PAGE
1
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

01.08.2006

הכנסת השבע-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב ראשון
פרוטוקול מס' 59

מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

יום שלישי, ז' באב התשס"ו (01.08.2006), בשעה 10:00

הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (הענקת תעודת הכרה לבוגרי המקצועות הפארא-רפואיים), התשס"ו-2006, של חה"כ אברהים צרצור, חה"כ טלב אלסאנע, חה"כ עבאס זכור, חה"כ אחמד טיבי (פ/962).

חברי הוועדה: משה שרוני - היו"ר


דוד אזולאי


אחמד טיבי


אברהם רביץ

ד"ר בועז לב - משנה למנכ"ל, משרד הבריאות


ד"ר אמיר שנון - מנהל המחלקה למקצועות רפואיים, משרד הבריאות


ד"ר רחל צורן - נציגת הוועדה המייעצת


רונית אנדוולט - תזונאית ארצית, מכב"י שירותי בריאות


ציפי שדה - ראש אגף סיעוד בבי"ח, שירותי בריאות כללית


גור גולני - שירותי בריאות כללית


ד"ר גלעד כהן - מנהל מרפאת כאב, קופת חולים מאוחדת


מוטי מרומרי - יו"ר האיגוד הישראלי לטיפול ע"י הבעה ויצירה


עו"ד חן לבנת - האיגוד הישראלי לטיפול ע"י הבעה ויצירה


דניאל וייס - נשאי עמותת הפודיאטרים והכירופודיסטים


משה פריימן - האיגודים הפרה רפואיים


פרידה קורנבורט - יו"ר האגודה לקלינאי תקשורת


אנה בן אחיה - סגן יו"ר האגודה לקלינאי תקשורת


עו"ד אילן שלגי - האגודה לקלינאי תקשורת


מתוקה הורוביץ - יו"ר האיגוד העולמי למכלול הרפואה המשלימה


עו"ד הלית סלש - העמותה הישראלית לריפוי בעיסוק


עו"ד גילה רבינוביץ - יו"ר העמותה הישראלית לריפוי בעיסוק


אריאלה צור - מ"מ יו"ר העמותה הישראלית לריפוי בעיסוק


ד"ר גילה עמשלם - הריפוי הבינלאומי לריפוי גוף ונפש


עו"ד רענן הרזהב – שלוחת אוניברסיטאות דרבי ולסלי


מידד גיסין – צב"י- אגוד צרכני ישראל

ג'ודי וסרמן

וילמה מאור

מיטל בר שלום


הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (הענקת תעודת הכרה לבוגרי המקצועות הפארא-רפואיים), התשס"ו-2006, של חה"כ אברהים צרצור, חה"כ טלב אלסאנע, חה"כ עבאס זכור, חה"כ אחמד טיבי (פ/962).

שלום, אני פותח את ישיבת הוועדה. הנושא הוא נושא מורכב ובעייתי. יש אנשים אינטרסנטים ואנשים לא אינטרסנטית. אנחנו נשתדל להעביר את זה בצורה תרבותית ומכובדת לכולם. רשות הדיבור לחה"כ טיבי.

זה חוק לא קל, אבל חוק חשוב ביותר, בשל העובדה שיש לאקונה בחוק ובעקבותיה מצב של תוהו ובוהו. עד לפני שנתיים משרד הבריאות הוציא על פי תקנות רשיונות לעיסוק במקצועות רבים פרא-רפואיים. בעקבות פסקת בג"צ לפני שנתיים, נאסר על משרד הבריאות להוציא רשיונות כאלה, ולכן נוצר קושי וגם דאגה בקרב סטודנטים הלומדים את המקצועות האלה באוניברסיטאות בחו"ל, אצל בוגרים ומשפחותיהם. התחילו להתעורר שאלות, האם כדאי להמשיך ללמוד, מה קורה אם אלה שמתקשים למצוא עבודה ועל הצורך להסדיר את הנושא הזה בחקיקה על מנת שהלאקונה הזאת תתוקן.

הנושא הזה הוא לא חדש. בקדנציה הקודמת טיפלתי בו, וגם משרד הבריאות עצמו הגיש הצעת חוק שהתקבלה בקריאה ראשונה. העמדה שלי והעמדה של משרד הבריאות היא אותה עמדה. נמצא כאן ידידי ד"ר בועז לב, המשנה למנכ"ל משרד הבריאות, שמלווה את הנושא הזה תקופה ארוכה. משרד הבריאות מעוניין בהסדרת הנושא, כי הלאקונה הזאת לא טובה לאף צד, לא לבעלי המקצועות, לא לסטודנטים, לא למשרד הבריאות, לא למשק, לא לצרכים של המוסדות הרפואיים הפרטיים ולא לציבור בכללותו, בעיקר לא לבריאות הציבור.

