פניות ציבור של תושבי הצפון לגבי קריטריונים לאספקת אוכל וליציאה לרענון למרכז הארץ; "היערכות ליום שאחרי" – פניות ציבור לגבי הסיוע לו יהיו זכאים האזרחים בתום המצב המלחמתי

20
הוועדה המיוחדת לפניות הציבור
14.8.2006
הכנסת השבע-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב ראשון


פרוטוקול מס' 15
מישיבת הוועדה לפניות הציבור
יום שני, כ' אב התשס"ו (14 באוגוסט, 2006), שעה: 09:00

א. פניות ציבור של תושבי הצפון לגבי קריטריונים לאספקת אוכל וליציאה לרענון למרכז הארץ; ב. "היערכות ליום שאחרי" – פניות ציבור לגבי הסיוע לו יהיו זכאים האזרחים בתום המצב המלחמתי

חברי הוועדה: סופה לנדבר – היו"ר
רוברט אילטוב
בנימין אלון

ויקטור בר גיל – סמנכ"ל וראש אגף אמ"ו, משרד הביטחון
חיליק סופר – רמ"ח אוכלוסיה, פיקוד העורף, משרד הביטחון
שוקי קופלביץ – ראש זירה 1, מל"ח, משרד הביטחון

משה הראל – מנהל מחוז חיפה והצפון, המשרד לקליטת עליה
אירוס הומינר – מנהלת אגף יזמות עסקית, המשרד לקליטת עליה
מירב שגיא-יהודיין – מנהלת אגף הביקורת ופניות הציבור, המשרד לקליטת עליה
יפה וולמן – עו"ס ארצית, המשרד לקליטת עליה
מרי איים – רכזת פרוייקטים מיוחדים, המשרד לקליטת עליה
וזיר אמון – ממונה צד"ל, המשרד לקליטת עליה
קלאודיה כץ – מנהלת אגף תעסוקה, המשרד לקליטת עליה

יורם לוי – מנהל מינהל מזון, משרד התמ"ת
שמעון יפרח – יועץ כלכלי בכיר לשר וראש מטה החירום, משרד התמ"ת

נחום עידו – דובר ממונה פניות הציבור, משרד הרווחה
ארז ליטן – מנהל תכנון ותקצוב, משרד הפנים
עו"ד ריקי לוין – מנהלת אגף לפניות ותלונות הציבור, משרד החינוך
רחל שילה – נציבת פניות הציבור, הסוכנות היהודית

יוליה שטראם – חברת מועצת העיר חיפה
בוריס סייקלובסקי – חבר מועצת עירית קרית שמונה
טטיאנה סיילקובסקי – תושבת
דוד אלחדד – תושב קרית שמונה
מרק גולדמן – תושב קרית שמונה

שלומית אבינח

שושנה מקובר



א. פניות ציבור של תושבי הצפון לגבי קריטריונים לאספקת אוכל וליציאה לרענון למרכז הארץ; ב. "היערכות ליום שאחרי" – פניות ציבור לגבי הסיוע לו יהיו זכאים האזרחים בתום המצב המלחמתי

שלום רב, אני פותחת את ישיבת הוועדה לפניות הציבור. הוועדה משודרת היום בערוץ 99 או בערוץ 41, ואזרחים הצופים בנו יכולים להתקשר.

תושבי יישובי הצפון חשובים לנו מאוד, ואנחנו שולחים מכאן את תנחומינו לכל המשפחות השכולות, ומאחלים בריאות לפצועים בבתי-החולים.

יחד עם זאת, כיושבת-ראש הוועדה לפניות הציבור קיבלתי פניה מחבר-כנסת של סיעת "ישראל ביתנו" רוברט אילטוב, שפנה אליי לאחר פניות רבות שקיבלנו – גם אני קיבלתי, ואני מאמינה שחברי כנסת רבים אחרים קיבלו – מאזרחים בצפון ומחברי מועצת העיר, מאנשים שישבו במקלטים. אני צריכה לומר שאנחנו מודאגים מאוד.

בזמן שחיילינו נמצאים שם, אני לא רוצה לעורר יותר מדיי את הבעיה. יחד עם זאת, אני מתייחסת לדברים. גם בישיבה הקודמת דיברנו על המצב, על קריסת מוקדי 106, על משרדי ממשלה שנערכו למצב ועל משרדי ממשלה שלא נערכו למצב. קיבלתי מכתב מיושב-ראש מרכז השלטון המקומי עדי אלדר. אני לא רוצה להקריא את המכתב, אבל יושב-ראש מרכז השלטון המקומי כתב במכתב שהוא נפגע, ושאני צריכה לחזור בי מדבריי. אני לא חוזרת בי מדבריי. היו ראשי ערים ורשויות מקומיות שהיו ערוכים למצב, וזה תפקידם, רבותיי. בישיבה הקודמת, פיקוד העורף קבע עובדות, ואזרחים שהתקשרו וסיפרו לו שמוקד 106 בחלק מהערים קרס ובחלק מהערים לא פעל והיה סגור, ואנשים לא יכלו להשיג את התשובות על הפניות שלהם. אני חושבת שעל כך נצטרך לדבר אחרי המלחמה.

בינתיים, כל עוד המצב קשה מאוד והאזרחים צריכים לשבת במקלטים, אני רוצה לקיים את הישיבה היום. אני נותנת לרוברט אילטוב אפשרות להתייחס, ולאחר מכן, נתייחס לדברים שייאמרו בעת הצגת הדברים.

בוקר טוב. ראשית, אני רוצה לברך את כולנו על הפסקת האש, ולאחל החלמה מהירה לכל הנפגעים בלוחמה הזאת.

ביקשתי מכבוד יושבת-ראש הוועדה חברת-הכנסת סופר לנדבר לכנס את הוועדה, מכיוון שאחרי תקופה ארוכה של יותר מחודש, הבנו שהאזרחים לא תמיד יכולים לקבל שירות מכל הגורמים באזורי לוחמה, ובעיקר נפגעים אנשים בעלי יכולת מעוטה. למיטב הבנתי, מהשאלות ששאלנו אותם, לא נערכו לפנות אותם ולטפל בהם – לא פיקוד העורף, לא מחלקות העיריה ולא משרדי הממשלה. אנשים ישבו תקופות ארוכות במקלטים, כמעט ללא מזון כיוון שהם לא יכלו לצאת מהמקלטים. ממש ללא טיפול.

אבקש מהאנשים שהגיעו לכאן להתייחס לדברים בהרחבה, אבל יש דברים שאני חייב לומר. היו מקרים של הפקעת מחירים בחנויות שנפתחו. אף אחד לא שם לב לכך. אנשים שנשארו בקרית שמונה או בכל עיר אחרת, כמו צפת, הם אנשים בעלי יכולת מועטה, שלא יכלו לרכוש את המחירים הבסיסיים ביותר כי המחירים פשוט קפצו לשמים. אנשים מוגבלים ונכים לא יכלו לרדת מהבתים. אף אחד לא שם לב לכך ואף אחד לא טרח לבדוק את הדברים האלה. אנשים לא ירדו למקלטים כיוון שיש להם מוגבלות פיזית בניידות. בנוסף, לא כולם יכלו לקבל את הטיפול הרפואי. אני חושב שהאנשים מהשטח יציגו את התלונות שלהם, ואנחנו נרחיב בנושא הלאה.

לפני שנעביר את רשות הדיבור לתושבים ולחברי מועצת העיר שהגיעו לדבר בשם האזרחים שפנו אליהם, ברצוני לומר כי אני אסירת תודה על כך שטרחתם והגעתם לכאן בשעה מוקדמת כל-כך מקרית שמונה, מחיפה ומהצפון. בנוסף, אני אסירת תודה בשם הוועדה ובשם התושבים על כך שנתתם להם טיפול מסור ואנושי, מבוקר עד לילה. אני חושבת שאתם ראויים לתודה ולשבח.

מטרת הישיבה היא לומר תודה לאותם אנשים שנערכו ועשו את תפקידם במערכה שנמשכה חודש ימים. אני מקווה שהיא כבר מאחורינו. אבל אני לא כל כך אופטימית. נושא הישיבה היום היא "היום שאחרינו והיום שלפנינו". אני רוצה לשמוע מכם התייחסות למה יקרה ולהיערכות של משרדי הממשלה והעיריות ליום שלמחרת. התאספנו כאן משום שבינתיים אנשים נמצאים במקלטים – מי מבצע ביקורת לאן מגיע מזון, לאן מגיעות תרומות, מי מחלק את התרומות, לאן אנשים יכולים לפנות כאשר הם זקוקים למזון, בגדים, ציוד ותרופות, ואיך הם מקבלים את זה. מי מבצע ביקורת על הדברים, להיכן מגיעות תרומות, מי מחלק אותם ולפי אלו קריטריונים. כולנו יודעים שחלק מתושבי הצפון לא היו במקום – החלשים ביותר נשארו במקום ושהו חודש ימים במקלטים. היום הם צריכים לצאת למרכז להתרענן, ואני רוצה לדעת מי יבצע על כך ביקורת; איך יקרה שאנשים שכבר היו במרכז יחזרו הביתה, ויחולפו בידי מי שלא היו.

ממשלת ישראל הקימה בשבוע שעבר את המתחם בגני התערוכה. לדעתי, זה מאוחר מדיי. אם גיידמאק הצליח להתארגן במשך כמה ימים, למה ממשלת ישראל לא עשתה זאת? לדעתי, היא היתה חייבת לעשות את זה תוך יום-יומיים. יש לומר תודה לכל המתנדבים שפעלו במהלך המלחמה הזאת. אני גם צריכה לציין שמשרד ראש הממשלה לא מצא לנכון לשלוח נציגים לישיבה הזאת. דיברתי עם פקידה במשרד, וציינתי את חשיבותה של הישיבה. אמרתי בנוסף שהציבור כועס מאוד, ושלדעתי יש צדק בדברים. השתתפות נציגי משרד ראש הממשלה היתה חשובה מאוד לפיכך.

רציתי להוסיף דבר נוסף: התייחסנו כאן לכל הנושא של לוגיסטיקה, לנושא האוכל והתרומות. אבל לא הבנתי שהממשלה נתנה בנושא הזה אוכל ולוגיסטיקה אמיתית; הבנתי שהיו נקודות חלוקה ושאנשים היו צריכים לצאת מהמקלטים ולהגיע לנקודות החלוקה. אלה התלונות והפניות שקיבלנו – על כך שאנשים היו צריכים לצאת מהמקלטים במשך שעות היום. בכל מקלט היו רכזים, שהיו צריכים להגיע למקום מסוים. ייתכן שבמקרים מסוימים זה היה כך, ובמקרים אחרים זה היה אחרת. עם זאת, עדיין לא הבנתי איפה פעלה הממשלה בכל נושא אספקת המזון והתרופות. זה פשוט מרתיח את הדעת, לדעתי.

שמי בוריס סייקלובסקי, חבר מועצת העיר קרית שמונה.

מתחילת המלחמה אני שוהה בקרית שמונה. בתחילת המלחמה הקמנו את מוקד 106, והכנסתי דוברת רוסית לשם. אם כן, מההתחלה היה מענה לדוברי הרוסית. התייחסתי רק לתושבים דוברי הרוסית, כי היו מספיק חברי מועצה לטיפול באנשים האחרים. כל החזקים יצאו מקרית שמונה, ולפיכך היה צריך לתת לאוכלוסיית העולים החדשים טיפול מיידי מתחילת המלחמה.

אני רוצה להזכיר את המצב של קרית שמונה. אתם יודעים שלאורך 32 שנות קיומה, העיר התה מותקפת על ידי קטיושות של החיזבאללה, והממשלה צריכה היתה להתייחס לכך אחרי יציאתה מלבנון. בשלוש השנים האחרונות, קרית שמונה לא קיבלה את התקציב לתחזוקת מקלטים – כ-2 מיליוני ש"ח מדי שנה. כלומר, מקלטים שפתחנו בתחילת המלחמה לא היו מוכנים לקבל את התושבים. חלקם היו שרופים וחלקם לא היו מוכנים לאכלוס. היו מקלטים שמצבם היה סביר למדיי, אבל כמעט בכל מקלט נדרשו תיקונים וטיפול – חשמל, מים, שירותים, ניקיון וכן הלאה. אני מדבר על המקלטים הציבוריים בלבד, שמספרם מסתכם בכ-300 מקלטים. אני לא מדבר על המקלטים שנמצאים בבניינים משותפים, שמספרם עומד על כ-300 נוספים. כלומר, מדובר בסך הכל ב-600 עד 700 מקלטים בקרית שמונה. הם לא היו מוכנים בתחילת המלחמה.

