כנסת פתוחה

PAGE
1
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

2.8.2006


הכנסת השבע-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב ראשון
פרוטוקול מס' 24

מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

שהתקיימה ביום רביעי, ח' באב התשס"ו – 2 באוגוסט 2006 – בשעה 09:30

מצוקת העולים החדשים במלחמה בצפון

חברי הוועדה: מיכאל נולדמן – היו"ר

זאב אלקין

יוסי ביילין

אברהם מיכאלי

מרינה סולודקין

מאיר פרוש

רובי ריבלין

יוסף שגאל

נתן שרנסקי

זאב בוים, השר לקליטת העלייה

מירלה גל, מנכ"לית המשרד לקליטת העלייה

חנוך צמיר, משנכ"ל המשרד לקליטת העלייה

משה הראל, מנהל מחוז חיפה והצפון, המשרד לקליטת העלייה

חביב קצב, מנהל אגף בכיר לדיור, המשרד לקליטת העלייה

דפני מושיוב, פיקוח ארצי – קליטת עלייה, משרד הרווחה

רונן כהן, משרד הבינוי והשיכון

אורלי ביטון, פקע"ר – רמ"ד הסברה

משה ויגדור, מנכ"ל הסוכנות היהודית

ראובן שלום, הסוכנות היהודית

לב ברדני, מנה מחלקת עלייה וקליטה בעיריית אשקלון

מרק בסין, ראש מועצת גני תקווה ויו"ר ועדת קליטה בשלטון המקומי

מיכאל גינקר, מנהל היחידה לקליטה ועלייה, המרכז לשלטון מקומי

אברהם שרנופולסקי, מנהל בית הטכנולוגיה הירושלמי, אגודה ישראלית למדענים עולים

אלי ולק, סגן יו"ר אגודה לחקר תפוצות ישראל

לייב גוייכמן, מנכ"ל עמותת "נשות ישראל"

רן מלמד, משנכ"ל עמותת ידיד – עמותה לסיוע הדדי וקידום פעולות חברתיות וקהילתיות

מרינה זמסקי, מנהלת מרכז ידיד בחיפה

גרמאי טזקה, עובדת קהילתית, אגודה ישראלית למען ילדים עולים

אלכסנדר ברמן, חזית הכבוד – עמותה להשגת זכויות פנסיה בישראל

ולרי פיינר

יאיר בר-קול, יו"ר עמותת הסגל הבכיר בשירות הציבורי

צבי פגיס, יו"ר ארגון קורבנות השואה

דנה גורדון

הדס דויטש

מצוקת העולים החדשים במלחמה בצפון

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את הישיבה.


רציתי לשלוח מפה, מוועדת הכנסת, אהבה ותמיכה מלאה שלנו לחיילים שלנו בחזית ובעורף, שנלחמים מול האויב האכזרי - חיזבאללה בצפון וחמאס בדרום. אנו שולחים תנחומינו למשפחות השכולות, מאחלים החלמה מהירה לכל הפצועים בחזית ובעורף. אנו מאחלים לצה"ל ניצחון וחזרת החיילים הביתה. אנו מצפים ומתפללים למען חזרתם הביתה של החיילים החטופים, שלמים ובריאים.


כולם, חברי כנסת, השר, ביקרנו במקומות בצפון. אני הייתי בקריית שמונה, בכרמיאל, בנהרייה, כמעט בכל הערים שמקבלים קטיושות. כולם סובלים מהמלחמה, כולם סובלים במקלטים, אבל יותר מכולם סובלים העולים החדשים, מבוגרים וילדים. יש על מה לדבר פה, וביוזמת מרינה סולודקין אנו מתחילים את הדיון במצב הקשה בצפון, בבקשה, חברת הכנסת סולודקין.

תודה רבה ליושב-ראש הוועדה, חברי חבר הכנסת פרופ' מיכאל נולדמן. יזמתי את הדיון הזה בגלל חומרת המצב. אנו שלושה שבועות במלחמה, ואני יכולה לומר שכל יום אני מקבלת פניות בכתב, טלפונים, מדברת עם פעילי שטח ב-17 ערים שהיו ונמצאים תחת ירי של קטיושות של חיזבאללה. נכון אמר יושב-ראש הוועדה, שעולים חדשים הם אוכלוסייה ושכבה חלשה בעורף, כמו ששכבות חלשות אחרות, שגם רשויות מקומיות, גם ארגונים, גם מתנדבים צריכים לטפל בהן, אבל בראש ובראשונה המדינה צריכה לטפל באנשים חלשים בזמן המלחמה.

אחרי יומיים של מלחמה הייתי צריכה לפנות לפיקוד העורף, למשרד הביטחון וללשכת ראש הממשלה, כי לא אהבתי את מה שראיתי ושמעתי בשטח. לאנשים לא היה מידע בשפת האם, וזה מאוד חשוב, כי עניינים כמו תדרוך, איך להתנהג בזמן המלחמה, אנשים שהעברית שלהם חלשה צריכים לקרוא בשפת אם, זה מאוד חשוב.


אחרי ניתוחים של מידע, מה שמקבלים עולים מהטלוויזיה, מהרדיו, מהעיתונות, ראיתי שהמידע לא מאוזן, שיש יותר אלמנטים של בהלה ופאניקה ופחות אלמנטים שאנו מדינה חזקה עם צבא חזק ואיתן, ושניצחון הוא רק עניין של זמן. לכן פניתי ללשכת ראש הממשלה ולפיקוד העורף, אמרתי שיש חרושת שמועות ואלמנטים של פאניקה, ושמחתי מאוד שענו לי מייד, גם מלשכת ראש הממשלה וגם ממשרד הביטחון, אמרו לי שהנושא חשוב, וכמעט מייד התחילו תרגום של מסרים של פיקוד העורף לשפה הרוסית.


אני עכשיו חברת כנסת מהשורה, אבל אני מאוד מקווה שגם בשפות אמהרית, אנגלית, צרפתית וספרדית יש גם חומר של פיקוד העורף, כמו שנהוג במשרד הקליטה וכמו שאידה בן-שטרית יודעת איך לעשות.


אני גם שמחה שאני רואה בעיתון "וסטי" תדרוך מלא בשפה הרוסית, איך מתנהגים בזמן המלחמה. אמנם אנו מתחילים את השבוע הרביעי, אך התדרוך טוב מאוד. הרוסית לא כל-כך יפה, אבל מבינים, במיוחד במכתב של אלוף פיקוד העורף, יצחק גרשון, היו צריכים לעשות כמה תיקונים קטנים, מבחינה לשונית, אך התוכן מובן מאוד. יש חסרונות וליקויים בתיאום של עבודת משרדי הממשלה, פיקוד העורף, רשויות מקומיות וארגונים של מתנדבים.


אם אתם שואלים אותי, האם יש מענה מערכתי לצרכים של עולים חדשים בזמן המלחמה בנושאים כמו פינוי מאזורים של התקפות של קטיושות, קליטה במקומות שאנשים מגיעים, חלוקת המזון וצדק בחלוקת המזון ובהרבה דברים אחרים כנושאים של מה עושים אנשים אם אין לכם בכלל כסף, כי עולה חדש זה מעמד חברתי חלש בלי חסכונות, וברגעים של מצוקה הכל ברור. הייתי במחנה האוהלים של ניצנים, של ארקדי גאידמק, ותודה לאיש שהקים מקלט ל-7,000 איש. הייתי עצובה מאוד כשראיתי שאין הרבה עזרה מדינית בעניינים האלה, פניתי ומייד קיבלתי ממשרד הבריאות תשובה חיובית, שהם מתחילים בעבודה שם. רק גוף אחד של מדינת ישראל מייד הגיע לעזרה, וזה משטרת ישראל. במחנה של גאידמק בין 100 ל-200 שוטרים עובדים- -

אולי הוא שילם.

הוא אמר לי שבשבוע הראשון הוא שילם, בשני- -

אפשר להפריט את המדינה ולתת אותה לכל מיני אוליגרכים.

האדם הזה נותן עזרה.

זה דבר שהמדינה צריכה לעשות. אתה צודק, ההערה שלך מצוינת, ואני מחזיק בעמדה שלי.

בטח שראיתי ניסיונות של משרד הקליטה לעזור, אבל למשרד הקליטה יש מגבלות. חמש שנים בארץ, וזה לא מספיק, כי לעולים אין משפחות גדולות, אין להם שורשים במדינה, ובזמן המלחמה הם מאוד נפגעים מהעובדה הזאת, שאין להם רשת חברתית וביטחונית וכספית כדי לפעול בזמן המלחמה.


הייתי בביקור בצפון, ראיתי את עיריית כרמיאל בשיא של פעילותה, הפורום של המלחמה של ראש העיר, עדי אלדר, ושל סגנית ראש העיר, רינה גרינברג, ראיתי את האנשים שיודעים מה לעשות כל רגע, ולעומת זה ראיתי ערים ועיריות יותר חלשות, עם פחות קשרים חברתיים בממשלה, וכתוצאה, מהערים האלה היו לי פניות שאנשים יושבים במקלטים תחת הבניינים, ואין שם חלוקת מזון. בגלל זה היו פניות מקריית שמונה ומצפת בנושאים האלה.

זה מעניין. ביקרתי בצפון, וראיתי כמה אנשים שולחים אוכל, מים לקריית שמונה, ואני גם מקבל תלונות, שאין אוכל לכולם.

אוכל יש, פיקוד העורף דואג, היתה לי שיחה עם יושב-ראש פיקוד העורף, והוא אמר שלהם יש משימה: להביא אוכל, אבל לחלק זה אחריות העירייה עם מתנדבים. שלחתי מכתב לראש העיר, ברביבאי, ותשובה לא קיבלתי, אבל אני מבינה – קודם כל, לא מספיק מתנדבים, דבר שני, אולי בעיות ארגון, ודבר שלישי, יש כמה ערים שחלוקת האוכל, לצערי הרב ולמחאתי, גם פוליטית, שאת זה קיבלתי משתי ערים, לפי מי שהצביע בבחירות.

אני מוחה על הדבר הזה. גם אם יש לפעמים שיקולים פוליטיים בעניינים של משאבים, אני מוחה על זה שחברת הכנסת סולודקין אומרת שחלוקת האוכל לאנשים היתה על בסיס פוליטי. אני מציע לך לחזור בך מהדברים האלה, אני לא חושב שמישהו פה מאמין שיש דבר כזה.

בגלל שקיבלתי תלונות מהשטח – זה קרה בקרית שמונה ובעכו- -

גם אם מישהו אומר מהשטח שחלוקת המזון היא פוליטית, אני חושב שחברת כנסת שהיתה סגנית שרת קליטה לא צריכה להאמין בדבר הזה. לא ראוי להגיד את זה.

אני מציעה לבדוק את זה. בגלל שאנו מדברים מהבמה הזאת, חדר ההרצאות של הכנסת, אנו גם רואים, גם שומעים וגם תהיה לנו יכולת לבדוק, אם יש צורך. לשתוק בנושא, אם מקבלים תלונות, אי-אפשר. זאת לא מטרת הישיבה, ואני לא מדברת על ראשי ערים, אבל בשטח יש אנשים שלא כל-כך- -

נניח שמישהו אחד אומר בשטח, אז מה? אז חברת כנסת צריכה לומר שחלוקת המזון במדינת ישראל היא פוליטית? את יכולה להגיד, בהקצאת משאבים בכלל במדינת ישראל עושים גם שיקולים פוליטיים, בסדר, אבל באוכל בשעת מלחמה לאנשים לא בא בחשבון שתגידי, גם אם מישהו אמר לך מהשטח.

זאת הצעקה שלי. אני חושבת שאני מייצגת את הציבור נאמנה, ואני לא ממליצה לשר להיכנס לעניין, כי יש כאן אנשים שיגידו את דבריהם. חשוב שהציבור יידע שאנו שומעים.

אני צריך לקבל את זה כי שמעת ממישהו?

בערים יש פוליטיקאים שאולי- -

לא במזון. אני לא מקבל את זה, שבמזון יש דבר כזה.

אתה לא מאמין, אבל יש עובדות בשטח, גם יש ביזה.

לא מדברים על ביזה, אלא על אוכל.

אני חושבת שזה שווה לביזה בזמן המלחמה. אנחנו לא יפי נפש, לא אתה ולא אני. מה שקורה, קורה, אבל אני רוצה להתמקד.

אני רוצה שבעניין הזה תחזרי בך. גם אם מישהו אמר לך על אוכל בסיסי לאנשים, שהחלוקה היא לפי שיקולים פוליטיים, לא בא בחשבון, ואת עוד מתעקשת לחזור על זה פה.

אני לא חוזרת בי, ואנו ממשיכים.


אדוני יושב-ראש הוועדה, אני מציעה כאן לדון בהרבה נושאים, מצב העולים בזמן המלחמה בצפון, ולא רק להתמקד במצב בצפון, שהם תחת הירי. זה גם המצב בערים שמקבלות את העולים האלה. יש עיריות כמו עיריית אשקלון, שהתארגנו, ויש אנשים שאפשר לפנות בנושאי קליטה במקום אחר, ויש ערים שיש בהן הרבה אנשים שעברו מהצפון למרכז, ובעיריות לא מתארגנים למצב הזה.


