כנסת פתוחה

PAGE
1
ועדת החינוך, התרבות והספורט

3.9.2006

הכנסת השבע עשרה





נוסח לא מתוקן

מושב ראשון

פרוטוקול מס' 56

מסיור ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום ראשון, י' באלול התשס"ו (3 בספטמבר 2006), שעה 08:30

סיור לפתיחת שנת הלימודים תשס"ז – בטבריה.

1. קבלת פנים בלשכת ראש העיר.


2. בי"ס ארליך ברחוב ארליך – קבלת פנים עם ראש העיר טבריה.


3. גן שחף/סביון – שדרות הרצל, צמוד לבי"ס ארליך.


4. בי"ס איילת השחר, מורדות טבריה, מצגת וסיור.


5. בי"ס תיכון בנות - האולפנית, מפגש עם תלמידות בשטח ביה"ס שנפגע במלחמה.


6. מפגש ועד הורים עירוני באולפנית.

חברי הוועדה: מיכאל מלכיאור – היו"ר



זאב אלקין



יצחק גלנטי

אלכס מילר



מרינה סולודקין

זוהר עובד

- ראש עיריית טבריה



בני ויזן


- מנהל מחלקת החינוך, עיריית טבריה



דרור ללוש

- סגן ראש העיר
טבריה




דליה גל


- מפקחת משרד החינוך

יהודית גידלי

שלי עשהאל - חבר המתרגמים בע"מ
קבלת פנים בלשכת ראש העיר

נציג את הצוות שלנו, מנהל מחלקת החינוך שלנו, סגן ראש העיר, הממונה על החינוך, חבר מועצה, אחראי על קשרי החוץ של עיריית טבריה, ומר גבאי, הוא יושב ראש הבטיחות בדרכים, בהרבה עבודה מאומצת לפתיחת שנת הלימודים, וגם שכל הילדים יגיעו בשלום, לא רק היום, כל השנה, לבתי הספר. שוש שער – היא אחת המתאמות במערכת החינוך שלנו.


ברוכים הבאים לטבריה, היום שאחרי, נכנסים לשגרה.


אנחנו נצא היום למסע קצר, לכמה מוסדות חינוך, ביקור בכמה מוסדות חינוך, להתרשם, להבין בדיוק מה קורה.


בטבריה יש כ - 13,000 ילדים, תלמידים ותלמידות, עד לפני צבא, כמובן שהמערכת החינוכית שלנו מורכבת מבתי ספר יסודיים, חטיבות ביניים, חטיבות עליונות, יש כאן מכל סוגי החינוך שישנם במדינת ישראל, אם זה בתי ספר ממלכתיים, הדתיים, בנוסף לזה גם המערכות הנוספות, של בתי הספר מה שנקרא המוכרים.


בהשכלה הכללית, הכוללת, בתי הספר היסודיים שלנו, מכילים 4451 ילדים, חטיבות הביניים מכילים 1491 ילד, בתי ספר התלת שנתיים, מכילים 2219 ילד, כולל עוד 168 ילדים, שנמצאים במסגרות של הכשרה מקצועית, ועוד 1900 ילדים בגנים, כל אלה כמויות הילדים שישנם בטבריה.


ישנן כאן שתי מערכות של מוסדות חינוך, חברות או מה שנקרא כמו אורט ועמל, זאת עיר שיש בה, זה נדיר בדרך כלל, עיר קטנה, שיש גם רשת חינוך של אורט וגם של עמל.


השנה אנחנו פותחים בית ספר מיוחד, יחד עם רשת עמל, למקצועות התעופה, בליווי חיל האוויר, שהוא בית ספר אזורי ואמור להכיל בתוכו בסופו של דבר כאלף תלמידים.


עיריית טבריה הולכת להתמקד בחמישה דברים מרכזיים, כרגע היא נמצאת בתהליך של הכנת תוכנית אב חינוכית, רב שנתית, חמישה יעדים מרכזיים, נמצאים פה על הפרק. הראשון שביניהם, זה אולי לא לפי סדרי עדיפויות, אבל אחד מהם זה העלאת הישגי הלימודים, מימד הבגרויות ושאר הבדיקות ההישגיות לאורך כל שנות הלימודים של הילדים, מהגן ועד כיתות י"ב.


בנושא של העלאת ההישגים, הבגרויות, אני דיברתי עם הרב, חבר הכנסת מלכיאור בנושא הזה מספר פעמים. טבריה מרגישה מקופחת, בסטטיסטיקה שעושה מכון אדווה, זה המקום להגיד אולי לחברי הוועדה, ליושב ראש הוועדה אדוני, אנחנו היינו מבקש לתקן את העוולה שישנה ואני אסביר במה היא מתבטאת.


היום בסטטיסטיקה של מכון אדווה, בהוראתו של משרד החינוך, בודק את סך התלמידים שעשו בגרויות מסך התלמידים שנולדו או גרים או הוריהם גרים ביישוב.


בטבריה יש שני פרמטרים שהם לא שוויוניים, אחד - חלק מהילדים שלנו לומדים בבתי ספר מחוץ לעיר, בעיקר במוסדות חינוך דתיים, שאין להם בגרויות, חרדיים, מאידך יש לנו תלמידים שלומדים כאן בבתי הספר שלנו, והם לא שייכים, לא גרים בטבריה, מאות רבות, לא עשרות אפילו, שמגיעים מרמת הגולן לאולפנה שלנו, שהיא מהטובות ביותר בישראל, וגם אלה שמגיעים מגליל תחתון ועמק הירדן. אבל הם נחשבים ונזקפים הזכויות שלהם, לבגרויות, לטובת המועצות מהם הם מגיעים.


היות ותחום הבגרות, לימודי הבגרות או בחינת הבגרות, מתייחסת ספציפית להישגיות של התלמיד,

את מי שאתם מחנכים, אתם לא מקבלים עליהם קרדיט ומי שלא – אני מבין את הבעיה הזאת, במיוחד זה מוריד, מספר חרדים שלא עושים בגרויות, הם לא נכנסים. באדווה מכניסים אותם לסטטיסטיקה.

כל מי שנולד בטבריה, הוריו גרים בטבריה, יש כאן עוולה וזה גורם נזק גדול מאוד, כי זה מוריד לנו בערך 12% ממוצע בגרויות.


מה שמעניין, שאם לוקחים את הבגרויות שלנו, בתי הספר העל יסודיים, אנחנו מקבלים ציונים הגבוהים בצפון הארץ.


למשל ברשת אורט, טבריה יש לה את הציונים הגבוהים ביותר בצפון הארץ, רשת אורט, אז משהו כאן לא הולך מסודר ויש צורך לעשות רובריקה נוספת, על הסטטיסטיקה של אדווה, כדי שבכל מקרה, לציבור שלנו יש חשיבות גדולה מאוד, בכל העיר, לראות שהילדים מגיעים להישגי בגרויות מעל לממוצע הארצי.


נושא אחר, זה מניעת נשירה, אנחנו הנהלת העיר, רואים במניעת הנשירה, אחד מההישגים הגדולים ביותר, גם אם זה פוגע בהישגי הבגרויות, יש לנו צורך שכל הילדים יהיו במסגרות כאלו ואחרות, בלי יוצא מן הכלל.


בוודאי הסעיף השלישי זה סביבה חינוכית תומכת, עם כל מה שקשור בשיפוצי בתי הספר. קחו בחשבון שטבריה זאת העיר היהודית הראשונה, ששוחררה מעול המנדט הבריטי, יש לה כאן מוסדות חינוך משנות העשרים, היה צורך במשך כל השנים האחרונות לשפץ ולשפץ, התקציבים הזעומים שיש במשרד החינוך, לטובת שיפוצים, -

כמה קיבלתם עכשיו בקיץ?

קיבלנו בסביבות מיליון שקל, וזה אחרי לובי גדול מאוד.

לפני המלחמה ?

לפני המלחמה, אחרי המלחמה לא קיבלנו שום תוספת.

שום דבר?

יש לנו צורך, אתם תראו, אני לא יודע אם דווקא בסיור הזה, אבל יש לנו הרבה מוסדות ישנים, שממש לא ראויים ללימודי ילדים.

אני אגיד עכשיו לגבי הבינוי של בתי הספר, השקענו למעלה ממיליון שקל שיפוצי קיץ, אתם עוד כמה דקות תהיו בבית ספר ארליך, זה בית ספר שהכוח פלמ"ח ששחרר את העיר, יצא משם.


זה בית ספר שהשקענו בו שלושה מיליון שקל, ותראו, למרות השיפוץ, הוא עדיין נראה ישן, כי אין סוף, לפעמים עדיף להרוס בית ספר ולבנות חדש, מאשר לשפץ אותו.

כן, יש שם אפילו גגות אסבסט במקומות מסוימים. המון, המון בעיות. בכל מקרה, אנחנו יודעים שהסביבה החינוכית תומכת, הבסיס שלה קודם כל זה ה - FACILITY אחר כך בוודאי כל הנושא של התמיכה בחוסר הלימות וכל הפרוגראמה כזאת או אחרת.

גם המורים,

מורים, יש לנו מעורבות לא פוליטית כמובן, בכל הנושא של תמיכה ועזרה ממשרד החינוך, לבחון את המנהיגים, אנחנו מאמינים שהמנהל הוא הדמות החינוכית הקובעת, המנהיגה.

שאז נותנים לו את הכלים.

בין היתר חוק מעבידים במדינה הוא לא כל כך פשוט.


הסעיף הרביעי שלנו, בקצרה, הוא נושא של רצף לימודים מכיתת גן ועד י"ב, אנחנו רואים בזה חשיבות גדולה מאוד, שתהיה הומוגניות מוחלטת וקשר, קונסולידציה בין השכבות הלימודיות השונות, חטיבת הביניים, היסודי, בין היסודי לגן, שאפשר יהיה לתת מעבר חלק ופשוט ונכון לתלמידים שלנו.


הסעיף האחרון, זה נושא של רצף לימודים מבוקר עד ערב, כולל הכתבה ותמהול של מערכות הקהילתיות שלנו.


אנחנו בזמן המלחמה דווקא, חילקנו את העיר לשישה רבעים, בכל רובע יש מתנ"ס, בכל מתנ"ס יש עירייה קטנה, שהיא למעשה עכשיו מובילה את כל מה שקשור בקשר שבין הציבור ובין הרשות. זה עשה לנו רזולוציה מאוד גבוהה, בדקנו בזמן המלחמה, זה נתן משוב מצוין לתושבים, נתן להם ביטחון, דרך המערכות האלה טיפלנו בכל מה שקשור בתרבות הפנאי, בנושא של פעילויות חברתיות כאלה ואחרות בתוך המקלטים הפרטיים המשותפים והציבוריים.


אנחנו היום מיישמים את התהליך הזה הלאה, לחיים הרגולאטיביים שלנו, בשילוב של מערכת החינוך, שאנחנו מבינים ולומדים שמערכת החינוך, ב -FACILITY שלה, בתי הספר שלה, יכולים לשמש אחר הצהריים לפעילויות ומאידך המתנסים, במקום לפעול רק אחרי הצהריים, גם יכולים לשמש בבוקר את מערכת החינוך.


אלו למעשה חמשת היעדים המרכזיים, שטבריה לקחה אותם, שמה על השולחן ומטפלת בהם בתוכנית מסודרת ומאורגנת, שתובל ביחד, מה שאנחנו קוראים המשולש החשוב, זה הרשות, הנהלת הרשות, שכוללת את כל הפקידות, גם מה שנקרא הסטאטוטוריים והבכירים. לידם ועד ההורים, חשוב ביותר יש לנו ועד הורים מאוד פעיל, אתם תיפגשו איתו היום, מאוד דינאמי, מאוד משפיע, ובצד החיובי של הדבר. אנחנו מתייחסים לדעתם, לרצונם למאווייהם, כי הם למעשה הקול קורא של השותפים הכי גדולים שלנו.


הצלע השלישית היא מערכת החינוך, מערכת החינוך של משרד החינוך, שנמצאת לידנו, קשובה אלינו, מנהל המחוז מאוד קשוב אלינו, הוא מבין שכאן אנחנו מנסים לעשות תהליך אמיתי, כן, נכון ומקצועי, למען ילדי מדינת ישראל ותושבי טבריה, הילדים שלנו, אנחנו מאמינים גדולים בחינוך, אנחנו חושבים שהחינוך זה פלטפורמה למינוף ושגשוג של העיר, חד משמעית, כמו המערכת הכלכלית, המערכת החינוכית חשובה אף יותר.


תודה רבה על זה שהגעתם לטבריה, מבחינתנו זה כבוד גדול.

ברשותך, אנחנו רצים לבית הספר, כי הילדים מחכים לנו בשמש לטקס, דליה גל המפקחת של משרד החינוך נמצאת כאן, תודה רבה לך על הכול, באמת.

נושא הבטיחות בדרכים, זה הנשמה שלנו, יש הצלחות רבות, יש בעיה אחת ששייכת באמת למשרד החינוך, זה רשות לאומית לבטיחות בדרכים, זה כבר בשנת 2005 וגם עד עכשיו, אנחנו לא מקבלים תקצוב לתת לבתי הספר. אני מבקש להסדיר את הנושא הזה, בין רשות לאומית לבטיחות בדרכים, לבין משרד החינוך, שנוכל לקבל, גם בגני ילדים וגם בבתי ספר.

אני אקצר, אני מודה לראש העיר, האמת היא שדרור הזמין את הוועדה להגיע לפני ארבעה חודשים, לפני שידענו שתהיה מלחמה, כל מה שקרה ואמרתי אנחנו נגיע, ועדת החינוך לפתיחת שנת הלימודים, אני שמח שזה קרה וראש העיר מארח אותנו פה היום.