אני חושב שהממשלה עשתה הרבה טעויות בשנים האחרונות, כאשר לא נתנה כסף לתחזוקת המקלטים בקרית שמונה. מצב זה יצר הרבה בעיות ותלונות מצד תושבי קרית שמונה. טיפלנו כמעט בכל המקלטים, וניסינו לעזור לאנשים. לאחר חודש ימים, אפשר לומרש המקלטים מתאימים למלחמה במצב שבו אנחנו נמצאים.

מלבד זאת, במהלך החודש הובאו מזגנים למקלטים. אין היום מזגנים בכל המקלטים. הביאו הרבה מאווררים לקרית שמונה, אבל הם לא הגיעו לכל המקלטים. אינני יודע לאן נעלמו המאווררים. היום, אנשים היו צריכים להביא מהבית את המאווררים. אתמול הסתובבתי בעיר למרות נפילות הקטיושות, נכנסתי למקלטים אחדים וראיתי באלו תנאים אנשים נמצאים. עדיין, קשה מאוד, פיזית ונפשית, לשהות במקלטים האלה חודש ימים.

אומר לכם את הדברים שאני יודע. כפי הנראה, יש הרבה. האספקה לקרית שמונה היתה טובה. אבל האספקה פשוט לא הגיע לאוכלוסיית העולים החדשים. במהלך החודש האחרון קיבלתי כל הזמן תלונות – למה לא מגיע לנו אוכל? למה אנחנו לא מקבלים? למה לא רוצים לרשום אותנו לרובעים? כל העיר מחולקת לרובעים. יש ארבעה בתי ספר, כשכל בית ספר אחראי לאזור מסוים בקרית שמונה. כל האוכל היה מחולק לרובעים, והרובעים היו צריכים לחלק אוכל למקלטים ולמי ששהו בחדרי ביטחון ובבית. רוב האוכלוסיה דוברת הרוסית לא קיבלה אוכל או שום דבר אחר. גם כשהם היום מגיעים לבתי ספר לקבל משהו, אמרו להם שהם לא ברשימה, ושאין מה לתת להם. היו מקרים בהם נתנו להם לחם פרוס וזה הכל, למרות שרוב תושבי קרית שמונה קיבלו אוכל בכמויות אדירות. תפסתי באופן אישי כמה מכוניות, שחילקו אוכל שהיה מיועד להגיע מהרובע למקלטים, אבל הם הגיעו לתא המטען של המכוניות. הרכב עצר ברחוב, ארבע מכוניות המתינו לו. פתחו את תא המטען, הוא רוקן את כל מה שהיה במכונית, והם יצאו. שום אוכל לא הגיע לאנשים.

האם אתה רוצה לומר שרשימת הנזקקים לא היתה בעיריה? הרי לפי ההיגיון, בכל עיריה, בכל מוקד 106 ובכל רשות היתה צריכה להיות רשימת נזקקים – למה הם זקוקים, לאן צריך להעביר מים, מזון, תרופות, ודברים נוספים שאנשים טובים ורבים, כולל קרנות, תרמו לצפון.

לכן חילקו בכוונה את קרית שמונה לארבעה רובעים, כדי שהעיריה לא תתעסק בכך. בכל רובע היה צוות שתפקידו היה להתעסק ברשומות. הצוות היה מטעם העיריה, מטעם מנהלי בתי ספר, שהיו צריכים לרשום את האנשים שפנו לרובע וביקשו לקבל משם את האוכל.

היו שם נציגי צבא?

לא היו. אגיע עוד מעט לצבא.

- - - האחריות של העיריה.

בנוסף, בקרית שמונה היה ניסיון מהעבר. באופן אישי, חוויתי את "ענבי זעם" ו"דין וחשבון", כאשר הצבא נכנס מיד לקרית שמונה, ונותן את כל הטיפול. במלחמה האחרונה, פיקוד העורף לא נכנס כלל לקרית שמונה, ולא עזר לושבים לעבור את התקופה הקשה.

אני מדבר רק על העולים, ואני לא מתייחס לאף אחד אחר כיוון שאני חבר מועצת העיר מטעם העולים החדשים. קיבלתי מנדט מהעולים החדשים, ועסקתי רק בהם.

ראינו שדוברי הרוסית לא מקבלים את הטיפול שהם זקוקים לו - לגבי אוכל וכל הצרכים. פנינו לכל מני ארגוני מתנדבים, והם הביאו לנו בלילה אוכל, והיינו מחלקים את האוכל בשעות הלילה בדירות ובמקלטים.

בנוסף, פניתי לקרן סן פרנציסקו, וקבלתי גם משם עזרה. פניתי דרך מספר אנשים, וקיבלתי עזרה גם מאנגליה ומארצות-הברית. כך יכולנו לתת מענה לעולים החדשים בקרית שמונה – אוכל, טיטולים וכל מה שהיה צריך.

אנחנו פינינו בעזרת מפלגת "ישראל ביתנו" – רק "ישראל ביתנו" עזרה לנו בפינוי האנשים – כ-1,200 איש מקרית שמונה, מבוגרים ומשפחות עם ילדים קטנים. אחרי שהממשלה החליטה על פינוי תושבי קרית שמונה, באופן פתאומי שמעתי שיש פינוי לנתניה, לבאר שבע ולמקומות נוספים. אני לא יודע כמה עולים חדשים נכנסו לכל הרשימות. 300 איש יצאו לנתניה, ואני לא יודע כמה עולים חדשים נמצאים ברשימה.

אני רוצה לעדכן אותך: לנתניה יצאו 500 איש, ומתוכם 2-3 איש יוצאי חבר העמים.

אני יודע ש-200 איש יצאו לבאר שבע, ומתוכם 2 עולים חדשים בלבד. ביקשתי מכל מי שהתעסקו בפינוי לתת לי מידע לאן מפנים אנשים, כמה אנשים מפנים ומהו אחוז האוכלוסיה. יש לנו 25% עולים חדשים בקרית שמונה – ולתת לי מקומות בהתאם לכך. אם יש 200 מקומות, לתת לי 50 מקומות לעולים חדשים. כי יש אנשים שזקוקים לפינוי, שעדיין נמצאים במקלטים ובחדרי ביטחון בקרית שמונה, והמצב קטטסטרופה.

אני שב ואומר שקיבלתי פניות רבות בחודש האחרון, והלב כואב לשמוע את הסיפורים של האנשים – כמה אוכל חילקו בקרית שמונה, וההתייחסות לעולים חדשים בקרית שמונה. זו פשוט זוועה. יש מילה קשה – אפליה – אבל אני לא רוצה להשתמש בה. דיברתי בערוץ 1, ורצו לסחוט אותי לכיוון אמירה שיש אפליה של העולים החדשים. זה היה לפני יותר משבועיים, וחשבתי שכן נצליח לסדר את כל הענינים של העולים החדשים בקרית שמונה. אבל אני רואה שהמצב עדיין קשה – גם לגבי פינוי וגם לגבי מזון. אם לא היינו לוקחים את כל הנושא הפינוי והאוכל לידיים שלנו, אולי אנשים היו מתים מרעב. תודה.

בעשרת הימים האחרונים המצב היה קשה מאוד בקרית שמונה מבחינת המזון בכלל. כלומר, לא היתה שום עזרה מבחינת המזון. לא חילקו שום דבר. היינו צריכים לרדת לקנות את הדברים במחירים הגבוהים ביותר. המחירים קפצו פי שלוש מכפי שהיה קודם לכן – עגבניות ומלפפונים במחירים נוראיים. בנוסף, היה מאוד מסוכן, כי החנויות היו רחוקות. בנוסף, היתה בעיה נוספת: כשצריך היה לרדת למקלט המעלית לא עבדה, ואנשים מבוגרים לא היו מסוגלים לרדת למקלט. אף אחד לא דאג שהמעלית תעבוד שם.

אני רוצה להתייחס לתותחים, שעמדו ממש בתוך העיר – 200 מטרים מאתנו. עבור אנשים חולים – לאמא של אשתי יש לחץ דם גבוה, ואחרי ההפגזות מצבה החמיר. לחץ הדם של אנשים עולה בזמן שהם לא יישנים וכאשר יש סוללת תותחים 200 מטרים מהבית שלנו. זה בלתי ייאמן. שייתנו לנו משהו לסגור את האזניים, כי לא יישנים בלילה. רוב הזמן היינו בקרית שמונה. התפנינו לנתניה חמישה ימים. מפחיד לחזור לשם.

כמה אנשים היו בנתניה?

500 איש.

האם שיכנו אתכם בנתניה בבית גולדמינץ? אז זה לא היה ריענון, ולא ריעננו. פשוט קלטנו אנשים – קרוב ל-2,000 איש, וביניהם גם אתם. אבל זאת לא התרעננות, והוצאנו אתכם החוצה. גם עכשיו אתם נמצאים.

בתקשורת פורסם שזה ריענון. כי מי שאימץ אותם הוא ראש עירית רמת השרון. הם אמרו שראש עירית קרית שמונה אמר שיוצאים לריענון.

זה לא משנה איזה מושג היה מתאים. אבקש לשאול את נציג משרד הביטחון: לפי אלו רשימות פיניתם אנשים מקרית שמונה? מהיכן קיבלתם את הרשימות, ומה היה יכול לעשות אזרח פשוט – למי הוא צריך היה לפנות ואיך פינו אותו?

הם לא פינו; משרד הרווחה פינה.

אין קשר למשרד הרווחה.

אני חושבת שהחיוכים של נציג משרד הרווחה לא במקום. יש לי טענות גדולות למשרד הרווחה. באופן אישי, ניהלתי ישיבה ב-1 באוגוסט, ואני רוצה לומר שפנתה אלינו לוועדה אישה מבולבלת וכועסת מקרית שמונה, שעמדה על שפת הים בתל אביב. אני לא רוצה לומר מה היא אמרה לי, אבל היא אמרה שפורסם ברדיו שאפשר לפנות למשרד הרווחה במספר טלפון 118. היא אומרת: אני עומדת כאן על שפת הים, ופשוט צועקת לשמים. אנחנו זוג צעיר עם ההורים שלנו, שהם אנשים מבוגרים, ואני לא יודעת למי לפנות. אמרתי: מה פתאום את לא יודעת למי לפנות? פני מייד ל-118. היא פנתה, והיא אמרה שאין תשובה. אמרתי לה: את כנראה טועה, והתקשרתי בעצמי ל-118. לא היתה תשובה. שולמית מנהלת הוועדה התקשרה, ולא היתה תשובה. למי התקשרנו ממשרד הרווחה? אליך.

ואני התקשרתי מהטלפון השני 118, ומיד ענו לי.

זה היה אחרי שעה וחצי שדיברתי אתך.

לא. מיד באותו רגע. ביד שמאל החזקתי את הטלפון ודיברתי אתך, וביד ימין חייגתי 118, ודיברתי אתך.

אבל לא קיבלת תשובה מיד, ורק אחרי שעה וחצי, כשכבר הייתי בתל אביב, התקשרת ואמרת מה צריך לעשות.

ונתתי לך בדיוק את - - -

לא נתווכח עכשיו.

אבקש מנציג משרד הביטחון להציג את הנתונים.

גברתי היושבת-ראש, אנחנו פינינו כ-2,883 אנשים, כאשר 1,991 איש אוכלסו בבתי החייל, ומשרד הרווחה לא נקף אצבע. אני מציע לנציג המשרד שלא להתהלל בדברים לא-לך. כדאי שתירגע עם זה.

ביומיים האחרונים, הקמנו עיר בגני התערוכה, שיכולה לקלוט בין 2,000 ל-3,000 איש.

למה עשיתם את זה כל כך מאוחר?

אני עובד מדינה. אני לא יודע לתת תשובות כאלה. אני יכול לומר לך שכל הזמן הייתי בארץ ולא יצאתי מהארץ.

גם אנחנו. זה לא שבח; זו עובדה.

אני לא יודע לתת לך תשובה. אני מקבל הוראות. קיבלתי את ההוראה בשבוע שעבר, ותוך 48 שעות הקמנו עיר שמשרד הביטחון וצה"ל בהחלט יכולים להתברך בה.

לפי אלו קריטריונים פיניתם?

קיבלנו את הרשימות מראשי הרשויות המקומיות. כך פעלנו.

כמה עולים חדשים יש שם?

אין לי את ההתפלגות האתנית של האוכלוסיה.

זאת לא התפלגות אתנית. כמה עולים חדשים יש שם?

