PAGE
1
ועדת החוקה חוק ומשפט

18.7.2006

הכנסת השבע-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב ראשון
פרוטוקול מס' 34

מישיבת ועדת החוקה חוק ומשפט

יום שלישי, כ"ב בתמוז התשס"ו (18 ביולי 2006), שעה 09:00

הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 46) (איסור הטלת עונש מאסר על נאשם שאינו מיוצג), התשס"ו-2005, של חבר הכנסת יצחק לוי וחבר הכנסת מיכאל איתן (פ/3388) (בסוף הפרוטוקול מצורף נוסח הצעת החוק)

חברי הוועדה: מנחם בן-ששון

עמירה דותן

יצחק לוי

עו"ד יפעת רווה, משרד המשפטים

עו"ד דפנה ביינוול - פרקליטות המדינה

מאיר בינג - משרד האוצר, רפרנט ממשל ומינהל

עו"ד ענבל רובינשטיין - הסניגורית הציבורית הארצית

ד"ר יואב סביר - סנגוריה ציבורית

סנ"צ רחל אדלסברג - המשרד לביטחון פנים, משטרה, ר' מדור מידע פלילי

עו"ד נעמה בר-אור - המשרד לביטחון פנים, לשכת הייעוץ המשפטי

רפ"ק אילן שלום סלומון - המשרד לביטחון פנים, קצין מדור חקירות

עמית שפייזמן - המשרד לביטחון פנים, מרכז תקציבי משטרה בביטחון פנים

ברק לייזר - הנהלת בתי המשפט

סיגל קוגוט

אפרת רוזן

דורית ואג

אסתר מימון

הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 46) (איסור הטלת עונש מאסר על נאשם שאינו מיוצג), התשס"ו-2005, של חבר הכנסת יצחק לוי וחבר הכנסת מיכאל איתן (פ/3388)

בוקר טוב, חברות וחברים, אנחנו מתחילים היום, אני מקווה גם מסיימים, את הדיון בהצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 46) (איסור הטלת עונש מאסר על נאשם שאינו מיוצג), התשס"ו-2005. זוהי הצעת חוק נאה, זו הצעת חוק שיזמו שני חברים, יושב-ראש הוועדה לשעבר וחבר הכנסת יצחק לוי, שהוא מעמודי התווך של הוועדה, וגם חברת כנסת שאיננה כאן, אתי לבני.


תיקון חוק סדר הדין הפלילי, רובכם יודעים שזהו מינוי סנגור לנאשם שעלול להיאסר, וברור שלצורך הדיון, מוקדם ככל האפשר, ראוי שיתמנה לו סנגור. נוסח החוק אומר את הדברים בצורה נהירה וברורה. לפעמים קורה שלא יודעים מוקדם מספיק, לעתים מסתבר שתהיה תביעה למאסר במהלך המשפט, ואז זה יהיה מהר ככל האפשר, ולעתים קורה שזה במעבר מפסק דין לגזר דין. גם לשאלה הזאת יש התייחסות בנוסח הצעת החוק.

עם כל החשיבות של הצעת החוק הזאת, ונעשתה עליה עבודה משותפת בין משרדי הממשלה כדי להגיע לניסוח שכולנו מסכימים עליו, כדי שאפשר יהיה ליישם אותה דרושה תוספת תקציבית. הממשלה הכירה בזה, ובין היתר, בהחלטת ועדת השרים לענייני חקיקה, הוסכם שעמדת הממשלה תהיה תמיכה בהצעת החוק, בכפוף לתיאום תקציבי עם האוצר. לאור הזמן הקצר שעבר עדיין אין לנו סיכום סופי עם משרד האוצר. אנחנו עובדים על זה, אבל היינו שמחים מאוד עדיין לא ליישם את התהליך כולו כדי שנספיק לסכם גם את הנושא התקציבי.

זה לא היה הסיכום.

שמעתי את הבקשה, אני לא רוצה חס וחלילה לעשות משהו בניגוד לבקשה שנאמרה בצורה כל כך בהירה, אבל לא נוח לי בבקשה הזאת. אני מבקש ממך ומכל הנוכחים, שקודם כול נסיים להצביע על החוק, אני יכול, אחרי אישור הוועדה, להידבר. בינתיים לא עשיתי שום דבר בכנסת בכוח. אני אדבר עם השר לביטחון פנים לפני כן, ואם הוא יבוא ויבקש ממני להמתין עם זה, אני אמתין עם זה, ואת השאלות האלה אני אברר עם השר. אני מבטיח לחברים שנושאים בעול היומיומי ומחליפים שרים, אני מקווה לא הרבה עכשיו, שלא אעשה דבר בלי שלפחות אדבר עם השר. האם זה נראה לך, חבר הכנסת לוי?

קודם כול, זה נראה לי. דבר שני, אני חושב שאין פה בעיה תקציבית אמיתית.

הנוסח הזה מאוד ותיק, היו חמישה חודשים שהם יכלו להתייעץ עם כל פקיד שהם רצו.

נכון, אבל הם עבדו קשה.

הנוסח הזה הוא מפברואר.

חברים, תפקידנו לא להיות צודקים, תפקידנו לעשות חוקים. זאת ועדת החוקה, חוק ומשפט, לא צדק.

האמירה שנדרשת כאן תוספת תקציבית- - -

אנחנו מתחילים לקרוא את הצעת החוק, כשנגיע לסעיפים תקציביים, תעירי. זה חוק נאה וממוקד, בואו נגיע לסוגיות שצריך בלי הקדמות.

לילה מרגלית היא אחת היוזמות של החוק.

בזכות בג"ץ שהוגש על ידי האגודה שלילה מייצגת, הוא הוגש לפני 1999.

רק רציתי לציין שבעקבות הבג"ץ הוצאה תקנה שקובעת דברים דומים, כך שהצעת החוק לא אמורה להוסיף על המצב המשפטי הקיים היום, רק להעלות מדרגה.

עורכת-הדין קוגוט, ברשותך, תתחילי לקרוא את נוסח הצעת החוק.

תיקון סעיף 15 לחוק סדר הדין הפלילי, זה סעיף שקובע חובות מינוי. בשל חששות מחששות שונים אנו מוסיפים את האפשרות הסבירה להטלת עונש מאסר.


(קוראת תיקון סעיף 15, סעיף 1 להצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 46) (איסור הטלת עונש מאסר על נאשם שאינו מיוצג), התשס"ו -2005)


העילה הראשונה מוסיפה את המקומות שבהם בחוק נאמר למעשה שיש לפחות חשש למאסר. כשלמעשה, רוב העבירות שעליהן מדובר יש חובת מינוי גם היום, זה מוסיף מעט מאוד עבירות. התנאי הראשון "יטיל מאסר בפועל" נאמר במפורש בעבירה של הפקרה אחרי פגיעה בתאונת דרכים, כשמפקירים את הפצוע. שם נאמר שחובה להטיל עונש מאסר. והסיפה "יטיל עונש מאסר שלא יהיה, בהעדר טעמים מיוחדים, כולו על תנאי" נאמר בעיקר בעונשים המזעריים של עבירות המין, שלרובן גם היום יש חובת מינוי, כי העונש הקבוע לרובן הוא למעלה מעשר שנים. זה מוסיף עבירות מעטות, מעשה מגונה בנסיבות מחמירות וכל מיני עבירות שהן פחות מעשר שנים, אבל הן לא רבות. המחוקק אמר כאן שיש סכנה של מאסר, לכן לא צריך להכפיף את המקרים האלה להודעות של תובע, כי זו הבניית שיקול הדעת השיפוטי למעשה, ולכן לא צריכים להיות תלויים פה בשום דבר אחר.


העילות השנייה והשלישית שייכות לעונש מאסר בפועל, שסכנתו מתבררת במהלך המשפט או לפניו, לפי ההבנה של תובע או של בית המשפט, לפי העניין.


