כנסת פתוחה

PAGE
1
ועדת החינוך התרבות והספורט

11.7.2006


הכנסת השבע עשרה





נוסח לא מתוקן

מושב ראשון

פרוטוקול מס' 35

מישיבת ועדת החינוך התרבות והספורט
יום שלישי, ט"ו בתמוז התשס"ו (11 ביולי 2006), שעה 10:00

ס ד ר ה י ו ם: בתי ספר ערבים שעומדים בפני סגירה

חברי הוועדה: מיכאל מלכיאור – היו"ר



מוחמד ברכה



ג'מאל זחאלקה



נדיה חילו



עבאס זקור

דב חנין



חנא סוויד

זכריה חרדן – מפקח כולל מחוז חיפה ומפקח ביה"ס משרד החינוך



כאמל עטאלה – לשכת דובר משרד החינוך



מחמוד דיאב – מפקח מחוזי למגזר הערבי משרד החינוך



עבדאללה חטיב – מנהל אגף חינוך לערבים משרד החינוך



יוסף חמדן – עוזר הממונה על החינוך הערבי משרד החינוך



מיכה בראון – עיריית חיפה



קובי ורד – עיריית חיפה



ענבל ריבלין – עיריית חיפה



רחל מתוקי – מנהלת מחלקת החינוך עיריית חברה



עביר קופטי – רכזת תקשורת מוסאוא



סוהיל אסעד – ביה"ס חיוואר



בוסינה עבוד – ביה"ס חיוואר



רוחנה הישאם – ביה"ס חיוואר



חסן ג'לאל – ביה"ס חיוואר



בדארנה עבד – ביה"ס חיוואר



פראנקו אבו-חודר – ביה"ס חיוואר

יהודית גידלי

מעיין מכלוף - חבר המתרגמים בע"מ

בוקר טוב לחברי הכנסת, לכל האורחים, יש לנו היום נושא מאוד מוגדר, מצומצם אבל חשוב. אני רוצה להגיד, אני קיבלתי בקשות לגבי שני בתי ספר שנמצאים במגזר הערבי, אחד בית הספר לחינוך אלטרנטיבי בחיפה, שנקרא חיוואר, והשני בית הספר לחינוך מיוחד, דחי. אני כבר אומר מראש, אחרי התייעצות עם היועצת המשפטית של הוועדה שלנו, שאנחנו לצערי לא נוכל לטפל בבית הספר בכפר דחי. לא נוכל לטפל בישיבה היום, כי הגישו בג"צ, והעתירה תלוייה ועומדת, והיועצת המשפטית נתנה חוות דעת אתמול שאסור לי, על אף רצוני להתקדם, במיוחד שמדובר בילדים בחינוך מיוחד, שודאי וודאי זקוקים לעזרתנו ולהקשבה שלנו, ולדאגה שלנו, אבל מאחר וזה המצב אז אנחנו לא יכולים לעשות עם זה שום דבר. ככה שאני מתנצל, כבר אתמול יהודית ביטלה עם האורחים המיוחדים שבאו בגלל הנושא השני, אבל בכל זאת אני מתנצל אם פה מישהו בא בציפיות שנטפל בזה ולא נוכל לעמוד בציפייה הזאת. אין כל כך מה לעשות בעניין הזה אחרי שמגישים בג"צ.


לגבי בית הספר לחינוך אלטרנטיבי אנחנו קיבלנו מהם רק עמוד על המצב, אני מציע שחברי הכנסת שביקשו ממני להעלות את זה, קודם כל חבר הכנסת זקור וגם חברת הכנסת נדיה חילו, שאתם תציגו את העניין ואנחנו נראה מה אנחנו יכולים לקדם.

אני מברך את יושב הראש על היוזמה ועל כוונתו לדיון, וגם מברך את כל האורחים מחיפה ואת כל האורחים ממשרד החינוך בנהריה. הנושא חשוב מאוד, מדובר על בית ספר ממלכתי לחינוך אלטרנטיבי היחיד במגזר הערבי,

תסביר אולי מה זה אומר חינוך אלטרנטיבי.

שהם יסבירו, ההורים והעמותה שהקימה את בית הספר ידברו בהרחבה על בית הספר ועל התכניות ומה זה אומר. אני אומר שהערבים בערים מעורבות סובלים פעמיים. סובלים פעם מהפער הגדול שנמצא בכל המדינה, ממדיניות המדינה, וכולנו מודים בפער הגדול בין שני העמים, שתי האוכלוסיות. וסובלים פעם אחרת ממדיניות העירייה וראשי הערים במועצות, ומדובר על בית ספר שכולל מאה תלמידים עד כתה ג', בית הספר הזה נמצא במקום שמוסכם בין העמותה וההורים והעירייה שזה לא ראוי ללימודים. יש בקשה מהעמותה ומההורים והתלמידים לעבור לבית ספר מתאים יותר, יותר טוב לחינוך הילדים שלהם, יש הצעה אחרת מהעירייה לבית ספר שגם שעמותה וההורים אומרים שגם בית ספר נור לא מתאים, מבקשים שהתלמידים יעברו לבית ספר מתאים מבחינת המבנה, שיהיה מקובל על ההורים ויהיה מתאים לחינוך הילדים שלהם.

זאת אומרת למעשה אין ויכוח לגבי קיום בית הספר, זה בית ספר שמאושר ושמצליח, משגשג, יש הרבה תלמידים, אין ויכוח גם על זה שצריך לעבור מהמקום הנוכחי, שמלכתחילה היה מוסכם שהמבנה ישמש בית ספר רק באופן זמני ולא ראוי ומתאים להיות בית ספר קבוע. הויכוח זה לגבי המיקום של בית הספר, כשהמיקום איפה שנמצא בית ספר נור, על ידי העמותה, לפי מה שהבנתי, זה מקום עם מפגעים סביבתיים, בטיחותיים ומפגעים אחרים, ולכן אני מבין שהעמותה, לפחות ככה זה הוצג, אני מניח שמי שהציע את זה לא חושב ככה, כי אחרת בטוח לא היו מציעים להעביר תלמידים לשם. לכן מבקשת העמותה שיהיה מקום אחר כדי שיוכלו לעבור בצורה מסודרת. האם אני מסכם נכון, נדיה את רוצה להוסיף? חברת הכנסת נדיה חילו היא גם יושבת ראש של השדולה לערים מעורבות.

אני רוצה אדוני היושב ראש קודם כל בהחלט לברך על קיום הדיון ועל ההיענות המאוד מהירה שלך בעניין ועל הפתיחות שאתה גם באמת מאפשר להעלאת סוגיות ספציפיות וגם לברך את החברים פה מחיפה.


מלה אחת כללית על מערכות החינוך, מערכות החינוך, וזה חשוב לציין את זה, בערים המעורבות, מערכות החינוך הערבית מחולקת בדרך כלל בשונה כמעט מכל המגזר הערבי לשני מסלולים. מסלול אחד זה החינוך הממלכתי והמסלול השני זה המסלול הפרטי. זה מאפיין את הערים המעורבות, רמלה, יפו, לוד, חיפה, גם נצרת. במערכות הפרטיות בדרך כלל יש אחוז, זה לא איזה נתח לא רציני של האוכלוסיה, יש בין ארבעים לחמישים אחוז מהתלמידים שלומדים שם. התושבים ובכלל ההורים שנים טענו וביקשו שבעצם למה, כלומר למה הילדים נשלחים לבתי ספר הפרטיים, כי ישנה שאיפה שבתי הספר האלה, וזה תכל'ס, כלומר לגופו של עניין, מבחינת ההישגים ההישגים יותר טובים, ואז ההורים שולחים לשם.


קם בית ספר אחד, שאני מאוד מברכת עליו מכמה סיבות. בית ספר שאמר אנחנו ההורים לוקחים יוזמה, יש לנו גם לנו חזון, אנחנו לפרטי, על אף שזו מערכת מאוד טובה ומשומנת, אבל אנחנו מגיע לנו גם בית ספר ממלכתי, שהוא גם על רמה, שיתן את האפשרויות הכלליות גם של ההישגיות וגם שיטות לימוד חינוכיות חדשניות שעונות על שאיפות הורים מודרנים הייתי אומרת ועל ההתקדמות החינוכית בכלל. אני מאוד מברכת על היוזמה ואני גם מברכת על החזון שמלווה את היוזמה, שאני חושבת שזה מושתת על עקרונות דמוקרטיים, על עקרונות מאוד מודרניים שהתלמיד במרכז, על עקרונות שאומרים סביבות פיזיות וחינוכיות אמורה להיות בהן גם התאמה לעניין הפיזי, מאוד מאוד חשוב הנושא. הקבוצה הזאת בהחלט היא קבוצה מתנדבת, שהקימה עמותה, הקימה ופעלה, זו קבוצה גם ציבורית וגם של הורים מאוחדת, והחליטה לפתוח בית ספר. ההליך הישן של התחנות הייתי אומרת של העינויים שהתלווה בהקמת בית הספר הם התגברו עליו. זה הוכרע בשלב מסויים גם בערכאה משפטית. בית הספר הוקם והוכר מבחינה ממלכתית על ידי כל הגורמים הנוגעים בדבר,

זה קצת עצוב שזה צריך לעבור ערכאה משפטית,

חשוב לי לתת את ההיסטוריה, ואני בהחלט אגיע לנקודה שאני רוצה להגיע, כי אני גם הייתי שם וביקרתי וראיתי. נרשמו מאה תלמידים לבית הספר היום, שזה בית ספר מתפתח, מאה תלמידים לשלוש, ארבע כיתות זה מספר מאוד מאוד רציני, כשהמגמה היא להמשיך באותה מתכונת של בית הספר שכל שנה מתפתח כיתה נוספת, ואני בהחלט משווה אותו לעוד איזה בית ספר ביפו, באותה שיטה, אבל שם זה פרטי, מכל מיני סיבות, שאני הייתי מעדיפה שזה גם יהיה ממלכתי וזה לא אמור לפגוע.

זה מוכר שאינו רשמי?

הדמוקרטי שאני עכשיו גם מטפלת, ויש עוד אחד אורתודוכסי, וזה מאפיין, אני רוצה ליזום דיון עכשיו בשדולה, ודיברתי עם השרה על כל הנושא של בתי הספר הפרטיים, ואולי ניזום את זה, בכל בתי הספר, יש איזה שמונה עשרה או עשרים, בערים מעורבות, שצריך פעם לבוא ולעשות אולי איזה כללים גם בלאפשר דברים. כי השתנו דברים. זה עניין לדיון אחר שאני גם רוצה עם היושב ראש להתייעץ בעניין.


נפתח בית הספר, על פי כל הדעות המקצועיות, החינוכיות והציבוריות בית הספר מוצלח. יש שם מנהלת מוצלחת, יש ילדים ויש הורים. אני גם דיברתי עם ההורים אדוני היושב ראש, עם קבוצה של הורים גם דיברתי באופן אישי. בנושא של המבנה. יש פה קייס אישי של מבנה אבל יש פה אמירה כללית שצריכה גם להיאמר. מה לעשות , מגיע לאוכלוסיה הערבית, אחרי חמישים או ארבעים שנה, גם בית ספר חדשני. גם מבנה וגם בניה. זה מגיע. על פי העקרונות שאני מאמינה בהם. העירייה הציעה איזה מבנה, שבהתחלה, וצריך להיות גם עם יושר, ההורים בעמותה דרשו את המבנה הזה, זו היתה יוזמה שלהם לבקש את הבית ספר הזה, בית הספר נור. והעירייה כן נענתה לעניין הזה ועשתה תכניות.