אני מבקשת שאחרי הדיון אומר כמה משפטים לסיום.

אני מבקש לשאול את השר שאלה, לכן אני מבקש את רשות הדיבור לפניו.

גם אני עולה מרוסיה, רק הגעתי לפני 200 שנה, והשאלה, עד מתי אדם נמצא בארץ כעולה. ביקרתי ברבים מהמקומות שבהם מתרחשת המערכה היום, כפי שעשה זאת כבוד השר, ובמקומות הקשים ביותר האוכלוסייה שנותרה היא מעטה, אבל 50% ממנה היא של העולים. השכבות היותר חלשות הן השכבות של אנשים שהם עולים, ואני יודע זאת כי שפת אמם והשפה השגורה בפיהם היא הרוסית או האמהרית. אלה אנשים שיכול להיות שנמצאים 15 שנה בארץ.


אגב, לזכותם של אותם אלה שזה מקרוב וזה מרחוק באו מברית המועצות לשעבר, שיש שתי קבוצות מאוד בולטות במקומות האלה, ואני מדבר על קווי העימות שבהם יורדות קטיושות כמו גשם ביום חורף מבורך, להבדיל אלף-אלפי הבדלות, אתה רואה שתי קבוצות מבין אותם יוצאי ברית המועצות - אלה שנשארים במקום מתוך תודעה ואמונה שאסור לוותר, יש כאלה שאינם יודעים איפה הם נמצאים, והם מכפיפים את ראשם לגורל, ואין מי שיושיע, אלא אם הרשות המקומית, הפנים שלה אל אותן קבוצות חלשות, וביניהן אותן קבוצות חלשות של דוברי רוסית. שאלתי רבים מהם, כמה זמן הם בארץ, כי חשבתי שמדובר בחודשים או בשנים, והם נמצאים בארץ כבר 15 שנה. לעומת זאת, חלק מהמנהיגים הנמרצים יותר של הקהילות שנמצאות היום בקו המערכה הראשון הם אותם עולים חדשים שהם חדורי – אני לא רוצה להיות אנכרוניסט, היתה פעם מילה שקוראים לה "ציונות", ואני מאמין בציונות – הם ציונים, אנשים שעומדים שם במערכה מתוך אמונה שזה ביתם, מבלי להיכנס לפוליטיקה, כי יש ביניהם אנשים בעלי השקפת עולם שצריך להביא לידי הסדר בצד של ניהול משא ומתן, יש כאלה שחושבים שצריך להתעקש- -

חדשים?

אין מקום בראשי הערים שאין לו סגן ראש עיר או אדם מרכזי שהוא מהקהילה של ברית המועצות. כלומר הם מתחלקים לשניים, אבל בולט ביותר המצב שבו הרוב של הנשארים בתוך המערכת הם אנשים- -


בא אליי כבוד השר, ולא סתם קוראים לו "זאב", והוא אדם שאנו מטילים עליו את השאלות ודורשים את התשובות, אבל הוא שר קליטת העלייה. יש דברים שהמדינה מחויבת בהם, היא לא יכולה לסמוך על גורם חיצוני, שחלילה פתאום יפסיק – לא שלא מבורכים כל אותם אלה שמשרתים את הציבור באמונה, שאלה – הקדוש ברוך הוא ישלם שכרם, לא המדינה תשלם שכרם. יש דודי זילברשלג, יש הרבה אנשים טובים. אבל אם אתה עושה מסה שאתה יוצא ממנה, המדינה תרגיש שהיא לא יכולה להמשיך את זה, אני הייתי פה בארץ עם הרבה עליות. כל אדם שמוכן לתרום מכספו – אני רק אומר שיש דברים שהמדינה צריכה לטפל בהם.


כבוד השר, אני מכיר אנשים שעלו ארצה ב-1922 מאנגליה, ועד היום מדברים אנגלית, כי הם למדו לחשוב בשפת האם שלהם. אני מכיר אנשים שעלו בין 33' ל-35' לארץ, מיטב החברה הישראלית, שעד היום מדברים גרמנית. אלה, אומרים שהם עולים, כי הם מדברים רוסית. אני יודע שזה לא תפקידך, ושהמנכ"לית שלך, אין לה התקציבים כדי לטפל במה שאנו קוראים "עולים". נודלמן הוא עולה? שרנסקי הוא עולה? הוא גיבור ציונות, הוא לא עולה. הוא בארץ יותר ממני... לכן אתה הכתובת שלנו מבחינת הממשלה.

משרד העבודה והרווחה חסר לנו כאן, זאת הכתובת האמיתית.

שר קליטת העלייה, כל הכבוד לך, שאתה מקפיד לבוא בכל פעם שמזמינים אותך, אתה האמצעי שלנו להתקשרות עם הממשלה. אתה בעיני הציבור נחשב לשר כל אלה שעלו מרוסיה משנת 1809, כאשר משפחתי עלתה, משנת תק"ע. השר צריך להבין, יש פה בעיה של סטיגמה, יש בעיה אמיתית. רוב האנשים שנמצאים היום במערכת הם האנשים החלשים, שלצערנו, רבים מהם לא היו יכולים להדרים קצת למרכז, והם נמצאים שם.

הדואר סגור, הבנק סגור, מה צריך לעשות בנאדם?

אתה צודק. אני לא רוצה לחזור על דברים שאמרה מרינה בצורה ברורה. אני מסכים לכל מה שמרינה אמרה, חוץ מהעניין שחלילה, איזה פוליטיקאי בארץ נותן אוכל על-פי השתייכות פוליטית, כי צריך להעיף אותו, לקבוע שזאת עברה פלילית. צודק השר. לכן אני חושב שאפילו לא צריך לציין דבר כזה, אלא לומר: זאת עברה פלילית, אם יש דבר כזה, אני בטוח שהשר יעזור לנו בחקיקה שתקבע שזאת עברה פלילית. תודה.

פרסונלית, אנו לא הזמנו את שר הקליטה, הוא לבד אמר שהוא רוצה לבוא.

תודה רבה. אני רוצה לומר לחברי הוועדה ולמשתתפים בדיון הזה נתון אחד שכדאי לדעת, הוא לא נוגע ישירות דווקא למשרד הקליטה, לכל מי שעוסק בענייני העלייה והקליטה, שבשלושת השבועות של המלחמה עלו לארץ כ-1,000 איש, בעיקר מצרפת וארצות הברית. מאתיופיה, לפי ההיקף החודשי של עליית הפלשמורה. לפני שבועיים 230 איש במסגרת "נפש בנפש" עולים מארצות הברית, ובאותו שבוע בחלוף יומיים - 650 איש מצרפת, בעיקר ממרסי ופריס במסגרת שיתוף פעולה עם עמותת עמ"י, הסוכנות היהודית, כל הגורמים שעוסקים בעלייה.


עניין מיוחד נוסף, כ-12 משפחות מהעולים עלו לערי הצפון בטבריה, בעכו ובמעלות. כדאי לדעת שלא היה ולו ביטול אחד מאלה שתכננו לעלות וביצעו את זה, לא נרתעו ולא ביטלו הגעתם בגלל המלחמה. זה דבר מעודד, זה קודם כל לזכותם של העולים ולמערכות שעסקו בארגון הזה. אני חושב שזה מעודד ויפה מאוד.


אני רוצה להגיב על הדברים שהשמיעה חברת הכנסת סולודקין; אני מסכים בהחלט עם קביעות שנאמרו, מדינה צריכה לטפל באנשים, ודאי במצב מלחמה, וברור שעולים חדשים, מבלי להיכנס לסוגייה שרובי העלה, מיהו עולה חדש, זה כמעט לא חשוב במצב מלחמה, זה חשוב כאשר קובעים קריטריונים לסיוע, לסל קליטה. אך במצב כזה יש לצאת מנקודת הנחה שעולים חדשים, גם אם חלקם הרבה שנים בארץ, בכל זאת הם בבעיה מיוחדת במצב מהסוג הזה. על זה אין ויכוח.

באופן מערכתי חברת הכנסת סולודקין צודקת, שצריך להיות מענה מערכתי. אני מתווכח אתך, כי אני חושב שניתן מענה מערכתי. את אומרת: צריך לעסוק בפינוי, נניח, זה צריך להיות מענה מערכתי, צריך לחלק מזון והרבה דברים אחרים – אני מצטט אותך. כן, אבל המענה המערכתי הזה ניתן.

לא מספיק.

מישהו חשב על קו שקט ברוסית, למשל?

תכף נשמע את פיקוד העורף.


אני אומר שהמענה ניתן, המידע ניתן בכל הלשונות, ארבע או חמש שפות, לכל השפות השגורות אצל העולים שבאים מהמקומות השונים. אני לא יודע מאיפה בא העניין הזה, שאנשים לא יודעים. המענה ניתן, גם ברמה הארצית, גם דרך פיקוד העורף, גם דרך המשרד, דרך המחוזות וגם דרך הרשויות המקומיות. אני לא יודע מאיפה העניין הזה צץ.


חברת הכנסת סולודקין, את היית סגנית שר הקליטה. אם אמרת מה שאמרת, זה כתב קטרוג נגד עצמך. זה אותו משרד, אותם אנשים, חלק מהעבודה הוא הכנה למצב חירום ומלחמה, אז אולי מותר לי לשאול, איפה היית, גברתי? לבוא לכאן ולהציג פטרונית של העולים החדשים. אני לא אומר שאין בעיות, אני מוכן להציג אותן, הסתובבתי כמוך, כמו הרבה אנשים, בשטח, גם פוליטיקאים בתוקף תפקידם, גם פקידי ממשלה כמערכת ממלכתית. יש בעיות, הסתובבנו כדי לפתור בעיות, ופתרנו בעיות בשטח שראינו, אבל להציג את הדבר הזה פה – רוצים לעשות פה פוליטיקה? נעשה פה פוליטיקה. זה מצב מלחמה עכשיו. כולם מבינים את המשמעות של המלחמה, ולכן כולם מחוברים לעניין הזה, כך צריך גם להיות. הלא כל מי שיש לו אוזן לא מוזיקלית מבין את נימת הדברים פה, ואני מתקומם נגד העניין הזה. לאף אחד אין מונופול פה, לא לקלוט את הבעיות ולא לתת פתרונות. כולם צריכים להיות בעניין הזה יחד.

התביעות שלי למשרד הרווחה, למה אתה מקבל על חשבון משרד הקליטה, אני לא מבינה. אנו דנים בנושא, ולא על משרד הקליטה.

לא, אנו דנים בעולים, וכל מה שקשור בטיפול בעולים זה קודם כל המשרד הזה. לכן האנשים שלו נמצאים פה, גם השר חשב שהנושא הזה חשוב, כי כתובת לקליטה זה אנחנו.

עד חמש שנים, זה מנהל המחוז.

בעניין הזה הייתי מציע, אדוני היושב-ראש, שתאפשר למנכ"לית להיכנס ליתר פירוט. לא הייתי נכנס אלמלא הדברים ששמעתי. חשבתי שצריך להגיב.

שלושה שבועות הייתי בצפון, בכרמיאל, שכחתי איך נראה המשרד שלי בתל-אביב. חוויתי הרבה חוויות, ועכשיו אני מנסה להבין על מה הוויכוח, על הפוליטיקה, מי עולה ומי לא - איך זה קשור למציאות הנוראית שעשרות-אלפי עולים חיים בה?


אף משרד ממשלתי לא עובד, לא משרד הפנים, יושבת פקידה, אם הגיעה לעבודה, היא לא פותחת דלתות. היא לא מכניסה אנשים, אני לא יודע לפי איזו הוראה. יש גם עולים שרצו לקבל דרכון, זאת סוגייה אחרת. זה גם מתחת לקטיושות. משרד הקליטה, אין אף אחד בכרמיאל, אך הייתי בקשר עם חיפה, נהרייה, מעלות, יש לי מנדט לייצג גם מקומות אחרים. אחרי היום החמישי, במשרד הקליטה היו אנשים, התעניינו, מה המצב, התייצבו לעבודה, אך הם לא השתלבו בפעילות בשטח. ברמה של מטה, קו פתוח - זה כן, פעילות בשטח – לא. איך זה קשור להצהרות של משרד הקליטה על ליווי אישי? זה לא אני המצאתי, זה הצהרה של משרד הקליטה, להצמיד יועץ אישי וליווי אישי לכל עולה. אני מבקש ללוות את העולים לא רק ברמה תיאורטית, אלא גם במצב שיש לנו מלחמה.


הביטוח הלאומי עד עכשיו, לא הבנתי מה קרה אתם, כל הגופים הממשלתיים, לשכת התעסוקה – אנשים ברחו, סגרו את הדלתות. יכולים להגיד שהקצבאות מועברות, אבל למה לא לנצל את עובדי המדינה בקשר עם קשישים - יש הרבה עבודה שם שעושים אותה מתנדבים, הרשות המקומיות מגייסת אותם, אני לא מבין, למה המשרדים האלה והגופים הממשלתיים לא עובדים, אם הרשות המקומית גם בורחת, אם המשטרה גם בורחת, האנשים מופקרים לחלוטין.


