PAGE
1
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

4.7.2006

הכנסת השבע-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב ראשון
פרוטוקול מס' 36

מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

שהתקיימה ביום שלישי ח' בתמוז תשס"ו (4 ביולי 2006) בשעה 12:00

הצעת חוק אימוץ ילדים (תיקון מס' 4), התשס"ג-2004.

חברי הוועדה: משה שרוני – היו"ר

מרינה סולודקין

עו"ד פרץ סגל – ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

עו"ד דפנה גלוק – ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

עו"ד אילת ששון – הלשכה המשפטית, משרד הרווחה

עו"ד רינה נשר – לשכה משפטית, משרד הפנים

עו"ד אדווין פרידמן – לשכת עורכי הדין

עו"ד אביבית ברקאי-אהרונוף – המועצה הלאומית לשלום הילד

פרופ' אליעזר יפה – בית-הספר לעבודה סוציאלית, האוניברסיטה העברית

ג'ודי וסרמן; אריקה וסר

וילמה מאור

שרון רפאלי

הצעת חוק אימוץ ילדים (תיקון מס' 4), התשס"ג-2004

אני פותח את הישיבה בעניין הצעת חוק אימוץ ילדים (תיקון מס' 4), התשס"ג-2004. מי יציג את העניין?

מדובר בתיקון של חסר בנוגע לאימוץ ילדים, כאשר בני זוג ישראלים הם תושבים במדינת חוץ ומאמצים שם ילד. החוק הישראלי לא מסדיר איך בישראל מכירים באימוץ שבוצע במדינת החוץ. יש לנו אמנם חוק אכיפה והכרה בפסקי חוץ, אבל לפי פסיקה של בית המשפט העליון לפני כמה שנים, הוגבלה האפשרות להכיר באימוץ ובכל פסקי הדין הדומים לכך, שנקראים "פסקי סטטוס" רק כאשר יש הסכם בין מדינת ישראל לבין אותה מדינה. אין הסכמים בין מדינת ישראל לבין מדינות אחרות בנושאי סטטוס, ולכן כרגע אין הסדר משפטי לעניין ההכרה בתוקף של פסק דין לאימוץ ילד במדינת חוץ. המטרה של החוק הזה היא להסדיר את החוק הזה. חוק האימוץ עוסק בשני מצבים: או באימוץ שנעשה בישראל או באימוץ שנעשה בחו"ל באמצעות עמותה ישראלית, כשהמבקשים הם תושבי ישראל. זה קבוע בחוק.

החוק שאנחנו מבקשים לחוקק מבקש להסדיר מצב שישראלים מאמצים במדינת חוץ בשעה שהם אינם תושבי ישראל, והם חוזרים למדינת ישראל. המינוח המקצועי לכך הוא הכרה ישירה בפסק חוץ. כלומר פסק הדין לאימוץ הילד במדינת החוץ, מעמדו במדינת ישראל הוא כאילו פסק דין שניתן בידי בית משפט ישראלי על אימוץ ילד. המטרה הכללית היא לאפשר בצורה ישירה וקלה להכיר בפסק החוץ, בלי שצריך לעבור את אותם מסדרונות שצריך לעבור בארץ כאשר באים לאמץ, בין אם מדובר באימוץ בתוך מדינת ישראל ובין אם מדובר באימוץ במדינת חוץ באמצעות אימוץ בין-ארצי כפי שהוא בחוק שלנו.

משרד הרווחה, בבקשה.

אין מה להוסיף.

את מסכימה עם המחלקה המשפטית?

בהחלט.

ד"ר פרץ סגל אומר שמדובר על הכרה ישירה של פסקי חוץ, ואני שואלת איך ההכרה הזאת נעשית. לפי ההצעה שלכם, אדם לא בא למשרד הרווחה ומבקש להכיר באימוץ שעשה בחו"ל, אלא הולך למשרד הפנים, לפי חוק מרשם האוכלוסין או חוק האזרחות, כדי לקבל מעמד, ובהזדמנות החגיגית הזאת פקיד הרישום בודק האם מתקיימים התנאים שלפי חוק האימוץ, ואם לא, הסעיף הזה נותן לו סמכות מאוד רחבה להפנות אותו לבית המשפט כדי שבית המשפט יכיר באימוץ. לכן האם לא נכון להסדיר את האימוצים שנעשו בחו"ל? זאת אומרת שאנשים יפנו למשרד הרווחה כדי שיבדוק את האימוצים שנעשו בחו"ל. אני מבינה שיש בזה בעיה מכיוון שיש סטטוס שנוצר בחו"ל, ובדרך כלל יש הכרה של סטטוסים שנעשו בחו"ל, ולכן אני מבינה שזה לא נעשה בהכרה ישירה, אלא עקיפה לצורך חוקי הרישום. אז ראשית, האם נכון שזה ייעשה דרך פקיד הפנים והאם נכון להשאיר לו את שיקול הדעת לאחר שהוא התייעץ עם פקיד סעד ראשי; ודבר שני, אם אנחנו רוצים לעשות הכרה של סטטוס אחר, האם נכון שייווצר שוני בין הסטטוס של אנשים ממדינות אחרות. אני מבינה שזה בא ליצור אחידות בסטטוס בישראל, אבל זה נושא שצריך לשקול.

אנחנו לא מחדשים פרוצדורה כי היא כבר קיימת. במקרה שבוצע אימוץ בין-ארצי בית המשפט בישראל לא בוחן את האימוץ. סעיף 8 לחוק הקיים קובע פרוצדורה דומה בכל מקרה שמאמצים באמצעות עמותה ישראלית, שפסק הדין שניתן לאימוץ במדינת החוץ יוכר במדינת ישראל בדיוק כמו במקרה הזה.

אבל אז נעשים הליכים מוקדמים מאוד ארוכים בישראל.

אלה שני דברים שונים. מדובר בכך שעמותה פרטית עשתה את התהליך, אבל מבחינה משפטית עבודת העמותה עדיין לא נותנת סטטוס משפטי לפסק החוץ. כלומר, מבחינת ההכרה בסטטוס אנחנו נמצאים באותו מעמד. גם שם מדינת ישראל איננה זאת שמאשרת את האימוץ, אלא העמותה מאשרת את הדבר הזה, בעוד שבמדינת ישראל משרד הרווחה אחראי על האימוץ. המטרה של החוק הנוכחי היא למנוע את פתיחת האימוץ מחדש, לפי הקריטריונים שקבועים לאימוץ בארץ, משום שבאותה מדינה שבה הם אימצו היו אולי קריטריונים שונים. לכן החוק הסתפק במינימום, שהאימוץ שבוצע במדינת החוץ אינו נוגע לטובת הילד ואינו נוגע לתקנת הציבור של מדינת ישראל. הוא הגביל את השיקול, לפי חוק האימוץ, אם האימוץ היה מבוצע במדינת ישראל: אין צורך בתזכיר, לדוגמה, לפי סעיף 22 לחוק, העילות שקבועות בחוק הן שונות מאלה של מדינת חוץ. אבל הסיבה היא שאנחנו מכירים במציאות מסוימת, שמדינה מסוימת אישרה את האימוץ ונתנה לו תוקף משפטי.

