כנסת פתוחה

PAGE
1
ועדה לבחינת בעיות העובדים הזרים

14/08/2006

הכנסת השבע-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב ראשון
פרוטוקול מס'
מישיבת הוועדה לבחינת בעיות העובדים הזרים

שהתקיימה ביום כ' באב התשס"ו, (14.08.2006), בשעה 11:00

מצב העובדים הזרים בתחום הסיעוד והקריטריונים להעסקתם.

חברי הוועדה: רן כהן – היו"ר

שרה מרום-שלו

עו"ד שי סומך – מח' יעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

עו"ד נעמה פלאי – לשכה משפטית, משרד הפנים

מזל כהן – משרד הפנים

דוד פרץ – קצין חקירות במנהלת הגירה, המשרד לביטחון פנים

עו"ד נטע ברנר-נאור – הלשכה המשפטית, משרד התעשיה, המסחר והתעסוקה

משה סוויסה – ממונה מחוז י-ם, משרד התעשיה, המסחר והתעסוקה

יהודית רב – מחלקה קונסולרית, משרד החוץ

ד"ר שלמה אליישר – אגף השיקום, משרד הרווחה

ברכה בן צבי – המוסד לביטוח לאומי

אסתר רייס – המוסד לביטוח לאומי

טלי שגב – מרכזת ארצית תחום יחסי חבר ורווחה – מכבי שירותי בריאות

ד"ר שירלי אברהמי – יחידת המחקר והמידע, הכנסת

סיגל רוזן – רכזת פעילות ציבורית, מוקד סיוע לעובדים זרים

אן סוצ'יל – רכזת תלונות, קו לעובד

הגר ספירו - קו לעובד

סימה רמתי – מזכירת אגוד עובדי סיעוד, ההסתדרות החדשה

גרי רוט – מנכ"ל עמותת אלצהיימר

יוסי בן דוד – הנהלת אחיעוז, אגוד חברות כ"א לסיעוד

אפרים פרחן – מנכ"ל עמותת חברות הסיעוד הפרטיות

חני שליט – עו"ס ראשית, שירותי בריאות כללית

פנינה פירסטון – מטה מאבק הנכים בישראל

אוגניה ברודסקי – חוקרת בכירה לגרנטולוגיה, הג'וינט, מכון ברוקדייל

עו"ד אהובה זלצברג – יו"ר הוטועדה לעובדים זרים, לשכת עורכי הדין

יעל קסלר

אתי אפלבוים

שלום לכולכם. אני רוצה להודות לכם על בואכם לישיבה הזאת. אי אפשר להפריז בחשיבותו של הנושא שבו אנחנו עוסקים - קריטריונים לסיעוד וקבלת עובדים לסיעוד. נדמה לי שאנחנו מלווים את נושא העובדים הזרים והנזקקים לסיעוד במשך הרבה שנים. אנחנו מנסים להגיע לתוצאה אופטימלית או הטובה ביותר, שיש בה הן את ההיענות המקסימלית לצרכים של הנזקקים לסיעוד, אך לא לתת פתח לכל מיני הונאות ורמאויות בתוך כל העניין הזה.

נמצא איתנו מר סוויסה שהוא מרכז את הנושא ביחידה. למיטב ידיעתי, פעם היו קרוב ל-10,000 עובדי סיעוד שהיו רשומים על הסיעוד אבל בעצם לא עבדו.

הם היו על שם אנשים שנפטרו.

נדמה לי שנעשתה עבודה די מדוקדקת בנושא הזה כדי שהדברים יהיו קרובים לאמת ככל האפשר. אני לא בטוח שהגענו למנוחה ולנחלה בעניין זה. אני מבקש ממר סוויסה לומר לנו מהם הקריטריונים שבהם אתם פועלים היום? איך זה פועל? קצת נתונים על הדברים. הייתי מאוד מבקש מכל מי שיש לו, בעניין הזה, יכולת להשכיל אותנו על הזוויות השונות שבהם צריך להאיר את העניין, לומר את דברו. בבקשה, מר סוויסה.

אכן, במהלך כל התקופה האחרונה אנחנו מתייעלים ומשתפרים בכל הנושא של מתן היתרים לעובדים זרים בתחום הסיעוד. מבחינת הכמויות, ואת זה ניתן לראות על פי ההקלות בקריטריונים, יש עליה במספר מתן ההיתרים בתוקף. נכון להיום יש 41,935 היתרים בתחום הסיעוד. מגמת העלייה היא במתן היתרים לשנתיים ולשלוש שנים, לא כפי שהיה עד אמצע 2004. ניתנים היתרים לחצי שנה לאנשים שנמצאים בבית החולים, על מנת שיוכלו להתארגן. יש מודעות גדולה גדולה יותר.

מבחינת הביזור. בכל הארץ, בכל ארבעת המחוזות יש אגף אכיפה. זה מוכיח שזה באמת היה נכון ובאמת היה חשוב. כל נזקק יכול להגיע לאחד המחוזות בתל אביב, באר שבע, חיפה וירושלים. יש לנו ועדה מייעצת למינהל יחידת הסמך, במקרים בהם לא ניתן לתת על פי הקריטריון. הוועדות מתקיימות אחת לשבוע, גם בתחום של הסיעוד וגם בתחום של הנכים.

הבנתי שיש לכם ועדה בכל מחוז, זה נכון?

לא. יש לנו ועדה אחת בירושלים, שמטפלת בכל הבקשות שמגיעות מכל המחוזות. הוועדה היא ארצית ויושבת בירושלים. אנחנו קוראים לוועדה הזאת ועדה מייעצת ותפקידה לטפל במקרים חריגים של מתן היתרים.

מה זה הלא חריג? האם הלא חריג נקבע על ידי נציג של המשרד?

הלא חריג זה כל מי שעומד בקריטריונים המפורסמים בתחום של הזכאות הבסיסית, מעל גיל 65 ומעל גיל 60, במקרה של מי שצבר במבחן הערכת כשירות 4.5 נקודות פלוס או 4 פלוס. כל המקרים האלה הם מקרים בהתאם לקריטריונים.

ואז עובד של המינהלת מקבל את הפניה הזאת ומאשר

כן.


במקרה והבקשה המוגשת היא לא על פי הקריטריונים, כלומר, אין 4.5 נקודות, אין מסמכים רפואיים, אין גיל וכדומה, אז זה עולה לוועדה. הוועדה דנה בהתאם למסמכים הרפואיים שנמצאים בידה. במידה וגם על פי המסמכים לא ניתן לקבוע אם אכן ניתן היתר או לא, אז הוועדה מקיימת ביקורי בית. אנחנו ביצענו בשנתיים האחרונות מעל 100 ביקורי בית, כשכל ביקור בפני עצמו הוא מאוד חשוב, הן ללמידה והן כדי לראות את הדברים בשטח. עולים יותר מקרים לוועדות מאחר ואנחנו נוטים ללכת לקראת. אם רואים שמישהו לא צבר את מלוא הנקודות אבל שיש לו מסמך כלשהו, או שהוא עומד בקריטריונים והוא גר עם נכה נוסף וכדומה, אנחנו כן הולכים לקראתו.

תוכל לומר לנו סדרי גודל, כמה קשישים זקוקים לטיפול סיעודי?

אני יודע כמה היתרים בפועל יש.

הבנתי שיש 41,936, את זה כבר אמרת. אבל, מתוך ה-41,000, כמה קשישים? כמה נכים? וכמה הן משפחות שיש להם בעיה, כמו משפחות חד הוריות עם ילדים? אין חתך כזה?

משפחה חד הורית שיש לה מצוקה ואין לה נכות, היא לא מקבלת.

יש לנו חתכים שונים. כלומר, על פי הקריטריון, משפחה חד הורית לא מקבלת.

יש חריגים כאלה. הרי לשר הירשזון, בזמנו, היתה מצוקה במשפחה. העוזרת שטיפלה באם המשפחה נשארה לטפל אחר כך בילדי המשפחה. זה דבר הוגן ולגיטימי.

בערך 97% מבעלי ההיתרים הם זקנים.

יש לי את הנתונים: נזקקים מגילאים 0 עד 18, שזה גמלת נכה – קרוב ל-900; גילאים 18 – 60, נשים – 1,541; נזקקים 18 – 65 גברים, 1,781; נזקקים בגילאי 60 ומעלה נשים – 23,056, שזאת המסה הגדולה;

נזקקים בגיל 65 ומעלה גברים - 10,123.

איך מגיעים ל-4.5 נקודות? מהם המרכיבים של ה-4.5 נקודות?

אנחנו מספקים לתמ"ת את מסד הנתונים. אנחנו עושים את הבדיקה במבחן שבו נקודה מייצגת שעת עזרה נדרשת ביום, לפי חוות דעת מומחים. כדי לקבל 4.5 נקודות צריך להיות תלוי בפרופיל של צורך ברוב שעות היממה. זה לא חותך את שתי רמות הזכאות שלנו, אלא זה נמצא באמצע רמת הזכאות הנמוכה.

זה מה שנקבע על ידי אותה אחות שמגיעה הביתה?

יש כל מיני פרופילים, אבל בגדול, צריך להיות זקוק לעזרה רבה ברוב שעות היממה, כדי לקבל את הזכאות.

ואם אדם זקוק לעזרה רק חלק משעות היממה? אז הוא מקבל 15.5 שעות בשבוע.

בלי קשר להחלטות של התמ"ת, בכל מצב שבו אדם נמצא תלוי בעזרת הזולת, הוא זכאי לקבל מטפל או שירותים חלופיים. מי שיש לו עובד זר יכול להשתמש במערכת ובצורה כזאת, בעקיפין, לקבל החזר של העלות על ידי טיפול באמצעות העובד הזר. אלה שתי מערכות מקבילות, שלחלק מהן ניתן גם אישור לעובד זר.

האם את יודעת להגיד כמה זכאים למטפלת בית יש בישראל?

114,000.

זה על פי חוק הסיעוד?

כן.

אני יכול לספר לכם שאני הייתי בין המחוקקים של החוק הזה. אני זוכר שאז, ב-1980 דובר על 11,000 וזה היה נראה המון. היום זה פי 10.