יש לנו חמישה חברי וועדה, שגם זה די נדיר, בהיסטוריה של הוועדה זה עוד לא קרה, לפי דבריה של מנהלת שהיא כבר מהתחלת הוועדה כמעט. אנחנו באים פה בהחלט, כמובן שיש דברים שהועדה יכולה לעשות ויש דברים שמשרד החינוך, אתם יודעים את ההבדל, מה חלוקת העבודה בין הרשויות בישראל. אבל הוכחנו במשך החודשים האחרונים, שאנחנו מסוגלים להזיז את המערכות.


אנחנו באים פה ללמוד, זה יום חג סך הכול, אנחנו באים פה ללמוד ולשמוע ולנסות אחר כך לעזור ולתקן מה שדרוש תיקון ולשבח ולהלל, מה שכבר תיקנו ועשו.

גם על המלחמה, וגם על הנושאים בחוברת, נדון בישיבות הבאות.

בי"ס ארליך ברחוב ארליך – קבלת פנים עם ראש העיר טבריה.

ברוכים הבאים לטבריה, חברי ועדת החינוך של כנסת ישראל. ברוכים הנכנסים בשערי בית הספר ארליך, אנו שמחים לארח אתכם ביום חגנו, יום פתיחת שנת הלימודים, יום שכה ציפינו לו. בעיקר אחרי החודש הקשה שעבר עלינו, תושבי הצפון, חודש של מלחמה, כאב ואובדן.


אנו מקווים כי ימי החושך תמו וכי קרני השמש יהפכו אותנו לציבור חם ואוהב. ביקורכם בבית הספר מוכיח כי לחינוך מקום חשוב ביותר בחברה הישראלית ואנו מאמינים שתפעלו למען כל ילדי ישראל.


תלמידי בית הספר מחכים בכיליון עיניים לימי הלימודים, שיאפשרו לנו הרחבת אופקים, קורסי העשרה וחוויה חינוכית.


בשם כל חבריי, אני רוצה לאחל לכם ולנו שנה טובה, שנת שלום ועשייה ברוכה. מי ייתן ונקום כל בוקר, כשאנחנו מחייכים אל העולם והעולם מחייך אלינו חזרה.

בוקר טוב, תודה קרין, מכיתה ו', אני חושבת שהיא קריינית כבר מגיל צעיר. שמי ענת, מנהלת בית הספר , אני גאה לנהל את המקום הזה, הייתי חלק מצוות המורים, מהשנים הראשונות שלי בהוראה, עברתי לחטיבת הביניים, וחזרתי למקום הזה.


אני מגיעה לכאן עם מדיניות מאוד ברורה, מדיניות שהיא לא כותרת, אלא מעשה של יום, יום, שבו אני מאמינה, מדיניות שהתלמיד במרכז. כשאני אומרת תלמיד במרכז, אני מתכוונת לכל המישורים, זה טיפוח תלמיד בתחום הפדגוגי, זה טיפוח תלמיד בתחום החברתי אישי ורגשי, וזה טיפוח בתלמיד בתחום החברתי. כולם יודעים שילד, שמרגיש , ילד מאושר, ילד מצליח, הוא ילד שייתן בחזרה לבית הספר, והוא ילד שיתרום.


אני רוצה לראות בכל יום ילד מגיע מחייך וילד יוצא מחייך, אני מאמינה שאם אנחנו כהורים, ניתן לו את האפשרות הזאת, דרך כל המישורים בבית הספר, אנחנו נקבל את הילד הזה, ובשביל זה אני כאן.


נמצאים איתנו נציגי ועד ההורים, יוסי אסרף, יושב ראש הועד וחלק מחברי הוועדה, שתי נציגות כיתות ו', שיכולות לספר על בית הספר, אולי אפילו יותר טוב ממני.

מי מתרגש יותר, ההורים או הילדים?

בית הספר פה הוא כמו בית, לומדים ממנו, יש חיי חברה טובים, תשאלו שאלות, אני אענה לכם.

באיזה כיתה את?

אני עולה לו', עכשיו אני,

קודם כל את דיברת מאוד יפה, מאוד, את יודעת חברי הכנסת לפעמים צריכים ללמוד איך לדבר בפני קהל, ואת כבר יודעת, אפילו עם הידיים, כמו בלרינה, את עשית משהו יוצא מן הכלל. אז אנחנו מאוד מעריכים את זה.


אולי אני אשאל אותך, אתכם, איך היה הקיץ שלכם, מה עשיתם בזמן המלחמה קודם כל?

לנו לא היה לנו - מקלט ציבורי קרוב, לא היה לנו ממ"ד ולא היה לנו חדר – והבית שלנו גם נפגע.

אז מה עשיתם?

הלכנו בסוף לדודה שלי, והייתה הכי קרובה, והיא אמרה שיש לה ממד, אז הלכנו אליה.

ומה אצלך?

אצלנו אנחנו הסתובבנו הרבה –

אבל בכל זאת יכולתם ליהנות מהקיץ?

כן, בזמן החופש ברחנו מטבריה, הלכנו לכמה מוזיאונים, לתל אביב, רעננה.

ועכשיו אתן שמחות לחזור הביתה.

כן ,

כמה תלמידים יש לנו בבית הספר?

בית הספר הזה הוא באמת מאוד קטן, זה פעם היה בית ספר גדול מאוד בטבריה, שהיו בו מעל אלף תלמידים, נכון להיום יש בו מאתיים שישים תלמידים, בית הספר היום מאוד קטן, שהמטרה שלנו בהחלט להגדיל את מספר התלמידים, דרך עבודה מאוד, מאוד צמודה לכל תלמיד, להגיע למצב שקודם כל בשנה הבאה נפתח שתי כיתות א', זה קודם כל .

הבית ספר הזה הוא בית ספר קהילתי, שמעורבים בו גם ההורים, וגם צוות המורים, סך הכול ההורים מעורבים בנושא של הקהילה, בנושא של הלימודים.


בית הספר הזה התיישב על ועד ההורים שנה שנייה, השנה התחלפה מנהלת, והמטרה שלנו זה לעזור להרים את בית הספר, לרמה שיגדל מספר התלמידים, וההורים מעורבים בכל מה שקורה קהילתית בבית הספר.

עזרתם בשיפוצים בקיץ?

בשיפוצים לא יכולנו לעזור, כי היינו כולם עסוקים בנושא המלחמה, אבל מה שכן, השתדלנו מאוד בשבועיים האחרונים, כשהמנהלת הגיעה לעזור להריץ את בית הספר, במיוחד עם הצוות הנפלא, של העירייה, שהריצו את הכול כדי להריץ ולפתוח את בית הספר בזמן, וכל הבעיות שהיו בסוף השנה. קיבלנו תמיכה מכל צוות העירייה.

בית הספר הוא בית ספר ותיק מאוד, נפתח פה בשנות העשרים במאה הקודמת.

ראש העיר למד בבית הספר הזה.

הייתה לי זכות להיות בוגר, אבל לא רק אני למדתי פה, גם אחותי, גם אחי, אשתי, כולנו חונכנו על ידי אותה מורה, קוראים לה ליה גורביץ, היא היום בגיל תשעים ומעלה ועוד היא חיה ומתנהלת בקיבוץ אפיקים, הייתה מורה מיתולוגית, אחת המורות הגדולות ברמה שהייתה לפני הרבה, הרבה שנים. ההסתכלות על המורה היה משהו נשגב, ערך גבוה ביותר.


אבל באמת, בית הספר הוציא כאן אלפים של מחזורים, של תלמידים מהטובים ביותר, כאזרחי מדינת ישראל. הרבה מהם עזבו את טבריה, חלקם נשארו בטבריה, הפכו להיות אזרחים גאים של העיר. בית הספר עבר שיפוצים בשנים האחרונות, שלושה מיליון שקל הושקעו פה על ידי משרד החינוך. היות ובית הספר ישן מאוד, השיפוצים לא נראים בעין, אבל יש עוד הרבה לעשות בנוסף, דוגמת הצריף שיושב כאן מאחור, שהוא לא תקני, ויש לו גג אסבסט שצריך להרוס אותו ולשפץ אותו ברמה כזאת או אחרת.


העירייה השיגה תרומה, ובשנה האחרונה שופצו כל מתקני הספורט שנמצאים בבית הספר, בהשקעה של כמעט מאה אלף דולר. יחד עם זאת השיפוצים הם נדבך חשוב מאוד, כמובן שההישגים הפדגוגיים לא פחות. היום בהנהלה החדשה של ענת, אנחנו רואים התחלה חדשה ומינוף גבוה.

חשוב לי לומר, שאנחנו לא חוזרים לשגרה רגילה בבית ספר, השגרה תשתלב ביחד עם סדנאות ועם פעילויות להפגת הלחץ של הילדים, נחיתה מאוד רכה, עם תוכניות לילדים.


הבוקר אחרי הטקס יהיו סדנאות בתוך הכיתות, יועצים משולבים, המורים עברו כאן הכנה בשבוע האחרון, נבנו סדנאות, הסדנאות תתפרסנה בערך על פני שלושה שבועות, בצורה מדורגת, כשלאט לאט נפחית כשנרגיש באמת שהילדים משתלבים יפה בבית הספר.

קיבלת תוספת של יועצת פסיכולוגית?

עדיין לא,

זה נושא שצריך להיות בסדר היום, כי לא קיבלנו תוספת וזה לא תקין.

הבטיחו לנו גם סטאז'ריות לבית הספר, עדיין לא קיבלנו אותן.

ראוי לציין שהדיווח של הקטיושות, היה קרוב מאוד לבית ספר, היו מסביב, בהתחלה, בשבת הראשונה, ב 15 ביולי נפלו כאן שמונה תשע קטיושות, בחלק היותר צפוני, וגם בחלק היותר דרומי של בית הספר. בית הספר לא נפגע, אבל מסביב בתים נפגעו.

כולם מוזמנים לטקס.

גן שחף/סביון – שדרות הרצל, צמוד לבי"ס ארליך.

קצת בכי, אבל בסך הכול רגוע, יש לנו שלושים ושמונה ילדים, בגילאי שלוש ארבע, הם כל מתוקים וחמודים, ככה הם, זה אופיים של ילדים.

כמה ילדים חדשים יש לכם?

חדשים חמישה עשר. עשינו מפגש היכרות אישי עם ההורים ועם הילדים, אבל בכל זאת יש עדיין בכי.

יש הורים שבוכים ביום הראשון.

זה טבעי, זה לגיטימי, אנחנו נעזור להם.

אנחנו התחלנו למחשב את גני הילדים, היום מחשב זה לא מותרות, זה כלי עבודה, זה שכיח בגן.

בי"ס איילת השחר, מורדות טבריה, מצגת וסיור.

ועדת החינוך של הכנסת מכבדת אותנו בנוכחותה בפתיחת שנת הלימודים. נמצא איתנו גם ראש העיר מר זוהר עובד, דרור ללוש – סגן ראש העיר, דר' זאב פינשטיין, מנהל מחוז צפון רשת אורט, זאב אבידן מנהל מחלקת החינוך.


אני כמעט סיימתי את הנאום, הייתי בחלק של התודות, בכל זאת אני רוצה להודות, אז התלמידים קצת סבלנות, אני שתיים שלוש שורות אחורה, אני רק בחלק של התודות ואחר כך נכבד את האורחים שלנו היום.


אם כן אמרתי, לסיום שלוחה תודתנו והערכתנו לאחינו תושבי המרכז והדרום, לכל אותם אנשים טובים שהושיטו ידם לנו, בשעתנו הקשה, תודה לממשלת ישראל, משרד החינוך, הרשות העירונית ורשת אורט, שנערכו לחזקנו ולהצליח דרכנו החינוכית. עוד תודה והערכה לצוות החינוכי, מחנכים ועובדי מינהלה, על ההכנה והמאמץ בארגון בית הספר. לחבריי בצוות הניהול, תודה על עבודתכם והערכותיכם לצידי, למנהל חטיבת הביניים, מר דסה שמעון, ולמנהלת החטיבה העליונה, הצלחה בתפקידכם החדש.


לכם תלמידים יקרים, איחולים חמים לשנת לימודים מצוינת, הישגית ובטוחה, וברכת המשך יום נעים לכולנו.


אני רוצה להזמין את כבוד ראש העיר, מר זוהר עובד, לשאת את ברכתו לשנה החדשה.

בוקר טוב לכולם, מכובדיי, חבר הכנסת הרב מלכיאור, יושב ראש ועדת החינוך, חברי כנסת נוספים שהגיעו פה לטבריה, וכיבדו אותנו בנוכחותם, זה כבוד גדול לעיר, שועדת החינוך מצאה את עצמה מחויבת לעיר, להגיע היום, ביום הראשון של הלימודים לטבריה.


מנהלת מחלקת החינוך, דליה גל, מפקחת שמלווה אותנו, אפרים גבאי, וכל צוות המה"ד עליזה , המורים, המנהלים, המנהלות, שנמצאים פה במערכת החינוך שלנו. ואתם תלמידים יקרים, טבריה עברה מאז ה 15 ביולי משבר לא קל, כמו שאר ערי הצפון. במיוחד טבריה עיר תיירות משגשגת, שלא ידעה משבר מהסוג הזה, אלא רק ב- 1970 וגם לשעה קלה ולא יותר.


העיר שלנו, חברי הכנסת, התארגנה מיד עם נפילת הקטיושות הראשונות, לפעילות שוטפת שלמעשה לא הייתה מוכרת מאז ומעולם לעיר. לימדו אותנו איך עושים מל"ח, אבל לא כשיש נפילות של קטיושות.


