כנסת פתוחה

2
ועדת חוקה, חוק ומשפט
2.8.2006

הכנסת השבע-עשרה






נוסח לא מתוקן
מושב ראשון
פרוטוקול מס' 42

מישיבת ועדת חוקה חוק ומשפט
יום רביעי, ח' באב התשס"ו (2 באוגוסט 2006), שעה 10:00

תקנות רואי חשבון (ניגוד עניינים ופגיעה באי-תלות כתוצאה מעיסוק אחר) (הוראת שעה)
(תיקון), התשס"ו-2006

חברי הוועדה: מנחם בן-ששון - היו"ר
יצחק גלנטי

עו"ד גלי גרוס – משרד המשפטים
עופר מנירב – נשיא לשכת רואי החשבון בישראל
רו"ח אבי פרידמן – מנכ"ל לשכת רואי החשבון בישראל
עדי גרינבאום – יועצת פרלמנטרית, לשכת רואי החשבון בישראל
עו"ד דניאל רימון – עוזרת ראשית ליועצת המשפטית במינהל הכנסות המדינה
רשות לניירות ערך
רם גב – רשות לניירות ערך
רו"ח יהודה אלגריסי – בורסה לניירות ערך

תמי סלע

דורית ואג

צלילה ברקאי - חבר המתרגמים בע"מ
תקנות רואי חשבון (ניגוד עניינים ופגיעה באי-תלות כתוצאה מעיסוק אחר) (הוראת שעה)
(תיקון), התשס"ו-2006

ברוכים הבאים. אנחנו עוסקים היום בתקנות רואי-חשבון (ניגוד עניינים ופגיעה באי-תלות). מסתיים מועד התקנות הקודמות, וצריך לדעת כיצד מתנהלים. אני אנסה לסכם את הדברים לפי הבנתי, איפה אנחנו עומדים היום. (אני מקווה שעד אז תגיע נציגת משרד המשפטים, כדי לשמוע את דברי הביקורת שלי).

מתוך החומר שקראתי, גם התקנות, גם מכתבו של השר וגם תגובתו של רואה-חשבון מנירב - גילוי נאות, אני הייתי אורח של הלשכה, והתרשמתי מאוד גם מן ה'חבורה' וגם מן הפעילות. בינתיים גם הספקתי לעיין בכתב-עת אחד, שביקרתם אותי (שלא קראתי בו). ראיתי את כתב-העת הפתוח לציבור הרחב, ותודה רבה לכם.

אם אני אסכם את הדברים לעצמנו, לחברי הכנסת (כי שנינו חברי כנסת חדשים), ונוודא שאנחנו יודעים במה המדובר, יש חוק ובחוק גם כתוב שבסמכותו של שר המשפטים לחוקק תקנות שעוסקות בשאלות שעשויות להיות של ניגוד אינטרסים בעבודתם של כל מיני גופים – במקרה שלפנינו, של רואי-החשבון – ובזמנו, נעשה נסיון לתקן תקנות כאלה ויש תקנות.
התקנות חוקקו כהוראת-שעה בשנת תשס"ג. שחזרתי חלק מהדיונים, דיון אחד התחיל בבוקר, דיון שהיה 14 שעות רצופות, התחיל ב-10 בבוקר והסתיים ב-12 בלילה. נוסחו תקנות שהיו לרוחם של רואי-החשבון, והם היו אפילו נכונים להתקין אותם (אם אני מנסח ממה שהבנתי מבין השיטין) כתקנות קבע, ולרוץ לעבוד איתן.
היתה, בכל אופן, השאלה שהעלה אז יו"ר הוועדה – בפעם הראשונה כבר – שיש פערים לא קטנים בין התקנות הללו לבין תקנות אחרות, למשל, שנעשו בארצות הברית בנושא רואי-החשבון סביב הסוגיה הזו של ניגוד עניינים ופגיעה באי-תלות.
אני לעצמי קראתי את התקנות האלה, ובאמת יכולתי לסמן: פעם או פעמיים מתחילים במילה 'חזקה' במקום 'אסור', ואחרי זה 'ואולם', או 'אך', או 'למעט' וכן הלאה וכן הלאה. כיוון שבחודשיים הללו שאני כאן, למדתי כבר תקנות אחרות, אז התקנות הללו באמת מצטיינות בחריגות שמלוות סעיף-סעיף, אבל יכול להיות שזה נובע מאופיו של המקצוע. אני מציע שלא נרד היום לעסוק בתכנים של התקנות, אחת לאחת.
סוכם בדיון אז, שמריצים את התקנות לתקופה מסויימת ומדוע לא לחוקק אותן? התשובה היתה: בואו נראה מה הבעיות שהן מעלות, בעיקר בסוגיה של תלונות, זאת אומרת, בתלונות שעומדות כלפי אנשים שאינם מתנהגים בצורה נאותה. וההנחה היתה, שתצטברנה דוגמאות של בעיות, ומהן, אחרי זה, אפשר יהיה להגדיר את תיקון התקנות.
בינואר 2005, חבריי חברי הכנסת, התכנסה הוועדה פעם נוספת. אז זה היה בראשותו של חבר-הכנסת כהן והוא ניהל את הישיבה, אבל עם רוחו של יושב-ראש הוועדה (כי הוא גם הנחה אותו לקראת הדיון). באותו דיון הסתבר שאין נתונים או אין מספיק נתונים, או הנתונים אינם מאפשרים להגיע למסקנות מושכלות לגבי תיקון התקנות.
משרד המשפטים ביקש הערכה של הוראת-שעה ולא קביעה, ונציגי הלשכה ביקשו שהתקנות תקבענה כבר כתקנות (אתם זוכרים שזה היה גם בפאזה הראשונה). ושוב הממשלה אמרה – במובן מסויים גם חלק מחברי הוועדה אמרו – שיכולות להיות שאלות. אבל אז נשאלה ביתר חדות, שאלת המתודולוגיה. נניח שנתקן עוד ונרחיב את הזמן, מה יקרה אז? מה נרוויח?
בדיון אמרו חברי הכנסת למשרד, שיש ציפיה שנקבל איזושהי הבנה, איזשהם נתונים שמהם נוכל לדעת מה רע עשתה הכנסת בתקנות שתוקנו בשנת 2003, ואז אמרה עורכת-דין גרוס בדיון (ואני מצטט מתוך הפרוטוקול) שתוך כדי התקופה, המשרד יבוא ויספר מה נעשה ומה הנתונים שעלו.
היו בחירות, עברה שנה וחצי (ולא שנה), לכל הדיעות המשרד יכול היה ליזום ולבוא ולספר מה הוא עשה. עד להרגע הוא לא עשה זאת, ואני מניח שאם יש נתונים, אלו נתונים שלי יהיה קשה לעכל אותם בדקה התשעים ואחת.
הגדיל המשרד לעשות לא טוב, ועל כך אני מתרעם, שפנה אלינו בבקשה להארכה, אחרי שהתקנות פגו – לא לפני שהתקנות פגו. עכשיו, שמא נחשוב שזאת התנהגות פעם ראשונה כזאת? לא, גם בפעם הקודמת כך היה.
זאת אומרת, אם אתה מחפש מועדות - יש פה מועדות בשלושה. הדבר הראשון הוא, שבפעם הראשונה לא הגיעו בקשת ההארכה בזמן; הבעיה השניה היא, שהפעם לא הגיעה הבקשה בזמן, אלא אחרי הזמן; אבל מבחינתי הדבר הקשה יותר הוא, שאפילו אם נעשה נסיון כן לאסוף נתונים, אני לא חושב שהמשרד התחלק איתנו – לא עם חברי הוועדה ולא עם הלשכה – בנתונים הללו, שעשויים להביא לתיקון התקנות.
אני אומר את זה לא רק לפרוטוקול, אלא יעיד הייעוץ המשפטי שליד הוועדה, שהדבר עורר תרעומת רבה, לפחות מצידי. אני מניח שחברי הוועדה האחרים שקראו את החומר לקראת הדיון, התרעמו כמוני ואני רוצה לומר במודגש - אלא אם כן אני טועה בקריאת החומר - שמועדות היא אחרי שלושה דברים, וקשה לי לקבל מועדות סיסטמטית כזאת. אני מקווה שזה לא זלזול (אבל בטח יהיה לעו"ד גרוס משהו להסביר, מדוע זה קרה).

