כנסת פתוחה

PAGE
1
ועדה לבחינת בעיות העובדים הזרים

28.8.2006

הכנסת השבע- עשרה נוסח לא מתוקן

מושב ראשון

פרוטוקול מס'

מישיבת הוועדה המיוחדת לנושא בעיות העובדים הזרים

יום שלישי, ה' באלול התשס"ו (29 באוגוסט 2006), שעה 13:00

ילדי העובדים הזרים לקראת פתיחת שנת הלימודים

חברי הוועדה: רן כהן - יו"ר

שי חרמש

שרה מרום- שלו

יוסי אדלשטיין, סגן הממונה על יחידת האכיפה, משרד הפנים

יעל איילון, מורה, ביה"ס רוגוזין- ביאליק

גילה בן- ארצי, ביה"ס רוגוזין- ביאליק

עו"ד עירית בראון, יועמ"ש יחידת הסמך, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

דפנה בר- יעקובי, עוזרת סוציאלית, עיריית תל אביב

מיה גלברג, עוזרת סוציאלית קהילתית, עיריית תל אביב

אפרים כהן, ראש מנהלת עובדים זרים, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

ד"ר אלכס לבנטל, ראש האגף לבריאות הציבור, משרד הבריאות

מרים פבר, פגידת סעד ראשית, משרד הרווחה

רוני קומר, ביה"ס רוגוזין- ביאליק

תמר שוורץ, מנהלת מסיל"ה, עיריית תל אביב

רפ"ק נעמה שמיר, יועמ"ש מנהלת ההגגירה, המשרד לביטחון פנים

יהודית רבי- מרמר, מחלקה קונסולארית, משרד החוץ

סיגל רוזן, מוקד סיוע לעובדים זרים

יעל קסלר

אורית לבנשוס – חלוצי - חבר המתרגמים בע"מ

ילדי העובדים הזרים לקראת פתיחת שנת הלימודים

שלום לכם, אני מתנצל על האיחור, לצערי הרב יש גם שיבוש קשה בקיום הישיבה הזאת משום שנציגת משרד החינוך לא נוכחת כאן והיא צריכה להיות המדווחת העיקרית לנושא הזה של ילדי העובדים הזרים לקראת פתיחת שנת הלימודים, לא תהיה לנו ברירה אלא לעשות את הישיבה הזאת בצורה חלקית בלעדיה אבל אני בהחלט מתכוון בעניין הזה לשלוח מכתב תרעומת לשרת החינוך על כך שנציגת המשרד שלה לא באה לדיון כל כך חשוב בטרם פתיחת שנת הלימודים.

אנחנו לא ניתן שיבזו את הכנסת, זה ועדה של הכנסת, הכנסת הקימה אותה במיוחד כדי לעסוק בסוגיות הללו ואנחנו לא באנו פה להתבדר, באנו פה כדי לעבוד וזה התפקיד שלנו ואנחנו לא מתכוונים בעניין הזה שהם לא ימלאו את תפקידם. לא נאפשר למשרדי הממשלה לזלזל בתפקיד הזה של הכנסת עם כל הכבוד, אנחנו נכין מכתב תרעומת, נביא אותו ליולי תמיר והיא תצטרך לעשות את הדיון בתוך משרדה.

בואו נעשה את המעט שאפשר לפני פתיחת שנת הלימודים שכידוע לכם צפויה ביום ראשון הקרוב. והעניין של הטיפול בילדי העובדים הזרים הוא עניין קריטי כי השתלבותם במידה רבה מאוד בבתי הספר היא העוגן העיקרי לחייהם וליכולתם לתפקד בתוך המערכת הבלתי אפשרי ממילא שבה הם נמצאים והציבור שהם עובדים איתו ותלוי בהם נמצא. מאחר ופרופסור חגית מאיר הייתה צריכה לפתוח את הדיון הזה, אני רוצה לשאול מלבד תמר ממסיל"ה שבאה עם נתונים והכול אם יש עוד גורמים שיכולים למסור, משרד הרווחה למשל, אז רק תגידו את השמות בבקשה.

יעל איילון וגילה בן- ארצי.

יעל תפתחי את, בבקשה, מה אתן יכולות למסור לנו לגבי הנושא של פתיחת שנת הלימודים.

קצת על המצב שלנו, קודם כל בית הספר הוא 13 שנתי, מגן עד י"ב. אנחנו אמורים לפתוח שנה עם 650 תלמידים, מתוכם 225 הם במהגרי עבודה---

זה בית ספר רוגוזין.

זה נקרא כרגע קמפוס ביאליק- רוגוזין כי הוא איחד בתוכו שני בתי ספר, את היסודי והעל יסודי---

ביאליק הוא המקורי.

הוותיק.

ביאליק זה ממש נמצא בשכונת נווה שאנן שם.

בתחנה המרכזית החדשה, רחוב העלייה.

זה בעצם בין התחנה הישנה לחדשה.

כן. קודם כל הבשורות הטובות מבחינתנו, ראשית כמובן השינוי בהחלטת הממשלה, שהשינוי שזה עשה אצלנו זה שמ- 38 זכאים למעמד של תושב, אנחנו עכשיו מעריכים שאנחנו עומדים על מצב של 187 זכאים למעמד תושב, מבית הספר שלנו, אנחנו נותנים נתונים עלינו, תכף תמר מן הסתם תרחיב את היריעה. בנוסף, עוד בשורה טובה מבחינת משרד החינוך זה שמשרד החינוך נעתר לבקשה שלנו לפצל כיתות בגיל היסודי. מרבית ילדי מהגרי עבודה הם בגילאי היסודי אצלנו, ובכיתות גדולות המשימה היא מאוד קשה, כי זה למעשה כמו כיתות עולים אלא שהם לא מוכרים ולא זכאים לסלים שעולים זכאים להם. אז כיתות א', ב' ו-ד' אצלנו יפוצלו, זאת אומרת ההוראה תהיה בכיתות קטנות וזאת עזרה גדולה.

מה זה קטנות? 24?

משהו סביב העשרים.

בוא נגיד הלוואי על ילדי ישראל, אפשר להחיל את זה על כל ילדי ישראל, זה יהיה מצוין.

אני אומר את כל המילים על ההתמודדות בבית ספר וגם על הקשיים והבעיות שכרגע עומדים על הפרק. קודם כל בית הספר כמובן רואה את עצמו מאוד מחויב לילדים האלה כמו לכלל הילדים אצלנו---

ויש בו היום רק ילדי עובדים זרים?

לא, מתוך 650, זה שליש בערך הם ילדי מהגרי עבודה. האחרים יש בניהם גם אזרחים ישראלים ערבים, אזרחים ישראלים יהודים, עולים חדשים, אנחנו בית ספר מאוד מגוון מבחינת אוכלוסיה.

תושבי תל אביב.

כן, בעיקר שכונות דרום וגם יפו. מבחינת בית ספר, אז ככה, קודם כל בית ספר עושה מאמץ מאוד גדול לפתוח את שעריו עד שעות מאוד מאוחרות במשך היום. למשל באמצעות סיוע של עמותות, גורמים חיצוניים שמאפשרים לנו גם לקיים מפעל הזנה, גם לקיים חוגים ופעילות אחרי הצהריים. בית ספר נעזר הרבה מאוד במגזר השלישי, יש לנו ועד פעולה שפעילים בו אנשים רבים וטובים בניהם רינה זמיר ויוסי ורדי ופרופסור דב ליכטנברג בית הספר לרפואה בתל אביב, פשוט אנשים שמתגייסים לעזור. והרבה מאוד מהמשאבים ומהדברים הנוספים שאנחנו מסוגלים לתת זה בזכות עזרה מעמותות ומגורמים חיצוניים. הרבה שיתוף פעולה עם הארגונים, גם האגודה לזכויות האזרח, גם עם מסיל"ה וגם עם מוקד לסיוע לעובדים זרים, עד כאן לגבי ההתמודדות.

איזה הסבר יש לעובדה שזה קפץ מ- 36 ל- 187?

ההסבר פשוט מאוד, ההסבר הוא ההחלטה החד פעמים שממשלת ישראל קיבלה ב- 18 ביוני שמרבית התלמידים, הורדת הגיל, הרצף של שש שנים שהוא צריך להיות ועצם זה שהוא לא צריך להיוולד בארץ, זאת אומרת מתוך ארבע קריטריונים קשים שאפשרו רק ל- 38 מאז שני הקריטריונים החדשים מה- 18 ביוני 2006---

ספרי לנו מה היו הקריטריונים.

אז הארבעה היו שהילד היה חייב להיוולד בישראל והוריו היו צריכים להיכנס בצורה חוקית לארץ והוא היה צריך להיות לפחות בגיל 10 ולומד במוסד חינוכי בישראל, דובר את השפה העברית, והיה עוד איזה שהוא קריטריון שקשה היה להגדיר אותו, שגרושו מהארץ יחשב כהגליה תרבותית, וזה היה מין קריטריון שאי אפשר היה בדיוק להסביר אותו, מזה נקרא גרושו ישתמע כהגליה תרבותית. שני הקריטריונים החדשים של השר בראון מה- 18 ביוני 2006 והם, הילד חייב להיות שש שנים בארץ ברצף וכאשר הוא נכנס לארץ לפני גיל 14, חייב להיות בכיתה אל"ף דובר השפה העברית ומתחנך במוסד בעת קבלת ההחלטה, כלומר ב- 18 ביוני 2006 והוריו נכנסו לארץ בצורה חוקית בפעם הראשונה, שזה דבר נהדר, יכול להיות שבמהלך הזמן הסתיימה להם האשרה, אבל אפריורי הם נכנסו---

הכוונה היא אם הם גורשו, זאת בעצם הכוונה, כי יש הורים שגורשו וחזרו אחר כך לא חוקי, הבריחו את הגבול.

כן. עכשיו, אלה שני קריטריונים שהם מקלים והם מקפיצים אצלנו את המספרים בעוד איזה מאה, מאה חמישים לפחות, כי רוב ילדי חטיבת ביניים והבוגרים של היסודי נכנסו לארץ, לא נולדו פה אבל נכנסו לארץ לפני גיל 14 וצברו רצף של שש שנים.

כלומר בעצם כל הילדים האלה לא היו זוכים ללמוד השנה הקרובה אילולא ההחלטה הדרמטית הזאת. צריך לברך באמת את השר בראון על ההחלטה הזאת.

בהחלט. תראה, הבעיה מבחינת הילדים שלנו לא נפתרה באופן מלא, אבל המצב שופר לאין שיעור, פי חמש.

כן, הבעיה שלנו נשארה עם, היות ואנחנו בית ספר 13 שנתי, שמגן ועד י"ב, יש לנו 47 ילדי גן חובה בני חמש שהם לא נכללים.