לא בדקתי את זה.

הוא לא בדק את זה.

הוא מתנשא. הוא מדבר בשפה כזאת שפשוט מעליבה אנשים. זאת לא התפלגות אתנית, עם כל הכבוד.

אני חושבת שהוא עשה את תפקידו.

הוא יכול להגיד שזה תפקידו ולדבר יפה, ולא להתנשא כאן.

אני מציע שתבוא לעזור לי.

אני עזרתי מספיק, תאמין לי – לבד, בלי משרד הביטחון. אנחנו פינינו יותר מ-5,000 איש דרך "ישראל ביתנו".

תבורך. אגב, ביקרתי גם בעיר שהקים גיידמאק בניצנים, הקמנו את העיר שלנו על בסיס מה שלמדנו שם והפקנו לקחים. יישר כוח לאיש על מה שעשה. עשינו כמעט את אותו דבר – במודל אחר אבל לפי אותו קונספט.

ראשית, אני חושבת שהעובדה שאנחנו נמצאים בארץ היא לא שבח, כי כל אחד – כל המנהיגים וכל האנשים בתפקיד היו צריכים להישאר במדינה, גם אני וגם אנשים רבים אחרים נשארו בארץ. אני חושבת שכך מתנהגים מנהיגים במדינת ישראל. זו מלחמה של כולנו, ואלה החיילים של כולנו. אני מבינה שהכעס של חבר-הכנסת אילטוב לא מופנה כלפיך אלא כלפי ממשלת ישראל.

לא, גם על דרך ההתבטאות שלו אני מוחה.

אבל זה באמת כעס עמוק. כיושבת-ראש הוועדה, אני לא עושה כאן אפליה בין אדם לאדם. לדעתי, כל אזרחי מדינת ישראל חשובים, ומובן שהחלשים ביותר נשארו במקום ולא קיבלו את העזרה הראויה, וחבל על כך. אנחנו לא קיימנו את הישיבה כדי לאסוף את כולם כאן; קיימנו את הישיבה בעקבות פניות רבות שקיבלנו. אני חושבת שכעס או חיוך של מי שנמצא כאן לא במקום, כי כולם צריכים לשרת את הציבור, והעורף צריך להיות חזק, אבל לא במילים אלא בתמיכת ממשלת ישראל. כך אני דורשת זאת, ואני חושבת שכך דורשים אזרחי ישראל. כמפלגה וכמנהיגים עשינו, ואני חושבת שכל מי שנמצא כאן ומי שלא נמצא כאן עשה את מה שהלב שלו אמר ומה שאפשר היה.

כמפלגה, פעלנו מהיום הראשון. היינו בצפון וביקרנו במקומות. עד היום אנחנו נמצאים בקשר. איתרנו את האנשים ונתנו להם עזרה. פנינו לאנשים טובים. אבל אני כועסת על כך שאנשים טובים היו צריכים לעזור גיידמאק ואזרחים טובים בצפון ובדרום, שפתחו מקרר, פתחו כיס ונשמה. אבל כאשר ממשלת ישראל, שמהיום הראשון היתה חייבת להפנות את הפנים לקרית שמונה, לחיפה, לקריות, לבתי חולים ולאנשים השוהים במקלטים – איך קרה שהמקלטים היו במצב הזה?

אבל זה לא נושא הישיבה, ואני לא רוצה להעביר את תשומת הלב למקלטים.

מילה אחרונה: כל מה שעשינו הוא בהתאם להחלטת ראש הממשלה ולהחלטת מנכ"ל משרד ראש הממשלה. כל מה שעשינו הוא בהתאם להחלטת מטה החירום שראש הממשלה הקים.

האם היו שם קריטריונים לפינוי?

קריטריונים לפינוי הועברו לרשויות המקומיות, לראשי הערים שקבעו מי צריך להעלות לאוטובוס ולפנות.

תודה רבה. חברת מועצת העיר חיפה, בבקשה.

אני שמחה מאוד על הפסקת האש שמתחילה הבוקר. אולי זה לא הזמן ולא המקום, אבל אני רוצה לומר שחיפה היא העיר היפה והגדולה ביותר בצפון. היא לא היתה מוכנה כלל למלחמה. יכול להיות שמ-1948 לא נפלו טילים בחיפה, אבל המצב היה נורא. חשבנו שאנחנו העיר הגדולה ביותר, עם 31 חברי מועצה וכל השרים. יש 120 חברי כנסת, ובתוך חודש הגיעו שרים וחברי כנסת 5-6 פעמים. מה הם עשו? מהן ההחלטות? לא מקובל עלינו ולא על העיר. בעיר כרמיאל יש 390 מקלטים ובעיר חיפה 105 בלבד, כאשר רק 93 מתוכם פעלו. מה זה "פעלו"? הם היו פתוחים על ידי הציבור, ולא על ידי העיריה. הציבור הגיע בבוקר, כשנשמעה האזעקה הראשונה, שבר את הדלתות ונכנס למקלטים הציבוריים.

המקלטים של התושבים בבניינים הפרטיים לא היו מוכנים בכלל – היו שם נגריות, מפעלים וכן הלאה. קיבלנו הודעות מפיקוד העורף על כך שזוהי מדיניות של עיריה, ושראש העיר צריך להחליט מה לעשות עם זה. חשבנו שזה יסתיים תוך שבוע, תוך שבועיים – אבל זה נמשך חודש שלם. לפני שבוע ,מחצית מהמקלטים היו סגורים. במקום להביא אספקה אוכל – העדיפו לסגור אותם.

יש לי המון פניות – לא רק מחיפה; גם צפת וגם מעלות היו באותו מצב. בפיקוד העורף לא היו בעיות כאלה בתוך הערים בצפון, אבל הממשלה ופיקוד העורף צריכים לדאוג לכל התושבים. אני לא מדברת על האספקה של כל חיפה, אלא אולי על כל הקריות, אבל לערים כמו קרית שמונה ונהריה הם צריכים היו להביא את האספקה.

איך התארגנתם בחיפה? מי היה אחראי על אספקת האוכל והמזון?

לפי דיווח שקיבלתי – לא ראיתי באופן אישי את אספקות האוכל, ולא שמעתי מאנשים חלשים שישבו במקלטים שקיבלו את האוכל. בשבועיים הראשונים היו 250. לא ראיתי ולא שמעתי מאנשים חלשים, שישבו בתוך המקלטים, שהם קיבלו את האוכל. בתקופה הזאת מצאתי אולי 5-6 איש. טיפלתי בענין באופן פרטני. אין לנו אגף קליטה – יש לנו עמותה לקליטת עליה, והיא היתה סגורה במשך שלושה שבועות. רק לפני שבוע היא נפתחה. בזכות משרד הקליטה הארצי קיבלנו אוטובוס אחד לתל-אביב. זו היתה הפעם הראשונה שבה קיבלנו עזרה.

לא הגבלנו אתכם.

שלושה.

לא נתווכח על מספר האוטובוסים, אבל זה לא מספיק. כל חלוקת האוכל בוצעה באופן אישי על ידי אנשים פרטיים – דרכי ודרך מפלגת "ישראל ביתנו", שעזרה. למרות פניותיי לעיריה, לא קיבלתי שום דבר. בשבועיים הראשונים היו 2,500 חבילות. חלקן נמסרו לעובדי חמ"ל – מי שעבד במוקד 106.

יש לנו 11 בתי דיור והוסטלים, ובאופן אישי ביצענו את החלוקה. על משרד הרווחה לא שמעתי. גם כשמדברים על משרד הרווחה – בזמן המלחמה, 90% מהאנשים שבחיים לא פנו למשרד הרווחה, 90% שלא חשבו שיש מישהו בעיריה שמטפל בזמן שאין להם תרופות וטיטולים. הם היו כבר יותר חלשים מחלשים. היו אולי אנשים שהיה להם כסף, אבל אנשים היו בלחץ ובפחד, ולא יצאו מהמקלטים. הם ישבו במקלטים עם הילדים הקטנים במשך 8-9 ימים, ופנו למוקד 106.

נכון, היו עובדים – מהנדסים שעבדו במוקד 106. הם קיבלו את הפניות, ורשמו את שם הפונים ואת הבקשה. אבל לא היה מי שבדק שהפניה טופלה. בזמן מלחמה יש 50% תוספת של אנשים שזקוקים לאספקת אוכל, טיטולים, תרופות ויציאה מהעיר. בזכות יו"ר הוועדה סופה לנדבר, שלחתי המון ילדים לקייטנות. שלחתי ילדים רבים לקייטנה של גיידמאק, ובנוסף תורמים פרטיים שילמו לנו בית-מלון ופתחו כל מני פנימיות. עשינו הכל באופן פרטי. לא יכול להיות אם חלילה המצב חוזר נהיה באותו המצב.

תודה. נציג משרד הפנים, בבקשה.

ראשית, אני רוצה לחזק את ידיהם של התושבים.

אציין מה עשה משרד הפנים, וכמה מילים לגבי ההמשך. השר שהה ימים רבים בביקורים בצפון, וכך גם המנכ"ל. הסמנכ"ל והממונים על המחוז היו כל הזמן בשטח, בפגישות עם ראשי רשויות וצוותי החירום של הרשויות. הם נתנו הנחיות וסיוע. בנוסף, המשרד תיגבר את צוות הכבאות באמצעות העברת כבאים מהדרום והבאת כבאים מתנדבים גם מארצות-הברית ומצרפת. צוות המשרד תוגבר כמובן בלשכות מנהל האוכלוסין שעבדו מלשכות אחרות ומההנהלה.

מיד עם פרוץ האירועים, המשרד העניק לרשויות המקומיות 50 מיליוני ש"ח כדי שיוכלו להיערך ולסייע לתושבים.

לכל הרשויות?

לכל הרשויות בקו המוכרז כקו החירום.

כמה הייתם צריכים להעביר להם בשוטף?

אציג את הנתונים, ואם יהיו שאלות לאחר מכן – אענה.

מיד חילקו 50 מיליוני ש"ח למטרות האלה, בלי להתחשב בבעיות קודמות ובחובות קודמים, עם הדגש לסיוע לתושבים ולאוכלוסיה, ולבצע את הפעולות השוטפות – לא לסגירת חובות ודברים מן הסוג הזה.

בשבוע שעבר, חולקו 100 מיליוני ש"ח נוספים, כאשר הקריטריון המרכזי לחלוקה היה גודל האוכלוסיה בכל יישוב, ומספר הקטיושות או מספר הטילים שנפלו.

אני מבינה שהעברתם כספים ומעבירים כספים. האם תוכל להסביר לי איך ייתכן מצב שבו מתקיימת אפליה בין התושבים. איך יכול להיות שבמקלטים מסוימים ובבתים – ולא לכולם היו מקלטים; דיברתי אתמול עם יוליה בלילה, ושאלתי אותה אם היא תרד הלילה למקלט. היא ענתה: איזה מקלט? אין לי מקלט בסביבה. מדובר בחברת מועצת העיר. אם כן, יש תושבים שנשארו בבתים.

אם כן, אני מבקשת לשאול לפי אלו קריטריונים בוצעה החלוקה בעיריות ובמועצות? איך הם חילקו את המזון? איך קרה שחלק קיבלו וחלק לא קיבלו? חלק צעקו עד השמים ולא קיבלו עזרה או תמיכה.

יש בשאלה שלך שני מרכיבים: המרכיב הראשון הוא האופן שבו משרד הפנים חילק את הכסף לרשויות. ציינתי שהכסף חולק בהתאם לקריטריונים הבסיסיים של גודל האוכלוסיה בכל יישוב. הקו היה כמובן הקו שמשרד הביטחון הכריז עליו כקו של הרשויות שנמצאות בתחום העימות – גם רשויות שלא נפלו בהן טילים, אבל הן בתחום המאויים. בנוסף, מספר הנפילות שנפלו בכל יישוב. בהתאם לכך, הכסף חולק.

המרכיב השני של השאלה שלך מתייחס לאופן החלוקה של העיריות. זה כבר לא באחריות שלנו. אנחנו חושבים שצריך לחלק את זה בצורה הכי צודקת והכי רחבה.

בתחום אחריותו של מי?

של העיריה.

ומי מבצע את הפיקוח?

משרד הפנים.

משרד הפנים לא יכול לקיים פיקוח אונליין על עשרות רשויות מקומיות. הנחינו אותם באופן כללי ביחס לתחומי הסיוע.

