כנסת פתוחה

הכנסת השבע - עשרה

1
ועדת העליה, הקליטה והתפוצות

14.8.2006

הכנסת השבע - עשרה

מושב ראשון נוסח לא מתוקן

פרוטוקול מס' 26

מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

יום שני, כ' באב התשס"ו (14 באוגוסט 2006 ), שעה 09:30

מפגש עם משלחת ראשי ארגונים יהודיים מאוקראינה המגיעים לתמוך ולהזדהות עם מדינת ישראל במלחמתה בצפון

מיכאל נודלמן – היו"ר


קולט אביטל


זאב אלקין



אברהם מיכאלי


מרינה סולודקין


ראובן ריבלין


יוסף שגל

אבי ברמן, משרד הביטחון, פיקוד העורף רמ"ד קשרי חוץ


קרול אונגר, הסוכנות היהודית, מנהל חטיבת עליה – מזרח


אלכס כץ, הסוכנות היהודית, סגן מנהל חטיבת עלייה מזרח


צבי קן-תור, משרד ראש הממשלה, נתיב


מרינה קוניוחוב, קרן היסוד


רחל נגר, קרן היסוד


כרמלה גרבינר, קרן היסוד


זהבה חייט, קרן היסוד


מרק שטיין


חיים אברהם


יהודה סמואל – הסוכנות היהודית

דנה גורדון

מפגש עם משלחת ראשי ארגונים יהודיים מאוקראינה המגיעים לתמוך ולהזדהות עם מדינת ישראל במלחמתה בצפון

בוקר טוב חברי הכנסת, אורחים נכבדים, גם נציגים ממוסדות שונים בישראל. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. היום ישיבת הועדה לא שגרתית, נוכחת פה בישיבה משלחת גדולה של קונגרס איגודי אירופה האסייתית, מנהיגי קהילות יהודיות, 12 מדינות הגיעו לישראל כדי להזדהות עם מדינת ישראל ועם אזרחיה בזמן קשה זה. אנחנו מעריכים את כל הפעולות שאנשי הקונגרס עושים גם במדינות שלהם וגם במדינת ישראל.


שמענו שיש הפסקת אש אבל אנחנו צריכים להיות זהירים, אנחנו יודעים כי בכל רגע יכול הכל להתחיל מהתחלה. לאורך ציר איראן, חאמאס, דרום לבנון, עזה, שומעים מילים ומשפטים של נשיא איראן על חיסול ישראל. משמעות המילים היא לא רק היפותטית אלא זו תוכנית שאיראן רוצה לבצע. ישראל לא איימה על לבנון, ישראל לא ארגנה פרובוקציה נגד לבנון ואת זה יודעים מנהיגי חיזבאללה ואיראן אבל הם ביצעו פרובוקציות, נכנסו לשטחי מדינת ישראל, הרגו חיילים, לקחו בשבי חיילים, וירו על כל יישובי הגבול. לא היתה לנו ברירה אלא להיכנס לפעולה צבאית.


טעות היא לומר שצה"ל לוחם נגד פרטיזנים. אנחנו נלחמים נגד צבא מאורגן מאד, פנאטי, עם נשק מודרני מרוסיה, סוריה, איראן וסין. היום הם נלחמים נגד ישראל, מחר נגד אנגליה וארצות הברית, אחר כך נגד סעודיה וכווית ויכול להיות שעם הנשק הזה שיש אצלם הם יילחמו מול כל מדינה.


עם ישראל חזק ומדינת ישראל חזקה. אבל ללא תמיכה פוליטית ומוסרית מידידים, איגודים ומכל העולם קשה לנצח אויבים כאלו. משלחת הקונגרס מרוסיה הגיעה לישראל להזדהות אתנו, לאות סולידריות עם המאבק שלנו. סולידריות זה אחדות, השקפות ופעולות תמיכה ועזרה הדדית ואם כך אני בטוח שבסוף אנחנו ננצח.


אני רוצה להודות לנציגי הקונגרס ולפרופ' צ'לנוב שהוא מזכ"ל הקונגרס. אני מבקש שהדיון היום יהיה כדי שהישראלים ידעו מה עושה הקונגרס. איך אנחנו הגענו למלחמה כזו, איזה תוצאות. אני שמח שקבוצה כל כך גדולה יושבת פה בועדת העלייה, הקליטה והתפוצות ואני נותן זכות דיבור למזכ"ל הכללי.

אני מבקש להתנצל, אני רוצה להוסיף. נוכחים כאן בישיבה שלנו נציגים של צבא הגנה לישראל, נציג "הסוכנות היהודית", לשכת "נתיב", משרד קליטה ומשרד החוץ.

תודה. אנחנו מאוד שמחים להיות כאן ולהיפגש אתכם.

וגם ארבעה חברי כנסת: מרינה סולודקין, קולט אביטל, מיכאלי ויוסף שגל. סליחה.

תודה.

מיכאל, אהה?

אנחנו מאוד שמחים להיות כאן ומודים לכם על ההזדמנות שניתנה לנו לבוא לכנסת, ולהיות כאן ביום השקט הראשון, במידה מסוימת, עבור ישראל, היום הרגוע הראשון אחרי מספר חודשים של טירוף וסיוט.

שלא תעשה עין רע.

אני לא אעשה (נוקש בעץ) הנה אנחנו נקשנו בעץ. אנחנו – זה, כפי אמר כאן חבר הכנסת נודלמן, זה משלחת של קונגרס יהודי אירופה האסייתית. כאן נמצאים נציגים וראשי קהילות מארבע עשרה מדינות מתוך למעלה מעשרים מדינות שמאוחדות בקונגרס שלנו. השאר פשוט מסיבות טכניות גרידא לא הצליחו להגיע. אחת המטרות העיקריות של הביקור שלנו זה להגיד לכם, לחברים היקרים שלנו, שאנחנו, הקהילות היהודיות של האזור הענק הזה, תמיד אתכם, מה שלא יקרה, אנחנו עם המדינה היהודית המשותפת שלנו.

ובכן אני גם רוצה למסור לכם ברכות מהנשיא שלנו, מר משקביץ, שלצערי לא הצליח להגיע לפה היום, הוא יגיע מחר, ולכן הוא לא נכח בפגישה החשובה הזאת בכנסת. הוא ביקש ממני ומכולנו להבטיח לכם שהוא, כמו כולנו וכמו כל הנהלת הקהילה של האזור הזה, כל הזמן הזה מנסה לעשות משהו כדי לעזור לכם וכדי שהאחדות של העם היהודי תהיה מוחשית.

אני מציג בפניכם את חברי המשלחת שלנו ואת המדינה שממנה הם הגיעו.

מכוח האגואיזם אני אתחיל מהמדינה שאני הגעתי ממנה – מרוסיה. אולם, בעצם לא רק אני, ברוסיה קיימת הקהילה היהודית הגדולה והנרחבת ביותר של האזור שלנו. רוסיה מיוצגת כאן על ידי מספר אנשים: מר אושטרח מיקטרינבורג, גברת לבובה מסנט פטרבורג, וכן מספר נציגים של ארגונים אזוריים גדולים שעובדים אצלנו, בין היתר זה מר פולנסקי שמייצג את התאחדות "מכבי" וכן שורה של נציגים אחרים.

אוקראינה היא הקהילה השנייה בגודלה. היא מיוצגת כאן על ידי אחד המנהיגים הבכירים והבולטים ביותר, חברי הוותיק יוסף זיסלס שיושב מימיני, הרב דוכובני ושורה של נציגים אחרים.

בילרוסיה, שמיוצגת כאן על ידי ראש הקהילה, אדריכל מדהים וחבר שלנו, ליאוניד לוין.

מולדובה מיוצגת הפעם, היום, על ידי עיתונאים.

גרוזיה, שמיוצגת על ידי אחד ממנהיגי הקהילה מר ג'מל אדז'יאשוילי.

ארמניה מיוצגת על ידי ראש הקהילה הגברת רימה ורפפיטיאן-פלר.

אזרביידז'אן מיוצגת על ידי מנהיג הקהילה גנדי זלמנוביץ.

קזחסטאן מיוצג על ידי אחד המנהיגים הבכירים ולמעשה מייסד הקהילה היהודית של קזחסטאן מר אלכסנדר ברון.

אוזבקיסטאן מיוצג כאן על ידי הגברת רימה גולובינה. היא מנהלת ההתאחדות לתרבות יהודית והמרכז היהודי בטשקנט.

בולגריה מיוצגת על ידי נשיא הקהילות היהודיות של בולגריה, מר אמיל קאלו.

סלובניה מיוצגת על ידי נשיא הקהילות היהודיות של סלובניה, מר אנדרי קוזיר.

הודו מיוצגת כאן על ידי סגן נשיא הקונגרס היהודי של הודו, ג'ודו סמואל ומנכ"ל הקונגרס מר טאלי גפקר.

פיליפינים מיוצגים על ידי מר גופר, נשיא הקהילה הזאת שמתגורר בישראל.

ופולין שמיוצגת על ידי מר סמטוב אחד המנהיגים הדתיים של הארגון בפולין.

אלה אנשים בעלי השפעה, אני מתנצל, אמרו לי, באמת, כן, אני עוד לא הזכרתי את נציגי הארגונים הבינלאומיים. בפרט, במשלחת שלנו נמצא נשיא התאחדות אסירי גטאות ומחנות ריכוז של הנאצים במדינות חבר העמים, מר גולוגורסקי, פרופסור גולוגורסקי.

זאת רשימה די מרשימה. אני רוצה להזכיר לכם שבהרכב הקונגרס אירופה האסייתית נכללים עוד כעשר מדינות, שנציגיהם לא הצליחו להגיע. מדובר באוסטרליה, ניו זילנד, יפן, טג'יקיסטאן וארצות אחרות. הם כולם מודעים לפגישה שלנו. היעדרותם נושאת אופי טכני גרידא והם כולם ביקשו למסור לכם דרישת שלום חמה ואת הזדהותם עם העם בישראלי.

אנחנו הבאנו איתנו גם מכתב שאותו אנחנו נמסור מאוחר יותר לכנסת מהרב הראשי של רוסיה אברהם שייביץ. במכתב הוא פונה אליכם ואל עם ישראל ומביע את רגשי ההזדהות שלנו.

כולנו – אתם בראש ובראשונה, אבל גם אנחנו, יהודי התפוצות, יהודי האזור של אירופה האסייתית, עברנו חודשיים ואף יותר, די קשים. בתקופה הזאת ישראל, מדינת היהודים עברה אירועים שבעצם כבר מזמן היא לא נאלצה לעבור. אם לדבר על העלייה מברית המועצות לשעבר, על התנועה הלאומית הגדולה שהביאה למדינת ישראל למעלה ממיליון בני אדם בחמש עשרה שנים האחרונות, הרי שעבורם, עבור אלה שהיו עד לאחרונה בני ארצנו, כל מה שקרה בחודשיים האחרונים היה בעצם התנסות ראשונה מסוגה, כמו שאומרים. בעצם, אחרי המלחמה במפרץ, בשנת 91 ישראל, למרות כל הקשיים היחסיים, עברה תקופה די רגועה. כל התקופה הזאת,

מישה, שכחת את האינתיפאדה השנייה.