אנחנו לא פותחים את זה מחדש במדינת ישראל., לכן אין סיבה שפקיד הסעד יראה את זה. משרד הפנים צריך להתייעץ בקשר לכך עם משרד הסעד, וזה נקבע בסעיף קטן ג'. כאשר אלה ישראלים שחזרו או אנשים שעלו עכשיו לארץ, והם מגיעים להסדיר את מעמדם במשרד הפנים וגם את מעמדו של הילד המאומץ,משרד הפנים יצטרך לעשות את זה בהתייעצות עם משרד הרווחה. הוא יצטרך לעשות את זה לפי העילות שכתובות בחוק, הוא לא פותח את העילות האחרות שאולי שונות בדין בחו"ל ובדין בישראל. לכן חשבנו שדי בכך שמשרד הפנים, שבפניו מופיעים בני הזוג יתייעץ עם משרד הרווחה משום שמדובר בעילות מצומצמות, ואין טעם להעביר את כל התהליך הזה מחדש לבדיקה של משרד הרווחה, משום שהוא לא נועד לבדוק אימוצים שאושרו במדינת חוץ.

עד כמה שאני מבין, יש תמימות דעים בין משרד המשפטים לבין משרד הרווחה. אין כאן ניגודים.

אני מהלשכה המשפטית של משרד הפנים. לפי חוק מרשם האוכלוסין, תושב שאימץ ילד בחו"ל צריך להודיע לפקיד הרישום או לקונסוליה, כך שהפרוצדורה הזאת נותנת כלים לתת תוקף לאימוץ כבר לפני שהם חוזרים לישראל. הם יכולים לדווח לפקיד הרישום, ולא צריך התערבות של משרד הרווחה. הם חיים שם, אבל הם רוצים שיהיה לזה תוקף מהותי. כל עוד האימוץ לא מקבל תוקף מהותי הבעיות יכולות להיות יותר גדולות למאומץ. לכן הפרוצדורה הזאת מקילה יותר מאשר להטריח אנשים למשרד הרווחה.

אם בן אדם מאמץ לפי ההליכים באותה מדינה, הוא מגיע לכאן, הולך למשרד הפנים ורושם, וכל זה לא צריך לקבל אישור מאף אחד. זה הליך פשוט ונורמלי שצריך להיות.

אפשר אפילו להודיע לקונסוליה. אם הם חיים בארצות-הברית כמה שנים ומאמצים שם ילד, הם מודיעים לקונסוליה, היא בודקת לפי קריטריונים, ואם הכול בסדר האימוץ יירשם ויקבל תוקף.

באילו מקרים לא הכול בסדר? אנחנו מדברים על מקרים מיוחדים שהתעורר לפקיד משרד הפנים חשש ש"האימוץ מנוגד לטובת הילד או לתקנת הציבור הוא רשאי להתנות את מתן המעמד או את הרישום". אנחנו מדברים על דברים מאוד רחבים.

אנחנו מדברים על מקרים ספציפיים שטיפלנו בהם. למשל, זוג הורים בני 75 שאימצו תינוק. במקרה כזה חובה על פקיד הרישום לפני שהוא קולט את האימוץ להתייעץ עם פקיד סעד ראשי ולבדוק האם נבדקה כשירותם של המאמצים, לפי התנאים, כי אני לא יודעת באיזה ארץ זה נעשה, או הפרשי גילאים. היה לנו מקרה שהפרשי הגילאים בין המאמץ למאומץ היה 10 שנים, והיה אפילו מקרה של שנה וחצי. זה מקרה שנדון בבג"ץ בין אם זה אנשים שמבקשים לאמץ לצורך קבלת מעמד בישראל או בני משפחה שאין להם זכאות מכוח עצמם או אנשים חשוכי ילדים שלפעמים רשויות הרווחה דחו אותם פה, כמו: השירות למען הילד או עמותות, כי הם לא עומדים בתנאים או מכיוון שקיים עבר פלילי. פקיד הרישום חייב לעשות סינון לפני שהאימוץ הזה יקבל תוקף.

רציתי להוסיף שגם הסינון הזה נעשה בשני מישורים: לפקיד הרישום נדלקת נורה אדומה, והוא צריך לפנות לפקיד סעד ראשי לחוק האימוץ כדי לברר האם יש סיבה לכך שהנורה נדלקה. אם פקיד הסעד הראשי יסבור שיש כאן משהו שצריך להיבחן בחינה עמוקה יותר, אז המשפחה תופנה לבית המשפט. אם פקיד הסעד הראשי יסבור שזה לא משהו מהותי, כמו למשל פער גילאי של 15 שנים, והוא יגיד שבנסיבות האלה הוא לא רואה מקום לחשש, הוא יוכל לחזור לפקיד הרישום והאימוץ יירשם בלי להגיע לבית המשפט.

אני מהמועצה לשלום הילד. המציאות מוכיחה שעד שמגיעים לפסק דין בבית משפט לוקח זמן. במצב הזה לילד המאומץ אין סטטוס, אין אזרחות, ויש לכך השלכות לגבי זכות לחינוך, זכות לבריאות, וכהנה וכהנה זכויות שיכולות להימנע ממנו. מה המצב בתקופת הביניים הזאת? האם לא תיגרענה ממנו זכויות כלשהן.

שאלה טובה מאוד.

השאלה היא באילו סיטואציות: יש סיטואציות שזה נעשה בקונסוליה, ואז יכול להיות שזה במקרים של קטין ואפילו במקרים של בוגר - עם זה אין בעיה- -

כשהוא פנה כבר בחו"ל לקונסוליה וביקש שכשהוא מגיע לישראל המעמד שלו יהיה כפי שהוא מצפה שזה יהיה, ואז מתעורר חשש אצל פקיד הרישום, הכוונה היא שהוא יפנה לבית המשפט מחו"ל כדי לבדוק את האימוץ?

אני לא רואה אפשרות של דרך אחרת.

הפקיד שצריך לרשום הוא כל כך בקי בכל הנושאים האלה שהוא יכול להגיד שהוא לא מקבל? איזו השכלה יש לפקיד הזה?

הוא חייב להתייעץ עם פקיד סעד ראשי.

הרישום בחו"ל הוא עדיף. אני נתקלת כל הזמן במקרים האלה, ובדרך כלל אם הדברים נכונים אין חששות. זאת הדרך הכי טובה, לרשום את הילד בקונסוליה.