כולנו הודרכנו לנהל משבר של אירוע המוני, אבל אף פעם לא תודרכנו, לנהל משבר של נפילת טילים על העיר שלנו. ברגעים האלו, ביום שבת, ה- 15 ביולי, למעשה נוהלה העיר על ידי קומץ אנשים, שהתחברו אליהם קומץ עוד יותר גדול של אנשים, שאליהם התחברו קומץ עוד יותר גדול של אנשים.


אני ראש העיר, לידי חברי המועצה ברובם, חברי הנהלת העיר, הפקידים הבכירים של עיריית טבריה, ו92% מעובדי העירייה, זה הדבר הגדול והמרגש ביותר, שנעשה בעיר טבריה, לאורך כל המלחמה. האחדות בעיר. מאות עובדי עיריית טבריה, ללא יוצא מן הכלל, עבדו סביב השעון ופעלו בצורה נחרצת, בתחושה של שליחות מסירות, למען התושבים של העיר טבריה.


מתוך שבע מאות עובדי עיריית טבריה, שישים וארבעה בלבד נפקדו במלחמה וגם להם הוריתי להוציא צווי ריתוק, להחזיר אותם לתוך מסלול העבודה השוטף.


עיריית טבריה פעלה במשך כל המלחמה, ללא לאות, כדי לקדם גם את תיקון התשתיות המקלטים, כדי לתת טיפול בחלוקת המזון והמצרכים הבסיסיים, כדי להנעים ולפרוק את הלחץ של התושבים הנמצאים במקלטים, מעל עשרת אלפים תושבים יצאו מהעיר למסלולים של בין יום עד שבעה ימים לכל רחבי הארץ, למרכז ולדרום.


עם ישראל התגלה בשיא חוסנו, מעל מאה רשויות מעובדי המדינה, תרמו לנו ותמכו בנו במשך כל אורך הלחימה.


המלחמה הייתה קשה, היו פגיעות, טבריה התחולל נס גדול מאוד, למרות 190 קטיושות, 122 מילימטר, שנפלו ברחבי העיר, כמות הנפגעים הייתה אפסית, חמישה פצועים קל, אף לא הרוג למזלנו. וגם אותם בתים שקיבלו פגיעות ישירות, התושבים לא היו בתוך הבתים, הם עזבו מכל מיני סיבות לפני כן.


אני רוצה להגיד לכם היום תלמידים יקרים, חברי הכנסת, שאני גאה להיות ראש של קהילה מסוג הזה, ראש קהילה שיודעת להיות מחובקת, ולחבק, שיש בה אהבת חינם, ויש בה עוצמות ויכולות של ניהול עצמי, המלחמה הזאת הובילה והבליטה את הגדלות של התושבים של העיר טבריה.


היום יותר כל, יום שמסמל את יכולתה של המערכת הקהילתית שלנו, את יכולתה של ממשלת ישראל להמשיך קדימה ולנהל את החיים שלנו כמו שצריך.


היום נפתחה שנת הלימודים, אנחנו בעיריית טבריה בתוך המלחמה עצמה, בשלהי המלחמה, הודענו לתקשורת שאנחנו פותחים את שנת הלימודים, שהאמנו בפתיחת שנת הלימודים, זה הניצחון שלנו על אויבנו בצפון המדינה, על החיזבאלה.


אכן אני רוצה כאן תודות רבות, ראשית כל לרשת אורט, מיכל זאב ולכל הצוות, על התמיכה הבלתי מסויגת במערכת החינוך שלנו. לדרך המקצועית שאתם מובילים, לתמיכה הכוללת, לשר החינוך, לכל הצוות, שנמצאים לידינו עוזרים ועזרו בפתיחת שנת הלימודים.


לצוות הניהולי של בית הספר, לעליזה שעושה עבודה אדירה, ישר כוח על כל המאמץ של פתיחת שנת הלימודים.


המערכת החינוכית של עיריית טבריה, לדרור, לבני, לכל הצוות הפקידים והפקידות, המנהלים שנמצאים לידם.


לכם מורים ומורות, תלמידים יקרים, לכם אני מאחל שנה של שגשוג, של למידה מרתקת ומעניינת, החשוב ביותר, השקעה חוסן ובעוצמות שלכם כתושבי מדינת ישראל וכתושבי העיר טבריה, יישר כוח ותודה רבה.

אני מתכבדת להזמין, את יושב ראש ועדת החינוך של הכנסת, חבר הכנסת הרב מיכאל מלכיאור, בבקשה.

תודה רבה, קודם כל אחד מחברי הכנסת שיושב פה, הכי צעיר, שישב לידי, אמר לי – בדיוק גמרתי בית ספר אורט, ונכנסתי לכנסת, אז אתם יודעים מה קורה כשגומרים בית ספר אורט? אתם כולכם מוזמנים להיכנס ישר לכנסת, אם אתם רוצים, מכסימום לעשות צבא קודם, לגמור דבר אחד או שניים, אבל יש מסלול ישר.


אני רוצה להגיד לכם דבר, קצת יותר רציני, לפני שבועיים נשלחתי כדי להסביר את המלחמה בחוץ לארץ, בכמה וכמה מדינות, הגעתי מאוד רחוק, עד לאוסטרליה, ושם היה מפגש של כל תלמידי התיכון היהודיים בעיר מלבורן, הם שאלו אותי קודם כל מה מרגישים תלמידי התיכון, זה היה בעיצומה של המלחמה איך מרגישים החברים שלנו בישראל. זאת הייתה שאלה אחת. שאלה שנייה שהם שאלו, אני חושב שזו שאלה שראוי לחשוב עליה. למה אנחנו כיהודים, יושבים מאוד, מאוד רחוק, אלפי, אלפי קילומטרים מטבריה, למה אנחנו צריכים לחשוב על הציונות ולמה חשוב לנו לבוא לישראל. הקהילה שם מאוד, מאוד ציונית, מאוד מחוברת לישראל.


הם קראו כל יום בעיתון על הצרות ועל הרקטות, הקטיושות, ושם אין להם רקטות וקטיושות. אני הסברתי להם על מה שקורה אצלנו בכנסת, בממשלה, ועל מה אנחנו מדברים ודנים.


אני אספר לכם מה שהיה לי בתחילת המלחמה, לא רחוק מפה, במושב כמה קילומטרים מפה, מושב מירון, הייתה משפחה שהגיעה מנהרייה, הם רצו קצת שקט ושלווה, והתארחו אצל ההורים, לשבת, והאימא של המשפחה הדליקה נרות, ותוך דקה נפלה שם קטיושה, והקטיושה הרגשה גם את הסבתא וגם את הנכד.


ביקשו ממני לבוא ולדבר בהלוויה, דיברתי על הסבתא, הסבתא באה מרומניה, הסבים והסבתות שלה, נספו בשואה, בהונגריה וברומניה. ופה זה אותו דבר, מה שקרה אז, היו כאלה ששנאו אותנו, ואותו דבר מה שקורה עכשיו, יש כאלה ששונאים ורוצים להרוג. אבל יש הבדל מאוד גדול וזה חשוב לזכור את זה, הבדל מאוד גדול שהיום לא יכולים סתם ככה להרוג בנו, היום יש לנו מדינה, עם כל הבעיות וכל השאלות, אתם בטח קוראים בעיתון ורואים בטלביזיה, כל השאלות, שאלות קשות, יש לנו צבא, וצבא עם חיילים נפלאים אחד, אחד, ממש החיילים הכי טובים בעולם, ואני קצת יודע מה קורה בעולם.


לא הכול אנחנו יכולים להחליט לבד, אבל אנחנו יכולים לקבוע את עתידנו, את עתיד ילדינו, ביחד את העתיד שלכם, וזה דבר שלא היה במשך כל ההיסטוריה היהודית. באו ממדינה למדינה, גורשו, והיו בעיות עד השואה הנוראה.


היום גם אם יש שאלות מאוד קשות ואנחנו יושבים עם השאלות הללו בכנסת, אין תשובות פשוטות, זה לא פשוט איך להתנהל עם ארגון של מחבלים, שמסתתר תחת בתי ספר, אוכלוסייה, אזרחים, ילדים, מסגדים, כנסיות. מה עושים? אנחנו לא רוצים להיות סתם כאלו שבאים והורגים באוכלוסייה האזרחית. יחד עם זה אנחנו לא מוכנים שיפגעו בבית שלנו, בתוך הגבולות שלנו.


אלו שאלות קשות, אבל הן שאלות שאנחנו כמדינה יהודית ודמוקראטית, אנחנו נטפל בהם. אני מאוד מקווה שאתם גם בדיונים שיהיה לכם, ובטח עברתם את קיץ די מטורף, אבל גם דיונים שיהיו לכם בבית הספר, תדעו לכם, זאת זכות אדירה שאנחנו יכולים ביחד, לקבוע את עתידנו, לדאוג שהמדינה הזאת תהיה מדינה יותר טובה לחיות בה, יותר חזקה, ושגם בעזרת השם תחיה בשלום עם השכנים שלנו, יום אחד זה יגיע, זה לוקח זמן ועוד פעם יש אכזבה ועוד פעם יש אכזבה, אבל בסופו של דבר ידעו השכנים שלנו שאין לנו שום כוונה ללכת למקום אחר, כי זה הבית שלנו, וככה זה יהיה תמיד.


אני מקווה שתהיה לכם שנת לימודים פורייה, מהנה, שיהיה הרבה כיף והרבה לימודים טובים, תודה.

עוד ברכה, מהממונה על החינוך, סגן ראש העיר, מר דרור ללוש.

בוקר טוב, יש פה כמה שהיו מעדיפים להישאר בחופש, אני רוצה לומר ברכה קצרה מאוד, זה שכאן בחדר אחד, נמצאים ראש העיר, אדוני ראש העיר זוהר עובד, נמצא יושב ראש ועדת החינוך של הכנסת, עם חברי הוועדה, חמישה חברי כנסת, נמצאים נציגים ממחלקת החינוך של העירייה, מפקחת של משרד החינוך וכל האנשים החשובים האלה, הגיעו בשבילכם, זה אומר שמשהו מאוד משמעותי קורה היום. מה שקורה היום שנכון עשתה מדינת ישראל, שהחליטה למרות המלצות של כאלה ואחרים, לדחות את פתיחת שנת הלימודים לסוכות, לפתוח את שנת הלימודים היום, כי מדינה שמכבדת את עצמה, צריכה לא לשנות את תאריך פתיחת שנת הלימודים, גם אם מתקיימת מלחמה, ויש לזה משמעות גדולה.


לסיום דבריי אני רוצה לומר לכם, במיוחד לתלמידים היושבים כאן, יש לחטיבת הביניים, מנהל חדש, מנהל חדש וטוב, קוראים לו שמעון – וכולנו ביחד נעשה הכול שמגמת העלייה של בית ספר איילת השחר, תמשיך ותתקיים.


לכל התלמידים כאן, אני רוצה לומר לכם, שאם יש כאן מישהו, שלא ירים את היד, שירגיש עם עצמו, ששנה שעברה הייתה לו שנה בינונית, ששנה שעברה הייתה לו שנה שלא כל כך הצליחה, השנה זאת השנה שלו, הוא הולך להצליח, הוא הולך להצליח בגדול, ובסוף השנה הזאת, כי אנחנו נפגשים הרבה, אנחנו נראה הצלחות גדולות, גם באופן אישי וגם מבחינה בית ספרית, תודה רבה לכולם.


אנחנו כאן נמצאים בבית ספר המעלה, איילת השחר, זה בית ספר תיכון שש שנתי, זה בית ספר שמנוהל על ידי רשת אורט והעירייה במשותף, רשת אורט הם פרטנרים בכירים בניהול בית הספר ואנחנו חושבים שהקשר איתם הוא קשר מדהים ותיכף תשמעו. אני רוצה רק ברשותכם, לאחר הסקירה המאוד קצרה של מנהלת בית הספר, על השש שנתי, ופגישה קצרה עם תלמידים ואני מתנצל על כך, אנחנו נדון בארבעת הנושאים שהעירייה העלתה, למרות שיש לנו עוד זמן באולפנית, אבל אני רוצה שפה נדון בנושאים שהעירייה העלתה, כי אם נגמור את הסיור בלי לדון בנושאים האלה, אנחנו פשוט נפספס, עליזה בבקשה, קצר.

קודם כל ברוכים הבאים, כמה משפטים למה שהיה קודם, אנחנו נכחנו בטקס של חטיבת הביניים, שכבת ח' וט', ראיתם את גודל האולם, יש כאן אלף תלמידים ולכן אנחנו מחלקים את זה בשלושה סבבים, אז לפחות שתדעו אל מי דיברתם ומי היה נוכח. כמובן בשעות הקרובות יש לנו טקסים גם לשאר תלמידי השכבה.


נמצאים איתנו כאן גם תלמידי כיתה י"א 3, כיתה מדעית בבית הספר, במקרה הזה אני גם מחנכת שלהם, רז, מתן ונוי, אני ככה בכמה מילים אציג את בית הספר, כך ביקשו ממני.


כפי שאמרתי בית הספר מונה כאלף תלמידים, קצת פחות מאלף, 17 כיתות בחטיבת הביניים, 17 בחטיבה העליונה. בבית הספר כפי שאתם רואים קיים אשכול פיס, זה האשכול, למדעים ואומנויות. האשכול הזה למעשה פועל גם בשעות אחר הצהריים, באמצעות הפעלת חוגים, עד היום זה הופעל באמצעות הרשות העירונית, יש איזה שהוא משא ומתן שהוא יועבר לניהולה של רשת אורט.