אהה?

אינתיפאדה שנייה.

אינתיפאדה שנייה כן. אבל יחד עם זאת זה היה, זה לא היה, כמו שאומרים, תהליך כל כך אינטנסיבי. אינתיפאדה זה משהו קצת אחר מאשר מלחמה גלויה שהייתה עכשיו, בפרט עם החיזבאללה.

היו שם אלפי הרוגים.

אני יודע, אני יודע. בשלוש שנים. וכאן מאה חמישים בחודש.

או.קי. אם מישהו רוצה להתווכח על זה, בכל מקרה אני מביע דעה, דעה פרטית שלי.

ובכן, הקהילות שלנו ניסו בפרט בחודש האחרון של המלחמה בלבנון לעשות משהו כדי להביע את הזדהותנו. ובכן, הקונגרס של אירופה האסייתית התחיל בכך שהוא ארגן גיוס כספים ונכון להיום גייסנו בסביבות מיליון דולר. את הסכום הזה, בעזרת קרן היסוד, הפנינו לתכניות הומניטאריות שונות שנועדו לסייע בראש ובראשונה לתושבי צפון הארץ במצבים קשים שאליהם הם נקלעו. אם זה במקלטים,

אם זה במקלטים ואם זה בקייטנות חירום לילדים שהוקמו במיוחד. למעשה כל הקהילות של האזור שלנו בדרך זו או אחרת הביעו את הזדהותם עם מדינת ישראל. אני צריך להגיד לכם שלא בכל מקום זה היה פשוט בצורה חד משמעית. זאת משום שהתגובה למלחמה במזרח התיכון הייתה לא הייתה אחידה בין המדינות שונות באזור שלנו. אני אזכיר לכם שבאזור שלנו נמצאות מדינות מוסלמיות שיש בהן קהילות יהודיות, לא כולל בוסניה והרצוגובינה אם אפשר לכנות אותה קהילה מוסלמית שמחוץ לאזור שלנו. אלה מדינות של אסיה תיכונה סובייטית לשעבר וגם שורה של מדינות אחרות עם אוכלוסייה מוסלמית כגון הודו ואחרות. כמובן שעובדה זאת השפיעה על עמדתם של השלטונות במדינות מסוימות, אם כי צריך להגיד שבאופן כללי באסיה מרכזית, למרות מה שניתן היה לצפות גם במידה מסוימת, בגלל, איך להגיד את זה, ההזדהות המטורפת כל כך עם העולם המוסלמי, בפועל התגובה למלחמה הייתה שם די מאופקת ובמידה מסוימת מרוחקת.

נערכו פעולות שונות למען תמיכה בישראל ובראש ובראשונה אני רוצה להזכיר את הפעולה בקייב, עליה יספר כאן יוסף זיסלס, אשר עד כמה שאנחנו מבינים, הייתה אחת ההפגות ההמוניות הגדולות ביותר של תמיכה בישראל. עצרות כאלה נערכו בכל היבשת של אירופה האסייתית כולל מדינות מזרח אירופה. שם, כפי שכולנו יודעים התגובה של השלטונות המקומיים כלל לא כל כך חיובית כפי שהיינו מקווים.

בכך אני מסיים את דברי הפתיחה שלי. ועוד פעם, חברים יקרים, תרשו לי בשם כשני מיליון יהודים של האזור הענק הזה, שמשתרע מפולין ועד ניו זילנד, לברך אתכם ולהביע את תמיכתנו ואת הזדהותנו תמיד, מתי שלא יהיה ומה שלא יקרה, עם המדינה היהודית שלנו. תודה.

שלום לכולם. אני אנסה בקצרה להמשיך את מה שהתחיל לספר מיקה צ'לנוב וגם להקדיש תשומת לב מיוחדת לאוקראינה. מה הייתי רוצה להדגיש כעת בהקשר של המצב הכללי? שאותם ערכים, אותם וקטורים של פיתוח שהוכרזו על ידינו בהתחלה, בעת התעוררותם של החיים היהודיים בסוף שנות ה-80, הם, גם אם לאט יותר ממה שהיינו רוצים, גם אם לאט יותר ממה שאתם הייתם רוצים, הם הופכים למציאות. הקהילות שלנו, למרות העלייה וההגירה הגדולה בכל זאת הופכות למאורגנות יותר, למקצועיות יותר ופעילות יותר במובנים שונים של המילה הזאת. ומה שחשוב מאוד, בעודנו משתלבים בעולם היהודי, מה שהייתה אחת המטרות העיקריות של ההתפתחות שלנו, אנחנו בהדרגה אולי, לפחות כך אנו מקווים, מתחילים לנפץ סטריאוטיפים מסוימים. בשישים שנים האחרונות נוצרה איזו שהיא מסורת בעולם היהודי שהפכה לסטריאוטיפ יציב – שכל ההחלטות החשובות בעולם היהודי מתקבלות בין ירושלים לניו יורק. אם זה כך או אחרת אבל ההתפתחות האקטיבית של הקהילות היהודיות באותו האזור שאנחנו מכנים אותו אירופה האסייתית בהדרגה, גם אם אולי לא משנה את הדעה הזאת, את הסטריאוטיפ הזה, הרי שלפחות מצביעה על כך שבאזור שלנו מתקיימים חיים יהודיים פעילים וכבר די מאורגנים. זה מתבטא באספקטים שונים ובראש ובראשונה בדרגות של ארגון עצמי של הקהילות שלנו בלמעלה מעשרים מדינות, שאותן הזכיר מיכאל צ'לנוב בדבריו. מדובר גם על רמה מקצועית של העבודה שנעשית בקהילות האלה, על רמה גבוהה של מימון עצמי. כיום לפי הערכות שלנו רמת המימון העצמי של הקהילות בשטחה של ברית המועצות לשעבר מגיע לכ-40-50%. אני סבור שבעשר, עשרים השנים הקרובות המצב הזה עוד עשוי להשתפר.

כמו כן חשוב מאוד ההיבט שלמענו הגענו לכאן היום – וזאת רמת התמיכה במדינת ישראל באותן מדינות שקודם לכן היו מצויות בשטחה של ברית המועצות לשעבר, שבהם התמיכה בישראל בשנים הקודמות יכלה להתבטא אולי רק בדרך של מחשבות.

כל האספקטים האלה מאפשרים לנו לקוות שהעולם היהודי היום כבר לא מתחלק באופן כל כך חד משמעי בין ניו יורק וירושלים אלא שחלק מסוים ממנו נמצא גם באירופה ובאירופה אסייתית.

מעט על הפעילות של הקונגרס היהודי של אירופה האסייתית. אנחנו לא באים במקומם של מוסדות חברתיים שונים אשר הוקמו וממשיכים לפעול באופן אקטיבי בשטחינו. אנחנו עוסקים בראש ובראשונה בתמיכה בקהילות קטנות, חלשות. זה בא לידי ביטוי גם ברמה ארגונית מקצועית וגם בתמיכה כלכלית. אנחנו עורכים שורה של תכניות אינפורמטיביות למען הקהילות של האזור שלנו. במקום חשוב מאוד ובעדיפות גבוהה עומדת הפעילות שלנו בתחום תכניות דו שיח שמיועדות לפיתוח הבנה הדדית עם דתות אחרות ולאומים אחרים. זהו חלק מאוד חשוב בפעילות שלנו ואנחנו משקיעים בו נתח נכבד של האנרגיה והמשאבים הפיננסיים שלנו. מקום מיוחד תופס דו שיח עם האסלאם, משום שכפי שכבר ציין פרופסור צ'לנוב, מספר רב של מדינות שחברות בקונגרס יהודי של אירופה אסייתית הן מדינות מוסלמיות. תהליך זה מתפתח בהצלחה די רבה, ואנחנו הצלחנו למצוא מספר דרכים טכניות ומתודולוגיות שבעזרתן אנחנו מנהלים את דו שיח הזה. דו שיח זה נוגע ברמות שונות של חיים, הן ברמה של חיי המדינה – הוא מתנהל ברמה של מנהיגי המדינות, והן ברמה של אוכלוסיית האזרחים של הארצות האלה ומה שחשוב מאוד, ברמה של ילדים. כלומר, כבר מגיל הילדות אנחנו מנסים להתחיל לממש תכניות של הבנה הדדית, תכניות לסובלנות. אנחנו הקמנו קייטנות סובלנות לילדים שבהן ילדים ממדינות שונות לומדים לחיות אחד עם השני, לסבול אחד את השני, לשתף פעולה, לכבד אחד את השני. אנחנו הקמנו מועדון הסובלנות. אנחנו מנהלים תכניות שמטרתן להבין ולהפנים את השואה במדינות שונות, בבתי ספר שונים ולא רק בקהילה היהודית וכן הלאה. אנחנו תומכים בתכניות שונות בנושא יודאיקה. אבל עכשיו זה לא המקום ולא הזמן לדבר על תוכניות שונות ואני מצטרף לחבר וקולגה שלי מיכאל צ'לנוב בכך שהקהילות שלנו, כך אני מקווה, כבר צמחו עד כדי כך שהן יכולות להכריז באופן גלוי על תמיכתן בישראל ולערוך שורה שלמה של פעולות ומבצעים, עליהם כבר דיבר צ'לנוב.

אני אתעכב על אוקראינה. בשנתיים האחרונות, כתוצאה מתהליכים שאירעו בה אוקראינה הגיעה לרמה חדשה של ארגון עצמי חברתי, היא נמצאת אולי במקום התחלתי אבל חשוב מאוד של התפתחות החברה האזרחית, מה שמאפשר לנו בתנאים של עיתונות חופשית למעשה ורמה גבוהה, כפי שכבר ציינתי, של חברה אזרחית, להביע את הזדהותנו עם ישראל לא רק בתוך המעגלים שלנו, בחדרי החדרים שלנו, ולא רק בבתי כנסת ובמרכזים היהודיים שלנו אלא גם בכיכרות, ברחובות, בעיתונות ובטלוויזיה. אנחנו מימשנו את אחד הסעיפים של התכנית שלנו: אנחנו הזמנו חברי כנסת מר שגל ומר נודלמן לבקר באוקראינה. כמו כן מר אלקין ביקר ברוסיה יחד עם מר שגל. אנחנו סבורים שהביקורים האלה חשובים מאוד כדי שאמצעי תקשורת מקומיים והכוחות הפוליטיים, אלה שעומדים בראש המדינה וגם אלה שנמצאים באופוזיציה, יבינו בצורה נכונה ושקולה יותר את מה שמתרחש היום במזרח התיכון. אין זה מקרי שבמשלחת שלנו נוכחים למעלה מעשרה נציגים של כלי תקשורת המוניים מהמדינות שלנו, ביניהם גם כלי תקשורת מרכזיים, ובפרט מאוקראינה נוכחים כאן מנציגים של הערוץ הלאומי הראשון של הטלוויזיה שלנו.

