כנסת פתוחה

PAGE
1
ועדת העלייה הקליטה והתפוצות

26/10/2006

הכנסת השבע-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שני
פרוטוקול מס' 33

מסיור ועדת העלייה הקליטה והתפוצות

יום חמישי ד' בחשוון התשס"ז (26 באוקטובר 2006), שעה 10:00

סיור במכון להגירה ושילוב חברתי (עלייה וקליטה) במרכז האקדמי רופין.

חברי הוועדה: מיכאל נודלמן – היו"ר

זאב אלקין

רוברט אילטוב

יצחק זיו

אברהם מיכאלי

פרופסור שוש ארד

- נשיאת המרכז האקדמי רופין

פרופסור משה סמיונוב
- יו"ר הוועדה האקדמית של מכון רופין

ד"ר משה שריר

- מנהל המכון להגירה ושילוב חברתי

ד"ר סיביל הייבורן

- ראש המחלקה למנהל עסקים

חני קונפורטס

- מנהלת המכינות הקדם אקדמיות

רונית דולב


- מנהלת המכון להגירה ושילוב חברתי

רני אידן


- מנכ"ל מרכז האקדמי רופין

טלי אלבז


- משרד החינוך, אגף קליטת עלייה
רויטל פולג

ד"ר סוניה מיכאלי

- מדענית ראשית משרד העלייה והקליטה

דנה גורדון

איה לינצ'בסקי

פגישה עם פרופסור שוש ארד נשיאת המרכז האקדמי רופין

בוקר טוב לכולם, אני חבר הכנסת מיכאל נודלמן יו"ר ועדת העלייה הקליטה והתפוצות של הכנסת. הייתה צריכה להיות פגישה משותפת עם משרד הקליטה, מכיוון שלא יכולתי להגיע הייתי רוצה לשמוע למה הגעתם בסיכום הפגישה עם שר הקליטה. אנחנו כאן חמישה חברי כנסת שזה מצב מאד לא סביר לסיורים של ועדות הכנסת, אני ותיק בכנסת ויודע שבדרך כלל מגיעים רק שניים או שלושה חברי כנסת צעירים. זה מראה על חשיבות הנושאים שעליהם אתם עובדים והיינו רוצים לראות ולשמוע על מה שדיווחתם תיאורטית בוועדה, היום אנחנו רוצים לראות איך זה עובד.


הנושא שעליו אתם עובדים חוקרים וגם מלמדים את הסטודנטים זה נושא חשוב. אתמול דברנו בישיבה על הגירה והיו כלי התקשורת ולא ידעתי שהנושא יתפוס מקום כל כך גדול בכלי התקשורת. אני לא יודע מדוע כלי התקשורת מעוניינים יותר בנושאים של הגירה ופחות מעוניינים בנושאים של עלייה וקליטה, אולי יש פה בעיה משום שאני מבין שהעלייה והקליטה זה הנושא הכי חשוב למדינה, גם הגירה חשובה אבל חשובה בסימן שלילי וממה שראיתי אתמול הייתה לי הרגשה שאנחנו צריכים להגיע לכאן ולדבר על הדברים, יחד עם השאלה למה בכלי התקשורת ולא רק אצלם, יש התעניינות יותר בהגירה ופחות בעלייה וקליטה.


אני רוצה לומר תודה להנהלת מכון רופין על ההזמנה ונשמח לראות את הדברים ולעזור לכם. יחד אתי נמצאים חברי כנסת זאב אלקין מסיעת קדימה, חבר כנסת אילטוב, חבר כנסת מיכאלי וחבר כנסת זיו.

אני מציעה שנתחיל עם סבב היכרות.

מנהלת המכינות הקדם אקדמיות ברופין.

מנהל עמית של המכון להגירה ושילוב חברתי, עלייה וקליטה.

ראש המחלקה למנהל עסקים.

שוש ארד, נשיאת המרכז האקדמי רופין, אני באה מאוניברסיטת בן גוריון, ביולוגית במקצועי, הייתי קודם בוט"ט ובמל"ג.

יו"ר הוועדה האקדמית של המכון, במקור מאוניברסיטת תל-אביב, בלב אני ברופין, סוציולוג, יו"ר המכון לדיפלומטיה ושיתוף פעולה אזורי.

משרד החינוך, אגף קליטת עלייה, אני מתעסקת בעיקר בנושא של תלמידים יוצאי אתיופיה במערכת.

אני אפתח בלברך אתכם על בואכם. קבענו שתבואו אבל עד הרגע האחרון לא האמנתי שתבואו בגלל האירועים האחרונים לכן אני שמחה במיוחד שבאתם וזה שיש חמישה חברי כנסת זה מאד מכובד.

אותנו לא צריך לשכנע שהנושא של קליטה והגירה הוא נושא מאד חשוב. אני תמיד אומרת לאנשים שכשהם חושבים על ארץ ישראל שיעצמו עיניים ויראו את רופין. כשנעשה לכם סיבוב אני בטוחה שתתחברו לגמרי למה שאני אומרת. לכן היה מאד חשוב שהמרכז האקדמי רופין יתחבר לאמירה חברתית מאד חזקה וועדת ההגירה והקליטה נבחרה לכך, תכף אני אומר משהו על הגירה ועלייה.

אני מאד רוצה לשכנע אתכם שלקחנו את זה ברצינות ומה שאנחנו עושים, אנחנו עושים מכל הלב. לאכזבתי, כישראלית צברית, אני רואה מעט מאד תמיכה של השלטונות, לכן התמיכה שלכם, אפילו אם היא רק מוסרית, היא מאד חשובה וגם המעשים שלכם בהמשך מאד חשובים לפיתוח של זה.

זה חשוב לרופין, רונית דולב מכינה לנו את התכנית האסטרטגית והיא יודעת היטב, הנושא הוא אחד משני הנושאים, בפיתוח האסטרטגי של רופין. זה לא שאנחנו מלמדים במס שפתיים, כבר בשנה שעברה הגשנו לתכנית הלימודים והתחלנו באשכול לימודים שהחל לפעול ולמדו בו 300 סטודנטים בקורסים שונים שקשורים בהגירה וקליטה.

התחלנו במחקר, כשהכסף למחקר הזה הוקצב על ידי המרכז האקדמי רופין, תאמינו לי, מכספים מאד קטנים, ואתם בטח רואים את המאבק שעושים במכללות. מ"אין כסף" הקצבנו כסף לנושא של המחקר, כתוצאה ממנו קמו שש קבוצות, ולפי דעתי הנושא ילך ויעלה. אני מאד מקצרת כי את הסיור העיקרי יעשו לכם אחר כך, אני רוצה להגיד יותר דברים על העתיד.

פתחנו השנה כיתה של מגשרים אתיופים שלא רק שיתחילו כמגשרים אלא נאפשר להם לקבל תואר אקדמי ומעבר לרונית ומשה שעשו עבודה רבה, ד"ר סיביל הייבורן ראש המחלקה למנהל עסקים פשוט מחבקת אותה על חיקה וזו משימה לא פשוטה, ויסבירו לכם בהמשך למה.

התחלנו באשכול לימודים, הגשנו תכנית למסטר בהגירה וקליטה, התכנית מסתובבת במסדרונות המועצה להשכלה גבוהה כמו כל התכניות. שלשום היה פה ראש המועצה להשכלה גבוהה, הוא יודע מזה, הוא בעד זה ואני ביקשתי אותו להועיד כסף במיוחד לנושא הזה, הם כתבו שהם לא יכולים לעשות את זה ואני לא מבינה למה.

הם מפחדים ממבקר המדינה, ואני לא מבינה למה בנושא כזה צריך לפחד ממבקר המדינה, הם חוששים שיגידו למה הם ולא מישהו אחר. את זה צריך לעזור להם לפתור כי יש חשיבות רבה לייעד את הכסף לזה ואני מוכנה לפרט ולהסביר בהמשך למה. מבחינתנו זה דבר מאד חשוב ולא רק שכתבתי לו, הנושא הוזכר גם בסיכום הפגישה בינינו.

אני מעריכה ומקווה ואני אעשה את כל הלחצים האפשריים שבאוקטובר הבא נפתח את התכנית למסטר. הלכנו במיוחד לתכנית למסטר כי אנחנו רואים בתכנית הזו תכנית רב תחומית שיבואו אליה אנשים שחלקם כבר עוסקים בנושא, סוציולוגים, עובדים סוציאליים, בוגרי מדעי ההתנהגות ועוד, הם יבואו אלינו ללמוד ואני מקווה שנסדר גם לאנשים עובדים אפשרות להשלים את לימודי המסטר. זה יהפוך לפרופסיה חשובה.

דברתי על המחקר ושכחתי לציין שמשרד הקליטה ייתן כ- 200,000 ₪, הסכום המדויק יימסר לכם, עדין לא קבלנו אותו אבל הוא בדרך. אני מאד שמחה ומקווה שזו התחלה עם המשך כי זה לא מספיק לעשות מחקר בשנה. אני חושבת שיחד אתכם, יחד עם משרד הקליטה ויחד עם משרד החינוך נמצא את הנישות היותר מיוחדות וחשובות.

אני רוצה לומר מה עוד לא עשינו ואנחנו מאד רוצים לעשות. יחד עם משרד הקליטה הזכרנו אפשרות לעשות לשנות ה- 60 של מדינת ישראל כנס לאומי גדול בנושא של הגירה וקליטה. הגירה הפך לנושא בינלאומי בעל חשיבות רבה, דווקא הסוכנות ביקרה אותנו על כך שלא קראנו לזה רק עלייה. אני חושבת שזה נכון לקרוא לזה הגירה.

אני מקווה שיחד אתך ד"ר נודלמן, נוכל לארגן את הכנס הזה ולהפוך אותו לכנס לאומי ובינלאומי, להביא מספר שרי הגירה, ולהפוך את זה לאחד מהנושאים החשובים לשנות ה- 60 של מדינת ישראל, זה רק יכול להביא לנו כבוד.

מאד רצינו לפתוח מכינה באור עקיבא, הייתי שנים במועצה להשכלה גבוהה ובוט"ט, הדבר שמביא הכי הרבה אנשים להשכלה גבוהה וסגירת הפער זו מכינה אקדמית. לא כל כך הצלחנו בשיווק של זה, לא הרמנו ידיים עדיין.

הדבר הנוסף שאנחנו מאד רוצים לעשות, ואני אומרת כל הזמן לחבריי שאם כל הנושא יהיה רק אקדמי אז זה טוב אבל לא מספיק טוב. הנושא של עלייה וקליטה צריך להילמד גם מהרגש ומהבטן ואנחנו מאד רוצים להקים מרכז שיספר את סיפור העלייה הגדול של מדינת ישראל. כמו שהקימו מרכז לסיפור של השואה החלק השני והשלמת הסיפור של השואה הוא סיפורי עליה.

אנחנו מאד רוצים להקים מרכז כזה ובדמיוני אני רואה איפה הוא יעמוד. שכל אחד במדינת ישראל יוכל ללחוץ על כפתור ולראות אתה סיפור שלו, ונוכל להביא אליו ילדים. יש לזה ערך חינוכי ממדרגה ראשונה.

דבר נוסף שעשינו, אנחנו לא רק אומרים, הבאנו מספר אנשים שאנחנו משלמים את משכורתם, שיעסקו בנושא הזה. פרופסור משה שוקד אנטרופולוג שהגיע מאוניברסיטת תל-אביב שעסק ועוסק בנושא ועכשיו נכנס לעבודה מלאה אצלנו. חוקרת ישראלית חוזרת ד"ר אביבה זלצר המחקר שלה עוסק בהגירה של יהודים מרוסיה לארצות הברית והיא תעסוק אצלנו גם בהוראה וגם במחקר. אנחנו רוצים לעשות כנסים, במאי יהיה כנס שנשתף אתכם.