זה זכות או שזה חובה, הלימודים של הילדים הללו, היא זכות של ההורים להכניס אותם לבית הספר וללמוד או שזה גם חובתם כפי שזה בעצם, תראו, חוק החינוך בישראל הוא חובה הוא לא זכות, הוא חובה, הורים שלא מכניסים את הילדים שלהם ללמוד, הם עבריינים. השאלה מה קורה במקרה הזה, או שכולם ממילא נרשמים.

אני לא חושבת שמישהו בכלל התעסק בשאלה הזאת, כולם אצלנו ממילא ואפילו מהגן, אבל עכשיו עם החוק החדש ילדי הגן שלנו שעולים לכיתה אל"ף הם בסכנה.

האמנה הבינלאומית לזכויות הילד מכוחה נגזרת החובה שלנו וזה קיבל ביטוי בחוזר מנכ"ל ברור של משרד החינוך. עכשיו מה שכן, יש הכרה ברורה בזכות לחינוך, אבל אין הכרה ברורה, לא בזכויות רווחה ולא בזכויות בריאות. אני מעלה את זה כאן רק מאחר ואני לא חושבת שמפעילים אכיפה כלפי ילדים שלא מגיעים כי המערכות---

אבל למשל בית ספר ביאליק - רוגזין, יש שם אחות לא טיפת חלב, אלא אחות סיעודית, אחות בית ספר, אין אחות בית ספר?

יש בתדירות מאוד נמוכה.

זה לא משהו קבוע, היא באה פעם בחודש.

זה לא קשור לנושא זה בגלל קיצוצים של משרד החינוך.

זה מאבק שאני מכיר אותו ממקום אחר, שי חרמש מכיר אותו גם מוועדת הכספים, אני מוועדת העבודה והרווחה והבריאות ואנחנו מנהלים מאבק להשארת הנושא של אחיות בריאות הציבור בבתי הספר.

מה שבטוח שכל הילדים האלה באים לבית הספר והם באים יותר מאשר, כי זה ההגנה שלהם.

לגבי הקשיים, קודם כל בעניין של רווחה, שורה של גורמים שהם גורמים נלווים שמסייעים לבית ספר הם במעורבות הרבה יותר קטנה ככל שזה נוגע לילדי עובדים זרים. למשל מה שקשור לעובדים סוציאליים, לפקידי סעד, אין טיפול---

יש טיפול, אני אפרט אחר כך.

דבר שני הנושא של בריאות, למרות שניתן פתרון חלקי, יש שורה של קשיים, למשל הורים שנמצאים פה במעמד בלתי חוקי חוששים לפנות ילדים לבית חולים לדוגמה. לא לכולם, למרות שיש אפשרות, לא לכולם יש ביטוח בריאות.

מה זאת אומרת, יש כאילו חשש שמשטרת ההגירה תעצור את ההורים אם הם מביאים ילד לבית חולים? אני רוצה להזכיר לכם ואפרים עדי וגם יוסי, שאנחנו בוועדה הזאת כבר לפני שנתיים כמדומני נתנו הנחיה והתקבלה שלא עוצרים לא ליד בית תפילה, לא ליד בית ספר ולא ליד בית חולים---

אבל יש את ההנחיה שלך ויש את החוויה הסובייקטיבית של מהגר העבודה שהחשש שלו קיים.

נמצאת כאן איתנו נעמה שמיר, ממשטרת הגירה, אני אבקש את ההתייחסות שלך לאחר מכן לגבי העניין של מעצר---

אני מתחברת למה שאומרת תמר, בתחושה של ההורים יש חשש גם אם הוא אובייקטיבי.

אני מייד אסדר את הדברים, זאת סוגיה שאני לא אדלג עליה, אז אנא בואו נמשיך הלאה, יעל בבקשה.

דבר נוסף, הילדים האלה למעשה הם כמו עולים חדשים אבל הם לא מקבלים את הסל שמקבל עולה חדש בארץ. אז מה זה אומר בבית ספר? למשל אם יש צורך בפיזיותראפיה, בקלינאי תקשורת, בכל מיני שירותים טיפוליים נלווים, הם לא מקבלים, הם לא זכאים, אבחונים שונים, אז זה עוד---

מה ההבדל בינו לבין ילד שנולד בארץ, מה ההבדל? כעולה חדש הוא בא בגיל 6, בגיל 8, בגיל 10 והוא זקוק להסתגלות וזקוק לעזרה, אבל הממשלה אישרה בכך שהוא גדל בארץ, הוא נח בארץ ואסור להרחיק אותו---

עולה מקבל תקציבים ושעות שלא מקבלים הילדים האלה. יש להם צרכים שהם לא מקבלים מענה.

הם יקבלו רק שירותי חירום, אבל שירותים שדורשים דיונים, ועדות החלטה, תקציב של עיריית תל אביב לשלם עבור להקים מועדוניות מיוחדות להם, כמו שאין אבחון ואין טיפול מיוחד, גם אין---

אבל אין גם טיפול לא רק מיוחד, משפחתי, עובדת משפחות, התערבות טיפולית שהיא כל כך חשובה במקרה כזה עם כל המורכבות, מלבד פקידת סעד שפועלת מול החוק אין שום התערבות.

אני רוצה לחזור טיפה לסדר, יעל תשלימי בבקשה.

מה שקשור לשירותים חינוכיים נלווים, טיפוליים, שירותי רווחה, יש קושי, זה דבר אחד. פן אחר נוגע בעצם לעצם ההחלטה עצמה ולהערכות לביצוע שלה. עכשיו כאן יש לנו כל מיני קשיים, למשל, את זה גילה כבר ציינה, עולה שאלה לגבי מסלול חריגים, לדוגמה, אני מדברת על אלה שיהיו זכאים למעמד תושב וצריכים להיכנס לתהליך של הגשת בקשות וכולי. למשל, ילדים בני שש שעדיין לא התחילו כיתה אל"ף, אוקיי? קבוצה מצומצמת, חריגה, מיוחדת, ואנחנו כבר פנינו למשרד הפנים כדי לנסות לראות האם נידונו אותם מקרים חריגים ובאיזה אופן. יש עוד ילדים, למשל ילדים שכמעט עומדים בתנאי הסף בפער של חודשים ספורים, נגיד מבחינת גיל הכניסה לארץ, מי ידון בהם, מי יטפל בהם? אז זה עוד נקודה שמאוד מעסיקה אותנו.

רגע, לעניין הזה אין ועדת חריגים או משהו שדנה?

אנחנו לא יודעים.

יוסי, אתה יודע על זה משהו?

אני מנהל את הפרויקט הזה בתל אביב ומי שהגיש בקשה הבקשה שלו עולה לשולחן ונידונה בוועדה---

לא, אם יש באמת איזה שהוא אתה יודע פער קטן לגבי הקריטריונים, אתם יכולים להתחשב בהם, יש לכם זכות?

יש החלטת ממשלה שהיא שונתה והיא הגיעה לפשרות דיי מרחיקות לכת, ואנחנו הולכים לפי החלטת הממשלה, הרי אתה מתחיל, אם זה ארבעה חודשים סטייה, חצי שנה סטייה, חמישה חודשים סטייה, איפה הגבול פה עובר?

אין לכם שום גמישות, גם לא שבועיים?

לא, שבועיים, אף אחד לא ידבר על שבועיים.

אבל זה, ברגע שאין, או שיש לכם גמישות או שאין לכם.

יש גמישות של שבועיים וזה, אבל לא בחודשים, אנחנו לא מתחילים לשחק בחודשים כי אחרת אין לזה גבולות, יש החלטת ממשלה, אם יש פה שבועיים וזה, אנחנו לא אטומים עד כדי כך, אבל אנחנו לא הולכים לכיוון של להתחיל לדון בחודשים, שבעה חודשים, שמונה חודשים או שישה חודשים---

אבל אם ילד הוא בגן ולא בבית ספר למשל, הוא בן שש כבר, אין בעיה, אבל הוא בגלל הבעיות שלו, איזה שהוא עיכוב התפתחותי מנע ממנו לעלות לכיתה אל"ף, מה שיכול להיות גם לילד שלי.

אנחנו את הקטע הזה בוחנים לגופו של עניין, אם הוא עונה למרבית הקריטריונים של בן שש והוא לא עלה לכיתה אל"ף בגלל שהוא נשאר כיתה, אז להערכתי הוועדה לא תפסול אותו בגלל שהוא לא עלה כיתה.

השאלה היא האם כאן מדובר בהחלטת ממשלה, או בהחלטת שר, כלומר מי יכול להגדיל את הגמישות כאשר צריך? אני בקשר שלי עם אפרים כהן, אני יודע שיש דברים שדורשים גמישות, הוא יודע לגלות אותה כאשר הצידוק האנושי הוא כזה שהוא יודע לעשות אותה, יש לו את האפשרות הזאת.

ברשותך אדוני היושב ראש, אנחנו צריכים לקחת בחשבון שהשינוי שחל ביוני בעצם שינה את כל החלטות הממשלה הקודמות וזה משמעותי ביותר כפי שציינו. לכן ההחלטה התקבלה ביוני, זה עדיין בתהליך של טיפול. אני מאמין שבהגשת הבקשות להכרה יתעוררו הרבה הרבה דברים ואני מעריך שימצא פה איזה שהוא. לכן חודשיים אנחנו בסך הכול---

אנחנו בסך הכול עדיין מטפלים בחישוב, עד ה- 31 לחודש עדיין מטפלים---

עד 31 ביולי?

לאוגוסט. זה כתוב במפורש שמי שלא עומד בקריטריונים יורחק, אז איך בדיוק, מתי יספיקו לדון?

זה חייב להיות עוד השבוע, עד יום חמישי.

עד 31 לאוגוסט זה יום האחרון להגשת בקשות, זה לא אומר שבראשון לספטמבר מי שלא שהגיש בקשה עד ה- 31 יזרקו אותו.

לא, אלה שהגישו בקשה זה אלה שהם יקבלו כי אחרת אין להם מה להגיש את הבקשה.

לא, זה לא בטוח שמי שהגיש הוא יקבל, זה הגישו כל מיני אנשים אנחנו לא הגבלנו את אף אחד בהגשה, לא הגבלנו אף אחד, כל אחד, מי שרצה הגיש, זה יבחן, יעלה לוועדה והוועדה תיתן תשובה.

יוסי, מאחר וממילא, גם הנוהל הזה קיים ואפרים צודק שזה די חדש, בוא נראה איך הוא מתנהל, ואנחנו ממילא בימים האחרונים זה כבר עוד יומיים, בואו נראה איך מתנהל, אם תתעורר הבעיה אני מבקש מכן שלא תתביישו להטריד אותי עם זה שהבעיה קיימת, ואני מבטיח לכם שאני אדבר על העניין הזה אל מול שרי הממשלה הרלוונטיים, כולל ראש הממשלה אם צריך כדי שהדברים יהיו גמישים ואנושיים. יעל, סיימי.