אבל אחרי בדיקה מדוקדקת, וגם מותר להורים לחזור בהם אחרי בדיקה, אחרי התייעצויות, הם הגיעו למסקנה שבית הספר הזה הוא לא מתאים מבחינה פיזית, וחוסר ההתאמה שלו נובע מכמה סיבות. אחת, בית ספר ממלכתי אלטרנטיבי דמוקרטי הוא גם אמור להיות בנוי פיזית גם בצורה אחרת, של חללים פתוחים ושל התאמה פיזית מסויימת, ואני מכירה את הנושא הזה, מכירה את זה כי הייתי יועצת של הג'וינט על הקמת סביבות חינוכיות אחרות, לאו דווקא במגזר הערבי, כלומר אני ייעצתי בכלל ואני הסתובבתי והקמתי, וזה אמור להיות מותאם גם לעקרונות במקביל, לכל מה שהם רוצים, התלמיד במרכז, ושייכות אישית, וצמיחה, וכל העקרונות שבהחלט חשובים וחדשניים. הוא בית ספר ממלכתי, רגיל, ויש כדוגמתו, כדוגמת הבית ספר הזה במדינת ישראל יש עוד שניים אם לא שלושה בתי ספר, אחד או שניים באזור תל אביב שאני מכירה, בית ספר טבע, בית ספר אומנויות, יש עוד בית ספר דמוקרטי באזור, ואני מכירה. היה תהליך. היום אין לנו בעיה של מימון, ואין בעיה של להכיר בבית הספר.


אדוני היושב ראש, היתה פנייה אלי, ואני במסורת העבודה שלי גם נוסף לניירות וללמידת הנושא אני גם הולכת ובודקת בשטח, על אף שאני לא מהנדסת, אבל יש לי גם התרשמות וגם דעה בעניין. אני הלכתי לבית הספר ביום ראשון, למבנה עצמו, וגם לא הסתפקתי רק בחיצוני, להדגיש שזה גם סיפור שם שהוא נמצא באיזה צומת מאוד בעייתית, שעל פי כל ההערכות האוויר שם, ואם אנחנו נבקש בדיקה, זה ילדים קטנים, לבדוק את איכות הסביבה ואת כל הנושא של הזיהומי אוויר יכול להיות שהוא גם ייפסל מהבחינה הזאת. אבל מה עוד שהמבנה זה על הפנים. הוא פשוט רעוע, אבל העירייה אומרת אנחנו נתקן ונבנה וזה. אבל יש דברים שגם אי אפשר לתקן. דוגמא, החצר, שאמורה להיות חצר, מאוד קטנה, והיא מלאה, אני לא ספרתי אבל בחזות עין, אולי עשרים עמודים, עמודי בטון כאלה שהמרווחים בין עמוד לעמוד מאוד קטן, שמספיק, וכולנו יש לנו ילדים קטנים או היו לנו ילדים קטנים, אבל אם ילד אחד, בריצה ובמשחקים חופשיים, דוחף ילד אחר, אני לא יודעת ולא רוצה לחשוב על מה תהיינה התוצאות בעניין הזה.


דבר נוסף, אני חושבת שלקראת שנת הלימודים הבאה, מה שלא יעשו בית הספר לא יוכל לתפקד כבית ספר. הוא פשוט הרוס, הרוס טוטאלית. יש המון המון מה לשפץ בו. זה מבנה נטוש שתים עשרה שנה. לא חלונות, לא גישה, לא חצר, לא כיתות. יש מדרגות, זה קומה שלישית.


אני דיברתי עם ראש העיר והבנתי שמבחינת רצון, אני חייבת לציין את זה, יש לו רצון טוב, והוא מציע את המבנה והוא גם מקדיש איזה סכום נכבד הייתי אומרת. ואני אומרת דבר אחר, אני בעד, אם יש שם הורים בעמותה, ואני בגישה הזאת כל חיי, שאומרים לא מתאים, שיתוף התושבים בעניין הזה ודעתם אמורה להיות במרכז ההשפעה וקבלת ההחלטות בעניין. קבוצת ההורים הזאת, בלי לפגוע בהורים אחרים, היא קבוצה טובה, חזקה, מודעת לצרכים וגם מקדישה. כלומר היא לא רק מבקשת מאחרים, היא גם תורמת לקהילה. ואנחנו כן רוצים לעודד אנשים מהסוג הזה, שלא רק באים בטענות, וזה מה שמצא חן בעיניי בסגנון שלהם, הם אומרים אנחנו גם לוקחים אחריות, אנחנו מנהלים, אנחנו מתנדבים, אנחנו תורמים.

אני אומרת דבר אחד עקרוני, להורים ולעמותה יש היום הצעות אחרות של בתי ספר, שהם אומרים גם נמצאים, אבל מה, מאוד חשוב, וזו תהיה המלצה שלי, גם אם יש משהו זמני, עם באמת אפשרות וראייה עתידית לבנייה. מה קורה, מה קורה אם בונים בהחלט משהו מאוד על רמה במגזר הערבי פעם, זה מגיע, זה כן אפשרי, אני לא מדברת על פתרון של שנה, אנחנו הלכנו, וביפו פתחנו גם בית ספר דמוקרטי, הוא היום ממלכתי, הוא חמש שנים במבנה לא שלו, והשנה התחילו לבנות. משהו מאוד על רמה, מאוד מסודר. אתם יודעים מה, זה יהיה הרווח של כולנו, לא רק של התושבים. זה יהיה רווח של תרומה בכלל לאזרחות הטובה, זה יהיה רווח לדו קיום, זה יהיה רווח לילדים בעיקר, וזה בהחלט יהיה דוגמא. זה אמור להיות אינטרס לא רק של התושבים אלא אינטרס על שאני בהחלט רואה פה. תודה רבה.

אני בליברליות יתר איפשרתי לנדיה לדבר כל כך בהרחבה. אני אהיה פחות ליברלי בהמשך הדיון כדי שנוכל גם להגיע לתוצאות. גם לא צריך לחשוב על מה שכבר נאמר כי התמונה של מה שקורה מאוד ברורה. יש מספר חברי כנסת שביקשו לדבר, ברשותכם אני חושב שחשוב קצת לשמוע את הצדדים פה, כדי שיהיו לנו את כל הכלים. אם אתם תרשו קודם נשמע את העמותה, את העירייה, משרד החינוך, כדי שנראה עם מה יש לנו עסק. כי הבנו את הבעייתיות, בית ספר טוב, לא צריך להוסיף שבחים לבית הספר, אני באמת שמח שכולם מסכימים שזה בית ספר טוב וצריך לתת חיזוק גם מהמקום הזה כי שהוא יוכל לא רק להתקיים אלא גם להתפתח והמגמות בהחלט ברוכות.

יש בקשה של בית הספר שהמקום יועבר למקום אחר. יש אפשרות. אנחנו נמצאים במצב, חשוב מאוד לדעת, בעיר חיפה יש חלופה. כלומר אנחנו לא נמצאים במקום שאין חלופה. אם לא היתה חלופה מילא, אבל יש בחיפה מקומות שהעירייה הציעה אותם בעבר לתושבים, אז יש חלופות. זו נקודה אחת. החלופות קיימות.


דבר שני, בית הספר, יש מנהלת מוצלחת שהיתה בשנתיים האחרונות, יש מכרז אני מקווה שלא ייפגע גם, שיש חשש שזה גם ייפגע.


הנקודה השלישית כבוד היושב ראש, העיר חיפה היא אחד המקומות הבודדים בארץ, אולי היחיד, שמתקיימים בו ניצנים של חיי עיר לאזרחים הערבים. אנחנו מייחלים ורוצים שהאוכלוסיה הערבית בחיפה תקרין על סביבתה. כלומר אנחנו לא רואים, בחיפה זה לא רק צרכי התושבים של בית הספר אלא תקוותנו היא שבבית הספר הזה יתפתחו שיטות חינוכיות שאפשר להעתיק אותן לכלל האוכלוסיה הערבית. מכאן חשיבותו הרבה של בית הספר הזה במיוחד. תודה רבה.

אני רוצה רק להגיד לכל חברי הכנסת, היהודים והערבים כאחד, באמת תדברו איתי, יש לנו אפשרות לעשות את זה, ודברים שחשובים לכל חבר כנסת חשובים לוועדה, ואנחנו נעשה את זה בשותפות, בגלל שעברו שלושה שבועות אני כבר לא זוכר, אז אני מתנצל חבר הכנסת זחאלקה.

אדוני היושב ראש, לא צריך להכביר במלים על החשיבות והייחודיות של בית הספר הזה שאנחנו דנים בבעיה שלו. מהחומר עולים המונחים דמוקרטי, הומניסטי, יוזמה של האוכלוסיה, של האזרחים, של ההורים, מעורבות משמעותית של ההורים, התחברות של זהויות מרובות של התלמידים, השתייכות חברתית לאומית, זאת אומרת זה בית ספר מיוחד. לבית ספר מיוחד כזה לא ראוי לתת מבנה של בית ספר שנטשו אותו, בית ספר קונבנציונלי שנטשו אותו לפני שמונה עשרה שנים. זה לא נראה הגיוני, מה פתאום, אם בית הספר ההוא ננטש לפני שמונה עשרה שנים, ולא בכדי. הוא ננטש בגלל המיקום שלו, בגלל שהמבנה שלו לא מתאים.

אתה יודע את זה כעובדה או שזו השערה שלך?

לא, אני יודע, עובדתית. דובר כאן על העניין הבטיחותי, על המיקום שלו, על הזיהום מכלי רכב, פשוט מאוד מקום לא ראוי. ולכן מה שננטש לפני שמונה עשרה שנה על ידי בית ספר קונבנציונלי לא ראוי לשמש בית ספר מיוחד בעידן הזה. להשוואה אני רוצה להגיד, יש בית ספר בנצרת ששמו מסר, זה בית ספר לחינוך אלטרנטיבי על אותה מתכונת. עיריית נצרת, למרות האמצעים הדלים שברשותה, חכרה קרקע, בנתה בית ספר לתפארת, מבנה לתפארת, ונתנה אותו לבית ספר מסר בנצרת. אני חושב שאותו דין צריך לחול גם על בית ספר חיוואר בחיפה. זה מבחן גם של המערכת, גם של עיריית חיפה לגבי הרצינות שלה לקיום יחסי דו קיום אמיתיים בין יהודים לערבים בחיפה.

אני רוצה להוסיף עוד דבר שלא נדון פה. אני כמובן מצטרף לכל מה שאמרו חבריי חברי הכנסת קודם, אני לא רוצה לחזור על הדברים, אני מסכים אתם לגמרי. אני רוצה לדבר על ההיבט הסביבתי אדוני. יש פה מקרה באמת אבסורדי לחלוטין. למעשה החצר של בית הספר המתוכנן היא לא חצר אמיתית. הם אמורים לשחק בקומת העמודים של המבנה, שזה תמיד בעייתי. אבל במקרה זה זה בעייתי במיוחד מכיוון שבית הספר נמצא ליד ציר תנועה של עלייה מהשכונות היותר נמוכות של חיפה כלפי מעלה. כאשר רכבים נמצאים בעלייה כמות הזיהום שהם מייצרים היא כמובן גדולה יותר. הזיהום שנפלט ייקלט באותו שטח שבו התלמידים אמורים לשחק. אנחנו נמצאים פה באיזו שהיא מלכודת זיהום. עכשיו אני יודע אדוני, כמוך, שיש לנו גם מקרים נוספים של בתי ספר שבהם יש זיהומים בישראל, אבל אני חושב שזה מקרה אבסורדי במיוחד שאנחנו מייצרים את הבעיה.

זה נושא שבדמנו בדיוק כמו שאתם מעלים.

אנחנו ניקח את זה בחשבון לגבי בית הספר הזה אבל לא נקבע שכל התלמידים של חיפה צריכים לעבור לעיר אחרת.

שתבינו שנושא הזיהום בחיפה ובקריות הוא בדמנו ואנחנו נשמח על כל יוזמה של הגברת נדיה וחברי הכנסת האחרים. אתם פשוט עליתם על נושא שהוא כל כך חם מבחינתנו שאין לנו בעיה.

אני מבין שגבירתי מהעירייה, אז אני שמח קודם כל שאת מצטרפת, אני בהחלט מקבל את זה בברכה, אבל אני חושב שמסקנה מעשית של ההצטרפות הזאת, כרגע, קונקרטית, זה למנוע שבית ספר, שלא נמצא שם,

אנחנו נשמח, אנחנו נשמע את עיריית חיפה עוד שנייה. ההערה הראשונה היתה במקומה, אחר כך זה התפתח לדבר שאנחנו לא רוצים פה כי אנחנו עושים דיון מסודר.