אז שוב, ברוך בואכם, התכניות שלנו גדולות, המעשים בזכות החברים, אני רק מהדוברים, הם הכי מפתיע אותי הוא פרופסור סמיונוב שבדרך כלל מתוך האקדמיה לא מפרגנים למכללות והוא גם מפרגן וגם עושה, יחד עם עוד חברים מהאקדמיה, וזה עוזר לנו להרים את הנשוא לרמות גבוהות, כי חשוב לנו שהטיפול האקדמי יהיה ברמה גבוהה ובצידו יהיה היבט רגשי שכל האנשים שעוסקים בזה והיו עולים בעצמם יוכלו להתחבר אליו.


לפני סיום, אני מקווה שנעשה סיור בגן הפסלים של העולים, בטח שמעתם מה העולים אמרו על זה שנתנו להם להציג כאן את הפסלים, זה אומר המון, זה גשר בין תרבותי מאד חזק. תודה באתם ואני מקווה שהקשרים בנינו ילכו ויתחזקו.

אני מציעה שלפני שנצא לסיור משה יאמר כמה מילים על המחקר, הוא בא במיוחד להיות אתנו לפחות לחלק מהיום.

לפני כשנה וחצי, כשפנו אלי לשבת בראש הוועדה אני ממש
התלהבתי מהיוזמה הברוכה הזו. עד היום אף אוניברסיטה בישראל לא לקחה את נושא הגירה בצורה רצינית שיטתית ומסודרת. תמיד היו חוקרים שעסקו בהגירה, אחרי הכול עליה זו אחת ממרכזי ההוויה של החברה הישראלית ואף אוניברסיטה לא הרימה את הכפפה.

אתם מדברים על מקרים של הגירה?

אני אדבר בקצרה על ההבדל בין עלייה והגירה. עלייה זה מקרה ספציפי של הגירה, הגירה זה בקונטקסט הגלובלי, עלייה זה ספציפי לישראל.

אתם רוצים לדעת מה משפיע יותר ומה סדר העדיפות לאדם במחקר?

גם מה הסיבות ומה התוצאות של זה. הגירה או עליה זו תופעה שצריך לחקור אותה מראיה רב תחומית לא רק לסוציולוג או כלכלן או למדעי המדינה. זו ראייה רב תחומית ואת הגישה הזו אמצו פה. עד היום כל אחד שפניתי אליו לעסוק בתחום הרים את הכפפה בהתלהבות, כי יש פה עשייה חדשנית וזה היתרון של רופין, ההתלהבות האדירה שיש בצוות. אני רוצה לומר שאני רואה התעניינות אדירה מצד הקהילה האקדמית, כולל דוקטורנטים צעירים שכבר פונים ומתעניינים איך אפשר יהיה לתרום בתחום.

בסמינר המחקרי יש רשימת המתנה.

אחרי הכול הקמנו מערכת מאד מעוגנת של מחקר. ששה מחקרים כבר פועלים, אנחנו חוזרים מכנס בפורטוגל, לדעתי יש לנו סיכוי להיות אחד משלוש העבודות שיקבלו תמיכה לחקור בראייה בין לאומית השוואתית בקליטת עובדים מיומנים בשוק העבודה בישראל בהשוואה לארצות הברית, קנדה וגרמניה. אני מקווה שנקבל את התמיכה עושה רושם לפחות שנבחרנו לשלב השני ואנחנו מחכים לשמוע על כך בימים הקרובים.


אנחנו עובדים גם עם קרן גרמניה ישראל GIF לקיים כנס גדול ברופין וזה כבר בשלבים מאד מתקדמים. אני יודע שאנחנו מקבלים תמיכה גם מהצד הגרמני וגם מהצד הישראלי. פיתחנו את תכנית הלימודים וכל זה בשנה אחת ואנחנו מקיימים גם סדרה של מחקרים וגם סמינר מחקרי שמקיימים פעם בחודש בו מציגים את הממצאים ודנים בהם. יש עשייה ברוכה ואנחנו רק בכיוון של התקדמות ופיתוח.

אתמול בישיבה היה יוסי זיסיץ , אני הייתי יכול לתת לך מספר טלפון שלו הוא יכול לתת ידע ומספרים על אלה שחזרו לאוקראינה ואיך הם מרגישים שם.

פרופסור צ'לנוב?

חבר שלו, חוץ מתפקידו הציבורי הוא מומחה בדמוגרפיה.

הכוונה שאת כל הידע שמצטבר אנחנו מוציאים בצורה של דוחות ושנתונים בסמוך לסמינר השנתי.

האם תיאמם בפגישה עם שר הקליטה את ענייני הכספים?

זה הובטח לנו על ידי מירלה גל שהייתה המנכ"לית הקודמת. לוקח הרבה זמן לאישורים של זה המנכ"ל אמר שיעקוב אחרי זה והבטיח לסייע בעניין.

מה עם המדען הראשי במשרד הקליטה.

אנחנו מדברים עם משרד הקליטה על שלושה דברים, דבר ראשון נושא המחקר שאנחנו מקווים שיתקדם. הנושא השני שתראו בסיור, ואנחנו מתקדמים אתו אבל עדיין לא הצלחנו להתקדם עם משרד הקליטה זה הכשרה של עובדי שטח שאנחנו חושבים שהיא מאד חשובה.


הנושא השלישי הוא הנושא של מרכז ידע שאנחנו רוצים להקים, התחלנו לשוחח על זה עם משרד הקליטה ובסיכום נדבר על זה בפירוט משום שזה נושא גדול וחשוב ויש לו חשיבות גדולה. אני רוצה להציג בינתיים את רני אידן מנכ"ל המכללה שהצטרף אלינו.

אני קודם כל מברך על היוזמה ואני חוזר על דבריו של פרופסור סמיונוב שכל הזמן הפליא אותי בתור אחד שצמח במערכת האקדמית, עד כמה לא ניתן להזיז את המערכת האקדמית הישראלית לטפל בנושא הזה של קליטה ועלייה וגם בהקשר ההשוואתי שלו, כפי שקראתם לו כאן, הגירה ושילוב חברתי.

אני זוכר בזמנו שהיה ניסיון של אלי לשם מבית הספר לעבודה סוציאלית להקים משהו באוניברסיטה העברית וזה לא צלח. תמיד האקדמיה הישראלית נתנה עדיפות נמוכה לנושאים האלה וחבל. גם מבחינת החשיבות הציבורית, זה אחד מאבני היסוד של המדינה שאנחנו חיים בה יש פה גם אינטרס מחקרי מובהק כי זה נושא שמאפשר לעסוק במחקרים השוואיים ושם אותנו במפה הבינלאומית במחקר. לכן קודם כל, כל הכבוד על שהרמתם את הכפפה, אני יודע שזה גם יהיה לא קל היות ולא טיפחו את הנושא הזה אין הרבה חוקרים אין הרבה נתוני שטח - - -

ואין תקציבים.

ואין תקציבים ולכן זה יהיה לא פשוט, צריך גם למשוך אנשים כי אנשים לא רוצים לבוא ויהיה לכם לא קל.

הכוונה שכל סטודנט ברופין ולא משנה מה הוא לומד, ייקח קורס שקשור בהגירה וקליטה באחד מהשנים שהוא לומד.

האם אתם מתכוונים להתמקד בעיקר בהיבט הישראלי או יותר במחקרים השוואתיים. שאלה שנייה, האם אתם הולכים על כל הפלח של סוגיות הגירה וקליטה או עליה וקליטה או שאתם רוצים להתמקד בנושאים מסוימים כמו למשל תעסוקה, נוער, השילוב התרבותי, השילוב החברתי יש הרבה בעיות והשאלה אם בחרתם תחומי מיקוד או שהולכים על כל הקופה.

שאלה שלישית, לאותה תכנית מסטר שאתם רוצים לפתוח, מה יהיה הרציונאל של חיפוש מועמדים ולאיזה מטרות.

אני אענה קודם על השאלה השנייה, מן הסתם הצעות המחקר שהתגבשו בתקופה האחרונה הם בעלי אופי של התמקדות בחברה הישראלית באופן טבעי. רוב המחקרים יתמקדו בחברה הישראלית עם גורם השוואתי לחברות אחרות. עד היום רואים שתי בעיות מרכזיות בקליטה של עולים ומהגרים בחברה הישראלית והשוואה למה שמתרחש בעולם.

תתמקדו גם בעובדים זרים?

גם קצת בעובדים זרים אבל המוקד שמעניין מן הסתם הפך להיות החברה הישראלית בעיקר בבעיות של קליטת עולים בהיבטים שונים. ההיבטים יכולים להיות רפואיים, חברתיים תעסוקתיים או כלכלית, ואז נעסוק ביזמות חברתית כלכלית, רואים את כל מגוון השאלות.

גם בהיבטים חינוכיים בקליטה של נוער?

גם בהיבטים חינוכיים. אחד המחקרים היא שאלת הקליטה החינוכית במערכות החינוך. אתה רואה איך צפות שאלות מהותיות לאופייה של החברה הישראלית באמצעות החוקרים האלה. יש ששה מחקרים שרצים, המחקר הנוסף שהוא השוואתי במקורו הוא קליטה, ואנחנו מקווים שנקבל עליו מימון כי פנינו למקורות חיצוניים מחוץ למדינת ישראל כי לא הצלחנו לקבל את המימון עליו בארץ, הסיכויים מאד נמוכים אבל אולי ההיבט ההשוואתי יאפשר לנו לקבל מימון.

אני רוצה להוסיף על המחקר, הודענו שכל המעורבות החברתית, שהיום אנחנו יכולים לתת עליה נקודות זכות אקדמית, ברופין כולם בנושא של הגירה וקליטה, ומשה מוביל קבוצות שעושות עבודה מדהימה בנושא הזה.

בקשר למחקר, לנהל מחקר אפשר בשתי צורות, או שאתה נותן כסף ומייעד אותו ואומר אני רוצה לעשות כסף על העדה הזו ועל הנושא הזה ואתה מכוון אותו. בשלב הראשון עשינו מעין קול קורא, רצינו לחבר את האנשים, אני מנסה לכנס אותם כי אני חושבת שיהיה לנו טוב אם היו מסה של חוקרים שעובדים על הנושא. למשל יש חוקרת שעובדת בהיבטים ניהוליים של בתי חולים, ואני מציעה לה לעבור בבתי החולים ולראות איך זה משפיע על תפקוד בתי החולים.

את רואה את הנושא כנושא ציר?

בהחלט כן. יש לנו גם בית ספר ים וזו נקודה אסטרטגית נוספת. אם יבוא גורם ויגיד שהוא רוצה לעסוק בזה נשמח לתעל אנשים לנושא הספציפי. דבר אחר הם החוקרים שיש להם רצונות ומגישים הצעות מחקר וזה פורש את זה. לגבי הנושא של תעסוקה, הוא כבר עולה, הוא נושא חשוב בקליטת העולים, יש בדרך כלל בניהול מחקר את שתי הדרכים האלה, האחד זה לתת כסף ולכוון לנושא כמו שמשרד הקליטה אמר שהוא מעוניין בנושאים מסוימים, והדרך השנייה היא לפתוח לאנשים ולסייע להם להתקדם בנושאים שהם ממילא עובדים עליהם.

