PAGE
1
ועדת המשנה למאבק בסחר בנשים

19/07/2006

הכנסת השבע-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב ראשון
פרוטוקול מס' 1

מישיבת ועדת המשנה למאבק בסחר בנשים

שהתקיימה ביום רביעי, כ"ג בתמוז התשס"ו (19 ביולי 2006), בשעה 09:40

1. התמודדות המשרד לביטחון פנים עם תופעת הסחר בנשים (בשנת 2006)

2. יישום החוק לסגירת מכוני הליווי

חברי הוועדה: זהבה גלאון – היו"ר

נדיה חילו

מרינה סולודקין

חה"כ רוחמה אברהם

חה"כ אבשלום וילן

חה"כ אחמד טיבי

חה"כ שלי יחימוביץ

חה"כ יורם מרציאנו

השר לביטחון פנים אבי דיכטר

רן פלק – מנכ"ל המשרד לביטחון פנים

ניצב יוחנן דנינו – ראש אגף חקירות, משטרת ישראל, המשרד לביטחון פנים

עו"ד עודד ברוק – סגן היועץ המשפטי, המשרד לביטחון פנים

פרח לרנר – יועצת השר, המשרד לביטחון פנים

רותי קורן – מנהלת לשכה, המשרד לביטחון פנים

נצ"מ זיוה אגמי – יחידת פשיעה ומינהלת הגירה, משטרת ישראל, המשרד לביטחון פנים

רפ"ק רענן כספי – קצין מדור סיוע חקירתי, משטרת ישראל, המשרד לביטחון פנים

גילה וקסמן – המשרד לביטחון פנים

מרית דנון – מנהלת הרשות לקידום מעמד האישה

עו"ד גלעד סממה – המחלקה הבין-לאומית, משרד המשפטים

עו"ד רחל גרשוני – ממונה על חקיקה במשפט ציבורי, משרד המשפטים

עו"ד הלה טנא – משרד המשפטים

מנחם וגשל – משנה למנכ"ל, משרד הרווחה

עדה פליאל טרוסמן – סגנית מנהלת השירות לנשים ונערות, משרד הרווחה

עו"ד רינת דוידוביץ – מנהלת "מעגן", המקלט לקורבנות סחר בנשים

בתיה לוי – מדריכה ארצית בנושא שוויון בין המינים, משרד החינוך

עו"ד סיגלית זהר – הסיוע המשפטי

מיכל יוספוב – ממונה על עליות מיוחדות, משרד הפנים

עו"ד נעמי לבנקרון – יועצת משפטית, מוקד סיוע לעובדים זרים

עו"ד אורי שדה – מוקד סיוע לעובדים זרים

עידן חלילי – מוקד סיוע לעובדים זרים

שרה אליסון – מוקד סיוע לעובדים זרים

יהודית אילני – "חצר נשית"

עו"ד דבי גילד-חיו – מקדמת מדיניות וחקיקה, האגודה לזכויות האזרח בישראל

ריטה חייקין – "אישה לאישה", מרכז פמיניסטי חיפה

ידידה וולף – עמותת עצו"ם

עידית הראל שמש – דוברת "תודעה לחקר תופעת הזנות בארץ ובחו"ל"

דנה דרור – שדולת הנשים בישראל

סיגלית עדרי

דקלה אברבנאל

1. התמודדות המשרד לביטחון פנים עם תופעת הסחר בנשים (בשנת 2006)

2. יישום החוק לסגירת מכוני הליווי

בוקר טוב לכולם, בוקר טוב לחברי הוועדה, חברי הכנסת, חברות הכנסת, אורחים ותיקים. מזמן לא התכנסנו. אני שמחה לפתוח את ישיבת ועדת המשנה למאבק בסחר בנשים בהשתתפות השר לביטחון פנים. אני מתנצלת בשם השר, הוא בדרכו לכאן, הוא מתעכב קצת בישיבת הקבינט. אני רוצה לומר שחששתי שהשר יבטל, ואני מעריכה מאוד את העובדה שלמרות המצב הביטחוני הקשה, השר מצא לנכון לבוא לכאן ולהגיד את תפיסתו ואת תפיסת המשרד בנוגע למאבק בסחר בנשים.


נמצאים אתנו ניצב יוחנן דנינו ורן פלק, מנכ"ל המשרד. ויש גם נציגי משטרה אחרים, כמובן. כולם יסברו את האוזן בנוגע למאבק המשטרה בתופעת הסחר בבני אדם. אני חייבת לומר שאם מסתכלים על כך בפרספקטיבה של כמה שנות פעולה, אין ספק שחל שיפור מהותי בהתייחסות של המשטרה למאבק בסחר בנשים. אני זוכרת שהתחלנו בטענות ובמענות שהיו לארגוני זכויות אדם ולנו מול המשטרה. לא שכולן הסתיימו, עוד תשמעו אותן בהמשך, אבל חייבים להגיד גם מילה טובה: בעצם המשרד לביטחון פנים הוא המשרד המרכזי שמתמודד עם תופעת הסחר בבני אדם, על כל היבטיה – מעצר סוחרים וסרסורים, סגירת בתי בושת, טיפול בקורבנות הסחר, העברת הנשים למקלט, ההגנה עליהן, וגם גירוש או הרחקה לארצות המקור, ותקראו לזה בכל שתרצו.

המשרד בהחלט עשה כברת דרך ארוכה. בדוח הקודם שפרסמה ועדת הכנסת למאבק בסחר בנשים צוינה בפירוט את ההתקדמות שהמשטרה עשתה במאבק בסחר בנשים. כרגע, על-פי מיטב הבנתי – ואחר כך נשאל שאלות, כמובן – תופעת הסחר בנשים לצורך עיסוק בזנות הצטמצמה בשיעור ניכר, אפשר לומר.

אני צריכה לציין דברים ששמנו לב אליהם, למשל שהמשטרה עושה יותר פעילויות הכשרה והסברה לשוטרים בכל הנושא של זנות וסחר בנשים, אני עצמי השתתפתי בכמה וכמה הכשרות והרצאות מהסוג הזה ובהרצאות בפני שוטרים. אנחנו יודעים שסוחרים בנשים כבר אינם משמשים מקורות מודיעיניים בתיקים אחרים – וכך יצאו בזול. הוקמו צוותים ויחידות מיוחדות גם עם דוברי רוסית, או שתוגברו הצוותים ברחבי הארץ.

אני אומרת את כל הדברים הטובים כי יש לנו גם שאלות פתוחות ומידע שאנחנו רוצים לקבל. יש עוד שני דברים קצרים שאציין, בעיקר לטובת הצופים של ערוץ הכנסת. כאן בכנסת אנחנו מייחסים חשיבות גדולה לצופים בערוץ הכנסת, ולכן אנחנו מרחיבים בעניין הזה. אני רוצה להביא לידיעת חברי הוועדה שלפני כחודש התפרסם דוח מחלקת המדינה בנוגע למאבק בסחר בבני אדם. ציינו את זה בהזדמנות אחרת. ישראל ירדה בדירוג מבחינת המיקום שלה בדוח מהשנה הקודמת. הביקורת המרכזית של האמריקנים היתה הפעם על חוסר המאבק של מדינת ישראל בסחר במהגרי עבודה בעיקר, מה שנהוג לכנות עובדים זרים; והדוח דווקא ציין לטובה את ההתקדמות של מערכת אכיפת החוק במדינה בכל הנוגע למאבק בסוחרים בנשים לצורך עיסוק בזנות.

שני דברים מרכזיים שהדוח ציין, וזה רלוונטי לדיון שלנו עם המשטרה היום הם ראשית שיתוף הפעולה של המשטרה עם מערכות אכיפת החוק, במדינות כמו רוסיה, אוקראינה, בילרוס – בעיקר בכל הקשור להסגרת סוחרים ולפיצוח פשע מאורגן. שנית, הדוח ציין שאין די שוטרים ואין די חיילים פרושים בגבול המצרי, כדי למנוע הברחת סחר בנשים. תמיד היתה לנו על זה ביקורת על זה, והדוח מציין לחיוב את העובדה שתקציבי משמר הגבול הוגדלו לצורך העניין הזה, וגם מצוינת הקמת המקלט, וראיתי שהמנהלת שלו נכנסה כרגע.

דבר אחד שהדוח מציין שבו עדיין יש בעיה, הוא העובדה שארגוני זכויות אדם, בשיתוף פעולה עם המשטרה, פיתחו מנגנונים כלשהם לזיהוי קורבנות סחר. הרבה פעמים כשהמשטרה עוצרת, לא בהכרח מזהים את קורבנות הסחר. במאמר מוסגר אציין שלפני כשבוע היתה פשיטה מפורסמת ומתוקשרת מאוד, וכמובן פרטיה המדויקים לא יצאו לתקשורת. זו היתה פשיטה על אחד מבתי הבושת בתל-אביב, ונעצרו שם כמה אנשי תקשורת, או לא רק מפורסמים, אבל בין היתר נעצרו נשים. הן גורשו אחר כך, ולא שאלו אותן את השאלות על היותן קורבנות סחר. אני לא בטוחה שנקבל על זה הסברים כרגע, אני רק מציינת את זה כלקונה שעדיין קיימת.

מר ניצב דנינו, נשמח לקבל סקירה איך המשרד לביטחון פנים התמודד עם תופעת הסחר בשנה האחרונה. אני רוצה ליידע את חברי הוועדה שבאפריל 2005 עברה הצעת חוק שלי שנותנת למשטרה כלים מינהליים להוציא צווים לסגירת בתי בושת. נשמח לקבל נתונים על התמודדות המשטרה כאן: נתונים על מספר קורבנות הסחר שנעצרו, כמה תיקי חקירה נפתחו בעבירות סחר, ובכלל בעבירות שקשורות לסחר ולסוחרים.