נכון לאפריל זה 118,000 מתוכם - - -

הנתון המעודכן הוא 114,000.

זה חוץ מאלה שנזקקים לעובד זר?

יש חפיפה.

ה-42,000 שמר סוויסה מנה, הם בתוך ה-114,000?

חלקם נכים, חלקם מקבלים סיעוד. חלקם לא מקבלים שום דבר מהביטוח הלאומי כי הכנסותיהם גבוהות.


לגבי גודל הקבוצה, הכיסוי מגיע היום ל-15% מאוכלוסיית ---, שהוא כיסוי גבוה לפי מה שאנחנו יודעים ממחקרים. לכן אנחנו יודעים שיש לנו שוליים של חסד בעניין הזכאות, ושה-20,000 מתוך זכאי הסיעוד, מקבלים את גמלת הסיעוד דרך העובד הזר.

יש קבוצה של זכאי סיעוד שמעדיפים לקבל שירותים אחרים מביטוח לאומי ולשלם את העלות של העובד הזר מהכיס שלהם, מהתקציב האישי שלהם.


אני רוצה לומר שלא כל אחד רוצה עובד זר. אין 100,000 איש שניגשו ו-40,000 שאישרו להם. להכניס עובד זר הביתה זאת החלטה לא פשוטה. המשפחה עושה זאת בדרך כלל, בעיקר כאשר יש לה את התנאים הפיסיים לעשות זאת, כשיש לה משאבים ויש לה נכונות להתפשר על כניסת אדם זר לבית. זה נעשה הרבה פעמים בשלב די מאוחר ולאו דווקא כשרק אפשר. מאוד קשה להכניס אדם זר הביתה.

מתי כל הדבר הזה נבדק גם ברמה המחקרית? האם באמת אלה שתי החלופות היחידות לסייע לאנשים שנזקקים – או 15.5 שעות בשבוע או עובדת זרה שחיה 24 ושעות. אלה שתי האלטרנטיבות היחידות?

מי שצובר 15.5 שעות זכאי לעובד זר מלא.

לא מדובר פה בהכרח בחלופות. יש לא מעט משפחות שיש להן עובד זר והן מנצלות את השעות של העובד הישראלי ליום חופש לעובד הזר. במצב שקיים היום, יש קבוצה די גדולה. אם הדיון פה הוא אם יש חלופה בעובדים הישראלים, אז החלופה היא חלקית ביותר, היא זניחה. בעיקרון, אלה שיש להם עובד זר, אין להם כרגע אפשרות שיהיה להם עובד ישראלי, בוודאי לא בעלויות של עובד זר. החלופה של עובד ישראלי זה אומר יותר מעובד אחד בדרך כלל במשק הבית כי הוא מתחלף. יש מעט מאוד עובדים ישראלים שמוכנים לעשות עבודה עם לינה. זה אומר לנייד צוות גדול יותר של עובדים וזה אומר עלויות הרבה יותר גבוהות. זה לא שאין חלופות אבל אלה דברים שצריך לקחת אותם בחשבון. לאדם חולה וסיעודי קשה לנהל צוות שלם ולדאוג מה יהיה אם מישהו לא יוכל לבוא.

מה קורה למבוגרים בני 80? הם לא סיעודיים אבל הם בודדים ונמצאים בבית והם לא מקבלים עובד זר? מובן שלאדם בן 80 קשה להיות בבית. מה הקריטריונים?

חברת הכנסת מרום שלו שואלת, מה קורה עם אדם בן 80 פלוס, שלא מקבל 4.5 נקודות ולכן הוא לא מקבל אישור למטפלת בית.

הנושא של זכאות לפי גיל הוא נושא מורכב. היו הצעות של תמיכה חלקית שלא הצליחו להגיע לידי מימוש בחקיקה. אבל, לאור העובדה שאני קוראת בעיתונים שחבר הכנסת פרס עלה 16 קומות והמאבטחים רדפו אחריו, לא כל אדם בגיל 80 בהכרח זקוק לעובד זר.

אבל אם הוא רוצה? חברת הכנסת מרום שלו לא אמרה להכריח כל אדם בן 80, אלא אם הוא רוצה.

היום נדרש מאדם בן 85 ניקוד יותר נמוך לסף כניסה. גם פתוחה לו האפשרות, אם יש לו נסיבות מיוחדות, לפנות לוועדה. זה נושא שהוא בהחלט ראוי לדיון, אבל אין היום כניסה רק על פי גיל.

אנחנו כן מתייחסים להיבט הגיל. אדם מעל גיל 90 שמבקש בקשה, עולה לוועדה. מעל גיל 85 יש לנו הקלות, אם יש לו רק 4 נקודות והוא בודד, אז הוא גם עולה לוועדה. כלומר, יש כן התייחסות לגיל.

נתון נוסף זה לגבי הוועדות. נתון כללי: מ-2003 התחלנו להתעסק עם הוועדות. עד 2006 התקיימו כ- 6,500 בקשות שנדונו בוועדות. מתוכם אושרו כ-2,800 לתקופה מקסימלית של עובד זר אחר, ותקופה מוגבלת – 1,600. סך הכל, לתקופה מקסימלית של 2 עובדים זרים, אושרו כ-415 בקשות. היו, כמובן, גם דחיות. היו 165 ביקורי בית, מתוך הוועדות, שנעשו בתקופה האחרונה.

נתונים על שנת 2005. הונפקו 13,900 היתרים, היו 10,900 הארכות של כאלה שכבר היו להם היתרים ורק הארכנו להם והיו 13,000 אישורים חדשים. היו גם דחיות של אנשים שלא קיבלו.

הייתי מבקש מברכה בן צבי להאיר את עינינו בסוגיה הזאת.

היתה לי התכתבות גדולה על זה בעיתונות לפני כמה שנים. כתבתי מאמר בעיתון שבו טענתי שהגלובליזציה באה לטובתם של הזקנים. קיבלתי על זה הרבה תגובות דווקא מאנשים של זכויות עובדים שאמרו: "איזה מן דבר זה? לינה, ואוכל הם חלק משכר. יש כאן ניצול". אני מאוד התווכחתי על זה ואני עד היום חושבת שזה מזלו של הזקן. זה הצד הטוב של הגלובליזציה, שהיא לא תמיד טובה. יש ארצות עניות מאוד ויש יותר עשירות. במידה מסוימת אני מסתכלת על זה כ"זה נהנה וזה לא חסר". כלומר, מדינות שבאמת יש להן הרבה אנשים שזקוקים לעבודה ולהכנסה, מניידים עובדים למדינות אחרות, ושם זה מביא תועלת מאוד גדולה. כמה שנראה לנו שהם מקבלים שכר נמוך, ומייד אומר משהו לעניין זה, זה מציל את הזקנים ואת התלויים בעולם המערבי. אני לא יודעת אם זה טוב לעולם, אני לא פותרת את בעיות כל העולם. בשנים אלו זאת הצלה. ראיתי יפה מאוד את חוק הסיעוד, השיקום, נכים, וכו' בקריירה שלי, והפתרונות שראיתי עם העובדים הזרים, בשנים האחרונות, הם מעל ומעבר למה שהתכוונו כששמנו את חוק הסיעוד. לא ידענו שתוכל להיות עזרה כזאת גדולה וטובה. זה כלי חדש, כלי יוצא מן הכלל. כשאתה בא לבית ורואה הכל – ועשיתי הרבה ביקורי בית - עולם חדש מבחינת הקלה גדולה למצב הנורא קשה.

יש לי שתי הערות לעניין זה. אחת, כמו בכל דבר במדינה אין אכיפה ואין פיקוח. גם עליהם צריך לפקח ולאכוף חוקים. שיהיה לפחות שכר מינימום. שלא יהיה ניצול לרעה, כי יש גם מקרים של ניצול לרעה של העובדים האלה, וגם להפך. הצד הזה מופקד היום בחברות פרטיות ואין לו ביטוי בשום חקיקה. צריך פיקוח ואכיפה על זכויות האנשים האלה וגם איזושהי בקרה חברתית - שיהיה קיים שכר מינימום.

באשר לעניין אם יש ניצול או לא – זה לא עבודה כמו כל עבודה. אי אפשר להתייחס לעובד סיעודי בבית כעובד רגיל. זה עובד שיש לו שעות, הוא יכול לקרוא, הוא יכול ללמוד, הוא יכול ללכת, הוא מקבל בית וכדומה. אז יכול להיות שזה לא נכנס לשטנצים של מה זה עובד ומה זכויותיו, אבל אני חושבת שזה הוגן, איך שזה נעשה, אם יהיה פיקוח מאוד רציני על העניין.

מה האלטרנטיבה עם עובדים ישראלים ולמה זה לא הולך? כמה משלמים לעובד? חוק הסיעוד משלם 38 שקלים אבל לעובד מגיע בסוף רק 19 שקלים נטו. אם אני מחר צריכה עובדת סיעודית זה מינימום 35 שקלים לשעה. תעשו חישוב על 3 משמרות, שבת, לילות וסופי שבוע. זה יוצא שעלות האלטרנטיבה הישראלית למשפחה מגיעה ל-30 אלף שקל. כאן יש קומבינציה, שהיא אולי לא טהורה, כי היא בהחלט לוקחת את המגורים והאוכל כחלק. אבל, בעולם יש סיטואציות שנותנות פתרונות ואני לא רואה כאן פגיעה. עובדה, אם לא טוב לאנשים האלה הם יכולים לחזור לביתם.

יש לי מכרה שנסעה לפני כמה זמן לראות משפחות של עובדים זרים בפיליפינים. היא היתה בכפרים וביקרה משפחות שבני משפחתם עובדים פה. כל פעם שהיא ראתה בית מקושט, היה לו עובדת בישראל. אפילו באופן חיצוני זה היטיב מצב של אנשים שם.

