כנסת פתוחה

PAGE
1
ועדת הכנסת

11.7.2005

הכנסת השבע-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב ראשון
פרוטוקול מס' 25

מישיבת ועדת הכנסת

יום שלישי, ט"ו תמוז התשס"ו (11.7.2006), שעה 14:00

דיון במכלול הכלים הפרלמנטריים הקיימים כיום והצעות לשיפורם -

א. מכסת הצעות חוק.

ב. נוכחות במליאה ונוכחות בוועדות.

חברי הוועדה: רוחמה אברהם - היו"ר

דוד אזולאי

מוחמד ברכה

מגלי והבה

נאדיה חילו

שלי יחימוביץ

אביגדור יצחקי

יעקב מרגי

גדעון סער

ראובן ריבלין

מזכיר הכנסת אריה האן

סגן מזכיר הכנסת דוד לב

סגנית מזכיר הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ

סגן מזכיר הכנסת נאזם בדר

ארבל אסטרחן

אתי בן-יוסף

שושנה מקובר, תמר שפנייר

א. מכסת הצעות חוק

חבריי חברי הכנסת, אני מודה לכם על כך שאתם באים לישיבה החשובה הזאת. עצם העובדה שאנחנו דנים גם בסוגיות הללו, לא משנה מה נחליט, אני חושבת שזה די תופס מקום ודי עוזר.

לפני כשלושה שבועות היתה החלטה של ראשי הסיעות שישיבות הוועדות לא יתחילו באותה שעה, וגרמנו לכך שיהיו ועדות שיתחילו בלוח זמנים מאוחר יותר. זאת אומרת, תהיינה ועדות שיתחילו ב-9:00, 11:00 וכו'. השינויים בלוח הזמנים מראים שיש נוכחות של יותר מ50% נוכחות של חברי הכנסת, יש פחות ריצות במסדרונות והדיונים הרבה יותר אפקטיביים.

בשבוע שעבר, דנו בנושא של הצעות החוק הפרטיות. בתום הישיבה ביקשנו מארבל לנסות ולהביא ממצאים של בדיקה במחלקה המשפטית, גם כתוצאה מתלונות של חברי כנסת שהצעות החוק שוהות שם מעבר למה שהיה צפוי. לאחר מכן, נעבור לרעיונות.

נושא כבד נוסף הוא הנוכחות במליאה, שאני רואה אותו כחלק לא מבוטל מעבודתה ותדמיתה של הכנסת, כי הציבור שבוי בקונספציה שעבודת הכנסת היא רק מה שמתרחש במליאה. כשאמצעי התקשורת מראים שהמליאה הריקה, הם לא יודעים כמה קשה אנחנו עובדים בוועדות. אני חושבת שצריך לעשות פרסום לכך שאנחנו עושים עבודה בוועדות.


יכול להיות שבשבוע הבא אביא לוועדת הכנסת בקשה של יושבי-ראש הוועדות לגבי יום רביעי, בקשה שנביא אותה בפני יושבת-ראש הכנסת. מ-9:00 עד 11:00 ביום רביעי זה זמן קצר ולא מספיקים לעשות כמעט שום דבר בוועדות. בוודאי שאביא את זה לדיון בוועדה לפני שנעביר את המכתב ליושבת-ראש הכנסת - להתחיל את ישיבת המליאה ב-13:00 במקום ב-11:00, כדי לאפשר קיום ועדות מ-9:00 עד 11:00 ומ-11:00 עד 13:00, כך שלא כל הוועדות לא יהיו באותו זמן, כמו שזה בשאר הימים.

אבל את פוגעת ברמה אחרת של עבודת הכנסת. במליאה של ביום רביעי, בשעה 11:00, יש הקטע הראשון של שאילתות בעל-פה. אפשר תמיד לתת אישור לקיים את ישיבות הוועדות עד 12:00, ולפני 12:00 לא יתחילו דיון בהצעות החוק הפרטיות. כך יהיו פחות ערעורים על ההצעות הדחופות. אבל יכול להיות בשעה 14:00, שהיא השעה שבה מסתיימות ההצבעות ומתחיל הדיון בהצעות לסדר היום במליאה, ועדות הכנסת יכולות לשוב לפעול.

אולי אפשר לבדוק אפשרות שישיבת המליאה תתחיל מוקדם יותר.

זאת יכולה להיות בעיה.

השאילתות בעל-פה הן סמכות של היושבת-ראש. לא צריך לכנס נשיאות כדי לאשר שאילתות בעל-פה. אפשר שהיושבת ראש תעסוק בשאילתות בעל-פה לא ביום שני, אלא ביום שלישי, רביעי וחמישי, ואז הן יעלו ביום שלישי שבלאו הכי הוא יום שקט, ואז אפשר ביום רביעי להתחיל את הוועדות ב-8:30 והמליאה תתחיל ב-12:00.

לא כולם יגיעו ב-8:30. יש חברי כנסת שלא ישנים בירושלים.

בהצעה שלי את מרוויחה פעמיים - את מכניסה חיות נוספת ליום שלישי, ומורידה מהעומס של יום רביעי.

בואו נפתח את זה לדיון מאוחר יותר, אבל לפני כן ארבל תציג את ההתייעצות בלשכה המשפטית.

על הנושא של הגבלת מספר הצעות החוק כבר דובר. היה רעיון נוסף שהועלה, וניסינו לחשוב על כך גם אצלנו בלשכה המשפטית ואוכל להציג זאת אם חברי הכנסת ימצאו בכך עניין. הרי חלק מהטענות של חברי הכנסת הן שלוקח זמן מרגע שמגישים הצעת חוק ועד שהיא מונחת. כיום, זה המצב כי יש בלשכה המשפטית מאות הצעות חוק. מתמחה, יועץ משפטי עובר על כל ההצעות ומנסח אותן. יש גם הרבה עבודה טכנית - לכתוב את ההצעות כמו שצריך.

הועלתה הצעה, לפיה חבר כנסת יוכל להניח את הצעת החוק בלי תיווך. הוא יגיש הצעת חוק למזכירות הכנסת דרך המחשב, אוטומטית היא תקבל פ' ותונח. רק בשלב מאוחר יותר - ופה צריך לחשוב האם זה יהיה לפני הדיון המוקדם או אחרי - חבר הכנסת יגיד: את זה אני רוצה להעלות לדיון, ואת זה צריך לנסח. בשלב המוקדם, מובן שחבר הכנסת יוכל להתייעץ עם הלשכה המשפטית, כמו היום, התייעצות קלה, התייעצות כבדה יותר.

זה חיסכון של עבודת סרק.

צריך להדגיש פה שני דברים. אחד, כשחבר הכנסת יודיע שהוא רוצה להעלות את הצעת החוק הזאת, הלשכה המשפטית תצטרך זמן - שבועיים-שלושה - כדי לנסח.

זה כבר לא 45 יום, כך שבכל מקרה קיצרנו את הזמן.

חבר הכנסת יצטרך להודיע מראש איזו הצעת חוק הוא רוצה להעלות.