נמצא כאן רפ"ק רענן כספי, ובפעם הקודמת הוא מסר נתונים לגבי מיעוט נשים שנמצאות כאן ולגבי מיעוט פעילות של בתי בושת. אבל האם זה לא נובע מכך שבעקבות פעילות המשטרה יש ירידה למחתרת בפעילות בדירות דיסקרטיות, למשל. האם המשטרה מבצעת פעולות יזומות לפשיטה על דירות דיסקרטיות? כי אנחנו יודעים שיש מידע מודיעיני על כך.

אעצור כאן. יש לנו עוד שורה של שאלות נוספות, גם למשטרת ההגירה. אשמח לקבל את ההתייחסות של ניצב דנינו.

אני ראש אגף החקירות והמודיעין של משטרת ישראל. קודם כול, אני רוצה לברך את היושבת-ראש על ההתכנסות כאן סביב הנושא הזה באופן עקיב מאוד. אני חושב שבהרבה נושאים אחרים היינו שמחים אם היינו מלווים בטיפול כמו זה. אני מקווה מאוד שהשר יוכל להגיע בהקדם. לפני התכנסות הוועדה קיימנו דיון עם השר לביטחון פנים. נמצא אתנו מנכ"ל המשרד, וחשוב מאוד שגם השר ידגיש או יעביר את עיקרי מדיניותו. אני חושב שאתם תוכלו לשמוע מהשר עצמו על החשיבות שהוא מייחס לנושא, וכמה נושא זה מהווה אחד המרכיבים המרכזיים בעיקרי המדיניות, תופעות הפשיעה בכלל ותופעת הפשיעה הזאת.

אתי נציגי המשטרה, רפ"ק רענן כספי, שמלווה את הנושא שנים ארוכות, וגם קצינת אגף חקירות במודיעין של משטרת ההגירה, נצ"מ זיוה אגמי, שתספר לנו בהמשך על החלקים שלהם. גם עו"ד עודד ברוק נמצא.

סליחה שאני לוקחת את רשות הדיבור, אעזוב את הדיון בקרוב, אבל אני מבקשת שתתייחס לשאלה שלי, ואשמח לקרוא את התשובה בפרוטוקול לאחר מכן. השאלה היא לגבי הגשת כתבי אישום, מה קרה עם זה בשנים האחרונות? נכון שהתופעה הצטמצמה, אבל גם עם רמת האכיפה הגבוהה, מה היו התוצאות?

כלומר, מה קרה שהמספר ירד בשנה האחרונה?

לא מבחינת ההגשה. מה לגבי עסקאות טיעון כאלה ואחרות, למשל?

נתייחס. חלק מהנושאים הם בטיפול משרד המשפטים, למשל, הפרקליטויות הן שעוסקות בעסקאות הטיעון. אבל בהיבט המשטרה נתייחס למספר התיקים וכו'. אני מבין שלכך חברת הכנסת מכוונת.

כמו שציינה היושבת-ראש, אנחנו מלווים את הנושא הזה כמה שנים. אני גם חושב, וגם זה צוין, שחלק ניכר מהעשייה המשטרתית הביא את התופעה לממדים שבהם אנחנו נמצאים היום. לכל הדעות, ואין מחלוקת על כך, התופעה היום הרבה פחות חמורה מאשר בתחילת הדרך, כשהתחלנו לפני כמה שנים. זה עדיין לא אומר שהיא לא קיימת, שהיא לא חמורה, או שאנחנו לא צריכים להציבה בסדר היום שלנו, אבל זה אומר שההיקפים של התופעה ירדו מאוד. כמובן יש לזה הרבה מאוד משמעויות.

רענן יציג בהמשך את הנתונים, ונראה גם ירידה. בין היתר, אלו לא כל הסיבות, הירידה מוסברת בכך שהיקף התופעה הוא לא כמו שהיה בתחילת הדרך. עדיין יש תיקי סחר, ועדיין חלק מיחידות המשטרה עוסקות בזה. נכון שבחלק מהמקרים מצאנו לנכון להסב את תשומת לב היחידות הרלוונטיות שהן צריכות לעשות יותר. בחודש וחצי האחרונים עברנו עם המפכ"ל על כל מחוזות משטרת ישראל, ועשינו מין סיכום שנתי של הפשיעה בכל מחוז ומחוז. אחד מהנושאים המרכזיים שלגביהם הסבנו את תשומת לב הפיקוד המחוזי בכל מחוז ומחוז היה הטיפול בתופעת הסחר בנשים. בדקנו את מספרי התיקים, את העשייה במחוז, בדקנו גם את השימוש בחוק החדש שדיברת עליו קודם. בחלק מהמקומות משתמשים בו קצת יותר, בחלק מהמקומות לא השתמשו בו, וזה נבע מהרבה בעיות. קודם כול, החוק חדש, לא כולם הכירו, לא כולם ידעו מה המשמעויות. הוא לא כה פשוט, גם השימוש בו מעט מורכב.

בעניין הזה נתנו הדגשים ועשינו הרבה מאוד שינויים ארגוניים כדי שהשימוש בחוק יהיה שכיח יותר. בין היתר, הסמכנו הרבה יותר קצינים, וזה ממש בימים אלה. החלטתי להרחיב את מספר הקצינים שיהיו מוסמכים להוציא צווים על בסיס חוק זה בכל יחידות המשטרה. העניין היה קצת תקוע, ואני מעריך שהעניין הזה ירחיב את השימוש בצו.

אין ספק שהיכולת לסגור בסגירה מינהלית יכולה מאוד לסייע לנו. הדבר מאפשר לנו לחסוך את ההליכים המשפטיים הסבוכים סביב הוצאת כל צו וצו. אני רוצה לציין למשל את תחנת באר-שבע. מפקד התחנה שם עשה פעילות סביב העניין הזה.

אני מבקש מרענן לתת סקירה על עיקרי הפעילות ולספק קצת נתונים על מה שנעשה בשנה האחרונה, מאז נפגשנו בפעם האחרונה. לא נחזור על כל ההיסטוריה. אני חושב שחשוב להדגיש ולציין את החלק שבעיקר נוגע לשנה האחרונה, עם הפנים קדימה.

לקחנו את הדוח שגברתי הוציאה, שהתפרסם בינואר 2006, ויש כאן רשימה ארוכה מאוד של המלצות שמתייחסות אלינו – 16 במספר. לקחנו את ההמלצות ועברנו עליהן אחת אחת. גם בעניין הזה אני מבקש מרענן להתייחס להמלצות. יש התייחסות לכל ההמלצות. בחלק גדול מאוד מההמלצות אנחנו במקום טוב הרבה יותר מהמקום שבו היינו, בחלק יש מה לעשות. אעביר את רשות הדיבור לרענן.

נשמח לשמוע. רפ"ק רענן כספי משתתף באופן קבוע בישיבות הוועדה, מאז הקמתה. הוא יכול לתת לנו פרספקטיבה מבחינת נתוני המשטרה – מה היה, מה נעשה, מה ישנו.

קודם כול, נתון אחד לבקשת חברת הכנסת אברהם, שעזבה את הדיון. מהנתונים שיש לנו, והם גם פורסמו בדוח מחלקת המדינה, בשנת 2005 הורשעו 32 סוחרים ברף ענישה של 8-18 שנות מאסר. הורשעו יותר סוחרים, אבל אלו היו ברף זה. אנחנו חושבים שזה חסר תקדים. זו ענישה יפה מאוד, בבתי המשפט רף הענישה עלה ככל שהתקדמנו עם השני.

אתחיל בנתונים. בשנת 2006, בחצי השנה האחרונה, נפתחו 21 תיקי סחר בנשים. כידוע, בשנה שעברה היו לו פחות תיקים, 14 תיקים. ככלל, פתחנו 137 תיקים בעבירות סחר בנשים ועבירות נלוות. בתיקים האלה עדיין לא כלולים תיקי סרסרות וניהול בית בושת, שנלווים לעבירות אחרות – לעתים אונס ולעתים עבירות אחרות – ונספרים בעבירות האלה. כלומר הכמות גדולה יותר.

סגרנו 22 בתי בושת בסגירה מינהלית, או על-ידי צו ממ"ז או על-ידי צו שיפוטי בבית משפט. היו קרוב ל-100 יקים בגין ניהול בית בושת, וגם הם היו פוטנציאל לסחר. מתוכם סגרנו 22 מקומות. כלומר, בחלק גדול מבתי הבושת או שהסרסורים העתיקו את המקומות, ולא היה מקום לסגור – כי גם בחוק עצמו כתוב במפורש שצריך יסוד סביר להניח שהמקום ימשיך לפעול. אם עושים בדיקות ורואים שהוא לא פועל, אי-אפשר לסגור אותו.

מה מבחינת הפריסה הגיאוגרפית? איפה היו מרבית בתי הבושת שסגרתם?

כמו שציין ראש האגף, זה היה בבאר-שבע, וחלקם בתל-אביב.

מבחינת מעצרי סוחרי נשים, בחצי השנה אחרונה עצרנו 26 סוחרי נשים, וגם בשנה שעברה. אבל הסוחרים השנה היו בכירים יותר, ואנחנו מתמקדים באיכות. מעצר עד תום ההליכים והחלטה אחרת – 21 סוחרי נשים, לעומת 26 סוחרים ב-2005, וחל מהעצורים ב-2005 הם עוד סוחרי נשים מתיקים משנת 2004.

בסך הכול, כמו שציינתי, יש עלייה בתיקי הסחר. בתיקי העבירות הנלוות לסחר בנשים יש ירידה קלה. אני יכול להגיד שמנתונים שאספנו בעקבות הדוח שלך, כמעט אחד לאחד כל הליקויים שציינתם, כל ההמלצות שלכם תוקנו – בין משום שקראנו את הדוח ובין שהשינויים היו לפני כן. למשל, לגבי הפעל ת מקורות כסרסורים, ההנחיה ניתנה לפני כן.