אני רוצה להסביר מה אני לא מעוניין לעשות היום, חבריי חברי הכנסת. אני חושב שאין טעם ליגע את כולנו, אלא אם כן, כמו שאמרתי, יש דברים שאתם מוכרחים לומר לפרוטוקול.
יש דברים בתקנות, שנראים גם לי ראויים לתיקון אבל אני לא מקצוען מספיק, כדי לעסוק בתקנתם. אני מניח שיש פה אנשי רשות ניירות ערך, והם קוראים אותם כבר בעיניים אחרות. יכול להיות שאתם יכולים להציע לי היום את שלושה עמודים הללו, עם נוסחים מתוקנים – אני לא בשל לדון בזה היום.
כדי שהם לא יעבדו בלי תקנות, אנחנו צריכים לתת להם סעד. אני, אגב, קראתי בעיון משום שנשיא הלשכה אמר באחת ההזדמנויות: גם בלי התקנות הללו עבדנו כך. זאת אומרת, אנחנו עובדים בצורה הזאת והעובדה שאין הרבה תקלות או אין הרבה ביקורות (מנקודת מבטה של הלשכה), היא משום שאנשים עובדים בצורה תקינה. הם מקצועיים והם משגיחים השגחות גדולות, אלא אם כן תפשו שזה לא כך. אני לא רוצה לרדת לזה היום. אמרתי, אני חושב שאנחנו לא בשלים לכך.
אני חושב שגם אם ניתן הארכה לשנתיים וחצי, כמו שמשרד המשפטים מבקש, גם בשנתיים וחצי הללו, לא יהיו לנו מקרים רבים. אם יהיו מקרים שנתפשו על-ידי המשטרה, נוכל לנתח אותם ניתוח רטרוספקטיבי, והמשטרה לא עוסקת בכאלה עבירות.
אני יכול להגיד יותר מזה, כיוון שהיינו שקועים – חברי הכנסת ואנוכי – בשבועות האחרונים, בסוגית הלבנת הון אז שמא יבוא לנו סעד משם? גם משם לא יבוא סעד גדול, כמו שאתם יודעים. לכן אני לא מאמין שהסעד יבוא מהשטח, וזה, אולי, חלק מתשובות שתגידי עוד מעט, לכן אין לממשלה הרבה מקרים.
אני רוצה לקבוע על דעת חברי הכנסת את שתי הקביעות הבאות: הראשונה היא, שאנחנו נאריך את התקנות לא בשנתיים וחצי, אלא בשנה וחצי. אני רוצה שהתקנות תתוקנה על-ידי צוות מקצועי. אתם תשבו עכשיו על התקנות - תבנו לכם את הצוות ואני ארצה שתוך זמן סביר, תוך כמה חודשים, אתם תודיעו לוועדה גילוי נאות, שאתם הקמתם צוות כזה. אני לא רוצה להתערב מיהו הצוות, אבל אני רוצה לדעת מי הוא, מה כישוריו ומיהם האנשים, ואני אודיע את זה לוועדה.
אני לא בונה את הצוות, משום שזה לא ענייננו לבנות את הצוות. ענייננו, אבל, יהיה לקרוא את התקנות. ואת התקנות אנחנו נקבל בפגרה ההיא, זאת אומרת לקראת היציאה לפגרה, בקיץ תשס"ז, כדי שבפגרה נעבוד על התקנות.

אני מניח שזו תהיה עבודה רבה, משום שהלשכה לא תהיה שמחה בהם, משום שאנחנו אולי לא נהיה שמחים בהם. אולי אני טועה, אני לא רוצה להיות מעורב בהתקנה, אני רוצה להיות מעורב בוויכוח.
אנחנו לא נשמש כמנסחי תקנות כמו שהיה בפעם הקודמת, ותהיה לנו חצי שנה – אם נגמור את זה לפני חצי שנה, אני אשמח. הוועדה הזאת, היום, אוהבת לסיים את עבודתה לפני הזמן, לא אחרי הזמן.
כך אני רואה את הדברים. אני לא שמח לקיים דיון ארוך, אבל אם אתם רוצים לקיים דיון ארוך, בבקשה, חברי הכנסת ואורחינו הנכבדים.
את יכולה להתגונן. אם יש לך תירוצים, אני אשמח לשמוע כי יהיה לי הרבה יותר קל. בדעתי לדבר עם השר, קשות, על הדברים הללו.

א. תירוצים וכאלה, אין לי. זה בשום פנים ואופן, לא נובע מזלזול בוועדה. היה פה שילוב של כמה דברים ביחד, והדבר המרכזי – והוא הכי חשוב מבחינתי - הוא שמכיוון שאחת לשנה נערכת בדיקה אחורה, לגבי יישום התקנות והן רלוונטיות לתקופת הזמן הזאת, בעצם מדובר בתקנות שתקיפות שלוש פעמים שבה אפשר היה לבצע את הבדיקה הזאת. ולכן, אני חושבת שפשוט מלכתחילה (וזה לא תירוץ, אבל זה המצב העובדתי מלכתחילה), הקביעה של השנתיים היתה קביעה לא ריאלית של תקופת זמן, שבה אפשר להאריך תקנות מסוג זה, שמיושמות הלכה למעשה, פעם בשנה. ובעצם, רק אחרי חלוף מספיק שנים, ניתן בעצם להאריך את התקנון הזה.