יש לנו פה שתי בעיות עקרוניות מיוחדות לבית הספר הזה. דבר ראשון, בית הספר הזה לא נמצא כרגע במקום המזוהם הזה. יש הבדל בין היכולת שלי היום לפתור את כל הבעיות של בתי ספר מזוהמים אחרים, שהייתי רוצה לעשות את זה, אבל זה כבר שם. עכשיו אתם מביאים בית ספר שלא נמצא במקום הזה ואתם רוצים להכניס אותו לשם. זאת בעיה אחת שהיא בעיה מיוחדת.


בעיה שנייה, שהיא בעיה מיוחדת בכל הכבוד היא בעיית קומת העמודים. בעיית קומת העמודים זו מלכודת זיהום אוויר הרבה יותר קשה מאשר כאשר החצר היא פתוחה. אם את מכירה את הנושא את כמוני יודעת שאנחנו מדברים פה על בעיה אחרת, זו לא אותה בעיה. אני נגד שבתי ספר יהיו ליד צירי תנועה מזהמים גם כשהחצר היא פתוחה. אבל כאשר מדובר בקומת עמודים, כאשר זיהום האויר חודר, ואנחנו מדברים על חומרים שהם כבדים והם נוטים להצטבר למטה, וממילא יש קומת עמודים והם לא יכולים לעלות למעלה, זה המקום שבו תלמידים משחקים, מוציאים אנרגיה, נושמים יותר, זה בסדר, אני יודע שמשרד איכות הסביבה מוציא מדי פעם המלצות בימים מסויימים לא לנשום, אבל בוודאי כשתלמידים נמצאים בקומת העמודים הם חייבים לנשום והם נושמים הרבה וזה טבעי ומובן. אני חושב שאתם גורמים פה עוול קשה, מעבר לכל השיקולים האחרים. אפילו אם השיקול הזה היה עומד לבד. כי עירייה שמודעת לנושא הזה צריכים לקבל החלטה ברורה, לשם לא.

אני מציע שנשמע קודם את ההורים ואחר כך את העירייה כדי לראות אם אנחנו יכולים לקדם פתרון לסוגייה. בבקשה.

אנחנו באנו לכאן, קבוצה של הורים, עם הרגשה מאוד מאוד מאוד גרועה. אנחנו עומדים כרגע כמה שבועות לפני פתיחת בית הספר של ילדינו ואנחנו עומדים לפני גזר דין מאוד קשה. אנחנו הקמנו את העמותה הזו לפני חמש שנים, אני לא רוצה לחזור באמת על הדברים שהובהרו, שדרך קשה היתה לנו. לא בשביל זה דרכנו בדרך הזו, לא בשביל זה התחלנו בדרך הזו, כדי להגיע היום לדיון הזה. אנחנו מאוד קיוינו, והיתה לנו באמת את התקווה להגיע ביחד עם משרד החינוך ועם עיריית חיפה, להגיע לאיזה שהוא מקום שהוא מתאים מכל הבחינות.

לצערי, ופה אני רוצה להדגיש נקודה מאוד חשובה לנו, אחד העקרונות הבסיסיים של העמותה ושל בית הספר זה השיתוף פעולה. השיתוף פעולה בין הילדים לבין הניהול, השיתוף פעולה בין הניהול ובין ההורים, בין ההורים ובין העירייה, בין ההורים ובין משרד החינוך. אנחנו בשביל זה הרמנו את הרעיון הזה, בגלל שאנחנו יודעים שדווקא שבעים אחוז מהילדים הערבים של חיפה, ולא חמישים כמו ברמלה ולא ארבעים כמו ביפו אלא שבעים אחוז מהילדים הערבים בחיפה לומדים דווקא, זה שני שליש, בבתי ספר פרטיים ששייכים לכנסיות השונות. כולנו כאן גדלנו בבתי הספר האלה. אנחנו יודעים את הגישה שלהם. אנחנו כולנו באמת הצלחנו, אבל אנחנו יודעים את המגרעות של בתי הספר האלה. המגרעה הראשית היא חוסר השיתוף פעולה. חוסר הקומוניקציה עם ההורים. ההורים, עם כל הכבוד לבתי הספר האלה, למעשה כמעט ואין להם מה להגיד.

כדי להגיע לעמק השווה, כדי לקבל את זכויותינו מהמדינה, ממשרד החינוך, מהעירייה, אנחנו הרמנו את הפרוייקט הזה. כדי גם לקבל את הזכויות, גם להרים את הפרוייקט הזה, אבל באווירה של שיתוף פעולה. לצערי הרב הנקודה הבסיסית של הבעיה שלנו היום בינינו לבין במיוחד עיריית חיפה היא כנראה שכל הדוגמא הזו של שיתוף פעולה, שיתוף פעולה אמיתי, כנראה שזה לא לרוח של כמה אנשים בעירייה. אני חושב שלמעשה הנקודה איפה שהשבירה היתה כאשר אנשים בתוך העירייה הבינו שכנראה השיתוף פעולה זה לא רק להכתיב ולקבל הכתבות אלא גם לשמוע את הדעה האחרות. אבל לא רק לשמוע את הדעה האחרת אלא גם להקשיב, ולהבין, ולשתף פעולה עם הדעה האחרת.

כאן ישנה באמת תפנית. תפנית שאנחנו מרגישים שהיא מאוד קשה, לרעתנו. וישנה מגמה, ואני לא אסתיר בפניכם, וזה הפחד העיקרי, שלי אישית אבל של רוב הקבוצה שאנחנו מייצגים, למעשה התפנית הזו, שלמעשה בעירייה, בגלל חוסר השיתוף פעולה, בגלל המגמה הזו שאנחנו, כנראה לא נוח להם לעבוד עם קבוצה כמונו, יש מגמה להעביר את כל המסלול של בית הספר הזה למסלול אחר לגמרי, למסלול של בית ספר רגיל, כאשר אתם תשבו איפה שאנחנו אומרים לכם, אתם תקבלו את המנהלת שאנחנו נותנים לכם, אנחנו בכלל בתור עמותה רוצים לגמד את התפקיד שלנו בכל התהליך החינוכי הזה, בכל השיתוף פעולה הזה עם המוסדות. אנחנו באמת הרגשנו בשלב מסויים חסרי מעש. אנחנו לכן הלכנו בכל הדרכים, כולל בדרך הציבורית, וכולל הגענו לכאן, אליכם, אדוני היושב ראש, הרב מלכיאור, שאנחנו פונים אליכם לעזרה.

אתה יכול להתייחס לאלטרנטיבות שאתם הייתם רוצים לראות לפתרון?

אני מנכ"ל העמותה. כשראש העיר יונה יהב נכנס לתפקידו הוא זימן אותנו והציג רוח מאוד חיובית של שיתוף פעולה. ובהתחלה, לפני פתיחת בית הספר הצגנו בפניו שיש בעיה עם בית הספר. אכן אנחנו ביקשנו אותו, ובג"צ מתוך מצוקה, אבל יש בעיה. וראש העיר אימץ אותנו לחיכו, חיבק אותנו, אמר לנו חבל שלא הייתי באותו זמן, לא הייתם מגיעים לבג"צ. לא רוצים את נור, אנחנו נמצא אלטרנטיבות. אנחנו נעבוד, נמצא, הוא דיבר אפילו על בנייה. עד אז אנחנו נמצא מבנה זמני. הקים ועדה, התחלנו לחפש, לצערנו היה פער די בהתחלה בין ההצהרות של ראש העיר לבין ההתנהלות של הפקידות בגישה אלינו, גישה שהיה בה הרבה גימוד, הרבה אי הערכה ליוזמה הזאת. בכל מקרה הגענו למבנה זמני, שאנחנו עכשיו נמצאים בו. המבנה הזמני הזה לפי ההסכמים היה אמור להיות לתקופה של עד חמש שנים.

היה מדובר על נור לפני שהתחלתם?

אכן אני מזכיר שבבג"צ אפילו, כשפנינו, דיברנו על נור, וזה מה שאמרה חברת הכנסת, אבל גם שם בעתירה שלנו הסתייגנו בבג"צ מהמבנה. צריך לזכור, אנחנו הגענו לבג"צ במצב של עוינות גם של משרד החינוך וגם של העירייה.

אבל למה באותו שלב, למה לא נכנסתם אז לנור באותו שלב, אחרי שזכיתם בבג"צ?

כי ראש העיר הכיר בזה שאנחנו אכן מסתייגים ולא רוצים אותו. אנחנו נכנסנו לדיאלוג עם העירייה בקשר למבנה, והתחילו לעלות כמה רעיונות. אני רוצה להתמקד במבנה ספציפי מאוד מסויים, שאכן העירייה הציעה אותו, וזה מבנה שנמצא במושבה הגרמנית, לא רחוק מאיפה שאנחנו נמצאים עכשיו. זה מבנה ברחוב הגנים 7, זה מבנה שבשנות השבעים שימש כבית ספר ערבי, שנקרא בית ספר המרכז או גנים, לכל הדעות זה בית ספר שנמצא באזור מאוד טוב. נאמר לנו אז, לפני שנתיים, שיש התקשרות עם משרד החינוך כבית ספר להשתלמויות לעובדי הוראה, תוך שנתיים תסתיים ההתקשרות הזאת ואז הוא יהיה פנוי, ויש לנו מסמכים על זה. והופתענו לפני תקופה מסויימת כשפתאום הודיעו לנו שהשכירו את המבנה הזה למכללת גורדון, זו מכללה פרטית להשתלמויות מורים. המשמעות של הדבר מבחינתנו היא הפרת הבטחה ואמירה מהרשות העירונית שהיא מעדיפה, ובית הספר שלנו זה בתחום האחריות שלה, שהיא מעדיפה איזה שהן התקשרויות שאולי הבסיס שלהן עסקי או אני לא יודע מה על פני לתת מענה לבית ספר שכל כך הם אימצו בהתחלה. אנחנו שמענו משיחותו לא רשמיות, מתוך גורמים בכירים בעירייה, שהאזור הזה הוא אזור נדל"ני יקר, ואנחנו לא ניתן לכם אותו. זאת התחושה הבסיסית שלנו. אנחנו מאמינים שההתקשרות הזאת בין העירייה לגורדון זה לא דבר שהוא משמים, אפשר לפתור את זה בכל מיני דרכים וצורות, אפשר לתת לגורדון איזה שהם פתרונות. בסך הכל מדובר שם בהשתלמויות לעובדי הוראה, כלומר הם לא צריכים חצרות, הם לא צריכים מקומות בטוחים, יש עוד כל מיני הצעות, דיברנו על ארכיון העיר לדוגמא, שזה אזור מצויין מבחינת הסביבה האנושית שלו. אפשר להעביר אותו לנור גם. אנחנו מדברים על ארכיב, שיש בו ספרים וכו'. ועוד כמה הצעות. לצערנו התחושה הבסיסית שלנו שהם לא רוצים לשים אותנו,

אבל אמרתם שהיה לכם קשר טוב עם ראש העיר, וגם נדיה ציינה את זה, אז מה קורה עכשיו עם הקשר עם ראש העיר, את אמרת שאת דיברת עם ראש העיר על הנושא.

אני דיברתי ביום שישי כי רציתי להבין מה קורה. אז העמדה שלו, אני מניחה שמישהו פה יציג, הוא אמר אני דווקא באתי כשהיה בג"צ, באתי לקראת הקבוצה והצעתי להם, אני גם מוכן להשקיע כסף בבית ספר הנור. אז אני הסברתי לו, זה לא רק העניין של הכסף, יש דברים שאי אפשר לשנות. את החצר ואת העמודים אי אפשר. לא היתה תשובה.

בואו נשמע את עיריית חיפה.