בסעיפים שאתה מוצא לנכון להרחיב, אני מבקשת שתפרט את העניין. לא כולם יודעים במה מדובר.

לגבי העברת כל קורבנות הסחר בנשים למקלט: כידוע, החלטת הממשלה דיברה על המקלט במשרד הרווחה, אבל היו צריכים להיפתח במקלט אגף שמור ואגף פתוח. מכיוון שלא נפתח אגף שמור היתה בעיה, וגם היום יש בעיה, להביא נשים שלא מעידות. כי נשים בתקופת ערעור היו אמורות להיות באגף השמור. אבל בשנה וחצי האחרונות כל אישה קורבן סחר שרוצה לעבור למקלט, בהוראה של קצין אח"מ מחוזי, או הוראה שלנו, אנחנו מעבירים למקלט. לאחרונה יש תופעה שנשים רבות לא רוצות לעבור למקלט. נמצאת כאן מנהלת המקלט, והיא תרחיב.

אני לא רואה קשר בין האגף השמור לבין הסיבה שאי-אפשר להפנות נשים למקלט. יש אגף שמור, הקמנו אותו, לא הפעלנו אותו, כי הוא היה צריך להיות אגף ששומר על נשים באופן מיוחד. בסך הכול במקלט השמירה סבירה לכל הדעות. אם יצטרכו להפעיל את האגף השמור, נעשה זאת, יש אגף שמור.

כמה נשים יש עכשיו?

37 נשים וחמישה ילדים.

לא הבנתי למה זה לא הופעל.

אני מבינה שאין הזדקקות לאגף הזה?

אין נשים טעונות הגנה?

יש בלבול בנושא האגף השמור. בדרך כלל חושבים שזה אגף שצריך לשמור על הנשים שלא יצאו מהמקום, ולא היא. הנשים נמצאות במקום מרצונן, אי-אפשר להכריח אותן להיות במקלט. הרעיון הוא של האגף השמור הוא שיהיה מקום לאישה שצריכה הגנה מיוחדת. אז נפתח את האגף השמור. כשבנינו את המקלט עם המשרד לביטחון פנים הקמנו אגף שמור, מבחינת המבנה שלו הוא שמור במיוחד. לא הפעלנו אותו, כי כל הנשים במקלט שמורות במקלט על-פי ההגדרות שניתנו, הגדרות האיום.

מיהם הילדים? נאמר שיש חמישה ילדים.

נכנסתי באמצע הדברים, אבל אומר מילה בנושא זה. החלטת הממשלה בזמנו לגבי המקלט, היתה שצריך להקים מקלט לטווחי זמן קצרים מאוד, עד שהנשים יסיימו את העדות ויצאו. בינתיים יש במקלט חמישה ילדים. כל הילדים נולדו בארץ, לנשים שנמצאות במקלט, ונדמה לי ששני ילדים נולדו במקלט, והם כבר בני שנתיים. כך אפשר להבין כמה זה קצר.

איפה הם היו קודם? במכוני ליווי?

הם היו עם הנשים. במכוני ליווי או בדירות אחרות. כשהן הגיעו למקלט, הן הגיעו עם הילדים.

האם אפשר לומר שעכשיו, בניגוד למדיניות קודם – שהיו עושים הבחנה בין נשים שמוכנות להעיד ועוברות למקלט לבין נשים שלא מוכנות להעיד ועוברות למשטרת ההגירה, למתקן "מיכל" – היום כל הנשים שהן קורבנות הסחר מועברות למקלט, בין שיש להן ילדים ובין שאין להן ילדים. אפשר לומר זאת?

אם הן רוצות. אני לא יכול להכריח אישה.

בוודאי. אבל אתם נותנים אופציה, אף-על-פי שהן לא מעידות. זה שינוי במדיניות.

המדינות תמיד היתה. אני צמוד להחלטת הממשלה: נשים שמעידות יהיו בהעדפה על פני נשים אחרות. בהעדפה. יש 50 מקומות במקלט, והוא לא מלא. לכן נשים שמעידות בכל מקרה מגיעות למקלט, אם הן רוצות בכך, כמובן. מקרים הומניטריים תמיד קיבלנו, לאורך כל הדרך, וכך גם היום. יש שאלות שעולות מול עו"ד רחל גרשוני לגבי נשים שנמצאות במתקני המשמורת, אם הן יוכלו להיות זמן כזה או אחר ועוד - אנחנו נותנים מענים בהתאם לצורך, כפוף למספר המקומות. בדקנו את מספר המקומות במקלט לקראת השיחה אצל השר לביטחון פנים, והממוצע המספר הוא 40. עדיין יש מקומות.

לפני שאנחנו חוזרים לדיווח של רענן כספי, אני רוצה לשאול, מבחינת הנתונים: במקלט יש כרגע 37 נשים. כמה נשים יש במתקן המשמורת של משטרת ההגירה?

אין בכלל. אלו רק נשים שלא רוצות לבוא למקלט, ואין לנו. האחרונה עברה לפני זמן מה.

זה שינוי משמעותי מאוד ממה שהיה לפני כמה חודשים.

אני רוצה לציין שוב, היתה לנו בעיה, משום שהמקלט הוא לא מקום משמורת. בזמנו נשים גם נעלמו ממקלט מיד אחרי שהכנסנו אותן. לאט לאט המקלט יצר מקומות עבודה לנשים, אישורי שהייה לתקופה שבה הן נמצאות כאן, ואז נוצר מצב שהנשים כן רוצות לבוא למקלט ולהיות בו.

הסעיף הבא הוא הכשרת שוטרי מינהלת ההגירה לטיפול בעבירות סחר בנשים: ביצענו כמה הכשרות, בתיאום עם זיוה אגמי ממינהלת ההגירה, לכל שוטרי האכיפה, סיירי האכיפה, שוטרים במתקני המשמורת – מתקן "מיכל" ומתקן "צוהר". אנחנו משתדלים שנוסף על ההכשרות שהשוטרים מקבלים במשטרה הכחולה, גם שוטרי מינהלת ההגירה יקבלו הכשרות אלה. וזה נעשה

בדוח מחלקת המדינה צוין הנושא של איתור הקורבנות. פיתחנו שאלון לנשים, עם מינהלת ההגירה. לא תמיד הן ממלאות אותו, אבל זה עוד כלי שיש לנו, נוסף על התשאול של הארגונים הבלתי ממשלתיים. בכל פעם שמגיעים פרטים מבית דין למשמורת על קורבן סחר שנמצאת במתקן "מיכל", אנחנו פונים ישירות לארגונים, בדרך כלל למוקד סיוע לעובדים זרים, והם מתשאלים את הנשי, וברוב המקרים הן מנסים לשכנע את הנשים לעבור למקלט.

עדיין לארגוני זכויות האדם יש שאלות בכל הנושא של זרימת המידע ממשטרת הגירה למשטרה בנושא איתור הקורבנות וכל ההכשרה שנעשית לצורך איתור. אחר כך זיוה תיתן מידע על זה.

אנחנו משתדלים להעביר מה שיותר נשים שרוצות לעבור למקלט, כי היו מקרים שהעברנו למקלט ואחרי כן הצלחנו לפתח פרשיות יפות.

לגבי הגנה על קורבנות סחר בנשים: מבחינתנו, ללא קשר לתוכנית הגנת עדים, במקלט עצמו יש לנשים הגנה מלאה, השמירה היא על-ידי חברת שמירה חיצונית, וגורמים זרים לא יכולים להיכנס למקלט. לא היו מקרים, ונקווה שלא יהיו, אבל אם נשים יאוימו כך שיהיה צורך לשמור עליהן, נשמור עליהן מחוץ למקלט.

כלומר, מעבר לתוכנית הגדולה והגרנדיוזית להגנת עדים, גובשה תוכנית נקודתית להגנה על נשים קורבנות סחר, במידת הצורך.

ברגע שיש הערכת איום שעדה בסיכון, שומרים עליה. לאחרונה הבאנו אדם מבלרוס להעיד בתיק פה, לפני שבועיים. הבאנו אותה, שמרנו עליה, וגם שמרנו עליה בדרך בטוחה. כך נעשה גם לנשים שבמקלט, אם יהיה צורך. עד עכשיו לא היה צורך.

מה ארצות המוצא של הנשים?

מדינות המקור הן בעיקר אוזבקיסטן, מולדובה, אוקראינה ורוסיה.

כדי לסבר את האוזן, מה היו מדינות המקור בשנה שעברה, או לפני שנתיים?

אותן מדינות, פחות או יותר, אולי הסדר משתנה. אבל לאחרונה היו גם שתי נשים מטיבט.

לצורך עיסוק בזנות, לא מהגרות עבודה.

כן, ממונגוליה, סליחה.

לגבי חקירת נשים, קורבנות סחר של שוטרים המבקרים בבתי בושת כלקוחות: ציינו את זה בעבר – אם יש מקרים חריגים של שוטרים שניצלו את מעמדם, התיקים מטופלים במח"ש. לא ראינו הרבה תיקים כאלה.

כמה מקרים כאלה היו.

משרד המשפטים מטפל בזה, אנחנו יודעים על מקרים בודדים ביותר.

עו"ד גרשוני, יש לכם נתונים על שוטרים שנעצרו בבתי בושת?

נציגת הפרקליטות מתנצלת, היא לא יכלה להגיע, אבל אפשר לבדוק את זה. אבדוק את זה.

אני יכול לומר שהתופעה הזאת, של שוטרים שמנצלים את המעמד כדי לקבל שירותי זנות, קטנה ביותר, ואני לא בטוח שהיא בכלל חריגה מהאוכלוסייה הכללית או מבעלי תפקידים אחרים.

לגבי קידום הצעת חוק שתמנע משוטרים לנצל את מעמדם: זה בהתאם.