ההצעה הזאת באה כדי להתחיל את התהליך ולהניע אותו בקדנציה הזאת. ישנה הסכמה שלי עם משרד הבריאות והממשלה, ולכן החוק הזה עבר פה אחד. התחנה האחרונה תהיה, שכל המקצועות האלה יעוגנו בחוק והעיסוק בהם יוסדר כדין. אני מכיר את הקשיים. אין אדם שקיבל כל כך הרבה פניות מבעלי מקצוע כאלה יותר ממני. חלקם ידעתי שקיימים, וחלקם, למרות השכלתי הרפואית, לא ידעתי שהם קיימים. זה אומר הרבה על הקשיים בהרצת החוק הזה קדימה. הסדרת הנושאים האלה במסגרת חוק, היא צו השעה.

נשאלת השאלה, איך לעשות את זה בצורה החכמה והמהירה ביותר. אני כמציע החוק רוצה שהנושא הזה יוסדר במהירות האפשרית. אני יו"ר הוועדה ומשרד הבריאות, אני מקווה, לא ניתן שהחוק הזה ימוסמס בדיוני סרק של כל מיני צדדים. אפשר לתקוע את החוק הזה בטיעונים צודקים של קבוצה אחת מתוך 25 מקצועות, או של שתי קבוצות. אני לא אתן שיתקעו את החוק. הציבור רוצה שהחוק הזה יעבור. לכן, אנחנו נצטרך למצוא את המשוואה שבסוף התהליך כל המקצועות האלה יוסדרו בחוק. השאלה היא, איך להאיץ את התהליך. האם להתחיל עם כל המקצועות האלה ביחד ואז לתקוע את החוק, או להתחיל באופן פחות יומרני ולדחוף אותו קדימה, כאשר במקביל אנחנו נמשיך לעבוד על הסדרת שאר הנושאים בחקיקה.

אני מצטרף לדבריו של חה"כ טיבי. הסוגיה הזאת מונחת לפתחנו הרבה שנים בניסיון להסדיר אותה. שנים ארוכות ניסינו להסדיר את המקצועות הרפואיים באמצעות חוק המסגרת למקצועות הרפואיים. למרות שנים ארוכות והרבה מאוד דיונים שהשקענו בנושא הזה, העלינו חרס בידנו להביא את הנושא הזה לחקיקה. עלה הנושא הזה בפני בג"צ, והוא החזיר אותנו כמה צעדים אחורה ואמר שאין לנו סמכות להכיר במקצועות האלה. נוצר כאוס לא נורמלי, כאשר איש הישר בעיניו יעשה. כעת שמשרד הבריאות וגופים אחרים לא מכירים במקצועות האלה, כל אחד יכול לכנות את עצמו כבעל מקצוע, ולעסוק בו מבלי שהוא עובר עבירה כלשהי.

חשבנו מה היא הדרך הנכונה להתקדם בנושא הזה. עלו שתי אופציות. האחת, היא להסדיר את המקצועות האלה בחוק. שם קיימת בעיה של ייחוד המקצוע. במסגרת ייחוד המקצוע צריך להגדיר, מה הוא התחום שאם מישהו אחר עוסק בו, זה הופך אותו לעבריין. זה יוצר בעיות מאוד קשות בהגדרה. זה קשה ברפואה, גם במסגרת פקודת הרופאים, וזה קל וחומר קשה במקצועות אחרים. אמרנו, בואו נתחיל בהסדרה במסגרת התקנות של פקודת בריאות העם, ונייצר את הסמכות למשרד הבריאות להכיר במקצועות האלה.

עלתה שאלה, איך אנחנו עושים זאת. מוצעת כאן הצעת החוק של חה"כ והצעת חוק ממשלתית מהקדנציה הקודמת. הן מאוד דומות, למעט כמה שינויים ששיפרו חלק מההצעה שלנו. לב לבה של ההצעה הזאת, היא מתן סמכות להכיר במקצועות ולייחד את התואר. יכנה את עצמו פיזיותרפיסט מי שעמד באמות המידה שמופיעות בהצעת החוק, ומשרד הבריאות הכיר בו. עם זה הוא יוכל ללכת ולעסוק במקצועו במקומות השונים ולהיות מוכר. זה פחות מאשר חוק. מי שיעסוק במשהו דומה לפיזיותרפיה הוא לא יהיה עבריין, אבל אם הוא יכנה את עצמו פיזיותרפיסט הוא יהיה עבריין. אנחנו חושבים, שיש מקום גם להסביר לציבור איך בוחרים בבעל מקצוע נותן שירותים. זה חלק מהעניין.