אני ראש מערכת החינוך בעיריית חיפה. כבוד יושב הראש, אני מאוד מקווה שאנחנו נקבל זמן לענות על כל הדברים פה. עם כניסתו של ראש העיר מר יונה יהב, וזה נאמר כאן, התאפשר קיום בית הספר. כלומר בשלטון הקודם היתה התנגדות נחרצת להקמת בית הספר. אני מצטרפת למה שאמרה חברת הכנסת, גם אנחנו רואים בעיה קשה מאוד במגזר הערבי בקיום בתי הספר הפרטיים ובהפיכת בתי הספר של החינוך הרשמי בלתי רלוונטים ולא משמעותיים. בעיר חיפה, אני לא יודעת מה קורה בערים אחרות, בשנתיים אחרונות חל מהפך בהתייחסות לחינוך הרשמי במגזר הערבי. ראשית הוקמה בעירייה יחידה שנקראת המטה לתנופה החינוך הערבי. יש למטה הזה תקציב פעולות ששווה בגדולו לכל המגזר האחר היהודי, למרות שהיחס באוכלוסיה הוא הרבה יותר קטן. עשרה אחוז מכלל התלמידים בערך הם ערבים, למרות שתקציב הפעולות זהה.


מבני החינוך ששייכים לחינוך הרשמי הם המבנים היותר משופרים בעיר. יש לנו בית ספר תיכון אחד בחינוך הרשמי, שהוקם לפני שש שנים, והוא אחד מהמבנים המשוכללים בארץ. שמו תיכון שיזף. יש לנו, רק היום בית ספר הגשר שנמצא בחליסה מקבל אגף חדש שבנינו בכספים משותפים של עיריית חיפה ומשרד החינוך. כלומר אין בית ספר שלא עבר טיפול ושידרוג. וזה היחס שלנו גם לבית ספר יוואר. אנחנו חושבים שיש מקום בעיר חיפה לבית ספר לחינוך אלטרנטיבי ששמו חיוואר. יש לבית הספר הזה חבלי לידה קשים מאוד, בית הספר לא מתפתח ולא מתרומם כפי שהיינו רוצים שהוא יתרומם, ויש שם בעיות של עזיבה ובריחת תלמידים. רק אתמול בערב היתה לי שיחה עם משרד החינוך של שלוש כיתות מתחת לתקן, ואנחנו חושבים, ותיכף אני אגיע למבנה, לעיקר, אנחנו חושבים שצריך להקפיד ולחזק את בית הספר.

כמה תלמידים לומדים שם?

לומדים שם כשמונים. שנה הבאה כיתה א' עם שמונה עשר, עשרים וחמישה אחוז מתלמידי כיתה ב' עזבו. בדיאלוג שלנו, ויש פה בעיה שאני לא רוצה לדון בה כרגע כי אני חושבת שזה משהו שאנחנו צריכים ללבן יחד עם משרד החינוך, שלא כבבית ספר רגיל, ששם מתקיים דיאלוג עם קבוצת הורים נבחרת, כאן מתקיים דיאלוג עם עמותה, ויש בזה איזה שהוא קושי. זה בית ספר שהוא לא לגמרי מוכר רשמית במתכונת שאנחנו רגילים, ויש שם איזו שהיא בעייתיות שלדעתנו היא זו שלא מצליחה לאפשר לבית הספר לצמוח. הוא ממומן על ידי משרד החינוך ועל ידי העמותה. עכשיו המורים שהם עובדי המדינה מקבלים בחלקם שני תלושים. אבל זה לא משנה, זה לא רלוונטי.


אני כן רוצה להתקדם ולומר על היחס ועל הדיאלוג שהתקיים עם הנהלת העירייה. ראש העיר, מנכ"ל העירייה וגזבר העירייה, שהם ההנהלה הבכירה ביותר של עיריית חיפה, קיימה מספר ישיבות עם הנציגים המכובדים שיושבים כאן. זאת אומרת שיהיה לכם ברור, אם מערכת החינוך בעיר, שיש בה מעל מאתיים גני ילדים ומעל מאה מוסדות חינוך, הכל עובר, התקיימו מספר ישיבות, לא כל הישיבות היו ישיבות שמכבדות את ראש העיר, וספגנו הכל. זה הגיע למצב שראש העיר הזמין את כל הורי בית הספר באיגרת, יחד עם מנהל מחוז חיפה. דרך אגב, אנחנו עובדים בשיתוף פעולה מלא עם משרד החינוך במחוז חיפה והמטרה שלנו, ואני אומרת אותה פה בריש גלי, המטרה שלנו היא להעצים את בית הספר, אנחנו חושבים שהוא ראוי, ואנחנו בטוחים, ותיכף נתייחס לאכסניה באופן ספציפי, אנחנו בטוחים שבית ספר חיוואר במיקום שלו בתוך בית ספר נור יהיה עוגן לקהילה. אנחנו הולכים להשקיע בבית הספר משאבים ותכניות כאלה שיהפכו את בית הספר לאחד מבתי הספר המתקדמים בעיר, ואנחנו נתייחס לכל הפרמטרים שהועלו כאן.


בדוגמאות שלנו בעיר חיפה, ואנחנו דיברנו על זה עם העמותה, ויש את הדוגמא שהועלתה פה של בית ספר לטבע וסביבה שנמצא בתל כביר, שזאת אחת השכונות החלשות בתל אביב, למרות זאת הוא הפך להיות לבית הספר המבוקש ביותר בעיר. לאו-בק בחיפה, כשהיה לרב סמואלס אפשרות לבחור מגרש ליד דניה או מגרש במעברות של שפרינצק הוא בחר שם, והיום מגיעים מכל רחבי העיר ללמוד בקרית החינוך של ליאו-בק.

אל תשווי, זה פער בין שמיים וארץ.

מה מתוקצב עכשיו?

אנחנו נגיד הכל. עכשיו תראו, אני רוצה לשים בצד, ואנחנו נסערים כי גם אני וגם ראש העיר ונבחרי ציבור אחרים אנחנו עוברים מתקפות אישיות שלא פשוטות לנו, ואני בתום לב אומרת לכם שידינו נקיות. אנחנו צירפנו לכם גם את הבג"צ וגם את חוות הדעת של מהנדס מבנים לגבי המבנה, וגם חוברת לגבי התכניות שאנחנו מתכננים לבית הספר. אנחנו מכירים את הראיה החינוכית של בית הספר, אנחנו מכירים את הצרכים שבית הספר צריך על מנת לתת לתלמידים את כל סביבות הלמידה שתואמות את האג'נדה החינוכית, ובית הספר על שני מבניו נבנה וייבנה לפי התפיסה הזו.


הוקמה ועדה משותפת לחיפוש. אנחנו סיירנו ובדקנו את כל החלופות. יש לנו בסך הכל בעיר, דרך אגב משרד החינוך אין לו שום עניין לבנות בעיר חיפה בתי ספר. מבחינתם אנחנו צריכים לסגור בתי ספר, ויש לנו מבנים לעוד מאה אלף תושבים, וזה נכון דרך אגב, אבל אנחנו לא נוהגים לסגור בתי ספר בתוך שכונות חלשות. כל בתי הספר שלנו הם בתי ספר קטנים, הם בתי ספר שהם עוגן בשכונות, כמו בשכונת בת גלים מי שמכיר, כמו בשכונת נווה דוד, אנחנו לא נסגור בתי ספר. יש לנו בסך הכל בעיר שני מבנים פנויים, שני מוסדות חינוך פנויים. צריך להבין, הרב מלכיאור, שמדובר בעיר שיש בה הרבה מאוד שיכונים ומעט מידי שטחים ירוקים. סרקנו את כל המבנים שדוברו כאן, ביניהם גם מוסד חינוכי שאכן נבנה כבית ספר שנמצא ברחוב הגנים. המקום הזה הוקצה לפני למעלה מעשרים שנה לעמותה, זה לא לגורדון, למעלה מעשרים שנה פועל שם מרכז להכשרת מורים והוא ממשיך לפעול. אני באופן אישי הייתי אצל יושב ראש העמותה בדיאלוג אתו, ד"ר גולצ'ן מי שמכיר אותו, היה פעם גם מנהל מחוז במשרד החינוך. זה לא גורדון. זה עמותה להכשרת עובדי הוראה. היא מכשירה מורים ויש להם סמל מוסד, הם יושבים שם, והם מעל עשרים שנה מכשירים מורים. אנחנו לא מקבלים מהם כסף, הם קיבלו הקצאה, אין שם שום עסק כלכלי שעיריית חיפה עושה.

ישנם שני מבנים שהם מבני חינוך פנויים, ורק שני מבנים. האחד בשכונה יהודית, שנמצאת בכניסה הדרומית של העיר חיפה, והשני בתוך שכונה ערבית. בדקנו את שתי החלופות הללו. העמותה פסלה על הסף את שיכון בית הספר בתוך שכונה יהודית, ואנחנו קיבלנו את זה, כיבדנו את דעתם, למרות שקידמנו,

אני מבין שיש פה טיעון שזה לא בגלל שהם פסלו אלא ועד השכונה פסל.

לא, זה לא מדוייק לחלוטין. יש לנו נסיונות. והבניין השני הוא בניין שנמצא בתוך שכונה ערבית, ליד הואדי. יש שם עוד שני בתי ספר יסודיים באותה שכונה, זהו מבנה חינוך תקני, אני בטוחה, ותיכף מיכה שהוא המהנדס מטעם חברת הבת שלנו, שהוא אחראי גם על התכניות וגם על הבינוי של בית הספר הזה, אנחנו בטוחים שהאכסניה, ואתם תיכף תתוודעו אל האכסניה, היא לא תעשה ולא תרים את בית הספר אלא מה שיחזק את בית הספר אלה התכנים,

זה ודאי נכון, יחד עם זה שלאכסניה יש ודאי משמעות ויודעים את כל זה כל מי שעוסק בהוראה ובבתי ספר. אם את אומרת מראש שהאכסניה זה לא חשוב, מה שחשוב זה התכנים, אני לא מקבל את הטיעון הזה.

בחלק השני של הדברים שלנו אנחנו נתייחס לאכסניה. אם הייתי אומרת את המשפט הזה אחרי שמיכה יאמר את דברו אולי זה היה מתקבל אחרת.

הדיון פה זה על האכסניה, לא על התכנים של בית הספר.

אני כבר שלושים שנה אמון על מבני ציבור בחיפה, ממפקח סגן מהנדס עיר ועכשיו בחברת הבת לבנייה. אני מכיר את כל מאה בתי הספר על בוריים, אני מוכן להצהיר שבית הספר נור לא נופל מאף בית ספר אחר, למעט החדשים שנבנו בעשור האחרון, משום בית ספר אחר. הוא ננטש, אני לא יודע מה הסיבות שהוא ננטש,

כמה נבנו בתי ספר בעשור האחרון,

אני לא עונה במקום משרד החינוך אבל משרד החינוך הכיר בהם, כמו בית ספר שיזף, שיש שכונה חדשה למעלה, שהתפתחה מאוד, רמת אלון, בית ספר יבנה לדתיים,

גם בבתי ספר אחרים החצר היא חצר עמודים? אני פשוט המום.

תנו לי את העניין ההנדסי גרידא, השאר תעשו מה שאתם רוצים. אז קודם כל כל התשעים הנוספים כולם נבנו באותן השנים, סביב השלושים, ארבעים, חמישים שנה אחורנית. זה אב טיפוס שהיה, שמשרד החינוך הכיר בו, כולל קומת עמודים. בתי הספר שיש בהם קומת עמודים מברכים על זה, במיוחד לילדים מהכתות הקטנות, כי בחורף ובקיץ הם משחקים מתחת לקומת העמודים. שלא לדבר שישנה אפשרות גם לסגור אותה, היום לפי תקן, מי שיודע, יש תקן 38, אפשר לסגור את זה, זה מחזק את המבנה וכדומה, אבל אנחנו בכוונה השארנו. יש לכם את החוברת, אתם תסתכלו.

גם אם נכנס זיהום לשם? זיהום אוויר?