השאלה המרכזית פה, לדעתי, היא מהו אותו שלב שבו יידרש הניסוח, האם כאשר חבר הכנסת אומר "את זה אני רוצה להעלות לדיון מוקדם" - כי הרבה פעמים הוא אומר שהוא רוצה להעלות את זה לדיון מוקדם, מנסחים לו, זה הולך לוועדת שרים, ועדת שרים מתנגדת, ואז הוא מחליט שהוא רוצה להעלות משהו קצת אחר - -

אבל אנחנו מורידים את מספר הצעות החוק ה-50% אם לא יותר.

או שמה שהוא הניח יעלה לדיון מוקדם, רק מה שעבר והולך לוועדה - זה יהיה שלב הניסוח.

או שיש הסכמת ממשלה, ואז בוודאי שזה צריך לעלות.

זה בעצם פחות או יותר אותו רעיון שהעלה מאיר שטרית כשהיה השר המקשר. הוא אמר שכאשר רוצים להגיש הצעת חוק פרטית, יכתבו בסך-הכל את שם ההצעה ואת הרציו שלה, ורק בסמוך להעלאתה במליאה, המחלקה המשפטית תנסח אותה.

אתה לא יכול להגיש חצי מלאכה לוועדת שרים לענייני חקיקה.

מבחינה טכנית, היום לכולם מנסחים והם מגישים. ועדת שרים לענייני חקיקה, באופן אמיתי, מתייחס להצעת החוק רק בסמוך להעלאתה. אנחנו מודיעים לה כשבועיים קודם שאֵלֶה ההצעות שהוגשו למזכירות כדרישה להעלות אותן במסגרת המכסה של הסיעה, ורק אז זה מובא לוועדת שרים לענייני חקיקה. לדוגמה, היום שיחררו מחובת הצעה מספר הצעות, הן תעלינה לדיון בוועדת שרים רק ביום ראשון. ועדת שרים דנה רק בסמוך להעלאה.

בהמשך לדברים של המזכיר ושל היועצת המשפטית, אני חושב שהרעיון השני שהציעה ארבל הוא מצוין. זאת אומרת, בשלב של הקריאה הטרומית, אנחנו מצביעים לא על חוק אלא על רעיון. הרי למה זה נקרא קריאה טרומית ולא קריאה ראשונה?

כי יש לה גם מעמד של הצעה לסדר.

מצביעים על הרעיון. לכן אפשר שהניסוח יהיה אחרי שהצעת החוק עוברת בקריאה טרומית. מה שעובר קריאה טרומית, הולך למחלקת משפטית. זה מפחית את מספר הצעות החוק שצריך לנסח.

ארבל אומרת שעוד לפני שהצעת החוק מגיעה למליאה, ברגע שאתה רוצה להעלות אותה, תקבל ניסוח בלשכה המשפטית.

אני בעד האפשרות השניה. למה להעמיס על הלשכה המשפטית כל מיני ניסוחים, שיכול להיות שבסוף אף פעם לא יגיעו להצבעה. לכן אחרי שהצעת החוק עוברת בקריאה טרומית, לפני שזה הולך לוועדה הרלוונטית, היא תלך ללשכה המשפטית, תעבור את הניסוח.

אבל הצעת חוק יכולה להיפסל על-ידי ועדת שרים לענייני חקיקה על ניסוח לא נכון.

יש בזה משהו. אסור שניסוח חלקי יגיע לחקיקה גם בקריאה טרומית. לפני שזה מגיע לוועדת שרים, זה צריך להיות מנוסח.

אני מתייחס להצעה של עו"ד ארבל אסטרחן. אני חושב שההצעה הזאת היא טובה, כי היא מאפשרת שני מסלולים. כל מי שרוצה להגיש הצעת במסגרת על מנת שהיא תגובש במחלקה המשפטית, כמובן יכול לעשות זאת והוא יצטרך להמתין. דרך אגב, הצפיפות תלך ותפחת, אם כי ראיתי מספר חברי כנסת, בעיקר חדשים, שאצלם זה אף פעם לא ייפסק. הם תמיד יגישו 30-40 הצעות בשבוע

התבטל הדוח הסטטיסטי בנושא של הגשת הצעות חוק פרטיות.

אין דוח סטטיסטי.

תודיעו את זה לכולם.

אני חושב שזאת טעות, אבל לא אכפת לי. יכול להיות דוח סטטיסטי, ויכול לא להיות. זה לא דרמטי. שום כשרון אמיתי לא ייעלם פה, ושום אדם לא יהיה במצב שהוא יוכל לומר שהוא מקופח. על ציר הזמן אין מקופחים בכנסת, כל אחד מקבל מה שמגיע לו ובדיוק.

אני חושב שמה שארבל מציע יכול להיות דו-מסלולי. רוצה חבר כנסת שאינו מסוגל, אינו רוצה או אין לו זמן לנסח את החוק לאשורו, יעביר את זה ללשכה המשפטית. רוצה חבר כנסת, יגיש בקשה ישירות למזכירות. חבר כנסת שהגיש ישירות למזכירות, יקבל מיד פ', זה מונח על שולחן הכנסת מהר ככל האפשר - זה רק עניין של ההדפסה - הוא יכול לומר שהוא מבקש להעלות את הדבר הזה תוך שבועיים-שלושה, כאשר יחלפו 45 יום. המחלקה תסתכל ותעבד את הצעת החוק לקראת ההגשה.

מי יקבע אם יש אלמנט של הסתה לגזענות או דברים כאלה שצריך להביא את זה לנשיאות כדי להחליט אם להניח או לא.

הלשכה המשפטית.

זאת אחת השאלות. הרי כבר היום הלשכה המשפטית עוברת עבור הנשיאות על כל ההצעות כדי לראות אם יש בעיה של גזענות, שזה משהו מאוד נדיר. בכנסת הזאת זה עוד לא היה. גם על זה הלשכה המשפטית תוכל לעבור.


אם רוצים להשאיר את הדרישה שהצעת חוק לא תהיה גזענות במהותה או שוללת את קיומה של מדינת ישראל, אפשר שהלשכה המשפטית תעבור על זה.

אחד מסגני מזכיר הכנסת שיהיה מופקד על קבלת הצעות חוק, יכול ולהבחין איזו הצעה צריך להפנות את תשומת לב הנשיאות.

לגבי המסגרת, לי נראה מאוד חשוב - גם אם זאת הצעה טרומית שהיא עדיין ממש בחיתולים - שכן שיהיה לה תוכן מסוים. אני חושבת שהתוכן מאפשר לאותו חבר כנסת מגיש להיות מעט יותר רציני, גם לדעת את המהות והעיקרון, ולא רק רעיון כללי. בעיניי זה לא טכני אותו רעיון כללי שיבוא להצעה טרומית. כי הרבה פעמים, אותו רעיון כללי אם יש לו רק את המסגרת ואין לו טיפה יותר מהות, יכול להיפסל. ואם מוסיפים לו יותר במהלך הקריאה הטרומית, זה נותן לחבר הכנסת אפשרות של למידה ולהיות רציני יותר בהצעה שלו, וגם התוכן נוגע לעניין.

אבל את נותנת את התוכן. ברגע שאת מנסחת את הצעת החוק, את יודעת איזה תוכן את רוצה שתהיה לה, אם את מתכוונת לכל מה שקשור להודעה לתקשורת. בגדול התהליך הוא כזה: יש לך רעיון להצעת חוק. את כותבת אותה ומעבירה אותה לאחד מסגני מזכיר הכנסת שבודק אם אין לה שמץ של גזענות ושהיא גם לא שוללת את קיומה של מדינת ישראל. הדבר השני, הצעת החוק עוברת ללשכה המשפטית ומחכה. ברגע שחבר הכנסת מחליט לקחת את הצעת החוק ולקדם אותה, את נותנת הוראה ללשכה המשפטית לעבוד על הניסוח המשפטי להיבטיו.

