ישיבת ועדה של הכנסת ה-17 מתאריך 07/08/2006

סיור במוזיאון המדע ע"ש בלומפילד בירושלים

פרוטוקול

 
PAGE
1
ועדת המדע והטכנולוגיה

7.8.2006


הכנסת השבע עשרה





נוסח לא מתוקן

מושב ראשון

פרוטוקול מס' 22

מישיבת ועדת המדע והטכנולוגיה (סיור)
יום שני, י"ג באב התשס"ו (7 באוגוסט 2006), שעה 09:30
ס ד ר ה י ו ם
סיור במוזיאון המדע בירושלים
נכחו
חברי הוועדה: זבולון אורלב – היו"ר




אלכס מילר
מוזמנים
מיה לוי – מנהלת מוזיאון המדע בירושלים

אבי רונן – מנכ"ל עמותת "בשער" – קהילה אקדמית למען החברה בישראל



פרופ' חנוך גוטפרוינד – חבר הוועד המנהל – מוזיאון המדע



אסתר ברזנר – ראש תחום הפעלה חינוכית – מוזיאון המדע



דיאנה פינוש – אחראית נושא גיל הרך – מוזיאון המדע

שבתאי דובר – חבר הוועד המנהל – מוזיאון המדע

ריבי לקריץ – המינהל למדע וטכנולוגיה – משרד החינוך



צבי מוצן - משרד המדע



פרידה סופר – מזכירת המועצה הלאומית למחקר ופיתוח



משה ויגדור – יו"ר ועדת הכספים – מוזיאון המדע



עדית עמיחי

מיכאל ביטט
מנהלת הוועדה
ענת לוי
רשמה וערכה
מעיין מכלוף - חבר המתרגמים בע"מ
מיה לוי
אני מאוד שמחה לקדם את חברי ועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת, ואפשר להגיד את זה בלשון רבים, זה בכלל נהדר. אלה ימים באמת מאוד מורכבים אבל אנחנו חושבים בפרספקטיבה גם קדימה, ואנחנו מסתכלים בחרדה ובתקווה לכך שנוכל להעביר את המדע להיות הנושא המרכזי על סדר היום. אני חושבת שזה חלק מהמשימות של כולנו, כל אחד בדרכו הוא. ומאחר ומה שאנחנו יכולים לתרום זה באמת בחלק של קירוב בין המדע לקהילה, זה מה שאנחנו עושים גם בימים אלה ומנסים בכל דרך לקדם ולהמשיך בעבודתנו. אז אני שמחה שבתוך המהלך הזה אנחנו כולנו נפגשים. אני אציג את הנוכחים, או כל אחד יציג בשתי מלים את שמו, אולי זה יעזור,
אבי רונן
אני מנכ"ל עמותת "בשער", קהילה אקדמית למען החברה בישראל, שזו עמותה שהוקמה על ידי אנשי סגל אקדמי מכל האוניברסיטאות בארץ, שרצו להיות שותפים, להתנדב, לפעול בעשייה החברתית ובשיח הציבורי.
חנוך גוטפרוינד
אני חנוך גוטפרוינד, ויש לי פשוט קשר ארוך מאוד עם יושב ראש הוועדה בכל מיני נושאים שבהם הוא עזר להרבה מאוד מפעלים שאנחנו רוצים לקדם.
מיה לוי
במקרה הספציפי הזה חנוך הוא גם חבר הוועד המנהל המייסד וגם בעצם אחראי על קיומה של תערוכת איינשטיין במוזיאון, שזה יהיה הפרק שאתו אנחנו נפתח בעצם את הסיור.
אסתר ברזנר
אני ראש תחום הפעלה חינוכית כאן במוזיאון.
דיאנה פינוש
אני קשורה לצוות פיתוח תכנים חינוכיים במוזיאון,
מיה לוי
ואחראית על כל הנושא של הגיל הרך במוזיאון, שזה נושא שאנחנו מחשיבים במיוחד, במיוחד בעיר כמו ירושלים שאחוז הילדים בה גבוה במיוחד, ולכן אנחנו חושבים שפה יש עבודה גדולה. דיאנה חוץ מאשר עבודתה במוזיאון היא גם היועצת של משרד החינוך בתחום מדע לגיל הרך.
ריבי לקריץ
אני ריבי לקריץ, אני ממשרד החינוך מהמינהל למדע וטכנולוגיה, אחראית על היחידה לנוער שוחר מדע במשרד.
צבי מוצן
צבי מוצן ממשרד המדע, אני עוסק באוריינות מדעית.
שבתאי דובר
שבתאי דובר, מנהל הרשות לקהילה ולנוער באונ' העברית, אני חבר הוועד המנהל של המוזיאון.
מיה לוי
אני מיה לוי ואני מנהלת המוזיאון. ההצעה שלי היתה שנתחיל בסיור הליכה מאוד מאוד קצר, פשוט שדרך המוזיאון, שנראה איזה תערוכות יש, ונגיע לתערוכת איינשטיין שבה ביקשנו להזמין אתכם לסיור מורחב, בהדרכתו של פרופ' חנוך גוטפרוינד, אחרי זה נתכנס במרכז המשאבים לדיון במוזיאון, בחינוך מדעי לקהילה, וחשבתי שנסיים בזה שנצא דרך תערוכת מתמטיקה שנמצאת למטה, שתהיה לכם עוד זווית אחת על עוד פעילות שמקיים המוזיאון, כך שתהיה לכם עוד נקודה, ואני מבינה שהזמנים שעומדים לרשותנו הם עד השעה אחת עשרה וחצי, לא נעבור אותם בדקה. מה שביקשה פרופ' נאוה בן צבי היושבת ראש שלנו, היא התכוונה להגיע ונהרג סטודנט שלה אתמול מהקבוצה של המילואים והיא פשוט החליטה להישאר כרגע במכללה, אני חושבת שאתה מכיר אותו, תושב גבעת מרדכי. אז הבטחתי שמאוחר יותר אני אקשר אותך אליה.


אז אני מובילה אתכם לתערוכת איינשטיין, אני עושה לכם סיור קצת ארוך, אנחנו לא הולכים בדרך הקצרה.


התיישבנו בציר שבעצם רצינו לשבת בו, להיות חלק משדרת המוזיאונים הלאומית ולהיות חלק מהקמפוס של המדעי או מהפנים המדעיות של האוניברסיטה. בעצם על ההצטלבות הזאת אנחנו מדברים במוזיאון. וההצטלבות הזאת בעצם התחזקה מאוד עם כל המיתחם שקם כאן מעבר לכביש, ששבתאי מנהל, ברשות לקהילה ונוער, עם מעבדות לנוער על שם בלמונד, עם מרכז נוער שוחר מדע, עם עלון הנוער, ומנהרה מחברת אותנו מתחת לכביש, המנהרה כרגע חסומה, אנחנו מקווים להשיג את התקציב ולפתוח אותה, ובעצם כל הקמפוס הזה ייתן קוטב של מדע וחברה ביחד עם הקוטב השני של מוזיאון ישראל של אמנות וארכיאולוגיה. באמצע בינינו לבין מוזיאון ישראל אמור לקום מוזיאון הטבע הלאומי, ובעצם יש כאן איזו שהיא שדרה לאומית של מוזיאונים, שמציגה מבחינת ההסתכלות שלה את התרבות בהיקף ובמבט הכי רחב. אז זה המקום שבו אנחנו נמצאים. הקשר לאוניברסיטה העברית הוא לא רק פיזי. האוניברסיטה העברית היא גוף שהקים אותנו, יחד עם הקרן לירושלים, על זה נדבר קצת יותר בהמשך. עכשיו אני רוצה לקחת אתכם וללכת.

יש לנו מגרש ארוך, הבניין נבנה לאורך המגרש הזה, באגפים אגפים. האגף שעדיין לא נבנה זה אגף הכניסה. זה אותו אגף שיכיל את החנות ואת הקפיטריה ואת המרכז מבקרים וכו'. לא בנינו כי אם היינו מתחילים לבנות עם האגף הזה לא היה לנו תקציב מספיק לבנות מוזיאון. אז זה אחד האגפים שנוסיף בהמשך.

הדרך שבה אנחנו מציגים את המדע זה דרך פרספקטיבה של תערוכות, כי אנחנו מוזיאון, ובכל פעם אנחנו בוחרים תערוכה מסוג אחר דרך נקודת מבט, אנחנו דורכים על תערוכות קיימות ובדרך הזאת מחדשים. התערוכה שחלפנו על פניה נקראת פיזיקה וצעצועים, זו תערוכה שפתחנו ב-2005, בקיץ לפני שנה, במימון של קרן קיסריה, שההתחייבות שלנו היתה שכשנגמור להציג את התערוכה הזאת היא תלך לאזור שקרן קיסריה דואגת לו, באזור של אור-עקיבא והפעילויות שם, כאיזו שהיא הרחבה של פעילות לקהילה. עשינו את זה כי ידענו שב-2005 זו שנת הפיזיקה ונפתחת תערוכת איינשטיין, וכמו שתראו תערוכת איינשטיין היא למבוגרים, ורצינו לתת מענה לכל המשפחה וגם לילדים, בחרנו להציג את הפיזיקה דרך צעצועים.

אנחנו יוצאים בתצוגות שלנו גם אל הפריפריה, אנחנו יוצאים עם תצוגות שלנו גם עם הקהילה. אז חלק מהמוצגים מתוכננים מראש כך שקל לנו לקחת אותם ולנייד אותם, דיאנה תהיה המפעיל שלנו, ובעצם אנחנו לוקחים עקרון מוכר לכולנו, עם השם, חוק ברנולי, ומדגימים אותו בדרכים שונות ובחוויות שונות. והמדריכים בעצם, חלק מאוד חשוב בתכנון שלנו של תצוגה זה גם איפה המדריך עומד, כל המקבץ הזה יכול לעמוד, שהמדריך יכול לדבר עם הקהל, האינטר-פייס של מדריך קהל זה אחד הדברים שאנחנו עוסקים בו הרבה מאוד.

אני ממשיכה להוביל אתכם, התעסוקה הזאת עוסקת בחשמל, זאת אחת התערוכות הותיקות במוזיאון, רק שחידשנו אותה. התכוונו להוריד אותה כי אחרי כמה שנים תערוכה מתעייפת, המוצגים מתיישנים, אבל חברת החשמל שמעה שאנחנו הולכים להוריד את התערוכה והיא נתנה לנו תמיכה כדי שנוכל לחדש אותה ועשינו את זה בשמחה, כי זאת באמת תערוכה שהקהל שעומד לנגד עינינו בתערוכה הזאת זאת מערכת החינוך. חשמל לומדים כמה פעמים במהלך הלימודים, ואחת הבעיות הקשות זה באמת להסביר את אותם עקרונות, שהם מופשטים, והתערוכה מנסה בעצם לסייע למערכת החינוך. אחר כך נתעסק קצת יותר בפעילות שאנחנו יוצרים עם מערכת החינוך, אז נוכל לראות את זה. אני לא מדריכה אתכם כדי שנגיע לאיינשטיין ונוכל לקבל את ההדרכה המלאה בתערוכה אחת, כי המוזיאון הוא באמת מגוון, אז אני רק עושה לכם סיור בהליכה.

זאת תערוכה שעוסקת בתרופה, נושא מאוד קשה להציג אותו, תהליכים מאוד קטנים, איך בכלל בעצם נכנסים לקנה המידה של פעילות של תרופה בגוף, מצד שני נושא מאוד חשוב, בחרנו להסתכל עליו דרך כמה נקודות מבט. אנחנו בעצם שואלים למה לוקחים תרופות. בחרנו שתי מחלות שלא מאיימות, כולנו חווים אותן, גם כאב וגם זיהום, זה דברים שכולנו עברנו בחיים ואנחנו מנסים להתמודד עם מה בעצם אומרת המחלה.

אנחנו נכנסים פה לאזור שלם שעוסק בפיתוח התרופה, אתם יכולים לראות פה את שולחן המדריך, שהוא אמנם מין ויטרינה אבל גם עמדה למדריך שבה הוא יכול לקיים הדרכה ופעילויות. מוצגים, הכרזה הזאת שפיתחנו שמתארת תהליך פיתוח תרופה הופקה גם ככרזה וכל כיתה שמגיעה לבקר במוזיאון למעשה מקבלת כרזה כזאת לבית הספר. ובדרך הזאת אפשר להמשיך בעצם חלק מהחוויות ולהעשיר גם את הנוף הויזואלי של בתי הספר באיכויות של מדע על הקירות. אנחנו גם דיברנו על הנושא הזה סביב הנושא של כרזות איינשטיין, שתיכף נגיע אל התערוכה ונוכל לראות גם את זה. אבל גם פינת נוסטלגיה, כי אנחנו כמבוגרים אוהבים את זה ורוצים גם את זה להציג לילדים, אז ייצרנו את בית המרקחת של פעם. יש סיפור מאוד נחמד סביב בית המרקחת של פעם, התערוכה הזאת נעשתה בתמיכה של חברת טבע וחברת טבע נתנה לנו גם סיוע מקצועי בפיתוח, והם בשום אופן לא הסכימו שנעשה פעילויות של לרקוח תרופות כדי שהקהל לא יחשוב שכך רוקחים היום תרופות. מצד שני זו פעילות חינוכית מאוד יפה שרצינו לקיים. ואז אמרנו ניצור את בית המרקחת של פעם, גם ניצור תצוגה שקל לנו לספר בה סיפורים היסטוריים מעניינים, אבל גם נייצר בתוכה את התרופות בדרך שייצרו פעם ונכניס בעצם את ייצור התרופות של פעם לקונטקסט הרלוונטי. ואפשר גם לדבר על דברים מגוונים, למה חלק מהבקבוקים כהים ולמה חלק בהירים, וזה באמת ההגנה מ-UV, למה לחלק יש מכסה עגול ולחלק מכסה משונן, התברר שהמכסה המשונן הוא לרעלים, ושגם בחושך נדע לזהות אם אנחנו נוגעים בתרופה עם רעל או לא. דברים שאנחנו מכירים היום מכל מיני אזהרות בעצם גם בשיטות הרבה פחות מתקדמות התייחסו אליהם.


