כנסת פתוחה

PAGE
15
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

23.10.2006

הכנסת השבע-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שני
פרוטוקול מס' 30
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

יום שני, א' בחשוון התשס"ז (23.10.2006), בשעה 12:30

דיווח יו"ר ועדת המשנה, חה"כ זאב אלקין, לקליטת ילדים, נוער וצעירים עולים במערכת החינוך, על פעילות ועדת המשנה עד כה - למליאת הוועדה.

חברי הוועדה: מיכאל נודלמן – היו"ר

מרינה סולודקין

אברהם מיכאלי

ראובן ריבלין

יוסף שגל

דנה גורדון

מיטל בר שלום

דיווח יו"ר ועדת המשנה, חה"כ זאב אלקין, לקליטת ילדים, נוער וצעירים עולים במערכת החינוך, על פעילות ועדת המשנה עד כה - למליאת הוועדה.

שלום, אני פותח את ישיבת הוועדה. עברו 4 חודשים מאז קמה ועדת המשנה. הוועדה צריכה לשמוע על ההתקדמות, על הקושי ועל התגובות של משרד החינוך. בישיבה הראשונה ראינו שיש איזה קיר. בגלל זה אנחנו הקמנו ועדה. אנחנו רוצים לשמוע על ההישגים ועל הכישלון.

במושב הקודם בחרנו רף מאוד גבוה של אינטנסיביות המפגשים. אני חייב להודות לדנה, מנהלת הוועדה ולכל הצוות. היות והוקמנו באמצע המושב והנושא היה בוער מאוד, אחננו ניסינו לבחור כמה נושאים בוערים, שבהם אפשר להביא שינוי כבר בשנת הלימודים הקרובה. מערכת החינוך שלנו עובדת על פי שנת לימודים, וכל מה שלא היינו מספיקים לעשות בקיץ היה נדחה לעוד שנה וחצי.

כל הפעילות של ועדת המשנה באה לידי ביטוי במסמכים.

כן. הם עבדו קשה.

המתכונת היתה, 2-3 ישיבות וסיכום כתוב שהועבר לשרים ולמנכ"לים.

חבל שאנחנו לא מקבלים העתק מהמכתבים האלה.

חברי ועדת משנה מקבלים את המכתבים האלה. אנחנו נשמח לשלוח אותם גם לכל חברי ועדת העלייה והקליטה.

במיוחד לאלה שרוצים.

נפיץ לכולם. הספקנו לפתוח 4 נושאים שנראו לנו בוערים ביותר ורלוונטיים לנסות ולהוביל שינוי מהיר. הנושא הראשון, היה הנושא של הוראת העברית. אחת הסיבות למצב הקטסטרופלי בקליטת תלמידים עולים,היה משבר עמוק בהוראת העברית. לא היו כמעט שעות. לא היו אולפנים. הכיוון שניסינו להוביל, הוא ניסיון ללכת לאולפנים עירוניים – מה שהיה פעם ובוטל לפני כמה שנים - או כיוון בית ספר שמתמחה בקליטת תלמידים עולים בעיר מסוימת. כך כאשר יתרכזו שם הרבה תלמידים, זה יאפשר מספר שעות נוסף. כתוצאה מהלחץ והדיונים המשרד הקצה 5,000,000 שקלים נוספים לנושא הזה כבר בשנת הלימודים הזאת.

באיזו צורה?

בצורה של ריכוז. אנחנו אמורים בשבועות הקרובים לקבל ממשרד החינוך רשימה סופית של המקומות שנפתחו. רשימת המקומות שבהם קיים אולפן עירוני לעומת מה שהיה בשנה שעברה גדל פי 5 או 6. האם זה מספק אותנו לגמרי? לא. ההנחיה של המשרד היתה, שבכל מקום בו יש 15 ילדים עולים, יש לפתוח אולפן עירוני או בית ספר. זה יפה מאוד, כי עד עכשיו משרד החינוך התנגד לזה.

האם הם רצו אינטגרציה?