לגבי פינוי, עד כמה שהבנתי מפיקוד העורף, אנו לא במצב מלחמה, ואין פינוי, אך פינוי בפועל יש. עשרות-אלפי אנשים מתפנים באופן עצמאי, אם יש לאן להגיע, למשפחות ילידי הארץ יש חברים קרובים. למשפחות של העולים, לרובם אין לאן להגיע, הם מצלצלים ל-106, הוא מופצץ, יש מאות אנשים בכל עיר בהתנדבות, בתורנויות, אף אחד לא סופר שעות, מענה בכל השפות. אנו מנסים לארגן הסעות לכל מקום, שבאופן אקראי אנו מוצאים, אני הייתי בעיריית כרמיאל, שלחתי עשרות אוטובוסים. אני מדבר על מרכז השלטון המקומי. יש לנו מטה חירום, יש לנו מאגר מידע על המשפחות שקולטות משפחות מהצפון.

אתמול שמעתי את שר הפנים אומר בקריית שמונה, כי נפגשנו, אך אמר את זה בפורום, שכל רשות מקומית שמסיעה ילדים לאוורור במרכז, כל ההסעות יהיו על חשבון משרד הפנים.

אני לא יודע על זה. יוצאים גם קשישים ומשפחות, ואני צריך לומר תודה רבה לכל מי שעזר, לגאידמק, לסוכנות היהודית, לג'וינט, לקרן סאקט"א-רש"י, לכל מי שהביא מאווררים, תודה מיוחדת לערים כמו מבשרת ציון, ראש העין, קדומים, מודיעין, ראש העין, קדומים, הרבה התנחלויות, גוש עציון, אלון שבות, יש אנשים שנתנו את הלב, אפילו לא מבררים איזו משפחה נכנסת. רק מכרמיאל אלפי משפחות יצאו. אני שואל, איפה תפקיד המדינה בכל הנושא? לדעתי, ברוב התפקוד פה היה כישלון מוחלט שנמשך עד עכשיו, והמדינה לא ממלאת את תפקידה, כפי שאני רואה את זה. אם רשות מקומית לא מתארגנת כפי שצריך, אין מענה לצורכי העולים, שזה אוכל לזקנים שיושבים במקלטים, להתקין שם קווי טלפון, טלוויזיות, לפנות אותם, תרופות, קופות חולים. יום אחרי ההפגזה הראשונה אגד החליט לבטל את הקווים או לעבור למתכונת מצומצמת. עד עכשיו אני לא יודע מה המתכונת המצומצמת של אגד. רכבת ישראל צמצמה את זה עד בנימינה, קופות החולים לא עובדות, אחרי זה הן התחילו במתכונת מצומצמת, מרפאות גם לא. למה המדינה לא נותנת את הדעת על כך?


אני יכול שעות לספר על המצב בצפון, פינוי של קשישים, פינוי של כולם. אם אנו מול גוף מוצאים פתרון נקודתי, חלקי - מצאנו. אם לא - אף אחד לא יציע לנו פתרון אחר, וזה נמשך עד עכשיו. היום המצב חוזר על עצמו, ואם המדינה לא תציע פתרון כולל לעניין הזה, העולים יהיו בבעיה רצינית. יש משפחות שכבר יצאו, הצליחו לריב עם כל הקרובים והחברים, החליפו כמה מקומות, עשו סיבוב, חזרו לנהרייה, מעלות, קריית שמונה, ושוב מחפשים מקלט אחר בדרום הארץ ובמרכז הארץ.

אני שמחה, כמובן, על כל פעילות שנעשית על-ידי כל גוף, כל ארגון, חברי כנסת למען העולים החדשים. מבלי שהיה צורך בהתערבות גורם חיצוני, מייד ביום חמישי הראשון פתח המשרד לקליטת העלייה מרכז מידע שפועל מאז אותו יום ועד היום ללא הפסקה, 24 שעות ביממה. נמצא אתנו גם מנהל מחוז חיפה והצפון במשרד לקליטת העלייה, משה הראל, שגם כמוך, מיכאל, ביקשנו ממנו באופן מיוחד להגיע לישיבה הזאת, שאלמלא כן, הוא לא היה עוזב את אזור הצפון.


רבים מאתנו, ההנהלה הבכירה של המשרד, ביקרו בשטח מספר פעמים, נפגשנו עם עולים חדשים במרכזי קליטה, במקבצי דיור, במקלטים שונים, וכמובן, נפגשנו עם כל ראשי הרשויות בכל הישובים שהיינו בהם, שמענו מה הצרכים, קיבלנו מענה מיידי למרבית הצרכים, כולל תרופות, כולל מזון, כולל חיבורים עם הרבה מאוד גופים אחרים כמו הג'וינט, משרד הרווחה, קרנות וגופים אחרים שנרתמו, וכמובן, משרדי ממשלה. אגב, חלק מהפתרונות שניתנו בעקבות פנייה של משרד הקליטה הורחבו לכלל האוכלוסייה, ואסור לנו לשכוח שהעולים החדשים הם חלק מאותה אוכלוסייה ישראלית ותיקה שמתגוררת בצפון. נכון, שיש להם הצרכים המיוחדים שלהם, ולכן אנו כאן כולנו כדי לראות מה אפשר לעשות באופן ספציפי עבורם.


אחת הבעיות המרכזיות היא בעיית המידע בשפות. לא היינו צריכים לחכות לפנייה של חבר כנסת כזה או אחר. באופן מיידי עם פיקוד העורף נרתמנו לתרגום של כל המידע למספר שפות, יש כאן אתר משרד הקליטה, שהיום מכיל לא רק את ההודעות. לפניכם דוגמה של אמהרית, יחד עם פיקוד העורף עשינו את התרגומים האלה בחמש שפות גם בטלוויזיה, גם בחומר קשיח, כולם יכולים לקבל אותו, הכל נמצא על האתר של משרד הקליטה, המידע הזה מועבר גם לרשויות המקומיות, נעשו חיבורים לכל מי שרק אפשר, המידע הזה הועבר גם לרשויות המקומיות, לארגוני העולים למיניהם, ניתן לקבל אותו גם בקשיח והוא גם באתר שלנו, ובערוץ הטלוויזיה 33 משודר כל הזמן בסבבים בשפות שונות.


אגב, לא הסתפקנו רק בהודעות של פיקוד העורף, כל המידע של משרד הבריאות, של מס רכוש, של שירות התעסוקה, כל גוף שיש לו נגיעה ושיש לו חומר רלוונטי לתקופה הזאת מתורגם על-ידינו ועומד לרשותם של העולים החדשים ושל הגורמים ברשויות כדי לתת את המענה במקום.


מעבר לכך, אנו נמצאים באמצעות הקו הפתוח שלנו, שפועל 24 שעות ביממה, אנו קשובים לצורכי העולים. קיבלנו מאות פניות של עולים חדשים, הם טופלו. להגיד לכם שכל עולה חדש שביקש – כמו הוותיקים – לא כל עולה חדש שביקש פתרון של מעבר למרכז, נמצא הפתרון. יש לעתים בעיה של שפה, גם כשיש ישראלים ותיקים או עולים מתפוצות אחרות שמוכנים לקלוט אנשים מהצפון, יש לעתים בעיה של השפה. אגב, זה לא תמיד הצד שקולט, שלא רוצה, אלא גם לא פעם ופעמיים כשמצאנו סידור לעולה, הוא לא רצה להגיע. נתנו גם פתרונות ייחודיים במסגרת מקבצים אחרים שיש לנו לאנשים עם צרכים מיוחדים, אנו נמצאים בקשר עם כל הרשויות, וצר לי לשמוע, מיכאל, את הטענות שלך, נדמה לי שגם דיברנו אישית.

העובדת שלך בקושי חזרה אליי.

נתנו מענה בכל המקומות, גם במקומות שבהם בימים מסוימים לא פעלו, לכל העולים ניתן מענה.

אני רוצה להדגיש את עניין הפינוי. אין מדיניות של פינוי. ממשלת ישראל לא החליטה שהיא באופן מסודר מטעם המדינה מבצעת פינוי מישובים, אנו מדברים על הישובים במלחמה שהם תחת אש. בשטח קורה מה שאנו יודעים, כל מי שהיה יכול, אם אין בו עמדה עקרונית אידיאולוגית, אני מכיר כמה אנשים שיש להם, שאמרו: אותנו אף אחד לא יזיז מפה, זה הבית שלנו. יש כאלה. לא עשיתי סקר, אני חושב שהם לא מעטים.

מלחמה, יש לנו אפשרויות, נממש עכשיו את החופש שחשבנו לעשות במקום אחר, אנשים זזו למרכז הארץ, לדרום הארץ וגם לחו"ל, כל אחד לפי יכולתו, וזה גם אומר שאנשים שרצו מאוד לצאת, לפי יכולתם לא היו יכולים לצאת, והם תקועים שם. כמדינה אין מדיניות פינוי, אבל מי שמבקש ולא יכול לצאת, באים הרשויות, שזה המדינה, השלטון המקומי וכו', ומעמידים את האמצעים לפנות אותם.


אני יכול לתת דוגמה של פינוי שהוא כמעט ממוסד. כשנפתחה המלחמה, והקטיושות הראשונות נפלו, אחת במרכז הקליטה בכנען, ואז יש שם שני מרכזי קליטה, אחד שנקרא כנען, אחד שנקרא מרון, בסמיכות, ונפלה שם קטיושה. באתי לשם, ראיתי מצב קשה, צפיפות אדירה, כמעט 600 איש בשני מרכזי הקליטה, והדאיג אותי במיוחד שבמרון המיקלוט לא נתן כיסוי לכל האנשים. הם ישבו במדרגות עם בעיות סניטריות קשות, עם צפיפות. כמובן, גייסו לשם כל מה שניתן היה לטיפול באנשים, מכל הארץ היה עיבוי של המערך המטפל, אבל אלה היו תנאים בלתי-אפשריים. הוצאנו כמחצית האנשים משני מרכזי הקליטה כדי קודם כל לתת ביטחון לאנשים והגנה. זה נעשה. פינינו למרכז הארץ, למרכזי קליטה אחרים.

מרגע שהיו פניות, וברשויות המקומיות הגיעו קריאות שמבקשים לפנות – אגב, מה שכן היה פינוי ממוסד זה ילדים, לפחות במה שקשור לעולים החדשים אני מתקנא, משרד הקליטה באופן מסודר וממוסד לכפרי נוער, לקייטנות, בהסכמת ההורים, בדרך-כלל בגילאי 10 ומעלה, פינינו באופן מסודר, והשאר זה סיוע לפינוי לא ממוסד לפי פניות ובקשות של העמדת האמצעים לפינוי.

יש לנו בצפון תשעה מרכזי קליטה שמופעלים על-ידי הסוכנות היהודית, יש שיתוף פעולה מלא, הסוכנות נרתמה מיידית, עשינו פעילות משותפת והורדנו את הילדים לכפרים בדרום, דיללנו במקצת את מרכזי הקליטה, כמה שניתן היה, אותו כנ"ל לגבי מקבצי דיור והוסטלים בצפון, וניתן מענה לכלל התושבים במקומות האלה יחד עם הרשויות ויחד עם גופים נוספים.


אנו מוציאים לא מעט ילדים וגם מבוגרים לימי אוורור מחוץ לרשות, יש עשרות אוטובוסים שיוצאים מדי יום מהישובים השונים לכיוון תל-אביב, לחולון ולמקומות אחרים. זה לא פינוי לאורך זמן, אך זה נותן להם רענון, והפעילות הזאת מבורכת.

הארגונים האלה הם של מרכזי הקליטה?

לא רק. אנו פועלים בשיתוף עם הרשות המקומית. מול כל הרשויות עבדנו, פינינו ילדים ואנשים לימי אוורור, בהרבה מקרים גם יזמנו.

לא מספיק.

יכול להיות שלא מספיק, אנו עושים כמיטב יכולתנו. אני לא מכירה פניות של ישובים שביקשו מאתנו ולא נענינו. נמשיך לעשות כמיטב יכולתנו הן במסגרת הרשויות, הן במסגרת מרכזי הקליטה, מקבצי הדיור. ביקרנו מספר פעמים בשטח, ואנו מדברים על העולים החדשים כעל אוכלוסייה חלשה. במקומות שנפגשנו עם עולים חדשים, זאת אוכלוסייה חזקה, שמדברת כל כך שצה"ל ישלים את המלאכה, הם נשארים במקום. אני חושבת שעל כולנו להצדיע לעולים החדשים על החוזק שלהם ועל העמידה שלהם. נכון, יש להם צרכים מיוחדים מתוקף היותם עולים חדשים.

הם ציוניים, הם באו ארצה.