העילה החמישית, שזה מרכז הכובד של החוק, קובעת שתובע יודיע לבית המשפט, ומנגנון ההודעה נקבע בסעיף 15א, שנדון בו עוד מעט, לפי החומר בידיו, שרובו לא מצוי בידי בית המשפט השומע את התיק, כי הוא כולל גם ראיות שאין לאפשר לשופט להסתכל בהן, יודיע לבית המשפט אם בדעתו לבקש מאסר, והדבר הזה יקים את עילת מינוי הסנגור.


העילה השישית מאפשרת את הכלל של השליטה של בית המשפט בהליך. התנהגות התובע מוסדרת בעילה החמישית בלבד, כשנאמר בסעיפים האחרים שהוא צריך להודיע, או לפני או בהזדמנות הראשונה שנודע לו. האוטונומיה והשליטה של בית המשפט בהליך נקבעת בסעיף 6, בלי קשר להודעתו של התובע לבית המשפט אחרי הרשעה, לא לפני כן. לפני כן הוא עוסק בבירור האשמה. אחרי ההרשעה בית המשפט לא חייב להיות כבול לעמדת התביעה, ואז בית המשפט ממנה את הסנגור.


התוספת שמתבקשת פה על ידי הממשלה. הממשלה סבורה שאין די בלכתוב את העילה של הודעת התובע, וצריך להוסיף לעילה הודעה של הנאשם. השאלה איך תהיה הודעת הנאשם, פוזיטיבית או נגטיבית, זו שאלה שיצטרכו לדון בה אם הוועדה תחשוב שצריך כאן גם מנגנון של הודעה של נאשם. אנחנו סברנו שאין צורך בהודעה של נאשם מן הטעמים הבאים: ראשית, העילה האמיתית היא סכנת שלילת החירות של האיש, והדבר הזה נובע מההודעה של התובע שבדעתו לבקש פה מאסר בפועל. ברגע שהתובע מודיע את הדבר הזה, או בעילה השישית, כשבית המשפט סבור שהוא רוצה לסטות מעמדת התביעה, חלה סכנה שתישלל חירותו של אדם, והסכנה הזאת יכולה להיות שנות מאסר ממושכות. כל עבירה שהיא מתחת לעשר שנות מאסר. כפי שיש בעילות הקודמות שיש היום, הסכנה בשלילת החירות או הסכנה שאדם יהיה בסכנה של שלילת חירות בלי ייצוג אמיתי, זו העילה האמיתית למינוי סנגור. בעניין הזה אין הבדל בין העילה הזאת לכל עילה אחרת לעניין רצונו של האיש. שום הבדל. זה הנימוק הראשון.


הנימוק השני. יש כאן במשתמע תיקון לסעיף אחר, שהוא סעיף 17 לחוק סדר הדין הפלילי, הוא מונח בפניכם, שזה סעיף השתחררות מסנגור, כשהמקום האנליטי שלו הוא בפירוש סעיף 17, ולא העילה הזאת. סעיף 17 שחל לגבי כל העילות שיש היום להשתחררות מייצוג קובע, שהשתחררות מייצוג במשפט פלילי, כשיש חובה כזאת, היא רק ברשותו של בית המשפט, ובית המשפט צריך לעשות איזון. אני אזכיר שני פסקי דין אחרונים, האחד של השופטת בייניש מ-2005, והשני של השופטת חיות מ-2001, והפסיקה מדברת על האיזון בין האוטונומיה של האיש לבין הצורך של החברה במשפט הוגן ובייצוג נאות כשמתכוונים לשלול את חירותו של האיש. אכן הפסיקה מקשה ולא מאפשרת בקלות להשתחרר מייצוג, אלא אם הרגישה שכלו כל הקצים. אנחנו לא מוצאים שום הבדל בין השתחררות מסנגור לפי עילה פלונית לבין השתחררות מסנגור לפי עילה אלמונית. כל העילות שמחייבות מינוי סנגור משמעותן שהנאשם עומד בסכנה של מאסר ממושך בפועל, והדרך להשתחרר מהייצוג הזה היא בסעיף 17. להכניס לתוך העילה עצמה, עילת הזכאות, יכולת השתחררות יותר קלה ממה שיש היום בסעיף 17 זה דבר שיוצר חוסר קוהרנטיות והתייחסות שיש בה קצת זילות לעילה החדשה של סכנת המאסר.

היא יכולה לגרור את החוק באיזה שלב.

יש אחר כך תיקונים נמשכים לדבר הזה. אני חושבת, ותכף נשמע גם את העמדה ההפוכה, שהדבר האנליטי הוא בעצם סעיף 17, שאם יש קשיים עם ההלכות של בית המשפט העליון, צריך לדון בזה לחוד, לא אגב ההצעה הזאת. זה דיון גדול עד איפה אתה מרחיק בין האוטונומיה של האיש לבין הצורך של החברה במשפט הוגן על אף רצונו, וזה לא מקום אנליטי בתוספת של עילה חדשה, כי העילה החדשה נוצרה פה בחוק בגלל הסכנה שהאיש יישלח למאסר ממושך.

למה כל הזמן את אומרת ממושך? כשהוא יישלח למאסר, זה יכול להיות גם שלושה שבועות.

זה יכול גם להיות תשע שנים.

הדגש הוא על עצם שלילת החירות.

אני מסכימה עם אדוני. נכון, הדגש הוא על עצם שלילת החירות, ונאמר לנו לא אחת, שאנחנו צריכים להיות רגישים ביותר לשלילת חירותו של אדם בלי ייצוג. אני רואה בהצעה הזאת שנועדה לתקן במשתמע את סעיף 17, כי אולי ההלכות של בית המשפט מקשות מדי בשחרור מסנגור לטעמם של חלק מהאנשים, אני לא בטוחה שגם אני חושבת כך- - -

הוויכוח מתייתר.

אנחנו מסכימים לדעה שלך.

בהתחלה חשבנו שלא צריך לחייב משום שזה מקשה על הסנגוריה. לאור עמדת הסנגוריה, שעשו שיקול מחדש, והם חשבו שהם יסתדרו עם זה, אני לא רואה טעם- - -

כולכם מבינים, וגם אני מבין.

אנחנו, כמובן, מעריכים מאוד את האוטונומיה של הנאשם, והפסיקה שהזכירה עורכת הדין קוגוט היא פסיקה לבקשה שלנו להשתחרר מייצוג, אבל אנחנו גם מאמצים לנו עמדה פטרנליסטית כלפי נאשמים. בקרוב עומדות לנחות על שולחן הוועדה תקנות חדשות של הסנגוריה הציבורית שממליצה, גם נציג האוצר היה חבר בוועדה, שממליצות לגבות מכל לקוחות הסנגוריה הציבורית השתתפות- - -

מר בינג בכבודו ובעצמו?

מר בינג ומר פלג היו נציגים מכובדים בוועדה, חברים בוועדה. יהיו תקנות שבהן אנחנו הולכים לדרוש מכל לקוחות הסנגוריה הציבורית השתתפות עצמית שנעה מ-10% מעלות הייצוג ועד ל-100% מעלות הייצוג, הכול לפי יכולתם הכלכלית, וללא תלות, זאת אומרת, לא מתלים את האחד בשני.

כשזה יגיע, תהיה כאן מלחמה קשה.

כאשר אנשים שומעים שהם צריכים לשלם, אפילו כשהם צריכים לשלם שקל, אז אדם אומר: יש לי שבע שנות מאסר, אני אוותר על הסנגור. לא הייתי רוצה שיוותרו בקלות כזאת, שבית המשפט ישגיח על הוויתור הזה. לכן חשבתי שהגישה של הייעוץ המשפטי בכל זאת נכונה.

זה לא מחייב אותנו לקבל את התקנות.

ודאי שלא, אבל זה מעניין לשמוע.

הרעיון, וסיגל קוגוט ציינה, לו זה היה נכון שזה דומה לגמרי, כי האיש צפוי לשנות מאסר ארוכות, לא לזה נועד החוק הזה.