לגבי מגמות בבית הספר, אני ככה אדבר מהר ואעשה את זה מהר שיהיה לכם מושג. בבית הספר נפתחה לפני מספר שנים מגמת הביו טכנולוגיה, מגמה מצליחה מאוד. בסך הכול זו מגמה שצומחת מתוך מסלול מצוינות בכיתה ז', ח', מתעצבת לכיתה מדעית שנתמכת בעבר על ידי ניצני עתידים, היום זה הזנק עתידים, וכל מיני אנשים טובים בדרך שמגבים את הכיתה הזאת.


הכיתה הזאת, הכיתה המדעית הולכת וצומחת היא קיימת אצלנו עד כיתה י"א, כי לפני מספר שנים פתחנו כיתה, את הכיתה הזאת. יש מספר תלמידים בכיתה הזאת, שלומדים ביולוגיה ומחשבים, בסך הכול כיתה שהיא גאוות בית הספר, שמונה בין ארבעים לארבעים ושתיים תלמידים בדרך כלל.


כפי שאתם רואים, אצלנו גם לומדים מחשבים, אומנות, מגמת האומנות ניכרת בכל פינה בבית הספר, התלמידים מציירים פה על הקירות. אני לא יודעת מה הספקתם לראות, אבל בית הספר משתרע על 14 דונם ויש הרבה מה לראות, בכל הכיוונים, גם על הקירות, גם את הכינרת אפשר לראות וזה מתנה שניתנה לנו.


אם כן זו מגמת האומנות, מדעי החברה, גיאוגרפיה, בעיקר אנחנו מתמקדים בכיתת המב"ר, זה קצת יותר פשוט להם, מעניין להם, וכמובן יש גם מקצועות מוגברים, תושב"ע אנחנו מלמדים חמש יחידות, לתלמידים שבסוף י' קצת לא הסתדר להם השיבוץ ולא כל כך הולך להם, במיוחד בינוניים, אומנות לא מוצא חן בעיניהם, מדעי החברה יותר מדי מלל, הם נכנסים לתושב"ע מצליחים מאוד במקצוע המוגבר הזה, גם מזרחנות, כימיה ופיזיקה. אלה המקצועות המוגברים.


כמובן שבתוך כל תוכניות הלימודים, אנחנו מגבים ומחזקים באמצעות פרויקטים פדגוגיים, אני הכנתי שקף קצר מאוד, כי לא רציתי להלאות בהרבה מאוד שקפים, אבל פחות או יותר מלמד על פרויקטים פדגוגיים, שמגבים תוכנית עבודה מאוד, מאוד מסודרת.


אנחנו יודעים מה אנחנו עושים, יודעים להגדיר את המטרות, יודעים להכין יעדים , אחריות ביצוע וכיוצא בזה. לכל פרויקט שיכול רק לחזק את תוכנית העבודה שלנו, הוא זה שנכנס.


אנחנו רואים למידה מהצלחות תוכנית שבעצם עובדת בהצלחה כבר שנתיים בבית הספר, אנחנו הולכים לחנוך בתי ספר אחרים במהלך השנה הזאת. מרכז למידה ללקויות למידה, יש לנו כיתה ז' עד כיתה י"ב למעשה, שם אנחנו מסייעים לתלמידים לבד מההקלות שניתנות בבחינות הבגרות, מנסים לעזור להם בלעקוף את הלקות שלהם, כדי ללמוד.


נגישות לטכניון, אחת לשבועיים כיתה מדעית ט' וי' השנה, ילמדו בטכניון יום שלם, אחת לשבועיים. אני חושבת שזה מכובד מאוד, בטכניון יש הרבה מה לתת, אחרי שהקמנו צוות היגוי והוצאנו את התוכנית אל הפועל, עבדנו על זה שנה שלמה.


תלמידים כותבים פה עבודות גמר בנושאים מנושאים שונים, שהם מעוניינים לכתוב עליהם והם לא בתוכנית הלימודים, פעמים יש תלמידים שבוחרים גם מתוך תוכנית הלימודים. חכמים בריבוע, הקשר אל הקהילה, הקהילה בתוכנו ואנחנו עם הפנים אל הקהילה. חכמים בריבוע זה בעצם רשת מזון שבעצם מלמדת דרך המורים שלנו, את כל נושא הצרכנות, השיווק, ואיך לצרוך חכם. התוכנית מוצלחת מאוד, כשיהיה לנו זמן אני אשמח להרחיב את הדיבור.


שיעורים מתוקשבים, כהכנה לבגרות, זה דבר שהולך ומתרחב כל שנה, השנה הרחבנו את למידת האנגלית דרך מחשב. זה גם מקום שאליו מגיעים תלמידי הביו טכנולוגיה, לכל מיני התנסויות, מעבדות משוכללות שבית ספר לא יכול להרשות לעצמו וגם אין סיבה.


כפי שציינתי קודם, מצוינות אלפיים, כיתות מבר קיימות בבית הספר, שותפות 2000, קשר עם הקהילות, יש לנו באמת הרבה קשרי חוץ, תלמידים שיוצאים אל קהילות שונות, גם רשת אורט מסייעת לנו בעניין ותלמידי כיתות ח' חזרו רק לפני כחודשיים.


פנימיות יום, גם זה קיים אצלנו, אני מקווה שגם השנה, בני ויזן הבטיח לבדוק את הנושא, סולמות באנגלית, כיתת דרור אולי אני רוצה להתעכב עליה, אם דיברתי על קצה אחד של מצוינות, אז אני רוצה לדבר על הקצה השני, תלמידים שבעצם נושרים מבית הספר, גם נשירה סמויה וגם באמת אי ביקור סדיר בבית הספר. החלטנו להקים כיתה שהצליחה מאוד יפה בשנה קודמת בכיתה ט' והיום היא ממשיכה גם בי'. העלות הכספית היא באמת גבוהה, אבל כיתה כזאת, שמונה בין עשרים לעשרים וחמישה תלמידים, הם תלמידים שבאמת צריך לעקוב אחריהם, להביא אותם לבית הספר וגם שיצליחו בסופו של דבר.


הכיתה הזאת מקבלת ארבעה מחנכים, עם הרבה שאר רוח, אהבה, התנדבות, אנחנו גם ממנים יציאתם אחת לשבוע לקיבוץ רביד, כדי לקבל חיזוקים בנושא מנהיגות, דימוי עצמי וכיוצא בזה. הפרויקט הצליח מאוד בכיתה ט', תלמידים לא נשרו לנו משם, ואנחנו מקווים –

מה הגילאים של כיתת דרור?

כיתת דרור התחלנו בכיתה ט', עכשיו יש לנו ט' וי'.

כרגע כיתה י', תהיה דרור?

כן,

זה אומר שבעוד ארבע שנים, יהיו ארבע כיתות דרור?

נכון, אני מקווה שאני אחזיק מעמד מבחינת העלות הכספית, זה עולה לנו 135,000 שקלים שתי הכיתות, אנחנו קצת נעזרים בקרן קרב, גם רשת אורט נותנת יד לעניין, אבל התלמידים אחת לשבוע נמצאים בקיבוץ רביד, מקבלים סדנאות עד השעה שלוש וחצי, סדנאות של מנהיגות, כאשר ביום, יום, כשיש ארבעה מחנכים כאלה, אז יש להם זמן לצאת עם תלמיד ולשוחח איתו בחוץ, בשעות אחר הצהריים להיות בקשר עם ההורים, בעצם ליצור מצב שכושר האחיזה שלהם יהיה כזה, שהם יאהבו את בית הספר, שירגישו שמישהו מתייחס אליהם, וזה לא סוד שבית ספר מקיף גדול, נורא קשה לטפל בעניין הזה באופן אישי, בוקר וערב. לכן הפרויקט הזה באמת עוזר לנו.


פרויקט של רשת אורט, שמדברים על נתונים תכלס, בנושא הבגרות, עם הנחייה לרכזים, אנחנו התחלנו עם זה, אנחנו בטוחים שגם זה יעזור לנו. תוכנית הגבהה, אנחנו מסמנים תלמידים במיפוי אישי, לכלל תלמידי בית הספר. לאן אנחנו רוצים להגביה אותם, מסמנים מטרה, ותוך כדי הדרך אנחנו בודקים בכל רבעון, שם אנחנו נעצרים ורואים גם ציונים. אנחנו רואים כיצד הילדים האלה מגביהים את עצמם מהמקום בו הם נמצאו.


אנחנו גם משבצים אותם מט' לי', לאו דווקא על פי הקריטריונים באופן מדויק, אלא מנסים גם לדחוף אותם קצת כלפי מעלה.


מהניסיון שלנו דחפנו כחמישה שישה אחוזים כלפי מעלה, הם הסתדרו יפה בכיתה, נכון, לא היו להם ציונים של מאה, גם שבעים ושבעים וחמש זה טוב, אבל ההרגשה היא טובה, הם הרגישו פתאום שהם יכולים ומסוגלים. אין ספק שזה משפר אווירה, כמובן הציונים.


ציינתי קודם מסלול מצוינות היו כל מיני תוכניות של הגבהה משלוש לארבע יחידות. אני לא אמנה עוד פרויקטים, נעבור הלאה, אני רוצה להציג את מטרות בית הספר לשנת הלימודים תשס"ז.


בעצם רציתי להציג בפניכם איך בית הספר נערך למצב החירום, אני לא יודעת כמה זמן יש לכם, אז רק את המטרות. נגיע ישר למטרות בית הספר.


אני אקדים ואומר שבכל שנה אנחנו מגדירים את המטרות של בית הספר, בדרך כלל שלוש במספר, עם עוד שתי מטרות המשך, כי אפשר לעשות מטרה אחת בשנה אחת, בונים תוכנית עבודה מסודרת, ובסך הכול מתקדים לאור אותה תוכנית, עם נקודות זמן של בקרה, זה המיוחד בתוכנית העבודה, שאנחנו לא רק מציגים את התוכניות עצמן, אלא גם מבקרים את עצמנו.


אני הגשתי תוכנית לרשת אורט, התוכנית עדיין לא אושרה, אני לא הספקתי לדבר עם זאב, אבל יש רוח טובה, לעזור.

יש יותר שירותים פסיכולוגיים מאשר היה לפני המלחמה?

מה שהציעו לנו, שככל שנרצה –

שירות פסיכולוגי, הכסף נכנס למועצות, לעיריות.

אני שואל אם קיבלתם.

לא, העירייה לא נתנה עדיין –

זה בינתיים לא יצא לפועל, אבל אני יודעת שיש רוח טובה, והוגשה באמת תוכנית מסודרת ולא הספקתי לדבר עם זאב.


אם כן אלה מטרות בית הספר, שיפור האקלים הבית ספרי, זה המשך ממטרה של שנה שעברה. פיתוח הדיאלוג הבית ספרי, זה כולל את הנקודות, פיתוח הדיאלוג הבית ספרי בין באי בית הספר , פיתוח כלים לפיתוח ומעקב אחר ביקור סדיר של התלמידים, נעלה נאותה, קיצור של נאותה ונוכחות, איחורים, תלבושת, הפרעות, כל זה נכנס.


המטרות נגזרו ממטרות רשת אורט, המטרה השנייה שלנו, חינוך לערכים ולמורשת העם היהודי ואהבת הארץ, מטרה של רשת אורט, אין ספק שגם בעקבות המלחמה, אחרי שראינו כמה הנושא הערכי והערבות ההדדית מאוד, מאוד חשובים לעם ישראל ומחזקים, אין ספק, עשינו את זה בשנים האחרונות, נעשה את זה השנה תוך הרחבה, אם עשינו את זה בכיתות ז', בגיל המצווה, במסגרת משימות בר מצווה, ובכיתה י' במסגרת מחויבות אישית, הרחבנו את זה מז' עד י"א, אנחנו בשנה הבאה מקווים להרחיב את זה גם לי"ב, אנחנו רוצים זמן להתמודד עם הכמות הגדולה שאנחנו לוקחים על עצמנו ומאוד מקווים שהדברים האלה יבואו לידי ביטוי כבר השנה.


רשת אורט הוציאה תוכנית לזהות יהודית, אנחנו בקשר עם המכון, הוא עוזר לנו מאוד בתוך בית הספר בעניין הזה, לגבי זהות היהודית. מסע בראשית לכיתות י"א, שרשת אורט גם מסייעת לנו להוציא, מסע שבעצם מפגיש את התלמידים עם אהבת הארץ, שינה באוהלים, הליכה ברגל, לאתרים כאלה ואחרים, וגם עם הזהות היהודית. זאת אומרת ה תלמידים מקיימים ערב שבת ומבלים את השבת בירושלים, באווירה דתית כמובן. אולי חלקם בפעם הראשונה ישמעו את הקידוש בערב שבת, ואת ההבדלה במוצאי שבת. אנחנו חושבים שבאמת זה ראוי ונכון. אנחנו נצא השנה למסע הזה. אני ראיתי סרטון באחד המפגשים של רשת אורט של בתי ספר שיצאו בשנתיים האחרונות ומאוד התלהבתי. גם המנהלים בהחלט המליצו.


כמובן שיש לנו רכזים שיובילו את המהלך הזה, של התנדבות בקהילה ואני מאוד מקווה שעם כל המעטפת הזאת, תלמידינו יקבלו יותר, כי בעצם מה שראינו במלחמה, כל פרץ הרגשות הזה, זה תוצאה של חינוך. אני מאוד מקווה שההרחבה של הנושא הזה, תעשה אותנו עם מאוחד, שלא נדע צרות אבל בזמנים טובים הנושא הזה, אין ספק חשוב ביותר.


המטרה השלישית, כל בית ספר שואף אליה, הגדלת מספר התלמידים בבית הספר, לצורך זה נעשות כמה פעולות, המשך פיתוח המצוינות בבית הספר, אנחנו מקווים להרחיב את זה יותר, אוזן קשבת, זה כולל טפסים, משובים של תלמידים, לא אלאה אתכם, מפגש מורה יועץ, חשבנו שבמערכת השבועית גם המורה צריך שיחה עם יועץ, כדי לספר וכדי לקבל תמיכה.