אם כן, אם מסתכלים על המלצות הדוח שלה הוועדה, רואים שחלק גדול מהנושאים נפתרו. כמובן, יש עוד דברים לעשות. ב-9 בינואר 2006 פרקליט המדינה הנחה אותנו מחדש, בהנחיית פרקליט המדינה 2.2. זה רענון של ההנחיה. עבדנו לפי הנחיה 2.2, גם כלפי סגירת בתי בושת וגם כלפי סחר בנשים.

הוסיפו שם כמה פרמטרים. ראוי לציין שרצון הנשים לעסוק בזנות אינו חשוב, וכבר היו על זה היו פסיקות של בית משפט; סגירה מינהלית של בתי בושת גם כשהוחלט שלא לפתוח בחקירה פלילית. כאמור, אנחנו מקווים שהשנה נצליח להגביר הפעילות ולסגור יותר בתי הבושת, אחרי שקציני החקירות יוסמכו. ובכל זאת, לא בכל מצב. צריך רמה מסוימת של ראיות וטיב מסוים של ראיות להליך הזה. ברגע שיש 82 תיקים ויותר של בתי בושת, וחלקם נסגרו – בחלק שלא נסגר כנראה העתיקו את המקום למקום אחר, או המקום לא ממשיך לפעול. גם חקירת פרסום שירותי זנות מופיעה בהנחיית פרקליט המדינה, יש גם הנחיה של ראש האגף ושל השר להגביר את הפעילות בנושא זה.

ראש האגף, יש לך נתונים על העניין הזה? האם אתם אוכפים את החוק בכל הקשור לפרסומים, יש משהו חדש בעניין?

קודם כול, יש לנו בעיה עם האכיפה בנושא הפרסומים. לפחות בתקופה האחרונה לא היתה אכיפה רצינית בתחום. אם היתה, זה היה תיק פה או תיק שם, אבל לא בצורה מסודרת.

הדבר נבע מהרבה סיבות, בעיקר מבעיית התעדוף אצלנו. הנושא לא כל כך פשוט כמו שהוא נראה. לכאורה אומרים: מה הבעיה, יש פרסום, אז עושים כמה טלפונים, וקוראים לחקירה. אבל זה מורכב הרבה יותר. כמו שאתם מבינים, הפרסום עבר לעיתונים המקומיים, וכמעט אינו נמצא בעיתונים היומיים, בעקבות פסק הדין בעניין "מעריב".

שלושת המו"לים.

דווקא במקומונים או בעלונים מהסוג הזה יש מערכת שלמה של פעולות חקירה שצריך לעשות, מעבר לפרסום עצמו. צריך למצוא מודעות, לאתר את הבעלים, לראות שזה לא פרסום חד-פעמי. יש סדרה ארוכה של דברים שצריך לעשות.

הוצאנו הנחיות מסודרות בעניין, הכנסתי את זה כחלק מההנחיות שלי לכלל יחידות המשטרה, ממש בימים אלה. אני מקווה מאוד שנוכל להראות יותר עשייה בתחום בפעם הבאה שניפגש. אני מקווה מאוד שהעניין הזה גם ירתיע. כפי אמר רענן, גם השר, בדיון שעשה, הכניס את נושא הפרסומים כחלק מהעיקרי המדיניות שלו לאכיפה.

אני רוצה להעיר שתי הערות, ותכף את לחברי הכנסת להתייחס ונמשיך בדיווחי המשטרה. ראשית, הנחיית הפרקליט חשובה מאוד. נרצה לשמוע על כך. אני מבינה שהיום אין נציגה, או רחל גרשוני תרחיב אחר כך בעניין זה. זה שינוי משמעותי מאוד, בעיקר בתחום התודעתי – הקביעה שרצון האישה אינו רלוונטי לעניין. שנית, לנושא הפרסומים: פסק הדין של השופט בארי, שהטיל רק קנס כספי, בעצם מחליש את הכוח, ואני מאוד בעד אכיפה, ולהעמיד את זה שוב למבחן משפטי.

אני רוצה להדגיש שהמסר מאוד חשוב. ראינו שבעקבות הפעילות, מדיניות האכיפה המוגברת, היו סוחרי נשים שנכנסו למאסר של 18 שנה, היתה הרחקת נשים. הם הגיעו למסקנה שלא משתלם להם לעסוק בתחום. גם למקומונים זה מסר, שצריך למנוע את הפרסומים האלה.

כל עוד הזנות כשלעצמה והצריכה שלה חוקיים בישראל, נצליח לצמצם תופעות, אבל לא למגר אותה לחלוטין. אמרנו מזמן שהחינוך חשוב מאוד.

קודם כול, אני בהחלט רוצה לברך את היושבת-ראש. זה בהחלט מגיע לך, בזכות הנושא שאת מובילה. העלית את הנושא הזה באופן עקיב ושיטתי מאוד, ורתמת לצורך העניין הרבה מערכות. היום אנו דנים במשטרה, במערכת החוק, באכיפה. על-פי הדיווח שניתן פה אני מתרשמת שיש עשייה לבלימת התופעה. יש מנגנון של הכשרה. אם אנחנו רוצים לבלום תופעה, חשוב מאוד ללמוד את המוח ואת השיטות ואיך זה מתבצע, ולהכשיר כוח אדם מקצועי, שגם יוכל לזהות את התופעה ולהתייחס אליה.

אני ערה לנתונים שניתנו פה, ואני רוצה להתייחס אחרת: ברגע שזה נכנס למסלול, הרושם הוא שבמסלול המערכות שנמצאות שם – המשטרה, הרווחה – יודעות איך להתייחס ואיך לטפל. אותי קצת מדאיג השלב שלפני הכניסה למסלול. אנחנו יודעים שהמוח העברייני יצירתי מאוד. הוא תמיד יחפש איך לברוח, לעקוף את כל המנגנונים. אם קודם דובר על מכוני ליווי, ואנחנו יודעים שמנסים ללכת גם לבתים ולכל מיני מקומות במסווה כזה או אחר, גם הפרסום תורם. להערכתי התקופה הבאה אמורה לשים דגש יתר על איתור ובלימת התופעה טרם הכניסה למסלול של משטרה, אכיפה, טיפול, מערכת החוק.

גם אני שמעתי על עסקאות הטיעון, ולדעתי בעבר היתה חוסר נחת לגבי הקו הזה – ונכון, אני ניזונה מהתקשורת. לפעמים היתה קלות יתר, לפעמים היו עסקאות טיעון. יכול להיות שהיום הנושא השתנה. לדעתי יש כאן שני מסלולים, גם עסקאות הטיעון וגם הענישה. לענישה יש שני היבטים, ההיבט הפרסונלי וההיבט הציבורי – ההתייחסות לתופעה והמסר כלפי הציבור הרחב. לדעתי צריך להתמקד בנושא של איתור, וזה מחייב לא רק מנגנון אחד אלא גם שילוב כוחות מערכתי: חשיבה איך להגיע אל האנשים, כולל אולי שימוש במנגנונים מקומיים, פנימיים, אולי ראשי רשויות. לפעמים יש להם מאגר מידע קצת מעבר לנתונים הפורמליים, במשטרה.

תודה רבה חברת הכנסת חילו. לפני שנצ"מ אגמי תתייחס, גב' מרית דנון מבקשת לשאול שאלה. היא מנהלת הרשות לקידום מעמד האישה.

אני רוצה לשאול אם למשטרה או למנהלת המקלט יש נתונים על הנשים שהגיעו למקלט בשנים האחרונות: האם זאת התחנה הסופית, הגנת המדינה, או יש מקרים שהן נגררו, אולי בעל כורחן, בחזרה למעגל הזנות. המקלט הוא לא מתקן סגור הרמטית, ונשים יוצאות משם לעבוד. אולי בלכתה ברחוב, סרסור יזהה אותה והיא שוב תיסחב למעגל? האם התופעה קיימת?

התהליך שהנשים עוברות במקלט, כמו שמנחם הציג, הוא אחר היום. בתחילה חשבו שהן צריכות לשהות שם תקופות קצרות, בטרם יעידו או בטרם יורחקו באמצעותנו באופן בטוח למדינת המוצא. היום הנשים עוברות תהליך מאוד ממושך במקלט, וכך הן יכולות לעבור גם תהליך שיקום, שהוא מעבר לשיקום התעסוקתי שרענן הציג, כי זה גם תהליך שיקום נפשי. לא רק הפיתוי מהסרסור שעומד בחוץ עומד מול האישה, אלא גם העובדה שהיא נמצאת במעגל הזנות, מעגל שלא פשוט לצאת ממנו.

מתוך 37 נשים שנמצאות היום במקלט, 23 נשים עובדות במקומות עבודה נורמטיביים. למיטב ידיעתנו הנשים שמועסקות במקומות עבודה בחוץ אינן עוסקות בזנות. אלו נשים שיש להן יותר כוחות נפשיים לצאת מהמעגל ולהצליח לעבוד במקום עבודה נורמטיבי, שמקבלים עבורו שכר מינימום ויש משכורת בסוף החודש, והחיים הם אחרים. וגם הן מצליחות לשלוח כסף הביתה, שזה משהו שחשוב להן מאוד.

לגבי הנשים האחרות, ברמה הדקלרטיבית לנשים שמגיעות למקלט אסור לעסוק בזנות. אנחנו רואים עצמנו כמוסד ממשלתי, שלא יכול לתת לזה יד. הלכה למעשה אף אחד מאתנו לא יוצא לפארק או למקומות אחרים כדי לעקוב אחרי הנשים ולחפש אותן. ההערכה שלי היא שאם יש כאלה, הן בודדות מאוד.

אני התכוונתי לנשים שברחו מהמקלט בעל כורחן, שהפעילו עליהן לחצים מבחוץ.

היום זה כבר לא קורה. אולי בהתחלה. כבר לא מכירים את זה. אולי בהתחלה.

למיטב ידיעתנו לא היו איומים של אנשים כלפי הנשים, שגרמו להן לחזור.

