעשית עבודה לא טובה אלא נעשית עבודה מצוינת והיו כאן דוגמאות שעלו, אבל צריך להגדיל אותה. העבודה נעשית היום רגישת תרבות, היא נעשית עבור עולים חדשים עם משרד הקליטה, עם פרויקטים ייחודיים, עם פרויקט חדש שעשינו עם עמותת אפשר בשנה האחרונה עבור נוער אתיופי, ואנחנו מגדילים את זה בשנה הנוכחית. יש הרבה מאוד עבודה, אבל היא לא מספיקה. בני הנוער מגיעים לטיפול.


אני מדברת על בני נוער שמגיעים לטיפול, על בני נוער שכבר הגיעו למצב שהם צריכים טיפול. רוב בני הנוער לא צריכים את הטיפול. בשלב קודם לכן הם צריכים מניעה, הם צריכים מניעה על סף הטיפול, ולפני כן הם צריכים את המניעה. צריך להבין שצריך אולי לבכות שלא קיים, אבל לא צריך לבכות על דברים שאין. הדברים קיימים, הדברים נעשים, פרוסים בארץ כמעט 300 עובדים סוציאליים שעושים את העבודה הזאת והם עושים אותה נאמנה, לפחות 50 מהם הם עובדים סוציאליים דוברי רוסית בתוך המערכת. גם את זה כדאי לדעת.

אנחנו לא אמרנו שאתם לא עובדים ושאתם עובדים רע, אבל אנחנו מדברים על מגמה. אנחנו רוצים כמוכם שהילדים לא ייפלו לבור ממנו אי-אפשר לצאת. לכן אני לא מקבל את זה שאומרים לנו שניתן לכם לעבוד כמו שאתם יודעים.

אני אומרת שהמיומנות קיימת, הטכניקות קיימות, הפריסה ישנה, הרשויות המקומיות שיכולות לעשות את העבודה ישנן, את המסגרות ללא רישיון צריך לסגור כי הן גורמות נזק. את המשאבים הקיימים לכוח האדם הקיים, צריך להגביר אותו ולעשות יותר עבודה.

מה הסכום הנוסף שאתם צריכים?

כשאני פונה לאוצר ואני אומרת כמה אני צריכה, אני אומרת שכדי לפרוס את המערך בכל הארץ, אני צריכה עוד עשרה מיליון שקלים.

אני מנהל המחלקה לטיפול בהתמכרויות, משרד הבריאות. אנחנו מטפלים בנוער ובמבוגרים שהם בסוף הקריירה שלהם, אלה שכאשר הם מגיעים, הם כבר חולים. אני לא מקבל את זה שזו מחלה חברתית, אלא לדעתי זו מחלה לכל דבר. אדם שמתחיל להשתמש בחומר, הוא מביא את הגוף שלו ואת הנפש שלו למצב שהוא חולה. בכל המדינות – כך גם בישראל – הוגדר שזו מחלת נפש לכל דבר, ואנחנו מטפלים בכך.


יש לנו כל מיני טיפולים ואני אתרכז רק בבני הנוער. אנחנו מקבלים שירותים מאיגוד ירושלמי, שם אנחנו מפעילים אשפוזית, לשם מגיעים בני נוער מגיל 14 עד גיל 21. במשך השנה עוברים במקום הזה 150 בני נוער והמקום פועל בהצלחה רבה. הרבה אנשים מכירים את המקום.


לגבי דירוג האוכלוסייה. 150 מטופלים שעוברים בשנה, שבעים אחוזים מהם הם ילדים מחבר העמים, שישה אחוזים הם עולי אתיופיה, ו-24 אחוזים הם ילדים עולים ותיקים או ילידי הארץ.

אמרתי שאני מתייחס להתמכרות כמחלה. אנחנו רואים שבקרב העולים החדשים יש מודעות גדולה שהם צריכים טיפול כאשר הם מגיעים לשלב המחלה ולכן אנחנו מדברים על מספרים כל כך גבוהים שפונים אלינו ומקבלים טיפול. בכל המוסדות שלנו – גם אשפוזית וגם מוסדות שאנחנו מפעילים – יש כמובן אנשים דוברי רוסית ואנחנו רגישים לתרבות ונותנים טיפול בהתאם לכך.

הילדים שפונים אליכם, כולם מקבלים ערה?