המדען הראשי של משרד החינוך אמור לבוא החודש ולראות איך הוא יוצר שיתופי פעולה על הפלטפורמה הזו.

מה שהנשיאה עשתה בצורה הברוכה ביותר היא נתנה מלגות מחקר לחוקרים. המחקרים האלה עלו מהקרקע למעלה, מתוך העניין והדחף האינטלקטואלי של החוקרים - - -

חוקרים מכל הארץ או רק מהמכללה?

לעת עתה רק מהמכללה.

חוקר מן החוץ יכול לחבור לחוקר מהגוף כדי לעבוד יחד. הפרויקטים שעלו הציגו את כל מגוון הנושאים החשובים בחברה הישראלית מבחינת קליטה כולל שאלות של בריאות חינוך תעסוקה ונוער. עלו שאלות מאד מעניינות ואני חושב שזה ייתן את הבסיס הראשוני למחקר. הכוונה היא לצאת החוצה מהמחקרים אבל זה מהמקורות הפנימיים של רופין.

כעולה חדש בכנסת החלטתי לאמץ את ועדת העלייה והקליטה. הנקודה שהסתכלתי עליה במיוחד זו העדה האתיופית ששבתה את לבי, האם אתם משתפים ולו במעט את המשפחות של אותם סטודנטים לראות איך הבית מסתכל על הסטודנט שלומד, הרי בשבילם זה עולם אחר. האם לא כדאי לשלב או לעשות סיור בביתם או להזמין חלק מהמשפחות?

יש כאן פרויקטים חברתיים שמערבים את הקהילה האתיופית ונמצאים בקשרים עם המשפחות. חני מנהלת מכינה ויש לה הרבה ניסיון בקבלת אנשים לתוך ההשכלה הגבוהה.

גם בכיתת המגשרים הזו יש לנו רכז מהעדה האתיופית, רכז שיושב במכינה עצמה שנמצאים אתו בקשר כל הזמן, גם לגבי המשפחות שלהם וגם לגבי מה שקורה אתם ברופין. ההורים שלהם נמצאים אתנו בקשר ומתקשרים אלינו, האחים שלהם מגיעים הנה, ומפה לפה הם הביאו חברים ואחים לרופין כדי להיות אתנו.

לאורך כל הדרך יש גם חוקר שעוסק בפסיכולוגיה של ההגירה והוא בעיקר עובד עם אתיופים ואני מניחה שהוא עובד גם עם המשפחות שלהם. יש גם קורס על הפסיכולוגיה של ההגירה.

אם אפשר ליידע אותי מידי פעם, אני אשמח לבוא ולשמוע.

מתוך העבודה שמעשית בסמינר היזמות החברתית, יחד עם עמותות של עולים מאתיופיה עמותת "טבקה" שנותנת סעד משפטי לבני העדה בחרה לעשות כאן ברופין את הכנס השנתי שלהם ב- 8 בנובמבר כשהוא מוקדש לשני נושאים, אלימות במשפחה האתיופית, דבר שמטריד מאד את מנהיגי העדה, והשני, בעקבות המלחמה, עולה הנושא של שילוב העולים האתיופים בצבא. גם העמותות, בזכות העבודה הנפלאה של ד"ר משה שריר מאד מעורבות ורואות כאן את הבית שלהם בפעילות שהיא מעבר לפעילות האקדמית.

בנושא האלימות מותר להכות על חטא. אנחנו קצת אשמים במה שקורה משום שאם היינו מכינים אותם, אפילו במעט, למה שהם מגיעים אליו בארץ היינו אולי מונעים אחוז קטן מהתופעה.

אחר כך אני רוצה לשמוע מה היחס מצד משרד הקליטה.

אני מטעם משרד הקליטה, אולי אני מיותרת.

בלי להיעלב.

למה, אולי אנשים שנמצאים פחות זמן בארץ מגיע להם גם לומר מילה טובה ולא להגיד שקודם תגדלו ואחר כך נדבר עליכם. צריך לדבר אל בן אדם בזמן שהוא נמצא.

מבחינת המחקר אנחנו מאד מודים למשרד הקליטה על התמיכה, והנשיאה אמרה את זה בתחילת דבריה. הבחנו מאז שהתחלנו בתכנון תכנית המסטר בהגירה שקיימת לקונה באקדמיה הישראלית ונושא ההגירה, מאחר והוא כל כך מרכזי בקליטה ובחברה הישראלית, לא נלמד תחום כזה עד היום, וחשבנו שנתקוף אותו מהכיוון של אנשי המקצוע, גם במגזר הציבורי גם בארגונים ללא רווח, יש פעילות אדירה של אנשים שמטפלים בעולים ושלא עברו הכשרה נוספת בנושא. יכול להיות שיש סוציולוג, כלכלן, מתכנן ערים, עובד סוציאלי או פסיכולוג שמטפלים בתופעות נקודתיות ואין להם ראיה כוללת של המורכבות של התופעה. התכנית נועדה להכשיר אנשים שכבר עובדים או מתעתדים לעבוד עם עולים, שיהיה להם את מגוון הכלים להתמודד עם התופעה לכל ההיבטים השונים שלה.

אני רוצה להוסיף משהו חיובי לגבי משרד הקליטה. אני לא זוכרת את התאריך בו שרת הקליטה פנתה אלי כדי שאבדוק את הנושא, אחרי שהייתה פנייה ממכללת רופין, וזה נכון, כמעט שנתיים אני מלווה את התכנית. כשהתחלתי לבדוק מה חושבים לעשות, אני ברשימת החברים במועצה הציבורית והתלהבתי מאד מהרעיונות.

אחת מנקודות ההתייחסות היו על סמך הבניה והקמת המכון למחקר שיהיה בסיס למודל הקמת המקצוע. אני דואגת איך להגיד את זה נכון ושזה ייקלט, אבל אני לא חושבת שזה נכון במאה אחוז נקלט. בהמשך למה שאמר משה סמיונוב, נושא הקליטה בעיני לא צריך להיות תת נושא בפסיכולוגיה או בעבודה סוציאלית, זה צריך להיות מקצוע בפני עצמו.

במשרד הקליטה מתייחסים להקמת המכון למחקר בנושא ההגירה כבסיס לבניה של מקצוע קליטת העלייה. יש תקווה גדולה והסכמה. גם בקשר לעובדים של הג'וינט שעובדים בנושא של פיתוח תכנית המגשרים היו לנו פגישות וראינו שהתכנית יכולה להיות נקודה נוספת לבסיס בניית המקצוע.

אני מקווה שבצעד הבא כשנשב כאן כבר נדבר על זה שהמכון למחקר הוא בסיס להעצמת המקצוע קליטת העלייה ואז משרד הקליטה הופך להיות משרד מקצועי, ויש כאן מכלול של כל ההיבטים הפסיכולוגיים והסוציולוגיים והאנתרופולוגים עם התייחסות למשרד הקליטה ועובדיו.

זה יהיה הפידבק גם בהתייחסות לעולים חדשים. כשמדברים על משרד החינוך יש שם אנשי מקצוע, כשמדברים על משרד הרווחה יש את העובדים הסוציאליים, כשמדברים על משרד הקליטה זה לא מקצוע, לא מקצועי זה נחמד זה חשוב אבל היחס בעיני צריך להיות יותר מקצועי ורציני.

הקלת עלי.

אם תרצו לפתוח תכנית מסטר שתהיה מעשית ותכשיר אנשים שאחר כך אולי משרד הקליטה או הג'וינט או גופים אחרים יעדיפו להעסיק אותם מן הסתם תצטרכו הוראה של קורסים וחוקרים שמתמקדים באותם קהלי עולים שכרגע רלוונטיים למדינת ישראל וזה בעיקר מחבר עמים ואתיופיה. השאלה איך תוכלו להרים תכנית לימודים כזו שמן הסתם תצטרכו להביא הרבה מרצים מבחוץ, כי יש מעט מאד אנשים בארץ היום המתמחים בזה ובכנסים שעוסקים בנושא, יצא לי לבקר לא מעט הם ובדרך כלל החוקרים שמופיעים שם הם לא מרופין

ישנו חוקר מרופין גם בנושא האתיופי.

כמעט בכל תחום יש בן אדם אחד בארץ.

בלי בושה פנינו לחוקרים מומחים, שרובם אינני יודעת מאיפה באו, אבל בתוך התכנית תוכל לראות מרצים מבחוץ. השאיפה היא לבנות מסה בתוך רופין, אבל להיעזר באנשים מבחוץ, זה ברור לנו. הגשנו את התכנית למועצה להשכלה גבוהה.

אפשר לקבל אותה?

בוודאי.

התכנית מצוינת. מה שמעניין הוא שכל האנשים שחברים בוועדה האקדמית, ממוסדות אחרים בישראל, כולם "התנדבו" ללמד בתכנית. חשיבות התכנית כל כך ברורה לכל אותם חוקרים שהם עצמם מחויבים ללמד בתכנית כולל אותי, כולל פרופסור הברפלד, רייכמן ועוד. בחרנו את טובי האנשים בארץ שיהיו בוועדה האקדמית והם כבר מחויבים ללמד בתכנית הזו, כמובן שבמהלך השנים אני משוכנע שמתוך העניין שצומח בקרב המדענים הצעירים שמעוניינים לבוא ומעדיפים ללמד ברופין בגלל תחום העניין - - -

גם מרצים שהם עולים חדשים?

כן. למשל פרופסור הרניק מבר אילן.

אני מדברת על צעירים שלמדו בארץ ויכולים גם ללמד בארץ.

לפני מספר ימים ירדתי ממשרדי בתל-אביב לכיוון המכונית, וניגשו אלי שתי דוקטורנטיות מתקדמות ממדעי המדינה ושאלו על רופין והאם אפשר לשלוח קורות חיים. השמועה עושה לה כנפיים, יש שם טוב לרופין, שתיהן אגב עולות מברית המועצות.

אני מקבלת המון פניות כאלה, גם בנושאי מחקר וגם ללימוד.

אל תבנו על זה שכולם יקבלו עבודה קבועה מטעמי תקציב. אני אשמח אם ישיגו לנו תקציבים ונקבל את כולם.

רציתי לשאול אם אתם מתכוונים לעסוק במנהיגות של עולים.

יש לי רעיון, תשיגו לנו כסף ונעסוק גם בזה....

מפגש עם הסטודנטים בתכנית לתואר ראשון לבני העדה האתיופית

בישיבות הוועדה בכנסת לא יצא לנו להיפגש עם צעירים ואנחנו רוצים לשאול כמה שאלות אליכם. איך אתם מרגישים פה? מה אתם לומדים?

מה המסר שאתם מעבירים הביתה?

עליתי בשנת 93 לארץ, שירתי בצה"ל ואחרי השירות חיפשתי עבודה. אני חייב לציין שעליתי ארצה לבד והייתי חייל בודד. עבדתי בעבודות מזדמנות והיה לי קשה לשלב את זה יחד עם לימודים, לא הייתה לי תמיכה.

אין תמיכה מהצבא?

יש אבל זה לא מספיק, גם אם מממנים לך את הלימודים צריך דמי מחיה. שמעתי על התכנית ברופין שזו תכנית של ארבע שנים שצריך ללמוד בה שנה גישור שמכוון לעזרה לעדה, וצריך ללמוד גם מכינה ובשנה הבאה מתחילים תואר ראשון במנהל עסקים. כששמעתי על התכנית הרגשתי שזו הגשמת חלום כי לא הייתה לי את התמיכה ולמרות שתמיד רציתי ללמוד לא הייתה לי האפשרות וכך הגעתי לתכנית וכמוני עוד עשרות שהגיעו. בינתיים זו תכנית מאד מעניינת ואנחנו מקבלים את כל התמיכה שצריך מסביב, דרך דניאל הרכז שלנו ועמותת פידל שתומכת בנו לאורך כל הדרך.