זה אמנם לא נושא הדיון, אבל מדברים פה על העובדים הזרים ומדברים על המטפלים. בני המשפחה של חולים סיעודיים נושאים בנטל כבד מאוד. אנחנו קוראים לזה המטפל העיקרי. זה נושא שהוא עולם בפני עצמו והוא לא נושא הדיון. גם כשיש מטפל זר תמיד יש מישהו מבני המשפחה שנופל עליו הנטל. אנחנו קוראים המטפל העיקרי. זה נטל כלכלי, זה נטל נפשי. עשיתי על זה עבודה גדולה בשרותי הבריאות הכללית.

זה רצוי שזה יהיה כך.

זה רצוי, אבל יש משפחות שאין, יש משפחות שבהם נופל הנטל רק על אחד. למה העליתי את הנושא? כי כשמדברים על קריטריונים ועל הקשחה. חברת הכנסת מרום דיברה על בן ה-80. גם המשפחה לוקחת חלק בטיפול. אנחנו לא צריכים לשכוח גם אותם כשאנחנו מדברים, כי אני מרגישה שלפעמים יש הקשחה בקריטריונים. הצורך להגיע לועדות חריגים נובע מהקשחה הן של המוסד לביטוח לאומי ועוד יותר של האגודה לבריאות הציבור, שדנה במקרים שהם לא עומדים במבחן ההכנסה של הביטוח הלאומי ויש תחושה כאילו של נקמה בעשירים. אני מבקשת להכניס גם את הפן הזה של התחשבות בבני המשפחה שיש עליהם נטל מאוד כבד, כלכלי ורגשי.

לעניין הזה יש שני צדדים. בשנת 2005 המינהלת אשרה 13,000 עובדים חדשים לנושא הזה. מצד אחד אם מאשרים מעל 10,000 אישורים חדשים בשנה לקשישים נזקקים, אנחנו גם צריכים לזכור תמיד שנוצרת בעיה, משום שבעוד 5 שנים מדינת ישראל תצטרך לחיות עם 100,000 עובדות סיעוד בבתים פרטיים. אני מסכים עם ברכה בן צבי שיש פה תופעה שהיא חדשה, אבל היא תופעה שבאה ליצור מצב של הלימה בין החברה שלנו לבין חברת אחרות שרוצות לחיות זו עם זו. אבל כשיהיו 100,000 מטפלות פיליפיניות - - -

בינתיים גם מתים הזקנים. זה תהליך משונה, אבל אנשים מתים.

כעובדת סוציאלית אני מבינה בכלכלה ויודעת על התייחסויות גלובליות, אבל אני חיה את המצוקות של המשפחות. לכן אני לא חושבת שיש סכנה שנוצף.

יש לי בשורה בשבילך, אנחנו בטוח נוצף. כאשר חוקקנו את חוק הסיעוד, אני הייתי בן המחוקקים שלו, חשבנו על סדרי גודל של 10,000. הנה יש לך עכשיו 114,000 נזקקים לחוק הסיעוד. אין מה לעשות, תוחלת החיים עולה, היכולת הכלכלית של המדינה טובה יותר.

ישנה גם נקודה ג'נדרית כחומר למחשבה. אמנם תוחלת החיים של הגברים בישראל היא מהגבוהות בעולם, ושל הנשים לא כל כך, אבל בכל זאת נשים חיות יותר. מי שנזקק לשירותים סיעודיים הן נשים, ואנחנו רואים את זה גם במספרים שנמסרו. אישה שנשארת לבד, אלמנה שזקוקה לעזרת בני משפחה זאת בעיה מיוחדת במינה. או שהיא נתונה אז לחסדי הכלות שלה, ואם יש לה בנות, הבעל אומר: "תדאגי למשפחה שלי". אני מציעה לתת זרקור גם לנקודה הזאת.

יש גם אלמנים.

אני יו"ר עמותת אלצהיימר. תודה רבה על הישיבה הזאת, בשבילי זאת למידה. אני רוצה לדבר על הכשרת עובדים זרים. אנחנו כעמותה ארצית מוכנים ורוצים לקחת חלק ולהוביל את התהליך של הכשרת עובדים זרים, שהם יוכלו לטפל בחולי אלצהיימר, ובחולי דמנציה בכלל. אני מדבר על הכשרת עובדים זרים כדי שיוכלו להיכנס לחולי דמנציה.

אני לא יודע אם זה נכון, אבל אומרים לנו שלפיליפיניות יש כשרון טבעי.

זה לא נכון.

למרות הכשרון הטבעי, עדיין מפגישות שלי עם חברות שמעסיקות עובדים זרים, הם בעצמם פונים אלינו לקבל הכשרה. אנחנו לא עומדים למסחר את הידע שלנו,

אתם מקבלים סיוע?

החברות שעוסקות בגיוס עובדים זרים מגלות בעצמן את הצורך והן פונות אלינו כדי לקבל הכשרה. אנחנו לא הולכים למסחר את הידע הזה אבל אנחנו בהחלט יכולים לתרום את חלקנו ולתת תובנות בנושאים אלה, על מנת להביא עובדים באיכות וברמה יותר גבוהה.

אתם מקבלים סיוע ממשרד הרווחה או ממשרד הבריאות?

אנחנו לא מקבלים סיוע. אנחנו חיים מתרומות. אנחנו נעזרים, בפרוייקטים מסוימים, בביטוח הלאומי. יושבת כאן אסתר רייס, שבאמת שתמיד פותחת לנו חלון לדברים חריגים שפונים אלינו. יש היום 60,000 חולי אלצהיימר שכ-200,000 בני משפחה סועדים אותם בצורה כזאת או אחרת. אנחנו בפרונט של הנושא הזה ויש לנו באמת סיוע מביטוח לאומי.

מי ממשרדי הממשלה מסייע ביידוע של העובדות הזרות על קיומכם וישלחו אתכם להכשרה אצלכם?

לדעתי אין אף אחד.

אני רוצה לפנות לביטוח הלאומי, ליחידה בתמ"ת ולמשרד הבריאות. לדעתי אתם חייבים ליידע את כל אלה שאתם מאשרים להם את העובדות החדשות, במיוחד לחולי אלצהיימר.

ד"ר אליישר, תשכיל אותנו, מה קורה עם העניין הזה?

כמנהל אגף השיקום במשרד הרווחה אני מייצג את כל אוכלוסיית הנכים הכללית. קראת את הדוח של הוועדה הבינמשרדית בכל הקשור לעובדים זרים בתחום הסיעוד. הגשנו שורה ארוכה של המלצות. בין היתר, אני מתחבר למה שגרי אמר, לגבי הנושא של הכשרת עובדים. אני חושב שנושא הכשרת עובדים בתחום הסיעוד צריך להיות מאמץ בין משרדי. צריכה להיעשות כאן עבודה שבעיקר מכוונות לעובדים ישראלים בתחום הסיעוד, ולאו דווקא לעובדים זרים. התחום הזה פרוץ לגמרי.

אני מאוד בעד ההמלצה שלכם כי אני מאוד בעד הכשרת עובדים ישראלים. זה אחד הדברים שאני רוצה לחתור אליו. אבל ברגע שבישראל יש 42,000 עובדות זרות זה ברור לחלוטין שיש צורך ברמה מקצועית וידע - - -

אין שום ספק שצריך להכשיר גם עובדים זרים. רציתי להרחיב את היריעה לגבי אנשים עם נכויות, אנשים צעירים בעיקר. אנשים עם נכויות, בעיקר אנשים עם נכויות פיזיות קשות, אין להם הרבה אלטרנטיבות לחיים בקהילה. תשים את המספר של 12.5 אלף שקל, שאגף השיקום משלם היום כל חודש לטיפול במוסדות לנכים, לעומת תוספות תקציביות קטנות יחסית מעבר לגמלה לשירותים מיוחדים. אנחנו, למשל, נותנים טיפול אישי סיעודי, באגף השיקום לנכים, במצבים מיוחדים. למשל, במצבים מיוחדים, למשל במשפחות בהם יש שני ילדים נכים, על רקע תורשתי בעיקר או אנשים נכים בודדים שחיים לבד. אם אתה לוקח בחשבון את העלויות של מדינת ישראל לתחום הארוך, במוסדות הנכים, אתה מדבר על 150,000 שקלים לאדם לשנה. הבעיה בתחום הזה היא מאוד קשה. יש מספר גדול מאוד של אנשים של נכים שלא רוצים לחיות במוסדות.

אז בעצם אין לנו ניוד תקציבי כדי לעזור להם להיות בבית עם אותם התקציבים.

לא, ואני שם את הבעיה על השולחן. יש לנו עבודה עם פרופסור נוי לגבי הכשרה של סייעות ומטפלות בילדים עם נכויות. יש לנו גם עבודה ביחד עם משרד הבריאות, עם אגף סיעוד וגריאטריה בכל מה שקשור בהכשרת מטפלים סיעודיים לנכים צעירים. כלומר, אפשר באמת לבנות כאן איזשהו פורום בין-משרדי שיעסוק בעניין הזה.

הוא קיים.

הוא פועל והוא לא פועל.

ד"ר אליישר, אני רוצה לבקש שבהמשך, ככל שיעלו דברים, אל תהסס לפנות אלי, כי אני רוצה את התרומה שלך.

יש תכנית הכשרה שנבנתה בשיתוף עם ביטוח לאומי והשירות לזקן ברווחה, במשרד הבריאות. זאת הכשרה של מטפלות ישראליות עם מערכי למידה ודרישות מוגדרות שלנו וגם יש תכנית הכשרה שנבנתה בשיתוף כל הגורמים האלה וחברות הסיעוד בנושא עובדים זרים. אנחנו נשמח להעמיד אותה. נעשים עשרות קורסים כל שנה. נשמח להעמיד את התכנית הזאת לרשות כל מבקש ודורש, חינם אין כסף.

אתם נותנים פורמליזציה לכל העניין?

כן. כל קורס שנפתח צריך לקבל את האישור שלנו. יש לנו דרישות לגבי סגל ההוראה בקורס ואנחנו עוקבים גם אחרי החברות. יש לנו דרישות לגבי אחוז מטפלים שעברו הכשרה. אנחנו בודקים את זה גם בביקורי בקרה בחברות. הדבר קיים ונשמח לתת את זה לכל מי שמעוניין.

אשמח אם תעבירו לנו העתק.