מה שמעניין זה אולי שני הנתונים שאנחנו מציגים פה, ב-1899 אחוז אחד מהתרופות בעצם הגיע מהמפעלים, השאר יוצר בבית המרקחת. היום אנחנו מדברים על אחוז אחד שאולי נרקח בבית המרקחת ותשעים ותשעה אחוז שמגיעים מהמפעל. זאת אומרת יש כאן באמת איזה שהוא שינוי שהוא קונספטואלי. אולי זאת ההזדמנות להגיד שכל מה שאתם רואים כאן גם מפותח על ידי צוות המוזיאון אבל גם נבנה כאן בבית המלאכה שלנו, יש לנו בית מלאכה מאוד משוכלל ומאוד מגוון והיכולת שלנו בדרך הזאת היא גם להמחיש רעיונות, בית המלאכה הוא חלק מהפיתוח של המוצג, אבל גם בתוך זה הנושא של תחזוקת המוצגים.

ופה אנחנו הולכים באיזה שהוא מן מסע היסטורי מהסוף להתחלה של מאה שנות התפתחות תעשייה פרמצבטית בישראל. אני אעצור פה על יד סיפור אחד ואני אספר על ערוגת צמחי המרפא, שכשבנינו אותה והקמנו אותה תכננו לגדר אותה כי בוודאי המבקרים שרגילים לגעת בכל דבר יגעו גם בצמחי המרפא והם לא יצליחו לשרוד, והתברר ששגינו. המבקרים בדיוק יודעים להבדיל בין מוצג שצריך להפעיל אותו לבין צמח שצריך להתבונן, ועובדה שהתערוכה הזאת נפתחה ב-2001 והיא כבר חמש שנים, אתם רואים פה תערוכה בת חמש שנים, נכון שאנחנו ממשיכים לטפל בצמחיה, אבל בפירוש הצמחייה מתפתחת וגדלה.

הסיפור הזה זה סיפור שאני אוהבת לספר פה, זה סיפור על החימים. מתברר שמצאנו באחד המקומות שהחלוצים היו תולים מכנסיים של החלוץ שלא נעקץ בפתח האוכל, וכשבעצם מחפשים את הסיבה, הם הבינו שיש לו איזה שהוא ריח שמבריח יתושים. עכשיו זו בדיוק השיטה שאנחנו למעשה היום פועלים בה, היום אנחנו רק מייצרים באופן מלאכותי את הריחות שמרחיקים בעצם את היתושים מגופנו, ובזמנו בעצם הם זיהו את המערך הזה בחומרים טבעיים של אנשים, זאת אומרת יש כאן באמת איזו שהיא הסתכלות שיכולה להוביל גם מאיפה מתחילים פיתוח. וגם צמחי המרפא אנחנו עוסקים הרבה מאוד בהיותם חומרים שמהם מפיקים תרופות או שמייצרים אותם באופן סינטטי. אנחנו לא מביעים עמדה, אנחנו מציגים את הנתונים, מה נכון ומה לא נכון.

ברגע זה אני מעבירה אותנו לחנוך שייקח אותנו לתערוכת איינשטיין.
חנוך גוטפרוינד
אנחנו כפי שאמרנו נתכנן את הזמן, נעשה את זה טלגרפית. התערוכה הזאת, קודם כל כמה מלים על התערוכה, התערוכה היא התאמה לקהל ישראלי של תערוכה שהאוניברסיטה העברית הפיקה יחד עם המוזיאון להיסטוריה של הטבע בניו-יורק, זאת תערוכה, היתה אולי הראשונה בהיקף כזה, בעומק כזה, על איזה שהוא איש מדע, ודאי על איינשטיין. כשאני אומר התאמנו אותה לקהלים ישראלים פירושו של דבר שקודם כל תרגמנו אותה לעברית, זאת תערוכה עתירת טקסט, ויש בה הרבה מה לקרוא, ולכן יש גם קושי להדריך בתערוכה כזאת, כי כל אחד העין שלו תופסת משהו אחר, ואני אעביר אתכם רק דרך כמה דברים מעניינים, וכל אחד צריך לבוא ולבלות פה את הזמן שלו בקצב שלו.


יש לנו גם קהלים אחרים פה, התערוכה זה פעם ראשונה שהופקה תערוכה כזאת שהיא תלת לשונית, העברית כמובן היא שפה דומיננטית אבל כל הדברים מתורגמים גם לערבית וגם לאנגלית, באים פה הרבה בתי ספר מן המגזר הערבי, בארץ, ממזרח ירושלים, ויש לנו כל הכלים, ויש כמובן גם תיירים ולכן זה גם באנגלית. אבל עשינו עוד משהו שלא היה בתערוכות אחרות, אנחנו הוספנו מיני תערוכה, או אגף שלם לתערוכה הזאת, שבכל מקום אחר היה רק בצנעה, והוא מתמקד בקשר היהודי של איינשטיין, בזהות היהודית שלו, בקשר שלו לתנועה הציונית, לאוניברסיטה העברית, לביקור שלו בארץ ישראל. כמובן שאנחנו בקבוצה הזאת נתעכב שם יותר מאשר בכל מקום אחר.

עוד מילה על התערוכה הזאת, איינשטיין הוא איש מדע דגול, גדול המדענים, אבל הוא הרבה יותר מזה. הוא אולי האדם, מדען או לא מדען, שהתבטא יותר מכל אדם אחר על כל מה שהיה על סדר היום של האנושות בתקופת חייו, בנושאים לא מדעיים, כל מה שהיה על סדר היום, מלחמות, התפרקות אימפריות, הופעת עמים חדשים, זכויות אזרח, מלחמה ושלום, פציפיזם, דת, לאומיות, על כל זה הוא כתב. אלמלא היה מדען כל כך דגול זה לא היה מעניין אותנו מה שהוא כתב, אבל היות והוא היה כזה אנשים שמעו לו, היתה לדברים השפעה, ובמיוחד לנו זה מעניין מה הוא חשב, כתב וכיצד פעל בכל השאלות של העם היהודי, המחוייבות שלו לעם היהודי היא המחוייבות המתמשכת והחזקה ביותר שלו, מחוץ לפיזיקה, ובזכות התערוכות האלה, בזכות השיתוף שלנו בתערוכות האלה, הקשר הזה היום הוא הרבה יותר ידוע ממה שהיה קודם. מפני שאנחנו הפקנו לא רק את התערוכה הזאת, אלא אנחנו, כשאני אומר אנחנו זה האוניברסיטה, הרבה המוזיאון ואני אישית, מעורבים בהפקת תערוכות כאלה בכל רחבי העולם. היום אנחנו עובדים על תערוכה שתהיה ביפן, שכבר התחילה, וכל החלק היהודי שם מופיע בצורה מאוד מאוד בולטת.
היו"ר זבולון אורלב
יפן תמיד היתה סקרנית לגבי המוח היהודי. כשאני הייתי שם בביקור הם חקרו אותי הרבה מאוד לגבי אם אני אדם דתי, לגבי הגמרא, תלמוד, החוכמה היהודית.
חנוך גוטפרוינד
אז אנחנו ניכנס, כמו שזה בנוי כאן יש לנו, החלק הראשון של התערוכה הוא הסיפור הביוגרפי ההיסטורי, שכמובן ההישגים שלו במדע משולבים פה, ויש לנו חלק מדעי. אנחנו על החלק המדעי היום נוותר מבחינת ההסברים, כי שם זה קורס קטן בפיזיקה, שאני עושה עם קבוצות ומבקרים, אם נותנים לי לא שלושת רבעי שעה אלא שעה ורבע. אז אפשר להספיק גם את זה. אבל בשלושת רבעי שעה אנחנו נתמקד בדברים האלה.

התערוכה מתחילה בזה שאנחנו מראים את תעודת הבגרות שלו כדי להזים את המיתוס שהוא היה תלמיד חלש, אתם יכולים לראות פה את הציונים שלו, גם בבית ספר תיכון בשוויצריה, הסקאלה היא אחת עד שש, ברוסיה היה מאחד עד חמש, באירופה זה אחד עד שש. הציון הכי נמוך שלו זה בצרפתית, שיש לו שלוש, אבל אחרי זה ב-1923 הוא מבקר על הר הצופים והוא נושא את נאום הר הצופים שלו הידוע, שביעי בפברואר 1923, ואת הנאום ההוא, אחרי שהוא פותח בכמה מלים בעברית ומתנצל שלא יכול להמשיך בשפת אבותיו נושא בשפה הצרפתית, כי אנגלית הוא לא ידע וגרמנית, אחרי מלחמת העולם הראשונה, זה לא היה מתאים. זה ספר גיאומטריה שהוא קיבל בגיל שתים עשרה, יש פה כל מיני הערות שלו. כאשר הוריו המתבוללים כדי קצת לאזן את החינוך שקיבל בבית ספר קתולי במינכן לקחו תלמיד חכם יהודי שילמד אותו את עקרונות היהדות, ולתדהמתם הוא הצליח יותר מידי והילד אלברט רצה שישמרו מצוות ובית כשר, אבל זה עבר לו מהר מאוד, כי אותו תלמיד חכם עשה את השגיאה, נתן לו גם ספרי מדע.

פה יש לנו קצת סיפור על חיי המשפחה שלו, אבל אני מציע שנעבור על זה, כי אתם כולכם ודאי שמעתם בתקופה האחרונה על המכתבים החדשים של איינשטיין, שהיו מכתבים אישיים, שלא חלק מהארכיון של האוניברסיטה, שרק יומיים לפני המלחמה התפרסמו, אז עד שפרצה המלחמה כל הארץ, כמו שעכשיו מדברים על זה כולנו התראיינו על הפרשיות של איינשטיין מחוץ לנישואין. אז על זה נדבר קצת בסוף כי יש לנו פה מוצג חדש.

מה שיש פה זה מה שכל העולם חגג ב-2005. ה-2005 חגגנו מאה שנה ל-1905, לשנתו המופלאה, שהוא פרסם ארבעה מאמרים, שכאן יש לנו העמודים הראשונים של ארבעת המאמרים האלה. שכל אחד מן המאמרים האלה היה מזכה אותו בפרס נובל. כל אחד אם היה כותב אותם רק מדען אחד בכל חייו, הפיזיקאים היו יודעים עליו. וכאן יש לנו, זה הכל כתוב בגרמנית, אין לנו כתב יד מאותם הימים, יש לנו מה שהתפרסם, זה העמוד הראשון, זה העיתון המדעי החשוב ביותר של העולם כולו, ופה ישנו ככה, במאמרים האלה ישנו קודם כל הניסוח הראשון של תורת היחסות, הקשר בין מסה ואנרגיה, אותה נוסחה מפורסמת, יש לנו פה מאמר שמסביר את מהות האור, שעד אז חשבו שהאור הוא תופעה גלית שבה אנרגיה מחולקת באופן רציף במרחב, זה עדיין נכון לכל מיני תופעות קלאסיות אבל התמונה הנכונה יותר היא להניח שהאור מורכב מיחידות בדידות של אנרגיה, כמו חלקיקים. וזאת מהפיכה גדולה, וזה צריך אומץ עצום להניח דבר כזה, ועושה את זה בחור בן עשרים ושש, שלא נמצא באוניברסיטה ולא נמצא בסביבה מדעית ועובד כפקיד במשרד פטנטים, וכל מה שהוא עושה הוא עושה בזמנו החופשי, ויש לו תינוק על הברכיים, כאדם פרטי את כל זה הוא עשה באותה שנה.