כמובן. בינתיים אין לנו תור המתנה לטיפול בגמילה. אמרתי, אנחנו מטפלים במכורים ולא במי שמשתמש מדי פעם. אנחנו מטפלים במי שהגיע והוא מכור.

אתם מטפלים בכל המכורים.

כן. אנחנו נותנים מענה. אמרתי, יש לנו כל מיני מענים וזה לאו דווקא מענה בצורת גמילה. אנחנו בודקים אנשים, כמו בכל מחלה אנחנו עושים אבחון, ואחר כך בהתאם לזה אנחנו נותנים טיפול. יש טיפול גמילה, יש טיפול תרופתי.

אין מצב שאתם טוענים שאין לכם מקומות או אין לכם מיטות.

כמו שאמרת, אנחנו רוצים להגדיל את מספר המיטות לנוער, ויש לנו תוכניות לשנת 2007 ולשנת 2008 להגדיל את מספר המיטות. אני מדבר על מצב נתון. כמו שאמרתי, אנחנו מתאימים את הפונה לכל מיני טיפולים ולאו דווקא טיפול בגמילה. יכול להיות טיפול ממושך תרופתי שאנחנו נותנים, טיפולים אמבולטוריים וכולי. אנחנו נותנים את הטיפול בהתאם למצב.


חברת הכנסת סולודקין דיברה על האשפוז הכפוי עליו דיברו הורי הפונים. בכל העולם, גם בברית-המועצות לשעבר, הוכח שאשפוז כפוי הוא לא יעיל. אדם שאנחנו מאשפזים אותו, אחרי שהוא יוצא, הוא ממשיך להשתמש בסמים.

אני חושבת שנכון עשה יושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת מיכאל נודלמן, שמעלה היום את הנושא הזה, אבל אני רוצה לשים דגש על כך שאנחנו מדברים על אסון שקורה אצלנו בקרב בני הנוער ועושים זאת באיזושהי נימה של אדישות. אני רואה את הסימנים ואת הרצון לגלגל סטיגמות חדשות על העלייה.


אתמול, כיושבת-ראש הפדרציה הישראלית לדוברי רוסית, חילקתי מאה מלגות לעולים שלומדים באוניברסיטאות של מדינת ישראל, כאשר חלק גדול מהם הגיע לישראל באמצעות הפרויקטים של הסוכנות ונשאר כאן לבד כאשר המשפחה שם. הילדים האלה מהווים כבוד למדינת ישראל, הם מגש הכסף של מדינת ישראל, ואני רוצה לומר שבעצם כל העולים הגענו למדינת ישראל משום שרצינו לתת עתיד לאותם ילדים שהם מהווים את פני העלייה. זה נוער של מדינת ישראל וחשוב לגלות את סימני ההתמכרות אצל הנוער הזה ולעשות זאת כמה שיותר מוקדם. כדי לטפל בזה צריכות להינתן בבתי-הספר הרצאות לשם מניעה. קודם לכן זה לא היה בבתי-הספר, בצבא, באוניברסיטאות, לפני כמה שנים זה לא היה במדינת ישראל, ואם התגלגלנו לזה, אנחנו צריכים קודם כל הרצאות למניעה. לפני 17, כאשר העלייה התחילה לזרום לאמריקה, לאוסטרליה ולמדינות אחרות, עמדתי כאן ואמרתי שאצלנו ההתמכרות לסמים לא קיימת. אני חושבת שחלק מהאנשים שהגיעו למדינת ישראל הגיעו מאחר שלא היה להם חשש שזה יקרה לילדים שלהם למרות שאחר כך חלק מהילדים הגיעו להתמכרות לסמים ולאלכוהול.


כסף זה חשוב. סך הכול חמישים איש מתוך 300 הם דוברי רוסית, וזאת קטסטרופה. האחוזים מצביעים על כך שילדים עולים נושרים מבתי-הספר ובעצם אנשים לא יקבלו בגרות, זה סימן גרוע ביותר. אנחנו צריכים לגלות את הסימנים הללו קודם ואנחנו צריכים להבין שמצב ההורים שמגיעים למדינת ישראל מידרדר ויכול להיות שזה משפיע על אותם ילדים. כאשר אימא ואבא היו בחוץ לארץ במצב טוב מאוד, אבל הגיעו למדינת ישראל ומצבם לא טוב, זה משפיע על הילד עד שהוא לא מסוגל ללמוד. הילד רואה את הסבל במשפחה, הוא רואה מה עובר על ההורים והוא מידרדר לרחוב. אנחנו צריכים לעשות הכול כדי למנוע את ההידרדרות לרחוב. אנחנו צריכים לשים דגש על מדריכי רחוב ולזה צריך לתת גיבוי.


