ישיבת ועדה של הכנסת ה-17 מתאריך 22/08/2006

דיווח מנכ"ל מ. הבריאות ומנכ"ל מ. הרווחה על שירותי הבריאות והרווחה באזור הצפון

פרוטוקול

 
PAGE
1
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

22.8.2006

הכנסת השבע עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב ראשון

פרוטוקול מס' 67

מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

יום שלישי, כ"ח באב התשס"ו (22 באוגוסט, 2006), שעה 09:30
סדר היום
דיווח מנכ"ל משרד הבריאות ומנכ"ל משרד הרווחה על שירותי הבריאות והרווחה באזור הצפון
נכחו
חברי הוועדה: משה שרוני – היו"ר

דוד אזולאי

אריה אלדד

נדיה חילו

רן כהן

מרינה סולודקין

אברהם רביץ
מוזמנים
פרופ' אבי ישראלי – מנכ"ל, משרד הבריאות

משה שיאון – מנכ"ל, משרד הרווחה

ח"כ לשעבר יעקב גיל – הסתדרות הגמלאים

ד"ר יעקב פוליקוביץ' – רופא בבריאות הנפש, משרד הבריאות

ד"ר דני לאור – ראש האגף לשעת חירום, משרד הבריאות

מזל אלבגלי – ממונה על כ"א לחירום, האגף לשעת חירום, משרד הבריאות

יעל בר – משרד הבריאות

ארז און – עוזר מנכ"ל, משרד הבריאות

מוטי אלמליח – עוזר בכיר, משרד הרווחה

אלי פז – סמנכ"ל בכיר ומנהל מנהל הסדרה ואכיפה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

אל"מ ירון בר דיין – מפקד רפואה, פיקוד העורף, משרד הביטחון

שאלתיאל לביא – ראש זירה 2, מטה מל"ח ארצי (משק לשעת חירום), משרד הביטחון

יהודית גלנץ – רכזת רווחה, המרכז לשלטון מקומי

פיני קבלו

דרור רותם – מנהל תכנון ומחקר, אש"ל (אגודה לתכנון ופיתוח שירותים למען הזקן בישראל)

פנחס ברויאר – דובר, ארגון נכי תאונות עבודה ואלמנות נפגעי עבודה

אלי כהן – מנהל מחוז צפון, שירותי בריאות כללית

ד"ר ערן מץ – מנהל המחלקה לשירותי רפואה בקהילה, קופת חולים לאומית

רוני שכטר – יושב-ראש, מטה מאבק הנכים

ד"ר יצחק קדמן – יושב-ראש, המועצה לשלום היחד

מזל גולדשטיין – מנהלת מט"ב ירושלים, מט"ב

פרופ' יהושע שמר – מנכ"ל, מכבי שירותי בריאות

ד"ר אהוד קוקיה – אגף רפואי, מכבי שירותי בריאות

דורון לוי – מנהל המחלקה לרפואה תעסוקתית, מכבי שירותי בריאות

טלי צינמון – מרכזת ארצית לשירותי רווחה , מכבי שירותי בריאות

פריגת דני – כן לזקן

ורה פייפר – כן לזקן

מיפ קממפפר – מתנדבת, כן לזקן

אסנת כהן – מינהל הגמלאות, המוסד לביטוח לאומי

מרית דנון – מנכ"ל, הרשות לקידום מעמד האישה

מרי חדייר – סגנית מנכ"ל, הרשות לקידום מעמד האישה

ענבל יעקובי

שמיר ברוך
מנהלת הוועדה
וילמה מאור
יועץ לוועדה
ד"ר צ'רניחובסקי
רשמה וערכה
יונה רייטמן – חבר המתרגמים בע"מ

דיווח מנכ"ל משרד הבריאות ומשרד הרווחה

על שירותי הבריאות והרווחה באזור הצפון
היו"ר משה שרוני
אני פותח את הישיבה בנושא דיווח מנכ"ל משרד הבריאות ומנכ"ל משרד הרווחה על שירותי הבריאות והרווחה באזור הצפון. פרופ' ישראלי, מנכ"ל משרד הבריאות, בבקשה.
אבי ישראלי
בוקר טוב, אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת. אני חשבתי שכדי להגיע לכל הנושא של מערכת הבריאות, כדאי שבקצרה אני אנצל את הבמה הזאת, לתאר כמה דברים שעשינו במהלך המלחמה. הדבר הראשון, כדאי לדעת שבמלחמה הזאת נפגעו 5,673 איש. 107 היו נפגעים במצב קשה, 183 במצב בינוני, 2,442 במצב קל. 159 חללים, שזה 117 חיילים, 42 אזרחים והיו במערכה הזאת עד עכשיו 2,782 נפגעי חרדה. אני אחזור לנושא הזה של נפגעי החרדה מפני שזה נושא חשוב.

המערכת הזאת עבדה, הופעלה, כל מערכת הבריאות על-ידי הרשות העליונה לאשפוז ובריאות שבראשה אני עומד, חברים בה קצין רפואה ראשי, מנכ"לי קופות חולים ועוד אנשים מפיקוד העורף ואחרים. הפעלנו חדר מצב 24 שעות ביממה והופעלו פורומים קבועים של דיונים, שכללו את הגורמים השונים שמשתתפים בתוך הפעילות הזאת. אנחנו העלינו את רמות הכוננות בבתי-החולים ובמד"א, באזור הצפון, לרמה 4, שזה אומר שהכוננים, זה הרופאים המומחים בבתי-החולים, נשארו להיות בבתי-החולים וכאשר מגיע פצוע, הם כבר רואים בבתי-החולים, הפצועים, את הכוננים. זה המשמעות של הדבר הזה וזה למקרה של אירוע רב נפגעים. בתי-החולים מלניאדו היו ברמה של 3, הכוונה פה זה לא לניאדו וצפונה אלא לניאדו והלל יפה בחדרה. בבתי-החולים, שאר בתי-החולים בארץ זה רמה 2 שזה רמה כמעט רגילה עם קצת יותר Alert.

הגברנו את הכוננות בבתי-החולים הפסיכיאטריים בצפון, זה נובע מכמה סיבות. האחת – שהם צריכים לתת מענה לחלק מנפגעי החרדה והם צריכים לתת מענה לאירוע טוקסיקולוגי.

אתם יודעים, זה אפשר לראות כבר בשקף הבא, אזור חיפה וגם אזורים אחרים באזור הצפון, יש בהם חומרים רעילים, לא הכוונה ללוחמה כימית ולא כאלה דברים, אלא חומרים רעילים בייחוד אמוניה ועיקר הבעיה זה שאמוניה, יש לה ריח מאוד חריף והאנשים, גם אם הם לא נחשפים ולא חולים, יש להם חרדה גדולה מזה שהם מריחים את הגז ואז הם באים בהמוניהם למרכזים עם חרדה מאוד גדולה וצריך לטפל בהם בזה, מפני שאחרת זה בעיה גדולה. אנחנו הכשרנו גם את המרכזים הפסיכיאטריים, גם את מד"א, כמובן קופות החולים, בתי-החולים הפסיכיאטריים והכלליים, כל הדברים האלה נעשו.

מד"א, הפעילות שלו תוגברה בכל אזור הצפון, באמצעות ויסות פנימי של כוח-אדם, לקחנו אנשים מהדרום, העבירו אותם צפונה, גייסנו יחידת מילואים של מד"א, יש פלוגה רפואית שגויסה גם היא מפיקוד העורף ומתנדבים, כדי לתגבר את מד"א. כל מוקדי המבצעים בצפון ובנק הדם בחיפה פעלו מאזורים ממוגנים, אולי חלקכם לא יודע, אבל מד"א, בנק הדם שלו הוא נמצא בתל-השומר ויש לו עוד סניף בחיפה. את חיפה בנו בתור האזור שיהיה תמיד בטוח ולכן המקום שבנו את הרזרבה או את האתר החלופי, הוא חיפה, זאת היתה האידיאולוגיה מאחורי תל-אביב, זה לבנות את חיפה. אז כל מיני מחשבות וכל מיני קונספציות צריכות כמובן רענון, אבל המקום שחשבנו עליו זה הנושא של חיפה.

מד"א עבד בשעות של 12-12, אני חושב שמכולם שמענו שהגיעו לנפגעים במהירות מאוד גדולה והפעילות היתה מאוד טובה. אתם יודעים שאנחנו מעריכים כמה דם צריך להכין במדינת ישראל בהתאם למתארי הלוחמה, לפי זה בנינו את רמות מלאי הדם, באמצעות מבצעי תרומות דם שנעשו בשקט, בלי ששמעתם על זה באיזה שהם מקומות וכמות הדם היתה כמובן מעל ומעבר לנדרש וברוך השם לא היינו זקוקים לכל הדם הזה.

בתי-החולים בצפון קלטו נפגעים מהעורף ומהחזית במקביל למתן טיפולי שגרה. צריך לזכור שבחלק מבתי-החולים פעילות השגרה ירדה, היא ירדה בשיעורים שונים בבתי-חולים שונים. זה הגיע לירידות של 40%, 50% בפעילות השגרתית. חלק ממנה עבר לבתי-החולים בדרום, למשל לידות, חלק ממנה לא נעשה. פעילות שלא נעשתה, חלקה הגדול לא ייעשה ובוודאי הוא לא ייעשה בלוח-הזמנים שהוא צריך היה להיעשות, זאת אומרת יכול להיות שחלק מהפעילות הזאת תיעשה, אבל היא תגרום לתורים שלאט לאט הם ייסגרו.