חשבנו שראוי להתקדם בעניין הזה, ובמקביל להמשיך לבחון ולהתקדם גם בנושא של חוק המקצועות, להסדיר אותם בחקיקה. אני חושב, שהמאמץ הזה הוא נכון וראוי. אסור להגיע למצב שבו אנחנו נחוקק רק בעוד 15 שנה, ובינתיים יהיה כאוס ואי סדר בתוך כל המסגרת הזאת. לכן, חשוב לאשר את הצעת החוק, ולהחליט מה היא הדרך הנכונה להתקדם. אחת הסוגיות החשובות שתעמוד בפני הוועדה וראשה, הוא כיצד להתקדם. האם להתקדם עקב בצד אגודל ולהחליט על מספר מאוד מוגבל של מקצועות כדי קודם כל להסדיר את המקצועות המאוד מהותיים - שהיום עוסקים בהם בבתי חולים, מקצועות פרא-רפואיים שמחייבים וצריך להסדיר אותם כי אחרת אנחנו נמצאים במערכת בלתי מסודרת. בהמשך, להכיר באותם מקצועות, שהכרנו בהם בעבר ואנחנו יודעים איך לעסוק בהם, ולאחר מכן גם להכיר במקצועות נוספים שראויים לעצמם וראויים לחשיבות ממלכתית, שיוכרו על ידי המשרד. אם אנחנו נתקדם בשלושת התחומים האלה, אנחנו נתקדם צעד קדימה ונוכל גם להאיץ את ההכרה של כלל המקצועות הרפואיים.

השאלה שלי היא, איך נעשה זאת כדי שלא נקפח אף מקצוע. כאשר אדם עובר הכשרה, נעשה את המאמצים שכולם יהיו שבעים. זאת הנקודה המרכזית.

אני רואה שהטכנולוגיים הרפואיים נמצאים, אז אני מברך על כך.

אני מתעסק עם הנושא הזה כבר כמה שנים. יש סלט בכל מה שעושה משרד הבריאות. פעם אחת יש חקיקת משנה באמצעות השר, שמסרבלת את המערכת ואני לא בטוח שאתם בוועדה יודעים מה קורה, ופעם שנייה יש משא ומתן. לפני חודש היתה חתימה על חקיקת משנה.

אף אחד לא יודע על מה אתה מדבר.

היתה חקיקת משנה בנושא מעבדות, שהיא קבעה א ולא היתה לה יד ימין עם ב. עכשיו יש הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם, שלא דומה לחקיקת משנה ומשבשת חלק בחקיקת משנה. לא מאחדים את כל הפעילויות. אני מבקש, לשבת עם כל מקצוע ומקצוע. משרד הבריאות לא ישב כדי לשמוע את כל הטרוניות והבעיות. אי אפשר לעשות סלט, כפי שהמשרד עושה. לכן זה הגיע לבג"צ.

אצלנו לא עושים סלט.

אני מדבר על משרד הבריאות ולא על הוועדה. אני מבקש, לאפשר למשרד הבריאות במהירות הבזק, לשבת עם כל מקצוע ולשמוע את כל הערות שלהם, אחרת תהיה פה צרה.

הבעיה המרכזית, היא שגם בין אנשים עם אותו מקצוע יש ויכוחים.

בזה ניקח אחריות שנסתדר פה.

אני ראיתי הרבה שלקחו אחריות.

אני מייצג את אגודת קלינאי תקשורת. אני רוצה לחזק את ידיו של חה"כ טיבי וגם של מר לב, כי הדברים שהם אמרו נכונים ביותר. חשוב מאוד שהוועדה הזאת תנהג כמו הוועדה בכנסת הקודמת, אבל גם תביא את הדברים לידי סוף. הצעתו של חה"כ טיבי היא כעת לקראת קריאה ראשונה. ישנה הצעת חוק ממשלתית, תיקון 18, שכבר עברה קריאה ראשונה. היו כאן בוועדה 4 דיונים בראשותו של חה"כ יהלום. הישיבה האחרונה היתה ב-30 ביולי 2005. משרד הבריאות בא עם הצעה של תיקון 18, כאשר אז למשרד המשפטים היו הסתייגויות.

זה מקובל על משרד המשפטים.

מתוך דבריך, ד"ר לב, אני מבין שכעת יש תיאום. אמנם סעיף של ייחוד המקצוע נמצא גם בתוך הצעת החוק לתיקון פקודת בריאות העם וגם בהצעתו של חה"כ ד"ר טיבי, כך שיש היום אפשרות ללכת בשני המסלולים. מחד גיסא ללכת לפי הצעת החוק שנדונה פה היום וההצעה הממשלתית, ומאידך שיוחל בהליך של חקיקת חוק מקצועות הבריאות. אדוני יודע שישנה הצעה כמעט מוסכמת, שנוסחה ביחד עם משרד הבריאות לפני שנים.

על הכמעט הזה לא התגברנו משך הרבה מאוד שנים.

היות ומדובר על ייחוד מקצועות, וד"ר לב הבחין בין שני סוגי הייחוד, יש גם חוק יסוד חופש העיסוק. הנושא הוא רגיש וחשוב. מצד שני, לא ייתכן שאותם 4 מקצועות עיקריים לא יוסדרו משום שיש עוד 21 מקצועות בדרגות שונות של הסדר.