ביקרתי בעמותה שפועלת בראשון-לציון, וזאת עמותה שהקימו שני עולים חדשים שבעבר השתמשו בסמים, וראיתי על מיטות אשפוז ילדים צעירים – ולא משנה באיזו שפה הם דיברו – וראיתי את הסבל בעיניהם. ראיתי את מה שעוברות המשפחות ואמרתי שצריך לשים דגש וכוח לאותן עמותות דוברות רוסית. אם לא ידברו בשפתו של העולה, הוא לא יוכל להבין מה אומרים לו.


אני יוצאת עכשיו לישיבת ועדת הכספים ושם נפעל יחד עם חברי הכנסת שאיכפת להם מהעולים שהגיעו למדינת ישראל. מה שקורה הוא עוול למשפחות, לא לשם כך הבאנו לכאן את הילדים ואנחנו נעשה הכול יחד אתכם כדי להשיג את הכספים וכדי לשים דגש על מניעה. כאמור, זה לא משנה באיזו שפה מדבר הילד. אם הילד מתחיל להשתמש בסמים, זה אסון למדינת ישראל ואנחנו צריכים בכל הכוח יחד להילחם נגד התופעה הזאת משום שהתופעה הזאת היא גרועה לחברה במדינת ישראל והיא גרועה לכל אחד מאתנו, כי אף אחד לא יודע מתי ואיפה זה יקרה שוב.

מסביב לשולחן הזה יושבים נציגים ממשרדים שונים שאנחנו עובדים אתם בשותפות ובונים תוכניות מניעה, תוכניות טיפול, ובסך הכול יש עשייה בשטח. אני לא חושבת שהעשייה היא מספיקה. בשנים האחרונות ניתן לנו תקציב, למחלקת רווחה של משרד הקליטה, ונכנסנו לכל מיני תחומים שהרגשנו שכביכול הם לא מטופלים. הם היו מטופלים, אבל לא מספיק. נכנסנו וחברנו לכל מיני משרדים וניסינו לעשות תוכניות ביחד. אנחנו מנסים לעבוד עכשיו גם עם העמותות השונות ולחזק את הנושא של המשפחה. אנחנו עובדים עם עמותות שונות דוברות השפה כדי להיכנס לתחומים השונים. לאחרונה נכנסנו לנושא של ליווי משפחות שילדיהן עוברים עבירות פליליות וזאת במטרה לחזק את המשפחות האלה. צריך להבין שמשפחות רבות הן משפחות חד-הוריות, צריך להבין שאם האישה עובדת מהבוקר עד הערב ובזמן הזה הבן שלה לא נמצא בבית והיא לא יודעת איפה הוא, זה יכול לגרום לכם שהוא יידרדר. אני חושבת שהנושא של חיזוק המשפחה, ובכלל הנטייה לעבוד עם המשפחות, הולך וגדל. ואכן, נעשות תוכניות לחיזוק המשפחה, לחיזוק התא המשפחתי וההעצמה של המשפחה. אני לא אוהבת להשתמש במילה העצמה כי היא מילה מאוד נדושה, אבל מנסים לראות איך אפשר לעזור למשפחה כדי שתוכל לעזור לילדים שלה.


אני חושבת שנעשות תוכניות מניעה מאוד יפות עם כל מיני גופים. יש תוכניות מניעה עם החברה להגנת הטבע, תוכניות עם יזמים צעירים, תוכניות עם שירות מבחן לנוער, עם שירות מבחן למבוגרים, עם שירותי רווחה, עם המחלקה להתמכרויות, עם עמותת אפשר, עם הרשות למלחמה בסמים וכולי. בכל מקום שאנחנו מרגישים שאנחנו יכולים להתחבר, אנחנו מתחברים ומנסים לעשות עבודה.

כאשר אומרים של-38 אחוזים ילדים עולים נפתחו תיקים בגין שימוש בסמים, זה אומר מאה אלף ילדים.

אנחנו נכנסנו עם התוכנית "סיכויים" ללוות נוער שעובר עבירה. נכנסנו לעשרים יישובים, אבל זה לא מספיק. יש יישובים רבים שהיו יכולים ליהנות מהתוכנית.