הוויכוח שהיה לי עם סיגל קוגוט אתמול. בעיניה כל העילות דומות, אני מסכימה שכל העילות, למעט האחרונה, דומות. העניין הוא שכל החוק מתחיל מזה שסבר תובע שאולי אולי הוא עלול לבקש עונש של מאסר- - -

למה להמעיט, כל כך הרבה אולי? מספיק אולי אחד.

צריך להיות קצת עם רגליים על הקרקע באולמות בית המשפט. החוק מיועד בדיוק לאותם אלה שצפויים לאותו מאסר, בדרך כלל קצר מאוד.

שלוש שנים זה מופרך להגיד?

חזרנו לדיון מסודר.

השאלה כאן היא שאלה של איזונים. ודאי שאם הוא צפוי לשנות מאסר ארוכות, בית המשפט יקשה עליו מאוד לוותר, אבל באותם מקרים שבהם נאשם בא, וברור שיש ישיבה אחת, והתובע יבקש איזה עונש - אני לא מזלזלת גם בחודש או חודשיים, אבל גם לנאשם יש זכות- - -

יש סעיף 17.

סעיף 17 יותר מקשה, ואתם רואים את הפסיקה. אני רוצה להבהיר את הנקודה שאפילו הסנגוריה התלבטה בה. אמרנו ודיברנו אתמול, כשאני מסתכלת מאין הגענו אל החוק הזה ומדוע אני לא בטוחה שסעיף 17 צריך לחול בכל עוצמתו. אי מרגישה שאני מגינה על נאשמים שאומרים: אני רוצה להגן על עצמי, לא בגלל סיבה שהסנגוריה לא טובה כמו בפסק-הדין של חיות, אלא שאומרים שהם לא רוצים. לפעמים סנגורים מסבכים את העניין, תובע אומר שהוא יבקש, נאשם רוצה להגן על עצמו. להכניס אותו לסעיף 17 זה לעשות את הדברים קצת יותר מדי כבדים ולזלזל בזכותם של הנאשמים. יש נאשמים אינטליגנטים, ואנחנו קצת יותר מדי פטרנליסטיים בחוק הזה.

אני לא סבור כמותך, אבל הייתי פתוח להבין. יש שלוש נקודות שבגללן אי מתנגד. הנקודה הראשונה, שגם חודש או שלושה שבועות בבית מאסר, ועוד לא הלכתי לבית מאסר, הוא רע.

גם יום.

זה גם מה שמנחה אותי בסיפור שיקול הדעת בהבניית הענישה, זה מה שלמדתי באותו יום עיון. שלילת חירות היא קונספציה, ואותה אמרה עורכת הדין קוגוט. חיים של יום במאסר או של חודש, אפילו אם זה מאסר קטן מאוד מאוד, ואני יכול להוסיף עוד שלושה "מאודים", עדיין זה מקום שאף אחד לא היה רוצה להיות בו. נקודה שנייה, הרי שופטים בישראל יודעים טוב ממני בוודאי, לא מכם, מהם החיים במאסר, והם מבינים מיהו הנאשם שעומד בפניהם. ואם הנאשם יגיד שהוא לא רוצה, הוא רוצה לגמור את ההליך, שהוא יכול לסיים בצורה כזאת וכזאת, שופט יהיה קשוב, אם צריך. הרי כל הזמן אנחנו אומרים, כולל האנשים שמפחדים יותר מכל דבר אחר מהעדר סנגור, ששופטים בישראל יהיו קשובים. שופט בישראל שיודע שמדובר פה בבקשה שהיא אינה אדקבטית לדיוקן האינטלקטואלי של הנאשם, אני מניח יידע "לחלץ" אותו מציפורני הסנגוריה הציבורית ומציפורני ההליך הממושך שעלול אולי להיגרם ממנה. אלה הן הנקודות. לא השארנו אותו באוויר, לא אנסנו אותו לקבל סניגור.

התביעה באופן כללי תמיד בעד סנגוריה. בשביל תובע, לנהל משפט בלי סנגור, זה הדבר הכי קשה והכי לא טוב שיש.

דווקא במקרה הגבול, שהנאשם חושב שאולי זה ייגמר בכלום, המחוקק אמר: מאסר בפועל לכל תקופה שהיא. זה הקו שאותו אנחנו רוצים להבטיח. דווקא משום שיש המקרים שלא יודעים אם כך או כך, הוא יכול לחשוב שלא יקרה כלום, ולכן הוא יגיד שהוא הולך לבד. ופה צריך לעשות לו את החיים קצת יותר קשים בהקשר הזה.

כמו שדפנה ביינוול אמרה, נוח לנו יותר לנהל את ההליכים כשיש ייצוג של סנגור, אבל צריך גם להביא בחשבון שיהיה מדובר כאן בהיקפים מאוד גדולים. יש הבדל גדול מאוד בין התיקים שהתביעה המשטרתית מנהלת לבין התיקים שהפרקליטות מטפלת בהם. התביעה המשטרתית מטפלת ב-85% מהתיקים הפליליים, זה המון, והפרקליטות מטפלת ב-15% מהתיקים. בתיקי הפרקליטות, בחלק מהתיקים, באמת צפויים בהם למאסרים מאוד ממושכים. בתיקי התביעה צפויים גם למאסרים ומקבלים מאסרים, אבל בהרבה מאוד מקרים מדובר בתקופות קצרות מאוד-מאוד, ואני מסכימה עם העיקרון שלא חשוב פה אורך התקופה, אלא עצם שלילת החירות. צריך להביא בחשבון, שמאחר שהניסוח הוא כזה שקיימת אפשרות לבקש מבית המשפט, ומאחר שאם תובע אחרי תחילת המשפט, נניח במקרים שתובע לא ציין שיש אפשרות שהוא יבקש מאסר, ואם הוא מחליט אחרת אחרי תחילת המשפט, זה כבר כרוך באישור בית המשפט ובשכנוע, זה לא דבר מובן מאליו. הנטייה באופן טבעי תהיה להרחיב מאוד-מאוד בהיקף המקרים שבהם תהיה אפשרות.

מה התקנה אומרת היום?

היום זה רק חובת הודעה.

היום אנחנו מודיעים בעל פה בזמן המשפט.

ואז?

יש שיקול דעת לבית המשפט אם למנות.

בפרקטיקה ממנים. צריך להביא בחשבון מה ההיקף שמדובר כאן.

היום יש תקנה, ואת בעצמך אומרת שבמקומות שיש שיקול לבית המשפט, ופה אנחנו מחייבים, בית המשפט ממנה סנגור. מה ההבדל? לא הבהרת איך הנפח משתנה בצורה כל כך גדולה.

ההבדל הוא המיעוט, אבל גם מיעוט הוא תוספת.

היא לא דיברה על המיעוט, היא דיברה על כך שיהיה גידול מאוד גדול.

ההבדל הוא בעיתוי, יש הבדל, כי שאתה מכין כתב אישום, אתה רק מסתכל אם יש ראיות או אין ראיות, אתה עוד לא נכנס לשיקול העונשי. פה העיתוי הוא בתחילת- - -

לא חייב, זה יכול להיות גם באמצע.

הטענה שלה היא טענה כמותית.

זה לא מובן.

כשהתובע כבר מגיע לשלב שהוא מנהל את המשפט, העמדה לעניין העונש היא כבר הרבה יותר מגובשת מאשר בשלב שהוא מכין את כתב האישום. לכן באופן טבעי, עם הכנת כתבי האישום, הנטייה תהיה להרחיב, לכן תהיה קשת הרבה יותר רחבה מאשר היום בגלל העיתוי של מקרים שבהם יצוין שיש אפשרות שיוטל מאסר בפועל.


אני לא רוצה להיכנס כאן להיקפים, אבל מדובר כאן בעשרות אלפים לשנה.

היום זה לא עשרות אלפים.

אנחנו כופרים בזה.