אבל כשמתעורר חשש הוא צריך לפנות לבית המשפט.

אני לא מבין שני דברים: באתי לקונסוליה כלשהי, הבאתי את כל המסמכים, המזכיר מאשר שזה בסדר. למה אני צריך לעמוד אצל הפקיד הזה שיגיד לי שיש לו חשש? למה הקונסול בדק ואמר שהכול בסדר, ובסוף איזה פקיד כאן אומר שיש לו חשש?

הקונסול מאשר כמי שהוסמך בידי משרד הפנים. היה לנו מקרה חריג של פער גילאים של שנה וחצי שהקונסול אישר בלי לשים לב. למעט מקרים בולטים של חריגה מסמכות- -

תעמידו אותו בבית דין משמעתי.

לא מעמידים לדין, אתה יודע. אף פעם לא מטפלים בדברים האלה.

במרבית המקרים כשהקונסול אישר זה אישור משרד הפנים, לא צריך לעבור עוד מישהו.

הפקיד כאן לא יכול להגיד "לא".

לא. האישור של הקונסול זה האישור של משרד הפנים. ייתכנו מקרים שנעשתה טעות, ומגלים אותה בדיעבד. אם הייתה טעות אי-אפשר להסתמך עליה. זה יכול לקרות גם לפקיד שנמצא פה- -

כל אחד יכול לטעות.

יהיו מקרים שהקונסול יגיד שיש לו חשש, והוא יעביר את זה להתייעצות.

מה שעושים בחו"ל לא מעניין אותנו כל-כך. אם הקונסול חושד, והוא רוצה להתייעץ, זה בסדר. אני מדבר על פקיד הרישום כאן. מה שקורה בחו"ל לא מעניין אותי.

מי שעבר את התהליך בחו"ל לא צריך לעבור אותו שוב בארץ.

זה היה חסר לנו.

זה מה שהם אומרים. הם אומרים שההחלטה של הקונסוליה בחו"ל היא החלטה שמסתמכת על משרדי הממשלה כאן, וזה מחייב.

אני מכירה הרבה מאוד דברים, ואני יודעת שבדרך כלל מי שעובד בחו"ל הוא מנוסה, ולכן בחשש הזה יש משהו מסריח. אבל אתה יודע, זה לא שהם דנים בדברים האלה- -

לך יש ניסיון עם הדברים האלה.

כן. אני אומרת שזה חוק טוב.

זה ממש לא פשוט.

אצל העם היהודי שום דבר לא פשוט.

הם הופנו על-ידי עמותה. העמותה היא מוכרת, ובתנאי שהיא יודעת מה החוק הישראלי, ושלו יעברו על החוק.

הבעיה היא שבסעיף 10 כתוב: "המטרה היא ליצור אחידות בחקיקה לעניין התנאים להכרה בישראל בצווי אימוץ זרים". יש סתירה מהותית: החוק בארץ לאימוץ ילדים בישראל הוא לא אותו דבר כמו האימוצים בחו"ל. יש מדינה סוברנית, ויש להם החוקים שלהם. משפחה מגיעה לחו"ל ומאמצת לפי החוקים של חו"ל. הפחד שלי הוא שזה יהפוך לדיון שני או לווטו על בית המשפט בחו"ל, ויעבירו אותם חזרה לבתי המשפט הישראליים כדי לאמץ פעם שנייה. זה מסוכן מאוד.

זה אומר שבן צריך לעבור פעמיים ברית מילה.

אין חשש כזה מכיוון שהחוק קובע חד-משמעית שפסק הדין שניתן בחו"ל מקבל תוקף מיום שניתן במדינת החוץ כאילו ניתן פה- -

בלי שאף מוסד בארץ יערער על זה.

באופן אוטומטי החוק קובע שיש מעמד. צריך לפתוח הליך רק כאשר במקרים מסוימים יש סכנה לטובת הילד, אחרת יש לזה מעמד כמו לפסק דין במדינת ישראל.

כתוב פה: "ניסיונות רבים להבאת ילדים תוך עקיפת הוראת חוק האימוץ".

הכוונה היא שאנשים שאינם זכאים, לפי חוק האימוץ, ועושים את האימוץ דרך עמותה דורשים שהוא יהיה תושב ישראל לתקופה מסוימת כפי שקבועה בחוק. אנשים שאינם עומדים בקריטריון הזה יגידו: בואו ניסע לחו"ל לחצי שנה, נאמץ ילד שם ונבוא לארץ.

כי יותר קל שם מאשר בארץ.

נכון. לכן החוק קובע מבחן שהוא צריך להיות בו-זמנית תושב אותה מדינה, ולא שנסע לחודשיים-שלושה ואימץ. יש מדינות שאתה יכול לבוא לשבועיים-שלושה ולאמץ ילד. יש הגבלה.

עם ישראל יודע איך להגביל את זה.

אני מאוד מבינה את פרופ' אליעזר יפה, מפני שיש מקרים שבארץ לא נותנים לסבים לאמץ אוטומטית נכדים. אני לא יודעת של מי הרעיון הזה כי זה גם לא הומני וזה גם טירוף. אבל בחו"ל אולטימטיבית קודם כל סבא וסבתא מאמצים, ואחר כך יתר המשפחה. אני רואה, שאנשים שלא נותנים להם אישור כאן יכולים לצאת לחו"ל ומשרד הרווחה שלנו יכול לשאול שאלות, ואת זה אני בטח לא רוצה. כל שנה יש לי מקרה או שניים בנושא הזה.

מה את מבקשת לתקן?

אני חושבת שלפרופ' אליעזר יפה יש פורמולה. הוא רואה את המלכודת בניסוחים של החוק, וצריך לדאוג שזה לא יהיה.

אני לא מציע שיהיה פשוט להחזיר את כל האימוץ לפקיד סעד בישראל.

גם לעניין הזה יש תשובה בחוק בסעיף קטן ב': גם אם יתקיימו התנאים, למעט התנאי שבפסקה 2 שכתוב: "איש ואשתו או על-ידי מאמץ", כפי שחברת הכנסת סולודקין אמרה שהאימוץ יהיה גם על-ידי סבא וסבתא, ובית המשפט יהיה רשאי לאשר את האימוץ אם במקרה כזה במדינת ישראל מכירים באימוץ. הרי לא נפרוץ את חוקי מדינת ישראל בגלל המקרה הזה.

אבל במדינת ישראל לא מכירים- -

זה לא מנוגד לחוק הישראלי כיוון שסעיף 3 לחוק קובע, שאם הורי המאמץ נפטרו המאמץ הוא מקרובי המאומץ או - - -. כלומר החוק יבדוק את זה, ובנוסף לזה סעיף 23 לחוק מאפשר לבית המשפט גם לחרוג מן הסעיף הזה. כל המקרים האלה יצטרכו להיבחן לגופם.