מה חסר, כסף?

מנסים לעשות כמה שאפשר, אבל כנראה שחסר כסף וחסרים גם אנשי מקצוע. כל אנשי המקצוע עובדים כפרי-לנסרים והם לא רוצים לעבוד כך, אלא הם היו רוצים לעבוד בתקן ולעבוד בצורה מסודרת. הם אומרים את זה. יוצאי אתיופיה אומרים שהם לא מוכנים לעבוד כפי-לנסרים, הם לא מוכנים לעבוד בפרויקט של שנה ואחרי שנה יזרקו אותם, אלא הם אומרים שהם רוצים לעבוד לאורך זמן, בצורה מסודרת ובצורה תקנית. בהחלט יש בעיות של כוח אדם, של מימון ושל כסף.

אנחנו רואים שיש נשירה של ילדים מבית הספר, וכי קיימת תופעת התמכרות לסמים ולאלכוהול. אולי יש משבר בשלטון ואז קורים דברים כאלה לילדים שהם עתיד המדינה.

הנתונים מצביעים על ירידה של מעורבות של בני נוער ובני נוער עולה בשימוש בסמים. יחד עם זאת, אני רוצה להצביע על שתי תופעות שאנחנו מזהים:

1.
שימוש בכל מיני תחליפי סמים שלא נמצאים בפקודת הסמים ולכן אין חוק נגדם.

2.
אין חוק נגד שתיית אלכוהול. יש חוק נגד מכירת אלכוהול לקטינים וילדים והמשטרה פועלת חזק מאוד כאשר 170 פיצוציות נסגרו מינהלתית כשהן נתפסו מוכרות אלכוהול לקטינים.

המשטרה עובדת גם במישור האכיפה, גם מקימה יחידות נוער ואכן הוקמו יחידות נוער חשיפה שמוכוונות לטיפול בבעיות של סמים, וגם במישור המניעתי. כאן מתחברים עם כל מיני גורמים לשם מניעת תופעות עבריינות. יש פרויקט עם נוער עולה והיא שותפות שלנו עם משרד הרווחה ומשרד הקליטה.

אנחנו מזהים בני נוער רבים ששותים ברחובות. זאת אומרת, נכנסים למועדונים ולמקומות בילוי כשהם כבר שתויים.

יעזור אם אנחנו נחוקק חוקים לגבי מי שמשווק סמים ולגבי מי שמוכר אלכוהול לילדים?

יש חוקים.

אולי החוקים לא נאכפים כמו שצריך. אולי צריך לשנות את החוקים. בארצות-הברית אם תפסו מישהו פעם שנייה כשהוא מוכר סמים, הוא הולך לבית-סוהר לכל החיים. אצלנו נותנים שלוש-ארבע שנים ואחר כך אנחנו מדברים כאן על ילדים שהם בסכנה גדולה.

אנחנו לא יכולים לדבר על החלפת חוקים כי אנחנו רשות מבצעת אלא אולי אפשר לדבר על יתר החמרה בענישה.

אני שמעתי שיש מגמת ירידה בשימוש.

נכון. התחלתי בכך את דבריי.

יש תשומת לב לדברים אחרים. כאשר המשרד לביטחון פנים מדבר על ירידה, זה לא כי המשרד יודע שיש פחות משתמשים אלא כי המשטרה בתקופה מסוימת תפסה פחות. עכשיו הם עסוקים בתפיסת אנסים ולא במשתמשים בסמים.

יש ירידה לא רק בשימוש בסמים אלא גם במקרים פליליים. קודם ילד לקח לחמנייה, הוא נתפס, אבל עכשיו לא עושים לו כלום. מביאים אותו למשטרה, מדברים אתו ושולחים אותו הביתה.

זה מסר לא טוב. מחר תהיה כותרת בעיתון שתאמר שיש ירידה במספר בני נוער שמשתמשים בסמים ובאלכוהול. זאת כותרת לא אמיתית.

התחלתי את דבריי בזה שיש ירידה, אבל אני מסייגת ואומרת שיש הרבה תופעות שהן לא מופיעות בספר החוקים.

המגמה היא מגמה שלילית. תפסו פחות.