בכנסות שעברו היו פה הרבה דיונים בנושא הזה. אני מסכים, שאם ינסו לפתור את הבעיה הכוללת של כל המקצועות, אנחנו נבוא לפה גם בכנסת הבאה. חשוב מאוד לבחור מקצועות ספציפיים. יכול להיות שמקצועות שאי הגדרתם ואי רישוים גורם לסכנה לבריאות הציבור. יש מקצועות שבהם אין סכנה לבריאות הציבור. משרד הבריאות צריך להגדיר מקצועות, שיש בהם סכנה לבריאות הציבור.

אתה אומר שבמקום שנעשה צעד קדימה, נעשה שני צעדים.

לעשות צעד אחורה, להתחיל לטפל בדברים שכבר דובר עליהם ואז להתחיל לצעוד קדימה. קופות החולים כולן מטפלות במקצועות הרפואה המשלימה. גם הן בגלל המצב, ללא רישוי. אני מקווה, שהקופות לוקחות את העניין ברצינות. צריך לשתף את הקופות עצמן בדיונים ובקביעת המקצועות, שאיתם צריך להתחיל.

אני מייצגת את הפיזיותרפיסטים והמרפאים בעיסוק. באשר לחקיקה של חוק מקצועות הבריאות אני רוצה להדגיש, כי החוק מוכן וקיים. זה חוק שהוכן על ידי משרד הבריאות ואנחנו היינו שותפים לו. בניגוד למה שנאמר פה, לגבי 3 מקצועות הוא גמור, לרבות ייחוד הפעולות.

אני בתור הנציג הרשמי והמוסמך של משרד הבריאות, אני אומר לך שהוא לא גמור.

אני ישבתי שם עם הנציג הרשמי של משרד הבריאות בזמנו וסיימתי את העניין.

תמיד יש אדון שמועתי. האם אתה רוצה להכחיש את זה?

אני ישבתי שם. זאת לא שמועה. לכן, החשש שקיים הוא אם ננסה לקדם את התיקון או הצעת החוק הפרטית החוק הכללי ייזנח. צריך לדאוג שזה לא ייעשה. כאשר ישבנו פה לפני שנה על הצעת החוק הזאת, היו כל מיני הערות שניתנו במהלך הישיבה והן לא מצאו את ביטוים בטיוט שמונחת פה. אני לא יודעת איך הדברים מתנהלים אצל אדוני, אבל הדברים שבאו לידי ביטוי בישיבה הקודמת, צריכים לבוא לידי ביטוי גם עכשיו. צריך להכניס את אותם נושאים שבהם דובר בישיבה הקודמת.

אני מייצג שני גופים, שלוחת אוניברסיטת דרבי ושלוחת אוניברסיטת לסלי. אני רוצה להתייחס לגרעין של מספר נושאים מרכזיים. כפי שאדוני היה יכול לשמוע מההתבטאויות של הנציגים עד כה, דומני שבתוך החוק הזה מתעוררות כמה שאלות עיקריות, שאם נוכל לפתור אותן אפשר יהיה לזרז אותו במהירות רבה. אני חושב, שחשוב לזרז אותו ואני יודע שמשרד הבריאות עושה מאמץ עצום בנושא הזה. נושא אחד הוא גרעין המקצועות הקשים. יש פה אנשים שדורשים ייחוד פעולות. ייחוד פעולות, כפי שהזכיר ד"ר בועז לב, הוא נושא מורכב ובעייתי. גם משרד המשפטים נדרש אליו בישיבות הקודמות. הגורמים האלה מעונינים בהגדרת המקצועות שלהם ודורשים ייחוד פעולות. מעבר לזה יש הרבה מאוד מקצועות אחרים, שהגורמים שמתייחסים אליהם, כולל הגורמים שאני מייצג אותם, לא דורשים ייחוד פעולות אלא הולכים עם משרד הבריאות, ואומרים בואו נתחיל בצעד קטן. במסגרת הזאת, חשוב מאוד לצעוד עם משרד הבריאות, לא לעמוד על ייחוד הפעולות ולהוריד את הבעיה הקשה הזאת מהפרק. אם נתקע בה, הנושא הזה יהיה מאוד מורכב. אם רוצים בעלי המקצועות האלה את ייחוד הפעולות, אולי צריך להפריד אותם ולהוציא אותם החוצה ולא את כל האחרים.

נקודה שנייה, היא עצם המקצועות עצמם. מצד אחד אנחנו רואים בחוק דוגמא למקצוע שהוא טיפול ביצירה והבעה שהלכו ופרקו אותו ל-6 מקצועות משנה: טיפול באומנות חזותית, בביליותרפיה, מוזיקה, תנועה במחול, פסיכודרמה ודרמה-תרפיה. מצד אחד לקחו מקצוע אחד ופירקו אותו ויצרו דיון ב-6 מקצועות. אני חושב, שאפשר להסתפק בטיפול ביצירה והבעה, ונדמה לי שזאת גם עמדת הגורמים המקצועיים האחרים, במקום לדון ב-6 מקצועות נוספים. מצד שני, שני מקצועות מאוד מרכזיים, תרפיה קוגניטיבית וייעוץ טיפולי לא נכללו בתוך הצעת החוק. אלה מקצועות שמוכרים בעולם המערבי, הם חיוניים ועוסקים בהם בשטח.