:

הממשלה החליט בשעתו להוציא כל מיני נכים, בעיקר נכי פוליו מהמוסדות לבתים פרטיים. אז פתאום עלה מספר העובדים הזרים, כי הם אינם יכולים לחיות בלי. אבל הממשלה מרוויחה בגדול מהעסק הזה. כי מה שמשלמים עבור שירותים מיוחדים זה 3,500 שקל לחודש, שזה המקסימום, שזה המחצית ממה שעובד זר עולה בפועל.

זה פחות משליש מעלות מוסד.

זה פחות משליש. יש כאן מקום להתחיל לדאוג כי זה מכריח את הנכים לרמות. כי אם צריך לשלם לעובד עם עלות, חופשה, מחלה, פיצויים, ביטוח לאומי, אוכל זה מגיע ל-7,000 שקל בחודש, לנכה אין מאיפה לשלם, יש לו 2,200 שקל בחודש. מוכרחים לרמות. זאת אומרת, הממשלה מכריחה את הנכים לרמות. אני יודעת על בחורה שיושבת ממוצאי שבת ב-4 אחר הצהרים עד יום ראשון ב-4 אחר הצהרים בחיתול על בכסא גלגלים כי אין לה כסף לשלם לממלאת מקום עבור היום השביעי. זאת אומרת, יש כאן התעללות באנשים החלשים בחברה. זאת נקודה שצריך לקחת בחשבון. מוכרחים לתת תשלום ריאלי למי שהמדינה מכירה בזה שהוא זקוק לעובד זר.

מה המענה העיקרי ליום השביעי? איך מסתדרים עם העניין הזה?

ברמאות.

אצל הזקנים זה לא ברמאות. היא יוצאת ליום חופש. אלה שזכאים לחוק הסיעוד מקבלים מחוק הסיעוד את היום הזה ומשלימים את זה.

אז מה שהנכים עושים זה לוקחים עובדים אחרים, עובדים לא חוקיים, משלמים להם 50 דולר והם שמחים שמגיע מישהו ב-50 דולר. לנכים זה הרבה כסף. זה הפתרון האידיאלי.

רודפים גם את הלא חוקיים האלה?

כן. אם לי יש עובדת שרשומה בשמי וימצאו אותה עובדת אצל מישהו אחר, ישליכו אותה מן הארץ. נניח שעובדת יצאה לחודש לחופשת מולדת. מאיפה לוקחים ממלאת מקום?

חברות כוח אדם הן לא מספקות?

- - -

אני רוצה לומר לדוד פרץ. עד לפני שנה וחצי מערכת האכיפה היתה מינורית ולא בעלת שיניים חזקות. היום כאשר שומעים על מינהלת ההגירה זה נשמע מאיים מאוד. חברות כוח אדם כמעט ולא מתעסקות בעניין הזה. השימוש בעובדים זמניים הוא שימוש מינוריים באמת. אני מציע שנדבר על נתונים אמיתיים. כשניגע בנתונים האמיתיים נבין שנעשה סדר. בוודאי שיש עוד מה לעשות בוודאי שיש עדיין לגעת בכל מיני נגעים וחוליים בתחום ואין ספק שצריך לעשות אותם, וזה מתפקידך לעשות אותם, אבל זאת לא אותה תמונה שהיתה לפני שנה וחצי או לפני שנתיים כאשר אתה היית בוועדה ושמעת על החוליים הרבים. כמי שעומד בראש הארגון של חברות כוח אדם, אשמח מאוד שיהיה סדר ושנוכל לגעת באותם נגעים.

אבל בכל זאת, מה הפתרון?

הפתרון ליום השביעי לא קיים במחוזות החוקיים של מדינת ישראל וזאת עובדה חד משמעית. ישנו פתרון בקרב מקבלי גמלת הסיעוד, שלהם יש את הפריבילגיה לבחור להשתמש בגמלת הסיעוד לעובד ביום השביעי. ככל שהטיפול שלנו, והטיפול של חברות הסיעוד, יהיה מקצועי יותר, כך נצליח - - -

בחברות כוח אדם מעסיקים גם עובדים ישראלים וגם עובדים זרים?

לא. ישנן חברות כוח אדם, לשכות פרטיות, שמעסיקות עובדים זרים וישנן חברות שעובדות מול הביטוח הלאומי במסגרת גמלת הסיעוד.

מאחר ואין פתרון חוקי, אכן מתקיימים כל מיני הסדרים שמצליחים לשרוד את העניין הזה. פנינה מצליחה להשיג בצורה כזאת או אחרת, דרך העובדת שלה, או דרך חברה שלה – זה עדיין קיים לצערנו.

הן מתחלפות ביניהן?

כן. הן מתחלפות ביניהן כי חייבים "ונטילציה". תאר לעצמך שתשב עם פנינה עובדת שלה 7 ימים בשבוע, הרי זה על סף עבדות. אני חושב שנכון ליצור את היום השביעי כיום חופש לעובדת ולא להביא אותה לכדי מיצוי מלא.


הגברת ברכה בן צבי העלתה דבר חשוב - - -

בפעם האחרונה, כשדיברנו עם משטרת ההגירה, סוכם איתם שלא ילכו לאנשים לבדוק אם יש להם רשיון שהייה או לא. זה מה שסוכם. אז מה עכשיו עולה הנושא עוד פעם?

משום שפנינה רשאית, כמי שיש לה אישור לעובדת זרה, שיהיה לה פתרון ליום השביעי ושזה יהיה פתרון חוקי. למה היא צריכה להרגיש שהיא עושה את זה בגניבה?

אבל מחלקת ההגירה אמרו שהם לא יעצרו. הם לא יכנסו לבתים ושזה ייהפך לחוקי.

זה מה שאנחנו רוצים להגיע.

ישנו דבר נוסף שמשתמשים בו. משרד הפנים איפשר שברגע שהמטופל נפטר או שהעובדת סיימה את העסקתה מכל סיבה שהיא, לתת לעובד אשרה מיוחדת, B2, אשרת תייר לתקופה של חודשיים. המאגר הזה של העובדות שנכנסו אל תוך שוק העבודה של אותם חודשיים, משמשות מאגר ויכולות - - -

כאן זאת הונאה של חברות הביטוח. הן אומרות לעובדת: "לכי לעבוד שם". היא בשמחה הולכת. היא יכולה לעבוד חודשיים במקום כלשהו ואחרי חודשיים היא בפני שוקת שבורה. לחברות הסיעוד אין ברירה. הן הזמינו עובד והוא עוד לא הגיע, אז יש עובדת שבאה לחפש עבודה. שולחים אותה למקום הזה. אני נתקלתי במקרה כזה והלכתי לאפרים כהן וביקשתי ממנו שהוא ייתן לעובדת אישור שוב לחפש שוב עבודה. זה כאן ניצול. אין ברירה, עובדת צריכה לצאת לחופשת מחלה, מגיעה לה חופשת חגים. אין לנו פתרון.

פנינה, אולי באמת החודשיים האלה שניתנו הם כדי לתת מענה - - -

אבל אסור להן לעבוד בתקופה הזאת.

בוודאי שעדיין יש מה לעשות גם בתחום הזה.
לגבי הדברים של הגברת ברכה בן צבי - - -

אבל אתם שולחים אותן לעבוד, ואז הן נעצרות, זאת הבעיה.

זה לא נכון. יושב כאן דודו פרץ ויספר לכם.


בנושא חוק עובדים זרים, אני חושב שכבוד היושב ראש עסק בזה רבות בוועדה הקודמת וניסה לקדם את העניין. אבל יש כבר פסיקה של בית המשפט, של השופטת ברק, שמדבר על שכר מינימום פלוס 30%. נקבע שמדובר במשרת אמון אישי אזי הפסיקה מדברת על שכר ברור מאוד, שהיום יודעים גם לאכוף אותו. משרד העבודה יודע לאכוף אותו. אלה תמורות שנעשו וצריך להתייחס אליהן.

בקשר לנשים מבוגרות. אסור לשכוח שרוב הנשים לא רוצות להיות עם עובדת זרה. כשנהייתי נכה זה היה עלבון להכיר בעובדה שמאישה עצמאית הפכת ללא עצמאית.

יש לי חברה שהולכת כמו האות רי"ש, היא פוחדת להיות לבד, ולא מאשרים לה עובדת זרה. לי יש ילדות נהדרות שעוזרות לי והכל, אבל כל אחת מהן מקיימת חיי משפחה ואף אחת מהן לא יכולה לחיות איתי בבית. הגבול לא יכול להיות גיל 90 או 85, אלא שכשאישה או גבר אומרים שהם לא יכולים לחיות לבד, אי אפשר להגיד להם שהם לא עומדים בקריטריונים.

אבל את לא מצפה, שכל אדם שיגיד שהוא לא יכול לחיות לבד, יאשרו לו עובד זר.

:

החברה, במקרה שלי, רואים אישה שהולכת כמו רי"ש. אתה יודע מה? יש לי קרובת משפחה שהיא בת 60 וגרה לבד בבית דו משפחתי. היא עם דיאליזה.

היא פנתה לוועדת חריגים ולא אישרו לה?

היא לא רוצה לפנות מפני שאמרו לה שאין טעם.

ועדת חריגים יועדה בדיוק למקרים שבהם אדם שיש לו מספיק נימוקים בכדי לקבל עובד זר , יוכל לקבל, בוודאי עם דיאליזה או עם סוג של נכות. היא צריכה לפנות לוועדת חריגים.

אפילו לא הצלחתי להכניס אותה לשירותי הסעד בנתניה. כתבתי כבר לראש העיר בנתניה. מפני שאפילו לקבל עובדת סוציאלית זה סיפור. זאת אישה שאבא שלה היה קצין גבוה במשטרה ואנשים לא מצליחים אפילו להגיע – אנחנו מדינת רווחה – אנחנו לא מצליחים להגיע - - -

שהיא תפנה אל היחידה כדי לבקש עובדת זרה. והיה והדבר הזה לא מאושר וזה נראה לך לא סביר תעבירי אלי ואני אטפל בזה.