בבית המשפט.

למה צריכים לטרטר את האנשים לבתי המשפט? מה הטרטור הזה? לא יכולים למצוא מודל אחר? למה אנחנו צריכים להיות "אויבר-חוכם"? אנחנו צריכים לתת הקלה. והפרופ' מדבר על פקיד הסעד, כי יש לפקידי הסעד יש נשמה יוצאת מן הכלל בנושא האימוץ. זאת בעיה. צריכים עוד כמה תיקונים רציניים מאוד בנושא הזה.

החוק קובע תנאים, ומסת המקרים שיגיעו יעמדו בתנאים. אנחנו לא מתכוונים לאפשר לאנשים להתחמק מדיני האימוץ בישראל בכך שילכו למדינה אחרת. אנחנו לא מאפשרים לאנשים להתחמק ממגבלות שמוטלות עליהם באמצעות מעבר למדינה אחרת. אם קיים מקרה אמיתי של אנשים שהם לא תושבי מדינת ישראל, שבתום לבם אימצו ילד בין אם הוא בן משפחה או לא, הם באים לפה, והתנאים שמפורטים בחוק הם סטנדרטיים. זאת אומרת שיש פסק אימוץ, ומדובר באימוץ במסגרת שמדינת ישראל מכירה בה: על-ידי איש ואשתו, על-ידי הורה יחיד, על-ידי הורה את ילדו של השני. לא תהיה בעיה. המסה של המקרים לא יגיעו לבית משפט. אנחנו לא מטרטרים את האנשים בקנה מידה של מסת המקרים. החששות עולים כשהתנאים האלה לא מתקיימים, ואז אנחנו שואלים שאלות: האם נעשה ניסיון להתחמק? האם יש חשש שבמסגרת הליך האימוץ הילד - - - או חריגה ממה שמקובל בישראל ברמה הבסיסית ביותר, לא ברמות של כניסה לפרטים. לכן החוק דווקא כן קובע הסדר שבהם מסות המקרים לא עוברים דרך בית המשפט.

החוק מאוד מרחיק לכת: "מי שמאמץ במדינת חוץ, יהיה דינו של האימוץ כדין אימוץ על פי חוק". כלומר, החוק קובע את הכלל: הכלל הוא כל פסק חוץ. במקרה הזה יש לו מעמד כמו פסק דין במדינת ישראל בלי שום פרוצדורה. הפרוצדורה מתעוררת רק כאשר יש מקרה חריג, וגם החריגות נקבעת לפי שני פרמטרים: פרמטר אחד שזה מנוגד לטובת הילד כמו הדוגמה של אדם בן 75 שמאמץ תינוק בן יומו או מנוגד לתקנת הציבור שזה גם מקרה חריג ביותר. כך שכפי שאדוני היושב ראש אמר, אנחנו לא מבקשים מאנשים לפנות לבית משפט או למשרד הרווחה. החוק מקל מאוד עם אנשים במקרה הזה. רק במקרים חריגים ביותר הוא יבקש מהם ללכת לבית המשפט.

אני מבינה שזאת הכוונה שלכם, שבמקרים חריגים וקיצוניים יפנו אותם לבית המשפט; אני לא חושבת שהנוסח של סעיף קטן ג' אומר את זה. אני חוששת שתינתן לפסקה הזאת פרשנות רחבה, ופקיד ישקול את החוק וישלח את האנשים לבית המשפט. מה זה "טובת הילד"? אתה נתת דוגמה מאוד קיצונית שנוגעת לטובת הילד, שאנשים בני 70 יאמצו תינוק בן יומו, אבל טובת הילד היא אמירה מאוד רחבה. אתה מדבר על פגיעה מאוד קיצונית בטובת הילד. אנחנו יודעים שבמעמד האישי טובת הילד היא התשתית לכל דבר בעצם. אתה לא מדבר על מקרים של פגיעה בטובת הילד, אתה מדבר על מקרים מאוד קיצוניים של טובת הילד. לכן אנחנו גם משאירים את זה לפקיד שאמנם התייעץ עם פקיד הסעד הלא יהודי, אבל אנחנו מדברים על פתח מאוד רחב. אני מבינה שזאת לא הכוונה שלכם, אבל אני לא רואה את זה מהכתובים כאן. השאלה היא אם לא צריך לצמצם את זה מאוד, וגם להעביר את זה לפרטים האחרים, אבל זאת כבר שאלה מהותית שיש בה טכניקה.

דווקא מי שמקבל את הבחינה הראשונית לתקינותם של המקרים הוא בן אדם שהבדיקה שלו היא טכנית. החשש שהוא יעלה על פגיעה בטובת הילד תהיה רק במקרים קיצוניים שעל-פניו זה זועק. מכיוון שהוא לא בודק מעבר לזה. לא מדובר בפגישה עם עובד סוציאלי שיכול להגיד שההורים נוקשים מדי, ונראה לו שצריכה להיות בחינה יותר מעמיקה, אולי אבחון כישורי הורות על-ידי פסיכולוג. לא מדובר בזה. מדובר בבן אדם שטכנית יקבל מן הסתם הנחיות מה צריך לעשות- -

בואו נשמע מה ההנחיות.

ההנחיות יהיו בעיקר לפי הפרמטרים שקבועים בחוק: הפרשי גילאים, עבר פלילי – כל הדברים שניתנים לכימות ולבדיקה בידי פקיד רישום, בלי חלילה לזלזל בפקיד הרישום.

תפרטו באיזה מקרים?

אלה דברים שאפשר יהיה לקבוע אחר-כך בתקנות.

למה לקבוע בתקנות? למה שלא נשמע לפניכן?

התקנות פחות או יותר קבועות לגבי האימוץ הבן-ארצי, והן מינימליות, הן מסתפקות בשניים-שלושה קריטריונים: קריטריון של גיל, של מצב בריאות ושל עבר פלילי- -

קריטריון נוסף הוא משך החיים המשותף.

אבל פה הקלנו. שלושת הקריטריונים האלה קבועים בתקנות, והם נוהגים בכל אימוץ חו"ל. ודאי שנקל עוד יותר במקרה הזה כי מדינה זרה כבר הכירה באימוץ החו"ל הזה, והכול נעשה בזמן שהוא לא תושב ישראל.

הראיה שהכוונה היא להקל היא שלראשונה – במיוחד לחוק הזה – אנחנו מכניסים באופן רשמי בחוק גם את האפשרות של ידועים בציבור. זאת אומרת שאם האימוץ נעשה על-ידי ידועים בציבור אנחנו לא נהרהר אחריו. זה לא כמו בארץ שעדיין צריך עוד בחינה.

אבל אתם לא רוצים להתחייב לא לרשימה סגורה ולא לתקנות.

לא.