בוקר טוב לכולם, חלק מהנוכחים אני מכירה מהעבודה ביום-יום. קראתי את הדוח וגם את התגובה שלנו, וכמוך אני שמחה לומר שהשנים 2004-2005 שונות מאוד מ-2006 בכל הנוגע לטיפול בקורבנות סחר, גם מי שמגיעות למתקנים של מינהלת ההגירה.

ראשית, הנשים לא מורחקות יותר דרך מצרים. לא רק נשים שהן קורבנות סחר, אלא בכלל נשים שעוברות את הגבול בהסתננות לא מורחקות דרך מצרים.

הן טסות ישר לארצות המוצא?

הנשים שמורחקות, ולא מאותרות כקורבנות סחר, עוזבות לארצות המוצא – כמובן, כפוף לאיתור הפרטים שלהן ומסמכים ותיעוד.

אבל חשוב לי לדבר על קורבנות סחר. התהליכים העיקריים שהתרחשו הם אלה: ראשית, ההכשרה שניתנה לכל הגורמים במינהלת ההגירה, החל בסייר הראשון שנתקל באישה, דרך החוקר, איש המודיעין וכלה באנשי המשמורת. כידוע, רוב הנשים לא ממהרות לדבר עם אנשי החוק. המדים מרתיעים אותן. בדרך כלל הן צריכות זמן כדי להיפתח, וזה קורה במתקני המשמורת. צריך להעביר הכשרה. גם הארגונים וגם משרד המשפטים משתתפים בהכשרות. היה להן הד לא רגיל.

באחרונה הוצאתי הנחיה שמחייבת את כל יחידות השטח לאפשר לנשים, להציע להן ולשכנע אותן לעבור מיחידת ההגירה בשטח ישירות למקלט. כמובן, האישה צריכה לרצות בכך. כמו שאמרתי, ההכחשה בשעות הראשונות גבוהה מאוד. הדבר הראשון שהן רוצות לעשות בשלב הראשון הוא לטוס מהר ככל האפשר. ייתכן מאוד שבשלב הזה זה נובע מחשש, מפחד, משליטה מוחלטת של הסוחרים מבחוץ. אבל זה מה שהן רוצות בימים הראשונים. לכן הן לא רוצות לעבור.

אתם מסבירים להן את כל התהליך?

משכנעים אותן, מציעים להן, מסבירים להן. אומרים שהמעבר למקלט לא תלוי בעדות נגד הסוחרים. שנית, מבהירים שמגיעות להן זכויות בסיוע משפטי, לפי החוק החדש. זה לא תמיד מצליח. כשאנחנו, אנשי החוק, מדברים אתן, זה לא כמו שמישהו אחר מדבר, או כמו שיחה אחרי כמה ימים.

יש מחשבה שעולה במוחי בימים הקרובים: שנעשה נוהל עוד יותר סובלני כלפי שיחות עם ארגוני הזכויות, גם כשהן מסרבות. לי, מינהלת ההגירה, אין סמכות לעכב אותה או למנוע את רכישת הכרטיס על ידה או על-ידי מישהו מטעמה.

כמה זמן עובר מאז שאתם מנסים לשכנע אותן וזה לא הולך ועד שאפשר להכניס נציגי ארגוני זכויות אדם?

אז מה שאני חושבת שצריך לעשות, וזה נמצא על השולחן שלי בימים אלה, וגם היתה לי שיחה על כך גם עם נציגי המטה וגם עם משרד המשפטים, הוא להגיע למסלול של טלפונים בחירום, ונוכל להשיג את האנשים בכל שעה. זה עומד על שולחני בימים אלה, ועוד לא סגור.

חשוב להגיד שאני, כדי להוציא אותה מהאץ, לפני 72 השעות שאני מחויבת על-פי החוק, חייבת להחתים את האישה, שהיא תאשר לי שהיא רוצה לעזוב לפני 72 שעות. אין לי סמכות אפילו לעכב 72 שעות. אין לי סמכות לעכב אפילו 24 שעות, אם יש לה כרטיס. באותו רגע אני חייבת לתאם לה את הטיסה.

נכון שיש עוד מה לעשות, שצריך לעשות, וזה תהליך של הטמעה. אבל חשוב להגיד שהשינוי הזה משמעותי מאוד. כפי שאני רואה זאת, השינוי משמעותי, וצריך לראות שהדברים אכן נעשים.

שמעתי היום בפעם הראשונה שאת עצמך מופיעה בפורומים כאלה, אשמח אם תבואי לפורום מפקדים של מינהלת ההגירה.

רענן מעביד אותי, אבל אשמח לעבוד גם אצלכם. בבקשה, רני פלק, מנכ"ל המשרד לביטחון פנים.

מהסקירות של משטרת ישראל אפשר להבין שיש שיפור משמעותי בפעילות המשטרה, ויש לזה הוכחה בנתונים. מספרים סיפורים על שיפור פעילות, אבל בסוף יש גם ירידה בנתונים, וחשוב שכל הגורמים השותפים ימשיכו ויתמידו, ולא נגיע לרגיעה ולשביעות רצון. אומנם ירדנו הרבה, אבל אפשר לרדת עוד.

אני לא רוצה לחזור על הדברים. אגיד שלושה דברים שבהם המשרד לביטחון פנים מעורב בעבודה, עם המשטרה: ראשית, בשנה האחרונה שיפרנו גם את יחסי העבודה בהסכמים עם מדינות שיש להן אנשים שהוסגרו פה, זה בשיתוף פעולה בין-לאומי ובהסכמים בין-משרדיים, כפוף לכך המשטרה עובדת. שנית, היתה למשרד מעורבות גם בנושא גבול מצרים מבחינת הגדלת תקציבים ותוספת תקנים ומשאבים. זה לא הולך בלי זה. בסוף צריך כסף. הוספנו קצת, צריך יותר, ונתאמץ. זה משפיע על הפעילות המשותפת של האוגדה הצהל"ית ומג"ב רמון, בעיקר, שעוסק בעשייה שם.

הוזכר בדוח וגם בהתייחסות הנושא של הרשות להגנת עדים. זה ממש בפתחנו, עם החלטת ממשלה על הקמתה, סוף סוף, במשרד לביטחון פנים. זה הוחלט ב-1 בינואר. והתחלנו בפעילות.

הוחלט שזה אצלכם?

ב-1 בינואר הוחלט שזה אצלנו. הרבה שנים היה מאבק בין משרדים, והיתה השכמה בין המשרדים שנכון שזה יקום במשרד לביטחון פנים ולא במשטרה, כי יכול להיות ניגוד אינטרסים. המשטרה תמשיך לעסוק בהגנת העדים שבה היא עוסקת היום. גם פה נדרש הרבה כסף. אנחנו בתהליכים מול משרד האוצר כדי לקבל את הכסף בתקציב 2007 וכדי להקים את הרשות, שיהיו בה 30-35 איש מהמשרד. היא תיתן מענה גם לחלק מהמקרים האלה.

תודה. עוד שתי שאלות קצרות. ראשית, האם קיבלנו נתונים על פעילות המשטרה בדירות דיסקרטיות?

שוב, אנחנו מבחינים בין בתי בושת גלויים – בתי בושת נמצאים, שאפשר להגיע אליהם, לעתים אפילו דרך המקומונים. לעומת זאת יש משרדי ליווי, ששולחים הביתה או לבתי מלון. יש חלוקה ברורה. היום לגבי קורבנות הסחר יש מעבר למשרדי הליווי. לגבי בתי הבושת הגלויים, אנחנו, במטה, עשינו כמה פשיטות, עם יחידות השטח, וכמעט לא אתרנו מקרים כאלה, למעט מקרים בודדים כמו פרשיית שונצינו, שעליה ידענו. זה לא מה שהיה בעבר. בבתים הקבועים אלו בעיקר ישראליות. בבתי הבושת הגלויים יש בעיקר ישראליות עם תעודת זהות ישראלית.

עוד שאלה. יש לכם התחלה של פעילות בכל הקשור לחילוט רכוש ולמאבק הכלכלי בסוחרי הנשים. אם יש תשובה כרגע, נשמח לשמוע משהו ראשוני, ואם לא, אולי נשמע על כך בישיבות המשך. זה אחד הדברים שאנחנו שותפים להם. גם הצעת החוק שלי וגם הצעת החוק הממשלתית, שאנחנו מקדמים עכשיו בוועדת החוקה, ההצעות על איסור בסחר בבני אדם, מקדישות פרק משמעותי מאוד למאבק הכלכלי, הפגיעה בכיס. יש כלים בחוקים אחרים, בחוקים למניעת הלבנת הון אפשר לעשות מאבק כלכלי. האם תוכל להתייחס לכך? אחר כך נשמע נציגי ארגוני זכויות אדם. ננצל את ההזדמנות שנציגי המשטרה הבכירים כאן, כדי שהם יוכלו לשאול שאלות.

הנושא של חילוט בכלל הוא אחד מהנושאים ששמנו במה שקראנו שיטת התקיפה הכלכלית. לא המצאנו כלום, במשטרות בעולם זה עובד הרבה שנים בעולם, והפגיעה בכיס מוכיחה עצמה כאפקטיבית מאוד, אם רוצים לטפל בתופעת פשיעה, ולא משנה איזו תופעה. בתוך זה יש גם הסחר בנשים. זה אפשרי בעיקר בתיקים היזומים, כשעובדים על תיק בחלק הסמוי. אחד הנושאים שמביאים בחשבון הוא החילוט. מאתרים, עושים פרופיל כלכלי, מנסים לאתר רשימה של נכסים ורכוש וכסף, ששייכים לחשודים או למי שקשור אליהם. ברור שמנהלים את תיק החילוט בצמוד.

עשו פעולות כאלה במקרי סחר?

לא הצטיידתי בתיקי סחר בנשים עם חילוט. מאחר שזה מטופל בימ"רים, אני כמעט משוכנע שהיה גם חילוט.

