PAGE
1
ועדת כספים

31.7.2006


הכנסת השבע עשרה





נוסח לא מתוקן

מושב ראשון

פרוטוקול מס'
מישיבת ועדת הכספים
יום שני, ו' באב התשס"ו (31.7.2006), שעה 13:00

תקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצויים) (נזק מלחמה ונזק עקיף) (הוראת שעה) התשס"ו-2006.

חברי הוועדה: יעקב ליצמן – היו"ר



זאב אלקין



עמי איילון



רוחמה אברהם



אבישי ברוורמן



אלחנן גלזר



אבשלום וילן



יצחק וקנין



שי חרמש



שלי יחימוביץ

אמנון כהן

ישראל כץ



משה כחלון



סופה לנדבר

סטס מיסז'ניקוב



ניסן סלומינסקי



ראובן ריבלין

ג'קי מצא – מנהל רשות המיסים - משרד האוצר



שרגא ברוש – התאחדות התעשיינים



עופר עייני – יו"ר ההסתדרות החדשה

נורית אלשטיין



שגית אפיק

סמדר אלחנני

טמיר כהן

מעיין מכלוף – חבר המתרגמים בע"מ

תקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצויים) (נזק מלחמה ונזק עקיף) (הוראת שעה) התשס"ו-2006.

רבותיי, אני פותח את הישיבה. הסעיף על סדר היום זה תקנות מס רכוש תשלום פיצויים נזק מלחמה ונזק עקיף, הוראת שעה, התשס"ו-2006. זה המכתב של שר האוצר אלינו, וזה התקנות. עכשיו אני מבין, שאלתי הבוקר, אני מבין שגית שיש לנו אפשרות או לאשר או לדחות.

או להציע שינויים. במידה והממשלה מאשרת אותם זה ייכנס לנוסח. או שאתם תמשכו. אם אתם מסכימים להצעות תיקון שהוועדה מציעה, הן נכנסות לנוסח.

אם חברי הכנסת יציעו שינוי אני מבין האוצר יכול להגיד לא רוצה, מושך, או יסכים, שזה נדיר מאוד, ואז חברי הוועדה יכולים להצביע בעד, אבל זה לא עוזר להם הרבה, כי זה לא תקף, כי ברגע שהוא אומר לא, זה לא תקף.

הסמכות שלכם היא לאשר חקיקת משנה שנלווית, אתם רשאים להתנות את האישור שלכם, הסמכות של שר האוצר היא להביא לכם חקיקת משנה בהתאם לחוק מס רכוש. הסמכות שלכם כוועדה המאשרת ומפקחת על עבודת הממשלה היא לבדוק את התקנות האלה, אתם רשאים להציע תיקונים לתקנות ולהתנות את האישור שלכם לתקנות האלו בתיקונים שאתם מציעים. נכון, הממשלה לא חייבת לקבל את התיקונים שלכם והיא רשאית לבחור, או לקבל את אישור הוועדה ביחד עם התיקונים שהוצעו או למשוך את התקנות האלה ולהשאיר חלל ריק שתוכלו למלא אותו או בחקיקה ראשית או בדרך אחרת.

יותר טוב, לפרוטוקול, לומר אדוני שאנחנו נפנה לממשלה, שאם היא רוצה שיאשרו את התקנות הרי שהן יאושרו, ואם היא תשנה,

אתם רשאים להתנות את האישור שלכם בכל תיקון שתמצאו לנכון.

ג'קי מצא, מנהל רשות המסים, הוא יציג את הדברים, ואחר כך לפי הסדר אנחנו ניתן לעופר עייני, לשרגא וגם לאביב.

שלום לכולם, אנחנו נפגשנו כאן בשבוע שעבר, בישיבה הצגתי בעצם את האבחנה שקיימת על פי הדין הקיים בחקיקת המשנה בתקנות בין נזק ישיר לנזק עקיף. להבדיל מהנזק הישיר אשר מפוצה בכל רחבי הארץ, כאשר הפגיעה תהיה איפה שתהיה, בתחום נזקי רכוש, מבנים, תכולת דירות וכלי רכב, הנזק העקיף, שיש לו שני ראשים, האחד אובדן שכר עבודה והשני אובדן רווח, על פי הדין הקיים הפיצוי ניתן רק לרשימה ארוכה אבל סגורה של יישובים שהמכנה המשותף שלהם זה יישובי ספר, תשעה קילומטר מהגבול הצפוני.


לאור ההתמשכות של ימי הלוחמה, ולאור העובדה שגם אנחנו באוצר הגענו למסקנה שכשמדברים על עורף חזק הכוונה בעורף חזק זה גם הפן הכלכלי שבו, מינה שר האוצר ועדה או צוות משותף, קובי הבר הממונה על אגף התקציבים ואנוכי, נציג העובדים, יושב ראש ההסתדרות עופר עייני, ונציג התעשיינים או לשכת התאום של הארגונים הכלכליים מר שרגא ברוש. וההנחייה של שר האוצר היתה לבחון כיצד ניתן פיצוי הולם ראוי לרשימת היישובים שנתונים תחת איום או תחת טילים, בשים לב לכך שהנושא צריך להיות פשוט, קל ליישום, והתוצאה של המהלך תהיה שסופו של יום, בראשון לחודש המעסיקים ישלמו את מלוא השכר לעובדיהם אשר לא הגיעו לעבודה בשל הוראות כוחות הבטחון.


הצוות ישב מספר ימים ומספר לילות וסופו של יום הגענו להבנות, וגם אותן הבנות הוצגו אתמול בממשלה וקיבלו את אישור הממשלה כהחלטת ממשלה, והנה אנחנו כאן כדי להציג לכם את האישור, במסגרת הפיצוי הזה נקבע בחקיקת משנה בתקנות מס רכוש צריכים את אישור ועדת הכספים של הכנסת.

זאת אומרת היה צריך שינוי חקיקה,

שינוי חקיקת משנה. ההסדר, בשים לב לכך שרצינו משהו מאוד מאוד פשוט, מתבסס על שכר עבודה באחוזים מסויימים, ותיכף אני אפרט את האחוזים, באחוזים מסויימים מתוך הבסיס שהוא שכר עבודה של עובדים שלא הגיעו לימי עבודה. לכאורה, באופן תיאורטי לחלוטין, היינו יכולים לבוא לכל בעל עסק, בעל מכולת כחנות, קניון כאולם שמחות, וללכת תיק תיק, שומה שומה, ולבחון מה אובדן הרווחים שלו, ולקבל החלטה האם אנחנו מפצים אותו בשישים אחוז, שבעים אחוז או עשרה אחוז, אבל ללכת ולבחון תיק תיק מה אובדן הרווחים הספציפי בכל תחום ותחום. הגענו למסקנה שזה בלתי אפשרי, בוודאי בלוחות הזמנים הנוכחיים, אנחנו מדברים על תשעים אלף בעלי עסקים בגבולות הגזרה שכוחות הבטחון הגדירו אותם כאיזורי ההגבלה.

ומאחר וכך חיפשנו את המנגנון הפשוט, שמתבסס על שכר עבודה, והגענו למודל שאנחנו קוראים לו מודל המאה שמונים אחוז. כל מעסיק, בין אם הוא עצמאי ובין אם הוא שכיר, יקבל פיצוי שהסיכום הכולל שלו הוא מאה שמונים אחוז. מתוך המאה שמונים אחוז יש שני מרכיבים. מאה אחוז בגין שכר עבודה ושמונים אחוז בגין אובדן רווחים. בין אם הוא יחיד ובין אם הוא חברה.

השמונים אחוז זה פיצוי בגין אובדן רווחים, שבמקום להיכנס לקלקולציה הספציפית אמרנו שניתן מענק או פיצוי של שמונים אחוז מגובה השכר של אותם עובדים שלא הגיעו לעבודה. את השמונים אחוז תישא המדינה במלואו. לגבי המאה אחוז, שזה אמור להיות הפיצוי בגין אובדן השכר, או השכר שהמעביד שילם לעובד, לאותם עובדים שלא הגיעו לעבודה, המאה אחוז הזה מפוצל בין המדינה, בין המעסיק לבין העובד בשיעורים הבאים: העובד נושא בחלקו שהוא בשיעור של עשרים אחוז. החלק הזה לא יהיה בצורה של הפחתת השכר שלו אלא בצורה של קיזוז ימי חופשה המגיעים לו בעתיד, ואם אין לו מספיק אז על חשבון ימי חופשה עתידיים. כך שהתוצאה היא שהעובד יקבל את מלוא משכורתו בראשון לחודש או במועד שמקובל עם אותו מעסיק.

המעסיק יישא בנטל של עשרים ושבעה וחצי אחוזים. במלים אחרות, אם ניקח את המאה שמונים אחוז שזה המודל, נוריד ממנו את מרכיב העובד שזה עשרים אחוז ונוריד ממנו את חלק המעסיק שזה עשרים ושבעה וחצי אחוז נקבל מאה שלושים ושניים וחצי אחוז. זה אומר שהיום כל מעסיק, ותיכף נרד לרזולוציות, כל מעסיק מחשב את השכר אותו הוא שילם לעובדיו בגין ימי היעדרותם, וכל השכר הזה, במכפלה של מאה שלושים ושתיים וחצי אחוז הוא מפוצה. כך שהמעסיק יודע, קודם כל מאה אחוז יש לו. את כל השכר יש לו, כי הוא מקבל אפילו יותר מהשכר, הוא מקבל מאה שלושים ושתיים וחצי אחוז. מרגע שהמעסיק יודע את זה זה אומר שהמעסיק, כך אנחנו מאמינים וכך גם אנחנו תיכף נדבר על החקיקה שתרוץ במקביל להחלטת ועדת כספים, אותה חקיקה ראשית שתרחיב את החובה לשלם שכר במסגרת ההרחבה, כל מעסיק יודע שמרגע שהוא ישלם שכר לעובדיו שלא הגיעו לעבודה הוא יקבל פיצוי מהמדינה בשיעור של מאה שלושים ושתיים וחצי אחוז, הוא יכול לתרגם לעצמו את זה כך, מאה אחוז עבור שכר, ועוד שלושים ושניים וחצי אחוז בגין אובדן רווחים. איך שלא תהפכו את זה הוא מקבל פיצוי יותר מגובה השכר אותו הוא משלם לעובדיו.

איך החישוב באופן ספציפי ייעשה, לוקחים את הממוצע של שלושת החודשים הקודמים, קרי אפריל, מאי, יוני, רואים את השכר הממוצע ליום ומכפילים אותו במספר ימי ההיעדרות או ימי ההגבלה שפיקוד העורף הנחה, ותיכף אני אסביר איך עשינו את המיפוי של היישובים. במלים אחרות אם לחברה היו שלושה עובדים ושלושת העובדים בשלושת החודשים האחרונים ביחד בממוצע הרוויחו עשרת אלפים שקל, הוא יקבל מהמדינה, אותו מעסיק, עשרת אלפים שקל, כפול שלוש, כפול מאה שלושים ושתיים וחצי אחוז, כפול ימי ההיעדרות שנקבעו. נקבעה תקרה לשכר, וגם רצפה לשכר. הרצפה לא תהיה, או השכר לא יהיה נמוך משכר מינימום, והשכר לא יהיה גבוה מפעמיים וחצי השכר הממוצע במשק, כפול מאה שלושים ושתיים וחצי אחוז. הסיכום של זה נותן עשרים וארבעה אלף שקלים. אם הוא הרוויח בממוצע, העובדים שלו הרוויחו בממוצע בשלושת החודשים שקדמו לאירועים ארבעים אלף שקל הוא ימשיך לקבל פיצוי עד לתקרה כעשרים וארבעה אלף שקלים, כפול שלושה.

ראשית אני כבר אומר, המודל הזה לא מתיימר לתת מענה לכל סוג וסוג של עסק. מדובר כאן במודל שאמור לתת פתרון מסויים. לחלק מהמקומות, אני כבר אומר לכם, פתרון אפילו יותר ממה שהם הפסידו. לחלק אחר מהמקרים זה פתרון בדיוק כמו שהם הפסידו. ולחלק אחר במקרים מסויימים זה יהיה אולי מעט פחות מידי. אבל אתם צריכים להבין, אם רצינו להגיע לתוצאה שמחר בבוקר יהיו לנו טפסים מוכנים, בחמישי לחודש המעסיק יעביר את הטפסים, ועד העשרים וחמישי לחודש, וכך התחייבתי, בין העשרים לעשרים וחמישי לחודש אני הולך לשלם לתשעים אלף בעלי עסקים שיגישו את הטפסים האלה לא היתה אפשרות אחרת מלבד אפשרות שהיא מודל שהוא אמור לפצות בסך הכל בסדר. אני אומר, בחלק מהמקרים זה אפילו יותר מבסדר, בחלק מהמקרים זה מדוייק ובחלק מהמקרים אולי מעט מידי. מי שחושב שבלוחות הזמנים האלו, יותר מזה, גם לא בשנה, היינו מסוגלים ללכת עסק עסק, עסק עסק, תשעים אלף עסקים ולבחון את מידת אובדן הרווחים שלו.

לגבי עצמאים שאינם מעסיקים עובדים, אלה אין להם בהגדרה שכר עבודה, ולפיכך היינו צריכים למצוא מודל שיתן להם את הפיצוי ההולם. התייחסנו להכנסה החייבת שלהם בשנת 2005. פה הלכנו באופן ספציפי, כמה הרווח שלהם, שהרוויחו בשנת 2005, ואותו לקחנו, ובלבד שלא יעבור על תקרה של פעמיים וחצי השכר הממוצע במשק כפול מאה שלושים ושתיים וחצי אחוז.

לגבי מעסיק שמעסיק עובדים, יצאנו מנקודת הנחה שזה לא פייר להתייחס רק לעובדיו ולא להתייחס אליו עצמו. וגם הבנו שלא פייר להתייחס אליו רק כעובד אחד. ומה שעשינו זה הדבר הבא, אם המעסיק העצמאי מעסיק ארבעה עובדים שנעדרו מהעבודה אנחנו נתייחס לאותו מעסיק כאילו נעדרו מהעבודה שישה עובדים. זאת אומרת ארבעה עובדים ועוד הוא ועוד אחד, קרי לקחנו אותו בתור שניים, כי אנחנו מניחים שהוא כעצמאי תורם לעסק בממוצע פי שניים מעובד אחר, בממוצע בהיותו בעל עסק.