זה נכון, שיש לנו גם בעיה אובייקטיבית, שמועצת רואי-החשבון שהיא זאת שמפקחת על רואי-החשבון והדרך שלה להפיק מהוראות התקנות היא תלונות שמגיעות אליה. התלונות האלה, מטבע הדברים מגיעות בדיעבד, גם מכיוון שעד שחלפה שנה בכלל לא ניתן להעריך אחורה מה קרה באותה שנה, וגם מכיוון שמטבע הדברים התלונות מגיעות תקופת-מה אחרי שעברה הפעילות. הן נסקרות על-ידי המועצה, יש פרוצדורה של המועצה, של העברה לתגובות והדברים מגיעים אל המועצה-

עו"ד גרוס, חבל להכביר מילים. זה כתוב בפרוטוקולים הקודמים וכיוון שקשה להעריך, ביקשתם להאריך – והוועדה האריכה ולא קיבלה הערכה.

הביקורת שלי עליכם - ולכן אמרתי שזה זלזול – הביקורת שלי עליכם, זה לא רק שלא עשיתם את העבודה במהות מ-2003 עד הלום. אלא הביקורת שלי עליכם, היא גם על הדרך שבה אתם באים בדקה התשעים-ואחת, להאריך את זה. זה נימוס אלמנטרי, אני חושב.

אני רוצה להתייחס לדברים האלה.

כמו שאמרתי קודם, תירוצים הרבה אין לי,

לא, הסבר – לא תירוץ. תסבירי לי, אם אתם יודעים שזה המצב, למה לחכות ליומיים אחרי ולא לבוא יומיים לפני? האווירה היא אחרת, כתוצאה מזה.

אני מסכימה. במקרה הספציפי הזה, של הנסיבות הנוכחיות, היו כל מיני נסיבות אובייקטיביות שלא ניתן היה להגיע קודם. אני לא רוצה להלאות את הוועדה, כי זה באמת יישמע כמו תירוצים, אבל ישיבת מועצה נחתה, ובחודש יוני ויולי לא היתה, ויש חובת התייעצות עם המועצה. היו בחירות, היו חילופי שרים, היינו צריכים להציג בפני- שוב, זה לא תירוצים. היינו יכולים, אולי, לבוא קודם, אבל אנחנו עשינו את מירב המאמצים להגיע הכי מוקדם שיכולנו, וזה המועד שהגענו אליו. מעבר לזה אין לי שום תירוצים.

אני רק רוצה להגיד, לגבי המועד של הארכת התקנון, זה נכון שלא נתקבלו נתונים וזה נכון שאולי אפשר היה לעשות איזושהי פניה לרשות ניירות ערך או לגורמים נוספים כדי לקבל נתונים. אבל מבחינת המנגנון השוטף של ביקורת על רואי-חשבון, שנתיים פשוט לא היו תקופה ריאלית. לכן גם בפעם הקודמת באנו, וביקשנו להאריך בשנתיים נוספות ולא בשנה. מכיוון שכבר אז הבנו שיש איזשהו קושי בתקופות כל כך קצרות, בנושא שבו אנחנו עוסקים.
הוועדה הסכימה להארכה של שנה בלבד. הסיבה שאנחנו מבקשים שנתיים וחצי במקרה הנוכחי, בדיוק אותה סיבה. אנחנו לא רוצים להגיע למצב שבו נגיע שוב, ולא יהיו בידינו מספיק נתונים ונרצה הארכה נוספת. לכן, לאור הערכת המצב שנעשתה עכשיו, אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שאנחנו צריכים בכל זאת פרק זמן מסויים, ארוך, שבהם התקנות ייושמו, כדי שניתן יהיה להפיק לקחים. אנחנו בשום פנים לא מוכנים להפוך את ההסדר להסדר של קבע, מבלי שדברים ייבדקו.
אבל אני חושבת, שבמטריה שבה מדובר, צריך בכל זאת איזושהי תקופת זמן, וזה מורכב משני דברים. ככל שיהיה מדובר בתקופה של חמש שנים מתקופה של התקנות (שזה שנה וחצי), יהיה בידינו מספיק חומר, גם מבחינת המועצה וגם בבדיקה נפרדת, מול הגורמים המקצועיים. ואחר-כך, בהחלט כפי שיו"ר הוועדה אמר, מדובר בתהליך ארוך של שמיעת הגורמים המקצועיים, של התייעצות עם הגורמים המקצועיים, של שמיעת עמדות הלשכה והמועצה, כדי שניתן יהיה להתקין את התקנות.
בפעם שעברה זה ארך יותר משנה. אחרי שכבר הגענו לוועדה, הוועדה ביקשה מאיתנו לחזור, חשבה שהנושא עדיין לא בשל, ואז זה לקח שנה להתקין את התקנות לראשונה. אז ברור שתיקוני תקנות אמור להיות הסדר שהוא קצת יותר מהר, למרות שיש פה הרבה מאוד גורמים מעורבים, הרבה מאוד נתונים שצריך לשקול.

בואו נעצור פה. אני חוזר לפרוטוקולים, גם לפרוטוקול הארוך הראשון וגם לפרוטוקול הקצר השני. 2004 היתה שנת מס, שנת ראית-חשבון, יכולתם לאסוף נתונים – כי ב-2003 כבר תוקנו התקנות; 2005 מאחורינו; 2006 תהיה בידכם.
כשאני נתתי את פרקי הזמן החדשים- אני אומר עוד פעם, יכול להיות שהמשרד היה יכול לקבל (אולי באווירה אחרת) את מה שהוא מבקש. הוא לא יקבל. מה שאתם מקבלים היום, זה מה שביקשתם ב-2005. ביקשתם ב-2005 שנתיים וחצי – זה מה שאתם מקבלים היום.
זאת אומרת, שום דבר לא השתנה. הנתונים זורמים, ערימות החומר מתקבצות, יכולת העיבוד שלו, נמצאת היום בידיכם. ההערכה שלי, הלא מקצועית, שלא יהיו הרבה מקרים שעליהם תוכלו לבסס תיקונים.
אני אומר עוד פעם, אתם חייבים לחשוב. תשוו עם החוק האמריקאי (בינתיים יש הנסיון של שם, גם שם חוקק החוק בזמן סמוך). אמרה הלשכה כאן בדיונים: החוקים טובים, הבעיה שלא קיימו אותם, ולכן קרה שם מה שקרה.