כמה דברים אחרונים, אחד, באמת בגלל המלחמה והעמימות וכל התקופה הזאת שנכנסנו אליה, יש לנו צורך במידע גם לגבי הילדים שמגישים וגם לגבי ילדים שיצטרכו לעזוב את הארץ. בית הספר רוצה להיערך ככל הניתן כדי לעזור להם, גם ילדים שיצטרכו לעזוב, זה הרבה מאוד ילדים. לצמצם את הטראומה, ללוות אותם, לעזור גם לילדים שנשארים כאן וכאן אנחנו במצב מאוד גדול של עמימות.

יש גם המון שאלות שעולות לגבי לוחות זמנים, שאלות שעולות ומעוררות הרבה חוסר ודאות. למשל, כמה זמן יתנו לילדים שיצטרכו לעזוב את הארץ להיערך, האם יתנו להם מספיק זמן. למשל, ילדים שירצו להגיש ערער, כמה זמן יתנו להגיש ערער? הגיע אלינו מידע שיש כמה בקשות כבר שכבר קיבלנו תשובות שליליות ומועד העזיבה של הארץ הוא מאוד מהיר וגם להגשת ערער ניתן זמן מאוד מאוד קצר, אז זה דבר שהיינו שמחים לברר.

מה זה קצר אצלך?

13 יום להגיש ערער ו- 45 יום לעזוב את הארץ.

13 יום להגיש ערער? איפה ראית את זה?

כתוב 14.

כן, זה המידע שגם אני קיבלתי.

הם באו אלינו עם המכתבים, הם הראו לנו את המכתבים.

כתוב במכתב 13 יום?

כן, 13 יום להגיש ערער ואם לא אז תוך 45 יום לעזוב את הארץ.

מכתב של מי?

של משרד הפנים.

מכיוון שאני מטפל בפרויקט הזה, אני לא מכיר 13 יום---

אני חושבת שגם כדאי לשאול האם בזמן שמחכים לתשובה על הערער מה קורה, כי מהנוסח של הסירוב ניתן להבין שגם לאחר שמגישים את הערער עדיין אפשר לגרש מהארץ, גם לפני שנתקבלה תשובה.

אנחנו לא מגרשים אף אחד מהארץ בשלב שהוא נמצא בבקשה לבחינה, זה לא משנה באיזה סטאטוס, אם זה בתוך הוועדה, גם נתין זר היום שהוא לא חוקי והוא הגיש בקשה או ערעור לשר, אנחנו במהלך התקופה שהוא נמצא בסטאטוס בירור או בקשה לא מגרשים אף אחד מהארץ.

אז עד החלטה חלוטה סופית אין---

עד החלטה חלוטה סופית, שהוא יקבל על הערער שלו ואז יינתן לו זמן לעזוב את הארץ.

נושא לוחות הזמנים, אני מבינה שתהיה תקשורת כי הוא באמת מאוד חשוב לנו.

הלוחות זמנים של הערער, אני אבדוק את זה, זה לא יכול להיות 13 יום---

גם ערער וגם זמן סביר להתארגנות לעזיבה של הארץ.

זמן סביר זה נקבע ואנחנו לא נאריך את הזמן הסביר שנקבע בהחלטה.

כי בעבר נתנו שלושה חודשים.

בעבר היו כל מיני דברים בעבר, הרי אם את מכירה את ההיסטוריה, אז בעבר גם אמרנו שיסיימו את שנת הלימודים הזאת והגענו כבר ארבע שנים שמסיימים שנת לימודים.

אז מה יעשו ילדי גן חובה, הם יכנסו לגן?

מרגע דחיית הערעור יהיה להם 45 יום לעזוב את הארץ. מה יעשו ילדי גן וכיתה אל"ף אותו דבר.

45 יום זה מרגע דחיית הערעור.

כן, תשובה סופית.

שני דברים אחרונים, אחד, בקשה שינתנו תשובות ברורות בין אם הן חיוביות ובין אם הן שליליות כדי שהילדים ידעו מה מצבם. והדבר האחרון, גם זה בקשה שכבר העלנו בעבר, שבסוגיית הכניסה לארץ משרד הפנים יאפשר להיעזר בנתונים שלו לצורך הוכחת הכניסה החוקית כי לפעמים יש בעיית מסמכים אצל ההורים.

מה זאת אומרת, אנשים שאין להם זמן מתי הם נכנסו? שמשרד הפנים יעזור.

כן, ואם יש רישום של משרד הפנים לגבי כניסה חוקית לארץ, שאפשר יהיה להיעזר בזה ולא יקשו בהיבט הזה.

נכון, אין שום סיבה שזה לא יעשה.

יעל תודה רבה, אני רוצה לעבור למסיל"ה, תמר בבקשה. אני רוצה לברך את תמר על כניסתה לניהול מסיל"ה.

תודה, אני חודשיים במסיל"ה, מרכז סיוע וייעוץ לקהילה הזרה, אני פשוט לא מכירה את האנשים, אני לא יודעת כמה שאתם מכירים. אני עובדת סוציאלית אני רגילה שהתכנסויות מתחילות באיזה סבב היכרות.

תמר, בואי, אני אגיד לך בשני משפטים, הוועדה הזאת היא ועדה שיש לה כבר היסטוריה, רוב הנפשות שסביב השולחן עוסקים בנושא הזה מימים ימימה, לא בכל ישיבה כולם ישנם, אבל כל מי שנמצא פה כבר מעורה בדברים ההיסטוריים. עכשיו, לחברי הכנסת שרה מרום- שלו ושי חרמש קצת תפרטי על תפקידך במסיל"ה ועל מה שמסיל"ה עושה, אבל בשני משפטים, הם מאוד אינטליגנטיים, אני מכיר את שניהם.

מסיל"ה אפשר להגיד שהיא כמו לשכת רווחה אבל ייעודית, זאת אומרת לאוכלוסייה מסוימת בניגוד ללשכות רווחה שהם לפי מתחם גיאוגרפי. היא הוקמה בשנת 99' כחלק מחזון אפשר להגיד של רון חולדאי ומנהל המינהל זאב פרידמן. שאמרו, הם אמנם שקופים האנשים האלה, אני מצטערת על הבוטות, אבל עדיין מגיע להם זכויות אדם ולכן כדאי להקים ארגונים בעירנו, אמנם עניי עירנו קודמים אבל הם עניים והם בעירנו אז כדאי שנתייחס אליהם.

ומסיל"ה התחילה יותר באוריינטציה קהילתית קבוצתית אפשר להגיד, חיזוק של רשתות חברתיות והעצמה, הקהילה הזאת הייתה מאוד חזקה ועבדנו, עבדנו, אני עוד לא עשיתי כלום אז, עשיתי במקום אחר, באמת לעבוד עם האנשים החזקים של הקהילה ולסייע לקהילה יותר באוריינטציה נקרא לזה מערכתית. ובשנים האחרונות מאז הגרוש, האוריינטציה משתנה ואנחנו הולכים ונהיים דומים יותר ללשכת רווחה קלאסית, האוכלוסייה נעשית יותר ויותר מצוקתית אם אפשר להגיד, הגירוש גרם לך שרוב. אני לא רוצה להגיד שזאת מכבסת מילים, אני לא רוצה בפעם הראשונה להיות---

כי שם נאמר שיהודי לא מגרש יהודי, אבל גם לא עוזר שיהודי מגרש זר. אני יכול להגיד משפט אחד לסיום של תמר, לא ניתן לתאר בכלל את חייהם של העובדים הזרים באזור תל אביב וגוש דן בכלל ללא הפעילות של מסיל"ה שהפכה את הדברים כמטע מלילה ליום.

אז אני מודה לך ואני אמסור את זה לעדנה המנהלת הקודמת שהקרדיט הוא שלה ולא שלי ומגיע לתת קרדיט.

היא עשתה עבודה יוצאת מן הכלל.

זה תפעול אדמיניסטרטיבי של החברה למוסדות חינוך אבל המנהל שלי הוא מנהל אגף הרווחה, יחיאל, מנהל אגף רווחה דרום. אז זה על מסיל"ה ובאמת בשנים האחרונות אנחנו ערים למצוקה הולכת וגוברת, המון אמהות חד הוריות, אנחנו בעיקר מתעסקים עם משפחות, אמהות חד הוריות שבניגוד להערכה של מנהלת ההגירה, לא הלכו אחרי בעליהן שהורחקו, אלא נשארו כאן עם הילדים, הילדים הם הבייבי ויזה שלהם וככה נראים חייהם, רע מאוד. אני אתייחס לזה אבל בהמשך.

אני הכנתי כמה נתונים, אני בלמידה, אז אני כבר רוצה להצביע על הטעות הראשונה שלי, שבדפים שקיבלתם אין לוגו של מסיל"ה, טעות שלי וזה לא יחזור שנית.

הדבר השני שרציתי להגיד לכם לפני שאני עוברת על הנתונים שנורא נורא היה קשה להשיג את הנתונים ומבחינה זו יושב ראש הוועדה הנכבד, מאוד חבל לי שנציגת משרד החינוך לא הגיעה, מאוד קשה להשיג את הנתונים ממנהל החינוך, הרבה רדיפות וטלפונים, אני לא אלאה אתכם, אבל תודה לאל יש.

ניסיתי להביא לכם כאן השוואה בין 2005 ל- 2006, אתם יכולים לקרוא לבד, אני רק רוצה להעיר כמה הערות לסבר את האוזן ולעבור לסוגיות שהתחילה קודמתי, יעל, להגיד, מבית ספר ביאליק. קודם כל ילדים, איך אנחנו יודעים כמה ילדים יש, הלא זה הערכות, זה נורא קשה להגיע לנתונים, אז מה שאנחנו נותנים לכם פה, הדף הראשון זה הדף עם הטבלה הקטנה יותר, עם שתי הטבלאות. מה שאנחנו מסתכלים זה מטופלים באגף לבריאות הציבור, זאת אומרת ילד שבא לטיפת חלב, אתם שואלים אותי, זה כל הילדים, אני בטוחה שלא, אבל אני חושבת שזה הרוב, כי זה פעילות של מסיל"ה באמת לפני שהגעתי, מאוד לעורר את המודעות של ההורים. תבינו זה הורים שלא יודעים בכלל מה זה טיפת חלב, אז מאוד לעורר את המודעות שיגיעו וירשמו וכולי. אז אנחנו מניחים שזה הרוב.

אחרי זה יש שורה שנקראת, "ילדים בגנים פיראטיים", למה פיראטיים? אם תתנו לי שם יותר טוב, אני אשמח ועל זה אני מייד רוצה להרחיב---

זה גנים פרטיים לא פיראטיים.