מה שאת אומרת, שבעקבות החוק תיווצר אווירה שיגיעו עשרות אלפים.

שיגיעו יותר. צריך להביא את זה בחשבון. אני לא אומרת את זה מתוך התנגדות.

המשטרה סיגלה לעצמה קצת סגנון של האוצר. האוצר אומר לך: עשרות אלפים, אתה אומר: מה עשרות אלפים? הם אומרים: ב-2040 זה יגיע לעשרות אלפים. זה בדרך כלל טווח הראייה של האוצר. אני מצטער שהמשטרה לקחה לעצמה גם טווח של 35 שנה, שזה יגיע לעשרות אלפים. צריך להבין שמדובר כאן בהגדרה מסוימת, לא כל כך גדולה, ונראה את הפרקטיקה.

האוצר מוצא בוועדה הזאת סעד, לפעמים היא רצה הרבה יותר מהר מאשר הם יכולים לעבוד איתנו, ויעיד הדיון של מחר, אנחנו כבר שבועיים לוחצים שהם יבואו לגמור את הדיון. כשצריך יהיה, ויסתבר שאנחנו עומדים בפני מבול, אין לי שום ספק שהוועדה הזאת תסייע.

אם פעם אחת האוצר שותק, לא צריך להאשים אותו...

עורך-דין בניג, לא האשמתי, להפך.

זה נאמר בצחוק.

אני רוצה להביא כשובר אישי את כל הישיבות שניהלתי, כולל בוועדת הכספים. זה לא משום שתפקידי להגן על אנשי האוצר - המקצועיות שלכם, אני אומר את זה פעם אחר פעם, ראויה לכל שבח, והאחריות שלכם על קופת המדינה, יש כאלה שכועסים עליכם בגלל זה, אני רוצה לשבח אתכם על כך. זה לא רק כי אני בקואליציה, גם כאזרח אמרתי את זה. זה שיש לנו 6.8 מיליארדים בקופה, זה לא רק בגלל שרי האוצר, זה בגלל אנשים כמוך. נהנים להשתלח בכם משום שאתם בחזית, אבל המקצועיות, כשאתם באים לדיון אין מקצועיות שכזאת. אני אומר את זה לחברי הכנסת, כמובן, לא הרב לוי, שהוא מקצוען יותר מכולנו. יש אנשים שבאים עם הכנה שטחית. ולעמוד מולכם, הרבה פעמים זה תענוג, גם כשמתווכחים.

לגבי העילה של סעיף קטן (6), לפני שמתקדמים, בנוסח המקורי של החוק שפורסם בכחול, העילה היתה מעט יותר רחבה, במובן זה, שאם בית המשפט מצא, בין בעקבות הודעת תובע ובין ביוזמתו, גם לפני ההרשעה, שקיימת אפשרות שיוטל על הנאשם עונש מאסר בפועל, הוא היה צריך למנות סנגור. אני יודעת מה עומד מאחורי השינוי, אבל אנחנו עדיין חושבים שראוי לאפשר לבית המשפט, גם לפני הרשעה, גם אם התובע לא הודיע. אם בית המשפט סבור שקיימת אפשרות שיוטל על הנאשם מאסר בפועל, למה לא לחכות להרשעה?

תסבירי מה עומד מאחורי השינוי. עורכת הדין קוגוט ייצגה יפה מאוד את הצד שכנגד, נראה אותך מייצגת הצד האחר.

אם הבנתי נכון, התפיסה שזה בעייתי, שבית המשפט לפני שהרשיע יתחיל לתת את דעתו לענישה שהוא מתכוון להטיל על הנאשם. עם זאת, החשש שלנו הוא שמכיוון שיהיו מקרים שבהם בית המשפט יחשוב שצריך להטיל, יכול להיות גם בגלל עצם כתב האישום בית המשפט יסבור שראוי להטיל עונש מאסר בפועל, או שקיימת אפשרות כזאת, עדיף למנות סנגור מאשר לעשות זאת לאחר הרשעה, שהרי למנות סנגור לאחר הרשעה זה סוג של עלה תאנה.

מי מפריע לפי חוק סדר הדין הפלילי, סעיף 16 ואילך? בית המשפט סבר שהוא רוצה למנות סנגור, הוא פונה לסנגוריה.

יותר מזה, כמה פסילות שופט יהיו לנו.

בית המשפט אומר: תוך כדי כך שקלתי בדעתי. אם הוא לא אומר מן הלב לפה ומן הפה ללב הוא לא חייב, אם הוא אומר מן הפה ללב, למה הוא צריך להגיד את זה בצורה שמא יהיה מאסר ולכן הוא מבקש למנות, שיגיד ישר שהוא מבקש למנות. הוא מחליט למנות, לכן זה מייתר. את מבקשת מהשופט שיעשה שני שלבים בהחלטה במקום שלב אחד.

זה לא מייתר, כי 18(ב) נותן לבית המשפט סמכות למנות סנגור, הוא לא אומר לו שצריך למנות סנגור.

גם את לא אומרת לו.

את אומרת שאם הוא חושד כבר באמצע המשפט שאולי הוא יטיל מאסר- - -

רבותי הפרקליטים והסנגורים, כשאני מצליח להוציא משפט מלא בענייני משפטים מהפה, תנו לי לנסות להשלים אותו.

הכול זה דיון בינו לבין עצמו. השופט יושב ויחשוב: לפי סעיף 17, 18, 22 ו-24. הוא ידון, וכשיגמור לדון, הוא יחליט איזה סעיף.

כך הבנתי את זה.

גברת מרגלית האירה את עיני רק הבוקר בעניין הזה, ואם הסעיף הזה כבר נכנס, ולא רציתי שהוא ייכנס, אם הוא כבר נכנס, היא צודקת. ואני חושבת שגם אתה צודק ובית המשפט לא חייב לנמק את החלטת המינוי, הוא פשוט אומר שהוא ממנה. זה מאוד-מאוד בעייתי כאשר ממנים סנגור אחרי הרשעה. הסעיף הזה הוא סעיף מאוד חריג, כי המקרים שבהם בית המשפט זומם להטיל מאסר בפועל כשהתביעה לא מבקשת, זה קורה פעם במיליון שנה. גם אם כן, זה צריך להיות מנוסח. לדעתי, צריך למחוק את המילים "הוא הורשע", ואחר כך לכתוב בסוף הסעיף "אם יורשע". מה הוא חושב? הוא חושב שאם הוא יורשע, אם מה שכתוב בכתב האישום נכון, אז הוא יטיל עליו מאסר בפועל, למרות שהתובע לא ביקש.

כיוון שנקטת את העמדה של ה"רביצין" בבית הדין של הרב – עורכת-הדין מרגלית צודקת, אבל אולי גם אני צודק ואולי גם חבר הכנסת לוי צודק – בכל מקרה, אנחנו לא מחמיאים לשופט אם אנחנו משנים את הסעיף.

תראו בסעיפים הבאים, יש כאן בלמים שלא היו מצבים שתובע כל כך ירצה לא לבקש אם הוא באמת מתכוון לבקש. יש כאן סעיף שאם ממנים סנגור באיחור, בית המשפט צריך לתת הוראות, לפעמים ישמעו חלק מהעדים מחדש. יש פה סעיף שאסור להטיל עונש מאסר. אלה הבלמים.

לכן אמרתי שהבנתי את הלוגיקה, ועדיין ראיתי צורך להעיר.

(קוראת הוספת סעיף 15א, 15ב ו-15ג, סעיף 2 להצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 46) (איסור הטלת עונש מאסר על נאשם שאינו מיוצג), התשס"ו -2005)

היה אם הוא רוצה למנות סניגור פרטי, מה אז?

זה רלוונטי לגבי כל העילות. אני חושבת שעורכת הדין רובינשטיין יכולה לתאר איך בדרך כלל, לפי סעיף 15, ממנים סנגור.