משום שלא ראינו סיבה שהאימוץ פה יהיה שונה מאימוץ חו"ל הקיים כבר. אותם קריטריונים שהם רק ארבעה, אין סיבה להוסיף קריטריונים נוספים, אלא אם נראה שיש סיבה להוסיף.

יש פה שני סעיפים שמחריגים: סעיף ג' וסעיף ד', שנדבר עליו אחר-כך בנפרד. אבל המקרים הם מאוד קיצוניים. גם לא כל פקיד בלשכה מוסמך לטפל בבקשות האלה. אם לקונסוליה יש איזשהו ספק היא מעבירה לממונה על מרשם הדרכונים, זאת אחת שהיא זמינה תמיד. אם יש לה ספק, היא מתייעצת עם הלשכה המשפטית. לא כל פקיד מטפל בבקשות האלה. אם הבדיקה שעולה מהמרשם היא לגבי תושבים זה דברים מאוד בולטים: אם זה בני זוג בני אותו מין, את זה אפשר לראות מהמרשם; הפרשי גילאים אפשר לראות מהמרשם.

מצב בריאות?

מצב בריאות לא רואים מהמרשם. לכן רק אם מגיע בן-אדם שהם רואים שהוא מאוד חולה עם צו אימוץ מלפני שבוע- -

ואם הוא אימץ לפני 10 שנים?

לכן אני אומרת שהדברים האלה יירשמו.

לפי הטענה שנטענה כאן אולי צריך להחמיר ולבדוק מצב בריאות.

- - -

עלתה הטענה מה קורה אם האיש מאוד חולה.

אמרתי שזה קיים כאשר האימוץ הוא בארץ. בחו"ל לא נצליח לעשות דבר כזה כי לא נבדוק את זה.

אז לא - - -

בוודאי שלא. למה אמרתי "לפני שבוע"? כי אם בא בן אדם ממיטת חוליו יש לך חשש שאולי פקיד הסעד לא היה מודע לזה. המטרה היא לתת תוקף מהותי לפסקי הדין שניתנו בחו"ל, ואם זה היה מוכר שם 10 שנים, כל עוד זה לא עומד בדברים הטכניים הקיצוניים הם ייקלטו. הנושא השני הוא חשש מאימוצים שמהווים פיקציה, אבל זה נוגע יותר לסעיף ד'.

יש צו אימוץ מחו"ל. אם צו האימוץ בחו"ל לא עונה על אחד הסעיפים מה קורה עם הילד והזוג?

אין פה "אחד הסעיפים", יש פה רק שני דברים. אם זה לא מנוגד לתקנת הציבור, וזה לא מנוגד לטובת הילד זה באופן אוטומטי- -

מהי טובת הילד?

הקריטריונים לטובת הילד קיימים היום ופחות או יותר מצומצמים. יש שניים-שלושה קריטריונים כשהאימוץ הוא בארץ. בוודאי שלא נעשה מעבר לשלושת הקריטריונים. אפילו בריאות לא נבדוק בנוגע לאימוץ בחו"ל משום שלא נדע אפילו אם האיש חולה או לא.

מה קורה אם יש צו אימוץ, והם רוצים לחזור ארצה?

אתה מתכוון מבחינת המעמד של הילד בישראל?

כן.

אם הם עושים את זה בעודם בחו"ל אז יש זמן לקונסוליה אם יש לה ספק. אם אין לה ספק הקונסוליה רושמת. היום הקונסוליות רושמות אזרחי ישראל שאינם תושבי ישראל. הבעיה היא שהאנשים האלה מגיעים אחר-כך, ואם יעלה סכסוך ויהיה צורך מהותי בצו האימוץ, אין לו כרגע תוקף. את זה התיקון בא לפתור: לתת את התוקף המהותי לפסק הדין שניתן בחו"ל. לכן כל עוד זה מקרה רגיל או שהקונסוליה תרשום או שפקיד הרישום ירשום. אם זה מקרה שמעלה חשש: בין אם זה נכנס לפי הכללים האלה, מתייעצים עם פקיד סעד ראשי. אם הם לא בארץ יש בעיה; אם הם בארץ יש תמיד אפשרות לתת מעמד לילד מכוח דברים אחרים. למשל, אם הוא הבן של האישה, יש תנאים מתי ילד נלווה יכול להיכנס לישראל ולקבל מעמד זמני עד סיום הבדיקה. אם זה מקרה קיצוני שמדינת ישראל חושבת שזה מקרה שהיא לא תרצה להכיר בו, אז אולי לא צריך לתת מעמד ביניים. לכן קשה לקבוע עכשיו מסמרות. יש מקרים שאנחנו מסכימים שהם דורשים בדיקה, ואנחנו נותנים מעמד זמני. אני לא יכולה להתחייב עכשיו שניתן את זה בכל מקרה.

כשאני שומעת שיש קריטריונים ברורים וחד-משמעיים, אני אומרת שטובת הילד – אני עמוסה בפרשות הוצאת ילדים ממשפחות עולים בשגגה. עכשיו שוב יש גל ש"טובת הילד" זה עינויי של הורים. זה לא כל כך ברור, ואם אפשר לא לפתוח פתח לבדיקות של אנשים שלא מבינים במנטליות של אנשים מחו"ל. תחשבו לא לפתוח דלת לעשות עינויים במקרים שלא צריך.

אני מלשכת עורכי הדין. כדי למנוע את המקרים שיש בהם ניסיון לעקוף את החוק, אולי קובעים דברים רחבים מדי. אולי ניתן להגביל את הבדיקות האלה בפרק זמן מסוים. אם מישהו מחו"ל אימץ ילד לפני 10 שנים – אלה ההורים שלו, אין לו הורים אחרים – מישהו יעלה על הדעת שמישהו צריך לבדוק אפילו אם זה טובת הילד או לא?

זה לא יקרה.

זה לא יקרה, אבל זה לא מה שכתוב כאן. זה יכול לקרות. מן הראוי למצוא פרק זמן מסוים שאם פסק הדין הוא החל מתקופה מסוימת – 3 שנים או 5 שנים, למשל – זה לא ייבדק בכלל. לא יעלה על הדעת בכלל שילד שאומץ לפני 10 שנים, עכשיו זה לא לטובתו.

יש פה שני מישורים: אם זה לגבי סטטוס בישראל במקרה של משפחה רגילה- -

מה זה משפחה רגילה?