אנחנו מקווים, למרות שלא התנינו את הנסיעה שלנו בשום תנאים וכמובן שלא נעמיד תנאים בעתיד, אבל אנחנו מקווים שהביקור של העיתונאים ביחד איתנו בישראל, ביקור בצפון הארץ, בעזה, כל אלה יביאו לכך שבאמצעי התקשורת ולא רק של אוקראינה, ששם זה כבר קרה, אלא גם במדינות אחרות יופיע חומר שקול יותר, אובייקטיבי יותר על האירועים במזרח התיכון.

באוקראינה כפי שנאמר כבר, שבוע אחרי תחילת הלחימה נערכה עצרת המונית, על פי הערכות שונות הגיעו אליה בין שמונה לעשרת אלפים אנשים, העצרת התקיימה במרכז העיר. זה שודר בערוצי טלוויזיה המרכזיים. נכחו הרבה עיתונאים. מה שחשוב, שלא רק נציגי הקהילה היהודית היו נוכחים שם, אלא גם נציגים של דתות שונות. בעצרת נאמו נציגי הכנסייה הפרבוסלאבית, הכנסייה היוונית הקתולית, נציגים של בפטיסטים. אפשר לחייך ביחד, אבל היו גם נציגים של הקוזאקים האוקראינים שגם הביעו את הזדהותם עם ישראל ואיחלו לשלום במזרח התיכון.

אלה כמובן רק הצעדים הראשונים ואנחנו לא משלים את עצמנו, שכבר עשינו את הכול כדי להביע את תמיכתנו בישראל. אבל התהליך הזה, המגמה הזאת, אני מקווה, תמשיך ותתפתח בעתיד. העיקר עבורנו שהאירוע הזה אורגן בשיתוף פעולה עם שורה ארוכה של ארגונים יהודיים, הקונגרס היהודי הכלל-אוקראיני ובתמיכה של ארגונים יהודיים כלל-אוקראיניים אחרים אשר, אולי, בעת שלום לא כל כך משתפים פעולה אחד עם השני, אבל בתקופות קשות לישראל הם מתאחדים לצורך הבעת הזדהות.

אני אסיים במה שאמרתי לשגרירת ישראל נעמי בן עמי, כאשר היא הודתה לנו על מה שעשינו. אמרתי לה שאני בעצם לא כל כך מקבל את מילות התודה, משום שזאת החובה שלנו, להזדהות עם ישראל, כשם שזה חובתה של כל קהילה יהודית אחרת. ואנחנו שמחים שכבר הגענו לשלב שבו אנחנו יכולים להביע את ההזדהות הזאת. תודה לכם על תשומת להב.

חברים יקרים, אני וכל הנוכחים כאן מאוד שמחים לראות אתכם. ואנחנו מרגישים גאווה על כך שיוצאי ברית המועצות לשעבר הגיעו, והנה גם קהילות עצומות שכלל לא היו מוכרות לנו – של הודו, פיליפינים וארצות אחרות, שגם נציגיהן נמצאים כאן, שאתם הגעתם, שאתם תומכים. אנחנו יודעים כמה קשה היה לכם לגייס מיליון דולר, אנחנו מבינים היטב כמה עולה כל דולר שהבאתם משם. ואנחנו מאוד שמחים שהקהילות של אמריקה, של צרפת שבדרך כלל הן פעילות מאוד בישראל, בתמיכה שלהם במדינה ובעם, אנחנו שמחים שהצטרפתם אליהן ואנחנו מרגישים את זה. זה מאוד, מאוד חשוב לנו כאן.

אני רוצה להגיד שבעת המלחמה הזאת סבלנו אבדות קשות, גם קהילת העולים סבלה אבדות. אני מוכרחה לומר שכאשר אנחנו רואים את רשימת הנופלים אנחנו בוכים על כולם, אבל כמובן הכאב שלנו מתחזק פי כמה כשאנחנו רואים שנפלו בנים למשפחות בהן בדרך כלל אין יותר משני ילדים, וזה במקרה הטוב. לכן כאשר יוסף ומיכאל דיברו על זה שאתם משתדלים לעזור אני גם חושבת שכמובן שהעזרה הכספית חשובה, אבל עוד יותר חשובה התמיכה, ההזדהות ותשומת הלב, זה מאוד חשוב למשפחות של יוצאי ברית המועצות לשעבר. אני פשוט הסתכלתי על רשימת הנופלים, היכן נולדו האנשים שנהרגו. הם היו מאוקראינה, מבילורוסיה, יש יהודים מקווקז,

יש גם ממוסקבה.

יש גם מוסקבה. ובין האזרחים שנהרגו - בכלל המלחמה הזאת התחילה מזה שנהרגו שני אנשים, שמייצגים את העלייה. הקורבן הראשון הייתה מנהריה, אישה מארגנטינה שנהרגה על מרפסת הבית שלה שבזמן ששתתה קפה. הקורבן השני היה מקריית שמונה, נהרג גבר בשם זלינסקי שהלך להביא משהו לאכול לילדיו לאשתו שישבו במקלט. לכן, כשמדברים על סוג העזרה שנחוצה – נחוצה תשומת לב והתייחסות למשפחות, לדעתי, מאותם המקומות שהם הגיעו. כמובן שיש לנו גם מטרות דיפלומטיות ואידיאולוגיות גדולות. לצערי, חלק מהמדינות שמהן הגעתם מספקות נשק לאויבים של מדינת ישראל. הנשק הזה מגיע לידי האויב שלנו והוא משתמש בו. נשק מכל הסוגים וכל המינים. בדרך כלל נשק רוסי. ואנחנו שומעים גם בעברית וגם בערבית מערכת "גראד", מערכת "סטרילה" ומערכות נשק אחרות. לכן לקהילות, במידת האפשר, אנחנו מבינים שאנחנו כאן לא יכולים להורות, אנחנו לא יודעים, לא מרגישים, כלומר, עד כמה בגלוי ובהרחבה אתם יכולים לדבר על הדברים האלה, גם בחוגים המצומצמים וגם בחוגים הרחבים. היום שמעתי שיוצאת משלחת לרוסיה שמכונה "מדיני וצבאי" שקשורה למכירת נשק לאיראן שמגיע כולו לידי חיזבאללה. אבל אתם צריכים להבין שבמשרד החוץ שלנו באופן היסטורי לצערי קיימת מדיניות מאוד חלשה כלפי מזרח אירופה, רוסיה ומדינות אסיה התיכונה. אני עסקתי, ואני תכף אגיע לזה, יושב כאן אביו של אחד החטופים, הוא הגיע כדי לכבד את הפגישה שלנו בנוכחותו. הרי שמנהיגי מדינות מוסלמיות גדולות כמו קזחסטאן ואוזבקיסטאן יכלו לשחק תפקיד מרכזי יותר בהיבט ההומניטארי. מה שמאוד חשוב לנו זה שחרור החיילים החטופים, ואם, חס וחלילה, אז גם האזרחים. לכן כל מה שאתם חושבים מאוד מעניין אותנו. ואת הקשר הזה כמובן שהיינו רוצים להעמיק. תודה.

אתה הבנת אותי, מר לוין?

כן.

נו, בבקשה.

תודה. הנה, אנחנו בחדר הצפוף הזה, אני קודם כל מתנצל שלא פרשתי נכון את הסיטואציה, והושיבו אותי במקום שלא שלי. אני מתנצל.


כן, אבל יש בזה כנראה איזה שהוא –

אלקין יושב לא במקום שלו.

כן, אני מבין, כן.


אני מבין. אבל יש בזה כנראה איזו שהיא משמעות עמוקה. אם אנחנו רוצים או לא רוצים, גם אם נאמר מילים גדולות וגם אם לא נאמר משפטים גדולים, אבל אנחנו שליחים, אנחנו נציגים של המדינה שלנו וכל אחד מבצע את משימתו ממקומו. ואולי, אתם לא חושבים על זה או לא מרגישים את זה או לא נזכרים בזה ברגע הקשה, אבל עבורנו כל יום מקשור למדינית ישראל. משום שחיי הקהילה אלה חיים עם המדינה.


אני גם מצטרף לכל המילים החמות והרגישות, והטובות והמרגשות לגבי הסיטואציה שנוצרה היום כאן, בישראל. אני רוצה להגיד שאני מייצג את רפובליקת בילורוס, לא רפובליקת בילורוס אלא את הקהילה היהודית של בילורוס. וכמובן אתם בעצמכם מבינים שזאת אולי הרפובליקה הכי מיוחדת מכל הרפובליקות לשעבר. לנו יש את היחסים הכי מורכבים אולי במצב הזה, משום שמצד אחד רוסיה עם העמדות הלא מוגדרות, הנוזליות כל כך שלה כלפי הסוגיה הזאת ומצד שני הקשר ההדוק בין בילורוס לאיראן, הקשר הרשמי והופעתם בבילורוס של שורה ארוכה של קהילות כמו פלשתינית ואחרות, שמדברות ונושמות לצידינו. אבל עם כל המצב הזה, הקהילה של בילורוס, מי שביקר בה ואני רואה פה הרבה פנים מוכרות, היא מחזיקה בכבוד את הדגל היהודי שלנו שם, באדמת בילורוס. אנחנו מייצגים בכבוד את מה שמתרחש כאן, בישראל. והיו גם פניות שלנו, והייתה גם אסיפה שלנו, גם כן, גדולה כזאת. אנחנו לא הצלחנו לערוך עצרת אבל אנחנו ערכנו אסיפה גדולה יחד עם שגריר ישראלי וזאת הייתה תמיכה גדולה במדינה. אנחנו שלחנו לכאן לראש הממשלה את התגובה שלנו ופרסמנו את התגובה שלנו באמצעי התקשורת.