טרם ניגשנו לתכנון המבנה לקחנו קודם כל את המתכננים הטובים ביותר. יש פה דו"ח של הקונסטרוקטור, שהוא מומחה למבנים ישנים וכדומה, שהוא נותן דרך אגב תשובה לחבר הכנסת ששאל, הוא בין המבנים היחידים שאפילו עומד בתקן רעידות אדמה, שאנחנו עכשיו משתדלים מאוד,

מאוד חשוב לי תקן רעידות אדמה, אני שואל אותך על חצר לילדים שיוכלו לשחק,

אני מצהיר שהחצר הזו לא קטנה ולא גדולה יותר מהרבה בתי ספר אחרים במתכונת דומה.

אל תשווה בתי ספר שנבנו לפני שלושים שנה עם בתי ספר חדשים.

אתה יכול להגיד מה ההכשרה שלך, אתה מהנדס של מה, אתה קונסטרוקטור?

אני לא קונסטרוקטור, בשביל זה לקחתי קונסטרוקטור.

אז מה ההכשרה שלך, כי לתכנן ולהתייחס למבנה חינוך זה לא כל מהנדס, תשאיר איתי,

אני לא צריך הכשרה, אני לקחתי את מיטב האדריכלים, אני לא קובע,

אז אתה עומד כאן על תקן מומחה, ככה הציגו אותך.

אני לא מומחה. אני באתי להציג את התכנית,

אם מדברים על התאמה של מבנה לבית ספר חשבתי שכן רלוונטי ההכשרה שלך,

חבר'ה, אני לא המתכנן, אני לקחתי את מיטב הנוער שיתכנן. לקחנו פה,

התפקיד שלך זה להיות מה?

הממונה על מבני הציבור, אנחנו חברת בת שלוקחת מתכננים ומהנדסים. במבנה הזה יש תשעה עשר מתכננים, החל מאדריכל, יועץ מיזוג, יועץ אינסטלציה, קונסטרוקטור, התכנון נעשה על ידי אדריכל רפי כרמי, שתכנן עשרות בתי ספר בארץ. והוא לקח את הפרוגרמה, בידיים נקיות רצה לראות מה אפשר להפיק מהבית ספר. ועל פי הפרוגרמה של משרד החינוך,

למה אתה אומר בידיים נקיות?

כי יש הרבה האשמות שכאילו מנסים בכוח. אז אם תסתכלו על התכנית, ואתה קצת יכול לקרוא, הוא הלך וראה שהמבנים אפילו הפתיעו אותנו לטובה. יש שני מבנים, מבנה אחד ישן יותר ואחד חדש. המבנה שאנחנו מדברים הראשון, תסתכלו שלב א', הוא כולל בתוכו את הפרוגרמה הדרושה היום לבית הספר במתכונתה הנוכחית. הישן אני מעריך שהוא בן שבעים שנה. המבנה החדיש הוא שלושים שנה, עונה לכל הדרישות ויתן את הפרוגרמה המלאה של בית הספר. הוא כולל את שש הכיתות שרוצים, הנהלה, שירותים, נגישות לנכים. ועכשיו לתשובה של כולם, לכל מה שקראנו קראנו בכובד ראש, עבור הזיהום שאתם מדברים, אנחנו מדברים על זיגוג כפול, מדברים על מיזוג אויר,

זיגוג כפול בחצר?

אתה כל הזמן נדבק לחצר.

סליחה, אנחנו כן נדבר על החצר. ילדי כיתות א', חלק מהעולם החינוכי שלהם זו החצר.

החצר היא חצר תקנית לחלוטין,

החצר זה מה שיש בתמונה הזאת?

החצר היא זו, אתה יכול לראות בתכנית פה, יש להם את כל המרחב סביב ומתחת לקומת העמודים, מתחת לבניין הזה. זו החצר שמתחת לעמודים. יכולים להשתמש עם רוצים. תסתכל בתכנית הזאת, יש חצר עליונה, יש חצר תחתונה,

המקום הציבורי הזה?

שלכם, של בית הספר. אתה רואה בתצ"א, זה כל האתר של בית הספר. יש לו חצרות.

אבל למה,

איפה שכתוב חצר בית ספר עליונה מה המרחק משם לכביש?

המרחק משם לכביש, אחרי הפס האדום יש עוד מדרכה והכביש.

ממש על הכביש, שם אתה רוצה שהילדים ישחקו?

הם לא משחקים, הם משחקים בין הגדר, כמו כל בתי הספר בחיפה,

לא ככה נבנים היום בתי הספר החדשים. אני אביא לך תכניות איך נבנים. סביבות חינוכיות,

אני רואה כאן בתמונה, המרחק פה בערך חצי מטר,

מעבר לגדר, כמו גן ילדים, יש מדרכה וכביש. רוב בתי הספר זה ככה, כל גני הילדים הם כאלה. אני לא מתווכח על הגודל חצרות, אני רק אומר שהמבנה עצמו הפתיע אותנו, הוא כולל את כל הפונקציות שהעמותה רצתה ומשרד החינוך מכיר בו למעט אולם ספורט, שזה דרישה שגם מתוך חמישים בתי ספר אולי יש לעשרה, אבל במרחק מאתיים מטר הליכה אנחנו בונים קירוי, שאפשר להשתמש בו גם. למעט זה כל הפונקציות, שימו לב, הכל, מעבדות שרציתם בפנים, כל הנושא של הנגישות לנכים, מעלית, רמפות, חדרי שירותים, עשרים שירותים,

מה התקציב שאתם הקצבתם לעסק?

שלב א' יהיה סביב השלושה מליון. הוא יכלול את הבניין בגודל שמונה מאות שבעים מטר. דרך אגב היום יש להם ארבע מאות חמישים מטר. ושלב ב' הוא עוד שמונה מאות מטר. אני מניח שזה יהיה אותו סכום.

וזה הכל מעיריית חיפה?

לא, משרד החינוך התחייב להשתתף איתנו.

אני הבנתי שלא הוגשו בכלל תכניות למשרד החינוך.

הם מבקשים ממני ואני צריך להכין. הם עוברים למקום חלופי, אני התחייבתי לראש העיר שעד סוף פברואר, סביב סוף פברואר, שלב א' יהיה גמור לאכלוס. בינתיים הם מקבלים מקום ביניים.

אני רק מתפלא, מקום אידיאלי כל כך למה הוא היה נטוש עשרים שנה.

אז אני רוצה להגיד, אני גם רציתי עם ההורים לעשות דיון, זה יצא לפועל, אנחנו גם אפשר, הכל מאוד גמיש, דווקא בגלל שבית הספר ישן הוא מאוד גמיש ואפשר את החללים לפתוח, לסגור, מאוד גמיש, המבנה מאוד יציב וחזק כמו שאמרתי לכם, הופתענו שהוא גם עומד,

לבנות בית ספר חדש כמה זה עולה?

מנסיוני שלי בתי הספר החדשים, שלא לדבר קודם כל קרקע שעולה ומי נותן, אבל מנסיוני שלי, עם כל המערכות שצריך להביא, כי זה בתול, צריך להביא את המים, חשמל, טלפון, גז, ביוב, לא כמו פה שזה קיים, אני מניח שסביב השמונה עד שנים עשר מליון שקל, לא כולל אולם ספורט.

גם פה אין אולם ספורט. זאת אומרת מה שאתה אומר, אתם אומרים לי שאתם עומדים להשקיע עכשיו השקעה רצינית מאוד מצד העירייה, אני חושב שיש פה באמת השקעה רצינית, במקום שאתם שומעים פה את הדעות גם של כל חברי הכנסת וגם של העמותה. מקום שמבחינתם לא מתאים. ולהשקיע שישה מליון שקל עכשיו בדבר הזה. האם לא היה יותר נכון אולי לחשוב קצת בראש פתוח? אני מבין שאתם חושבים שהגעתם לפתרון יפה, יש פה בית ספר נטוש ואתם יכולים לשפץ ובאמת להשקיע סכום גדול מאוד, אבל אתם לא חושבים, לא יותר כדאי, אם כבר הגענו לכך ואתם מסכימים, וזה לא רק התחום שלך, אתם מסכימים שזה פה חשוב ביותר, כפי שאת הצעת, זו יוזמה מאוד מאוד חשובה פה של ההורים וזה רעיון שאתם רוצים לקדם, וזה מתאים לתפיסת עולם הכללית של העירייה היום, שהיא רוצה לעזור לחינוך המוכר ולעשות מבית הספר הזה אולי סמל ודוגמא. אז לא כדאי היה לחשוב גם על אלטרנטיבה לבנות משהו חדש, שאפשר לעשות בסכום לא הרבה יותר גדול מהסכום הזה שאתם ממילא עומדים להקציב, ואז לעשות דבר שהוא באמת יהיה לתפארת העסק, ושכולם יכולים ליהנות ולהסכים עליו, במקום להיכנס פה לעימות חריף מאוד, שאני רואה שמתפתח מסביב לזה, עם בעיות גם של המיקום וגם של הזיהום וגם של כל הדברים. זה נראה לי משהו לא הגיוני כאילו שנתפסתם פה לרעיון, ואתם רוצים בכל הכוח גם להשקיע המון המון, וזה באמת מבורך, אבל במקום ללכת לקראת איזה פתרון שיכול להיות מוסכם על ידי כל הצדדים ובאמת יכול לפתור את כל הסוגיה הזאת בצורה ראוייה.

אדוני, אם אפשר אני אענה לחלק מהדברים. אני עורכת דין מהשרות המשפטי, וכמו שאתם רואים אני גם מגיעה עם תיק עב כרס של התדיינויות בכל זאת שהיו בעבר, והן סוכמו ואני לא אחזור עליהן. אז אני כן מדברת על היבט אחד מתוכו, שלכל אורך הדרך אדוני היושב ראש, וכל החברים שיושבים כאן, וחברי העמותה בראשם, דיברו רק על אלטרנטיבה אחת, על בית ספר אחד, כולל הייעוץ המשפטי שלהם עם הפניות אלינו, על בית ספר נור. כל הכוונת עמדה רק על בית ספר נור, כולל הבג"צ שהוגש. הם ציינו שם את בית ספר נור. זה לא היה שיח ושיג.

הרי הם לא טענו אחרת. אני לא מדבר על ההיבט המשפטי. נחזור לרחל, אחראית על מחלקת החינוך. אני שואל אותך, את שומעת את הדינמיקה של הדברים שהיו, לפני חמש שנים כשהגישו את הבג"צ חשבו אחרת. הם בדקו את הדבר ואני מוכרח להגיד שכשאני רואה את התמונות של מה שיש שם, את המיקום, אני יכול מאוד להבין שלא רואים בפתרון שם אידיאל. האם אי אפשר היה, או לא היה, מעכשיו, אנחנו הרי רוצים למצוא פתרון, קצת בראש פתוח לגשת, אתם כל כך השקעה גדולה עומדים להשקיע, מקום שההורים לא רוצים. האם לא כדאי לחשוב על לבנות משהו חדש.

אני מבין שאתם אומרים, מה שאמר חבר הכנסת דב חנין לפני כן זו נקודה מאוד חשובה. יש הבדל בין אם בתי ספר נמצאים במקום שלא טוב לבתי ספר להימצא, יש בדיקה של מקומות, אני לא יודע אם בדקתם את זה מבחינת הזיהום שיש במקום, אני מניח שכן, אני אגב על זה רוצה גם תשובה אחר כך, אם בדקתם את הנושא של הזיהום במקום הספציפי הזה. אבל מילא אם נמצאים בתי ספר במקומות כאלו, כי לפני שלושים או חמישים שנה שבנו את זה קודם כל היה פחות זיהום כי היו פחות מכוניות, ודבר שני אנשים לא היתה להם מודעות לעניין. עכשיו אתם רוצים באמת לקחת בית ספר, שמבחינתכם זה צריך להיות בית ספר לתפארת, דוגמא לכולם, ולשים אותו דווקא במקום שהיום אתם לא בונים בתי ספר חדשים כאלה.

כל בתי הספר הפרטיים שהוזכרו נמצאים שם באיזור אדוני.

שאלתי על בתי ספר חדשים שאתם בניתם, אם אתם היום הייתם בונים בית ספר חדש במקום הזה. לא, אתם אמרתם לפני כן ודאי שלא. אז אל תגידי ככה. בטח בנו בעבר אחרת.