גם בקריאה טרומית.

בוודאי.

אני מתייחסת להצעה שהועלתה כאן, לא לעבוד על הצעת החוק אלא להביא את זה ממש כחומר גלם מאוד ראשוני.

כפי שאמר חבר הכנסת ריבלין, יש שני מסלולים. אבל גם במסלול שלא עובר את הלשכה המשפטית, אם חבר הכנסת מגיש הצעת חוק והיא מונחת - אם זאת הצעה שמועתקת או שהוא יודע לנסח, זאת יכולה להיות הצעה מפורטת עם ניסוח משפטי ודברי הסבר. זה לא חייב להיות שורה אחת. בשני המקרים זה יכול להיות נוסח משפטי שיכלול דברי הסבר, ובשני המקרים זה גם יכול להיות רק דברי הסבר או משהו יותר כללי. חבר הכנסת, אם הוא ירצה להיעזר בלשכה המשפטית, מובן שתמיד הוא יוכל בכל סוג - גם שרק יתנו לו רעיונות וגם שרק יכתבו. או אם הוא יגיד: זאת הצעה שאני יודע שהיא כבר טובה ומנוסחת. בכל מקרה, הרעיון יהיה שהוא שולח את זה דרך המחשב, אוטומטית זה מקבל פ'; אם הוא ירצה לעבור את הלשכה המשפטית, הוא יעשה את זה לפני כן. ברגע שזה יהיה רשום - לא יהיה הוויכוח מי הגיש קודם - זה יקבל פ'.


עכשיו, ביום שני בצהריים יש ישיבת נשיאות, היא צריכה לאשר את ההנחה. ביום שני בבוקר או ביום ראשון אחר הצהריים יעבירו ללשכה המשפטית את רשימת הצעות החוק שקיבלו פ', כלומר שמונחות במערכת להנחה. אנחנו נעבור רק לראות שאין שם משהו גזעני או שולל את קיומה של מדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי, כפי שקובע התקנון - זה משהו נדיר מאוד, זה לא קורה כמעט אף פעם - ונגיד שזה בסדר. וביום שני, הנשיאות תוכל לאשר את זה.

זה יונח. חבר הכנסת שיודע שהוא רוצה להעלות משהו לדיון, שלושה שבועות לפני שהוא יכול להעלות לדיון, לפני שעוברים 45 יום, או אם זה אחרי כן, לפני שהוא יודע שהוא רוצה להעלות את זה לדיון - הסיעה שלו תודיע למזכירות הכנסת: אלה ההצעות שאנחנו רוצים להעלות לדיון. יודיעו ללשכה המשפטית, הלשכה המשפטית תצטרך לדבר עם חבר הכנסת כדי להכין את הניסוח, כי אולי הוא כתב משהו כללי, ואולי הניסוח כבר טוב.

אבל זה נכנס לתלם של כתיבת הצעת חוק.

ההכנה תהיה רק לגבי אותן הצעות חוק שחבר הכנסת רוצה להעביר אותן לוועדת שרים.

אם רוצים לעשות מהלך כזה, אולי כניסיון, לא בטוח שצריך לתקן את התקנון בשלב זה. כרגע, התקנון לא מדבר על כל ההליך הזה שמעבירים ללשכה המשפטית וכו'. כל מה שהוא אומר הוא שהצעת החוק מועברת לנשיאות, היא בודקת שהיא לא גזענית ולא שוללת את קיומה של מדינת ישראל ומניחה על שולחן הכנסת. כל הפרוצדורה האחרת - יכול להיות שבשלב ראשון, למשך מושב או כנס, להוציא החלטה של ועדת הכנסת ועוד לא להכניס את זה לתקנון.

זה נוהל של ועדת הכנסת.

בשלב מאוחר יותר יהיה צריך לתקן את התקנון.

בינתיים עדיף שזה יהיה נוהל עבודה.

קודם כל, אני שמח שאנחנו הולכים לכיוון שאנחנו לא מגבילים את חברי הכנסת בהגשת הצעות חוק. זה דבר חשוב מאוד. חלק גדול מחברי הכנסת שותפים לכך. עכשיו הבעיה היא פרוצדורלית: איך אנחנו פותרים את הבעיה של הגשת הצעות חוק פרטיות בלי להעמיס על הלשכה המשפטית. הנוהל היום הוא - מי שרוצה להגיש הצעת חוק, צריך להודיע 10 ימים לפני כן על הגשת הצעת החוק. אני חושב ששבועיים זה בדיוק הזמן שצריך להודיע שזאת הצעת החוק שאני מבקש להעלות, ואז אני מבקש שזה יעבור ללשכה המשפטית, שהם יבדקו אותה.

כמה זמן יהיה ללשכה המשפטית, כי הרי צריך זמן גם לוועדת שרים.

שבועיים. אתם לא צריכים יותר.

שבועיים זה בסדר, אבל לא פחות כי חלק הולך לוועדת שרים.

חבר הכנסת מודיע שזאת הצעת החוק שהוא מחליט להעלות כרגע, ואז זה עובר ללשכה המשפטית. כך יהיה לכם הרבה פחות עומס.

אדם יוכל לבוא ולומר שהוא מתכוון להעלות הצעת חוק בעוד שבועיים, אם הוא יודע שזה בהתאם למכסה של הסיעה שלו. ואז אין לך שום בעיה עם הלשכה המשפטית.

אני רוצה להוסיף עוד דבר. בעבר היה רשום על המכוניות שנת הייצור, ואז נוצרה איזושהי תחרות. כל אחד רצה שיראו שהוא נוסע עם מודל מתקדם. נדמה לי ששר התחבורה דאז היה משה קצב, הנשיא דהיום, והוא הוציא את התקנה שלא יהיה רישום של שנת הייצור על הרכבים והדבר הזה הופסק. אני חושב שגם פה צריך לאמץ את המנהג הזה - כל מגיש הצעת חוק, חוץ מהפ' שהוא מקבל, לתת לזה מספר סידורי של אותו חבר כנסת יוזם. כדי שיידעו כולם שחבר הכנסת הזה הגיש מאתיים הצעות חוק.

מה זה נותן?

הרי אנחנו רוצה להגביל את זה, כדי שאנשים יגישו הצעות חוק שמוכנים לדון בהן ולבדוק אותן. שכולם ידעו שחבר הכנסת הזה הגיש מאתיים הצעות חוק. אני אומר לכם שזה יפסיק את התחרות.

זה יעודד את התחרות. כל חבר כנסת ירצה לבוא עם פ' של שלוש ספרות.

אני לא בטוח, כי חבר הכנסת יודע שהוא לא יציג את הצעות החוק הללו.

אני מציע שכל פעם שחבר הכנסת מעביר לקריאה שלישית את החוק שלו, ייכתב: זה החוק השביעי שהוא העביר השנה.

זה רעיון טוב.