אני רוצה להפנות את משומת הלב שתקנות המשנה הללו לא אמורות לפצות, לא לרשויות מקומיות ולא חברות ממשלתיות ולא כל גוף שמתוקצב באופן מלא על ידי המדינה. ותיכף אני אתייחס לגבי מלכ"רים, יש איזו התייחסות מסויימת. העובדה שלגבי חברות ממשלתיות, רשויות מקומיות וגופים מתוקצבים המדינה לא תיתן להם פיצוי זה לא אומר שהם לכשעצמם לא יהיו חייבים לשלם משכורת לעובדיהם. במקביל לחקיקת המשנה הזו, רץ חוק, אני מקווה שיעבור בקרוב בקריאה שנייה ושלישית, חוק שמחייב את כלל המעסיקים לשלם שכר עבודה לעובדיהם, והחוק הזה יחול גם על עובדי מדינה, גם על רשויות מקומיות וגם על גופים מתוקצבים.

אתה חושב שזה שולל מהם בעתיד את האופציה להתדיין באופן עצמאי? יכול להיות שהוא הרוויח הרבה יותר, והוא לא יקבל את זה.

נכון .

שיתנו להסביר ואחר כך נפתח דיון. קודם כל נתחיל עם אלה שלא דיברו הבוקר.

אני רוצה להסביר. תראו באיזה מצב נמצאנו ערב הנוסח הזה. יישובי ספר קיבלו פיצוי לפי הוכחת נזק אמיתי, פלוס החזר שכר עבודה. בחיפה היה להם אפס. בעצם לשני המקומות האלה הוספנו את החלופה של המסלול הישיר, כמו שהצגתי אותו פה. זה אומר שביישובי הספר הם יכולים לבחור בין הוכחת נזק ישיר לבין מסלול ירוק. לעומת זאת חיפה וטבריה שלא היו ברשימת יישובי הספר יש להם רק את המסלול הירוק. אני יכול להרגיע אתכם שבעבר הרחוק, אני רוצה שתקבלו את התחושה שאני קיבלתי. הלכתי ובדקתי מה היה בעבר לגבי יישובי הספר. בעבר יישובי הספר יכלו ליהנות משתי החלופות, כמו שאנחנו מציעים היום. יכלו להוכיח נזק ישיר בעד מאה אחוז שכר עבודה, או מאה שמונים אחוז. בדקנו את עצמנו, רוב רובם של העסקים העדיפו ללכת למודל הישיר של המאה שמונים אחוז. אתם מכירים מה זה רשויות מס. רשויות מס שצריכות לבדוק באופן פרטני יורדות לפרטים הכי מדוייקים, וכנראה שהתוצאה היתה שבעלי עסקים העדיפו ללכת למודל של המאה שמונים אחוז,

בטח, אתם נותנים מכיס אחד, מהכיס השני אתה מוציא.

וטעמם עמם. אבל התוצאה היא שגם בעבר כשליישובי הספר היו אחת משתי החלופות לבחור, או הוכחת הנזק הספציפי או המאה שמונים אחוז, הם הלכו למאה שמונים אחוז. זה אומר שבאופן תיאורטי, גם אם היינו נותנים לחיפה את שתי החלופות, כנראה שרוב רובם של העסקים היו הולכים למודל של המאה שמונים אחוז. בכל אופן זה לא משהו שמוצע על פי הנוסח. אנחנו מציעים שחיפה תקבל את המסלול הירוק, ויישובי הספר לא נפחית מהם את האפשרות שהיתה קיימת להם קודם לכן, ואז הם ייהנו מאחת משתי חלופות לפי ראות עיניהם, הגבוה מבית שניהם.


אני מפנה את תשומת הלב שכדי שהוא יקבל פיצוי הוא צריך להצהיר ששולמה משכורת מלאה לכל העובדים בגינם נדרש הפיצוי בשל ימי ההיעדרות שפורטו על ידו. מאחר והתשלומים הולכים להיות של שכר, באופן טבעי, בין הראשון לעשירי, ואנחנו הולכים לשלם בין העשרים לעשרים וחמישי בהגדרה זה יהיה כך.


לגבי מצב שאין כסף, אני אומר כך, המודל הזה לא אמור לתת תשובות לכל המקרים הייחודיים. אותו אחד שאין לו, אותו אחד שאצלו שכר עבודה לא מהווה תשתית מתאימה לפיצוי כי הוא בכלל לא עתיר עובדים אלא הוא דל עובדים וכן הלאה. יחד עם זאת צריך לזכור שאנחנו בשישה עשר לחודש שעבר דחינו תשלומי מע"מ, ניכויי מס במקור ומקדמות, שאנחנו מעריכים אותם בסדר גודל של שלושים עד ארבעים אחוז מהמחזור שלו, אותו מחזור שהוא הרוויח בחודש השגרה. אלה כספים שנותרו בידו.

יחד עם מודל נוסף שעכשיו בימים אלה אנחנו מגבשים עם משרד האוצר למתן הלוואות לבעלי עסקים קטנים, סך הכל ביחד, החבילות ביחד, הפיצוי הזה יחד עם תזרים מזומנים שיהיה לו מההלוואה, יחד עם תזרים מזומנים שהותרנו בידיו על חודש שגרתי שהוא הרוויח מלא, אני חושב שזה צריך לתת פתרון הולם כמעט לכל האפשרויות. אני אומר שוב, הפתרון הזה לא מתיימר לטפל בכל מקרה ומקרה על השקל, על הדיוק המדוייק, כי אם זו היתה התוצאה, תבינו, אנחנו בחמישי לחודש יגישו לנו טופס כזה, על עמוד אחד. אני שכרתי קומה בתל אביב, הולכות להיות שם שבעים קלדניות שיקלטו תשעים אלף טפסים כאלו כדי לתת פיצוי בין העשרים לעשרים וחמישי בחודש. מי שחושב שאפשר היה לתפור חליפה מיוחדת לכל אחד כפול תשעים אלף, לא נכון, ואני מסביר את זה.


אני יודע שיש שיחות עם מנהלי בנקים שהטופס הזה, עם האסמכתא שלו, יהווה ערבות מול הבנק לגבי תשלום המשכורות.

יש לאדם במהלך עניינים רגיל, ובמהלך עסקים רגיל, חוב לבנק. הוא נמצא באוברדראפט. בא הבנק ואומר עכשיו כל המצב בזעזוע, אתה נותן לי כסף, אני לא נותן לו לתת משכורות, אני קודם כל מבטיח את ההשקעה שלי.

איפשרנו לו כאן למלא פרטי חשבון בנק שאיננו חשבון הבנק השיגרתי שהוא עובד אתו בימי שיגרה אחרים. זאת אומרת אם בדרך כלל הוא מתנהל מול בנק א', ששם הוא נמצא במינוס ויש סיכוי שהכסף הזה יופקד לחשבונו ויישתה, או איך שאתם רוצים תקראו לזה, אפשרנו ללכת לפתוח חשבון בנק אחר, ורשמנו את זה גם בטופס.


הערה אחרונה, למען הסדר הטוב. אנחנו נותנים פיצוי של מאה שלושים ושניים וחצי אחוז. ישנם עוסקים שיש להם חובת ניכוי מס במקור, דהיינו כאשר הם מקבלים כסף ממישהו המישהו הזה מנכה להם מס במקור. מרבית העסקים או קבוצת עסקים מאוד גדולה יש להם פטור מניכוי מס במקור. יכולנו לא להתייחס, יכולנו להתייחס באופן פרטני לשיעור ניכוי מס במקור שיש לאותו נישום, ואז התוצאה היתה שהיינו מנקים לו שלושים אחוז אם אין לו פטור וכן הלאה. באנו ואמרנו את הדבר הבא, מי שיש לו פטור יקבל את כל המאה שלושים ושניים וחצי אחוז. מי שאין לו פטור מניכוי מס במקור אנחנו ננקה לו רק עשרים אחוז, מתוך ידיעה שמאה שלושים ושתיים וחצי אחוז כפול עשרים אחוז זה עדיין מותר בידיו את החלק העולה על מאה אחוז כדי שהמשכורת תשולם במלואה למעסיק והמעסיק ישלם אותה במלואה לעובד.


ולסיום אני חושב שממשלה, עם כל הכוח שלה, אני חושב שבלי שיתוף פעולה, גם עם שרגא ברוש כנציג התאחדות התעשיינים וגם עם יושב ראש ההסתדרות כנציג העובדים לא היינו יכולים לגבש הסכם שהיינו יודעים שבסך הכל הוא בסדר, בלי באמת אחריות מכל אחד מהצדדים ושיתוף פעולה מלא, ועל כך תודתנו.

צריך לציין רק שעופר עייני עבד במס הכנסה פעם.

נתנו מענה גם לחברי קיבוץ. חברי קיבוץ שיש להם מפעל מצאנו את המנגנון המתאים שאמור לפצות אותם בדרך הבאה. לגבי פועלים,

ואם אין להם מפעל? עובד המוסך, עובד חדר אוכל,

הם הפסיקו לכבס בגלל שהיתה מלחמה?

אחת הכובסות רצה לדרום. במכבסה עבד רק אחד. אתה צריך להוריד את המלה "מפעל".

לגבי עובדי חוץ שיש להם משכורות, שיש להם תלוש, לפי המודל שהצגתי, לגבי עובדי קיבוץ או חברי קיבוץ שעובדים מאחר ואין להם תלוש הלכנו לפי השכר הממוצע במשק. אני חושב שזה הוגן וסביר.


עוסק תל אביבי בעל עסק בתל אביב שלכאורה הוא לא נמצא ביישוב שבשלו הוא אמור לקבל פיצוי, אם יש לו עובד חיפאי שהיתה עליו הגבלה ובגלל זה הוא לא יצא לעבודה, גם בעל עסק תל אביבי יקבל את הפיצוי בגין אותו עובד חיפאי. בכלל, כל יישובי הגזרה הם אלה שהונחו על פי פיקוד העורף, אנחנו ישבנו ומיפינו יום יום, יישוב יישוב, והתוצאה היא שלגבי יישובים מסויימים יש להם את זה משנים עשר לחודש עד שלושים ואחד לחודש, לגבי יישובים שנכנסו תחת איום הטילים בשלב מאוחר יותר קיבלו את התאריכים לפי שלב מאוחר יותר.


כל ההסכם הזה חל עד שלושים ואחד ביולי, והוא אינו כולל שני ענפים ייחודיים בשל העונתיות שלהם, זה חקלאות ותיירות. אנחנו מקווים שבימים הקרובים נחזור אליכם גם עם מודל של חקלאות וגם עם מודל תיירות, שישבנו אתמול עד שתיים שלוש לפנות בוקר וסיכמנו את המודל גם עם חקלאות וגם עם תיירות.

זאת אומרת בהנחה שאחרי הראשון לחודש כבר יהיה שביתת אש, הכל בסדר, זאת הכוונה כאן? זה שמעתי היום בדיון למעלה. בסדר, רבותיי, לפני שאני ממשיך בדיון, זה הכל מדובר על משכורת, בלבד.

לא, המנגנון הוא משכורת, הפיצוי נותן מענה גם לנזק העקיף.

רבותיי, קודם כל אני מברך על המוצר המוגמר, אני חושב שהיה ראוי שיישבו גם הממשלה, ומשרד האוצר, המעסיקים וההסתדרות, על מנת לגבש עד כמה שניתן נוסחה שתיתן מענה לימים אלה במהירות האפשרית. והדגש הוא על במהירות האפשרית, כי אני לא רוצה לחשוב אם היינו מגיעים עכשיו, לקראת תחילת החודש, אותם עובדים הם למעשה היום מחזיקים את המלחמה, העורף, כולנו אומרים וכולנו מסכימים שהעורף הוא הדבר המרכזי במלחמה הזו, אני לא רוצה לחשוב על זה שהם לא היו מקבלים שכר, אבל גם הבנו בנשימה אחת שאם אנחנו רוצים שהעובדים יקבלו שכר חייבים בעת ובעונה אחת לפתור את הבעיה גם עם הנזק העקיף של המעסיק. בלי הלינקג' הזה, גם אם יהיה חוק כזה או אחר, היו הרבה מעסיקים שהיו מתחכמים ואולי לא משלמים למרות הכל.


דבר נוסף שעמד לנגד עינינו זה שאנחנו, יחד עם המעסיקים ויחד עם הממשלה, למרות שאני נציג עובדים חשבתי שאסור לעודד עובדים לא לבוא לעבודה. אם אנחנו רואים את היום שלאחר המלחמה יש לנו אינטרס שהעסקים יהיו פתוחים עד כמה שניתן כפוף להוראות פיקוד העורף, ויצרנו איזה שהוא מודל שנותן מענה עד השלושים ואחד לשביעי. כי אם היינו יוצרים מודל שלמעשה אומר לכל העובדים תבואו, לא תבואו, תקבלו שכר, היינו יכולים להציג איזה שהוא מצב שגם אם עובדים יכלו לבוא לעבודה, חלילה היו מתחמקים, וגם אני כנציג עובדים רואה את האחריות בהגעת העובדים לעבודה עד כמה שניתן. מצד שני יש הרבה אמהות לילדים, שברמה אובייקטיבית, וכולנו הרי הורים, לא יכולים להגיע לעבודה, ולו בגלל שאין מי שישמור על הילדים, והרי כולנו יודעים שאין גנים, אין קייטנות וכדומה. אנחנו נמצאים בתקופת החופש הגדול אז על אחת כמה וכמה אין כמעט פתרונות.