הוא גמר אוניברסיטה, הוא לא השיג עבודה באוניברסיטה, בפרוטקציה הוא השיג עבודה כפקיד כי היה צריך לפרנס משפחה כבר, ואז יש לו עבודה במשרה מלאה, ובזמנו החופשי הוא כותב את ארבעת המאמרים האלה. ובאותה שנה עוד עושה הרבה מאוד דברים נוספים. את ארבעת המאמרים האלה, שכל אחד מהם, אמרנו מהות האור, המאמר הזה על מהות האור שעליו הוא דרך אגב קיבל את פרס נובל הוא המאמר שמסביר את כל החידות והבעיות שהטרידו את הפיזיקאים בהסבר תופעות שקשורות באינטראקציה בין אור וחום. יש כל מיני תופעות, ביניהן מה שידוע יותר זה מה שנקרא האפקט הפוטואלקטרי, זה האפקט שבזכותו אור הופך לחשמל, וזה אותו אפקט שמעורב בסגירת דלת של מעלית, אם אתה עומד בדלת של מעלית אתה מפריע לאלומת האור להפעיל איזה שהוא מעגל חשמלי ולכן הדלת לא נסגרת. אז זה אפקט פוטו-אלקטרי. אבל ההסבר שלו היה מאוד מאוד בעייתי. כי כל מיני ניסויים שעשו אז ממש לא התיישבו עם שום ורסיה של הפיזיקה הקלאסית. ובהנחה הזאת הוא הסביר את זה. ויש עוד מאמר אחד שהוא מבסס פעם לתמיד את המודל שיש לנו היום, שהיום כל ילד יודע שהחומר מורכב מאטומים ומולקולות, גם אז רוב האנשים כבר ידעו ב-1905 אבל ב-1905 היו עוד פיזיקאים וכימאים מאוד מאוד רציניים שלא קיבלו את התמונה האטומטית, שהבינו שזה איזה מודל, שמועיל, שאפשר לחשב בעזרתו, אבל ממש שהחומר מורכב מהיחידות האלה, שלכל אחד יש משקל ולכל אחד יש מימדים וכל אחד יש לו תכונות נפרדות, שאפשר לבודד אותן, זה לא. אבל המאמר הזה מראה את זה פעם לתמיד.


אנחנו נחזור לצד השני, הוא ידוע בעיקר בזכות זה שהוא הגיש בקשות להתקבל לכל מיני אוניברסיטאות. פה יש לנו את הפרס נובל ופה נספר לכם את הסיפור של הפרס נובל שלו. היום באוניברסיטה פרס נובל כבר לא עושה עלינו רושם, אתה יודע, יש לנו כבר. ב-1921 האקדמיה למדעים השוודית החליטה להעניק לו פרס נובל. וזה אחרי שכמעט כל שנה בעשר שנים לפני זה או בחמש שנים לפני זה, אבל הייתה בעיה, העבודה החשובה ביותר שלו היא העבודה בתורת היחסות, אבל תורת היחסות עדיין היתה במרכז של ויכוח. והיא עדיין לא הייתה לגמרי מקובלת מדעית, ובמיוחד היא היתה נושא להתקפות פילוסופיות. וביניהן לא מעט התקפות בעלות אופי גוון אנטישמי מובהק. היתה קבוצה בגרמניה, שבראשה עמדו בעלי פרס נובל, פיזיקאים אנטישמים, שראו בתורת היחסות את הביטוי של מה שהם ראו אז פיזיקה יהודית, שהיא נחותה לעומת פיזיקה גרמנית, ואותו פיליפ לנארד, שהוא דרך אגב האיש שנסיונית גילה את האפקט הפוטו-אלקטרי וחקר אותו ואיינשטיין בראשית ימיו העריץ את העבודות שלו, אבל פה הוא ארגן איזו שהיא קבוצה של מאה מדענים שהם כתבו איזה ספר, מאה מדענים נגד איינשטיין, על זה איינשטיין קרא להם הכנופיה האנטי-רלטיביסטית ואמר, כשהתפרסם המאמר ההוא, אילו לא הייתי צודק אחד היה מספיק. ואותו לנארד פירשן דרך אגב ספר של ארבעה כרכים שנקרא הפיזיקה הגרמנית, ושם בהקדמה מוסבר מה יתרונה על הפיזיקה היהודית, שליהודי אין אותו רספקט לאמת ולכן הוא מסתפק בהוכחות שטחיות של ההשערות שלו.


אבל היתה פה גם ביקורת פילוסופית של לא רק אנטישמים. עד איינשטיין והתקופה שלו פיזיקה היתה רק מקצוע ניסויי. היום יש לנו פיזיקה תיאורטית שהיא דיסיפלינה בזכות עצמה. לא צריך להיות במעבדה. איינשטיין היה מהראשונים, איינשטיין אף פעם לא עשה ניסוי. וכל העניין הזה של שאפשר להגיע לאמת מדעית רק באמצעות הסקה לוגית היא כן היתה אז והיא נתפסה כאיזו שהיא קונטמינציה של היהודים, של מדע, של מה זה צריך להיות מדע. אז כל זה היה, והאקדמיה השוודית למדעים לא רצתה להיכנס לויכוח. אבל הוא כבר היה מגיע לו פרס נובל, אז הם נתנו לו את הפרס נובל על העבודות שלו, על האפקט הפוטו-אלקטרי, זה כתוב בשוודית. הפרס ניתן עבור 1921 אבל הטכס היה ב-1922, בגלל אחרי מלחמת העולם אירופה עוד לא התאוששה מהריסותיה. איינשטיין לא היה באירופה, למרות שאמרו לו שלא כדאי לו לנסוע, לעזוב את אירופה, כי הוא יקבל את פרס נובל השנה, הוא אז היתה לו הזמנה ביפן, והוא נסע ליפן. והוא נסע ליפן והוא נעלם מאירופה, אחר כך באותו ביקור אחרי יפן היה בארץ ישראל, אחר כך בספרד, הוא בקיצור נעלם לאיזה ארבעה חמישה חודשים מגרמניה, והוא היה צריך להעלם מגרמניה ביולי 1922, כאשר הוא נסע נרצח שר החוץ היהודי של גרמניה. הוא נרצח על ידי חוגים ימניים בגרמניה, קצינים בדימוס שהאשימו את רטנהאו בבגידה בגרמניה בהסכמי השלום בורסיי. יש לנו עדויות מוצקות שאיינשטיין היה ברשימת החיסול שלהם הבא בתור. מפני שאיינשטיין במשך תקופת המלחמה הזדהה, וזה תיכף נגיע אחר כך, ירד ממגדל השן המדעי שלו והזדהה פומבית כפציפיסט, כמתנגד למונרכיה, אחרי המלחמה תמך ברפובליקת הוויימר, אז הוא נאלץ להיעלם.


זה סיפור מאוד מעניין, זה כתב היד, זה כמובן לא המקור, כתב היד המדעי המוקדם ביותר שיש לנו, ב-1912 הוא התבקש על ידי עורך של איזה שהוא פרסום שפרסם מאמרי סקירה על ההתקדמות בנושאים שונים במדע, וביקשו ממנו לכתוב על תורת היחסות הפרטית, והוא התיישב וכתב. הכל כתבו אז קודם כל בכתב יד, ואז זה אנחנו רואים איך ממש הוא עובד. הוא משנה דברים, מתקן דברים, יש לו כתב יד מאוד יפה פה. פה בעמוד 38, הוא כתב שבעים עמודים, E=MC בריבוע. קודם כל עד אז אנגריה לא סימנו, היום כולנו מסמנים אנרגיה באות E. הוא עד אז סימן באות L ופתאום התחרט והחליף את זה ל-E, וכאן מופיע E = MC בריבוע. M זה המאסה של חלקיק, C זה מהירות האור, E זה אנרגיה. מהירות האור זה מספר עצום. אנרגיה שווה למאסה כפול מהירות האור בריבוע. מהירות האור זה שלוש מאות אלף קילומטר בשנייה. זה מספר עצום. מספר עצום בריבוע זה עוד יותר עצום. אז זאת אומרת שאם אתה לוקח מאסה אפילו קטנה ביותר, כופל אותה במספר עצום, אז זה אקויוולנטי לאנרגיה מאוד גבוהה. הנוסחה הזאת היא בסיס הבסיס, היות ואנחנו מוותרים על החלק המדעי, שיש לנו שם תצוגה ואנחנו מסבירים את זה, אז אני עושה את זה כאן, היא הבסיס גם לפיזיקה של כורים, גם לפיזיקה של פצצה אטומית וגם לפיזיקה של מה שקורה במרכז השמש ובכל התהליכים ביקום, שבהם מאסה הופכת כל הזמן לאנרגיה. ואנחנו מכירים את הנוסחה הזאת, והנוסחה הזאת E=MC בריבוע זה קשר בין מאסה לאנרגיה עבור חלקיק במנוחה. אם החלקיק בתנועה אז הנוסחה היא קצת יותר מסובכת. תלוי מה היא Q. Q זה מהירות החלקיק. אם Q קרובה למהירות האור אז זה נכון שהמספר יהיה קטן, אבל אם אתה מחלק מספר במספר קטן אז זה מספר גדול.


בקיצור, המונוסקריפט הזה הלך, לא פורסם מעולם, מפני שב-1914 פרצה מלחמת העולם, לא הספיקו לערוך את זה, זה נשאר שם אצל העורך, אחרי מלחמת העולם הוא פנה לאיינשטיין, העורך, ביקש ממנו תקרא את זה עוד פעם, עברו בכל זאת איזה שש שנים מאז שכתבת את זה, אנחנו מאוד רוצים לפרסם את זה, איינשטיין אמר אין לי זמן, אני עושה דברים יותר חשובים. זה לא פורסם, אבל איינשטיין עד אז עוד לא היה מודע לחשיבות של כתבי היד שלו. אז הוא לא ביקש את המנוסקריפט חזרה. והמנוסריפט נעלם, הוא נשאר קרוב לוודאי במשפחה של העורך, וב-1995 הוא הופיע בניו-יורק במכירה פומבית של סותבי, הוא נקנה על ידי אדמונד ספרא, בשישה מליון דולר בערך, וניתן כמתנה למוזיאון ישראל כג'סטה לטדי קולק.

עכשיו המוזיאון הציג את זה, אבל הוא לא מוזיאון למדע. המוזיאון מחזיק את זה, הוא לא העביר לנו, אבל הוא שיתף אותנו. היתה תערוכה מיוחדת על הדבר הזה, היות וזה מוזיאון לאומנות, לא מדע, אז הם התייחסו לזה כמו מעשה אומנות. כי הם לקחו את שבעים העמודים, כל אחד מסגרו כמו תמונה ותלו את כולם. ואלפי אנשים באו ואלפי אנשים הסתכלו על כל אחד מהדברים האלה. היום כבר הכל ידוע, להיסטוריונים של מדע ודאי היה ערך לראות, יש ערך למחיקות ולחשיבה, כי הרי מה שהיסטוריונים של מדע מנסים לעשות זאת חידה גדולה, זה לא דבר פתור, איך הוא הגיע לכל הדברים האלה, מה היה מהלך המחשבה שלו. היו ענקי פיזיקה באותו הזמן, כולם ראו, הרי ממה הדבר נובע, הפיזיקה בראשית המאה העשרים, סוף המאה התשע עשרה, היתה במשבר גדול מאוד, היו הרבה מאוד ניסויים שלא התיישבו עם הפיזיקה הקלאסית, ניסויים על מהירות האור, ניסויים על מהות האור, כל מיני דברים. וכולם התמודדו עם השאלות האלה. והוא יישב את כל השאלות האלה, באותה שנה. מה היה הלך המחשבות שלו. עכשיו יש שאלות חדשות כמובן, אבל מה שהיה אז.


מכאן אני אתן לכם רק מבט נוף, אתם רואים, זו תערוכה מדהימה. יש בה המון טקסט, היא ערוכה בצורה מאוד ידידותית למבקר.
מיה לוי
אחד הדברים שאנחנו מוצאים זה שקהל קורא כאן הרבה יותר מאשר אנחנו מוצאים במקומות אחרים. חלק זה כמובן העניין והסקרנות.
חנוך גוטפרוינד
מה שיש לנו פה זה מהלך ההיסטוריה מצד ימין, הנרטיב ההיסטורי, אנחנו קוראים לזה ציר הזמן. משמאל יש לנו מסמכים, כולם מארכיון איינשטיין שבאוניברסיטה העברית שמציינים נושאים שונים בחייו. פרק מאוד מעניין זה השקפת העולם הפציפיסטית שלו, ההתכתבות עם פרויד, אחרי זה יש לנו התכתבות עם רוזוולט בקשר לאפשרות להפיק נשק גרעיני, ההתכתבות הזאת כחלק מהדרמה הכי מרכזית של המאה העשרים, הופעת הנשק הגרעיני והטלתו, יש פה התכתבות עם איזה עורך עיתון יפני ששואל את דעתו, מה הוא חושב אחרי שראה את התמונות מהירושימה, למה העבודה שלו גרמה. אני מוביל אתכם ככה ותלכו אחריי ופה יש לנו אחרי מלחמת העולם השנייה הוא שוב מקדיש את כל זמנו לפירוק ונסיונות לפקח ולפרק נשק גרעיני, הוא נותן את השם שלו לכל תנועה פציפיסטית, הוא מאוד מודאג מאווירת המלחמה הקרה, הוא בצורה מאוד מאוד נמרצת ואמיצה מתקומם נגד תקופת המקארטיזם בארצות הברית, מייעץ לאנשים לסרב להופיע בפני הוועדה.