בתור עובדת מקצועית הרבה מאוד שנים אני רוצה לומר שבאופן כללי, הניצול לרעה בנושא הזה הוא קטן ביותר. אדם נורמלי לא אוהב שמישהו מסתובב אצלו ואם הוא צריך את זה, זה אומר דרשני. זה אחד מהנושאים שיש בו הכי פחות ניצול לרעה.

לפני שנתיים, כשהייתי היושב ראש, גילו, למשל, שבמקומות של עשירים הסתובבו פיליפיניות שטיפלו בתינוקות, היו עוזרות בית.

אני מדברת על אנשים זקנים. ודאי שיש שוק פרוע בדברים האלה, זה סיפור אחר לגמרי. הבקשה של זקנים לסיוע של מישהו שיגור בביתם, יש לה אחוז קטן של ניצול לרעה.

לכן לרוב הם מאשרים.


אני מאוד רוצה לשמוע את ד"ר שירלי אברהמי, שמלווה את הנושא הזה שנים רבות מאוד. היום היא מנהלת יחידת המחקר והמידע של הכנסת והיא תאיר את עינינו.

הדיון פה נסב על העובדים הזרים. מדוע, בעצם, לא הולכים צעד אחד אחורה ושואלים, האם בכלל צריך להעסיק עובדים זרים? אני חושבת שצריך להרחיב את הדיון הזה ולשאול האם בכלל צריך להעסיק עובדים זרים?

עלתה בסוף הדיון שאלת עוזרות הבית. כשעלתה שאלת עוזרות הבית, לפני 4 או 5 שנים, כולם אמרו שלא יכול להיות שישראליות יהיו עוזרות בית ובנושא הזה יש רק עובדים זרים. ואז נכנס גירוש מסיבי מאוד של עובדים שעבדו באופן לא חוקי בעבודות בית בישראל, והיום הנושא הזה נשלט ברובו על ידי ישראלים.

עשרות אלפי ישראלים וישראליות עובדים בעבודות בית.

זה אומר, דבר ראשון, זאת עלייה בשכר. כאשר בענף נכנסים עובדים ישראלים במקום זרים זה אומר עלייה בשכר. יתכן שאם ישראלים יכנסו לתחום הסיעוד, יצטרכו לשלם יותר כסף למטפלים. צריך לזכור שהיום האנשים שמרשים לעצמם עובדים זרים ל-24 שעות ביימה, הם בעיקר שייכים לקבוצה סוציו אקונומית מסוימת. זה לא נושא ששייך לכל החברה הישראלית.

הסיבה לזה היא שהיום יש רק שני פתרונות קצה, או 15 שעות או עובד ל-24 שעות ביממה 7 ימים בשבוע. ואז יש אנשים שאפילו מצבם לא כל כך חמור, אבל 15 שעות בשבוע לא מספיקות להם. הם גם לא רוצים 7 ימים בשבוע, אבל מדינת ישראל לא מותירה להם ברירה. לכן אני חושבת שהפתרון שאליו צריכה לשאוף המדינה הוא למצוא פתרון ביניים - לא 15 שעות בשבוע ולא 24 שעות ביממה אלא פתרון שמתאים יותר לצרכים, כמו יותר שעות בשבוע, אולי 50-60 בשבוע. צריך לעשות סקר צרכים לבדוק בדיוק מהם הצרכים ואז לתת פתרון שאותו יוכלו לספק ישראלים. אני חושבת שצריך לצמצם את מספר העובדים הזרים שעובדים בענף הזה.

אבל יכול להיות שאלה שמעסיקים היום 7 ימים בשבוע, יעדיפו את האופציה שלא יהיה להם מטפל 24 שעות.

אבל היום לא נותנים להם את האופציה. אומרים להם או 3 שעות ביום או 24 שעות ביום, אין אמצע.

יש אמצע וזאת משרה מלאה. ההיתרים שנותנים לעובד זר סיעודי זה למשרה מלאה. רוצה לומר 186 שעות בחודש, ולא 24 שעות. זה נכון להיום.

אבל בפועל הוא עובד 24 שעות.

איפה העובד אמור לגור אחרי 8 שעות? נגיד שעובד זר מקבל היתר ל-8 שעות עבודה, איפה הוא אמור לגור אחר כך?

שישכיר דירה.

אני רוצה לסיים בשני מחקרים. נעשה בשנת 2005 יריד כוח אדם לתעסוקה ולא מצא עובדים ישראלים שמוכנים להחליף עובדים זרים ל-24 שעות ביממה. אני מניחה שגם המעסיקים לא ממש היו רוצים בזה.

בשנת 2003 נעשה מחקר של מרכז המידע והמחקר שבדק האם אפשר להחליף עובדים זרים בעובדים ישראלים, והוא מצא, כפי שציינתי, שאכן היום יש שתי פתרונות קצה, שבעצם בהעדר פתרון אמצע, עובדים ישראלים לא יוכלו להחליף את העובדים הזרים.

הערה לגבי הערת נציג המשטרה. אם עובד זר מקבל היתר עבודה ל-8 שעות, איפה הוא יגור אמור לגור? בשכר שהוא יקבל הוא ישכור דירה?

ראשית כמה מספרים. יש כל מיני שיטות מרמה בענף הסיעוד. פה מדברים לא מעט במודלים תיאורטיים. יש ועדה שסגן הממונה על התקציבים במשרד האוצר אחראי עליה, שעוסקת בשינוי שיטת ההעסקה בענף הסיעוד. אחד המספרים שהם נותנים שם הוא שמשנת 2003 עד שנת 2005 כמות ההיתרים גדלה ריאלית ב-100 היתרים לעומת זאת נכנסו 12,000 עובדים זרים בענף הסיעוד.

זה לא הזקנים ולא הנכים הביאו. זאת הרמאות של עובדי משרד הפנים. יש "פלייניג ויזה", אני אספר לך על זה. אני לא מאשים אף אחד, אבל זה המצב העובדתי. רוצה לומר שבמינימום 11,900 עובדים זרים נכנסו לארץ ולמעשה אין להם עבודה.

הפליאה שלי היא על דבר אחד. אני מבין שההיתרים האלה ניתנו לאנשים מסוימים.

לא ניתנו להם. רן, היתה כתבה בידיעות לפני שלושה שבועות - - -

יושב פה מר סוויסה, והוא מנהל את העניין הזה במינהלת במשרד התמ"ת. הוא אומר: "נתנו 13,000 היתרים חדשים ב-2005". למי זה ניתן? זה לא ניתן לאוויר, זה ניתן לאנשים מסוימים שביקשו את זה. מה זה נקרא שאין להם עבודה? הם באים לעבוד עם האנשים האלה.

אני אסביר עוד פעם. יש לעשות אבחנה בין ההיתרים לבין העובדים. הוא אחראי על ההיתרים. התפקיד שלו מסתיים במתן ההיתר. הבאת העובדים זה משרד הפנים, לשכות מינהל האוכלוסין במשרד הפנים. על פי הנתונים שהוצגו, כמות ההיתרים גדלה ריאלית בין 2003 ל-2005 ב-100 היתרים. הנתון הזה הוצג בוועדה בספטמבר 2005. נדמה לי שדני יתום ישב בראש הוועדה. כמות העובדים הזרים שנכנסו בענף הסיעוד באותה תקופה היה 12,000. מכאן שאם גדלו מספר ההיתרים ב-100 סימן ש-11,900 הם באוויר. תכף אני אסביר מה זה באוויר.

מכיוון שיש פה איזו אי הבנה, אני רוצה שדודו יסביר את עצמו עד הסוף. אני בינתיים שואל אם נמצאות כאן נציגות משרד הפנים.

כן.

תקשיבו ונשמע את תגובתכן.

אני מלווה את הוועדה החל מ-1998 ואני רוצה להסביר כמה מושגים כמו "פלייניג ויזה" ו-"יוזינג ויזה" ועוד כאלה מושגים.

"פלייניג ויזה" – זה מושג שטבוע אצל העובדים הזרים. אתה בא על סמך היתר סיעודי אבל אתה למעשה לא עובד אצל בעל ההיתר, כי יש לו עובד זמני. העיקר זה להביא אותך לארץ. צריך להבין מה הקטליזטור להבאתם של העובדים לארץ? התשלום הגבוה שהם משלמים בחוץ לארץ. משלמים שם - - -

דודו, אני רוצה להזכיר לך שיש חוק שהגביל את העניין הזה באופן מוחלט.

היה חוק, עד לא מזמן, שאסור היה לגבות מעובדים זרים. החוק הזה הוא חוק חדש.

עובדות סיעוד משלמות כסף בחוץ לארץ לחברות כוח האדם?

כן. כדי להגיע ארצה הן משלמות שם מינימום 6,000 דולר כדי להגיע לארץ לעבוד. בפיליפינים משלמים 4,000 דולר ובנפאל משלמים 6,000 דולר כדי לבוא לעבוד בארץ. החברה פה בארץ, על פי ההתכתבויות באי מיילים שתפסנו, גובות 3,000 עד 4,000 דולר. זה הקטליזטור להביא את העובדים הזרים לפה לארץ. זה הכל בכסף שחור. לא תיארתי לעצמי שמישהו משלם על זה מס.

עד 2001 או 2002 היתה פה תופעה, עוד בטרם קמה מינהלת ההגירה:, עובד זר שהיה מועסק אצל בעל היתר סיעודי והוא ברח ממנו, למעשה משרד הפנים אסר על אותו מעסיק להעסיק עובד אחר עד שלא יימצא אותו עובד שיורחק מהארץ או יוסדר מעמדו אצל בעל היתר אחר. היו לא מעט טענות בעניין, גם בוועדה זאת. ואז מצאו פתרון הומאני של משרד הפנים – תמצא מישהו אחר שהמעסיק שלו נפטר ותעסיק אותו. תיקח עובד זר מתוך הארץ, או עובד שהמעסיק שלו לא מעוניין בו. לכאורה פתרון הומאני לחלוטין. אבל זה רק לכאורה. מה שקרה כאן בעצם זאת שיטת ה"by pass" - מעקף. לדוגמא, לי היה היתר סיעודי ולמשה יש היתר סיעודי. אני מביא על שמי עובד זר. הוא מצהיר שהעובד הזר שלו ברח. תכף תבין שלפעמים לא קורה כלום בשטח אלא הכל נעשה על ידי חברת כוח האדם במרמה. הוא מצהיר שהעובד הזר שלו ברח, אני מעביר לו באופן חוקי את העובד שלי, שנרשם על שמו, ואז ההיתר שלי פנוי להביא עוד עובד זר על שמי. זה קורה בפועל. אני אראה לך היתרים של אנשים שהביאו 4-5 עובדים זרים.