לא. הם שינו את השיטה כאשר היו הרבה תלמידים. הם אמרו כי אולפן לא עומד בעומס, ולכן כדאי להעביר את זה לבית הספר. זה יה בשנים של העלייה הגדולה. אז באמת היו 15 תלמידים כמעט בכל בית ספר. מאז העלייה קטנה, ומפתח התקצוב היה לפי שעות. לכן, התלמידים התחילו לקבל רק שעתיים בשבוע לימודי עברית מהיום הראשון שלהם בארץ. זה כלום.

אני חושב מה קורה אם ילדים בתקופה מסוימת עוזבים את הארץ ונוסעים לקנדה. בגלל קושי השפה הילד לא יכול להתמודד.

אנחנו פתחנו עם נושא העברית, כי בעיננו זה היה הנושא החריף ביותר והחמור ביותר.

ביקרתי ברוסיה ובגרוזיה. בגרוזיה המצב היה הרבה יותר טוב, כי שם היו בתי ספר בהם ילדים דיברו עברית. במוסקבה יש אולפנים, אבל הילדים עצמם לא יכולים להגיע לארץ וללמוד בבתי הספר.

גם להערכתי לא.

אנחנו הצבענו על נגררים כאלה.

הם אחר כך גוררים את זה כל החיים. מחקר של משרד החינוך מוכיח, כי ילד משתלט די מהר על הרובד של השפה בעל פה ונראה כאילו הוא נקלט, אבל את הבעיות של השליטה בשפה הוא סוחב איתו 10 שנים. זה בא לידי ביטוי בתוצאות הבחינות.

האם לא נותנים להם לכתוב ברוסית?

לא. בנושא הזה של לימוד העברית, אני יחסית מרוצה מההתקדמות של משרד החינוך לקראתנו. הם שינו את השיטה. הם הודו בזה שצריכים לעבור לשיטה של ריכוז ולא לפזר ילדים ולתת לכל ילד רק 2 שעות לימוד בשבוע. בנוסף, הם הקצו לזה משאבים תקציביים חדשים שלא היו בשנה שעברה. הם גם קיבלו החלטה, שאיפה שאין מספיק תלמידים, הם יגדילו את המכסה של השעות. זה לא לאותו מספר שעות שאנחנו רצינו, 18-10, אבל ל-5-6 שעות אם יש ילד בודד.

מי ממן את זה, משרד הקליטה או משרד החינוך?

משרד החינוך. בנוסף לזה, משרד החינוך ומשרד הקליטה החליטו לתמוך דרך ועדות תמיכות בכל מיני פרויקטים של לימוד משלים לילדים, דרך תוכניות אחר הצוהריים. לא באנו על סיפוקנו באופן מלא בנושא הזה. אנחנו טוענים, שילד זכאי למספר שעות עברית בלי קשר לשאלה כמה ילדים יש. אי אפשר ללמוד עברית ברמה סבירה – ואת זה אמרו לנו כל המומחים – אם אתה לא לומד בחודשים הראשונים בארץ 18 שעות בשבוע. לדעתנו, כאשר יש מעט ילדים שעולים, הם לא אשמים. אסור להעניש אותם. מבוגר היום מקבל כך או אחרת לימודי אולפן, ולכן לא יכול להיות שילד לא יקבל את זה. בנושא הזה אנחנו ממשיכים ללחוץ. גם רמת המקצועיות של ההוראה לא היתה בשמים, כי לא היתה התמקצעות. ברגע שאין לך הרבה ילדים ביחד, אז גם אין מורים מקצועיים. לימדו אותם מורים לחינוך גופני ומי לא. ברגע שעוברים למצב של כיתות מיוחדות, אנחנו נלחץ על משרד החינוך להגביר את המקצועיות של המורים, דרישות סטנדרט למורים, תוכניות לימודים, ספרי לימוד וכו'.

במדינה ציונית התחננו ללמוד עברית.

ישנו עוד נושא כבד. היות והמדינה פישלה כמה שנים, יש לא מעט ילדים שלא זכאים ללימוד עברית ורמת העברית שלהם נמוכה. פה אנחנו לוחצים לתת להם תיקון, אבל עדיין אין מענה מלא.