חברים יקרים! אנחנו כאן לא כדי שכל אחד ידווח מה הוא עושה וכמה הוא יעשה. אני רוצה להגיד רק דבר אחד, עם הידיים והרגליים אני מצטרף לכך שלא מדובר רק בכסף שאנחנו מגייסים או תורמים. אנחנו מבינים שזאת לא העזרה העיקרית. העזרה החשובה ביותר תהיה כאשר נחזור, כאשר אנחנו נאסוף שוב את הקהילה, כאשר אנחנו נסע בין רפובליקות וכאשר אנחנו נפגוש את העשרים ושש קהילות שנמצאות בשטחה של בילורוס, כשנגיע לעיר של שגל, למרות ששגל יצא עכשיו, אבל שוב, הגורל הושיב אותי ליד שגל. אתם רואים, בחיים שום דבר לא נעשה סתם ככה. לכן אנחנו נספר מה שראינו, ואני רוצה להגיד שהמנהיגים שלנו כאן, יוסף וצ'לנוב הנכבדים, הם כאן והם זרקו אותי למעגל המטוסים, אני הגעתי מספר ימים קודם לכן, אבל אני רוצה להגיד, אני רוצה להגיד שארבעת הימים האלה הותירו בי רושם מיוחד, משום שאני ביקרתי בבתים שבהם נהרגו – רמאללה – שבהם נהרגו חיילים. אני הייתי בבתים האלה, ראיתי את הצער הזה. ואת התחושה הזאת אני לוקח איתי חזרה.


אני סבור שאנחנו לנצח ואנחנו ביחד. תודה.

תודה, מר לוין.

תודה רבה אדוני היושב ראש. גם אני רוצה להצטרף קודם כל לברכות למשלחת שהגיעה. זאת משלחת גם חשובה וגם העיתוי של הביקור בארץ הוא עיתוי מאד חשוב לכולנו והעובדה שקיימת היוזמה הזאת והעובדה שאתם באים הנה כדי לחזק את העם בישראל זאת עובדה שלנו חשובה גם משום שהמעשה הוא מעשה חשוב אבל גם משום שאנחנו יכולים להעריך כמה יותר קשה וכמה דרך יותר ארוכה נעשתה כדי להרכיב את הקונגרס וכדי להביא לייצוא כזה בקרב קהילות שלא היו מאורגנות עד לפני כמה שנים.


אני גם מרשה לעצמי לברך את שגרירתנו החדשה במוסקבה שנמצאת אתנו כאן היום ולאחל לה הצלחה.


אני רוצה להצטרף לדברי התודה של חברתי חברת הכנסת סולודקין גם בנושא של איסוף הכספים. זהו מאמץ מאד מרשים והוא לא מובן מאליו ותודה גם על הגישה וגם על הנדבנות וגם על נדיבות הלב. בעצם אני רוצה להגיד שלושה דברים קצרים. הראשון הוא שאתם מגיעים אלינו הישיבה הזאת שעתיים אחרי שנכנסה לתוקפה הפסקת האש. אנחנו מאד מאד רוצים לקוות שהיא תחזיק מעמד אבל כולנו גם יודעים קודם כל שהפסקת אש מאד שברירית. שנית, שהדרך בין הפסקת האש הזו לבין השכנת השקט בצפון היא מאד מאד ארוכה, כל דבר יכול להביא להתלקחות מחודשת של קרבות ולכן אני מאד חוששת שהסבל של האוכלוסייה בצפון אבל גם הספיגה שיצטרך צה"ל לספוג הם עדיין לפנינו והם עדיין ארוכים ופירושו של דבר שאנחנו צריכים אולי ללכת היום בשני מסלולים שבשניהם אני חושבת שאתם כנציגים של קהילות וכנציגים פוליטיים בתוך הקהילות, כמייצגים את הקהילות מול הממשלות יכולים לעזור לנו.


דבר ראשון אני חושבת שמה שלא הושג בהכרח בהפסקת האש הזו אבל אולי יושג אם יהיו מספיק מאמצים פוליטיים זה פירוק החיזבאללה מנשקו. מה שאני מתכוונת זה שאנחנו מבחינה מדינית רק בתחילת הדרך והחיזבאללה לא יתפרק מנשקו אלא אם יהיה לחץ בינלאומי מאד מסיבי ובמובן הזה אני חושבת שכל אחד מכם שיכול להפעיל השפעה על ממשלתו כדי שהתהליך הזה יתחיל בלי הקהילה הבינלאומית ובלי הלחץ של הקהילה הבינלאומית אני אישית סבורה שזה לא יקרה ולכן אני איישת חושבת שדווקא בנקודה הזאת יש לכם אם אפשר להגיד תפקיד לא מבוטל, ודאי כשאני יודעת מהיכן אתם מגיעים, דבר שמביא אותי לנקודה השניה פירוק הנשק של החיזבאללה לא יוכל להיעשות גם בלי עבודה מול איראן. בלי לנסות להביא לידי איזה שהיא הפסקת הקשר או הפסקת האספקה של הנשק הזה על ידי איראן. וגם כאן אני חושבת או לפחות ברוסיה צריכה להיות עבודה פוליטית מאומצת של כולנו, של הממשלה, של שרת החוץ, של השגרירות במוסקבה אבל גם של הקהילות.


אני חושבת שזה הזמן ללחץ מסיבי, אני יודעת מניסיוני שאנחנו פונים הרבה מאד שנים לרוסיה בנושא הגרעין באיראן והפניות האלה לא בדיוק נשאו פרי. אני חושבת שהיום צריכה להיות גם שעת התפקחות ברוסיה לגבי התפקיד הכולל שאיראן משחקת באזור הזה ולכן אני באמת פונה אליכם כשותפים שלנו שבאים להביע סולידריות אתנו, אני רוצה לקוות שגם אתם מצדכם בעזרת הארגונים המקומיים או בעזרת הפרלמנטים המקומיים, תעזור לנו כי כאן אני מזהה שתהיה לפני כולנו פעילות מדינית מאומצת.


ואחרון אחרון חביב, אני חושבת שכל הפעילות הזו באמת צריכה להיות מלווה במאמץ הסברתי גדול, זהו קרב שלצערי אנחנו כל פעם יודעים להפסיד אותו מחדש ויש לזה סיבות שלא נדון בהן כאן היום. אני חושבת שאילו ההסברה היתה חלק מתהליך קבלת ההחלטות ופועלת אולי אפילו מבעוד מועד, הדברים האלה היו יכולים להיראות אחרת. אבל נדמה לי שהתחלתם בפעילות ברוכה על ידי זה שהזמנתם לפחות שני חברי כנסת להסביר. אני חושבת ששום דבר לא יקרה בחודשים הקרובים בלי פעולה מדינית והסברתית משולבת ואני מאד מקווה שתוכלו להתגייס לזה. תודה רבה.

תודה רבה לחברת הכנסת קולט אביטל. קולט אביטל היתה שגרירה בהרבה מדינות. אני עכשיו רוצה לתת את זכות הדיבור לגנדי זלמנוביץ נציג ארגון יהודי באזרבייג'אן. בבקשה.

תודה רבה על זכות הדיבור שניתנה לי. היות שדובר כאן על איראן כמובן שצריך לספר קצת על אזרבייג'אן.


אזרבייג'אן היא מדינה חילונית מוסלמית עם אוכלוסייה של שמונה מיליון מאתיים אלף תושבים. מתוכם שמונה מיליון מוסלמים שמתחלקים כך: השיעים כשבעים אחוז ושלושים אחוז הסונים.

הייתי רוצה, יוסף שגל לא נכח כאן, אבל אנחנו קודם כל מאוד שמחים שיליד באקו ראשון הפך לחבר כנסת.


... על פי הנתונים מהעלייה הקודמת בת כמיליון אזרחים שעזבו את ברית המועצות, כמאה אלף היו יהודים יוצאי אזרבייג'אן. כיום לפי הנתונים שלנו מתגוררים אצלנו יהודים גרוזינים, אשכנזים ויהודי הרים. מדובר בערך בשלושים אלף אנשים. הייתי רוצה לציין את היחס המיוחד שתרחש בתקופה האחרונה. כדי שפשוט תדעו: אזרבייג'אן – באזרבייג'אן מעולם לא הייתה אנטישמיות. אזרבייג'אן בכל הקונגרסים של אירופה האסייתית, בכל הכנסים תמיד הובאה כדוגמה לכך שיהודים ומוסלמים מצליחים לחיות זה לצד זה ולשמור על יחסים נורמאליים. בשנת 2001 במרכז באקו נפתח בית כנסת חדש. הרבה אורחים הגיעו לטקס הפתיחה. אני הייתי רוצה להגיד לכם שהמימון, במימון בית הכנסת השתתף השיח' אול-אסלאם של כל קווקז – אלחשוקורה פאשה –זדה. הוא נכח גם בפתיחת בית הכנסת ובירך את היהודים לרגל אירוע חשוב זה. לצערי בעת החנוכה הנשיא המנוח שלנו גיידר אלייב היה בקליוולנד אבל משם הוא שלח מכתב ברכה שאותו הקריא יועץ הנשיא למדיניות לאומית אידאייט אורודז'ב. הוא ברך את כל היהודים לרגל אירוע זה.


מדי שנה אנחנו נפגשים עם הנשיא הנוכחי שלנו, בנו של גיידר אלייב המנוח, אילמם אלייב.


מה אני אגיד לכם? היחס הוא מאוד, מאוד חיובי. יהודים תרמו בזמנו וממשיכים לתרום גם היום תרומה ענקית להתפתחות אזרבייג'אן. אנחנו זוכים לכבוד ולהשפעה גדולה שם.


הייתי רוצה גם להדגיש שהנה לאחרונה במסגרת הקונגרס של אירופה האסייתית אירחנו אצלנו קבוצה גדולה של כנס הנשיאים של הקהילות היהודיות באמריקה, שכללה שבעים נציגים. יוסף זיסלס ואני ארגנו את הביקור שלהם. אני פשוט אומר שאני רוצה לציין את זה, כדי שאתם פשוט תבינו. ובכן, אנחנו היינו אז אצל יועץ הנשיא ואמרו שהנה, מגיעים שבעים אנשים הם כולם נשיאים של קהילות יהודיות, הם נשיאים ברוטציה פשוט, ואנחנו היינו רוצים שהנשיא יקבל אותם. אומרים לנו "נו, בכמה אנשים מדובר? בחמישה, עשרה?". אנחנו אומרים "לא, בשבעים". הוא אמר שהנשיא מעולם לא קיבל כמות כה גדולה של אנשים ושזה בכלל בלתי אפשרי. בסופו של דבר הנשיא קיבל את כל השבעים, שוחח עם כל אחד באופן אישי. אחר כך הייתה פגישה עם הגברת הראשונה, היא עכשיו עומדת בראש קרן גיידר אלייב. כלומר, הפגישה נערכה בדרגים הגבוהים ביותר. נו, הפגישה עם שיח' אול אסלאם של קווקז נערכה אצלו, במשכן שלו. כלומר כל זה קורה אצלנו ברמה הגבוהה ביותר.