מבחינת העובדים אני שמח שהגענו לתוצאה שלמעשה, בהנחה שהחוק הזה יעבור, כל העובדים, ללא יוצא מן הכלל, יקבלו את המאה אחוז משכרם, ואני מקווה שבזמן. אם משכורתו של העובד אמורה היתה להיות משולמת בראשון לחודש הוא יצטרך לקבל את המשכורת בראשון, ואם בתשיעי, בתשיעי, וכדומה. המודל הזה, כמו שאמר ג'קי, אמנם אני לא בצד של המעסיקים אבל אני גם רוצה להתייחס, להיות הגון, הוא לא תמיד נותן מענה למאה אחוז העסקים בצורה המלאה. אבל אמר יושב ראש הוועדה שעבדתי במס הכנסה, ואני חששתי יותר מכל שנלך לאיזה שהוא מודל שנכנסים לבדיקות, לעובדת יש ילדים קטנים, עד גיל כזה, היינו מגיעים למצב שבשורה התחתונה המלחמה היתה נגמרת, הצעקה היתה צעקה איומה והעובדים והמעסיקים לא היו מקבלים את הפיצוי. ולפעמים תפסת מרובה לא תפסת, אתה יכול אולי לקבל את השכר או את הנזק העקיף בעוד שנה אבל לא תמיד בטוח שזה יעזור לך.

לכן אני חושב שצריך לברך על המוגמר. בסך הכל יש פה מענה כמעט מלא ששני הצדדים, וגם צריך לזכור דבר נוסף, אני לא מייצג את הממשלה אבל אני חושב שלהסתדרות אחראית צריכה להיות ראייה משקית, ראייה כוללת, ובסך הכל לממשלה אין כמה שצריך מיליארדים. יכול להיות שאם רוצים לפצות צריך שלושים וארבעים מיליארד, הרי אין יש מאין, אי אפשר יהיה לשלם. ולמזלנו הטילים עוד לא הגיעו לתל אביב ולא למקומות אחרים, האיזור היה מוגבל והצלחנו במיפוי שעשינו, ועברנו פשוט יום יום, איזור איזור, במטרה להכניס את האיזורים הנוספים לתוך המפה שתסדיר את התשלום שכר ואת הנזק העקיף, אני מקווה שגם בנוסף לחוק הזה יעבור היום החוק למניעת פיטורים, ותשלום שכר. כי בסך הכל אנחנו פתחנו חדר מצב, עשרות, אולי אלפי פניות, משהו כמו עשרת אלפים פניות ביום, של עובדים שבגלל חוסר הוודאות של הוראות פיקוד העורף, ופניות של מעסיקים, מרגישים מאויימים בפיטורים, יש חלק מהעובדים, אני לא יודע אם זה עשרות, אם זה מאות, שכבר פוטרו במהלך המלחמה, צריך לתת על זה את הדעת כי בסך הכל אותם אזרחים עוברים תקופה לא קלה, ודווקא בתקופה הזו, ופה אני אולי פונה למעסיקים לגלות יותר גמישות כלפי העובדים. יכול להיות שיש כאלה שהם אולי לא בסדר אבל הם היוצאים מהכלל. הכלל באמת חושש, הכלל באמת לא בא אובייקטיבית לעבודה. ובואו נעבור ביחד את המשבר הזה כדי שכולנו נצא ממנו מחוזקים.

בוקר טוב. דבר ראשון אני רוצה להדגיש ששמנו מול עינינו את הנושא של המסלול הירוק. ראינו בזה חשיבות עצומה, כי חשבנו שתשעים אלף עסקים, אם חס וחלילה ייקח חודשים אז כל מה שכולנו מדברים, כולל חברי הכנסת, כולל אנשי הציבור האחרים, שעסקים נכנסים לקשיי מזומנים, אין ספק כאשר השכר הוא מרכיב של שלושים וארבעים אחוז במחזור של העסק היה גורם להתמוטטות עסקים רבים, ולכן התנאי הראשון היה לקבל כסף תוך חמישה עשר עד עשרים יום, וזה היה בעיניי המוטיב לכל המהלך.


מאה שמונים אחוז, מנסים לצייר או לחשוב או נוטים לחשוב שיש איזה קשר בין יותר עובדים לפחות עובדים, מאה אחוז לשמונים אחוז. זה בסך הכל איזה שהוא פקטור, שהיו צריכים לייצר פקטור, אם זה שמונים אחוז או מאתיים שמונים אחוז, כדי שלג'קי מצא יהיה נוח אחרי עשרה ימים להעביר כסף לבנק. כי אם כל מודל אחר שהוא לא יודע להתייחס לאיזה טופס 102 שהוא מכיר אותו מהחודשים הקודמים, והוא יכול לסמוך עליו, כי בחודשים הקרובים המעסיקים דיווחו אמת, הם לא ידעו שתהיה מלחמה, הם לא ידעו לנפח, הם לא ידעו להוריד, לא שחס וחלילה הם לא דוברי אמת, אבל שמה מישהו יחשוד בהם, אז פה יש בסיס נתונים ברור, אחיד, כשעושים פקטור ממנו ברור לאן מגיעים. המספר מאה שמונים בא מהוראות השעה שהיו ב-99' וב-2000, כשישבה ועדה של יוני קפלן, עם המעסיקים, עם העובדים, והגיעו למסקנה שברוב המגזרים ההוצאות הקבועות, אם נניח שהעסק סגור לגמרי, ובכל אופן יש איזה הוצאות שהעסק חייב להמשיך ולשלם אותן, כמו שכר דירה, כמו ארנונה, כמו ביטוח, כמו ריבית לבנק, כמו התנאים הסוציאליים של העובדים. השכר ברוטו זה מאה אחוז, יש לזה עוד שלושים אחוז תנאים סוציאליים. אם אנחנו רצינו לייצר מצב שעסק סגור והוא משלם מעבר למאה אחוז משכורות לעובדיו, הוא צריך עוד אחוז מסויים, עשינו בזמנו בדיקה, אני אימתתי את זה עכשיו עם כמה עסקים, גם קטנים וגם גדולים, שנניח שעסק יש לו משכורות של מאה אלף, הוא מקבל עוד שמונים אלף, אז במאה אלף הוא מחזיק, סתם אני אומר, עשרה עובדים, עם שמונים אלף הוא יכול לשלם את שכר הדירה שלו, את הארנונה, את הביטוח ואת החלק היחסי בריבית ולהמשיך להתקיים עד שהוא יפתח את העסק. כמובן שזה לא אמור לתת פיצוי למלאי, שנשאר ומחכה לרגע שהוא יפתח את העסק. זה לא נכון לגמרי במפעלי המזון, אבל שם קיבלו היתרים לעבוד וניצלו את המלאי.

על הרווח, רבותיי, אמר את זה עופר, אם עופר דואג למעסיקים אז זה נהייה בסדר, אז אנחנו בכלל התבלבלנו בתחומים אבל זה טוב מאוד ואנחנו ביחד דואגים למשק. ואנחנו לא התכוונו לרגע אחד לקבל פיצוי, לא למחזור, לא לאובדן הרווחים, לא לבעיות עם הלקוחות בחו"ל, לא לבעיות עם הלקוחות בארץ. אנחנו במלחמה. ולכן אנחנו צריכים את המינימום כדי לאפשר לעסק להגיע ליום שאחרי המלחמה. המינימום הזה בעינינו זה לשלם שכר, זה לשלם את ההוצאות הקבועות ולצפות שמצד אחד המלחמה תסתיים מהר, ומצד שני הנזקים יהיו כאלה שאפשר לתקן אותם. אנחנו משקיעים מאמצים אדירים בזה שהנמלים יעבדו כסדרם, והם עובדים בינתיים כסדרם, בזה שהלקוחות לא יברחו, והם לא בורחים בינתיים. להגיד לך שזה יהיה המצב אם חס וחלילה זה ייקח חודשיים או שלושה, אני לא יכול להגיד לך. אבל כשאנחנו עומדים היום בשבועיים, וכשהתקנות האלה הן עד שלושים ואחד ביולי, נקודה, כלומר הן באות לפתור בעיה מהשנים עשר או שלושה עשר ליולי עד שלושים ואחד ביולי, אז הם בהחלט מדברים על הנזקים הישירים. ולכן המאה שמונים אחוז פותרים את בעיית הנזקים הישירים. כפי שאמרתי זה לא אמור לכסות את הדברים האחרים.

המאה שמונים אחוז חולק לשתיים, מאה אחוז שכר ושמונים אחוז פיצוי של נזק עקיף. האוצר ביקש מאתנו להשתתף איתו שליש שליש שליש, שליש הממשלה, שליש המעסיקים ושליש העובדים במאה אחוז, כפי שהיה דרך אגב במקרה קודם. היה מקרה כבר כזה. אנחנו טענו את כל הטענות ובסופו של דבר סוכם שהעובדים ישתתפו בעשרים אחוז, וזה על חשבון ימי החופש, והמעסיקים בעשרים ושבעה וחצי אחוז. רבותיי, אנחנו חלק מעם ישראל, צר לי להגיד למי שלא רוצה לראות את זה ככה. אין לי, לפחות כמי שנשא ונתן, ואפשר לצלוב אותי פה ובתקשורת, איפה שאתם רוצים, אין לי שום כוונה להתלבש על הקופה הציבורית, כי כל ויסות בקופה הציבורית להכניס כסף לקופה הזאת בא ממקום אחר. הייתי פה רק לפני חודש וביקשתי למו"פ וביקשתי לחינוך וביקשתי לחוק עידוד השקעות הון וביקשתי לשיווק לחו"ל. מאיפה זה בא. בהנחה שהקופה היא קופה אחת צריך להתייחס אליה באחריות. ולכן תרמנו גם את חלקנו, עשרים ושבעה וחצי אחוז. כשאנחנו מדברים על שבועיים מלחמה אני חושב שבמשק חזק כפי שאנחנו נמצאים אנחנו יכולים לתרום את העשרים ושבעה אחוז מהשכר.

הדבר הנוסף החמור ביותר זה האלטרנטיבה ללכת להוכחה פרטנית. רבותיי, גם כשהיו הוראות השעה וניתנה אפשרות לאנשים ללכת במקום למסלול ירוק להוכחה פרטנית, עד היום ישנם עסקים שלא קיבלו את הנזקים של מבצע ענבי זעם. ואנחנו חשבנו שזה עוד אסון. ולכן כשהממשלה אמרה רבותיי, הולכים בקו אחד, כדי שנספיק לשלם לכולם בזמן, עשינו את השיקול דעת הזה והחלטנו הולכים על זה.

תאמינו לי יכולתי לעשות קילומטרג' של פופוליזם על העניין הזה, ולדרוש את הלקוחות ואת האובדן ואת הכל. אבל מהעובדה שהממשלה אמרה עד שלושים ואחד ביולי, והיינו צריכים לקחת בחשבון שאנחנו עוסקים בכיסוי נזק של שבועיים, כשבדקתי את עצמי, גם בתעשייה, ואגב גם בשירותים, כי לפני שסגרנו הרמתי טלפון למנכ"ל איגוד לשכות המסחר. ולא אמרתי לו מה אנחנו הולכים לסגור. שאלתי אותו איך הוא יכול להעריך לי את הנזק העקיף, והגדרתי לו את ההוצאות הישירות האלה, הוא ביקש לחזור אלי אחרי מספר שעות, חזר אחרי ארבע שעות, אחרי שהתייעץ עם מי שהתייעץ, אמר לי אמרו לי מאה שמונים וחמישה אחוז. אמרתי לו מאה שמונים זה בסדר, אמר לי אני חושב שכן.

רבותיי, האמינו לי, אני לא יכול לראות עסק, ולא משנה כמה עובדים יש לו, הרבה או מעט. נהג מונית אחד שיש לו הכנסה של עשרת אלפים שקל לחודש, אם הוא מקבל במקום עשרת אלפים עוד שמונת אלפים השמונת אלפים צריך לכסות לו את הביטוח של המונית, את הטסט, כי האוטו עומד, הוא במקלט, שמונת אלפים שקל מספיק לחודש גם לנהג מונית. בעל חנות, שיש לו שני עובדים, שמשלם להם משכורת של חמש עשרה אלף ביחד, והוא בעצמו עוד עשר, עשרים וחמש, אין לו יותר מעשרים אלף שקל לשלם שכר דירה לחנות של המאה מטר, ארנונה לחנות, ביטוח לסחורה ובזה זה נגמר. ועכשיו אם הוא הרוויח שלושת אלפים שקל או הפסיד שלושת אלפים שקל, לפיין-טיונינג הזה, רבותיי, כשמדברים על תשעים אלף עסקים שרוצים תוך שבועיים להזרים להם כסף בלתי אפשרי להיכנס. החלופה היתה, שכפי שאמרתי לא יכולתי להסכים לה, שכל אופטמיטריסט, נהג מונית, יגיד כמה עשה.

ומי שיש לו עובד אחד שלא נעדר מהעבודה, מה הוא מקבל?

מי שיש לו רק עובד אחד, רבותיי, זה מה שאמרתי, לא מקבלים פיצוי, אוסם, שכולם באו לעבודה, אבל עשרים אחוז מהזמן יושבים במקלט, כי אני אומר לכם, מי שנוסע לחיפה, ואני מסתובב הרבה בחיפה ובצפון, הייתי בחמישה מפעלים בחצי יום, הייתי חמש פעמים במקלט כל פעם במפעל אחר. אז העובדים יורדים למקלט, רבותיי, עשרים וחמישה אחוז מהזמן אומר לי דן פרופר העובדים באים ויושבים במקלטים,

שרגא, לא זו השאלה, מפעל שלא נעדרו העובדים, אבל מה, הוא לא יכול לעבוד, אין לו סחורה, אין לו מוצרי יסוד שהוא צריך למפעל כי הוא לא מקבל ואין לו ייבוא של דברים, אין לו שום דבר ואין לו מכירות. איפה הוא?

אני רוצה לחדד, מה שמטריד, בייחוד לאור ההסברים, שבין הקטנים, שמקבלים, כי אין להם עובדים, לפי המחזור, לבין הקטנים עם מעט עובדים שלא מקבלים פיצוי ויכול להיות שלא ירוויחו בכלל. זו נקודת התורפה שצריך לעלות עליה. כל השאר הסברתם יפה מאוד.

אז אני רוצה להגיד דבר אחד ברור, ולכן התחלתי ואמרתי זה לא נועד לפצות על רווח או מחזור או משהו אחר. אין ספק, ובוא ניקח דוגמא קלאסית, עסק שהיה פתוח, שני עובדים יש לו בחנות, באו לעבודה, ולא מכר בשקל, אז אם העובדים באו למקום לכאורה הוא לא מקבל שקל אחד.