הייתי רוצה לשאול אתכם, בתור נציגים שלנו, חברי ועדת הקליטה בכנסת, כמה שאלות שמאד מעסיקות אותי וזו הסיבה שרציתי גם לעבור את הגישור. יש המון בעיות בקליטה, אתם בטח יודעים יותר טוב ממני כי אתם מקבלים את כל הדיווחים, יש את בעיית הקליטה מבחינת המנטאליות והשפה, אנחנו באנו ממנטאליות אחרת ממסורת יותר הדוקה, שהינו בכפרים מהסיבה שלא רצינו להתבולל מבחינה דתית אבל זה קצת פגע בנו כי לא השכלנו.

הייתי רוצה לשאול מה אתם עושים בשביל לשפר את ההשכלה של העדה כולה. אני לא מדבר רק על הדור הצעיר אלא גם על הדור המבוגר יותר. מה אתם עושים למען שיפור ההשכלה כדי שיקלטו בחברה וכדי שיבינו את המנטאליות פה כי זו הבעיה הנפוצה שיוצרת את הבעיות בבית כשהנוער והדור המבוגר יותר לא מבינים אחד את השני, יש נתק בניהם. מה אתם עושים למען שיפור המצב בעדה.

אני גם עולה חדש, רק 15 שנה בארץ ואני מאמין שכל אחד צריך לעשות מאמצים כדי להיקלט במדינה הזו. אני חושב שהעדה שלכם מקבלת מספיק, אתם מקבלים מה שאף אחד לא מקבל אם זה בדירות או בדברים אחרים. אני מבין שקשה, אתה חושב שהיה לי קל בקליטה? לא היה לי קל אבל כל אחד צריך לעבור את זה. אתם יכולים ללמוד בבתי הספר איפה שהישראלים לומדים.

אנחנו יודעים שקשה, גם לעולים שבאים מברית המועצות קשה, נמצא אתנו חבר כנסת אלקין, יו"ר תת ועדה לקליטת תלמידים עולים בבתי ספר, לכולם קשה. אני חושב שרק צריכה להיות מטרה. אני שמח לראות כאן הרבה צעירים שרוצים ללמוד ולקבל מקצוע, זה טוב. אם יש צעירים שיושבים בקהילה וחושבים שייפול עליהם משמים, ואנחנו צריכים לעשות משהו למענם...אנחנו עושים מה שצריך לעשות, הצד שלהם צריך לעבוד יותר קשה.

אני יודע שזה קשה לעשות עליה ולעבור ממסורת אחת לשנייה, אבל הכול תלוי בכם. מי שרוצה ויש לו כוח להגיע למטרה, יצליח. מי שמחכה שייקחו אותו בידיים אולי הוא יגיע למטרה ואולי ייפול בדרך. אתם צריכים להיות חזקים המדינה נותנת הכול כדי שהקהילה שלכם תתקדם.

יש בעיות, באים הנציגים ולא אומרים את הבעיות הם מדברים על הבעיות של הקייסים. כמות העדה היא כ-100,000 איש, בארץ יש 57 רבנים וקייסים, לפי תקנון הקיים בישראל שעל כל 15,000 צריך להיות רב אחד. אז כמה צריכים להיות בעדה, משהו כמו 6,7, ויש 57 קייסים. באים המנהיגים ומבקשים עוד 12 קייסים.

אתם לומדים ותקבלו תעודה. אני אומר שאם רוצים לעשות קליטה אנחנו צריכים לפנות למה שיש בארץ. בארץ יש עובדים סוציאליים, יש רווחה, ויש דברים שחלק מהם זה הקייסים. אני חושב שכולם צריכים להבין שהם באו לארץ וצריכים לחיות לפי חוקים ומסורת שישנה פה. אתם צעירים ואני מקווה שתעשו משהו.

אין ספק שלכל דבר יש את חבלי הלידה שלו. אנחנו לא אומרים שממחר יהיו עוד 12 קייסים משום שזה תהליך. אין ספק שזה עניין של זמן, תהליך, כמו שאתם תבינו גם העדה עצמה תבין. אנחנו נעשה את כל מה שאנחנו יכולים כדי לעזור לכם ולהם להעביר את כל המידע הזה. המלחמות הפנימיות ייפסקו גם בתוך העדה ואנחנו ניתן יד כדי שזה יעבור כמה שיותר בקלות.

אני רוצה להגיד משהו לסטודנטים, קודם כל זה כיף גדול לראות אתכם כאן ואני מקווה שאתם נקלטים בתוך הקהילה שנקראת רופין, אני מקווה שהשתתפתם גם בהפנינג פתיחת השנה. אנחנו רואים בכם את המנהיגים העתידיים של כל העדה האתיופית. גם תקבלו תואר אקדמי שיסייע לכם אבל אנחנו רואים בכם את דור העתיד שמוביל אחר כך את כל המערכת הזו. אנחנו כאן עם אוזניים לשמוע את הצרכים שלכם אבל גם תסתכלו על עצמכם כאל מנהיגים עתידיים כי זה יעזור לכולנו.

למרות שאנחנו יושבים למעלה ומקבלים את הפידבקים ואת כל המידע, תמיד חסר לנו מידע ולכן אם יש לכם בקשות או מטרות שניתן לקדם אותם בקשר להורים שלכם שלא יכולים להסתדר, אתם יכולים להעלות אותם אלינו, אנחנו נדון בהם ומה שיהיה ניתן לקדם אנחנו נקדם אותו.

אתם יכולים לעשות את זה דרך משה שריר.

שמי מיה תבונה, השתחררתי מצה"ל לפני חצי שנה.

השתחררה כקצינה.

אני רוצה להגיד שני דברים שבוערים בי, במיוחד כששני חבריי מוצאים עצמם בקבר. אפשר להגיד שבעיות הקהילה הם לא שחסר כסף או חסרות תרומות, הבעיה שהכסף נשאר במשכורות של האנשים.

אתם צריכים לשנות את זה, ללכת לאותם עמותות ולהחליף את האנשים.

אני לא מפנה אצבע מאשימה אני רק מציינת עובדה שזה קיים. אני אישית הלכתי לעבוד אחרי הצבא במרכז קליטה שנמצא במצב מאד קשה שאפילו קשה לתאר. אני לא חושבת שאפשר להשוות בין עולים חדשים מאתיופיה ומשאר הארצות, בין עולים חדשים שמגיעים מברית המועצות והם פרופסורים ורופאים ושאר מלומדים, לקהילה שלנו, שכל 2000 שנות גלותה התמודדה עם בעיית ההתבוללות כדי להישאר יהודים. נכון שיש עניין שכל הזמן רוצים לשנות את הקהילה לתרבות הקיימת, או הכובשת, ואני לא חושבת שזה נכון, זה רק יגרום לאיבוד הנוער ואחד הבעיות של הנוער היום היא שפשוט לא מוצאים גזע להיתפס בו.

אחד הדברים שבוערים בי בהקשר הזה זה העניין של החיילים והצעירים שמוצאים את האובדן ולא את החיים ולא את ההצלחה. אם בקהילה שלנו ישנה בעיה מסוימת, אז תסלחו לי, אבל כל מי שיושב בכנסת ובחר לעצמו לנכון להיות שם, זה התפקיד שלו לנסות ולשנות מה שהוא יכול. מי שלא רוצה לשנות זה חבל מאד. התכנית הזו היא תכנית של מכללת רופין ושל עמותה, היא לא של הממשלה וזה כמו הרבה תכניות אחרות. זו תכנית נפלאה אבל חסרות הרבה תכניות כאלה ממשלתיות וכשיש אותם זה מתפספס במשכורות של העובדים במשרדי הקליטה. אני יכולה להגיד את זה אחרי שראיתי את זה במו עיני.

אנחנו לא מתואמים אחד עם השני לגבי מה שאנחנו אומרים. אני רוצה לומר לכם שהקליטה של יהודי אתיופיה עדיין לא ברמה גבוהה ואני אומר את זה במלוא האחריות. אני חי באור יהודה עם הקהילה שלכם ואני יודע שהרבה מאד דברים בקהילה שם, שהיא לא קהילה ותיקה, הם עברו הרבה מאד חבלי קליטה שעולי אתיופיה חווים את זה בכל הארץ. אני יודע על בעיות החינוך ואת הבעיות של ההורים המבוגרים והבעיות של הנוער. אני יודע גם על הבעיה של הקייסים כי אין להם מנהיג.


אני יודע שבאתם ממסורת, המסורת שלכם שמרה עליכם באתיופיה ובארץ זה מתחיל להתפרק. בגלל זה אנחנו פתאום רואים את ההעברה מצד אחד להיקלט בארץ, ואין בארץ פתרונות כאלה להיקלטות. כל מי שנקלט בארץ, אף אחד לא רשם לא מרשם איך לעשות את זה. כל אחד זה לפי הרקע שלו, ואיך הוא הצליח להתמודד עם זה בארץ.


חבריי מוועדת הקליטה שומעים הרבה פעמים נושאים שמעלים על יהודי אתיופיה ותדעו לכם שאתם קודמים אפילו לעולים מברית המועצות. כשאנחנו דנים בנושאים מסוימים, אתם תמיד קודמים. יש לנו ועדת משנה שחבר הכנסת אלקין עומד בראשה, שם דנו בנוער עולה ודנו בבעיות של ילדי אתיופיה אפילו מעבר לבעיות של ילדים שעלו ממדינות שונות. אין פתרונות פלא ויש הרבה בעיות.


מצד שני, אני חושב שאתם כצעירים צריכים להיות יותר מעורבים. אני רואה את האכפתיות שלכם, אתם מתגייסים ליחידות הכי קרביות בצה"ל, לפני חודש קברנו בחור מאור יהודה שנהרג במלחמת לבנון השנייה. אני מכיר את האכפתיות שלכם אבל לפעמים אני מרגיש שהאכפתיות שלכם לא מנוצלת לטובה. אם מצאתם מסגרת ברופין, אם זה דרך עמותות או דרך ממשלה זה נושא שצריך לפתור אותו אבל קודם כל כשיש מסגרת צריך לטפח אותה ולעודד אתכם שתהיו אתם האנשים שקובעים בשטח.


אני יודע מה הבעייתיות עם דור ההורים, הם משועממים, רוצים לעשות משהו ואף אחד לא דואג להם ומכוון אותם. יש להם בעיות תעסוקה בעיות של משבר מנהיגות, אתם כילדים שגדלתם בארץ מרגישים חזקים ההורים שלכם מרגישים שהם לא באתיופיה ולא בישראל, הם באוויר. צריך לעודד גם את ההורים האלה באמצעותכם, כדי שתגיעו למצב של לחזק את ההורים האלה ושהם גם יקלטו.


גם אני עולה, וכשהגענו לארץ ההורים שלנו גם עברו את אותו משבר ונכון שכל אחד שונה, אין מה להשוות בין מה שעובר על יהודי אתיופיה לעולים אחרים, יש בעיות ייחודיות וצריך לטפל בהם ואת זה אני מצפה שנעשה יחד אתכם. לכל מנהיג שאני פוגש מיהודי אתיופיה, אני אומר לא לדבר באוויר אלא בואו נדבר על תכניות שמתאימות לכם, לעדה שלכם, ואת זה אנחנו כחברי כנסת, מנסים כמה שאנחנו יכולים. אל תחשבו שבכנסת עושים קסמים, לא כל דבר פותרים אבל אנחנו מנסים להתמודד עם זה כמה שאפשר.