בנוסף, המשרד העניק 15 מיליוני ש"ח לכבאות. יש הרבה בעיות וצרכים – גם בציוד וגם בכיבוי מהאוויר. חומרי מעכבי בעירה אזלו, וייבאו חומרים רבים נוספים. בסך הכל ניתנו 15 מיליוני ש"ח לנושא הכבאות.

בנוסף, משרד הפנים חילק יותר מ-30 אלף מזרונים ליישובים בקו העימות כדי שהתושבים יוכלו לישון במקלטים ובמקומות המוגנים האחרים. חולקו גם שמיכות ועוד כמה אלפי מזרנים לרשויות שקלטו אנשים מהצפון, כדי שיוכלו לשכן את התושבים המפונים.

העיריות שאירחו, שקיבלו את תושבי הצפון, מקבלות גם הן תמיכה כספית?

הן לא קיבלו תמיכה כספית.

אז מאלו תקציבים הם היו צריכים לתמוך במאות אלפי האנשים?

יש גורמים אחרים. העיריה היא לא הגורם היחיד – יש את משרד הביטחון, משרד הרווחה ואחרים שסייעו. המשרד השאיר יתרה קטנה מתוך 100 מיליון השקלים, ומתכוון לחלקה בין העיריות הקולטות האחרות, אבל זה עדיין לא ברור.

בנוסף, יש היערכות מבחינת רמת ההיערכות של המשרד. היו דיונים על היום שאחרי. הדיון האחרון התקיים אצל השר ביום חמישי האחרון. ההנהלה נערכת לאופן שבו הדברים יטופלו ביום שאחרי.

כל החובות של המשרד כלפי כל הרשויות שולמו לרשויות. כלומר, כל מענק האיזון, כל יתרות הכספים שהיו מגיעות לרשויות - - -

מתי?

בשבועיים הקרובים.

והמשכורות?

את המשכורות הרשות משלמת.

מתי אתם מעבירים את הכספים לעיריות? בעוד שבועיים תעבירו?

אמרתי שבשבועיים האחרונים נסגרו כל החובות של המשרד כלפי כל הרשויות המקומיות בכל הקשור למענק האיזון.

כלומר, בשבועיים וחצי של הלחימה הם היו ללא כסף. לא העברתם את החובות לפני כן.

לא אמרתי שהם היו ללא כסף. יש שני דברים: חובות לא נוצרים כי למדינה אין כסף; חובות נוצרים בגלל כל מני בעיות. יש סיבות לכך שמדינה לא משלמת את מענק האיזון לעיריה מסוימת.

יש מלחמה. זאת הסיבה. צריך להעביר כסף. למה המתינו?

אני אומר שלפני כשבועיים ויתרו על כל הבעיות האלה, והשלימו לכל הרשויות את כל מענק האיזון. התיישרו בקו איתם.

דבר נוסף שרציתי לומר בשם הממשלה: משרד ראש הממשלה שלא מיוצג כאן, ואגף תכנון ומדיניות, קיים בשלוש השבועות האחרונים צוות בינמשרדי שכלל את כל משרדי הממשלה במטרה לטפל ביום שאחרי. הוכן מסמך עבודה לגבי הטיפול ביום שאחרי, ונקבעו בו הקמה של כמה ועדות - - -

מדוע לא קיבלנו את המסמך הזה כוועדה לפניות הציבור? אנחנו לא ראויים לכך?

אינני יודע. אני יודע שהמסמך הזה אושר.

אני מקווה שמשרד ראש הממשלה יהיה מוכן ליום שאחרי בשונה מהאופן שבו הוא היה מוכן לחודש המלחמה.

אמסור להם את הדברים, ואשתדל שהם יעבירו אלייך את החומר.

מר הראל, היו תלונות של עולים חדשים, שלא קיבלו את הטיפול הראוי, ולפיכך אבקש את התייחסותך.

ראשית, שלום לכולם. אני רוצה לציין שהעולים שנשארו בצפון היו אולי החלשים מבחינה סוציו-אקונומית, אבל הם היו חזקים ואיתנים ברוחם. הם הישרו ביטחון על הסביבה ועל כל מי שביקר אותם. צוות משרד הקליטה, שר הקליטה, מנכ"לית המשרד ערך סיורים רבים, והיינו מחוברים לעולים במקלטים ולרשויות. אנחנו לא משרד שמבצע חלק מהפעילויות, ולמרות הכל, אחרי כשבוע – היינו ביום שישי הראשון, כשקרית שמונה היתה שקטה יחסית וראינו את המצוקה של העולים במקלטים – לא החלטנו על פינוי יזום של אוכלוסיות, כי אמרנו שמה שיוחלט לגבי כלל האוכלוסיה יוחלט לגבי העולים. עשינו פעילות של צמצום אוכלוסיות אתיופיות. היתה מצוקה גדולה במקלטים, והעברנו אותם לאזור הדרום.

כבר מהשבוע השני, הצענו סיורי אוורור בני יום אחד. התחלנו עם הילדים, ועברנו למבוגרים. לא הגבלנו. עד סוף השבוע הקודם, הוצאנו כ-80 אוטובוסים מרחבי הצפון. בקרית שמונה היינו לא פעם אחת, מול כל הגורמים העירוניים עם הגורמים שלנו, ולצערי לא הצלחנו להוציא אוטובוס אחד כי אנשים רצו אוורור ארוך יותר. לא היתה רשות בצפון שלא יכלה להוציא אוטובוסים לאוורור בן יום אחד.

בשבוע האחרון, הקצו השר עם הנהלת המשרד תקציבים מיוחדים בעיקר ליום שאחרי. זאת משום שהאוכלוסיות עברו משבר קשה מאוד. אני מקווה שכל האוכלוסיות יחזרו לצפון, כי חלק מהאוכלוסיות נמצאות במקומות אחרים. האירועים היו טראומטיים וקשים לכל האוכלוסיה. עבור העולים החדשים, היותר-ותיקים, שחוו את "ענבי זעם" ואת "דין וחשבון" – זו לא החוויה הראשונה. היו עולים שזו החוויה הראשונה שלהם. אני באמת מקווה שכולם יחזרו. התחלנו בסקר טלפוני בקרב האוכלוסיות החלשות ביותר בצפון. איתרנו על פי המידעים שלנו טלפונים של כ-12 אלף עולים משנת 1996, שחיים בצפון. כאן המקום לציין שכ-80% מעובדי המשרד הגיעו לעבודה. בימים הראשונים היה קצת בלבול והיו קשיים.

היה הרבה בלבול. אתה יודע שדיברנו אתך. אני לא רוצה להיות צינית. דיברתי אתך, ומיד ענית לי על כל הטלפונים. זה נכון. אבל העברת לי את הרשימה, שהיתה מנותקת מהמציאות. אף רכז לא ענה לצלצול שלי. אני לא יודעת איך אתם נערכתם לאחר מכן, ואני לא רוצה להתייחס לכך עכשיו, אבל אני רוצה לומר למשרד הקליטה ולך כדי שתמסור זאת במשרד: רבותי, גרוע ביותר שמשרד הקליטה בתחילת המלחמה – לפחות בשבועיים הראשונים – היה מנותק מהמציאות. כאשר נציגה בכירה של משרד הקליטה היתה כאן, ושאלתי אותה איך להשיג את נציגי משרד הקליטה, היא אמרה: יש לנו אתר. זה הכעיס אותי מאוד. שאלתי אותה: מה צריך לעשות אדם שיורד למקלט? לקחת אתו את המחשב? איך הוא יגיע לאתר? הרי המציאות קשה מאוד. אני חושבת שעולים חדשים, שלא ידעו ולא הכירו את הטלפונים, היו צריכים לקבל מידע בשפת האם.

משום כך, אני חושבת שאתם צריכים לשים לב לכך. ייתכן שסיימנו בשלב הזה, אבל זה לא השלב האחרון. אני יודעת, וכולנו מרגישים שיהיו שלבים נוספים לפנינו. אני חושבת שאתם צריכים להיות יותר ערוכים, ולכל הפחות לשדר ברדיו, בשפת האם, כדי שאנשים יוכלו לקבל את המידע ואת מספרי הטלפון אליהם הם יוכלו לפנות, ולפי אלו קריטריונים עובדים משרדי הממשלה והעיריות.

לכל עולה יש את כרטיס הביקור ואת מספר הפלאפון של יועץ הקליטה האישי שלו. חלק קטן ושולי של העובדים לא היה בצפון יום אחד. אינני מכחיש זאת. אבל אמרתי שבימים האחרונים הגענו ל-80%. המשרדים היו פתוחים. המשרד בכרמיאל היה מטווח. ביום השני של המלחמה, קיבלנו הוראה מפיקוד העורף שלא להפעיל את המשרד בנהריה, בצפת וקרית שמונה.

התחברנו למוקדי החירום. היו קשיים בהנעת עובדים. חלק מעובדי המשרד פחדו לנוע בדרכים. נסעתי בכביש בחיפה – אני גר ברמות יצחק – ונסעתי יום-יום, גם אחרי שמישהו נהרג שם. לא חשבתי לרגע שאינני צריך להיות עם העולים. רוב הימים הייתי בשטח.

אתה היית בשטח. תוך שניה ענית לכל הטלפונים.

היו לי מעט מאוד ימי משרד; כמעט שלא ישבתי במשרד. לא נגעתי כמעט באימליים שלי. הייתי מחובר לרשויות ולקהילות העולים. היו לנו ארבעה ניסים עם העולים: הראשון היה במרכז קליטה מירון בצפת. בשבת הראשונה המשרדים נמחקו, והעולים היו ממושמעים מאוד בכל המקומות. הם שהו שם במקלטים, ואף עולה לא נפגע. עולה אתיופי אחד נפצע קל.

היתה לנו נפילת טיל בבת-גלים, מטרים ספורים ממקבץ דיור. הייתי שם כמה דקות לאחר מכן. הצוות, שמקבל כסף וצריך להיות שם – לא הצוות של המשרד – לא נכח במקום. לחצנו על הבעלים, הכנסנו מתנדבים מהמשרד כדי להיות עם העולים. העולים במקבצים לא ברחו. רובם נשארו במקום.

לאן הם יכלו לברוח?

נכון. הם היו גיבורים, ובכל מפגש עם השר הם חיזקו את הממשלה.

מה זאת אומרת גיבורים? אדם שאין לו לאן ללכת הוא קבור, ולא גיבור.

איפה הייתם? אמרתי: במשך שבועיים הם היו סגורים. אני לא משקרת, ואני מבקשת שלא תשקר כאן את הציבור.

הרשות לקליטת עליה לא פעלה. נכון. לא המשרד. את צודקת.

אבל גם כשהייתם – מה עשיתם? אי אפשר לעבוד בשיתוף פעולה? כל השנים לא עובדים, מלבד בת גלים יש גם את לין. בלין יש מקבץ שכל השנים לא הייתם בו, וגם עכשיו לא הייתם. אנשים שם כל אחד בנפרד, ב-20 מ"ר, יושבים בלי אוכל ובלי כלום.

אספקת האוכל איננה באחריות משרד הקליטה. ביקרנו בכל המקבצים. כשקיבלנו בקשות לאוכל, העברנו אותן לגורמים שהיו צריכים לספק. קיבלנו מעט פניות. בטלפונים היזומים שלנו היו פניות לאוכל, העברנו אותן לרשויות המתאימות והן סיפקו.

מה זה "הרשויות המתאימות"?

אני מבקשת שלא להתנפל על משרד הקליטה. יש כאן בעיה הרבה יותר עמוקה. משה, אתה לא צריך לתת תשובות ביחס לכל משרד הקליטה. היתה לנו בעיה נוספת, לא מוצדקת כלל: לא היתה לוגיסטיקה אותה היה צריך להפעיל משרד ראש הממשלה. לא היה פיקוח מספק על משרדי הממשלה, והדברים שקרו בשטח צועקים עד השמים, ואנשים רבים מאוד לא קיבלו את הטיפול הראוי.

בתחילת האירועים הוקם פורום מנהלי מוחזות, והוקם המנ"ל בצפון. בימים הראשונים, לא היו מערכות כריזה בשפת העולים ביישובים רבים. כאן אולי התשובה לאינטרנט – הכניסו מידע לאינטרנט, ובאופן אישי דאגתי שביישובים רבים תהיה כריזה והודעות לעולים בכל השפות – ברוסית, אמהרית וספרדית. זו פעולה של המשרד לטובת העולים.

קלאודיה מאגף התעסוקה הביאה אומנים למקלטים, למקומות הקשים ביותר. היו אלה עולים שפעלו בהתנדבות. קלאודיה תוכל לפרט – זו היתה פעולה שטיפלה גם במורל של האנשים במהלך הימים הקשים. זו גם פעולה יזומה של המקלט.