זה קורה, אגב, הרבה פעמים אצלנו. חוקים שהם טובים, ורק צריכים להשתדל לשקוד על קיומם.
במקרה דנן, אתם תקבלו שנה וחצי (זה מה שביקשתם לפני שנה), זאת אומרת אתם תקבלו את מלוא תקופת הזמן, שאז צפיתם שתביאו להביא נתונים.
כיוון שאתם מועדים, אני לא מחכה לסוף השנה וחצי. אני מבקש לקבל במהלך המושב הבא, את הרכב הוועדה שלא תחכה עד שיגיעו הנתונים הקודמים. כי אני לא מאמין שהנתונים הללו יהיו הגורם העיקרי לשינוי התקנות, אם בכלל.
אתם תושיבו צוות מקצועי. אני מצפה שתוך שנה מהיום אנחנו נקבל את התקנות המתוקנות, ואני אומר את זה, כי אם לא – לא נוכל לאשר בעוד שנה וחצי. הנשיא, אני רוצה לשמוע את התייחסותך.

קודם כל, אני רוצה להגיד מה מטרת התקנות. כפי שאמרת, ונכון, יש חוק ונקבע בחוק (בסעיף 10): "רואה-חשבון לא יעסוק בעיסוק אחר, בנסיבות שבהן עלול להיווצר ניגוד עניינים בין עיסוקו כרואה-חשבון לבין העיסוק האחר".
ואחר-כך יש הסמכה, במידה ורוצים להתקין תקנות.
החוק עמד על מקומו הרבה שנים,

החוק תוקן ב-2002. לפני 2002 היתה הוראה במקום סעיף 10 הזה, שבאה ואומרת: "רואה-חשבון לא יעסוק בתיווך, מסחר-" ועוד, בעקבות תיקון ההוראה, הוסמך שר המשפטים לקבוע תקנות והוא גם-

אני חבר במועצת רואי-חשבון כבר שנה שביעית, והייתי ער לפחות לכל התלונות על אי-תלות שהיו במהלך קרוב לשבע שנים האחרונות (נדמה לי שהיו שתיים: אחת לפני כשלוש שנים, והשניה לפני כשבועיים-שלושה, תלונות מינוריות לחלוטין. התלונה האחרונה, לצורך הדוגמא, הסתיימה בהתראה).
מה שקרה הוא, שבארצות-הברית קרו האירועים של סרוויץ אוקסלי ודומיהם, שהכניסו את כולם לתזזית ואמרו: חייבים להתקין תקנות.
למען הסדר הטוב, כל האירועים שקרו בארצות-הברית, אף אחד מהם לא נבע מבעיה של אי-תלות. הם נבעו מכך שהשמידו ראיות, שרימו, שעברו על החוק. ואז, באמת כמו שגבי אמרה, התקיימו דיונים של כמעט שנה, שמאז המשנה ליועץ המשפטי לממשלה נוטרת לי טינה עד היום, על הדיונים שהיו במשך אותה שנה של דיונים. ובסופו של דבר, הגענו לאותו דיון מרתוני שהתחיל בעשר בבוקר, כאשר משרד המשפטים מבקש לקבוע תקנות קבע.
בשעה 10 בלילה, 10:30 או 11, כבוד היושב-ראש מיכאל איתן הציע לעשות זאת לתקופה של שנה, ולבדוק אחרי שנה. אמרו "שנה לא נספיק" ובסופו של דבר, פשרה, עשו שנתיים. וכך נולדו השנתיים של התקנות הזמניות.
את השתלשלות הדברים אחר-כך, תיארת. לא אחזור על כך. לקראת סוף שנת 2005, תמהתי מדוע לא מטפלים בהארכת התקנות, למרות שאמרו שיטפלו אחרי חצי שנה. קיבלתי תשובה סרקסטית: "אתה לא מבין מה שאתה מדבר", משום שבינתיים יש חוק פיזור הכנסת, ויש רציפות וזה מוארך באופן אוטומטי עד ה-17 (או משהו דומה).
כתבתי שלמרות זה, אני חושב שיש טעות. הכנסת לא פוזרה לפי חוק פיזור הכנסת, אלא לפי חוק ראש הממשלה (בגלל האירועים שקרו). כתבתי שלעניות דעתי התקנות היום גם לא בתוקף, כבר מ-1 לינואר ולא מהיום. אבל זה לא עניין את אף אחד. אמרו 17 לחודש, וחיכו עד הרגע האחרון, לבוא לדיונים.
עכשיו, כותב שר המשפטים (בסעיף 5): "להשלמת התמונה, יצויין כי קויימה התייעצות כנדרש לפי סעיף 10 לחוק ...".

לא, זה גם חשוב לפרוטוקול. סליחה שאני קוטע אותך באמצע, איך אמר חבר הכנסת יצחק גלנטי, קנסות לא תמיד מוציאות את זמנן, אז אנחנו מקווים שאנחנו נדון בזה בעוד חצי שנה ושנה.

אז מה המשמעות של הדיונים? פנו ללשכת רואי-החשבון, קיבלו תשובה שהלשכה מתנגדת. התקיים דיון עם מועצת רואי-חשבון, שם למעט חבר אחד, כולם היו נגד. אמרו שצריך לעשות את זה קבוע. אבל מה זה משנה, מה חשוב מה שאמרה לשכת רואי-החשבון, מה חשוב מה אמרה מועצת חשבון שמטפלת בנושא? בכלל לא רלוונטי. היחיד שאמר שצריך לטפל בתקנות, זה היה מר מוטי שפיגל, סגן המפקח על הבנקים.
בהערת אגב, המקרה היחידי בארץ שבו יהיה שערוריה, זה בנושא של בנקים וגם שם, לא מדובר בבעיה של אי-תלות.
לעדכון שלך, שפנית לרשות ניירות ערך, ברשות ניירות ערך וגם בפיקוח על הבנקים יש כללים משלהם, שגוברים על התקנות האלה כך שזה בכלל לא חלק מהסיפור פה. הכללים שלהם ממשיכים לחול, היה על זה וויכוח והבהירו שזה לא פוגע בכללים שחלים על רשות ניירות והפיקוח על הבנקים.
המצב הוא – ואני אגיד את זה בסרקזם, עכשיו – אלא אם מדינת ישראל רוצה ליצור בעיות של אי-תלות ולמה אני אומר את זה? משום שאותה מדינה פרסמה לפני שלושה או ארבעה ימים, מכרז במשרד לאיכות הסביבה, ובתנאי המכרז רוצים שרואה החשבון יעשה ביקורת, יעשה חקירה, ויקבל שכר לפי תוצאות, כל הדברים שבניגוד לחוק של אי-תלות. פה, אם יעלו על המכרז יהיו לנו הרבה עבירות על החוק, מתוך המכרז.