אני פחות מתלהב מהדברים הטובים שנאמרו כאן. אני עובד באגודה למען ילדים עולים ובמקצוע שלי אני יועץ חינוכי. אני עובד בבית-ספר ז'בוטינסקי וכל ערב לומדים בו מאה תלמידים דוברי רוסית. כנציג עמותת עולים שפועלת שבע שנים בתחום מניעת שימוש בסמים אני חייב לומר שלא סתם באולם הזה היום חסרות עמותות דוברי שפות, גם יוצאי ברית-המועצות וגם יוצאי אתיופיה. הגופים שיושבים כאן, למעט אולי משרד הקליטה והסוכנות היהודית, אף אחד לא מוכן לשתף אתנו פעולה. הרשות למלחמה בסמים – ואני לא יודע למה יעקב רפאלוב שנכנס לתפקידו עכשיו, לא כאן היום, והוא איש מקצוע מעולה – החליטה השנה לא יהיה כל שיתוף עם עמותות אלא רק עם העיריות. לכן כשאתם מדברים על כסף, רבותיי, זה כסף בשבילכם, למשכורות שלכם, לאותם מדריכים של שפ"י, אבל זה לא כסף לילדים. אנחנו מדברים היום על שלושה פרמטרים מאוד בעייתיים.


העמותה שלנו עם אנשי מקצוע מאוניברסיטת בר-אילן, פיתחנו תוכניות למניעת שימוש בסמים לנוער דובר רוסית ונוער עולה מאתיופיה. משרד החינוך – גם רות לקט וגם גליה – מסרבים בתוקף לעבוד אתנו.

למה אתה אומר את זה?

כתבתי לך שני מכתבים ולא ענית לי.

לא הגיע אלי שום מכתב שלך ולא הגיעה אף פנייה. אליי אישית, זה לא הגיע.

אני פניתי אליך בישיבה כאן.

אתה לא פנית אליי עם שום תוכנית שביקשת להכניס למשרד החינוך.

ויכוח כאן לא יהיה.

אני יכול לומר לך אדוני היושב-ראש שלא קיימת אף תוכנית שהשירות הפסיכולוגי הוציא, תוכנית שנכתבת בשפה הרוסית ומיועדת לדוברי רוסית. התוכנית היחידה שקיימת במשרד החינוך היא תוכנית שנח גרינבוים עשה לפני 15 שנה בשפה הרוסית, תוכנית שלחלוטין לא מתאימה לעבודה בבתי-הספר לנוער נורמטיבי, וכל הניסיונות שלנו לשכנע את משרד החינוך לעשות ביחד תוכניות בשפה הרוסית, עלו בתוהו.


לדוגמה, בתוכניות שלהם עם נוער רוסי על זוהר ארגוב. מי זה זוהר ארגוב? השם הזה לא אומר לי כלום. יש כל כך הרבה דברים שאפשר להכניס לתוכנית. בבית הספר שלי אני מתחנן שנחפש לילדים שעלו ארצה לפני ארבע-חמש שנים תוכניות מובנות בשפה הרוסית. אני לא מדבר על חוברת הדרכה של שני עמודים למחנכים שאתה שולחים אותנו לעבוד עם העולים שלא קוראים אותה. אני מדבר על תוכנית והיא לא קיימת.


אני חושב שאחת מהדרישות ממשרד החינוך צריכה להיות הצגת תוכניות בשפת אם של הילדים.

לא הבנתי. התוכנית היא תוכנית פעולה שיכולה להיות גם בעברית וגם ברוסית.

לא, היא לא יכולה להיות בעברית.

התוכן שפונה לילדים ולנוער צריך להיות ברוסית. אתה מבקש תוכנית או אתה מבקש חומר?

אני אומר שלנוער דובר רוסית צריך להיות תוכן אחר לגמרי מאשר התוכן שמיועד לנוער דובר עברית, וכי לנוער יוצא אתיופיה צריך להיות תוכן אחר לגמרי. כך אנחנו עובדים שבע שנים.

אבל התוכן יכול להיות בעברית.

זה תלוי בקבוצה.

אני לא מבין למה התוכנית צריכה להיות ברוסית.

אתה צודק במאה אחוזים. צריך לתת אפשרות לבחור. ב-1 בדצמבר יתקיים דיון אצל שרת החינוך וזה דיון ראשון עם נציגי קהילת העולים.