זאת שיטה אחת להביא לארץ עובדים זרים במרמה. כפי שאמרתי לך, הקטליזטור זה הכסף הגדול הוא בהבאת העובד הזר.

שיטה נוספת, וכאן אתה צריך להבין היבט נוסף שלו אני קורא: "יוזינג ויזה". החודש הזה אני הולך לבטל 20 היתרים של מעסיקים. אני רוצה להסביר תופעה מסוימת. עובדים זרים אמורים לעבוד אצל משפחה מסוימת. אומרים להם: "תשלמו 800 שקל למשפחה כל חודש, ואתם חופשיים לעבוד איפה שאתם רוצים. אנחנו נצהיר שאתם עובדים אצלנו".

שיטה נוספת – וכל מה שאני אומר כרגע זה לא תיאורטי אלא חקירות שאנחנו עושים כרגע. שיטה נוספת: "תנקי אצלי פעמיים בשבוע, 4 שעות כל פעם, אל תקבלי כסף ותלכי לעבוד בשאר הזמן איפה שאת רוצה". זאת שיטה נוספת.

זה כדי שיהיה אישור אצלי, אבל היא בעצם מרוויחה במקום אחר.

אם נלך לרמת המאקרו אז אם לפני הקמת מינהלת ההגירה כולם עשו מה שהם רוצים, בהקמת מינהלת ההגירה נתקלנו בתופעה של להתכסות במסמכים מזויפים - ויזות מזויפות, תעודות זהות מזויפות. היום אנחנו נתקלים בתופעה שנקראת "להתכסות בויזה חוקית".

אני מסכים לחלוטין עם מה ששירלי אמרה. חבל שלא ביקשתם את ההתייחסות שלנו לסקירה שלכם. יש נתון של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה על הירידה בכמות העובדים הזרים בארץ. להערכתנו, ב-2006 תתהפך המגמה, וזה נובע אך ורק מהבאתם של עובדים זרים לארץ.

\

אתה מתכוון לעובדים זרים לסיעוד?

לא, אלא בכלל. כתוצאה מהגידול בכמות העובדים הזרים בסיעוד, המגמה של כמות העובדים הזרים בארץ תגדל. למעשה זה הענף היחידי בארץ שהוא לא מוגבל והשמים לא סגורים. בחקלאות מותר להביא 26,000 אלף, בניין 15,000, תעשיה זה זניח לחלוטין.

היום חברות כוח אדם מנסות למצות פוטנציאל מקסימלי של הכנסת עובדים זרים לארץ כי הרווח הגדול שלהם הוא מהבאתם לארץ.

הרווח הגדול הוא מהבאתם ולא מהעסקתם.

בשנים 2003 עד 2005 נכנסו לישראל כ-12,000 עובדים זרים לעבודה בסיעוד, בעוד שמספר ההיתרים להעסקת עובדים זרים ירד ב-1,000. הוא ירד בגלל הקריטריונים בשירות התעסוקה.

אני לא מבין, מה זה אומר?

זה אומר שאין קורלאציה בין מספר ההיתרים לבין מספר העובדים שמגיעים. בעוד שמספר ההיתרים יורדים כל שנה, מספר הבאת העובדים עולה. ההסבר לכך הוא העניין בהבאת העובדים הזרים לארץ. שי סומך יכול להסביר את עניין השיטה החדשה, למרות שלא לזה התכנסנו. העניין הוא שיש אינטרס גדול מאוד בהבאת העובדים הזרים לארץ הן מצד הקופון שחברות כוח האדם גורפות על חשבון העובדים הזרים והן לעניין השוק.

איך זה יכול להיות שיש פחות היתרים ויש יותר עובדים. אני מבין שמדובר בעובדים חוקיים. אם העובדים חוקיים אז הם צריכים להיות עם היתרים. אם הם בלי היתרים, אז איך הם חוקיים?

הם באים באופן חוקי ואחר כך הם הופכים לא להיות חוקיים. הם באים בשביל מעסיק. המעסיק פתאום לא מרוצה מהם. לפעמים המעסיק גם לא בעניין בכלל.

אבל אם נתנו רק 1,000 איך נכנסו 12,000 חוקיים?

מאיפה המספרים האלה?

מעסיק אחד יכול היה להביא, עד לא מזמן, כמה עובדים זרים שהוא רוצה. הוא היה מפטר אותם, ומביא עוד עובד. כך היו מביאים על כל היתר היו מביאים 4-5 עובדים.

התופעה היא על כל 40 אלף בעלי ההיתרים ולא רק על התוספת.

למרות שיש פחות 1,000 היתרים, יש 12,000 עובדים.

אנחנו גם רואים את זה ואנחנו מקבלים הרבה פעמים תלונות מקו לעובד שזכאי סיעוד, שמביאים כמה עובדים זרים, והעובדים לא ראו את הבית של המטופל. התופעה הזאת היא על כל ה-40,000.

יש את הבעיה של המרמה, אבל אני לא בטוח שזאת הבעיה העיקרית. הבעיה היא כזאת: נניח שביום מסוים נפטר אדם סיעודי, וביום מסוים קשיש אחר הפך להיות סיעודי. לכאורה מה שצריך להיות שהעובד יעבור ממעסיק למעסיק. אבל זה לא קורה. האדם הסיעודי יכול לכאורה להביא אדם מחו"ל. בגלל האינטרס להביא מחו"ל לא משתמשים בעובד הקיים בארץ אלא מביאים עובד חדש מחו"ל. זאת הסיבה המרכזית, לדעתי.

אז לעובד הזר יש היתר.

מתפנים עובדים זרים בארץ וברבים מהם לא משתמשים.

אני רוצה לחזק את מה שאמר דודו. כל שבוע אנחנו נתקלים בעובדי סיעוד שהגיעו לפני שבוע לארץ, לא ראו את המעסיק שלהם. נשלחו על ידי חברת הסיעוד, שהיא החוליה הבעייתית ביותר בכל הסיפור הזה. היא גם גובה את הכסף וגם לא נותנת מעסיק לעובדים האלה, ששילמו אלפי דולרים בחו"ל. היא לא נותנת להם מעסיק, שולחת אותם מייד למשרד הפנים לעשות ויזה B2. יש להם חודשיים למצוא עבודה. השוק מוצף והם באים אלינו אחרי חודשיים ולא מצאנו עבודה. הם מראים לנו כזאת חבילה של חברות סיעוד שהם ראו שוב ושוב ואומרים להם שאין עבודה. הם הופכים ללא חוקיים ופה נגמר העניין.

אני רוצה להבין. אושר לקשיש לקבל עובד זר. והעובדת, שאת מדברת אליה באה בגין אותו אישור. אז היא לא הולכת לעבוד אצל אותו אדם?

בינתיים לקשיש יש עובד מחליף. חברת כוח האדם נותנת לו עובד מחליף, שהוא כמובן לא חוקי, כי אין לו שום אפשרות לעבוד אצל מעסיק שלא רשום לו בויזה. כשהעובד מגיע לשדה התעופה, חברת כוח אדם לוקחת אותו משדה התעופה לאיזה דירה ואומרת לו שהמעסיק לא רוצה אותו, המעסיק נכנס לבית חולים או נפטר. הוא לא יודע מי המעסיק, כי הוא לא יודע עברית. זה קורה שבוע אחרי שבוע. אנחנו מפוצצים את משרד התמ"ת בעשרות מכתבים על מקרים כאלה.

אין מי שיחקור את הדברים האלה? אתם פונים למשטרת ההגירה?

בוודאי.

דודו, אתם חוקרים את זה? מה הבעיה לדעת לאיזה מעסיק הוא בא?

יש לנו עשרות חברות כאלה שחקרנו השנה עם מאות מקרים כאלה. האישומים שאנחנו מאשימים אותם זה קבלת דבר במרמה, שבועת שקר, זיוף.

מי כבר נשפט ונסגר?

יש כאלה שנשפטו. אם אתם רוצים אנחנו נביא לכם נתונים.

ברשותך, הערה אחת כללית לגבי העובדים הזרים. משטרת ההגירה לא מגרשת עובדים זרים ולא מרחיקה עובדים זרים. על פי חוק הכניסה לישראל, אנחנו זרועו הארוכה של משרד הפנים. כרגע המדיניות של משרד הפנים, שמי שבא בהיתר, אם יש לו היתר לשנה, רק אם אותו עובד זר עבר עבירה פלילית, הוא יורחק. אם הוא לא עבר עבירה פלילית ויכול להיות B2 כל השנה הזאת, הוא פשוט לא יורחק.

זה עובדתית לא נכון.

משחררים אותם מהכלא ובאמת הם מקבלים B2. אחרי חודש אנחנו פונים שוב למשרד הפנים כדי לקבל הארכה כי במהלך החודש הם לא מצליחות למצוא. הכל זה בערבות כספית. כעבור חודשיים מחולטת הערבות הכספית אם הן לא עוזבות את הארץ והן צפויות שוב למעצר וגירוש.

ובאמת הן בבעיה כי בחוץ לארץ הן שילמו הרבה דולרים.

מנתונים שקיבלנו, רק השנה נכנסו 9,000 עובדי סיעוד חדשים לישראל. למה ממשיכים להביא כל הזן עובדים חדשים? ברור לחברות כוח האדם לא תהיה עבודה להציע אם מביאים עובדים חדשים מחו"ל. אנחנו חושבים שצריך לסגור את השמים גם בענף הסיעוד.