הקמנו השנה פרלמנט בבית הספר, שייפגש ארבעה פעמים בשנה, הפרלמנט הזה יכלול הורים, תלמידים, עובדי מינהלה, שבעצם יקיימו שיח ביניהם, על ענייני בית הספר או על עניינים אחרים, כאשר השיח מתבצע בין ההורים, התלמידים והמורים.


אלה מטרות בית הספר, יש לנו שתי מטרות המשך מבחינה פדגוגית, אתם רואים אותם, כאן אני איעצר.

רגע, סליחה, אולי אפשר לשלב מחויבות אישית בנושא בטיחות בדרכים.

בשמחה רבה, רעיון מצוין. דרור, בבקשה, יש לנו כאן תלמידים מחטיבה עליונה, כיתות י"א, ממגמות מדעיות, ממגמות אומנות. הוועדה מוזמנת לשאול.

איך עברה המלחמה?

בסדר, הסתגלנו,

התלמידים הספיקו להיות בשיעור חינוך אחד, מאיפה שלפנו אתכם, אז אולי המפגש הראשון עם בית הספר, מה שבא לכם.

מה הייתם רוצים לראות בבית הספר שאין לכם?

איזה ספרים אתם קוראים עכשיו?

איזה ספר?

צופן דה וינצ'י,

אני מכיר אתכם מההפסקות, אתם לא ביישנים כאלה, תתחילו לדבר.

יותר ספרים עדכניים חדשים, נאמר אם אני לוקח ספר מהספרייה, יש ספרים ישנים, שפחות, בשבילי לפחות לא מעניינים, ספרים ישנים כאלה.

מי מכם קרא את הספר יונה ונער, של מאיר שלו?

זה ספר חדש,

מה הסופר הכי חביב עליכם?

רם אורן,

מישהו מכם משתתף בתוכנית של זהות יהודית?

לא,

זה לא דבר שהיה בשנה שעברה?

אנחנו נכנסים לזה השנה, בתוך כל התוכנית הכוללת של רשת אורט,

בראשית,

כן, גם מסע בראשית אבל גם תוכנית מורשת שמוכנסת בחטיבת ביניים וחטיבה עליונה, תוכנית צומחת אל החטיבה העליונה.

איפה אתם מתנדבים בעיר?

אני בתנועת נוער,

אני משתתפת בלהקה של ורד - -

אני בי' השתתפתי בפרויקט של קידום תלמידים צעירים, ג' ד',

צעירים בונים עתיד.

כן, צעירים בונים עתיד, זה ראשי תיבות ואני אישית מאמין שאם מההתחלה נתחיל לבנות בסיס טוב, זה יכול להיות מישהו שטוב, והבסיס טוב, יצמחו לנוער טוב. אם נתפוס אותם מהגילאים האלה ולא מאוחר יותר.

כמה שעות פה בבית ספר?

יש לי מערכת שאתה מתחיל בשעה שבע בבוקר ואתה מסיים בשלוש בצהריים, ונוסף אחרי זה עבודות להגיש.

יש עולים חדשים בבית הספר?

עולים ממש חדשים לא, ותיקים יש,

יש גם בחטיבת הביניים, החבר'ה פה עצם העובדה שהם מבוגרים יותר, הם לא מכירים אותם, אבל יש גם בחטיבת הביניים עולים חדשים.

אחת הבעיות שהם עדיין לא מרגישים, הם לא יודעים התלמידים, יש לנו בעיה מאוד קשה למרות ההכרזות עם העזרה לצפון ואין קיצוצים במשרד החינוך, יש לנו בעיה עם קיצוץ באגף שחר, שפגעו לנו מאוד קשה בפתיחת כיתות אתגר ומב"ר, אלו הכיתות –

זה נושא שתיים בדיון של הוועדה.

אבל הוא מעלה את זה עכשיו.

מה שלא עשינו, פנינו לשרת החינוך, למנכ"ל משרד החינוך, ראש העיר פנה, עדיין הבעיה למרות שהבטיחו לא נפתרה. זאת תהיה פגיעה קשה מאוד, בהצלחת התלמידים בבחינות הבגרות.

זה הכי חשוב בנושא של ההישגיות.

זה כיתות שאם לא מטופלות, זה אוטומטית נשירה. תודה רבה לכם.

בי"ס תיכון בנות - האולפנית, מפגש עם תלמידות בשטח ביה"ס שנפגע במלחמה.

אנחנו כאן עוד יותר מוקדם מכם בבוקר, היינו צריכים להגיע מרחוק, כולנו , כל חברי ועדת החינוך, דווקא בטבריה. באנו לפה כי שמענו איך התמודדתם גם בזמן המלחמה, עם הכאב, עם הבעיות, עם הטירוף, עם החופשה המאוד מקולקלת, אני רוצה להגיד לכם מצידנו, כחברי כנסת, אנחנו עבדנו קשה במשך הקיץ, לנסות ללוות את כל המקומות, זה לא נגמר עכשיו, בסוף הקיץ. אנחנו זקוקים לכם ביחד, לכם יחד עם ראש העיר, סגנו וכל האנשים שעוסקים בדברים החשובים.


אנחנו ביחד נשוטט, נתקן, נצא מחוזקים מאוד, זה לא קל, היה הרבה כאב, הרבה דימום, הלכנו להלוויות, חלק מאיתנו, שאלות מאוד, מאוד קשות שהתעוררו בעקבות המלחמה. כדי לענות על השאלות הללו וליצור עתיד אחר, אנחנו ניתן לכם לעשות את הטקסים שאתם עושים כמקובל. יש עוד שאלות, יש עוד דילמות, יש עוד בעיות, מתוך המלחמה, אנחנו לא רוצים להתדרדר לעוד מלחמות פה, רוצים ליצור עתיד אחר, ביחד אתכם, ולמענכם, בשביל זה אנחנו צריכים אנשים צעירים, נמרצים, אכפתיים, מעורבים, לכן תלמדו טוב, תמצאו חברה טובה, חברות טובה, וזה מה שסך הכול נותן לנו את התקווה, שיהיה לנו עתיד טוב לכולנו.

זה מקום שנקרא אולפנית טבריה, מיד ניתן הגדרה מאוד מוגדרת, לומדות פה כאלף בנות, זה הבניין של ז' ח', זה בניין מרכזי של ט' וי"ב, יש פה חשיבה פדגוגית, שי"ב מארחות את אלה שעולים לחטיבה העליונה, בניין עצמאי לי', בניין עצמאי י"א.


זה בניין אומנויות ומדעים החדש שיש לנו, אנחנו מצפים, חסר לנו לא הרבה כסף, חמישים אלף דולר, שבסוף הסיור היום, מר זוהר עובד, הרב מלכיאור, מר זאב וינשטיין, סגן ראש העיר, יגידו, קיבלתם, זה השורה האחרונה, זה החלק הכספי.

חמישים אלף דולר, פותרים לך את כל הבעיות.

לא, את הבעיה הראשונית,

שבוע שעבר היינו פה עם ראש הממשלה, נתן פה עשרים וארבע מיליון בלי להתבלבל.

אמרתי את זה בחיוך, אבל אתם יודעים שאצלנו החיוך זה דבר חשוב. הראיתי את הקמפוס הזה, זה אולם הספורט שלנו יש פה חשיבה פדגוגית, של חלוקה לכיתות, חלוקה להקצבות, חלוקה למקומות לימוד.


הקטיושה נפלה בין שני בניינים, בניסי ניסים, שהקטיושה הזאת לא התפוצצה, היו פה אנשים עובדים, בזמן המלחמה, והקטיושה לא התפוצצה, אני אראה לכם איפה זה נפל, זה מה שאפשר לראות, ממש בין שני הבניינים, במרכז הקמפוס, אחרי שנראה את המקום נעלה לכיבוד קל ולהיכרות יותר מעמיקה של שלושה דקות עם האולפנית ואחרי זה נפגוש את התלמידות של י"א י"ב לאיזה רבע שעה, עשרים דקות, זאת הנקודה. אולפנית זה לא המבנים, אפילו לא חמישים אלף דולר, האולפנית זה התלמידות, החיים, הקשר, הציונות, האהבה, האמת, התורה.


זה המקום, קצת יישרנו את השטח, לא יותר מזה, לשמחתנו הרבה זה לא התפוצץ, היו פה עובדים, כמה אנשים, לא הרבה, זה היה בתחילת המלחמה, כולם יודעים פה, טבריינים בוודאי יודעים, שהאזור הזה, היה אזור מטווח, קיבלו למעלה, למטה, באזור גולן, באזור כולו.

יש תוכנית מה לעשות במקום הזה?

מה נעשה במקום הזה? במקום הזה יהיו פה חיים של עשייה, לימוד ועיסוק ודברים טובים. אתה רואה זוהר, זה המקום.

היינו פה,

באותו יום, אני יודע, יישרנו מעט את השטח, זה יסתדר, וזה לא הנקודה, רק להראות שהדבר הזה –

תראה איזה נס, הרב, אתה רואה מה זה?

נס, נס אמיתי,

דווקא בחצר,

בחצר, בין שני בניינים ולא התפוצץ, נחת ולא התפוצץ.


ברשותכם, חברי ועדת החינוך של הכנסת, חברים, ברשותכם, אנחנו נתחייל בדיון עם ארבעת האורחים שביקשתם, בראשות ראש העיר, ראש העיר יוביל את הדיון, כי אין לנו זמן אחר, לאחר מכן ניפגש עם תלמידות, ולאחר מכן ניפגש עם ועד ההורים של העיר.


הרב מלכיאור, בבקשה, ברשותך, ראש העיר, בבקשה.

אנחנו הבאנו נושאים לדיון ואנחנו חורגים כאן מהפרוטוקול, יש לנו נושא אחד, שהוא הנושא החשוב ביותר לפי דעתנו, ואתם כועדת החינוך של הכנסת, ראוי שתובילו אותו מול מערכות הכנסת והממשלה. נושא של מיגון, מיגון בני ילדים ובתי הספר.


גני הילדים בעיר טבריה, לא ממוגנים, אין מרחבים ממוגנים שם. על פי רוב זה מבננים של קומה אחת, שהגג שלהם בדרך כלל רך, ואם כבר יש גג, ראיתם מה זה נפילה של קטיושה, שהיא נפל, שהיא עוד לא התפוצצה, 122 מילימטר, ועוד השהייה, פצצות השהייה זה קטלני ביותר. יש כאן בתים שהתכולה שלהם נעלמה, שהקטיושה חדרה לתוכם.


בתי הספר, המרחבים המוגנים שלהם, המקלטים התקניים, הם חמישים אחוז, ולא יותר. יש כאן הרבה בתי ספר פה, שהמרחבים המוגנים שלהם מוטלים בספק, אתה לא יכול להגדיר אותם כמרחבים מוגנים ברורים.


אני אומר בצורה חד משמעית, שהתושבים מאמינים במערכת העירונית, במערכת הממשלתית, ממלכתית ושולחים את הילדים לבתי הספר. יש כאן מצוקה, אני מרגיש שהחשש נמצא בכל עבר.


כולם מקווים שחלילה, מקווים שלא, שאם יהיה סיבוב שני, שלא יהיה ביום שיש לימודים ולא בשעות שיש לימודים. אם זה שעה שיש לימודים, אז אני רואה כאן תקלה קשה, לא קלה, לגמרי לא קלה, ועל זה צריך לשים את הדעת.


מעבר לבעיות המיגון, המרחבי, שצריך לעשות בכלל תושבי הצפון, יש כאן אלפי, אלפי בתים ומבננים, שאין להם מרחב מוגן, על פי התקן שמוגדר כמרחב מוגן, להם אין לנו תשובות. המיקלוט המרכזי , עד היום אנחנו לא מבינים אם צריך שיהיה מקלוט מרכזי או לא.

בזמן המלחמה,

בזמן המלחמה פתחנו את המקלוט, השבחנו אותו, עשינו תשתיות, טיפלנו בכל מה שצריך בציוד, אבל הדברים לא כל כך ברורים, ואתם לפי דעתי צריכים באמת –

מה שחשוב זה הגנים, ובתי ספר, זה מה שיש לנו אחריות קודם כל.

נכון, לכן כועדת החינוך של הכנסת, זה מנדט גדול מאוד בידיים שלכם להוביל את זה, ברמה הציבורית, הממלכתית. נושאים נוספים שנמצאים על סדר היום אצלנו וצריכים טיפול, כמו שהסברתי בעניין בניין המועצה שלנו, לגבי פרסום הזכאים בבחינות הבגרות, לא נחזור על זה שנית, אני רוצה שחברי הוועדה –

הבהרת את הנקודה.

צריך לעשות תיקון אחד ולתמיד, בית הספר הזה הוא דוגמא לחוסר – שצריכה להיות בתהליך ההשבחה של היישוב, מול המערכת הארצית הכוללת.


נושא נוסף שיש לנו פה, שהוא מהותי מאוד, וגם קשור בסעיף הראשון, זה שעות המב"ר שיש בו קיצוץ משמעותי, לא נוכל להגיע עם תוצאות בגרויות.

ראש העיר, שלושה תיכונים נפגעו בקיצוץ קשה מאוד, שלושה תיכוניים מתוך שישה, זה קיצוץ קשה מה שלא היה שום שנה, ודווקא בתקופה שהמשרד בא ואומר שכל הסיוע הוא מכיוון הצפון, זה גזירה שהציבור לא יכול לעמוד בה.

מה הקיצוץ פה?