לגבי המשטרה. כשאנחנו מדברים על מספרים, ואתה ציינת 38 אחוזים של התיקים, צריך להבין מה זה תיק. לפי החוק היום ילד שנתפס פעם ראשונה על סמים, מותר למשטרה לפתוח לו מה שנקרא את"ק – אי תביעת קטינים. זה תיק שלא נרשם במחשב אלא כותבים אותו בכתב יד ושורפים אותו אחרי גיל 18. כמעט ואין את"קים לעולים. משנת 1995, משטרת ישראל, אגף הנוער, דוקטור סוזי בן-ברוך שלא נמצאת כאן, יצאה עם דבר מאוד מדהים. הם המציאו מושג שנקרא חשיפת הנוער. כמה שיותר תיקים פותח חוקר נוער, יש לו יותר קידום. יושב ילד עולה מול שוטר, שואלים אותו אם הוא השתמש לפני הפעם הזאת, והוא אומר שכן, הוא השתמש, ואם זה כך, הרי שהוא השתמש פעמיים ולא רק פעם אחת, כך שלא נפתח לו את"ק.


אני חוזר לדברים בהם התחלתי. אני אומר לך שאני עובד בחצור הגלילית עם כסף שנותנים נוצרים נורבגים. אף אחד לא נותן שם אגורה. יש עמותות דוברות שפה – עמותות יוצאי אתיופיה ועמותות יוצאי ברית-המועצות – שעושות עבודה אדירה למניעה. אנחנו מוכנים לתת שקל נוסף, ואפילו יותר, על כל שקל שנקבל ממדינת ישראל.


הרשות למלחמה בסמים לא מוכנה לעבוד עם עמותות וכך גם שפ"י שלא מוכן לעבוד עם עמותות עולים דוברי שפה רוסית. הם לא מוכנים לעבוד עם עמותות שהוקמו ומנוהלות על-ידי עולים. הם לא מוכנים לעבוד עם עמותת אפשר, לא עם אל-סם, ולא עם אותן עשרות עמותות שהוקמו על-ידי עולים.

אתה צודק שאם יש עמותה שעוסקת במניעת סמים בקרב נוער עולה, המשרדים השונים צריכים לעבוד אתה ואנחנו נדאג לכך.

אין לנו נתונים על את"קים משום שהנתונים לא מוזנים למחשבים. הדברים שנאמרו כאן הם לא נכונים כי אין שום מדיניות.

אני פניתי לחמישה חוקרי נוער.

אני מבקש מנציגי משרד הפנים לברר עוד פעם לגבי הדברים שנאמרו כאן.

חד וחלק, אין שום מדיניות.

מאחר שהתייחסו כאן למספר הצעירים בתוכניות של הסוכנות, אני רוצה לומר שבכל נקודת זמן יש לנו יותר מ-1,500 צעירים עולים בודדים בתוכניות שלנו בתוך מסגרות הקליטה. מתוך המספר הזה, כשני אחוז-אחוז וחצי זו אוכלוסייה שנקראת נושרים, כאשר חלקם מתמודדים עם חיים נורמטיביים אבל התוכנית לא מתאימה להם ולכן הם יוצאים לדיור קבע.

מתוך דאגה לגרעין הקשה באוכלוסייה הזאת, ולמרות שאנחנו כסוכנות יהודית לא אמורים ולא מופקדים על נושא טיפול בגמילה מסמים ומאלכוהול במדינת ישראל, יזמנו את הקמת המרכז "מישהו לרוץ אתו", שזה מרכז שמופעל על-ידי אלם, וכולו במימון שלנו. המרכז נותן שירות עליו שמעתם קודם ל-250 צעירים עולים, רובם הגדול בודדים, מה שנקרא מנותקים ומודרים.


מאחר שעם הזמן התברר לנו שב"מישהו לרוץ אתו" האוכלוסייה ברובה היא אוכלוסייה שמכורה לסמים, עשינו חוזה עם העמותה בראשון-לציון שהוזכרה כאן, והיום במרכז "מישהו לרוץ אתו", כאשר יש ייתכנות לתהליך גמילה לאחד העולים החדשים, באמצעות החוזה שלנו אנחנו מפנים לגמילה של חודש ימים לאותה עמותה. כמובן שהגמילה נעשית בשפה הרוסית ובהמשך הנגמלים ממשיכים לקהילות הטיפוליות של השירותים האחרים.