אבל אם נכנסים אליהם אז אפילו פיראטיים זה מחמאה ואני מייד אגיד על זה עוד מילה. גני ילדים עירוניים רשמנו מה היה ב- 2005, כמה היה ב- 2006 הכוונה כמובן בשנת הלימודים שהסתיימה, אנחנו עוד לא יודעים כמה ב- 2006/7 ואנחנו נדע עם תחילת שנת הלימודים, גם זה סאגה, הסיפור של הרישום שלהם. דפנה, שהיא רכזת גיל הרך, דפנה בר- יעקב, אם יהיה זמן היא תספר לכם, רק להביא את ההורים לרשום, כי פעם היה שהם באו לרשום אצלנו במסיל"ה וזה הפסיק וזה פשוט, אתם ממש רואים מבט אנתרופולוגי מרתק ועצוב של הקשר בין ההורים האלה לבין הממסד, שהם צריכים ללכת ולרשום את הילדים. אתם בבית ספר כבר מקבלים מוכן, אבל זה פשוט היה סאגה השנה להגיע למספר הזה ואנחנו בטוחים שלא כולם עוד רשומים, כמעט תמיד לרוב, לא באשמת ההורים, אני רוצה להגיד לכם באמת, כואב הלב לראות את היחס שהם מקבלים בממסד, אפילו שאני שייכת לאותו ממסד, אבל אני חושבת שזה חשוב להיאמר.

אתם רואים שהמספר של הילדים בגנים הפרטיים ביחד עם גני הילדים העירוניים לא נותנים את כל ה- 0 עד -6 כי יש עוד ילדים שלא בשום מסגרת אבל הם רשומים בטיפת חלב.

בגיל לידה לא הולכים לשום מקום.

כן, אבל הם מהר מאוד יוצאות לעבודה---

מגיל מספר חודשים הילדים נמצאים 12 שעות ביום במסגרות שהם כאילו גנים פיראטיים, שהם מסגרות מאוד מאוד קשות שחשוב יהיה---

הן לא מקבלות ביטוח לאומי.

מדובר בדירות חדר, לרוב בלי אמצעי אוורור---

היינו שם, אתה היית שם.

כן, נכון ראינו את זה---

הבתים שם, עולים את המדרגות, פתאום איזה חדר כזה חשוך בלי אור.

הן באות לכאן לעבוד, התינוקות לא מרשים להם לעבוד, הם צריכים סידור, הם מוכרחים, אחרת אין להם קיום.

אני יודעת שאנחנו באנו לדבר פה על הילדים שהולכים לבית ספר ותכף אני אתן עוד נתונים, אני רוצה להגיד מילה---

גם של הגן.

כן, אבל גן עירייה, ברגע שילד מגיע לגן עירייה, אני על כל ילד כזה עושה חצי אנחת רווחה, לא אנחת רווחה שלמה, מדוע? כי אז אני יודעת שלפחות חמש שעות ביום הילד הזה יזכה לסביבה סבירה כמו מה שהילדים שלי מקבלים. הבעיה, מגיל אפס ואני לא סתם אומרת אפס כי אנחנו מכירים גם אמהות שבגיל שבועיים חזרו לעבוד, אני מקווה שאתם שומעים מה שאני אומרת. אין להם חופשת לידה, בגיל אפס או סמוך מאוד אליו, הילדים האלה נכנסים, אני קראתי לפני כמה שנים איזה מחקר על מעונות ויצ"ו ונעמ"ת שאמרו שזה נורא, כל כך הרבה ילדים על מטפלת, אז זה גן עדן לעומת הילדים האלה.

מאחר והייתי יושב ראש הוועדה לזכויות הילד, אין גיל אפס, מגיל לידה.

מגיל לידה, פה אני לומדת טרמינולוגיה חדשה, פעם שנייה. אז מגיל לידה עד גיל שלוש ברגע שהם נכנסים לגן עירייה, הם אמורים להיות בגן פרטי. עכשיו, הנה כבר אנחנו נכנסים לצורך הראשון שהילדים האלה לא מקבלים, גן פרטי, ילדי הלכו לגן פרטי ששילמתי טבין ותקילין, לו אני פונה של לשכת רווחה נזקקת, אני הולכת ללשכת הרווחה וכמו שהגברת ממשרד הרווחה, מרים, אמרה, ניתן לקבל הועדות, זאת אומרת הלשכה, בהתאם לגובה ההכנסה של ההורה משתתפת בכניסת הילד למעון ציבורי, אמונה, נעמ"ת, ויצ"ו וכולי, ההורים האלה, אין להם תעודת זהות, אין להם תלוש משכורת, הם לא רשומים בלשכה, איך אמרה לי מנהלת לשכת הרווחה לידינו, היא אמרה, אני לא יכולה להכניס אותם למחשב, ממש הכי קונקרטי.

לא מרוע לב, היא לא יכולה, אני לגמרי לא מאשימה אותה, היא נציגת ציבור, היא אמרה לי מה שהיא יכולה ומה שהיא לא יכולה, בגילוי לב. הם לא יכולים להיכנס ללשכת הרווחה, נוצר ואקום, הילדים האלה צריכים סידור, כמו שהאדון אמר, הם מהגרי עבודה, הם ילכו לעבודה. ואקום מתמלא בדרך כלל בדברים לא טובים והדברים הלא טובים שההורים האלה מוצאים זה סידור של חדר שבחדר הזה תהיה מטפלת, הבת שלי הייתה במשפחתון חמישה ילדים כי אני שילמתי 2000 שקל לחודש, הם משלמים מאה דולר, זה השכר שהם משלמים למטפלת, היא לא תחזיק חמישה ילדים, היא לא תחיה מ- 500 דולר, כי היא מהגרת עבודה לא חוקית בעצמה, היא משלמת שכירות על המקום, לכן היא תיקח עשרים ילדים, 25 ילדים.

עכשיו תשאלו, איך 25 ילדים יכולים? אז הם לא יוצאים מהלול, אני אגיד לכם את השם שאני נתתי, הנה גם אני אלמד משהו את הוועדה, אני נתתי שם לגנים האלה, גנים ללא מגע יד אדם. הילדים האלה בלול ותבינו הילדים שלי היו במעון משמונה עד חמש, הילדים האלה בלול, משבע, לפעמים משש, עד שבע בערב, לפעמים באים לקחת אותם בעשר בלילה, לפעמים הם ישנים אצל המטפלת והורים באים רק ביום אחד בשבוע שזה עבודה של הקדושות שעובדות במסיל"ה ודפנה הנציגה שלהם, באמת אין לי מילה אחרת להגיד, שהן הולכות מבית לבית ומשכנעות את האמהות האלה שייקחו את הילדים לא רק יום אחד בשבוע. והילדים האלה שם משבע עד שבע, מוציאים אותם רק לחתל ולהאכיל וגם להאכיל מאכילים ככה, אין נגיעה בילדים האלה, הילדים האלה לא זוחלים, אתם מבינים שהם מגיעים לגני עירייה עם כזה פיגור סביבתי וכל פעם שאני מדברת על זה אני מתרגשת מחדש, ואמרתי לך בהתחלה, אני עוד בשלב שאני לא ישנה בלילה, אני מהיום שהתחלתי לעבוד במסיל"ה אני לא ישנה בלילה. לחשוב על הילדים האלה שבוכים ובגנים שאנחנו באים והם בוכים אני חושבת שזה עוד גנים טובים, כי כשילד בוכה זה אומר שהוא עוד חושב שמישהו ירים אותו, יש גנים שאנחנו רואים ילדים שנכבו, הם כבר לא בוכים---

ערבתם בזה את העירייה, את נעמ"ת, את ויצ"ו, מישהו?

בוודאי, מי שאתה רוצה, כל גוף, אומרים לי מאפס עד שלוש זה שייך לרווחה רק אם הוא מוכר לרווחה, אז זה לא. אז לא משרד החינוך כי משרד החינוך מתחיל מגיל שלוש, תמ"ת יש פיקוח, אין בעיה, תכניסי למעון אני אפקח עליהם.

אני רוצה להגיד לכם, קרן אור קלושה בקצה המנהרה, יש תורמת נדיבה שהרשתה לי להגיד את שמה, עד היום היא רצתה להיות בעילום שם ואני אומרת אותה, אני רוצה לפרסם אותה בכל העולם, שמה ליאת רון היא אשתו של הבעלים של טיב טעם, היא עיתונאית, דוגמנית לשעבר, אישה יקרה שקראה את דו"ח העוני ואמרה, לי נמאס לקרוא את הסטטיסטיקות, אני רוצה לעשות מעשה, היא באה לרווחה בתל אביב ואמרה, תנו לי מה לעשות.

היא הקימה לפני שנה את יוני- טף שזה גן שרות רגיש תרבות אפשר להגיד, יש שם שתי מטפלות, מנהלות גן, אפריקאיות שבאו עם הגן שלהן עם הילדים שלהן, הן מקבלות מבנה, זה היה גן פעם, היא שיפצה את זה והיא משלמת על התפעול השוטף, ההורים משלמים לגננות, הגננות מחזיקות כל אחת שלושים ילד, הן מקבלות חשמל, מים, את כל הצרכים של הגן, אוכל גם, הן גם לא צריכות לתת אוכל, תמורת זה שעל כל עשרה ילדים הן צריכות להביא עוד מטפלת. כאן עזר לנו מאוד סמינר הקיבוצים ודוקטור נמרוד אלוני, נשמות יקרות יש במדינה הזאת,שהם נתנו שנה שלמה בהתנדבות מבחינתנו, אנחנו לא שילמנו, הם שילמו, ומדריכות פדגוגיות שבאו כל שבוע וישבו כי אתם צריכים להבין שבתרבות שלהם ילד הוא לא במרכז, הוא שירוץ בשדות, אין תוכנית לימודים וסדר יום, זה זר להם הדבר הזה.

רגע, אז הפרויקט הזה הוא פרויקט לילדים עד גיל שלוש.

כן, יש שישים ילדים עד גיל שלוש, מלידה עד גיל שלוש שנמצאים שם, כרגע 55 בהרשמה, אבל כעיקרון זה גן לשישים ילדים שהתורמת הנדיבה, גברת ליאת רון, נותנת את התפעול של הגן, המנהלת של שני הגנים האלה זה עובדת סוציאלית בחצי משרה, היא משלמת את משכורתה ואת כל הוצאות הגן, וההורים משלמים ישירות למטפלת.

במילים אחרות את צריכה עוד שישה גנים כאלה.

כן ואני פותרת את הבעיה הזאת.

מה שהייתי רוצה שהוועדה תעשה סיור, אני רוצה לראות גם את המקומות שבהם זה לא מוסדר וגם לבקר במקום הזה שמוסדר, בסדר?

אני יכולה לעשות לכם סיור כרגע, אם יש ברקו, יש לי פה סרט של שמונה דקות---

אני מבקש תמר, בתאום עם יעל תעשו את זה שבוע הבא, שבוע אחרי זה או מייד אחרי החגים, זה בסדר גמור, אוקיי, כן תמר.

אני מצטערת על ההתרגשות אבל אתם מבינים שזה---

אנחנו רואים כמה שזה חשוב לך.