לגבי השאילתות בעל-פה ביום רביעי - אם אנחנו רוצים לבדוק אפשרות של פתיחת המליאה יותר מאוחר או יותר מוקדם, למה אי אפשר להעביר את השאילתות בעל-פה ליום שלישי או ליום שני? למה דווקא יום רביעי?

כי השרים צריכים יומיים. מאשרים את זה ביום שני, והם חייבים באותו שבוע לענות.

אז יאשרו את זה ביום שני לפני כן, ויביאו את זה ביום שני הבא.

אז איבדת את העניין של הדחוף.

כך גם האפקטיביות של השאילתות כבר עוברת.

מבחינת האפקטיביות, לפעמים אובד על זה הכלח.

יש גם יתרון לשאילתות בתחילת המליאה של יום רביעי, כי אתה נותן לחברי הכנסת להתארגן לקראת החקיקה וההצבעות בקריאה הטרומית.

בעניין הטכני - יש לי רעיון, מחר אני מניחה הצעת חוק, מקבלת פ' אחרי יומיים, זה עובר דרך סגן מזכיר הכנסת, ואומרים שאפשר להריץ את הצעת החוק. ברגע שאפשר להריץ אותה וזה עובר דרך הסיעה, השאלה שאני שואלת אתכם היא איך אנחנו מתגברים על הנושא של פטור מחובת הנחה. כי עכשיו - חבר הכנסת מניח את הצעת החוק, צריכים לעבור 45 יום - -

שני המסלולים קיימים גם היום. צריכים להבחין בין שני מסלולים - המסלול הרגיל והמסלול הדחוף. לגבי המסלול הרגיל, הסברנו. במסלול הדחוף, כאשר מבקשים שחרור מחובת הנחה, ועדת הכנסת צריכה לשחרר מחובת הנחה ובדרך כלל הקואליציה אומרת את דברה. שחרור מחובת הנחה הוא דבר חריג לכמויות הרגילות. ברגע שקיים שחרור מחובת הנחה, אין ספק שזה מוסיף על העבודה, אבל גם יכול שבאותו רגע הם משוחררים מהצורך לדון או להכין את החומר להצעת חוק אחרת שיורדת מסדר היום, כי הצעת החוק ששוחררה מחובת הנחה היא במקום הצעת חוק אחרת במכסה של הסיעה. לכן אין כאן שום בעיה.

זה כמעט ייעקר את המושג שנקרא חובת הנחה. אם זה חוק ומורכב וצריך לנסח אותו - -

זה לא כך. אני יכול להגיש הצעה השבוע, למשל סלילת כבישים מתחת למסילות הברזל בלי חוק התכנון והבנייה. אני רואה, חלילה, שצריך להביא את זה באופן דחוף, קודם כל אני הולך לסיעה שלי ומבקש להוריד הצעת חוק אחרת שעל המכסה של הסיעה, כדי שאוכל להגיש את ההצעה שלי. אחר כך אני הולך לבקש שחרור מחובת הנחה. ואז אני הולך ללשכה המשפטית, וינסחו את החוק הזה על המקום.

אז בוא קודם ללשכה המשפטית.

בוודאי שאבוא קודם ללשכה המשפטית כדי שיעזרו לי להכין את זה, כדי להביא חוק רציני בבקשה שלי לשחרור מחובת הנחה. ברגע שהצעת החוק ששוחררה מחובת הנחה היא במסגרת המכסה של הסיעה, אין שום בעיה. כך אנחנו עוזרים גם לחברי הכנסת וגם ללשכה המשפטית.

יכול להיות שחבר כנסת שרוצה לבקש פטור מחובת הנחה, יידרש לבוא ללשכה המשפטית לפני כן.

הדבר שהכי מפריע לי הוא שמונחות פה אלפי הצעות חוק שאף אחד לא נוגע בהן וגם לא ייגע בהן בחיים.

הנוהל הולך להשתנות.

פחות מפריע לי הנוהל, אותי מטריד שאנשים מגישים הצעות חוק שהם יודעים מראש שאין להן סיכוי להגיע לשולחן הכנסת.

הולך להשתנות פה הנוהל. נניח שלך, חבר הכנסת, יש רעיון. אתה מדפיס את הנוסח, הנוסח הזה עובר מיד למחלקה המשפטית, אתה מקבל פ'. מזכיר הכנסת או אחד מסגניו בודקים שהצעת החוק היא לא גזענית או לא שוללת את קיומה של מדינת ישראל. ברגע שחבר הכנסת מחליט לקדם את הצעת החוק שלו, אז הוא מבקש מהלשכה המשפטית לנסח את זה כפי שצריך ולא כמו שעכשיו - יש לך רעיון, אתה מעביר את זה ללשכה המשפטית, היא מנסחת את החוק, היא עובדת על זה ואין לך בכלל שום כוונה לקדם את זה. מה שאנחנו מציעים עכשיו שונה לחלוטין במהותו.

אני חושב שלא צריך לטפל במשהו שאין סבירות שהוא יעלה במליאה.

זה מה שהחלטנו.

מתחילים את הטיפול בהצעת החוק רק שכשאתה מודיע שאתה רוצה להעלות אותה למליאה.

זה בסדר.

חברים, יש פה הצעה שהיא עדיין לא לשינוי התקנון, אלא נוהל עבודה למושב החורף.

1. חבר הכנסת יעביר את הצעת החוק למזכירות הכנסת באמצעות המחשב. מובן כי לפני ההעברה יכול חבר הכנסת להתייעץ עם הלשכה המשפטית ולקבל את עזרתה בניסוח ההצעה.

2. עם קבלת ההצעה על-ידי המזכירות, ההצעה תקבל מספר פ' לפי סדר ההגשה ויירשם עליה תאריך הנחתה.

3. הצעות חוק יונחו על שולחן הכנסת בכל יום שני אחרי אישור הנשיאות.

4. לפני ישיבת הנשיאות היועצת המשפטית לכנסת תבדוק אם יש חשש ההצעה גזענית במהותה או שוללת את קיומה של מדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי, כאמור בסעיף 134(ב) לתקנון ותודיע על כך לנשיאות.

5. הצעות החוק יונחו על שולחן הכנסת בנוסח שהגיש חבר הכנסת מבלי שהלשכה המשפטית או גורם אחר בכנסת יעבור עליהן או יאשרן.

6. שבועיים לפני המועד שבו סיעה רוצה להביא את הצעת החוק לדיון המוקדם, תודיע הסיעה למזכירות הכנסת וללשכה המשפטית על כך. בשלב זה, הלשכה המשפטית תבדוק ותנסח את הצעת החוק ונוסח זה הוא שיובא לוועדת השרים ולהצבעה בדיון המוקדם.

7. לגבי הצעות חוק שמובאות לדיון מוקדם זמן קצר לאחר הנחתן, בשל הסכמת הממשלה או פטור מחובת המתנה, על חבר הכנסת להשתדל לשבת עם הלשכה המשפטית על ניסוח ההצעה לפני הגשתה. בכל מקרה כזה, הלשכה המשפטית תדאג לניסוח ההצעה בהקדם, ולפני המועד שבו תובא ההצעה לדיון המוקדם.

במילים אחרות, על שולחן הכנסת תונחנה הצעות ותקבלנה את הפ' שלהן בנוסח אחד, ואחר כך כשזה יבוא לדיון זה יבוא בנוסח אחר.