הקיצוץ בשעות,

שעות לימוד,

במקום שתלמיד רגיל מקבל שעה וחצי בנתיב העיוני, שעה פסיק תשע בנתיב הטכנולוגי, במב"ר מקבלים 3.4.

השבחת מערכת החינוך בכל הארץ.

- ראיתי שאני כמעט נאלץ להוריד יום לימודים, את יום שישי, בכיתות י"ב במקרה הזה, משום שאין לי במה למלא שם את החלל, הרי לא יעלה על הדעת שאני אשחרר את כולם באחת עשרה וחצי, מצד שני אין לי שעות למלא שם, זה הגיע עד לכדי כך, זה ארבע שעות שחסרות, בגלל הקיצוץ.

כרגע יש חמישה עשר ילדים בבית ספר תיכון – שנמצאים – חמישה עשר ילדים בלי כיתה.

נושא רביעי, זה הגדלת שעות הפסיכולוגים והיועצים, גם פה, זה בדיוק תוצאה הפוכה לאמרה שנאמרת, אני מקווה שאין כאן משהו גורף, במקרה הספציפי אני מבקש מהוועדה, מיושב ראש הוועדה, תשומת לב לזה, בשטח לא פועל מה שמציינים בכותרות.

הרב מלכיאור, קיבלנו תוספת, קיבלנו תוספת של שני פסיכולוגים, שני פסיכולוגים לאחד עשר אלף ילדים לומדים, או לשלושה עשר אלף ילדים –

זה לא הכמות הנדרשת, תדעו לכם שיש הרבה, הרבה בעיות נפשיות סמויות, שלא מאותרות, במשך השנה אנחנו נרגיש אותם ויפגעו באופן ישיר ברמת ההישגיות, בצורה חד משמעית.

אני אישית עבדתי הרבה על הנושא הזה של הטראומה, אחרי אינתיפאדה בישובים, בפיגועים, זה הרבה יותר מקיף והתוצאות הם אחרי הרבה מאוד שנים, התוצאות מאוד, של אחוז מאוד גבוה של ילדים, זה בא לידי ביטוי, זה לא רק הישגים, זה כל התפקוד, תפקוד משפחתי. אנחנו לא מודעים לזה, ואחר כך משלמים הרבה יותר במקום לטפל.

נושא אחרון שהוא לא פחות חשוב, זה נושא של יום חינוך ארוך בבתי הספר, בבתי הספר היסודיים. עיריית טבריה בחרה שנה שעברה לא להשתתף בתוכנית, וקיבלה מ ספר קטן של בתי ספר, ליום לימודים ארוך. יש לנו צורך מהותי, הכרחי, להגדיל לכלל בתי הספר היסודיים את הנושא של יום חינוך ארוך.

יש לנו חוק, החוק רק נכנס לתוקף, אמור להיכנס לתוקף עד הסוף בשנת הלימודים של 2008- 2009, אבל אז אמרו כל הארץ, אז אם לא יעשו לנו משחקים, אז באמת יהיה בכל הארץ. זה אני אומר מראש, זה לא יקרה פה לפני שזה קורה בכל המערכת.

אף על פי שטבריה חתך סוציו אקונומי ארבע.

לכן אתם קיבלתם בגלל שמשנת 98, קיבלתם חלק מהמקומות פה, אף על פי שזה לא נעשה בצורה עקבית.

הפגיעה הכלכלית, בתקופת המלחמה, כששבעים אחוז מתפרנסים במישרין מתיירות, נוצר מצב שההורים חייבים להיות עד שלוש וחצי בעבודה לפחות, זה הליך קריטי.

אני לא רוצה להגיד דברים סתם, לא ישנו היום את הצו , ברגע שישנו במקום אחד כהוא זה, יכול להיות שאת תתקני אותי ואשמח אם תתקני אותי, ברגע שיגעו בצו,

הצו היה על גני ילדים, לא בתי ספר.

הצו מ98 קבע, זה באותם מקומות שיש בתי ספר, הרחיבו בגני חובה בשבע מאות גנים חדשים. לא ישנו את מפת הצו, לדעתי, כי אז לא יהיה כלום, כולם ילחמו בכולם. הדברים האחרים זה דברים הגיוניים, אבל זה דברים מעשיים שנוכל להתחיל להתמקח עם המשרד עליהם, אתם צריכים תגבור בדברים האלה ספציפית, בגלל שאתם צפון ובגלל הדברים המיוחדים, זה דבר אחר. אני רוצה שתדעו את המפה. אולי את יכולה להוסיף.

אותם בתי ספר שהיו ביום חינוך ארוך בתשס"ו, ימשיכו בתשס"ז.

אני רוצה לתקן אתכם ברשותכם, זה לא הזמן לויכוח, אצל משה דקלו יש רשימת בתי ספר שלנו, אישור שלו ואנחנו בפנים זה לא קשור לצו, אישור שלו ואנחנו בפנים, יש למשה דקלו בנק של מספר בתי ספר, שהוא יכול לאשר כבר השנה.

של יום חינוך ארוך?

כן, אנחנו בהמתנה.

האמת היא שיכול להיות, בגלל שאתם כן בפנים, אתם בתוך הצו, אז יכול להיות שאפשר פה –

אני חושבת שכאן אנחנו צריכים לפעול בנושא של יום לימודים ארוך, בגלל שלפי כל הקריטריונים, טבריה זה עיר שזקוקה ליום לימודים ארוך, ואם זה תלוי באיש אחד, אני חושבת שכאן להפעיל לחצים, של ועדת החינוך, על משרד החינוך, יש לנו דרך.

אם מרינה אומרת שהיא תפעיל לחצים, תאמינו לי, אף אחד לא יוכל לה.

אני אומר את זה עכשיו בידידות, זה נוח לפקידים להשהות את הבקשה, הכול לדצמבר, להשיג את הכסף מהאוצר, צריך לטפל בזה עכשיו.

אני חושב שקודם כל צריך לטפל במיגון, זה בוער וזה דחוף.

אלכס מילר, זה לא סותר, אפשר לטפל בנושאים בו זמנית.

ראש הממשלה מינה צוות לנושא החינוך אמור להגיע לטבריה, חשוב שתהיו בקשר.

אחרי ששמעתי את שרת החינוך, אני מאוד מודאגת מדבר שמשרד החינוך נהפך כמו אב הבית או אם הבית, שרק עניינים של מקלוט ושל דברים אחרים מתעסקים בזה. קודם כל תהליכים פדגוגים, זה מה שחשוב, ראינו בבית הספר הקודם ושמענו דברים שמשמחים את הלב, שמענו שיש מגמות, יש כימיה, יש ביו טכנולוגיה, יש אפילו – לא קיבלנו תשובה מה זה, בגלל שזה מאוד מעניין.


דבר שלישי, ששמענו את הילדים, את התלמידים, שמענו שהם לא קוראים ספרות עברית.

אני חושב שבנסיבות אחרות תשמעו תשובות אחרות.

מה שלא יהיה כאן בבית ספר הזה, לזה אנחנו צריכים לשאוף, להגיע בכל בתי הספר, בגלל שזה דומה באוניברסיטה, לקמפוס של אוניברסיטה, רואים כאן תנאים ידידותיים ולימודיים, אז כסף.

זה השורה התחתונה בכל מקרה.

הם משקיעים בשיפוצים, יש מקרים שלהשקיע בשיפוצים זה -

אני הייתי מתחיל עם מנהל מוצלח.

אנחנו נמצאים באולפנית – אני חושב שיש מערכת חינוך בריאה, נכונה, שלמה, אפשר ללכת, אפשר להתקדם, יש מה לעשות, יש כאן תשע מאות חמישים תלמידות, כן ירבו. תלמידות מגיעות מעפולה, מהקיבוצים, מהמושבים, כולן מגיעות לטבריה. יש כאן אינטגרציה מלאה.


נקודה מעניינת, יש פסוק בתפילה, הרב מלכיאור מכיר אותו, אומר אותו כל יום באהבה, כולם מקבלים עליהם עול מלכות שמים, אני בדקתי את זה מכיוון שאני רואה את האולפנית כמעגל אחד גדול, אין טוב ולא טוב, כל אחד מקבל ומוסיף לשני, תרוץ קדימה.


יושב פה ראש הישיבה התיכונית בטבריה, יש לנו 11 מגמות, יש בנות שלומדות בשתי מגמות.


בקיץ בנוסף לקבוצה שיצאה לעיריית טבריה, יש קבוצה שנסעה – התחלנו בלוחמי הגיטאות, גמרנו ביד ושם, גמרנו בכותל המערבי בסוף, גוש עציון.


שתי שכבות פעלו בקיץ, בהתנדבות, בקיץ על חשבונם הפרטי, בזמנם הפנוי, בנושא של חסד. האולפנית שייכת לחינוך ניסויי, השנה אנחנו בשנה החמישית ואנחנו מדגימים את הדבר הזה ואנחנו נחשבים כמרכז הפצה למדינת ישראל, באים לכאן ולומדים כיצד אנחנו פועלים, מה אנחנו עושים. הנקודה המרכזית שלנו זה נושא של תורה וחיים. אני מסתפק בזה, יש לנו עוד מצגת ארוכה.


בסך הכול הכללי אנחנו שמחים במה שאנחנו רואים, אנחנו מגיעים להישגים של שמונים ושתיים, שמושים ושלוש אחוזי בגרות. נמצאים באחד המקומות הראשונים בארץ, כמו שוהם, בזכות מה שיש לנו מסביב, יש פה הרבה מאוד פירוט של מה אנחנו עושים, השתתפות של תלמידות, יצירה יהודית שקשורה, מגמת תיאטרון, תנ"ך אנחנו לומדים אותו בשטח, בנות כותבות מאמרים. המגמות שלנו יוצאות החוצה יום בשבוע, יום בשנה, מפגשים דתיים חילוניים בתוכנו. עם טבריה זה היסטוריה, אין סוף פעילות.

לא שמענו על בטיחות בדרכים.

בטיחות בדרכים, ברשותו של חיים גבאי, היינו בקשר, עשינו הצגות אנחנו פועלים, יש לנו הרבה מאוד פעילות כוללת, בטיחות בדרכים.


שאלות יש? לומדים הרבה דברים, ערבית אנחנו לא לומדים.

יש לכם עולים חדשים?

יש לנו עולים חדשים, כל מי שנמצא באזור, אנחנו קולטים אותו, קצת מאתיופיה, קצת עולים חדשים מחבר העמים, כל מי שנמצא באזור.

הרוב הגדול של הבנות זה בין שלושים ושתיים לשלושים ושש יחידות, אי אפשר יותר. זה יש גבול.

מה הפירוט של השלושים ושתיים יחידות?

הפירוט הוא מגמת פיזיקה מתמטיקה מדעים, חמש יחידות באנגלית, תרגום, מחשבים, הנדסת תוכנה, ציור,

תלמוד זה חמש, מראש, זה כבר עשר.

אנחנו שולחים חבילות מתוקות למשפחות נפגעות טרור, 350 חבילות בכל חג, שבע שמונה פעמים בשנה, החבילות המתוקות האלה, ששולחים באופן אישי לכל משפחה, עם ישראל חי, זה ביטוי של מה שאנחנו מנסים לעשות באולפנית.

חברי ועדת החינוך של הכנסת, ראש העיר וסגנו, יש לנו זמן של ממש דקות ספורות, אני מבקש מראש העיר לפתוח, לברך אותנו, אחריו הרב מלכיאור, יסכם זאב, ראש המחמ"ד שהצטרף אלינו, חיים גבאי, יפתח ראש העיר, בבקשה.

צהריים טובים לכולם, אנו מכבדים פה בטבריה היום, יום פתיחת שנת הלימודים את הרב, חבר הכנסת מלכיאור, יושב ראש ועדת החינוך, יחד עם ארבעה חברים נוספים, חברי כנסת, בועדת החינוך, הם סיפרו לנו שזה הייצוג הרחבה ביותר של הוועדה, בשנים האחרונות, זה כבוד גדול שחברי כנסת במשך כל ימי המלחמה וגם עכשיו, מצאו לנכון להגיע דווקא לצפון, כדי לחזק את הקהילה, באשר היא.


יחד כאן במשלחת שמסתובבת בבתי הספר, נמצאים מכובדים נוספים, סגני דרור ללוש, מנהל מחלקת החינוך, שנמצא יחד איתנו, יש לנו את מר גבאי, מהבטיחות בדרכים ועוד כאן שולחן ארוך של נכבדים, זאב מרשת אורט, שהצטרפה אלינו בשנתיים שלוש שנים האחרונות.


מנהל בית הספר שלנו, היה קצת בחששות לגבי אורט ואמר תשמע ראש העיר, אני לא יודע איך זה יפעל, מה יקרה תן לנו להמשיך לפעול לבד. הייתם כפי שבוודאי כולכם יודעים, שייכים לרשת העירונית של עיריית טבריה. אנחנו בחרנו כן לשכנע להכניס את אורט, אני שמח שעכשיו יש אחווה של עבודה משותפת, בסופו של דבר זה תרם, תורם ויתרום בעזרת השם, לבית הספר ולכם, להאדיר את ההישגים הברוכים שלכם, שהם בין המובילים במדינת ישראל.


אני רוצה להגיד לכם בנות יקרות, שאתם גאוות העיר טבריה, לא רק טבריה, גם האזור כולו.


אני רוצה להתמקד דווקא במשהו שלא קשור בטקס של היום, הרב לפני מספר חודשים נסענו לפולין, נסענו לעשרים וארבע שעות, תרומה של נדבנים מהקהילה היהודית הארץ ישראלית שלנו, שהיא למעשה החוסן של עם ישראל, גם במשבר האחרון שהיה, במלחמה האחרונה.