בפתיח של סעיף 15 בחוק הקיים כתוב "ואין לו סנגור". זה חל על כל העילות שמנויות בסעיף 15, וזה תנאי ראשוני.

אני עומד למשפט ויכול לקבל מאסר, ואז שולחים אותי לסנגוריה הציבורית, אני בעל אמצעים ואני רוצה לקחת סנגור פרטי. איפה זה בא לידי ביטוי? סעיף קטן (ב) הוא לא אופציונלי, כתוב: "מסר תובע הודעה כאמור בסעיף קטן (א), ימונה לנאשם סנגור ציבורי". אני קורא את זה, ואני שמח שיש לי עכשיו פרקליטה שאומרת אותו דבר.

אפשר להפנות לסעיף 15א או שאני אכתוב: "ואין לו סנגור".

מבחינת נוהלי עבודה, לנו אין עניין למנות סנגורים למי שיש להם סנגורים.

זה צריך להיות מעוגן.

אני אוסיף פה כמו בסעיף 15, "ואין לו סנגור".

לגבי סעיף 15א(א)(1) בהצעה, אני לא בטוחה שמבחינת המנגנון של ההודעות נכון להטיל על התביעה את החובה להודיע בתפוצת נאטו. החובה של התביעה היא חובה בעיקר כלפי בית המשפט, שעליו מוטלת החובה לוודא שמונה סנגור לנאשם. להתחיל לשלוח הודעות גם לסנגוריה הציבורית, זה נטל גדול מאוד.

בעניין הזה קיימנו בתוך המשפחה דיונים על דיונים, והתנגדנו לחלוטין למתן ההודעה. כאמור, משיקולים תקציביים ברורים. מדובר פה בכל מקרה באלפי תיקים והתנגדנו שזה ייעשה באמצעותנו, אלא חשבנו שזה צריך להיעשות באמצעות התובע.

בית המשפט מתחייב להודיע לנו.

עורך-הדין לייזר, לא הבנתי את סוף המשפט שלך.

אני חוזר בי מדברי. חשבתי שהכוונה בדבריה שבית המשפט הוא שישלח לצדדים.

זו היתה הכוונה.

בית המשפט, מכאן ואילך עושה את זה.

הבנתי שיש סיכום אחר.

יש סיכום עם היועץ המשפטי לממשלה. ישבנו שם כולנו, כל המשפחה. כתוב: "במקרה שעמדת התובע תימסר עם הגשת כתב האישום, בית המשפט הוא זה שימסור לנאשם ולסנגוריה את ההודעה בדבר עמדת התביעה". צריך לזכור שהם מגישים את כתב האישום, ומי ששולח הודעה לנאשם והזמנה, זה בית המשפט ולא הם, הם רק מגישים לבית המשפט.

בתוך ההגשה היום צריך כבר להיות כתוב שהתובע התכוון לבקש מאסר בפועל. זה סוכם, למרות שהם היו נגד. זה סוכם אצל היועץ המשפטי לממשלה.

מה הנפקא מינה לעניין הנוסח? מה את רוצה שיהיה כתוב שם?

עמדת התובע תימסר לבית המשפט. נקודה.

ובית המשפט ימסור לסנגוריה? אתם רוצים שזה יהיה כתוב בגוף החוק?

כן, או בתקנות.

אני רוצה לדעת מה החליטה המשפחה.

לא כתוב מי יודיע. כתוב: "הודעת התובע תימסר". לא כתוב מי ימסור.

כתוב: "יודיע התובע על כך".

ברור מהנוסח שהחובה היא על התובע.

בתנאי שזה נמסר במועד הגשת כתב האישום.

נסכם במשפט אחד: במועד הגשת כתב האישום, כשהוא שולח לבית המשפט את כתב האישום, יחד יהיה צמוד עוד נייר שבו יהיה כתוב- - -

עורכת-הדין אדלסברג, נמחק את המילים "לנאשם ולסנגוריה הציבורית", ואני מניח שכולם מאושרים, גם במשפחה וגם מחוץ למשפחה.

בית המשפט צריך להודיע לנו.

אנחנו מודיעים רק לבית המשפט, לא בטופס נפרד. על גבי כתב האישום אנחנו רק מציינים שיש אפשרות שהתביעה תעתור למאסר בפועל. מצוין כאן גם שהיא תודיע על זכות הנאשם לייצוג בידי הסנגוריה הציבורית, זה לא אנחנו צריכים להודיע, אנחנו צריכים רק לציין שיש אפשרות לבקשת מאסר.

ממילא אתם חייבים להודיע לפי חוק הסנגוריה הציבורית על זכותו לייצוג.

רבותי, וגבירותי בעיקר, אני רוצה לנסות להבין.

הוסיפו כאן את הפסקה "סבר תובע כי קיימת אפשרות- - -ואין חובה למנות לו סניגור לפי כל דין אחר". אנחנו לא רוצים שהתובע יתחיל לשקול אם יש חובה לפי דין אחר או אין, והוא יכול לטעות, והוא יכול לא לדעת את הנתונים. אם התובע חושב שיש אפשרות, הוא מודיע. מאחר ובית המשפט ממילא שולח את ההודעה, בית המשפט יבדוק.

יכולים להיות מצבים שיש הוראה לפי דין אחר, והתובע יידע. לדוגמה, אם הנאשם נמצא בטיפולים פסיכיאטריים וכן הלאה.

לגבי ההערה שאין חובה למנות סנגור, זו הערה צודקת. לדעתי אפשר למחוק. אפשר לחלק את סעיף 1 לשני סעיפים קטנים, בסעיף 1(א) נעסוק בכך שהתובע צריך להודיע, ובסעיף 1(ב) נודיע מי מודיע לכל אחד. נפריד אותם, ולא נעשה משפט מאוד מורכב. הוא צריך להודיע לבית המשפט שיש בכוונתו, או בעת הנחת כתב האישום או במועד אחר לפני המשפט, ואחר כך נכתוב שבית המשפט יודיע.

בסדר.

על מה נצביע?

לא הבנתי מה הוחלט לגבי זכות הנאשם לייצוג.

זה לא יצוין על גבי כתב האישום.

זאת אומרת "יודיע תובע על כך לבית המשפט במועד הגשת- - -".

למחוק "ואין חובה למנות לו סנגור".

מחקנו.

מה עם הסעיף השני, מי אמר למי, כמו ששאלו אותנו בבית הספר?

ענבל רובינשטיין, כשהיום מודיעים בעילות אחרות לבית המשפט- - -

לא מודיעים לנו אף פעם. בית המשפט מודיע לנו. זה בדיוק מה שבועז אוקון רצה למנוע. מה שקורה היום, שהדיון הראשון בהמון הליכים ותיקים הוא מבוזבז, למעט כשזה דיון מקדמי ויש סנגור שלנו באולם. הוא מבוזבז משום שבאים לבית המשפט, עוצרים הכול, מודיעים לסנגוריה הציבורית וקובעים מועד לעוד חודש. בועז אוקון אמר: תעשו את כל ההכרעות האלה לפני, ותבואו לדיון הראשון כשאתם כבר מוכנים.

זה החוק מאפשר. הוא אומר שבשלב האישור או לפני כן. זה מה שכתוב פה.

זה שיודיעו לבית המשפט, אבל ההודעה לא תגיע לסנגוריה הציבורית, לא עשינו כלום. לכן חייבים לכתוב בחוק, שבית המשפט יודיע על כך לסנגוריה הציבורית, אין מקור אחר שיודיע.

הסיכום אצל היועץ המשפטי לממשלה היה שעמדת התובע תימסר עם הגשת כתב האישום, ובית המשפט הוא זה שימסור לתובע ולסנגור את ההודעה.

סיכמנו שנתקן את סעיף קטן (ב).

לגבי סעיף קטן (א). האם אתם רוצים שבית המשפט יודיע אך ורק אם ההודעה נמסרה לפני או במועד הגשת כתב האישום, כל הפסקה השנייה, שאם זה קורה אחר כך מודיעים בהזדמנות הראשונה, עולה ממנה שהתובע אומר את זה במהלך המשפט בנוכחות הנאשם, ולכן בזה אני לא מטפל. אני רק מתקנת מה שקורה לפני.