התיק הרי מתנהל על-ידי הפרקליטות. ולכן בחילוט עצמו הפרקליטות היא שמעורה ממש.

ההכנה של התיק היא אצלנו, אבל זה שם.

נשמע על כך פרטים בהמשך. נשמע נציגי ארגונים לזכויות אדם.

אני שמחה שכולנו כאן. אעלה כמה נקודות, אני יודעת שאין לי הרבה זמן. התופעה של סחר בנשים השתנתה. יש פנים חדשות לתופעה, אלו לא סוחרים צעירים, הם יודעים בדיוק את העבודה שלהם, יודעים מה לעשות ואיך לעקוף את כל המשטרה ואת כולנו.

יש בעיה באזור הצפון. רענן כספי דיבר על תיקים בבאר-שבע ובתל-אביב. באזור הצפון לא נפתחים תיקים. אני גם לא רואה תגבור של המשטרה בחוקרים דוברי רוסית.

זו אמירה גורפת, שלא נפתחים תיקים.

תיקי סחר בנשים ותיקי סרסרות וניהול בתי בושת. תבדקו את הסטטיסטיקה לגבי הצפון, בייחוד מישור החוף. יש כאן בעיה. אין תגבור של חוקרים דוברי רוסית. גם אין גידול בתיקי סחר בנשים ותיקי סרסרות וניהול בתי בושת. הימ"ר מתעסקים עם פריצות וגניבות, כאשר אין להם תיקי רצח, אבל לא ממש מתעסקים עם סחר בנשים.

קיבלנו מכתבים מכם ומארגונים אחרים על בתי בושת באזור חיפה. אנחנו מקבלים התייחסות של המחוז הצפוני. יש רשימות שלמות של בתי בושת שהזכרתם, וגם עמותת עצו"ם ועמותות אחרות. בדקנו את הרשימות. היינו בפשיטה משותפת עם מינהלת ההגירה על בתי בושת גלויים במחוז הצפוני. אין הרבה, ובמקומות שמצאנו יש בעיקר ישראליות. זה היה בתחילת השנה.

רענן, הבעיה היא שלא אנחנו צריכות למסור לכם נתונים על בתי בושת. המשטרה צריכה לעשות את זה.

מובן שיש לנו נתונים. אבל בדקנו נתונים שאתם וארגונים אחרים נתנו.

היא אומרת: שימו לב למה שקורה בצפון.

יש כמה מקומות פתוחים לחלוטין. דבר נוסף שהייתי רוצה להתייחס אליו: אין כל כך פעולות מודיעין בצפון. בימ"ר תל-אביב יש נתונים על סוחרים, יודעים על מה מדברים, ואם אישה מוסרת עדות הם פחות או יותר מכירים את השמות. בצפון אני לא רואה את זה, במיוחד בימ"ר החוף. זה הצד החלש ביותר במשטרה, בימ"ר החוף, לדעתי.

כמו שאתם יודעים לא מזמן היתה פרשה, והביאו לכאן עדה מבילרוס כדי שתעיד בבית המשפט. זה יפה מצד המשטרה, הם באמת עבדו מאוד יפה. מצד שני לא ראינו רוצון מלא לשתף פעולה עם ארגוני זכויות האדם וזכויות הנשים. עבר המון זמן עד שנפגשנו עם האישה, עד שיכולנו לתת לה סיוע, לטווח קצר מאוד. בפעם הבאה, אם המשטרה ממש מעוניינת להביא לכאן עדות, נשמח להתחיל להיות שותפים לעניין הזה. אני מבינה שיש היבט ביטחוני, אבל עדיין חשוב שהאישה תדע את הזכויות שלה, מה מגיע לה, ולא שבחצי יום גם נגבה תצהיר וגם נסביר מה מגיע לה אחר כך, ואז שלום ולהתראות, חוזרים הביתה.

לרוב אני בין המקטרגים על המשטרה, ולכן הייתי רוצה להתחיל במילים טובות.

אז היה שווה לכם היום. לא כל יום זה קורה. מילא אני, אבל נעמי לבנקרון.

אבל אני צריכה "אבל". גם דוח מחלקת המדינה חלק מחמאות למאבק בסחר, עם כמה בעיות קטנות. הבעיה המרכזית היא סחר למטרות אחרות. ראשית, האם משטרת ישראל, משטרת ההגירה, ערוכה לתיקונים המהירים מאוד והחיוביים מאוד שמתבצעים בוועדת החוקה לכיוון הרחבת ההגדרה של הסחר?

אסביר. נעשים שני תהליכים מקבילים. מצד אחד הוועדה הזאת מתכנסת, ועניינה סחר בנשים. במקביל בוועדת החוקה מגבשים חוק מקיף וחסר תקדים, לאיסור סחר בבני אדם בכלל. על זה גב' לבנקרון שמה את הדגש. מדובר בסחר במהגרי עבודה, סחר באיברים וסחר בתינוקות. רענן כספי הוא נציג המשטרה וגם נציג המשרד שם, נמצאים בוועדה במקביל.

השאלה השנייה היא לנושא המסוכנות. אני מבינה שהרשת אמורה לקום אוטוטו, וכך זה כבר כמה שנים. אבל גם אם היא ממש מעבר לפינה, מה עם נשים שהיום מסיימות עדות. הן מקבלות אשרה או לא מקבלות אשרה? האם נערכת בדיקה יזומה מטעם המשטרה לגבי הסכנה המצפה להן שם, או הן צריכות לפנות, יש פרוצדורה מסודרת?

כאן ראש האגף יענה לדעתי. לעניין המסוכנות, היינו בדיונים אצל מייק בלס, המשנה לפרקליט המדינה. אמרנו שכל אישה שנשקפת לה סכנה, הנושא ייבדק על-ידי חטיבת המודיעין שלנו. אין לנו בעיה עם זה, ונבדוק. לגבי החזרה מהמקלט, גם על-פי החלטת הממשלה, המקלט עומד בקשר בהחזרה למדינת המקור.

זה לא המקלט, לי אין כלים לבדוק את זה.

אנחנו מבצעים הערכת מסוכנות, אבל ההחזרה כשלעצמה אמורה להיות מתואמת.

אבל השאלה היא אחרת: אם אמא שלה מגייסת אותה, או חברה מכירה את הסרסור, והיא חוזרת לשם, השאלה אם האישה צריכה להתריע ולהגיד שמסוכן לה לחזור?

היו קרוב ל-20 מקרים, ומתוכם חמש נשים נשארו בארץ. בכל מקרה שבו אישה תתלונן, נבצע הערכת מסוכנות. קיווינו שלא יהיה שימוש גורף בזה, ובאמת זה לא קרה.

השאלה השלישית שלי היא לגבי הלקוחות. רענן הזכיר בכמה מהישיבות הקודמות שהמשטרה עורכת רישום מדויק של הלקוחות, כולל התאריך שבו פשטו ומצאו אותם במקום.

זה הוזכר בישיבה, זה לא היה רענן. המשטרה ציינה את זה, באחד מדיוני הוועדה.

הייתי רוצה לדעת אם הרישום נמשך. אני יודעת שבעבר היה כתב אישום אחד או שניים. צוין שהוגשו כתבי אישום נגד לקוחות. אני רוצה לדעת אם היו נוספים.

נתייחס לזה מייד. עו"ד אורי שדה, מוקד סיוע לעובדים זרים.

ראשית, אני מצטרף לברכות.

ברשותך, השר הגיע כרגע, אחרי ישיבת הקבינט. בבקשה, אדוני השר. אדוני השר, אנחנו מעריכים מאוד את העובדה שהגעת. אנחנו יודעים שהיית בישיבת קבינט, ציינו את זה. חשוב לנו שהגעת לכאן, אפילו לכמה דקות. אנחנו מוכנים לעכב אותך עשר דקות לכל היותר, כי אנחנו יודעים שאתה צריך לרוץ.

בזמן שלא היית שמענו את ניצב דנינו ואת נציגי המשטרה האחרים, שנתנו סקירה מקיפה על פעילות המשרד לביטחון פנים והמשטרה בכל הנוגע למאבק בסחר בנשים. אנחנו וגם נציגי ארגוני זכויות אדם ציינו בחיוב ובסיפוק את התייחסות המשטרה במהלך השנים, ואת השיפור שחל בפעילות המטרה במהלך השנים במאבק בסחר בבני אדם. היינו בשורה של התייחסויות ושאלות מצד ארגוני זכויות אדם. קטעתי את עו"ד אורי שדה. הוא ימשיך ואז השר יתייחס.

ציינתי את שיתוף הפעולה הפורה שיש לנו, הן עם המשטרה, עם רענן כספי ועם מינהלת ההגירה, בעיקר עם זיוה אגמי, כמובן. עם זאת, עדיין לא הגענו לארץ המובטחת בעניין זיהוי הקורבנות, ועדיין ארגוני זכויות אדם מבצעים חלק ניכר מזיהוי קורבנות הסחר, במתקני המשמורת, עובר לגירושן של הנשים. עדיין יש נשים שאנו לא מזהים והמערכת לא בנויה לזהות אותן בעצמה והן מגורשות מהארץ.

אנחנו מקבלים סיוע מזיוה אגמי בעניין הניסיון להעביר העברה ישירה. כשמינהלת ההגירה פושטת על מקום כלשהו, וברור שמדובר באישה זרה שהועסקה בזנות, אין סיבה שהיא תעבור למתקני הכליאה, ולא ישירות אל המקלט – לצורך מתן עדות, אם תחפוץ בכך, או לצורך הרחקה לארץ מולדתה, אם תחפוץ בכך. היום יש הסכמה, אבל השבועות הבאים יגידו. אני חושב שעד היום לא הועברה שום אישה על-ידי המינהלת באופן ישיר אל המקלט.