מספר דברים באשר לנושא ההסברה: בנוסף לתפקידי כמנהלת אגף תעסוקה, הוקם במשרד מטה חירום שניסה לתווך בין משרדים רבים שפעלו בנפרד, ולדאוג לכך שהעולים אכן ייכללו באוטובוסים ובאוכל. כל אחד קיבל תפקיד. אחד התפקידים שהוטל עליי היה הסברה למגזר הרוסי. זה לא רק אינטרנט; כל הודעה של פיקוד העורף תורגמה באופן מיידי לרוסית. הוצאנו את הידיעות גם לרדיו רקע וגם לרדיו ראשון. נפגשנו עם יוליה בימים הראשונים של המלחמה בערוץ 9. היום בבוקר הופעתי בערוץ 9. עשינו הודעות בערוץ 33 באופן קבוע. שלוש פעמים ביום יש קריינית דוברת רוסית, שמעבירה את ההודעות של פיקוד העורף.

היו בעיות נוספות שעלו והגיעו אלינו. כך למשל, היתה בעיה של אנשים שיצאו מהצפון, וכרטיסי הוויזה שלהם נגמרו. אף אחד לא תכנן מלחמה. כשהם פנו לבנקים, אמרו להם שהם צריכים לפנות לסניף המקומי. באופן אישי, קיבלתי חמש פניות כאלה. פנינו לאיגוד הבנקים, והכרחנו אותם לעשות התאמה.

בנוסף, הזרמנו את התשלומים אוטומטית לכל החשבונות של העולים.

היו בעיות שונות, שאנשים לא ידעו למי לפנות לגביהן. קופות החולים היו מוכנות לקבל רק את המבוטחים שלהן, אבל היו אנשים ששהו במקומות שלא היו שם את כל קופות החולים. אצלי יש בבית שלוש משפחות מטבריה, ואין לנו במזכרת בתיה סניף של קופת חולים לאומית. הילד חלה בשבת, והכרחנו בקופת חולים לקבל אותו.

היתה החלטה, לפיה כל אזרח תושב הצפון היה זכאי לקבל טיפול בכל קופה.

בפועל, היה קשה מאוד לקבל את זה, וכך גם דברים רבים אחרים.

כאגף התעסוקה, נקטנו מספר פעולות באופן מיידי כדי להקל על אנשים: ראשית, יש אצלנו אנשים שמקבלים דמי אבטלה ודמי קיום. אנחנו יודעים שקורסים לא מתקיימים, אבל זה לא אומר שאנשים לא צריכים לאכול.

האנשים שהגיעו כרגע לאותם ששה חודשים בארץ, וסיימו את האולפן ואין שום מסגרת, היו מגיעים למשרד הקליטה, בונים תוכנית תעסוקה ומחפשים עבודה – הם היו פטורים מהתייצבות. הקמנו טלפונים מקבילים – מין "לשכת אחות" – כך שאנשים פנו למספרי הטלפון שהיו להם ביד, אבל נתנו לכך גיבוי. בנוסף, המשרד פתח מיד קו חירום – 1255081010 – והמספר הזה מפורסם באופן קבוע.

אם כן, השתדלנו מאוד. רדיו הוא הכלי הטוב ביותר, כפי שהתברר, כי גם הטלוויזיה לא עזרה הרבה במצב חירום. מובן שיש לא מעט לקחים, ולצערנו הרב העולים לא תמיד שולבו בתהליכים. העולים אכן היו גיבורים. כשהגענו למקבצים בנצרת, בטבריה, במרכז יום לקשיש – אנשים מבוגרים מאוד – היה צריך לראות איך הם שמחו לשמוע שירים ואיך הם חיזקו כל הזמן את החיילים. יחד עם זאת, המצב היה קשה מאוד. אני מקווה שזה כבר מאחורינו.

יש לנו במשרד לקליטת עליה עובדים סוציאליים מחוזיים, שקיבלו פניות פרטניות. עבדנו מול כל פניה פרטנית, עד שידענו שדברים נסגרו עד הסוף. היתה פניה של קשישה נכה, שהיתה תקועה בבית לגמרי לבד, ופנינו למשרד הרווחה בבקשה לפנות את אותה קטועת רגל למרכז, ועשו את הדברים. משרד הרווחה עשה עד הסוף.

בנוסף, סיכמנו אתם שנעמוד אתם בקשר ונבדוק את הדברים. בדקנו, ועשינו מעקב עד הסוף לגבי פניות. היו למשל פניות של עיריות שקיבלו עולים באזור המרכז, כמו אופקים. קיבלנו רשימות שמיות של ארוחות שאופקים קיבלו, והיתה עובדת סוציאלית של מחוז הדרום שעבדה מול עירית אופקים לקבל את שמות העולים, כי אנחנו מרגישים שהצד שלנו הוא באמת להגן על העולים, להיות במקומות בהם העולים יכולים להיעלם חלילה, מבלי שנדע עליהם.

אם כן, המקום שלנו היה באמת לגונן ולקבל רשימות. יצרנו קשר עם אש"ל והג'וינט וביררנו עד הפרט האחרון האם הם יודעים על עולים ביישובים השונים – איך הם מקבלים את רשימות הקשישים, איך הם יודעים שהקשישים באותם מקומות מקבלים ארוחות חמות.

אני יכול לומר לך שהנוכחות שלכם בצפון היתה חסרה. אולי באופקים הנוכחות שלכם היתה עשר, אבל בצפון לא היתה נוכחות. הייתי במקלטים, ואנשים לא ראו ולא הרגישו. לא ידעו לאן לפנות.

אני מדברת על הפניות שקיבלנו, ועל האופן שבו טיפלנו בהן.

גם המידע ביחס לאופן הפניה היה חסר. אנשים לא ידעו לאן לפנות. אולי מי שפנו אליכם קיבלו שירות מלא, וכל הכבוד על כך.

אבל טיפלנו גם באנשים שלא פנו. יצרנו קשר עם עמותות אש"ל וג'וינט כדי שהקשישים יקבלו את כל הסיוע האפשרי.

הטענה של חבר הכנסת רוברט אילטוב, של חברי מועצת העיר ושל נציגי תושבי הצפון היא טענה כזאת: קשה היה ליצור קשר. ייתכן שבזמן האחרון ניסיתם ועשיתם את המקסימום. אבל בתחילת המלחמה ובאמצע המלחמה היה קשה להשיג את משרד הקליטה. ההיערכות היתה בטלוויזיה בלבד. ראיתי את הנאום הנלהב של מנכ"לית משרד הקליטה בערוץ 33, ולאחר מכן התקשרתי אליך, משה. נציגי הצפון אומרים שהייתם חסרים בצפון.

אני מבינה שטיפלתם במספר מקרים, וכנראה טיפלתם בנאמנות ומתוך רצון גדול. אבל אם הציבור אומר שהייתם חסרים, קבלו את הדברים. ייתכן שהדבר נובע מחוסר התיאום עם משרד ראש הממשלה, וייתכן שהדבר נובע מדברים נוספים. אני מציעה שתבצעו בדיקה ביחס לדברים שהייתם טובים בהם וביחס לדברים שלא הייתם טובים בהם. ולגבי כרמיאל – אם לא הייתם בעירו של יושב-ראש השלטון המקומי עדי אלדר, איפה הייתם צריכים להיות? עדי אלדר הוא ראש עיר טוב. זו עיר חזקה ומועצה חזקה, אבל היו ערים שטוענות במפורש שהייתם חסרים. לכן אני מציעה לקבל את הדברים כפי שצריך לקבל.

אני רוצה לומר כל הכבוד ל"ישראל ביתנו", שיזמה את הדיון הזה, אבל לא מדובר רק באוכלוסיה של עולים רוסים.

לא מדובר רק באוכלוסיה של עולים חדשים; מדובר באוכלוסיה חלשה בצפון.

אתן את הדוגמה האישית שלי ושל משפחות נוספות שישבו אתי במקלט: אינני יודע מה קרה במקומות אחרים, אבל בקרית שמונה המערכות קרסו, ולא היה עם מי לדבר. אחרי 20 יום, הרמתי טלפון לראש העיר, ענתה לי מישהי וביקשתי להשאיר הודעה דחופה שיחזור אליי. הוא חזר אליי אחרי 10 דקות. אמרתי לו: חיים, אני נמצא כאן 20 יום, ואף אחד לא מתקרב לסביבה הזאת. אלה בלוקים פרטיים, יש מקלטים קטנים של 4 מ"ר, ואף אחד לא מתקרב לסביבה הזאת. הוא אמר לי: מה הבעיה? יש סופרמרקטים פתוחים. אתה יכול ליסוע ולקנות. אמרתי לו: עם מה אני אקנה, עם עיתונים? אם מוכרים בעיתונים, אני אלך לקנות. אין לי כסף. אני תקוע כאן בבית ואין עם מי לדבר.

באופן אישי, אני חותם אבטלה מחודש אפריל, ועד היום – בגלל איזשהו מסמך שחסר לי, תצהיר מסוים, אני לא מצליח לקבל גרוש מאף אחד. האדם שמטפל בכך נעלם במלחמה, ובגלל טעות מסוימת – רשמו תלוש על חודש עשירי במקום התשיעי – הכל מתעכב. הלכתי למשרד הרווחה אחרי 10 ימים, נרשמתי לפינוי ואף אחד לא התייחס במשך 25 יום.

למה נציגי משרד הקליטה יוצאים?

- - -

סמנכ"ל משרד הביטחון ביקש ממני אישור, ונשאר נציג משרד הביטחון. הוא נמצא וביקש ממני אישור לצאת.

נרשמתי לפינוי במשרד הרווחה אחרי 10 ימים של הלחימה, ועד היום אף אחד לא פנה אליי. הם עשו שם פינויים בצורה מחתרתית – מביאים משפחות, מכינים אוטובוס ונעלמים. אני רוצה להבין דבר אחד: כל המיליונים האלה שהגיעו לקרית שמונה, לאן נעלמו? למשכורות של עובדים, שנמצאים מהיום הראשון במרכז הארץ בתפקוד של לוקסוס של חמשה כוכבים? לשם עבר הכסף? מדובר במאות מיליונים. אם זה לפי נפילות של קטיושות, קרית שמונה קיבלה את המטח הגדול ביותר, כי כל יום נפלו שם 80-100 קטיושות. אני לא מבין למה לא הכריזו על המקום כעל שטח צבאי סגור. לא ישנתי שבועיים. מי יכול לישון כשבשעה 12:30 בלילה מתחילים להפגיז תותחים. למרות שאני כבר רגיל לזה, אני קופץ בכל פעם מחדש. זה נמשך עד 06:00. אני קם ומתפלל, וב-:07:00 בבוקר מתחיל נסראללה את המטחים שלו. מי קבע ש-20 סוללות תותחים צריכות להיות בקרית שמונה? הפכנו לבשר התותחים של כולם.

בישיבה הקודמת, נציגת פיקוד העורף מסרה לנו שכאשר היתה קריסה של מוקד 106, היא נתנה אנשי מילואים וחיילים לתגבור. היא קבעה עובדות, לפיהן במקומות מסוימים מוקד 106 היה מנותק מהמציאות.

אני רוצה לשמוע ממך איך עבדתם ואיך תפקדתם, ואיך קרה שחלק מהציבור לא קיבל את הטיפול הראוי ממי שהוא היה אמור לקבל.

בוקר טוב לכולם. עלו כאן הרבה מאוד דברים בהקשר של פיקוד העורף, ואני לא בטוח שכולם מכירים את הייעוד של פיקוד העורף על פי חוק. אם כן, אומר במשפט מהו הייעוד של פיקוד העורף על פי חוק, עשינו הרבה דברים מעבר לחוק. על פי חוק ההתגוננות האזרחית 1951, פיקוד העורף אחראי על כל נושא חילוץ והצלה – ההתגוננות האזרחית בכלל זה – הנחיות בנושא ההתגוננות, הסברה, בכל השפות כמובן, ומערך ההתראה והצפירה. זה הייעוד של פיקוד העורף, כפי שהמחוקק הגדיר.