אנחנו ממשיכים.

(קוראת מינוי סנגור לאחר תחילת המשפט – הוראות בית המשפט, סעיף 15 להצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 46) (איסור הטלת עונש מאסר על נאשם שאינו מיוצג), התשס"ו -2005)

חשבו שצריך להגביל את זה למינויי חובה, ולא במסגרת זאת להתחיל לפתוח את זה ולאפשר ניהול מחודש של משפטים והארכת משפטים בכל העילות שבהן יש מינויי רשות.

אנחנו לא דנים עכשיו על מינויי חובה.

מדובר שאם "מונה לנאשם שאינו מיוצג לאחר תחילת המשפט" זה לא מוגבל לפי החוק הזה.

אנחנו מדברים על החוק הזה.

רצינו לעשות הוראה קוהרנטית לגבי כל האפשרות של מינוי סנגור.

הם עשו את זה לכל העילות בהזדמנות זו.

זה לא בהזדמנות. נניח, אדם הוא חולה נפש, זו עילה שקיימת היום בחוק- - -

אין ויכוח על חולה נפש.

אם כך, המחלוקת יותר צרה. אתם חולקים רק, שזה יהיה במינוי לפי זכאות שהיא לא לפי סעיף 15, רק זה אתם רוצים שלא יחול.

מה שלא 15(א), שזה מינויי חובה, זה כולל רצח וכולל קטינים, וזה כולל אילם עיוור וחירש.

המינויים שלפי סעיף 18 לחוק הסנגוריה, על זה אתם מדברים?

15(ב) ו-(ג).

האם התוספות של היום הן חובה או רשות?

חובה, אבל הסעיף הזה הרבה יותר צר.

מה רשות?

למשל נאשם שהוא מחוסר אמצעים על פי אמות מידה, רשאי בית המשפט. זאת אומרת, יש מקרים של מינויי רשות, שנעשים אחר כך.

למה חשבת שזה ייכלל?

משום שהניסוח הוא כללי.

אם אתה ממנה סנגור, הסנגור צריך לתת פרטים מההתחלה.

תתקן את חוק הסנגוריה.

לא ידעתי שזאת הוראה סוחפת.

היא הוראה סוחפת, היא לא מדברת רק על החוק הזה.

יכול להיות שהיא לא במקומה כאן.

אם היינו רוצים למצות את זה, עורכת-הדין רווה, איך היית יוצרת פה אמירה?

מונה לנאשם שאינו מיוצג סנגור לפי סעיף 15(א) או לפי סעיף 15א, כלומר לפי מינויי החובה, הכלליים שקיימים היום.

לא הייתי מפנה לסעיפים, הייתי אומרת, מינוי שהוא חובה.

נכון, ואז זה יכול או לפי זה או לפי חוק אחר או לפי חוק הסנגוריה הציבורית.

הדעה שלי הפוכה ב-180 מעלות. קודם כול, הסמכות הזאת, שמצהירים עליה פה שיש לבית המשפט, היא סמכות שקיימת ממילא בדין הכללי. לעולם, גם במינוי רשות, כאשר מתמנה סנגור, הוא רשאי לבקש שכל העדים שנשמעו בהעדרו יישמעו מחדש, ובית המשפט תמיד מוסמך לתת הוראות: לבטל הודעה וכן הלאה.


העמדה שלנו אומרת שהסעיף הזה הוא סעיף שממעיט בזכויות הנאשמים כפי שהן קיימות היום בדין הנוכחי. הגישה היום, ודפנה ביינוול יודעת, כי הפרקליטות מטפלת בכל התיקים האלה, למשל, בתיק רצח, שהוא מינוי חובה לכל דבר, הגישה היום היא, שלא מנהלים תיק, לא שומעים הודעה, לא מקיימים הקראה, לא שומעים עד כאשר אין סנגור. יש אפילו מצב שרוצים לקיים הקראה באותו יום, כי אחרת הנאשם משתחרר, ורצים אחרי סנגורים בבתי משפט כדי שיהיה סנגור באולם, כי התפיסה היא, שלא עושים שום דבר בתיקים כאלה כאשר אין סנגור באולם. סעיף כזה מכשיר מצב שבו בית המשפט יכול לשמוע עדים, ואחר כך יש לו שיקול דעת, כן יכשיר את העדות הזאת או לא יכשיר את העדות הזאת, בעוד שהתפיסה היום שלא יהיה. יש מינוי חובה כמו בתיק רצח, אין אפשרות לעשות שום צעד בלי סנגור.


אנחנו חושבים שהסעיף הזה חשוב דווקא, ורק, כאשר מדובר במינויי רשות, או במינויי חובה, כשדבר החובה נודע באיחור. הרי בתיק רצח דבר החובה ידוע מראש, אין מה להתווכח. האישום הוא אישום ברצח, צריך למנות סנגור באותו רגע. יש שני מקרים שיש מינויי חובה שנודעים בדיעבד: אחד מהם זה חשש שהנאשם חולה נפש או אילם או עיוור. נניח שרק אחרי שלוש ישיבות מבין בית המשפט שאולי האיש הזה לא בסדר, וצריך לשלוח אותו לבדיקה פסיכיאטרית, ואז דבר החובה נודע באמצע, ואז צריך לחשוב מה עושים עם הישיבות שכבר היו. גם במקרה שלנו זה מקרה מובהק, אם התובע יודע באיחור, ופה צריך לתת את הדעת מה קורה קודם. הוראה כזאת היא חשובה למינויי רשות ולשני המינויים מהסוג הזה, אבל אי אפשר שהיא תכלול בתוכה גם התייחסות למינויי החובה שברורים מלכתחילה. יש לי בעיה קשה עם הסעיף הזה דווקא לגבי מינויי החובה. לדעתי יש משהו בעייתי לשנות את סדרי הדין הפליליים הידועים אגב החקיקה הזאת. זאת חקיקה נקודתית, והסעיף הזה הוא סעיף עם השפעות רוחב מאוד גדולות.

אולי עדיף להוריד אותו בכלל.

להוריד אפשר, זה נראה לי.

לא צריך להוריד אותו בכלל, צריך לייחד אותו לסיטואציה הזאת. זאת סיטואציה שהיא פעם ראשונה בעילות החובה, שדרך המלך קובעת אפשרות שכיחה מאוד שדבר החובה ייוודע באיחור, לכן צריך הוראה בעניין הזה. אני חיה מהניסיון של תקנה 4(א), שהחקיקה הזאת באה להעלות את המדרגה. בתקנה 4(א), בחלק גדול מאוד מהמקרים, ההודעה על מינוי סנגור מגיעה באיחור, לעתים אחרי ההרשעה, או ברוב המקרים אחרי ההרשעה ואחרי הטיעונים לעונש. רק כשהתובע מבקש מאסר בפועל פתאום כולם נזכרים שלא ביקשו מינוי סנגור. אנחנו עדים למקרים קשים, ממש עיוותי דין בעינינו, ואנחנו רוצים שהדבר הזה יהיה בתודעה של מישהו. לכן חשבנו בזמנו, בכל השיחות המשותפות שעשינו, שטוב שתהיה הוראה כזאת. אני חושבת שצריך לייחד את זה לסעיף הזה.

לא נוח לי לתקן חוקי רוחב אגב חוק, כמה שהוא חשוב. מחוקק עושה מה שנדמה שצריך לעשות, אבל כמו שאמרתי קודם לגבי סעיף 15(4), (5), (6) החדשים שלו מה שאמרתי, הגישה העקרונית שלי לפחות היא הגישה הזאת.

יש פה שלוש אפשרויות, האחת, למחוק את הסעיף.

אני מוכן.