הציגו כאן את הבעיה של הסכמת האישה. לטעמי צריך למצוא את הדרך להתגבר על כך. אין צורך לעשות את המעבר למקלט בהסכמת קורבן הסחר, כפי שלא מבקשים את רשותה לשימה במתקן משמורת. אם מחליטים שזה המקום ראוי לקורבנות סחר,

מה ה לא לשאול את האישה?

מבחינתנו בכל מקרה ההחזקה במקלט עדיפה על החזקה במשמורת, גם אם זה לפני גירוש.

הזכירו את העניין של השאלונים. שוב אומר: אני חושב שהשאלונים עדיין לא זיהו קורבן סחר אחת, אף אחד לא ביקשה לעבור על בסיס שאלון. קורבנות הסחר לא חושפות את שעבר עליהן בפני נייר, יש צורך בעובדת סוציאלית אחת ויחידה, שתשב במתקן המשמורת, תדבר עם הנשים ותזהה אותן, תחת שהארגונים יצטרכו לעשות זאת.

לגבי העובדה שמציגים לנשים את האפשרות לעבור למקלט. שוב, פקידי משרד הפנים לא מוכשרים לדבר עם קורבן סחר, בכל הכבוד הראוי, ועובדת סוציאלית צריכה לעשות את זה. אין פלא שרבות מהנשים מסרבות לעבור, כשהן לא עוברות את המסגרת הראויה שמסבירה להן מה האפשרויות שלהן.

לעניין עיכוב הרחקה אם האישה לא מסכימה להעיד בשלב המעצר. טבעי שאישה שיוצאת ממעגל הסחר עדיין נתונה לאיומים של הסרסורים והסוחרים. היא לא תקפוץ על הצעה לא ברורה לעבור למסגרת אחרת. כאן יש למשטרה ולמינהלת ההגירה היכולת. אפשר להחזיק אישה במעצר ימים בודדים, ואין סיבה להרחיק מייד כשמדובר בהרחקה. אם מדובר על סיכול של חקירת העבירה, כשאלו העדות העיקריות, ראוי להחזיקן אפילו במעצר, אם יש צורך, לימים בודדים, כדי לאפשר להן להירגע מהמציאות שיצאו ממנה.

תודה. אדוני השר, בדרך כלל הדיון בוועדה מתקיים בשתי רמות. ראשית, מה המדיניות של המשרד לביטחון פנים, של המשטרה, של מינהלת ההגירה, במאבק בסחר על היבטיו השונים. שנית, המידע ששומעים מנציגי ארגוני זכויות אדם, שמלווים את עבודת הוועדה בשנים האחרונות. כבר יש לנו תחושה פמיליארית.

אנחנו מקבלים את המידע מארגוני זכויות האדם, ויש שיפור משמעותי, של 180 מעלות, בהתייחסות המשטרה לגבי הצורך והנחיצות של שיתוף ארגוני זכויות האדם. אני לא בטוחה שזה מתקיים בתחומים אחרים שאני מכירה. חשוב לציין זאת. המשטרה הבינה שכדאי לה לשתף עמם פעולה. היא מקבלת מידע מהשטח, ושני הצדדים נהנים. זה לא מספיק, כי תמיד יש עוד שאלות ועוד מענות. הדברים שאמר עו"ד שדה נגעו לדברים הפרטניים שאנחנו מנסים לשפר.

בשלב הזה אעצור, כי השר חייב לצאת, ובכל זאת הייתי שמחה לשמוע את התייחסותו. קודם לכן אמרתי שאני מייחסת חשיבות גדולה מאוד לכך שביום כזה בכל זאת מצאת לנכון לבוא ולומר את דעתך לגבי המאבק בסחר בנשים.

תודה רבה ליושבת-ראש זהבה גלאון. חברי הכנסת, אנשי המשטרה, אנשי המשרד לביטחון פנים וכל האורחים שהגיעו, שאת חלקם כבר פגשתי בדיון אחד או שניים. אני גם זוכר לפחות שני מקרים שבהם נדרשתי להשיב על שאילתות בנושא הזה. כידוע, אני שר לא ותיק במיוחד בממשלה ובכנסת. נדרשתי להשיב על שתי שאילתות בנושא זה בפרק זמן של כחודשיים. היום זה המפגש השלישי עם הנושא. מבחינתי המשמעות היא אחת: הנושא הזה נמצא על סדר היום הציבורי, ומי שקובע את סדר היום הציבורי הם לאו דווקא שרים ורוזנים, אלא בסופו של דבר ובתחילתו של דבר קובעים את סדר היום הציבורי חברי כנסת או אנשי אגודות שונות, או הציבור בכללו.

אני תמיד עושה חלוקה בין שלוש צלעות המשולש: גופים או רשויות שאצלם המשאבים, למשל רשות מקומית; המשטרה, שמביאה את הסמכות; הציבור או האגודות, שמביאים את המידע.

אולי נדמה שהמשטרה היא הגוף שצריך להביא את כל המידע בנושא הזה, אבל גם מההיכרות עם תחומים אחרים וגם מהתקופה הקצרה שאני במשרד לביטחון פנים, למדתי לדעת שלא מעט מידע נמצא אצל הציבור. המחסום בין המידע שנמצא אצל הציבור – אגודות וכו' – לבין המשטרה, הוא פשוט השאלה עד כמה הציבור בוטח במשטרה שתדע לעשות עם המידע את מה שמצופה ממנה, בדיסקרטיות הראויה, בנחישות הראויה, כך שהאזרח מעביר המידע לא ייפגע.

הדבר הזה נכון בוודאי ובוודאי במקרה שאנחנו עוסקים בו כאן, שלא לדבר על אזרח זר או אישה זרה שהגיעה לכאן בדרך לא דרך – ובין היתר זה אומר לעשות את הדרך ברגל מסיני לנגב, ומשם עם בדואים להגיע בסוף ההליך לסוחר. אני חייב לומר שהמילה "סוחר" נשמעת לי מילה עדינה. אני לא יודע מה מקור המונח "סחר בבני אדם". אני לא מכיר מדרגת ביניים בין סחר לבין רצח. מקום שאין בו מדרגת ביניים מבחינתי הוא מקום מדאיג מאוד מבחינתי.

אני מכיר את הנתונים, גם השבתי על שאילתות שהיו בין היתר על-פי נתוני המשטרה, וכאן יושבים המובילים את הנושא במשטרה. אומנם הנתונים מצביעים על שיפור, אבל כשעוסקים בשיפור צריך לזכור את הבסיס שממנו התחלנו: נדמה לי שהיו 3,000 מקרים לפני חמש שנים. באמת המספר הזה הוא הניע לא מעט מערכות, כולל את הלחימה של חברת הכנסת גלאון, ואני עוד הספקתי לראות אותה מהצד בתפקידי הקודם. להתחיל טיפול עם 3,000 מקרים, אי-אפשר לומר שיש נמוך מזה, ואני מדבר על מדינות נאורות, אני לא מדבר על מדינות שבהן אפילו אי-אפשר לקבל את הנתון. מצאנו עצמנו משודרגים בטבלה של מחלקת המדינה. 3,000 מקרים זה המקום הנמוך ביותר, לא סביר שנהיה במקום נמוך מזה.

אבל מבחינתנו כמשטרה הנושא המרכזי הוא הסוחרים. שוב, אני משתמש במילה הזאת, אבל אינני שאני שבע רצון מהמונח הזה, אשמח אם יהיה משהו שמייצג קצת יותר את החומרה של הדבר, כפי שאנחנו תופסים, כפי שאת תופסת, את הסחר בנשים. בצדק, הנושא לא מצטמצם רק לסחר נשים אלא הוא נוגע לסחר בבני אדם. זה מתחיל בסחר בעובדים זרים ונמשך בסחר בנשים, ומסתיים בסחר באיברים של בני אדם, ואני אפילו לא יודע מה חמור ממה. אתם קבעתם את המדרג, ואני מאמץ אותו. אף-על-פי שאם היה אפשר לראות אותם יחד, הם היו יושבים על אותה מדרגה.

בכל מקרה, העיסוק בסוחרים – זו המשימה של המשטרה. היא מחויבת להביא את הלחימה בעבריינים האלה – ושוב, זו מילה עדינה – בפושעים האלה, לכדי מיצוי מלא, בין היתר כי שום פושע לא מצטמצם לסחר בנשים. הוא הגיע מתחום חמור יותר או חמור פחות, ובדרך כלל הוא ממשיך לתחומים חמורים יותר. בעיני העיסוק בסוחרים הוא ממש ייבוש המעיין שממנו יוצאים המים. "מעיין" זו לא מילה טובה, כי משם יוצאים מים נקיים. צריך לייבש את ביב השופכין, שממנו יוצאים עבריינים שעוסקים באחד התחומים היותר נקלים שאני מסוגל להעלות על דעתי.

אני מזהיר את עצמנו, כי המהלך נמצא פה ברמת המחוקק, או ברמת הגופים והאגודות שעוסקים בזה מבחינת זכויות אדם ומשטרת ישראל. אני לא יודע אם יש כאן אנשי פרקליטות, אבל הפרקליטות היא חלק בלתי מנותק מהשרשרת הזאת. בסוף זו מערכת השפיטה, שמטבע הדברים היא לא נמצאת כאן אבל אני משוכנע שהיא שומעת את הדברים שועלים בדיונים האלה. למיטב זיכרוני גם הענישה, שבכמה מקרים היתה 10-18.5 שנות מאסר, היא ענישה מייצגת. לפחות על-פי הענישה בתחומיים אחרים היא כבדה, וזה אומר שגם בתי המשפט מבינים את החומרה של הבעיה.

אבל כולנו יודעים ששרשרת נבחנת תמיד על-פי החוליה החלשה שלה. אם לא נצליח להגיע להרשעה משמעותית של הסוחרים, אני חושש שנמצא עצמנו בשיפור אבל מרגע שנחשוב שהגענו – לא אל המנוחה והנחלה אבל לרמה נסבלת כלשהי – נמצא עצמנו בעלייה נוספת. מזה אני מוטרד מאוד.