אני נתקלתי בתופעה של עובדי משרד שלא התייצבו לעבודה. שאלתי: מה זה הדבר הזה? הסתבר שיש פה בעיה בסיסית, שבכלל לא חייבו את העובדים, לא היתה החלטה לחייב את האנשים להתייצב במקומות עבודה. להפך, אמרו לאנשים: סוגרים את העניינים, וכל אחד יתפוס מחסה.

הדבר הזה לא מצא חן בעיניי, דיברתי עם מנהל המחוז, כינסתי את כל עובדי הלשכות שלנו בצפון, היו אנשים שלא באו. יש אנשים שכאזרחי הצפון פינו את עצמם. אם לא מצאת בכרמיאל- -

גם לא במקומות אחרים.

אני לא שמח בזה, כינסתי את עובדי הלשכות, ואמרתי: אין לנו כלים בגלל המציאות שנוצרה, ושלא היתה החלטה. יכול להיות שצריך לקבל החלטה כזאת, אני הולך להעלות את זה בממשלה, עוד לא נגמרה המלחמה הזאת. סברתי שגם אם אין משהו פורמלי, מוסרית עובדי משרד הקליטה צריכים ב-100% להתייצב. לצערי, היו מקומות שפחות. דיברתי עם האנשים, וביקשתי ממנהל המחוז להרים טלפונים אישיים לעובדים שלא התייצבו, ולומר להם לחזור לעבודה.

גם בנקים.

אני לא אחראי על הבנקים. אני לא יכול לחייב אותם, זאת הבעיה.

לפחות ברמה של הסיועים הכספיים שהמשרד נותן לעולים, שום דבר מהדברים האלה לא נפגע, נהפוך הוא, העברנו תשלומים לבנקים בלי צורך בהתייצבות. הכפלנו את סל הקליטה שניתן לעולים החדשים בשדה התעופה, לכל אלה שמגיעים צפונה, כדי שלא תהיה בעיה אם הבנק סגור, יש להם סכום הכסף, אנו גם נותנים פתרונות ייחודיים לאנשים שנמצאים במצוקה באמצעות קרנות שלנו. אנו גם נמצאים היום במבצע של סבבי טלפונים לעולים החדשים שנמצאים בצפון כדי לבדוק מה מצבם. מרינה, הנושא של חמש שנים הוא ממש לא רלוונטי, אגב, גם בשום תחום אחר אין תחום של חמש שנים סיוע של המשרד.

פנינו לקרן מנהל המחוז, עד חמש שנים בארץ, ואני מסכימה עם זה, ואתם לא צריכים להיענות לבעיות במשרדים אחרים. משרד הרווחה, משרד התקשורת, בנקים.

אנו לא חושבים שרק משרד הקליטה צריך לטפל במצב החירום הקשה. חבר הכנסת שרנסקי, בבקשה.

ברוך השם, בזמן המלחמה הצלחנו כולנו להיות מאוחדים, כמעט אין קואליציה ואופוזיציה בכל הרמות – בכנסת, בוועדות, אפילו בתקשורת. אני מופתע שיש פה מתח באוויר, כאילו אידיאולוגי. אני חושב שאין הבדלים אידיאולוגיים פוליטיים, אבל יש הבדלים, ובשבילי זה דה ז'ה וו של לפני 15 או 20 שנה, גישה של חלקים של המדינה בצד אחד וציבור של עולים מהצד השני, כשחושבים מה צריך להיות ומה יש. אין לי ספק שמשרד הקליטה והעובדים שהולכים לעבודה עושים הכל, יום ולילה, כדי לעזור, אבל כאשר מנכ"ל המשרד אומר שלכל עולה יש תשובה, אבל יש כל-כך הרבה עולים בלי תשובה, כלומר לכל עולה שאתם מגיעים אליו יש תשובה, ולהבדיל, זה מזכיר לי סיסמה עלובה, שלכל משפחה בגוש קטיף יש תשובה, והתברר שלרוב אין. אין לי ספק שמי שבמגע אתם ויכול לעזור, הוא עושה הכל.


אמרתם שהעולים הם חלק אינטגרלי של האוכלוסייה. זה החלום שלי, אבל אם היום החוג של העולים בצפון הוא כ-20%, אולי קצת יותר, ובמקלטים מ-50% עד 90% עולים, זאת ההוכחה שיש בעיות אחרות שיש לטפל בהן, לפי גודל הבעיות.


אני חושב שזה היה בענבי זעם, ב-93', אני חושב, שנפלו קטיושות, נסעתי לקריית שמונה. שלושה ימים גרתי במקלטים יחד עם העולים. המצב היה מאוד מוזר - אז העלייה היתה ממש טרייה - מצד אחד ראש העיר הכריז: לא בורחים, כולנו גיבורים, אך אנשים לא הבינו מילה בעברית. לא היה אז גאידמק פה, ארגנתי שני אוטובוסים, וראש העיר אמר: אני לא אתן לכם להפוך את העלייה שלנו לעריקים. אז התחלתי לחשוב, שצריך מפלגה רוסית. זאת היתה ציניות כל-כך בולטת. כל מי שהיה יכול, לקח אוטו ונסע. כמעט לאף אחד מהעולים לא היתה מכונית. גם האוטובוסים לא נסעו, כי פחדו. ברוך השם, המצב לא כזה היום.


בבית הכנסת שאליו אני הולך במרכז בירושלים כתוב: אמונה מארגנת, כל מי שיכול, משפחות וכו'. זה טוב מאוד, אבל לא בושה שמרכז קליטה, תארגן מבצע בכל הארץ, כל מי שרוצה לקחת את האנשים, ואנו נארגן. כלומר זה לא שמשרד הקליטה לא עושה מספיק, אבל הגישה המערכתית, כנראה, צריכה להיות אחרת, אם יש מקומות ש-70% או 80% ממי שנשאר במקום אלה דוברי רוסית, יש בעיה מערכתית, שצריך לטפל בה.

כשהמלחמה התחילה לפני כעשרים יום היו במרכזי הקליטה בצפון כ-3,500 עולים מארצות שונות, חלקם היו תחת אש – חיפה, קריית ים, כרמיאל, נהרייה, צפת, איילת השחר. על-פי הנחית יושב-ראש הסוכנות, מייד נכנסנו למספר כיוונים. תגברנו מייד בעובדים שלנו מהמרכז ומהדרום את המרכזים בצפון, וכל העובדים של הסוכנות נמצאים במקום, כולם הופיעו, עובדים מאז 7 ימים, 24 שעות, סופי שבוע, עושים את כל העבודה, הכל נעשה בתיאום מלא עם משרד הקליטה.


במרכזי הקליטה עצמם החלטנו מייד להוציא את הצעירים בתיאום עם משרד הקליטה למחנות הנוער, כפרי הנוער של הסוכנות. כ-600 ילדים בגילאים 10 עד 18 יצאו לכפרי הנוער. אנו מארגנים מפגשים שבועיים בין ההורים לצעירים. אתמול היה יום הורים גדול מאוד בהדסה נעורים, כשהורים ממרכזי הקליטה בצפון ביקרו את ילדיהם.

במקביל התחלנו גם להוציא עוד כ-16 אלף צעירים בגילאים האלה מהצפון לכפרים שלנו ולמקומות אחרים שאיתרנו עם משרד החינוך במרכז במסגרת מה שקראנו "שמים את הצעירים במרכז", וגם שם יש פעילות שחובקת את החברה הישראלית, גם תושבים ותיקים, גם ילדים של עולים חדשים, גם כפרים ערביים, מכל קשת האוכלוסייה. בנוסף, החלטנו מייד לעשות מאמץ ולהתחיל להתקין מזגנים וטלוויזיות ומתקני תאורת חירום במקלטים בצפון. עד היום כ-700 מזגנים הותקנו במקלטים בצפון, ללא הבחנה, מקלטים ציבוריים, על-פי תיאום עם פיקוד העורף, שם אנו נמצאים במסגרת יחד עם איחוד הקהילות וקרן היסוד, שתרמו לכך כספים, בהתראה מיידית, יש לנו תוכנית שבתוך עשרה ימים נשלים את כל המקלטים הציבוריים שנמצאים, שהם קרוב ל-1,500. זה מאמץ אדיר למצוא כל-כך הרבה מזגנים, להתאים, לעשות, להתקין, וכבר היום יש מצב סביבתי לגמרי שונה באותם מקלטים.


במקביל התחלנו עם המיגור, להיכנס לבתים משותפים ששם נמצאים אנשים ולא טיפלו במקלטים במשך שנים, החלטנו להשקיע גם שם במאווררים, במזגנים, בתאורת חירום כדי לתת תשובה לאותם מקומות שנמצאים תושבים. לקחנו קודם כל את אותם בתים שעמיגור בעבר ניהלה והעבירה אותם לידיים פרטיות, לקחנו את זה חזרה לאחריותנו במסגרת "רוב רוכשים", ובמקביל באותם בתים שראינו אנשים במצוקה, בתיאום עם הג'וינט, הוצאנו אנשים מבוגרים, רובם עולים חדשים, לרענון במרכז לשבוע, לשבועיים, למספר ימים, כל דבר לפי הצורך. עשרות משפחות של עולים שגרים במתקנים של עמיגור כבר יצאו למרכז. אלה הדברים המרכזיים.


מעבר לזה במרכזי הקליטה, כפי שציין השר, אחרי ביקורים מאוד אינטנסיביים גם של משרד הקליטה, גם של אנשים שלנו, הוחלט באופן יזום לקחת חלק מהאנשים, אלה שלא יכולים היו ללכת לקרובים, כי אלה שרצו ללכת לקרובים, אפשרנו להם הסעה, ועד היום אנו שומרים אתם על קשר כדי לראות שגם במסגרת שהייתם אצל הקרובים אין מצוקה, אין מחסור במזון, אין בעיות מהסוג הזה. לקחנו קבוצה גדולה של אנשים מהמרכז בצפת והצענו להם מקומות אחרים, חלופיים כדי ליצור מצב שתהיה פחות צפיפות.


מדובר במרכזי קליטה שחלקם מפגיעות ישירות, עולים חדשים מכל הארצות בעולם שנמצאים במקלטים כבר קרוב לשלושה שבועות במרווחים שונים. זה הביא למצב שאנו היום משנעים לכ-2,200 עולים שנשארו במרכזי הקליטה בצפון ארוחות שלוש פעמים ביום, ארוחות חמות מהמרכז, כך שלא יצטרכו לבשל. מעבר לזה, יש גם הרבה מאוד מתנדבים, סלי מרידור, יושב-ראש הסוכנות הקודם, לקח על עצמו להתנדב, ובסוף השבוע שעבר ישב בצפת- -

נאמר שהגעתי לפני חודש, ואני בקליטה ישירה, האם אתה מגיע אליי – לא במרכזי קליטה?

אנו מגיעים.

כמה יש במרכזי קליטה?

מרכזי קליטה בצפון - התחלנו עם 3,500 אנשים.


מעבר לזה יש לסוכנות מרכז גלובלי שמדבר בשש שפות, 24 שעות, 7 ימים בשבוע, מקבל פניות, רושם אותן. הרבה מאוד מהעולים החדשים פונים לשם, יודעים את הטלפון, את הכתובת. אנו בתיאום מלא עם משרד הקליטה, כלומר יש מקום שאליו כל אחד יכול לפנות, כמו שיכול עולה לפנות ולומר שיש לו ילד שרוצה ללכת למחנה.


בהמשך למה שאמר השר לקליטת העלייה, אנו צופים גם בשבוע הקרוב וגם בעוד שבועיים להרבה מאוד עולים חדשים שמגיעים, חלקם הולכים לצפון. אמור להגיע ב-9 בחודש עוד מטוס בפרויקט המשותף של הסוכנות עם "נפש בנפש", כ-250 עולים מארצות הברית, באמצע אוגוסט בפרויקט המשותף שלנו עם "נפש בנפש" מגיעים שלושה מטוסים באותו יום, אחד מלונדון, אחד מטורונטו, אחד מניו-יורק, כ-700 עולים, איש מהם לא ביטל. רק אתמול בערב דיברתי עם משפחה של עולים, עם גיא ורובין הלפרין, שהגיעו משיקגו לפני שלושה שבועות. הם לא מתחרטים, מרגישים טוב, ובהמשך למה שאמרה מנכ"לית משרד הקליטה, חלק גדול מהעולים במרכזי הקליטה רוצים להתנדב לצבא, וכל הזמן אומרים שהם רוצים להתנדב, והם גם אומרים שהם מוכנים לשבת במקלטים ולתת כל מה שצריך כדי שצה"ל ישלים את עבודתו. תודה.