אני הזכרתי, וגם זה עלה פה, את הנושא של בית הספר כעוגן לקהילה. בשכונות הערביות בעיר אין לנו מקום לבנות בית ספר. מהנדס העיר לא נמצא פה, אני לא יודעת אם יש שטחים חומים, כמו שנקרא במפות בטאבו. השכונות הן צפופות מאוד, זו אחת מהבעיות. זה לא שיש לנו שטחים ואנחנו מחביאים אותם ואנחנו אומרים לא, אנחנו נבנה כאן בית מלון ולא נבנה בית ספר. זה לא המצב, כבוד יושב הראש. לכן מה שאני אומרת, ובכל הדיאלוג שלי עם חברי העמותה, אני אומרת בית הספר הזה הוא בית ספר בהקמה. ואני באמת קוראת פה לכל החברים, אנחנו עוד נצטרך לשבת הרבה מאוד ביחד, אני אומרת צריך את השנים הבאות, הראשונות. כרגע אין פתרון. אין פתרון ואנחנו מחוייבים, על פי חוק דרך אגב, לשכן את בית הספר במבנה קבע. אנחנו מחוייבים כרשות מקומית. אני חושבת שאת השנים הקרובות אנחנו צריכים לעשות הכל להשקיע בתכנים, אתה כעסת שאמרתי את זה, ולחזק את בית הספר,

לא, אני לא כעסתי שאמרת את זה, אני אמרתי זה לא קשור לדיון של המקום.

וביחד למצוא אלטרנטיבות, ויכול להיות שיהיו. כרגע בוועדת החיפוש שהיתה בשנה וחצי האחרונות, בישיבות לא מעטות, שהיו יחד עם ראש העיר, יחד באמת עם האנשים הבכירים ביותר בעיר, יחד עם הנהלת מחוז חיפה במשרד החינוך,

האם חשבתם על הרעיון הזה לבנות בית ספר חדש?

זו לא אופציה כי אין שטחים.

האם עשיתם בדיקה אם יש שטחים?

אני אהיה זהירה. זה לא כל חיפה, הרב מלכיאור, כי אני לא חושבת שזה נכון לשכן את בית הספר בדניה. זה לא נכון. כי בית ספר בכל מקום שהוא נמצא צריך להיות עוגן לקהילה. זה נכון שחברי העמותה הציעו לנו מקומות על רכס הכרמל, זה נכון, אבל אנחנו לא חושבים שזה נכון. אנחנו חושבים שבית ספר חיוואר צריך לחזק את הקהילה שממנה הוא יצא.

אז למה הצעתם לפני כן שהם יהיו באמצע שכונה יהודית?

מכיוון שהם סירבו לקבל את נור.

אתה יכול לענות מה הבדיקות לגבי מידת זיהום האוויר?

עדיין לא נעשתה הבדיקה.

אין יכול להיות? אני לא מבין, יש פה טיעון חזק מאוד לגבי איכות הסביבה וזיהום אויר, ואתם כבר עומדים עוד מעט להכניס פה תלמידים, אתם עושים את כל ההכנות ולא בדקתם את זה?

אני פעם ראשונה שומע את הטיעון דרך אגב.

מעניין, זה כתוב בכל הניירת שאני קיבלתי לגבי המקום, בכל הניירת כתוב הטיעון הזה. מעניין, כי פעם ראשונה שאתה שמעת ואתה אחראי על זה כל כך הרבה זמן, תשעה עשר מומחים העסקת לעניין, לא העסקת אחד שאחראי לנושא של איכות הסביבה?

במרחק של מאות מטרים מבית ספר נור ישנם שני בתי ספר. אחד פרטי מאוד מבוקש ואחד ממלכתי. זה אומר שאנחנו צריכים את כל בתי הספר לסגור בעיר.

אני עכשיו מבקש, שאלות ספציפיות.

אני נציג משרד החינוך במחוז חיפה. לגבי, שמעתי מספרים שבית הספר הזה ננטש. זה לא מדוייק. בית הספר רק ב-98' הפסיק לפעול. עד 98' בית הספר היה קיים. הם הגישו את הבג"צ ב-2003, זה בסך הכל שבע שנים פער זמן. זה לא ננטש שלושים שנה. אני יש לי ותק שלושים שנה ואני ליוויתי את בית הספר מאז שהוקם.


נקודה שנייה, אני שמעתי כאן דיון, אני מכבד את כל הנוכחים, אני מכבד את כבוד הרב וגם חברי הכנסת, שכחתי בהתחלה ואז אני מחוייב לומר את הדברים האלה, בעתירה שהעמותה הגישה חתמו נציגי העמותה, יחד עם משרד החינוך, ויש משפט שאני רוצה גם שאתה וחברי הכנסת יכירו אותו. "הצדדים הסכימו כי הקמת בית הספר, גיוס והכשרת המנהל וצוות המורים וגיבוש התכנים והתכנית הפדגוגית מצויים כמובן מאליו בהתאם לחוק בסמכות המשיבה מספר 2, שזה משרד החינוך. אם זאת הובעה נכונות ורצון מצד המשיבים לשיתוף פעולה עם עמותת החיוואר בתהליכי הקמת בית הספר." ולכן אם הוא בית ספר ממלכתי אז כל חוזרי המנכ"ל צריכים לחול עליו כמו שאר בתי הספר במדינת ישראל.

סליחה אדוני, אף אחד לא טען אחרת.

שמעתי קצת אמירות,

אני לא יודע איזה אמירות שמעת, אני לא שמעתי שום דבר. אבל אתה יכול לתת לנו קצת גישה של משרד החינוך,

אני מנהל אגף החינוך הערבי, אני אחראי על החינוך הערבי במדינה. ראשית אני רוצה לברך על היוזמה של הקמת בית הספר. אנחנו במשרד החינוך תמכנו וממשיכים לתמוך בהקמת בית הספר, זאת יוזמה מבורכת והרעיון להקמתו הוא חיובי מאוד.


דבר שני אני רוצה להתייחס, היום קיימת למשרד החינוך מחוייבות כלפי החינוך הציבורי. היום קיימת מדיניות במשרד לחזק את החינוך הציבורי, לחזק את בתי הספר הממלכתיים, וחיוואר הוא אחד מבתי הספר הממלכתיים של משרד החינוך גרידא בשיתוף פעולה עם ועד ההורים.


אנחנו כמשרד החינוך הצענו מספר אלטרנטיבות בקשר לסוגיה של המבנה. סוגיה ראשונה, אנחנו מכירים, בהרבה דברים, ואתה היית גם כן כבוד הרב מלכיאור סגן שרת החינוך, ואתה יודע בדיוק שהמשרד ברגע שהעירייה מקצה אדמה ומגישה פרוגרמה, אנחנו יושבים עם העירייה ואנחנו בודקים, אם יש צורך אנחנו מאשרים בינוי.


לגבי המבנים שאתם הצעתם משרד החינוך בישיבה שהתקיימה בלשכת המנכ"ל, אנחנו אמרנו אנחנו יכולים להשתתף בשכירות או שהמשרד יכול להשתתף גם כן בנושא של השיפוץ והקמת המבנה. ולכן מבחינתנו כעמדת המשרד היום שאנחנו צריכים למצוא פתרון לתלמידים האלה לפני הראשון לתשיעי.


אני רוצה להגיד לכבוד הרב שאני צר לי מאוד שבתקופה האחרונה, אני שבוע ימים עוקב אחרי התקשורת. מה שקורה, עיתונות, ניגוח, דברים שהם לא אקטואלים.

מה לא אקטואלי?

כל הדברים הלא נעימים שמתפרסמים בתקשורת כאילו שמשרד החינוך,

כשיש מאבק אז אנשים כותבים בעיתון.

אנחנו לא אמרנו בעמדתנו כמשרד החינוך שבית ספר נור הוא בית ספר פסול. אנחנו אמרנו שצריך להתאים את המבנה, המבנה הזה צריך לעבור את כל הבדיקות, כל הנושא של הבטיחות, כל הנושא של אישורי הנדסה, כל הבדיקות שעכשיו הציגו, ואחר כך המשרד יאשר את המבנה. המבנה צריך לעמוד בסטנדרטים שנקבעו בהתאם לכללים של משרד החינוך. ברגע שהמבנה יעמוד בסטנדרטים אני חושב שאנחנו תומכים בהצעה הזאת.

אני חייב לומר לכם שאני נעשה יותר ויותר מודאג מרגע לרגע בדיון הזה, כי אני תוך כדי הדיון גם מסתכל בתסריטים שאתם הבאתם לנו, ואני מצטער קודם כל שאין שם קנה מידה, כי אני רגיל לקרוא תסריטים עם קנה מידה, אבל אני מנסה לצרף את התסריטים לתמונות, ובתסריט בסך הכל אני רואה, כי אני הרי תקוע, מה אפשר לעשות, בשאלת החצר, חצר העמודים הזאת, שהיא נראית לי, אפילו אם לא היה שום נימוק אחר, לא היה שום נימוק אחר, על זה צריך להפיל את כל הרעיון. אז אני מסתכל בתסריט ואני אומר לכאורה יש חצר מצד דרום, שהיא אולי יכולה לתת איזו שהיא תשובה. אני מסתכל בתמונות, במבט מצד דרום, ואני רואה שהמבנה, אני מזמין את כולכם להסתכל מצד דרום, המבנה אין בו שום דבר מצד דרום. זה החצר, השני מטר האלה? כשאני מסתכל בתצ"א ואני מנסה לראות, כיוון שאין שם קנה מידה, מה שטח החצר שאתם מציעים לבית הספר אני לוקח את המכוניות, יש בתצ"א מכוניות, תסתכלו בתצ"א היטב, תראו מכוניות, תראו שהחצר היא בגודל שמתאים לארבע או חמש מכוניות.


אם אין חצר אמיתית, התשובה היחידה לחצר זו חצר העמודים. חצר העמודים היא לא חצר, היא לא אפשרית, זו לא אופציה בשום מקום לדעתי, בוודאי לא בחינוך מתקדם. אדוני הממונה על הנכסים הציבוריים בחיפה, אם זה המצב בכל בתי הספר בחיפה אז יש לנו בעיה רצינית בחיפה. אני מציע שתגיעו לפה כל שבוע ובואו נחליף את כל בתי הספר בחיפה. כרגע אבל אל תביאו למקום כזה בית ספר חדש.

אבל אני אומר מעבר לזה, חבל שאתם הולכים להשקיע כסף במבנה הזה. ממש חבל לי, אני חושב שאתם עושים טעות. אני לא יודע מה השיקולים מאחורי זה, אני בטוח שיש לכם שיקולים כאלה או אחרים, אבל אני אומר לכם, כמי שרואה את התצלומים והתמונות.

אתה יכול לענות לגבי גודל החצר?

אין לי את הנתונים,

איך יכול להיות שאין לך נתונים, באים עם התכנית לבית ספר חדש ואין לך את הנתונים?

השטח כולו הוא 2.1 דונם.

אתה אומר לנו שאתה בדקת עם תשע עשרה מומחים שהעסקת לעניין,

זה שמונה עשרה,

אתם לא נותנים לנו קנה מידה, אתם לא בדקתם את גודל החצר, מה בדקתם?

זה תכנון עקרוני פרוגרמתי,

אבל אתה אומר משרד החינוך הם דורשים בראשון לספטמבר,

לא לראשון בספטמבר, אנחנו נבנה שישה חודשים.

שאלה קצרה לגברת רחל מתוקי, האם את יודעת על מכתב שיצא מעיריית חיפה במרץ 2005, מעיריית חיפה אלינו, שמדבר על הגנים 7, השטח הזה שאנחנו מדברים עליו בתור אופציה, אם את יודעת על מכתב כזה כן או לא, יש לנו את זה. שאלה שנוגעת באותו נושא, הרב מלכיאור, האם את יודעת, קיבלנו מידע שהוא עדיין לא במאה אחוז מוכח, אבל האם את יכולה להסביר לנו משהו על התכניות העתידיות של השטח הזה, של הגנים 7, שזה בדיוק הרב מלכיאור נמצא ליד איזה קניון בשם הסיטי-סנטר בחיפה, ששם באמת עלות האדמה היא מאוד גבוהה, האם ידוע לך משהו על בניית בית מלון מפואר באזור הזה.