- - אני אתן לך דוגמה מתי כן ומתי לא. במקרה שמדובר במשפחה רגילה: אבא, אמא, ילד – אם זה אימוץ שנעשה לפני 10 שנים במשרד הפנים מסתמכים באופן מוחלט על צו האימוץ בחו"ל. לא תמיד יודעים שזה אימוץ, מביאים בסך-הכול תעודת לידה, והפקיד שמוסמך לטפל ירשום את הילד כילד. המטרה של החוק היא רק לתת לזה את התוקף המהותי, שגם אם זה על סמך אימוץ המדינה מכירה בזה. אבל אם למשל, בני הזוג הוא מאותו מין, והמדינה מוכנה לקבל את זה בתנאים מסוימים, החוק קובע שיש מקרים שגם אם זה לפני 10 שנים, המדינה לא חייבת לקבל את זה אם זה לא עומד בתנאים האלה.

אנחנו לא ניתן לבני זוג מאותו מין צו אימוץ כשאין בישראל צו כזה. אנחנו לא יכולים להמציא צווי אימוץ- -

אז הילד לא יעלה לארץ עם ההורים שלו?

הם יקבלו אפוטרופסות.

הם יקבלו צו אימוץ?

הם יקבלו צו אפוטרופסות.

הם לא יקבלו צו אימוץ, רק אם הם רשומים במרשם.

אם בעוד 10 שנים יבואו חד-מיניים עם צו אימוץ כזה, החוק אומר שאם באותו זמן המצב החוקי במדינת ישראל או מצב הפסיקה במדינת ישראל יטביע את הפרמטרים להכרה במצב כזה הוא יוכר. אבל מאחר שפקיד הרישום לא יכול לבחון את זה, כי לפחות היום מדובר בקריטריונים פסיקתיים של נסיבות מיוחדות של טובת הילד, אנחנו נשלח אותו, ייבדק בבית המשפט, ואז הוא יוכר. אנחנו לא אומרים "לא" ולא סוגרים את הדלת. אנחנו לא יכולים לתת אישור בכל סיטואציה של אימוץ שמדינת ישראל עדיין לא מכירה בו בבירור, רק משום שהוא נעשה בחו"ל.

מי העותר?

המשפחה.

אז אתם מחייבים את בני הזוג ללכת לבית המשפט אחרי 10 שנים.

נכון. אם הם בני זוג מאותו מין, ואין כזה אימוץ בארץ, צריך לפנות לבית המשפט. אם בית המשפט יכיר בהם, אז יהיה מקרה כזה, אבל לא ניתן אוטומטית בלי עין בוחנת האם ראוי או לא ראוי להכיר בכך.

אני הייתי בכל הוועדות של הוועדה לחוקה, חוק ומשפט שחוקקה את החוק הנוכחי של אימוץ חו"ל. בואו לא נשכח מה קרה: אסור לקבל ילד בארץ אם העמותה לא הכינה- -

פה לא מדובר על אימוץ דרך עמותה, מדובר באימוץ ישיר.

אימוץ בידי מישהו שאינו יכול לאמץ דרך עמותה.

בכל אופן, אני לא מבין: אם התקבל צו אימוץ בחו"ל, למה לא לכבד את זה כמו שהוא? למה העיקרון הזה הוא קדוש, כאילו שהוא היה בישראל בבית משפט ישראלי? אני לא מבין למה זה קדוש.

אמרתי שאנחנו יוצרים חריג לחוק הכרה בפסקי חוץ. היום אין הכרה בפסקי חוץ בכלל, ופה אנחנו נותנים הכרה מכוח החוק, משום שכל מדינה שומרת על הריבונות שלה בעניינים של סטטוס. היא לא אומרת שמכיוון שבמדינה פלונית נתנו סטטוס כזה היא מקבלת את הסטטוס הזה. פה פתחנו את הדלת ואמרנו שלכל פסק אימוץ יש מעמד והכרה במדינת ישראל, אבל עשינו תנאי מינימום כדי שלא יהיה כתוצאה מכך סטטוס שלא מוכר במדינת ישראל בכלל. נרשום ילד עם שלושה אבות? לא. לכן אנחנו אומרים שזה צריך לעבור בבית המשפט. לא אמרנו שזה לא יהיה. אם בית המשפט יגיד שיכולים להיות לילד 3 אבות, אז יהיו לו שלושה אבות.

לכן חוק אכיפת פסקי חוץ לא סתם קבע שהכרה בסטטוס דורשת הסכם. הוא אומר שמדינת ישראל צריכה להחליט עם איזה נורמות היא מוכנה להתקשר. פה אנחנו עושים משהו כללי שמאפשר לקבל כל דבר מכל מדינה. מדינת ישראל אומרת שהיא אמנם פותחת פתח רחב, אבל יש סייגים מאוד ספציפיים שבשלב זה היא לא - -

אתם מלבישים את זה על כולם.

היום אין לזה תוקף בכלל.

אבל גם אחר-כך אתה לא נותן תוקף. אתה נותן צו אימוץ?

לא.

מכירים במה שיש שם, וגם עכשיו ההכרה נעשית בדרך עקיפה ברישום במשרד הפנים.

לא.

תסביר לי את התהליך: מגיע אדם למשרד הפנים ורוצה לקבל תעודת זהות ומעמד של עולה. איך הוא מקבל את המעמד?

הוא יירשם בתעודת זהות מכוח צו האימוץ שניתן במדינת החוץ. כמו שבית משפט בישראל נתן צו אימוץ, ואני רושם את הילד על שמי, כך יקבע פסק הדין. אם הוא עבר את המבחנים של החוק, משרד הפנים ירשום על סמך זה את הילד.

צריך להבין שהמרשם הוא לא התוקף של צו האימוץ. החוק נותן את התוקף לצו האימוץ. אם נניח שני אנשים הגיעו לישראל ורשמו את צו האימוץ, ומחר ההורים מתגרשים ויש סכסוך עם הילד עולה שאלה. יש מקרים בפסיקה בנושא הזה של בני זוג שאימצו בחו"ל, ובאה בת משפחה אחרת ושאלה מה התוקף של הצו שניתן בחו"ל. אין תוקף בישראל של צו שניתן בחו"ל.

- - -

לא נכון. יש צו שנקבע שאין תוקף משפטי- - -

עצם הרישום שקודם היה דקלרטיבי - - -

יש לזה תוקף קונסטיטוטיבי, זה מה שהחוק עושה.

מצד אחד אתם נותנים סמכויות מרחיקות לכת- - -

לא. החוק נותן תוקף לתיקון הזה בים אם הוא רשאי או לא.

אבל זה לא נבדק עד שהוא בא להירשם, וזה יתבצע רק ברישום.

זה כמו תינוק שנולד לזוג יהודים בחו"ל שיש לו אזרחות ישראלית. באופן עקרוני התינוק הזה זכאי להיות אזרח ישראל, וברור שהוא הבן של ההורים שלו. עד שהוא לא יירשם במשרד הפנים או בקונסוליה זה יהיה חסר משמעות כי הוא לא יוכל לבוא עם המסמך ולהראות שזה הילד שלו לכל דבר ועניין. נכון שהרישום הוא העדות, אבל המהות כבר קיימת בחוק השבות.