אדוני היושב-ראש, הדיון הזה היום, חשוב שמתקיים, אבל מצטייר הרושם, כמו שנאמר פה, שהבעיות שאנו שומעים מהשטח כחברי כנסת, הן לאו דווקא בשטח של משרד הקליטה, אבל ועדת הקליטה והעלייה שמקיימת את הדיון הזה, אתה, אדוני השר, הכתובת בשבילנו, כפי שחברי, רובי ריבלין, אמר, שאתה תעביר את מסרי הוועדה כלפי כל משרדי הממשלה. אנו מקבלים פה פניות בנושא של חוסר כתובת אחת להפנות בעיות שונות שנוצרו לעולים. כולנו הגדרנו את העולים כאוכלוסייה מיוחדת, ובאמת אחוזים גדולים מהם נשארו בצפון, לא היו יכולים לעזוב מסיבות שונות, ויש עולים שיושבים במקלטים כבר 20 יום, והבעיה שהוזכרה של המזגנים, קיבלנו פניות למזגנים ממקלטים שהם בבתים משותפים. על-פי החוק הם לא ציבוריים, אז הרשות שקיבלה תרומה מהסוכנות, אמרו: אתה לא יכול לקבל, אתה בית פרטי, ומי יושב שם? רובם עולים, אנשים שעלו לפני 15 שנה, אך הם בגדר עולים, אין להם אמצעים, ונאלצנו לחטט בין כל מיני עמותות, שייתנו לנו כסף כדי שנתקין שם מזגנים, וזה לא קל.


השאלה היא גם אם המדינה היתה מקימה כתובת אחת שאליה יוכלו לפנות העולים, ואותם תורמים שתרמו כספים, שיעבירו לאותה כתובת. אני גם יודע שהסוכנות תרמה מזגנים בנהרייה, הרשות לקחה על עצמה לטפל בזה, והם לא הותקנו במקלטים מסיבות טכניות, שאין מתקינים, שמוכנים להגיע לנהרייה כדי להתקין. אני מדבר על מקלטים ציבוריים, לא על אלה בבתים המשותפים. העולים מרגישים בקטע הזה חוסר בכתובת, למי להפנות את הפניות האלה.


על פינויים אני כבר לא מדבר, העולים עזבו את הבתים, חלקם מסיבות רפואיות, מסיבות שלא יכולים היו לעמוד בהפצצות שהיו שם, והיום שואלים אותנו: נאלצנו לקחת בית מלון, למרות שלא היה לנו כסף, מישהו יחזיר לנו כסף? יש נכים שנאלצו לעזוב, הם שכרו דירות כי לא מצאו פתרון פינוי. הקבוצה הזאת - מצד אחד הרבה פעמים חיזקו אותנו כשבאנו לבקר אותם, ואמרו: אנו לא עוזבים פה, באנו למדינת ישראל, נשב פה, אבל לפעמים יש אילוצים, שהם צריכים להתפנות משם. זאת קבוצת אוכלוסייה בעייתית, ואם ניצור לפחות כוועדה הזאת לחץ מסוים כלפי הממשלה באמצעות כבוד השר, שקבוצת עולים שנגדיר, שיוכלו לפנות לכתובת מסוימת, אולי אפילו באמצעות משרד הקליטה, והבעיות ירוכזו שם, ודרכם ננווט.

בתחילת העימות הזה, לא מלחמה, בתחילת המערכה הזאת בצפון, חברנו ביוזמת המשרד באמצעות אידה לכל הנושא של התרגום, קיבלנו מצדם שיתוף פעולה מצוין, כי לנו קצת יותר קשה לתרגם את השפות, אז בכל המדיה – בכל מדיה ששמים בעברית, שמנו גם ביתר השפות, לא רק ברוסית - עיתונות, רדיו, טלוויזיה ואינטרנט, כל ההנחיות.


אנו מפרידים בין המסרים של ההנחיות, שמבחינתנו, הן מצילות חיים, ואלה הועברו בכל השפות בכל האמצעים, לבין מסרי התמיכה, שהיום, לדעתנו, הם חשובים יותר. את ההנחיות אחרי שלושה שבועות התושבים מכירים.

צודקת.

החלק של התמיכה, הייתי מצפה שיבוא מהחדר הזה כמנהיגי אותו ציבור, לחזק אותם. שמחתי לשמוע את מה שאמרה המנכ"לית, שהאנשים שם חזקים, וכל הכבוד על העוצמה שהם מוכיחים בכך שהם נשארים שם ובתרומה שלהם לאותו מאמץ מלחמתי.


אדבר על מה שפיקוד העורף עשה בשפות; יש לנו מערך שתומך תמיכה הסברתית בתושבים בצפון. הראשון מביניהם הוא מרכז המידע של פיקוד העורף, והחל ביום השלישי הוא מאויש במענה בחמש שפות, מעבר לעברית.

זה לא מספיק. יש עוד שפות, ואתם לא מטפלים בזה.

כרגע אנו נותנים מענה בעברית, ערבית, אנגלית, רוסית, אמהרית וספרדית. אני חושבת שזה מכסה את הרוב, אשמח לשמוע אם יש עוד שפות חיוניות.

זה לא הכל. קיבלתי תלונה קשה מאוד, שבמקלטים יושבים עולים מגרוזיה, הם לא מבינים עברית, והם ביקשו דרך רשות השידור לקבל כמה דקות, ולא קיבלנו. פניתי לרשות השידור לקבל כמה דקות, לא הסכימו.

השפות מתואמות עם משרד הקליטה, גם צרפתית, אנו מבינים שזה הצורך. קיבלנו מהשטח פניות בשפות האלה, ולהן נעתרנו במרכז המידע.


אתר האינטרנט שלנו תומך בעברית, אנגלית וערבית. הוא גם מחובר בקישור לאתר משרד הקליטה, ששם מופיעות יתר השפות עם כל ההנחיות המעודכנות און-ליין. בערוץ 33 הקלטנו מספר פעמים את כל ההנחיות בכל השפות, הכנו קליפ קצר שנותן הדגמה של ההנחיות בכל השפות.


בדגש על השפה הרוסית, גם ברדיו "קול רקע" וגם ב"ישראל פלוס" יש לנו נציג קבוע, הוא מעביר כל הזמן הנחיות, עונה לפניות. בתקשורת בהסברה כתובה הראתה חברת הכנסת- -

חשוב שאנשים במדים שאומרים שהכל יהיה בסדר, שיש כוח, שיש מבצעים, שיש תוכניות. זה חשוב.

האיגרת שיוצאת היום לתושבים יצאה במקביל גם בשפה הרוסית בעיתונות והיא יוצאת בשפות נוספות.


לקח לנו בין יומיים לשלושה עד שהוצאנו את כל ההנחיות בכל השפות, מאז ועד עכשיו אני חושבת שזה הולך בצורה טובה מאוד.

לי יש הצעה מסיימת, יש לי תחושה שהדיון הזה הולך לכמה כיוונים בו-זמנית; אחד הוא הפקת לקחים מהמלחמה שהיתה, ומה צריך להיות בעתיד. זה דיון מאוד חשוב, אני לא בטוח שזה הזמן שלו, כי אנו עדיין תוך כדי פעילות לוחמה, אני לא בטוח שנאמרה המילה האחרונה מבחינת הקשיים, ולא במקרה חלק גדול מאוד מסגני ראשי ערים משם לא הגיעו לפה, כי הם עדיין תוך כדי הפעילות, ולכן אני לא בטוח שזה הזמן הנכון להפיק את הלקחים בכל החזיתות. יש לי המון מה לומר לגבי הבעיות שהיו, ואני סמוך ובטוח שהיושב-ראש יקיים על זה דיון מיוחד ברגע הנכון. מצד שני, יש דברים שניתן לתקן אותם אולי תוך כדי התנועה, ואני חושב שיש להתרכז בנושאים האלה ולא בדיון הכללי - כן נערכנו או לא. המדינה לא נערכה בכלל, לא היה לנו חוק, מה לעשות עם העובדים, אז מה לדבר על מצב העלייה והקליטה?


אני מציע למקד את יתרת זמן הדיון בשלוש בעיות שראיתי שאולי ניתן לתקן אותן; בעיה אחת היא החיבורים, יש הרבה מאוד מערכות שעוזרות, אבל אין חיבור לעולים. למשל, יש מענה לנושא קשישים, רענון, לקח לי זמן לגלות את המענה הזה, אך גילינו אותו באמצעות משרד ראש הממשלה, גם להם זה לקח קצת זמן, אך יש מענה של הג'וינט.

בלי רשויות מקומיות מתאמות, זה לא יעזור.

התברר שיש מענה לנושא הקשישים, אך הוא פועל דרך מחלקה לשירותים חברתיים. הקשישים העולים הם אולי הקבוצה הכי פגיעה במצב שיש היום בצפון. הם לא יודעים שפה, סוציו-אקונומית מכל הכיוונים, הם לא מחוברים, לא כולם מחוברים למחלקה לשירותים חברתיים.

זה לא ג'וינט, זה משרד הבריאות יחד עם משרד הרווחה.

משרד הרווחה עושה את זה יחד עם הג'וינט, יש להם תוכנית משותפת, דיברתי גם עם מנכ"ל משרד הרווחה, אבל זה לא מגיע.

הגורם היחיד שיכול לתאם הוא הרשות המקומית.

לא, וכאן אני פונה למירלה, ודיברנו על זה. יש רשויות שבהן זה פועל מצוין, ועדיין הייתי צריך להרים טלפון לרינה, לספר לה שאצלה ברשות יש דבר כזה, ולחבר את הקצוות. זאת רשות שפועלת מצוין, יחסית. יש הרבה רשויות שאין להן חיבור טוב לנושא העולים.

יש לרשויות חיבור, יש עדיין בעיה שאנשים יושבים ואין לאן לפנות אותם.

בנושא הזה יכול להיכנס משרד הקליטה, שמכיר היטב את המסגרות השונות שעובדות מול העולים. צריכים לפעול בגישור הזה הרבה יותר חזק.

משרד הקליטה לא יכול להיות הכתובת היחידה. לגשר הוא יכול.

הנקודה השנייה היא ילדים. יושב כאן מנכ"ל הסוכנות, הם מפעילים מערך ארצי בנושא הילדים, אך הוא פועל מול הרשויות, ולציבור העולים שהם בקליטה ישירה זה לא מגיע. אני יכול לתת דוגמאות, היכן זה לא יוצא לפועל.

תודה. נעבור לחדר ועדת הקליטה והעלייה.

דיברתי על החיבורים ועל הילדים. בנושא הילדים, בהרבה מאוד מקומות בצפון חזיתי בתמונה המדהימה, יושבים ראשי העירייה שמופקדים על תיק הרווחה או על תיק החינוך, ואומרים: קיבלנו פניות מהסוכנות לפנות ילדים עם לינה, ואנו לא מעוניינים בכך, כי הציבור לא רוצה. מגיע סגן ראש עיר או חבר מועצה, שמייצג את מגזר העולים, ואומר: מה פתאום? יש פה הבדלים מנטליים ברורים, וזה בסדר, אך זאת הדוגמה, שהסוכנות מוכנה לתת ויש ציבור גדול שרוצה לקבל, אך באמצע חסר חיבור. גם כאן, אם הסוכנות לא יודעת להתחבר לנקודות האלה, כאן יכול להיות התפקיד של משרד הקליטה לעזור בחיבור.

הנקודה השלישית היא הנקודה של הקשישים העולים, הפנסיונרים העולים. בעיניי, זאת הקבוצה הפגיעה ביותר במצב שנוצר כרגע בצפון גם בגלל השפה, גם בגלל המצב הסוציו-אקונומי, גם בגלל דרך החיבור לרשויות שמעניקות עזרה. במצב כזה, עם זה שאין פינוי כללי וכו', כמו שבנושא הילדים נכנסו המדינה והסוכנות, גם מול האוכלוסייה זאת היתה נכנסת המדינה, דיברנו על זה עם מירלה, ומציעה פתרון מערכתי – פינוי או רענון, כי כרגע כל הפתרונות שיש לא נותנים מענה. לכאורה, זה מאוחר. לצערי, אני לא בטוח שזה מאוחר. דווקא אתם כמשרד הקליטה יכולים ללחוץ, גם משרד ראש הממשלה הבין את הצורך, היו על זה לא מעט שיחות גם עם רענן ועם אנשים בלשכת ראש הממשלה, הם מוכנים לעזור. זה נושא שאם תלחצו חזק, להערכתי, הקצוות ייסגרו, וניתן לבנות מענה מערכתי שמופנה לקבוצת האוכלוסייה הזאת. הם כמו ילדים מהבחינה הזאת. יש לתת להם מענה ייחודי.

היו כבר מקרים שהם התפנו לבד, הגיעו למקום מסוים, וזרקו אותם אחרי יומיים, ולא היה להם איפה להיות. התקשרו אליי ביום ששי בערב, ושאלו לאן ללכת.

ראשית, אני רוצה להעלות על נס עבודה של עוד חלק במשולש שעוזר במערכה, וזה ארגוני המתנדבים. דיברו על הממשלה ועל הרשויות, ושכחו את ארגוני המתנדבים. אני עדיין חושב שלארגוני המתנדבים במאבק כזה יש תפקיד מאוד חשוב, וחבל לי שפיקוד העורף לא נמצאים פה בהמשך הדיון. אני חושב שהם היו צריכים לשמוע חלק מהדברים שנאמרים פה.