ולמרות זאת בתקנות התייחסנו אליו כאילו הוא לא הגיע.

רבותיי, בעל עסק שיום יומיים אף אחד לא נכנס סוגר את העסק, לא פותח אותו יותר, ומקבל את הכל.

בוא אני אגיד לך תחושה של חברי הכנסת מהבוקר. דיברנו על זה בבוקר, עוד מעט חברי הכנסת יתבטאו עוד פעם, אנחנו מפחדים שעסקים קטנים נפלו כאן בין הכסאות.

מר מצא, מהשכר היומי הממוצע של העובדה של הניזוק, מאה שלושים ושניים אחוז מוכפל בסך ימי ההיעדרות של כלל העובדים של הניזוק שנעדרו מעבודתם. זאת אומרת שאם הוא מגיע לעבודתו הוא לא מקבל שום פיצוי, למרות שהוא לא יכול היה לתת שום שירות.

רבותיי, הרי ברור לגמרי למה רובי מתכוון, ואין ספק שאם רובי היה במשא ומתן במקומי היה מגיע מהר מאוד לאותה החלטה, מהסיבה הפשוטה, הנזק עד היום במשק כתוצאה מאובדן הכנסה, מי שלא יודע, מעל לחמישה מיליארד שקל. מה שאתה מציין זה אובדן הכנסה בחנות אחת קטנה. אבל לעופר חסר עשרים אחוז ולמישהו אחר חסר עשרה אחוז, ולא תתחיל לבדוק מה חסר, ומה סתם כי זה עונתי ומה לא עונתי. אבל המספר הוא כבר חמישה מיליארד. היות והנושא הזה הוא בדיעבד הכל אז אני מניח שמה שקרה בשבועיים האחרונים הכל בתום לב, ועובדה היא שנכון ליום חמישי האחרון חמישים אחוז מהעסקים עובדים מלא, עשרים וחמישה או שלושים אחוז עובדים חלקית ורק עשרים וחמישה או עשרים אחוז סגורים לגמרי. אז ברור לגמרי שמי שעובד מלא, בואו נדבר דווקא עליהם, נגרם לו נזק במחזור. ואת זה לא קיבלנו. אבל גם במלחמות אחרות לא קיבלנו. והכי מצחיק שאני צריך פה לעמוד, הרי יכולתי להצטרף אליכם ותנו לי ותנו לי ותנו לי. אבל אם אתם חושבים שהמדינה יכולה לתת, תנו לי. ואם לא, תפצו את הנזק הישיר, ובמקביל כרגע אנחנו עוסקים בפיצוי ובתזרים מזומנים של עסקים קטנים וגדולים. רבותיי, אנחנו עוסקים עם הממשלה בהקמת קרנות לתזרים מזומנים לעסקים קטנים ובינוניים.

יש לזה פתרון, שלעסק היה צריך לפצות אותו במאה אחוז בכל תנאי.

אני לא בטוח שמפעלים גדולים לא בצרות, אבל יכול להיות שהתעשייה הצבאית, מפעל גדול, בצרות צרורות, ואין לו כסף,

זה משהו אחר, אבל נגיד כל עסק עד מחזור מסויים,

אני אשמח אם תחליטו לתת כסף לכיסוי המחזור. רבותיי, כל הסגירות זה על פי הוראה של פיקוד העורף. לא יכול סתם אדם לסגור ולקבל משכורת.

רבותיי, ליבנו התמלא הערצה בחצות לראות איזה קיוסק פתוח, או איזה פלאפל פתוח, ואמרנו זה גיבור, זה אדם גיבור.

אלה שפתחו חנות ולא הרוויחו, ואף אחד לא נכנס, זו אחת הבעיות שאני רואה, התלונות שאני מקבל זה על הנושא הזה. אני רוצה התייחסות, לחלק מהבעיה בכל העסק הזה, מעבר להערכה על עבודה, אבל הקטע הזה, הייתי רוצה לדעת אם יש דרך שאנחנו יכולים לתקן את זה כרגע, בהסכמה, ואם צריך הפסקה באמצע גם את זה נעשה, אני לא הגבלתי את הדיון הזה בזמן, חיכיתי אחרי ששר הבטחון דיבר, שנוכל להתייחס לזה יותר באריכות וברצינות, ואם צריך את ההפסקה נעשה את ההפקה. זה אני מניח שבהסכמת כל חברי הכנסת.

ג'קי, שאלה אחת לפני שנורית תדבר, אולי מישהו יגיד לי כמה כסף יש בקרן הפיצויים, של מס רכוש,

בקרן מבחינה רישומית, להבדיל מתזרים מזומנים, יש שלושה וחצי מיליארד שקל.

מה זה רישומית, סימן שזה הכל מחוייב כבר, לא לזה התכוונתי. נוריד את השאלה.

אקדים ואומר שמבקשים כאן מחברי הכנסת להצביע על תקנות לפני שיש חוק. לפני שיש חוק שמסדיר שני עניינים שהם במהות העניין. האחד שהיעדרות מעבודה לא תיחשב כהפסקת רצף בעבודה, והנושא האחר הוא חובת תשלום בגין היעדרות. שני נושאים אלו, שמוסדרים לכאורה בהסכם המשולש של הממשלה, ההסתדרות והארגונים הכלכליים, היו אמורים להיות מוסדרים בחקיקה. חקיקה כרגע אין, ואני סבורה שכל אחד יכול לשער לעצמו מדוע מבקשים שקודם יצביעו כאן על התקנות, שתיכף נראה מה הן עושות התקנות האלה, ואחר כך יביאו את החוק. כרגע מעביד שהעובד שלו נעדר מהעבודה יכול לפטר אותו ואין לו רציפות בעבודה. ואני לא יודעת איך אתם לא שמעתם על זה כי אני שמעתי שיש הרבה מאוד עובדים שנעדרו מהעבודה ופוטרו על הרקע הזה.


אבל בעוד שעתיים אתם מצביעים בעד החוק של אלי ישי בעניין הזה.

נורית, את טועה, ההצבעה הזאת, אני לא יודע מה לאלי למעלה ואם זה יירד למטה, אני מוכן,

זה חשש כי כרגע אין לי הסדר חקיקתי שרואה את העובד הנעדר כעובד שהוא שומר על רציפות בעבודה.

נצא מתוך הנחה שהכנסת לא מחוקקת שום חוק. הבעיה בלאקונה, או לא לאקונה, מצב כזה, אפשר לפטר עובדים, היא בעיה אחרת לחלוטין שאנחנו רוצים לתת לה פתרון בחקיקה ראשית. נצא מתוך הנחה שהממשלה לא יוזמת שום חוק. האם אנחנו לא רשאים לתקן את התקנות. ג'קי מצא מביא לנו תקנות קיימות, יש נוסח קיים והוא מבקש לשנות אותו על פי ההסכם.

אני חושבת שבלי הסדר ראשוני בחקיקה זו בעיה. אני אסביר למה. כי היעדרות מהעבודה איננה מכניסה את העובד הנעדר תחת המטריה של דיני עבודה, למעט בשביתה.

נורית, האם ההערות שאת אומרת לי כאן זאת אומרת את לא אומרת לי שזה בלתי חוקי. את אומרת לי שזה לא רצוי. האם גבירתי את אומרת לי שזה לא רצוי או שזה לא יכול להיות. זה חשוב לי להמשך הדיון.

מייד. אני עוד לא נגעתי בתקנות עצמן. אני קודם כל רוצה לומר באיזה מצב סטטוטורי אנחנו נמצאים, כאשר מגבשים כאן תקנות שלכאורה פותרות בעיה, הן אומרות שמי ששילם שכר לדידי בהתנדבות יוכל לקבל פיצוי. הן לא אומרות ולא יכולות להגיד שיש חובת תשלום שכר בגין אי עבודה. כיוון שדיני העבודה לא יוצרים מטריה נורמטיבית.

נורית שאלה, האם אנחנו יכולים להכניס בהסתייגויות שלנו את התיקון: מי שזכאי לשכר על פי חוק גם זכאי להגנה מפני פיטורין.

לא, זה לא בתקנות. את לא יכולה. את צריכה בשביל זה סעיף חוק מסמיך.

האם אני יכול, היא טוענת שהיום יכול כל מעביד לפטר כל עובד, לא לבקש ממך פיצוי אבל גם לפטר אותו ולא לשלם לו. זאת הבעיה.

נכון.

גבירתי היועצת המשפטית, אם אני אומר שאת צודקת אז זה לא קל לי.

רובי, אם ככה יכול להיות יותר גרוע, הוא עוד יקבל פיצוי על זה.

אני רוצה לומר שהחקיקה היא פשוטה יחסית, זאת אומרת זה תיקון חוק שאפשר היה לגבש אותו תוך זמן מאוד קצר, והיו נסיונות של חברי כנסת לגבש חקיקה מההיבט הזה, לפני שנקלענו לבעיית הרטרואקטיביות. כך למשל חבר הכנסת עמי איילון יזם חקיקה שבדיוק פותרת את העניין הזה, ואיך שהוא, הדברים, כיוון שהממשלה אמרה אני באה עם חקיקה משלי אז הדברים נעצרו. אז לא היתה לנו גם שום בעיה של רטרואקטיביות, כי בימים הראשונים עוד לא פוטרו עובדים, מכיוון שמי שכבר פוטר, תראו, כשאתם הולכים לקבל איזה שהוא חוק או איזה שהוא הסדר סטטוטורי תחשבו תמיד על הדוגמא הפרטית, כי זה הרבה פעמים מבהיר. בעל מפעל שכבר פיטר עובדים, עובדים שכבר לא נמצאים שם, כדי להחזיר אותם באופן מלאכותי לעבודה ולראות את התקופה הזאת כתקופת רצף זה עושה בלגן לא נורמלי. זה לא דבר של מה בכך.ולכן החקיקה הזאת היתה צריכה להיות הדבר הראשון שקרה.


אני מוכרחה לומר שעם פרוץ הקרבות אנחנו קיבלנו בלשכה המשפטית פניות רבות של חברי כנסת שהיו מוטרדים מהבעיה הזאת. ואז כשגובשה הצעת החוק של עמי איילון היא נועדה באמת לפתור את העניינים. וזה גובש כבר לפני למעלה מעשרה ימים וזה נועד לפתור את העניין.

מה עמדת האוצר אגב לתיקון כזה בחקיקה?

הרי האוצר יזם תיקון משלו כאילו, מכיוון שיש הסדר של הטריי-פרטיס עכשיו, נכון,

מה זה המונח המשפטי "כאילו", המונח המשפטי "כאילו" זה אומר שכאילו ובסוף הם לא עשו את זה?

זה לכאורה. עכשיו בואו נדבר על התקנות. התקנות, הבעיה העיקרית כפי שהיא בתקנות זה שיש אבחנה משמעותית ביותר בין יישובי ספר, שהוכרזו על פי הכרזה מ-74', לאמור יישובים שנמצאים ארבעה קילומטר מקו הגבול, לבין היישובים האחרים שכרגע נמצאים במיתחם שהוכרז על מצב מיוחד בעורף לפי חוק ההתגוננות האזרחית. לגבי יישובי ספר יש להם אופציה לבחור בין שני מסלולים. מסלול ירוק, שאיננו מצריך הוכחת נזק. הממשלה לא הבינה, אז אני אסביר. יש כרגע לפי התקנות שמונחות לפניכם, יש שני מסלולים שבהם יכול לבחור יישוב ספר, אותו יישוב ספר שנמצא בהכרזה המקורית מ-74', ויש מסלול אחד שפתוח בפני היישובים האחרים. מנסים כאן לשכנע אותנו שזה הרי נורא טוב, המסלול שאיננו מצריך הוכחת נזק, כי זה המסלול של המאה שלושים אחוז, מאה שלושים ושניים וחצי, לצורך העניין מאה שלושים, זה המסלול הכי טוב. כי הוא ללא הוכחת נזק. ויש גם ניסיון מן העבר.

אגב הניסיון מן העבר, כשהוא היה בשנת 2000 ודיבר על מאה שמונים אחוז, לגבי כלל היישובים, כולל יישובים שנכנסו בהכרזה מיוחדת תחת המטריה הזאת של יישובי ספר, והם אותם יישובים שהיו תשעה קילומטר מהגבול ולא ארבעה קילומטר מהגבול, זה היה בתעשייה בלבד. זאת אומרת זה לא ניסיון שאיתו אנחנו יכולים היום לומר שכל מי שבמסלול הירוק מה שנקרא, עדיף לו.

צריך דבר נוסף לזכור, שאלה שבמסלול הירוק, אם יש להם עובדים שמגיעים לעבודה הם אינם זכאים לשום דבר. כי המכפלה היא כפול שכר עבודה. ואפס במכפלה נותן תמיד אפס. זה פעם למדתי מתמטיקה. צריך לזכור עוד דבר, לגבי אלה שהם בהסדר המיוחד שאינם יישובי ספר ואין להם את שתי האופציות, יש להם עוד בעיה. ועדת ערר וועדה מיוחדת היא לא קיימת לגביהם. כי יש לנו בחקיקה המקורית ועדות ערר שקיימת רק לגבי יישובי ספר, אותם יישובי ספר שהוכרזו. זאת אומרת אלה של המאה שלושים ושניים אחוז אין להם מוצא. זאת אומרת כזה ראה וקדש. או שאתה מקבל את זה ובולע, אם לא, אם אתה חריג אין לך בעצם כתובת.