נכון, אז אולי צריך לתת לזה שם אחר. אולי מה שחברי הכנסת מניחים לא ייקרא הצעת חוק.

זה כבר משהו טכני. מה שחשוב הוא שיהיה כתוב במפורש שלהצעות חוק כאלה אין מכסה, הן לא יקודמו על-ידי הלשכה המשפטית בשום צורה ואופן. שיהיה גם הצד הפוזיטיבי של מה שקורה וגם הצד הנגטיבי של מה לא יקרה.

חבר הכנסת אזולאי מעלה פה רעיון.

לא יהיה דיון מוקדם על מה שלא עבר את ניסוח הלשכה המשפטית.

הטיפול יהיה רק באלה שיעלו לקריאה טרומית.

הואיל שאנחנו בלאו הכי יוצרים מכסה להכנה לקראת דיון לקריאה מוקדמת, אנחנו מקלים באופן משמעותי על המערכת, אז אנחנו לא צריכים 14 יום.

ביום שני סיעה תודיע על העלאת הצעת החוק. ביום שני שלאחר מכן הן יצאו מהלשכה המשפטית ויעברו לוועדת שרים לענייני חקיקה שתדון בזה ביום ראשון שלאחר מכן. כלומר, שבועיים מהיום שהסיעה מודיעה על העלאת הצעת החוק עד שזה מגיע לוועדת שרים לענייני חקיקה.

אנחנו מדברים על שתי תקופות. תקופת חובת הנחה - 45 יום לפי התקנון. תקופה נוספת - נהלים על-ידי המזכירות, של 10 ימים או שבועיים עבודה. שתי התקופות האלה נקבעו למטרה אחת - להתייחסות הממשלה להצעות החוק. אחרת בשביל מה 45 יום? גם התקופה השנייה היא לצורך קבלת עמדתה של הממשלה. אני שואל איפה בתקופות האלה אנחנו מתחשבים במבנה החדש? לדעתי תקופת חובת ההנחה צריכה להיות קצרה מ-45 יום, מכיוון שאת נותנת אלטרנטיבה אחרת שהממשלה תתייחס אחרי שהצעת החוק הונחה ואחרי שיש בקשה להעלות אותה.

ה-45 יום תמיד היה יותר עניין שהממשלה תספיק.

את זה אי אפשר לשנות בלי להתייעץ עם הממשלה.

אבל הממשלה דנה בזה, במקרה הטוב, שעוברים שבועיים לפני שמסתיימים ה-45 יום או שיש פטור מחובת הנחה.

כי בעבר, כשלא היו כל כך הרבה הצעות, לפי דעתי הממשלה דנה בכולן ולכן היו 45 ימים. עכשיו, היא ראתה כשיש כמות כזאת, היא דנה רק במה שעולה לוועדת השרים.

מה שמונח במליאה ומקבל פ', זה עדיין לא הצעת חוק. זה צריך עוד לעבור עיבוד בלשכה המשפטית. לכן אני אומר שמה שיונח לא ייקרא הצעת חוק אלא המלצה להצעת חוק.

אי אפשר בשום פנים ואופן ליצור שתי קטגוריות של הצעות חוק.

אולי הצעות חוק שעדיין לא עברו ניסוח - נדפיס אותן על דף צהוב או ירוק במקום על דף כחול. זה יהיה ההבדל בין שני הסוגים של ההצעות.

אבל פ' חייב להיות.

פ' יהיה, אבל זה יהיה בצבע אחר. אולי ורוד. מה שמודפס על דף כחול יהיו הצעות שכבר עברו ללשכה המשפטית.

כך נדע את ההבדל בין הצעה להצעת חוק לבין הצעת חוק שעברה את הלשכה המשפטית.

מאי נפקא מינה אם תקרא לזה המלצה להצעת חוק.

זה מוזיל את המעמד של זה.

זה יעשה מאיתנו צחוק. ילעגו לנו שגם הצעת חוק זה כבר לא הצעת חוק, אלא המלצה.

אני חושבת שפחות או יותר הגענו להסכמה שמסירה את העומס שיש בתחילת כל כנסת על הלשכה המשפטית, וחברי הכנסת ממשיכים עם הצעות החוק שמבחינתן הן רלוונטיות. הן עוברות את הניסוח המשפטי, וכל אותה תקופה - ברגע שחבר כנסת יצטרך את הלשכה המשפטית, הוא יקבל את הסיוע שלה. זה לא מונע את זה.


תיכף אעביר את הנוהל מודפס הזה, ונחליט עליו.

ב. נוכחות במליאה ונוכחות בוועדות

אני רוצה להעלות לדיון את הנושא של נוכחות במליאה, ובשלב מאוחר יותר את הנושא של נוכחות בוועדות. קראתי מספר פסיקות של הבג"ץ, כאשר הוא מותח ביקורת חריפה על תהליכי החקיקה בוועדות. כדאי שנדבר גם על נוכחות במליאה, כי במליאה מחוקקים את החוקים. לא יכול להיות שיהיו שם שניים או שלושה חברי כנסת שמביאים את הצעת החוק לידי מעשה. הנושא השני הוא הביקורת של הבג"ץ האומר שלפעמים הצעות חוק מתקבלות פה אחד - פה אחד בוועדות זה על-ידי אותו פה של היושב-ראש. נכון שניתן את דעתנו לסוגייה הזאת, לפני שנגיע לכך שיקטלו אותנו בביקורת.

הביקורת קיימת כבר שנים, השאלה אם ניתן פרס נוסף לאלה שלא באים בכך שנחליט שלא נוכל להעביר חוקים.

הנושא הוא כבד שגם עלה על שולחן הכנסת מדי פעם, למשל בקדנציה הקודמת, בטרם פרש מהכנסת, הגיש חבר הכנסת הצעת חוק שתכליתה היתה ליצור קוורום מינימלי לחקיקה. זה נפל ברוב לא גדול, הסיעות נתנו לזה חופש הצבעה כי ראו בזה עניין שהוא מעבר לעניין הסיעתי. אברהם בורג דיבר על קוורום מסוים במליאה, אני לא זוכר אם הוא דיבר על חמישית או שישית מחברי הבית. הוא נתון קוורום מסוים שדרוש להצעת חוק. זה דבר לא פשוט מהטעם שהוא יכול לאפשר למנוע חקיקה. נניח שהממשלה רוצה להעביר היום חוק ובבניין יש 30 אנשים, 19 מהקואליציה ו-11 מהאופוזיציה. אני אומר לחברים: לכו הביתה, ובאותו רגע ביטלתי את יום הדיונים כולו.

מצד שני, איך פותרים את הזה?

יכול להיות מצב כמו אתמול, שבו אנחנו מסכימים על כל הסעיפים ובמקום שכולם יישארו פה, משאירים תורנים במליאה.

אומרים: איך זה יכול להיות שהחוק יחוקק ב-5 נגד 4? נניח שנמצאים באולם 100 חברים, לא כולם יודעים על מה הם מצביעים. בדרך כלל יודעים אלה שעסקו בכך בוועדה או קרובים לנושא ויודעים על מה מדובר. בוועדה, כשיושב-ראש הוועדה מצביע פה אחד, זה על חוק שהוא לא קונטרווסרלי, חוק שלא מהווה בעיה. נכון שתמיד כאשר יושבים בדיון 5 או 6, אם יש טעות יש סיכוי שיגלו אותה יותר מאשר אם יושב אדם אחד וגם שזה יֵצא יותר מאוזן. אבל כל הדברים שנוגעים לוועדות הם כמעט דבר סטרוקטורלי שנובע מעומס העבודה בוועדות.