פה כתוב, זה מכתב למנהל העמותה, ממנהל המטה לתנופה בחינוך הערבי, עם העתק לכולם. ופה בהחלט כתוב כאופציה את המבנה ברחוב הגנים 7, מותנה בפינוי בית הספר להשתלמויות מורים.

אני ציינתי את זה שזה הוקצה לפני למעלה מעשרים שנה,

אבל את לא ציינת את זה שזה אופציה ריאלית,

זה לא אופציה ריאלית,

אבל זה כן, כתוב פה שזה אופציה ריאלית.

זה אולי היה ב-2005 אופציה ריאלית. במהלך השנה האחרונה, שאנחנו בדקנו את כל האופציות,

אז חבל שסגרתם את האופציה, אם זאת היתה אופציה לפני שנה,

היא לא אופציה שניתנת למימוש בשנים הקרובות.

אבל היא היתה אופציה לפני שנה והיום היא לא, כי סגרתם את האופציה.

זה לא שכירות, זו הקצאה של מבנה לצרכי חינוך,

אבל אתם סגרתם את האופציה שמבחינת העמותה זאת היתה האופציה העדיפה. עוד שאלה,

אותה השאלה שבעצם חלקת האדמה הזו האם היא כן או לא, ואנחנו יש לנו קצת מידע על זה שזה יהפוך להיות בית מלון, שכאילו השטח הזה בדרך למכירה.

זה שמועה וזה לא רלוונטי. זה לא בדרך למכירה.

הקרקע בגנים 7, איפה שאנחנו דורשים כן להיות שם, שהעירייה הולכת בתקופה הקרובה כן למכור את זה.

ממש לא. המבנה הזה ברחוב הגנים הוקצה למטרות חינוך. לא יכול להיות משהו אחר. נהפוך הוא. משרד החינוך,

אז השמועה איננה.

משרד החינוך דורש את המבנה לפסגה, יש בחיפה בעיה של מקום לפסגה, שוב, זה אחד מחמש הפסגות בארץ, שגם המטרה שלהם זה להכשיר סגלי הוראה, ומשרד החינוך ומחוז חיפה דורש מעיריית חיפה את המבנה ברחוב הגנים לשכן את פסגה ואנחנו לא מצליחים גם את זה לעשות. כבר ההסכם בין עיריית חיפה לבין העמותה להכשרת עובדי הוראה הוא כזה שאנחנו לא יכולים להוציא אותם. ככה שזה לא דיון לא לפסגה ולא לחיוואר.

הצילום הזה הוא צילום מהאוויר. הוא מטשטש את הדברים. יש פה רחוב העצמאות שיש בו תחנה לניטור זיהום אוויר תחבורתי, אחד המזוהמים ביותר בעיר חיפה. אחריו רחוב אלנבי שהוא ציר תחבורה ראשי, שמנקז את העיר התחתית לכיוון הקריות. עליית ציון שזה כביש חד סטרי. אחריו יש את הכביש הזה. החצר כאן היא חצובה בתוך ההר. הילדים שיעמדו מתחת לקומת העמודים העיניים שלהם ייפגשו בקירות.


הטענה נגד הגנים 7, אנחנו הצענו את הגנים 7, מר יונה יהב אמר שהגנים 7 זה לא מתאים לכם. זה אותו שטח של הנור, אתם לא תצטרכו פה. זו אחת הטענות של מר יונה יהב. הוא אמר שהוא לא מתאים. אם אתם כל כך משוכנעים שבית ספר נור, לו הייתם משוכנעים שבית ספר נור ראוי עד כדי כך שלחצתם על העמותה ועל ההורים דרך משחק של החלפת המנהלת המוצלחת בבית הספר, עד כדי כך, לחצו אפילו על המנהלת ועל צוות המורים שיצאו בהצהרה פומבית נגד ההורים, בעד בית ספר נור.

זו האשמה כבדה מאוד.

אני חושבת שכל מה שעולה מהדיון הזה אני מרגישה שיש אטימות מוחלטת מצד העירייה. וזאת גם הבעייה אני חושבת. עכשיו הם יצאו, יחזרו לעירייה, ואני מרגישה ששום דבר לא חילחל. עדיין תהיה אטימות. הם יחזרו לשם, ידבקו עדיין באותו פתרון שהם מציעים, ובסופו של דבר הילדים ישלמו מחיר. גברת רחל אומרת שהיא לא יודעת על שטחים. היא אומרת אין שטחים לבנייה. מצד אחד הם מציעים בשכונה יהודית, אחרי זה אומרים רוצים עוגן בקהילה, זה אוכלוסיות אגב שהן לא חלשות, הן מוחלשות. אז השימוש גם בטרמינולוגיה לפעמים מאוד פוגע.


השאלה באמת, גם ככה עוד שישה חודשים לא יהיה פתרון קבוע, מה אפשר לעשות בשישה חודשים, אפשר לעשות המון. אפשר גם לבנות מבנה חדש, להשקיע באמת במבנה חדש, ואני בטוחה שאם יהיה מאמץ מצד העירייה, וחייב להיות מאמץ, כן תמצאו שטח. אני חושבת שאם יש נכונות מצד העירייה למצוא פתרון אתם יכולים למצוא פתרון. אבל כנראה שיש אטימות, שבעיניי היא לא מובנת. נדבקים בפתרון אחד ולא עושים שום דבר.

השאלה שלי לגבי הפתרון הזמני, אנחנו שמענו בדרך עקיפה, ולא יידעתם אותנו, שזה עומד להיות מקום שנקרא בית ארדשטיין. זה מקום שנמצא בתוך הוואדי. יעבירו אותנו למקום זמני עד שהבניין של נור ישופץ. הרי טוען המהנדס פה שזה ייקח שישה חודשים. ההערכה שלי שזה יכול לקחת עוד הרבה חודשים. אני שואל שאלה ספציפית, מבנה של בית ארדשטיין האם ידוע לך שאין בו בכלל חצר, אנחנו לא מדברים עכשיו על חצר מתחת לקומת עמודים, אין בו שום חצר. זו שאלה ראשונה.


האם ידוע לך שבין ארכיון העיר לבין מה שנקרא מיתחם הבית הנוצרי, איפה שאנחנו יושבים עכשיו, יש שטח אדמה מאוד גדול, וגם מאחורי ארכיון העיר בכל השטח הזה יש שטח אדמה, שבזמנו נבדק על ידי העירייה האופציה לבנות לבית ספר חיוואר מבנה חדש, והטענות בדו"ח של מהנדס העיר נגד זה היה אך ורק בגלל שמייעדים את זה לכל מיני תכניות אחרות. האם ידוע לך על שטח כזה שקיים, האם ידוע לך רחל שמשמעות הדבר של העברת בית הספר לנור והחלפת המנהלת, שהיא עשתה עבודה נפלאה בשנתיים האלה, למעשה יסתום את הגולל על כל הרעיון של חיוואר, בעצם ההורים, עד שנבנתה מערכת אמון עם המנהלת הקיימת, שעשתה עבודה, וההעברה לנור, בעצם ההורים שהגיעו מהחינוך הפרטי תשעים וחמישה אחוז מהם פשוט לא יגיעו. יחזרו למערכות הפרטיות. והאם ידוע לך שבעירייה אמרו לנו בכל מיני דרכים תלכו לפרטי. אם אתם רוצים רשמי, בתנאים שלנו. אנחנו הבוסים פה. או שתלכו לפרטי.

קודם כל אני מוחה על האמירה שאנחנו אטומים. אני חושבת שכמות הפגישות שהתקיימה עם חברי העמותה, ואני חוזרת ואומרת, ברמה של ראש העיר ושל הנהלת משרד החינוך בחיפה היא חסרת תקדים לגבי כל בית ספר אחר, והאמינו לי, יש לנו מספיק בעיות. בחינוך הממלכתי דתי בעיר יש לא פחות בעיות מאשר במגזר הערבי. אני מטפלת, אני כאחראית על מערכת החינוך בעיר חיפה,

אבל אולי תחושת האטימות, אני עקבתי אחרי הדיון היום, לא היה עמדה לפני שנכנסתי פה, אני לא ראיתי פה פתיחות מצדכם. אולי מספר הישיבות לא תמיד הדבר הקובע, גם התוכן של הישיבות והניסיון קצת להיפתח אולי לעוד אפשרויות, זה מה שקובע אם זה נקרא אטום או לא אטום. אני רק אומר לך את זה, זה לא מספר ישיבות, ואין לזה שום רלוונטיות מה הבעיות בממלכתי דתי בחיפה. נשאלו כמה שאלות ואני מבקש ממך לענות עליהן.

אני אענה, אבל אני לא יכולה, אני חייבת להתייחס לנושא של האטימות. זה לא שלא היינו פתוחים. הוצעו שבע אלטרנטיבות על ידי העמותה. לא היתה אלטרנטיבה שלא נבדקה. אז היום יש תחושה של אטימות. הכל נבדק אחד לאחד.


לנושא של המנהלת אני לא מוכנה לענות, זה לא לכאן. מי שממנה מנהלים בבתי ספר מוכרים רשמיים זה משרד החינוך. ברור שיש לנו עמדה, ישנה ועדת יועצים שישבה והמליצה, זה לא חוקי, מכיוון שמנהלת בית הספר עוד לא נבחרה ולא הודיעו לה אין לי שום סמכות לומר מה היה בתוך ועדת היועצים. וזכותנו הלגיטימית בוועדת היועצים להביע את עמדתנו, ואני לא מוכנה לומר אותה פה. זה לא מן העניין, השיקולים הם פדגוגיים, מקצועיים גרידא.


לגבי השיכון של בית הספר, לא בכדי ההורים עדיין לא קיבלו מכתבים מאתנו בדיוק לאן הם עוברים. אנחנו בודקים כמה חלופות, ואחת החלופות הראוייה ביותר תשכן את בית הספר עד שבית הספר יהיה מוכן.

את יכולה להודיע להורים שלא יהיה בית ספר שאין בו חצר?

כן. הזמני, כן, בהחלט אני יכולה להודיע. לא סתם לא הודענו, אתה מבין, יש פה הרבה שמועות, אני לא רוצה להתייחס לשמועות.

אדוני, קיבלת תשובה, זה לא יהיה במקום הזה שאין שם חצר.

הלוואי שכל המסע הארוך הזה שעברנו יחד היה מסתיים אחרת. אני חושבת שאחרי הישיבה של ועדת החינוך ואחרי האחד בספטמבר ועוד הרבה שנים נצטרך לעבוד בדיאלוג נכון ובשיתוף פעולה למען הילדים של ההורים שהם התלמידים שלנו. זה לא נוח לי להיות פה, ותאמינו לנו שהיינו רוצים להיות במקום אחר. אבל המשא ומתן היה באמת ארוך, והכל מוצה.

אני ביום האחרון של הלימודים קיבלתי מכתב מגב' מתוקי שבית ספר חיוואר עובר לבית ארדשטיין,

אבל היא אומרת באחריות בפני ועדת החינוך,

עוד לא הודענו בצורה רשמית כי אני בודקת כמה חלופות.

אני קיבלתי מכתב כזה. כולנו קיבלנו מכתב. בנוסף ציינו שם שבדצמבר המבנה עובר לבית ספר נור. הורים מודאגים. זה עושה להם פשוט זעזוע. גם שמעו על המנהלת עכשיו, יש גם כן כל מיני דיבורים שהולכים למנות מנהלת אחרת לבית הספר בהמלצת העירייה, וזאת עמדת העירייה. זה מה שאנחנו שמענו, באחריות מלאה אני אומרת, זה מה ששמענו מעיריית חיפה.

מנהלת מחלקת החינוך עכשיו מכחישה את זה. גם אם היה מכתב, זה לא קיים. לא יהיה העברה למקום הזה. אז לפחות בנקודה הזאת.