לדידי זה לא מידתי. הפער בין שני הסוגים האלה, של יישובים כמו חיפה, כרמיאל, ואני לא רוצה עכשיו למנות את כולם, שלא הוכרזו כיישובי ספר, מול היישובים שכן הוכרזו, הפער הוא לא מידתי. אפשר לומר שפער מסויים אפשר לקבל. למה, כי יכול שתיטען הטענה המשפטית שמי שהוא יישוב ספר בארבעה קילומטר הוא בגדר לעולם פגיע. אז לעשות לגביו דין מיוחד, שזה בעצם האוצר, הרי מה הבעיה של האוצר, למה הוא לא רוצה להרחיב את ההגדרה של יישובי ספר, זה ברור, כיוון שהם מקבלים מאה פלוס מאה. זה החוק. הם מקבלים מאה אחוז משכר העבודה ומאה אחוז מהנזק העקיף. הם צריכים להוכיח אותו. זה מה שקיים היום. זה החוק. אבל כשאנחנו באים להוסיף על הקיים בהסדר מיוחד האמירה הזאת שאומרת יש מקום לייחד את יישובי הספר שהם בחזקת ספר תמידיים בהפרש של שבעים אחוז או ששים ושבע וחצי זו אמירה לא מידתית. כך שאני מצביעה בפניכם על הקשיים שקיימים בתקנות שצריך להביא אותם בחשבון, כי יכול שאם תבוא מחר איזו שהיא תקיפה משפטית של העניין האי מידתיות צריכה להילקח בחשבון.

נורית, עד לרגע זה הסברת בטוב טעם משפטי מה שצריך לעשות, תסבירי לי בלשון עברית פשוטה מה אני צריך לעשות. לא הבנתי מילה אחת ממה שאת רוצה. תסלחו לי, אני לא כזה קשה הבנה, אני באמת לא הבנתי. אני רוצה להבין מה את רוצה, אני כיושב ראש מה אני צריך לעשות הרגע, לאשר, לא לאשר, כל מה שדיברת עד עכשיו, את מדברת משפטית כרגע. אני רוצה שהיא תגיד לי מה אני צריך לעשות. האם את ממליצה שאני אאשר, האם את ממליצה לא לאשר, מעבר לכל המשפטים שדיברת שרובי הבין שאני צריך עוד ללמוד משפטים שלושים שנה. אני מדבר קודם כל עברית פשוטה, לאשר או לא לאשר. לא טוב, כן טוב. אני רוצה לשמוע תשובה. היא הסבירה לו עשרים דקות, אני לא הבנתי מילה אחת.

מה שאני מציעה זה לא להצביע על התקנות כפי שהונחו כאן אלא להכניס בהן שיפורים. והשיפורים צריכים להיות בהיבט של צמצום הפער,

זאת אומרת גבירתי אומרת לי כאן שאני לא אצביע, וגם אם אני אצביע ואני משפר שיפורים זה בניגוד לממשלה, הממשלה תמשוך את ההצעה. זו ההצעה של גבירתי?

מה שאני אומרת זה שהממשלה מבקשת מכם להצביע על התקנות כפי שהן. התקנות כפי שהן בעיניי לוקות בפגם מהותי. הפגם הוא שקיים פער שאי אפשר לדעתי להצדיק אותו בין מה שקורה ביישובי ספר לבין מה שקורה ביישובים שהם נמצאים בהכרזה של מצב מיוחד בעורף. אם לא יצומצם הפער, ופער מסויים אפשר לקבל, ואני גם הסברתי את זה, פער מסויים אפשר לקבל,

אם הממשלה אומרת לי שכל תיקון היא מושכת, לא להצביע? אני שואל,

אמרה היועצת המשפטית שלפי דעתה זה לא מידתי. היא לא אמרה שאין אפשרות להחליט. אני יכול לדרוש להגדיל, אתה יכול לדרוש להקטין, זה פוליטי. היועצת המשפטית מזהירה את הוועדה לא מבחינת הסמכות שלה להצביע אלא מבחינת תוכן התקנות שמובאות בפנינו. והיא מזהירה אותנו לאמור שהתקנות האלה יכולות להיות כאלה שהן פוגעות באזרחים בצורה לא מידתית. קודם כל אם להצביע או לא להצביע שיקול הדעת הוא לא של היועצת המשפטית, כי היא לא באה ואומרת שהתקנות הן מחוץ לסמכות. היא אומרת התוכן של התקנות מביאות אותנו למצב שבו הן מחוץ לסמכות. אבל היא לא אומרת לנו אסור לכם להצביע משום שאין חוק שמסמיך אתכם להצביע. ולכן שיקול הדעת אם להצביע או לא להצביע הוא שלנו.


עכשיו לגבי המידתיות, עם כל הכבוד לאמירות המשפטיות של היועצת המשפטית, ועם כל הלב הכבד שיש לי מההסכם המשולש לגבי רבים מאזרחי ישראל אני חושב שהמידתיות באה לידי ביטוי בגוף המשולש אשר הגיע לידי הסכמה. שזה דבר שבא לשיקול דעת מכריע מבחינתנו כאשר אנחנו באים ומתחשבים בעניין זה. אני חושב שזה יעמוד בפני כל מבחן משפטי אם נצביע. אני רק לא אומר שלא רצוי שבמקומות שאנחנו יכולים, מבחינת הסכמת הממשלה, לא מבחינת כפייתנו, כי אנחנו יכולים להגיע למצב שבו אם לא נצביע על התקנות האלה, ואני אומר זאת לפרוטוקול על מנת שרשויות משפטיות שיכולות לבוא ולבחון את הנושא שלנו, לבוא ולומר שהתוצאה יכולה להיות כזו שאנחנו נגיע לראשון לחודש כאשר איש לא יוכל לשלם את המשכורות אשר אנחנו נצליח לשלם אותן בעזרת ההסכם המשולש הזה.


זאת אומרת לאחר שהוזהרנו והזהרנו את עצמנו מפני מה שאומרת היועצת המשפטית אני בהחלט חושב שאנחנו יכולים להצביע מבחינת המידתיות. יחד עם זאת אני בהחלט חושב שיש איזה שהם תיקונים שהממשלה יכולה להסכים להם, שאנחנו צריכים,

אני רוצה להגיד שני דברים. הרי ברור לי ואמרתי את זה עוד בבוקר שלדעתי צריך תיקונים כאן בנושא הזה. אבל חד משמעי זה יהיה אסון אם לא נספיק. אסון. אסון כי זה יצא רע בחוץ, ולכן אנחנו כן נצביע, אבל אני אעשה הפסקה של רבע שעה, עשרים דקות, אני אכניס את הצדדים אלי, אני אבקש לראות מה אפשר לגשר, אם אפשר לעשות שינוי. אבל חד משמעית רבותיי אנחנו נצביע היום, כי אני חושב שזה אסון, זה ייצא רע מאוד בחוץ. הפסקה של כעשרים דקות.

הפסקה

אני מחדש את הישיבה.

הערה לסדר, אני חושב שהציבור פה, היתה לך שיחה עם ג'ומס ועם רובי ודיברתי עכשיו עם אביגדור, אני חושב שיש פה הסכמה שנוסף לתקנות- - -

מה זה הסכמה? הסכמה והצבעה זה שני דברים. הצבעה זה כשאין הסכמה.

להוסיף את הפיצוי לעסקים קטנים,

אני מעלה את ההצעה של הממשלה להצביע, ואם תהיה הצעה אחרת נוספת,

אני לא חושב שזה תהליך נכון. זה לא מצב שבו אנחנו יכולים להרשות לעצמנו לצאת מפה היום בלי הסכמה.

או שתועבר הצעת הממשלה או שנדחה אותה ואז ההצעה האלטרנטיבית שאנחנו מוסיפים את אותו הדבר שסגרנו בחדר שהציע אותו ג'ומס ואחרי זה תמך בו רובי ואחר כך תמכנו כולנו, שהתקנה תחול לא רק על עצמאים שהם מעסיקים של עצמם אלא גם כאלה שהעסיקו שלושה עובדים. אלה שתי ההצעות.

אני חושבת שחשוב לנו לדאוג לאנשי עסקים קטנים. אני דווקא רציתי להתייחס לישיבה שהיתה, לא נתת לי אז שם לדבר אז אני רוצה לחזור למה שהיה שם. אני רוצה להגיד שכנראה במדינת ישראל יש עוד אוייב נוסף. לדעתי מה שקורה כאן היום, יותר מידי איטי ויותר מידי בירוקרטיה. אני רוצה להגיד שאני מודאגת להלוואות מימון עם ערבות מדינה ואני לא שמעתי תשובה ממנכ"ל משרד ראש הממשלה. אני רוצה שמישהו יתייחס לזה בגלל שבעצם התקשרו אלי אתמול בערב, בלילה, אנשי עסקים מצפון, והם מודאגים לדבר הזה. אני רוצה להגיד לך, אני אתמול קיבלתי המון טלפונים מעולים, שכל הפרסומות של משרדי ממשלה על זה שמעבירים, על מה שעושים למענם, לא מתורגם גם לרוסית וגם לאמהרית וגם לשפות נוספות. אני פשוט רציתי לדבר אז, אני מבינה שזה לא כל כך מתייחס לדבר שקורה עכשיו כאן, אבל אני חושבת שמדינה צריכה לתרגם את המעשים שלה לשפות חוץ מעברית.


וההלוואות, אני רוצה לדעת, אני חושבת שההסדר לא מייצג חלק גדול של העסקים, ועסקים קטנים במיוחד.

אני חושב שג'קי, ויושב פה עופר עייני, אני חושב שהאוצר התקדם התקדמות גדולה ובהסתדרות, השאלה עכשיו אותם אלה שיפלו מחוץ להסכם הזה. עכשיו מכיוון שהתקנות האלה הן עד השלושים ואחד ביולי, אנחנו לא יודעים אם המלחמה הזאת תימשך מעבר לזה, היתה פה הצעה שיהיה תיקון מסויים וניתן לרובי עוד לפרט אותה, מה שאמרנו בדברים האלה. אומר ג'קי שהאוצר מעביר את הדברים האלה כמו שהם. מה שאני הצעתי שמכיוון שאותם עסקים קטנים, הפיצוחיות וכו' יכולים להיפגע, בואו תתגבשו קצת ותעשו את זה. מצד שני הדבר האחרון שאני רוצה כאן, ואני אומר פה מול עופר, בן ביתי בבאר שבע, שחס וחלילה מה שיקרה פה שבגלל שלא עברה התקנה הזאת לא ישלמו פתאום משכורות בכל המקומות האלה. אני מבין גם שאפשר פה להכין איזו תקנה, חוק שכולם יהיו יישוב ספר ואז כולם מקבלים את התקנות. אנחנו לא רוצים להגיע לזה.

השאלה היחידה שאני פונה פה לראש וללב, יושבים פה שני אנשים מעולים, ג'קי ועופר, האם אי אפשר בכל זאת להוסיף, רבותיי, אורי ושרגע וג'קי ועופר וכל חברי הכנסת, הבקשה היחידה שלי מג'קי האם בכל זאת הוא לא יכול לעשות את התיקון הקטן הזה, כי יש לי חשש שאם לא נעשה את זה נפגע בהרבה מאוד עסקים קטנים, והרבה מאוד חברים שיושבים כאן לא יכולים להצביע מצפונית בשביל הנושא הזה. וזו הבקשה שלי מג'קי.

אני חושב שכל אחד כאן סייר, ביקר, התרשם, מעבר לכל הסיפור של המלחמה הזאת, שלא ברור עוד איך הוא ייגמר ובאיזו דרך הוא ייגמר ומתי הוא ייגמר, קודם כל בהחלט הצוות כאן עשה עבודה מעמיקה, כל אחד ייצג כמידת יכולתו את המגזרים ואת התחומים שהוא אמון עליהם, בהחלט הדיווח וההסברים היו מעניינים. אני חושב שגם היועצת המשפטית העירה נקודה, ומחובתה היה להעיר את זה, וזה חלק ממכלול הדיון ושיקול הדעת.


אני חושב שתוך כדי הדיון, ומדברי החברים ומרוח הדברים, אני אומר לך, לג'קי, אתה מייצג כרגע את העניין, לפעמים צריך להיענות לרוח הדברים. זה לא עולה הרבה, זו נקודה מחברת, זה לא הצעה להפוך את חיפה ואת כל היישובים ליישובי ספר, זה היה נכון מבחינה עקרונית אבל אין כסף לזה. זה סיפור החמישה מיליארד. אין אותם כרגע. אז הציעו לבטל את ההפחתה במע"מ, זו מדיניות אחרת שאנחנו לא נפתור אותה עכשיו בוועדת הכספים תוך כדי הסיפור. אבל כשכל כך הרבה גורמים כאן בקונסנזוס כל כך רחב, במכלול של דברים שפותר את כל ההיבטים, המשפטיים הם אפילו האחרונים שבהם, והציבוריים, שכל אחד יש לבשר בכל זאת לכל מיני גורמים שמשהו שופר כאן, אני חושב שזו תהיה טעות לא לקבל את זה. ואביגדור שהגיע באיחור חשב שאני רוצה לנגח את הממשלה.

המילה ממשלה לא הוזכרה כאן כל הדיון, אתה אבל הגעת וגם הצטרפת לרצון הזה לתמוך בנוסחה הזאת של עד שלושה עובדים, שמי שיש לו עד שלושה עובדים ייחשב כמי שאין לו עובדים בעצם, והטיפול בו יהיה כמו שמטפלים במי שאין לו עובדים. ואני חושב שכדאי להיענות, זה יהיה מסר חשוב. אני לא אומר שילכו כאן כיפופי ידיים ואני לא אומר שרוצים לעכב משכורות, אבל גם לנצח, כשלא צריך לנצח, זו גם כן טעות. זו פשוט טעות. זה לא יעלה לכם בהרבה עבודה, זה לא יעלה לכם בהרבה כסף, זה יהפוך את ההצהרות לאמיתיות יותר, שגם נהג המונית עכשיו הוא לא יצטרך לשקר ולהגיד שהוא לא עבד, אלא אתה אומר מי שיש לו עד שלושה עובדים מטופל במסלול הזה. בזה אתה מוריד את הסוגיה, אדוני היושב ראש, יש מקום לעשות את זה, אביגדור, על דעת כולם, ואני לא חושב שהממשלה תמשוך בגלל זה. אז אולי שרגא לא יכול לבוא וליזום דבר כזה, אבל שרגא לא מתנגד.

אני לא אוסיף על העניין הזה של שלושה עובדים כי נדמה לי שיש כאן מקיר לקיר לפחות עד רגע זה בוועדה הזאת לפחות בין חברי הכנסת, אבל יש לי כמה שאלות שיכול להיות שג'קי יוכל לענות לי.