רשת איסתא, אל על, נדבנים נוספים, תרמו כאן יחד עם עיריית טבריה, את ההשקעה המרובה בהוצאת הילדים, במשך עשרים וארבע שעות, מטבריה דרך לוד, לאושוויץ וחזרה. הילדים שלנו, כולל בנות נבחרות מהאולפנה, עמדו וראו והרגישו את מה שקורה בדיוק, ומה שקרה בעם ישראל ומה המחויבות שלנו להמשך עתידה ועתידו של העם היהודי ומדינת ישראל.


אני חושב שזה היה מסע חינוכי ממדרגה ראשונה, שמחשל את העם שלנו ואת הילדים שלנו, לרגעים הקשים שהיו ועברו עלינו בחודשיים האחרונים.


דבר אחד ריגש אותי יותר מכל המסע הזה, כשהגענו לשדה התעופה, בשלוש וחצי לפנות בוקר, מכל המנהלים של העיר טבריה, מכל בתי הספר, הגיע מנהל בית הספר של האולפנה לקבל את הבנות שלו.


אני רוצה להגיד לכם זה לא הפתיע אותי, אני יודע שאברהם עושה עבודת קודש גדולה מאוד, אבל זה ריגש אותי ולכן אני רוצה להדגיש את זה כאן היום.


אני רוצה לברך אתכם בפתיחת שנת הלימודים, שתמשיכו לעשות חיל ומסורת, של בית הספר הנפלא הזה. אנחנו מעריכים ומוקירים את פעלם של המורים והמורות, שנמצאים כאן בבית הספר, ביחד עם מערכת אורט ועיריית טבריה, אנחנו מקווים שהמורשת ה מפוארת פה תמשיך ותצמח הלאה, למאה אחוז תוצאות בגרות מעבר לשמונים ושתיים ושמונים ושלושה אחוזים שאתם מסוגלים להביא ואתם מביאים כל שנה.


אני יודע שהבגרויות זה לא העיקר, יש כאן הרבה מעבר לכך, יש כאן עוצמות של נתינה, זה בולט בתוך הקהילה שלנו, אנחנו יודעים מה אתם נותנים, מתן בסתר, באיזה מפעלים חינוכיים התנדבותיים ותרומתיים אתם נותנים לקהילה, שנמצאת לא רק בטבריה, אלא בכל האזור כולו.


אני גאה בכם ומודה לכם על הזכות שלנו להיות יחד אתכם, בכל מה שקשור במערך החינוך בקהילה שלנו בעיר טבריה, יישר כוח, תודה רבה.

תודה, אנחנו מזמינים את הרב מלכיאור, יושב ראש ועדת החינוך של הכנסת, לברך אותנו.

כבוד ראש העיר, וסגנו, לכל השותפים שלי בועדת החינוך, היה לנו יום מרגש היום, אני כבר שמעתי את ראש העיר מדבר עכשיו חמש שש פעמים, והוא הולך ומשתפר מפעם לפעם, באמת אני רואה שיא בביקור הזה, גם שמענו דברים נפלאים על האולפנה פה, יש לבנים הרבה מה ללמוד.


אני רוצה להגיד לכם אולי רעיון אחד, אני חשבתי כשישבנו פה, קצת על הפרשה, פרשת כי תצא למלחמה, שקראנו אתמול, אנחנו נכנסים לתוך פרשת כי תבוא אל הארץ.


אתמול קראנו המון מצוות, מצוות שונות, אני חושב שמי שספר הגיע למספר של שבעים וארבע מצוות עשה ולא תעשה. מספר הכי גדול בכל התורה. זה באמת חלק מהעניין גם ללכת לבית הספר, עשייה של בית הספר, זה הרבה מאוד מצוות עשה ולא תעשה, בין אדם למקום, בין אדם לחברו.


חשבתי על אחת מהמצוות, יש מצווה שכולכם מכירים טוב, בכל התנאים, בכל הפרטים, מצוות השבת אבידה. יש מן הפרשנים שאומרים שהשבת אבידה זה לא רק השבת איזה חפץ או בהמה שהולך לאיבוד, השבת אבידה זה להחזיר את האדם, את הילד, את המבוגר לעצמו, להשיב אותו למה שאבוד אצלו, להשיב אותו לעצמו, לבנות את עצמו.


מהרבה מאוד בחינות, שאנחנו פותחים עכשיו שנת לימודים, עשינו מאמץ מאוד גדול של כל המערכות, קודם כל אחרי שיצאנו למלחמה, להשיב את המערכת, את החיים, למסלולם, להשיב אותנו לעצמנו, לחזור לחודש אלול, שזה בוודאי חודש של לימודים אינטנסיביים, לקראת הימים הנוראים, ובאמת זה שנה שכולם עשו מאמץ, בדרך כלל יש שביתה, ארגון כזה של מורים, ארגון אחר, ארגון של הורים, ארגון של זה. יש תמיד איזה בעיות.


השנה כולם הבינו, שכולנו חוזרים ללמוד, קודם כל . אז זה חלק חשוב לעצמנו, אבל זה יותר כך, לשוב לעצמנו, זה להתחיל גם לטפל בעצמנו, כל פרט ופרט, להיבנות, ואין דרך יותר טובה להיבנות, מלחזור ללימודים, אבל גם להיבנות כחברה, שאלות עמוקות וקשות בעקבות המלחמה, אתן קוראות עיתונים, אני מניח שמדי פעם נותנים לכם כמה דקות בין שיעורי הבית לעשות את זה, ולעקוב אחרי החדשות.


אתן שומעות את השאלות העמוקות , בדרך כלל אנחנו רואים רק את השאלות על פניהם, השטחיות יותר. מה קורה עם האישיות הזאת, אישיות אחרת, האם ההחלטה הזאת הייתה נכונה, האם היינו צריכים ללכת קודם ביבשה ולא באוויר, שאלות כאלו.


יש שאלות הרבה יותר עמוקות, שאלות של למה אנחנו פה, מה המטרה שחזרנו השבת אבידה הכי גדולה של הדורות האחרונים, זה שחזרנו לארצנו, איזה סוג חברה אנחנו רוצים לבנות, איזה שותפות בין כל חלקי החברה, דתיים וחילוניים, עולים וותיקים, כל חלקי החברה ביחד, מה המטרה, מה הייעוד, מה הגורל שלנו כעם ישראל.


אלו באמת השאלות של השבת אבידה, ואני מאחל לכם בשנת הלימודים הזאת, יחד עם כולנו, אנחנו צריכים את השיח אתכם, דרך הנציגים שלכם, כתלמידות, דרך המורים שלכם, הר"מים שלכם, הנציגים שלכם בעירייה, אנחנו רוצים שיח עמוק, אנחנו מאמינים שכך אפשר להשיב אבידה ולחדש ימינו כקדם, ובאמת לבנות מתוך המצוקות והכאב, שבטח הרגשתם במשך הקיץ המטורף הזה, מתוך המצוקה אנחנו רוצים לבנות חברה יותר טובה, יותר צודקת, יותר אמיתית ובעזרת השם ביחד נצליח בכך.


שתהיה שנה טובה, כתיבה וחתימה טובה.

תסלחו לי שאנחנו צריכים לסיים, למרות שרק התחלנו לכאורה, אני מספר לשולחן המכובד הזה, שאנחנו הכנו בנות, אמרנו באופן חופשי, מי שרוצה לשאול משהו, לומר שהו, השאלה אם יש לזה זמן, אני מחכה – שאלה אחת או שתיים. אם מישהי רוצה לומר משהו, לשאול משהו, להגיד משהו, מה עבר עליה בקיץ, לבקש משהו, להציע משהו, בבקשה.


אנחנו התחלנו את הלימודים ביום שישי, אנחנו זריזים מקדימים, הם עשו סרט, הביאו פה את מנחם הורוביץ, שהוא דיבר על הקטיושה על האולפנית, והיא רצה ונכנסה לאולפנית והיא רצה, תעמדי, תספרי לנו משהו.

אני מטבריה, בשבועות האחרונים - היינו בירושלים, היינו שבת בירושלים, באשקלון,

לחזק את האורות בירושלים,

אחרי זה?

חזרנו לטבריה, עברנו במקלטים, שלחנו ממתקים, עשינו קבלות שבת.

את רוצה לבקש משהו, להציע משהו, לומר משהו? היא סיפרה בעצם שהעורף היה חזק, זה מה שהיא סיפרה.

אנחנו רוצים שתמשיכו לתמוך.

שתי ילדות מצוינות, שתיהן מדריכות בבני עקיבא, שתיהן תושבות טבריה.

קודם כל גם אני בוגר בני עקיבא, אני אומר לך את זה , כבוגר בני עקיבא, הייתי בוגר בני עקיבא, יותר בצפון מטבריה, הייתי ראש כל הסניפים של בני עקיבא בסקנדינביה הרחוקה.


אני רוצה רק להגיד לכם, לראשונה שדיברה, זיגדון, קודם כל זה ריגש אותי מה שסיפרת, אני חושב שאין ספק שמי שעסק והמון אנשים עשו את זה בחברה הישראלית, זה מה שנותן לי אופטימיות, אפילו מהכנסת נותן לי אופטימיות שראיתי את החברה הישראלית באמת במיטבה, מי שעשה במלאכת הקודש, יצא כמו שאת אמרת בצניעות, יצא קיץ מעניין מאוד.


אנחנו לא רוצים לא קיץ ולא חורף כל כך מעניינים בעתיד, רוצים קצת פחות מעניינים, אבל גם עם הרבה עשייה.


לגבי ההערה האחרונה, גם כן הערה כל כך נכונה, אנחנו כחברה יודעים כולנו להתגייס בעת צרה, כולנו לחבק כולנו לבוא ולעזור למשפחות, המשפחות השכולות שקשה להם, בדיוק בהתחלה, אבל בא היום למחרת, ובאה השנה אחרי זה ואנחנו שוכחים, זה טבע של האדם. כל כך את צודקת ואני אביא איתי את זה גם לכנסת ולממשלה, את ההערות שלך, כי את כל כך צודקת, אנחנו מחויבים לאורך זמן בחיבוק הזה, לאורך זמן בעשייה, ולהיות עם אלו שכואב להם, שדיממו הקיץ, ברוך השם פה בטבריה, יצאתם עם כל הפגיעות והקטיושות שנפלו, ברוך השם שאף אחד לא נהרג פה, אבל הרבה אנשים כואבים, גם בטראומות, יש אנשים מסביב שכן נהרגו ואנחנו חייבים כחברה, וכפרטים, כבני עקיבא ויחד גם עם כל התנועות החילוניות, לעשות ולהיות ביחד איתם לאורך זמן, תודה על ההערה.

יש פה חמישה חברי כנסת אחד מהם זאב, הלך איתי כשיצאנו החוצה, ואמר לי אתה זוכר אותי, ואני זכרתי אותו, שאני הקטן הייתה לי הזכות להיות בבני עקיבא, הוא היה אחראי על בני עקיבא ברוסיה, אבל תראו, - הוא היום חבר כנסת.


אני רוצה להודות לאלה שלא הזכרתי את שמותם, כל חברי הכנסת המכובדים, בני יקירי, זאב נציג אורט, עושה עבודה חשובה, תודה רבה . תמשיכו לפעול ולהוביל את עם ישראל.

מפגש ועד הורים עירוני באולפנית.

אני רוצה לומר אדוני ראש העיר, אני רוצה לומר בשם העיר טבריה, ראשית תודה רבה על הכול, אני רוצה לוועד ההורים שנמצא פה, ותיכף יציגו את עצמם, להגיד שהרב מלכיאור בפנייה שלי אליו לפני כמה חודשים, אמר שאם הכול יהיה בעזרת השם כמו שצריך, הוא מגיע לכאן בתחילת שנת הלימודים, אז חשבנו שזה הראשון בספטמבר.


יש דבר נוסף, אתם יודעים שהייתה חלוקת תיקים ארצית של תורם, גם לצפון, אבל היו הרבה מאוד אוכלוסיות של מפגרים, של נכים, וכו', שלא קיבלו תיקים, פנינו אליו לפני כחודש ימים, הוא הפנה אותנו לעמותה מיוחדת במידה, של מעורבות בקהילה, והוא עזר לנו במאות תיקים, הצלחנו לסגור, גם חיים עמר בבקשה שלו, קיבל תיקים לאוכלוסייה מיוחדת.


אני רוצה לומר לכל חברי הוועדה תודה רבה מכל הלב, אנחנו נעשה שיחה למרות שהיא קצרה, היא חשובה לנו, עם ועד ההורים העירוני, כי כמו שראש העיר אמר, ציין את זה, שהקשר עם ועד ההורים בטבריה, הוא קשר מיוחד במינו. בבקשה.

חיים עמר, יושב ראש ועד ההורים העירוני, אני יודע שחברי ועד ההורים הארצי ישבו איתכם והעלו חלק מהנושאים.


יש לנו מספר נושאים חשובים ובאמת אנחנו זקוקים פה בנושא הזה לעזרה שלכם.


לאור המצב של השנה האחרונה, המלחמה, הגענו למצב שבחלק מהכיתות, בעיקר בכיתות א', שהם כיתות חדשות, יש לנו קרוב לשלושים ושמונה, שלושים ותשעה תלמידים בכיתה, זה דבר שממש לא מסתדר בגלל המצב שקרה, שחלק מהילדים הקטנים האלו, לא מסוגלים וגם המחנכת לא מסוגלת לתת להם מענה למצוקה שהם נמצאים בה.


רציתי לדעת מה בעצם אתם יכולים לעזור לנו, כי אני יודע שיש איזה החלטה שמשנה הבאה יהיו עשרים וחמישה תלמידים בכיתה. מה אפשר לעשות לגבי השנה?