בדיון הקודם שהיה לנו, ציינתי לפרוטוקול שלדעתי יש מקרה אחד של עבירה. בינתיים היה מקרה שני, ואני מסכים איתך במאה אחוז, גם בעוד שבע שנים יהיו שנים, שלושה, ארבעה, חמישה מקרים, משום שלשמחתי, בארץ אין בעיות של עבירה על אי-תלות. יש עבירות אחרות של רואי-חשבון, לדאבוני, רואי-חשבון הם לא טלית שכולה תכלת, וגם כמו באוכלוסיות אחרות, יש בעיות אבל לשמחתי לא בעיות של אי-תלות. וכל תקנה אחרת שיבואו ויעשו, הבעיה היא לא בתקנה משום שאין בעיות.
בואו לא נשכח, שהתקנה עצמה לא באה במקום החוק. היא רק מביאה דוגמאות, והדוגמאות הן ראיה נתנת לסתירה. התקנה אומרת "בנוסף למה שמופיע בחוק", החוק נשאר ובכל מקרה אפשר לדון גם לפי החוק הראשי.
לעניות דעתי, אני חושב שיהיה מיותר לקיים היום דיונים חדשים עוד פעם, על כל התקנות, משום שהתקנות עצמן, הוכיחו את עצמן במשך כמעט ארבע שנים. אני לא חושב שהדברים יהיו שונים בעתיד, ואם חס וחלילה מחר יתברר שיש קטסטרופה בתקנות, הלא אותו גוף שהיום מחוקק – יכול מחר לבטל ולקבוע חדשות.
אני אגיד למה לא לבטל את התקנות, משום שהן נתנו הסבר למה שמופיע בחוק. הן מקילות, אומרים "בפני עיוור אל תשים מכשול", נותנים לך את הכלים כדי שתדע מה לא בסדר. התקנות חשובות.

הנשיא, אני אגיד עוד פעם את הבקשה שלי, להצביע בעבורה. במעט שקראתי, אני לא התכוננתי מספיק לדיון. ראיתי שיש דברים שהייתי רוצה לשאול עליהם.

אני יכול לציין לכם, וסיפרתי ללשכה כשהתארחתי אצלכם, היה פה דיון עם רשם העמותות, שיזם אותו חבר-הכנסת גפני (שלא יכול להיות כאן היום). אחת הסוגיות שחזרו בטענות של אנשי העמותות מול רשם העמותות, היתה של ניגוד עניינים של רואי-חשבון שעובדים בעמותות. ציינו את זה אנשים שנמצאים בארגונים שמלווים עמותות, או אנשים שעובדים גם אצל רשם העמותות וגם בכל מיני מקומות אחרים. הסוגיה השניה שעלתה, היתה בירוקרטיה.
רשם העמותות ענה על שתי השאלות, אני לא רוצה לדווח – אולי חברות שנמצאות בשדולה כאן, יכולות לדווח לך ביתר פירוט ואתה יכול גם לקרוא את הפרוטוקול. אבל אני חושב שהתשובה שלו היתה תשובה סבירה, כמו שההערה שלך היא הערה סבירה.
אני חושב שהוועדה שאז שאלה שאלות, רשאית להגיד היום: ניתן הזדמנות למי שלא נוח לו בתקנות הללו, שיתקן אותן. וכשאני אבוא לדיון על התיקון של התקנות או על הנוסח הסופי שלהן, אחרי שמשרד המשפטים עם צוות יועציו, יבוא ויתקן אותן – אז נקיים דיון שאתם תהיו בו, כהרגלנו.
לכן אני רוצה, חצי שנה לפני מועד פקיעת התקנות, לקיים דיון על הנוסח הסופי שלהן, לפני קביעתן. אני מקווה שאוכל להציע אז, שזה יהיה הנוסח הקבוע שאיתו נצא לדרך.
היה אם זה יהיה נוסח שהוא ב-95% או ב-100% קרוב לנוסח הזה – אז לא הפסדנו כלום, עבדנו שנה וחצי עם הוראת שעה. זה לא מערער את היציבות, משום שעיניי נשואות, אל הנוסח שיהפוך להיות הנוסח הקבוע. היה אם יהיו שינויים, שוב, אלה יהיו השינויים שישמשו תשתית לעבודה, לאריכות ימים ושנים, לאחר מכן.
לכן, אני באתי עם החבילה המסוכמת הזו, שאולי לא מרצה יותר מדי את הממשלה, ואולי לא מרצה יותר מדי את הלשכה, אבל בהחלט מנקודת המבט שלנו כוועדה, אני מניח, נותן לנו את המעט המשך של אווירת הדיון של הוועדה בכל הדיונים הקודמים שלה, ונותן סעד (כי בכל זאת יש לנו תקנות, אנחנו לא משאירים את הציבור בלי תקנות, אחרי החודשים הללו).

אני הבנתי מה שאמרת, אבל אני לא מבין מה יהיה בשנה וחצי הזאת.

אומר משרד המשפטים "אנחנו צריכים אירועים שיקרו", אין אירועים שיקרו. מה שאתה אומר למעשה, אתה אומר "התקנות לא נראות לי, אני רוצה שתתקנו את התקנות מחדש, בלי קשר לאירועים שקרו". משום שמשרד המשפטים לא אמר שצריך לתקן תקנות, משום שעוד אין לו חומר מהשטח, אם הבנתי נכון, כדי לבדוק.

מועצת רואי-חשבון אמרה "תקנות קבע", רשות ניירות ערך, בזמנו, היתה שותפה לכל המהלך הזה וסוכם במפורש, שזה לא חל על חברות ציבוריות, שלהן יש תקנות שלהן. זאת אומרת, לא השתנה שום דבר ממה שהיה שם, שרצו לקבוע תקנות כדי לראות אם השתנה משהו.


הלא יושב-ראש הוועדה רצה אז לראות, האם אנחנו לא עושים משהו לא טוב שמחר יטפח על פנינו, ולכן קבעו את זה לתקופה. התקנות מוכיחות את עצמן. תמיד, אדוני, אפשר לבוא בעוד שנה וחצי או מתי שיקבעו, ולשים תקנות אחרות אם וכאשר יחליטו.

התשובה שלי, היא לתוכנן של התקנות ולא לאירועים. כמו שאמרתי, אני לא בטוח שיהיו אירועים, אני הרי לא נביא ולא בן נביא. אבל יש כמה שאלות שהייתי רוצה שהמשרד יברר אותן – אני לא רוצה להנחות את המשרד, כי אני באמת רוצה שהדיון פה בוועדה יהיה נקי מהנחיות.
האם יש סתירות בין ההנחיות – ואתה כבר הצבעת על זה, לפני כמה דקות – ההתאמות או אי-ההתאמות בין ההנחיות של הרשות לניירות ערך, לבין הכללים שחלים על הבנקים, לעומת התקנות שלנו, ורמזת לזה בדבריך.
לגבי גילוי עניינים נוספים, למשל השכר שאדם מקבל, התקנות אומרות שאם היקף השכר מהכנסות אחרות אינו עולה על שליש, לא צריך לגלות. כך כתוב בתקנות עכשיו. אני, כחבר-כנסת, צריך לגלות כל דבר. אני חושב שכולנו צריכים לגלות.

