כנסת פתוחה

PAGE
1
ועדת הפנים ואיכות הסביבה

12.7.2006

הכנסת השבע-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב ראשון
פרוטוקול מס' 30

מישיבת ועדת הפנים ואיכות הסביבה

שהתקיימה ביום רביעי ט"ז בתמוז התשס"ו (12 ביולי 2006) בשעה 9:00

צו הכניסה לישראל (פטור תושבי רצועת עזה) (הוראת שעה)(תיקון) התשס"ו-2006.

חברי הוועדה: גאלב מג'אדלה – היו"ר

אפי איתם

טלב אלסאנע

יוסי ביילין

ואסל טאהא

עו"ד נעמה פלאי – הלשכה המשפטית, משרד הפנים

עו"ד אביטל שטרנברג – מחלקת חקיקה, משרד המשפטים

רינת גלבוע – משרד המשפטים

רפ"ק שמעון קדוש – קצין סיור ארצי, המשרד לביטחון הפנים

יהודה איפרגן – יחידת מתאם הפעולות בשטחים, משרד הביטחון

מירי פרנקל-שור

יפה שפירא

שרון רפאלי

צו הכניסה לישראל (פטור תושבי רצועת עזה) (הוראת שעה)(תיקון) התשס"ו-2006

שלום. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת כדי לדון בצו הכניסה לישראל (פטור תושבי רצועת עזה) (הוראת שעה) (תיקון) התשס"ו-2006. כידוע, הצו הזה בא בעקבות יציאתנו הברוכה מעזה לקראת מעמד חדש לכניסה וליציאה מעזה לישראל. משרד הפנים יציגו את הצו ויסבירו אותו.

לאחר ביצוע תוכנית ההתנתקות הוחתם שר הפנים על צו שנקרא "צו הכניסה לישראל" – פטור תושבי רצועת עזה. הצו הזה מאוד דומה לצו שכבר קיים משנת 1968 שנקבע לגבי תושבי יהודה, שומרון ועזה, ובזמנו גם צפון סיני, מרכז סיני וכולי. הצו קבע שתושב רצועת עזה שנכנס לישראל, אם הוא קיבל היתר מאת מנהל מִנהל אוכלוסין או מי ששר הפנים הסמיך לכך, יהיה פטור מהוראות חוק הכניסה בנוגע לדרכון ומכל הדרישות שקבועות בחוק הכניסה לישראל לגבי אשרה ורישיון ישיבת מעבר או ישיבת ביקור – כל האשרות שניתנות היום בתחנת גבול בעת הכניסה לישראל. בזמנו תוקפו של הצו היה עד 31 במרס 2006, והוא הוארך אוטומטית עם פיזור הכנסת והממשלה, ותוקפו עומד להסתיים ביום ראשון הקרוב, ב- 16 ביולי.


בשלב הנוכחי אנחנו מבקשים להאריך את הצו בשנה נוספת- -

למה שנה?

משום שהממשלה עוד לא נדרשה לנושא לגבי השאלות שעומדות בבסיס, והשאלה המרכזית היא שאלת האשרות – האם נעבור למצב שמה שיינתן לפלסטינים שייכנסו הן האשרות; דרכונים פלסטינים – איך זה יתנהל בדיוק בכניסה; אזרוח המעברים; האם במעברים ימשיכו לתת היתרים או שזה לא יהיה היתרים. גם על כך הממשלה עדיין לא נדרשה. מתקיימים דיונים סביב כל השאלות שהעליתי כרגע בכל משרדי הממשלה שקשורים לנושא הזה. זה קשור גם למצב הביטחוני הנוכחי ברצועת עזה וגם לאפשרויות שקיימות. לפני האירועים האחרונים בעזה האופציה שנקבעה בצו הייתה אופציה שלא פגעה בכניסת אוכלוסייה לישראל לצורך עבודה או לצרכים אחרים, זה היה המשך של המצב הקודם, וזה אפשר להם להיכנס פשוטה יותר- -

לפני-כן, הכוונה לפני ההתנתקות?

כן. לכן זה המשך עד שתהיה חשיבה כוללת ויקבלו הכרעות בשאלה הזאת. זה הדבר הנכון מצד אחד כדי שזה לא יפגע באפשרויות הכניסה של האוכלוסייה ויאפשר חשיבה נכונה על הנושא וגיבוש דרך נכונה- -

אבל לא ענית לי על השאלה, למה לשנה. את כל זה אני מבין. למה לשנה?

כרגע מתקיימים דיונים. ככל שתתגבש חקיקה או הסדרים חדשים לפני-כן- -

אני לא מתכוון לתת לכם מרווח גדול מדי כדי שתתמהמהו בעניינים שנוגעים לאנשים.

עדיין מתאם הפעולות בשטחים נותן את ההיתרים?