אחת, איך במצב הנתון, לפי הסיכום שאליו הגעתם, אתם מונעים מצב שבראשון לאוגוסט, שזה אוטוטו, אם נמשכת פעילות מלחמתית העובדים אומרים והמעסיקים אומרים אם זה המצב למה שבכלל נצא לעבודה. מה התשובה של המדינה מבחינה זאת. כי ההסכם כרגע באופן חד משמעי, גם בפרשה הזאת של שלושה עובדים שאתם מתעקשים, וגם מול העובד הבודד שהדבר היחיד שהוא מפסיד זה אולי עשרים אחוז של ימי חופשה, משדרת את המסר עדיף, עשרים אחוז מהשכר על חשבון ימי החופשה, זה ההפסד היחיד של העובד הבודד. מהו המענה, איך מונעים מצב שמחר אנשים לא אומרים לעצמם אנחנו לא מתייצבים לעבודה.


שאלה שנייה - רשויות מקומיות, לא הבנתי מה קורה אתם. האם מבחינת תשלום השכר זה כן מחייב אותם, כי מבחינת הפיצוי כתוב חד משמעית זה לא מחייב אותם. מבחינת הנזקים בהסכם התלת צדדי שהם בכלל לא היו חלק ממנו מופיע סעיף שלא יהיה שום פיצוי לרשויות מקומיות,למרות הם לא ישבו שם סביב השולחן של משא ומתן. אם אני היום עובד של רשות מקומית האם אני אקבל משכורת בראשון לחודש או לא אקבל משכורת בראשון לחודש. והשאלה אם אני כן אקבל משכורת מי יפצה את אותה רשות על כך שהיום היא משלמת שעות נוספות למי שכן יצא לעבודה, מעל ומעבר, שלא לדבר על הנזקים האחרים ששמענו, ומאה חמישים מליון שדיברו עליהם בבוקר זה צחוק מהעניין מבחינת היקף של הנזקים.

מעבר לדאגה לעובדים נדמה לי שהציבור שהכי מודאג זה דווקא העסקים הקטנים והבינוניים. הם הכי מודאגים כי התעשיות הגדולות היו פותרים את הבעיות שלהם, אם יפתרו אותם בעוד חודש, יפתרו אותם בעוד חודש וחצי, לא קרה כלום. התשובה המיידית היא דווקא לאותם אנשים שאין להם ממה מחר בבוקר לשלם את המשכורת ואם הם לא יבואו עם התביעה שלהם לבנק הבנק לא יתן להם אשראי בשביל לשלם את המשכורות בראשון לחודש. וכל העניין הזה בנוי, גם הבנקים בתוך העניין, שבסופו של דבר יש מישהו שמביא למצב שהבנקים נותנים לבנאדם שלא היו לו הכנסות בשלושה שבועות האחרונים לאפשר לו לקבל משכורת באשראי של הבנק על פי תביעה שהוא מגיש לממשלה. ולכן אני חושב שאם אנחנו לא מרגיעים את האנשים האלה אנחנו לא מגיעים למצב שבו עשינו את מלאכתנו.


הדבר השני, אני מוכרח לומר שאין פה בעיה של קואליציה ואופוזיציה, יש פה בעיה שקודם כל אנחנו צריכים להעביר את החוק הזה היום, לא יעזור כלום. כי בסופו של דבר צריך לדאוג לעובדים. ולכן צריכים כולם להתגייס, ללא יוצא מן הכלל, למצב שבו אנחנו מגיעים לאיזה שהוא סיכום. כי אנחנו לא יכולים לצאת באיזה שהוא מסר מתוך החדר הזה, מהממשלה, מכל דבר אחר, ולא לסכם את זה היום. לכן צריך להיות מוסכם על כולם שאנחנו גומרים את זה היום.


הדבר השלישי, הממשלה החליטה מה שהחליטה, חתמה על הסכם. יכול להיות שטעו גם בהסכם. ולכן אני מבקש בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, ואם לא אני מבקש התייעצות סיעתית ארוכה, שעם כל הכבוד למנהל רשות המסים ולאחראית על כלכלת המסים ביועץ המשפטי לממשלה ולכולם בסופו של דבר ההחלטה הזאת צריכה להיות של שרים. ואני מאוד מבקש שיתנו להם את ההזדמנות ללכת לשר האוצר, להציג בפניו את הסוגייה, ואחרי שהוא יחליט את החלטתו ויגיד זאת החלטתי אני אומר לך, לי לא תהיה ברירה, כקואליציה, לבוא ולהצביע בעד העניין. אני דרך אגב חושב, ואני כמעט בטוח, שאם אנחנו נשב ונדון בדבר הזה בצורה הכי ברורה שאפשר אני חושב שהוא גם יסכים. אני רוצה להזכיר לחברים שהזמן לא נגמר. אחרי שנעביר היום דברים אפשר בשבוע הבא, אם יש עוד תיקונים שצריך לעשות, אפשר לעשות עוד תיקונים ולסיים את העניין.

אני רוצה לדעת אם נפתר העניין של הלאקונה ושל החפיפה בין חובת תשלום שכר לבין החובה שלא לפטר עובדים. ואני עומדת על הדבר הזה כיוון שאני יודעת שבפועל כבר פוטרו עובדים. פוטרו כבר לפחות אלף עובדים.

חבל מאוד שראשי הרשויות, שכל שעה מופצצות על ידי טילים עזבו עכשיו את החדר,

אני אמרתי להם שאני אקיים דיון נוסף בעניינן של רשויות. הם יודעים, אמרתי להם.

נזרקו פה לחלל האויר, שלושה מיליארד, ב-2004 אני רוצה להגיד שכשהלכו לעשות התנתקות מצאו כסף ועשו חריגה של שלושה אחוזים מהתוצר הלאומי. מצאו את הכסף. זאת אומרת אם רוצים אפשר למצוא כסף גם עכשיו. אנחנו עכשיו מאוזנים בתקציב, אז אפשר להחריג אותו קצת ולמצוא את הכסף גם כדי קצת להרחיב את יישובי הספר ולהכניס שם את צפת וכל יתר היישובים שמופגזים. אני לא חושב שבתי עסק צריכים להיות מובדלים בין אלה שנמצאים בטווח של ארבעה קילומטר ואלה שלא.

אני לא רוצה סיבוב נוסף, אני רוצה להתייחס, לדבר אל ג'קי ואל החברים להסכם, מההסתדרות והמעסיקים. אנחנו, מתוך באמת ראיית המצב, לפני שבוע יכולנו להביא לידי כך שהכנסת תחוקק חוק. ואנחנו עמדנו, אנשים מהאופוזיציה, מתוך אחריות מלאה, וסירבנו לאפשר את הדיון בחוק כדי לאפשר לכם להגיע להסכמה. הבנו את הצורך שלא יהיה מצב שבו הכנסת תחוקק ותבטל אפשרות ללכת למשא ומתן בין המעסיקים. וזה עשינו, החברים מהקואליציה והאופוזיציה מתוך אחריות לאומית.


עכשיו אני יודע, ואתה גם צודק, שיהיה אשר יהיה, אנחנו בסופו של דבר לא נעכב את ההסכם ביניכם. אבל אנחנו פונים אליכם ובאים ומציעים לכם דבר, שגם שורת השכל וגם שורת הלב דורשות את זה. אנחנו מתוך אחריות מלאה לעקרון של מתן ביטוי של כבוד לאנשים שבאים לעבודה בימי חרום, ביטוי של כבוד לאנשים שבאים לעבודה, שאומרים על אף כל הסכנות העומדות אנחנו רוצים לפתוח את עסקינו כדי להוכיח לציבור עסקים כרגיל. מתוך ראיה שאנחנו לא מפחדים מאותם אלה הקמים עלינו להשמידנו כמדינה. יש גם כאלה שיאמרו כעם.


עכשיו אנחנו באים אליכם, ומבקשים מכם לתת מענה לאנשים שהם בדרך כלל אנשים שהעסקים שלהם זה מה שיש להם, והם אנשים שאוכלים מן היד אל הפה, אין להם בנקים מאחוריהם, אין להם תכניות עסקיות מאחוריהם, הם אנשים שבאים בבוקר וסוגרים בערב, ויש להם גם עובדים. עכשיו באו איגוד לשכות המסחר, ומדבר על מעסיקים, עד עשרה עובדים. באו חברים כאן והציעו עד חמישה עובדים. בא חבר הכנסת חיים אורון, עם עזרתי הצנועה, והציע הצעה, באנו וניסינו למצוא גשר בין אותם דברים שהם כל כך הכרחיים, באנו ודיברו, באו וניסו לשכנע אותנו ועמדנו אחרי האמירה והעמדה שלנו שיש לה גם ביטוי ערכי. ואנחנו מבקשים ממך שלא תיקח בחשבון את העובדה שאנחנו נצביע בעד, כי כבר, בצדק רב, יושב ראש הקואליציה, או לפחות יושר ראש סיעת קדימה, כבר ביקש התייעצות. אני יכול גם לבקש התייעצות יחד עם ישראל. אני רוצה לפנות אליכם, גם להסתדרות, גם לשרגא וגם אליך. ההצעה הזאת כולנו התאחדנו עליה. היא לא משמעותית מבחינת ההסכם שלכם. ברור שיש פה איזו שהיא קריסה, ברור שיש פה איזה שהוא סדר באותו דבר שהבאתם בפנינו. אל תחששו מאף אחד כי כדי לחזור אלינו קודם כל תעברו עם זה.

יותר מכך, מצא, אתה יודע היטב שנושא החקלאות לא נגמר ונושא התיירות לא נגמר. מצויין. בואו נסיים את העניין הזה, ניתן את הכבוד הערכי לאלה שפתחו את אותם עסקים אישיים, ונעריך את המצב. זאת אומרת מעסיק של עד שלושה עובדים. אני מבקש ממך להיעתר לבקשתנו, כי יכול להיות שאנחנו נעמוד על הבטחתנו. לא יכול להיות, אנחנו בדרך כלל מחזיקים בהבטחתנו. יחד עם זה אל תעמיד אותנו בניסיון, כי אנחנו לא רוצים להיות אלה שתמיד יאמרו לו.

ההצעה היא מאוד פשוטה, אני מבין שהיא מעוררת בעיות. בסעיף 2 (א), לגבי ניזוק שאין לו עובדים, על הסעיף הזה אנחנו מציעים להוסיף,

מה הסעיף הזה אומר?

לגביו קובעים את הפיצוי בהתאם לתחשיב מסויים, שאנחנו לא רוצים לשנות אותו, של הכנסתו החייבת, בתקופה המקבילה, לפי הדו"ח השנתי של 2005. זאת אומרת יש פה נתונים ברורים. אנחנו מציעים את הכלל הזה להחיל גם לגבי ניזוק שאין לו עובדים, או שיש לו עד שלושה עובדים. עכשיו ככה, אנחנו מדברים בקטגוריה שלכאורה לא מכסה פה בתקנות. אמר קודם ג'קי, אם במפעל שיש שלושה עובדים או חמישה עובדים אחד לא בא לעבודה, על פי הכללים הקיימים הם יקבלו בגין שלושה. הוא פלוס שניים של הבעלים. אז הוא לא בעל משחק. אם זה עסק שהעובדים שלו, אין לו בכלל עובדים, הסעיף המקורי חל לגביו. נשארנו עם מצב של עסק שיש לו עד שלושה עובדים שכולם באו לעבודה, אף אחד לא חתום שהוא נעדר, ובכל זאת, ואין כרגע שום דרך, ולא היתה להם שום הכנסה או כמעט לא היתה להם הכנסה, ואין שום דבר לפצות אותם. ונאמר כאן שהקבוצה הזאת היא משמעותית בעסקים קטנים. נכון שאמרו לנו לא שלושה, תלכו לחמישה, תלכו לשבעה. ראינו שאנחנו לא מצליחים. אמרנו שלושה זה באמת עסק קטן, גם קשה לי לראות פה איזה הכנסות בשבועיים בשמים, שימוטטו את כל המערכת. ישנם ספרים, אם אין ספרים ממילא אין סיפור. ואני מציע בעניין הזה ללכת לאיזה שהוא מסלול.


אמרתי בישיבה הקודמת, אני אומר גם עכשיו. כל העניין הזה עומד על ההנחה שאנחנו מדברים על חודש יולי בלבד. אם הוא הולך לחודש אוגוסט, ג'קי ידידי ועופר וברוש ייפתחו עוד המון דברים שאתם יודעים שלא מכוסים, בנזקים עקיפים. לכן אם זה הכל נגמר בשבועיים, בעזרת השם אומר ליצמן, נגמר הכל. ואם זה ייפתח למחזור נוסף נצטרך כנראה לפתוח עוד שורה של נושאים, ואגב כל אחד מאתנו כבר קיבל על זה מכתבים, רק הוא לא מעלה אותם מתוך רצון לגמור את העניין הזה.

אני חייב להודות, רבותיי, שאני דווקא מאוד מסכים עם חבר הכנסת רובי ריבלין. אחת הבעיות הכי גדולות בתוך המשא ומתן היתה איך אנחנו מעודדים את העובדים לבוא לעבודה, כמו את המעסיקים. ואחת הדרישות המרכזיות שלי היתה שאני רוצה שעובד שבא לעבודה יקבל פיצוי, כדי שיהיה איזה שהוא הבדל בין עובד שמגיע לבין עובד שלא מגיע. ובאה המדינה, בתוך המשא ומתן, ואמרה תשמע, זו אולי דרישה צודקת, כי צריך ליצור מצב שיש עידוד עובדים לבוא לעבודה, אבל אין כסף, אין מספיק כסף. בוא נלך הפוך, בוא שהעובדים יתרמו את חלקם, ואז הורדנו איזה עשרים אחוז ימי חופשה ואז יצרנו את ההבדל. אז אם חוזרים למנגנון הזה, שאני מברך עליו, על כל מה שאמרת, שצריך לעודד את המערכת הכלכלית לפעול ולעבוד ולפתוח, כדי לחזור הכי מהר לימים כתיקונם,

אתה לא מבין את ההבדל, פה אדם שפתח ובאו עובדיו לא מקבל אגורה.