אי-אפשר להשלים את כל הפעילות הזאת מסיבה אחת ויחידה שיש צווארי בקבוק. אי-אפשר לעשות יותר ניתוחי לב בבית-חולים בשבוע, מפני שהמשאב שמגביל את זה, זה חדר ניתוח וחדרי התאוששות. אז זה מסוג הדברים שצריך להבין אותם.

קופות החולים, תכף אני אגיע לזה, הופעלו מעונות יום לילדי עובדים בסיוע מורות חיילות שהגענו אליהם. הרפואה בקהילה עבדה בצורה הבאה – תשע מרפאות אחודות פעלו בקו העימות, מה שאנחנו קוראים השבעה ק"מ של הקו שהוגדר מראש, שמה המרפאות הן ממוגנות, ועלות בתוך מקלטים, וקופות החולים התארגנו לזה מבעוד יום, הנושא הזה מוכר להם ופעלו שמה תשע מרפאות אחודות שנתנו מענה רפואי למבוטחי כל הקופות. הכוונה במרפאה אחודה זה שלא משנה לאיזה קופה אתה שייך, אצל מי אתה מבוטח, אתה יכול להגיע למרפאה הזאת ולקבל שירות. פעלו 50 מרפאות אחודות גם באזור העימות. ההתחשבנות היתה לחוד, לא שייכת למבוטח.
היו"ר משה שרוני
אבל נעשתה התחשבנות?
אבי ישראלי
לא שייכת למבוטח. שייכת בין הקופות. פעלו 50 מרפאות אחודות. יום אחד, על מקרה בודד, רצו לעשות דיון אז אני אדבר על זה ברגע אחד. פעלו 50 מרפאות אחודות באזור העימות מדרום לקו נהרייה מעלות קריית-שמונה, בהמשך נפתחו בהדרגה מרפאות נוספות ושירותי רפואה שניונית.

בהתחלה אמרו שאם אין מרחב מוגן אז אי-אפשר לבוא למקומות העבודה וצריך לזכור את זה כשאומרים לקופות החולים – תפתחו. ואמרו גם שאסור להתכנס, שאסור להיות הרבה קהל במקום בודד. מרפאת קופת חולים, מטבע הדברים, זה מקום בודד, מקום שבאים אליו הרבה אנשים ולכן זה לקח כמה ימים. בהמשך, לכן, כל המרפאות נפתחו בהדרגה ומרפאות נוספות ושירותי רפואה שניונית, הכוונה למרפאות מומחים שנפתחו על-ידי הקופות. רופאים עצמאיים, זה בעיקר בקופות-חולים כמו מכבי ומאוחדת, אבל גם בקופות אחרות, רופאים עצמאיים פתחו את המרפאות שלהם. חולים כרוניים שהתקשו להגיע למרפאות קיבלו תרופות לבתיהם, באמצעות שליחים מתנדבים וזה המקום להגיד שהיו כמה גופים של מתנדבים שעבדו מאוד מאוד יפה, הגיעו למקומות האלה וגם הרשויות המקומיות.

פישטנו את תהליך ניפוק התרופות. חלק מהחולים הכרוניים, הקופות יודעות עליהם מראש, שלחו אליהם באופן יזום תרופות. תושבים שהתפנו מאזור העימות קיבלו שירותים רפואיים ממרפאות הקופה בה הם מבוטחים. בהמשך, בעקבות מקרה נדיר, אני מוכרח להודות – נדיר מאוד, מישהו מאזור הצפון עבר מאיזה יישוב, והוא היה מבוטח בקופת-חולים מאוחדת, הוא עבר מהמקום שלו לבית-שאן. בבית-שאן מסתבר לתדהמתי, זה אחד המקומות הבודדים בארץ שאין בו סניף של קופת-חולים מאוחדת. אז הסדרנו שגם קופות אחרות ייתנו טיפולים לאותם בודדים.

זה, פחות או יותר, הדברים שהתעסקנו בהם, נקלטו פה, חשוב מאוד לדבר על אוכלוסיות מיוחדות, אנחנו קלטנו 680 מרותקי בית במוסדות גריאטריים בארץ, מהם פינינו, משרד הבריאות פינה באמצעות הלשכות, בעזרת מגן דוד אדום ובעזרת פיקוד העורף, אנחנו העברנו 520 חולים גריאטריים מכל מיני סוגים – סיעודיים, תשושים, כאלה שהמשפחות לא ידעו מה לעשות אתם, העברנו אותם דרומה, לאו דווקא דרומה תמיד, זה יכול היה להיות למקום אחר בתוך חיפה, למקום אחר בתוך טבריה, שבו יש אפשרות להיות ולהתארגן, את זה פינינו. פינינו 260 חוסים שגרים בהוסטלים, למרכז הארץ. אתם יודעים שכמה הוסטלים גם נפגעו. פינינו את בית-החולים, זה פעם ראשונה, אני חושב, מאז קום המדינה, שפינינו בית-חולים, פינינו את 220 המאושפזים בבית-חולים מזרע, יחד עם הצוות, לבתי-החולים אברבנאל ושער-מנשה והעובדים כמובן עבדו במשמרות שעבדו.
אברהם רביץ
השמועות הרי אומרות שהיו רבים שלא פינו אותם, רבים מאלו שאתה הזכרת – חולים גריאטריים ותשושים וכל מיני, הרי זוהי השמועה.
אבי ישראלי
לא מסיבות של מערכת הבריאות. מסיבות של מערכת הבריאות תזכור שגם משרד הרווחה, ותכף ידבר ידידי משה שיאון, משרד הרווחה פינה גם הוא קשישים ופינה גם הוא חולים, חוסים, אוטיסטים, מפגרים, הוא יספר על זה ואני לא נכנס לחלק שלו. מסיבות רפואיות, מה שאנחנו מגדירים, זה הלך וירד, היו שני גלים, הלך וירד ועלה עוד פעם וירד. פינינו את כל מי שרק רצה. לא היה שום בעיה לפנות.
רן כהן
רוב האנשים הרי לא יכלו מרצונם להגיד שהם רוצים. זה בא מהצוות הרפואי? על-פי מי קבעתם מי יפונה ומי לא?
אבי ישראלי
קודם כל, יש לנו רשימות של האנשים שהם סיעודיים. אנחנו מכירים אותם, יש לנו רשימות של האנשים האלה, אנחנו יודעים להכיר אותם.
רן כהן
אז זה הצוות הרפואי קבע?
אבי ישראלי
הרופאים בלשכות הבריאות. הרופאים והאחיות בלשכות הבריאות. מי שדאג לפינוי מסיבות רפואיות זה הצוותים,
רן כהן
שהיו סגורות ב- 50%.
אבי ישראלי
לשכות הבריאות? לשכות הבריאות לא היו סגורות אף דקה. אפילו לא דקה אחת. אף לשכת בריאות לא היתה סגורה. אולי אמרו, אבל הלשכות היו פתוחות.

לגבי השוהים במקלטים, אותרו צרכים על-ידי סיורים של צוותים ולשכות הבריאות במקלטים. בהמשך, וזה היה עבודה מאוד גדולה של פיקוד העורף ומקום להגיד להם, לתת להם הערכה, בתיאום עם משרד הבריאות, ביקרו בלמעלה מ- 1,200 מקלטים, טיפלו כ- 500 אנשים, בעיקר בבעיות, דרך אגב, לא דחופות. אנחנו שמענו הרבה מאוד תלונות על תרופות, לא היה כמעט בעיה של תרופות. אנשים, אנחנו מכירים את הציבור, רוב האנשים מחזיקים שקיות של תרופות, זה לא הבעיה.

היו אנשים שלאור השהייה הממושכת התחילו להתפתח דלקת גרון, כאבי אוזניים, דבר מהסוג הזה, שהיה צריך לטפל בהם וזה חשוב לטפל בזה, אני לא רוצה להמעיט בערך של הדברים האלה. חשוב היה לטפל בהם מפני שזה גם מדבק. גם את זה צריך לזכור. וזה גם כואב.

הוקצו אנשי קשר מארבע קופות החולים, דרך אגב, זה לא אחד ולא שניים, אלא מכל קופה כמה אנשי קשר, שכל מי שהיה הולך לבקר במקלטים, אפשר היה לצלצל אל אותם אנשים והם היו נותנים פתרון על המקום. חלק מהפתרונות היה להביא את האנשים אל קופות החולים חלק מהפתרונות היה להביא את האנשים אל בתי החולים, תלוי בבעיה וכו' וכו'.

בריאות הנפש. כל חדרי המיון בבתי-החולים הכלליים תוגברו בכוח-אדם מקצועי מבריאות הנפש. הופעלו תוכניות להעצמת החוסן האישי והקהילתי באזורי העימות, אנחנו פתחנו עם פיקוד העורף חמישה מקומות שלשמה אפשר היה להביא נפגעי נפש ישירות במקום להביא אותם אל בתי-החולים או בנוסף לבתי-החולים והפצנו מידע לשוהים במקלטים בתחום שיפור הרווחה הנפשית והתמודדות עם מצבי חרדה.