אבל נאמר כאן שיהיו תוספות של כל מיני מקצועות. הרשימה לא סגורה.

כדי להקל בעניין הזה, אפשר להתרכז בעיקר, גם בנושא של הטיפול ביצירה והבעה וגם את שני הנושאים האלה, שמשרד הבריאות התחיל לטפל בהם, והוא מעוניין לטפל בהם ולקדם אותם. אני מציע, שאותם מקצועות גרעין יוותרו על דרישתם לייחוד פעולות, שאם לא כן הם יעכבו את התקדמות החוק. אני מבקש, את הצמצום של הדבר הזה, שיכללו טיפול ביצירה והבעה ויוסיפו את שני הנושאים הקריטיים של תרפיה קוגניטיבית וייעוץ טיפולי.

אני לא בקיא בנושא של הצעת החוק הזאת, אבל אני רואה שמדובר ב-15 מקצועות. אני בטוח, שזה עדיין לא עונה על הדרישה, לפי הלך הרוחות שהיה בדיון הזה. לכן, אני מציע לך, אדוני היו"ר, על מנת שלא יקרה לנו מה שקרה בקדנציה הקודמת, שהחוק הזה יתקע בגלל חילוקי דעות בין הגורמים השונים, שהממשלה תשתלב בחקיקה הזאת. אני מציע, לקחת חלק מהמקצועות שנמצאים בהצעת החוק הפרטית, שמקובלים על רוב האנשים פה בהמלצת משרד הבריאות, ולהתחיל ולהתקדם עם זה. אני מציע למשרד הבריאות לא לגרור רגליים ולהתחיל בהכנת הצעת חוק מקיפה, כדי לתת מענה לכל אלה הנמצאים כאן ולפתור אחת ולתמיד את הבעיה, ולא להמתין לחקיקה פרטית.

בכנסת הקודמת היתה חקיקה ממשלתית.

אבל איפה היא עכשיו?

זאת אותה חקיקה.

אם היתה חקיקה ממשלתית לא היתה באה חקיקה פרטית. זאת עובדה. ההצעה היא, להתקדם עם החקיקה הפרטית. אדוני היו"ר, אני מציע שתגביל את זה בזמן, כך שמשרד הבריאות יביא הצעה משלו בהקדם האפשרי.

אין צורך לזרוק את זה שוב לפתחו של משרד הבריאות, כי אנחנו עובדים יחד עכשיו. יש רצון לקדם את הצעת החוק ביחד. אם נזרוק את זה עוד פעם למשרד הבריאות, זאת תהיה רגרסיה ולא התקדמות. היות ואנחנו מסכימים על העיקרון, חשיבות החוק ועל צורך לפצל את המקצועות ולא לעשות את זה בפעם אחת, אני מציע להתחיל עם 3 מקצועות ובמקביל לקדם את כל השאר. אז אפשר לשבת עם כל בעלי המקצועות ולשמוע את כולם. זה יעיל יותר, וזה יקדם את החוק וימנע תקלות.

אני נציגה של 4 מקצועות.

אני אמרתי 3 מקצועות.

אבל אני נציגה של 4 מקצועות. ארבעת המקצועות הם: קלינאיות תקשורת, מרפאות בעיסוק, פיזיותרפיסטית ודיאטנים. לגבי ארבעת המקצועות האלה מתקיים הנושא של סכנה לבריאות הציבור, אם לא איש מקצוע יעסוק בהם. בכולם עוסקים בבתי החולים ולכולם היתה הכרת מעמד של משרד הבריאות. ד"ר לב מסכים איתי, שבהם כמעט סגרנו את מרבית הנושאים שאפשר לקדם אותם.

25%.

לדעתי, 85%.

אני לא חושב.

הנושא הזה של הכרת ייחוד המקצוע, הפעולות וההכשרה המקצועית, ניתן להיסגר בזמן סביר. חשוב לקדם את החוק הזה. יש לנו אינטרס שטובת הציבור לא תיפגע, ושאנשים שהם אינם מקצוע בתחום הזה לא יפגעו באנשי הציבור. צריך שיהיה ברור, מי הוא איש המקצוע בתזונה ודיאטה, קלינאי תקשורת, ריפוי ועיסוק ופיזיותרפיה. אלה 4 מקצועות שיש להם השקה להרבה מאוד תחומי תוכן, וגם מבחינת האחריות הציבורית והרפואית.

אני מייצג את ארגון המטפלים בהבעה ויצירה. עם כל הכבוד של הוועדה, אני חושב שאפשר לאמץ את הרעיון שעלה בוועדה בכנסת הקודמת. הרעיון היה למנות יועץ מיוחד ליו"ר הוועדה. הוא מינה רופא כיועץ מיוחד, שהוא זה שיעשה את העבודה הפרטנית כדי לבדוק את המקצועות השונים ולהגיש רשימה.

לא צריך יועץ מיוחד. בשביל זה יש את משרד הבריאות. אני מתייעץ עם כל האנשים המומחים שם.