היום יש גישות שאין לו תוקף. אנחנו מעונינים לתת תוקף. אנחנו קודם כל נותנים לו את התוקף המהותי הראשון.

מפריע לי שהקריטריונים שלכם לא מוגדרים מספיק.

אלה קריטריונים שפועלים כבר קרוב ל- 10 שנים, לפי סעיף 28(ל"ו). עד כמה שאני יודע מקרה אחד אולי התעורר. זה לא שאנחנו באים למשהו חדש. לא הייתי אומר דבר כזה. אני מניח שגם פה יהיו קצת יותר מכיוון שיש כאן עמותה שבדקה. אני סומך גם על מדינות חוץ שבהן הדבר לא הופקר לחלוטין. במדינות מסוימות שאפשר לאמץ באופן חופשי יכולות להיות בעיות, ואנחנו נצטרך לבדוק את זה. אבל הקריטריונים האלה הם לא רחבים כי הם קבועים כבר 10 שנים.

הוועדה מאשרת את התיקון.

ברשותך, אתם רוצים להוסיף עוד משהו על התוספת של סעיף ב' שלא היה בכנסת הקודמת ולא אושר בקריאה ראשונה?

הנוסח המקורי שהובא לקריאה ראשונה הוא שונה קצת מהנוסח שמונח כאן בוועדה. שני השינויים שעליהם אנחנו מדברים, פרט לשינויי נוסח הם כאלה: השינוי הראשון הוא הוספה של סעיף קטן ב', והוא אומר: "התקיימו התנאים שבסעיף קטן (א) למעט התנאי שבפסקה (2), רשאי בית המשפט לקבוע כי דינו של האימוץ יהיה כדין אימוץ על פי חוק זה ממועד האימוץ, אם יתקיימו בנסיבות העניין תנאים למתן צו אימוץ בישראל, לפי חוק זה". זה נושא שדיברנו עליו כרגע, וזאת תגובה לדברים שהיו בבג"ץ. סעיף קטן (2) מדבר על אימוץ בשלוש סיטואציות שונות: כאשר גבר ואישה מאמצים יחד כבני זוג בין אם הם נשואים ובין אם הם ידועים בציבור; כאשר אדם מאמץ ילד יחיד כשהוא חסר בן זוג; ובמקרה האחרון – כשאדם מאמץ את ילדו של בן זוגו, כשמדובר בגבר ואישה.

מכיוון שבג"ץ הכיר שבתנאים מסוימים יוכר אימוץ של בני זוג מאותו מין אנחנו מאפשרים לבית המשפט להכיר באותם התנאים כאשר זה אימוץ חו"ל.

במקרה שהוכר בישראל וגם במקרה שלא הוכר בישראל- -

התיקון הנוסף שהוא לא תיקון נוסח, זה תוספת של סעיף קטן ד': "אין באמור בסעיפים קטנים א-ג כדי לגרוע מסמכויותיו של מי שנסמך לתת בבקשה לקבלת מעמד בישראל או לרישום במרשם, לסרב לבקשה למעמד בישראל מכוח אימוץ או לרישום אימוץ, לפי הוראות כל דין החלות על החלטה בבקשה כאמור".

הכוונה היא לשמור את פסיקת בית המשפט שקיימת עד היום, למשל בנושא של אימוצים פיקטיביים כשיש חשש שנעשו רק לצורך מעמד. למשל, הדוגמה שנתתי של שנה וחצי הפרש בגיל, או אימוץ סמוך לעלייה. שאלתי אם רוצים לבדוק כי מדובר בתבנית משפחתית של ילד שניתן בה תוקף, או לצורך קבלת המעמד- -

אנחנו סברנו בשעתו שהדבר הזה מובן מאליו כי החוק לא משנה את החוקים האחרים, ורק ליתר ביטחון הוספנו את הדבר הזה.

אתם לא חושבים שעדיף שסעיף 31 (א)(ג) יופיע פעם בחוק מרשם האוכלוסין ופעם בחוק האזרחות? אנחנו מדברים על סמכויות משרד הפנים, ומכניסים את זה לחוק האימוץ שהוא מטריה אחרת וזה סמכויות רווחה. נכון היה, כפי שעשיתם בפעם הקודמת, שזה יופיע בסעיפים שבהם ניתנים סמכויות לפקיד משרד הפנים ולא להכניס את זה בצורה מאוד מלאכותית לחוק האימוץ.

זה חלק מן ההסדר המהותי שהחוק קובע; פקיד רישום או מי שמוסמך לטפל בבקשה לקבלת מעמד, הוא שמטפל בזה מתוך נקודת המוצא שהוא הראשון להיתקל בזה. אבל החוקים הם הרבה חוקים, למשל חוק השבות. אף אחד לא יכניס לו את זה. זה סמכויות רבות של פקיד הרישום, ולכן חשבנו שזה צריך להיות חלק מהעניין המהותי.

יש לי תיקון קטן לסעיף קטן ג'. צריך להכניס בו בסוף: "בקבלת פסק דין מבית משפט לענייני משפחה הקובע כי האימוץ אינו מנוגד לטובת הילד או לתקנת הציבור או כי התקיים התנאי האמור, לפי העניין או לפי סעיף קטן ב'". סעיף ב' נוסף אחר-כך.

זה מובן.

אני מניחה שזה מובן, אבל אני לא רוצה שמישהו לא יבין.

מבחינת הנוסח אפשר לוותר גם על המילים הראשונות: "במקרים מיוחדים בהם"- -

זה ודאי שלא, אנחנו רוצים שתגדירו את המקרים המיוחדים- -

אבל זה ממילא נובע. לא צריך להכניס את המילים האלה, כי אחר-כך הן ממילא כתובות במקרים האלה.

חייבים. מכוח אחר אפשר לשקול, אבל בוודאי שצריך לומר שזה החריג שבחריג ולא דרך המלך.

זה ברור מכיוון שכתוב אחר-כך- -

כתוב: "טובת הילד"- -

לפחות לא לפתוח את זה, אלא להכניס את זה במקום.

מי קובע מי היא ידועה בציבור? אין סטטוס כזה, אלא אם מישהו פנה בהליך מסוים.

בית המשפט יקבע.

לא.

אבל אין תביעה לידועה בציבור, אז נפתח הליך חדש.

אפשר, אבל לא חייבים. זה הליך, לפי סעיף קטן ב' לקבוע הליך של הכרה לקבוע שיתקיים התנאי הזה.

- - -

פקיד משרד הפנים יגיד שלא מתקיים התנאים של ידועה בציבור, כי אולי האנשים האלה הכירו אתמול, ואז הם יגיעו לבית המשפט ויבקשו הכרה בידועה בציבור ובכך שיתקיימו התנאים ששייכים לאימוץ- -

אבל לא רק בענייני אימוץ. עכשיו הם ידועים בציבור לכל דבר.