בנושא של הסברה, אני אגיד את זה ביחד, פורסם מידע אודות שירותי הבריאות הזמינים לציבור באתר האינטרנט של משרד הבריאות ובאמצעי התקשורת, הכוונה גם לתקשורת הכללית, לעיתונים, גם לתקשורת המקומית, כל העיתונים המקומיים. פרסמנו את המוקדים של קופות החולים, שדרך אגב, המוקדים האלה נתנו ועבדו וסייעו לנו גם של קופת-חולים כללית, גם של קופת-חולים מכבי, גם של לאומית וגם של מאוחדת, וגם המוקדים של 106, כולם נתנו כל יום איזה מרפאה פתוחה, איזה מרפאה סגורה, לאן אפשר להגיע, לאן אי-אפשר להגיע. במשרד הבריאות היה בשלוש שפות אפשרות לראות מה פתוח כל יום, איזה מרפאה, איזה בתי-מרקחת, כל זה היה בכל המקומות האלה וכמובן כמו שאמרתי במוקדי קופות-החולים ובלשכות הבריאות.

כפי שאתם יודעים, זה אחד הנושאים שהתעסקנו בו במהלך המלחמה, מיגנו מרפאות, 21 מרפאות ובתי-מרקחת של קופות-החולים, כי רוב המרפאות האלה שלא נמצאות בקו העימות, שנבנו בחלקן, בעבר הרחוק, בהיסטוריה היותר רחוקה, הן לא ממוגנות, בחלקן אין ממ"דים, לחלקן אין מקלטים כי לא היה צריך אז לבנות עם זה והם פעלו ואנשים, אני רוצה להגיד לכם שלמערכת הבריאות יש מזל גדול, הרבה מזלות היו לה, אבל מזל גדול שההון האנושי שלה הוא מצוין. אנשים באו לעבודה תחת אש, תחת משטר מאוד בעייתי, הם הגיעו לעבודה ברוב המקומות בלי שום בעיה – רופאים, אחיות ועובדים אחרים, הגיעו בלא שום בעיה. גם, בייחוד בבתי-החולים, בקופות-החולים, וכמובן בלשכות הבריאות. שלא יהיה אי-הבנות, המיגון שאנחנו מדברים עליו שנעשה במהלך המלחמה זה לא גרם לזה שהמקום הוא יהיה אטום לפגיעות ישירות או דברים מהסוג הזה, לא. הכוונה היא ככה – למגן את מיכלי החמצן, למגן בתי-מרקחת שאליהם הבאנו פלטות של בטון, איפה שאפשר היה, שלא היה עד אז, למגן את החלונות, את הזכוכיות, שלא ייפלו כאשר היה טיל שפגע ליד בית-החולים צפת, ממש סמוך לבית-החולים, הוא פשוט הוריד את כל החלונות, ניפץ אותם לרסיסים וזה גרם לפגיעה באנשים שהיו ליד החלונות האלה. מה שעשינו זה למגן את החלונות, למגן את החמצן שאם הוא נפגע זה מתלקח, זה איום ונורא.

לא נבנו מקלטים, לא נבנו ממ"דים, אין לזה כוונה, הביאו פלטות של בטון למקומות שאפשר למגן עליהם מכיוון צפון, בתי-מרקחת או קופה, שאפשר לשים על-ידה פלטה כזאת ושתמגן עליה.

מבחינת מיגון נוסף זה פינינו מאושפזים מקומות גבוהות ומחדרים הפונים צפונה, כל הפאות הצפוניות של בתי-החולים, פונו ומהקומות העליונות, אם אפשר לחזור אחורה רגע, והכשירו בלוח-זמנים קצר שטחי אשפוז תת-קרקעיים בבתי-החולים. אתם יודעים שיש בית-חולים אחד, זה בית-החולים בנהרייה, כולם מכירים את זה כבר אז אני יכול לחסוך את הסיפור, בו יש בית-חולים תת-קרקעי. לגבי שאר בתי-החולים, אין בית-חולים תת-קרקעי. יש מקומות שהם תת-קרקעיים, שבהם אפשר היה להעביר חולים, כאשר ההגנה בהם היא הרבה יותר טובה מאשר במקומות אחרים. וככה נעשו הדברים ברמב"ם, בני-ציון, בצפת, בכל בתי-החולים והכשירו את המקומות האלה בלוח-זמנים קצר, הבאנו לשם חמצנים, הבאנו לשם כל מיני דברים מהסוג הזה, כדי שאפשר יהיה לטפל בחולים וככה החולים עברו למטה.

בבתי-חולים ובמוסדות בריאות, קופות, מגן דוד אדום, היו פגיעות. בית-החולים צפת נפגע מנפילת טיל, בית-החולים נהרייה נפגע פגיעה ישירה במחלקת עיניים. בית-החולים רמב"ם ובני-ציון נפגעו מנפילות טילים בקרבה שלהם והשמשות התמוטטו ודברים מהסוג הזה. בית-החולים מזרע נפגע מפגיעת טיל. מד"א צפת נפגעה מנפילה של טיל ממש ליד התחנה ויש כמה מרפאות ובתי-מרקחת של קופות חולים וגם פרטיים שנפגעו. ברוך השם, בכל האירועים האלה, לא היו נפגעים בנפש.

ההיערכות ליום שאחרי. קודם כל, הנושא מבחינת מערכת הבריאות, המלחמה לא נגמרה, המלחמה מבחינתנו היא ממשיכה. כאשר הדבר הראשון והחשוב ביותר זה להמשיך לתת טיפול לכל הנפגעים בגוף ובנפש, כאשר אלה שנפגעים בגוף אנחנו רוצים לנסות ולהביא את כולם למקסימום רפואה עם שיקום מלא ובריאות מלאה. הנושא השני זה הנושא של בריאות הנפש. המלחמה הזאת, מכיוון והיריות היו, הפגיעות היו בקהילה ובציבור, באוכלוסייה האזרחית וחלק מהאוכלוסייה זה אוכלוסייה שאף פעם לא חווה דברים כאלה, יש לנו יחסית כמות גדולה של נפגעי טראומה נפשית, של נפגעי חרדה, נפגעי דחק, כל השמות זה אותו דבר ואנחנו יודעים מניסיוננו והניסיון של מדינת ישראל בזה הוא ניסיון גדול ומוכר בעולם, אנחנו יודעים שכמה שיותר מהר מטפלים בנפגעים האלה, ככה יותר טוב והתוצאות לטווח ארוך יותר טובות. יש לנו כמה קבוצות של נפגעים בבריאות הנפש. האחת זה הקבוצות שפנו, תוך כדי המלחמה, אל בתי-החולים, אל המרפאות של קופות-החולים, אל שירותי הרווחה, אל מרכזי הדחק. את אלה אנחנו מכירים. אלה הגיעו אלינו, יש לנו רישומים שלהם, אנחנו מכירים אותם, אליהם אנחנו מטלפנים, אנחנו באמצעות שאלון שאם יהיה אפשרות, אנחנו נבקש מד"ר פולקביץ' שירחיב טיפה. אנחנו מנסים להגיע אל האנשים האלה ולראות מי מהם צריך טיפול, אליהם אנחנו עושים את זה באופן יזום. יש לנו רשימה שלהם, אנחנו יודעים מי הם, יש לנו בעיות עם הרשימות האלה, מכיוון והם נעשו תוך כדי מלחמה, יש בהם שגיאות, אנשים נתנו מספרים לא נכונים, אבל יש איזה שהוא מה שיש.

הדבר השני זה נפגעי חרדה שאנחנו לא מכירים אותם. זה אנשים שלא פנו עד עכשיו, הם לא פנו עד עכשיו כי הם לא ידעו שהם נפגעי חרדה והבעיות שלהם יתחילו להתעורר תוך כדי, בעיות בלימודים של ילדים, ילדים שהתחילו אולי להרטיב, בעיות במשפחה, כל מיני דברים כאלה שפונים. אני כבר מדבר חלק בשמכם, על שיתוף הפעולה בנושא הזה נמשך באופן מלא. הם יגיעו לרשויות הרווחה, הם יגיעו לקופות-החולים, הם יגיעו למשרד החינוך. אנחנו, יש צוות שהקימה הממשלה בראשותי, בהשתתפות משרד הרווחה, משרד החינוך, משרד הקליטה, המוסד לביטוח לאומי. האוצר, שמטפל בטיפול באנשים האלה. אנחנו רוצים להקים, אנחנו רוצים לפתוח כבר ביום ראשון הקרוב חמישה מרכזים לטיפול בנפגעי דחק, שאליהם יוכלו לשלוח את האנשים. קופות-החולים כבר מטפלות באנשים וגם הם יוכלו להיעזר במקומות האלה. אנחנו יחד עם משרד הרווחה, מטפלים שהאנשים האלה יגיעו כמה שיותר מהר לתוך המקומות האלה, מי שזקוק לזה. חלק מהאנשים לא זקוקים למרכזים האלה ויכולים לקבל את הטיפול בתוך בתי-הספר, למשל. אנחנו מדריכים את האחיות בטיפות החלב לילדים עד גיל שלוש, שגם להם יש סימנים וגם הם צריכים סיוע וגם דרכם אפשר לגלות את ההורים שהם נמצאים במצבי חרדה וכך אנחנו מקווים לנסות ולהתמודד עם הנושא הזה של בריאות הנפש.

אנחנו יודעים, וזה תלוי באיזה עבודה מצטטים, אנשים שנשארים עם תגובות או סימנים לאורך זמן, זה נע בעבודות שונות מ- 4% ועד ל- 20%, ואנחנו יודעים שהשיעור קטן ככל שהפעילות נמרצת יותר ומוקדמת יותר ולכן אנחנו רוצים שכמה שיותר מהר יתקצבו את הדבר הזה ונתחיל לפעול בו, כמה שיותר מהר, חבל על כל יום שעובר.