יש לנו הצעות אופרטיביות שמסרנו לכל המשרדים הנוגעים בדבר. ברור שעובדת סיעוד, שמתבקשת לעבוד אצל פנינה, למרות שהיא אישה נחמדה, העבודה אצלה הרבה יותר קשה מאשר אצל קשיש. אנחנו טוענים שהמדינה צריכה להתגייס ולהשלים את הסכום באופן כזה שישתלם לעובד לעבוד אצל פנינה, למרות העבודה היותר קשה, והוא לא יעדיף לעבור לעבוד באופן חוקי אצל קשיש.

אני רוצה להזכיר שמצב זהה היה לפני מספר שנים לגבי עובדי הבניין. היו מביאים כמויות של עובדי בניין, זורקים אותם באיזה צומת, אחרי שהם שילמו אז 10,000 או 8,000 דולר, והיו אומרים להם: "אין עבודה, תחפשו". זה היה בדיוק אותו מצב כי אז לא היו שמים סגורים. למה היה כדאי להביא אותם ולמה היתה תעשיית ההיתרים? בדיוק בגלל אותן נסיבות – בגלל העמלה. עד שהביאו סדר לעניין. אני מצטרפת כאן לסיגל כי אני גם רואה את הבחורות האלה שמחפשות עבודה בצורה נואשת. הן לא יכולות לחזור כי המלווים בריבית מהם הם קיבלו את הכסף פשוט ירצחו אותם או שישלחו אותם חזרה למקום אחר.

למה לא עשינו את זה לגבי ענף הסיעוד, והתקיים כאן דיון בנושא הזה? משום שראינו בעניין הסיעוד שיש בעיה מאוד קשה. כאשר אדם הוא ממש זקוק לטיפול 24 שעות ביממה, אי אפשר להגיד לו שהשמים סגורים.

יש לך את 12,000 שהגיעו ויש לך את כל הכמות שנמצא. אפשר לעשות מהמלאי הזה מספיק עובדים. יש מלאי שממנו אפשר לספק.

מאוד לא נוח לי בישיבה הזאת. זה מאוד פופוליסטי לתקוף את חברות כוח האדם. אני מכיר את זה שנים כי אי נמצא בפרונט הרבה מאוד זמן וזה בסדר.

אתה מודה שהתופעה הזאת של גביית העובדים בחוץ לארץ, היא תופעה שהשתרשה?

יש דבר שמתעלמים ממנו באופן מוחלט. אם הנתונים של משרד האוצר ושל דוד פרץ נכונים, אזי משה סוויסה, משרד הפנים, צריכים פשוט להניח את המפתחות ולהגיד: "כשלנו בתפקידנו אנחנו הולכים", אבל זה לא נכון.

דבר אחד עובדתי. כל חברת כוח אדם, כאשר היא מבצעת הזמנה של עובד, היא מדווחת על כך בדוח חודשי למשרד העבודה וכותבת בו: "העובד איקס הגיע, הוזמן עבור משה מרחוב יצחק שדה 14". במידה והיא שינתה את מקום העסקתו, יום יומיים או ביום הגעתו, או אחר כך, היא מחויבת, על פי חוק,להודיע למשרד העבודה על שינוי העסקתו.

יש מישהו שבודק את זה? האם במשרד העבודה יש מישהו שיבדוק את זה? משרד העבודה הוא חלק ממשרד התמ"ת.

מאחר ואני גם ממונה על אכיפה של עובדים זרים בתחומים אחרים, גם בתחום התעשייה, בניין, כולל תנאים סוציאליים ותנאי מינימום לעובדים זרים. בתחום הזה של העסקה של אותו עובד זר סיעודי, מי שאמון על זה זאת הגברת רבקה בתחום של חברות כוח אדם. כלומר, התפקיד שלנו, כיחידת הסמך, זה לתת היתר פר אדם נזקק. כלומר, אין מצב שאנחנו נותנים היתר שלא על פי האדם.

מבחינתנו אותו נזקק רשאי להביא עובד באופן ישיר ובדרך כלל הוא עושה את זה דרך חברות כוח האדם. כלומר, ברגע שמגיע עובד זר שהוא נתון על שם אדם מסוים, הוא חייב לעבוד איתו ביחד וההיתר ניתן אך ורק עבורו.

אנחנו לא אוכפים בתחום הסיעוד בקטע שאם מישהו נפטר.

אומרות אן וסיגל, שאותו עובד, שמגיע בהיתר שאתם נתתם, מדווח על ידי חברת כוח האדם, שהוא עובד אצל אותו אדם, אבל בעצם הוא לא עובד שם. כי ברגע שהוא בא, הוא נזרק לכלבים וחברת כוח האדם מצפצפת עליו. היא קיבלה עליו את ה-3,000 דולר והיא לא צריכה אותו יותר.

השאלה היא, האם אותו דוח, שיוסי מספר עליו, שאותו אדם אכן עובד אצל איקס, האם זה נמצא באיזושהי בקרה.

זה לא מגיע אלינו, זה לא התחום שלנו.

אני אסביר. מחלקת רישוי כוח אדם, במשרד התמ"ת, שהיא זאת שנותנת את הרשיונות ללשכות פרטיות, והיא גם זאת שיכולה לבטל רשיון או להתנות רשיון בשל הפרה. צריך להזמין אותם לדיון.

משרד העבודה, כמי שבעצם נותן לי את הרשיון לעסוק בזה, מקבל ממני את הדיווח המדויק איפה נמצא העובד בכל רגע. אם משרד העבודה, ועל כך אני קובל, מזהה איזושהי חברה שפועלת כשיטה, ומביאה עובד ולא משתמשת בו לייעודו, אזי היא צריכה לקחת ממנו את רשיונו. אין לכם להלין כנגד חברות כוח האדם שיש בהן, בהחלט, כאלה שעוסקות שלא ביושר. אני לא מסיר אחריות בעניין הזה, ואני בהחלט אומר שיש. אבל צריך להלין על העובדה שמשרד העבודה רואה את הנתונים ולא פועל.

היות ואנו עומדים בפני סיום הדיון, אני רוצה לדעת, למי יש הערה ממש קריטית לעניין.

אומרים שיש עובדים זרים במלאי בארץ. זה בגלל שהביאו עובדים שלא יודעים שפה ולא מתאימים לשום דבר. העיקר שהם שילמו כסף והם לא מתאימים לסיעוד. שלא יפילו את זה עכשיו עלינו כי אני יכולה להגיד שבזמן האחרון - - -

למה זה עליכם?

זה עלינו, כי יש בארץ מלאי של 100,000 עובדים זרים, שהם לא שווים כי הסוכנויות הביאו כל מיני עובדים לא כשירים, העיקר שהם שילמו כסף. אי אפשר לדרוש ממני להעסיק עובדת שכשאני מבקשת ממנה למשוך אותי למעלה היא אומרת: "תחכי, אני צריכה להחליף בגדים", וזה קרה לי. עובדים מהסוג הזה הביאו ארצה. אי אפשר לקבוע שאי אפשר להביא עובדים זרים מחוץ לארץ. צריך לעשות סדר, אבל לא על חשבון הנזקקים. אני נגד השמים הסגורים.

אני יושבת ותמהה איך דיון במצוקתם של אנשים, שחסרה להם חצי נקודה, הפך להיות דיון סוער, משפטי ומשטרתי. אני מקווה שבפתרון הבעיה החוקית לא ישפכו את התינוק עם המים. ושלא ימצאו פתרונות בשביל לחסום את הרמאים ויפגעו באנשים הנזקקים.

אני מעמותת חברות הסיעוד. פה דובר על חברות כוח אדם בסיעוד. אני רוצה להדגיש את זה. חברות הסיעוד, שלמעשה מספקות שירותי סיעוד, אותם 15 שעות או 65 שעות בחודש, למטופלים באמצעות עובדים זרים, הכל נעשה על פי הוראות והנחיות הביטוח הלאומי. הביטוח הלאומי מחייב אותנו כל חודש לדווח על פי רשיונות. לא יתכן שמעסיקים ללא רשיונות. קיים דיווח חודשי. קיים דוח יומי שחותמים עליו עובדים סוציאליים. אין מצב כזה. זה מבוקר גם פנימית וגם חיצונית וגם על ידי הביטוח הלאומי.

המצב שמתואר כאן הוא שונה. יתכנו מאוד מצבים שמישהו נפטר והעובד נשאר באחריות משפחת המטופל והוא הפך למובטל. מה עושה חברת כוח האדם עם העובד הזה? אחת האפשרות היא שהיא מעבירה אותו לאחר. אבל, שוב פעם, חברות הסיעוד עובדות על פי ההוראות ועל פי ההיתרים. זאת אומרת, זה גם מדווח לביטוח לאומי כל חודש.

זאת היתה טעות שלי שהשתמשת במונח חברות הסיעוד במקום בחברות כוח אדם.

הערה לגברת ברכה בנושא של תשלומים ותנאים סוציאליים לעובדים. כל אותם עובדים זרים, שמועסקים על ידי חברות הסיעוד, יש להם כל התנאים. למעשה עובד זר נהנה מכל התנאים וחייבים לתת לו. אני מדבר רק על הקטע של 15.5 שעות בשבוע ולא מעבר לזה. למעשה עובד זר מועסק אצל מובטל רק על בסיס של מלוא השעות.

אחרי 25 שנה של מחקר בתחום הזה, עד היום לא היה מחקר רציני שבדק את הצרכים. האם יש צורך בפתרונות ביניים וכמה, אנחנו לא יודעים.

בהכנסת הישיבה הזאת ביקשתי שאת ושירלי תבואו בנושא הזה כי אני מאוד רוצה שבעקבות הישיבה הזאת ייעשה מחקר שיתן פתרונות ומענה ביניים לדברים. אני מאוד מודה לך על הדברים.

צריך להבין, לגבי העסקה של 7 ימים בשבוע, אנחנו מבקרים לא מעט בבתים – רוב האנשים האלה שזכאים - - -

אגב, למה משטרת ההגירה צריכה לבקר בבתים?

אנחנו מבקרים ברשות.

הרי אתם לא עושים את עבודת הפיקוח של משרד התמ"ת.