יש עוד כמה נקודות, הנושא של כספי הורים, כל שנה זה נמשך לשבוע האחרון, תמיד בשבוע האחרון ועדת החינוך של הכנסת מחליטה, ואנחנו יודעים שהם מחליטים שהתשלומים כן יהיו תשלומים, לא מבין למה מושכים את זה, בנושא הזה לאור חוזר מנכ"ל, אין מעקב, חלק מבתי הספר גובים, מעל מה שאתם מפיצים, אף על פי שיודעים שזאת עבירה על החוק. אין חשבון בנק משותף של ועד ההורים, עם הנהלת בית הספר, כל מ נהל עושה מה שבראש שלו וזה לא מוצא חן בעינינו, אנחנו יודעים שזאת עבירה פלילית, אבל כשזה מגיע למקומות הנכונים במשרד החינוך, שם זה נעצר.

אולי אני אתייחס רק לשתי הנקודות, אני מאוד מתנצל, אבל אנחנו בלוח זמנים מצומצם.

שמי מאיר, ואני יושב ראש ועד הורים של בית ספר ממלכתי דתי תחכמוני בטבריה, בית הספר הגדול בעיר, ואני רוצה לדבר אליכם נבחרי העם.


יש לי יותר מתחושה שמערכת החינוך מנוהלת בארץ על ידי איגודי המורים מה שאני קורא ההסתדרות , לא ועדת החינוך, ולא השרה מובילים בעצם מגמה חינוכית, אני חושב שהנושא הזה , כי בדיוק כמו שהמדינה יודעת להגיד לחברת החשמל, אנחנו עושים סדר, אני מצפה שבליבה של החברה הישראלית, בנושא החינוך, אולי שם יתחיל איזה שהוא סדר.


אני רוצה לומר משהו, במלחמה, שראש העיר בוודאי תיאר בפניכם, ואת החוויה הקשה שעברה העיר ואני מכיר את האזור כולו, מתוך מאות רבות של אנשי חינוך והוראה, בודדים הגיעו אל המערכת לתמוך וללוות. ואם אני לוקח את הסיפור של יאנוש קורצ'אק שבוודאי כל שנה במערכת החינוך מדברים עליו, בערב יום הזיכרון לשואה, איפה הסגל הזה כמופת וכדוגמא אישית בעיתות משבר.


שתיים, כפי שאני שומע כאזרח, ועדת החינוך של הכנסת מרבה להתעסק בתחום של מה שאני קורא החומר, הכנת הכיתות, גודל מספרי התלמידים, ועדות כספים. איפה שאלת הליבה של ה חינוך בחברה הישראלית, לאור המציאות שאנחנו חווים כאן ואני מנסה ללמוד כהורה, מהו המכנה המשותף בחברה הישראלית, בארץ הזאת, והאם לועדת החינוך של הכנסת, יכולה או צריכה להיות אמירה כנבחרי העם, על איזה שהיא ליבה שהיא מחוץ לאיזה שהיא פלטפורמה, שכבר ליבוביץ ז"ל בזמנו התייחס אליה, שהמכנה המשותף היחיד שלנו זה האיום והצרות. האם יש לנו איזה שהם מכנים משותפים, איזה שהיא ליבה משותפת, והאם ראוי שועדת החינוך תיתן את דעתה או אולי תאכוף איזה שהיא תפיסה, אנחנו לא יכולים להמשיך ולהתנהל ברמה כזאת של הפרטה, שכל אחד יתעסק בכמה כיתות יש לי, כמה תלמידים יש בהם, כמה גובים בבתי הספר, עם כל הכבוד לחשיבות של השאלות האלה והם בנפשנו ובכיסנו כהורים, אלה שאלות שינחו מכאן ואילך את העם הזה.


אנחנו לא מרגישים שיש איזה שהיא אמירה, בעלת ערך, שאלות הערכים עולות כאן, ולא נדבר על האווירה ועל האקלים ועל איכויות הסגל, אבל משהו ברמה הזאת, צריך לבוא לידי ביטוי.

אני רק אגיד מאוד בקצרה, בגלל קוצר הזמן לא בגלל שלא ראוי על כל השאלות לענות יותר.


ובכן לגבי מספר התלמידים, שרת החינוך הבטיחה שבשנה הקרובה יהיה פיצול של כיתות בכיתות א' וב', זאת הבטחה שלה שגם נתנה בועדת החינוך. אם זה יהיה באמת, אנחנו נעקוב אחרי זה, זה התפקיד שלנו. אני שוב חייב להדגיש, עם כל הצער, מה ההבדל בין רשות המבצעת ובין הרשות המחוקקת.


לנו יש אפשרות לעשות דברים בהרבה מאוד תחומים, אבל יש דברים שלא בידינו, והביצוע זה רק בידי משרד החינוך והרשויות המקומיות, אני מניח נותנים להם את האביזרים לעשות את זה.


אנחנו לא יכולים לעשות את זה וגם לא ככה עושים, אבל אני יכול להגיד לך, בנושא הזה כבר יש הבטחה, אני חושב שבוודאי זה ראוי, לא רק כיתות א' וב', אלא בכל המערכת, אבל אין מקום יותר מתאים להתחיל, בתקופה הזאת בצפון, יכול להיות שיהיה אפשר כבר עכשיו לעשות משהו, משרד החינוך הכריז שיעשה מאמצים מיוחדים לגבי הצפון, בתקופה הזאת, ואנחנו בהחלט נהיה בקשר, יש פה מפקחת ממשרד החינוך, שיושבת פה ורושמת כל דבר ועניין. אני מניח שאנחנו נקבל ממנה גם תשובות. אם ניתן משהו לעשות בטבריה עכשיו, לגבי הכיתות שהם עם שלושים ושמונה, שלושים ותשעה ילדים כפי שציינת.


לגבי הנושא של תשלומי הורים, לא רוצה להיכנס יותר מדי לפרטים של זה, זה מצער שזה נמשך עד השבוע האחרון, אבל תהיה שמח שזה לא נמשך מעבר לזה, שזה היה יכול להיות עוד שלושה חודשים, עוד שישה חודשים, לפחות לפני שבוע, קיבלתם את ההודעה, זה שמותר לגבות את תשלומי ההורים בדיוק כמו שנה שעברה.


אנחנו לחמנו פשוט הוועדה, כדי להגדיל את הקרן לאלה שלא יכולים לשלם, אנחנו חיים בחברה ששלושים וחמישה אחוז מהילדים הם מתחת לקו העוני, שזה אומר שההורים שלהם אין להם כלום, רצינו להגדיל, הצלחנו בקצת, בגלל הזמן שלקח, להגדיל את הקרן מעשרים ושתיים מיליון, לחמישים ושישה מיליון, זה לא מספיק, אבל זה הדבר היחידי שגדל פה במדינה הזאת, כולם מקצצים בכל התקציבים, אז לפחות יש שם קרן שמשם אפשר קצת לעזור למי שנזקק, לפי הקריטריונים. זה הסיבה שזה לקח את הזמן הזה.


בשנה הבאה, אני כבר הודעתי את זה, עושים את הבקשות הרבה יותר מוקדמות, אם לא תהיינה בקשות יותר מוקדמות, אנחנו לא ניתן, לא נאפשר את זה. אנחנו בכלל חושבים שזה דבר פסול תשלומי הורים, זה חלק ממערך של מערכת החינוך. תרבות זה חלק ממערכת החינוך, כמו שאתה לא משלם במיוחד בשביל מתמטיקה או תורה שבעל פה, אתה לא צריך לשלם בשביל תרבות במיוחד. רק היום לפי הנתונים של היום, אין את השני מיליארד שקל הללו, אנחנו צריכים לחשוב איך אנחנו עושים את זה יותר טוב בעתיד. זה לגבי תשלומי הורים.


אני מצטער שזה יצא בסוף, אבל זה היה יכול להמשך גם הרבה יותר מאשר שנת הלימודים.


לגבי השאלות היותר ערכיות, גם המסגרת היא ערכית אבל גם התכנים. חלק מהבעיה אנחנו כן עוסקים בזה, לא מעט בועדת החינוך, הבעיה שזה הם לא כותבים על זה בעיתון, לא עושים מזה תוכניות בטלביזיה, יש פה נציגי תקשורת והם יכולים לספר לך, רק כשיש איזה סקנדל, או מצביעים נגד, או אחד צועק על השני, אז זה מעניין את התקשורת ואז זה מגיע גם לקוראים בטבריה.


אבל אם אתה תעקוב אחרי הנושאים שאנחנו מטפלים ואפשר לעקוב דרך האינטרנט, אחרי כל הנושאים וכל הדיונים שלנו, אתה תראה, הרבה מאוד דיונים ערכיים עמוקים, על הדרך ועל התכנים של החינוך במדינת ישראל, כך אנחנו מנסים בוועדה שלנו לפחות להוות דוגמא קודם כל לעבוד ביחד, אנחנו לא צועקים אחד על השני, עובדים במשותף, אין קואליציה, אין אופוזיציה, אין דתיים ואין חילוניים, כולנו עובדים ביחד כדי לגבש תפיסת עולם בכל התחומים ולנסות להשפיע מה שאנחנו יכולים, במסגרת החוק, מה שאנחנו יכולים על התכנים של הדברים.


רק שזה לא מעניין על כך את התקשורת, מעניין רק אם יש איזה מישהו שעושה דברים ומרביץ לשני ואז זה פותח את החדשות, מה לעשות.


יש גם סידור חדש, שיהיה בכנסת מעכשיו, שאפשר לעקוב אחרי כל הדיונים, עד עכשיו זה רק דיונים שבערוץ 99, מעכשיו אפשר יהיה לעקוב אחרי כל הדיונים, אני לא יודע אם זה כבר התחיל, במשך התקופה הקרובה אתם יכולים לשבת בבית, לראות את כל דיוני הוועדה, גם התכנים, כל נושא אתם יכולים לראות מראש איזה נושאים מעניינים אתכם ואתם יכולים לעקוב אחרי זה.


אנחנו בוודאי ובוודאי נקדיש חלק גדול מהדיונים, זה המושב הראשון, השמן הרציני שיהיה לנו, חלק גדול מהמאמצים שלנו, יהיו בתחומים האלה, כי זה מעניין את כל חברי הוועדה.


חברת הכנסת מרינה סולודקין, לסיום.

אני רוצה קודם כל להודות לראש העיר, ליושב ראש הוועדה, שהגענו לכל בתי הספר והגנים שהיינו. המפגש מאוד חשוב עם ועד ההורים, בגלל שמשום מה כאן מדברים דברים אחרים מאלה שיושבים בכנסת, כועדת הורים ארצית. אתם אמרתם גם דברי טעם.


איפה הם יכולים להיות אם ארגוני המורים יש דמויות שאנחנו רואים, אבל אם יש לנו טענות נגדם, גם אנחנו, גם אתם כהורים ויש לכם כל הזכויות שילדים שלכם צריכים לחשוב על אנשים שיכולים להוביל את המערכת שלנו, ולא להשוות את המערכת, כמו שעושים כל הזמן.


היום ראינו דבר מאוד, מאוד חשוב, שכשהרב מלכיאור דיבר, הבנות עמדו, לי ולחבר הכנסת אלכס מילר, אנחנו מכירים את זה, בגלל שזה כבוד, כבוד לאיש ציבור, חבר כנסת, כבוד למורה, לעצמנו .


מה שאני חושבת, זה המופת להתנהגות ורק אנחנו צריכים כולנו לשאול, איך הגיעו לזה שהם ידעו מה לעשות, בלי שמורים אמרו להם, אנחנו רוצים לראות את זה גם בבתי ספר, לא דתיים ממלכתיים.


אני מודאגת מכמה דברים, שממשרד החינוך לא שומעת, אף מילה, אם מתחילים לפעול, במערכת החינוכית. אני מודאגת בגלל שאני מבינה שיש עכשיו בעיות לפנות לכל מיני דברים פסיכולוגיים, אבל זה זמני, אנחנו במילניום השלישי, ולא מרגישים את זה בבית ספר עדיין, לא מספיק מרגישים את זה בבית ספר ישראלי.

תודה רבה,

אם תזמנו אותנו קצת יותר – כי זה מספיק חשוב.

קודם כל מנהלת הוועדה רושמת, אני רק רוצה לסיום להודות לראש העיר, קיבלנו פה טעם של יותר, זה היה טעים, זה היה נכון, ואני שמח על זה שהחלטנו לבוא לפה, שמח איך שבנית את זה, אני רוצה להודות לדרור במיוחד, הוא עקשן בלתי נלאה והוא רוצה לקדם את נושא החינוך פה, הוא ממשיך, ממשיך, יש לכם אני אומר את זה להורים, שאני שמעתי שההורים פה הם פעילים במיוחד, אבל יש לכם את מי להפעיל, גם את הסגן וגם את ראש העיר, והם ישיגו לכם את מה שצריך לעשות, כדי שהתכנון פה, יש פה מחשבה תחילה, מה שחסר בהרבה מאוד מקומות, מחשבה תחילה בבניית החינוך פה, לא רק כיבוי שריפות, אלא תכנון, יודעים בדיוק לאן רוצים להגיע, ואנחנו נהיה שליחי מצווה אני מקווה, כדי לקדם את הדברים.


אני מקווה חברת הכנסת מרינה סולודקין, שנהיה ראויים, אלא בכלל המערכת הציבורית, נהיה ראויים שהצעירים יקומו בפנינו, כי אנחנו נהווה גם דוגמא לדור צעיר, כאנשי ציבור, איך לקדם את החברה שלנו.


תודה.

הסיור הסתיים בשעה 12:00

PAGE