אני מודה לך מר כהן, זה בנפשי מאוד מאוד, אני חושבת שבמדינת ישראל 2006 שאם צ'ארלס דיקנס קם לתחייה, זה כתם לחברה שלנו, זאת דעתי. אוקיי, שמגיעים לגן עירייה, שלא תטעו, הם ממשיכים לחזור לגנים האלה כבייביסיטר מאחת עד שמונה, תשע, עשר, אולי גם כל הלילה, אבל לפחות אני אומרת, משמונה עד אחת מקבלים איזה שהיא קריאה ואיזה שהיא התייחסות של גננת בסביבה נורמאלית, וכמובן שהם מגיעים לבית ספר אז בכלל---

פה הם לא רשומים?

פה הם רשומים. הטבלה השנייה, אני חוזרת לטבלה, אתם רואים, יש לנו בשנת, שוב 2005- 2006 כיתות א' עד ד', ה' עד י"ב. אני מצטערת על הפילוח הזה, בעיניי הוא פחות טוב מאשר פילוח של א' עד ו', ז' עד ט' ו- י' עד י"ב, אבל זה הפילוח שקיבלתי כרגע ממנהל החינוך ועד לרגע זה לא הספקתי, לא הצלחתי לקבל את הפילוח החדש, אני לוועדה הבאה אביא פילוח חדש.

הדף הנוסף שנתתי כאן הוא פילוח, שוב לפי א' עד ד', ה' עד י"ב, 2005 ו-2006 בכל רובריקה, לפי כל בתי הספר, יש מספר בתי ספר שהם בעלי דרכונים אבל אנחנו, אתם רואים מי שבכוכבית, גימנסיה הרצלייה, עירוני ה' וכולי שהם ילדי תושבים זרים או דיפלומטים כלומר ילדים שפחות צריך לדאוג להם, אני לא רוצה להגיד לא צריך, אולי גם להם יש בעיות, אבל פחות. ובאמת אנחנו רואים שהריכוז---

אנחנו קמפוס ביאליק- רוגוזין שהוא שילוב של ביאליק ועירוני ו'.

קיבלתי את זה ממנהל החינוך ולא ידעתי שזה נקרא עירוני ו'.

בעבר זה היה עירוני ו', אין עירוני ו' היום.

ואצלנו יש 225 ילדים מגן ועד י"ב.

זה מה שנתנו לי ממנהל החינוך. ההתערבות שלנו היא בעיקר סביב הגיל הרך, בנוסף לעבודה קהילתית ועם ילדי בית ספר, אנחנו עושים בעיקר שלושה דברים, אל"ף אנחנו מצמידים חונכים, יש לנו פרויקט גמלא ופרויקט פרח, אנחנו מצמידים חונכים לילדים דרך רכזת ההתנדבות שלנו. הדבר השני זה כמובן ילדים בסיכון, רק ילדים בסיכון חריף, כלומר, הילד ממש צריך להיות מוכה, עם סיגריות או אלימות מינית, משהו מאוד מאוד חריף כדי שאנחנו נוכל לטפל בו, אני תכף אתעכב עוד שנייה על הסוגיה של הפקידי סעד. והדבר השלישי, קבוצות הורים, הדרכה הורית והם שותפים, הפעילים שבהם והחזקים שבהם שותפים.

בנוסף למה שציינו מבית ספר ביאליק, אני כמובן מצטרפת לכל מה שהם אמרו, אני רוצה להעלות את הבעיה של הגיל הרך, שהיא לא מעניינו כיום אבל היא מעניין הוועדה---

היא כן מענייננו.

לא, היום הבנתי שזה רק במערכת החינוך והם כאילו עוד לא במערכת החינוך.

בסדר, מבחינתנו ילד זקוק לחינוך או לאווירה ראויה מלידה.

אם הרחבת את זה אז אני שמחה. הם בני אדם ולכן אנחנו רואים אותם גם כשלנו. שתי הסוגיות שאני רוצה להעלות, קודם כל בקשר לביטוח בריאות שאתם העלתם, אני הבנתי גם אצלנו, ראיתי שיש בעיה עם הביטוח בריאות, אז אני רוצה רק לסבר את אוזניכם. אני דיברתי עם אחד ממהגרי עבודה ושאלתי למה אתם לא עושים ביטוח בריאות, הוא אמר לי, למה לעשות אני לא חולה. עכשיו אתם צריכים להבין, הוא ענה את זה באמת בתרבות שלהם, אתה חולה, לך לרופא ואז תשלם לו. הסיפור הזה שלנו כאדם מערבי במדינת ישראל הוא כל כך ברור, מגיל לידה---

זה לשלם סתם.

זה 185 לילד---

עושים ביטוח בריאות כדי לא להיות חולים---

תבינו, כאן מדובר בהרבה דברים, כולל הרישום, אתם צריכים להבין שהרבה דברים זה עניין תרבותי ועניין תרבותי זה לא ביום, זה שינוי סיזיפי ועוד פעם ועוד פעם, זה סוגיה מאוד מורכבת. אז הביטוח בריאות, אנחנו אפילו ביקשנו שתבוא נציגה של קופת חולים מאוחדת, תשב אצלנו ותעשה---כי אפילו, הם צריכים ללכת לשני מקומות כדי לשלם, יש איזה בירוקרטיה, זהו, זה כבר נגמר, זה מאוד מורכב הסיפור הזה.

אבל נדמה לי תמר שהסוגיה פה צריכה להיות מופנית דווקא לא אליהם אלא למשרד הבריאות משום שכאן מדובר על ילדים שהם בגילאים שהם צריכים להיות בבתי ספר ולכן צריכה להיות שם אחות בית ספר שהיא גם זאת שעושה גם בדיקות מקדימות, בודקת את הבריאים, היא לא בודקת רק חולים, בחולים היא מטפלת, אבל את הבריאים היא בודקת. ואז היא מגלה מי לא רואה טוב, מי לא שומע טוב, מי יש לו בעיות אחרות ובאופן הזה בעצם זה רפואה מונעת, על זה מדובר.

אוקיי. והדבר האחרון שרציתי להתייחס אליו זה הסוגיה של פקידי הסעד. תראו, אנחנו מקבלים שירות של פקיד סעד, ואפילו יש בלשכת שפירין פקידת סעד מאוד נמרצת בשם נאווה צביאלי שאנחנו עובדים איתה בשיתוף פעולה, אבל אני רוצה לסבר את אוזניכם איך זה עובד כשיש ילד בסיכון. כשיש ילד בסיכון פקידת הסעד לא מטפלת בכל הבעיה, פקידת הסעד היא יותר מול הרשויות והיא הגוף היותר סמכותי שעושה עם ההורים פגישה או שתיים. פקידת הסעד מפנה את זה אחרי זה לעובדת הסוציאלית שמטפלת במשפחה ואז העובדת הסוציאלית עושה תהליך טיפולי כי המטרה שלנו היא לא מייד ללכת, בטח לא בסיפור של מהגרי עבודה, לא ללכת מייד למשטרה או לבית משפט וכולי. אנחנו מנסים קודם תהליך טיפולי. הרבה פעמים זה הבדלים תרבותיים, האנשים האלה לא מבינים למה אסור להשתמש באלימות, אלימות היא אופציה חינוכית, הם באמת ובתמים חושבים שככה מחנכים ילדים. ברגע שאתה אומר להם, פה במדינת ישראל לא להרביץ, אתה לא יכול לקחת משהו בלי לתת אלטרנטיבה. לתת אלטרנטיבה זה חינוך, זה הדרכה הורית.

זאת אומרת שאנחנו מקבלים שיתוף פעולה מצוין בסיפור של פקידי סעד, אבל אז פקידת סעד חוזרת אליי ואומרת, הנה המשפחה טפלי. עכשיו, מה זה טפלי? יש לי את הגברת הזו ב-75% משרה, אגב, לסבר את אוזניכם, מתרומה של הקרן לידידות, אין לי תקציב, התרומה הזאת מחר תיגמר, אני אגיד לגברת הזאת שעושה עבודה נפלאה, שאני מצטערת, שאני צריכה להיפרד ממנה, אלא אם כן אני אוכל להמשיך את התרומה. רק תראו איך אנחנו עובדים, אנחנו שירות עירוני על תרומה.

תקן של אדם אחד יש לך?

75% משרה ויש עוד של אריאלה פוגל שלא נמצאת כאן שהיא גם ב- 75%, זאת אומרת יש לי תקן וחצי שהן צריכות להסתובב בשלושים גנים פיראטים, לעשות קבוצות הורים, לעשות הדרכה הורית ולטפל בילדים בסיכון. אני אומרת לפקידת הסעד, אני מצטערת, ואז אני עושה תעדוף נורא אכזרי, איזה ילד יותר אומלל ואיזה ילד יחכה חצי שנה, לאיזה ילד יש יותר כוויות.

אבל למה את לא רשאית לקבל על זה עזרה מלשכת הרווחה בתל אביב?

אני אגיד לך את התשובה שאני קיבלתי, מסיל"ה לא מתוקצבת כמו לשכת רווחה, שלשכת רווחה לכך וכך תושבים מגיע כך וכך עובדים סוציאליים. כל הסיפור של התקצוב של מסיל"ה, הוא תודה רבה לעיריית תל אביב שבכלל החליטה להקים את זה מעל התקציב שלה, זה לא קשור לתקציב, זה חוץ תקציבי, זה בנדיבות ומתוך חזון של מנהל המנהל וראש העיר, אין לי לזה תקציב, את העובדות הסוציאליות, חצי מהעובדות שלי זה על תרומות, אין זה לא מתוקצב כמו לשכת רווחה רגילה. אני מחר דרך אגב, אם הם לא יהיו, אני לא אהיה בגנים---

למסיל"ה גם אין שום תמיכה של משרדי ממשלה?

לא, שום דבר.

היא נטו עירונית?

נטו וזה בעיה לאומית, לא בעיה עירונית. משרד הפנים לא נותן לי, התמ"ת לא נותן לי, רווחה לא, כלום, שום דבר, זה נטו ראש המנהל החליט להסית תקציב. לו אני עכשיו עובדת סוציאלית בלשכת רווחה, אני הייתי באה למנהל המינהל ואומרת, למה אתה נותן למשהו שהוא לא מתוקצב, זה הרי יורד מאיזה שהוא מקום.

תמר כמו שהיא הציגה היא חדשה ואנחנו קצת ותיקים יותר, אז באמת עיריית תל אביב לקחה את היוזמה והקימה את מסיל"ה לפני מספר שנים---

כן, אבל צריך להגיד את האמת יוסי, סליחה שאני מפריע לך, עיריית תל אביב לקחה את היוזמה, אבל בעצם עיריית תל אביב עושה פה משהו שהוא לא עירוני טהור, הוא לאומי. במקרה לגמרי העובדים הזרים וילדיהם במיוחד האוכלוסייה הזאת נמצאת בתל אביב.