וכאן אנחנו מגיעים אל הפרק, אני רוצה לדבר קצת, כל הקטע מכאן לשם זה הקטע שנוגע לזהותו היהודית של איינשטיין. ופה, אני כבר קודם סיפרתי לכם על איזו שהיא אפיזודה קצרה שהיתה לו בילדותו. אבל גם לפי עדותו עד 1914, כשהוא כבר בן שלושים וחמש, לא היה שום דבר בחייו שעורר בו איזה שהוא רגש יהודי ולא היה שום דבר בהתנהגותו שהעיד על איזו שהיא הזדהות יהודית. היתה גם איזו אפיזודה קצרה שהוא היה ב-1911 בפראג, ושם היה איזה חוג של סטודנטים אינטלקטואלים יהודים, עם קפקא ומקס ברוג ושמואל הוגו ברגמן, והוא התרשם מהם. אבל שום דבר. הוא כותב בעצמו שב-1914 כאשר חזר לגרמניה "גיליתי שאני יהודי ואני חייב את הגילוי הזה לגויים יותר מאשר ליהודים". והגילוי הזה זה המפגש הראשון שלו עם האנטישמיות.

ב-1914 מתחילה מלחמת העולם הראשונה, ואז כבר הוא יורד ממגדל השן האקדמי שלו ומפרסם יחד עם עוד שני אנשים איזו שהיא עצומה נגד המלחמה, למעשה לא נגד המלחמה, כי כשהמלחמה התחילה כמעט כל האינטלקטואלים הפרופסורים תמכו, פירסמו מינשר, תשעים ושלושה אנשים, שתומך בממשלתם בפלישה לבלגיה, רואה במיליטריזם הגרמני את הביטוי הנעלה של המורשת התרבותית הגרמנית, ובתמיכה הזאת נמצאים, הם אמנם לא חתומים על המסמך אבל בתמיכה הקולנית נמצאים אפילו אנשים כמו מרטין בובר וארנסט סימונס. הם מתפקחים מזה מהר מאוד, ואנחנו מכירים אותם מברית שלום ומדברים, מהשקפות אחרות, אבל אז היתה איזו שהיא התלהבות כזאת.

אחרי מלחמת העולם הראשונה היהודים ממזרח גרמניה שמגיעים לגרמניה הופכים לשעיר לעזאזל. מטרה לאנטישמיות. ואז איינשטיין מתקומם נגד האנטישמיות הזאת. מעטים יודעים כמה איינשטיין חשב וכתב במשך חייו על אנטישמיות. והוא מתייחס לאנטישמיות כלתופעה שצריך להבין. אין שם שום אמוציות. ניסיון רציונלי, כמו שצריך להבין את האפקט הפוטו-אלקטרי צריך להבין למה הם שונאים את היהודים. יש פה מאמר, הסיפור הוא כזה, קודם כל הוא מבחין בין אנטישמיות במזרח אירופה, שהיא נישאת על ידי המונים ובאה לידי ביטוי בפוגרומים, לאנטישמיות בגרמניה ששם היא נישאת על ידי האינטלקטואלים, ואם אינטלקטואלים אז זה צריך להיות עם תיאוריה ועם נימוקים, הוא מבדיל בין שניהם. על רגל אחת הוא מגיע למסקנות הבאות, שהרבה מאוד יש בקנאה על הצלחתם, התכונות הטובות שלנו, זה כתוב במכתבים החדשים, יש פרק נפלא, אנחנו סובלים יותר מן החוזק שלנו מאשר מהחולשה שלנו. כי בחוזק שלנו מקנאים. אחר כך הוא אומר שהיא תהיה תמיד.

עכשיו הוא אומר את הדבר הבא, הוא מודאג מההשפעה של האנטישמיות על יהודים בתקופת האמנציפציה יותר מאשר על יהודים בתקופת הגטו. כי הוא אומר שבגטו ליהודים יש סולידריות חברתית, קהילתית, שמאפשרת להם ועוזרת להם להתמודד עם אנטישמיות כקהילה. אבל ברגע שהם ישתחררו מהגטו הם צריכים להתמודד איתה כיחידים. הוא אומר שהדרך להתמודד זה לחדש את הסולידריות היהודית. הוא איש לא דתי, הוא לא מזדהה עם שום ממסד דתי, הוא רואה ביהדות, הוא מבין את ההיסטוריה הדתית אבל את היהדות שאיתה הוא מזדהה היא יהדות של מסורת תרבותית, של ערכי הנביאים, אותה הוא מחבק בהתלהבות, על זה הוא מפרש אותה אפילו באיזו אידאליזציה רומנטית של רדיפה מוחלטת לצדק, לימוד לשמו, מסורת של לימוד, כיבוד האזרח, ועל זה הוא מודה לגורל שהוא שייך לעם הזה. הוא קורא לזה לשבט הזה. הוא לא מאמין שהדת בימיו, לפחות כמו שהוא רואה את גרמניה, יכולה לספק את הדבק ואת הסולידריות הזאת, וזה מביא אותו לדבר שהוא המפתיע ביותר. כי אותו פציפיסט, אותו אדם שמבקר או מתנגד לכל ביטוי של לאומיות, שמדבר על ממשלה עולמית, נגד כל ביטויים של שוביניזם, מגיע למסקנה שהסולידריות היחידה שאפשר לקיים שתספק את זה היא לאומיות יהודית. וזה מביא אותו לתנועה הציונית. וב-1919 הוא מצטרף לתנועה הציונית. מאז שהוא עושה את זה הוא מופיע בברלין בכל אירוע יהודי, הוא מנגן בבית כנסת, זאת אולי התמונה, יש לו כיפה שחורה, עד כמה שאני מכיר זו אולי הפעם היחידה בחיים שהוא חבש כיפה אבל יש לנו התמונה הזאת.

פה זה דבר גם כן מאוד מעניין. ב-1924 שמעון דובנוב, מאותם היהודים מהמזרח שבאו מרוסיה מייסד את ארגון הסטודנטים היהודים ואיינשטיין מדבר שם. פה זה אותו סיפור על המאמר על האנטישמיות שמסכם את כל מה שהוא כתב ואת דעותיו העיקריות על אנטישמיות, כשהוא מצטרף לתנועה הציונית הוא לא מאמץ את הציונות הפוליטית, של המפלגות המקובלות, וייצמן, ז'בוטינסקי, ודאי, פועלי ציון שמאל וכל אלה, אלא דווקא את הגישה של אחד העם. הוא חושב שהמטרה של התנועה הציונית זה לכונן כאן מרכז לאומי, מרכז תרבותי, שאמנם יהיה אולי מקלט ליהודי המזרח הנרדפים, אבל יותר חשוב שיהיה איזה שהוא מרכז שיגרום להתעוררות המחודשת של הנשמה היהודית בעולם כולו. מרכז רוחני,
היו"ר זבולון אורלב
מרכז רוחני זה המזרחי. מרכז תרבותי זה אחד העם.
חנוך גוטפרוינד
מרכז תרבותי. זה סיפור מאוד מעניין, כיצד מהעמדה הזאת, ב-1948 הוא מגיע לתמיכה במאבק המזויין של היישוב על עצמאותו, כאשר ב-1946 עדיין הוא מופיע בפני הוועדה האנגלואמריקאית לארץ ישראל ואומר אל תתנו לנו מדינה. מדינה עם גבולות וצבא נוגד את עקרונות ואת המסורת היהודית. תעזרו לנו לקיים פה בית תרבותי, מרכז לאומי, הוא מאמין בנאיביות, ברומנטיות שלו, שדבר כזה גם יתקבל יותר על ידי הערבים. יש פה מכתב מרתק שהוא כותב לעזמי אל-נששיבי ב-1929 שהוא עורך עיתון פלשתין, שהעיתון כתב על תורת היחסות הכללית, אז הוא מודה לו והוא מתחיל להסביר לו למה כל הערבים צריכים לתמוך בהתיישבות הציונית, כי היא לטובת שני העמים. ובאמת בכל התקופה, גם כשהוא תומך כבר ביישוב, והוא תומך ביישוב כי הוא מאוד מתאכזב ממדיניות המנדט הבריטי, הוא מתאכזב ממדיניות הליגה הערבית, הוא מגיע למסקנה שעכשיו אם לא נראה נחישות וכל המפעל ילך לטימיון אז המסקנות של זה או ההשפעות של זה תהיינה הרות גורל, והוא, הפציפיסט, תומך במאבק המזויין. הוא תומך במדינה.

אבל כמו אז ועד יומו האחרון הוא לא מפסיק להדגיש שניתן הזכות הזאת שיהיה לנו לקיום החיים המלאים שלנו זה היחס אל המיעוט הערבי, הנסיונות הבלתי פוסקים ליצור את ההבנה עם העולם הערבי, פה יש לנו קטע על הביקור שלו בארץ ישראל, הוא כתב יומן מסע, יש פה הזמנה לאותה הרצאה, אין לי זמן כי מיה אומרת שיש לי רק חמש דקות לספר לכם מה הוא כתב ביומן המסע הזה. פה יש לנו הסיפור המרתק, עוד סיפור אחד שכולם יודעים אבל בכל זאת צריך להגיד עליו כמה מלים, שאחרי שחיים וייצמן הלך לעולמו בן גוריון הנחה את אבא אבן לברר אם איינשטיין יהיה מוכן להיות הנשיא של מדינת ישראל, הנשיא השני. פה יש המכתב של אבא אבן לאיינשטיין, שבו הוא מציע לו את זה בשם בן גוריון. למחרת איינשטיין בכתב ידו, בגרמנית, כותב מכתב קצר ונרגש לבן גוריון שבו הוא דוחה את ההצעה אבל הוא אומר עד כמה הוא נרגש להצעה הזאת מהמדינה שלנו, והוא אומר פה שהוא יודע מעט על הטבע, הוא לא יודע שום דבר על בני אדם, הוא לא מתאים להיות בתפקיד של מנהיג על בני אדם, אבל פה הוא כותב גם שמאוד חורה לו שהוא נאלץ לדחות את ההצעה הזאת, במיוחד מפני שהקשר היהודי שלו היה לקשר האנושי החזק ביותר שלו מאז שתוודע למצבנו המסוכן בקרב הערבים. וכאן בשבילי העדות הזאת היא תמיד נקודת הפתיחה לדבר על הקשר לזהות היהודית שלו, כי כאן הוא אומר שזה הקשר האנושי החזק ביותר שלו, אז יש לנו עניין לבדוק כיצד הוא בא לידי ביטוי, כיצד הוא התפתח.

פה יש לנו מכתב שהוא כתב אחרי כמה ימים לעזריאל קרליבך, שהיה עורך מעריב, היה ידידו, הם התכתבו בגרמנית הרבה. ופה הוא כותב לעזריאל קרליבך, נותן לו נימוק אחר. אני דחיתי את ההצעה הזאת כי הייתי חייב לקחת בחשבון גם שהכנסת או הממשלה יאמצו חוק או יקבלו החלטה שיהיו בניגוד למצפוני ואז כנשיא אהיה חסר אונים.

יש פה עוד הרבה הרבה שלא ראינו. זה, הדבר הזה מקשר, איינשטיין ברגע שהוא הצטרף לתנועה הציונית ב-1919 הוא הצהיר שהפעילות המרכזית שלו תהיה הקמת האוניברסיטה העברית בירושלים, שבזה הוא ראה תנאי לחיים לאומיים, קודם להקמת מדינה. והוא אז הפך לבן בריתו של וייצמן בהצבת הפרוייקט הזה.
היו"ר זבולון אורלב
בשבעים וחמש שנה לאוניברסיטה, הייתי יושב ראש ועדת החינוך והתרבות והיה דיון מיוחד במליאה, ואז החלטתי לקרוא קטעים מהנאום של ביאליק, ושאלתי את חברי הכנסת אם יש להם ניחוש מי הכותב. אף אחד לא ניחש. יהודי, מקורי, עם פסוקים, עם מדרשים, משהו מדהים. יש מאמר בלתי רגיל של הרב קוק שמקשר בין מדע ליהדות.
מיה לוי
יש פה שרפרפים ולמעשה מדריך משתמש בחלל הזה קצת כאל סביבה גם לימודית. יש תמיד הדרכה בתערוכות במוזיאון, באופן קבוע יש מדריך בתערוכת איינשטיין, והחלק של ההדרכה הוא חלק שאנחנו לוקחים אותו מאוד ברצינות דווקא בחלק המדעי. כי את החלק ההיסטורי עם הדרכה קולית ועם קריאה יותר קל לעבד. את החלק המדעי צריך להנגיש אותו. ולכן יש פה שרפרפים ובעצם נוצרת פה איזו שהיא שיחת פתיחה לכל הנושא. אתם מקבלים את מדריך המדריכים אבל מי שלא זוכה לקבל את מדריך המדריכים מקבל את אחד הפיזיקאים שעובד במוזיאון. מכיתות אנחנו מקבלים כאן מכיתות ז', אנחנו לא מקבלים כיתות מתחת בתערוכה הזאת.
חנוך גוטפרוינד
אנחנו רק נאמר כמה מלים על זה, זה הוספנו עכשיו. התערוכה הזאת וכל התערוכות האלה, מבחינה דקומנטרית, מבוססת על ארכיון איינשטיין שבאוניברסיטה העברית. כשאיינשטיין התיישב ב-1950 לכתוב את הצוואה שלו הוא הוריש לאוניברסיטה את כל מה שהיה לו, פרט לכינור שאותו הוריש לנכד, כל מה שהיה לו זה אוסף כתבים. זה מכתבים, זה מאמרים, וזה הגיע לאוניברסיטה וזה הארכיון. והיום יש שם יותר מחמישים אלף פריטים, ששופכים אור עליו, על התקופה, והם אוצר בלום. הבת של אשתו השנייה, שגרה אתו בפרינסטון, שלא היתה לה משפחה, והמזכירה שלו, שהגיעה אתו מגרמניה, שהיתה מאוד מסורה לו בחייו ועוד יותר אחרי מותו, מבחינת הגנה על שמו וכל מיני דאגות למורשתו, הפרידו מהארכיון לפני שהוא נשלח לאוניברסיטה, הפרידו כאלף ארבע מאות מכתבים ומסמכים שבעיניהם היה חומר פרטי מידי, חומר אישי. והם לא העבירו את זה. כעבור כמה זמן הם בכל זאת השתכנעו, הבת הזאת, מרגוט, השתכנעה שזה צריך להגיע לאוניברסיטה וב-1984 היא העבירה את כל החומר הזה לאוניברסיטה תחת התנאי שהדברים אפשר יהיה לפרסם אותם רק עשרים שנה אחרי מותה. היא נפטרה בשמיני ביולי 1986.