באיזה שכר מגלים? שכר מהנדסים מגלים, שכר יועצים אחרים מגלים?

הנשיא, לכן אני אומר, אני לא רוצה לשאול את השאלות עכשיו. יש לי עוד שלוש-ארבע-חמש שאלות, יש לי עוד כמה עניינים ספציפיים בתקנות – אני יכול להגיד לנקיון כפיים כי הכפיים נקיות, אבל הטקסט של התקנות מסומן, אני לא כמקצוען רוצה לשאול את השאלות הללו. אני יכול לחכות בסבלנות את השנה וחצי הזו, משום שהיא לא מעלה ולא מורידה בשאלת היציבות. היא כן תעלה ותוריד, כי אני מצפה לקבל תקנות מנוסחות אחרת, כדי שאני אוכל להביא אותן לוועדה.

אני דניאל רימון מהרשות לניירות ערך. אין לי הרבה מה להוסיף. אנחנו שבעי רצון מההסדר שהוצע על-ידי היושב-ראש.

מיותר להגיד למה אנחנו חושבים שאי-תלות רואי-חשבון הוא נושא חשוב, מוכיח על יציבות שוק ההון ומידת האמון שהציבור רוכש לו.
המנדט שניתן לרשות, זה להגן על ציבור המשקיעים, ולבדוק שדו"חות שמוגשים לה ולציבור, הם דו"חות שמבוקרים כדין. הבחינה של מהם דו"חות מבוקרים כדין, היא בין השאר, שמי שערך אותם וביקר אותם, ביקר אותם כאשר הוא אינו נגוע באי-תלות.
אני רק רוצה להוסיף במילה, לגבי שני דברים שאמר מר עופר מנירב. השתמע מהדברים, כאילו הרשות הסכימה עם הלשכה שהתקנות האלה אינן חלות על חברות ציבוריות – ולא כך הוא. אכן, יש החלטה של הרשות מכוח סעיף 9(ב) לחוק ניירות ערך, שמפורסמת באתר הרשות, אך כפי שגם כתוב בה, ההנחיה הזו היא רובד גילוי נוסף על זה הקבוע בתקנות. זאת אומרת, אנחנו מבקשים עוד, על מה שקבוע בהן.
דבר נוסף, לעניין השכר שהעיר אדוני, אנחנו לעניין חברות ציבוריות, מבקשים גילוי של שכר טרחת רואה-חשבון מבקר, לפי הנחיה מכוח סעיף 36(א) לחוק.

סליחה, היא לא שונה מהנחיה של רשות ניירות ערך, זהה להנחיה פה.

יכול להיות.

אדוני הנשיא, אני מבקש שתיאות להצעה שלי. (אין לך זכות הצבעה כאן, זה רק חבר הכנסת יצחק גלנטי ואני), אבל נוח לי, כי אני חושב ש-

אם אדוני רוצה, אני אצא מהחדר, ואז-

לא, לא,

ואני לא רוצה לצאת כנגד אדוני, משום שאני חושב ששוב פעם שמים אותנו כקורבן, וכשמשרד המשפטים לא בא בזמן, כולם לא בסדר ומי שעכשיו, בסופו של דבר-

אדוני הנשיא, אני רוצה להסביר לך משהו על המתודולוגיה. כיוון שאנחנו חדשים בעבודתנו, כיוון שראינו כמה מאמץ השקיעה העבודה הקודמת בדיון, בניסוח וגם הביעה מורת-רוח מחלק מהדברים, גם כלפי משרד המשפטים וגם כלפי התוצאה – אנחנו לא קלים על ההדק בהכרעות שיש איתן קביעה, אלא אנחנו קובעים החלטות (אפשר לראות את זה בעקביות, אתר הוועדה מלא כאלה דברים), נותנים להם פרק זמן לתיקון או לטיפול, ואחרי זה אנחנו בודקים את עצמנו. אני יכול לתת רק את הדוגמאות שעברו בשלושה ימים אחרונים כאן.

אז תבין שזה לא נעשה, מתוך חס וחלילה אמירת אי-אמון, ואני אומר את זה גם לאיש משרד המשפטים, זה גם לא מתוך אי-אמון שאני אומר למשרד "אני לא סומך על שיקול דעתכם שאתם צריכים שנתיים וחצי". לנו מספיקה השנה הקרובה, כדי לחזור ולדון בתקנות המתוקנות. זה מה שאנחנו רוצים.

אני חושב שפרק הזמן הנוסף, צריך להיות סופי. אי אפשר להאריך את זה בלי סוף.

אמת. ושלא יעז מישהו להביא לנו את זה בחוק ההסדרים.

אני רק רוצה בקצרה, פשוט כמו שאדוני אמר בתחילת הדברים, הפרוטוקול נשאר. אז יש כמה דברים שאני חייבת להעמיד על דיוקם, ואחר-כך אני רק אתייחס בכמה מילים נוספות.

דבר ראשון, התקנת התקנות לראשונה, לא נבעה מכל מה שקרה בארצות-הברית (זה במקרה קרה במקביל), אלא נבעה, כמו שאמרתי מלכתחילה, מזה שבשנת 2002 החוק תוקן וועדת החוקה, בזמן תיקון החוק, דרשה שתוך חצי שנה יובאו תקנות לפי סעיף 10, לאישור וועדת החוקה.