רק הערה ליושב ראש, כי יש החלטות ממשלה שהדרג המקצועי חייב לבצע אותם, ברגע שהממשלה הכירה בכך וכך שאלה יישארו הממשלה מכסה את כל ההוצאות ואת כל העלויות. וברגע שהממשלה אומרת לך, אתם עובדי מדינה, מוטלת עליכם להרחיק את העובדים הזרים של שהייה בלתי חוקית, אז פה יש רגישות ובזמנו, נדמה לי בקדנציה לפני לפני איתך, קיבלנו החלטה שלא נוגעים במשפחות עד שתהיה מדיניות ברורה לגבי משפחות עם ילדים ולכן לא הרחקנו. כי אז אנחנו הואשמנו בכך שאנחנו לא מבצעים את תפקידנו, בכך שלא מרחיקים עובדים זרים ולא חוקיים---

נדמה לי שהקו הזה גם התקבל גם על ידי הממשלה בפועל, אם הממשלה קיבלה אותו בפועל---

אגף התקציבים אינו מכסה אוכלוסיה שלא מוכרת על ידי מדינת ישראל, ולכן עיריית תל אביב, לא רק בתקופת רון חולדאי, בתקופת רוני מילוא שהוא עוד דרש דיון מיוחד בממשלה בנושא, שיכירו בעיריית תל אביב, זה העיר שקלטה, נקלטו שם הרבה עובדים---

אפריים אתה צודק, אבל תסתכל בעיניים של ילד ותגיד לו שהוא לא מוכר.

בואו נחזור טיפה לסדר, יוסי, אני הפסקתי אותך, אני מתנצל.

אז העירייה הקימה את הגוף הזה, את מסיל"ה והיא תקצבה אותו מתוך תקציב העירייה ועם השנים החלה בפיחות זוחל של תקצוב מסיל"ה. השר פורז שהיה פה לפני, אני לא זוכר כמה שנים, שהוא היה שר, אז הוא היה בביקור במסיל"ה ותרם איזה חמישים אלף שקל---

אז זה נבלע בעירייה---

אז זה נבלע בתוך העירייה, אז לכן אני אומר, אי אפשר שהעירייה תקים איזה גוף ואחרי זה תבוא למדינה ותגיד תסבסדו אותי, זה משהו שלא---

ההמלצה שלי לחברי הוועדה תהיה שאנחנו נציע למשרדי הממשלה לבוא בדברים עם ראש עיריית תל אביב יפו כדי למצוא פתרון לתקציב של מסיל"ה כי בעצם הם עושים את העבודה של כל המדינה. וגם של העיריות והדבר הזה צריך למצוא פתרון---

פונים אלינו גם מחוץ לתל אביב.

אני הייתי רוצה, מרים, מלבד הדברים שלך שאת הכנת אותם הייתי באמת מבקש ממך שתאמרי לנו גם מה לדעתך יכול להיות הפתרון לילדים עד גיל שלוש.

קודם כל, אני חושבת שהייתה התקדמות מאוד יפה שהחליטו על קבוצה מסוימת שמשאירים אותה, ברגע שיש להם תושבות הם מקבלים את כל השירותים כמו כולם, העירייה מתוקצבת עליהם---

דרך אגב, זה ייקח עוד הרבה זמן.

גם אם זה ייקח הרבה זמן, הרי לא יתחמקו מלתת להם שירותים.

אבל תקופת הביניים גם מטרידה כי זה עשוי להיות אני לא יודעת, חודשים אולי אפילו שנים.

משרד הפנים?

הדיון בבקשות, זה ייקח זמן, נכון?

זה לא ייקח חצי שנה, אנחנו לא נרשה לעצמנו למשוך את זה חצי שנה, אנחנו רוצים לסיים את זה.

כן, זה ייקח פחות?

כן.

יש לך הערכה עד מתי?

מלבד הבעיה הזמנית של החודשים עד שיוחלט מי לשבט ומי לחסד, אז הרי כל אלה שלא יאושרו, יצטרכו לצאת ואני לא בטוחה שזה מה שעומד לקרות, אנחנו עוד נדון בזה בטח בעוד שנה, מה קרה עם כל אלה שהיו צריכים להיות מורחקים ולא מורחקים כי זה בעצם מה שקורה עם כל הקבוצה שקיימת היום, אז אנחנו לא פתרנו. אבל יש פתרון חלקי, יש התחלה, אבל הכיוון אומר שהמדינה לא מתקצבת את אלה שהיא מחליטה לא להשאיר. זה אומר שמשרד האוצר לא מתקצב את משרד הרווחה כדי, כי כל רשות מקבלת ממשרד הרווחה 75% על כל טיפול ועל כל משרה וכן הלאה---

הוא מתקצב את משטרת ההגירה כדי להוציא את העובדים.

והיא לא מתקצבת את האוכלוסייה הזאת. עכשיו אין דבר כזה, גם לפי האמנה ולפי כל הכללים, אם יש איזה ילד באיזה מצב של סכנה, אז יש לנו גם ילדים פה ושם בפנימיות, פה ושם במרכזי חרום, אבל זה זמני. איך משלמים על הילדים האלה שנמצאים במצב זמני? אז יש איזה כלל, נדמה לי, מי שיש לו דרכון זה חצי צרה, מי שאין לו דרכון, אז מכניסים איזה מספר פיקטיבי כמספר זהות. אבל צריך אישור מיוחד מהנהלת המשרד להכניס את המספר הפיקטיבי כדי שאפשר להוציא לו הועדה. זה לא פותר את בעיית כלל הילדים, לא בחינוך ולא בביטוח בריאות, דווקא ביטוח בריאות יש איזה הסדר עם קופת חולים מאוחדת, אם היו משלמים נדמה לי שזה היה הולך, אבל אנשים, שמענו למה לא משלמים.

כשפקידי סעד נקראים למקרה הם באים, אבל אני חושבת שהתיאור שלך נכון, אחרי שעשו את פעילות החירום, ואני עכשיו אספר לכם דבר נוסף, שדווקא הובא לידיעתי לאחרונה, פנייה של יושב ראש ועדת פטור ממחוז מרכז אומרת, הייתכן, מה קורה כשיש דיווח על פגיעה בילד בתוך המשפחה? ילד ישראלי? בא פקיד סעד, בודק, ממליץ למשטרה לפעול או להימנע מלפעול או אומר גם לא משטרה, אני הולך לוועדת פטור ומבקש פטור מדיווח כי יש לי תוכנית טיפולית, לא צריך לפתוח תיק פלילי נגד ההורים, יש תוכנית טיפולית טובה וועדת הפטור, שוקלת, מחליטה לפתוח או לא צריך לפתוח תיק פלילי.

מה עושים עם ילדים של עובדים זרים? והם מגיעים גם לפקידי סעד, הדיווחים על התעללות בילד בתוך משפחה, אם זה לא נקרא התעללות, מה שעושים בגנים האלה, ופקידי סעד גם נכנסים ובודקים, עכשיו מה האופציות שעומדות לפניהם. אם לגבי ילד ישראלי היו פונים למשטרה ואומרים תחקרו את ההורה, תעצרו, זה התעללות קשה, אנחנו נטפל בילד ואתם תפעלו נגד ההורים וזה קורה. אם יפעלו כך לגבי משפחה, יגרשו אותם. ופתאום---

מי שאין לו רישיון.

בוודאי, אני כרגע מדברת על כל האוכלוסייה שעליה אנחנו דנים היום, כי אנחנו לא דנים על אוכלוסייה שמקבלת תושבות,

בלי תושבות יש עדיין קרוב למאה אלף עובדים זרים שיש להם אישור עבודה בישראל, אלה שיש להם ילדים---

ברגע שיש לך ילד אתה מאבד את אשרת העבודה, או שאתה שולח את הילד לארץ המוצא.

אז האוכלוסייה שאנחנו מדברים עליה היום זה האוכלוסייה שאין לה רשות שהייה, שלא פתרו את רשות השהייה שלהם וברגע שהוא גם מתעלל בילדים וצריך לדווח למשטרה, בוודאי שיגרשו אותו. ופתאום מסתבר שפקידי הסעד ליבם נכמר ואומרים, אני לא רוצה שבגלל זה יגרשו אותם. להציע להם תוכנית, להגיד להם, הילד הזה יכנס למועדונית, ייכנס לתוכנית כזאת, הוא לא יכול לתת הועדה הוא לא יכול לעשות שום דבר. מה כן הוא יכול לעשות? אז הוא הולך איתם מזער, מה שהוא יכול לעשות, הוא הולך לוועדת פתור ואומר, אולי תפתרו מחובת הדיווח, בא יושב ראש ועדת הפתור ואומר, גם אין תוכנית טיפול, גם אולי לא היה מתאים לוועדת פתור רק כדי שלא יגרשו אותם, זה המצב וזה לא שלא נכנסים, אין פתרון. אז באים ואומרים, תטפלו בהם והאוצר לא מתקצב אותם, רק קצת עיריית תל אביב.

אז יש לנו אוכלוסיה שלפחות השנה הקרובה עד שיוחלט מי נשאר ומי לא נשאר, היא בצרה גדולה. ואני חושבת שראוי לקבל לפחות החלטות לפרק זמן עד שהדברים יוכרעו, שאיזה שהוא טיפול מוכר יהיה בהם.

אנחנו קודם כל נפנה למשרד הפנים ונבקש שתקופת ההחלטה תקוצר לשלושה חודשים, אני חושב שמשרד הפנים יכול לעמוד בזה ואז באופן טבעי נגיע למצב שבו התקופה הזאת תהיה מאוד קצרה ובעוד שלושה חודשים כולנו נוכל לדעת בדיוק מה המצב.

הדבר השני, מאוד יכול להיות מרים שבעקבות ההחלטה, וצריך לבקש בכל זאת שיהיה איזה שהוא גורם שייתן את הטיפול הזה גם לילדים האלה, אם הם נפגעים בתחומי המשפחה, שייתן להם טיפול, לא על ידי הגרוש, אלא טיפול טיפול.

זה מאוד פשוט, צריך תקציב לעובדים סוציאליים.

צריך לתקצב את זה וצריך לקבוע גבולות, נגיד חצי שנה עד שהדברים מתבררים יש זכות לקבל איזה שהם שירותים, אז צריך יהיה לקבוע איזה שהם גבולות, המדינה לא תיתן---

אפשר לפנות לשר הרווחה ולראש הממשלה, לבקש שיתקצבו את הנושא הזה של הטיפול בילדים הללו, למרות שהם ילדי העובדים בלתי חוקיים, אבל ילדים זקוקים לזכות האלמנטארית לקבל את הטיפול הזה באופן הוגן.

ההגדרה "בסיכון" בעיניי היא יותר מהותית בנושא של הגנים, כי בעיניי, אני לא יודעת, אם זה לא סיכון, אני לא יודעת מזה סיכון, גם בטיחותי וגם רגשי וגם קוגניטיבי וגם הכול.

מרים, אני חוזר לשאלה שלי אלייך, מה עושים עם הסוגיה הזאת שתמר העלתה אותה של ילדים מגיל לידה עד גיל שלוש שאין להם שום מסגרות להתקיים בהם בצורה בסיסית? כמשרד אין לכם מענה, את יכולה להגיד את זה בגלוי, אתם גם פורמאלית לא חייבים.