אלא מאי? כמו במצבים אחרים, חלק מהגורמים במדינה לא תיפקדו במהלך המלחמה הזאת, וזה עלה כאן. אמרו את הדברים האלה. לפיכך, פיקוד העורף נדרש לעשות משימות שהן מעבר לחוק ומעבר להגדרת המשימות שלו. אתן דוגמה: איוש מוקדי 106 הוא משימה שביצענו. פתחנו את המוקד הארצי 1207, שנותן מענה בכל השפות – גם בערבית, רוסית ואמהרית. כל מי שמתקשר מקבל את המענה שלו. לצורך הענין, הוא לא חייב להתקשר ל-106, בהנחה שמוקד 106 ברשות שלו לא תיפקד.

בתחילת המלחמה בצענו הערכת מצב אוכלוסיה – עשינו זאת בהתחלה מדי יום, והיום זה מתבצע לסירוגין, יום כן ויום לא. בישיבה זו משתתפים כל נציגי המשרדים הממשלתיים, ומעלים את הבעיות מהשטח. אנחנו משתדלים לתאם ביניהם, כפי שאנחנו מחויבים לעשות על פי חוק – לתאם בנושא ההתגוננות האזרחית. אני יכול לומר שעסקנו בתחומים שחורגים מנושא ההתגוננות האזרחית. כך למשל, בעיר מסוימת שלא אנקוב בשמה, נשארו 30 עובדי רשות בלבד מתוך 300, ונוצר ואקום. מישהו בסופו של דבר צריך לחלק אוכל לתושבים. פיקוד העורף הציב פלוגות בהרבה מאוד יישובים, וחילק אוכל לתושבים – זה קורה עד עכשיו. יש רשויות חזקות, וחיפה למשל היא דוגמה לרשות חזקה, שרוב עובדי הרשות נשארו במקום. ראש העיר אמר לנו שאין צורך, ושהוא יחלק.

אבל איך התבצעה החלוקה? אם אנחנו לוקחים עיר חזקה כמו חיפה, לפי אלו קריטריונים ורשימות? מי ביצע את הפיקוח בעיר חזקה כזאת?

גם בתוך עיר חלשה, אנחנו לא מפקחים. ניקח עיר דוגמת נהריה, קרית שמונה וערים אחרות שחילקנו בהן אוכל: מי שקבע לאן האוכל והפנה את החיילים היו הרווחה, ראש העיר או מי שנשאר שם. אנחנו לא החלטנו. מגיע איש מילואים, סגן אלוף, שלא מכיר את הבעיות ואת המשפחות – והוא לא יכול לקבל את ההחלטות.

אני פשוט מנסה להגיע לתשובה לאורך כל הישיבה: מי נתן את הרשימות?

התשובה היא: הרשות המקומית. מההיכרות שלי עם משרדי הממשלה, אני יכול לומר שמשרדי ממשלה מסוימים דוגמת משרד התמ"ת הקימו צוות חירום, איישו אותו וטיפלו בפניות שלהם. יש משרדים נוספים שעשו זאת. לא אחלק ציונים, אבל יש משרדים שעשו זאת פחות. חלק מהדברים הגיעו גם לפתחנו, כי בסופו של דבר האזרח יודע שיש מוקד של פיקוד העורף, שמבחינתו הוא מתכלל את הכל.

השתדלנו לחבר מתנדבים. בפורום של הערכת המצב ישבו אתנו גם נציגי ארגון המתנדבים הארצי, שאיגד את כל ארגוני המתנדבים. הם הביאו מנות, ועזרנו להם במשאיות צבאיות להעלות את המנות מירושלים ומהמרכז לרשויות המקומיות בצפון. את המנות חילקנו בהתאם להחלטת הרשות.

אני מתנצל על כך שאני חייב לצאת.

בנוסף, שלחנו צוותים רפואיים – רופאים צבאיים וחובשים. הם גויסו למשימות של טיפול בפצועים שנפצעו מהרקטות, כבל כיוון שהאנשים שהו במקלטים זמן ארוך מדיי, ולא יכלו ללכת לקופות החולים, הרופאים הצבאיים באו וטיפלו בחולים במקלטים. הם עשו את זה.

במסגרת האינפורמציה שאתה מציג, לפיה הייתם צריכים למלא את מקומם של רשויות ומשרדים, האם תוכל לציין אם השלוחות של משרדי הממשלה בצפון היו פתוחות?

חלק היו פתוחים וחלק לא. שמעתם כאן מהסקירה שנאמרה.

משרד הקליטה לא היה פתוח.

איזה משרד נוסף היה סגור?

האם תוכל לומר לנו אלו משרדים היו סגורים ואלו משרדים היו פתוחים?

אני יכול להציג לכם רשימה מדויקת, לאורך ציר הזמן – כל יום מי היה פתוח. יש לנו את התיעוד הזה.

אפשר לקבל את זה?

בוודאי.

אנחנו רוצים לקבל את זה.

אני מציע לבדוק מי נתן הוראה לסגור? נציבות שירות המדינה? מי הורה להם לסגור? איזו דוגמה זאת לתושבים?

אנחנו יודעים מי סגר, ואנחנו יודעים מי סגר ונתן מענה חלופי. אני יכול לתת כדוגמה את הביטוח הלאומי, שהיה סגור בחלק מהמקומות, אבל הוא נתן מענה חלופי במקומות אחרים. כך למשל: הביטוח הלאומי בחיפה היה סגור, אז נתנו בחדרה או בדלית אל כרמל.

הביטוח הלאומי בחיפה היה סגור.

אבל אני צריך לומר באותה נשימה שהוא נתן מענה, ומבחינתי – מבחינת מה שקיבלנו ממוקדי 106 ומ-1207 – לא היו תלונות של תושב חיפה שרצה טיפול של הביטוח הלאומי, ולא קיבל אותו. זאת למרות שהמשרד במקום היה סגור.

האם תוכל לציין את שמות המשרדים שלא היו טענות לגביהם?

משרד החינוך היה פתוח.

כבוד חברת הכנסת, אני חושב שלא נכון שאיש צבא יחלק ציונים מעל במה זו למשרדי הממשלה השונים. אני יכול לתת לכם את הנתונים, ואתם תסיקו את המסקנות המתבקשות.

תן לנו את הנתונים.

אנחנו מבקשים נתונים, ולא ציונים.

בנוגע לעולים ושפות: באתר האינטרנט תרגמנו לכל השפות – זה הופיע כבר ביום השני והשלישי. לא היה מצב שבו דובר רוסית או אמהרית לא ידע את הנחיות המיגון בשל אי ידיעת השפה העברית. גם במוקד המידע הצבנו דוברי שפות.

אני לא רוצה לעשות אפליה. מבחינתי, כל הציבור – ולא משנה באיזה חלק של העולם הוא נולד וגדל – הוא ציבור של מדינת ישראל, ואנחנו נאמנים לשרת אותו. אבל אני יכולה לומר לך שעד ש"ישראל ביתנו" לא העבירה לפי ההסכם הקואליציוני 5 מיליוני ש"ח לרדיו רקע – קול ישראל ברוסית – לא שמעו אותם בצפון.

בשבוע השני של המלחמה הייתי כאן בוועדת החינוך, ופגש אותי חבר הכנסת זאב אלקין. הוא ביקש ממני שיהיה גם מסביר בערוץ 9 וברדיו רקע. למחרת, שמנו קצין רב סרן דובר השפה הרוסית מפיקוד העורף, והוא נמצא באולפן כל הזמן, גם ברדיו רקע.

אבל בשל הציוד המיושן של רדיו רקע, לא היתה אפשרות לקלוט אותם בצפון. לפני שהעברנו 5 מיליון ש"ח באמצעות "ישראל ביתנו", הקול שלהם לא הגיע לתושבים בצפון שהיו צריכים לראות ולשמוע אותם.

אני יכול לדווח על המענה שנתנו – היינו בקשר יומיומי בנוגע לענין, והשתדלנו לתת את המענה מהקסימלי. אגב, לא מדובר רק בדוברי השפה הרוסית; יש גם עובדים תאילנדים שעובדים בצפון. הייתי בשבוע שעבר בוועדה לעובדים זרים בראשותו של חבר הכנסת רן כהן. יש מעט מאוד רומנים בצפון, ולבקשתו תרגמנו את הדברים לרומנית ביום המחרת. אנחנו משתדלים לתת מענה לכל האוכלוסיה באשר היא.

ראשית, אני רוצה להבהיר דבר חשוב: הזרוע הביצועית של הממשלה היא הרשויות המקומיות – בהרבה מאוד תחומים ובהרבה משרדים. כמשמדברים על רווחה, זה בפירוש כך; בכל רשות מקומית יש לשכה לשירותים חברתיים, והלשכה היא שמכירה היטב את האנשים הרשומים שם, את הבעיות שלהם ואת הצרכים שלהם, והיא גם זו שיודעת לפתור את הבעיות.

זה במצב רגיל, אבל בזמן מלחמה יש מי שלא רשומים כמקרים סוציאליים, אבל היו חייבים לקבל טיפול.

זו היתה רק הקדמה. אם כן, הזרוע הביצועית היא הרשויות המקומיות. מקרב הרשויות המקומיות, יש המתפקדות טוב יותר וטוב פחות – בזמן רגיל ובזמן מלחמה. נתקלנו בכך. אבל הם מכירים. כבר בימים הראשונים ללחימה, ברשויות שתיפקדו כמו שצריך פינו אנשים, כי ממש בימים הראשונים פתחנו הכל, ואמרנו להם שהם יכולים לפנות למרכז הארץ נכים, מפגרים וזקנים עם בעיות קשות, שלא יכולים לרדת למקלט. את זאת אמרתי בתחילת הישיבה, כשקמתי ואמרתי שפינינו – ולא ריעננו – 3,000 נכים, מוגבלים ומפגרים.

מה פירוש "פיניתם"?

לקחנו את האדם מהבית שלו או מהמסגרת שבו הוא נמצא – אגב, בצפון יש לנו מסגרות סגורות של משרד הרווחה של נכים ומפגרים – ושמנו אותם במסגרת מתאימה במרכז הארץ, במסגרות אחרות. שמנו קשישים בבתי אבות – 250 קשישים. כך לגבי מפגרים – 2,000 מפגרים, שנמצאים בימים רגילים בבית שלהם, אבל הבית לא יכול להכיל אותם. יש לנו נופשונים לאורך כל השנה.

האם הקריטריונים שלכם היו קודם כל קו עימות בלבד?

הקריטריונים שלנו בהתחלה - - -

כלומר, מקלטים?

כן.

חיפה לא היתה אצלכם?

חיפה היתה אצלנו, אבל זה היה תלוי מאוד באדם הספציפי. ברור שהקריטריונים הראשונים שלנו היו קו העימות.

כלומר, מי שלפי פיקוד העורף נמצאים במקלטים.

כן.

ואז התערבתם בפועל ודאגתם לפינוי הפיזי שלהם?

בפועל, העובד הסוציאלי שמכיר את האנשים האלה פנה למחוז אצלנו – ומיד פתחנו במחוז הצפון שלנו חדר מצב. חדר המצב שלנו קיבל את הפניות הללו ודאג לפנות את האנשים האלה. לפעמים היו לנו בעיות פרוזאיות של הסעה – לא היה לנו כסף להסעה – וגם את זה פתרנו והסענו.

איך אנשים ידעו לפנות אליכם? אם מדובר באדם קשיש, שנמצא בבית מרותק למיטתו.

קשיש לא עונה לקריטריונים שלו.

קשיש עונה לקריטריונים – תלוי איזה קשיש.

אדם שהיה בטיפול של המשרד שלך, צריך היה למצוא את העובדת הסוציאלית?

ישנן שתי אפשרויות: אפשרות אחת, שהיא הטובה והנכונה, וכך אמורה היה להיות – כך גם מתורגלים לעשות, ואני יודע שבחלק גדול מהמקומות כך עשו – היא שעובדת סוציאלית ספציפית, שהתחום שלה הוא זקנים, יודעת מי 200 הזקנים שהיא אחראית עליהם, ויודעת מי האנשים שמצויים בבעיות הקשות ביותר. היא היתה אמורה להרים אליהם טלפון ולשאול: מה נשמע? יש מישהו שעוזר לך? אתה יורד למקלט?

אף עובדת סוציאלית לא עושה את זה.

את לא יכולה לומר לי דבר כזה. הייתי אצל חמותי בשבוע שעבר במעלות – את יודעת כמה פעמים העובדת הסוציאלית התקשרה לחמותי? אז למה את מדברת כך?

למה לא עבדתם בערים הגדולות?

הוא אמר שהקריטריון שלו היה קו עימות של מקלטים. בחיפה, לפי הוראות פיקוד העורף, היו באזור ממוגן – בבתים וכולי. האם הבנתי אותך נכון?

נכון.