הציע חבר הכנסת אילטוב, תהיו אתם בקשר, תהיו אתם הכתובת, דרך המכללה או דרך כל מקום, אנחנו מוכנים לפגוש אתכם ולשבת אתכם מתי שתרצו.

לפני שאשאל שאלה אני אספר שהגעתי ארצה לפני 16 שנה מברית המועצות לשעבר, בלי השכלה עם אישה וילד. הציעו לי לעבוד אבל בחרתי ללכת ללמוד. אני חושב שזו הייתה בין ההחלטות הכי חשובות בחיים שלי שעשיתי. מה שאתם עושים כאן היום זה אולי הדבר הכי חשוב גם לעצמכם וגם לקידום העדה כולה, בלי השכלה זה לא יתקדם.


דבר ראשון אני אומר לנשיאה ולכל אנשי הצוות שזו אולי התמיכה הכי גדולה והדבר הכי חשוב שניתן היום לעשות כדי לקדם את העדה אתיופית, אבל חלק גדול מאד אחר כך יהיה תלוי בכם, כמה תשקיעו בתהליך הזה ומה תעשו אחרי זה. כמו שזה נכון לגבי עולים מכל מיני קבוצות בסופו של דבר הרבה אנשים שמגיעים מקרב אותה עלייה ומבינים את כל הבעיות והמנטאליות יכולים להעלות את הנושאים ולטפל בהם בצורה מאד אינטנסיבית. לכן השאלה שלי אליכם, במה אתם מתכוונים לעסוק אחרי שתסיימו את התכנית הזו.

בתהליך הזה שאנחנו נמצאים בו, הדבר הראשון שהכי חשוב לי הוא קודם כל להיות גשר בין החברה הישראלית הקיימת הותיקה לבין העדה שלנו, זו השאיפה הראשונה. כמובן שיש את החלום האישי שלי להתקדם באופן עצמאי הלאה, מעבר לעובדה שאני רוצה להיות שותף ותומך בעדה עצמה.


בגדול השאיפה שלי היא להיות כמו כל אחד שמסיים פה תואר ראשון במנהל עסקים, לעשות אולי תואר שני להתקדם ולהגיע למקומות שכל צבר מגיע אליהם, למקומות הגבוהים ביותר כמו מנהלים או מנכ"לים, להיות שם בסופו של דבר. אני מאמין שזו גם השאיפה של חברי לכיתה.

תרצה לעבוד במנהל העסקים או במגזר הציבורי?

אני אשמח לעבוד או במגזר הציבורי או בעסקי, השאלה מה ימשוך אותי, עוד מוקדם להגיד.

לפני שבועיים פנו אלי שני חבר'ה ואמרו שלא ייתכן שהם ישבו כאן שנה שלימה ייהנו מכל טוב ולא יתרמו לקהילה. אז מיום שני הקרוב, במסגרת ההכשרה שלהם, הצוות הזה מתפזר בששה מרכזים בחדרה ובפרדס חנה שעובדים עם ילדים אתיופים. אחת לשבוע, במסגרת הכשרה עם מעקב ועם משוב, הם הולכים לקחת אחריות ולשמש דמויות לחיקוי. החל משבוע הבא הם מתייצבים בשטח לעבודה עם מרכזי למידה של ילדים. דניאל הוא מרכז הקבוצה שהשנה מסיים תואר מנהל עסקים ברופין, קיבל את אות המתנדב מעיריית נתניה על עבודה חברתית שעשה בקהילה.

קודם כל כסטודנט שלומד ברופין, מכיר את רופין, פעיל שחי את השטח מפעיל תכנית של בני נוער ומכיר את המצוקות של הנוער, הייתי רוצה לשאול האם אתם באמת עומדים על המשמר בקטע של שילוב סטודנטים שמסיימים ללמוד, בתעסוקה, והאם אתם עושים את המרב כדי שתהיה השתלבות כזו. אני מכיר סטודנטים מצוינים להנדסה שנאלצים לעזוב את הארץ בשביל עבודה.

לא בוגרי רופין. ברופין לקחנו מישהי מיוחדת שעוסקת בהשמת בוגרים. כל תלמידי ההנדסה שסיימו בשנה שעברה עובדים כולם.

האם כחברי כנסת שמתעסקים בקליטה האם אתם עושים את המרב כדי שהסטודנטים שמסיימים ללמוד יועסקו במקצועות שבהם הם למדו.

זו שאלה שפחות מתאימה לוועדת עלייה וקליטה זו שאלה שמתאימה יותר לוועדת חינוך. אני יכול לשתף אתכם שאתמול הייתה לנו פגישה נרחבת עם שר האוצר על הנושאים השונים של התקציב וחוק ההסדרים הקרוב. נפגשנו אתו, קבוצה של כל הסיעה שלנו ואחד הנושאים החשובים שנדון שם בהרחבה היה בדיוק השאלה הזו איך אנחנו בונים מערכת במדינה שיכולה לשדרג גם את ההשכלה הגבוהה שיש וגם לדאוג לשילוב האנשים, כי הנושא שמטריד היום את כל מנהיגי המשק שלנו זה בריחת מוחות. אנשים שמסיימים ללמוד ולא מוצאים עצמם בשוק המקומי יוצאים החוצה. זו אחת המטרות ששר האוצר מציב לעצמו, לשמור דווקא את האוכלוסייה המשכילה כאן במדינה.

הוא מאיר את הבעיה בזווית אחרת ואנחנו צריכים לקחת את זה לתשומת ליבנו. אני יודע מה הבעיה עם בוגרי אוניברסיטאות, אני עורך דין במקצוע שלי ואני יודע על כמה פעמים שהגיעו למשרדים שונים חברה שסיימו משפטים אבל המדינה שלנו, מה לעשות , לא נוהגים כפי שמדינה יהודית צריכה לנהוג לגבי כל מיני אנשים, ואני אומר את זה במלוא האחריות.

אנחנו כחברה ישראלית לא מבינים שעולי אתיופיה הם אחים שלנו, לצערנו אנחנו עדיין חברה גזענית שבוחרים לפי צבע. נושא בריחת המוחות זה נכון לגבי כלל האקדמאים בארץ אבל לגבי האתיופים אני חושב שצריך לקחת לתשומת ליבנו שיש בעיה ואסור לטמון את הראש באדמה , ואת העולים מאתיופיה לא קולטים אחרי הלימודים ואני מכיר כמה מקרים כאלה וצריך לטפל בזה.

אנחנו ברופין מטפלים בנושא של התעסוקה בכלל ואנחנו חושבים שתפקידנו כמכללה לסייע לבוגרים למצוא תעסוקה. אנחנו מעסיקים בעצמנו, מה"אין כספים" שלנו, אישה שזה תפקידה, השמת אנשים בתעסוקה. אני מבקשת ממך, דניאל, לגרום שתהיה פגישה בינך כנציג, אתי ועם האחראית להשמת עובדים. תפנה למשרד שלי ותתאמו את זה, אולי זה מוקדם מידי בשבילכם אבל יכול להיות שצריך לדאוג לזה ברמה יותר גדולה. אני אשמח אם נוכל לטפל בנקודה הזו לגבי הבוגרים שלנו.

אנחנו כחברה ישראלית צריכים להתמודד עם זה.

אם תוכלו לעזור לנו שלפחות בשנה הבאה נוכל להמשיך את התכנית לגבי הסטודנטים שמקבלים מלגות מהוט"ט כי למעשה מה שקורה היום, ואנחנו עושים את זה בשמחה רבה, שסטודנטים של רופין הם לא סטודנטים של מדינת ישראל הם סטודנטים של רופין ומאד חשוב לנו שזה לא יהיה חד פעמי כדי שנוכל להמשיך את התכנית הזו לאורך שנים, ובשביל זה אנחנו חייבים לקבל תקצוב.

אני מבקש שתשלחו לנו את התכנית הזו עם הבקשה ואנחנו נשתדל לטפל בזה.

השבוע היה פה יושב ראש המועצה להשכלה גבוהה, אחד מחמישה נושאים שסיכמתי איתו היה הנושא הזה, אנחנו נמשיך ונדון אתו על זה אבל אם תוכלו לעזור לנו זו תהיה עזרה מאד גדולה. יו"ר הוועדה חבר הכנסת נודלמן כבר פנה ליו"ר המועצה להשכלה גבוהה בנושא הזה וזה כבר נמצא בדיונים.

זה לא פשוט אבל צריך להילחם ולהיות חזקים.

אני רוצה להוסיף למען הסדר הטוב, בעקבות הדברים שאמרה מיה, כדאי שתכירו תודה גם לאגודה לקידום החינוך וגם במשרד החינוך ומשרד הקליטה שמממנים את כל מה שנמצא כאן. היה לי חושב להגיד את הדברים.

שיהיה בהצלחה.

ביקור בתכנית ההכשרה של רכזי "בבית ביחד" של הסוכנות היהודית.

סוניה דברה על הנושא של בניית הפרופסיה, אנחנו כבר בעיצומה של ההשתלמות הזו, היום הם עוסקים בהיבטים תיאורטיים וחברתיים פסיכולוגיים של קליטת העלייה, ציפי פינקוס, שהיא מנהלת האגף והאחראית על התכנית תוכל להאיר על ההשתלמות הזו. כאן זה כבר על תקן נעשה ונשמע ולא נדבר על ונראה.

קודם כל אני שמחה שאנחנו נפגשים, אתם רואים פה סיירת של הסוכנות היהודית במסגרת התכנית "בבית ביחד" של הסוכנות היהודית, שעוסקת בעידוד עלייה וקליטה ראשונית של העולים שמגיעים לארץ. הרעיון שלנו בנוי על זה שבצד הקליטה הממסדית של משרד הקליטה הרשויות המקומיות והסוכנות היהודית, הקמנו רשת של מתנדבים ממשפחות ישראליות ותיקות שאנחנו מחברים אותם לעולים, כשהרעיון הוא משפחה מלווה משפחה.

מבחינתנו, משפחה זה כל הרכב משפחתי, אנחנו מדברים על עולים מכל העולם, אנחנו מדברים על ילדי נעלה אנחנו מדברים על סטודנטים עולים בודדים, על חיילים בודדים, התחלנו לחבר את העולים לפני שמגיעים לארץ, בטיסות המרוכזות שהגיעו אתם 230 משפחות הם חוברו למשפחות ישראליות עוד לפני שהגיעו לארץ.


התכנית בנויה על כך, שהחברה הישראלית עובדת ברשתות חברתיות, עולה שלא משולב בתוך הרשת החברתית לא משדר באותם ערוצים ולא נקלט באותם ערוצים. לכן אנחנו בתוך "בבית ביחד" מבינים שכל משפחה ותיקה שתיקח על עצמה ליווי של משפחה עולה אחת תעשה אצלה את השינוי הגדול.


אחרי שלוש שנים של קיום התכנית הגענו כבר ל- 20,000 משפחות של "בבית ביחד" עולים וותיקים כשאני מניחה, וזה מה שאנחנו מנסים לעשות יחד עם מכללת רופין, לשדרג את כל התשומות שלנו זאת אומרת להגיע לתפוקות אחרות. הקבוצה הזו היא קבוצה של אקדמאים שבאים מתחומים שונים, יחד עם מכללת רופין אנחנו בונים את השפה המשותפת של עוסקים בנושא של עלייה וקליטה. אנחנו מקבלים פה גם ידע תיאורטי ברמה אקדמית מאד גבוהה, הרבה כלים הרבה מיומנויות, אנחנו גם לומדים גם מתרגלים וגם מיישמים בשטח.