לגבי המליאה, הנורמה היא שחברי הכנסת לא יושבים במליאה וכשצריכים אותם להצבעה קוראים להם. זה פסול מאוד, זה בעייתי. לפי דעתי, אם בודקים את זה סטטיסטית, בוועדות הנוכחות יותר טובה באחוזים מאשר במליאה.

הנוכחות יותר טובה בכנס הראשון של הכנסת השבע-עשרה, נראה מה יהיה בחודש הבא.

זה גם עניין של חינוך.

מה ההצעה שלך לפתרון?

אני מדבר קודם על זיהוי הבעיה. אני מזהה את הבעיה קודם כל במליאה ולא בוועדות. זה דבר נורמטיבי שממש קשור בחינוך לחברי הכנסת מה זה פרלמנטריזם. רוב חברי הכנסת לא מבינים מה זה פרלמנטריזם, הם לא מבינים שתפקידם הוא לשבת במליאה.


מה אפשר לעשות? זה דבר שצריך לחשוב עליו לעומק, זה לא דבר טכני. זה פשוט להסביר לאנשים מה זה להיות חברי כנסת.

אתה חושב שזה יפתור את הבעיה? תהיה יותר נוכחות במליאה?

נוכחות יותר גדולה במליאה יכולה לבוא במצב שבו אלה הנורמות הפוליטיות, רק כשיש אופוזיציה ערנית שעושה מה שהיא צריכה לעשות.

מה דעתך שכמו שיש תורנות לשרים, שתהיה תורנות לחברי כנסת? אני מבינה שזה פוטר את שאר חברי הכנסת שהם לא בתורנות מלהגיע, אבל בשורה התחתונה המליאה בכל מקרה תהיה מלאה.

זה חותר כנגד המטרות שלך. אני רוצה להגיע למצב שבו יום אחד - אולי זה דמיוני, כי אולי אנחנו הולכים בכיוון אחר - הנושא הפרלמנטרי יהיה עמוק ומושרש וישבו פה אנשים אשר יראו את הכנסת יותר מאשר תחנת מעבר לממשלה. אבל אם אני מלכתחילה מודיע להם "רבותיי, היום יש לכם תורנות" זה אומר שכשאין להם תורנות הם לא צריכים לשבת במליאה. לפי דעתי זה ממש לא נכון וגם יעשו מאיתנו קרקס. יגידו: גם ככה הם עובדים רק שלושה ימים בשבוע, גם ככה הם עובדים רק 8 חודשים בשנה, עכשיו הם גם לא צריכים להיות כל הזמן במליאה.

כך תוטל חובה על חברי הכנסת שהם לא מודעים לכך שהם צריכים להיות כאן.

נניח שאני מחליט שחבר כנסת מסוים הוא בתורנות, זה עוזר לי?

אם אנחנו מדברים על קוורום במליאה, אנחנו נותנים פרס לאלה שימנעו את עבודת הכנסת, והכנסת תצא למשל ולשנינה. קודם כל, ברוב הפרלמנטים כשיש נושאים לדיונים שמדברים לציבור וכל חבר פרלמנט יכול לעשות עבודה בחדרו או בוועדה ולהאזין או לקרוא לאחר מכן את הפרוטוקול, זה הנוהג. יש דברים שמטבע הדברים לא מחייבים לשבת במליאה. הישיבה במליאה יכולה להיות כזאת שאנחנו יכולים לחייב אם היינו מקיימים שעתיים דיון ביום. העבודה הפרלמנטרית תלויה בעבודת הקואליציה מול האופוזיציה ואיך היא מתנהלת. יכול להיות כורח שבו הקואליציה תהיה מאולצת להביא את כל החברים כולל השרים. אם נקבל את ההצעה שלך בצורה גורפת, אני מודיע לך שתוך שבוע מרגע שהיא מתחילה להיות מופעלת, תבוא אלייך הקואליציה והממשלה. הרי השרים צריכים לעבוד, ולכן אני לא אוכל לקרוא לשר לשבת בכנסת כשהוא עוסק בעבודתו במשרד. אז נא לא להגזים.

מה אתה מציע?

בעניינים האלה כבר ישבנו 16 כנסות, וניסינו למצוא פתרון. פעם חשב רוני בר-און שאפשר לחייב אנשים להיכנס ולהכניס את הכרטיס המגנטי שלהם על מנת שיֵדעו מתי הם נכנסו למליאה. אני שאלתי האם גם כשהם יֵצאו הם יצטרכו להעביר כרטיס, כי יהיו חברי כנסת שייכנסו ויצאו ויהיה רשום שהם היו כל הזמן במליאה.


כל הדברים האלה כבר נוסו בעבר. יש מצבים שבהם אנחנו מצמצמים את הנוכחים באולם מתוך הסכמה. יש פעמים קיזוזים, יש פעמים שהמחלוקת היא לרוחב הלוח, היא לא בין ימין לשמאל או קואליציה ואופוזיציה. אני מוכרח לומר שקווטה בתוך אולם המליאה היא מתן פרס מפורש לאלה שלא באים. אדרבה ואדרבה - יֵדעו כולם שאפשר להעביר חוק בשניים נגד אחד, הבושה תהיה של אלה שלא באו והאדרת השם תהיה של אלה שבאו. נכון שהכנסת סובלת, אבל היא תסבול הרבה יותר במצב שבו אנחנו נחייב אנשים לבוא כי הדבר יגרור תוצאה בלתי נמנעת שבה נצטרך לקבל החלטה שהצבעות תהיינה בשעות מסוימות בשבוע, בכל שאר השבוע שממה ודממה ולא יהיה כאן אף אחד.

תראה מה קורה ביום שלישי.

אני חושב באמת שביום שלישי לא יכול להיות מצב שבו יושב-ראש הכנסת יסכים שתשובה והצבעה יהיו במועד אחר.

אז מה אתה מציע לעשות?

להמשיך לבכות על הצער הגדול, וצריכים לעסוק בחינוך. אין מה לעשות. אם נתחיל פה לקבוע קווטות, התוצאה תהיה שהכנסת תעבוד שעתיים בשבוע.

אני רוצה שנמצא פתרון כמו שמצאנו את הנוהל להצעות חוק פרטיות.

עם כל הרצון למצוא פתרון, הפתרון הוא רק חינוך. למשל, אני קבעתי בכנסת הקודמת שחבר הכנסת צריך להיות בוועדה חצי שעה כדי שיירשם בפרוטוקול. זה בהחלט דבר שהשפיע. אם נבטל את הסטטיסטיקה, אני מודיע לך שיהיו הרבה פחות חוקים, תהיה הרבה פחות עבודה. דרך אגב, ככל שחבר כנסת הוא יותר מנהיג במדינה, יותר בעל השפעה פוליטית במדינה, כך פחות נוכחות בכנסת, למעט אותם עניינים שהוא מחויב לבוא כחבר כנסת להצביע.