אין ספק, שמשרד הבריאות הוא יותר מומחה ויכול, אבל על יסוד ההמלצות המקצועיות של משרד הבריאות מתעוררים ויכוחים שהם לא מן העניין. ההמלצות של משרד הבריאות, שהופיעו בהצעת החוק הממשלתית, נפתחו לדיון, שאינו דיון מקצועי או רפואי,אלא דיון עם לחצים פוליטיים של גופים שונים ומשונים שנכנסו לעניין. הנושא הזה כולו הוא שאלה מקצועית רפואית.

משרד הבריאות גיבש את דעתו בנושא, והגיש הצעת החוק בשעת, שהצעת החוק הפרטית הזאת היא העתק. אותם ההערות שנשמעו בדיונים הקודמים, לא נכנסו לכאן. היו דיונים של הוועדה. נאמרו דברים חשובים, שלא נכנסו להצעת החוק הפרטית. הוועדה יודעת היטב מה נאמר בדיונים בכנסת הקודמת לפני שנה. אפשר לקדם את הנושא הזה על הבסיס של הצעת החוק הממשלתית והצעת החוק הפרטית הזאת. הרעיון היום הוא ללכת אחורה, לצמצם את אותה רשימה שקיימת ולהתחיל בדיונים, כפי שחה"כ טיבי אמר, שיתקיימו תקופה ארוכה מאוד. כאשר לא תהיה מסגרת זמן של חקיקה, זה לא ייגמר. לכן צריך לסיים את הכל כמקשה אחת.

חה"כ טיבי, לא תיאמנו את זה, אבל מדובר ב-4 מקצועות. ארבעת המקצועות האלה הם חיוניים למערכת. המערכת לא יכולה לתפקד בלעדיהם. לא יעלה על הדעת שלא יוסדר הנושא של הרישוי שלהם. אין חילוקי דעות לגבי ההכשרה שלהם ולגבי מה שמותר להם לעשות. לכן, לא הייתי שמה אותם בחבילה אחת. יחד עם זאת, יש מקום להסדיר במקביל את יתר המקצועות האחרים.

אנחנו היינו רוצים שהחוק יעבור כמה שיותר מהר. הכשרה מעשית עומדת בניגוד לחוק אחר, חוק מגן של שכר מינימום לפחות. אם מישהו צריך לעבוד 12 חודשים בהכשרה מעשית – ומשרד הבריאות הוציא הנחיות בחקיקת משנה בנושא מעבדה, אבל גם בנייר הזה - המעסיק שנותן את ההכשרה המעשית צריך לשלם לפחות שכר מינימום. אני חושב, שראוי היה שהחקיקה תכלול אפשרות להכשרה מעשית בהתנדבות. אחרת לא כל אלה שיבואו לקבל את ההכשרה המעשית יזכו לה. בחלק מהמקרים יגיד המעסיק כי זה שווה לו, ובחלק אחר יגיד שלא צריך. הם לא יגיעו לסוף המסלול כפי שקובעת החקיקה.

נקודה נוספת, היא דור המדבר. בחלקו זה מוזכר פה, ובחלקו לא. אלה שיש להם תעודת הכרה כלשהי של משרד הבריאות לפני פחות מ-5 שנים, עד ה-21 ליולי 2005, מועד הבג"צ. הבג"צ לא פסק לבד, אלא קיבל מראש את אישור משרד הבריאות ואת אישור הפרקליטות כדי לפסוק את מה שפסק.

הדברים לא ברורים לי. האם הפרקליטות היא זאת שקבעה את פסיקת הבג"צ?

היא נתנה יד לפסיקת הבג"צ. בפסיקת הבג"צ נאמר: "על סמך הסכמה מוקדמת שניתנה בשם על ידי הפרקליטות". כל מי שקיבל תעודת הכרה, גם אם היא בת שנה וחצי בלבד, זכאי לקבלת התעודה ולו ל-5 שנים. יש דור מדבר אחר, כאלה שקיבלו תעודת הסמכה ממוספרת של גורמים שונים, ובין החותמים נציג משרד הבריאות. זה יכול להיות מפקח בכיר במשרד הבריאות, זה יכול להיות ראש אגף במשרד הבריאות או ראש שירותי אשפוז במשרד הבריאות. כל הדוגמאות האלה מופיעות בתעודות הסמכה ממוספרות. אלה הם דור מדבר, שאי אפשר לזרוק אותו הצידה. אולי הם לא זכאים לכל הקריטריונים החדשים, אבל אחרי 20 שנה במקצוע עם תעודת הסמכה מהסוג הזה, צריך להכליל אותם בתוך הקבוצה של אלה שזכאים.