מעבר לקבוצה הזו, בשיתוף הפעולה של הסוכנות היהודית עם מכללת רופין אנחנו מתכננים היום מחקרים משותפים לנו ולמכללת רופין. אנחנו שותפים בפיתוח הזה של השנתון שיעסוק בנושא של עלייה וקליטה, והרווחים שגם הסטודנטים של רופין מתנדבים ב"בבית ביחד" זאת אומרת שיש לנו היום גם סטודנטים שמגויסים בתוך הלמידה שלהם לעשות את הסטאז' אצלנו בתכנית. אנחנו יכולים לספר הרבה מאד סיפורי קליטה יוצאים מהכלל.

מאיפה מגיעים החברים היקרים שפה, מבחינת המסגרת?

מהסוכנות היהודית, המחלקה לעלייה וקליטה אגף לקליטה בקהילה, ואלו רכזי "בבית ביחד". אנחנו עובדים בפריסה ארצית, יש פה עשרה עובדים שעושים את העבודה. אנחנו מגייסים את המשפחות הותיקות, מגייסים את העולים כי הם לא קהל שבוי, גם אותם צריך לגייס לתוך התכנית, בצד המסלול של משפחה מלווה משפחה, נוצר מסלול של מתנדבי משימה, אותם מתנדבים ותיקים שאומרים לנו שבנקודת זמן זו של החיים שלהם הם לא יכולים לחייב את המשפחה שלהם אבל אישית הם רוצים להתנדב.

יש לנו מעל 1500 מתנדבים כאלה שמלמדים עברית או מלמדים מחשבים או מדברים על הסכסוך העברי ישראלי. כל הדיאלוג שאנחנו מייצרים בצורה מאד מובנית ושיטתית, עם הכלים שאנחנו מקבלים גם כאן. כל הדיאלוג הזה צריך ליצור את המעורבות של החברה הישראלית בקליטת עלייה, בעידוד עלייה ובתרומה שהעליות השונות מביאות לתוך החברה הישראלית.

כשאנחנו שואלים את המשפחות הותיקות בעצם למה אתם עושים את זה? כי בהתחלה חשבנו שהחברה תהיה צינית והיינו סקפטיים כשהתחלנו את זה, אבל כשאומר לי בחור צעיר שהוא מתרוצץ בכל העולם להכיר תרבויות חדשות ופתאום הוא שם לב שהם שכנים שלו, אז זה משהו שאנחנו הבאנו אליהם לחברה הותיקה. מישהו אחר שאומר שזו הדרך הכי פשוטה שלו להדגים את ערך הנתינה לילדים שלו.

זה נורא פשוט, הם גרים לילדים וחשוב לי לציין שהחיבור שאנחנו עושים בין המשפחות זה על מכנה משותף, זה לא על עוזר ונעזר, אלא מכנה משותף. לשני הצדדים יש אינטרס משותף או משהו שמחבר בניהם. זה יכול להיות תחביב, או כל דבר אחר. אנחנו עושים אינטראקציה בהתחלה שאולי היא מלאכותית אבל יוצרים מעגלים ורשתות חדשות.

אולי תספרו אתם מה קבלתם מההכשרה הזו.

התכנית הזו ברופין מאד חשובה לנו אנחנו כולנו בדעה שהיא תורמת לנו הרבה הרצאות שלא רק מעניינות אלא גם מאד מעשיות מבחינתנו. לדוגמא בנושא של שיווק אנחנו מכינים תכנית שיווקיות כדי להתאים אותם לתכנים שאנחנו לומדים פה. בהכללה היא מאד חשובה לנו אנחנו באים מכול מיניי חלקים רחוקים מהארץ, ומבלים פה יום שלם בבועה סגורה מנותקת מסדר היום השוטף שלנו ועוסקים בדברים שברומו של עולם ברמה אקדמאית. אנחנו מאד מרוצים וחוזרים ואומרים תודה.

חבר הכנסת נודלמן היה אצלנו בירוחם והיה הראשון ששמע על התכנית, ובאותו זמן הוא איחל בהצלחה ואמר שהוא מאד רוצה לשמוע על ההצלחה של התכנית. אז עכשיו שמעת על הצלחת התכנית.

אני שמח לשמוע על זה. את אותם מילים אמרתי גם לצעירים, כל אחד בוחר בדרך שלו אבל הוא צריך להגיע עד הסוף ולא לחשוב שצריכים לעזור להם כל הזמן. צריכים לעזור, בן אדם צריך לחשוב בראש שלו שהוא הולך בדרך לבד. כאשר הגעתי לארץ הגעתי לאולפן והיו אנשים באולפן שאמרו שהם באו לחיות פה כיהודים ומגיע להם הכול. מי שדיבר כך עד היום לא עובד וסובל ומי שהיה מוכן לעבוד קשה עלה והתקדם.

זה מה שאני אומר לכולם מהניסיון שלי, אם יש מטרה ויש כוח נפשי ופיזי להתקדם למטרה, תנצח בסוף. הייתי נשיא הפורום הציוני והייתה ועדה לא כל כך קלה, בשבילי כל שנה הייתה שלוש שנים, אבל היינו חזקים והסוכנות תמכה וזה נגמר בסדר. בעניין הזה אני צריך להגיד שאני רואה שיושבים פה אנשים מכל הגילים וכל הארץ, זו הפתעה גדולה כי אמרתי שהיה פורום ציוני והמטרות שם היו דומות, אנשים היו בלי ידע והשכלה אבל זה לא היה כמו שצריך להיות, אני רואה שזו הצלחה גדולה ואני שמח לראות אתכם, זה נותן לי כוח לעשות דברים בכנסת.


אני צריך להגיד שהשיטה של משפחה מלווה זו השיטה הכי טובה שיכולה להיות ויהיה יותר קל לעולים ומי שעוזר לחלשים הופך לאיש חזק כי הוא מבין שהוא עזר למשפחה להיקלט וגם לחיות כמו בן אדם במדינה. עברתי תהליך של קליטה ועד היום קשה לי לעבור דרך רחובות , זה תהליך מאד קשה אבל אם אתם עוזרים לאנשים זה כבוד גדול.

שמעתי על התכנית הזו אבל יש בעיה בארץ שהרבה תכניות בכל מיני גופים טובים, הדברים האלה לא תמיד ידועים ברמת השטח. אם אני נתקל בבעיות בשטח והייתי יודע על תכנית כזו זה היה עוזר לי. אולי צריך לחבור לעוד אנשים . אין ספק שאנחנו מדינת הגירה והמכון הזה, עיקר ההגדרה שלו הוא מכון להגירה, אנשים כמוכם אולי כבודדים יכולים להפיץ את הרעיון שיש הרבה מאד אנשים שאולי לא חשבו על זה שצריכים להתחבר ולעזור למשפחות עולים.

אני חושב שהתרומה של הקהילה בקטע של קליטה זה הרבה מעבר לממשלה ולעמותות. במקרה אני נפגש עם קבוצה של נוער יהודי מאתיופיה שגר באור יהודה היה שם לא מזמן אסון שחייל נהרג במלחמת לבנון, אני ראיתי איך הקהילה טיפלה במשפחה. הם לא היו משפחה גדולה וזה לא היה רק בגלל ההלוויה אלא כי היה להם קשר חם עם המשפחה כבר מספר חודשים לפני כן והקהילה, שבכלל לא מהעדה שלהם, מכול העדות שידרו חום למשפחה הזו בתקופה של האבל, וזה היה ממש מרשים.

לא הצבא יכול היה לעשות את זה ולא המדינה. אין לי ספק שהקשר החם של שכנים או הסביבה, זו הקליטה הכי טובה. לפעמים אולי העולים עצמם משדרים שהם לא רוצים, הרבה פעמים העולים גם מסתגרים בתוך עצמם, הם הביאו את שלהם ורוצים להישאר עם זה. אני גם הייתי עולה וכילד אני יודע שבמשך הזמן החיבור הזה עם הקהילה מפרה אחד את השני ותורם אחד לשני וזה לא רק הנקלטים אלא גם הקולטים שמתעשרים מזה במובן הרוחני. יישר כוח.

נושא שאני עוסק בו הרבה בכנסת זה נושא של קליטת ילדים ונוער עולה כי המצב מאד קשה ויש ועדת משנה מיוחדת שעוסקת בזה. הנתונים מעטים מאד גם לגבי ילדים עולים שותיקים בארץ וגם לגבי אלה שהגיעו בשנים האחרונות. השאלה היא אם התכנית עובדת רק ברמה של בין מבוגרים למבוגרים או שיש התייחסות גם לנוער?

התכנית קיימת בסך הכול שלוש שנים, התחלנו את זה מרעיון ואחר כך פיתחנו את התורה, את הכלים הכשרנו עובדים והתחלנו לחבר בניהם. חשבנו באיזה אסטרטגיה לנקוט, האם להיכנס לתוך בתי ספר ושם לחבר בין הנוער להורים, או אחרת. התחלנו את השיווק שלנו בהתחלה בשיטת חבר מביא חבר במעגלים הקרובים שלנו ויש לנו הרבה מודלים.


בשנת 2005 כשראינו שיש לנו מוצר מדליק שאנשים מגיבים אליו מאד טוב, גם העולים וגם הותיקים, יצרנו את המועצה הציבורית של "בבית ביחד" שבראשה עומדת עופרה שטראוס יחד עם מושיק תאומים דוד קוליץ ודידי ארזי, זליברסקי היה גם במועצה ואז הוא נבחר ליושב ראש הנהלת הסוכנות.

אז יצאנו עם הקמפיין לגיוס החברה הישראלית הותיקה והגיעו 3000 ישראלים ותיקים. אנחנו מעט מידי זמן בקליטה של המשפחות האלה, בחיבור, בסוף השנה הזו אנחנו מסתכלים אסטרטגית לחמש השנים הבאות, עשינו בדיקה, כל הקולגות שלי כאן מה היום השירותים שהנוער העולה מקבל, איזה רשתות תמיכה יש להם. ראינו שלא הרבה ואנחנו צריכים לקבל החלטה אם נכניס אסטרטגית עכשיו ל"בבית ביחד" דרך הנוער או המסלול האחר שלנו שהוא מאד משמעותי.


היום אנחנו מדברים על חיבור משפחות בטרם עליה שלהם. משפחות שאנחנו יודעים שעולים בעוד חצי שנה או שלושה חודשים, אנחנו יודעים לאן הן מגיעות, מאתרים את המשפחה התואמת שלהם ומתחילים את הדיאלוג שלהם עוד לפני שהם עלו שזה נראה לו משהו מאד משמעותי למשפחות שעולות וגם לותיקים כמובן. זה גם עוזר לנו כי אנחנו מתקשים לקבל את שמות המשפחות העולים ברשויות השונות. אנחנו לא רוצים לבזבז הרבה מידי זמן לאתר איפה נמצאים העולים אנחנו מתקשים לקבל את השמות כך שזה לא בעיה של הכנסת זו בעיה במערך הבין משרדי.

מחלקת קליטה בעירייה לא יכולה לשתף פעולה?

יש מקומות שכן ויש מקומות שלא. זה הון שאסור לשחרר למקום אחר, זה תחת נושא חוק החיסיון.

כל המשמעות של משפחה עם משפחה טרם עליה, העלייה לצערנו היא לא גבוהה מידי לאור הדיון שלנו מאתמול אולי היינו צריכים לחשוב על משפחה למשפחה טרם ירידה. לנסות לאתר משפחות שהן במצב בעייתי ולנסות לטפל בהם.