בכל מה שקשור לקווטות, אני מסכים עם חבר הכנסת ריבלין במאה אחוז. בנושא הסטטיסטיקה אני מציע שנקיים דיון נפרד כדי שתשמעו את הדברים המלומדים שיש לחבר הכנסת ריבלין להגיד, ואולי נשתכנע.

יש לי הערה לעניין הסטטיסטיקה. לפי דעתי, זאת שגיאה לא לפרסם את הדוח הסטטיסטי משני טעמים. במה שנוגע להגשת הצעות חוק, אני מקבל שאין לפרסם סטטיסטיקה כי כמות הצעות החוק שאדם מניח לא מלמדת שום דבר. אבל כמה הצעות חוק אדם העביר - חשוב לדעת. חשובה גם הסטטיסטיקה לגבי נוכחות; נוכחות זה הצבעות, לפי אחוז ההצבעות לומדים על הנוכחות במליאה. אתם רוצים לחנך שיבואו אנשים להצבעה. אין דוח סטטיסטי לגבי הצבעות במליאה.

אתה בעצם מציע להשאיר את הסטטיסטיקה, אבל לשנות את המדדים והנושאים. על זה יש לקיים דיון מיוחד. אני בעד.

אני חושב שכבר היום אפשר למדוד את הנוכחות במליאה, לפי ההצבעות במליאה. יש הנתונים על ההצבעות במליאה, וזאת ההוכחה הטובה ביותר כמה זמן היית במליאה. אני חושב שבעניין הזה ניתן לקבל את הצעתו של חבר הכנסת ריבלין, שהוא בעל ניסיון פרלמנטרי רב. אני מאמין שחכמים וטובים מאיתנו דשו רבות בנושא הזה. אני מציע לרדת מהעניין הזה. עם זאת, אני חושב שכדאי לרענן את זיכרונם של ראשי הסיעות ולהביא לידיעתם שחשוב מאוד שתהיה נוכחות במליאה. אצלנו בסיעה, מי שרוצה לעזוב את המקום לא יכול לעזוב מבלי להודיע ליושב-ראש הסיעה ולקבל את אישורו. כך צריך להיות, כי אם היו עושים את זה כולם הכל היה נראה אחרת. אבל אני לא יודע מה המשמעת בכל סיעה, אני לא נכנס לכולם.


גברתי היושבת-ראש, גם ככה יש נתונים על נוכחות בבניין והדברים האלה ניתנים לבדיקה. הרי חברי הכנסת באים לפה ויושבים פה הרבה שעות, יש להם הרבה פגישות והרבה עבודה, ואי אפשר לנקוט סנקציה כלפי אותם חברי כנסת שלא יבואו למליאה. מי שרוצה לבוא למליאה הוא בכל מקרה יבוא. מי שלא רגיל לבוא, לא יבוא.

בכובעי הקודם התייחסתי לעניין של הקוורום, ואני בהחלט מסכים עם העמדה של חבר הכנסת ריבלין. אני רוצה לבדוק רעיון מטורף - היום המחוקק התייחס לעניין של סוג מסוים של חוקים שיאושרו בכנסת ברוב מסוים - חוק יסוד וגם חוקים שמתייחסים לסעיפים תקציביים. השאלה אם מעבר לפן החינוכי לחברי הכנסת, זה לא רצוי לחשוב על קביעת סוגי חקיקה אחרים שמחייבים קוורום.

אז אתה יוצר מצב שבו אתה נותן יתרון גדול לאלה שלא באים.

יכול לגרום מישהו, על-ידי היעדרות מהצבעה באותו רגע, להפלת הצעת החוק.

אבל אתה נותן את היתרון הזה היום לגבי חוקים שקשורים לסעיפים תקציביים, שיש צורך ב-50 חברי כנסת, ומי שרוצה להפיל את זה יכול לא לבוא. ונתת את זה גם בחוק יסוד.

השאלה עד איפה תרחיב את זה.

השאלה אם יש אפשרות, יכול להיות שלא.

אז החוקים האלה יבואו בימים שבהם בלאו הכי יש כאן חברי כנסת - ימי אי-אמון, הצעות חוק בקריאה ראשונה. בזמן הדיון לא יהיו אנשים, יהיו רק בהצבעה. הדיון יכול להיות ביום שלא יהיו פה אנשים, ההצבעה תהיה רק ביום שכולם נמצאים פה, והם לא יֵדעו על מה הם מצביעים.

או שלא יהיו אנשים גם בהצבעה כדי שהחוק לא יעבור.

צריך להיות דבר אחד שממנו אפשר לסטות רק במקרים מיוחדים, ובזה היינו פותרים את כל הבעיה. רק זאת תקנה שהקואליציה לא יכולה לעמוד בה - שההצבעה תהיה מיד לאחר כל דיון, כפי שהתקנון קובע.

אני רוצה להעיר למה שאמר חבר הכנסת סער, לגבי סטטיסטיקה של הצבעות כאינדיקציה לנוכחות. זה יוצר מצב שבו אלה שמוזעקים למליאה להצבעה בלבד ונרשמים בהצבעה, לכאורה הנוכחות שלהם תהיה באחוזים גבוהים מאוד. לכן אני לא בטוח שזה המדד לנוכחות.

יש מדד משולב - נאומים, הצעות חוק שעברו, הצבעות והכל נותן תמונה כוללת.

אתה מתייחס לעניין הנאומים. כל עוד יש דוח סטטיסטי - ואני אומר לך את זה כבעל ניסיון במליאה - אני מודיע לך שבאים חברי כנסת, ערב פרסום הדוח הסטטיסטי, מתחננים על נפשם לדבר, בכלל לא לנושא של הצעת החוק, רק כדי לתקן את הסטטיסטיקה.

אני בעד. אם לא יהיה דוח סטטיסטי, הם גם לא יבואו לדבר. הם נאלצים מה נושא הדיון, הם נאלצים לדעת איזה חוק עולה לדיון והם מגיעים למליאה. זה טוב. אל תתייחסו לחברי הכנסת שרוצים לקבל כאל מכשלה שחייבים לסלק אותה, ואומרים: לכן הדיון התארך בשעה. הכנסת קיימת כדי שתהיה במת דיונים, ולא אכפת לי מה הסיבה שבגללה חברי הכנסת באים לדיונים.

לו יתואר שהדיונים יהיו לחוק עצמו, אין לי שום בעיה.

אני לא רוצה לדבר על החוק, אני רוצה להסביר מדוע מאיר שטרית הוא נגד ההתכנסות. זה נראה לי הדבר החשוב ביותר. אני מודיע שבכל הצעת חוק בקריאה ראשונה בזמן הקרוב, אני מתכוון לדבר על דברי שר הבינוי והשיכון, שהוא גם אחראי על עניינים אסטרטגיים. כלומר, זה לא סתם שר שיוצא נגד מדיניות הממשלה, אלא השר שהופקדו בידו הסמכויות בנושאים האסטרטגיים והסמכות על השירותים החשאיים. על כן אני חושב שזה יותר חשוב מכל חוק.

אני משאירה את הנושא הזה לדיון.

ג. מכסת הצעות חוק - המשך דיון

העברנו לכם את נוסח הנוהל להגשת הצעות חוק פרטיות.