יש אפשרות שנייה, שהיא תולדה של הראשונה, למחוק את הסעיף ולהגיש הצעת חוק, ולנסות למצוא נוסחה שתטפל בעניין הזה בנפרד.

גם לזה אני מסכים.

יש אפשרות שלישית, להחיל את הסעיף הזה רק על החוק הזה.

כך ביקשתי מהיועצת המשפטית, והיא לא רוצה.

יש לזה גם השלכות רוחב.

אם נכתוב סעיף כזה ונכתוב שהוא חל רק על סעיף 15א(4), (5) ן-(6), הרי שאת מחלישה אותו עניין לגבי סעיף 1. לכן אני מעדיף למחוק, ונכתוב הצעת חוק פרטית או ממשלתית, ונדון בזה בנפרד. נדון אז על כל השלכות הרוחב ונראה את כל התמונה.

יש לי פסיקה של בית המשפט העליון, שמחזירה תיקים כאלה לשמיעה מחדש בבית משפט השלום, לכן אני מעדיפה לחיות עם הפסיקה מאשר לחיות עם סעיף כזה.

מחקתי סעיף 15ב.


(קוראת סעיף איסור הטלת עונש מאסר בפועל על נאשם שאינו מיוצג, תיקון סעיף 15ג להצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 46) (איסור הטלת עונש מאסר על נאשם שאינו מיוצג), התשס"ו -2005)


עשינו את ההגדרה שתהיה גם לגבי העילה, בעקבות ההערה של עורכת הדין רובינשטיין, וגם על האיסור על בית המשפט. אנחנו תופסים את זה כתמונת ראי לעילות. מצד אחד, העילות הן כאלה שבית המשפט או התביעה צריכים לדאוג שכל אימת שיש סכנת מאסר יהיה סנגור. ומאחר שכך אפשר גם לקבוע את הכלל הגורף, כי הכוונה היא שיהיה סנגור ואפשר יהיה להטיל מאסר, כי הכלל הוא גורף, הוא חל גם על הפעלת מאסרים על תנאי, ולכן חשוב שתהיה תמונת ראי בין העילות לכלל. מאחר שעכשיו החליטו שסעיף 17, זה הסעיף שדרכו משחררים אנשים מייצוג, מחריגים אותו מפה.


ראיתי שגם בחוק הסנגוריה הציבורית, בסעיף 16, מדובר על הפסקת ייצוג. אני מניחה שהפסקת הייצוג נעשית לפי 17 פה, אבל אני יכולה להפנות גם לסעיף 16 לחוק הסנגוריה.

היא ממילא ברשות בית המשפט.

17 מכסה את כל הפסקת הייצוג?

כן.

לא צריך להפנות ל-16?

לא.

מה זה סעיף קטן (ג)?

מדובר על התחייבות להימנע מעבירה, להבדיל מסעיף 73. 74 הוא התחייבות שלעתים היא חלק מהעונש, זה סוג של קנס על תנאי, ובית המשפט הרבה פעמים מתנה את החתימה על התחייבות בעונש מאסר של שבוע ימים.

אם הוא לא יחתום.

חשבתי שמה שצריך לפרש או להגדיר זה מאסר בפועל, לא מאסר.

ממעטים את זה.

כל הדברים האלה הם מאסרים בפועל, כי המילה "מאסר" מוגדרת "לרבות מאסר על תנאי". צריך להוסיף "בפועל", אחרת זה לא מובן.

אין בעיה, נכתוב "מאסר בפועל".

אם תשנו את זה ל"מאסר בפועל", יכול להיות שישתמע מזה שהמחוקק חושב שהמאסרים האלה לא נחשבים למאסר בפועל.

כתוב "לענין סעיף זה".

תקראי לנו את סעיף 15א(א)(1) שניסחת.

סעיף 15א(א)(1) "סבר תובע כי קיימת אפשרות שיבקש מבית המשפט להטיל על נאשם עונש מאסר בפועל אם יורשע, יודיע התובע על כך לבית המשפט במועד הגשת כתב האישום או במועד אחר לפני מועד תחילת המשפט". (2) "בית משפט שקיבל הודעת תובע, לפי פסקה (1) יודיע על כך לנאשם ולסנגוריה הציבורית".


נאמר לי על ידי עורכת הדין רובינשטיין שבכל זאת אנחנו צריכים לתקן סעיף בחוק הסנגוריה הציבורית, סעיף 18, שאמור להיות תמונת ראי של סעיף 15. אנחנו נוסיף את העילות האלה גם שם.

מספיק לתקן 18א(1), שהוא מפנה ל-15א(1) עד (3).

במקום ההפניה הזאת זה יהיה 15א(1) עד (6).

בסעיף 18(א) יש הרחבה, זה לא רק על נאשמים.

אין הודעת תובע לגבי חשוד. זה רק לגבי חשוד שגובים ממנו עדות מוקדמת.

לא יכולה להיות הודעת תובע על אדם שהוא חשוד, הודעת תובע באה רק בעקבות כתב אישום.

היא יכולה להיות כאשר יש בקשה לגביית עדות מוקדמת, ואז מחילים על חשוד שעוד לא הגישו כתב אישום נגדו, אבל מבקשים בעקבות העדויות כאילו לנהל משפט, כללים של נאשם. אלה מקרים מאוד נדירים, וצריך להחיל את זה.

תקראי את סעיף תחילה ותחולה.

(קוראת סעיף תחילה ותחולה להצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 46) (איסור הטלת עונש מאסר על נאשם שאינו מיוצג), התשס"ו -2005)

למה צריך שישה חודשים?

הם ביקשו להתארגן.

זה היה משום שרצינו לעשות תקנות, אבל אם לא עושים תקנות, לא צריך שישה חודשים.

אם כך, תחילתו ממחר.

אני מוחקת את סעיף התחילה.

יש לנו בעיה עם הסעיף התקציבי.

דיברנו על זה. אני לא מעלה את החוק לקריאה השנייה ולקריאה השלישית עד שלא דיברתי את השר. לא אמרתי שקיבלתי את עמדתו, אבל אני אדבר.

להודעתו של יושב-ראש הוועדה זה בסדר גמור שהוא מדבר עם השר, אני רק לא חושב שיש יכולת של השר לעכב את החקיקה.

אמרתי שהוא יעכב? מה שמעת שאמרתי?

שאתה תדבר איתו.

אני נמצא כאן היום, למרות שהשר שלכם הזמין אותי לנסוע איתו לצפון, כי רציתי שהחוק הזה יסתיים, כך גם אמרתי לו.

לא מספיק שחוק מסתיים, צריך גם לוודא שאפשר יהיה ליישם אותו.

עורכת-הדין אדלסברג, יותר ממה שאמרתי שאעשה אני לא יכול לעשות. זה פשוט כדי שעורכת-הדין בר-אור תשב בניחותא, ושאתם תחזרו הביתה ויתנו לכם להיכנס למשרד.

הסעיף הופך לסעיף תחולה, לא יהיה סעיף תחילה. תחילתו ביום פרסומו.

הצבענו בעד החוק. תודה רבה לכם, רבותי.

אני חושבת שתצטרכו לתקן את התקנות, לא רק את תקנה 4א, ואני לא יודעת אם תצליחו לעשות את זה אם התחילה תהיה מיידית. אני לא חושבת שאתם צריכים שישה חודשים. אם אני מכניסה את זה לתוקף מיידי ותהיה לכם סתירה עם התקנות, יהיה לכם סיבוך.

שלושה חודשים.

אפשר 31 בדצמבר מבחינתי.

קיבלתם.

אני רוצה לומר שחברת הכנסת לשעבר אתי לבני היתה מאוד פעילה בחוק הזה, וסייעה מאוד. היה נכון, כיוון שאין לי הטלפונים שלה, אם מישהו מהוועדה היה מרים אליה טלפון.

אני אטלפן אליה עכשיו לברך אותה. רבותי, הישיבה נעולה. תודה רבה לכם.