לגבי האירועים של החודש האחרון, שלושים וארבעה ימים, הנה, שלושים וארבעה ימים. כמובן זה אומר קודם כל, ואתמול דובר על כך, שכל זה משודר בטלוויזיה. בעיקר אנחנו צופים בערוצים הרוסיים. יש כמה ערוצים תורכיים. כמובן שידורים של ילדים, של אוכלוסיה אזרחית בלבנון שנקלעה להפצצה ואז מראים איך מרימים תינוק בן חודש ונושאים אותו, כמובן שבכלי תקשורת של אזרבייג'אן מצוין שהתגובה הישראלית היא לא פרופורציונאלית. במובן הזה, כלומר, שגריר ישראל, מר ארטור לנק הופיע בטלוויזיה, כתב בעיתונים. אותו הדבר עשו גם הקהילות היהודיות, הן הסבירו שזאת הייתה פרובוקציה נגד ישראל, שהכול התחיל מחטיפת החיילים ומשיגור רקטות על יישובי הצפון. כלומר, בכל מקרה, אני רוצה להגיד, שכעקרון, כן כעקרון בעיתונים מופיעה הערכה מאוד אובייקטיבית של המצב. אבל כל העיתונים מדברים על זה שהרג אוכלוסיה אזרחית, הרג ילדים, זה מעשה בלתי נסלח. אבל מביאים גם דוגמאות מאוד טובות. אני אגיד לכם, אני, פשוט אתמול מר נודלמן הופיע ושם היה "מדינה שיעית, מדינה שיעית". אני אגיד לכם שאנחנו חיים מאתיים שנה מצוין, אני מתכוון יהודי אשכנז ואלף חמש מאות יהודי הרים עם השיעים, ועם הסונים, ויש לנו יחסים הכי טובים, הכי נפלאים.


לגבי איראן. איראן נמצאת שלוש מאות קילומטר מעיר הבירה שלנו באקו. כלומר, אם אתה נכנס לאוטו בבאקו כעבור כארבע שעות נסיעה לכיוון לנקורן-אסטרה אתה באיראן. כמובן ששירותים מיוחדים של איראן פועלים באזרבייג'אן. הם פועלים ויש להם ארגונים מסוימים שאותם הם מממנים. השלטונות רודפים אותם בחומרה. אבל אני הייתי רוצה לציין, יושבת כאן נציגה של ארמניה, היא לפעמים נעלבת ממני, אבל עכשיו אני לא רוצה לדבר עם ארמניה, אני פשוט –


... רוצה להביא דוגמאות. אז ככה, באזרבייג'אן כולם מבינים שבין איראן לאזרבייג'אן היחסים הם מאוד גרועים. במה זה מתבטא? כלומר, באיראן מתגוררים שלושים מיליון אזרבייג'נים. הם למעשה לא יכולים ללמוד בבתי ספר בשפתם, אין להם עיתונים או טלוויזיה משלהם. מאתיים אלף ארמנים שמתגוררים שם - אז יש להם טלוויזיה, עיתונים וכן הלאה. לאחרונה, אני לא יודע אם אתם יודעים או לא, באחד העיתונים הממלכתיים של איראן פורסמה קריקטורה שבה אזרבייג'נים מופיעים כג'וקים. כתוצאה מכך נערכו באיראן הפגנות ועצרות המוניות. חלק גדול מאזרבייג'נים שנעצרו – המנהיגים נעצרו, חלק נהרגו במהלך דיכוי ההפגנות. הייתי רוצה פשוט לציין, תסתכלו, הנה היחס כלפי לבנון וישראל מצד אזרבייג'אן, אם לשים הצידה שמדובר במדינה יהודית וזאת (לא ברור). בלבנון מתגוררים מאה אלף ארמנים, וחלק מסוים של ארמנים השתתפו בפעולות צבאיות בנגורני קרבאך. לבנון הכירה בכך,

זה עמוק מדי בשבילנו.

כן, לבנון הכירה בעקרון בשואת הארמנים. אתם יודעים שגם תורכיה וגם אזרבייג'אן התנגדו להכרה הזאת. כלומר אני רוצה להגיד את הדבר הבא: איראן היום, כשהיא מדברת על כך שישראל רוצחת ערבים פלשתינאים, והיא מאוד מודאגת בגלל זה. ואגב, כדאי שתדעו, במלחמה הזאת כתוצאה ממצור, הרי תורכיה חסמה את הגבול שלה עם ארמניה, כמו גם אזרבייג'אן, היחידה שפתחה את הגבול ועוזרת לארמניה זאת איראן. כלומר, מה שאני אומר, זה שמדובר בפרדוקסים מעניינים, נכון? כמה אלפי קילומטר משם הם ידברו, ידאגו לאחיהם המוסלמים, שאותם כביכול "רוצחת מדינת ישראל" ובו זמנית בהיותם שכנים קרובים של מדינה מוסלמית אזרבייג'אן הם מעניקים סיוע לארמניה.


בכך אני מסיים את דבריי. תודה.

ראשית כל אני מברך את ראשי המשלחות שהגיעו לכאן לישראל לצערנו בימים הקשים האלה. מצד אחד אומרים שעם ישראל מגלה את כוח האחדות בתקופה של הצרות, בתקופה של המלחמות אבל אני מקווה ומאמין שבאמת הימים האלה שהם ימים של מבחן, ימים קשים לישראל, הימים האלה יחלפו ולכם לא צריך להסביר הרבה שאנחנו נאלצנו להיכנס למלחמה הזאת בגלל התוקפנות של האויב שהוא בעצם מחכה להזדמנות הזאת לתקוף אותנו הרבה מאד זמן והם לא מוכנים לקבל את העובדה הזאת שאנחנו נחיה כאן בארץ ישראל ואנחנו לא רצויים מבחינתם פה. ואתם כיהודים שחיים במדינות שונות בעולם צריכים להבין את זה באופן נחרץ שמי שנמצא פה בישראל, אנחנו הרי כולנו עלינו לישראל, גם מהתקופה האחרונה וגם כמה שנים לפני כן וכולנו הגענו הנה כדי לחיות במדינה שלנו והאויב הזה בעצם לא רוצה שנחיה במדינה הזאת. הם לא רוצים שאנחנו נהיה יהודים בארץ ישראל ולכן אתם כאחים שלנו, אתם כמשפחה גדולה שלנו מחזקים אותנו בכך שאתם נמצאים פה היום אתנו והמאמץ הזה שעשיתם ואיחדתם נציגים ממדינות שונות, והגעתם כולם יחד זה מחזק אותנו עוד יותר.

אני יליד גרוזיה ואני מברך את כל ראשי המשלחות ביניהם את פרופ' ז'ימאלשוילי שנמצא פה גם כנציג מגרוזיה שהוא בעצם סגן שגריר גרוזיה בישראל.

אני חושב שההשפעה שלכם על האחדות שלנו כאן היא השפעה גדולה מאד. מצד אחד אתם מחזקים אותנו אבל אני חושב שאתם גם הנציגים שלנו במדינות שלכם להשפיע על דעת הקהל אצלכם ואני יודע שיש מדינות שיש להם קשרים טובים ומצוינים, כפי ששמענו חלק מהן וכפי שאני יודע, קשרים טובים עם איראן. יש לכם במדינות שלכם שגרירויות של איראן ומצד אחד הנשיא האיראני הרי מכריז כל יום בקול רם שהוא רוצה להכחיד אותנו. הוא בעצם היטלר מס' 2 בשביל היהודים והוא לא מתבייש להגיד בכל הזדמנות שצריך להכחיד את ישראל, להשמיד אותה. אתם לא נעים יהיה לכם אולי לעמוד מול אותם האנשים במדינות שלכם ולייצג את העמדה שלנו, של היהודים ושל מדינת ישראל אבל זו חובתכם. אתם יכולים בכוח שלכם להשפיע, במדינות שלכם ובדעת הקהל שלכם שאיראן או המדינות העוינות לנו כמו למשל סוריה, יבינו שאנחנו חיים פה ונחיה פה. זאת עובדה ואתם צריכים להתרגל למחשבה בהזאת.

אנחנו לא תוקפים אותם, אנחנו לא רוצים מלחמות אתם, אנחנו רוצים לחיות אתם בשלום אבל השלום צריך להיות דו צדדי. לא יכול להיות שמדינת ישראל כל הזמן תושיט יד לשלום והם יחזירו לנו מלחמה.

יש גם תקשורת מקומית אצלכם במדינות שאני יודע שחלק מהם הם אנטי ישראלים. ומשדרים תוכניות לא מאוזנות. אני שמעתי פה מהחברים שחלק מהם באמת דיברו שיש להם שיעים וסונים במדינות שלהם ואני יודע שיש גם מדינות שנוצרים חיים שם אבל משדרים בטלביזיה תוכניות לא מאוזנות ועוינות למדינת ישראל. לכן אני מבקש מכם אם תוכלו להשפיע בקטע הזה שאנחנו ניראה בצורה אחרת. לא יכול להיות שכל הזמן מראים את הפליטים מלבנון ואת הילדים מלבנון ולא מראים את הסבל שלנו בצפון.

רבותיי, אתם יודעים שנפלו 4000 טילים בצפון וכנראה אל7והים מלמעלה שומר על עם ישראל כי יכלו להיות מזה במינימום שבמינימום גם 4000 הרוגים, יש לנו מזל, בגלל שהשם שומר עלינו ויש לנו ניסים אנחנו צריכים לבוא ולהתבייש בכך שאנחנו לא קיבלנו מכה חזקה, קיבלנו מכה גופנית, מכה נפשית, מכה פיסית, מכה כלכלית, העולם לא רואה את זה. העולם רואה רק את הפליטים הלבנוניים שמסתובבים ומתרוצצים. זה לא הגון אבל אנחנו יודעים את המצב הזה, העולם לא מסתכל עלינו כל הזמן בהגינות. לכן תפקידכם כאחים שלנו, כמשפחה שלנו, כל אחד במדינה שלו לחזור ולייצג את עמדת מדינת ישראל. אני מאחל שנהיה בקשרים כאלה לאו דווקא בימי מלחמה אלא בעזרת השם שהמלחמה הזאת תסתיים במהרה, שהנזקים יתוקנו מהר ואנחנו כעם יהודי נחיה בקשר אחד עם השני עד שתגיעו לישראל, שתגיעו לישראל נשמח לקלוט אתכם פה.

בוקר טוב לכולם. בזמן הקשה הזה שבו מדינת ישראל עוברת משבר רציני אני בטוח שכל היהודים בגולה הם אתכם. אנחנו מרגישים את הכאב והסבל שהאחים והאחיות שלנו מתנסים בו ואני מביא אליכם את אותם רגשות מהקהילה היהודית בהודו. אנחנו קהילה קטנה המונה חמשת אלפים יהודים בהודו. אנחנו היינו קהילה משגשגת אולם מרבית האנשים עשו עליה לישראל אחרי הקמת מדינת ישראל.