שוב, נושא שקשור גם כן למשרד הרווחה, כולנו פעלנו להחזיר את האנשים מהדרום חזרה לצפון, ההחזרה של האוכלוסיות המיוחדות זה לא פשוט. חלק מהאנשים, אין להם לאן לחזור, הבתים הרוסים המשפחה לא חזרה או כל מיני דברים כאלה. החזרנו את בית-החולים מזרע למקום, נכי נפש להוסטלים שפונו, חלק מהם יותר מסובך כי חלק מההוסטלים, כמו שאמרתי, נפגעו. יש חלק מהקשישים שהיינו צריכים להשאיר עדיין בקהילה, במקום שהם היו ואנחנו עוסקים בדברים האלה.

אנחנו עוסקים בהשלמת פערים שנוצרו בתחום הרפואי ובבריאות הציבור כי במהלך ה- 35 ימים האלה, אנשים לא קיבלו חיסונים, אנשים לא קיבלו טיפולים, אנשים לא קיבלו, לא ביצעו כל מיני בדיקות. אנחנו מנסים להשלים כמה שאפשר בתוך הפעילויות האלה ולנסות ולארגן שמרב האנשים יקבלו את כל הטיפולים האלה כמה שיותר מהר.

אנחנו נערכים, אני אגיד את העקרונות – שלושה דברים. אחד – אם חס וחלילה תפרוץ מלחמה, בתוך תקופה קצרה, חודשים, זה נושא אחד שאנחנו נערכים עליו. נושא שני, כי אז אי-אפשר לבנות מקלטים ממוגנים ואין מה לדבר על חדר מיון ממוגן וטיפול נמרץ ממוגן. הדבר השני שאנחנו עושים זה אם חס וחלילה תפרוץ מלחמה, בין חצי שנה לשנתיים, זה תקופה יותר ארוכה שיש בה כמה דברים שאפשר לעשות, ושנתיים ומעלה, שאז אנחנו מדברים על תוכנית הרבה יותר מסובכת של איך בונים, איזה מקלטים, איזה מקלוט של בתי-חולים.

דרך אגב, אנחנו לא מתעסקים רק עם בתי-החולים בצפון, למרות שזה העדיפות, אנחנו מתעסקים עם כל בתי-החולים בארץ כי חלק מהדברים נכון לגבי אשקלון ונכון לגבי בתי-החולים בתל-אביב, בדרום, כי האיום הוא מגוון ואני לא נכנס לפרטים, אני יכול אם תרצו, אין בעיה, והדבר הנוסף שאנחנו עושים, כל הגופים במערכת הבריאות עסוקים בהפקת לקחים, תחקירים ברמת הארגון, כל קופה, כל בית-חולים, ואחר-כך אנחנו עושים, כל בתי-החולים ביחד, כל הקופות והקהילה ביחד, בריאות הנפש עושה תחקירים ואנחנו עושים בסוף תחקיר אחד של הרשות שתכלול את התחקירים כולם. כמובן שכל הגופים מוזמנים לכל תחקיר וכו', אבל אנחנו מתכוונים לעשות את זה כמה שיותר מהר. שוב, מהסיבה שאנחנו גם רוצים להיערך לחס וחלילה מלחמה בעתיד הנראה לעין. אני מקווה שהוא לא נראה לעין.

רפואה בקהילה, אנחנו רוצים כמה דברים לעשות מהר. יש לכם את זה, מי שיירצה והמיגון במוסדות הרפואה, על כל הדברים האלה אני מציע שנדלג כי נראה לי שזה לקח קצת יותר ממה שציפיתי.

אין דבר מושלם. אני חושב שמערכת הבריאות פעלה ומגיע פה כל הכבוד לאנשים כי המערכת הזאת בנויה על אנשים, זו מערכת של אנשים. אני חושב שהיא פעלה בצורה יוצאת מהכלל טובה, אין ספק שאפשר לעשות הכל יותר טוב, אני חושב שאנחנו מטפלים בבעיות שהיו, אני לא רוצה להגיד את המילה שוליים שאף אחד לא ייפגע, אבל בעיות קטנות שהמיקוד בהם צריך להיות, צריך להיעשות יותר טוב, חלקם נבע כמובן מזה שאף אחד לא ציפה שהמלחמה תימשך 35 ימים וחלקם נובע מזה שעד היום הזה לא חשבנו שמישהו, חלק מהדברים לא חשבנו, לא לקחנו אותו בחשבון וצריך לקחת אותם בחשבון, צריך לעשות אותם יותר טוב. אנחנו נעבוד על זה, אבל אני חושב שהסך-הכל הוא טוב והציון של המערכת שלדעתי הוא יפה מאוד. תודה רבה.
היו"ר משה שרוני
מנכ"ל משרד הרווחה, מר משה שיאון, בבקשה.
משה שיאון
תודה למר ישראלי על הסיוע.

אני חושב שאני לא אחדש לכם שהמאפיינים של המלחמה הזאת היו מאפיינים אחרים וכשאני מסתכל על המאפיינים, אני כמובן בוחן אותם בדגש על העורף, שזה למעשה תפקידנו כממשלה בכל התחומים האזרחיים. אני גם חש חובה פה ואני אומר את זה ככה אפילו מעומקא דליבא, מה שנאמר, בכל הנושא הזה של המתקפה על משרד הרווחה ואני לא מתכוון להיבטים פוליטיים, אני מתכוון רק על עבודת המשרד. אני חושב שבמשרד הרווחה, שוב, כנגזרת של מה שהיה, לא היה איזה שהוא טול, מה אנחנו צריכים לעשות בנושאים רבים שלקחנו יוזמה ואני, ברשותך, אדוני היושב-ראש וחברי הכנסת, אני אנסה גם טלגרפית לתת מה עשינו ואני אעשה את זה ממש טלגרפית ואני לא אלאה אתכם במצגת. בנושאים רבים שלא היו בתחום תפקידנו ובוודאי לא מתחום תפקידם של עובדי הלשכות שפזורים ברחבי הצפון, בנושא של מזון והפגה וכל מיני נושאים אחרים שהם היו חשובים. לעת הזאת היינו חייבים לקבל החלטה ואני שמח שאני כמנכ"ל קיבלתי החלטה עם הצוות המקצועי הטוב שלנו במשרד, ואני רק אפרט לכם – כל הנושא של המזון שעלה בתקשורת,
אריה אלדד
למה לא היה טול?
משה שיאון
אני אומר – בדברים האלה לא היה טול, אדוני.
אריה אלדד
מי במצב מלחמה אמור לדאוג לזה?
משה שיאון
אדוני, חבר הכנסת, בדברים האלה לא היה טול. כלומר, צריך להיות טול, חייב להיות טול. אבל אני אומר כמשרד, האם אנחנו צריכים לספק מזון לתושבי המקלטים או לגורמים אחרים? יש טול של מערך חירום של משרד, עם הרשויות המקומיות. הטול לא לקח בחשבון את האלמנטים האלה, הלא אף אחד לא ציפה שכמיליון, כמיליון וחצי, יהיו במקלטים 35 יום בערך, מאות אלפים עזבו את בתיהם לאזור הדרום ואני לא אומר את זה כביקורת, אני אומר את זה, זאת היתה המציאות.
רן כהן
הבעיה זה שלא הוכרז מצב חירום ולכן משק חירום לא פעל.
היו"ר משה שרוני
בואו לא ניכנס לזה, זה ידוע לכולם.
משה שיאון
אני לא אחראי על הנושא הזה, אדוני, חבר הכנסת. אני חושב שהעובדים הסוציאליים, יושב פה מימיני פיני קבלו שהוא סמנכ"ל מרכז השלטון המקומי, אני חושב שהם עשו עבודת קודש, רובם ככולם, היו חולשות במקומות מסוימים, אני לא מבקר אותם, היו חולשות. אני חושב בסך-הכל עובדי הלשכות, כ- 700 במספר, פזורים ברחבי הצפון, בכל היישובים, כולל היהודיים והערביים והדרוזים ואני סיירתי שם כשש-שבע פעמים, אני חושב שהם תפקדו בצורה יפה וסבירה וטובה ואני אפרט לכם טלגרפית מה נעשה.

מייד עם תחילת המלחמה, העמותות שפועלות במשך כל השנה ואנחנו צריכים לומר להם גם פה תודה רבה, לקחו יוזמה בנושא הזה, אבל לצערי הרב, אף אחד לא תכלל את עבודת העמותות, היו מקומות שקיבלו פעמיים או כפול במזון בדברים אחרים והיו כאלה שלא קיבלו בכלל, כל אחד על-פי קשריו ולחציו. אני חושב בנושא הזה, המשרד לקח יוזמה מיידית, תוך ימים ספורים גייסנו וריכזנו את כל ראשי העמותות אצלנו במשרד ואמרנו – רבותיי, בוא נעשה סדר. במקביל לכך, אמרנו שאנחנו כמדינה חייבים לקחת אחריות ולתקצב שקל כנגד שקל ואכן כך היה. ועד לסיומה של הלחימה, אנחנו מדברים על כ- 36,000 מנות חמות שהופצו ביום, כ- 20,000 מנות קשות, כל זה בתקצוב של 50% עמותות ו- 50% מדינה.