אתמול הייתי בכינוסים, גם בנהריה, גם בכרמיאל וגם בחיפה. השאלה המרכזית היתה של כל נציגי העובדים שם, מה מפצים את העובדים שכן מגיעים לעבודה. זו השאלה המרכזית שהיתה שם. ואני אמרתי שם רבותיי, חשבתי כמוכם שצריך לפצות יותר, אבל המכפלות שעשינו מצאנו מנגנון מסויים. וזה ההסכם ואין בלעדו. זו התשובה שלי. אני לא נכנס לויכוח בין המעסיקים, אם יתנו יותר או יתנו פחות. אז אני אומר, אם נכנסים למודל הזה, של עידוד פתיחת עסקים, אני מבקש להיכנס למודל. מה שאני אומר בנשימה אחת תוסיפו איזה עשרה אחוז פיצוי לעובדים שמגיעים על חשבון המדינה. אני רואה שגם לזה יש רוב. ואז אין בעיה. על חשבון המדינה.

רבותיי, אני אומר לכם שההצעה הזאת, ופתחתי ואמרתי לכם, זאת לא הצעה שהתיימרנו לרגע לתת מענה לכל סוג וסוג של עסקים. זאת חליפה שבסך הכל נותנת מענה טוב לשדרה ארוכה מאוד של עסקים, גם הקטנים, גם הבינוניים, גם הגדולים, גם אלה שיש להם עובדים וגם אלה שאין להם עובדים. גם לגבי עובדים שחלקם הגיעו וגם לגבי עסקים שכל העובדים לא הגיעו.


עוד אמרנו שההצעה הזאת רלוונטית, או הנוסח שאנחנו מציעים רלוונטי עד שלושים ואחד ביולי. צריך לזכור, מדובר בסך הכל בשבעה עשר או תשעה עשר יום, שאנחנו לא מקלים בהם ראש, אבל זה לא חמישה חודשים. מדובר כאן סך הכל על שבעה עשר או תשעה עשר יום.

אני אמרתי עוד שההצעה הזאת היא לא סוף פסוק. אנחנו נמצאים בנושא של פיצויי מס רכוש. יש עוד שדרה ארוכה של פעולות שהאוצר מבצע. אני מאוד מקווה שתוך עשרים וארבע שעות נצא עם מהלך שנקרא הלוואות בעסקים הקטנים, בערבות מדינה או בבטחונות של מדינה. זה עוד פן מסויים לאלמנטים שאנחנו רוצים לתמוך,

אני רוצה להכניס הערה בסוגריים. אם הם רוצים לקחת את אותו מודל של קרן ולהעתיק אותו לגבי הסוגייה הזאת עכשיו כשאנחנו נמצאים במצב חרום אני חושבת שמראש, אני מודיעה פה לוועדה, כמי שהכינה את אותם תנאים, צריכים להיות שם תנאים הרבה יותר מקלים ממה שקיימים בקרן ההיא הקודמת. גם מבחינת העברת הכסף, גם מבחינת ההתנייה של העברת הכסף.

אני עושה הבחנה בין שני נושאים שאתם העליתם פה, שדאגתכם אליהם. זה עסק שיש לו חמישה עובדים. עסק שיש לו חמישה עובדים, אני מניח שרוב רובם של המקרים, לפחות עובד אחד לא הגיע לעסק. היתה שם אישה שהיו לה ילדים והילדים לא היה להם גן, או שזה היה גבר שהיה צריך לשמור על הילדים. התוצאה היא שמעסיקים, בין אם הם העסיקו שלושה עובדים ובין אם העסיקו חמישה עובדים או שבעה עובדים, יש מצב שעובד אחד לא הגיע. וביום שעובד אחד לא הגיע אותו בעל עסק מקבל פיצוי. ולפיכך אני חושב שמעסיק שיש לו עובדים, לא באמת הבעיה קיימת שם. כי רוב רובם של המקרים אין מצב שבו יש לו עובדים וכולם הגיעו לעבודה. אין מצב כזה. קטגורית אני אומר לך, אין מצב כזה. אז אתה עכשיו נכנס לשאלה אם יש לו עובד אחד והוא הגיע לעבודה. בסדר. אגב אותה בעיה שכאן קיימת כאן לאותה חברה עם מאתיים עובדים, שמה לעשות, רק מחציתם הגיעו, אבל אובדן הרווח שלה הוא פי עשרים יותר מאותם מאה עובדים שלא הגיעו פועלי קו ייצור. למה, כי זו גם כן בעיה חמורה מאוד. זה שהוא קיבל מאה שלושים ושניים אחוז זה לא אומר שזה כיסה לו את הרווחים.


לפיכך, יש מצב אחד שבעינינו הוא מצב שאותו אני רוצה שנעשה התייחסות קלה, וזה אותו בעל עסק, אותה פיצוציה, אותו אופטיקאי או אותה מספרה, שהוא בעצמו, ברמה הציונית, בא עם הדגל למקום ואמר אני משאיר את המקום פתוח. והוא, על פי הנוסח כיום, אם הוא עשה את זה הוא לא מקבל פיצוי, ואם הוא ישב בבית הוא מקבל פיצוי, ואם הוא הגיע לעבודה, למקום העסק שלו, והעסק היה פתוח אבל אף לקוח לא נכנס הוא לא מקבל פיצוי. זאת הבעיה היחידה. זה נכון שיש עוד, אתה אומר עשרים בעיות, אני אומר לך ארבעים ושתיים בעיות. למה, כי זה מודל גדול.


ולפיכך אני חושב שאם כל הח"כים שיושבים כאן, שבעל הפיצוציה, בעלת המספרה והאופטיקאי, כל אלה שאין להם עובדים, הוא זה שנגע ללבם, גם ברמה הערכית, אנחנו כאוצר יכולים להתחבר לזה, ואני מציע שאם תסכימו שזאת הבעיה היחידה, אני מציע כך, אני מציע את המנגנון הבא, רבותיי, אני בדרך כלל לא מרשה לעצמי להשתמש בביטוי הבא שאני אומר. רבותיי, בעוד שתים עשרה שעות בדיוק העובדים הולכים לקבל משכורת. וזה כמעט פופוליסטי להגיד את זה אבל בעוד שתים עשרה שעות העובדים והמעסיקים צריכים לדעת האם הם משלמים את המשכורת או לא משלמים את המשכורת.

אני מציע, שאם יש כאן הבנה שהמקרה שלו צריך לתת מענה זה אותו בעל עסק עצמאי, שאין לו עובדים, ובכל זאת הגיע לעבודה, הגיע לעסק שלו, ועל פי התקנות האלה אין לו מענה, אם זאת ההבנה וזאת ההסכמה מצדכם, שזאת הבעיה היחידה בשלב הזה, שזה מה שמטריד אתכם, אני חושב שאנחנו נדע לתת לזה פתרון.

רק אנחנו מבקשים לתקן את ההגדרה של עסק עצמאי, של עסק עד שלושה עובדים.

רובי, אני הבנתי מה אתה אומר. רק עוד משפט אחד, במקביל לתקנות כאן יש חוק היום, שהחוק הזה לא יוכל לזוז בלי התקנות האלה. החוק לא יוכל להתקבל בלי לדעת שיש פיצוי. ולפיכך נדמה לי שאם רוצים לתת מענה לכל המקרים, לכל החלופות, אז אמרנו מראש, אין שם. המקום היחיד שכואב אולי באמת, גם ברמה הציונית וגם ברמה הערכית, זה אותו מקרה שבו באמת לכאורה הוא בא, ברמה הציונית, ברמה הערכית, לא נוצרו לו הכנסות ובכל זאת פתח את העסק, ולכאורה כאן לתקנות אין מענה. אז באים עם שלושה עובדים ואחר כך יגידו מה עם ארבעה, וכשיבואו עם ארבעה יגידו מה עם חמישה, ויגידו שלושה ויגידו מה עם שניים.

לפיכך אני אומר, אנחנו לא יודעים לתת מענה, גם לא בצד התפעולי, למצב של מעסיק שיש לו עובדים. כי המעסיק שיש לו עובדים הולך למודל אחד ומעסיק שאין לו עובדים הולך למודל אחר. ובגלל זה אם תסכימו ואם תבינו שזאת באמת הבעיה שמטרידה אתכם, אותו מעסיק שאין לו עובדים ובכל זאת פתח את עסקו, ועל פי הנוסח כאן אין לו פיצוי, אנחנו חושבים שפה,

תודה רבה ג'קי מצא. שאלתי אותם אם אנחנו נצביע ויתקבל התיקון שחיים אורון הציע, אז הוא אמר שהוא מושך. ולכן , אז אני, יש לנו עוד לילה ארוך כאן רבותיי, אתם יכולים לנוח קצת, יש עוד הרבה זמן. כי אני לא אתן להם למשוך את התקנות, ולכן אני אנסה בכל מחיר להגיע לאיזה מצב שנוכל להגיע להסכמה גם אם נצטרך לדבר עם שרים, גם אם נצטרך עם אחרים. אני רוצה להגיע לאיזו הסכמה. אני לא אתן, נכון שמחר בבוקר יש משכורת, בגלל זה אני רוצה לגמור את זה היום, לא מחר בבוקר. ולכן רבותיי נעשה הפסקה רגע, נראה בדיוק מה שנוכל להגיע. אני מציע להתכנס בעוד שעה, שעה וחצי. רבותיי, אתם כולם משוחררים כאן.

הפסקה

רבותיי, אני מחדש את הישיבה. אנחנו הולכים להצביע, אנחנו מדברים על התקנות. על החוק אנחנו בהפסקה כי הם בודקים את הנוסח עדיין. תקנות אנחנו לא מקריאים בוועדה, ולכן אם יש שינויים מה שלא מופיע כאן תודיעו לפרוטוקול.

תקנה 1 (1) בהגדרה שווי של נזק עקיף המלים וביישוב ספר נמחקו. בפסקה (2) יש שם לגבי ניזוק שאין לו עובדים סכום הכנסתו החייבת ליום, כשהתוצאה מוכפלת במאה שלושים ושתיים וחצי אחוז, ולפי ההסדר יווסף סעיף לגבי ניזוק שאין לו עובדים ובעסקו אין הפסקת פעילות ומחזור עסקאותיו כפי שדווחו למע"מ או לרשויות המס בששת החודשים האחרונים נמוך משלושים אלף שקלים, חמישים אחוז מסכום הכנסתו החייבת ליום.


לגבי תקנה 2 (2) (ג) לגבי הקיבוץ במקום במפעל הקיבוץ יהיה כתוב בענפי תעשייה, מסחר ושירותים בקיבוץ.


בהגדרת השכר היומי הממוצע לעובד הוספנו: ולא יפחת משכר המינימום. בהגדרת יום היעדרות במקום יום היעדרות, יום היעדרות בשל המצב הבטחוני. בהגדרה אזור הגבלה – זה האזור המסומן במפה שבחלק א לתוספת השניה במועדים הנקובים בחלק ב לתוספת האמורה, מוכרז בזה יישוב ספר במועדים האמורים. אני חוזרת רגע להגדרת יום היעדרות, יום, לרבות חלק מיום.


בתקנה 5 ההצהרה שמצטרפת לתביעה, ויתרנו על ההצהרה של כל עובד בשלו תובעים פיצוי.

עכשיו אני רוצה מג'קי להודיע לפרוטוקול מה שסיכמנו. אבל קודם כל מה שביקשתי כאן, כרגע אנחנו נצביע על מה שאתם הגשתם לנו, מתוך אחריות לאומית, ואנחנו קיבלנו את הצד שלך שקודם כל אתה תיתן את הפתרון לכל אחד שיש לו, שהוא לבד עובד בחנות או בעסק.

לגבי בעלי עסקים עצמאים שאין להם עובדים והגיעו למקום העבודה שלהם הפיצוי יינתן בשיעור של חמישים אחוז מהכנסתם החייבת כפי שהיתה בתקופה המקבילה אשתקד, כפול מאה שלושים ושתיים וחצי אחוז. אנחנו הגענו לכאן עם בעל עסק עצמאי שסגר את העסק, אמרנו שהפיצוי שהוא יקבל לפי הכנסתו החייבת בשנה הקודמת, לפי ימי ההיעדרות שלו כפול מאה שלושים ושניים וחצי אחוז ולא יותר מפעמיים וחצי הממוצע במשק כפול מאה שלושים ושניים וחצי אחוז. זה היה הדבר שאתו באנו. ועכשיו באנו ואמרנו כך, לגבי עסקים קטנים שמחזור עסקאותיהם במצטבר במשך השישה חודשים של שנת 2006, ינואר עד יוני, אינו עולה על שלושים אלף שקל. רובי, סליחה, עם כל הכבוד, אפשר לחלוק, אבל זה לא בסדר מה שאתם עושים. יכול להיות שלא הבנתם, יכול להיות שאני לא הבנתי. אני עוד הכפלתי ממה שאתם ביקשתם. אתם ביקשתם עוסק זעיר קטן. עוסק זעיר קטן המחזור שלו שלושים אלף שקל בחוק מע"מ, מה לעשות, זה המחזור שלו בחוק מע"מ. תפתח את חוק מע"מ. סליחה, אתם אמרתם עוסק זעיר קטן. סעיף 31 לחוק מע"מ כתוב שלושים אלף שקל. ועוד אני הכפלתי את זה.

לגבי יחיד שעובד, אתה אמרת שחל עליו, זה שמקבל פיצוי כמו כולם, שמקבל לפי המחזור, בחוץ אנחנו בררנו, וזה מה שהתחלתי להגיד, התברר שרק אם הוא אומר שהוא לא עבד הוא מקבל. אתה באת לתקן את זה. עכשיו תוך כדי התיקון אתה רוצה להטיל עליו מגבלות. מה אתה עושה עם אדם שעבד יחיד, כמו שאמרת, נהג מונית שעובד, יוכל לקבל לפי המחזור שלו. אתה אמרת את זה בדיון לפני כל הסיפורים האלה.