בנוסף הורים מודאגים שומעים גם נור, גם מחליפים מנהלת, מתחילים לחפש אלטרנטיבות. היום מחפשים אלטרנטיבה בפרטי מאיפה שבאנו, לממלכתי. וזה מאוד מאוד פוגע. זה מאוד פוגע במעמד של בית הספר, במוניטין שלו, שכל פעם מזעזעים. זה מאוד מזעזע, זה מסוכן מאוד. עוד פחות מחודשיים מתחילים שנת לימודים, אין מבנה, יש כל מיני סימני שאלה סביב המנהלת, זה לא יציב.

המכרז שנעשה לבית ספר חוואר יש בו ארבעה חברים על פי חוזר מנכ"ל, נציג עירייה, נציג של משרד החינוך, נציג מטה ונציג ההורים, והיתה שקיפות, וכל אחד הביע את דעתו. לא היתה כפייה.

אני יוצאת יותר מודאגת היום. אני רוצה לשאול אתכם, אם לכם היו ילדים, ואני שואלת את זה בהחלט, הייתם שולחים אותם לאותו בית ספר, על פי כל מה שישנו פה, ואני גם עברתי, אני לא מהנדסת, בדורנו, יכול להיות שבדור שלי, שאני למדתי, לפני שלושים וחמש שנה ההורים שלי היו מסתפקים ולא מוחים. אבל אני היום, גם כאמא לבנות שלי לא הייתי ממליצה. ואני גם שואלת אתכם.


הייתי גם מציעה, ואולי זאת הבעיה, אם אין לכם תשובה אחת, שכל אחד עם עצמו, אולי באמת יש פה איזה ניסיון חדש של מערכת ציבורית אזרחית שהיא בעצם דורשת אינטראקציה אחרת, עם ממסד ועם עירייה, וכדאי לשנות גם את הכללים. אני גם לא מתרשמת מהאווירה. האווירה היתה קשה מאוד מבחינת הפתיחות, אני גם ישבתי בצד, אני מסכימה עם אדוני היושב ראש, אני מהצד פה, האווירה היתה מאוד קשה. אני לא חשתי, אפילו מהצד לא שלך, של תושב פה, שיש איזה נכונות גם לבוא לקראת, בהחלט, במודל אחר של התנהלות עם תושבים, שיקבלו באמת את המקום העיקרי כשווים בין שווים, ולא כמנגנון על שמכתיב שצריך לשנות אותו גם בזה וגם בדברים אחרים היום.

אני כאן קצת שופך מהניסיון המקצועי שלי. זה לא מקום מתאים לבית ספר. אם מחפשים עוגן, יש פה קוץ, זה לא עוגן, לא לקהילה, זה לא מתאים לבית ספר, לא עכשיו, וזה גם לא ראוי להשקיע בו ולפתח אותו בעתיד. כי אם מדברים על תכסיות קרקע ועל אחוזי בנייה זה יספיק לשלוש ארבע כיתות וזה הכל. זה מגיע לשיא הקיבולת, וזה נפסק, חבל על כל גרוש ששופכים כאן.


יש לי הרושם כאן שבית הספר עובר שני זעזועים. זה בעניין המנהלת וזה בעניין המבנה. ואני חושב שמן הראוי שגם משרד החינוך וגם העירייה יקחו בחשבון את שני המרכיבים האלה ביחד, למזער את הנזק, להתייחס לעניין מינוי המנהלת באופן, בדיאלוג, הרי כל הנושא כאן זה דיאלוג, ומה שמתנהל כאן זה לא דיאלוג. ולכן אני חושב שמן הראוי שיהיה דיאלוג, גם בעניין המנהלת, ואני מדגיש, וגם בעניין בית ספר, ולפחות למצוא פתרון ביניים ולסמן מטרה, בעוד שנה, שנתיים, שהעירייה ומשרד החינוך ימצאו מקום ראוי. זה לא מקום ראוי גם אם ישפכו את כל הכסף שבעולם, מזה לא יצא בית ספר.

בקשר לשאלת האמא שהיה מכתב או לא היה מכתב בקשר להתחלת שנת הלימודים החדשה, האם יש תאום עם ההורים, עם העמותה, איפה מתחילים ללמוד בשנת הלימודים החדשה בתקופת המעבר, עד שתמצאו מקום חדש?

זה לא שיש לנו מאה אופציות ואנחנו אומרים בואו נבחר. אנחנו בודקים כמה וכמה אופציות, זה לא פשוט, ואני מקווה שאחת האופציות תהיה ראוייה ואנחנו נודיע. זה לא שיש לי מבחר של אופציות. מכיוון שברמה האישית, תראו, אני למעלה מעשרים שנה נמצאת בחינוך בתפקידים שונים. מעולם לא הייתי ברמה האישית במצב שאני נמצאת בו. אני יכולה לומר לכם שרק אתמול, אתה אומר תאום, רק אתמול ילדים קטנים החזיקו כרזות עם משהו שכתוב עלי באופן אישי, משהו שכתוב על ראש העיר באופן אישי, אני לא מוכנה לומר מה, אנחנו מותקפים כל יום בתקשורת, אנחנו לא נמצאים כרגע במצב של דיאלוג. אנחנו נשמח להימצא במצב של דיאלוג, כמו שהיה עד עכשיו. אנחנו יותר מנשמח. אבל זה לא המצב כרגע.

אני חושב שאת לא צריכה לקחת רק כדבר שלילי. זה שיש מאבק ציבורי, כמובן אם יש פגיעה אישית ולא עניינית זה בודאי דבר שלא מתקבל על הדעת. אבל זה שיש מעבר ציבורי, הרי זה חלק מהרעיון של בית ספר דמוקרטי זה לערב תלמידים והורים ומורים, ואת שומעת פה, הלוואי על כל בתי הספר בישראל הלוואי מעורבות כזאת ואכפתיות כזאת של קהילה של הורים ותלמידים, זה חלק מהרעיון. אתם לא צריכים לקחת את זה רק במובן שלילי. כמובן שזה לא נעים כי הם רוצים משהו אחר ממה שאת רוצה, אבל לא רק לקחת את זה כדבר שלילי, רמת המעורבות הזאת. ויש פה חרדה אמיתית, ולא הייתי לוקח את זה כדבר קל, אם הייתי במקומך. האיום, מכל הכיוונים, התחושה שבגלל שזה בית ספר מוכר ורשמי, שלא כמו רוב בתי הספר הדמוקרטיים בישראל, אתם רוצים להכתיב פתרונות. ולא רק בנושא המבנה. אני מרגיש את זה בשאלות אחרות במשך הדיון הזה. יש לכם זכות, נכון, משרד החינוך ביחד עם העירייה יש להם זכות להכתיב פתרונות. לא זו הדרך לטפל, בדרך חכמה, זה שיש זכות זה לא אומר שיש חובה, זה יכול להרוג בדרך את בית הספר. הרעיון שאתם אמרתם, ויפה אמרתם, שזה דבר כל כך שאתם רוצים לקדם. אני מרגיש קצת שאתם רוצים שזה יהיה פה עוד בית ספר רשמי, ערבי, לא פרטי, אבל כל הרעיון של השותפות, של הדמוקרטיה וההומניזם להרוג בדרך. כי אי אפשר להכתיב דמוקרטיה, בדמוקרטיה חייב להיות רמה של דיאלוג. ואין פה. יכול להיות שהיו גם דברים בוטים ודברים שאני לא מכיר אותם בעבר שגרמו לשני המונולוגים פה להתקיים, אבל הם לא מתקיימים בצורה של דיאלוג.

אני ישבתי עם ועד ההורים ואחר כך ישבתי עם ראש העיר בשיחה די ארוכה בעניין הזה, וחשבתי שראוי ששני הצדדים יתכנסו יחד והם אכן התכנסו והישיבה עלתה על שרטון. אני חושש שאדוני היושב ראש קלע למטרה גם בישיבה הזו בעצם העובדה שיש פה כאילו הרגשה של משחקי כבוד. כאילו יש אנשים שהם נרתעים מביקורת, ואני חושב שזה לא נכון. ראש העיר הוא ראש העיר של כל האזרחים, כולל אלה שבחרו בו וכולל אלה שלא בחרו בו. עד כמה וכמה כשהאוכלוסיה הערבית בחרה בו באחוזים,

זה לא רלוונטי.

זה ועוד איך רלוונטי, באחוזים מביכים. לא שאני אומר שהוא לא מוכשר, הוא מוכשר. אני יכול לקדם את זה, אני רוצה לעזור לקדם את העניין. אני חושב בצד הסיכום טוב יעשה יושב ראש הוועדה אם ייכנס הוא אישית לעובי הקורה, בנוסף לחברי כנסת אחרים, ולא רק לקבל החלטה הצהרתית אלא ליזום מפגש שגם אתה תשתתף בו, אפילו בעיריית חיפה, ויהיו שני הצדדים שם, ואני חושב שאנחנו גם כן יכולים לתרום, גם מתוקף הקשרים שלנו עם האנשים שאמונים על בית הספר וגם בתוקף הקשרים בעירייה.

אז קודם כל ברוך שכיוונתי לדעת גדולים כי זה באמת מה שרציתי עכשיו להגיד,

אז גזלתי לך, אני מתנצל,

לא גזלת לי, אני אומר, ברוך שכיוונתי לדעת גדולים. אז קודם כל אני חושב שאנחנו מצד הוועדה מצטערים על הנתק בדיאלוג, בין העירייה לבין עמותת ההורים. נתק בכל הרמות של קבלת ההחלטות. אנחנו, אני חושב שאני יכול כמסקנה למה שנאמר פה, אני לא רוצה לסגור שום אופציות כי אם אנחנו נמצאים בדיאלוג אז אי אפשר לסגור אופציות. אנחנו חושבים שהפתרון של לעבור לנור זה יכול להיות רק אחד מסדרת פתרונות. זה לא יכול להיות האלטרנטיבה היחידה. ואני חושב שצריך בצורה הרבה יותר אינטנסיבית, ומהר, כי אין זמן, זה שאנחנו נמצאים עכשיו באמצע יולי ואתם לא יודעים איפה התלמידים עוברים בראשון בספטמבר זה מצב גרוע, וזה שאתם אומרים להורים שעד דצמבר ינואר יהיה כבר מוכן והכל זה גם לא נשמע משכנע. צריך להיכנס לתהליך מואץ.

אני מציע, עם ועדת החינוך, אני מוכן גם אישית, יש לי יחסים הטובים ביותר עם ראש העיר בחיפה, אני מוכן גם אישית להיכנס לזה יחד עם חברי הכנסת שהם חברים בוועדת החינוך, וחברי כנסת אחרים שאכפת להם מהנושא הזה, יחד עם העמותה. זה חייב להיות במשותף, לתהליך אינטנסיבי לחפש אלטרנטיבות, שהן גם עונות על הדרישות הפדגוגיות וגם על הדרישות הסביבתיות. ואני הייתי כן חושב שמאוד מאוד כדאי לבדוק, בראש פתוח, לבדוק אם בכל זאת יש שטח שאפשר לבנות בית ספר חדש ובאמת להפוך את בית הספר הזה לדוגמא בשביל כל המגזר ובשביל יהודים וערבים כאחד בחיפה, ובאמת להפוך את זה לדבר של שיתוף פעולה במקום דבר של עימות, שעלול חס ושלום לסכן את המשך קיום בית הספר. אני חושב שאם המסקנה הזאת מקובלת עליכם, פשוט פה חברי הכנסת יש להם זכות לקבוע, אם זה מקובל עליכם אז זאת ההחלטה שלנו. אנחנו נעביר את זה לראש העיר ולמשרד החינוך, אני מציע פגישה ולאו דווקא סיור, כי אני חושב שסיירנו דרך כל התמונות לפחות,

אני מאוד אשמח שתבואו, אני דווקא שמחה על הסיכום הזה.

בסדר, אז אני שמח שכל הצדדים שמחים על הסיכום ואנחנו יכולים להודות על המוגמר. תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:00