לגבי הנוער, בלוד יש את מורשת יהודי לוב והם פיתחו את זה בצורה מאד יפה, יש גם את מורשת יהדות בבל ועוד. הם לקחו ילדים מעולי אתיופיה וקבעו אתם תכנית שהם באים לבקר במורשת שלהם ודרך חיבור מורשת של יהודי לוב ויהודי אתיופיה הם עושים לילדים פרויקט של קירוב נוער לותיקים. יש הרבה דברים ורעיונות שאפשר לממש בשטח, והרבה פעמים השטח צריך לתת את הדחיפה או סוכריות קטנות, ונעזור לכם. גם במסגרת ועדת המשנה של הנוער אנחנו מתמודדים עם בעיות כאלה קשות של נוער וזה לא שייך לעלייה, יש עליות ותיקות ועליות חדשות צריך לחשוב איך מגדלים את הנוער הזה כדור מוצלח.

לגבי בני נוער ב"בבית ביחד" לילדי נעלה אנחנו מגייסים את המשפחות שקולטות אותם והרבה פעמים מתוך סיפורים של השטח, אלה חיבורים שילד אומץ על ידי המשפחה, בני נוער של "בבית ביחד", ילדי נעלה וחיילים בודדים.

את תכנית נעלה אני מכיר היטב הייתי בצוות הראשון שהקים אותה, אבל התכנית הזו היא דגם מצוין של קליטה שלצערי לא מתממש במערכת החינוך הישראלית הרגילה. היא דווקא מעטפת שלכאורה היינו מצפים שתהיה יותר פגיעה כי ילד מגיע בלי ההורים אבל היום באופן מפתיע היא מערכת יותר מוגנת ממצב של ילד עולה רגיל. לכן האתגר עדין שם, עם כל החשיבות של העזרה ל"נעלה" הבעיות הבוערות שלנו הם לצערי בגזרה רחבה.

תודה לכם ואני מאחל בהצלחה גדולה.

מפגש מסכם עם צוות המכון והנהלת המרכז האקדמי רופין

אני מניח שאני לא אחדש, וחבריי בטח יצטרפו אלי שזה מאד מרשים. כמו שאמרתי לפני שיצאנו לדרך, שעצם התעוזה להיכנס למים האלה ולנסות להוביל את התחום הזה זה לא שגרתי במערכת האקדמית, ואני מכיר את זה היטב וכשרואים בפועל זה מאד מרשים.

אני חושב שתפקידנו לנסות ולעזור כמיטב יכולתנו. יש לי שאלה לסוניה ואליכם, האם ניסיתם לבוא בדברים עם הגופים השונים, גם של המדינה כמו משרד הקליטה או עם הסוכנות והג'וינט, לבוא בדברים בשני כיוונים מעבר להשגת תקציבים. יש שני תחומים חשובים אם רוצים שזה יצליח לטווח הארוך, הראשון זה שיתופי פעולה בהכשרה, פה יש שדה נרחב כי כל הארגונים האלה, רוב מי שעובד שם לא עבר הכשרה מקצועית בטיפול בקליטה, וסוניה דברה על כך.

לכן שיתופי פעולה כאלה יכולים להביא למיצוב המקום, להביא תקציב כי אלו תכניות להכשרות מקצועית ואחר כך תקבלו הרבה סוכנים, כל מי שיעבור את זה ישתף אתכם פעולה אחר כך באותו מקום עבודה שהוא נמצא ואנשים בדרך כלל הם כמו בכיסאות מוזיקליות עוברים ממסגרת למסגרת.

השאלה השנייה בהמשך לזה, במיוחד אם תפתחו תכנית למסטר, היא להגיע לסיכומים של הכוונה תעסוקתית למסיימים. להגיע להבנות עם המסגרות שהמכללה מובילה את התכנית הזו אבל שהמסגרות ישתפו אתכם פעולה בניסיון להכניס את האדם לעבודה. גם לקחת אנשים שבתוך מאגר העבודה וגם שתקבלו שם מקום שממנו משתלבים במערכות האלה כי אז זה יכול למשוך גם תלמידים גם תשומת לב וגם למצב את הנושא.

בלי זה, זה קשה כי עדיין הגופים הגדולים ימשיכו לקבל אנשים באותה מידה של זמינות הבן אדם ישאל את עצמו למה לו ללמוד, הוא ילמד משהו אחר ואחר כך ייקחו אותו לעבוד בג'וינט.

הייתי רוצה לומר בנושא הזה שהמדיניות שלנו ליצור מכון פתוח לא מכון שמסתגר בדל"ת אמות של מחקר אקדמי אלא מקום שבו כל אדם וגורם שעובד בשטח ירגיש בן בית. לכן אני הולך לפנימיות ואומר להם לבוא לראות את המקום, ובשבוע הבא אנחנו עולים לסוכנות היהודית להכין הכשרה של מנהלי מרכזי הקליטה. זה הביא למצב שהם פנו אלינו ולכן אני הולך לחנוך ממשרד הקליטה ואומר לו שאם פרשתם 20 מוקדי קליטה בשטח לעדה האתיופית והאנשים שהצבתם שם לא קבלו הכשרה בניהול, רופין צריך להיות המקום שיכשיר אותם. משום שלצד ההתמחות בהגירה וקליטה יש את הממד של מדעי ההתנהגות כלכלה חשבונאות מנהל עסקים ומדעי מחשב שזה התשתית של רופין.

אני לא אחזור על הדברים של הנשיאה שהתפיסה היא ליצור שיתופי פעולה, לתת לאנשים הרגשה של הזדהות ושותפות, יש הרבה מערכות שמכוונות לשמירת נחלות ונכסים וזה קשה מאד. עד כדי כך שיש מסד קליטה- ממשלת ישראל משרד הקליטה משרד החינוך וג'וינט ישראל אמרנו שזו תכנית פורצת דרך, אין תכנית כזו בארץ שמקבלת אותם ללימודי תואר ראשון במנהל עסקים על כל מערך הגיבוי, מוכרחים את דניאל כרכז שלהם משום שאתה צריך להתחבר להם בנשמה. ביקשנו עזרה במימון הרכז, יש מסד קליטה שממשלת ישראל משקיעה בו, התוצאה שפידל ורופין מממנים את שכרו.

השאלה אם הבעיה היא חוסר נכונות או חוסר הבנה.

הבעיה מבחינתי היא שמה שרואים מכאן לא רואים משם, שבארץ נכנסים לשגרה ומאד קשה לשנות את הכיוון בתוך השגרה. הרבה פעמים אנשים אומרים שזה נראה טוב וחדש אבל- ואז מתחילה רשימה ארוכה של אבל וחבל.

אני רוצה להמשיך את הכיוון של משה, אני מלווה את המכללה כבר יותר משנה וחצי, ממש מהתחלה וממשרד הקליטה הייתי בין האנשים הראשונים בעקבות הבקשה של השרה דאז. מאד התרשמתי מגישה רצינית עמוקה ואהבה מאד גדולה לנושא. משה בא כבר לקרקע פוריה כי הוא מדבר על מוקדי קליטה שכולם יודעים שזה רק לגבי יוצאי אתיופיה. אני מדבר על עליה גלובלית, שמשרד הקליטה עושה קורסי הכשרה לעובדי המשרד באופן קבוע, והמלצתי במקום להשכיר את בתי המלון שדורשים הרבה כסף, חשבתי מבחינה כלכלית של זמן, ומרצה והרצאה, פשוט לבנות כאן מרכז להכשרת עובדי משרד הקליטה.

לכאן כיוונתי את השאלה.

אין נביא בעירו. מישהו צריך לבוא מבחוץ, במידה ואתם רואים שזה נכון, ואני מניחה שזה כך, תדעו, שהרעיון שאני מגלגלת משר אחד לשני קיים רק צריך להשמיע אותו שוב ושוב כדי שזה ייקלט כאילו זה חדש. הרצון קיים ההמלצה קיימת, ואני פונה אליך חבר הכנסת אלקין בנושא חינוך, בעקבות הפגישה עם הצעירים יוצאי אתיופיה ודברת על מנהיגות. הבטחתי שאני אעלה את הנושא, ואני מעלה אותו, עוד לא סיימנו עם עיצוב קורס אחד וזה בדיוק המצב שבו אנשים שרוצים משהו חדש יש להם הרבה רעיונות. מנהיגות צעירים, בניית קורס צוערים וכאן נושא החינוך שאתה מרים את הכפפה שלו.

לא רק אני, כולם

נושא מנהיגות של עולים מכול הצבעים מכול הכיוונים מכול הגוונים וזה בעצם בא מרויטל כאשת משרד החוץ לשעבר, שאין לי ספר שלהעלות את רמת הכשרת העולים ברמה של צוערים, אין ספק שזה ייתן רצון לצעירים לבוא לכאן, זה נותן סמל האיכות לנושא קליטת העלייה ואין לי ספק שרופין פנויה למלא מבחינה אקדמית את זה.

התהליך של ההבנה של המערכות המוסדיות הוא תהליך איטי. מצד אחד כולם מתפעלים אבל בין ההתפעלות לבין התרגום לשפת המעשה יש מרחק מאד גדול, ואילולא הרבה שעות של עבודה שמשה ואני משקיעים והרבה מפגשים עם אנשי מקצוע זה לא היה זז. יש את הסנונית הזו שמבשרת על בוא האביב וציפי פינקוס הפכה להיות השגרירה שלנו בסוכנות ובעקבותיה אנחנו מקווים שיגיעו עוד. אצל משרד הקליטה אנחנו עדיין לא רואים את זה קורה ויש לכם מקום חשוב להסביר להם, אולי סוניה מבינה את זה אבל רבים אחרים לא מבינים, שיכול להיות לנו תפקיד גדול וחשוב בלעזור להם.


לגבי נושא החינוך, מהמדד שהצגנו לכם ראינו בעיות בדור שני ושלישי, אנחנו יודעים שתהליך הקליטה הוא תהליך ארוך אם לא מטפלים בו כראוי והנתונים על שיעורי הנשירה של ילדים הם לא נתונים מעודדים בכלל. היו פה אגף הקליטה במשרד החינוך וחשבנו שהם יותר מאחרים זקוקים לתכנית הכשרה מאד רצינית בדיוק בנושאים שאנחנו מדברים עליהם, של הפסיכולוגיה של ההגירה ושל גישור תרבותי, אבל הדבר לא קורה.

אני חושבת שצריך להשקיע הרבה מאמץ בלהעצים את עובדי מערכת החינוך כי אם לא תהיה יותר הבנה איך עובדים עם הילד אנחנו נאבד עוד דור וכולנו נסבול, גם כחברה וגם כמערכות ציבוריות. עם הג'וינט אנחנו עדין בריקוד ואנחנו מקווים שהוא יבשיל למשהו. מאד קשה להם לוותר על הנחלות שלהם ואנחנו מקווים שנצליח להתקדם בתחום הזה. זה תהליך ארוך וכל סיוע מבורך.

לפעמים יש לי הרגשה שלקחנו את תפקיד המדינה. סוניה אמרה שהצברים לא יודעים לקבל עלייה אבל אני חושבת שאנחנו לפחות מבינים את הנושא לעומקו. נעשו מאמצים לקשרים עם הסוכנות או עם משרד הקליטה וגם הנושא של ההכשרה עלה בפגישה האחרונה עם סוניה ועם שר הקליטה, לדעתי זה נושא שיוכל להתקדם. אבל אני חושבת שזה המקום הכי חשוב שאתם יכולים לעזור לנו, להגיד אנחנו מוכנים להיות הזרוע הפעילה שלכם, כמו שרונית התחילה להגיד, כל גוף שפונים אליו פוחד שלוקחים ממנו חלק מהנחלה וזו לא כוונתנו. אנחנו רוצים להקים כאן פרופסיה, אנחנו בהחלט יכולים יחד אתכם לבצע דברים.