אני בוועדת כספים, אבל באתי הנה. לפי הסטטיסטיקה, ההישגים של תלמידים עולים מרוסיה הם יותר טובים מאלה שאינם עולים.

לא. הסיבה לזה שהוקמה הוועדה, היא בין השאר העובדה שבשנים האחרונות ההישגים של תלמידים עולים בבגרות ירדו ב-8%.

רובי, אתה מדבר על הילדים שקיבלו שם השכלה, ובאו לפה.

פעם המצב היה יותר טוב.

פעם ילדים היו באים לתיכון והיו מצטיינים.

זה השתנה. היום זה הפוך, היום המשוואה היא הפוכה. ההישגים בארץ עלו, והציונים של העולים ירדו. זה אחד מהדברים שמעוררים דאגה.

מי שנולד פה, לא קיבל מה שהם קיבלו.

זה לא מי שנולד פה, אלא מי שעלה לכאן כילד. פעם קיבלו לימודים באולפן מסודר, והיום לא מקבלים שום דבר. ההישגים הם בהתאם. הנתונים הם קשים מאוד. היום כמעט כל ילד שני מאלה שהגיעו ארצה ב-5 שנים האחרונות, לא סיים 12 כיתות. המצב הוא קשה מאוד.

יש נשירה גדולה מאוד.

בראש ובראשונה בגלל קושי השפה.

לא רק, אבל במיוחד.

גם תנאים סוציו-אקונומיים.

ילד שלא יודע שפה נכנס לאווירה לא כל כך ידידותית, והוא צריך להגן על עצמו. אין לו שפה, והוא כאילו טיפש אל מול שאר הילדים.

הכניסו אותם גם לכיתות של חינוך מיוחד.

בחינוך מיוחד מלמדים בכלל בשיטה אחרת.

אני מבין את התגובה שלך. אני חייב לציין, כי כמעט בכל נושא שדנו בו היתה תמימות דעים של כל חברי הוועדה. יושב איתנו אברהם מיכאלי, שהוא בעצמו חווה את זה.

אני הגעתי לארץ בכיתה ט', לא ידעתי כלום בעברית והכניסו אותי לכיתה צדדית.

יותר טוב ממה שעכשיו.

לפני כמה ימים ראיתי את הסרט "חצי רוסי". אני ממליץ לכולם. שם הכל חצי רוסי. אמא רוסייה ואבא צבר. הם מדברים שם עברית על רגל אחת.

הנושא השני היה כל הנושא של בחינות הבגרות. הבעיות היו שתיים. הבעיה הראשונה, היא התאמת הבחינות. התברר לנו, שמשרד החינוך שינה את כללי ההתאמות לבגרות בסוף שנות ה-90. היתה מדיניות מסוג אחד, והוא שינה את זה למדיניות מסוג שני, כי הוא חשב שהיא טובה יותר. התברר לאור התוצאות ומחקרים שמשרד החינוך בעצמו הזמין, שהשיטה הישנה טובה הרבה יותר מהשיטה החדשה.

בשיטה הישנה יכלו להיבחן בשפת האם ויכלו להיבחן בעל פה. אנחנו ביקשנו ממשרד החינוך לבחון מחדש את כל הנושא של התאמות בבחינות בגרות. כדי שהמשרד לא יגיד לנו שאי אפשר לעשות את זה מבחינת חינוכית, אמרנו להם שהם עשו את זה 7 שנים ושייקחו את זה כמודל. אם 7 שנים מדינת ישראל עשתה את זה וזה היה בסדר, לא יכול להיות שזה לא בסדר. המשרד פתח בתהליך של הערכה מחדש של כל הנושא. היום המשרד עדכן אותנו בטיוטה שהם סיכמו. זה עדיין לא אושר על ידי השרה והמנכ"ל. יהיה דיון בעוד שבועיים-שלושה אצל השרה והמנכ"ל כדי לאשר את כל הטיוטה החדשה. הטיוטה החדשה תחול החל מהקיץ הקרוב. כלומר, בחינות הבגרות בקיץ הקרוב כבר יהיו במתכונת החדשה.