אני מדבר על בעיות אוכל ברמה של מי שחזק, לוקח, ומי שלא חזק, לא מקבל. לא מחלקים אוכל על-פי צרכים, אלא מי שדוחף ראשון, לוקח. אני מדבר היום מתוך ידיעה על פעילות של עמותת ידיד בשלושה מרכזים גדולים בצפון, בשניים מהם יש הבעיה הזאת – חצור הגלילית וצפת. אנו רואים את הבעיה הזאת גם ברמה של ישראלים ותיקים מול עולים. זאת הנקודה השנייה שאני רוצה להעלות, שאינה נוגעת רק לצפון הארץ, אלא גם לריכוזים שבהם עברו עולים להתגורר, כמו בפרויקט המפורסם בניצן. בפרויקט של גאידמק יש היום 6,000 איש, בסביבות 50% מהם עולים. המריבות, בלשון המעטה, בין האוכלוסייה הוותיקה לזאת של העולים, אם הן לא יטופלו עכשיו, הם ישפיעו על מערכת היחסים של החלקים של החברה הישראלית בצורה מאוד קשה, ואני חושב שיש לתת על כך את הדעת.


בעניין נושא המידע, אנו היום בעמותת ידיד מסתכלים לא על מה שקורה היום, אלא על היום שאחרי. הבעיה הגדולה שלנו היא מה יקרה אם ביום שאחרי יפסיקו לשבת 24 שעות במוקדי הסיוע, ופתאום לא יהיה מי שייתן תשובות, כי אנו לא במצב חירום. אם זה נעשה טוב, העליתי את זה גם בפני השר בוים כשהוא יצא, אני חושב שזאת נקודה שיש לחשוב עליה. אנו בתור מי שנתמכים על-ידי משרד הקליטה בהפעלת מרכזי זכויות משוועים למידע, אין לנו כל המידע שאנו צריכים. סיימנו לכתוב אתמול תדריך שמיועד לאלף המתנדבים שלנו ולאנשים שלנו בשטח, שכולל את כל הזכויות ואת כל המידע ואת כל המוקדים שקיימים היום במערכת, והוא הרבה יותר מקיף ממה שמופיע היום באתר של משרד הקליטה. אשמח לתת למשרד הקליטה את החומר, הוא מוכן, הוא נכתב בצורת שאלות ותשובות, אך אני חושב שיש לחשוב, איך מעבירים את המידע לעולים קדימה.


לגבי העולים הקשישים; אחת הבעיות שאנו רואים היא לא העולים שנמצאים במרכזי קליטה או שיודעים היכן הם נמצאים ומטופלים. הבעיה היא של העולים שלא מגיעים אלינו, ואני רוצה שוב להעלות פה את הבעיה של חצור וצפת. הרשויות האלה לא היו מוכנות להתמודדות עם המלחמה, הם לא יודעים איפה העולים נמצאים. אם לא ייעשה איתור, שיאמר: אנו ניגשים ומאתרים את האנשים בבתיהם – חלקם אפילו לא יורדים למקלטים – ובודקים מה הצרכים, נבכה על זה, ופה פיקוד העורף צריך להיות, כי הוא יכול להוציא חוליות של חיילים שיעברו מבית לבית- -

בכרמיאל עשו כך.

בכרמיאל יושב עדי אלדר, יושב-ראש השלטון המקומי, יש לו קשרים, והוא מפעיל. בצפת זה לא עובד. אני חושב שזה צריך להיות באחריות ישירה של פיקוד העורף.

אנו ביום ה-20 של המלחמה, וכל הבעיות של היעדר מידע של פיקוד העורף בימים הראשונים נפתרו. אנו היום בצרכים אחרים, אנו חייבים להגדיר מהם הצרכים האחרים היום. אחד הצרכים הגדולים במיוחד, אנשים שיכולים היו להתפנות בכוחות עצמם, סיימו את כל הכסף שהיה להם בתוכניות חיסכון וחזרו, ואז זה יוצר בעיה נוספת.

בנוסף, אנשים עברו מספר ימי טראומה, ויש צורך ענק בתמיכה פסיכולוגית, צריך להגביר אותה, ובמיוחד בשפות של עולים. אנשים היום יושבים במקלט, 20 יום אחריהם, וזה קשה מאוד.


בנוסף, אנשים התחילו לשאול שאלות של אחרי המלחמה, כלומר יש אנשים שנפצעו ונפגעו ורכושם נפגע, והיום לשאלות האלה אין מענה.

למשל, נפגעה בחיפה עולה בשם גלינה. אני לא יודע מה משרד הקליטה עשה. היא עדיין לא דיברה אתנו, ויש בעיית קומת המגורים.

הובטח לה שיימצא פתרון.

השאלה היא מתי, ואיך אפשר יהיה להביא את הפתרונות לביצוע במהירות.

היא לא היחידה שיש לה הבעיה הזאת. אני מגדירה צרכים שעולים מהשטח.

צורך נוסף, שהתפרסמה ומטפלים בה יפה, עשרות ומאות אנשים עוזבים, רוצים לעבור לדרום, ויש לנו המון בעיות שקשורות למשרד השיכון, כל מה שקשור לשכירות, לסיוע בשכר דירה, לביטוח לאומי, כל הבעיות האלה מתחילות להיווצר, ועדיף לחשוב על פתרונות היום מאשר למצוא עצמנו בעוד שבועיים עם שאלות שאין להן מענה.

אם מדברים על פינוי זמני, זה דבר טוב. אם מדברים על הגירה ממקום למקום, זה קצת מוקדם. זה לא הזמן ולא המקום כדי לדבר על זה. אני מוכן לדבר על פינוי זמני, אבל לא על חלוקת דירות.

לא אדבר על מה שהמרכז השלטון המקומי עשה, כל גוף נרתם למהלך הזה, גם גופים אזרחיים, גם מתנדבים, וזה חשוב, ועדיין יש בעיות, ובאמצעות הוועדה אנו פונים לממשלה, כי כאשר אין מדיניות פינוי, המדינה לא יוזמת פינוי, זה ברור. עבר הרבה זמן, ואנו ואתם יודעים שיש אנשים שנתקעו, לא יכולים מסיבות כלשהן – אין להם קרובי משפחה, ידידים, אמצעים כלכליים, והם מעוניינים. להם המדינה צריכה לתת את המענה. אין מקומות ברשויות, או אולי יש, ואנו לא יודעים. פה המדינה צריכה, לדעתנו, ליזום את המהלך.


זה לא רעיון שלי, שמעתי כמה רעיונות, יש בסיסים צבאיים במרכז הארץ, שיש שם כל התנאים. לגבי בתי ספר, שם אפשר לישון, אך לא להתקלח. בסיסים צבאיים, לעומת זאת, ערוכים לשהייה. מעונות סטודנטים – הלימודים יתחילו באוקטובר. אנו זורקים רעיונות, אך מצפים גם לתשובות בנושא הפינוי לאלה שמעוניינים ולא יכולים, כי שלושה שבועות לשבת במקלט זה בלתי-אפשרי.

לא קל גם למשפחות שפנו למרכז. קולטים אותם עם חיבוק, אך הילדים רוצים לראות את הבית, והתמיכה הפסיכולוגית חשובה, מתחילה להיווצר בעיה ברשויות ובמשפחות שקולטות את האנשים מהצפון. זאת גם הכבדה כלכלית. רשויות מסייעות במה שהן יכולות. אצלנו במועצה המקומית אנו נותנים את כל השירותים חינם, קיטנה, קיפצובה, מתקנים מתנפחים, מזון למשפחות שהן לא נצרכות, אבל יש להן 14 אנשים נוספים בבית, אז מסייעים גם בנושא המזון. פנו אליי כראש הרשות תושבים שקולטים, ושואלים, האם אפשר לקבל הנחה במים, יש לנו 15 משפחות נוספות, הצריכה גדלה. אין לנו מענה לזה, זאת בעיה שתצוץ, ואני מבקש להעלות את זה היכן שצריך.

אם יש לכם משפחות עולים שהתפנו מהצפון ונמצאות במצוקה כלכלית, תפנו אלינו, אנו מפעילים קרן, חילקנו כבר תלושי מזון לסופרמרקטים כדי לסייע. תפנו לשרה כהן או למנהל המחוז.

גם בעתות מצוקה וחירום לא הוזכר מגזר שנקרא מלכ"רים, אני מייצג הפעם את האגודה לחקר קבוצות ישראל, רוב דוברי הרוסית מכירים אותנו כספריית עלייה, והחלטנו כשבוע לאחר פרוץ הפעולה, התראיינתי ב"רדיו רקע" וגם פרסמנו מודעה בעיתון, שאנו שולחים לעולים שנמצאים בצפון במקלטים או בדירות בצפון ספרים מספריית עלייה. חשבתי שיהיו 10 או 20 איש. יש זרם פניות בלתי-פוסק. אנשים יוצאים מהמקלט ומתקשרים כדי לבקש ספרים. שלחנו יותר מ-150 חבילות, ביקשנו מרשות הדואר לפטור אותנו מדמי משלוח, הם אומרים שהם לא יכולים, זה עניין של צו ממשלתי. מתקשרים גם מבוגרים.

אני אישית רוויתי נחת כשילדה בת 15 התקשרה, דיברה בעברית צחה, היא ביקשה ספר לסבתא שלה. יש גם בין הפגזה להפגזה רגעים של נחת. התקשר מהנדס מחיפה, מהטכניון, מדבר עברית חופשית וביקש ספרים לעצמו, ממשיך לקרוא רוסית, ואז אנו שולים לו ספר, למשל, שמסופר בו על כל מלחמות ישראל, מסופר שם גם על 82'. אנו שולחים גם את הספר של תולדות עם ישראל. התחלנו לקבל טלפונים מאנשים שמודים לנו. אני רוצה להסתייע באנשי משרד הקליטה, שאמרו שייקחו על עצמם את ההעברה לצפון.

במחנה גאידמק יש מחסור בספרים, שלחתי 50 ספרים שלי אישית לשם.

תקשרי אותי עם המחנה הזה, שגם אנו נעביר להם.

אני מתנצלת שאני צריכה ללכת. ישר כוח לרשויות המקומיות על העבודה שהן עושות.

תנסו לחשוב על העזרה התקציבית ברשויות.

ומי ישלם אוטובוסים והוצאות? דברים לא נפתרו.

חלק נפתר, לא הכל.

משרד הרווחה פתח ראשית באוכלוסיות החלשות במסגרות המוסדיות. יש מפגרים, זקנים סיעודיים וטרום-סיעודיים, יש ילדים בסיכון, היה תהליך של הוצאה מאזור הצפון לאזורים אחרים, וזה ללא קשר לעולים או לא, אתם ודאי יודעים מה המשמעות עבורם של הוצאה מהשגרה. מאוחר יותר ניתן דגש לנושא של האוכלוסיות האלה שנמצאות בקהילה, חלק מהם ילדים מפגרים שחיים בתוך המשפחה או ילדים אוטיסטיים והוצאה שלהם למשפחות דומות שמבינות את הקושי, זה גם היה תהליך קשה מאוד.


בשיתוף ובעזרה של משרד ראש הממשלה היה ניסיון לעשות תיאום בחלוקת עבודה בין כל ארגוני המתנדבים למיניהם לבין משרדי הממשלה בנושא חלוקת מזון וצרכים מיוחדים, והבסיס היה שהדיווח ניתן מהרשות המקומית, הועבר למחוז, ומשם למשרד. היו הרבה פעמים גם פערים בין המספרים, כי חלק מהאנשים עזבו, חלק לא יצרו קשר, ובאמת יצא לי לראות את העיר שתפקדה לדוגמה, ושווה על-פיה לבנות את הנוהל לכל עיר ועיר, ואני חושבת שזאת אחת המשימות החשובות אחרי המלחמה. כשהגענו לכרמיאל בנתונים שלנו היו 400 ומשהו זקנים, העיר כרמיאל אמרה: יש לנו 1,200, ועל המקום זה נסגר, בנק הפועלים נתן שם מנות עד יום ששי.

יש לכם מטה חירום במשרד?

כן. יש מענה קולי ויש המנכ"ל.


הנקודה המשמעותית היא אותם אנשים שנשארו ספונים בבית ולא התקשרו. אם ידעו עליהם, לא ידעו אם הם עזבו או לא, והם לא פנו לאף אחד מהמוקדים. כל הנושא של אופן איסוף הנתונים הבין-משרדי, שבעייתי מבחינה חוקית, כי יש פה בעיה מבחינת צנעת הפרט. השאלה היא איך עושים את זה. אגב, ממשלת אנגליה בנושא ילדים בסיכון התגברה על הבעיה הזאת, אולי צריך ללמוד, איך פועלים בנושא הצלבת מידע בין בריאות, רווחה, חינוך, שלטון מקומי. זאת סוגייה שיש להתייחס אליה. בטכנולוגיה הקיימת עם GIS שיש לכל רשות מקומית, עם הדבקת הנתונים, אני חושבת שזה אל"ף-בי"ת, ואני מקווה שהגורמים האמונים על הנושאים האלה ימצאו את הדרך, אני מניחה שזה פיקוד העורף, אבל לא רק. הדרך להגיע אל האנשים היא באיסוף הנתונים וגם ביציאה לשטח.