מי שנותן בפועל זה - - -

משרד הפנים נמצא שם?

כן, במעבר ארז.

אבל בפועל זה לא מתנהל בידי משרד הפנים, זה מתנהל בידי הצבא.

אולי מישהו יסביר את התהליך הקיים: מי מאשר? איך זה מתנהל?

מכיוון - - - אזרוח המעבר המת"ק הנפיק את ההיתרים האלה. אבל עם השינוי חידשנו את כל ההיתרים, הוצאו כל הסמלים הצבאיים שיש בהיתרים. הם אזרחיים לחלוטין. המצב שנוצר הוא שהמערכת הצבאית הוסמכה בידי השר להוציא היתרים, אבל הליך ההנפקה מבוצע כמו בעבר, אבל אין בו שום סממן צבאי.

מי בפועל נותן ההיתר?

המת"ק.

אותו הליך שהיה קיים באיו"ש ממשיך להיות - - -

מה שהיה כל הזמן ממשיך להיות קיים.

אני רוצה להבין. לו יתואר שהוועדה מחליטה לא להאריך את זה ביום אחד, מה יתרחש בשטח? כל אחד יצטרך להביא פספורט, או גם זה לא יעזור.

אם אנחנו מחילים את חוק הכניסה לישראל במעבר ארז, זה מחייב שזה מה שיהיה.

אבל מהי ברירת המחדל. אם מחליטים שהצו הזה לא יוארך, מה קורה בשטח?

כל אדם שלא מחזיק דרכון פלסטיני, לא יוכל לעבור.

אבל אין דבר כזה.

זה מדבר על מצב של קבלת ויזה לפני כניסה לישראל- -

ד"ר ביילין, אין עניין לא לאשר, לטובת האוכלוסייה, אבל למה חצי שנה או שנה?

אני מסכים איתך. אני לא מציע לא לאשר את הצו. אני רוצה להבין מה ברירת המחדל כשהוא לא מאושר. השאלה היא האם יש מערכת ישראלית שערוכה לקלוט את האנשים שבאים עם פספורטים או שמא גם לזה יהיה צורך להיערך.

צריך להיערך למצב של מעבר לכל דבר כמו בנתב"ג, והכניסה של אנשים תתבסס על אשרות. זה מצב שלא קיים בפועל.

האם אתם מוכנים להציג את הרציונל של הממשלה? אם הייתה התנתקות, האם לא נכון שזה יהיה מבחינתנו גבול בין-לאומי?

זה תהליך. שר הפנים אישר בצו שמעבר ארז הוא מעבר בין-לאומי. מעבר בין-לאומי מעבר להצהרה מחייב היערכות נוספת. עד היום המעבר הוסב למעבר בין-לאומי, וכל מי שנכנס לרצועה מסומן בתוך המערכת כמי שכביכול יצא מהארץ. אבל כדי להסב את המעבר או את האוכלוסייה ליציאה לפי דרכונים, אם מישהו רוצה להקל על האוכלוסייה הפלסטינית, אין אפשרות לעבור עכשיו למעבר שמבוצע בדרכונים. כדי לעבור למצב כזה נדרשת הערכה של חצי שנה או שנה כדי להיערך- -

זה לא מה שאומרת היועצת המשפטית של משרד הפנים.

זאת לא רק שאלה טכנית. אלה דברים שלא הוכרעו, ואין לי תשובה עליהם. הממשלה צריכה להידרש, ואם אתה שואל אם זה יהיה אשרות או דרכונים – אלה שאלות שהממשלה לא הכריעה בהן. כי יכול להיות שביום שהממשלה תידרש לנושא היא תחליט שאנחנו רוצים להמשיך בשיטת היתרים שונים. גם היום הם שונים, אבל זה דבר שהממשלה לא נדרשה אליו, זה צריך להיות הכרעה של הממשלה.

תודה רבה. חבר הכנסת טלב אלסאנע, בבקשה.

אדוני היושב ראש, אני סבור שלנושא הזה יש השלכות בממד המשפטי וגם המעשי הפיסי. כאשר הייתה ההתנתקות רצו להציג כאילו מדינת ישראל מתנתקת לחלוטין מרצועת עזה, ואז היא פטורה מכל האחריות לתושבי רצועת עזה, ולכן המעבר הופך להיות מעבר גבול בין שתי מדינות כביכול – רצועת עזה זה כבר מדינה ומדינת ישראל זאת מדינה, ויש קשר במעבר בין שתי מדינות, ויש ישות משפטית, ויזה ואשרת כניסה. זה לא המצב.