אני חושב שצריך להזמין את שרת החינוך .

היא הבטיחה זאת. הדבר הראשון שהיא אמרה לי אחרי המינוי, זה שהיא תתעסק עם הנושא הזה.

היא אישה רצינית והיא פדגוגית.

יש לי על זה מילה לא פשוטה. בנושא הזה של ההתאמות לבגרות, המשרד הביא בפנינו היום 50% ממה שביקשנו. זה שיפור ניכר לעומת המצב הקיים היום, אבל לא בכל הדברים באנו על סיפוקנו. עדיין יש דברים שהיו קיימים בחוזר הישן ולא החזירו אותם או החזירו חלקית, וזאת בגלל התעקשות שאני לא מבין אותה. לא באנו על סיפוקנו בסוגיה כבדה נוספת, ממתי הילד נחשב עולה. התוצאות של המחקר של משרד החינוך מדברות על 10 שנים. המשרד היום נותן הקלות, אפילו הכי קטנות, למי שנמצא עד 6 שנים בארץ, למי שעלה בגיל 12. פה יש לנו מחלוקת עם המשרד, והוא חייב לנו נימוקים. אמרנו להם שאם לא נבוא על סיפוקנו מבחינת הנימוקים, ניזום הצעת חוק של זכויות ילד עולה וננסה לעגן את זה בחקיקה. נעשה זאת אם לא נצליח לפתור את הדברים בהידברות בדברים הבסיסיים: שליטה בעברית והתאמות וזכויות של הילד. זה לא הפתרון הכי טוב בעיני, אבל אם לא יהיה מנוס נצטרך לעשות זאת.

ביקשנו גם שיפור ניכר בהכנות לקראת בחינות הבגרות, כי הילדים מקבלים מעט מאוד שעות. פה יש רצון במשרד להוסיף שעות. הם עדיין לא יודעים להגיד לנו כמה, כי זה מחייב אישור של השר והמנכ"ל. תוך שבועיים-שלושה הם יגידו לנו אם הם קיבלו אישור או לא לנושא הזה.

המצב של העולם מאתיופיה הוא קצת יותר טוב.

ההקלות ליוצאי אתיופיה הן במשך 10-12 שנים. נושא חשוב מאוד שהעלינו ונענינו עליו חלקית, הוא לגרור את ההתאמות אחרי שנות בית הספר. יש הרבה מאוד עולים שלא עושים את הבגרויות בשנות הלימודים בבתי הספר, והם רוצים לחזור לזה אחרי הצבא. עכשיו הם הרחיבו את זה מ-22 ל-25 שנה. ביקשנו שם שינוי מסוים של ההגדרה.

נושא נוסף, הוא כל נושא הנשירה. הנתונים לגבי הנשירה הם קשים מאוד. כמעט כל ילד שני שעלה ארצה לא מסיים 12 שנות לימוד. הנתונים שעלו בפנינו מצביעים על כך ש-40% מהנושרים במדינת ישראל הם עולים, למרות שהתלמידים העולים מהווים אחוז קטן במערכת. פה אנחנו לא רגועים. המשרד מודע לכך שהעולים הם חלק גדול מאחוז הנשירה. העולים, הערבים והחרדים מהווים כמעט את כל הנושרים במדינת ישראל. הלחץ שלנו על המשרד, הוא לנסות לטפל בזה בחשיבה מגזרית. יכול להיות שהשקעה ממוקדת במגזרים שסוחבים את כל הנשירה של המדינה, יכולה להביא לפתרון.

כמה הנשירה הכללית במדינה?

זאת סוגיה מצוינת, אבל אני לא רוצה לפתוח את זה כאן לדיון רחב. המדינה סופרת נשירה בצורה מאוד מתוחכמת. היא לוקחת תלמידים שהתחילו ללמוד, ואומרת כמה מתוכם נשרו במהלך השנה. תלמיד שבשנה הבאה לא מתחיל ללמוד, הוא לא נכלל בחישוב של הנשירה. לכן, המדינה מדברת על 4%-6%. בפועל, זה הרבה יותר.