בסעיף 64 יא א להצעת החוק, נאמר שהמעסיק לא יפלה ביו המועמדים לעבודה. לא יפלה על סמך מה? צריך לצרף להצעת החוק את תיאור העיסוק לכל אחד ואחד. אנחנו מוכנים להיות שותפים ותוך שבוע לספק תיאור עיסוק לכל אחד ואחד מהמקצועות שמשרד הבריאות ירצה. למשל, טכנולוגיה רפואית מתחלקת ל-23 מקצועות משנה. אפשר לספק את זה גם בעזרתו של משה פריימן, מזכיר האיגוד, תוך ימים. אחרת איך המעסיק לא יפלה, על סמך איזה קריטריונים? צריך שזה יהיה ברור.

אני רוצה לדבר גם על הנושא של רשומה רפואית שמוזכר פה. דור המדבר כולל שני סוגים, רשמות רפואיות, שלא קיבלו תעודת הכרה אבל בוגרות קורס של שנתיים, וסמלניות רפואיות, בוגרות של קורס בן 10 חודשים. 4 המקצועות שהוזכרו על ידי נציגי מכבי, הם גם מבחינתנו בעדיפות על פני כל דבר אחר. כל היתר יכולים לחכות כדי שיינתן הדבר המקדמי הזה.

4 חודשים להפקת תעודת הכרה, ואני לא מדבר על החצי שנה הראשונה של התחלת הפעלת החקיקה, משרד הבריאות יעמוד בעומס. 4 חודשים זה הרבה יותר מדי לבוגרים הטריים שעכשיו יוצאים מהאוניברסיטה ו-4 חודשים יהיו בלי פרנסה. חודש אחד מספיק.

אני מייצג את מכון מגיד, בית ספר ללימודי חוץ של האוניברסיטה העברית. בשונה ממקצועות אחרים שדובר עליהם היום, אנחנו מכשירים אנשים שהם כבר אנשי מקצוע מיומנים, בהתמחות ספציפית בשלושה תחומים: טיפול משפחתי-זוגי, טיפול בנוער ובילדים, טיפול באמצעות בעלי חיים. אנחנו מדברים על אנשים שממילא, על פי הכשרתם הבסיסית, כבר מורשים לטפל באנשים ורכשו התמחות נוספת. המקצועות הללו לא נכללים ברשימה שהוגשה לוועדה הזאת. אנחנו חושבים, שיש מקום להכניס אותם כי מדובר במקצועות מוכרים היטב בעולם הרחב, עם בסיס ידע אקדמי רחב מאוד ועמוק מאוד. לדעתנו, אי אפשר להתעלם מהם, במיוחד אם הרשימה שמצורפת לחוק כוללת מקצועות שלא היו קודם, לפני פסיקת הבג"צ, מקצועות מורשים. אם הרשימה שמצורפת לחוק כוללת את המקצועות המורשים בעבר, אנחנו נחכה לתורנו ואז נביא את טענותינו בפני הוועדה. אם הרשימה תכלול מקצועות שלא היו מורשים בעבר, אי אפשר יהיה להתעלם מאיתנו. התעלמות מאיתנו עלולה שלא לעמוד במבחן החוק.

אתה לא רוצה שיקפחו אתכם.

כן. אני רוצה להיות גם משבית שמחה במובן מסוים. אנחנו חושבים שהחוק הזה הוא מאוד חשוב, אך יחד עם זה אנחנו חושבים שהחוק הזה לקוי במידה מסוימת. אנחנו העברנו מסמך ליועצת המשפטית של הוועדה, בו הצבענו על מספר ליקויים בחוק. יש בעיה קשה עם החובות שיחולו על ההתנהלות של אותם אנשי מקצועות לאחר שיורשו, מבחינה אתית, מבחינת שמירת רשומות רפואיות, מבחינת חובות שחלות לפי חוק זכויות החולה, חובות רבות שחייבות לחול על אותם מקצועות, והמחוקק התעלם מהם. באופן שבו החוק מנוסח היום, יהיה מאוד קשה להוסיף בעלי מקצועות חדשים. סעיף הוועדה המייעצת שדן בהוספת מקצועות חדשים, הוא סעיף שמוגדר מתוכו. כלומר, מי שימליץ על קבלת מקצועות חדשים הם אנשים שאוחזים באותם מקצועות. מי יגדיר אותם כאוחזים באותו מקצוע? יש פה שאלה לוגית מאוד בעייתית. ייתכן שאפשר לפתור אותה בדרכים כאלה ואחרות, אבל כפי שהחוק מנוסח היום, אני לא רואה אפשרות.

נשתדל לפתור את זה.

זאת הכוונה, לפתור את הבעיה ולא להכשיל את החקיקה. לסיום, אנחנו חושבים שאי הכללת המקצועות שלנו, אם מדובר ברשימה כוללת של מקצועות, תהיה בגדר אפליה חמורה של אלה שלמדו את המקצוע, של אלה שמלמדים את המקצוע ופגיעה בחופש העיסוק שלהם. אם מדובר בחקיקה של אותם 4 מקצועות שדובר בהם, אנחנו נחכה בתורנו כמו כולם, בתנאי שהחוק יהיה ערוך לקבל מקצועות חדשים.