בהקשר של צעירים עולים בודדים, במקרים מאוד מיוחדים, במקרים האלה של שימוש באלכוהול וסמים, טיפלנו באנשים שמעוניינים לחזור בתהליך מאוד מורכב, באמצעות עובדים סוציאליים שלנו, באמצעות עובדים סוציאליים של ""מישהו לרוץ אתו", וזה כולל מימון תהליכי עבודה פרטניים, אם זו הכשרה מקצועית, אם זו רכישת בגדים וחלילה הוצאות קבורה.


כמו שעלה כאן – אני לא רוצה לדבר בקלישאות – הצעירים בתוכניות שלנו מהווים קהילה נהדרת, הם משתלבים בצבא, הם משתלבים בהשכלה גבוהה ולשמחת כולנו הם הופכים להיות חלק מהחברה הישראלית.

שאלה לגברת גליה שחם ממשרד החינוך. האם יש איזה שהם שיעורים מובנים במשרד החינוך שבהם מדברים על מניעת השימוש באלכוהול ובסמים? האם אלה שיעורים מובנים כמו שיש לחינוך מיני לדוגמה?


דיברת על מגשרים יוצאי אתיופיה, שגם הם נמצאים בתהליך. השאלה איזו הכשרה הם קיבלו כי אני יודע שיש להם הכשרה בסיסית. אני שואל איזה ידע אקדמי יש להם ואיזו הכשרה הם קיבלו כדי שיוכלו לטפל בנערים שיש להם נטייה להידרדר.

בכל הנושא של אלכוהול, סמים ומניעת עישון סיגריות ונרגילות, במערכת החינוך יש שיעורים מובנים בכיתות ז' עד י"ב לפי שכבות גיל. יש לנו אתר באינטרנט, אתר שפ"י, ושם אפשר לראות את כל התוכניות.


לגבי העבודה עם יוצאי אתיופיה. אנחנו עובדים ביחד עם מרכז ההיגוי של יוצאי אתיופיה וההכשרה שאנחנו נותנים למגשרים, בעיקר בנושא של אלכוהול, זה לא כדי שהם יטפלו אלא כדי שהם ידעו. זאת אומרת, המטרה היא להגביר את המודעות שלהם כשהם יש להם תפקיד מאוד משמעותי בתוך בית הספר בנושא ליווי של תלמידים.

בדרך כלל מה שקורה בפועל הוא שכאשר יש בעיה מסוימת עם בחור או בחורה יוצאי אתיופיה, המורים, המחנכים והמנהלים מפנים ישירות למגשר ומבקשים ממנו לטפל.

אנחנו לא מכשירים את המגשרים לטיפול. אנחנו עובדים אתם בחלק של המודעות. מכיוון שהבעיה של שתיית אלכוהול היא בעיה רצינית אצל ילדים עם מצוקות, אז פשוט לחלק של הידע שלהם. מעבר לזה, גם לנושא של הכשרה של מנחי הורים, גם לזה אנחנו שותפים. מעבר לזה, אצלי ביחידה יש מדריך יוצא העדה שהתפקיד שלו הוא באמת לעזור לצוותים במקומות שונים לבנות תוכניות יותר מותאמות ולעשות התערבויות מותאמות במקרים של ילדים עם בעיות של בעיקר אלכוהול.

שאלה ליואב בן-ארצי מעיריית תל-אביב. קודם כל, רציתי לדעת מה אחוז יוצאי אתיופיה שאתם מטפלים בו. אתה אמרת שקשה לכם לאתר עובדים סוציאליים עולים שמכירים את השפה ורציתי לדעת איפה אתם מפרסמים את הדרישות לעבודה.

השאלות כאן מופנות רק על-ידי חברי הכנסת. אם אתה רוצה לשאול, תוכל לקבוע פגישה פרטית ולשאול אותן.

עלתה כאן בעיה שהיא בעיה כללית.

מספר בני הנוער מאתיופיה שאנחנו מטפלים בו, הוא מאוד מאוד קטן. זה אמור גם לגבי שימוש בסמים. יש יותר שימוש באלכוהול אבל עדיין המספרים מאוד קטנים.

אני מייצגת את עמותת אפשר שפועלת בשטח בתוכניות שממומנות על-ידי גופים כמו משרד הרווחה ומשרד הקליטה. אנחנו עובדים בשטח. בשנה שעברה עבדנו רק עם יוצאי אתיופיה והוריהם בתוכנית מניעה של שימוש באלכוהול וסמים.