הם מישהו דואג לילדים האלה שלא הולכים לבית הספר?

משרד החינוך עובר למשרד לביטחון פנים.

זאת הפרה של חוק חינוך חובה.

יש בתי ספר של תמ"ת ויש מערכות של משרד החינוך, שמטפלים בילדים בסיכון מהסוג הזה. הבעיה, היא שגם כאשר המשרד קיבל החלטה להשקיע משאבים גדולים בנושא של מניעת נשירה וטיפול בילדים נושרים – ויש החלטה כזאת של השרה – הוא עדיין לא חושב בצורה ממוקדת.

אתה נותן פה מספרים מוחלטים. אלה מספרים נוראיים.

המספרים הם של המשרד.

אלה מספרים נוראיים.

באיזו דרך אנחנו יכולים לחזק את הכיוונים הנכונים שאתה מוביל?

בגדול אנחנו נתקלים בשתי בעיות. יש נושאים שבהם אנחנו תמימי דעים שדרוש שינוי, והדרג המקצועי לא הולך לקראת זה. לעיתים זה משיקולים תקציביים, ואת זה אני עוד יכול להבין למרות שאני לא מסכים עם זה. לעיתים, זה משיקולים של התעקשות ומקובעות, וזה בכלל לא מקובל עלי. השינויים שאנחנו דורשים, הם לא המצאה שלנו והיו קיימים פעם במשרד החינוך. יכול להיות שנגיע למצב, שבכמה סוגיות נגיע למצב בו נצטרך לנסות להוביל שינוי חקיקה. כאשר הוקמנו, פנו אלי כל מיני גורמים מומחים בתחום והציעו לנסות להוביל חוק לזכויות של ילד עולה. אני ניסיתי בשלב הראשון לפתור את זה בצורה ביצועית. יכול להיות שלא יהיה מנוס להוביל את הדברים בצורת חקיקה. אם כן, נצטרך את תמיכתכם.

אתה לא חושב שאולי קודם נצטרך לקיים ישיבה.

הרעיון הוא מאוד מבריק. לילד עולה יש זכויות משלו, והוא לא תלוי בשר שיש, מאיזו מפלגה ומה קורה עם הקיצוצים במערכת החינוך. יש זכות בסיסית לעולה חדש, ללמוד ולדעת את השפה. בגלל זה אני מאוד ממליצה לך לחבר את החוק. הרעיון כל כך מבריק, שכדאי שתעשה את החוק הזה היום.

זה יכול להמריץ גם את המשרד.

בוודאי. אני ראיתי את זה היום. אני השתמשתי כבר היום בנשק יום הדין וראיתי את התגובה.

אם היית אומר לי שבכל מדינת ישראל בשנת תשס"ה-תשס"ו נשרו 30,000 תלמידים, הייתי משתגע. לא ידעתי את זה, והייתי משתתף בוועדת חינוך עד שנת 1999 באופן קבוע. זאת נשירה נוראה, ועוד כל זה מתרכז אצל העולים בעיקר.

לא בעיקר, אבל הם כמעט 50% מתוכם.

הם 10% מהתלמידים.

לא, קצת יותר. פה הגדרת עולים היא יותר רחבה. אחת מהבעיות, היא שמשרד החינוך ומשרד הקליטה משחקים ב-6-8 הגדרות לגבי ילד עולה.

נגיד 20%. זה אפידמיה.

משרד החינוך מודה שזאת אפידמיה.

בגלל זה הקמנו את ועדת המשנה.

הנושא השני שבו אני מבקש את עזרתכם, זה הדרג של השרה והמנכ"ל, במיוחד במשרד החינוך. במשרד הקליטה יש היענות, והם גם לא מופקדים על הנושא הזה באופן ישיר. אני כבר חצי שנה בהמתנה לפגישה עם מנכ"ל משרד החינוך ושרת החינוך. לא הצלחתי לקיים פגישה, שלא לדבר להביא אותם לדיון בוועדה.

גם לשכה של ראש הממשלה יכולה לעזור לך.

אנחנו יכולים לומר בישיבה כאן שאנחנו מאוד לא אוהבים את זה.