כשאנחנו חוקרים עבירות של קבלת דבר במרמה אנחנו בדרך כלל מזמנים עדים אלינו למשרד. מאחר ומדובר כאן בקשישים, ובבני משפחה שהם קשישים, במקום שהם יבואו אלינו, אנחנו באים אליהם, משום שקשה להם להגיע אלינו.

אתם באים לשם כדי למצוא עובדים לא חוקיים?

לא. אני לא מטפל בעובדים לא חוקיים, אני חוקר עבירות. אותי לא מעניין עובד חוקי או לא חוקי. אני חוקר קבלת דבר במרמה. כשאני חוקר חברת כוח אדם או נגד עובד זר, אני מחפש ראיה. אז במקום שהעד יבוא אלי אני הולך אליו.

אני מנסה לומר, ברוב הבתים שאנחנו מבקרים, אלה בתים של אנשים שקשה להם לשלם, ועל אחת כמה וכמה קשה להם להעסיק 24 שעות ביממה. ברוב המקרים העובדים הזרים לא גרים שם.

הם משכירים דירות בדרום תל אביב וגרים 4-5 ביחד. מה לא ברור? הם עובדים את ה-8 שעות והם לא מרמים.

לגבי ה-8 שעות. לא הבנתי מה שנאמר. אם ההיתר הוא ל-8 שעות, אני אומרת לך בוודאות שעובד ישראלי יעבוד 8 שעות.

אין היתר לעובד זר אלא אך ורק ל-24 שעות. אין 8 שעות, אין דבר כזה.

אני רוצה להזמין דיון משותף עם ההסתדרות לגבי עבודה של 8 שעות על ידי עובדים ישראלים. כי אם עובדים 8 שעות אין שום סיבה בעולם שזה לא יהיו ישראלים.

אדם שזקוק ל-8 שעות עזרה בפעולות היום יום, לא עונה לקריטריונים של עובד זר.

לפי מה שאני שומעת פה, זה בסך הכל סחר בעבדים. אנחנו יודעים טוב מאוד ומתוך העיתונות, שגם שמו אותם במכלאות, לקחו להם את הדרכונים. המצב הוא לא יפה, הוא לא תקין והוא לא מתאים למדינת ישראל. אני חושבת שמי שצריך לטפל בזה זה לא חברות כוח אדם. חברת כוח אדם מחפשת רווח. אין ויכוח על זה, ואיך שהיא לא תעשה, היא מחפשת את הרווח שלה. אני חושבת שממשלת ישראל צריכה בהחלט להקים מחלקה שתטפל בנושא הזה. למי שיצטרכו לתת אז שיתנו, ולמי שלא צריך, שלא יתנו. אז זה יעלה יותר זול. העובד לא יברח להרוויח עוד כמה שקלים כדי שישלם את ה- 7,000-8,000 דולרים.

שרה, זה בעצם תפקידה של המינהלת.

אז הם צריכים לעשות את זה יותר בתדירות.

ועדת חוקה חוק משפט דנה בימים אלה בחוק שעוסק בסחר בבני אדם. חברת הכנסת גלאון יוזמת את החוק. החוק הוא חוק מעניין מאוד. הוא נותן פתרונות מאוד הולמים לבעיה הזאת.

זה בוודאי טוב וצריך לטפל בזה ביתר התעניינות וביתר שאת ולא נשמע את כל הדברים האלו.

אני רוצה לחזור על דברי. אם מוקד סיוע אומר שצריך לסגור את השמים, ואתם לא חשודים בנטייה נגד העובדים, אז אני חושבת שצריך להתייחס לטענות שלהם.

זאת טענה שלהם מאז ומעולם.

אני חושבת שמן הראוי להתייחס לטענות האלה בכובד ראש ולהודות בכך שיש בעיה אמיתית שמחייבת פתרון מיידי. אני חושבת שגדולתה של ישיבה בכנסת היא, שכאשר היא מעלה על סדר היום בעיה שלא היתה ידועה, ולי לפחות לא היה ידוע, עד היום, שיש משפחות שמקבלות היתר ל-24 שעות. העובד עובד אצלן 8 שעות ואח"כ הולך ועושה דברים אחרים ושוכר דירה עם חברים שלו. זה אומר שאכן סקר צרכים הוא מאוד חיוני. לחברות כוח האדם שמעסיקות את העובדים הזרים ומביאה אותם לישראל יש אינטרס כלכלי כי הן ומקבלות עמלה פר גולגולת וגם למשפחות שאולי חלקן מקבלות עובד שעולה על הצרכים שלהן. אם יש שני פתרונות קצה, אז למשפחה כזאת יש אינטרס להצהיר על צרכים גדולים מהצרכים האמיתיים שלהם.

לכן, אני בהחלט מקבלת את הצעתו של יושב ראש הוועדה, שאנחנו נקיים במשותף עם מכון ברוקדייל, עם גב' ג'ני ברודסקי, סקר צרכים, ובאמת פעם אחת ולתמיד ייבדקו הצרכים האמיתיים של קבוצת האוכלוסייה הזאת. אני אפילו מעיזה לנחש שמה שיתגלה בסקר צרכים כזה הוא, שחלק מהמשפחות שהיום מקבלות היתר ל-24 שעות, אינן זקוקות לו באמת, אבל היום המערכת מכוונת אותם לכך שזה הפתרון היחיד שהן יכולות לקבל.

אני מאוד מודה לד"ר שירלי אברהמי. לדעתי זאת יכולה להיות פריצת דרך עצומה, כי זה ייתן מענה יותר נכון לצרכים של הנזקקים וזה יכול ליצור גם ענף ישראלי לכל דבר שיתן מענה ראוי לעתיד בעניין הזה.

שירלי, אני אודה אם תקדמו את העניין ותודיעו לנו באיזה שלב אתם מתקדמים והאם הגעתם לממצאים, כדי שנוכל להתקדם.

אני חושב שאנחנו צריכים לפנות ביחד, כוועדה, למשרד התעסוקה ולראות באיזה אופן אתם הולכים לטפל בנושא של הכשרת העובדים הזרים לטיפול יותר ראוי ויותר מקצועי בנזקקי הסיעוד. נדמה לי שיש חור די גדול בנושא של הכשרה מקצועית ואני רוצה להבין מכם – משה, תעביר לאפרים כהן או למי שצריך - תנו לנו בבקשה בכתב, באיזה אופן אתם מטפלים בהכשרה מקצועית של עובדים זרים בענף הסיעוד.

הדבר השני. אני רוצה לדעת ממשרדי הממשלה, ומצידי תקימו לעניין הזה מפגש משותף של כל המשרדים, תמ"ת, פנים, משפטים, ביטחון פנים, רווחה, מה הפתרון שלכם ליום השביעי ולחופשות מולדת? אני רוצה שיהיה פתרון מוסדר ולא שכל אחד תופר לעצמו פתרון. כוועדה, אני רוצה לדעת מה הפתרון המסודר ליום השביעי ולחופשות מולדת של העובדים בסיעוד.

שישתפו אותנו, כי לנו יש רעיונות.

הדבר האחרון, ואני פונה למשרד לביטחון פנים ולמשטרת ההגירה. אני רוצה שתפעלו באופן נחוש ליירוט כל ההונאות שחברות כוח אדם או חברות אחרות עושות, בגביית כספים מהעובדים האלה בחוץ לארץ. אני רוצה שתדווחו לוועדה כמה חברות כאלה תפסתם, בכמה מקרים, כי אנחנו צריכים להילחם. זאת שחיתות ועבדות ביחד. זה לא יתאים למדינת ישראל שהדבר הזה ייעשה ויפשט בתוכה כאילו הדבר הזה לגיטימי. זה לא לגיטימי לגבות כסף מאדם שבא לעבוד כאן כדי לפרנס את משפחות בחוץ לארץ.

בתחילת יולי ייכנס חוק, וכל מה שנותר לכם זה לאכוף אותו.

אני מבקש תשובה גם ממשרד המשפטים, באיזה אופן מיירטים את הפושעים האלה שגובים כסף מעובדים בחוץ לארץ?

דבר אחרון. אני מבקש ממנהלת ההגירה לפעול באותה צורה כפי שפעלתם בנושא עובדי הבניין ועובדי החקלאות. לראות איך מארגנים פול של עובדי סיעוד שיתן מענה לאותם הדברים הזמניים.

זה יהיה באופן של תאגידים.

זה אסון שזה יהיה בצורה של תאגידים. לנו יש הצעה אחרת.

אני מציע שהדבר הזה ייעשה עם הנזקקים ועם ההתאחדות.

ישבה ועדה בקשר לתאגידים, והם לא הזמינו אותנו בכלל. הם כבר הגיעו למסקנות.

אז אני מבקש שזה ייעשה אתכם ביחד בכדי שהדבר הזה יהיה. אני מבקש שבהקדם האפשרי תתנו דיווח לוועדה מה מתקדם בכל הנושא של בניית פול עובדי סיעוד, כדי לתת מענים זמניים.

אני רוצה לשאול, באיזה אופן ניתן לעשות – שנדאג לזה שאדם שמקבל עובד, העובד הזה אכן יעבוד אצלו ושתהיה אכיפה של העניין הזה. שלא ייווצר מצב, כפי שתיארה אן, שאדם מקבל עובד, העובד הזה בא לארץ והוא נזרק לכלבים.

יש לפעמים ניצול לרעה של הזקן על העובדת. היו אפילו הטרדות מיניות וצריך להיזהר בעניין הזה.

משה, אני מציע שתשקלו הצעה לקחת חברת סקרים שתעשה מדגם באיזה חלק מהמקרים, העובדים שהובאו למען המעסיקים שלהם אכן עובדים אצלם ובאיזה חלק זה לא מיושם. אם יתברר 95% עובדים אז נדע שהאחוז מאוד גדול. אם נדע שזה פחות, אז המצב רע.

יש עוד משהו שפספסתי?

:

היתה כתבה בידיעות אחרונות שתפסו מנהל לשכה בבני ברק שהוציא אישורי הבאת עובדים זרים.

פנינה, אני מאוד מקווה שהמשטרה קראה את הכתבה הזאת. ואם לא, תסבי את תשומת ליבם ואני מציע שהמשטרה תחקור את העניין.

תודה רבה לכם. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:00