מאד קשה הפעם ואנחנו הוזמנו לבוא לכאן לאות הזדהות. היו לנו מספר אנשים מהודו שביקשו לבוא ולהיות אתכם בשעה זו ולומר לכם אנחנו אתכם אבל אני מביא לכם את המסר מהם, אנחנו צופים בכם מקרוב ישראל מאד יקרה לנו וקרובה ללבנו.

בהודו כפי שאתם יודעים אנחנו המיעוט ביהדות העולם שלא חווה אנטישמיות ואנחנו חיים בהרמוניה עם שכנינו בהודו. מתוך סך כל האוכלוסיה בהודו 14 עד 18 אחוז הם מוסלמים. לנו יש בעיות דומות עם שכנתנו פקיסטן ושאלות רבות עלו בתקשורת ההודית, בין אדם לאדם, האם הודו צריכה לנקוט עמדה כמו ישראל? כי מורגש שהודו חלשה מדי בענייני טרור. האם אנחנו צריכים ללכת בעקבות הקו של ישראל? מבלי לשכוח שהשכנה שלנו היא מדינה גרעינית.

יחד עם זאת היו הפגנות דומות בדלהי ובומביי ובקרב הקהילה המוסלמית אבל אנחנו נקטנו בכל אמצעי הזהירות הדרושים להגנה על אתרי היהודים, במיוחד בתי הכנסת. יש לנו תשעה עשר בתי כנסת פעילים בהודו כיום ואנחנו נקטנו בכל אמצעי הזהירות הדרושים להגנה על היהודים. יחד עם זאת למדיה תמיד יהיה תפקיד חשוב ותמיד חובטים בישראל בתקשורת זה כמובן בגלל הנושא המדובר של הנפט האירני האמור לזרום להודו בצנורות העוברים דרך פקיסטן. אנחנו יודעים שהממשלה הנוכחית היא ממשלה קואליציונית הנתמכת על ידי השמאל המפעיל לחץ עצום על הממשלה. אולם, כפי שכולכם בודאי מודעים לעובדה שישראל היא הספק השני בגודלו של נשק אחרי רוסיה כך שהיחסים בין שתי הממשלות לא היו מעולם כה טובים .

יחד עם זה כשמגיעים למשבר במזרח התיכון או לסוגיית הפלשתינאים יש לחץ עצום של השמאל על הקואליציה לעמוד על כך שיופעל לחץ על הממשלה להלום מכל עבר בישראל. הודו הביעה עמדה מאוחר מאד בפרלמנט על מה שקרה אבל באותו זמן הודו בפעם הראשונה נקטה עמדה שהחיילים צריכים להיות משוחררים ללא תנאי. זה היה משהו שהיה חדש בפעם הראשונה. זה לא היה נהוג שהממשלה או דובריה ידברו בצורה כזו אבל הם הצהירו על הפסקת אז ושחרור החיילים ללא תנאי .

כך שבדרך זו דברים משתנים. אני יכול רק לומר שהקהילה הקטנה של הודו אותה אני מייצג ביחד עם עמיתי מר אלברט טליוקה המזכיר הכללי של הקונגרס היהודי ההודי, אנחנו אתכם ואנו מתפללים שהשלום יחזור לשכון בישראל.

תודה לכם.

. .

הייתי רוצה קודם כל לברך את האורחים שלנו. אני סבור שזה מאוד חשוב לנו, כישראלים ובפרט כישראלים יוצאי ברית המועצות (חלק מחברי הכנסת שנוכחים כאן הם יוצאי מדינות חבר העמים) לראות שהקהילה היהודית של חבר העמים מביעה בצורה מאוד פעילה את ההזדהות שלה עם מדינת ישראל. אני מסכים עם יוסף זיסלס שיתכן וזהו אחד הפרמטרים החשובים ביותר על פיהם הקהילה תוכל להכריז על עצמה בפה מלא, ולהרגיש את עצמה כשותפה שוות זכויות על מפה יהודית בינלאומית, על כך שהיא לא רק צרכנית ולא רק קהילה שצריך לסייע לה, אלא היא כבר קהילה שעומדת על רגליה ובאה לעזרתה של ישראל ברגע הקשה. בהיותי יוצא אוקראינה אני מאוד גאה שדווקא באוקראינה נערכה אחת העצרות הגדולות ביותר של תמיכה במדינת ישראל.


אני הייתי עכשיו במוסקבה, בשבוע שעבר, הודות למבצע שערך קונגרס אירופה האסייתית, ואני מוכרח לומר שזכיתי להפתעה נעימה ומאוד שמחתי מאוד על העמדה האמיצה של חלק ממנהיגי הקהילה היהודית של רוסיה. אחד מהם נוכח כאן איתנו, פרופסור צ'לנוב, והוא, למיטב זכרוני זאת הפעם הראשונה כמעט, כאשר אחד המנהיגים הרשמיים של קהילה יהודית של רוסיה מופיע באופן רשמי בעצרת הזדהות עם ישראל עם דרישה המופנית לממשלתו להכיר בחיזבאללה כארגון טרור. זה, בעצם, מעיד על שלב חשוב בהתפתחות הקהילה היהודית של רוסיה ומדינות חבר העמים, מעיד על כך שהיא מסוגלת להשמיע את קולה בסוגיות כאלה. ונדמה לי שלנו כאן בכנסת חשוב לציין את זה ולהביע את תודתנו על הצעד הלא אופייני כל כך למנהיגי קהילה יהודית ברוסיה, בכל מקרה. ונדמה לי שבמובן הזה הרבה נעשה אבל כמובן שיש עוד הרבה מאוד מה שניתן להמשיך ולעשות משום שכאן דובר רבות כבר על כך שלישראל יש בעיה עם עבודת הסברה ברחבי העולם בכלל ובמרחב של אירופה האסייתית בפרט. משום שהמאמצים הצנועים והאמצעים הדלים שיש למשרד החוץ שלנו מרוכזים בעיקר בכיוון אמריקאי, ואולי מערב אירופאי. ניתן להתווכח עד כמה הדבר מוצדק או לא, אבל אלה העובדות שניתנו לנו, זאת המציאות נכון להיום. נדמה לי שהקהילות היהודיות של המרחב של אירופה האסייתית יכולות לעשות עוד הרבה מאוד כדי לעזור לישראל בעבודת הסברה. התחושה שלי מהנסיעה שלי לרוסיה הייתה שמצד אחד זה היה מאוד חשוב ומצד שני לא מספיק ומאחר מדי. כן? כלומר היה עדיף אם זה היה קורה קודם לכן. אנחנו נאלצנו להיאבק עם דעת קהל שנוצרה כבר ולא להשפיע עליה במהלך היווצרותה. וכמובן, לצערי, אני חושש שהפסקת האש הזאת, שנכנסה לתוקף ממש לפני מספר שעות, שעוד לא נאמרה המילה האחרונה לא במאבק בין ישראל לחיזבאללה וכמובן לא נאמרה המילה האחרונה בסכסוך במזרח התיכון. ולכן אנחנו זקוקים לעזרה הזאת היום ונזדקק לה גם מחר. ושישנו פוטנציאל עצום לפעילות כזאתץ צריך לומר שלמשל שלושה ערוצי טלוויזיה מובילים של רוסיה מחזיקים בעמדות הרבה יותר אנטי ישראליות מאשר השלטונות של רוסיה, והדבר בעצם יוצר פוטנציאל גדול לעבודת הסברה, לגיבוש הלובי. למיטב זכרוני לראשונה בחמש עשרה שנים האחרונות ערוצי טלוויזיה ממלכתית מחזיקים בעמדה אנטי ישראלית יותר נוקשה מאשר העמדה הרשמית של שלטונות רוסיה.


לגבי גיוס הכספים גם אני, כמו הקולגה שלי מרינה סולודקין, מבין מה זה לגייס בתקופה כל כך קצרה ברחבי מדינות חבר העמים סכום של מיליון דולר. ולכן יש לי מספר הצעות ואיחולים למיכאל בן אנטולי, ליוסף ולקולגות שלנו ממדינות חבר העמים. מרינה כבר דיברה על כך שקהילת עולים חדשים, לא משנה, יוצאי מדינות שונות, היא אחת הנפגעות ביותר בעת מלחמה. היא בין החלשות ביותר. עולה חדש, באופן טבעי הרבה פחות מוגן במצב של משבר כלשהו. לעתים קרובות הוא לא שולט היטב בשפה, לא מבין היטב את המציאות, מערכת הגנה החברתית שלו חלשה יותר. והדבר נכון בין היתר גם בעת מלחמה האחרונה שלא לדבר על כך שבערים רבות בצפון הארץ עולים חדשים מהווים 30-40 אחוז מהאוכלוסייה הכוללת ובין אלה שנותרו במקלטים המספר עלה על 50%. לעתים קרובות קבוצה זו של אנשים בישראל "נופלת בין הכיסאות", ואנחנו כאן לא מזמן שוחחנו, בוועדה הזאת על הרבה בעיות ספציפיות שהיו לעולים חדשים במהלך הפעולות הצבאיות האלה. ונדמה לי שיהיה גם מאוד חשוב שהסיוע שמגיע מאותו מרחב גיאופוליטי שממנו הגיעו רוב העולים החדשים, בעת ארגון הסיוע הזה והתכנון של חלוקת המשאבים, רצוי שגם הבעיה הזאת תילקח בחשבון. וזאת מעין כפפה שאני זורק לכיוון נציגי קונגרס יהודי של אירופה האסייתית, להתחשב באפשרות הזאת, משום שמדובר בקבוצה הפגיעה ביותר, ולעתים קרובות כאשר הכול הולך בזרם מעין מרכזי וגלובאלי, הקבוצה הזאת מקבלת פחות ממה שמגיע לה והרבה פחות ממה שהיא זקוקה לו במצב קשה זה. הנה.