אחד מהדברים שמעכבים את התוצאות, זאת העובדה שהשרה והמנכ"ל קבעו את הדיון בסוגיה הזאת ביולי, כאשר אנחנו כבר בנובמבר וזה עדיין לא התקיים. זה מלמד על סדר העדיפויות. ועדת חינוך גם כן קיימה שני דיונים באותו נושא, והגיעה לאותן מסקנות ואותן תוצאות. אני הייתי מבקש מכם לעזור לנו, ליזום ישיבה משותפת של שתי הוועדות, ולנסות לחייב את השרה ואת המנכ"ל, גם של משרד הקליטה, לבוא לדיון הזה. אנחנו נשים שם את מסקנות הביניים שלנו, והם ידווחו מה הם עשו. צריך לשדר להם שיש כאן משבר.

יש תאריך שבו שר הקליטה יהיה פה.

פה הכי חשוב זאת שרת החינוך. לשר הקליטה יש נתח חשוב של התקציב בכל הנוגע לחינוך הבלתי פורמלי.

הוא צריך ליזום את זה בממשלה. בואו נגיש הצעה לסדר היום. אנחנו נאמר, כי אנחנו רוצים להעביר את זה לוועדה משותפת לוועדת החינוך ולוועדת הקליטה בנושא של האפידמיה. ברגע שהמליאה מקבלת את זה, לא תהיה לה ברירה. לא צריך לחפש אותה.

אבל אם הוועדות מחליטות בעצמן לקיים דיון, למה אתה צריך את המהלך הזה? זה כאילו חוסם את המהלך. אתה עושה את זה כאשר אתה רוצה לחייב ועדות. הוועדות מסכימות.

כאשר הוועדות מזמינות את השרה, היא יכולה לומר שהיא עסוקה. אם המליאה החליטה, היא לא יכולה לא להגיע. יו"ר הכנסת תפנה אליה, והיא תפתח יומן ותתאם. אז אנחנו נקבל משנה תוקף, כי זה בתוקף של החלטת מליאה.

אני מציע לתאם את המהלך הזה עם מלכיאור, כי הוא חבר ועדת משנה וגם כי יכול להיות שהוא כבר סיכם איתה לבוא.

אל תעשה 1,000 תיאומים. רובי הציע את התהליך הכי חזק שיכול להיות בכנסת. אחר כך היא תהיה מאחורי דנה, ולא דנה תטפל בזה.

לא צריך שתדלנות. המליאה יכולה לצוות עליה.

בסדר גמור, רק בואו נבדוק כי אולי זה כבר נקבע.

כאשר המליאה מקבלת החלטה, זה לא כדי לחייב את הוועדה אלא כדי לחייב את הממשלה.

קודם כל, יישר כוח. יש לך הרבה מטרות, ואתה צריך להתמקד באלה שהן הכי חשובות. דבר שלישי, תשתמש בנו, ביו"ר הוועדה ובמליאת הוועדה על מנת לקדם את העניינים. כל הנושא של עברית הוא כל כך חשוב, ובמשך שנים לא מצאנו בעלי ברית בכנסת הישראלית והציונית. אולי דרך לחץ ותת ועדה אולי אפשר להשיג זאת.

זה כבר לא עניין של לחץ, זאת ממש אפידמיה.

לפני שנה שנתיים, אמרנו שאנחנו לפני אפידמיה של נשירה.

אני רוצה להציג לכם נתונים שמסרה לנו הסוכנות היהודית. היום השיקול לעלות ארצה בגלל החינוך, הפך לשיקול מספר 2 בהחלטה.

פעם זה היה תעסוקה.

השיקול הראשון עדיין נשאר תעסוקה.

ביטחון.

ביטחון אחרי זה. החינוך יותר מאיים מהביטחון. זה שינויי דרמטי מאוד בשיקולי ההורים אם לעלות או לא. זה תמרור אזהרה מאוד רציני.

אחד מהדברים שגילינו בישיבת המשנה הזאת, היא שכל הדברים שהעלינו בהרחבה בדיונים נראים לאנשי המקצוע כאילו הם גילו אמריקה. כולם במערכת מגלגלים את זה כבר כמה שנים.