בנושאים מסוימים, גייסנו גם כוח-אדם מתנדב שלנו, עובדים סוציאליים שנסעו לעזור ולסייע לרשויות שביקשו את זה. יש כאלה שלא ביקשו את זה, שהסתדרו בכוחות עצמם, מאחר והיתה חולשה עם עובדים סוציאליים, היו לחצים אחרים וגם אותם למעשה אנחנו ביקשנו לעזור לאותן רשויות.

כמו שאמר פה פרופ' אבי ישראלי, פינינו אלפי חוסים ואני לא אפרט, אני רק אומר – מפגרים, נכים, אוטיסטים, מתמכרים לסמים ילדים ונוער בסיכון, שהיו בימים הראשונים במוסדות הממשלתיות, הפרטיות וגם הציבוריות, התקיים איזה שהוא מערך שלם שמופעל, פינינו אותם למרכז ולדרום. הפינוי הזה כמובן נעשה בתיאום עם פיקוד העורף. אני חושב שבסופו של דבר זה פינוי שנתן מענה לאותן אוכלוסיות, אבל זה לא דבר של מה בכך, במובן של איך מפנים את המפגרים האלה, האם יש מקומות שיכולים לקלוט אותם, עם נגישות וכל המערך הזה שאנחנו חייבים לתת את המענה לאותה אוכלוסייה ובנוסף לכך המשרד כמשרד נרתם שוב, נרתם נושא של פינוי והפגה, רענון והפגה.

אנחנו פינינו כ- 5,000 זקנים ואוכלוסיות נוספות לרענן והפגה בבתי-מלון, במרכזים אחרים שזה נעשה ושוב, גם הנושא הזה, אני לא חושב שזה היה באיזה שהוא טול של משרד הרווחה שצריך לדאוג לדברים האלו ובכל-אופן לקחנו יוזמה ועשינו גם את הדברים האלה. אני חושב שחייבת פה להיאמר מילת תודה וגם הערכה. מוסדות שלנו ולא רק שלנו, מוסדות של מפגרים, מסגרות שפעלו גם בימים הראשונים וגם לאורך ימי הלחימה של נכים, אוטיסטים ואחרים, העובדים באו כמעט ב- 100%. יש כאלה שאומרים יותר מ- 100%, כן? גם עובדים שלא היו צריכים להגיע לאותה משמרת, גם הגיעו לעבודה ואני חושב שזה מעורר כבוד, שני מוסדות שלנו חטפו טיל, שחטפו קטיושה באזור עכו, חבר הכנסת אזולאי מכיר שם את האזור, מעון עתידות ומעון אחווה, ובכל-זאת היתה נוכחות מלאה של העובדים. אני אישית הייתי שמה בלילה, גם שם וגם באזור טבריה, באזור מגדל. אני רוצה לומר לכם שאני התרגשתי. אנשים ישבו בתוך מקלטים ימים שלמים – עובדים, עובדות, לא ראו את הבית ואפילו שרו בתוך המקלטים.

אנחנו כמשרד גם הפעלנו את מוקד החירום שלנו 118 שקיבל כ- 10,000 פניות, כדי לתת מענה לקשור אותם לכל מיני מוקדים, אם היה מדובר על מזון ואם מדובר על צרכים אחרים. יחד עם פיקוד העורף, הייתי במקלט בצפת עם ראש העיר, הבנתי שיש אוכל אבל אין מי שיחלק את האוכל. אני מייד התקשרתי לאלוף פיקוד העורף ולגייס חיילים, הועברו לאותם יישובים עשרות חיילים שנתנו מענה גם בביקור פיסי, בנוסף למתנדבים, בנוסף לעובדי הרשויות ובנוסף לאחרים שביקרו פיסית וגם חילקו מזון. גם בקריית שמונה היו חיילים, לדברי אלוף פיקוד העורף. אני אישית, לצערי הרב, לא יכולתי להיות בכל מקום, אבל אלוף פיקוד העורף אמר שגם שם היו חיילים וכמובן מתנדבים אחרים.

ביום חמישי האחרון היה כנס של עובדי הרשויות של מנהלי הלשכות לשירותים חברתיים, אני עשיתי את זה בחיפה, אפרופו לחזק את הצפון. אני חושב ששמענו שם למעשה, עיקר הטענות באמת היו של עובדי הלשכות שעשו עבודה נאמנה וטובה. היו למעשה האם זה תפקידנו כעובדים סוציאליים, לחלק מזון. ואני אמרתי – רבותיי, מה היתה האלטרנטיבה? האלטרנטיבה היתה אולי אחת, שלא יהיה מזון. ואני לא מדבר על מערכים אחרים שהיו צריכים להיות מופעלים או לא מופעלים. אני רק אומר מה אנחנו לעת הזאת, לאותה נקודת זמן, היינו צריכים לעשות.

אלה הן ממש בטלגרפית, כמובן כל מה שעשינו ועוד פעולות אחרות. במשרד היה צוות חירום שיש כל יום – את מי ולאן מפנים, ולקבל בקשות, מענים, מאותן מסגרות. גם פעלנו בתחום הקהילה בנושא פינוי או הפגה או רענון. טוב שנגמרה המלחמה, היתה לנו תוכנית לפנות אלפי תושבים, גם אוכלוסיות רגילות ולא רק בעלי צרכים מיוחדים, לאזור הדרום, אז אני שמח שבנושא הזה המלחמה הסתיימה.

בכמה מילים אעבור למה שנקרא היום שאחרי. החזרה לשגרה היא לא דבר של מה בכך, זאת אולי אמירה, חזרה לשגרה, אני חושב שכמשרד כמו שאומר פרופ' אבי ישראלי, אני חושב שאנחנו נחוש וזה נאמר גם באותו כנס עם מנהלי הלשכות, אנחנו נחוש ונרגיש גם על-ידי אותם עובדים סוציאליים שהם קולטי הברקים שלנו, נחוש ונרגיש ביתר עוז את ההעצמה של כל המשברים. מי שהיה במשבר, המשבר ילך ויתעצם. משפחות שלא היו במשבר אבל הם היו על-סף של מה שנקרא היום לצוף מעל המים, הם בוודאי ייכנסו למשברים. אנחנו צופים גם גידול באלימות במשפחה, משברים בין-אישיים, בעיות שבין הורים לילדים ועוד כהנה וכהנה, כמובן אם אנחנו נשליך את זה גם על האוכלוסייה של בעלי צרכים מיוחדים, מפגרים, נכים ואחרים, הנושאים האלה יקבלו הרבה יותר העצמה ובנושאים האלה כמובן ועוד כמו שאמרתי, יהיה גם גידול באוכלוסיות שיפנו ללשכות הרווחה. אני שמח על אותה ועדה שפרופ' אבי ישראלי עומד בראשה, בנושא הזה של איתור ומתן מענה וסיוע מיידי עד כמה שניתן, כמובן לאותה אוכלוסייה.
נדיה חילו
גם חלק מהעובדים הסוציאליים במצוקה, שצריך גם אותם לתגבר.
משה שיאון
חילו, אנחנו בנושא של העובדים הסוציאליים, כדי לתת תשובה מיידית, אנחנו כבר התחלנו, כבר בביצוע. כבר התחלנו, למעשה, לתת סיוע לעובדים בלשכות, כבר בימים האלה מתחילה תוכנית לעובדי הלשכות לתת מענה, לתת סיוע, לתת הפגה, מה שנקרא דיבוב, כדי שהמענים שלהם לאוכלוסייה יהיו הרבה יותר טובים.

היתה ישיבה אתמול עם מנכ"ל הבריאות ומנכ"ל התמ"ת בנושא של הצפי. אנחנו חוששים מאוד שיהיה גל של פיטורים באזור הצפון והגל הזה תמיד תופש בדיוק את אותה אוכלוסייה חלשה וגם אם אנחנו נבוא כמשרדים במערכים רב-שירותיים וניתן סיוע ופסיכולוג ופסיכיאטר ועובדת סוציאלית והאבא לא עובד או האימא לא עובדת או גורם אחר בבית לא עובד, כמובן שכל הפעילות שלנו תרד לטמיון ולכן אנחנו אמרנו – בואו נאגם משאבים, בואו נאגם יכולות במובן הזה שלפחות תהיה עדיפות, העדפה, לעובדים באזור הצפון שאותם עובדים למעשה יקבלו העדפה בעבודות, אנחנו מדברים על עבודות רגילות כדי שלמעשה כל המערכת תהיה מערכת הוליסטית ולא כל אחד יעבוד בתחום שלו.

הגשנו תוכנית והתוכנית הזו למעשה ניתנה אתמול למנכ"לית המשרד לפיתוח הנגב והגליל. יש לנו תוכנית מפורטת על כ- 123 מיליון שקלים בנושאים רבים מאוד שאמורים לתת מענים לאוכלוסייה שהיא בוודאי תגיע אלינו ללשכות, תגיע לכל מיני מרכזים אחרים כדי לקבל סיוע ואנחנו מדברים על סיוע למשפחות וילדים במשבר ולזקנים בקהילה ויש פה פירוט מלא של כל תוכנית ותוכנית עם תתי-סעיפים. אנחנו מדברים גם על תגבור והכשרת כוח-אדם למחלקה לשירותים חברתיים. אנחנו למעשה בתת-תקינה באופן כללי מאוד, לאורך השנים האחרונות, בנושא של מערך העובדים הסוציאליים בלשכות השירותים החברתיים. אנחנו ביקשנו 200 עובדים סוציאליים לתגבר את כל הלשכות באזור הצפון וגם על זה למעשה יש לנו פירוט.