ודבר אחרון שהייתי רוצה להגיד. כאן דובר לא מעט על איראן ועל העזרה שישראל זקוקה לה במאבקה נגד פרויקט הגרעין האיראני. וכאן בעצם אין הרבה מה להוסיף. לצערי אני בעצם מעריך בצורה די ריאלית את האפשרויות של לובי של קהילות יהודיות במרחב הגיאופוליטי של אירופה האסייתית בתחום הזה. אני לא חושב שיש בכוחם לעצור את פרויקט הגרעין האיראני. לכן אני הייתי מעלה את השאלה מזווית קצת אחרת. העולם יאבק בפרויקט הגרעין האיראני ויאבק בדרכים שונות אבל נדמה לי שמאוד חשוב גם להעלות את סוגיית מערכת היחסים בין ישראל לאיראן, את מערכת היחסים בין ישראל למרחב גיאופוליטי של אירופה האסייתית. ישראל לא נדונה לסכסוך נצחי עם איראן. איראן בסך הכול עד לאחרונה לא הייתה צד לסכסוך הזה כלל. לישראל אין גבול משותף עם איראן ותיאורטית אין להם מה לחלק ביניהם. מבחינה היסטורית כך קרה שהיחסים בין המדינות התדרדרו בצורה חדה ובעת כהונתו של הנשיא האחרון ההרעה הזאת החריפה עוד יותר. אבל נדמה לי שדווקא כאן לקהילות יהודיות של המרחב הגיאופוליטי של אירופה האסייתית יכולה להיות תרומה גדולה מאוד בניסיון, בדרך כלשהי ליצור איזה שהם ערוצים לשיתוף פעולה ולנסות לשנות את המצב הזה. משום שאני לא בטוח שמבחינה גיאופוליטית אנחנו נדונים לחיות במצב הזה לנצח. נחוצים איזה שהם מרחבים לצורך ביסוס המגעים. אינני רואה מקום טוב יותר לצורך יצירת מגעים כלשהם בין ישראל מצד אחד ואיראן מצד שני, מאשר המרחב של אירופה האסייתית. לכן הנה, את הכפפה הזאת הקהילה היהודית של אירופה האסייתית הייתה יכולה להרים. בנסיעה האחרונה שלי, גם אם הייתה קצרה מאוד, למוסקבה אני ראיתי שיש לזה קרקע די ריאלית. ואני סבור שלא רק במוסקבה אלא גם בבירות אחרות של אירופה האסייתית, בהם קיימות קהילות יהודיות חזקות.


תודה.

אפשר, מישה, אם אפשר להודות לקונגרס של אירופה האסייתית? גם אותי הזמינו להופיע במוסקבה אבל היות שאני מבצעת הרבה פונקציות פנימיות (הרבה מאוד אנשים ישבו במקלטים והיה צריך, איך להגיד לכם, להאכיל אותם, להציל, לפנות, ובעיקר את הנכים) אני לא הצלחתי להיענות להזמנה. כשיהיה יותר רגוע, אני אבוא בשמחה. תודה.

אני פשוט רוצה לענות על המשפט האחרון לגבי הכפפה. נדמה לי די חשוב להזכיר את זה דווקא עכשיו, בכנסת. קונגרס אירופה האסייתית יצר לאחרונה יחסים עם הקהילה היהודית של איראן. חבר מג'ליס האיראני מווטאמד ביקר במוסקבה על פי הזמנתנו. עד כמה שידוע לי זהו המקרה הראשון כאשר, אחרי המהפכה האסלאמית בסוף שנות ה-70, יהודים מאיראן הגיעו למדינה כלשהי בהזמנת ארגון יהודי. הם, כביכול, נוסעים די בחופשיות ברחבי העולם אבל לא בתור שכאלה. לא היו אלה מגעים קלים, אני מוכרח לומר בגלוי. והקהילה היהודית של איראן הנה חלק מהממסד האיראני. מצד אחד כביכול הם תמיד מדגישים את הדחייה הגמורה שלהם את הציונות, כאשר תחת "הציונות" הם מתכוונים לישראל, ואילו מצד שני אלה יהודים והם כמובן מחפשים, איך להגיד את זה, קשרים ומגעים עם יהודים, הם יהודים שמאוד גאים בזה שהם הצליחו להשיג כלל לא כתוב כזה באיראן על כך שאלה מביניהם שרוצים לבקר בישראל יכולים לנסוע לתורכיה, הם מקבלים שם מסמכים תורכיים ואחר כך נוסעים עם המסמכים האלה לישראל. ומכאן באותה הצורה חוזרים לשם. כלומר, פשוט לידיעתכם, תדעו שמגעים כאלה קיימים והם יכולים להתגלות כמשמעותיים ביותר משום שכאשר מדברים על יחסים בין ישראל לאיראן רק לעתים רחוקות נזכרים בקהילה היהודית של איראן.

עכשיו עברו כמה שעות מהפסקת האש ואני רוצה שכמה מילים יאמר לנו נציג משרד הביטחון אבי ברמן. בבקשה.

בוקר טוב אדוני היושב ראש, אני אדבר ברוסית אבל מפאת כבודה של הכנסת אפתח את דברי בעברית.


בוקר טוב לכל האורחים.


אני נולדתי באוקראינה, בלבוב. הגעתי לכאן כשהייתי בן עשר. זה היה לפני 33 שנים. מאז אני הספקתי לשרת 24 שנים בצבא ולכל האורחים אני מאחל שהילדים שלכם יעברו דרך כזאת. ההורים שלי עלו לכאן משום שהם סברו שזה המקום הטוב ביותר עבור הילדים – עבור ילדים יהודיים, כדי לגדול בו. למרות שהילדים לא תמיד מסכימים עם ההורים שלהם, הפעם אני מסכים איתם לחלוטין.


כמובן, אני רוצה להגיד לכם, ואתם כנראה יודעים זאת, יודעים היטב, שצבא הגנה לישראל שלנו מטפל בצורה מאוד מעמיקה בקליטת עולים מתגייסים. הרבה מאוד מתגייסים עלו ממדינות ברית המועצות לשעבר, ואנחנו עושים כל מה שאנחנו יכולים כדי לעזור לחיילים עולים ולא רק מבחינה כלכלית אלא גם מבחינה נפשית. וכן עושים כל מה שביכולתנו כדי לעזור לילדים כדי שתהליך הקליטה שלהם יהיה עד כמה שיותר חלק.


לגביכם, אנחנו כמובן מאוד מעריכים את הצעד שלהם ואת כל מה שאתם עושים בכיוון הזה. כמובן, לפני 10-15 שנה היה קשה להאמין שהדבר בכלל אפשרי. אני חושב שגם האנשים שיושבים כאן ומייצגים את הקהילות האלה לפני 15 שנה התקשו להאמין שהדבר בכלל אפשרי. לגבי הקהילות האלה ולגבי הקהילות בתפוצה בכלל אני רוצה להגיד שלדעתי האישית, היות שמדינת ישראל הנה מדינה מאוד קטנה, אני סבור שהקהילות בתפוצה מהוות את העומק האסטרטגי של הארץ הזאת. עומק אסטרטגי לא רק מבחינה כלכלית אלא, ומה שהרבה יותר חשוב, גם עומק אסטרטגי פוליטי. ולכן אני סבור שכמובן שיש עוד הרבה מאוד אינטרסים ולא תמיד הם חופפים את האינטרסים של המדינה שלנו, אבל העומק האסטרטגי כשלעצמו יכול להיות בעל אספקטים שונים וכמובן, אחוות העם הישראלי ואחוות העם היהודי בכל העולם זאת אחת המטרות העיקריות הן של מדינת ישראל והן של הקהילה היהודית בתפוצות. זה לא תמיד קל. אבל זה מאוד חשוב משום שהאיום הגדול ביותר על העם היהודי זאת התבוללות. וכמובן שזה האיום הגדול ביותר. היכן אין התבוללות? אין התבוללות בישראל, אבל היות שישנם עוד הרבה יהודים בחוץ לארץ, הדבר החשוב ביותר זה כמובן החינוך היהודי. אלה מספר מילים שרציתי,

כיצד העולים החדשים מחזקים את הצבא? כיצד הם נלחמים? אתה יכול לספר על זה?

נו, אין לי נתונים מדויקים אבל אני יודע שהרבה מאוד יוצאי ברית המועצות לשעבר מתנדבים ליחידות הקרביות ונחשבים לחיילים מצוינים.

תודה רבה, מאוד הופתעתי שניתנה לי זכות הדיבור. אני ישבתי עכשיו וחשבתי על משהו משלי: קהילה, ישראל, שיתוף הפעולה ביניהם. ברור לחלוטין שכיוון השיחה היום הוא על עזרת הקהילות לישראל. אבל נדמה לי שישנו גם הצד השני של המטבע, ועליו צריך להגיד בקול רם כאן. אנחנו, כביכול, תסלחו לי, אולי זה מילה גסה, אנחנו בני ערובה של הניצחון שלנו. אם לא יהיה כאן ניצחון, הרי שלנו שם יהיה רע. ויהיה לנו מאוד קשה לחיות שם, במדינות שלנו.


מספר מילים על הקהילה היהודית של קזחסטאן. קזחסטאן איכשהו בדרך כלל עומדת כביכול קצת בצד. הפנומן הזה של היום, כאשר במדינה עם רוב מוסלמי מתפתחת בצורה מאוד דינאמית קהילה יהודית. כיום אנחנו סבורים שיש בקזחסטאן כחמישים אלף יהודים. כלומר זאת קהילה די רצינית ואנחנו כל הזמן מוצאים עוד ועוד אנשים חדשים, אנחנו מחזירים להם את היהדות ורואים בזה את השירות שלנו למען התנועה היהודית והחיים היהודיים.


כל החברים שלי והקולגות שלי מקזחסטאן כל שעה וכל יום עוקבים בדריכות אחר מה שמתרחש בישראל. אנחנו מאחלים לארץ הזאת שלום ורווחה.


תודה לכם על תשומת הלב.

קצת קשה לי לדבר ברוסית, תסלחו לי. מילים יפות, מילים מרגשות. אני בא מהמדינה שבה האנטישמיות כמעט ולא קיימת, רק ככה, ביטויים מקומיים בלבד. העם, שהציל אותנו בזמן השואה. ואני יושב כאן וחושב. יש לי שאלות לא מאוד נעימות.


אתם יודעים שהייתה עלייה גדולה, כאשר הגיעו 90% מיהודי בולגריה לכאן, כלומר -

יושב ראש של הוועדה הזאת היה זיסמן.

כן, ידידי הטוב, אני מכיר אותו. הוא היה שגריר הוא היה שגריר אצלנו.

כן, שגריר בבולגריה.

כן. אז אצלנו העלייה הייתה בעלת אופי מאוד ציוני ולא כתגובה לאנטישמיות. לכן אני מרשה לעצמי לדבר בצורה לא כל כך אמוציונאלית.


מדוע כך קרה שהצבא שכל כך האמנו בו, לא הצליח בצורה מהירה ומדויקת להגיב על המצב שנוצר? אני מאוד הייתי רוצה, כשאני כאן, בין חברים שלי, לשמוע – אנחנו כולנו יודעים, כולנו אוהבים את ישראל: לא צריך שכל אחד מאיתנו יצהיר על אהבתו לישראל, פשוט לא צריך. אנחנו זקוקים לתשובות מדויקות לשאלות האלה.


אני יכול להיות עוד יותר נוקשה, משום שיש לי חברים, בחורים שלנו מבולגריה שמשרתים בצבא. מדוע יש שם בעיות? מדוע חסר משהו לצבא שלנו בצפון?