במהלך התקופה הזאת ובמהלך השנה אחריה, של הדיונים מול לשכת רואי-חשבון לגבי תוכן התקנות, ומול מועצת רואי-חשבון עם כל הליכי ההתייעצות, קרה מה שקרה בארצות-הברית, וחוקק חוק "סורבייס בוקס". אני חושבת שחוקק, אפילו, יותר מהר מאשר התקנות האלה הותקנו, ובזמנו, בגלל שהכל היה חדש, אמרנו: אנחנו רוצים לבחון, באמת, איך ההסדרים שם מיושמים, האם יש מקום לחזור חזרה, ואולי לאמץ חלק מהכללים והתקנות שלנו.
אבל כל ההסדרים באותה תקופה, היו ראשוניים ולכן-
שנית, אני רוצה למחות כמובן, על הדברים שהוא אמר לגבי המשנה ליועץ המשפטי לממשלה. לא נוטרת טינה, בוודאי לא בגלל התקנות. אני לא רוצה להיכנס לזה, אבל הייתי חייבת לומר משהו.
לגבי חובת ההתייעצות, אכן חובת ההתייעצות קוימה גם עם מועצת רואי-חשבון וגם עם לשכת רואי-חשבון. העמדה של לשכת רואי-חשבון ומועצת רואי-חשבון הובאה בפני שר המשפטים. אין לו חובה לקבל את העמדה, אלא לשקול את הדברים והדברים נשקלו והוחלט על-ידי שר המשפטים, להביא את הנושא להארכה של תקופה של שנתיים וחצי. כשמצד אחד כן נוצרת וודאות שזו היתה הבעיה המרכזית של לשכת רואי-החשבון עם ההארכה הזמנית שחוזרת על עצמה, כן נוצרת וודאות לתקופה יחסית ארוכה מצד אחד, ומצד שני לא הופכת הסדר שנקבע מלכתחילה (וזה לא משנה אם זה היה לבקשת משרד המשפטים, או ביוזמת יושב-ראש וועדת חוקה, כהסדר זמני מסיבות נכונות בזמנו), ולכן לא חשבנו שזה נכון מבחינתנו, לבוא ולהפוך הסדר להסדר קבוע, מבלי שהדברים נבחנו.
לצערנו, כמו שהסברנו בעבר, גם בגלל צורת העבודה וגם בגלל צורת הסמכויות שיש למועצת רואי-חשבון, הדברים נבחנו רק בדיעבד.
לעניין התלונות, זה לא תלונות שמגיעות רק לגבי התקנות עצמן, שבאמת היה- אני הייתי נוכחת בדיון לגבי תלונה אחת, נשיא הלשכה אמר שהיתה תלונה אחת נוספת וגם זה היה לגבי נושא שהסתיים בהתראה.
יש גם עניין נוסף, שככל שמגיעות תלונות לגבי התנהגות של רואה-חשבון שמהווה פגיעה באי-תלות, אז אפשר לבוא ולבחון האם אותה התנהגות של רואה-החשבון שמהווה פגיעה באי-תלות מוסדרת או לא מוסדרת בתקנון. כי התקנון, כפי שצויין כבר קודם, לא באות לגבור על החוק. עקרון אי-התלות הוא עקרון כללי, שהוא עקרון הקיים.
התקנות קובעות בנוסף לעקרון הכללי, נסיבות ספציפיות, כדי שהדברים יהיו קצת יותר וודאיים.
ולעניין ההנחיות. אז גם רשות ניירות ערך הוציאה הנחיות וגם למפקח על הבנקים יש הנחיות. ההנחיות האלה, נוגעות כל אחת למטריה של הגופים המפוקחים על-ידה. יש תקנות מיוחדות לחברות ציבוריות, יש תקנות מיוחדות לבנקים. התקנות שבהן אנו עוסקים, הן תקנות כלליות לכלל החברות במשק.
מלכתחילה, היינו מודעים להנחיה של רשות ניירות ערך כפי שהיתה בזמנו. גם שמרנו על תקפה במסגרת התקנות, וגם מלכתחילה קבענו הוראות שונות בנושאים מסויימים, לגבי חברות ציבוריות, כי ידענו שממילא הדין לגבי חברות ציבוריות – מוסדר על-פי הנחיה.
נשאלה השאלה, באמת, האם יש מקום להחמיר את ההסדר לגבי כלל החברות במשק, מבלי לפגוע, כמובן, בסמכויות של הגופים המפקחים הספציפיים.
בעניין הזה אני רוצה עוד כמה דברים, כי בעצם, מבחינתנו, יש כן מקום לבחון סיום לאורך תקופת מסויימת. במקביל, אין שום ספק שיש מקום לפנות לגורמים שונים, כולל רשות ניירות ערך, כולל לשכת רואי-חשבון – מבחינתי אני פונה אליהם כבר היום – שאם בידי הלשכה יש נתונים, כתוצאה מהפיקוח השוטף שהיא מקיימת על החברים שלה, ואם בידי רשות ניירות ערך יש נתונים על דברים שהם חושבים שיש מקום לתקן, שהם לא בסדר בתקנות, אז אנחנו כבר עכשיו פונים אליהם בבקשה שישלחו אלינו חומר, כמה שיותר מהר.
ברגע שיהיה המידע בידינו, אנחנו נקיים את חובת ההתייעצות שאנחנו נדרשים לקיים, עוד לפני שאנחנו מגיעים עם המלצות של תקנות לוועדה-

עם הלשכה?

עם הלשכה ועם מועצת רואי-חשבון.
לכן אני אומרת, אני מוכנה לעמוד בלוחות הזמנים של יושב-ראש הוועדה, אבל צריך בכל זאת להבין, שמדובר בסוגיה מורכבת. יש הרבה מאוד עבודה שנדרשת אצלנו, גם לגבי נתונים שצריכים עוד להיאסף והנתונים לגבי תקופת ביקורת, גם מגיעים בכמה חודשים לפחות, אחרי שמסתיימת תקופת הביקורת. כי רק באמצע מרץ או סוף מרץ, או מאי, בעצם נוכל לבדוק הדו"ח הכספי לגבי תקופת הביקורת שחלפה. זאת אומרת, יש פה עניין של דחיה על גבי דחייה, שצריך גם אותה לקחת בחשבון.
אני חושבת שאנחנו נעשה כמיטב יכולתנו לעמוד בלוחות הזמנים, אני מבינה שאין לנו הרבה ברירה, למרות שאני בהחלט חושבת שהתקופה של שנתיים וחצי ששר המשפטים ביקש, היא תקופה יותר ריאלית מבחינת נסיבות העניין הספציפיות.

אני חושב שהתוספת במקרה הזה, עשתה את העניין גרוע יותר מנקודת מבטה של הממשלה, ויש לי אליך שתי שאלות מנחות – יכול להיות שאני אחזור בי מההצעה שלי.

השאלה הראשונה שאני רוצה לשאול אותך היא, כשבאתם לפני שנה וחצי וביקשתם שנתיים וחצי, אז היה ברור לכם שאחרי שנתיים וחצי זה יהיה קבוע?

שנתיים.

אז היה ברור לכם שאחרי שנתיים זה יהיה קבוע, נכון?

אנחנו הערכנו תקופת זמן, שנראתה לנו ריאלית באותה תקופה.

וזה לא קשור לבחירות?

לא, בכלל לא קשור לבחירות.

זאת אומרת שבעוד שנה וחצי, יעברו שנתיים וחצי מאז הבקשה הקודמת. זאת אומרת, שבעצם אני טעיתי בכך שנתתי חצי שנה מיותרת.

זה לא בדיוק כך, בגלל שכמו שהסברתי, בעניין הספציפי הזה אין משמעות מאוד גדולה לחצאי תקופות.