בשמיני ביולי 2006 כל החומר הזה היה בר פרסום. כמובן אנחנו קראנו בו כבר קודם. וזה חומר מדהים. זה נכון שיש שם, הוא שופך אור נוסף עליו כאיש משפחה. היו לו שתי משפחות. היתה משפחתו הראשונה, עם אשתו מילבה, ונולדו שם שני ילדים, והנישואין האלה נגמרו בגירושים, הם התחילו בסיפור אהבה לוהט ונפלא, הם נגמרו בגירושים מאוד מרים, חשבנו שאיינשטיין, יש איזו שהיא תמונה שהתגבשה מכל החומר הקודם שהיה ידוע, מהביוגרפיות, שהוא די התאכזר אליה, זה ודאי נכון בשנים האחרונות לנישואיהם, שהוא לא מילא את תפקידו כאב בצורה מופתית. המכתבים האלה שופכים אור קצת יותר חיובי על אישיותו, ויש הרבה מאוד מכתבים שלו לאשתו השנייה, שהיתה בת דודתו, והיו לה גם שתי בנות שאותן הוא אימץ עוד לפני שנישא לאלזה בת דודתו, והמכתבים האלה הם מאוד מעניינים. מפני שאלה לא היו כבר נישואי אהבה, למרות שהיתה שם פרשת אהבים עוד בזמן נישואיו הראשונים, זה רומן מתגלגל, אבל כשהם הגיעו כבר לנישואים זה היה יותר נישואים של נוחיות. והיו הרבה פרשיות מחוץ לנישואים האלה שאשתו ידעה עליהן, שאנחנו יודעים עליהן היום. אבל מה, כשהוא היה מחוץ לבית הוא כתב לה כמעט כל יום. והוא משתף אותה בכל דבר. בכל מה שהוא מרגיש, והוא מגיע לפריז וכותב לה אני נפגש פה עם אנשים והגויים מתלהבים מהציונות יותר מהיהודים, הוא כותב לה. והוא מופיע בבואנוס-איירס, והוא אומר הייתי בבית כנסת ספרדי, הוא רומנטיקן קצת, ולמרות שכמעט לא נאמרה שם מילה כטקס הזה הייתי נרגש עד עומק לבי. ובאותם המכתבים הוא גם מזכיר לה ולבנות, בשמות, את הנשים האחרות שהיו לו. אנחנו לא יודעים כמובן באיזו מידה, אם אפשר, מצד אלזה לדבר על הסכמה או השלמה של אין ברירה, אבל בכל זאת גם זה חלק מן האישיות הזאת. אני אומר, אנחנו עשינו מסיבת עיתונאים בעשירי ביולי, אני אישית, במשך יומיים, הייתי מרואיין בכל רשת טלויזיה בארץ ובעולם שאני יכול לחשוב עליה, זה התפרסם בכל עיתון בארץ בהרחבה, אבל בכל העיתונות העולמית, מסין ועד אקוודור, בכל המדינות, המכתבים החדשים. כמובן רוב העיתונאים נתפסו לפיקנטריה של פרשיות האהבים, וזה בסדר, אם זה מה שמוכר, אבל החומר הזה הוא חומר מרתק. אנשים שעכשיו יכתבו ביוגרפיה של איינשטיין יצטרכו להתחשב בזה, ופרקים מסויימים יופצו באור אחר. בכל אופן אני כאן סיימתי בזה, זה הפרק האחרון.
היו"ר זבולון אורלב
אני מוכרח לומר לך שאנחנו בעצם סיכמנו, גם בחדר הוועדה שלנו גם לעשות פינה קבועה מיוחדת לאיינשטיין, שאתה כנראה תצטרך להיות האוצר שלה. המקום מאוד מוגבל, וצריכים להחליט מה כן ומה לא.
חנוך גוטפרוינד
זה מינוי אישי או זה צריך לבוא באישור ממשלה?
היו"ר זבולון אורלב
ולא רק זה, גם אמרנו שהתערוכה הראשונה שנעשה, חשבנו בחדר לעשות תערוכות מתחלפות שקשורות במדע, התערוכה הראשונה תהיה על איינשטיין.
מיה לוי
אני הכנתי מצגת מאוד קצרה כדי לנסות להציג לכם בקצרה בעצם את הגוף שנקרא מוזיאון למדע ואת הגוף הספציפי שלנו. זה תשתית חינוכית, זה טיפוח מצויינת, זה גם ערך כלכלי ואיכות סביבה וזה חיבור לקהילה, אלה הדגלים שבעצם מוזיאוני המדע מובילים בכל מקום שהם נמצאים. זאת גם מערכת יחסית מאוד גמישה. היא יכולה להיענות לצרכי החברה, היא תשתית קלה, נגישה, מסוגלת להגיב, יכולה ליצור עירור של עניין במדע אצל תלמידים, להבליט את הדברים שאנחנו רוצים לציין ולשים אותם על סדר היום. היא תופסת את הלומד כלומד עצמאי מעצם היותו של המקום מוזיאון, והיא בוודאי עוסקת בנושא שמאוד חשוב לנו, זה חיזוק היסודות.


כשמנסים למפות מהם יעדי מוזיאוני מדע וטכנולוגיה אנחנו מוצאים את המלים המאוד מאוד חשובות, כמו אוריינות מדע, לעודד צעירים לבחור בקריירות, לצמצם פערים, לשמר נכסי תרבות, אלה בעצם היעדים. וכשמסתכלים באופן ספציפי על המוזיאון שלנו, כשאני יוצאת מהמכלול אלינו, אנחנו מדברים על גוף שקם ב-92' במשכן הנוכחי, יש לו שני הורים מסורים שמלווים אותו, האוניברסיטה העברית והקרן לירושלים, שבעצם חברו יחד להקמתו, הוא מגדיר את עצמו כמוסד חינוכי תרבותי לא פורמלי, וכפי שהיום אנחנו מנסים יותר ויותר וגם שומעים יותר ויותר בעולם, אנחנו מרכז לתקשורת מדעית. זה בעצם התפקיד של המוזיאון, זה לקשר בין המדע לחברה. ואולי זו איזו שהיא הסתכלות בקונטקסט הכללי. הוקמנו על ידי פרופ' פיטר רידמן בתוך האוניברסיטה העברית בעצם כפרוייקט נסיוני.


יש לנו שנים עשר דונם, קצת הראיתי לכם את המרחב, יש לנו חמשת אלפים מטר מרובע. בתכנית האב אנחנו מדברים על שנים עשר אלף. אחת עשרה תערוכות, למעלה ממאתיים מוצגים, למעלה משני מליון מבקרים, כשליש מהם ממערכת החינוך במהלך השנים עברו פה. בשנה האחרונה ביקרו אצלנו מאה ושמונים אלף מבקרים ב-2005 וב-2006 התחלנו עם תנופה עוד הרבה יותר גדולה, אבל אין לנו שום נתונים לדעת לאן נלך. אנחנו יודעים שבמחצית הראשונה של השנה למעשה היינו,
היו"ר זבולון אורלב
מאה שמונים אלף זה הרבה?
מיה לוי
זה הרבה ביחס לכמות מבקרים בכלל במוזיאונים בארץ, זה אני חושבת המוזיאון הרביעי מבחינת כמות הביקורים שלו. זאת אומרת כמוזיאון מדע,
היו"ר זבולון אורלב
יש חתך אוכלוסין של המאה שמונים האלה?
מיה לוי
אין לנו חתך מלא, יש לנו חתך חלקי. אנחנו מכירים את החלק החינוכי כי הוא בא בקבוצות מאורגנות, אז עליו יש לנו נתונים מאוד מדוייקים, זה שלושים ושישה אלף תלמידים, כשהמאסה העיקרית היא בעצם סביב גיל חטיבות ביניים וסוף יסודי. זה רוב הקהל שאנחנו מטפלים בו, זה קהל מאוד חשוב לנו כי הוא קהל שנמצא בתחנת הבחירה לגבי הקריירה לעתיד.


מבחינת הקהל הרחב, אנחנו יודעים שיש הרבה מאוד ביקורי משפחות, ביקורי משפחות אומרים בדרך כלל שיש מבוגרים וילדים,
היו"ר זבולון אורלב
במוזיאון הזה, מהניסיון המשפחתי שלי, זה ילדים והורים,
מיה לוי
נכון, אבל תיכף ניכנס לפרוייקטים שעשינו כדי להגיע גם אל נוער ומבוגרים שמגיעים כעצמאים. הגיע עוד חבר הנהלה חשוב, יושב ראש ועדת הכספים שלנו משה ויגדור. אלה מטרות המוזיאון, אני ככה מרפרפת. אני חושבת שמה שמאפיין אותנו באמת זה הצוות, שמצליח להרים את המפעל הזה ולקיים אותו. מאוד חשוב לנו שהוא יהיה רב תרבותי ורב תחומי כי זה מאפשר לנו לשרת באמת מגוון רחב מאוד של קהלים, ואולי זה חלק מהייחוד של העיר ירושלים, אבל זה גם הייחוד של מוזיאון המדע, שפועל בתוך ירושלים. ואלה הקהלים שאנחנו מסמנים כקהלי יעד: גם קהל רחב, גם מערכת חינוך, גם קהל מתעניין וגם קהל עסקי. כלים שלנו הם כלים של מוזיאונים למדע. כמובן שהמוקד הוא מוצגים, תערוכות, הדרכה אישית, סדנאות, הדגמות, הרבה מאוד מפעל של תיאטרון מדע, שנעשה גם פה וגם בחוץ, אירועים ופסטיבלים, הרצאות ,ימי עיון, תחרויות.