הישיבה ננעלה בשעה 10:15

נוסח מוצע מטעם הייעוץ המשפטי לוועדה לדיון ביום 18.07.06 - הכנה לקריאה שניה ולקריאה שלישית

הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' ) (איסור הטלת עונש מאסר בפועל על נאשם שאינו מיוצג), התשס"ו-2006

תיקון חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982:

תיקון סעיף 15
1.
בחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982
(להלן – החוק העיקרי), אחרי סעיף 15(א)(3) יבוא:



"(4)

הוא הואשם בעבירה שנקבע לגביה כי בית משפט יטיל עונש מאסר בפועל, או יטיל עונש מאסר שלא יהיה, בהעדר טעמים מיוחדים, כולו על תנאי;





(5)

לפי הודעת תובע שניתנה כאמור בסעיף 15א, קיימת אפשרות שיבקש מבית המשפט להטיל על נאשם עונש מאסר בפועל אם יורשע; [הצעת הממשלה: לקבוע כי העילה מתקיימת כל עוד לא הודיע הנאשם שאין רצונו בייצוג]




(6)

הוא הורשע, לא נמסרה הודעת תובע כאמור בסעיף 15א, ובית המשפט סבר שיש אפשרות שיוטל עליו עונש מאסר בפועל." [הצעת הממשלה: כנ"ל]


הוספת סעיף 15א, 15ב ו- 15ג
2.
בחוק העיקרי, אחרי סעיף 15 יבוא: [הערה: נוסח הסעיף ישתנה אם תתקבל עמדת הממשלה לגבי סעיף 15(א)(5) המוצע]



"הודעה לענין נאשם הצפוי למאסר בפועל
15א.
(א)

(1)
סבר תובע כי קיימת אפשרות שיבקש מבית המשפט להטיל על נאשם עונש מאסר בפועל אם יורשע, ואין חובה למנות לו סניגור לפי כל דין אחר, יודיע התובע על כך ועל זכות הנאשם לייצוג בידי הסניגוריה הציבורית; הודעת התובע תימסר לבית המשפט, לנאשם ולסניגוריה הציבורית במועד הגשת כתב האישום או במועד אחר לפני מועד תחילת המשפט.








(2)
על אף האמור בפסקה (1), לא מסר התובע הודעה כאמור לפני תחילת המשפט, וסבר התובע, לאחר תחילת המשפט, כי נתגלו נסיבות חדשות או נמצאו טעמים אחרים המצדיקים, לדעתו, לבקש מבית המשפט להטיל על נאשם שאינו מיוצג עונש מאסר בפועל, יודיע על כך התובע לבית המשפט ולנאשם בהזדמנות הראשונה.







(ג)
מסר התובע הודעה כאמור בסעיף קטן (ב), ימונה לנאשם סניגור ציבורי.





מינוי סניגור לאחר תחילת המשפט – הוראות בית המשפט


15ב.

מונה לנאשם שאינו מיוצג סניגור לאחר תחילת המשפט, רשאי בית המשפט לבקשת בעל דין, לתת הוראות לענין המשך ניהול המשפט לרבות לענין גביית ראיות. [הצעת הממשלה: להגביל את הסעיף למינויי חובה].



איסור הטלת עונש מאסר בפועל על נאשם שאינו מיוצג
15ג.
לא יטיל בית משפט עונש מאסר בפועל על נאשם שאינו מיוצג; הוראה זו לא תחול על נאשם שייצוגו הופסק ברשות בית המשפט לפי סעיף 17; לענין סעיף זה וסעיף 15(א)(5) ו-(6) וסעיף 15א, "מאסר" – למעט כל אחד מאלה:

נוסח הסעיף ישתנה אם תתקבל עמדת הממשלה לגבי סעיף 15(א)(5) המוצע].





(א)
מאסר במקום קנס כאמור בסעיף 71 לחוק העונשין;







(ב)
מאסר שאת כולו נושא הנאשם בחופף לפי סעיף 45 לחוק העונשין;







(ג)
מאסר על אי מתן התחייבות לפי סעיף 74 לחוק העונשין.

תחילה ותחולה
X.
(א)
תחילתו של חוק זה בתום שישה חודשים מיום פרסומו (להלן – יום התחילה).



(ב)
חוק זה יחול על הליך פלילי שכתב האישום בו הוגש לאחר יום התחילה.


� ס"ח התשמ"ב, עמ' 43; התשס"ו עמ'...

מוצע לקבוע חובת מינוי סניגור שאיננה תלויה במנגנון ההודעות במקרים שבהם אדם מואשם בעבירה שנקבע לגביה כי בית משפט יטיל עונש מאסר בפועל, או יטיל עונש מאסר שלא יהיה, בהעדר טעמים מיוחדים, כולו על תנאי. זאת, משום שבעבירות כאמור המחוקק עצמו קבע כי ברירת המחדל הינה הטלת מאסר בפועל, וברי כי בוודאי קיימת אפשרות שיוטל על הנאשם עונש מאסר. משכך, אין צורך להתנות במקרים אלו את חובת המינוי בהודעת התובע. יצוין, כי ברוב העבירות בהן מתמלא תנאי זה, קיימת ממילא חובת מינוי לפי החוק והתוספת הינה עבירות ספורות.

מוצע כי הודעת התובע (כמפורט בסעיף 15א) לפיה קיימת אפשרות שיבקש מבית המשפט להטיל על נאשם עונש מאסר בפועל אם יורשע, מעלה לכשעצמה חובת מינוי סניגור. בדומה להוראות אחרות בדבר חובת מינוי סניגור בהתקיים העילה הקבועה בסעיף 15(א), אין צורך בפנייה לנאשם ובבחינה האם הוא מעוניין במינוי.

יש צורך בקביעת חובת מינוי כאמור בעילה זו מן הטעם שייתכנו מצבים שבהם שיקול דעתה של התביעה אינו חופף לעמדת השופט – כך למשל, תובע לא יסבור שקיימת אפשרות שיבקש מביהמ"ש להטיל על נאשם עונש מאסר בפועל אם יורשע אך ביהמ"ש יסבור אחרת. מאחר ששיקול דעתו של ביהמ"ש אינו כפוף לשיקול דעתה של התביעה (כך למשל במקרים של הסדרי טיעון בהם הנאשם והתובע מסכימים על עונש מסוים, וביהמ"ש מחליט לחרוג מההסדר ולהטיל עונש אחר) - יש לאפשר לביהמ"ש להטיל מאסר בפועל על נאשם ולמנות לו סניגור לפני כן.

סעיף זה נועד להבהיר את היחס בין חובת מסירת ההודעות ובין סעיף 15 העוסק בחובת מינוי סניגור.

סעיף זה מבטא את ההצעה שהועלתה במהלך הדיונים בקריאה הראשונה, לקבוע הוראה המסדירה את סמכות ביהמ"ש לתת הוראות מקום שבו ממונה סניגור ציבורי לאחר תחילת המשפט. אין כל הצדקה אנליטית לייחד סמכות (שברשות) זו דווקא לעילת מינוי סניגור לפי מנגנון ההודעות ולא לכל מצב של מינוי סניגור; אם מבקשים להסדיר את סמכותו של ביהמ"ש לתת הוראות לענין המשך ניהול המשפט במצבים של "תקלות" במינוי סניגור, אין להבחין בין תקלה לפי עילת חובת מינוי זו או אחרת. כמו כן, על פי הפסיקה בענין תוקפו של דיון שנערך ללא סניגור למרות קיומה של חובת מינוי, מקובל שבל מקרה ומקרה תבחן השאלה האם בקיום הדיון ללא סניגור נגרם לנאשם עיוות דין. גם מן הטעם האמור יש מקום לאפשר לביהמ"ש שסבר כי לא נגרם עיוות דין לנאשם בשל אי מינוי סניגור למרות קיומה של חובת מינוי, לתת הוראות להמשך ניהול המשפט אם מונה לנאשם סניגור לאחר תחילת המשפט.