ההסדר הקיים הוא ההסדר המעשי גם מבחינת הקשרים בין מדינת ישראל לבין רצועת עזה, גם מבחינת הנגישות והגישה. היום הרבה יותר קל למי שרוצה להזמין אורחים לרצועת עזה או לבקר ברצועת עזה. זה יותר זמין, יותר אפשרי, יותר קל ויותר מעשי. להפוך את זה לויזה ולאשרת כניסה זה יסבך את העניינים, אין לכך הצדקה משפטית ולא מעשית- -

לנו יש עניין שזה יהיה מעבר אזרחי ולא צבאי? כי אנחנו התנתקנו משם, הצו יצא משם. גם ההרגשה לקבל כאזרח זה יותר מאשר לקבל כחייל.

כולנו רוצים שיהיו קשרים בין שתי מדינות נורמליות. אבל המצב הזה הוא מצב ביניים – לא כאן ולא שם. לכן חשובה לנו הגישה שיכולה להקל על אנשים. לדעתי, המצב הזה נותן פתרון במידה מסוימת, אם כי זה לא הפתרון הרצוי ביותר.

אי אפשר להשאיר המצב הקיים. האחריות היא של ממשלת ישראל שהיא לא התארגנה ולא נערכה כראוי למצב החדש. לו ממשלת ישראל הייתה נערכת כראוי ונכון לא הייתה בעיה כזאת. כאילו מתייחסים לאנשים שהתנתקו וכאל חלק ממדינה שכבר סיימה את הכיבוש שם. אבל היום אנחנו רואים היום פשיטות, פשיטות, יוצאים, נכנסים, המדינה לא נערכה. לכן אי אפשר להותיר את המצב בחלל. צריך לצאת ארכה קצובה קצרה כדי שהמדינה תיערך.

חצי שנה זה סביר.

הדברים ברורים. אנחנו לא בעזה, וכל הרציונל של ההתנתקות, אם היה קיים, היה להניח לפלסטינים לנפשם וגורלם. לא סתם ההתנתקות הלכה עד הגבול הבין-לאומי, גם בלבנון יש פשיטות, אז לא יעלה על הדעת שמישהו מלבנון יבוא לכאן לא במסגרת נוהל מקובל של אשרות ודרכונים. יש מלחמות בין מדינות, אבל מדובר בשתי ישויות ריבוניות, וזה מה שקובע. לכן צריך לצמצם ככל האפשר את המצב הזמני הזה. הוא לא טוב לאף אחד: לא למדינה, לא לממשלה, לא לפלסטינים. צריך להגביל את המשך הצו למינימום. אם הממשלה תגיד כמה זמן היא צריכה, לפי זה נאריך את הצו. כולם מסכימים שצריך לעבור אזרוח- -

לא. אתה שומע מהממשלה שאין החלטה כזאת. יכולים לבוא בעוד שנה ולהגיד שקיבלו החלטה להשאיר את זה כמו שזה- -

נשלים לכם את התמונה. אביטל ממשרד המשפטים, בבקשה.

אין לי מה להוסיף אני רק רוצה לדייק שהכוונה לאזרוח קיימת בוודאי- -

מה זה מעטפת אזרחית?

בעל הסמכות היום הוא שר הפנים, זה כמו מעבר בין-לאומי; הוא האציל את הסמכויות לחיילים, אבל זה לא אומר שהם בעלי הסמכות המקורית. השתדלנו שהמעבר הזה יהיה בעל אופי אזרחי.

אבל מי שעובר, זה משנה מהי הסמכות של קלזן?

לא. אבל מי נמצא פיזית במעבר משנה לו, והיום אין שם חיילים, יש שם לסקטורים אזרחיים שנוטלים את השיפוט במערך. זה חלק מהליך האזרוח- -

ליוסי זה משנה מאוד, כשבא אזרח מעזה ונפגש עם אזרח לפני שהוא נפגש עם חייל. התחושה, הרגשה וההתייחסות הן שונות. אנחנו מאשרים את הצו לחצי שנה. אני אעלה את זה להצבעה; אני מקבל את גישתו של חבר הכנסת אפי איתם ושל ד"ר ביילין, שאנחנו לא נוכל לתת לממשלה מרחב כזה גדול. הממשלה צריכה היא מי שנמצא שם זה לא חיילים אלא סלקטורים. חלק מתהליך האזרוח. הממשלה צריכה להיערך: התנתקנו מעזה. אנחנו רוצים שמה שקיים היום יהיה זמני, ויסתיים כמה שיותר. אנחנו צריכים להיערך למצב הנכון שכולנו רצינו בו אליו אתם יכולים להיערך, אי אפשר לדחות את זה; צריך להכשיר האנשים, להחליף שלטים, לאזרח כפי שצריך, ולהיערך בהתאם. צריך גם להקל על האזרחים ל בוא ולצאת, כי לנו יש עניין בכך רב.


תודה רבה. אני מעמיד את הארכת הצו לחצי שנה להצבעה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? כולם בעד.


הצו מאושר לחצי שנה מיום שתוקפו פג. פה אחד ללא נמנעים ולא מתנגדים. תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה ב- 9:20