רק כמה מלים על כסף, כדי שנהיה באיזה שהוא פרופיל של תמונה. בארצות הברית ההכנסות העצמיות של מוזיאוני מדע הם הגורם המרכזי, חמישים ושבעה אחוז בעצם מההכנסות של המוזיאון הן הכנסות עצמיות, זה מספר עצום. אבל כשנכנסים לניתוח רק מחצית הן מדמי כניסה. כל היתר זה ממסחר בתוך המוזיאון. זה מחנויות, זה מקפיטריה. זה אומר שמשפחה שמגיעה למוזיאון מדע בארצות הברית משלמת הרבה יותר מאשר את דמי הכניסה שלה. בארץ אנחנו מאוד נמנעים מזה. חשוב לנו שמשפחה שמגיעה שילמה כרטיס ומקבלת את החבילה, ולא נאלצת להיות עם ארנק פתוח, כי המצוקה היא קשה. גם יש לנו כרטיס משפחתי, שזה אומר שאנחנו לא סופרים את מספר בני המשפחה, כל מי שמגיע במסגרת המשפחה נכנס בכרטיס משפחתי, וזה מאפשר למשפחות ברוכות ילדים באמת ליהנות מהמוזיאון. הן הרבה פעמים אפילו מביאות את האוכל ונמצאות כאן במשך ארבע חמש שעות, ובעצם מבלות, התחלנו היום את בין הזמנים, אנחנו נצפה בקהל החרדי, בקהל הדתי, עם המשפחות הגדולות מגיע בהמוניו למוזיאון המדע, כי זה הזמן לבילוי משפחתי של הקהל הזה, והמוזיאון מהווה בעצם פתרון כלכלי לא יקר. גם החדר הזה נפתח בשעות אחר הצהריים,
היו"ר זבולון אורלב
כמה עולה למשפחה להיכנס?
מיה לוי
בימי חול רגילים שמונים ושלושה שקלים לכל המשפחה. בימי חופש אנחנו מוסיפים הרבה מאוד פעילויות בתוך הכרטיס, מאה ועשרה שקלים, ולא משנה אם המשפחה היא שבעה ילדים או עשרה ילדים. והממוצע הוא גבוה, של המשפחה. באירופה לעומת זאת אנחנו מוצאים תשע עשרה אחוז הכנסות עצמיות, אבל אנחנו מוצאים שבעים ושישה אחוז בממוצע מתמיכות ממשלתיות ועירוניות. בישראל הממוצע של המוזיאונים מדבר על עשרים וחמישה אחוז הכנסות עצמיות ושלושים ושבעה אחוז תמיכות ציבוריות. אצלנו במאזן 2005 אתם רואים שלושים וחמש הכנסות עצמיות ועשרים ושמונה אחוז תמיכות ציבוריות. זה פער שמאוד מקשה עלינו. כי התקציב של כלל המוזיאונים בסך הכל הוא לא מאוד גבוה.
היו"ר זבולון אורלב
למה אתם אבל נופלים מהממוצע של שלושים ושבעה אחוזים?
מיה לוי
בגלל שההיקף פעילות שלנו גדול וההוצאות שלנו גדולות והביטוי של זה בתקציב בתמיכה הממשלתית לא מצליח להגיע לממוצע הארצי.
היו"ר זבולון אורלב
יש קריטריונים נפרדים,
מיה לוי
יש קריטריונים למוזיאונים בתוך המוזיאונים בכלל, רק למינהל הפדגוגי יש,
היו"ר זבולון אורלב
לא, אין קריטריונים מיוחדים למוזיאונים למדע?
מיה לוי
לא, אנחנו נספרים בתוך כלל המוזיאונים. היה לפני הרבה שנים כשהיה מינהל מדע, כששולמית אלוני היתה, אבל אחרי זה זה אוחד ביחד בתוך התקנה של המוזיאונים בכלל. אני רוצה לציין שהנתונים שיש כאן הם לא סופיים ל-2006. יש לנו כבר מידע עדכני על גובה התמיכה ממינהל תרבות, ואתם יכולים לראות שהתמיכה הזאת עלתה. בשנה שעברה קיבלנו מליון שלושים ושישה אלף, שאני לא יודעת אם אתם רואים במספרים אבל רשמתי לכם, השנה אנחנו מקבלים מליון וחצי, לעומת זאת במינהל הפדגוגי עדיין אין לנו שום מושג מה יהיה היקף התמיכה השנה, ממשרד החינוך.
היו"ר זבולון אורלב
כמה היה ב-2005?
מיה לוי
שמונה מאות תשעים אלף, ואין לנו מושג אם לא ניפול במספר הרבה יותר נמוך, כי השאלה היא לא רק נפח הפעילות,
היו"ר זבולון אורלב
מה ההבדל בין מינהל התרבות, שעכשיו אגב זה משרד אחר,
מיה לוי
מינהל התרבות מתקצב את היותנו מוזיאון. המינהל הפדגוגי סופר רק את הפעילות לתלמידים ובודק את ההשקעה בהדרכה ופעילות לתלמידים.
היו"ר זבולון אורלב
כלומר הוא מסבסד בעצם את ההדרכה, את ההוראה לבתי הספר,
מיה לוי
בדיוק. התלמידים משלמים רק חלק מהתשלום.
היו"ר זבולון אורלב
ומתוך עלות ההדרכה מה אחוז התמיכה של המינהל הפדגוגי?
מיה לוי
הם למעשה תומכים, העלות הישירה של ההדרכה ממומנת כמעט כולה על ידי התלמידים. אבל כל האופרציה מסביב בעצם, של הפיתוח וההדרכה, מצטרף לזה. זאת אומרת יש לנו חומרים, יש לנו תשתיות, כל הדברים האלה. ביחד למעשה המינהל הפדגוגי תומך בקיום של הפעילות החינוכית בפיתוח, כי כל הזמן אנחנו מעדכנים חומרים, מחליפים חומרים,
היו"ר זבולון אורלב
הוא מתקצב אתכם בכסף בתקציב תמיכות או שהוא מתקצב אתכם בשעות הוראה?
מיה לוי
לא, אין כבר שעות הוראה במוזיאונים, לפחות למיטב ידיעתי ביטלו את הפטנט הזה, היום הוא מתקצב בעצם בתמיכות, אבל אנחנו מגישים דו"חות עם השמות של הכיתות ועם הכמות של התלמידים ומספר שעות ההדרכה. הבעיה היא שעדיין אנחנו לא יודעים מה גובה התקנה. זו תקנה שעדיין איננו יודעים מה היקפה, ולמיטב ידיעתנו בשנים עברו היא היתה גדולה ממה שעומד לרשות התקנה הזאת השנה, לכן הסכום הזה עדיין לא ברור לנו. הסכום של המינהל הפדגוגי.
היו"ר זבולון אורלב
אני מקווה שלא תהיה לכם בעיה בזה שהמינהל עבר למשרד אחר. כל עוד זה באותו משרד אז אין בעיה, אבל יש איזו הוראה ישנה של היועץ המשפטי לממשלה בנושא של תיקצוב של שני משרדי ממשלה,
מיה לוי
זה כבר עבר את המבחן כי זה כבר היה בשתי תקנות נפרדות כשזה היה בעבר. אז זה כבר עבר את המבחנים, ההפרדה הזאת כבר היתה. אנחנו רק מאוד מודאגים מהיקף הכסף שעומד לרשות התקנה הזאת, ואנחנו מקבלים סיוע בתחרות מדענים צעירים ממינהל מדע וטכנולוגיה. שוב, אנחנו יודעים את גובה התמיכה רק בסביבות אוקטובר על השנה שעברה. בשנים האחרונות תוקצבנו בשלוש מאות אלף שקל, אנחנו מקווים שזה יישמר. במצב הנוכחי הבעיה הגדולה שלנו היא כמובן עיריית ירושלים,
היו"ר זבולון אורלב
תקנת ירושלים,
מיה לוי
תקנת ירושלים ירדה בינתיים, אין שם את אותו סכום שעמד, אם זה יעלה אנחנו נשמח, העירייה מתקציבה לא מצליחה לתת לנו אפילו לא את מה שהיא נתנה בשנה שעברה. בשנה שעברה עיריית ירושלים תיקצבה את כל מוסדות התרבות בעיר בשבעה מליון שקל, השנה עוד לא עומדים לרשותה חמישה. ואנחנו קיבלנו בשנה שעברה מתוך זה מאתיים ארבעים.
היו"ר זבולון אורלב
כמה אתם משלמים אגרת השפעה?
מיה לוי
מאה עשרים אלף שקל.
היו"ר זבולון אורלב
וארנונה?
מיה לוי
אין ארנונה. יש רק אגרה.
היו"ר זבולון אורלב
כלומר למעלה ממחצית התמיכה בעצם אתם מחזירים לעיריית ירושלים,
מיה לוי
נכון מאוד. זה ככה קצת להסתכל רגע על הנושא הזה, אני רוצה רגע להיכנס להבין בעצם, אנחנו כרגע מתוכננים,
היו"ר זבולון אורלב
איך אתם מול מוזיאון המדע בחיפה?
מיה לוי
מבחינת כמות מבקרים אנחנו פחות או יותר באותו מספר. ההבדל הגדול הוא בהרכב שלהם. אנחנו מקבלים פחות תלמידים ממה שהם מקבלים, אבל הרבה יותר את ההדרכה. זאת אומרת יש פרופיל שונה. המאה שמונים הוא אותו מספר. ההבדל הוא שעדיין ירושלים לא מקבלת את מספרי התלמידים שהיא היתה מקבלת בעבר. אנחנו בשנת 2000 קיבלנו סדר גודל של חמישים וכמה אלף תלמידים. השנה קיבלנו שלושים ושישה אלף תלמידים. כי עדיין תלמידים מחוץ לעיר פחות מגיעים לירושלים. זה עוד לא השתנה בקונספציה. כי לא מגיעים לירושלים מחוץ לעיר. לעומת זאת מערכת החינוך בירושלים נהיית רק יותר ויותר עם קושי תקציבי לצאת, יציאה היום אפילו בתוך ירושלים היא כבר מאוד יקרה. בשנת 2000 תלמידים עלו על אוטובוס של אגד ובאו לבקר במוזיאון. היום גם בתוך ירושלים בית ספר צריך לשכור אוטובוס, לגייס מלווה, זאת אומרת שהאופרציה של הביקור במוזיאון,
היו"ר זבולון אורלב
כמה עולה לו להיכנס לתלמיד?
מיה לוי
עשרים שקל, לביקור מאורגן חצי כתות, עם מדריך לכל חמישה עשר ילד, עם תכנית, עם סדנה, אבל זה לא עוזר כאשר העלות המרכזית שלו היא לא זאת, העלות המרכזית היא למעשה האוטובוס.


בשביל לתת לנו קצת תמונה אני ריכזתי קצת מה קרה השנה, בשנת 2006 כדי שנקבל תמונה מאוד קצרה על הפעילות. עשינו איזו שהיא סקירה של חודשים, מה היה המוקד בכל חודש. תערוכת איינשטיין באמת התחילה את השנה, יצאנו עם קמפיין ברחובות עם הדמות של איינשטיין שהסתובבה ברחובות וצבעה את העיר,
היו"ר זבולון אורלב
כמה לקחו לכם?
מיה לוי
אנחנו חשבנו שיגנבו את הברזל, כי זה ברזל ,אבל לא. מה שכן קצת קילקלו, אבל החזקנו סיירת איינשטיין, שני חבר'ה מבצלאל שהיו נוסעים בלילה ומדביקים ומתקנים, וזה עמד שבעה חודשים, וזה העשיר את העיר. השקנו עמדה בשיתוף IBM, עמדה ש-IBM מעמיד בעצם למוזיאוני מדע בכל העולם, שמנסה ליצור בכל מוזיאוני המדע בעולם עוד סוג של רשת. בחודש פברואר לקחנו את הנושא של אומנות ומדע, עשינו שני אירועים שהיו אירועים מעניינים, אחד זה בשיתוף פעולה רב שנתי שאנחנו עושים עם בצלאל, קורס בלימודי היסטוריה ותיאוריה שעוסק במוח וחושים, התלמידים בסוף הקורס חוץ מלהגיש עבודות גם בונים מיצג שמוצג בתערוכה במוזיאון, ועשינו אירוע לילה במוזיאון עם קבוצת סלמנדרה שצבעה את המוזיאון, ארבעים אמנים השתלטו על הבניין, באופן חתרני, הגיע קהל מאוד מעניין. בסוף 2005, בנובמבר ובדצמבר עיריית ירושלים עשתה פרוייקט מאוד מוצלח שנקרא חמשושליים שבו המוזיאונים היו פתוחים בלילה, לילות לבנים. השנה אנחנו מתכננים את אותו אירוע, הגיעו הנה קרוב לאלפיים אנשים בלילה, בין עשר לשתיים בלילה, רובם נוער וצעירים. והמצב זה שאתה מוצא מוזיאון ואתה מוקף בסטודנטים, שחלקם לומדים באוניברסיטה אבל לא חשבו על מוזיאון מדע כחלק מהאלטרנטיבות, ואז אנחנו מוצאים יותר ויותר ביקורי סטודנטים, נחשפו לזה וזה חלק מנושא שלם.


תחרות מדענים צעירים זה בעצם המוקד של חודש מרץ, יום ההולדת של איינשטיין, אירוע גדול, קשה להאמין אבל לפני כמה שבועות ראש הממשלה אירח נבחרת של עשרה מדענים צעירים ממהלך השנים האחרונות. איפה נמצא ראש הממשלה היום ומה הוא עשה לפני כמה שבועות. אבל זה באמת המפגש. זו תחרות של מינהל מדע וטכנולוגיה יחד עם חברת אינטל, תחרות ארצית, עבודות, והתלמידים, יש לנו כבר מועדון, אנחנו חוגגים עשור.


אנחנו גם עוסקים בנושא מדע וחברה, אנחנו מפעילים תכנית כבר שלוש שנים של קפה מדע בבית קפה במרכז העיר, תמול שלשום. פעם בחודש מדען משוחח על המחקר שלו. זה תמיד שיחה מסוג אחר לגמרי מאשר שיחה שקורית באולם הרצאות, כששותים קפה ואוכלים מרק ומדברים עם מדען השאלות שאנשים שואלים, הנושאים שמעלים הם אחרים.


קיימנו פה את הכנס השנתי של האגודה להיסטוריה ופילוסופיה של המדע, היום מוזיאון המדע הוא הבית של האגודה, ואנחנו ממשיכים איתם בפעילויות לאורך כל השנה.