באיסוף הנתונים למה שמשרד הרווחה לא ינקוט יוזמה?

לא כולם מטופלי רווחה. זה מה שקרה בכרמיאל, ההפרש מתקרב ל-8,000 זקנים עולים. הרבה מאוד הם עצמאיים ומתפקדים ביום-יום, הם לא צריכים את שירותי הרווחה.

ביטוח לאומי – יש להם פרטים של כל מי שמקבל- -

מאגר הנתונים הוא בין ביטוח לאומי, בין שירותי הרפואה, אתה יודע מי מקבל את התרופה – אגב, זה לא רק זקנים, זה גם מחלות כרוניות.


כשיצאו אל השטח, יצאו החיילים עם אפודות מגן, ואותם צוותי חירום בין-תחומיים, זה רווחה, בריאות, בריאות הנפש, חינוך, משטרה, לצוותים האלה אין ההגנה וההסעה עבורם וגם עבור ילדיהם, כי אם הם צריכים לצאת לשטח, אין מערך שניתן עבור ילדיהם. זאת לא פעם ראשונה. אנו לא רק מתלוננים, צריך לשבת אחר-כך ולתת מענה מערכתי לנקודות שמסמנים, כמו שנאמר.

מענה מערכתי זה גם גיוס של שירותי רווחה, ביטוח לאומי, בנקים, בריאות בזמן המלחמה.

כאשר הוכרז מצב מלחמה, כל המערכות האלה אמורות לפעול, והגורם המתאם הוא משרד הביטחון. בארץ יש כל מיני דברים שנופלים בין הכיסאות, חומרים מסוכנים, מטפלות עשר רשויות.

נמליץ אחרי הישיבה, מי מטפל.

אנו לא מוכנים למערכה הזאת משום שבצדק מבחינה לאומית, לא הוכרז מצב מלחמה. לעומת זאת, האנשים שנמצאים באזור הם במצב מלחמה, הם במקלט. אם לא תהיה יוזמה של המשרדים עצמם, כי אף אחד מהם לא מתוקצב, לכן מצאנו את הרשות המקומית.

אתמול, למשל, משרד הפנים קיבל 200 מיליון ₪ כדי לעזור לרשויות המקומיות בניהול המלחמה, כלומר כסף ייעודי לנושא הזה מחוץ לתקציב. עד היום כדי לנהל את המערכת ולהשיב אותה למצב שצריך יהיה מלבד הנזקים של מס רכוש - למעלה ממיליארד. אלה דברים שכולנו נופלים בין הכיסאות. כל ועדה יכולה לדון לאותו סקטור שהיא מכוונת את פעולתה לגביו, אבל בעניין הרווחה נמצאים אנשים שזקוקים לרווחה ולא יכולים לפנות אליכם, וגם אתם לא מסוגלים לתת להם תשובה, כי אין לכם תקציב לזה. זה דבר שבמערכתי צריך להיות בדיון בממשלה. באזור קו העימות היו דברים מערכתיים שנעשו.

הייתי בקריית שמונה, אין לאנשים שם כסף. שאלתי: למה אתם לא פונים למשרד?

למשרד אין כסף להקציב לאוטובוס אחד שייקח ילדים אוטיסטיים.

המשרד שלנו, אולי בניגוד למשרדים אחרים, הוא הכי מופרט. יש לכך תוצאות לכאן ולכאן. אנו בנויים לכל התהליך של סעיפים תקציביים, ולסעיף של דברים חריגים - זה נושא שעבדנו בתיאום עם העמותות ועם השלטון המקומי.


בשלטון המקומי יש 106, שעשה עבודה נפלאה. לגבי העולים, ובמיוחד לגבי אלה מאתיופיה, היה קושי. למשל, מתקשרים העולים, וצריכים להסביר שהכלבים שנעזבו מגיעים למקלטים, ויש קרציות. יש אוצר מילים שמתקשים לדבר עליו. מצד שני, הארגונים, אולי גם לעתיד, יש הרבה מאוד ארגוני עולים מתנדבים. החיבור שלהם לצוותי החירום הישוביים, לכל המוקדים 06 – כולנו מבינים שהרשות המקומית היא המוקד שמרכז את הדברים, צריך לחבר את ההצעות, לעשות בעתיד את עבודת ההכנה וההסבר, כי הם היו עסוקים בדברים אחרים, ויש לחבר אותם, כולל מתנדבים אנשי מקצוע דוברי שפה, כי אחד הדברים שאנו מגלים הוא שיש אנשי מקצוע דוברי השפה הרוסית, הרבה מאוד עוזרים סוציאליים, ומעט מאוד דוברי אמהרית יחסית, ואנשים שלא הסכימו להתפנות מהמקלטים היו הרבה מאוד יוצאי אתיופיה. היו מקלטים שהיה הרכב של אוכלוסייה בין ערבים, משת"פים, צד"לניקים, יוצאי אתיופיה, יוצאי ברית המועצות, ישראלים ותיקים, וזה היה מאוד קשה.


מצד שני, המקלטים שבשגרה פעלו, כולל משתמשים במקלטים פרטיים, היה בהם מזגן, תנאים טובים, וזאת מגמה שיש לחשוב עליה, שמקלטים שיהיו בשגרה בפעולה, בחירום לא תהיה בהם בעיה.

העליתי כאן נושא של קשישים עולים. שוחחתי על זה עם מנכ"ל המשרד לפני כמה ימים וגם אנשי משרד ראש הממשלה דיברו אתי. השאלה היא אם אתם מנסים ליזום משהו.

לא יוזמים, אלא עושים. המשרד נותן מענים לקשישים. מבחינת הגדרה, ההוראות לעובדים הסוציאליים הן מ-1.1.90. יש לחץ מהאוצר לשנות את זה. המשרד בשיתוף עם הג'וינט, עם בריק, מנחם וגשל, מקבלים את הנתונים. כל קשיש שרוצה לצאת לירושלים למלונות, לצאת להפוגה, נותנים לו סידור. זה נעשה בפנייה של הקשיש למוקד 06 או לשירותי הרווחה במשרדים.

זאת הבעיה במערכת, הם עובדים דרך המחלקה לשירותים חברתיים בעירייה, והיא לא מחוברת לקשישים עולים. באופן מקרי, סטטיסטי, היות שהרוב המכריע של הקשישים שנשארו שם הם עולים, כשמגיעים למלונות בירושלים, יש לא מעט עולים, אבל אין כאן עבודה מערכתית. במקרה הפרטני הזה חיברתי בין ג'וינט לאותן עיריות שיש להן מוקד חזק שמטפל בעולים, אבל זה קרה לאחר שלושה שבועות. שנית, יש הרבה רשויות שאין למי לחבר. למשל, שאלתי את הג'וינט, האם הם מוכנים לפרסם מוקד שיעבוד ברוסית, או להתלבש על המוקד של משרד הקליטה - זאת דוגמה שאין לה מענה טוב – קשיש עולה שרוצה לצאת להפוגה, שייצא. ג'וינט אמרו: בחיים לא נעשה את זה, אם המדינה רוצה, שתעביר לנו נתונים. ג'וינט לא יעשו את זה, כי הם יודעים שמספר המקומות הוא מוגבל. זאת שאלה או למשרד הקליטה או למשרד הרווחה.

היות שמשרד הקליטה לא מטפל באופן ישיר, אני מציעה שתהיה פנייה לדיון במשרד הרווחה- -

יש דיון, אני פונה אליך. תעשו קו חם בשפות העולים לפניות האלה.

הפנייה יכולה להיות אל מנחם וגשל או למנכ"ל המשרד, שיקיים דיון ספציפי- -

שוחחתי שיחה ארוכה עם מנכ"ל המשרד, והוא אמר: אני מסכים אתך שקשישים עולים הם האוכלוסייה הבעייתית ביותר.

קיבלתי לפני כמה ימים פניות מהצפון מאנשים שיושבים במקלטים, ואין להם כסף לקנות תרופות בבתי מרקחת פרטיים, הרבה דברים, מה שלא יכולים לעזור. התקשרתי יותר משעתיים, בערך מ-22:00 עד 24:00, כשקיבלתי את הפקסים. ב-106 לא קיבלתי תשובה. 12 מספרים קיבלתי, ועזרתי לאנשים שקיבלו תרופות.


שנית, עזרנו ליותר מ-500 אנשים בצפון, הכל אנו עושים בהתנדבות, בבית שמש, בירושלים, עם בית הקהילות, ועכשיו רוצים באוגוסט, כשיש מצב קשה, לסגור את בית הקהילות, ושם כל המתנדבים.


אני מבקש לומר תודה רבה למשרד הקליטה, לאריה קרת, למחוז ירושלים. אנו רוצים לעזור לאנשים מהצפון, לכולם – ניצולי השואה, זקנים, חיילים, לכל האנשים, הכל בהתנדבות, מי שיכול לתת תרומות, אוכל. אנו באוטובוס לוקחים קבוצה, עם מנהלת הקונצרטים, ועושים שם קונצרטים במקלטים. אנו מבקשים לעזור עם אוטובוס, את כל השאר אנו נעשה עם כל המתנדבים בבית הקהילות בירושלים.

בתקופת המלחמה גם הארגונים החברתיים של יוצאי אתיופיה מוצאים עצמם בצפון, ואני מבקשת להודות על שיתוף הפעולה שיש לנו עם משרד הקליטה. אנו נעזרים הרבה במוקדי הקליטה שבערים, אך במרכזי הקליטה - אם כולם אומרים שאין בעיות, למה התכנסנו? אני מדברת על כלל העולים. כמו שערן אמר, אנשים יודעים מה לעשות, אבל יש מספר דברים שלא נתנו עליהם תשובה; אחד, מה קורה עם עולים מבולבלים, אנו מגיעים למרכז קליטה, מזהים אותנו, והם אומרים: אתם אתיופים? ערבים? האוכלוסייה במרכזי הקליטה מבולבלת. אין מענה לצורך הזה. נכון שיש מידע ממשרד הקליטה ונכון שיש המידע שנותן פיקוד העורף בטלוויזיה, אני לא יודעת עד כמה המידע באינטרנט רלוונטי לאוכלוסייה האתיופית. התוכניות בטלוויזיה באמהרית וברוסית לא משודרות באופן רציף, ולא לכולם יש כבלים כדי לקלוט ערוץ 33. יש אנשים מבולבלים, שהם בטראומה. אין גוף מקצועי שמלווה אותם, לא עובדים סוציאליים, לא פסיכולוגים. המוקדים שמשרד הקליטה מפעיל לא יכולים לתת מענה לכל התושבים בעפולה, בכרמיאל ובנצרת. מוקד הקליטה לא יכול להיות הגורם היחיד שיכול לתת מענה. גם משרדי הרווחה וגם המשרדים המקומיים צריכים לתת מענה.


יש אמירה, שאין מספיק עובדים סוציאליים אתיופים. חנוך יכול לומר לך, שמי שמחזיק את מוקדי הקליטה שלו הם אקדמאים יוצאי אתיופיה. הם מחזיקים רכז תעסוקה ליוצאי אתיופיה שמחפשים עבודה. אני מאמינה שלא מעטים מעובדים סוציאליים רוצים למצוא עצמם במשרדי רווחה כדי לסייע היכן שיש קושי. זה כבר נושא אחר. יש מספיק עובדים סוציאליים, אפשר לפנות למשרד הקליטה.

אני מבקשת לחשוב מה לעשות עם האנשים שבלחץ. נכון שהסוכנות לקחה את הילדים עד גיל 18 לפנימיות, לקיטנות, אך יש משפחות שנשארות, הן תקופה קצרה בארץ. הילדים שלהם שם, הם נמצאים במקלטים, הגענו למקלטים שבהם לא היו מזרונים, לא היו כיסאות. חשוב בעיניי לחשוב, איך נותנים מענה שאינו במדיה, אלא מענה אנושי. לא חסר לנו כוח אדם.

לעניין המזרונים, טיפלתי, את צריכה לפנות לפיקוד העורף.

המזרונים סופקו, האוכל והמים יגיעו. בואו נחשוב, מה משרד הרווחה עושה מהמקום שלו, אני מקווה שזה ייגמר אוטוטו, וצריך לתת את המענה הלאה כבר עכשיו. כולנו עסוקים במה שעשינו ולא במה שצריך לעשות. לא חכם לשבת פה עוד חודשיים ולומר שאין טיפול פסיכולוגי.

מה שאני שומע לא נתפס, כי בכל מקרה שהמשרדים פעילים, אך ברור לי שחלק גדול מהאוכלוסייה לא מטופלים, כי לא יודעים איפה האנשים. בקריית שמונה יושבים במקלט 30 אנשים, מבוגרים, שניים מהם שייכים למשרד הרווחה, 28 לא שייכים, ולכן לאלה מביאים אוכל ולאלה לא. אני שומע פה הרבה דברים צודקים, אך המשרדים צריכים להבין שהגיעו אולי ל-20% מאלה שצריכים עזרה. אני מדבר על מבוגרים, על קשישים.