הנה, אנחנו אמורים לדון בשאלות כאלה. וזה שאנחנו אוהבים את ישראל – זה מובן מאליו.


כך שאולי אני לא קולע לנימת השיחה, אבל אני סבור שאנחנו צריכים לדון בנושא הזה.


תודה.

תודה, אבל אני אענה על השאלה שלך גם ברוסית. דנים אצלנו בשאלות האלה, אבל כל עוד החיילים שלנו נמצאים בלבנון, כל עוד החייל האחרון לא עזב את לבנון אנחנו לא שמים נקודה בשאלות האלה. אחר כך, תאמין לי יהיו פה דיונים מאוד לוהטים, מי צדק ומי אשם. ויהיו וועדות שיעסקו בזה. אנחנו יודעים שלא הכול היה בסדר. אבל עכשיו בישראל אנחנו לא דנים בזה. כל עוד המלחמה נמשכת והיא עוד לא הסתיימה. השאלות האלה יעמדו בעתיד על סדר היום.


תודה.

אני ביקשתי זכות דיבור רק לדקה. כנראה שמה שאני אגיד לא משתלב במה שדובר היום, אבל מתרחשים תהליכים כל כך מעניינים! הנה למשל, ילדים יהודים מסנט פטרבורג גייסו ארבע מאות דולר לסיוע לילדים בקייטנות חירום בישראל. זה קרה בפעם הראשונה. אכן 400 דולר זה לא סכום מרשים, אבל כשלעצמו זה –

זה לא הכסף.

כן. ואני חושבת שדווקא בתקופה של חגים הילדים האלה יגייסו עוד כסף. אבל אני רוצה להגיד משהו אחר. ואולי עכשיו, ברגע הקריטי הזה יישמע הקול שאותו אני מנסה כל הזמן להשמיע, עם שאלה של מה בעצם קורה לילדים יהודיים ברוסיה, שהסבתות והסבים של ההורים שלהם החליפו להם בזמנו את הלאום במסמכים. כלומר, עכשיו כבר הגיע דור ילדים שהסבתות והסבים שלהם, ממוצא יהודי, רשומים במסמכים כרוסים. הילדים האלה מגיעים לא כדי לקבל משלוחי אוכל ולא כדי לקבל בידור בחינם. הילדים האלה בכנות מוחלטת באים למערכת החינוך היהודי. הילדים האלה גייסו כספים והם אגב, לרגע לא חשבו על כך שמדינת ישראל לא רואה בהם יהודים בשום צורה שהיא. במשפחות נשמרו צילומים, איזה שהן עדויות עקיפות. ואפילו, כנראה גם בית המשפט הרוסי על סמך המסמכים האלה יכול היה לשחזר את המוצא שלהם. אבל אין לזה כל משמעות. ואני חושבת שאם כבר הקהילה היהודית במדינות חבר העמים לאט לאט קמה מהברכיים והנה יוסף דיבר על שישים אחוז של מימון עצמי, ואני חוששת שאלה מספרים קצת מוגזמים, אבל לא על זה מדובר, אכן אנחנו קמים מהברכיים ומאוד היינו רוצים לעזור, והמעמד הזה החדש מאוד חשוב לנו. אבל אולי, ישראל גם כן קצת תפנה את תשומת ליבה לדור הזה של ילדים מאוד מאוד יהודיים, אשר, להפך, השתחררו מההתבוללות המוחלטת של משפחתם וכעת מגיעים אל היהדות?

הנה.

אני רוצה לענות לך, שזה נושא למאבק מאוד חשוב אצלנו. ולמרות הניצחון, הקהילה שלנו זכתה בבחירות, ויש לנו מספר גדול של מנדטים, אנחנו הפסדנו בכוח ההשפעה. הדבר הראשון שזה השפיע עליו, ההפסד בכוח ההשפעה, כלומר שאין לנו שרים וסגני שרים, זה שכעת הכניסו תיקון שנקרא "תיקון 19 לחוק ההגירה" שיקשה עוד יותר את מצבם של הלא יהודים. אנחנו אפילו לא מדברים על זה! כלומר, השלב הבא במאבק אותו צריך להתחיל: כיצד להחזיר את היהדות לאנשים אשר –


אם קיבלו כאן את פלשמורה, כלומר אתיופים שהתנצרו במאה ה-19! וכאשר מדברים איתי על טוהר הדם, וכאן רבים מאוד אוהבים לדבר על טוהר הדם, אני בהיותי מאתיים אחוז תמיד אומרת "ראשית, אני מפקפקת בטוהר הדם שלך ושנית, אלה שמקבלים את פלשמורה צריכים להסתכל בצורה אחרת על הקהילות האחרות בגולה". זהו רגע חשוב. כלומר, לכן אני רוצה לומר לכם שצריך לשבת ולהתארגן. התיקון ה-19 עבר בקריאה ראשונה. זה היה תיקון של הממשלה. לצערי הרב, נגד התיקון הזה הצביעו רק אני ושרנסקי. השאר לא הגיעו. למרות שהתיקון הזה פותח תיבת פנדורה ביחס לקרובי משפחה מדרגה ראשונה, כלומר הורים וילדים מנישואים ראשונים, כמובן במצב של –

מה המשמעות של התיקון?

המשמעות של התיקון שכל אלה שאי פעם עברו על חוקי האשרות בישראל יגורשו ללא רחמים עם תקופת צינון שיצטרכו להמתין בגולה. אני אנסה להכניס תיקון בקריאה השנייה, אבל זה לא כולל קרובי משפחה מדרגה ראשונה, אזרחי ישראל. ואז נראה אם נפסיד כולנו ביחד, משום שלא מדובר בדברים מקריים, רבותיי. כל הדברים הם לא מקריים.


תודה.

מי עומד מאחורי זה?

תודה. בסוף אני רוצה לתת זכות דיבור, פה מחכים הורים של חייל שנחטף לפני 3 שנים והוא יותר מכולם יודע מה זה סבל, מה זו מלחמה, הבן שלו לחם, היה בכל המדינות.

כולל קזחסטן נכון?

כן. הוא קיבל את גופת בנו. בבקשה.

כבוד היושב ראש, כבוד חברי הכנסת , כבוד נציג צה"ל וחבריי מהקונגרס האירו-אסיאני שאני נמצא בו מאז היווסדו.


אני רוצה להגיד שהסבל של המשפחה שלי לא מתחיל היום אלא מתחיל עוד לפני קום המדינה. בן משפחתי, דוד של עדנה, נתלה על ידי הבריטים בכלא עכו כאשר אנחנו התנגדנו לשלטונם ורצינו לסלק אותם מהארץ. הוא היה לוחם באצ"ל. בן משפחתי טבע בצוללת "דקר", אחי נפל במלחמת יום הכיפורים בזמן שהסורים והמצרים הפתיעו אותנו ביום הקדוש ביותר לעם היהודי. ולפני 6 שנים נחטף בני ובמשך 3 וחצי שנים החיבאללה לא אמר אפילו מילה מה קורה אתו.


כאשר ישראל נסוגה מלבנון, אחרי החלטה של מועצת הביטחון, במקום שהאו"ם יכפה על לבנון שלום עם ישראל, הוא נתן חבל ארוך מאד לחיזבאללה להתבצר, לקבל נשק מסוריה ומאיראן ובעידוד הפונדמנטליזם האיסלאמי נוצר מחסן של נשק מסוכן מבחינה אסטרטגית למדינת ישראל. זאת הסיבה שגם המערב תמך במה שעשתה ישראל בלבנון ולהערכתי הסיפור זה עדיין לא נגמר. כל עוד המערב לא יחסל את האיום האיראני אנו צפויים למלחמה, למלחמת עולם שלישית ואני אומר לכם רבותיי, כמו שאמרתי בקונגרס האמריקאי שבועיים לפני ה- 11 בספטמבר, אמרתי להם, רבותיי, הטרור יגיע גם לכאן ושבועיים אחרי זה הפילו להם את התאומים.


אני לא נביא זעם אבל אני אומר, אתם כאן השליחים של העם היהודי במדינות שנמצאות בקשר עם רוסיה הגדולה. רוסיה היא אחת הסיבות למה שקורה כאן. היא רוצה למכור נשק, הנשק שהיא מוכרת מגיע לאיראן, משם הוא מועבר לסוריה, מסוריה הוא מועבר לחיזבאללה וזה שומר על מתח קבוע במזרח התיכון. מי כמוכם יכול להשפיע , אני יודע שV לא פשוט להשמיע קול מחאה בתוך עולם שהו רעב ללחם ורוצה להתקדם ולהגיע לממדים של המערב אבל מאידך, האם ניתן עוד פעם שהעם היהודי יעבור טרגדיה נוראה? אני חושב שלא. ולכם יש תפקיד חשוב ביותר להעלות את הנושא לסדר היום הלאומי שם, ולפקוח את עיניים של אלה שלא רואים את כל התמונה.


תודה רבה לכם על הסיוע שנתתם למדינת ישראל ולתושביה בימים הקשים האלה, כל הכבוד לכם.

תודה רבה. כולם דיברו, כולם שמעו מה אמרו פה, אמרו דברים חשובים מאד. אני מסכים שהאיום האיראני הוא חזק, חיזבאללה זה חיזבאללה, איום איראני זה איום אסטרטגי מול ישראל ואני רוצה שכל הנוכחים פה, כל חברי הקונגרס מכל המדינות ידעו שזה איום אסטרטגי ואתם צריכים, אני יודע שזה קשה אבל זה אפשרי, אתם צריכים להביא ידיעה זו לעם שלכם, ליהודים שם, לממשלות שלהם.


אני רוצה להגיד שהפגישות האלה חשובות מאד. זה לא כל כך פשוט לחיות במלחמה כשהבנים מקבלים צו 8 והולכים למלחמה, שהבתים שלנו נהרסים מהקטיושות. זה קשה מאד. הבן שלי שירת בלבנון עכשיו וזו כבר הפעם השניה. אני מרגיש גאה שאתם פה, שאתם תומכים בנו, שאתם בלבכם אתנו ועל זה אני רוצה להגיד תודה רבה מכל הלב.


אני מאחל לכם שאף פעם לא תדעו מה זו מלחמה, מה זה טרור ושתמיד תהיו למען מדינת ישראל. תודה רבה.

לצערי הרב אם היו עומדים החוגים החרדים עוד הייתי מבינה את זה, משום שאצלם זה כמו שבשבילי נישואים אזרחיים כך בשבילם כשרות ומי הוא יהודי. מאחורי זה לא עומדים החרדים. מאחורי זה עומדים – איך להגיד לכם – האליטה של ישראל שאולי קצת התעייפה מאיתנו.


תודה

הישיבה ננעלה בשעה 11:30