אפריל היה פה חגיגה, בנק הפועלים נתן כניסה חינם לאתרים בארץ, שלושים אלף מהם הגיעו למוזיאון המדע בשלושה ימים. אין ספק שזאת היתה חגיגה. הרבה מאוד מהקהל הזה הגיע כי הכניסה חינם היא בכל זאת נגישות שלא ניתנת לחלק מהקהל. והמצב הזה שמוזיאון פתוח בחינם זה משהו שצריך לשמור אותו כל שנה כמה פעמים, לאפשר גם לאלה שהמחיר הלא גבוה מעכב מהם. יום בשבוע פחות טוב מאירועים, כי יום בשבוע את תמיד אומרת אם לא השבוע אני אבוא בשבוע הבא. כשיש לך רק כמה ימים צבורים את מנצלת, מהניסיון שלנו זה עובד יותר טוב.

יש לנו כמו שאמרנו הרבה עבודה עם מערכת החינוך, אני רוצה לציין במיוחד את כמות התלמידים מהמגזר הערבי שמגיעים הנה. אנחנו מדברים בעצם על סדרי גודל של שלושים אחוז, יש לנו פה שירות מלא בשפה הערבית, כל הכיתוביות בערבית, יש פה צוות ערבי באופן קבוע, יש פה הרבה מאוד, כל הפעילויות ניתנות בערבית, אז הנגישות שלהם אלינו, והיקף של שלושים אחוז מכלל התלמידים מגיעים מהמגזר הערבי, זה אפילו יותר ממשקלם היחסי באוכלוסיה. גם בירושלים האחוז הזה מאוד משמעותי אבל גם מכל הארץ, ויכולים לראות שבאמת הקבוצה הגדולה זה חטיבת הביניים והחטיבה העליונה, מתוך כלל המבקרים שלנו קרוב לעשרים אלף מחטיבת ביניים וחטיבה עליונה.

יש לנו הרבה מאוד השתלמויות מורים שאנחנו לומדים. הקיץ הוא כולו על רוח. פתחנו מעבדת רוח, מיני חוות רוח, סדנא לבניית שבשבות, הדגמה, מופע, חגיגה שלמה. בחודש יולי היה לנו עלייה ביחס למבקרים בשנה שעברה. אנחנו צובעים אותה בצפון, כי תושבי הצפון שהגיעו לאזור הזה מקבלים כולם כרטיסים מאוד מוזלים,
היו"ר זבולון אורלב
איך הם יודעים את זה?
מיה לוי
זה מתפרסם, והם גם שואלים, הם כבר יודעים, כל המוזיאונים בארץ נרתמו למעשה. יש אבל קרן ירושלים מסבסדת באופן מלא כרטיסים לחלק מהאוכלוסיות שהן אוכלוסיות דרך המתנ"סים, שהם בודקים ועושים למעשה את המיפויים, אנחנו מבחינתנו מקבלים אז וואוצ'רים באופן כללי.


יש לנו הרבה מאוד פעילות בתחום של מופעי מדע, גם בשיתוף פעולה עם האיחוד האירופי. אנחנו מקווים שהם לא יקבלו רגליים קרות. בחודש אוקטובר, בעצם בסוכות צריכים להגיע מופעים מדנמרק ואנחנו אמורים לשלוח לשוויץ. זה בעצם מן מעגל אירופאי שכל מדינה שולחת מופעים למדינה אחרת. הם כתבו לנו כמה מיילים מודאגים, אנחנו מקווים שעד אוקטובר יהיה מצב יותר טוב.


יש לנו תיאטרון מדע מאוד מאוד פעיל, גם אצלנו וגם בקהילה. יש אודיטוריום עם מאה שמונים מקומות, מאוד משוכלל ככה שאפשר לקיים בו גם כנסים ואירועים. משרד המדע היו תקופות שהיה מקיים בו את הכנסים שלו ומאוד שמחנו כי זה חשף לעוד קהלים. האודיטוריום בעצם מאפשר לנו לחשוף את המוזיאון לעוד קהלים. ואנחנו גם יוצאים אל הקהילה, גם עם תערוכות בודדות וגם הרבה מאוד עם תיאטרון מדע, שזה עוד כלי שאנחנו יכולים לבוא איתו אל הקהילה ועם סדנאות בעצם ליצור מעטפת של פעילויות.

זה מיזם גדול מאוד שאנחנו שותפים בו עם ארבעה עשר מוזיאוני מדע באירופה, שבעצם מתכנן איך לצמצם את הפער בין לוח הכיתה למעבדת המחקר. אירופה כולה מודאגת מהנושא של חינוך מדעי, אנחנו בעצם יושבים פה בקבוצה מאוד מכובדת של ארבעה עשר מוזיאוני המדע המובילים באירופה, וטוב לנו להיות בקהילה. החומרים שמפותחים פה יהיו נגישים לקהילת המורים בארץ. הוקם אתר שיהיה אתר החינוך המדעי של אירופה, ואכן השתתפותנו שם מאפשרת לעברית להיות חלק מהשפות שהאתר הזה ידבר.

אנחנו עוסקים הרבה מאוד בקידום למידה באמצעות פרוייקטים ופרוייקט בשיתוף פעולה גם עם פר"ח. אנחנו מקדמים היום את אתר האינטרנט של המוזיאון בהיבט החינוכי שלו בעזרת תרומה שקיבלנו כדי להקל ולאפשר למורים להתכונן יותר לביקור לפני וגם להמשיך את הביקור אחרי, כדי שהביקור במוזיאון החד פעמי ייכנס בעצם לתשתית של למידה. אנחנו משתפים פעולה עם האוניברסיטה העברית בפרוייקט שעוסק בפיתוח מיומנויות של תלמידים ובבדיקה שלהם בסביבה מוזיאלית, פרוייקט של האיחוד האירופי שהאוניברסיטה העברית מובילה.

ואולי אני אסכם עם תערוכת בא בחשבון, שהיא תערוכה שיצרנו ואני מקווה שנצליח לראות אותה, תערוכה שעשינו בשיתוף פעולה ישראלי-פלשתיני-איטלקי, במימון של האיחוד האירופי. התערוכה פותחה על ידי צוות משותף, נבנתה בעצם בשלושת המקומות האלה, הוצגה בנאפולי, אחרי זה הגיעה אלינו מוצגת היום פה ותעבור אחרי זה באוניברסיטת אל-קודס ותהיה מוצגת שם כתערוכה. ואולי אפשר לראות פה סביב הנושא של מתמטיקה את הקשת הרחבה של הפעילויות שפיתחנו.

למעלה מאלף מורים השתתפו בחודשיים האחרונים בהשתלמויות כאן, הוביל אותם והדריך חלק גדול מהם פרופ' רודי דה-שליט שהיה בעצם איש המדע שליווה את הפיתוח. יש לנו סיבסוד של עיריית ירושלים בביקורי תלמידים בתערוכה הזאת. הופק סרט חינוכי שעותק שלו נמצא בערכה שהכנו לכם על המוקדים של התערוכה. אנחנו מפיקים עכשיו תערוכה נודדת קטנה ואנחנו מקיימים תערוכה בסוכות עם ארגון המאיירים על מתמטיקה שתהיה גם על הרשת, שכל בית ספר יוכל להוריד לעצמו בעצם כרזות ולפתח גם ערכה של עצמו. אנחנו נמצאים כרגע בפיתוח של רחבת הכניסה עם מוצג, תערוכה על דו-קיום שתיפתח עוד שנה וקצת. תערוכה גדולה שאנחנו עוסקים בפיתוח שלה על המוח לשנת 2008, תערוכת על ננו-טכנולוגיה שתהיה ב-2007, אנרגיה מדע ומדיה ועוד קשת רחבה של נושאים.

אז זה ככה נותן קצת כיוונים. אנחנו הכנו לכם תיקים, אני לא בטוחה אם יש לכולם, אני מקווה, והכנו גם את המצגת בדפים, אז כך שיש לכם קשת רחבה של הנושאים שאנחנו עוסקים בהם.
היו"ר זבולון אורלב
אז בכל זאת קורה כאן משהו. כל הכבוד.
מיה לוי
קורה כאן הרבה מאוד,
היו"ר זבולון אורלב
אני בנאדם שמקושר לזה, ואני חושב שקורה פה הרבה יותר,
מיה לוי
יש בעצם ארבעה מוזיאוני מדע, מוזיאון המדע בחיפה, גן המדע ברחובות, ומוזיאון המדע שלנו, והרביעי הוא מוזיאון בפתח תקווה. מה שאנחנו אומרים על המיוחד במוזיאוני המדע בארץ שהם כולם קמו בתוך המוסדות להשכלה גבוהה ויושבים בחסות שלהם. ואני חושבת שזה ייחוד, המוסדות להשכלה גבוהה נותנים את כל השירותים שלהם, שירותים שלא יסולאו בפז. זאת אומרת מבחינת האוניברסיטה העברית מוזיאון המדע הוא בעצם חלון שלה החוצה. השקעה של זמן כמו שנעשתה כאן סביב תערוכת איינשטיין או סביב תערוכת מתמטיקה או סביב תערוכת ננו-טכנולוגיה או סביב תחרות מדענים צעירים, זה בעצם חלק בילד-אין מהתפיסה של האוניברסיטה את הפנים הקהילתיות שלה, אבל זה נותן לנו כמוזיאון נגישות למחקר העדכני, לאנשי המדע, שלא קיימים אצל מוזיאוני מדע במקומות אחרים בעולם. זה ייחוד שמלווה את ישראל תמיד. האוניברסיטאות בארץ לקחו אחריות על חינוך מדעי, על נוער שוחר מדע, על הקמת מרכזים להוראת המדעים. זה לא משהו שיוצא דופן וחדשני, אנחנו מכירים את האחריות הזאת. המוזיאונים למדע האלה בעצם נגישים מאוד מאוד לחזית המחקר.

מבחינת האיפיון של המבקרים אני חושבת שאנחנו נמצאים כמוזיאון בייחוד שלנו בשני דברים או שלושה .אחד זה באפשרות ובחזון ובמימוש של להציג גם את המחקר העדכני ולא רק את המוצגים שמסבירים עקרונות מדעיים קודמים, בכל מיני כלים. זה נושא שמאוד חשוב לנו כי אנחנו חושבים שהמחקר המדעי היום לא נגיש.

הדבר השני הוא שמרכז הכובד הוא בעצם איזורי התצוגה. אנחנו לא מקדמים מעבדות או פעילויות שקורות בנפרד אלא אנחנו רוצים שכל מבקר בכל פעילות שלו יחווה את הסביבה המוזיאלית, שהיא הסביבה המיוחדת של מוזיאון מדע. אז הדגש בעצם על הסביבה הזאת.

וקשת הקהלים שמגיעים הנה. הקהל שמגיע הנה הוא מאוד מאוד מגוון. גם מהיותנו מוזיאון מדע שבאמת פועל בירושלים, גם עבור התושבים, וגם ירושלים מהווה מקום שמגיעים אליו מבקרים באמת יהודים וערבים וחילוניים ודתיים וחרדים, והמפגש הזה שקורה כאן, גם אם זה מפגש מכוון של קייטנת יהודים ערבים שהתקיימה בשבועיים האחרונים כאן במוזיאון בתוך ימי המלחמה, כי כל שנה יש קייטנת יהודים ערבים במוזיאון. אבל גם אם לא מתקיים המפגש כפעילות משותפת, עצם זה שהקהל פוגש, הצפונים התל-אביביים את הקהל החרדי ואת הקהל עם הכיפות הסרוגות ואת הקהל הערבי כולם סביב מדע זה יוצר איזו שהיא ליבה משותפת שחשובה לנו מאוד כחברה במדינת ישראל. ואני חושבת שזה חלק מאוד מאוד מיוחד שלנו.