אנחנו מבקשים גם לפתח את החוסן הקהילתי גם של המשפחות עצמן וגם את החוסן הקהילתי כדי למעשה, ואנחנו ראינו גם במלחמה הזו, שככל שהחוסן, ככל שהמנהיגות המקומית היתה חזקה יותר, בהובלה של מהלכים למעשה ההשלכות על האוכלוסייה, אולי גם העזיבה של האוכלוסייה שלהם, היתה פחותה. אנחנו מדברים כמובן על שירותים של נוער וילדים ונוער במצוקה וגם נוער מנותק. אנחנו מדברים כמובן גם על אוכלוסיות המוגבלים – נכים, מפגרים, אוטיסטים ואחרים. ושוב, יש פה למעשה מערך, פירוט מלא של כל התוכניות. אנחנו מדברים על מערך החיזוק של ההתנדבות, אנחנו מפעילים מערכי התנדבות, מה שנקרא שי"ל, שירות ייעוץ לאזרח, כדי שלאזרח וגם לעובד מקצועי, ידע לאן לפנות ואת מי להפנות בתחומים האלה וכמובן שאנחנו מדברים גם על פיתוח התשתיות במוסדות ובמסגרות שלנו, במקומות שלא היו מרחבים מוגנים, במקומות שלא היו מקלטים ועל המלחמה שאנחנו מתפללים שלא תתרחש ובכל אופן אנחנו חייבים להיות ערוכים ומוכנים לה בתחומים האלו.

אלה הם פחות או יותר התחומים גם שעשינו וגם שאנחנו עומדים לעשות. אני מקווה מאוד שבנושא הזה יהיה תקציב. ללא תקציב, לצערי הרב, הרבה לא נוכל לעשות ושוב אני רוצה באמת להודות גם לעובדים אצלנו במשרד וגם לעובדי הלשכות לשירותים החברתיים, אני חושב שבסך-הכל עם כל הביקורת וכמובן שיש הרבה מה לתקן, אבל בואו נראה גם את האורות ולא רק את הצללים, ואני מקווה מאוד שאנחנו נהיה ערוכים ומוכנים למלחמה שנתפלל, כמו שאמרתי, שלא תגיע. תודה.
היו"ר משה שרוני
תודה רבה. אלוף-משנה ירון בר דיין, בבקשה.
ירון בר דיין
אני מפקד הרפואה של פיקוד העורף ורציתי להתייחס לפעילות של מערכת הבריאות. פיקוד העורף בשיתוף פעולה עם חיל הרפואה, מגן דוד אדום ומשרד הבריאות, עוסק בשנים האחרונות בתרגול כלל בתי-החולים בישראל, ומגן דוד אדום לתרחישי חירום. בארבעת השנים האחרונות הוקדשו אלפי ימי עבודה בבתי-החולים בישראל ובמגן דוד אדום לשם כתיבת נהלים, הדרכות, משחקי מנהלים ותרגילי חירום. מערכת הבריאות, על כל מנהליה ורופאיה, פעלה במלחמה בצפון בצורה ראויה להערכה. צוותי הרפואה פעלו בעיני במסירות, במקצועיות, תחת הפגזות, תוך גילוי אומץ לב ראוי לציון.

מערך הרפואה של פיקוד העורף מונה אלפי רופאים, פרמדיקים וחובשים, שמאומנים לעבוד בתנאים של מצבי חירום והוא עמד לרשות המערכת במלחמה הזאת. המערך השתתף במאמץ הרפואי גם בתפקידים שאינם מוגדרים בייעודו כמו מתן שירותי רפואה במקלטים ומתן טיפול נפשי בנפגעי דחק.

אני ממליץ לשים שני דברים על סדר היום, אחד מהם דורש משאבים וזה נושא שיתוף פיקוד העורף בהכנת מרפאות קופות החולים למצבי חירום, במודל של בתי-החולים, תרגול, וזה דורש משאבים. נושא שני שאינו דורש משאבים זה תכנון מראש כיצד לנצל את משאבי הרפואה של פיקוד העורף שהם משאב לאומי, לתרחישי חירום נוספים על-מנת לסייע למערכת הבריאות במידה וייווצר צורך. תודה.
היו"ר משה שרוני
אם אתה רוצה לעשות איזה שהוא דבר בנושא זה, אתה יכול לדבר עם מנכ"ל משרד הבריאות. תתאמו בנושאים, כל הנושאים האלה.

היה בלבול נורא בנושא ההודעות של פיקוד העורף, לגבי המרפאות, היה בלבול בימים הראשונים. הכי חשוב בזמן כזה המרפאות.

מר פיני קבלו, סמנכ"ל לענייני רווחה בשלטון המקומי, שהשלטון המקומי היה מעורב די רציני בנושא הזה.
פיני קבלו
היינו מעורבים והקמנו מטה שסייע, גם חיברנו יישובים מול עיר שאימצה עיר. היה שיתוף פעולה. בנושא של התיק שאני מופקד עליו, בתיק הרווחה, אנחנו כל הזמן גייסנו עובדים סוציאליים ממקומות אחרים והעמדנו אותם לטובת יישובים שמאוד נזקקו. אני חייב לציין שהמטה בראשותו של משה שיאון, גם משרד שלא היה לו שר, אני חושב שהוא תפקד ברגעי המלחמה ואני בטוח, לו היה שר מופקד על המשרד, אני בטוח שהדברים היו הרבה יותר כי היה מי שבאמת יעלה את הדברים בדרגים הפוליטיים אבל משה עשה את הדברים בצורה יוצאת מן הכלל, אני חושב שהעובדים הסוציאליים נרתמו, היו, ישנן טענות גם, גם אני שמעתי אותן בנושא הזה שהם הפכו להיות עובדי קייטרינג שעסקו בזה ופחות עסקו בעניינים המקצועיים שהם ובעניין הזה הם גם נחשפו כאשר מרבית הגופים שהגיעו לשם עם שכפ"צים, אפילו הדאגה לשכפ"צים לאותם עובדים סוציאליים שהסתובבו ממקלט למקלט וחילקו את המזון לא היה להם ולכן בדברים האלה אנחנו חייבים באמת ליצור איזה שהם דברים שיסייעו בידי אותם עובדים סוציאליים.

אני חושב שהמדינה חייבת בחוק לקבוע במצבים האלה אילו שירותים ניתנים, כמו שבתי-חולים ואחיות יודעים שגם במלחמה הם צריכים להתייצב בבוקר לעבודה, כך צריכים גם מערכות שנותנות שירותים, החל מעובדים ברשויות מקומיות בחלק מהמקומות היתה לצערי מנהיגות שבאמת מצאה שחלק גדול מהעובדים שלה עזבו את מרכז הארץ ואפילו לא הצליחו להשיג אותם באותם צווי ריתוק שראש העיר יכל להוציא כי אנשים פשוט ניתקו את הטלפונים ולכן בעניין הזה צריכים לקבוע שירותי דואר החל ממכולת, יש מקומות שהמכולות פשוט לא נפתחו ואם היה מישהו שפתח אז האמירו המחירים שם ולכן אלו דברים שהמדינה חייבת לטפל בהם.
היו"ר משה שרוני
אנחנו חוזרים על דברים שכולנו יודעים וציפינו לזה וזהו. בבקשה.
פיני קבלו
אני חושב שבאומץ, העובדים, למרות שבאמת ראינו שם הרבה מאוד עמותות שנרתמו, אנחנו גם כשלטון מקומי כל הזמן חיפשנו תרומות, אם בארץ, בחוץ-לארץ, גייסנו כל מיני מקומות לפנות אנחנו עסקנו במשפחות שפשוט נכנסו למכוניות והגיעו למרכז הארץ והסתובבו ולא היה להם לאן ללכת והיינו צריכים למצוא להם איזה שהיא כתובת, קשישים. היו מקרים מאוד מאוד קשים שבאמת ישבנו כמטה 24 שעות והיינו צריכים להפנות אנשים ולאתר אנשים ולכן בדברים האלה המדינה חייבת ואני אמרתי למשה, אנחנו חייבים להקים גם איזה שהיא ועדה שתבדוק ותיתן המלצות בצורה משמעותית כי הנושא הזה של האוכל והנושא הזה של המצוקה, בלט מאוד.
היו"ר משה שרוני
פיני, אותי מרגיז כשמדברים על הממשלה. מרגיז אותי. לא יכול להיות שאני צופה בטלוויזיה אתמול וחברי מועצת קריית-שמונה הם רוצים שהממשלה תנקה להם את המקלטים, הממשלה תעשה להם את כל הדברים האלו? בשביל מה הם נבחרו שמה? אתה יודע שבעכו, ראש עיריית עכו, הוציא 500 מכוניות משא עם זבל בתוך המקלטים של האנשים, שזה לא מקלט ציבורי, מקלט של התושבים, על מה? הממשלה אשמה בזה? שכל אחד ימלא את תפקידו, תאמין לי, יהיו פחות טענות לממשלה.
פיני קבלו
יש מקומות שלא שמענו עליהם, יש כרמיאל ויש נהרייה, יש מקומות שהיתה היערכות והיתה מנהיגות ואנשים טיפלו ותפקדו במשך כל ימות השנה, כך גם בזמן מלחמה המערכות שם עבדו בצורה יוצאת מן הכלל, למעט מה שאנחנו היינו צריכים לדחוף, לגייס, לרתום ולחזק אותם. ולכן יש בעניין הזה לאוכלוסייה ולאותם מקומות או אותה מנהיגות שזורקת על המדינה, טענות שאולי הנושא הבעייתי בעיקר שצף בזמן מלחמה זה הבעיות הסוציו-אקונומיות שמאוד קשה שם לאנשים ולכן חלק גדול מהאוכלוסייה לוחצת את המנהיגות המקומית והיא יוצרת לחץ אדיר ולכן אותם פרנסי יישוב, אין להם בדרך-כלל לאן להפנות את חלק מהבעיות אז הם מפנים אותם גם כלפי הממשלה שצריכה לדאוג במהלך כל ימות השנה ולא רק במצבי מלחמה ובעניין הזה נחשפו הרבה מאוד בעיות קשות שצריך להתמודד אתן.
היו"ר משה שרוני
אתה, כעוזר לנושא רווחה בשלטון מקומי, אותי מעניין אם היה שיתוף פעולה עם משרדי הממשלה של הרווחה או של הבריאות, זה מעניין אותי. היה או לא? זהו.
פיני קבלו
היה שיתוף פעולה. ואני חושב שהמשרדים נתנו טיפול יוצא מן הכלל, לא היה דבר שפנינו למשרד הרווחה או למשרד הבריאות או שהתקשינו, שלא נענינו במיידי וגייסנו.