יושבים מולך אנשי מקצוע, ואתה אומר להם מה המחקר שהם הזמינו אומר. הם פותחים את המחקר ומגלים את הדברים. אתה מציע להם לעשות משהו, והם אומרים שזה בלתי אפשרי וזה לא חוקי. אתה מגיש להם את חוזר משרד החינוך שעשה זאת, והם בהלם שהיו דברים כאלה.

אתמול בוועדת החוקה, דנו איך לחזק את מוסדות השלטון. נתנו כבר לתת עליהם פיקוח. פתאום אומרים לנו, שהם צריכים עוד חודש ועוד חודש. משרדי ממשלה לא רגילים שדורשים מהם תוצאות. אנחנו ככנסת צריכים לשפר את הדברים האלה. התחושה היא, שגם אם חוקקו חוק וקבעו תקנות, זה מתגלגל איפה שהוא בצינור. צריך לתת דיווחים לכנסת לגבי ביצוע חוק.

זאת רעידת אדמה. איך דבר כזה עובר לסדר היום.

היו פרסומים. אחד מהכלים שהשתמשנו בהם, זאת התקשורת. אנחנו יזמנו כמה פרסומים תוקפנים בעיתון ובאינטרנט. היתה כתבה בעיתון "הארץ".

אבל הנתונים האלה לא היו שם.

כל הנתונים שאתה רואה כאן, פורסמו. אבל אתה יודע איך זה אצלנו, הנושא עלה וירד.

אני רוצה לסכם את הישיבה. אני רוצה להגיד שוועדת המשנה עשתה עבודה רצינית. יש כמה דברים שצריך להמשיך ולדון בהם. אנחנו צריכים ביחד לחשוב איך לחזק את הרעיונות האלה.

אני מציעה לבקש ישיבה משותפת ולא ועדה משותפת.

ישיבה משותפת עם ועדת החינוך.

אנחנו נבקש ישיבה משותפת עם התחייבות לכך ששרת החינוך ומנכ"ל יהיו פה. זה לא יכול להיות בלי סוף.

אני אמרתי למשרד החינוך, שאני אשקול את צעדי בוועדת הכספים אם זה יימשך כך.

בוודאי. לא נעים לי להכניס את ועדת הכספים לעניין הזה, אבל יש לנו מספיק חברים בוועדת הכספים שיבואו גם.

אני חושב, שאתם צריכים לפנות למליאת הוועדה כאשר יש קשיים. אתה רואה שיש כמה רעיונות שאפשר לבצע.

כל ילדי העולים שהגיעו כקטינים לפני בית ספר או שנולדו בארץ, הם ברמה החינוכית הכי גרועה, למרות שהיה צריך להיות בדיוק ההפך. ילדים שהגיעו עם השכלה בסיסית, הצליחו להגיע להישגים.

מי שנמצא במצב הכי קשה, זה מי שהגיע בגיל 11. הוא נחשב כאילו הוא נולד פה, הוא פשוט לא קיים.

זה עכשיו, אבל בתחילת העלייה זה לא היה כך.

בשנות ה-90 ילדים ידעו עברית בסיסית.

מיעוט. אני טיפלתי בהם, אני יודע.

אתה ראית את השיפור בבתי הספר הצברים בצורה מדהימה. הילדים האלה ברמת ההשכלה הכללית היו כל כך מתקדמים, שהם הביאו לשיפור של כל המערכת החינוכית.

זה היה נכס שהפכנו אותו למכשול. אחד הדברים שאנחנו מנסים להחדיר למשרד החינוך, בהצלחה מוגבלת בינתיים...

מה הם אומרים:

מה זה לא בעיה מגזרית? אם מתוך 30,000 15,000 הם עולים, זאת בעיה מגזרית.

כך גם במגזר הערבי והחרדי. גם שם נגלה להם את זה. לא מוכנים לראות את האמת.

המערכת משקיעה משאבים, אבל היא מורחת אותם דק על הכל, מבלי למקד זאת באותן מקומות שיש בעיה.