המקום שבו אנחנו מתקשים מאוד זה בלהגדיל באופן ניכר את כמות התלמידים ,כי קשה להביא עדיין מערכת חינוך לירושלים. אם היא מגיעה לירושלים היא מגיעה בדרך כלל לאיזור העיר העתיקה והכותל, וכל האתרים שם הם נגישים ללא תשלום. ומערכת החינוך בירושלים סובלת ממחסור מאוד קשה באמצעים. אז אנחנו לא ממצים את הפוטנציאל. אנחנו עשינו מיפוי, בימים שדיברו על דוברת, עשינו מיפוי ארצי ביחד עם המחלקה למוזיאונים מה פוטנציאל הקיבולת של מוזיאונים בכלל בארץ במערכת החינוך וכמה מזה ממומש. יש לנו פה עוד פוטנציאל אדיר לא ממומש. אבל צריך את החיזוק הזה. פריצת הדרך כאן היא מאוד קשה. אנחנו עובדים מאוד קשה לענות.
היו"ר זבולון אורלב
בתחום המדע יש גם את כל סוגיית התיקשוב. זה כולל גם מחשבים וגם תקשורת. אני בהרגשה שזה לא קיים במוזיאון?
מיה לוי
לא, זה קיים מאוד, אתם רק לא ראיתם. יש תערוכה מאוד משוכללת בנושא של תקשורת, שבעצם עוסקת בנושא הזה ומציגה. והיא מציגה בעצם את החזית. בתחומים של היי-טק אנחנו פחות מציגים אבל זה חלק ממה שאנחנו רוצים, למשל הנושא של ננו-טכנולוגיה שהוא נושא שאנחנו נכנסים להציג אותו השנה, הוא בעצם גם במימשק עם החלק היישומי שלו ביחד עם החלק, והחלק של התיקשוב הוא גדול בעיקר סביב האתר, אנחנו מקימים היום אתר חינוכי גדול למוזיאון, שאמור לשרת בעצם את מערכת החינוך יותר מאשר רק לפני ואחרי ביקור, ככלי מרכזי. אבל בעיקר צריך בשביל זה משאבים. תערוכה נעשית רק אם אנחנו מצליחים לגייס לה כסף. התקציב השוטף לא מאפשר אלא תערוכות קטנות.
היו"ר זבולון אורלב
ביחס לכסף, בשונה ממוזיאון רגיל, שלכאורה אין במגזר השני בעלי עניין כלכלי אלא כפילנטרופיה לקהילה, אני חושב שמוזיאון מדע בכל זאת יכול להיות שיש אינטרס לגופים כלכליים מדעיים אולי כן להשקיע כמו חברות תיקשוב למיניהם, היי-טק,
מיה לוי
תערוכת תקשורת נעשתה בסיוע של חברת סלקום, אנחנו עובדים עם חברת אינטל בתחרות מדענים צעירים בפעולה רב שנתית כבר עשר שנים, יש לנו עבודה מאוד אינטנסיבית עם חברת טבע, גם על תערוכת תרופה ועכשיו על התערוכה על המוח. אבל זה לא מספיק. יש גם עניין אחר, אחד הרעיונות היה באמת להגיד לחברות תנסו לתת לנו,
היו"ר זבולון אורלב
בשונה ממערכת החינוך, שאני מאוד מאוד מתנגד לפרסומות במערכת החינוך, אני מניח שקוקה-קולה היתה מוכנה לתת תרומה גדולה מאוד למערכת החינוך אם היה כתוב מעל כל לוח שתו קוקה קולה. במוזיאון אם יש הודעה לחסות או פרסומת, אני חושב שזה היה דבר שיכול להיות,
מיה לוי
עדיין הפילנטרופים הגדולים אוהבים לתרום למה שאנחנו קוראים תרבות קלאסית. לאופרה, לאומנות, כי זה חלק שהם מרגישים שבזה הם משתלבים בעולם התרבותי. יותר קשה להם לתרום למדע. בארצות הברית זה יותר נפוץ אבל בארץ זה חלק מתרבות שאנחנו צריכים להעצים אותה, וזה נושא שאנחנו עובדים עליו מאוד באינטנסיביות, אבל זה הרבה מאוד עבודה. צריך איזו שהיא תשתית, כי הדברים האלה הם בעצם הנדבך הנוסף,
היו"ר זבולון אורלב
אנחנו יכולים לעזור בסוגיית התודעה הציבורית. ולפי דעתי, אני לא יודע, אני אומר בקול רם, אולי זה רעיון שטותי, שחלק מהסגל של תערוכות נודדות אולי כדאי לעשות גם במשכן הכנסת כל דבר בהתאמה, היושבת ראש שלנו תשמח, היא גם אמרה לנו נדמה לי בישיבה שחנכנו את החדר החדש שהיא היתה מאוד שמחה להפוך את הבניין הזה קצת למשהו יותר חי ויותר מדבר אל אנשים. אם זה עוזר לכם מבחינת החשיפה, אז יכול להיות שתערוכה מסויימת באולם שגאל, אגב בכנסת יש לא רק מבקרים לצורך מילוי תפקידם, זה אחד האתרים המבוקרים ביותר. וגם לחשוב שבכנסת ניתן לקיים אירועים. כלומר אם יש אירוע שרוצים להעלות אותו לרמה היותר לאומית אפשר לקיים אותו גם כן בכנסת, או באודיטוריום או באולם שגאל, וגם על זה היושבת ראש כבר נתנה לנו כרטיס אשראי. אני חושב ששני דברים כאלה יכולים להעלות, יש לנו עניין גדול מאוד להעלות לתודעה, ואפשר להתחיל לנסות, אפשר להתחיל במשהו ודרך זה ללמוד מה ניתן לעשות. אותו דבר אם יש דיונים מיוחדים בכנסת, אם יש באותו יום את יום ההולדת של איינשטיין, יום המדען שעושים יחד עם הוועדה, אז מעלים את זה גם לדיון במליאה. אבל אפשר שיהיה יותר מאשר פעם אחת בשנה. אפשר למצוא סיבות,
מיה לוי
אנחנו מאוד רוצים להעלות את הנושא של נגישות של ציבור למדע, כל הנושא של המימשקים בין מדע לחברה, המעורבות של החברה האזרחית במדע, זה נושאים שאנחנו נשמח להגיע כדיון לוועדה ולחשוב בעצם איך אנחנו הופכים את הנושאים האלה לנושאים,
היו"ר זבולון אורלב
מבחינתנו אתם יכולים לראות את זה כפלטפורמה, להשתמש בוועדה, למשל אם כל הסוגייה הזאת של הקשר שבין מדע לבין המגזר השני, אפשר לקיים על כך דיון אצלנו, להביא את ראשי המשק שקשורים בסוגיית המדע, להביא את טבע ולהביא את סלקום ולהביא את פלאפון ולהביא את כל החבורה הזאת, לדיון עם מוזיאוני המדע, איפה הם נרתמים, איפה הקשר, ולא רק כפילנטרופיה.
מיה לוי
יש להם השקעה בכוח אדם שהם אחר כך רוצים אותו.
פרידה סופר
גם יש פרוייקט שיזם אותו מכון וייצמן, זה נקרא קשר פיזיקה תעשייה. וזה למעשה פרוייקט של חונכות הנוער לתעשייה. זה פרוייקט שמושקע בו הרבה מאוד כסף וזמן מטעם חברת אלאור, וזאת התרומה של אלאור לטובת החברה. אז גם אותם, אם יש בכוונתכם לקיים דיון שולחן עגול כזה,
היו"ר זבולון אורלב
הקשר בין מוזיאונים למדע לבין המגזר השני, אני חושב שיש בו פוטנציאל גדול, וגם בגלל שאנחנו יודעים מה נעשה בארצות מערביות אחרות. אנחנו סך הכל בתרבות לא כל כך שונה,
עדית עמיחי
אולי פריצת הדרך דווקא תבוא משיתוף עם ועדת החינוך, כי פריצת הדרך במוזיאוני המדע היא ללא ספק שינוי של כל התפיסה של מערכת החינוך. אם יחליטו ויבינו שבבתי ספר צריכים יום בשבוע, או איזו שהיא סידרה של תכנית חינוכית במוזיאון, שהמוזיאון הוא בעצם אלטרנטיבה לבית ספר, וזה יוקנה כמשהו בסיסי שכל בית ספר חייב לבוא, או לפה או לחיפה או לרחובות, אני חושבת שזה יכול לשנות את כל הבסיס, שווה לקיים דיון משותף.
היו"ר זבולון אורלב
זה דיון אחר. אנחנו קיימנו כבר דיון משותף של שתי הוועדות ביחס לכל הסוגייה של חינוך למדעים, ויכול להיות שזה יכול להיות אחד המרכיבים של הדיון הנוסף שלנו, דיון נוסף של שתי הוועדות בכל הסוגייה של חינוך למדעים הוא בהחלט עניין גם של שתי הוועדות ואנחנו בהחלט עובדים בתאום. זה מאוד מדאיג, מספר של כארבעים אלף תלמידים פה, ואני מניח שיש מספר יותר גדול בחיפה,
מיה לוי
כן, במוזיאון למדע בחיפה יש יותר, בגן המדע יש טיפה פחות, זה הסדר גודל. זה עדיין רחוק מאוד,
היו"ר זבולון אורלב
זה עדיין רחוק מחצי מליון תלמידים שהם פוטנציאל,
מיה לוי
ואנחנו משרתים לא רק את הגיל הזה, אנחנו משרתים גם את הגיל הרך וגם את בית הספר היסודי, זאת אומרת שהקשת היא יותר רחבה וההשקעה פה היא,
עדית עמיחי
גם היום, הם עושים את זה במקלטים בחיפה ובדרום, עוברת ניידת מדעית ועושה פעילות בבתי הספר. אם הבית ספר לא בא אליהם הם באים אל בית הספר.
מיה לוי
אנחנו שולחים לא ניידת אלא תערוכה. יש לנו מספר תערוכות נודדות. הדגמתי קבוצה אחת שבעצם לא מגיעה ליום אחד אלא נשארת בבית הספר. אבל זאת חוויה שונה מלבוא למוזיאון.
היו"ר זבולון אורלב
לי יש הצעת חוק שכל תלמיד חייב להגיע במהלך לימודיו לירושלים. אני קודם כל כתבתי ארבעה אתרים, לא כתבתי אתכם, כתבתי את החוק לפני שהייתי יושב ראש ועדת המדע. כתבתי ארבעה אתרים שהם בהסכמה לאומית, את יד ושם, הכותל המערבי, הכנסת ובית המשפט העליון. אחרי זה רציתי להוסיף את גבעת התחמושת מבחינת מורשת,
מיה לוי
אבל יש גם את שדרת המוזיאונים, את מוזיאון ישראל, את מוזיאון המדע, כחלק מהתפיסה התרבותית.
היו"ר זבולון אורלב
הכל ביום אחד?
מיה לוי
אבל זה מאוד חשוב,
היו"ר זבולון אורלב
גיליתי שבקושי חצי שנתון מבקר ביד ושם. והחיילים לא כולם מבקרים שם.
מיה לוי
אנחנו יודעים שהיום צה"ל עושה עבודה מאוד אינטנסיבית של להתחיל להביא הרבה יותר חיילים לירושלים, זה אין שום ספק, לאור כמות החיילים שדיווחו שהם לא ביקרו. אבל אנחנו רוצים לפעול במערכת החינוך.
היו"ר זבולון אורלב
יש שתי הצעות חוק, אחת ביקור חובה ביד ושם, אחת ביקור חובה בירושלים, מה שהמשרד ירצה להתנגד פחות. בבדיקה שעשיתי כבר פעמיים, עם אבנר שלו ועם שלם, עם בית הספר, שאני אגב המייסד שלו, היום עדיין נותנים שעות הוראה?
מיה לוי
לא יודעת, אולי זה נשאר כבית ספר, כי הם נשארו מוגדרים כבית ספר, אבנר היה ראש מינהל תרבות. אבל חבר הכנסת אורלב, אני רוצה להגיד שמה שלנו מאוד חשוב שהאוכלוסיה שמגיעה לירושלים תכיר אותה כרבת פנים. לא רק את החלק של העיר העתיקה, לא רק את המורשת אלא גם את העתיד. מבחינתנו מאוד חשוב שמבחינת הזיהוי, בחירת ירושלים כעיר מגורים, בחירת ירושלים כעיר לימודים, מערכת החינוך צריכה להיחשף לדעתנו לפנים השונות של ירושלים ולא רק לפני העבר, כי זה חלק מהמסר.
היו"ר זבולון אורלב
בשם חברי הכנסת ומנהלת הוועדה אנחנו רוצים להודות לכם על הביקור, הזמן עבר ביעף, ואנחנו צריכים לחזור לסבלותינו. כאמור אנחנו נשתדל לעזור, נשתדל לסייע בדברים שדיברנו, וגם הסוגייה התקציבית שעדיין לא מחוורת דיה נשתדל גם כן לעזור. לצערי בהפרדה של תרבות ממשרד החינוך, אני צופה בעיה. כי בסטיית התקן של תקציב מערכת החינוך היה אפשר לפתור הרבה מאוד בעיות. עד היום אני זוכר כמנכ"ל משרד החינוך שהתקשרתי יום אחד לצ'יץ בנושא של תיאטרון הקאמרי, ואז היה איזה סכום נדמה לי ששני מליון שקלים, אני מדבר על שש עשרה שנה, זה סכום פנטסטי, אבל משרד החינוך מעביר לעיריית תל אביב סדר גודל של שבע מאות או שמונה מאות מליון שקלים במערכת החינוך, אז אמרנו כן, נעשה את זה סטיית תקן ובזה נסתום את החור.

היום מנכ"ל משרד המדע שיתקשר לראש עיריית ירושלים ויגיד לו תשמע, יש לי עניין לעזור לתערוכה מסויימת אז תוסיף עוד חצי מליון שקל, הוא יגיד לו סליחה, מי מדבר, מי כבודו. אז אני מאוד מאוד מוטרד, אני מאוד חושש מהעניין הזה. וגם הניסיון של שתי ההפרדות הקודמות הוכיח שיש עם הדבר הזה בעיה. אבל מה אפשר לעשות, הפוליטיקה יש לה את הצרכים שלה. אז נשתדל לעזור. אנחנו באמת מברכים על הפעילות המאוד מרשימה שנעשית כאן. אני מודה שהמידע הוא לא רק מהביקור המאוד מעניין, ותודה לפרופ' גולדפרוינד על ההדרכה, בסך הכל כולנו חיים פה ומכירים, ואנחנו מחזקים את ידיכם להמשיך לפעול ולעשות, ותראו בנו כתובת שבכל עניין שיכולה לעזור ולסייע נשמח לעשות את זה. תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:45

קוד המקור של הנתונים