אני יודע שהמשטרה היא החוליה הקריטית בענישה, כי היא צריכה להביא את העבריין ואת העבריינות לכלל ראיות. התרגום לכלל ראיות הוא אולי הדילמה הקשה ביותר. שמעתי לא מעט שוטרים שמדברים על כך: איך מלווים עבריינות של סחר בנשים עד שהיא מגיעה לכדי ראיה. כל אחד מבין את המשמעות. זה אומר לתת לעבריינות כזאת לקרות לנגד עינינו עד שהיא מגיעה לכדי ראיה. אם עצרת מוקדם מדי, הענישה מופחתת, אם בכלל. אם הגעת לבשלות, זה אומר שליווית של קורבנות סחר נשים ונאלצת לנשוך את השפתיים.

אני לא מקנא בשוטרים שצריכים להתמודד עם הדילמה הזאת. מה לעשות, זו מערכת צריכה לראות את התמונה בכללותה. בקצה, כשרוצים להגיע לבית משפט עם ראיה שתכניס פושע לכלא ל-18 שנה או יותר, צריך לגבש את התיק, ועם כל הרצון לסיים דברים מהר כדי לגדוע את העבריינות בעודה באבה, אתה מבין ש"בעודה באבה" משמעה שהסוחר ייכנס לכלא לתקופה קצרה מדי, אם בכלל, והעבריינות תחזור. אני מכיר מעט מאוד עבריינים בתחום הזה שמשתקמים, כך הבנתי מאנשי המשטרה.

המבט שלנו הוא בראש וראשונה מבט על עצמנו במראה. אבל אני לא מתעלם מהעובדה שגם העולם מביט בנו. ובעולם מקושר כמו היום, ובצדק, אנחנו חייבים להיות קשובים ולתרגם למונחים אופרטיביים, לעתים, דברים שנכתבים ונאמרים לנו על-ידי גופים אחרים – בין שהם נאמרים ישירות למשטרה, ישירות לממשלה, ישירות לכנסת או ישירות לאגודות השוות שעוסקות בסוגיה.

אני לא מציע לעצמנו להיות אדישים, ואני בוודאי לא מתכוון להיות אדיש, כי אדישות קודם כול תפגע בנו, ברמה הלאומית, אבל גם ברמה הבין-לאומית. כמי שהרבה מחייו בילה מול סוגיות טרור, אני אומר לכם שגם העולם לא אוהב לראות תופעות בין-לאומיות שמתפתחות במקום אחד והרשויות לא עושות את הנדרש מהן כדי לדכא את זה עד למינימום או עד לאפס, אם אפשר. כך אני רואה גם את הנושא של סחר בנשים, כך אני רואה את הנושא של סחר בבני אדם בכלל, על כל צורותיו.

במסגרת המדיניות של השר, שהותוותה בחודש האחרון – והמשטרה עובדת לתרגם זאת לתוכנית – הנושא נמצא על סדר היום. אומנם שם מדובר על שיפור משמעותי בביטחון האישי, בתחושת הביטחון האישית של האזרח, אבל נקבע שם מפורשות מאילו דברים לא ניתן לרדת והפשיעה החמורה – שזה אחד המרכיבים הבולטים שלה – היא תחום שממנו המשטרה לא רשאית לרדת, כמו תחומים אחרים של שחיתות ציבורית ולחימה בתאונות דרכים, אבל זו כבר ועדה אחרת. תודה רבה.

תודה אדוני השר. נשמע התייחסות אחת, של חבר הכנסת יורם מרציאנו, ואנחנו צריכים לסכם את הישיבה.

אני רוצה שהשר ישמע מה קורה בשטח. מדברים על ציבור של 300 איש.

תרשי לי לנהל את הישיבה.

לא מדברים על האמת.

תרשי לי. את יודעת שאת לא מקופחת אצלי. יש סד של לוח זמנים, לצערי.

חשוב שכבוד השר ישמע את זה.

אלו לא נסיבות רגילות. חבר הכנסת יורם מרציאנו, יש לי התחייבות לחבר הכנסת וילן, אם הוא רוצה, ואנחנו חייבים לסכם את הישיבה.

תודה גברתי היושבת-ראש, אני חושב שהעבודה שלך בעניין הזה היא יותר מעבודת קודש, ואני מברך אותך, וגם את צמרת המשטרה – את השר ואת ניצב דנינו, שמגלים התייחסות רצינית לנושא. כמו שהשר אמר, הנושא עולה יותר מפעם פעמים במשך כמה חודשים, וזה מעיד שהוא על סדר היום.

אני רוצה לדבר ממקום אחר לגמרי. גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, לצערי הרב נחשפתי לעניין בהיותי סגן ראש עיריית לוד, בעיקר בשכבות אוכלוסייה חלשות. אלו בנות שבאות ממשפחות מצוקה, ולא אחת הידפקו על דלתי אמהות שאמרו לי: לקחו לי את הילדה. אני שאלתי למה הכוונה. הן אמרו: לבת שלי לא היה במה לקנות נעליים, או ג'ינס, או חולצה, ופשוט ניצלו אותה, לקחו אותה וקנו לה. אני מדבר על סוחרי סמים קשים, שלקחו את הילדות ודרדרו אותן גם לזנות וגם לסמים, והילדות היו צריכות להגיע לגמילה. אני אומר מידיעה אישית, שהיא לא של במקרה אחד ולא שניים ולא שלושה. אני מכיר עשרות מקרים בלוד וברמלה, מקרים של ניצול של נערות. הן גם נהיו נרקומניות וגם זונות.

אני יכול לברך את השר על ההתייחסות הרצינית למיגור התופעה השלילית של סחר בנשים. אדוני, שים לב איך זה קורה בשכונות ובשכבות חלשות, כי שם התופעה רווחת. ועוד משהו: זה גם בקרב עולים חדשים, ששם המצב קטסטרופלי.

תודה גברתי היושבת-ראש. קודם כול, אני רוצה לברך את השר על הדברים, על אחד מהדברים שהוא אמר, ואני מקווה מאוד שזה אכן שינוי מדיניות. חברת הכנסת גלאון העלתה את הנושא על הבמה הציבורית לפני קרוב לשש שנים. לאורך כל השנים שאני מלווה את הנושא, כמאזין, כמקשיב, אני מודה שאני לא מבין איך מדינת חוק, שיש לה עוצמות אדירות – וראינו את זה רק השבוע – לא מתמודדת נכון עם נושא כזה, שבסך הכול, אם יקבל עדיפות נכונה, ניתן להתמודד אתו. זו לא גזירת גורל. כמה פעמים הייתי בסיור, באילת ובמקומות אחרים, ותמיד שמעתי הסברים ולא התמודדות.

אני מקווה שאכן, גם לאור שינויי החקיקה שהובילה חברת הכנסת גלאון וגם לאור מה שהשר אמר לגבי העדיפות הגבוהה שהמשרד ייתן לטיפול בתופעה – תהיה התמודדות אמיתית, ואולי קצת פחות אנרגיה ב-04:00 להעיר כל מיני עובדים זרים, בדרך כלל חוקיים, לחפש מתחת לפנס. אני לא בעד עובדים זרים, אבל משטרת ההגירה כבר מזמן עברה את הגבול בהתנהגויות לא ענייניות. יש כוח-אדם, אז תפעילו עוצמות. אתם הגורמים הממונים על אכיפת החוק הישראלי, תראו שבתופעה הזאת החוק הישראלי לא רק מדבר. תתחילו לעשות.

תודה רבה, חבר הכנסת וילן. אדוני השר, אני יודעת שיש כאן נציגות ארגונים שמלוות את הוועדה באופן קבוע ותורמות מניסיונן וממרצן ומעבודתן בשטח, והן היו רוצות לדבר.

לא דיברתם על החוק לסגירת מכוני ליווי. זה על סדר היום.

דיברנו, לא היית בתחילת הישיבה. תרשי לי. רפ"ק כספי נתן דיווח מדויק על יישום החוק.

מכון "תודעה" הוא הארגון היחיד בארץ שמגדיר את תופעת הזנות.

את נכנסת לדברי.

איך אפשר לא להביא את הדברים מהשטח?

את לא ברשות דיבור.

איך אפשר לדבר על סחר בנשים ובנערות שנמצאות בזנות, בלי להביא.

את לא ברשות דיבור. אל תגרמי לי להוציא אותך בסוף הישיבה.

למה לא,

את לא ברשות דיבור. את מתווכחת אתי בפעם השלישית, וזה לא יקרה.

אדוני השר, אני מצטערת, אני מבינה את הרצון של הארגונים לתת עוד מידע, הדברים זכו לעדכון ודיווח מפורט על-ידי רפ"ק כספי לגבי יישום החוק. יש לנו אלף שאלות, לי באופן אישי. אנחנו בסד של לוח זמנים גם בגלל לוח הזמנים וגם בגלל הנסיבות המיוחדות.

אני רוצה לשוב ולהדגיש את ההערכה הרבה שלי ושל הוועדה על שבכל זאת מצאת לנכון להגיע לדיון ביום כזה, אחרי ישיבת הקבינט, או במהלכה, ולמסור את תפיסתך ואת גישתך לגבי המאבק באותה תופעה שיש לה מילה מוחלשת, ואני מסכימה אתך, המאבק ב"סוחרים".

שמענו מנציגי המשרד שלך, מניצב דנינו, ממנכ"ל המשרד ומאחרים, על הפעילות הקונקרטית של המשטרה, ויש לי הרגשה שזאת לא תהיה הפעם האחרונה שתופיע אצלנו. נרשה לעצמנו לשמור את הזכות הזאת, ואז ניתן לעוד אנשים הזדמנות להביע את דעתם. תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:55.