למה מכניסים ילדים שאין להם בעיות מוטוריות לבית ספר מיוחד?

כי הם רוצים לפתור בדרך הקלה את הבעיה.

הבעיה היא בעיה שונה בתכלית.

באו להסביר לנו שיש להם בעיות התנהגותיות, ולכן הם מתאימים למקומות האלה.

זה נורא. זה כמו קן הקוקייה.

הבירוקרטים לא חושבים על זה.

יש פה כשל. צריך לברר את זה.

זה לא רק בשנה האחרונה. אני רוצה להיות הוגן עם שרת החינוך. הבעיה שלה היא שהיא לא עוסקת בזה, אבל זה כשל של כמה שנים אחרונות.

אין לי ויכוח. איך אפשר לטאטא דבר כזה מתחת לשטיח? ראיתי את הכתבה של לילי גלילי, אבל לא ירדתי לעומק הנתונים.

היתה ישיבת מליאה בנושא הזה, ושם עלו הנתונים האלה.

בגלל זה הקימו את הוועדה שלנו. הם אמרו שהכל בסדר.

מי היו בוועדה הזאת, רק חברי הוועדה ללא נציגי ממשלה.

הם היו. הם ניסו להגן על עצמם ואמרו שהכל בסדר.

היום הם לא מנסים להגן על זה. הם אומרים שיש בעיה, ושמנסים לטפל בזה. עם זאת, הדיון אצל השרה עוד לא התקיים.

האם זה הכל בגלל הבעיה התקציבית?

חלק זה בגלל תקציבים, וחלק זה בגלל סדר עדיפויות. אם שרה עד היום לא קיימה דיון בנושא הזה וכל הזמן דוחה את זה בעוד שבוע, זה מלמד על סדר עדיפויות.

אני שלחתי לה מכתב, וקיבלתי ממנה תשובה שקיבלו את זה.

כל מה שאתם קוראים אלה מכתבים ששלחנו. לא הגיע מכתב תשובה אחד. כדי להרגיע אותי, הם שלחו את הסמנכ"לית שתלווה את כל העבודה שלנו. הם העלו את הדרג. היא מגיעה לרוב הישיבות, אבל עדיין היא אומרת לנו שיש דברים שהם לא בסמכותה, אלא בסמכות השרה והמנכ"ל.

האם יש כבר טיפול מערכתי בזה? האם הסמנכ"לית היא רק הקשר?

לא. היא מקיימת דיונים בנושא של עברית ובגרויות. היו סדרות של דיונים מערכתיים במשרד החינוך. בסופו של דבר שהיא אפשר לחתוך בלי שרה ומנכ"ל, כי הם קשורים בכסף.

נשירה של ילדים כאלה זה גם כסף.

זה בדיוק מה שאנחנו אומרים. אני טוען שבסוף אבי דיכטר משלם על זה פי 10 ממה שלא משלמים היום.

תקציב המדינה בסופו של דבר סובל מזה הרבה יותר.

בוודאי. זה עולה בסוף הרבה יותר כסף.

זה בוודאי נימוק משכנע.

אבל ממתי משרדי ממשלה מתחשבים בנימוקים כאלה?

הגענו לאיזו הסכמה.

תגידו לנו, מתי אתם רוצים שכל אחד מאיתנו יגיש הצעה לסדר יום. ברגע שיש אחד מש"ס, אחד מקדימה, אחד מהליכוד ואחד מהעבודה, זה יקבל עדיפות.

להגיש הצעה רגילה או דחופה?

דחופה. כל מה שאנחנו צריכים, זה לבוא ולומר את הדברים המזעזעים האלה. אם ההצעות יהיו של חברי כנסת שהם מסיעות שמרכיבות יותר מ-61 מחברי כנסת, ניתן לקיים דיון לפי סעיף 86 ואז הדיון יהיה דיון פתוח של הכנסת כולה. הדחיפות היא הרבה יותר טובה.

אם השבוע לא נקבל מהשרה תאריך, אז זה יעלה בשבוע הבא.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:30