אנחנו נכנסים לדבר שאינו ענייננו בדיון. הוועדה קובעת שהצעת חוק אימוץ ילדים (תיקון מס' 4) (הוספת הסעיף אחרי סעיף 31 לחוק העיקרי יבוא 31 א "אימוץ ילד במדינת חוץ על-ידי מי שאיננו תושב ישראל" - -

מקריאה סעיף 31(א):

הוספת סעיף 31א
8.
אחרי סעיף 31 לחוק העיקרי יבוא:



"אימוץ ילד
ממדינת חוץ
על ידי מי שאינו תושב ישראל
31א.
(1) נתנו בית משפט או רשות מינהלית מוסמכת במדינת חוץ פסק דין או צו לאימוץ ילד על ידי אדם שבמועד פסק הדין או הצו האמורים (בסעיף זה – מועד האימוץ) לא היה תושב ישראל, יהיה דינו של האימוץ כדין אימוץ על פי חוק זה ממועד האימוץ, בהתקיים התנאים המפורטים להלן, אלא אם כן קבע בית המשפט כי האימוץ מנוגד לטובת הילד או לתקנת הציבור:





(1) המאמץ היה, במועד האימוץ, תושב מדינת החוץ שנתנה את פסק הדין או את צו האימוץ או שהיה תושב מדינת החוץ שהכירה בפסק הדין או בצו האימוץ, במועד ההכרה;





(2) האימוץ הוא על ידי איש ואישתו או על ידי המאמץ ילד כהורה יחיד או על ידי מי שבן זוגו היא הורה המאומץ או אימץ אותו לפני כן;





(2) התקיימו התנאים שבסעיף קטן (א) למעט התנאי שבפסקה (2) רשאי בית המשפט לקבוע כי דינו של האימוץ יהיה כדין אימוץ על פי חוק זה ממועד האימוץ אם התקיימו בנסיבות הענין התנאים למתן צו אימוץ בישראל לפי חוק זה.





(3) במקרים מיוחדים בהם היה למי שמוסמך להחליט בבקשה לקבלת מעמד בישראל או לרישום במרשם, לאחר שהתייעץ עם פקיד סעד ראשי שהוסמך לפי הוראות סעיף 36(ב) לחוק האימוץ, חשש כי אימוץ ילד לפי צו אימוץ או פסק דין שניתן במדינת חוץ, כאמור בסעיף זה, מנוגד לטובת הילד או לתקנת הציבור, או כי לא התקיים תנאי מהתנאים שבסעיף קטן (א), רשאי הוא להתנות את מתן המעמד או את הרישום, לפי הענין, בקבלת פסק דין מבית משפט לעניני משפחה הקובע כי האימוץ אינו מנוגד לטובת הילד או לתקנת הציבור או כי התקיים התנאי האמור, או לפי סעיף קטן (ב) או לפי הענין.





(4) אין באמור בסעיפים קטנים (א) עד (ג) כדי לגרוע מסמכויותיו של מי שמוסמך להחליט בבקשה לקבלת מעמד בישראל או לרישום במרשם, לסרב לבקשה לקבלת מעמד בישראל מכח צו אימוץ או לרישום אימוץ, לפי הוראות כל דין החלות על החלטה בבקשה כאמור.





(5) בסעיף זה –
"איש ואישתו" ו"בני זוג" – איש ואישה שהם בני זוג, לרבות איש ואישה שהם ידועים בציבור;
"תושב ישראל" – כהגדרתו בסעיף 28ז ואולם לענין זה בכל מקום בהגדרה האמורה, במקום "שקדמו להגשת הבקשה" יבוא "שקדמו למועד האימוץ". 
"בקשה לקבלת מעמד בישראל או לרישום במרשם" – בקשה לקבלת אזרחות לפי חוק האזרחות התשי"ב-1952, בקשה לקבלת אשרת עולה או תעודת עולה, לפי חוק השבות, התש"י-1950, בקשה לקבלת אשרה או רשיון לישיבה בישראל, לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 ובקשה לרישום במרשם האוכלוסין, לפי חוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ה-1965.

תיקון חוק מרשם אוכלוסין
9.
בחוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ה-1965
, בסעיף 20, בסופו יבוא –




"או בפסק הדין לאימוץ, לפי הענין, בהתקיים אחד מאלה:



(1) ניתן צו אימוץ בישראל על ידי בית משפט לעניני משפחה או בית דין מוסמך, לפי הוראות חוק אימוץ ילדים, התשמ"א-1981 (בסעיף זה - חוק האימוץ);



(2) ניתן צו אימוץ מחוץ לישראל ודינו של האימוץ, לפי הוראות סעיפים 28לו או 31א לחוק האימוץ, כדין אימוץ לפי אותו חוק."; 






תיקון חוק האזרחות
10.
בחוק האזרחות, התשי"ב-1952
–



(1)
בסעיף 4ב –











(1)
במקום פסקה (1) יבוא:

"(1) הוא אומץ בישראל לפי הוראות חוק אימוץ ילדים, התשמ"א-1981 (בסעיף זה – חוק האימוץ), או שהוא אומץ מחוץ לישראל ודינו של האימוץ לפי הוראות סעיף 28לו לחוק האימוץ כדין אימוץ לפי אותו חוק, ובלבד שביום האימוץ אביו או אמו המאמצים היו אזרחים ישראלים;";





(2)
בפסקה (2), במקום הסיפה החל במילים "ובלבד שהמאמצים" יבוא "ודינו של האימוץ לפי הוראת סעיף 31א לחוק האימוץ כדין אימוץ לפי אותו חוק ובלבד שניתנה הסכמת שני ההורים המאמצים";









(2)
בסעיף 10(ג), במקום "מכוח לידה" יבוא "מכוח לידה או מכוח אימוץ".

אם אפשר לבקש מבחינת מתן תוקף לתת לנו זמן להעביר את המידע לקונסוליות תוך 6 חודשים- -

סעיף תחילה.

אני רוצה שזה יהיה כמו שצריך. אני רוצה 6 חודשים.

3 חודשים לא יספיקו לך?

אני רוצה שההנחיות יגיעו לכל הקונסוליות, ועכשיו קיץ- -

6 חודשים ממועד הפרסום.

לא קיבלתי תשובה לשאלה ששאלתי בתחילת הדיון מה תהיינה זכויות הילד בתקופת הביניים עד שיתקבל פסק דין בעניין.

בית משפט יקבע את זה.


התיקון אושר. הישיבה הסתיימה, תודה רבה.

הישיבה ננעלה ב- 13:15

� ס"ח התשכ"ה, עמ' 270; התשנ"ו, עמ' 180.

� ס"ח התשי"ב, עמ' 146; התשנ"ח, עמ' 295.