לא וגם האמת היא לא היה שום דיון במשרד שיתקצב מעונות יום מלידה עד שלוש, לא היה דיון על זה אפילו כי אף אחד לא חשב לתקצב את זה.

רגע, אבל אתם מתקצבים, לילדי ישראל כן יש לכם תקצוב, אבל לא לילדים האלה שהם, אני הייתי מאוד מבקש---

הנה 350 ילדים בגנים הפיראטיים, רק בתל אביב.

אני משוכנע ובטוח לא הבר ולא אף אחד באגף התקציבים לא יקצה תקציב למשרד הרווחה בשקל אחד בנושא של שהייה בלתי חוקית. לנו היה קשה ואתה היית שותף בוועדה עד שהתקבלה החלטה ולזכותה של חברת הכנסת לשעבר, הגברת תמר גוז'נסקי, שהובילה את הנושא על מנת להביא לכך שיהיה ביטוח בריאות לכל ילדי ההורים הזרים, ואז היה תקצוב מיוחד למשרד הבריאות על מנת לכסות כי אמרנו ילדים לא אשמים, זה שההורים אשמים, הילדים לא אשמים, צריך לתת להם שירות, צריך להם חינוך. ואז אני זוכר, גם הייתה בעיה להירשם לביאליק, היה שר החינוך יצחק לוי והוא לא רצה להבין, צריכים לגרש אותם ואמרנו לו, ילד הוא לא אשם, צריך לתת לו את מערכת החינוך, מערכת הבריאות וקיום מכובד. זה מה שעשינו---

בדיוק את זה אפרים, לכן אנחנו מדברים, אני דווקא נשען בדיוק על זה שבעבר, כשהתעקשנו על העניין של הזכות לחינוך, ניצחנו, כשהתעקשנו על העניין של הזכות לבריאות ניצחנו ולדעתי גם כאן צריך, אני יודע שאתה בעד זה---

לא, הדעה שלי גלויה, מה ששר האוצר עכשיו יגיד, רבותי, יש החלטת ממשלה, תבצעו מהר את החלטת הממשלה, כל השאר להכין את המחנה ולהתחיל לגרש, אני משוכנע בדבר הזה שיעשו את זה.

גם ראש הממשלה וגם שר הפנים יש להם עמדה מאוד ליברלית ומתקדמת בעניין הזה ואני סמוך ובטוח, אגב גם להירשזון לדעתי, בעניין הזה יש לשלושתם עמדה מאוד רגישה וזה לא דבר שהם ילכו וסתם יזרקו. פה מדובר על ילדים, אני לא מדבר עכשיו על המבוגרים.

מבחינה בירוקראטית, עד שיתחילו להזיז משהו, אז הם כבר לא, זה לא גילאים שהם בקריטריונים בכלל, אז עד שיתחילו להזיז משהו, מתי יעשו את זה?

אני חושב שתפקידנו כוועדה לעובדים זרים היא להבטיח את הזכויות האנושיות של הילדים האלה, ייקוב הדין את ההר, לא יעזור שום דבר, אני לא יכול לצאת מעורי, הרי זה לא יכול להיות המצב הזה שאני אבוא ואגיד, זה ילד, מגיע לו זכויות אלמנטאריות של ילד, אבל הוא לא יקבל כי הוא ילד זר.

לא רק זה, הזכות לחינוך כן וזכות להגנה בסיסית ולא להיות חשוף לאלימות, לא? זה זכות קודמת, יש פה איזה דאבל סטנדרט.

אני רוצה להכין תזכיר קצר לראש הממשלה, גם כראש הממשלה וגם כשר הרווחה ולשר האוצר בעניין הזה כדי שנוכל לקבל באמת את, על הצורך לתת להם את המענה. מרים אומרת בצדק, אין מענה למשרד הרווחה לילדים האלה, אנחנו רוצים שיהיה מענה.

אני שומעת מסטודנטית שנמצאת שם בגן שאומרת: אני מרגישה שותפה לפשע, פשע של מדינת ישראל שאני רואה, אני עדה למה שקורה בגן, ואני לא יכולה, אני מרגישה שאיך אני יכולה להיכנס למקומות האלה שאני היחידה שרואה מה שקורה שם, אני מרגישה כאילו זה חובה להוציא את זה החוצה.

דפנה, אז בדיוק את הניסיון הזה שלך ואת ההתמצאות הזאת שלך, אני מבקש, תכינו בתזכיר הזה, כדי שנוכל, תעבירו את זה ליעל ואנחנו נעביר את זה לראש הממשלה ולשר האוצר.

אם אתה תביא את היועץ שלך לרגע, אם יותר לי, אני מציע את המסמך הזה להגיש לאחר שנעשה סיור כשאתה תראה סיור ואז להגיש את המסמך כדי שישתלב ביחד עם- - -

כרגיל העצות שלך הם חכמות ובונות ואני אעשה את זה ברצון, אבל בינתיים תכינו את התזכיר ואנחנו נעשה את הסיור.

אני הכנתי כזה לעוזר מנכ"ל משרד הרווחה מוטי אלמליח ולעוזר אורן מלמרשטיין---

אז תביאו לנו, אם ככה את לא צריכה לעבוד קשה, אנחנו נעשה סיור ונראה את הדברים, בסדר גמור. בבקשה.

אני ראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות. אני ממליץ לך לקרוא את המאמר שלי על מהגרי עבודה שהיה לפני שלוש שנים בעיתון "הרפואה", זה מסכם את כל הנושא. אגב, את מתעסקת במה שקוראים בתנ"ך "גרים", גרים, יש לנו את הנושא הזה כבר בתולדות עמנו לפחות 3200 שנה.

בנושא של הבריאות אני רוצה להגיד, מהבחינה הבינלאומית, תדעו לכם שמה ישראל עושה שזה נראה כל כך נורא, אז אני חושב שהייתה מדינה אחת בעולם שעשתה דברים יותר טובים, זאת הייתה ספרד ועכשיו היא בשלב שהיא מאוד מצטערת, כי כמות האנשים שמגיעים אליה שהיא כל כך רבה שהיא לא יודעת והיא הולכת בנושא של גירושים. אז ככה שהנושא הוא עולמי, כי לנו בכלל, לנו קשה להבין שיש אנשים שבאים לארץ לא כעולים, אלא כמהגרים, אז זאת תפיסת עולם אחרת לגמרי. אז קודם כל צריך להבדיל בין אנשים שיש להם מהגרי עבודה עם אשרה ובלי אשרה, אנחנו מדברים פה על האנשים שהם בלי אשרות, כי פשוט לא אוהבים לשמוע שקיים אדם שהוא בלתי חוקי, אז מדברים על זה שהוא בלי אשרה.

אני רוצה להגיד שמהתחלה שהנושא התחיל, בהבדל למשרדי הממשלה האחרים, אז טיפות החלב של עיריית תל אביב קיבלו הקצבה על כל אחד ואחד מהתינוקות, מכיוון שלא שאלתי רשות מאף אחד ואם הייתי שואל, אחר כך זה נוצר כבר מסורת, אז כבר גמרנו. אבל מהתחלה, מכיוון שהשקפה של בריאות הציבור של כל מי שחי בארץ הוא פשוט חי בה והוא חלק ממנה ולכן אין הבדל.

אנשים צריכים גם לעבוד עם השכל הישר, לא רק עם החוקים.

מזלנו השני היה שטיפות החלב הם לא של קופות החולים, כי אם זה היה בקופות החולים היה את אותה בעיה מה שמרים אמרה, לא היה מה לרשום אותם, אז היה להם בעיה, אז לכן מכיוון שזה שירות אוניברסאלי אז מקבלים את כולם ולכן הם מקבלים על זה שיפוי. ואני רוצה להגיד לזכות גם המשטרה וגם משרד הפנים שלעולם לא באו לאף טיפת חלב ולא ביקשו רשימות ולא עקבו, מה שקל נורא לקבל את זה, אבל היה הסכמה מראש ולכן אנשים רואים במקומות האלה כמקומות בטוחים. מבחינת הבריאות זה הנושא של טיפת חלב.

ובחלק הרפואי אני רוצה להגיד שלפעמים הרופאים של טיפת חלב נשארים קצת אחר כך ומטפלים טיפול רפואי קצת קטן באנשים האלה כי באמת בנושא הרפואי יש פה קצת איזה בעיה שתכף אני אזכיר אותה.

לגבי בריאות התלמיד, לצערי הרב, זה עניין של בית ספר שהאחות הייתה צריכה להיות כל השנה וכל יום, זה קלאסי שבקלאסי. אבל מה שקורה, עם כל מה שאתה עברת וכל מה שאתה שמעת מוועדת הכספים, שיש אחות אחת ל- 3200 תלמידים, אז כזה בית ספר הוא רואה אחות אחת לשבוע, ולכן המורות בצדק אומרות, מזה יום אחד בשבוע? זה לא הרבה---

פעם בחודש - חודשיים באים.

זה רע מאוד, אבל הנושא הזה כרגע של מין הפרטה, לא תוכל אפילו לבקש ממני שום דבר, כי גם את זה אני לא אוכל לעשות.

אם תהיה הפרטה זה יהיה אסון לכל עם ישראל.

אבל אני אומר שזה הנושא המאוד חשוב מבחינה בריאותית זה כיתה אל"ף, כי הילדים האלה למרות שהיו בטיפת חלב, הם צריכים לעבור בדיקות שמיעה, בדיקות ראייה, כי זה נושא שמאוד חשוב לצורך התחלת הלימודים האלה, כי לפעמים הילדים האלה יש להם בעיות למידה, לא בגלל שהם לא רוצים אלא מכיוון שהם לא רואים ולא בדיוק שומעים והחסך הסביבתי הזה יכול לעשות הרעה לעניין הזה ולא משהו שמוסיף ולכן זה מאוד מאוד חשוב הנושא של כיתה אל"ף, הייתי רוצה שבאמת יהיה שם יותר נושא של בריאות.

אבל הנה, בית ספר ביאליק- רוגוזין, יש בו הכי הרבה ילדים בכיתה אל"ף.

זה 13 שנתי, זה מגן חובה.

יש לנו שני גנים, הפילוח הוא נכון, זה שני גנים ושתי כיתות אל"ף ושתי כיתות בי"ת, בוא נגיד שמתוך 225 תלמידים כללי, הרוב הגדול הוא הגיל הרך, א', ב', ג', ד'.

רק ברשותך, למה אי אפשר לדאוג שבית ספר כזה יהיה לו אחות, אתה יודע מה, שלושה ימים בשבוע, בוא לא נגיד כל השבוע?