לי יש הסתייגויות משני היבטים בהצעה. זאת החלטה מהפכנית, כי היא יוצרת שני סטטוסים של הצעות חוק - הצבעות בצבע תכלת והצעות בצבע שאינו תכלת. אני מתנגד ליצירת שני סטטוסים, במיוחד כאשר אתם עוד לוקחים את פרק הזמן של שבועיים, שנלקח כאן.

אמרנו שזה שבוע לפני ועדת השרים.

אז מה אני צריך את זה? אני כבר אחכה את ה-45 יום.

45 ימים בלאו הכי תחכה. לא מדברים על זה.

אני חושב שאנחנו לא יכולים לקבל החלטה כלאחר יד על שני סטטוסים של הצעות חוק. יכול להיות שדבר הרבה יותר נכון הוא, שכשחבר כנסת שמגיש לכם 20 הצעות, תגידו לו: אנחנו מסוגלים לטפל בצורה מיטבית בשתי הצעות חוק, 10% מההצעות; תודיע לנו אלו שתי הצעות חוק הן הדחופות. ואת שתי ההצעות האלה תניחו לו בשבוע שהוא רוצה, ו-18 ההצעות האחרות ימתינו. זה הרבה הגיוני מאשר ליצור שני מעמדות בקרב הצעות החוק.


אני רואה שיש חברי כנסת שמגישים 20 הצעות חוק בשבוע, ולפעמים אני מחכה שלושה שבועות כשיש לי הצעת חוק אחת שחשובה לי. תעשו את השקלול מה שצריך להתבצע באופן אמיתי. זה לא ליצור שני סוגים, אלא להגיד: כל אחד יכול להגיש כמה הצעות שהוא רוצה, אבל כשהוא מבקש מהלשכה המשפטית טיפול בנוהל דחוף, זה יכול להיות X הצעות. כי ממילא יש לו מכסה להעלות למליאה, הוא לא יכול שיטפלו ב-10 הצעות בדחיפות. זה הדבר שאנחנו צריכים לקבוע - מה הדברים אשר הוא יכול להגיד לגביהם: זה הדבר הדחוף.

אולי אפשר שחבר הכנסת יגיש לא רק הצעה אחת. הרי יש לו שבועיים להגיש את הצעת החוק שהוא רוצה להעלות, שייקח עוד שתי הצעות ברזרבה, שיהיו בצנרת. הוא יקדם הצעה אחת ועוד שתיים יהיו בצנרת.

אני מציעה כך. הדף שחילקנו עכשיו הוא נייר ראשוני. פחות או יותר הגענו למשהו. קחו את הנייר הזה, תחשבו עליו. תעבירו את הנייר הזה גם לכל חברי הוועדה, שיעירו את הערותיהם עד יום שני, ה-17 ביולי, בבוקר. אנחנו נשב ביום שלישי הבא שוב, וננסח דף חדש.

חבר הכנסת אזולאי הציע הצעה טובה מאוד, שיוצרת מצב שבו מערכת הכנסת לא תשתנה, אלא אנחנו נכניס היגיון במה שאנחנו מגישים. היום כשאני מגיש הצעת חוק, אני מקבל על שולחן הכנסת אחרי 20 שבועות כי הגישו לפניי 3,000 הצעות, כאשר אני מגיש בסך הכל 10-20 הצעות בקדנציה. אני חשבתי שההצעה של חבר הכנסת אזולאי מאפשרת לחברי כנסת שיש להם רעיון שעלה כאש בעצמותיהם להגיש את הצעות החוק בעצמם ולפטור את צוואר הבקבוק של הלשכה המשפטית. ואז חבר הכנסת לראות את הצעת החוק שלו בזמן סביר על שולחן הכנסת. אבל אנחנו מונעים את האפשרות להעלות הצעה, אלא אם כן חבר הכנסת באמצעות סיעתו אומר שהדבר שיטופל בידי הלשכה המשפטית הוא זה שעתיד לעלות על סדר היום. אז מתחלקים פה לשני דברים - הצעות חוק שאנשים הגישו כי הם בערו כאש בעצמותיהם, אבל הם לא כל כך רוצים שזה יעלה על שולחן הכנסת, והצעות חוק שבאמת מתכוונים להעלות אותן על שולחן הכנסת. העובדה שיש קווטה של 23 חוקים בשבוע יוצרת מצב שבו לא יטפלו בהרבה יותר מ-23 חוקים ומעבר לזה יכולים להיות עוד שניים בשבוע שמקבלים את השחרור מחובת הנחה.


לכן חשבתי שההצעה של חבר הכנסת אזולאי היא מאוד מושכלת עם תובנה רצינית ביותר. ברגע שאתם מתחילים להבחין בין חוקים לחוקים, אנחנו יוצרים מצב של שתי דרגות של הצעות חוק ואז אנחנו מחמיצים הכל, ואז שוב כל הבלגן יחזור. אני מציע שנקבל את ההצעה של חבר הכנסת אזולאי כפשוטה. מי שרוצה יגיש בעצמו, מי שרוצה יגיש דרך הלשכה המשפטית. כל ההצעות מוגשות ומונחות על שולחן הכנסת כפי שהן הונחו היום, באותו צבע, אותו פ'. כל אחד יראה את הנוסח שלו כפי שהוא רוצה לראות את זה. אדם שמגיש הצעת חוק מגוחכת, זה על אחריותו. לפי ההצעה הזאת, עבודת הכנסת מקבלת שכל במובן זה שמטופלות רק אותן הצעות שעתידות לעלות כהצעות מוקדמות לדיון.

הצעה לתיקון - אנחנו מורידים את סעיף 7 וסעיף 11 בנייר שחילקנו. לא יהיו שני צבעים.

אני מתנגד לסעיף 8. אני בעד פרק זמן יותר קצר. 10 ימים.

שבועיים זה סביר.

כתוב פה "שבועיים לפני שיונח על שולחן הכנסת לקריאה מוקדמת". זאת אומרת ששבוע לפני כן ועדת השרים צריכה לטפל בזה, אז היא צריכה לפחות שבוע כדי שוועדת השרים תוכל לטפל בזה.

אני מציע שבכל זאת לא נאשר את המסמך הזה היום. אל"ף, יש הרבה חברי כנסת שלא נמצאים פה.

זה שהם לא נמצאים זה לא מעניין אותנו. יש ועדת הכנסת, אני מזמינה את כל החברים. מי שלא טורח לבוא, זה עניינו.

תעבירי את זה לכל החברים כנוסח שיראו אותו כטיוטה.

בכל מקרה אמרתי שלא נאשר את זה עכשיו אלא בשבוע הבא, עם התיקון שהכנסנו עכשיו.

אני רוצה לדעת כמה ימים יהיו ללשכה המשפטית מרגע שחבר הכנסת מודיע שהוא מבקש להעלות הצעה עד שהיא צריכה להעביר את זה לוועדת השרים?

במקום 14 יום, 10 ימים.

אבל 3 ימים לפני כן צריך להעביר את זה לוועדת השרים. יוצא שיש ללשכה המשפטית שבוע ימים.

ארבל צודקת, יש להם שבוע ימים. אנחנו נדון בזה בשבוע הבא.

ארבל, אל תשכחי שהורידו הרבה עומס מהלשכה המשפטית.

אבל צריך שיהיה זמן.

חברים, תודה רבה. אנחנו נעביר את הנוסח לכל החברים ונאשר את זה בשבוע הבא.

הישיבה ננעלה בשעה 15:30.