כך אמרתם גם אז, לפרוטוקול. אבל לכן, מבחינת שנות עבודה לא השתנה דבר. זאת אומרת, קיבלתם היום, בהצעה שלי מלפני חמש דקות (שיכול להיות שאני אצטרך לשנות אותה, אני תיכף אציע שינוי מהותי יותר), יכול להיות שבהצעה שהצעתי, יש לכם כבר חצי שנה מעבר למה שהיה לכם. הרי העובדה שקיבלתם את זה בשתי מנות, לא הפריעה לכם לבדוק נתונים. זה מה שאמרתי באיטרציה השניה של דבריי היום. אמרתי: היתה לכם 2004, היתה לכם את ה2005, אתם מקבלים את 2006 במקרה הזה, ואתם יכולים בהחלט להסתפק בכך.

ההערה השניה היא יותר מהותית. אם אני מבין נכון, את עדיין חושבת במחשבה שהיתה לפני שנתיים וחצי, קרי שהדבר שיביא אתכם לשינוי התקנות, הוא רק הקייס. כי אם את אומרת את זה – אנחנו לפי דעתי, יכולים לקבוע היום את התקנות. חבל על דקה.

לא, סליחה, זה לא מה שהתכוונתי. אני אמרתי שאנחנו כן מתכוונים לפעול בשני הליכים במקביל, ואמרתי, שמבחינתי אני פונה עכשיו גם לרשות ניירות ערך ולמפקח על הבנקים (וכבר דיברנו איתו, בעקבות הדיון במועצה), גם ללשכת רואי-חשבון. כל נתון שיש בידיהם שיכול לסייע, וכל הוראה שהם חושבים שיש מקום לתקן בתקנות, אנחנו נשמח לשמוע. גם ניסינו לקיים איזושהי בדיקה ראשונית.

אנחנו נשמח לשמוע, ואנחנו כמובן נשמח לתקן את ה-

אני אתן לך נתונים שיהיו נכונים, למרות שהם לרעתי אבל אני, כרואה-חשבון, אוהב גילוי נאות.

מה שביקשו משרד המשפטים בזמנו, מסתיים בעוד חמישה חודשים, ולא שנתיים וחצי. בעוד חמישה חודשים! זאת אומרת, הם ביקשו שנתיים ועוד שלוש, מסתיים למעשה בעוד חמישה חודשים.

אני משער שבעקבות הדברים שלך עכשיו, יחשבו על אפשרות של שינוי חקיקה בכלל. לא דובר עד הרגע הזה, על אפשרות של שינוי חקיקה.

אותה בדיקה כמו שעכשיו גברת גלי גרוס מציעה, כשפונים אלינו ואל רשות ניירות ערך והכל – באה שנה ושבעה חודשים לאחר הזמן. היו יכולים לבוא באותה פניה לפני שנה ושבעה חודשים, אם היו חושבים שזה נכון.
זאת אומרת, משרד המשפטים וגם בתשובה שקיבלתי מגב' גלי גרוס לפני כחודשיים-שלושה כשפניתי, במכתב הראשון אמרו שנכון, לדעתם צריך לעשות תקנות קבועות. עכשיו, לא אמרו שם שהיו תקנות אחרות קבועות, או את אלה קבועות – אבל צריך לעשות תקנות קבועות.
אני מבין שדעתי שונה מדעתו של היושב-ראש, ובטוח שדעתו של היושב-ראש היא שתקבע בסופו של דבר, אבל אני עדיין חושב שהתקנות כמו שהם הוכיחו את עצמם – ובוא לא נחפש עכשיו להיכנס למהלך שיקח כחודשים ונעשה תקנות, שאותן אחר-כך נצטרך לבדוק גם כן. משום שמי שאמר שתקנות שנעשה מחר, יהיו יותר טובות מהתקנות האלה? אנחנו צריכים גם אותן לעשות לתקופה זמנית, כדי לראות מה המשמעות של תקנות אחרות. את אלה כבר בדקנו לפחות.

אני אומר לנשיא, התשובה שלי עדיין נשארת כמו שאמרתי, ואני גם רוצה להגיד איך אני רואה את לוחות הזמנים, אבל זה עניינכם איך אתם עובדים.

חודש מרץ הוא הזמן שבו יהיו לכם עוד נתונים, אבל מבחינתי זה לא רלוונטי. אתם מבחינתנו, חייבים לתת לנו במהלך המושב הקרוב של הכנסת, את צוות הבדיקה. אני פשוט רוצה להיות איתכם בקשר. רע לי לקבל דברים בדקה התשעים ואחת והשתיים.

אני מבקש לקבל הודעה, עם העתק ללשכה (זה האתיקה של העבודה שלכם, אם לא – אני אשלח להם העתק), שמודיעה שהוקם צוות בדיקה, גילוי-נאות ספרו לנו גם מי הוא, מה הגדרתם, מה הצוות צריך לבדוק. זה יהיה הפרק הקרוב.

אני גם אומר, שאני מבקש עד יוני של השנה הבאה, לפני יציאת הכנסת לפגרה, אני רוצה לקבל את התקנות לפי הנוסח שנראה לכם. ואני אומר את זה, ואני מבקש שזה יהיה רשום גם בסיכום, על-מנת לקבוע – לא על-מנת לתת את זה כהוראת-שעה – על-מנת לקבוע תקנות.

אני מניח שמדובר בתיקונים שוליים, ואני מניח שלא מדובר בתיקוני חקיקה. אני מניח שלא הופכים את העולמות עכשיו, אלא כמו שהגדרנו את זה. אז כל התשובות שלטעמי הן תשובות מזיקות מנקודת מבטה של הממשלה. כי אם את אומרת לי שלא תעמדו בזמנים, אז אני בשל להחליט היום. ואני בהרגשה לא טובה, לא כלפי משרד המשפטים. ההרגשה היחידה שגרמה לי לבקש את הזמן הזה, זה היה האווירה של הדיון בוועדה, כפי שלמדתי אותו משתי האיטרציות הראשונות. לכן אני צריך את השנה וחצי, שאני לא אחשד בעיני עצמנו, כוועדה, שאנחנו עושים דברים בצורה לא יסודית.

חבר הכנסת יצחק גלנטי, אנחנו יכולים לסכם ככה?

אין לי בעיה עם זה.

תודה רבה. היועצת המשפטית?

בנוסח עצמו במקום 2008 זה עד 2007, ולמען הסר ספק, הם לא יחולו על ביקורת לגבי התקופה שהתחילה ב-1 בינואר 2008.

הוועדה מבקשת לקבל במושב הקרוב, הודעה שמודיעה שהוקם צוות בדיקה, מי החברים בצוות, מה הגדרתו ומה הצוות צריך לבדוק.

עד יוני של השנה הבאה, לפני יציאת הכנסת לפגרה, תקבל הוועדה את התקנות לפי הנוסח שנראה למשרד המשפטים, על-מנת לקבוע תקנות.
הצבעה
בעד הצעת הסיכום – פה אחד.
הצעת הסיכום נתקבלה.

תודה רבה. הישיבה נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 11:00