ראיתי אדם עיוור בקריית שמונה, גר בבית ארבע קומות. בכניסה שלו כולם עזבו. האשה שלו שברה רגל ויד, והיא בבית חולים באיזה מקום בצפון. עשרה ימים האדם הזה, בן 70, אף אחד לא ידע שהוא חי או לא. הבאתי אותו למודיעין, שם יש אנשים שמכירים אותו. בכרמיאל עשו מה שצריך לעשות, שם מכירים כל מקרה שצריך לקבל טיפול.

זאת התשובה, שמשרד הרווחה וביטוח לאומי לא מתפקדים.

לא הכל בסדר, אתם מטפלים ב-30% מאלה שצריכים לקבל את העזרה שלכם.

הייתי מציע, אוטוטו מתקרבת תקופת החזרה לבית הספר- -

אנחנו לא הכתובת, אלא ועדת החינוך.

יש אנשים באשקלון שפנו אלינו בעניין הזה.

נאמרו פה הרבה מאוד דברים חשובים, אני מניח שכמות הדברים החשובים שלא נאמרו גם היא גבוהה. אני שואל עצמי, עם מה אני חוזר למשרד מנקודת המבט שלי, ואילו מטלות אני מטיל על עצמי בראש ובראשונה ועלינו כמשרד מהדברים שנאמרו פה. ניסיתי לעשות לעצמי מיפוי של אותן כותרות.

כמה תקציב יש לך לבעיות כאלה? אפילו לא גרוש אחד.

הכותרת הראשונה שצריכה להעסיק את כולנו היא הקשישים. אני מקבל חלק מהדברים שנאמרו על-ידי חבר הכנסת אלקין. זה לא רק המוסדות של משרד הרווחה, יש מקבצי הדיור של משרד הקליטה, יש בהם קשישים שאמנם מתפקדים, אבל במצב הזה צריך להסתכל עליהם מנקודת מבט אחרת. יש הקשישים במוסדות שלנו, והכי מטרידים אותי הם העיוורים, הקשישים שנמצאים לבד בקליטה הישירה באיזו קומה באיזה בניין, ואני לא בטוח שיודעים עליהם, ואני אומר את זה בזהירות. נושא הקשישים צריך לקבל טיפול במשנה מרץ, למדתי את מה שאמרת, נראה איך אנו עושים את זה, אני מעריך שנטפל בעניין הזה.

נכון, זאת הבעיה שהכי מטרידה אותנו.

הכותרת השנייה היא המשפחות שבמרכז הארץ. לדעתי, הבעיה הזאת תלך ותגבר, תהיה אינטנסיבית יותר, וכמשרד אנו צריכים לחשוב על כך בצורה מערכתית יותר, למפות אותם – אנו לא בדיוק יודעים איפה הם נמצאים במרכז הארץ, אלה שעזבו את הצפון. זאת כותרת שחייבים להתעסק בה בצורה מובנית.


הכותרת השלישית שהפקתי מהדברים שנאמרו פה מדברת על הרשויות החלשות והמיפוי. נראה לי שנוכל לגייס את פיקוד העורף, כי הבנתם שההתייצבות של עובדינו היא לא ב-100%, אני מעריך שנצטרך סיוע של פיקוד העורף למיפוי בקריית שמונה, בחצור, בצפת- -

דוגמה – כרמיאל.

אם המודל של כרמיאל הוא מצוין, נאמץ אותו. אני מדבר על לעבור בית-בית. יש לנו רשימות מחשוב, אני לא בטוח שזה מה שקורה בשטח.

יכול להיות שצריך לעשות מה שעשה משרד ראש הממשלה, שלחו שליחים מיוחדים לצפת, לקחו כמה מנכ"לים לשעבר. יכול להיות שבנושא הזה צריך לקחת מישהו חזק.

אני מכיר את יוסי קוצ'יק.

פיקוד העורף מסוגל לעשות את זה?

כן.


הנושא הרביעי הוא שדרוג עניין התיאום. בעניין הזרמת המידע אין לנו כלים אופרטיביים משלנו. תפקידנו, ואנו צריכים לשכלל את זה, הוא להזרים את המידע ולהיות הגשר בין האוכלוסייה עם הצורך המיוחד שלה לבין הרשויות המקומיות, שאמורות לתת את הכיסוי לכל התושבים. אנו עושים את זה, אנו נמצאים, נראה לי שאולי לא בצורה הטובה ביותר.

הצעתי את זה. לצערי, בקשתי לא נענתה על-ידי אף גורם במשרד הקליטה.

יש פה שילוב שלא חשבתי עליו, שהוא לא רק לוועדה הזאת, אבל כשנעשה את הפקת הלקחים נציע לעשות ישיבה של כל ראשי הוועדות, כי בהפקת לקחים יכול להיות שלעניין זה יש להכפיף את פיקוד העורף לרשויות המקומיות או להפך.

זה קיים.

איך זה קיים, אם יש המקרה שדיבר עליו נודלמן?

זה שהיה כישלון בנקודה מסוימת, לא אומר שהפורום לא קיים.

הפורום מצוין. האם יש פקודת קבע, לא מוכרזת, כי לא הוכרזה מלחמה, שברגע שנקלענו למצב שבו אנו במלחמה, בלי שהוכרזה, שיעשו ביקור, היתה הוראה שכל פיקוד העורף בכל אזור, אפילו רק באזור קו העימות, עשו סריקה?

אני לא רוצה לדבר בשם הפיקוד. שאלת אם יש פורום, אתייחס לזה.

משרד הקליטה דאג לזה בכל הגוש הזה?

זה אל"ף-בי"ת של פיקוד העורף.


הנקודה האחרונה היא שכלול הזרמת המידע והתיאומים מול המוקד העירוני, שהוא הכתובת החשובה ביותר, להערכתי, וזו שצריכה לשאת באחריות.


לגבי הקהילה האתיופית, הקהילה האתיופית במרחב הצפון נמצאת בקליטת קבע בשני ישובים, בחיפה ובעפולה. זה מסלול אחד של קליטה. השני הוא במרכזי הקליטה הנמצאים בנהריה, בצפת, בקריית ים ובאיילת השחר ובמרכז קליטה בחיפה. אלה שנמצאים במרכזי הקליטה - דעתי נוחה, כי הם מוקפים בצוותים 24 שעות, חלק ניכר מהצוותים הם בני הקהילה, דוברי שפה, יודעים להעביר מידע, מטופלים. פה ושם יש כישלונות, יכול להיות, אך הם פחות לוקחים את תשומת הלב שלנו ברגע זה. הם בידיים טובות, יחסית. יש שם עשרות עובדים שנמצאים בכל מרכז. פה ושם יש תקלות, אבל זה בסדר.


הדאגה הנוקבת יותר צריכה להיות בשכונות הקבע – מה קורה בדירות, מה קורה בעפולה, בחיפה. הוזכר כאן המושג "מוקד קליטה אתיופי". זאת שלוחה שלנו שיושבת בשכונות האלה, מאוישת על-ידי בני הקהילה עצמה, הם מנהלים את זה, וכל מוקד כזה עושה כמיטב יכולתו. בעפולה, למשל, זה מכוסה היטב. החבר'ה שם רציניים, המידע עובר, ואני יחסית שקט. חיפה – פחות טוב, אני חייב לומר, למרות שמנהל המחוז יושב לידי, הוא מודע לזה, ויכול להיות שאנו צריכים לטפל בעניין.


הכותרת האחרונה מבחינתי היא שמשתנות הנסיבות. אנו אחרי 20 יום, הצרכים הולכים להיות אחרים, והמענים צריכים להיות חדשים, כאלה שלא עסקנו בהם עד היום, רמזה חברתי על סיוע נפשי - לא עסקנו בזה עד היום, ואני חושב שאנו צריכים לחשוב על כיוון של מענים מסוג אחר.

בשם מרכז השלטון המקומי אני מבקש להביע תודה מיוחדת ל"רדיו רקע" ולערוץ 9, שמהווים מקור מידע יחיד שמאפשר למי שיושבים במקלטים להתעדכן. הם הרחיבו שידורים, חלק בהתנדבות- -

"רדיו רקע" מגיע לכל הצפון?

זאת עוד סוגייה שהממשלה היתה צריכה לטפל בה מזמן.

היוזמה של פיקוד העורף היתה יוזמה של המשרד. כל מה שאנו שומעים פה על "רדיו רקע" ועל אולפן 33 ועל העברת המידע בשפות – זאת היתה יוזמה מהירה של המשרד באמצעות אנשים שאחראים על זה במשרד, והעסק הזה- -

אחרי יומיים של לחימה אמרתי: אני לא אוהבת את מה שאני שומעת בכלי התקשורת הרוסים, אני רוצה שהמדינה תיכנס לפרשנויות, אנשים במדים וגם תדרוך.

שעתיים אחרי שהעסק התחיל אני אישית ישבתי עם פיקוד העורף, והתחלנו לעשות את כל התיאומים, בראש ובראשונה בהיבטים של התקשורת.

כיוזמת הישיבה אני מרוצה מהתוצאות, כי ידענו שיש המון בעיות, ואין תיאום בין רשויות מקומיות וגורמים של המדינה. מיכאל היה צודק ב-200%, שהמדינה לא נכנסה בצורה רצינית לעניין תפקוד העורף ועולים בזמן המלחמה.


צר לי שהשר לא הבין מההתחלה שאנו מדברים על דברים אחרים, כי משרד הקליטה מטפל, ואין לי פחד ממה שקורה גם במקבצי דיור וגם במרכזי קליטה, כי אלה אנשים שמטופלים מערכתית, והמשרד עושה את שלו, אך עולה זה לא 5 ולא 10 שנים. כאן מתחילות הבעיות, ואלה בעיות עם משרדים אחרים לגמרי – משרד הרווחה, ביטוח לאומי, עם בנקים, בריאות ואפילו משרד התקשורת, רשות הדואר בשלומי לא עבדה שלושה שבועות, עד שלא פנינו גם לשר וגם ללשכת ראש הממשלה.

גם עכשיו לא עובדים בסניפים, כי אין שם מיגון.

ראיתי כמענה מערכתי שצריכים לדון במקומות אחרים, לא רק בוועדה שלנו, ממשלת ישראל, חשבתי שיש צורך בצו ריתוק לפחות לחלק מעובדי המדינה ברשויות הרווחה, ביטוח לאומי, דואר ובנקים, כי התלונות רבות. הייתי במחנה ניצנים, שם ראיתי יותר מ-50% של עולים חדשים, אולי יש לשכות חזקות באשדוד ובאשקלון, ואולי צריכים לראות כמשרדי הממשלה, כי זה מוקד. שלחתי למשרד ראש הממשלה את ההמלצות שלי, אני חושבת שזה טיפול מערכתי.


דבר שלישי, סיוע לרשויות שמקבלות את העולים שמפונים מצפון המדינה, כי זה יהיה שלב שני, אם המלחמה תהיה עוד כמה שבועות או חודש, וצריכים לחשוב על סיוע.


הדבר האחרון, אני שוב אומרת שאני מאוד מצטערת שבמשרד הקליטה לא הבינו, אני לא חושבת שאתם צריכים להיות כתובת מרכזית, המלצתי לראש הממשלה - יש כסגן השר בנושאי תפקוד העורף במשרד הביטחון, כי זאת מלחמה, זה מקום לתיאום של הרבה דברים; זה פיקוד העורף, רשויות, חייבים את המקום.

כדאי להלביש על השרים שהם בלי תיק את זה.

יש פרוטוקול, והכי גרוע הוא המצב של הזקנים, שלא כולם מטופלים. בזה אנו לא פונים למשרד הקליטה, כי אתם לבד מבינים את המצב. אנו נפנה למשרד הרווחה בנושא הזה. אנו צריכים לפנות למס רכוש, פנו אליי אנשים רבים שפגעו בבתיהם, הם עזבו, אך בתקנון מס רכוש כתוב שיש לפנות תוך שבועיים למס רכוש. אם אדם עם משפחתו עזב מקום כמו קריית שמונה- -

נתנו הארכה.

מס רכוש אומרים שלא תהיה התיישנות בדברים כאלה, אך אני לא מאמין במילים בטלפון.

לגבי מס רכוש, מס רכוש אומר לעולה: תתקן, ולעולה אין כסף לתקן. אין להם היכולת לשלם ולתקן.

יש דברים שזה מיליארד ₪. אנשים יכולים להוציא מהכיס 500 אלף ₪ עד שהמדינה תיתן החזר? הרי זה בלתי-אפשר. מס רכוש זה אגף האוצר, אנו צריכים לפנות.


אלה דברים עיקריים וחשובים, ואם על זה תהיה תגובה חיובית, הכל יהיה בסדר.

צריך גם לפצות מעסיקים בקו העימות.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:25.