אני רוצה לומר שמה שקורה בשטח הוא זעקה נוראית של הנוער שמתבטאת בנושא של האלכוהול. אולי פחות משתמשים בסמים. קיים צורך אין סופי בשטח סביב הזעקה של הנוער וההורים שלו בנושא של אלכוהול בקרב העדה האתיופית. מה שנעשה זה רק טיפה בים לעומת הצורך הכול כך גדול שקיים בשטח.

לא שאלתי על התקציבים, מה סכום הכסף שמוקצב לנושא ואיך הוא מחולק, כי זה דבר שעוד נדון בו.

ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות רואה במגמת התמכרויות לאלכוהול ולסמים בקרב עולים מגמה שלילית וקטסטרופאלית.

אנחנו חושבים שאין מספיק חומר שייתן תמונה לילדים שאומרת מה יקרה כאשר האדם מכור לסמים ולאלכוהול.

אני חושב שלמשטרה יש משימות נוספות מעבר לפתיחת תיקים וכי עליה לעשות תעמולה כדי למנוע את התופעות האלה.

פעם ראשונה שמעתי שעמותות שמייצגות עולים חדשים רוסים או אתיופים לא מקבלות תמיכות ממשרד החינוך וממשרדים אחרים. אני מבקש לשים לזה לב. מצד אחד אנחנו אומרים שאין אצלנו מומחים ששולטים בשפה מסוימת, אבל מצד שני אנחנו לא שמים לב לזה שיש כמה עמותות שמוכנות לפעול בנושא. אני בטוח שהן צריכות לעבור מבחן כדי לראות אם הן מוכנות לעבוד או רק רוצות לקבל את התקציב, זה צריך להיות, אבל לא להימנע משיתוף פעולה עם עמותות שאנשיהן דוברים את השפות. זה לא מקובל עלינו.

אני מבקש מהרשות למלחמה בסמים שכל המטפלים בנושא סמים ואלכוהול יכינו תוכנית אסטרטגית ואופרטיבית לפיה נוכל להגיע למגמה חיובית.

אני מודה על רשות הדיבור. בתוקף תפקידי הקודם כשר הרווחה בפועל הייתי מציע שהוועדה גם תדרוש תקנים לאלה שרוצים להיגמל מסמים. המצב כיום הוא שיש בארץ כמה מוסדות שעוסקים בגמילה מסמים ויש אחוז גבוה מאוד של צעירים, וגם מבוגרים, שמוכנים לעשות את הגמילה ואת עוברים את הקטע הראשון שהוא הקשה, אבל אחר כך הם צריכים לשהות כחצי שנה, ואולי שנה, במוסד כדי שהם לא יחזרו לסמים. למשרד הרווחה יש תקציב מסוים לצורך כך, אבל התקציב לא מספיק. אני יודע שיש הרבה בני נוער שעברו את הקריזה אבל אם הם לא מקבלים המשך טיפול במוסד מסודר, חבל על הזמן כי הם יחזרו לסם.


לכן אני מציע לאדוני לפנות לשר האוצר בבקשה להוסיף תקנים גם לצורך העניין הזה.

אם הייתי יודע בכמה תקנים מדובר.

אפילו אם הם יוסיפו מאה תקנים, זה לא יכסה את הכול.

אני מסכם את הישיבה.

1.

א.
להגדיל משמעותית את התקציבים לרשות הלאומית למלחמה בסמים מ-15 מיליון שקלים כיום.

ב.
להקצות 10 מיליון שקלים נוספים לרשות לסמים במשרד הרווחה.

ג.
להוסיף 100 תקנים לעובדים סוציאליים ואנשי מקצוע העוסקים בגמילה מסמים במשרד הרווחה.

2.

א.
לערוך קמפיין בתקשורת האלקטרונית בעברית, רוסית ואמהרית, להסברה מקיפה למניעת שימוש בסמים ואלכוהול, בשיתוף הרשות למלחמה בסמים וארגוני העולים.

ב.
לערוך תכנית הסברה מקיפה במערכת החינוך, למניעת שימוש בסמים ואלכוהול בקרב תלמידים עולים, בשיתוף הרשות למלחמה בסמים וארגוני העולים, ולהציגה בפני הוועדה בעוד חודשיים.

הישיבה ננעלה בשעה 11:00