אתנו זה קשה כי אפשר להגיד על הכנסת הרבה דברים אבל לא זרוע פעילה.

הקשרים שלכם. הלגיטימציה שתגיד לג'וינט ולמשרד הקליטה ועוד מכתב שייכתב ליושב ראש המועצה להשכלה גבוהה ולסוכנות, והדברים האלה הולכים. שאלתי אותך קודם לגבי לנסות ולהרים את זה למשרד ראש הממשלה, זה ייתן לזה מקפצה נוספת, ואם אפשר לעשות את זה, לפחות הכותרת גם לפעמים עושה משהו.

שאלת לגבי הסטודנטים של המסטר, אני מאד מקווה שבאוקטובר הבא נפתח את התכנית. ההערכה שלי שהראשונים שיבואו הם הראשונים שעוסקים בנושא ורק אחרי שנרכוש את השם גם אחרים יגיעו. המסטר גם מחקרי וגם בלי תזה, חלק ממנו ילך לכיוון מחקר וחלק לכיוון הכשרה והרחבת אופקים.

כיוון שאנחנו נמצאים בתחילת דרכנו יש יכולת להשפיע על זה וזה תלוי בכם כמה אפשר ללכת לרוחב של העניין. אתם נמצאים במקומות שמשפיעים, עם קשרים, לחץ למשל על מערכת ההשכלה הגבוהה הוא לחץ אמיתי. הם היו צריכים להתנצל בפנינו למה לא הקציבו לנו מספר סטודנטים לאתיופים, וצריך להסביר לכם גם למה לא.

למרות שהצטרפתי באיחור, זה הספיק לי כדי להתרשם מהעשייה בשטח. לדעתי, מעבר למה שאמרה סוניה על המלחמות של אוניברסיטאות ומכונים, כחברי כנסת שמסתובבים בכל מיני מפגשים כאלה ואחרים, כל אוניברסיטה מנסה לחבק אותנו במובן הזה של לנסות ולסייע לעוד פרויקטים.

אצלכם אני רואה את המקום להתמקצע באותו תחום שהראתם לנו והסברתם על החשיבות של קליטת העלייה. יש כל מיני מכונים ישנים שעוסקים בזה, כמו מכון יד בן צבי. בפועל היום צריכים לבנות כמה פרויקטים שנוכל לבוא אנחנו כחברי כנסת ולשים אותם בשולחנות משרדי הממשלה ובוועדות שכל אחד מאתנו שותף להם. זה בנפשנו, זה לא משהו כדי לצאת מידי חובה אלא פרויקטים שצריכים להגדיר אותם ספציפית, דוגמת עולי אתיופיה. גם קליטת העולים מחבר העמים אינה דומה, לא כל הקליטה של חבר העמים מתאימים לכל האוכלוסייה.

לא היית כשהזכרתי שרצינו לפתוח מכינה באור עקיבא ונתקלנו בבעיה שנובעת מהבדלי מנטאליות, לא הרמנו ידיים ואני אשמח אם תעזור לנו בזה.

לא רק זה, המועדוניות שפותח משרד הקליטה לקליטת עולים מבוגרים, דנו בזה הרבה בוועדה, מביאים למועדון אנשים שקשה להם מבחינה מנטאלית לשבת ביחד. נכון שאי אפשר לפתוח לכל קבוצה מועדון, אבל צריך לחשוב על זה שהצרכים שונים. אם תוכלו להציג לנו פרויקטים אטרקטיביים שאתם רואים גם אפשרות מעשית לביצוע, מסביב לאותו פרויקט לפצל לקבוצות שונות של עדות שונות שעלו לארץ, גם עולים מארצות הברית ומערב אירופה שבאים היום לישראל יכולים להוות לנו גשר לגיוס כסף. הם לא תמיד מסכנים כלכלית אבל מצד שני הם לא מכירים את האוכלוסיות האחרות ובמסגרת המכון הם ייפגשו אחד עם השני, והבנתי מסוניה שאתם רוצים לקיים פה כנסים של כל מיני ארגונים. אני לוקח על עצמי לשדל מקור אחד או שניים לעשות את זה פה כדי לחשוף אתכם.

תתנו לנו כמה פרויקטים כאלה בצורה מסודרת, מה עומד מבחינת הרעיון ואיפה הצרכים התקציביים, כל אחד מאתנו בחלק שלו יכול לקדם את זה. הבעיה היא הפתרונות המעשיים התחושה שבמדינה שלנו עובדים בחשיבה מקובעת, היה לנו יום הקשיש וכל כך הרבה בעיות עולות ביום הזה כאילו רק באותו יום נזכרים בכול. מצד שני שנכון שיש הרבה גופים שעוסקים בזה, כל מפלגה מטפחת את זה, אבל כולם נזכרים בזה רק באותו יום, זה לא נכון שיש הרבה פתרונות שגם המדינה נותנת לבעיות הקשיש או לכל מיני בעיות אחרות, אנחנו חושבים כמו לפני 30 ו- 40 שנה. בקליטת עלייה לא יעזור כלום, צריך לשתף אנשים שבאו משם, כמו שאתם עושים לחבר'ה מאתיופיה לעשות גם לחבר'ה שעלו מרוסיה, להתייעץ יחד אתם מה המרשמים שהם חושבים שנכון לעשות, ובזה אני רואה פה דלת פתוחה.

גם עניינית וגם תדמיתית חשוב לכם לקחת בחשבון שבתחום הזה של מחקרי קליטה יש שתי מערכות במדינת ישראל. אחת מסודרת במסגרת האקדמיה הישראלית עם ההיררכיה שלה, ומערכת נפרדת שמתקיימת בעיקר ברחוב הרוסי, עם חוקרים שלא כולם השתלבו במערכות המסודרות באקדמיה הישראלית ומעטים מאד במערכות אחרות, אם בכלל, אבל אלה שמות ידועים ואנשים רציניים והם מקדישים את מרב מרצם וזמנם לנושא. לכן למרות המגבלות שיש למל"ג על כללי התכנית מאד חשוב לכם לנסות לשלב גם דמויות מפתח כאלה, זה גם ימשוך תלמידים וגם ייתן לזה שם.

קודם כל אני רוצה להגיד שאני לא יודעת אם ועדת הקליטה הייתה מגיעה לכאן אם פרופסור נודלמן לא היה עומד בראשה, מאז שאני מכירה את ועדת הקליטה אני לא זוכרת שוועדה בפורום מלא הייתה מגיעה לכאן, אז אני רוצה לומר שזה נושא חשוב ואני שמחה שאתם פה.

עוד שנה וחודשיים נחגוג 60 שנים לקום המדינה, ואני חוזרת לאותה נקודה ואני מצטערת אם זה משעמם, אני מזמינה את כולכם, במיוחד את יו"ר הוועדה, לקחת את נושא התמקצעות קליטת העלייה שעד חגיגות קום המדינה נוכל להכריז שמשרד הקליטה הוא משרד מקצועי וכבסיס אקדמי מקצועי חינוכי תהיה מכללת רופין.

מטבע הדברים הצגנו לכם את נושא ההוראה וההכשרה. אני לא רוצה שתעזבו בתחושה שנושא המחקר לא חשוב, יושבים פה כמה מהחוקרים שלנו שעוסקים במחקר של יזמות עולים מברית המועצות. הנושא של מחקרים שמשפיעים על עיצוב מדיניות מעניינים אותנו אני מניחה שאתם רואים בלי סוף נושאים חשובים, שמעלים הרבה מאד בעיות אבל בעצם לא מסתתר מאחוריהם מחקר רציני שמאפשר לקבל החלטות.

נשמח מאד אם בעקבות הנושאים הרבים שעולים על שולחנכם תפנו אלינו ותאמרו שישנם נושאים שהם בעיה בחברה הישראלית ואנחנו רוצים שביחד נחפש את המקורות הכספיים לעשות עליהם מחקר כי אנחנו רוצים שלמכון תהיה תרומה משמעותית וחיובית. זה נושא מאד חשוב ומקווים שתוכלו לעזור בזה.

בהמשך לדברי חבר הכנסת מיכאלי, אנחנו נרים את הכפפה, מדינת ישראל בעבר השקיעה מיליון דולר באוניברסיטה העברית בהקמת מרכז ידע בתחום גריאטריה, קשישים. אנחנו חושבים שנושא העלייה שהוא יסוד מכונן בחברה הוא חשוב לא פחות והגיע הזמן שמדינת ישראל תשקיע כסף למרכז ידע גדול ומרכז תיעוד וחייבים לעשות שעה אחת קודם.

אז החגיגה תתחיל ותראי הרבה מתמודדים על המכרז.

אנחנו חייבים לסיים. אם לא חשבנו שזה נושא חשוב, לא רק לוועדה, תאמינו לי שלא סתם היו פה חמישה חברי כנסת, אני צריך להגיד להם תודה כי זו הפתעה בשבילי שמגיעים חמישה חברי כנסת לישיבה במקום מרוחק, זה אומר שיש הרגשה וחשיבה שזה חשוב מאד. אתם לא צריכים לחשוב שחבר כנסת רק בוועדת קליטה אלא כל אחד נמצא בעוד ועדות ובכל ועדה יש בעיות קשות אחרות. דובר למשל על היום לקשיש שהיה בכנסת, קראתי את הדוח על המצב של הקשישים ועד היום אני לא יכול להירגע.

דברתי עם שר הקליטה, קודם לכן הייתה פגישה שלצערי לא יכולתי להגיע, אם אנחנו חושבים שזה חשוב, אנחנו לא עוזבים את הנושא הזה. אם יש מטרה ורוצים להגיע אליה, בסוף מגיעים. יחד אתם ועם עוד גורמים נגיע בסוף למטרה. הייתי אחד מהיזמים של האקדמיה, וראיתי את שטח הבנייה, אחר כך בנו את המערכת, ואיש אחד ישב בסן פרנסיסקו. כל האוניברסיטאות כל המכללות מקור המחיה שלהם הוא מתרומות אבל זה לא התחום שלנו אלא יזמות במשרדים ממשלתיים וגם בוט"ט. הייתי שם יו"ר ועדה למדע וטכנולוגיה שמעתם איך חברי כנסת דברו הם יודעים הרבה דברים והרבה דרכים איך להגיע למטרות.

אתם צריכים להיות יותר תוקפניים. כל אחד מאתנו נמצא בעוד שלושה ועדות, יש לנו הרבה ישיבות ביום והרבה מכתבים, מי שחושב שחבר כנסת נודלמן אין לו דבר אחר חוץ ממכון רופין, טועה.

אי אפשר לפתור בעיות בן רגע, צריך סבלנות, מכתבים, פגישות ולפעמים גם לחץ, זו עבודה לא קלה אבל אפשר להגיע עד הסוף אם יהיה שיתוף פעולה. אני שמח שהיינו פה כי אין טוב ממראה עיניים. אנחנו מוכנים לעזור אבל אתם צריכים לבחור איזה רעיון ואיפה אנחנו הולכים. אי אפשר ללכת על כל הרעיונות שהועלו כאן, צריך לבחור אחד או שניים שננסה להשיג אותם. תודה רבה לכם, אנחנו לא עוזבים אתכם.

הסיור הסתיים בשעה 12:50