פשוט, אם יהיה לך שלושה ימים בשבוע, אז יהיו עוד איזה 12 בתי ספר בעיר שלא יראו בכלל כלום. בשביל זה אנחנו מדברים בנושא הזה בוועדת העבודה הרווחה והבריאות בדיוק על הנקודות האלה. הנושא הזה של שירות בריאות התלמיד במדינת ישראל הוא פשוט בושה וחרפה למדינה שלנו. לעומת זאת טיפות החלב שאני יכול להיות גאה בזה, בזה אני בלתי גאה לחלוטין, אני אומרת את זה תמיד בכנסת ואני לא מתבייש להגיד את זה מכיוון שיש לי מאבק שלם מול אנשי האוצר שטוענים שהנושא הזה מיותר לחלוטין. זה הגישה.

אז בוא תן לנו עצה כוועדה שדואגת, למי אני יכול לפנות בעניין הזה? אפשר לפנות לקופת חולים?

כל הנושא כולו עכשיו נמצא בסעיף של הפרטה בבתי משפט ובכל מיני דברים כאלה, ברגע שתהיה הפרטה---

עזוב, אם תהיה הפרטה, אז גם חבר הכנסת שי חרמש וגם חברת הכנסת שרה מרום וגם אני נבכה. אנחנו שלושתנו מתנגדים לעניין הזה.

הבכי לא יעשה אז כלום, אבל אני רוצה להגיד שהנושא של הפרטה, כמה שבית הספר הזה מקבל, אז בתי הספר האחרים מקבלים פחות, בהרבה פחות. יש פה אפליה דווקא מתקנת, דווקא בעניין הזה. לצערי הרב זה מעט מידי, זה פשוט, ברשות הפלסטינאית יכולים ללמוד מהם---

אין סמכות, לא למנכ"ל משרד הבריאות, לא למנכ"ל קופת חולים להחליט שהוא משקיע פה---

קופת חולים זה לא בעניין שלה כי הם לא רשומים בקופת חולים זה לא בעיה שלה.

אני מבין שהם כמעט כולם בקופת חולים מאוחדת.

אז בוא אני אגיד על הרפואה משהו, מבחינת הביטוח הרפואי נעשה, בחוק עצמו נעשה סידור עם קופת חולים מאוחדת של כל אחד אבל בתנאי שהם פשוט נרשמים ומשלמים. הבעיה היא פשוט שצריך באמת כמו שאמרה, אני לא זוכר את השם הפרטי, אבל השם שוורץ אני זוכר לפי הבגד, תמר, אז תמר אמרה ובצדק שאנשים זה תרבות של אנשים שאין שם סולידאריות, שלא יודעים מזה סולידאריות חברתית, איש איש לעצמו. ובאמת גם, אגב גם הערבים במדינת ישראל, היו רוב האנשים שלא היה להם ביטוח בריאות, למה? כי הם לא הבינו מדוע הם צריכים לשלם עבור שירות שהם לא צריכים לקבל.

ולכן ככה מבחינה רפואית, שיש מצב שדורש אשפוז וכל מיני דברים כאלה, כמובן הם מקבלים את הכול, דורשים מהם את התשלום, הם אמנם לא משלמים, ובעיקר לבית חולים איכילוב זה חובות אבודים. אז אם אתה מסתכל על החובות לעיריית תל אביב, אז אתה רואה שבין 7-9 מיליון חובות אבודים כל שנה על אשפוזים לא רק של ילדים אגב, של מבוגרים ושל אנשים אחרים, זה חובות אבודים שאי אפשר פשוט להחזיר אותם בחזרה. הדבר הזה לא קיים עם מהגרי עבודה עם רישוי כי יש להם ביטוח רפואי מלא, אז לכן זה לא חובות אבודים. אז יש רופאים לזכויות אדם שקצת מטפלים, אבל טיפול נכון של רופא ילדים אין להם, ולכן הטיפות חלב עושים משהו בנוסף ולכן הם נמצאים ברישום נפרד בקופת חולים מאוחדת.

אני רוצה להגיד ככה עד היום, באמת כי יש לנו כבר נושא של מהגרי עבודה כבר לדעתי 13 שנה באופן רשמי שהתופעה הזאת התחילה מאז---

ב -92' הייתה החלטה ראשונה להביא עובדים זרים---

ב-93' התחילה הבעיה. אז אנחנו יכולים להגיד שמבחינת הבריאות של הילדים ומה שקורה לילדים וכולי מבחינה רפואית וגם מבחינה של מגיפות וכולי וכולי, עד היום הנושא הזה מסודר וזה בסדר. עכשיו, זה לא אומר שאנחנו צריכים להיות מרוצים מזה, אבל זה אומר שנעשים כנראה דברים מאוד אלמנטאריים, הדבר הזה לא יהיה. אני הייתי רוצה שלילדים האלה יהיה רופא ילדים.

עכשיו, ברגע שהם יהיו תושבים הסיפור הוא אחר, מהיום הראשון שהם יהיו תושבים, ביטוח בריאות, הנושא הזה נראה לגמרי שונה, אין בכלל בנושא הזה, אין הבדלים. האנשים האלה שנשארו כמובן בארץ, הם ילדים שיותר בסיכון, עכשיו סיכון לא רפואי גם כל הדברים האחרים.

אני רוצה רק שאלה אחת אחרונה לרב פקד נעמה שמיר, לגבי הנושא הזה באמת של מעצרים, בצדק אני חושב קפץ, של מעצרים של הורים בלתי חוקיים לילדים שבאים לאשפז את הילדים שלהם במוסדות לטיפול רפואי, בתי חולים או מרפאות, אני מאוד מקווה שאין דבר כזה.

אין דבר כזה, לא היה אף פעם.

אני רוצה לדעת ממך באופן מוסמך שיש הוראה של מפקד משטרת ההגירה שאין מעצרים של עובדים בלתי חוקיים במוסדות רפואיים או כאשר באים לאשפז ילדים, יש הוראה כזאת?

יש הוראה כבוד היושב ראש.

מכיוון שאנחנו שותפים במנהלת, באופן תיאורטי---

אני מקבל את מה שאת אומרת ואני עדיין מקבל את הדברים של אפרים ושל יוסי, אני רק מבקש מכם דבר אחד, כשאתם חוזרים עכשיו למשרדים תבדקו את עצמכם, ואם חלילה אין הוראה כזאת, מפורשת, אני רוצה לדעת אותה, כי אני במפורש אדרוש שהיא תהיה.

בפגישה שהייתה לי עם מפקחת על גני הילדים באזור תל אביב דרום, ליאורה קליימן, היא העלתה לפני את הנושא הזה של שוטרים שמסתובבים באזור גני הילדים, היא אחראית על הנושא של גנים עירוניים, לא רק מסתובבים שם בסביבה וגם נכנסים, והיא רצתה בכלל לשאול אם גננת צריכה לשתף פעולה עם שוטר שבא לחקור ילד על הזהות של אימו וזה דברים שנעשים.

אני יודע חד משמעית---

לתחקור ילדים ולהגיד שמסתתרים שם---

דפנה, סליחה שאני מפסיק אותך, אני יודע מהחדר הזה שבו אני ישבתי עם מפקד משטרת ההגירה הקודם, שהייתה הוראה שלא כתובה---

מאז התחלפו פעמיים ראש מנהל ההגירה ובתקופה של ברטי אוחיון גם לא עצרו באוטובוסים, גם לא עצרו בתחנות אוטובוס.

אגב, אני לפני חודש ראיתי איזה שוטר על יד מסיל"ה ובאתי ודיברתי איתו והוא אמר, סליחה טעות.

חבר הכנסת שי חרמש וחברת הכנסת מרום-שלו, נכתוב מכתב בשם הוועדה למפקד משטרת ההגירה כדי לוודא שאכן אין מעצר, לא ליד בתי תפילה, לא ליד בתי ילדים---

לא דיברתי על מעצר, דיברתי על לתחקר את הילדים על ההורים שלהם, אם זה דבר, אם הגננת צריכה לשתף פעולה או היא יכולה להגיד לפני הנהלים---

גם זה לא צריך להיות וגם לא ליד מרפאות קופת חולים ובתי חולים---

אני יכולה להחזיר לה תשובה שהיא יכולה להגיד לגננות שלה לא לתת לשוטר להיכנס לגן?

מתי מנהלת ההגירה מתכוונת להתחיל ולהרחיק את אותם הורים לילדים שלא נרשמו ולא עונים לקריטריונים?

מה שאני ביקשתי כבר מיוסי ואני מתכוון גם לכתוב את זה לשר הפנים, זה שההחלטות של משרד הפנים והבקשות תסתיימנה תוך שלושה חודשים.

לא, יש כאלה שבכלל לא פנו.

מה שאני מבין זה שמשטרת ההגירה ממשיכה.

אני מרכז ועדה בין משרדית שמשתתפת בה מרים ודוקטור לבנטל ויוסי ויחידת תמ"ת ומשטרת ההגירה, במטרה, זה נושא רגיש, זה נושא טעון, זה נושא כאוב, זה לא פשוט להגיד הרחקה אימא עם שני ילדים או הורים עם ילד, זה מאוד רגיש, לכן אמרנו, עד שתסתיים העבודה של משרד הפנים לעשות את המיון, את ההחלטות הסופיות, אנחנו נערכנו לכך שיהיו אנשי חינוך, אנשי בריאות כל הגורמים יהיו שותפים עם הסברה ראשונית, לצאת ולעודד את האנשים לצאת מרצון, ללא הרחקה, ללא גרוש, ללא שוטרים, ללא מעצרים וזה לא יהיה בצורה כזאת, תהיה אכסניה, כל הדברים האלה יש נוהל מפורט בנושא.

גם כשנסיים אנחנו קודם כל נצא בהצעה לכל האוכלוסייה הזאת להתארגן ולצאת מרצון, בסדר גמור. טוב, נדמה לי שהדברים די ברורים, חברת הכנסת מרום – שלו.

אני חושבת שמאוד צריך לדאוג שהשוטרים בכלל לא יגיעו לא לגני ילדים וכל זה מפני שהילדים עצמם שהם שומעים שוטר, מפחדים, גם הילדים שלנו מפחדים ובוודאי ובוודאי לא ילדים כאלה שיודעים שבבית מכניסים להם לראש את הפחד הזה של המשטרה, אז זה צריך מאוד לדאוג.

טוב רבותי, בתוך הישיבה סיכמנו כמה וכמה סיכומים, אנחנו ננהג על פי זה. אנחנו מכינים סיור בתל אביב בכדי לעמוד בעיקרו של דבר על מערכת החינוך ועל מקומות שבהם אין מערכת חינוך, מגיל לידה עד בתי הספר, נהיה גם בביאליק- רוגוזין, נבוא לבקר אתכם שום, ואני מאוד מודה לכולכם על הישיבה הזאת שלמרות העדרה של נציגת משרד החינוך, הייתה חשובה ולמרות הכול אנחנו ננזוף במשרד החינוך על כך שהנציגה שלהם לא הגיעה לישיבה הזאת, ונדרוש מהם דיווח בכתב. תודה רבה, הישיבה סגורה.

הישיבה ננעלה בשעה 14:29