המשא ומתן בינינו הוא כזה, תן לי אלף שקל, שבוע הבא אני מחזיר לך את זה. ההוא אמר אני לא מכיר את האיש הזה אבל בנאדם בא אלי בצורה כל כך ישירה, בנאדם ישר אני אתן לו אלף שקל, הוא צריך את הכסף, יום שישי עשר אני מחזיר לך. אומר לו טוב, נתן לו את הכסף. ביום שישי בשעה עשר הוא בא אליו, אומר לו אתה זוכר שאני חייב לך אלף שקל, אומר לו כן. אומר לו באתי להודיע לך שלצערי הרב אני לא יכול לתת לך אלף, אבל תן לי עוד אלף, בשבוע הבא אני נותן לך אלפיים שקל. אמר תשמע, בנאדם כזה ישר, בא אלי, היה יכול הרי לברוח, כל הכבוד, נתן לו עוד אלף שקל. שבוע שלישי, בא אליו בדיוק בעשר, אמר לו אתה זוכר שאני חייב לך אלפיים שקל, אומר לו כן. אומר עוד פעם אני לא יכול להחזיר לך את האלפיים אבל תיתן לי עוד אלף, שבוע הבא סופי אני מחזיר לך שלושת אלפים. זה כבר לא מצא חן בעיניו, אמר הלך החבל אחרי הדלי, אני כבר נתתי לו אלפיים, ניתן לו עוד אלף כדי לראות איך אני מציל את האלפיים. נתן לו עוד אלף. יום שישי הבא שעה עשר בדיוק מגיע אליו, אומר לו אתה זוכר שאני חייב לך שלושת אלפים שקל, אומר לו אתה לא חייב לי שום דבר. עכשיו אני אומר לך, עזוב אותי עם ההצעות, תגיד לי מה אתה רוצה שנצביע, נצביע. כל רגע אתה עושה גזירה יותר קשה מהקודמת. עזוב עד שלושים אלף. אומר ישראל בצדק, תשווה את האיש שלא פתח לאיש שפתח. זה הכל.

אני נוהג להקשיב למה שאומרים. אתה בתום לב אמרת בדיון הראשוני שגם אותו נהג מונית יקבל באופן אוטומטי. בחוץ, עם אחד מהחברים שלך דיברנו, ואפילו אורון הוטעה, ואמר לא, הוא מקבל בכל מקרה. בחוץ הובהר לנו שרק אם הוא אומר שהוא לא היה הוא מקבל. אתה באת ותיקנת את זה כאן.

ישראל ורובי, מי זה בעיניכם עסק קטן, זה הפיצוציה שדיברת עליו, מי הוא בעיניכם?

קטן הוא לפי העובדים.

ולא לפי מחזור? למה לא?

אותו אדם שלא פתח את העסק תשווה אותו לאדם שפתח את העסק, פחות אותו סכום שהוא גבה,

אז יש שכר מינימום, בואו נתייחס לשכר מינימום. בואו ניקח את שכר מינימום,

תגיד לי, אותו אחד שלא עבד לפי מה הוא מקבל?

לפי ההכנסה החייבת שלו בשנת 2005.

הוא אמר בחדר חמישים אחוז אני שמעתי. אז קודם כל זה נכון. אני שאלתי אותו כמה,

אתה הצעת שמי שבא ועובד יחיד יקבל מה שמקבל אותו יחיד שלא עבד.

אנחנו ליולי גמרנו. אם זה יהיה לאוגוסט אנחנו ניקח את זה בחשבון. באו אמרו אבל אנחנו מסכימים שאותו עובד, זאת אומרת אותו עובד יחיד, שפתח את עסקו, יושוו תנאיו לאדם שלא פתח את עסקו.

סליחה היום אותו אחד שלא עובד הוא לא הולך עם גב,

אתה הופך להיות לא ענייני.

אנחנו מדברים כרגע על היחיד שאין לו עובדים בכלל. שהוא מנהל עסק מסחרי בדרך כלל, אתה היום הולך לפצות אותו, לא משנה אם הוא פתח או לא פתח, לפי הדו"חות שלו ל-2005. בלי מגבלה,

עם מגבלה.

לפי הדו"חות שלו ל-2005. עכשיו חמשת אלפים שקל, אתה מדבר על רווח או על הכנסה?

תן לי להסביר. אמרנו שבעל עסק עצמאי שאין לו עובדים, שסגר את העסק, מקבל את ההכנסה של 2005 ולא יותר מפעמיים וחצי השכר הממוצע במשק. באו ואמרו תן גם למי שפתח פיצוי. הכנסה חייבת, לא מחזור. בעל עסק עצמאי שסגר את העסק מקבל לפי הכנסה חייבת שלו, ולא יותר מפעמיים וחצי השכר הממוצע במשק. עכשיו באתם ואמרתם זה שפתח תן לו גם כן משהו.

הבנתי שהנושא של השלושה עובדים נדחה לאוגוסט, וזה עוד מעט צריך להיאמר לפרוטוקול דרך אגב שאם זה יהיה באוגוסט זה רטרואקטיבי. דבר שני, אם אנחנו,

אמרנו ככה, אם באוגוסט את התקנות האלה, ונסכים לכך שמדובר בתוספת של שלושה עובדים, אזי ניקח את זה רטרואקטיבית. זה הסיכום.

ג'קי, אני רוצה להציע את הדבר הבא. אתה נותן לבנאדם לפי 2005 לכל מי שסגר את עסקו. למה לא נעשה למי שפתח את עסקו שהוא יקבל, לפי מי שסגר את עסקו, ותנכה לו מזה את הפידיון שהיה לו.

רבותיי, אתם יכולים לשבת כאן ולעשות תיאוריה, בסופו של דבר יש עשרות אלפי אנשים שצריכים להגיש טפסים. אני עסקתי בזה בימים האחרונים, ראיתי איך נראה הטופס, איזה עיבוד ממוחשב צריך לעשות לזה, אי אפשר לקזז את המע"מ שהוא עשה ודיווח וכן הלאה. אז בגלל זה אמרנו מחצית. פשטות. במקום להציע מאה אחוז פחות מה שהוא כן דיווח לי הצעתי חמישים אחוז.


אביגדור, כל מה שעכשיו נשאר ויכוח זה הדבר הבא, באנו ואמרנו שמי האוכלוסיה שמעניינת אותנו, העסקים הקטנים. מי זה עוסק קטן בעיניכם, מי שמחזור עסקאותיו בשישה חודשים אינו עולה על כמה? חבר'ה, אני לא רוצה שמשרד עורכי דין שיש לו מחזור של מליון שקל שפתח את העסק יקבל פיצוי, מה קרה, אז אני רוצה להגביל מחזור עסקאות.

הפסקה

ראשית הבהרה טכנית, כשדיברנו על השוואה לסוף 2005 הוספנו כאן התייחסות לגבי עסקים שנפתחו בשנת 2006 שהפיצוי ייעשה לפי כמובן לגבי אותם עסקים שאין להם עובדים, לפי הכנסה שמוגשת על פי דו"ח משוער שיוגש. זאת היתה הבהרה טכנית.


הסיכום שהיה עם אותם חכ"ים שיצאו אתי, ואת זה אנחנו מקבלים ואת זה אנחנו גם מצרפים להצעתנו כולה לגבי התקנות. לגבי ניזוק שאין לו עובדים, והגיע למקום העסק, הפיצוי יהיה בדומה לפיצוי שהיה למי שלא הגיע לעסק אבל בשיעור של מחצית מהפיצוי. כל זה חל, אותו פיצוי שיינתן לגבי בעלי עסקים שמגיעים לעסק, יחול לגבי מי שמחזור עסקאותיהם בחודשים ינואר עד יולי במצטבר לא עלה על מאה שמונים אלף ₪. שלושים כפול שש. מאה שמונים אלף ₪. במצטבר בשישה חודשים הראשונים של שנת 2006 לא עלה על מאה שמונים אלף ₪.

אני מסכים, רק תגלה לי מדוע אתם רוצים את זה בחישוב חצי שנתי.

קודם כל זה מרחיב את היריעה, לא מצמצם את הירידה. כמובן שכל זה מתייחס לאותם ימים שהוא פעל, והימים הרלוונטים זה אותם ימים במסגרת היישובים שלגביהם יש לגבי כל יישוב ויישוב את הימים הספציפיים שלו בהתאם להנחיות פיקוד העורף.

מאחר והקיץ ביישובים בצפון הוא בדרך כלל תקופה יותר טובה, ואנחנו עכשיו בחודשים יולי אוגוסט אני מבקש שזה יהיה מראשון ליולי 2005 עד שלושים ביוני 2006 שלא יעלה על שלושים אלף שקל בחודש. שזה יהיה במקום בחישוב חצי שנתי שזה יהיה בחישוב שנתי ובסך הכל לא יעלה על שלושים אלף שקל לחודש.

רבותיי, אתם יכולים לעשות מה שאתם רוצים, אני מצביע. מי שרוצה להצביע נגד, אני מצביע על התקנות,

כל הזמן דיברנו על עסק פחות שלושה עובדים. עכשיו אנחנו מדברים על מחזור. המחזור החודשי מחליף את השלושה עובדים? תסבירו לי, אז אני רוצה לדעת איך להצביע. אין ויתור, אולי אני לא ויתרתי.

מעסיק שאין לו עובדים ולא הגיע לעסק מקבל לפי שנה שעברה, לפי 2005, עצמאי שלא מעסיק עובדים מקבל לפי ההכנסה החייבת לשנת 2005 כפול הימים שהוא לא הגיע לעבודה, ובלבד שזה לא גבוה מפעמיים וחצי השכר הממוצע במשק כפול מאה שלושים ושתיים וחצי אחוז.


מעסיק שאין לו עובדים אבל כן הגיע למקום העסק שלו יקבל מחצית. זה רלוונטי לאותם עצמאים קטנים. מי הם העצמאים הקטנים, אלו שמחזור עסקותיהם במצטבר בשישה חודשים הראשונים של שנת 2006 לא עלה על מאה שמונים אלף שקל על פי דיווחים למע"מ.

עסק קטן, וזה בהמשך למה שהקראת מקודם, עם עובד אחד, שהחליט בכל זאת להגיע לעבודה, עם המצב, הוא מקבל אפס? אז זה לא בסדר.

על זה היה דיון של ארבע שעות.

היו שתי שאלות. שאלה אחת, מה קורה עם רשויות מקומיות. כי לפי החוק שעבר כאן כרגע בוועדה משותפת הן כן מחוייבות לשלם את המשכורת. מצד שני הן נופלות ממסגרת הפיצויים. זאת שאלה אחת.

רשויות מקומיות בהתאם להרחבה חייבות לשלם שכר עבודה. את הפיצוי על פי התקנות האלה הן מוחרגות ממנו. אם בכלל הן נפגעו דרך אגב. במה עירייה נפגעה, מה, היא איבדה הכנסות?

חוץ מהתשובה יפנו לשר הפנים לא שמעתי. אם זאת התשובה, בסדר.

לא, הוא אמר דבר כזה, הוא אמר זה לא עסק שהפסידו רווחים בגלל המלחמה. רק מה, גם אין שעות נוספות.

ברגע שאתה מפרסם הסכם מהסוג הזה, עם המגבלות שדיברנו עליהן כרגע של אנשים שכן יצאו לעבודה, במיוחד לאור זה שלא נעתרת לבקשה להכניס את שלושה תושבים ביולי, איך אתה כמדינה מונע מצב שממחר, מראשון לאוגוסט, אנשים יתייצבו אצלך.

החקיקה הזאת היא עד שלושים ואחד ביולי. אני לא יודע, אם חלילה תימשך הלוחמה, מה יהיה באוגוסט. כמו שאני לא יודע אני מניח שגם הם לא אמורים לדעת.

אם היום אתה יוצר מצב, ודיברנו על זה פה בדיוק לפני שעתיים, מוטב לעסק להיסגר מאשר להיפתח,

עסק של אדם יחיד זה גם בעל ואישה, רואים בעל ואישה כיחיד, עסק משפחתי?

אנחנו נבהיר שכן.

אני מבקשת, לי חשוב מאוד שההערה שאני אמרתי, כי אנחנו הולכים להצביע על זה, יש איזה סעיף שחשוב לי מאוד להגיד את זה כי אנחנו הולכים להצביע על דבר שסוג מסויים של אוכלוסיה יקבל אפס פיצוי, עסק קטן, עם עובד אחד, שהחליט בכל זאת להגיע לעבודה הוא מקבל אפס פיצוי.

אנחנו דנו על זה היום כל היום, גבירתי, אין מנוס, רצינו אחרת, ההחלטה זה הפשרה שהגענו. החברים יודעים. תודה רבה.

רק הבהרה אחת, האם דינו של עסק שפתח ויש לו רווחים מסויימים באותו יום, ועסק שפתח ואין לו רווחים, האם דינם אותו דבר מבחינת החישוב? שניהם ללא עובדים, ויש לו רווחים מסויימים באותו יום, ועסק שפתח ללא עובדים ואין לו רווחים.

אותו דבר.

אני חושבת שזו הפעם הראשונה, וצריך לומר את זה לפרוטוקול, שמתייצבים באותו צד הן הממשלה, הן הסתדרות העובדים, הן כנסת ישראל והן התאחדות התעשיינים, המעסיקים, לטובת העובדים, המעסיקים והעסקים הקטנים במדינת ישראל. התקנות הללו ואנחנו נצביע עליהן בקרוב והצעת החוק שהצבענו עליה היא לטובת המשק, לטובת העובדים, ואין ספק שזהו חוק טוב, הוא יסדיר את התשלום בזמן לעובדים, לאותו ציבור שכרגע נמצא במקלטים ולא יודע מה יקרה ביום הבא ובחודש הבא. ולכן אני חושבת שגם כן את כל הנושא של הנזקים הישירים של העסקים, שהכסף יגיע תוך פרק זמן קצר. אני חושבת שכל היישר כוח מגיע לוועדת הכספים שעשתה את זה והגיעו להבנות. ולכן ראוי שגם כן אם אנחנו מצביעים שנצביע על כל מה שהצעתם.

אני מודה לך. אני מצביע.





הצבעה





בעד התקנות – הרוב





נגד – מיעוט





התקנות אושרו.

הישיבה ננעלה בשעה 19:41