בתנאים שנכפו עלינו, כאשר המדינה לא הכריזה על חירום, אנחנו נאלצנו לעשות יחד עם העובדים שלנו לעשות את הדברים שאולי חלק מהצבא וחלק מהמדינה היתה צריכה לעשות, ולכן זאת היתה ההתמודדות היום-יומית שלנו. עד כאן, תודה רבה.
אריה אלדד
יש לי רשימה של 500 שאלות, אני אעביר לכם אותם בכתב ואני אבקש שלקראת הדיון הבא, נקבל נתונים באמת, אמיתיים. משום שהסיפור אומר שהגיע קומיסר לקולחוז וסיפר לכל האנשים כמה טוב שם, אז בסוף שאל אם יש שאלות, קם רבינוביץ' ואמר – אדוני הקומיסר, אם הכל כל-כך טוב, למה כל-כך רע? כעבור חמש שנים חזר אותו קומיסר לאותו קולחוז, שוב סיפר להם כמה טוב, קם אחד בסוף ושאל – אם הכל כל-כך טוב, איפה רבינוביץ'? אז חברים, אני לא רוצה להיות רבינוביץ' אבל אני לא כל-כך מפחד.

המצב לא טוב ומה ששמענו איננו משקף את המציאות כפי שקראנו עליה, כפי ששמענו אותה, כפי שראינו אותה בביקורים שלנו בשטח. ואני מבקש, יש רשימה של 500 שאלות, אנחנו רוצים עליהם נתונים. כמה באמת מעובדי הרווחה ועובדי הבריאות נשארו בשטח וכמה אנשים עבדו שם וכמה אנשים עזבו. אנחנו רוצים לדעת כמה קשישים סיעודיים נמצאים בכל רגע נתון בצפון, כמה מהם נשארו שם בצפון, האם עשיתם סקר, האם מישהו יודע כמה אנשים באמת היו שם? מישהו נגע להם ביד? מישהו שאל אותם, מישהו ביקר אותם? מספרים, לא כמה פונו, אלא בפועל, כמה יש, כמה נשארו שם. הלא הדברים האלה, אנחנו יודעים שפונו X אנשים, מתוך כמה? מתוך איזה אוכלוסייה? מאיזה צרכים? הלא הזעקה שקמה מהמקומות האלה, היא או שיש לנו 1,000 מתחזים שכל התפקיד שלהם הוא לבוא לתקשורת ולהתלונן, או שבאמת יש פה אי-ספיקה של מערכות ואנחנו לא קיבלנו היום תמונה אמיתית.
היו"ר משה שרוני
חבר הכנסת אלדד, אני לא מחדש לך, סך-הכל הדיון היום היה לקבל דיווח ואנחנו נקיים ישיבה בהמשך ונקדיש יותר שעות, ככה שנגיע לעמק השווה.
נדיה חילו
דיון מאוד חשוב ובהחלט אני חושבת שלא מיצינו אותו, אבל כמה משפטים. אני רוצה להתחיל באמת בקריאה ודרישה שמתוך הארבעה מיליארד שהוקצו לשיקום הצפון והצוות שהוקם, שיוקצה נתח נכבד לא רק לצרכים פיסיים, השיקום הוא גם שיקום נפשי ושתי המערכות שעניינן היום בתוכן – מערכת הבריאות ומערכת הרווחה, על כל החלקים המקצועיים בעצם, אמורים להתמודד היום עם ההשלכות של המצוקות. אותי לא מדאיגים רק ההשלכות הפיסיות והפגיעות שאני בהחלט מאחלת באמת החלמה מהירה לכולם, אבל מדאיגים אותי ההשלכות הנפשיות, החרדות והטראומות שהם במספרים הרבה יותר גבוהים ועוד יתגלו עוד יותר.

שתי המערכות שעומדות פה, המשאב העיקרי שלהן הוא המשאב האנושי, זה לא סוד למרות שגם לי יש טענות ושאלות, אבל לדעתי ראוי לציין שאתם התמודדתם בתנאים מאוד מאוד קשים, אני ביקרתי גם פעמיים בבית-החולים רמב"ם וראיתי את ההיערכות וסיירתי. אני גם נמצאת בהנהלת העובדים הסוציאליים וקיימנו הרבה מאוד דיונים במהלך המלחמה וגם אחרי המלחמה וכשאני הערתי את הערת הביניים שלי על המצוקות של העובדים הסוציאליים שהתמודדו במצוקות מאוד גדולות אבל נשכחו, משום מה, בעצמם. אם הם לא יקבלו את הכלים המקצועיים ואת החיזוק הנכון, הם לא יוכלו להמשיך והם אמרו לי את זה חד-משמעית, ולכן שמחתי לשמוע את הנימה ואני חושבת שצריך בהחלט לקיים.

אני מקבלת את הערתו של פרופ' אלדד ששאל מדוע לא נעשה סקר. אני חלק מהנהלת העובדים הסוציאליים לשלום ורווחה ובאמצע מהלך מלחמה החלטנו לעשות סקר קטן בחלק מהיישובים בצפון שאת תוצאותיו העברתי לכל משרדי הממשלה. בתוצאות הללו ראינו, שחור על גבי לבן, שביישוב כזה – 500 קשישים, אין להם אוכל, ביישוב כזה, סובלים מבריאות, כלומר זהו סקר שלדעתי ניתן לעשותו גם במצבי חירום וגם בכלים הפרלמנטאריים, בכלים המקצועיים שנמצאים וצריך בהחלט להפיק מזה לקחים.

מאוד שמחתי לראות בהצגה שלכם שאתם גם מעמידים פרק שלם לגבי היום שאחרי. אני חושבת שזה מערכת שגם רוצה לשפר את עצמה ולבקר את עצמה ולהשתכלל, חשוב גם שתעשה בדק בית ואני לא חושבת שזה מינוס שבאים ואומרים – אחד, שתיים, שלוש, בזה תפקדנו, ואחד, שתיים, שלוש, ארבע, פה היה מחדל ולא תפקדנו ואנחנו רוצים לציין. תמונה ורודה כל-כך, היה חלק, אבל אני הסתובבתי בשטח, אני לא ניזונה רק מהקשבה או מתקשורת, הייתי כל הזמן בשטח, אדוני המנכ"ל של הרווחה, ויותר בשטח של העורף הערבי שיותר סבל. כולם שילמו, אבל היה להם פחות כלים להתמודד. אני רוצה לשאול שאלה, שמעתי על התגבור של העובדים הסוציאליים והכוח, בקשה, וזה נמצא. לכן אני אומרת – הקריאה שלי תהיה שמתוך הארבעה מיליארד, שבהחלט יוקדש נתח.

אבל אני היום מודאגת ממתן מענים לצרכים יותר נפשיים ולכל החלק הזה ולדעתי חסרים אנשי מקצוע מתאימים ובעיקר בסקטור הערבי, וצריך למצוא אותם וגם לנייד. מבחינתי, גם באמצע המלחמה היה אפשר לנייד בהוראת שעה עובדים סוציאליים מהמרכז, מכל מיני עיריות שאני יודעת כמה הם היו שם במספרים מאוד גדולים, שייתנו תגבור. ואם עובד סוציאלי בא ואומר – והוא היה בוועדה ומר שרוני הקשיב, אמר – את יודעת מה? אני הסתובבתי ביישוב מסוים שאני לא אציין, בעורף, גם לא היה לי אפודת מגן וכובע והייתי צריך לתת והקטיושה נפלה ליד הבית שלי, אז אני אומרת – גם האלמנטים האלה של ציוד מינימאלי של ההגנה, היה גם חסר חלק. זה חשוב.