אפשרות אחת, שהיא האופטימלית, היא שהעובדת הסוציאלית בעצמה אמורה היתה להתקשר. נתתי דוגמה אישית: חמותי גרה במעלות, ושאלתי אותה. היא אמרה שבכל פעם מתקשרת אליי העובדת הסוציאלית ושואלת אותי מה אני צריכה. אם כן, יש מקומות שבהם עשו את זה. לעומת זאת, יש מקומות שבהם לא נהגו כך. הזכיר כאן נציג פיקוד העורף. בנוסף, צריך לזכור שגם לעובדות הסוציאליות יש ילדים. הרבה מאוד לא יכלו להגיע לעבודה. לכן תיגברנו אותן כמשרד – הוצאנו ממרכז הארץ עובדים סוציאליים, שיתגברו אותן.

הדרך השניה ליצירת קשר היא דרך מוקד 106; הוא או משפחתו מתקשרים ל-106.

באזור עליו אתה מדבר – קו עימות שהיו במקלטים חודש שלם – לא שמעת על מקרים בקרית שמונה של אנשים שעונים על הקריטריונים של משרד הרווחה, שנשארו במקלטים במשך כל החודש, בלא שאיש יידע על כך?

אני לא שמעתי על מקרים כאלה. יכול להיות שהיו מקרים כאלה. אני שב ואומר שהיו רשויות שבהן הרשות עדיין לא מתפקדת כמו שצריך, וזה כולל גם חלק מהעובדים הסוציאליים, שלא באים לעבודה או שכן באים לעבודה בשעות מסוימות. גם העובדים הסוציאליים שבאים כורעים תחת הנטל, כי מדובר בעבודה 24 שעות ביממה. העובדים הסוציאליים נמצאים במוקדי החירום, ועונים.

פינינו אלפי אנשים, והתחלנו גם בפעולות של ריענון של אלפי אנשים. מדובר ב-3,000 מוגבלים וב-500 זקנים נוספים. פינינו 4,000 זקנים לריענון – למשך שבוע, ובחזרה.

כמה מתוכם אנשים שהיו מרותקים למיטה והיו צריכים לקבל טיפול?

היו 250 זקנים, ו-3,000 נכים ומפגרים.

במשך חודש ימים היו250 פניות בלבד? בישיבה הקודמת אמרת 300, והיום מדובר ב-250. כנראה, אין לך רשימה מדויקת. אני מבקשת ממך להעביר את כל הרשימות של האנשים שביקשו לקבל את הטיפול וקיבלו, ואת מי שביקשו לקבל טיפול ולא קיבלו אותו.

אם תרצי, תקבלי רשימה שמית.

לפני שאתה עובר לנושא המזון, עליו ביקשת לפרט, אבקש לשאול: אתה מדבר על אוכלוסיה חלשה מאוד. דיבר כאן דוד תושב קרית שמונה, ושאל שאלה רצינית מאוד: מה היו הקריטריונים של עיריה, כשהיא שלחה לרענון אנשים שאינם נכים.

אני לא יודע אם אתה מכיר את נוהל שעת פינוי, שהתקבל בהחלטת ממשלה ב-2001, שמתייחס ל-25 אלף איש – לאו דווקא של מקרים כאלה – שהממשלה אמורה למיין ולקחת? חתמו חוזים עם בתי מלון ואכסניות נוער. האם הייתם מודעים לנוהל הזה?

אני לא מכיר את הנוהל הזה. אני נמצא כל בוקר בישיבה בנושא חירום במשרד שלנו, ואף אחד לא הזכיר נוהל כזה.

ב-2001 היתה החלטת ממשלה עם תכניות מגירה ועם חוזים חתומים. כשר תיירות, אני זוכר: 6,000 מקומות בבתי מלון ו-6,000 מקומות באכסניות נוער, כדי שלא יקרה מצב שבו מי שיש לו פרוטקציות וקשרים מגיע לריענון, ומי שאין לו קשרים נשאר במקלטים. פשוט לא ביצעו החלטה קיימת.

במשך שעה ויותר, אנחנו מנסים להגיע לרשימות ולקריטריונים - לפי אלו קריטריונים היתה החלוקה?

זאת לא טענה דווקא לשכבה החלשה שעליה אתה מופקד, אבל גם עליך זה יכול היה להקל. אני מציע לך לעיין ולבדוק – ב-11 בנובמבר 2001 התקבלה החלטה. יש חוברת נוהל של מל"ח, שאמורים היו אמורים לבצע, ושום דבר מזה לא בוצע. הייתי בחיספין עם קבוצה של חבר'ה מקרית שמונה. שמחתי להיות אתם, אבל גם מהם הבנתיאיך הקריטריונים פעלו – איך הגיעו ומי הגיע.

חיספין הגיעו מהיום הראשון.

אני חושבת שלפי כל היגיון במדינת ישראל יש תוכניות למצב חירום, ומישהו צריך היה לבצע את התוכניות האלה.

בעקבות "ענבי זעם" יצאה תוכנית. נחתמו חוזים עם בתי מלון. אני עומד על המילה שלי – אני יכול להראות את זה. נחתמו חוזים עם בתי מלון ועם אכסניות נוער, והיו 25 אלף מיטות מסודרות בתנאים מאוד מסודרים. פשוט לא בוצע. אתה אומר שזה אפילו לא דווח.

אני לא שמעתי על כך. אני יודע שהממשלה לא החליטה להכריז על מצב חירום, ולכן כל הנושא של מל"ח - - -

זה לא חייב הכרזה על מצב חירום. ההחלטה אומרת כשיש מקום מותקף בקו עימות, בדיוק במקרה כמו זה של "ענבי זעם", או כשיש התקפת טילים, כמו בתקופת מלחמת המפרץ. זה נקרא נוהל שעת פינוי.

או אסון טבע.

מבחינת משרד הרווחה, היה לנו נוהל בנושא הזה להוציא קודם כל את האנשים שממש תחת אחריותנו. לכן התחלנו קודם כל במסגרות שלמות שלנו, של משרד הרווחה, שראינו שאין בהם מקלטים או דברים מן הסוג הזה. פינינו אותם, ואחר כך אנשים מהקהילה. בהחלט, אם היה לנו יותר מקום, היינו מפנים עוד אנשים. בענין הזה, אין קשר לשאלה אם האדם רשום בלשכת הרווחה או לא רשום.

אני לא יודע איפה כתוב מי אחראי לנושא המזון. אני לא בטוח שזה משרד הרווחה. עם זאת, לאור מה שראינו בימים הראשונים, החלטנו להיכנס לענין ולקבל על עצמנו את האחריות. מנכ"ל המשרד ריכז אצלו במשרד את מנהלי העמותות הגדולות שסיפקו מזון באותו זמן. אני מדבר על יום שלישי, כלומר היום החמישי ללחימה. הוא ריכז את הקרן לידידות, מאיר פנים וכל העמותות שטיפלו בכך. לקחנו על עצמנו לנהל את כל הנושא של דחיפת המזון לצפון. העמותות עבדו בשיתוף פעולה איתנו. הממשלה חתמה אתם על חוזה – היא גם שילמה את מחצית העלות. בהתחלה היה סיכום על 4 מיליוני ש"ח של הממשלה, ובשבוע שעבר 4 מיליוני ש"ח נוספים. ההחלטה אמרה שראש רשות מקומית צריך להתקשר למטה המחוז של משרד הרווחה, ולציין מדי יום כמה מנות הוא צריך לקבל, והוא יקבל את כל מה שהוא צריך. התנאי הוא שהוא גם יחלק אותן, כי לנו כמשרד הרווחה אין אפשרות לחלק – אין לנו עובדים. ראש הרשות הוא מי שצריך להכיר היטב את הרשות, את האנשים שלו. לא הגבלנו אותם בשום דבר. לא קבענו קריטריונים. רק אתמול קבענו קריטריונים, בפעם הראשונה.

איך חילקתם אוכל?

אסביר: ראש עירית קרית שמונה, חיים ברביבאי, התקשר ואמר שהוא זקוק ל-10,000 מנות – אינני זוכר את המספר במדויק כי הרשימות לא נמצאות אתי כאן – ולמחרת הוא קיבל 10,000 מנות חמות, והוא אמור לחלק את זה. אם הוא לא חילק את זה כמו שצריך, כפי ששמעתי כאן מסגנו, זו בעיה של הרשות המקומית.

אגב, ביום שישי פרסמנו ברדיו שכל מי שלא קיבל וחושב שצריך לקבל, שיתקשר ל-118 או לפיקוד העורף. בסך הכל, אחרי שהיו פניות ברדיו ובטלוויזיה – פרסמו את זה בחדשות עצמן בגלי צה"ל וגם בערוץ 10 בכתוביות – היו בסך הכל כ-400 פניות מהצפון, 200 מתוכן מחיפה, וחיפה לא בקריטריונים שלנו. היו 50-60 פניות נוספות מקרית שמונה, והיתר ממספר רשויות קטנות נוספות, והצלחנו איכשהו לספק אותן.

המטה שהקמנו פעל ופועל כל יום. בשבוע שעבר, למשל, התקשרו אלינו מצפת בשעה 21:00 ואמרו שאין טיטולים, פתחו ב-2100 את מפעל חוגלה במיוחד בשבילנו כדי להוציא טיטולים ולספק אותם למקום. וכך הלאה לגבי כל הדברים הללו. אומר שוב שהחלוקה עצמה היתה ברשות המקומית. כשראינו שיש בעיות, ביקשנו מפיקוד העורף שיכניס לשם חיילים. באמת, כעבור שבוע או עשרה ימים מתחילת הלחימה פיקוד העורף הכניס חיילים נוספים לצורך הנושא של המזון, כדי שהם יסייעו לרשויות המקומיות.

מלבד העובדות הסוציאליות, האם יש לכם סניף בצפון?

יש לנו מחוז צפוני.

האם הוא היה פתוח כרגיל?

המחוז שלנו היה פתוח, אבל יש להבין שההנחיות של פיקוד העורף הן שאדם חייב להיות במקום שבו יש לו מרחב מוגן שהוא יכול לשהות בו במקרה של אזעקה. במרחב המוגן של משרד הרווחה בצפון יש מקום ל-40 איש, וההנחיות של קצין הביטחון שלנו אמרו ש-40 איש בלבד מתוך 300 יהיו במשרד.

והמשרד היה פתוח?

המשרד היה פתוח, כולל ששי שבת, כאשר יתר המפקחים שלנו הסתובבו בשטח. אגב, מאחר שרוב העובדות הסוציאליות הן נשים עם ילדים, וגם הן גרות בקו העימות, מי שלא הגיעה – היתה לה הצדקה.

לפני שאדבר על היום שאחרי, אני רוצה לספר על פעולות שהמשרד נקט בהן מיד עם תחילתה של הלחימה. ישבתי אתמול כשעה רק למפות את הפעולות האלה, כי מדובר בפעולות רבות. צריך לזכור שבתקופה שפרצה המלחמה הילדים היו בחופשת הקיץ. יחד עם זאת, מיד הוקם במשרד מטה חירום בראשות השרה ומנכ"ל המשרד, והתחלנו לנקוט פעולות שאפרט.

ראשית, השירות הפסיכולוגי שלנו נערך לתיגבור היועצים והפסיכולוגים שנמצאים בצפון הארץ.

אם אדם זקוק היום לעזרה פסיכולוגית, למי הוא צריך לפנות?

ראשית, יש לנו פסיכולוגים חינוכיים ברשויות המקומיות, בקווים 106 ו-107. יש לנו בנוסף קווי טלפון לשירות הציבור:

6500109/110-04. בחיפה: 9549244/9-04.

כמובן, יש לנו גם את הקו הפתוח לפניות תלמידים. יש גם מרכז המידע באגף לפניות הציבור של המשרד. הטלפון של הקו הפתוח לפניות תלמידים הוא: 2003-222-800-1. זה בשפות שונות, כולל רוסית ואמהרית. מספר הטלפון של מרכז המידע, גם בשיגרה, הוא: 0025-25-800-1.

היתה חלוקה של ערכות הפעלה ומשחקים לילדים שנמצאים במקלטים. חולקו 1,500 ערכות, לרבות 220 ערכות לילדי המגזר הערבי.

אני פונה לחברי מועצת העיר – האם שמעתם על כך?

אין כבר על מה לשמוע.

מדברים כאן על חלוקות. אתם יודעים מי מחלק את זה?