אני נשיא העמותה הישראלית לפודיאטרייה וכירופודיסטים. אני הגשתי בג"צ בנושא של פודיאטרייה לפני כ-7 שנים, שמוכר לד"ר בועז לב וד"ר שנון. אנחנו מאוד מברכים על הצעת החוק הזאת, אבל מן הנכון היה להכליל את המקצוע שלנו בחוק הזה. גופים שונים ואנשים שבאים מארצות שונות טוענים לכתר בצורה זאת או אחרת, בזמן שבעולם כולו ישנם איגודים מקצועיים בני עשרות ומאות שנים, שיודעים להפגיש בין התרבויות השונות והמקומות השונים שבהם לומדים תארים כאלה ואחרים. אולי היה נכון לאמץ מהאיגודים האלה את ההגדרות המקצועיות ולא לייצר משהו שלא קיים. בזמנו הגשתי את זה למשרד הבריאות, כאשר נכנסנו לעבודה משותפת כדי לפתור את הבעיות. הייתי שמח, אם יכללו את הנושא של לפודיאטרייה וכירופודיה בחוק הזה. אם קובעים מסגרת מסוימת שתתאים לכל המקצועות, היינו יכולים לקדם את כל המקצועות בבת אחת ולגמור עם זה בצורה הטובה ביותר. אנחנו נשמח לשתף פעולה בצורה הטובה ביותר שאפשר.

אני מייצגת את כל החלקים של הרפואה המשלימה בארץ. כפי שאמר עו"ד שי פורת, גם אנחנו היינו רוצים להיות בתוך מסגרת החוק של חה"כ טיבי. אנחנו עובדים הרבה עם מטפלים שלמדו הרבה שנים והם יודעים טוב לעבוד. הם נמצאים בכל קופות החולים ופועלים לרווחת הציבור. אני חושבת, שאנחנו עושים ייעוץ טיפולי. אחר כך אפשר לפרק את זה ליחידות. זה מאוד חשוב לרווחת הציבור, שתהיה יכולת להיעזר באנשים שלמדו את כל המקצועות של הרפואה המשלימה במקומות מאושרים. אנחנו הקמנו את הלשכה המקצועית לרפואה משלימה עם עורכי דין ועם ד"ר דוד מורל ועם כל אחד מהאיגודים האחרים. אני מקווה, שאנחנו נוכל לעזור שלא יהיו שרלטנים. לכן, זה מאוד חשוב שזה יהיה בתוך הצעת החוק.

אני מייצגת את הוועדה המייעצת של משרד הבריאות במקצועות ההבעה והיצירה. אני רואה את המקצוע שלנו ככזה שעוסק בדיני נפשות. יש מטפלים באומנות שנמצאים היום בכל המערכות החינוכיות והרפואיות ומטפלים באנשים. הרבה פעמים הם המטפלים היחידים בתחום הרגשי עם ילדים, נוער ומבוגרים בסיכון גבוה. מאוד חשוב וראוי שנכלל במסגרת המקצועות הראשוניים שנכללים במסגרת הצעת החוק הזאת. אנחנו ישבנו רבות עם משרד הבריאות. ההצעה שלנו מאורגנת, מתוקנת ומנוסחת היטב. לא צריך עבודה נוספת כדי לקדם את הנושא הזה.

הגשתי לוועדה ניירות לגבי טכנולוגיים רפואיים שמטפלים בבתי החולים, על מנת להכליל בתוך המקצועות הרפואיים.

אני מזכירת האיגוד העולמי לכלל הרפואה המשלימה. ככל שאני שומעת יותר אנשים, אני חושבת שלפני שמסדירים את המקצועות, צריך להסדיר איפה לומדים, מה לומדים, כמה לומדים ואיך לומדים. התעודות צריכות להיות שוות לכולם. זה צריך להיות לפחות תואר ראשון, עם שנתיים לימודי מקצוע והכרה במה שלמדו. צריך להסדיר את בתי הספר שמלמדים זאת. אני מצטרפת לחבריי בעניין הזה. לא כל מי שלמד 3 חודשים מקצוע, יכול לקרוא לעצמו בעל מקצוע. הלימודים צריכים להיות לאחר תואר ראשון שמתאים למקצוע שאותו לומדים.

אני רוצה לסכם את הישיבה. היות והנושא הזה הוא כל כך מורכב ויש כל כך הרבה מקצועות, צריכים להתחיל עם משהו. הוועדה החליטה לקדם בשלב ראשון 4 מקצועות: פיזיותרפיסטים, קלינאי תקשורת, ריפוי בעיסוק ודיאטנים.

משרד הבריאות יתחיל בעבודה המקצועית ויעביר לוועדה תוך 30 יום את תנאי הכשירות, דרישות השכלה, דרישות לעניין עבודה מעשית וכו'.

הוועדה קוראת למשרד הבריאות, להמשיך ולשמוע את כל בעלי המקצועות השונים על מנת להסדיר את יתר המקצועות הפרא-רפואיים כמה שיותר מהר. תודה רבה, הישיבה נעולה.

הוועדה ננעלה בשעה 11:00