מטרתי באמת איננה לתקוף או לבקר רק לשם זה, ואתם עשיתם עבודה ועמדתם ואני יודעת שעשיתם, אבל בהחלט המערך לא היה מאוד שלם ואנחנו פה, תפקידנו גם להצביע על המחדלים ועל הדברים החסרים, לא מתוך לבוא ורק לנגח, אלא מתוך ראייה לפחות שלי, ואני ככה עובדת, מתוך ראייה באמת מקצועית אובייקטיבית וחיובית, בהחלט צריך לקבל את זה ולעשות דיונים ושמחתי לראות התייחסות גם על היום שאחרי ואני לא אכנס, כדי באמת להשתכלל ולתת באמת מענים ותמיד לחשוב שגם אנשי צוות, יש שתי אוכלוסיות יעד בעיני, אחת אוכלוסיית היעד הנפגעת ולא משנה פיסית או נפשית או המערך התמיכתי. אבל יש אלמנט נוסף של אוכלוסיית יעד שגם עליו צריך לתת את הדעת. אם סגנית מנהלת בית-חולים רמב"ם שביקרתי שהיא הסתובבה אתי אמרה לי ששלושה שבועות היא לא היתה בבית, אני אומרת – זו אחת הדוגמאות. אבל צריך לתת את הדעת גם לאנשי המקצוע שבתקופה הזאת נרתמו כי הם המשאב העיקרי בעת מצוקה וגם עליהם צריך לחשוב ובחשיבה יצירתית. כמו שהמלחמה הזאת ותוצאותיה לא היו שגרתיות, צריך לשבת ולדון בנתינת פתרונות יצירתיים, שיענו גם על הצרכים של אנשי המקצוע. תודה רבה.
דוד אזולאי
אדוני היושב-ראש, אני חושב שכששומעים כל גורם בנפרד, אם זה שירותי הבריאות, הרשויות המקומיות, העובדים הסוציאליים, אז בעצם בא לציון גואל, הכל בסדר, אבל אני בטוח שיש ליקויים ואני לא רוצה להיכנס לזה כי באמת מי שביקר בשטח יודע, באמת, כשאתה לוקח את הדברים באותו מקום נעשתה עבודת קודש, אם זה בתי-חולים, אם זה הרשויות המקומיות, אם זה העובדים הסוציאליים. אבל סתם אתן כדוגמה, ככה, אחת השאלות שאני תוך כדי מלחמה שאלתי, למה למשל בתי-הספר לא נפתחים לטובת אוכלוסייה שפינו אותה מכל המקומות או למה מורים שהיו בחופשה, מנהלי בתי-ספר, עובדים סוציאליים של בתי-הספר, למה לא התגייסו למערכה ובאו והתנדבו ונתנו מזמנם לטובת אותן אוכלוסיות שהיו במצוקה או מורים מהמרכז שהיו באים לצפון. בשביל זה אני מאמין שתקום ועדת חקירה והיא תבדוק והיא תיתן את המענה.

אבל מה שיותר חשוב וזה נושא הדיון הוא היום שאחרי ואני רוצה להתמקד בעניין הזה בכמה נושאים מפני שלצערנו הרב, כולנו שומעים, כולנו יודעים, ואנחנו יודעים מה מצפה לנו והלוואי ובעזרת השם שכולנו נתבדה ואכן יבוא השלום והשלווה לעם ישראל, אבל המציאות היא לא כזאת. כולנו חרדים ומוטרדים ממה שעלול לקרות בכל רגע ובכל שעה ולכן אני בא ומפנה כמה דברים, בראש ובראשונה למנכ"ל משרד הבריאות.

אדוני הנכבד, דבר ראשון – לא שמעתי ממך, איך אתם מתכוננים להתמודד עם אותם פגיעות באותם בתי-חולים שנפגעו, למשל מחלקת העיניים בבית-החולים רמב"ם שאדוני הזכיר, או בית-החולים בצפת, נפגעו פגיעות קשות. מחלקת העיניים בבית-החולים בנהרייה, אני יודע שהיא כרגע מושבתת. חוץ מאשר היוזמה של בית-החולים שהוא פועל באותו מקלט, שזה המזל הגדול שלו או אתן דוגמה נוספת – בית החולים בעפולה, כרגע נמצא בהליך של בנייה. למה לא לעצור כרגע את הבנייה ולתת כבר עכשיו פתרונות לבית-חולים שיהיה תת-קרקעי, על-מנת שייתן מענה בשעת חירום, עכשיו, לא לחכות לעוד שבוע, לעוד שבועיים, לתת עכשיו הוראה מיידית להפסיק את כל מפעל הבינוי הזה בבית-החולים בעפולה, ולתת פתרונות לאלתר, לאותו מקום על-מנת שאם חלילה מחר נעמוד בבעיה. כי זה כבר לא דורש תקציב, אתה כבר נמצא בהליך של בנייה. גם אם זה דורש תקציב, תאמין לי ואני בטוח שאתה מסכים אתי שזה יעלה לנו הרבה יותר זול מאשר לחכות אחרי גמר הבנייה ולהתחיל לחפש פתרונות למקלוט.

הנושא הנוסף, לא יודע אם אתה יודע אבל אני יודע שבית-החולים נהרייה, אין לו מחלקה נוירו-כירורגית ואני יודע על שניים או שלושה פצועים מעכו שהועברו לבית-החולים נהרייה ולא היה מה לעשות אתם נשלחו לבית-החולים רמב"ם, לצערי הרב שניים לפחות מהם לא הגיעו לבית-החולים רמב"ם. פשוט, הלכו לעולמם. ואני בטוח שאם היתה מחלקה נוירו-כירורגית בבית-החולים נהרייה, אין לי בכך ספק, זה היה נותן מענה.
היו"ר משה שרוני
היתה מחלקה ולא היו מומחים לזה, זה כל העניין. צריכים לדעת.
דוד אזולאי
אני לא אכנס כאן לוויכוח, אני חושב שזה נושא לדיון בפני עצמו, איך בית-חולים אחד, שנותן שירות,
אבי ישראלי
אני מסכים. היה דיון, דרך אגב. היה דיון גם במהלך המלחמה. והתשובה היתה חד-משמעית.
דוד אזולאי
ידידי המכובד, אני אמשיך ואני אעלה את הנושא הזה מפני שאני חושב שבית-חולים שנותן שירות לאוכלוסייה של למעלה מחצי מיליון נפשות, מן הראוי שיהיה שמה מחלקה נוירו-כירורגית שתיתן מענה לכל אותה אוכלוסייה, כולל בשעת חירום, ואין את הדבר הזה.

הדבר הנוסף שאני רוצה לדבר עליו זה בית-חולים מזרע. גם פה, הרי כבר שנים עוסקים כאן במלחמת יהודים, לאן, יש החלטה להעביר את בית-החולים הזה, רק לאן להעביר אותו, מפני שמישהו,
אבי ישראלי
גם לזה יש תשובה.
דוד אזולאי
אני יודע את התשובה. אדוני, או שיש ממשלה שקובעת או שמישהו החליט שאצלי זה לא יהיה בית-חולים, בזה נגמר. אתה הרי יודע למה אני מתכוון.
אבי ישראלי
בוודאי. בוא תעזור לי.
דוד אזולאי
אני אעזור לך ואתה יודע שאני מוכן ללכת על זה, אני חושב שבית-החולים מזרע, זה לא מקומו, הוא לא נותן מענה בשעת חירום וברוך השם, נס גדול היה שמה, שלא נפגעו אנשים במקום הזה. גם זה דבר של היום שאחרי, צריך לתת מענה מיידי, לפנות את בית-החולים מזרע מהמקום שלו.

לסיום, אני חושב שהדבר שעלינו לדעת כולנו, שאם חס וחלילה הולכת עוד פעם לפרוץ מלחמה, אני חושב שכולנו לא ערוכים לזה וזה הדבר שצריך לפעול מיידית כולנו, אחרת אנחנו כולנו בעוד אסון ובעוד ועדות חקירה. תודה רבה.
מרינה סולודקין
מתלונות שהגיעו אלי ומביקורים בשטח, ראיתי מלחמה אחרת ואני לא ראיתי התגייסות של משרד הרווחה לשום דבר. אני רוצה לומר שאי-אפשר להשוות, איך עבדו במשרד הבריאות ואיך עבדו במשרד הרווחה. משרד הבריאות היה מגויס לדברים של מלחמה. משרד הרווחה רק אחרי שבועיים התחילו לעבוד וזה חבל מאוד.

אני חושבת שכל הבעיות מתחילות מלמעלה, לא היה תיאום, לא היה שר הרווחה אבל אני אומרת – כל המערכות עבדו לפי מה שהן יכלו לעשות, אבל אני חושבת שבמשרד הביטחון צריך לחיות או שר או סגן שר בענייני עורף, זה מאוד חשוב, ועניינו תיאום של דברים. מתלונות ומפניות אלי אני אומרת לכם, היו רעבים בכמה ערים, היו נכים שישבו שלושה שבועות במקלטים שלא היו ראויים לשבת וכמו שכולם אומרים – יש בעיות לאן להחזיר את האנשים, נכים, אם אין להם בתים עכשיו ועוד פעם לא מרגישים התגייסות של המערכת, עם כל הכבוד לאלה שעבדו ועבדו הרבה גם ברשויות מקומיות וגם מתנדבים וארגונים. תודה.
היו"ר משה שרוני
תודה. אני רוצה לבקש מכל האורחים סליחה, אני מבקש מכל האורחים להעביר לוועדה שאלות בכתב לקראת הדיון הבא. הדיון הבא יהיה לפחות ארבע עד חמש שעות, כדי למצוא את כל הדברים שאנחנו נצטרך כולנו לתקן אותם. אני מודה לכולכם, תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:00

קוד המקור של הנתונים