בנוסף, נמצאו פתרונות מגורים למשפחות מצפון הארץ בכל מני פנימיות וכפרי נוער ברחבי הארץ. כך למשל: באלוני יצחק, בהדסים, ברעות ובהדסה נעורים. היו בסך-הכל 600 אורחים. בכפרי נוער נוספים היו 3,370 אורחים נוספים. אנחנו יכולים לומר שבשבועיים של סוף חודש יולי – מ-15 ביולי ועד 30 ביולי – היו לנו 10,000 תושבים ב-60 כפרי נוער ופנימיות.

האם אתם ערוכים לשבועיים הבאים?

כן.

לאן אנשים צריכים לפנות?

הם צריכים לפנות למינהל לחינוך התיישבותי. מיד אמצא את מספר הטלפון ואמסור אותו.

גברתי, האם היית מודעת לנוהל שעת פינוי, במסגרתו יש חוזים חתומים ל-6,000 מקומות באכסניות נוער של משרד החינוך, והם מחויבים לתת מענה לקו העימות?

זאת לא שאלה שצריכה להיות מופנית אליי אלא יותר למנהל המינהל.

אני שואל אם היית מודעת.

אני לא, כי בתפקידי אני מנהלת את האגף לפניות הציבור, ומטבע הדברים אני לא צריכה להיות מודעת לכך. עם זאת, כמעט קרוב לוודאי שמנהל המינהל לחינוך התיישבותי, מר יחיאל שילה, מכיר את הנוהל, כי ההתארגנות כאן היתה מהירה מאוד.

- - -

איך אתם ערוכים ל-1 בספטמבר?

הייתי רוצה לציין דבר נוסף לגבי ילדי החינוך המיוחד, שזו אחת האוכלוסיות החלשות שלנו: פורסמו הנחיות כיצד להתמודד עם הילדים האלה, והוצעו מוסדות לילדים האלה במוסדות חינוך במרכז הארץ, בהתאם ללקות.

כמה ילדים קיבלו טיפול?

אינני יודעת. הנתון הזה איננו לפניי. אני יכולה להמציא לוועדה בהמשך.

דיברו כאן על אומנים מובילים צפונה, ואני רוצה לציין שגם לנו היה מיזם כזה במשרד החינוך. יותר מ-23 אלף ילדים הוצאו לפעילויות שונות לפרקי זמן שונים מקו העימות. היו כאלה שיצאו לפעילות הפגתית של יום, והיו מי שיצאו לשלושה ימים.

לפי אלו קריטריונים? מול מי הונהגו הקריטריונים?

אני חושבת שזה היה בעיקר מול הרשויות המקומיות. יש לנו את אנשי מינהל חברה ונוער, שעובדים מול הרשויות המקומיות – גם בעיתות שיגרה ולא רק בחירום – ואני מניחה שזה היה מתואם אתם.

היתה גם חתימה על אמנת הסטודנט במערכת להשכלה גבוהה לתנאים והקלות להם זכאים סטודנטים שלימודיהם נפגעו עקב המצב הביטחוני. שרת החינוך הובילה את המהלך של חתימה על האמנה.

בנוסף, פתחנו מערך ייעוץ ותמיכה פסיכולוגי רב-תחומי לעובדי ההוראה. זה ללא תשלום עד סוף חודש אוגוסט.

האזרחים צופים בנו היום מהבית, והילדים נמצאים בחרדה ובלחץ. בכל זאת עברנו חודש קשה מאוד, והם רוצים לקבל עזרה ממשרד החינוך. לפי הקריטריונים – או בלעדיהם – למי הם צריכים לפנות?

ראשית, אני מציעה לפנות לאותם קווי טלפון שציינתי קודם – גם למוקדי החירום שלנו בצפון ובחיפה, גם למרכז המידע של האגף לפניות הציבור, גם לקו הפתוח לתלמידים. כל האנשים שם יודעים להפנות את הפונים לגורמים המסייעים.

כבר מחר יוצאים צוותים של מינהל הפיתוח לשטח לגבי אותם מוסדות חינוך שנפגעו. למזלנו הרב, הפגיעות לא רבות, וגם לא במספר גדול של מבנים. בתי הספר כבר נפתחים להיערכות ב-15 באוגוסט. כל מנהל בית ספר כבר אמור ליצור קשר עם המורים ועם הילדים שהוא מכיר, אתם הוא יוצר קשר כדי לראות אם יש בעיה, מי יתייצב בבית הספר ומי לא – לזהות את כיסי הבעיות.

אתם ערוכים לפתוח את שנת הלימודים ב-1 בספטמבר, גם בצפון, אם המצב יהיה שקט?

אנחנו רוצים להתחיל את שנת הלימודים כסדרה בכל המקומות, ובמתכונת מיוחדת בחיפה ובצפון. משמע: הלימודים בתחילתם לא יהיו מאוד לימודיים ורציניים אלא יותר פעולות חווייתיות והפגתיות, כדי להכניס את הילדים שעברו וחוו טראומה כל כך גדולה לתלם הלימודים בהדרגה.

במצב רגיל, מה היחס בין פסיכולוג אחד למספר התלמידים?

אני לא יודעת לומר לך את זה.

מלבד פסיכולוגים, יש לנו גם יועצים חינוכיים. בפתיחת שנת הלימודים, אנחנו בשאיפה שיהיה יועץ חינוכי או פסיכולוג.

תודה רבה. אני רוצה לקבל מכם בכתב פרטים לגבי תיגבור הפסיכולוגים הצפוי.

המלחמה התחילה ביום רביעי, וביום ראשון פתחנו את כפרי הנוער שלנו ואכלסנו את ילדי מרכזי הקליטה ברחבי הארץ. נתנו להם תכנית העשרה חינוכית ופעילות חברתית. במהלך אותו שבוע, התחלנו לפרסם בטלוויזיה בכתוביות, והבאנו ילדים מצפון הארץ לפנימיות ברחבי הארץ. הגענו ל-11 אלף תלמידים בכל רחבי הארץ.

אני צריכה לומר שהתארגנתם מהר מאוד.

התארגנו בצורה בלתי רגילה, לדעתי. מיזגנו יותר מ-1,700 מקלטים ברחבי הצפון, כולל טלוויזיות. כל זאת נעשה בתרומות קהילת צפון אמריקה, מדינות קרן היסוד ונדבנים ישראלים בארץ. כרגע אנחנו חושבים על היום שאחרי. גם כאן אנחנו כבר מאורגנים.

המזגנים חוברו למקלטים, או היו מונחים?

לא. אנחנו התקנו אותם. דאגנו שהם יותקנו.

גם בחיפה?

גם בחיפה.

גברתי, בהחלטה יש החלטה שלא להתקין מזגנים במקלטים אלא בבתי ספר.

אני אומרת לך שבכל רחבי הצפון התקנו. אנחנו מבקרים בכל מקום שבו אנחנו מבצעים עבודה. מעבר לכך, בכל פנימיה שיש בה ילדים עוברת בכל יום סיירת ביקורים כדי לוודא שהילדים מקבלים את מה שהובטח לנו ואת החוזים שנחתמו.

מעבר לכך, אנחנו כבר ביום שאחרי. בשבוע הבא יהיו כבר פרסומים בעיתונות, לפיהם חיילים שקיבלו צו שמונה יהיו זכאים לקבל חלקיות של מילגת לימודים. אנחנו עומדים לבצע תמיכה פסיכולוגית לילדים.

האם המזגנים היו דרך הרשויות המקומיות?

הסוכנות דאגה לרכוש את המזגנים ולהתקין אותם.

בקרית שמונה הסוכנות התקינה אותם?

היא התקינה אותם בכל רחבי הצפון.

זה לא נכון. לא התקינו אף מזגן.

אולי בשתי מקלטים.

הם לא הביאו כסף. אני אומרת לכם שהפעם לא הבאנו כסף; הפעם המחלקה ללוגיסטיקה בסוכנות היהודית הלכה לכל המקומות ודאגה שהדברים יותקנו ושלאוכלוסיה יהיה קל ונוח יותר לשהות במקלטים.

אני רק שואל: ישירות, או דרך הרשויות המקומיות? זה לא פשע דרך הרשויות.

אני אומרת: ישירות. יכול להיות שאת רשימת המקלטים הרשויות סיפקו, אבל אנחנו סיפקנו את ההתקנה. אנשים שלנו דאגו שהכל יותקן, ישירות.

מעבר לכך, אנחנו נותנים השתתפות בחוגים לילדים אחר הצהריים. אנחנו נדאג לילקוטים וציוד ראשוני לילדי בתי הספר. זה בנוגע ליום שאחרי. כרגע אנחנו עסוקים בכך, ומדי יום יש לנו ישיבת מטה וכל יום אנחנו יודעים לאן אנחנו ממשיכים.

הקמנו מטה בתחילת המלחמה, ביום הראשון. למזלי, השתחררתי מפיקוד העורף לפני חצי שנה, והנושא בהיר לי. המטה הזה סינכרן גם את המדיניות של פיקוד העורף מול התמ"ת, וגם מול יתר המשרדים. הקמנו צוותים חוץ-משרדיים כמו בנקים וכדומה. טיפלנו בעסקים קטנים במהלך המלחמה, וטיפלנו במפעלים קיומיים. בנוסף, עמדנו בקשר עם גופים כמו הג'וינט כדי לסייע לכל אותם גופים. המחוז הצפוני שלנו עבד כמו סיירת מטכ"ל – הוא היה בשטח כל הזמן. אין כאן גופי תעשיה, אבל בכל מקום הסתובבו כל הצוותים שם על פי המדיניות של פיקוד העורף.

בקצרה: היינו מאוד מעורבים בפעילות מול הגופים, כמו עסקים קטנים או התאגדויות של תעשיה, מלאכה וכולי. אני חושב שהמשרד הצליח מההתחלה ליצור ולשפר בהרבה מקרים את התנאים שהעסקים הקטנים היו זכאים להם. אני חושב שבנקודה הזאת עשינו הרבה עבודה. נדמה לי שבפורום הזה לא כדאי להרחיב, אבל נעשתה עבודה מאוד יסודית.

ראשית, אני מודה לך על היוזמה של הכינוס בנושא הזה. בימים מלאי-ספק אלה, אנחנו לא יודעים לאן פניה של מדינת ישראל, וכמה מתוך הדיון הזה הוא דיון של חקירה על העבר וכמה הכנה לעתיד.

מה שמרגיז אותי בנושא הפינוי הוא שלא ביצעו את תוכניות המגירה שתוכננו בדיוק למצב הזה – שלא ייווצר מצב של פרוטקציות וחלוקה לא צודקת ביחס למי שזוכה לריענון, אלא הממשלה ביוזמתה תיזום ותכוון את הדברים האלה מבלי לסמוך על נדבנים בלבד. עם כל הכבוד לנדבנים, לגיידמאק ולמדרשה בחיספין שביקרתי בה, ולגופים רבים נוספים אחרים, כפרים ומושבים והמון אנשים פרטיים, הם לא יכולים למיין את האנשים. כך שכשיש תוכנית ולא מבצעים אותה, זה חורה מאוד. אני מקווה שזה ייבדק מול מל"ח ומול כל מי שהיו אמורים להפעיל את התוכנית הזאת מול הממשלה שהיתה אמורה לבצע את זה.

אני מקווה שמסקנות יוסקו, ושכשתוכניות ייכתבו עם מסקנות, שמישהו ידאג גם לביצוען.

לסיכום, אני רוצה להודות לכם על שהגעתם. אינני רוצה לחלק מחמאות, כי אני חושבת שבזמן המלחמה – וחבר הכנסת בני אלון, שכיהן כשר בממשלה הקודמת, אמר ונאמרו כאן דברים, לפיהם היו תוכניות. אינני יודעת מדוע לא ביצעו את התוכניות ולמה לא הוציאו אותן מהמגירות. מישהו כנראה יצטרך להפיק לקחים.

אני רוצה לומר שחמור ביותר בעיניי שהיתה חסרה לוגיסטיקה. היו עיריות ומועצות חזקות, שטיפלו בענין. עם זאת, קיבלנו פניות רבות של תושבים ואזרחים חלשים, שלא קיבלו את הטיפול הראוי שהיו צריכים לקבל, ולא קיבלו. הדבר הזה חמור ביותר. מדובר בשעות קשות, שעות של מלחמה. אני חושבת שאנחנו צריכים ללמוד מהמלחמה הזאת. נצטרך לבצע בדיקות – למה לא היה פיקוח במקום – ולהפיק לקחים.

כוועדה, אנחנו מבקשים לקבל ממשרדי הממשלה את התוכניות לשיקום אחרי המלחמה.

תודה לכם על שהגעתם, הישיבה נעולה.

10:52